הסטודנטיות של פרופ` אמרו לה פנינה מוצפי־האלר כבר מזמן שהן לא מבינות ע

‫שוברות שוויון‬
‫לישיב רייכנר |‬
‫צילום‪ :‬מרים צחי‬
‫א‬
‫למסע בסביבה שבה‬
‫ת־שמאלנית יוצאת‬
‫ני‬
‫עה רחוקה‪ ,‬ופמיניזם‬
‫מיניסטית־חילו בוד‪ ,‬השמאל הוא שמו‬
‫כ‬
‫דתיּות היא אות‬
‫מפגש קצוות של‬
‫כאורה‪,‬‬
‫הוא לא חלק מהלקסיקון‪ .‬ל ועל‪ ,‬הרבה מהמשותף‬
‫ם; בפ‬
‫אנשים מרוחקים זה מזה בהשקפותיה בין הנשים המזרחיות‬
‫נינה מוצפי־האלר‪ ,‬ל‬
‫בין פרופ‘ פ‬
‫‘בקופסאות הבטון‘‪.‬‬
‫נמצא יה שבהן עוסק ספרה‬
‫אלר‪ ,‬אנתרופולוגית‬
‫מהפריפר‬
‫וצפי־ה‬
‫לאורך עשר שנים נפגשה מ ברים בירוחם‪ .‬אלו‬
‫עם עשרות נשים וג‬
‫ה‪,‬‬
‫של חייהם‪ ,‬ופתחו‬
‫במקצוע תה ברגעים הקטנים‬
‫או‬
‫ות אותם‪ .‬בסופו של‬
‫שיתפו‬
‫הקור‬
‫בפניה את בתיהם ואת פר אחד את סיפורן‬
‫לס‬
‫תהליך כינסה החוקרת ־טיפוס לרבות אחרות‬
‫שים‪ ,‬שהן אב‬
‫של חמש נ בפריפריה הישראלית‪.‬‬
‫המתגוררות‬
‫תרופולוגית החלה‬
‫את דרכה כאנ‬
‫בראשית שנות ה־‪80‬‬
‫(‪)57‬‬
‫מוצפי־האלר בבוטסואנה‪ ,‬מדינה‬
‫כפרי‬
‫באזור שת אפריקה‪ ,‬שם חקרה‬
‫ום יב‬
‫בדר אופן שבו מגיבים‬
‫את ה‬
‫פ‬
‫טודנטיות של פרופ‘‬
‫הס‬
‫פי־האלר אמרו לה‬
‫פנינה מוצשהן לא מבינות על‬
‫כבר מז‬
‫מןניסטיות מדברות‪.‬‬
‫מה הפמי ם מירוחם גילו לה‬
‫חמש נשי לכך‪ :‬מה שמכונה‬
‫את הסיבהשראלי הוא בעצם‬
‫פמיניזםז ים של רמת־אביב‪,‬‬
‫הפמיני פריה הדרך לשוויון‬
‫ואילו בפנירים עוברת בתחנות‬
‫בין המי מרי‪ .‬שיעורי תורה‪,‬‬
‫אחרות לג הדרה של אב שלא‬
‫למשל‪ ,‬או‬
‫ממלא את תפקידו‬
‫"הקולגות שלי שעסקו במזרחיּות‬
‫כתבו תמיד מנקודת מבט גברית"‪.‬‬
‫פנינה מוצפי־האלר (משמאל)‬
‫עם תושבת ירוחם‬
‫>‬
‫‪ | 28‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪ | 799 | 30.11.12 ,‬דיוקן‬
‫דיוקן | ‪ | 799‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪| 30.11.12 ,‬‬
‫| ט"ז בכסלו תשע"ג‪ | 799 | 30.11.12 ,‬דיוקן‬
‫‪29‬‬
‫דיוקן | ‪ | 799‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪29 | 30.11.12 ,‬‬
‫>‬
‫תושבים לרפורמות ולשינויים בתחום הקרקעות‪.‬‬
‫לעומת המחוזות הרחוקים הללו‪ ,‬זיקתה לנושא הנשים‬
‫המזרחיות בפריפריה טמונה בביוגרפיה המאוד אישית‬
‫ומקומית שלה‪ .‬הפרופסורית מאוניברסיטת בן־גוריון‬
‫נולדה במגדל־העמק‪ ,‬בת חמישית להורים שעלו‬
‫מעיראק‪ .‬היום היא מתגוררת במדרשת בן־גוריון‪ ,‬יישוב‬
‫קהילתי הסמוך לקיבוץ שדה־בוקר‪ .‬ירוחם‪ ,‬המרוחקת‬
‫עשרים קילומטרים מביתה‪ ,‬עדיין מזכירה לה את‬
‫ילדותה במגדל־העמק‪ ,‬אבל הסיבה שבגינה בחרה‬
‫להגיע לעיירה הדרומית לא הייתה רק נוסטלגית‪.‬‬
‫בספרה היא מבקש לקרוא תגר הן על השיח האקדמי‬
‫בנושא הפריפריה‪ ,‬והן על השיח הפמיניסטי בישראל‪.‬‬
‫“השיח הציבורי והאקדמי רואה בירוחם מעין חור‬
‫שחור ומכוער‪ ,‬שכל התושבים שמתגוררים בו הם‬
