גליון מס` 458 ערש“ק פרשת ”תרומה“, א` באדר תשע“ה

‫ערש“ק פרשת ”תרומה“‪ ,‬א' באדר תשע“ה‬
‫צ ד ק ה ה טו ב ה‬
‫ביו‬
‫ה‬
‫ת‬
‫ר‬
‫רבי זרח אייצליץ זצ"ל מגדולי התלמידי‬
‫חכמים של העיר פראג‪ ,‬נפל לעת זקנתו‬
‫ממעמדו הכלכלי וירד מנכסיו פלאים‪,‬‬
‫עד כי רבו נושיו‪ .‬בלב כבד נכנס להשיח‬
‫את דאגתו לפני רבי יחזקאל לנדוי זיע"א‬
‫רבה של פראג בעל הספר המפורסם לשם‬
‫ולתהילה "הנודע ביהודה"‪ .‬באותם ימים‬
‫התכונן הנודע ביהודה לאחד מנשואי ילדיו‪,‬‬
‫ובארון שבביתו היו מוצנעים שלושת אלפי‬
‫דינרים לצורך הנישואין‪ .‬כשסיפר רבי זרח‬
‫על מצבו הקשה‪ ,‬שאלו הנודע ביהודה מהו‬
‫הסכום לו הוא זקוק בכדי לשלם לנושים‬
‫ולהשאר במעמדו ובכבודו‪ .‬נקב רבי זרח‬
‫בסך של שלושת אלפי דינרים‪ .‬מיד ללא‬
‫שהות קם הנודע ביהודה ומבלי לספר דבר‪,‬‬
‫פתח ורוקן את התיבה ומסר את כל הסכום‬
‫לרבי זרח‪ .‬ימים מספר לאחר מכן‪ ,‬ניגשה‬
‫הרבנית לארון ופחד וחרדה מילאו את ליבה‬
‫ הארון הריק‪ .‬היא ניגשה לבעלה והוא‬‫גילה לה שהלווה את המעות לאדם בטוח‪.‬‬
‫לא הרפתה הרבנית והפצירה בו שיגלה לה‪.‬‬
‫כששמעה הרבנית את שם הלווה‪ ,‬צעקה‬
‫מרה שהרי הדבר גלוי ומפורסם בכל העיר‬
‫שמצבו של רבי זרח בכי רע ורבו נושיו‪.‬‬
‫הנודע ביהודה הרגיעה ואמר לה שרבי‬
‫זרח ירא שמים ובודאי שישלם בזמן‪ .‬יום‬
‫הנישואין הלך וקרב והנודה ביהודה היה‬
‫מעורב בפסק דין בקשר לעזבון עצום של‬
‫גביר שנפטר‪ .‬היורשים החליטו על דעת‬
‫עצמם לתת לנודה ביהודה‪" :‬מעלת פסק"‬
‫בסך שלושת אלפי דינרים‪ ,‬כשהגיעה‬
‫פסק לבדו‪ ,‬כפה לרבנית ואמר‪ :‬החוב של‬
‫רבי זרח‪ ,‬נפרע בשלמות‪ ,‬עד ההחלטה‬
‫האחרונה"‪ .‬נמצאים אנו בפרשת תרומה‪,‬‬
‫והרבה אינם מודעים לדבר שהלוואה היא‬
‫בדרגת הצדקה הגבוהה ביותר וכפסק‬
‫השו"ע )יו"ד סי' רמט סע' נ(‪ .‬נרבה בגמחי"ם‬
‫של הלוואות וכיוצא בהם ונראה ישועות!‬
‫‪17:09‬‬
‫‪16:54‬‬
‫‪16:59‬‬
‫‪17:14‬‬
‫‪18:08‬‬
‫‪18:07‬‬
‫‪18:07‬‬
‫‪18:09‬‬
‫‪18:43‬‬
‫‪18:47‬‬
‫‪18:45‬‬
‫‪18:48‬‬
‫הפטרה‪ :‬וה' נתן חוכמה‬
‫גליון מס‘ ‪458‬‬
‫מדברי ראש הישיבה מו"ר הרה"ג יוסף מוגרבי שליט"א‬
‫זה שלוש שנים תמימות מאז עלתה נשמתו הטהורה של רבנו הקוה"ט זיע"א בסערה‬
‫השמימה‪ ,‬מני אז נסתלקו עוד רבים מזקני הדור‪ ,‬צדיקים וחסידים והעולם עדין‬
‫עובר שינויים‪ ,‬טלטלות ותמורות‪ .‬יום רודף יום ולמרות הכל הזכרונות והגעגועים‬
‫צורבים את הלבבות‪" ...‬מי יתנני ירחי קדם"‪ ,‬היא זעקת הכיסופין שרבים זועקים‬
‫חרישית ממעמקי הנשמה‪ ,‬פתאום מתחילים אנו להבין דברים שנרמזו או נאמרו‬
‫כלאחר יד‪ .‬יודעים להעריך את ה"לוקסוס" בו חיינו כאשר היינו מגיעים‪ ,‬פורקים את‬
‫החבילות ומניחים את המטען הכבד על שולחנו של רבנו זיע"א ויוצאים בלב שקט ובוטח‪.‬‬
‫והוא ששיג ושיח לו בעליונים‪ ,‬שידד מערכות ופעל ישועות‪ ,‬למען הכלל והפרט מעל לגדר‬
‫הטבע ובעוד נרו רושף גיצי אש נתבשרנו אודות מחלתו עד שכבתה השלהבת באותו יום מר‬
‫ונמהר ז' באדר תשע"ב יום פטירת משה רעיא מהימנא‪ .‬בפרשתנו אנו מוצאים את ציווי ה' לבנות‬
‫משכן‪" .‬ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"‪ ,‬ורש"י מפרש "לי" ‪ -‬לשמי‪ .‬כל מי שהכיר את רבנו הקוה"ט‬
‫זיע"א ראה בפועל איך שכל מעשיו היו מיוחדים לי ‪ -‬לשמי בלתי לה' לבדו‪ .‬דומני עמוד התווך בעבודת‬
‫רבנו הקוה"ט זיע"א היה קיום דברי זקינו הקדוש רבי אהרון לייב מפרמישלאן זיע"א‪" :‬אל לו ליהודי לרצות‬
‫להגיע לדרגה כלשהי בעולם הזה‪ ,‬אף לא להיות יהודי ירא ושלם כי רצון זה נחשב לרצון עצמי ושוב היא‬
‫איננה תכלית השלמות רק התכלית היא לרצות לעשות את רצון הבורא ברוך הוא"‪ .‬דבר זה שמענוהו השכם‬
‫וערב וכלשונו הטהורה‪" :‬אני חייל‪ ,‬אין לי רצונות ואין לי שאיפות רק לקיים את רצונו יתברך"‪ .‬ראינו גם ראינו‬