‫קורבנות שצריך להציל“‪ ,‬אומרת מוצפי־האלר‪“ .‬ישבתי‬
‫בארכיון של ירוחם וראיתי איך העיתונאים מציגים את‬
‫אנשי המקום כמסכנים‪ .‬כאב לי הלב על חוסר ההקשר‬
‫שבו כולם מנתחים את ירוחם‪ ,‬כאילו הייתה אי‪ ,‬בלי‬
‫לנסות להבין‪ .‬רציתי לחקור את החיים בעיירה באופן‬
‫שיעשה להם צדק‪.‬‬
‫אה בירוחם מעין‬
‫בורי והאקדמי רו‬
‫שבים שמתגוררים‬
‫“השיח הצי‬
‫חור שחור ומכוער‪ ,‬שכל התו ל‪ .‬ישבתי בארכיון‬
‫בו הם קורבנות שצריך להצי ונאים מציגים את‬
‫של ירוחם וראיתי איך העית לי הלב על חוסר‬
‫אנשי המקום כמסכנים‪ .‬כאב את ירוחם‪ ,‬כאילו‬
‫ההקשר שבו כולם מנתחים לי לנסות להבין“‬
‫הייתה אי‪ ,‬ב‬
‫הסוציולוגית דבורה ברנשטיין קבעה ש‘אין להבין‬
‫את השוליים בלי להכיר את המרכז הפועל עליהם‪,‬‬
‫אך גם אין להבין את המרכז בלי להכיר את השוליים‬
‫המערערים על המובן מאליו שהוא מתווה‘‪ .‬החלק השני‬
‫של המשפט מחלץ את העבודה שנערכה בשוליים‬
‫מתוך השוליות האקדמית והפוליטית שלה‪ .‬הלכתי‬
‫לירוחם לא בגלל שאני אנתרופולוגית והחיים שם‬
‫אקזוטיים ומעניינים לחוקרי תרבות מוזרים‬
‫כמוני‪ ,‬אלא בגלל‬
‫שאנחנו צריכים‬
‫“גם מגדל־העמק וגם אני‬
‫להבין את החברה‬
‫התרחקנו מאוד מהמקום שבו‬
‫הישראלית‬
‫היינו פעם“‪ .‬מוצפי־האלר‬
‫כ ו ל ה ‪,‬‬
‫והשוליים‬
‫הן נקודת‬
‫מחקר‬
‫שוברות‬
‫שוויון‬
‫דיוקן‬
‫‪| |799‬דיוקן‬
‫‪799| |30.11.12‬‬
‫תשע"ג‪30.11.12,‬‬
‫בכסלותשע"ג‪,‬‬
‫ט"זבכסלו‬
‫‪| | 30‬ט"ז‬
‫‪| |30.11.12‬‬
‫|‬
‫|‬
‫דיוקן‬
‫תשע"ג‪30.11.12,‬‬
‫בכסלותשע"ג‪,‬‬
‫ט"זבכסלו‬
‫‪ |799‬ט"ז‬
‫דיוקן| ‪799‬‬
‫רק דרך הפריפריה אפשר להבין את מה שקורה במרכז‪ .‬ירוחם‬
‫מרתקת על מה שקורה בחברה הזו“‪.‬‬
‫מסקנותיה מהמחקר מערערות גם על הרלוונטיות‬
‫של השיח הפמיניסטי המקובל‪“ .‬הפמיניסטיות‬
‫החילוניות מדברות כל הזמן על תקרת הזכוכית‬
‫שמגבילה את הנשים‪ .‬אני הולכת לכנסים שלהן ואני‬
‫כבר לא יכולה להקשיב יותר‪ ,‬כי הן כל כך צרות‬
‫וחוזרות על עצמן‪ .‬הן מדברות לקהלים מגויסים על‬
‫פמיניזם של רמת־אביב כפמיניזם ישראלי‪ ,‬ואני בספרי‬
‫מבקשת לומר להן‪ :‬לכו לירוחם ותראו מה זה פמיניזם‬
‫אמיתי‪ .‬לכו לירוחם ותבינו שמי שנלחמות על עבודה‬
‫בשכר מינימום‪ ,‬לא יכולות לדבר על פמיניזם בסגנון‬
‫שאתן מדברות עליו“‪.‬‬
‫יותר מאליס מילר‬
‫אחת הנשים שמוצפי־האלר בוחרת להגדיר‬
‫כ“פמיניסטית מזרחית“ היא נורית (שם בדוי‪ ,‬כמו כל‬
‫שמות הנשים בספר)‪ ,‬אם חד־הורית שבעברה הייתה‬
‫נשואה לנרקומן‪ .‬נורית היא נתמכת של לשכת הרווחה‬
‫ומשלימה הכנסה בעבודות מזדמנות‪ .‬בשפה כמעט‬
‫הרואית מתארת מוצפי־האלר בספרה את מאמציה של‬
‫נורית לפרנס את משפחתה‪“ :‬במרחב הביתי‪ ,‬כשהיא‬
‫מוקפת באנשים המשמעותיים בחייה‪ ,‬יכולתי לראות‬
‫כמה חוכמה‪ ,‬רגישות ונחישות יש במאבקה להיחלץ‬
‫ממעגל העוני והשוליות שבו היא לכודה‪ ,‬וכמה הקרבה‬