‫נגדיות בלתי מובנת‪ ,‬מחד פיקחות ועירנות חדה כתער ומאידך תמימות מופלגת בכל ענין גשמי‪ ,‬ושוב‪ ,‬מחד‬
‫השגות נעלות בשמי שמים‪ .‬נהירין לו שבילי רקיעא כשבילי מתא ומאידך כזו פשטות ועממיות ואפילו בקרב‬
‫פשוטי העם‪ ,‬מאידך דרישות גבוהות וחריפות‪ ,‬תביעות לעליה במעלה הקדושה והטהרה ולעומת זאת אהבה‬
‫גדולה לכל אשר בשם ישראל יכונה‪ .‬ויהיה הוא איך שיהיה‪ .‬ושוב אתה מוצא התלהבות דקדושה ושלהבת‬
‫אש בשעות תפילה ובעריכות השלחן הטהור ובשאר עידנא דרעווא ומאידך הצטנעות וכיסוי של הסתר‬
‫בתוך הסתר ולכאורה הדברים דורשים הסבר‪ .‬אך המעמיק זוכה ומבחין באיזה חבל דק המחבר את הכל‪ .‬זהו‬
‫סוד של "בלתי לה' לבדו"‪ .‬המעשים המכוונים לשמים‪ ,‬זאת ועוד שלדעת התנא רבי מאיר שמו של האדם יש‬
‫בו משמעות והשם יעקב הוא כנגד מידת התפארת שהיא המידה המשלבת את האהבה ואת היראה כאחד‬
‫אע"פ היותם שני ניגודים קיצוניים מאין כמותם ומידת האמת היא המאחדת אותם בבחינת תתן אמת ליעקב‪.‬‬
‫ואומנם‪ ...‬טעות נפוצה היא בקרב בני האדם כאילו הצדיקים מקבלים את השגותיהם "במתנה" וכאילו לא‬
‫עמלו עליהם ולמעשה במציאות הדבר הפוך לגמרי‪ ,‬אדרבא ואדרבא כל ימיהם הם עמלים לכותת את עצמם‬
‫ולשעבד את רצונותיהם לכבוד הבורא יתברך‪ ,‬והיה רגיל הסבא קדישא הרה"ק רבי מאיר מקרעטשניף זיע"א‬
‫לומר שחז"ל בגמרא )סנהדרין קו‪ (.‬אמרו רחמנא "ליבא בעי" ולא "מוחא בעי" כי השי"ת רוצה את הרצונות‬
‫שמקורם בלב‪ ,‬את זה תיתן להשי"ת! והוסיף בנו הרה"ק רבי אליעזר זאב זיע"א ואמר‪" :‬אני שהיה לי אב גדול‬
‫כל כך וסב גדול כל כך ובכל זאת כמה קשה עלי עבודתך יתברך ומה יענו פשוטי העם?"‪ .‬לאור הדברים האלו‬
‫נקל להבין מדוע בכל עת ובכל זמן ראינו אצל רבנו הקוה"ט זיע"א יגיעה רבה‪ ,‬יגיעת בשר ונפש כמו מתחיל‬
‫הוא כל פעם מההתחלה את כל סדר העבודה כשהוא בוחל בנהמא דכיסופא ואינו מחפש "הנחות"‪ ,‬דורש‬
‫הוא מעצמו ואינו מתפשר על קוצו של יו"ד‪ .‬סיפר לי בנו הרה"צ ר' שמעלקא שליט"א כי בבוקר שלאחר‬
‫הניתוח בראש רצה רבנו זיע"א ללכת למקווה ובודאי שהדבר לא היה שייך כלל ועיקר וניסה להסבירו שיש‬
‫מושג של שליחות והוא ילך "שליח" בעבורו‪ ,‬וכ"ק רבינו זיע"א נענה ואמר שהוא מכיר את "הפטנטים" האלו‬
‫ורצונו ללכת בעצמו עד שהסבירו לו הצוות הרפואי את חומרת העניין‪ ,‬מי מאיתנו היה חושב על חומרות‬
‫וחסידות במצב שכזה‪ ,‬זוכר אני שכשחזר רבנו הקוה"ט זיע"א מהניתוח הראשון ביום ח' ניסן תשס"ח וזכיתי‬
‫להתלוות אליו מבית החולים לביתו וראיתי את הסבל והכאב שהיו מנת חלקו‪ .‬בקושי הלך! עקב בצד אגודל‬
‫כפשוטו! ובהגיעו לקריה נאמנה במקום להיכנס לביתו לנוח‪ .‬ביקש הוא לעלות לבית הכנסת! מי שלא ראה‬
‫את נשיכות השפתיים ואת הכאב החרישי לא יוכל להבין! וכמה שניסו להניאו הרי עוד כמה שעות תפילת‬
‫מנחה וכו' אך הוא בשלו! עולה מדרגה או שתיים ונח‪ .‬וחוזר חלילה‪ ,‬וכך טיפס ועלה במסירות נוראה לגובה‬
‫של כמה קומות וכשהגיע‪ ,‬מבהיל ונורא הוד היה המראה איך הסתער והתרפק על ארון הקודש‪ ,‬חיבק ונישק‬
‫את הפרוכת‪ ,‬ובחזרתו כשנח מעט אמר לי‪" :‬לא מבינים אותי‪ ,‬כבר כמה ימים לא ראיתי בית כנסת וארון‬
‫קודש‪ ,‬ואיך זה העלה אל ביתי?" מי יכול להבין מושגים שכאלה? מבלי לקטרג חלילה! כמה אנשים בריאים‬
‫וחזקים מאתנו מוכנים לוותר על מקווה לפני תפילה או על תפילה במנין? מה פלא אם כן ששמעו בקולו של‬
‫רבנו זיע"א בשמים כאשר הוא גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים? דין הניא להו שנתקיים בו מאמרם ז"ל )אבות‬
‫ב‪,‬ד( "בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך"‪ .‬אחר שעקר הוא לגמרי מעצמו כל מושג‬