‫עצמית יש בחייה של אישה חד־הורית המנסה ליצור‬
‫חיים טובים יותר לעצמה ולילדיה“‪.‬‬
‫“נורית זה הפמיניזם הכי אמיתי“‪ ,‬אומרת לי מוצפי־‬
‫האלר‪“ .‬הרי מה זה פמיניזם? ‪ -‬כשאת לא מקבלת‬
‫את הטענה שכאישה את מסוגלת לפחות‪ ,‬ואת‬
‫מתמודדת ונלחמת נגד מערכות שמדירות‬
‫אותך‪ .‬האישה הזאת עושה פי אלף יותר‬
‫ממי שצועקת לשמיים שלא ממנים אותה‬
‫לדירקטוריון הבנק בגלל שהיא אישה‪,‬‬
‫או מאליס מילר שעתרה לבג“ץ על כך‬
‫שלא התקבלה לקורס טיס‪ .‬מה יותר‬
‫פמיניסטי ממה שנורית הזאת עושה?“‬
‫אחת הנקודות שמהן עולה דמותה‬
‫של נורית כאישה חזקה‪ ,‬היא‬
‫החלטתה שלא לתת לבעלה‬
‫שמעון לעמוד יחד איתה‬
‫בפתח אולם השמחות‬
‫ולקבל את האורחים בבר־המצווה‬
‫של בנם‪ ,‬מכיוון שלא היה שותף‬
‫במימון האירוע‪“ .‬התשלום החסר של‬
‫שמעון הוא לא רק חומרי‪ ,‬אלא גם חברתי“‪ ,‬כותבת‬
‫מוצפי־האלר‪“ .‬שמעון לא שימש אב ראוי לילדיו‪ ,‬ולכן‪,‬‬
‫למרות נוכחותו בטקס‪ ,‬אין הוא ראוי לעמוד בכניסה‬
‫לאולם ולהצהיר בכך על מעמדו כמארח“‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬לעתים היא מתקשה להבין את סדר‬
‫העדיפויות של מי שאותן הגדירה כמייצגות הפמיניזם‬
‫האמיתי‪ .‬כך למשל היא מספרת שבחגיגת בר־המצווה‬
‫השתתפו ‪ 250‬איש‪ ,‬ושעלות האירוע הייתה יותר‬
‫מ־‪ 20‬אלף שקלים‪ .‬האנתרופולוגית שאלה את נורית‬
‫בעדינות אם במצבה‪ ,‬כאם חד־הורית שלא זוכה‬
‫לתמיכה כלכלית מאבי ילדיה‪ ,‬לא יכלה להסתפק‬
‫באירוע צנוע יותר‪ .‬התשובה של נורית הבהירה שלא‬
‫מדובר פה רק במסיבת בר־מצווה‪ ,‬אלא בהצהרה‪“ .‬מה‬
‫פתאום צנוע?!“ ענתה האם‪“ .‬אני עובדת ואני לא רוצה‬
‫שהילדים שלי יהיו מקופחים‪ .‬שלא יגידו ‘למה אמא‪,‬‬
‫זה עשו לו‪ ,‬ולי לא‘‪ .‬אם לא הייתי עושה את זה ככה‪,‬‬
‫משהו היה מציק לי“‪.‬‬
‫“אני לא מאדירה את נורית כגיבורה“‪ ,‬אומרת‬
‫מוצפי־האלר‪“ .‬אני מודעת לכך שזו גם סכנה להפוך‬
‫אותה למשהו גדול‪ ,‬כי נשים כאלו מועדות ליפול‬
‫מבחינה כלכלית וחברתית“‪.‬‬
‫את מגדירה את הנשים בירוחם כפמיניסטיות לכל‬
‫דבר‪ ,‬אבל הן עצמן לא מתחברות לשיח הפמיניסטי‪.‬‬
‫“כי אלו שהגדירו את הפמיניזם עד היום‪ ,‬לא‬
‫יודעות כלום על פמיניזם ישראלי‪ .‬הן היו צריכות‬
‫להגיד שזהו פמיניזם של רמת־אביב‪ .‬אם הן רוצות‬
‫להגיד משהו על הישראליות ‪ -‬שיצדיקו את זה‪ ,‬כמו‬
‫שאני מצדיקה במחקר שלי‪ .‬יש קבוצה קטנה וצעקנית‪,‬‬
‫עם ז‘רגון מגוחך מאוד‪ ,‬שהחליטה להגדיר מהו פמיניזם‪.‬‬
‫נשים כמו מרב מיכאלי מנסות לקחת מונופול על‬
‫הפמיניזם‪ ,‬בזמן שלא מעט סטודנטיות אומרות לי‬
‫‘אנחנו לא מבינות מה הפמיניסטיות רוצות מאיתנו‘‪.‬‬
‫אם נורית הייתה חלק מהשיח היא הייתה אומרת ‘אני‬
‫פמיניסטית‘‪ ,‬אבל היא לא צריכה את אוצר המילים‬
‫שלנו‪ ,‬יש לה שפה משלה“‪.‬‬
‫הדרך לזקיפות קומה‬
‫אחד המאפיינים הבולטים אצל מוצפי־האלר הוא‬