‫של רצון עצמי וביטל את כל ישותו בעבור רצון הבורא ברוך הוא‪ ,‬השתעבד הטבע ועימו כל צבא השמים‬
‫כולו לרצון קודשו ולכל מאמר היוצא מפיו לישועתן של ישראל כאשר עיננו ראו ואוזננו שמעו בכל עת וזמן‪.‬‬
‫חז"ל אומרים גזרה על המת שישתכח מן הלב לאחר י"ב חודש‪ ,‬אך נראה שבכל יום לא רק שרבנו זיע"א‬
‫לא נשכח מן הלב אלא נעשה חסר יותר ויותר‪ .‬אך חזקה עלינו צוואתו להמשיך בדרכו ובמעשיו הטובים‬
‫אשר הם נר לרגלינו ואור לנתיבותינו‪ .‬ויהי רצון שיעמוד בתפילה עבורנו יחד עכב"ב ובעבור אנ"ש ובעד‬
‫כל קהילתנו הקדושה יח"ו אשר אותה טיפח וגידל ואהב‪ ,‬וממכון שבתו ימליץ טוב בעדנו לשמירה עליונה‬
‫והמשך סייעתא דשמיא וחסדים גלויים וכל טוב סלה לעד אכי"ר‪.‬‬
‫"ועשו לי מקדש‪ ,‬ושכנתי בתוכם"‬
‫)כה‪,‬ח(‬
‫פירש הרב "מי מנוחות"‪ ,‬הגאון רבי רפאל‬
‫ברדוגו זצ"ל ממקנס שבמרוקו‪ :‬חז"ל אמרו‬
‫ש"הדורש אל המתים" זה המרעיב עצמו‬
‫ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח‬
‫טומאה‪ .‬וכשהיה רבי עקיבא מגיע למקרה‬
‫זה‪ ,‬היה בוכה ואומר‪ :‬אם מי שמרעיב כדי‬
‫שתשרה עליו רוח טומאה‪ ,‬היא שורה‬
‫עליו – מי שמתאמץ כדי שתשרה עליו רוח‬
‫טהרה על אחת כמה וכמה שיזכה למלוא‬
‫חופניים טהרה מן השמיים! ועל כך נרמז‬
‫כאן‪" :‬ועשו לי מקדש"‪ ,‬אם אדם יעשה‬
‫את שלו ויתאמץ – אזי "ושכנתי בתוכם"‪,‬‬
‫הקב"ה ישרה עליו שכינתו!‬
‫)מעיין השבוע(‬
‫"ועשו לי מקדש‪ ,‬ושכנתי בתוכם"‬
‫)כה‪ ,‬ח(‬
‫פירש הגאון רבי דוד נחמיאש זצ"ל בספרו‬
‫"מחנה דן"‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא מצהיר‬
‫בכאן שהוא מוכן ומזומן להשרות שכינתו‬
‫בינינו ולשכון בתוכנו ממש‪ ,‬בקרב ולב כל‬
‫יהודי ויהודי – והשראת השכינה פירושה‬
‫ברכה ומאור פנים‪ ,‬שלווה ואושר‪ ,‬חיים‬
‫ובריאות‪ ,‬כל טוב ברוחניות ובגשמיות‬
‫– אך זאת בתנאי קודם למעשה‪" :‬ועשו‬
‫לי מקדש"‪ ,‬אם האדם ינהג בקדושה‪,‬‬
‫כלומר ישמור על גדרי הצניעות וטהרת‬
‫המשפחה‪ ,‬שהרי נאמר‪" :‬ולא יראה בך‬
‫ערוות דבר – ושב מאחריך"‪ ,‬אין השכינה‬
‫שורה במקום פריצות וטומאה! "ועשו לי‬
‫מקדש – ושכנתי בתוכם"‪ .‬נמלא אנו את‬
‫חלקנו‪ ,‬בשמירת גדרי הקדושה‪ ,‬והקדוש‬
‫ברוך הוא יבוא ויברכנו!‬
‫)מעיין השבוע(‬
‫"ועשו לי מקדש‪ ,‬ושכנתי בתוכם"‬
‫)כה‪,‬ח(‬
‫רבינו בחיי זצ"ל כתב‪ ,‬שיש בתיבת‬
‫"ושכנתי" רמז למניין השנים שעמדו הבית‬
‫הראשון והבית השני‪ .‬שהבית הראשון‬
‫עמד ת"י שנים‪ ,‬כמנין ושכנת"י בתוכם‪,‬‬
‫וזהו‪" :‬ושכנתי" ‪ -‬ושכן ת"י‪ .‬והבית השני‬
‫עמד ת"כ שנים‪ ,‬וזהו "ושכנתי"‪ ,‬אותיות‪:‬‬
‫ושני – ת"כ‪.‬‬
‫)מעיין השבוע(‬
‫"וכן תעשו" )כה‪,‬ט(‬
‫לדורות )רש"י(‪ .‬כתב השפת אמת זצ"ל‪:‬‬
‫אם אך תהיה לבני ישראל תשוקה אמיתית‬
‫לבנות בית בשביל התגלות השכינה‪,‬‬
‫יכולים הם להשיג זאת‪ ,‬ואם אינם זוכים‬
‫לכך הרי זה סימן‪ ,‬שעדיין לא הגיעו לידי‬
‫התשוקה הראויה וההתנדבות הנכונה‪.‬‬
‫מעשה שהיה בזמן האר"י הקדוש זצ"ל‪ ,‬שאחד מהאנוסים בא‬
‫מפורטוגל לצפת‪ .‬ומיד בבואו לצפת‪ ,‬הזדמן לו לבוא לדרשתו של‬
‫הרב‪ ,‬שדרש מענין לחם הפנים שהיה במקדש מדי שבת בשבתו‪.‬‬
‫הרב נאנח בדרשתו והצטער מאוד‪ ,‬ואמר שעכשיו אין לנו דבר מוכן‬
‫כדי שיכול השפע גם על הבלתי מוכן‪ .‬אותו אנוס ששמע את הדבר‬
‫הלך בתום לבבו לביתו‪ ,‬וציוה את אשתו שבכל יום שישי תכין לו‬
‫שתי ככרות לחם מנופה שלש עשרה פעמים‪ ,‬ושיהיה נילוש בטהרה‬
‫ובכל מיני יפוי‪ ,‬ונאפה טוב בתנור שבבית לפי שרצונו להקריבו לפני‬
‫היכל ה' כפי שהיה במקדש‪ .‬אשתו מילאה את הבקשה בצייתנות‪,‬‬
‫ומידי יום שישי היתה אופה את הככרות‪ ,‬ובעלה היה מוליכם לבית‬
‫הכנסת‪ ,‬ומתפלל ומתחנן לפני השם יתברך שיקבלם ברצון טוב‬
‫ויאכל אותם‪ ,‬ובתום התפילה היה מניח את הככרות בהיכל והולך‬
‫לו‪ ,‬והשמש היה בא ולוקח כל יום שישי את שתי הככרות מבלי‬
‫לדרוש ולחקור מהיכן באו ומי הביאם‪ ,‬והיה אוכל ושמח בהם‬
‫הוא ובני ביתו‪ .‬לערב היה אותו אנוס שב לבית הכנסת‪ ,‬וכיון שלא‬
‫היה מוצא את הככרות‪ ,‬היה שמח שמחה רבה בלבו‪ ,‬והיה אומר‬
‫לאשתו שהשם יתברך לא בזה ענות עני‪ ,‬וקיבל את הככרות ואכלם‬
‫בעודם חמים וטריים‪ ,‬ולכן אמר לה שצריכה היא להמשיך ולעשות‬
‫נחת רוח להשם יתברך‪ ,‬וכן היה אשתו אפתה לו בכל שבוע‪ .‬והנה‬
‫באחד מערבי השבתות‪ ,‬בא הרב לבית הכנסת וניצב על הבימה‬
‫כדי להתכונן לדרשה שאמור הוא לשאת מחרת ביום שבת קודש‪.‬‬
‫והנה האיש ההוא בא כמנהגו הטוב עם הככרות‪ ,‬התקרב אל היכל‬
‫הקודש‪ ,‬והתחיל לשטוח את דברי תחינותיו כנהוג‪ ,‬בלי שהרגיש‬
‫שהרב עומד על הבימה‪ .‬הרב עקב אחרי מעשה האנוס‪ ,‬וראה‬
‫ושמע את כל מה שהאיש דיבר ועשה‪ ,‬וחרה לו מאוד על כך וגער‬
‫לפיכך אמרו חכמינו‪" :‬כל דור שלא נבנה‬
‫בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו" –‬
‫שכן אילו היה קיים רצון אמיתי לבנין בית‬
‫המקדש‪ ,‬היה באמת "נבנה בימיו"‪...‬‬
‫)מעינה של תורה(‬
‫"וצפית אותו זהב טהור מבית‬
‫ומחוץ תצפנו" )כה‪ ,‬יא(‬
‫יש לפרש בדרך רמז‪ ,‬כי הנה אמרו‬
‫רבותינו בתלמוד )שבת קלג‪" :(:‬זה א‪-‬לי‬
‫ואנוהו" – התנאה לפניו במצוות‪ .‬עשה‬
‫לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה‪,‬‬
‫ציצית נאה וספר תורה נאה‪ ,‬וכתוב בו‬
‫לשמו בדיו נאה ובקולמוס נאה‪ ,‬בלבלר‬
‫אומן‪ ,‬וכורכו בשיראין נאין‪ .‬נמצינו למדים‬
‫שחובה קדושה מוטלת על האדם לייפות‬
‫את המצוה‪ ,‬ולהדר אותה‪ .‬ואולם כוונת‬
‫האדם צריכה להיות לשם שמים‪ ,‬ולא‬
‫כדי להתפאר בפני הבריות‪ .‬וזהו שאמר‬
‫הכתוב‪" :‬וצפית אותו זהב טהור" – עליך‬
‫לצפות את המצוה בזהב טהור‪ ,‬דהיינו‬
‫להדר ולשבח ולייפות את המצוה‪ ,‬אבל‬
‫"מבית ומחוץ תצפנו" – צריך שגם בבית‬
‫דהיינו בפנימיות של האדם כוונתו תהיה‬
‫לשם שמים‪ ,‬בנוסף לציפוי מבחוץ כלפי‬
‫אחרים‪...‬‬
‫)תורת הפרשה(‬
‫בו ואמר לו‪ :‬שוטה כמותך! וכי האלוקים שלנו אוכל ושותה? בודאי‬
‫שהשמש לקח את זה‪ ,‬ואתה בתמימותך חושב שהשם יתברך לוקח‪.‬‬
‫ודע לך שזה עוון גדול לייחס גשמיות להשם יתברך‪ .‬לא הספיק‬
‫הרב לסיים את דברי גערתו‪ ,‬ואל בית הכנסת נכנס השמש כהרגלו‬
‫מידי שבוע לקחת את הככרות‪ ...‬מיד פנה הרב לשמש ואמר לו‪:‬‬
‫תן תודה לאיש הזה‪ ,‬שמביא לך מידי יום שישי שתי ככרות לחם‬
‫טריות‪ ...‬ואכן השמש אמר לו תודה ללא בושה או מבוכה‪ .‬כששמע‬
‫האנוס דברים אלו התחיל לבכות בדמעות שליש‪ ,‬ואמר לרב‬
‫שימחל לו שטעה ולא הבין את דרשתו בענין לחם הפנים‪ ,‬וחשב‬
‫לעשות מצוה‪ ,‬ולבסוף לא עשה אלא עבירה‪ .‬עודנו בוכה בדמעות‬
‫שליש‪ ,‬ואל בית הכנסת נכנס שליח מיוחד מאת האר"י הקדוש‪,‬‬
‫ואמר לרב בשם האר"י‪ :‬שוב לביתך ואמור לבני משפחתך כי ביום‬
‫המחר‪ ,‬באותה שעה שהתכוננת לדרוש את דרשתך בבית הכנסת ‪-‬‬
‫מות תמות! כבר הוכרז על כך למעלה בשמים! הרב נבהל למשמע‬
‫הבשורה הרעה והלך מיד אל האר"י הקדוש שיאמר לו מה פשעו‬
‫ומה חטאתו? השיבו האר"י‪ :‬כיון שביטלת נחת רוח שהיתה להשם‬
‫יתברך‪ ,‬לכן נגזר עליך גזירת מוות‪ ,‬שמיום שחרב בית המקדש לא‬
‫נגרמה למלכו של עולם נחת רוח‪ ,‬כפי שגרמו לו מעשיו התמימים‬
‫של האנוס הזה‪ ,‬כשהביא את שתי הלחם וחשב לתומו שהשם‬
‫יתברך יקבלם‪ ,‬וכיום שבטלת אותו מלהביאם‪ ,‬נגזרה עליך מיתה‬
‫מבלי כל פתח של תקווה להצלה‪ .‬עצוב ומתייסר שב הרב לביתו‬
‫להודיע לבני משפחתו את דברי האר"י הקדוש ואכן ביום המחרת‬
‫ הוא יום שבת קודש ‪ -‬בשעה שאמור היה לדרוש בבית הכנסת‪,‬‬‫השיב הרב את נשמתו ליוצרה‪ ,‬כפי שאמר לו האר"י הקדוש‪.‬‬
‫)תורת הפרשה(‬