‫הכניסה שלה לתוך המרחב הפרטי של גיבורות המחקר‪:‬‬
‫היא מתארחת בבתיהן‪ ,‬מסיירת איתן במקומות שונים‬
‫בירוחם וגם מעורבת בחייהן האישיים‪ .‬לאישה אחת היא‬
‫מייעצת בניסיונותיה להשיג משרה נחשקת‪ ,‬לאחרת‬
‫היא מממנת טיפולי שיניים‪ .‬מוצפי־האלר משוכנעת‬
‫שזה הדבר הנכון לעשות‪ ,‬ושדרך הפעולה הזו אינה‬
‫פוגעת באיכויות המקצועיות של המחקר‪“ .‬המעורבות‬
‫של החוקר תמיד משפיעה על התוצאות‪ .‬גם אם הייתי‬
‫>‬
‫>‬
‫מיד משפיעה על‬
‫בות של החוקר ת‬
‫שנעשים עם ילדים‬
‫“המעור‬
‫ם‬
‫יי‬
‫סו‬
‫ני‬
‫ב‬
‫לו‬
‫התוצאות‪ .‬אפי‬
‫ד־צדדית‪ ,‬הילדים‬
‫ח‬
‫ה‬
‫יי‬
‫פ‬
‫צ‬
‫ל‬
‫ד‬
‫ע‬
‫בחדר שמיו‬
‫כי הם בתוך חדר‪.‬‬
‫ת‬
‫יו‬
‫ע‬
‫ב‬
‫ט‬
‫ב‬
‫ם‬
‫גי‬
‫אינם מתנה‬
‫כלי המחקר‪ ,‬ואני‬
‫כ‬
‫מי‬
‫צ‬
‫ע‬
‫ב‬
‫ש‬
‫מ‬
‫בחרתי להשת‬
‫ה הייתה לנוכחות‬
‫מ‬
‫כ‬
‫ד‬
‫ע‬
‫ם‬
‫אי‬
‫ר‬
‫קו‬
‫מספרת ל‬
‫כי זה הדבר הכי‬
‫ר‪,‬‬
‫ק‬
‫ח‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ה‬
‫שלי ההשפע‬
‫עי וישר לעשות“‬
‫מד‬
‫‪ | 31‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪ | 799 | 30.11.12 ,‬דיוקן‬
‫דיוקן | ‪ | 799‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪| 30.11.12 ,‬‬
‫לקחת מונופול על הפמיניזם‪ .‬מרב מיכאלי‬
‫לא מה שנאמר בהם‪ ,‬לא הכלים של הדת שהנשים‬
‫מקבלות‪ ,‬אלא ההערכה העצמית שבה הן זוכות מעצם‬
‫ההשתתפות בשיעורים‪ .‬בניגוד למערכת החינוך‬
‫ההישגית‪ ,‬שמדכאת אותן‪ ,‬המסלול הדתי נותן להן‬
‫משהו שהן יכולות להתגאות בו‪ .‬הן מבינות שגם עם‬
‫תעודת בגרות הן לא יקבלו עבודה בירוחם‪ ,‬כי זה‬
‫מסלול שזורק אותן החוצה מהעיירה“‪.‬‬
‫וזה ההסבר להצלחה של ש“ס בקרב האוכלוסייה‬
‫הזאת?‬
‫“בהחלט‪ .‬התהליך הדתי נותן לתושבים כבוד עצמי‬
‫וזקיפות קומה“‪.‬‬
‫תוקעים מיקרופון ולא מקשיבים‬
‫דמות מרתקת אחרת בספר היא זו של אסתי‪,‬‬
‫המוגדרת כ“מורדת“ בשל סירובה להיכנס למסגרות‬
‫של נישואין‪ ,‬לידת תינוקות ועבודה קשה ולא‬
‫מתגמלת במפעלי הסביבה או בניקיון‪ .‬אסתי חיה בלי‬
‫חשבון‪ ,‬נסמכת על הלוואות שהיא לוקחת מפה ומשם‪,‬‬
‫צילום‪ :‬פלאש ‪90‬‬
‫אפרת ובני משפחתה משנים בהדרגה את אורח חייהם‬
‫לדתי‪ ,‬ובכך הם מגדירים מחדש גם את חיי היומיום‬
‫שלהם בעיירה‪ .‬המהלך הזה פותח בפני אפרת אופציות‬
‫תעסוקה חדשות‪ ,‬מעצים אותה בתוך המשפחה ומשפר‬
‫את מעמדה בעיני הסביבה‪ .‬בעקבות זאת מגיעה‬
‫החוקרת למסקנה שבמקום כמו ירוחם‪ ,‬התחזקות דתית‬
‫היא הדרך הטובה ביותר לקידום המעמד החברתי של‬
‫הנשים‪“ .‬זו מסקנה שלא ציפיתי לה‪ .‬ההתחזקות הייתה‬
‫הנושא שהכי פחות משך אותי כאישה חילונית‪ ,‬ובכל‬
‫זאת אני כותבת באופן חד־משמעי שאם אתה לוקח את‬
‫חמשת המסלולים של הנשים בספר‪ ,‬כולל מסלול של‬
‫אישה מצליחנית ‪ -‬הפתרון הכי נכון והכי בונה הוא‬
‫ההתחזקות‪ .‬כן‪ ,‬אני מתארת לעצמי שבטח יקפצו עליי‬