‫ישועה ‪ -‬המקבל על עצמו ללמוד בכל יום שתי הלכות לשון הרע מספר ה"חפץ חיים"‪ ,‬יראה ישועות‬
‫ונפלאות בביתו‪.‬‬
‫ישועה ‪ -‬העוסק בקביעות באחד הפירושים על התורה‪ ,‬או במשנה או בגמרא וכדומה‪ ,‬יזכה שמחבר‬
‫הפירוש ימליץ טוב בעדו‪ ,‬לעורר עליו ישועה‪ ,‬הצלה ורחמים‪.‬‬
‫)סגולות רבותינו(‬
‫רצונך שזוגתך תכבד אותך?‬
‫גם את רוצה?‬
‫המתכון לפניכם!‬
‫רבינו הגה"ק רבי יוסף חיים זיע"א בעל הבן איש חי‪ ,‬מספר‬
‫בספרו חסדי אבות‪ :‬מעשה בעשיר אחד שהיו כל בני עירו‬
‫מכבדים אותו מחמת רוב עושרו‪ ,‬אבל הוא לא היה נוהג לכבד‬
‫אנשים‪ ,‬ואינו מדבר עימהם בדרך כבוד ואינו נזהר בכבודם‪ ,‬אינו‬
‫קם בפני נכבדים וחשובים‪ ,‬ולא משיב להם שלום בדרך כבוד‪ .‬היה‬
‫בעירו עשיר אחר שלא היה כל כך עשיר כמוהו‪ .‬הלה היה נזהר‬
‫בכבודם של הבריות‪ ,‬קם לפני הנכבדים ומדבר עם כל אדם בסבר‬
‫פנים יפות‪ ,‬ונוהג עימהם מנהג דרך ארץ‪ .‬ויהי היום‪ ,‬ואותו עשיר‬
‫הראשון הכניס את בנו לחופה‪ ,‬ועשה סעודה גדולה לכל אנשי‬
‫עירו כיד המלך‪ .‬בתוך המסיבה קם העשיר ונכנס לחדר צדדי‪,‬‬
‫שינה מלבושו ושם עטיפה על פניו באופן שלא יהיה ניכר לשום‬
‫אדם‪ ,‬והלך בהחבא באחת הפינות לשמוע מה המסובים מדברים‬
‫ביניהם‪ ,‬כטוב ליבם ביין‪ .‬שמע הוא שהיו המסובים מדברים זה‬
‫אל זה בענין הוצאות החתונה‪ .‬ואמר אחד לחבירו‪" :‬בכמה אתה‬
‫מעריך סך ההוצאה שהוציא זה הגאה על משתה בנו?"‪ ,‬ענהו‬
‫חבירו‪" :‬כך וכך"‪ .‬הלך לפינה אחרת‪ ,‬ושמע אחד שואל לחבירו‪:‬‬
‫"מה תחשוב בדעתך סך ההוצאה שהוציא זה העשיר הרע על‬
‫משתה בנו?"‪ ...‬וכך שמע מכמה אנשים שמכנים אותו בכינויי גנאי‬
‫וחרפה‪ ,‬וחרה לעשיר בליבו על כך מאוד‪ .‬לאחר זמן מה‪ ,‬עשה גם‬
‫העשיר השני שהיה מכבד את הבריות‪ ,‬חתונה לבנו‪ ,‬והזמין את‬
‫כל אנשי העיר וכן את העשיר הראשון גם כן הזמין‪ ,‬אך הוא לא‬
‫הלך מפני גאוותו‪ .‬אומנם אחר שעברו שתי שעות‪ ,‬קם והחליף‬
‫בגדיו‪ ,‬התעטף והלך לבית המשתה של אותו עשיר באופן שאין‬
‫אדם מכירו מי הוא‪ .‬והלך באחת הפינות מאחורי הספסלים‬
‫לשמוע מה הדברים שמדברים האורחים ביניהם‪ .‬שמע שאחד‬
‫אומר לחבירו‪" :‬בכמה אתה מעריך סך ההוצאה שהוציא העשיר‬
‫הטוב הזה בשביל חתונת בנו?"‪ ,‬והלך עוד ושמע אורחים אחרים‬
‫משוחחים זה עם זה ומכנים אותו "עשיר נכבד"‪ ,‬וזה קוראו "אדם‬
‫יקר"‪ ,‬וזה קוראו "אדם טוב ונחמד"‪ ,‬ואז התמלא חימה ובא אל‬
‫ביתו סר וזעף‪ .‬שאלה אותו אשתו‪ :‬מה קרה לך? ענה לה‪ :‬לפני‬
‫זמן קצר עשינו חתונה לבננו‪ ,‬והוצאנו יותר מחמש מאות דינרי‬
‫זהב‪ ,‬וכך וכך שמעתי מספרים‪ ,‬זה קורא לי "גאה"‪ ,‬השני "רע"‬
‫וכן הלאה‪ .‬ופלוני העשיר אשר לא הוציא הוצאות יותר ממאה‬
‫זהובים‪ ,‬מכבדים אותו ומעריצים שמו אף שלא בפניו‪ ,‬זה קוראו‬
‫"נכבד"‪ ,‬זה "יקר" וזה "טוב"‪ .‬והרי עולם הפוך ראיתי‪ ,‬ולא אזעף?!‬
‫השיבה אשתו‪ :‬דבר זה מידך בא לך ואתה הגורם‪ ,‬מפני שאין אתה‬
‫זהיר בכבודם של בני אדם ומזלזל בכבודם‪ .‬על כן‪ ,‬אף על פי‬
‫שתראה שמכבדים אותך‪ ,‬דע שכל זה הוא רק כלפי חוץ‪ ,‬אבל‬
‫שלא בפניך מזלזלים בך‪ .‬אבל זה העשיר‪ ,‬אף על פי שאינו מגיע‬
‫לחצי עושרך ולא הוציא הוצאות כדי רבע משלך‪ .‬ברם‪ ,‬היות‬
‫והוא מכבד את הבריות – הם יכבדוהו גם שלא בפניו‪ ,‬כי הכבוד‬
‫שעושים לו בפניו הוא אמיתי‪.‬‬
‫וזו האמת כי למעשה המכבד – יכובד‪ .‬לעולם לא יתכן שבעל‬
‫יזלזל בזוגתו ויקבל כנגד "כבוד והדר" וכן להיפך‪ ,‬ננסה לשנות‬
‫כיוון – לכבד ולייקר את בן‪/‬בת הזוג‪ ,‬וכמים הפנים לפנים כן לב‬
‫האדם לאדם‪.‬‬
‫עולם הזה? לא הרבה!!‬
‫יעקב אבינו אומר לעשו )בראשית לג‪ ,‬יא(‪:‬‬
‫"קח נא את ברכתי אשר הובאת לך כי חנני‬
‫אלקים וכי יש לי כל"‪ .‬וכותב בספר עלי שור‪ :‬מי‬