‫כל החילונים ויאמרו ‘מה את מדברת‘‪ .‬המסקנה הזאת‬
‫אומרת גם משהו רדיקלי על כל התוכניות החינוכיות‬
‫שמעודדות בעיקר השגת תעודת בגרות; למעשה‪,‬‬
‫התעודה לא תקדם את הבנות של הנשים הללו לשום‬
‫מקום‪ .‬מכל המרואיינות בספר‪ ,‬אפרת יוצאת הכי טוב‪,‬‬
‫וכך גם הבנות שלה“‪.‬‬
‫אז הפתרון הוא לחזור בתשובה ולא להשקיע‬
‫בהשכלה אקדמית?‬
‫“אני לא אומרת שהפתרון הוא לא לעשות בגרות‪,‬‬
‫אלא שבתוך סיטואציה של אפשרויות מוגבלות‪,‬‬
‫האופציה של ההתחזקות מסתמנת כטובה ביותר‪.‬‬
‫הלכתי עם הנשים המתחזקות ללא מעט שיעורי‬
‫תורה‪ ,‬ושם הבנתי שמה שחשוב בשיעורים הללו זה‬
‫צילום‪ :‬פלאש ‪90‬‬
‫לובשת חלוק לבן‪ ,‬זה היה משפיע‪ .‬אפילו בניסויים‬
‫שנעשים עם ילדים בחדר שמיועד לצפייה חד־צדדית‪,‬‬
‫הילדים אינם מתנהגים בטבעיות כי הם בתוך חדר‪.‬‬
‫חוקר בעל יושר חושף את זה‪ ,‬מנתח‪ ,‬ולא מתנצל ואומר‬
‫‘ניסיתי להוריד מעורבות‘‪ .‬הנחקרים תמיד יתנהגו‬
‫אליי בגלל מי שאני‪ ,‬ואליך בגלל מי שאתה‪ .‬בחרתי‬
‫להשתמש בעצמי ככלי המחקר‪ ,‬ואני מספרת לקוראים‬
‫עד כמה הייתה לנוכחות שלי ההשפעה על המחקר‪ ,‬כי‬
‫זה הדבר הכי מדעי וישר לעשות“‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬לפעמים המעורבות שלך מניעה באופן‬
‫דרמטי את ההתנהגות של הנשים הנחקרות‪.‬‬
‫“אני קוראת לזה דרמה אתנוגרפית (אתנוגרפיה‬
‫היא תיאור של תופעות חברתיות על סמך עבודת שדה‬
‫ א“ר)‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬אני לא מתנצלת על ההשפעה שלי‪,‬‬‫אלא משתמשת בסיטואציה ומנתחת אותה‪ .‬מבחינתי‬
‫זו גם אסטרטגיה‪ :‬כדי לאזן את הכוח העצום שלנו‬
‫ככותבים ‪ -‬כי אנחנו הרי מעצבים את מה שכתוב ‪-‬‬
‫אני מכניסה את עצמי לסיטואציה ומשמיעה לקורא מה‬
‫אומרים הנחקרים על המעורבות שלי‪ .‬זו דרמה שאני‬
‫מייצרת והנשים מודעות לכך‪ .‬אני לא עשיתי להן‬
‫מניפולציה והן לא נפלו לתוכה‪ .‬אם הייתי עושה תרגיל‬
‫ואז זזה הצדה לראות איך הן מגיבות‪ ,‬זה היה נצלני‪.‬‬
‫תעודת ההכשר שלי היא לא מקוראים חיצוניים‪ ,‬אלא‬
‫מהסובייקט שלי שאומרת ‘נגעת בנקודות כואבות‪ ,‬וזה‬
‫היה מרפא‘“‪.‬‬
‫את אחת המסקנות המפתיעות בספר מפיקה‬
‫מוצפי־האלר מסיפורה של אפרת‪ ,‬הדמות ה“מתחזקת“‪.‬‬
‫תקרת הזכוכית היא לא‬
‫הכול‪ .‬הפגנה פמיניסטית‬
‫ומשקיעה חלק לא מבוטל מכספה המועט בהימורים‪.‬‬
‫“היא מאתגרת את מושגי העבודה והבית‪ ,‬וגם את‬
‫מושג האמהות“‪ ,‬קובעת מוצפי־האלר‪“ .‬גם לי כאמא‬
‫אובססיבית היא אתגרה את המושג הזה‪ .‬והיא היחידה‬
‫מבין הנשים שאומרת וכותבת שירוחם זה בית ושהיא‬
‫אוהבת אותו‪ .‬אני חושבת שהיא האזרחית הכי מאושרת‬
‫מכל הנשים בספר“‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬את לא חושבת שאת מעצימה אותה יותר‬
‫מדי? הרי רוב הזמן היא בוחרת בבטלה‪.‬‬
‫“אני כן שואלת אותה אם אין לה רגעים של דיכאון‬