‫שיש בו יראת שמים‪ ,‬שם ליבו ודעתו על העולם‪,‬‬
‫אבל הוא נזהר מלאהוב אותו‪ ,‬והוא שונה מבני‬
‫כל האומות אשר במרכז חייהם עומד העולם‪,‬‬
‫ועל כן הם אוהבים אותו לבלי היפרד ממנו אף‬
‫לרגע‪ .‬במרכז חייו של הכלל ישראל עומד הבורא‬
‫יתברך‪ ,‬וה"עולם" אינו אלא מקום גילוי כבודו‬
‫יתברך‪ .‬על כן כל האהבה מכוונת אליו יתברך‪.‬‬
‫אהבת העולם מהווה מחיצה עבה בין האדם לבין‬
‫בוראו‪ .‬לכן הננו בודקים כל צעד בחיינו אם לא‬
‫הדמיון בעוכרנו ואם לא כבוד העולם או עושרו‬
‫קוסמים לנו‪ ,‬ונברח מכל סממני החיצוניות עד‬
‫הקצה‪ .‬יעקב אבינו לא ביקש אלא "לחם לאכול‬
‫ובגד ללבוש"‪ ,‬ודוקא הוא העיד על עצמו‪" :‬כי חנני‬
‫אלקים וכי יש לי כל" – כל סיפוקי‪ .‬וזה מטפח על‬
‫פניו של עשו שהתרברב לומר "יש לי רב" – יותר‬
‫ויותר מכדי צרכי )רש"י(‪.‬‬
‫דומני שכאשר גדלנו כילדים בדור שלא היה‬
‫השפע כל כך מצוי‪ ,‬מצינו ילדים מחונכים יותר‪,‬‬
‫היה יותר כיבוד אב ואם‪ ,‬דודים ומורים‪ ,‬ואילו‬
‫היום כאשר השפע מצוי‪ ,‬נדיר למצוא דוגמת‬
‫הדור הקודם ומדוע? ריבוי השפע גורם למרוד‪,‬‬
‫לרצות ולכעוס כשאין‪ .‬מעשי אבות סימן לבנים‪,‬‬
‫עולם הזה הוא טוב‪ ,‬אך גם בכל דבר טוב צריך‬
‫לדעת את המינון‪ .‬תרכיז הוא טעים אך עם הרבה‬
‫מים‪ ,‬אם ניקח כוס מלא תרכיז ואפילו הטעים‬
‫ביותר‪ ,‬הרי שנחנק מהטעם‪ ...‬צריכים עולם הזה‬
‫וצריכים גם להרעיף זאת על הילדים אך במינון‬
‫הנכון‪ ,‬הילד צריך לשמוע גם "לא"‪ ,‬וככל שנרבה‬
‫לעשות זאת בחוכמה ובתבונה מתוך אהבה‪ ,‬נרויח‬
‫לנו בזה ובבא‪.‬‬
‫הרה"ק רבי יחזקאל לוינשטיין אומר‪ :‬עיקר עבודת האמונה היא‪" :‬וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא האלוקים‬
‫בשמיים ממעל וכו' אין עוד"‪.‬‬
‫הרה"ק רבי מנחם מנדל מקוצק אומר‪ :‬בשום פנים לא הייתי רוצה לעבוד אלוהים כזה‪ ,‬שדרכיו יהיו מובנים על פי שכלו‬
‫של ילוד אשה‪.‬‬
‫הרה"ק רבי נחמן מברסלב אומר‪ :‬עיקר האמונה היא בלב וצריכים לעמול שתתפשט בכל האיברים‪.‬‬
‫הרה"ק רב מרדכי אומר‪ :‬בלי הקדוש ברוך הוא אי אפשר לעבוד את מפתן הבית‪ ,‬ועם הקדוש ברוך הוא ‪ -‬אפשר לבקוע את הים‪.‬‬
‫)פתגמים נבחרים(‬
‫‪.‬‬
‫על כן יאמרו המושלים ‪ -‬משל ונמשל‬
‫עבודה עצומה השקיע ה"חפץ חיים" בחיבורו "משנה ברורה"‪ .‬ימים‬
‫ולילות עמל ויגע על כל סעיף‪ ,‬ועם כל אמונתו בדברי חכמים‪ ,‬לא סמך‬
‫על ציטוטים בשם פוסקים‪ ,‬אלא עיין בעצמו במקורות‪ ,‬בדק וחקר‬
‫בדקדוק רב ומתוך יגיעה עצומה כל שיטה‪ ,‬החל בסוגיות התלמוד‬
‫ועד לאחרוני הפוסקים‪ .‬בנו הגאון‪ ,‬ר' ליב זצ"ל‪ ,‬שעזר לאביו בחלק‬
‫מסוים מעבודתו‪ ,‬העיר לו פעם כמתלונן‪ ,‬שספק רב‪ ,‬אם הלומדים‬
‫בספר ידעו כמה עמל ויגיעה וכוחות עצומים הושקעו בכל סעיף‬
‫וסעיף‪ .‬אמר לו ה"חפץ חיים"‪ ,‬אמשול לך משל‪ ,‬בני‪ .‬בודאי‪ ,‬נזדמן לך‬
‫לראות כיצד סוללים מסילת ברזל‪ .‬מאות פועלים עובדים‪ ,‬פעמים‬
‫במשך שנה ויותר מזה‪ ,‬עבודה מפרכת‪ ,‬וכשהזמן אץ להם‪ ,‬עובדים‬
‫אף בלילות‪ ,‬בקור ובגשם‪ ,‬עד שסוללים כמה עשרות פרסאות‪ .‬והנה‬
‫בא אדם אחד‪ ,‬ראה את הפועלים בעמלם הקשה במשך זמן ארוך‬
‫מאוד ותמה עליהם‪ :‬מה העבודה הזאת לכם? לשם מה העמל‪ ,‬היגע‬
‫והממון הרב ההולך ונפסד כאן? צחקו לו העוסקים בדבר ואמרו‪:‬‬
‫"אי לך שעיניך רואות‪ ,‬ומוחך אינו תופס את סוף העניין הנכבד הזה‪.‬‬
‫כאשר תסתיים העבודה‪ ,‬ותיסלל הדרך בשביל הרכבת‪ ,‬ייסעו בה‬
‫אנשים מתוך הרחבה‪ ,‬בנחת‪ ,‬מוגנים מפני הגשמים‪ ,‬הקור והסופות‪.‬‬
‫הרכבת תגמא ברגעים מהלכו של אדם ביום שלם‪ .‬אז תבין‪ ,‬כי‬
‫כדאי היה להשקיע ממון הרבה ועבודה רבה כדי לסלול את הדרך‬
‫בשביל הרכבת לטובת האנשים"‪ .‬כך גם בעניננו‪ .‬אומנם משקעים‬
‫אנו כוחות ומאמצים מרובים מאוד בעבודה הזו‪ ,‬יום ולילה אינם‬