‫וייאוש‪ ,‬אני דוחפת אותה לקחת עבודות ומנסה גם‬
‫להיות שיפוטית‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬אסתי משדרת לי מה‬
‫שהיא רוצה‪ ,‬כשהיא צוחקת ואומרת ‘באמת לא עבדתי‬
‫ובאמת התבטלתי‘‪ .‬אני גם מאפשרת לה לסתור את‬
‫הפרשנות שלי‪ ,‬וזה חלק מהאסטרטגיה של הכתיבה“‪.‬‬
‫בניגוד לדמויות הנשיות‪ ,‬הגברים המתוארים‬
‫ב‘קופסאות הבטון‘ הם חלשים מאוד או שאינם נוכחים‪.‬‬
‫אחד הוא נרקומן‪ ,‬אחד מתחזק בעקבות ההתחזקות‬
‫של אשתו‪ ,‬ואחד נעזב על ידי בת־זוגו‪ .‬מוצפי־האלר‬
‫טוענת שלא הבחינה בקו המקשר הזה עד שמישהו‬
‫מהקוראים הפנה את תשומת לבה‪“ .‬גם העובדה שארבע‬
‫נשים מתוך חמש הן חד־הוריות לא הייתה מכוונת‪ .‬לא‬
‫בחרתי אותן בגלל שהן באו ממשפחות מפורקות‪ .‬רציתי‬
‫לדבר על כל מיני נושאים‪ ,‬וזה יצא כך‪ .‬אני חושבת‬
‫שנושא הגברים החלשים צריך ניתוח‪ ,‬כי זו תופעה‬
‫שחוזרת על עצמה‪ .‬תראה מה קורה בעדה האתיופית ‪-‬‬
‫הנשים שורדות בתנאים קשים מאוד‪ ,‬והגברים‪ ,‬בעיקר‬
‫הפטריארכלים‪ ,‬מתמוטטים‪ .‬גם הנשים שאני פגשתי‬
‫יותר מחפשות עבודה‪ ,‬וזה לא דבר מובן מאליו‪ .‬הן‬
‫שייכות לדור חדש של נשיות‪ ,‬שבו כולן מרגישות צורך‬
‫פנימי לצאת ולעבוד ולו בשביל המפגש החברתי‪ .‬הן‬
‫הפנימו שמשעמם להיות בבית‪ .‬עד עכשיו נחקרו נשים‬
‫רק מהמעמד הבינוני‪ ,‬וזה אחד החידושים המרכזיים‬
‫בספר שלי‪ .‬לרוב לא נותנים לנשים מהשכבות החלשות‬
‫לדבר‪ .‬תוקעים להן מיקרופון בפה‪ ,‬אבל לא מגיעים‬
‫אליהן באמת“‪.‬‬
‫להיות היברידית‬
‫מי ששוברת את כל התבניות המוכרות‬
‫והסטריאוטיפיות של תושבי הפריפריה היא גילה‪,‬‬
‫האישה המצליחה שפרצה את המסגרות המגבילות‪,‬‬
‫יצאה ללמוד בתיכון יוקרתי מחוץ לבית ורכשה השכלה‬
‫אקדמית‪ .‬בהמשך עזבה את ירוחם‪ ,‬עבדה שנים רבות‬
‫כמורה וכמנהלת בית ספר‪ ,‬ונישאה לגבר אנגלי‪ .‬כבר‬
‫>‬
‫שוברות‬
‫שוויון‬
‫>‬
‫בתיכון שינתה את שמה‪ ,‬והקפידה לא לספר לאיש‬
‫מהסובבים אותה היכן היא מתגוררת‪“ .‬כשהיו שואלים‬
‫מאיפה אני‪ ,‬הייתי אומרת ‘מבאר־שבע‘“‪ ,‬היא מספרת‬
‫למוצפי־האלר‪“ .‬רק אחר כך‪ ,‬כשהצלחתי בחיים‪,‬‬
‫התחלתי לספר בגאווה שאני מירוחם‪ .‬כי כבר אין לי‬
‫מה לפחד‪ ,‬אני עובדה‪ ,‬הוכחתי את עצמי“‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬גם היום היא מתקשה לבקר בעיירה שבה‬
‫נולדה‪ .‬כשמוצפי־האלר לוקחת אותה לשם‪ ,‬למפגש‬
‫עם אסתי ולסיור בשוק המקומי‪ ,‬נוצרת אצל גילה‬
‫מערבולת רגשית‪“ .‬היא לא כעסה עליי בגלל זה‪ ,‬אבל‬
‫אמרה שהיה לה קשה“‪ ,‬מספרת החוקרת‪“ .‬גם בנה אמר‬
‫שכאשר הוא קרא את הפרק עליה‪ ,‬היה לו ממש קשה‪.‬‬
‫מצד שני הוא אמר שזה היה מדהים“‪.‬‬
‫היום מתגוררת גילה במדרשת בן־גוריון‪ ,‬כמו‬
‫מוצפי־האלר‪ ,‬אך בכך לא מסתיים הדמיון בין השתיים‪.‬‬
‫גם מוצפי־האלר פרצה את מגבלות החיים בעיירת‬
‫הפיתוח‪ ,‬לאחר שנשלחה לפנימייה בתיכון יוקרתי‪ .‬גם‬
‫היא נישאה לגבר שאינו ישראלי ונפרדה ממנו‪ ,‬ושני‬
‫ילדיה קרובים בגילם לבנה של גילה‪.‬‬
‫“עזבתי את מגדל־העמק בגיל ‪ ,“13‬מספרת מוצפי־‬
‫האלר‪“ .‬כיום אין שם מישהו ממשפחתי‪ ,‬ואני לא מכירה‬
‫שם אף אחד‪ .‬אני אוהבת לחזור לעיירה‪ ,‬אבל מה שיש‬
‫בה היום לא דומה למה שהיה בילדותי‪ .‬אז התגוררו‬
‫במגדל־העמק פחות מעשרת אלפים איש‪ ,‬והיום חיים‬
‫בה ‪ 40‬אלף‪ .‬גם העיר וגם אני התרחקנו מאוד מהמקום‬
‫שבו היינו פעם‪ .‬אני האישה היחידה בארץ שהיא‬
‫פרופסורית־אנתרופולוגית־מזרחית‪ ,‬וכברת הדרך‬
‫קדמאים חילונים‬
‫“מה שמתסכל הוא שגברים אשבים שאלה סתם‬
‫שפותחים את הספר‪ ,‬חו את חומר הנפץ‪.‬‬
‫סיפורי נשים‪ .‬הם לא רואיםרסיטת תל־אביב‪,‬‬
‫העורך בהוצאת הספרים באוניב רח לקרוא בספר‬
‫שהוא אשכנזי חילוני‪ ,‬לא טשאמר ‘עזבי אותי‬
‫יותר משלושה עמודים לפני נשים מזרחיות‘“‬
‫מסיפורים של‬
‫הארוכה שעשיתי מעניקה לי עמדת כוח משמעותית‬
‫בהתמודדות שלי עם העבר‪ .‬האחיות שלי הן מורות‬
‫ומשכילות‪ ,‬וההתמודדות שלהן עם העבר היא יותר‬
‫חזקה ומורכבת‪ ,‬כמו ההתמודדות של גילה“‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬במסגרת עבודתה כאנתרופולוגית יצאה‬
‫מוצפי־האלר לבוטסואנה‪ .‬היא למדה את השפה‬
‫המקומית והתגוררה במשך ‪ 15‬חודשים בבקתה ללא‬
‫חשמל ומים זורמים‪ .‬אם חיפשתם איזשהו קשר נסתר‬
‫למושא מחקרה האחרון‪ ,‬היא מבהירה מיד כי “ירוחם‬
‫היא לא האפריקה החדשה שלי‪ .‬לא כתבתי את הספר‬
‫כאקזוטיקה בשביל אנשים ברמת־אביב‪ .‬התיעוד של חיי‬
‫הנשים המזרחיות בירוחם נועד להציע דרך הסיפורים‬
‫שלהן ניתוח ממשי של החברה הישראלית‪ .‬נקודת‬
‫התצפית של השוליים מאפשרת לי לנתח תהליכים‬
‫חברתיים במרכז בצורה מרתקת יותר‪ .‬אני רוצה לשנות‬
‫את האופן שבו האקדמיה הישראלית והשיח הציבורי‬
‫חושבים על מה שקורה בעיירות פיתוח“‪.‬‬
‫וזה באמת קורה?‬
‫“מה שמתסכל הוא שגברים אקדמאים חילונים‬
‫שפותחים את הספר‪ ,‬חושבים שאלה סתם סיפורי‬
‫נשים‪ .‬הם לא רואים את חומר הנפץ החברתי‪ ,‬הפוליטי‬
‫והתיאורטי שאני שמה בתוך הדפים‪ .‬העורך בהוצאת‬
‫הספרים באוניברסיטת תל־אביב‪ ,‬שהוא אשכנזי חילוני‪,‬‬
‫לא טרח לקרוא בספר יותר משלושה עמודים‪ .‬הוא‬
‫הסתכל ואמר ‘עזבי אותי מסיפורים של נשים מזרחיות‘“‪.‬‬
‫רבע מאוכלוסיית ירוחם הם עולים‪ ,‬בעיקר מברית‬
‫המועצות‪ .‬למה אף אחת מהנשים בספר לא מייצגת‬
‫‪ | 32‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪ | 799 | 30.11.12 ,‬דיוקן‬
‫דיוקן | ‪ | 799‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪| 30.11.12 ,‬‬
‫“ייצרתי דרמה‪ ,‬והנשים היו מודעות לכך‪ .‬הן לא נפלו לתוך מניפולציה“‪ .‬אילוסטרציה‬
‫את המגזר הזה?‬
‫“זה לא היה מחקר על ירוחם ועל כל התושבים בה‪.‬‬
‫הייתה כאן שאלת מחקר שהתמקדה במשמעות של‬