‫מספיקים לנו כדי להגיע למטרתנו הנכספת‪ .‬אולם‪ ,‬אם ירצה השם‪,‬‬
‫כשנזכה לברך על המוגמר‪ ,‬ובני ישראל ילמדו ברצון בשולחן ערוך‪,‬‬
‫שהכנו להם‪ ,‬בדרך הקלה והברורה‪ ,‬שסללנו לפניהם‪ ,‬כדי שיגיעו‬
‫מהר למטרתם – הינו ידיעת ההלכה על בוריה ללא ספקות וללא‬
‫לבטים – על ידי כך יגבר הרצון ללמוד הלכות‪ ,‬הרי יתגדל ויתקדש‬
‫שמו יתברך וכבודו‪ .‬כדי להגיע למטרה זו כדאי להשקיע עמל רב‬
‫וכל הכח שיש לנו‪ ,‬אף על פי שמקצתם לא ידעו‪ ,‬מה רבה וקשה‬
‫היתה העבודה בסלילת הדרך הזו‪.‬‬
‫אם היו באים אנשים מכובדים להציע לפלוני לקנות בית גדול‪ ,‬או‬
‫חצר ובה בית‪ ,‬ומבטיחים לו שעל ידי רכישת הבית‪ ,‬או החצר‪ ,‬יעלה‬
‫מעלה מעלה ויגיע לעושר‪ ,‬ודאי שפלוני זה היה מתייחס לעצתם‬
‫ברצינות‪ .‬לא כל שכן אם אנשים אלה נמנים עם המפורסמים בכל‬
‫העולם‪ ,‬לאנשים נאמנים ובקיאים בעניני בתים וחצרות‪ ,‬ואותו‬
‫פלוני מכירם היטב‪ ,‬ויודע כי מדבריהם לא יפול צרור ארצה‪ ,‬לא‬
‫היה נשאר בליבו שום ספק‪ ,‬כי אומנם עסק טוב יש ברכישת הבית‪.‬‬
‫על אחת כמה וכמה אם המציע הוא ראש וראשון לכל הסוחרים‬
‫בעולם‪ ,‬והוא עצמו מהלל ומשבח את הקניה הזו‪ ,‬האם יש ספק בכך‪,‬‬
‫כי אותו פלוני ימהר ככל האפשר לרכוש את הבית המוצע‪ ,‬אף אם‬
‫הרכישה תעלה לו בכמה אלפי רובלים? פתי יהיה האיש הזה‪ ,‬אם‬
‫יאמר לאחר ההצעה הזו לא‪ ,‬לא אקנה את הבית‪ ,‬משום שרכישת‬
‫בית גדול כזה וההשקעה של סכום כה גדול‪ ,‬אינה יאה לי‪ ,‬אלא‬
‫לגבירים ושועי ארץ‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬הוא ישמח מאוד‪ ,‬שעלה בידו‬
‫להסתפח לחברת העשירים‪ .‬היצר הרע בא אצל האדם וטוען‪ :‬מה‬
‫לך להיות צדיק וחסיד יותר מפלוני ופלוני‪ ,‬שהם עשירים יותר ממך‬
‫ואינם נותנים צדקה כלל‪ .‬כל שכן אתה‪ ,‬שאינך מגיע אליהם בממון‬
‫ובנכסים‪ ,‬אינך חייב להפריש צדקה‪ .‬אף אתה הקהה את שיניו ואמור‬
‫לו‪ ,‬הרי כל גדולי עולם באו והעידו על הצדקה והחסד‪ ,‬שהם עסק‬
‫מעשיר מאוד מאוד‪ .‬אברהם אבינו‪ ,‬עליו השלום‪ ,‬מידתו היתה מידת‬
‫החסד‪ .‬שלמה המלך אמר בחוכמתו )משלי כא‪,‬כא(‪" :‬רודף צדקה‬
‫וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד"‪ .‬מי לנו גדול מעדים ידועי שם אלה‬
‫המעידים‪ ,‬שהרודף צדקה וחסד‪ ,‬יגיע לו כל הטוב האמור בפסוק‬
‫הנ"ל‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו הסכים‪,‬‬
‫כי‪ ,‬אומנם‪ ,‬עסק הצדקה והחסד ברכה מרובה בו‪ ,‬ואמר על אברהם‬
‫אבינו‪ ,‬עליו השלום‪) ,‬בראשית יח‪,‬יט(‪" :‬כי ידעתיו למען אשר יצוה‬
‫וגו' לעשות צדקה ומשפט"‪ .‬אם כן‪ ,‬האם יש עסק טוב מזה?‬
‫)משלי החפץ חיים(‬
‫אל תיקרי הליכות אלא הלכות‬
‫בתפילת מנחה לאחר שאמר וידוי וי"ג‬
‫מדות ואחרי "רחום וחנון" וגו' יאמר נפילת‬
‫אפים‪ .‬וצריך לאומרה כשהוא יושב‪ .‬ובשעת‬
‫הדחק אפשר לומר נפילת אפים כשהוא עומד‪.‬‬
‫ונפילת אפים היא )למנהג הספרדים( מזמור‬
‫"לדוד אליך ה' נפשי אשא"‪.‬‬
‫לאחר מזמור "לדוד אליך ה' נפשי אשא"‪,‬‬
‫אומרים "אבינו מלכנו אבינו אתה‪ ,‬אבינו מלכנו‬
‫אין לנו מלך אלא אתה" וכו'‪ ,‬והיא תפילה‬
‫ותחינה נוראה‪.‬‬
‫אין אומרים "נפילת אפים" בלילה‪ ,‬וכן אין‬
‫אומרים י"ג מדות בלילה‪ .‬ומכל מקום רשאים‬
‫לאומרם במנחה אף אחר שקיעת החמה בתוך‬
‫שלוש עשרה דקות וחצי מזמן שקיעת החמה‬
‫)בשעות זמניות( שהוא זמן בין השמשות‪ ,‬ואין‬
‫להחמיר בזה כלל‪.‬‬
‫אלו ימים שאין אומרים בהם וידוי ונפילת‬
‫אפים‪ :‬ראשי חודשים‪ ,‬מי"א תשרי עד סוף‬
‫החודש‪ ,‬שמונת ימי חנוכה‪ ,‬ט"ו בשבט‪ ,‬פורים‬
‫יום י"ד וט"ו‪ ,‬בשנה מעוברת גם י"ד וט"ו של‬
‫אדר א'‪ ,‬כל חודש ניסן‪ ,‬י"ד אייר )פסח שני(‪,‬‬
‫ל"ג בעומר‪ ,‬מראש חודש סיון עד י"ב לחודש‬