‫מעמד‪ ,‬של מגדר ושל אתניות מזרחית בשוליים‪ .‬לכן‬
‫העולות מברית המועצות‪ ,‬כמו קבוצות נוספות בעיר‪,‬‬
‫לא היו חלק מתחום העניין שלי‪ ,‬שהיה רחב גם ככה‪.‬‬
‫“חלק מהדיון בספר נסב על המורכבות של המזרחיות‬
‫בעלות המעמד‪ .‬אני כל הזמן שואלת מהי המזרחיּות‬
‫ולא מוותרת על הבירור הזה‪ .‬לדעתי‪ ,‬אי אפשר להבין‬
‫את המזרחיות בלי להבין מעמד‪ ,‬ואי אפשר להבין מגדר‬
‫בלי להבין אתניות ומעמד‪ .‬לכל זה חייבים להוסיף את‬
‫הבנת הריחוק הגיאוגרפי והשוליות של ירוחם; הנשים‬
‫המזרחיות שמתגוררות בשכונה במרכז הארץ לא חיות‬
‫בשוליים מרחביים‪ ,‬ואי אפשר לנתק בין המרכיבים‪ .‬אני‬
‫תמיד הייתי חלק מאלו שכתבו על המזרחים בישראל‪,‬‬
‫אבל כל הקולגות שלי היו גברים‪ .‬הם כתבו מנקודת‬
‫מבט גברית‪ ,‬ואני רוצה להסתכל על מגדר‪ ,‬מזרחיות‬
‫ומעמד בעת ובעונה אחת“‪.‬‬
‫וזה לא מצמצם אותך?‬
‫“אני חוקרת ששואלת שאלות מחקר על אתניות ועל‬
‫פמיניזם‪ .‬קיבלתי כסף לא כדי לחוות חוויה אישית‪ ,‬אלא‬
‫כי הצעתי שאלת מחקר עם שאלות מצמצמות ‪ -‬מה זה‬
‫אומר להיות מזרחית‪ ,‬מה זה אומר מעמד‪ ,‬מה זה עוני‪,‬‬
‫ואיך נשים שחיות בשוליים מגדירות את המצב שלהן‪.‬‬
‫בנוסף שאלתי איך אפשר לשמוע את הנשים הללו‪,‬‬
‫ואיך אני‪ ,‬כמזרחית מהמעמד הבינוני‪ ,‬מכניסה את עצמי‬
‫לסיפור כדי להבין את מה שהן אומרות לעצמן“‪.‬‬
‫המפגש של מוצפי־האלר עם נשות ירוחם‪ ,‬כך‬
‫לדבריה‪ ,‬השפיע עליה עמוקות‪“ .‬זו הסיבה העיקרית‬
‫שבשבילה הפכתי לאנתרופולוגית‪ .‬נסעתי לאפריקה‬
‫וחזרתי כדי להיות מסוגלת לכתוב את הספר הזה“‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬המחקר הבא שלה לא נשאר בגבולות הארץ‪.‬‬
‫“כבר חמש שנים אני עושה מחקר על נשים בהודו‪ ,‬כי‬
‫בסופו של דבר אני תיאורטיקנית‪ .‬אני מפתחת טענות‬
‫תיאורטיות על המקום של החוקרת ביחס למחקר‪ ,‬על‬
‫היכולת של המוכפפים למחקר לדבר‪ ,‬ועל היכולת‬
‫שלי להקשיב להם‪ .‬אני רוצה שאת המחקרים האלה‬
‫ילמדו גם בשיעורי אנתרופולוגיה במקסיקו‪ ,‬ולא רק‬
‫פה‪ .‬אני לא רוצה להיות מוגדרת רק על ידי המציאות‬
‫הישראלית‪ .‬זה מעייף“‪.‬‬
‫ואחרי לא מעט שנים של מחקר אינטנסיבי בירוחם‪,‬‬
‫את עדיין ממשיכה לגור ביישוב קהילתי‪ ,‬בקהילה‬
‫אקדמית‪.‬‬
‫“האמת היא שבתקופה מסוימת איימתי על הבנים‬
‫שלי שנבנה בית בירוחם‪ ,‬כי שם אני ארגיש טוב יותר‬
‫מאשר פה‪ .‬אני לא חשה שכאן זה הבית שלי‪ .‬מצד‬
‫שני‪ ,‬אני יודעת שיהיה לי קשה במקום כמו ירוחם‪,‬‬
‫כי אני היברידית‪ .‬המזרחיות שלי לא עזרה לי שם‪,‬‬
‫כי ביני לבין התושבים הפריד המעמד‪ .‬המזרחיות של‬
‫הנשים בספר היא של מעמד מסוים‪ ,‬ואני ממעמד‬
‫אחר‪ .‬בעיניהן אני מייצגת בהגדרה את המרכז‪ ,‬והזהות‬
‫המזרחית שלי לא עומדת לי כהגנה‪ .‬זה לא סתם‬
‫שכאשר הגעתי לבקר את הנשים בבתים שלהן‪ ,‬הם‬
‫חשבו שאני לא אוכלת חריף“‪0 .‬‬
‫לתגובות‪[email protected] :‬‬
`