‫ועד בכלל‪ ,‬תשעה באב‪ ,‬ט"ו באב‪ ,‬ערב ראש‬
‫השנה‪ ,‬ערב כיפור‪.‬‬
‫בכל יום שאין אומרים בו תחנון‪ ,‬אין אומרים‬
‫תחנון גם במנחה ביום שלפניו‪ ,‬חוץ מערב‬
‫ראש השנה וערב יום הכיפורים‪ ,‬שאף על פי‬
‫שאין אומרים בהם תחנון אפילו בשחרית‪ ,‬אבל‬
‫במנחה שלפניהם )דהיינו בתפילת מנחה ביום‬
‫כ"ח באלול וביום ח' בתשרי( אומרים תחנון‪.‬‬
‫כאמור לעיל אין אומרים תחנון בי"ד‬
‫אייר שהוא פסח שני‪ .‬אבל במנחה של ערב‬
‫פסח שני )י"ג אייר( אומרים תחנון‪ .‬ויש שכתבו‬
‫שמנהג הספרדים שלא לומר תחנון במנחה‬
‫של ערב פסח שני‪ .‬וכן נוהגים בתוניס ובג'רבא‬
‫שלא לומר תחנון‪.‬‬
‫אין אומרים תחנון כשמתפללים בבית‬
‫החתן‪ ,‬או כשהחתן בא לבית הכנסת בכל‬
‫שבעת ימי המשתה‪ ,‬שמשום שמצוה לשמוח‬
‫עימו‪ ,‬השמחה נמשכת לכל הנלווים אליו‪.‬‬
‫אף על פי שבשחרית של יום החופה‪ ,‬הדין‬
‫הוא שגם אם הקידושין והחופה נערכים בו‬
‫ביום לפני שקיעת החמה‪ ,‬אומרים וידוי ונפילת‬
‫אפים‪) ,‬כיון שעדיין אין תורת חתן עליו(‪ ,‬מכל‬
‫מקום במנחה כשהיא סמוכה לחופה‪ ,‬ובפרט‬
‫כשהיא במזמוטי חתן וכלה‪ ,‬אין לומר וידוי‬
‫ונפילת אפים‪.‬‬
‫המתפללים עם החתן תפילת מנחה של‬
‫תענית ציבור‪ ,‬יש להקל שלא לומר וידוי‬
‫ונפילת אפים במנין שבו מתפלל החתן‪.‬‬
‫כשיש מילה בבית הכנסת‪ ,‬ועדין מונח‬
‫שם כיסא של אליהו הנביא והפרוכת שעליו‪,‬‬
‫אין אומרים תחנון גם במנחה‪ ,‬אפילו אם אחד‬
‫מבעלי הברית לא נמצאים שם‪ ,‬כיון שהארת‬
‫הקדושה של מצות המילה חופפת על המקום‬
‫ההוא עד הלילה‪.‬‬
‫אם אחד מבעלי הברית דהיינו אבי הבן או‬
‫המוהל או הסנדק נמצאים בבית הכנסת ביום‬
‫המילה‪ ,‬אף על פי שהמילה נעשית בבית‪ ,‬כל‬
‫הציבור שמתפללים עם אחד מבעלי הברית‬
‫פטורים מלומר תחנון‪ ,‬שיום טוב שלהם הוא‪.‬‬
‫ודין זה הוא גם אם המילה נערכה בבוקר‪,‬‬
‫ואחד מבעלי הברית נמצא בתפילת מנחה‪,‬‬
‫כל הציבור פטורים מלומר תחנון‪ .‬אבל אם‬
‫מאחרים את הברית עד סמוך למנחה‪ ,‬יש‬
‫לומר תחנון בשחרית )פרט לשלשה בעלי‬
‫הברית שלא יאמרו תחנון(‪ ,‬ורק בתפילת מנחה‬
‫הסמוכה לברית‪ ,‬אין לומר תחנון‪.‬‬
‫ביום שחל פדיון הבן‪ ,‬ומתפללים מנחה‬
‫באולם בזמן סעודת פדיון הבן‪ ,‬אין אומרים‬
‫תחנון‪.‬‬
‫נהגו שלא לומר תחנון כשיש בבית הכנסת‬
‫חתן בר מצוה שמלאו לו שלוש עשרה שנה‬
‫ויום אחד באותו יום‪ ,‬דהיינו ביום הולדתו‪,‬‬
‫והמנהג ישר ונכון‪ ,‬ויש להם על מה שיסמכו‪.‬‬
‫וכשמתפללים מנחה באולם בזמן סעודת בר‬
‫מצוה‪ ,‬אין אומרים תחנון‪.‬‬
‫כשעושים סעודת סיום מסכת סמוך‬
‫למנחה‪ ,‬והמסיים והמוזמנים לסעודה‬
‫מתפללים מנחה לפני הסעודה‪ ,‬פטורים הם‬
‫מלומר תחנון בתפילת מנחה‪.‬‬
‫נוהגים שלא לומר תחנון במנחה ביום‬
‫הכנסת ספר תורה הנערכת לאחר מנחה‪.‬‬
‫ואותם שנהגו שלא לומר תחנון שבוע שלם‬
‫או ארבעים יום מיום הכנסתו‪ ,‬אין להם על מה‬
‫שיסמכו‪.‬‬
‫אין הנשים חייבות לומר לאחר תפילת‬
‫שמונה עשרה וידוי ונפילת אפים‪ ,‬וכן המנהג‬
‫שאין הנשים אומרות וידוי ונפילת אפים‪ .‬ועל‬
‫כל פנים אישה שמתפללת בביתה ורוצה לומר‪,‬‬
‫לא תאמר י"ג מידות שלאחר וידוי אלא בניגון‬
‫של טעמי המקרא‪.‬‬
‫)התפילה והלכותיה(‬
‫עלון זה מוקדש לעילוי נשמתו הטהורה של עיר וקדיש שקדשוהו משמים כמלאך ה' וכבעל כנפים‪ ,‬רכב ישראל ושר הפרשים‪,‬‬
‫כאחד התרשישים‪ ,‬ממשפחת רם מגזע ומן השרשים‪ ,‬הוד והדר‪ ,‬בקדש נאדר‪ ,‬עמוד צלותהון דישראל‪ ,‬אלוף מגדיאל‪ ,‬קדוש יעקב ארי‬
‫במסתרים‪ ,‬עובד ה' בתכלית בכל איברים‪ ,‬מדקדק בהנהגותיו כמלאכים דוהרים‪ ,‬ותפילותיו וברכותיו מבקיעות שערים‪ ,‬פניו מאירים‪ ,‬ציס"ע‬
‫אבינו רוענו חיות נפשנו כ"ק מרן רבינו הקוה"ט‬
‫רבי יעקב יששכר בער רוזנבוים זצוקלל"ה‬
‫בן הרה"ק רבי חיים מרדכי מנדבורנה זיע"א‪.‬‬
`