לבב ימים - שובה ישראל

‫ימים‬
‫לבב‬
‫בין פסח לעצרת‬
‫ימים‬
‫לבב‬
‫בין פסח לעצרת‬
‫כולל ענינים‬
‫הלכות ומנהגים הנוגעים‬
‫לימי ספירת העומר‪ ,‬תגלחת הילדים‪,‬‬
‫ל"ג בעומר‪ ,‬הלכות ספר תורה‪,‬‬
‫הכנה למתן תורה וחג השבועות‬
‫נערכו מתוך שיעורי האדמו"ר‬
‫רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א‬
‫אשדוד ‪ -‬שנת ה'תשע"א‬
‫©‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫למכון הוצאת ספרים‬
‫שע"י מוסדות שובה ישראל )ע"ר ‪(580317980‬‬
‫רח' שבט בנימין ‪ ,34‬ת"ד ‪ ,14434‬אשדוד‬
‫טלפקס ‪08-8679897‬‬
‫עימוד ועיצוב‪077-6160094 :‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫בסיעתא דשמיא‬
‫'ישמחו ה'לבבות ו'תגלנה ה'נפשות האחוזות בחבלי אהבה בלב הגדול‪,‬‬
‫ליבם של ישראל‪ ,‬הניצב בלבב ימים ונותן בים דרך ובמים עזים נתיבה‪,‬‬
‫המאור הגדול לממשלת היום‪ ,‬חוטר מגזע אראלים ותרשישים וממשיך דרך‬
‫אבותיו בקודש‪ ,‬כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבנו רבנו יאשיהו יוסף פינטו‬
‫שליט"א‪ ,‬בהיגלות נגלות אור בהיר בשחקים‪ ,‬מעיין מים חיים מתוק מדבש‬
‫ונופת צופים‪ ,‬נהר היוצא מלבב הימים‪ ,‬להשקות את הגן בגנוזות חמודות‬
‫הזמן‪ ,‬מזמור שיר לימות עולם ודבר בעתו מה טוב‪.‬‬
‫בזמן שבית המקדש היה קיים‪ ,‬היו הלויים משוררים בכל יום שיר אחר‪ .‬כי‬
‫הימים הם כינורות ומנגנים כל אחד ניגון מיוחד במינו‪ ,‬כמו שכתוב‪" :‬יום‬
‫ליום יביע אומר ולילה ללילה יחווה דעת"‪ .‬ניתן להטות אוזן ולהקשיב‬
‫להמיית הימים‪ ,‬כקל מן קדם שד"י כקל מי נפישותא‪ .‬הצלילים הללו‪ ,‬הם‬
‫ההזדמנות שלנו‪ .‬הכוזרי ממשיל את העולם לגלגל‪ ,‬ואת הימים הטובים‬
‫לחורים‪ .‬בתוך הגלגל שוררת עלטה‪ ,‬אך מחוץ לו שורר אור‪ .‬כשבאים ימים‬
‫טובים‪ ,‬מתגלים החורים שבגלגל והאור שבחוץ חודר פנימה‪ .‬אז גם ניתן‬
‫לטפס מתוך הגלגל החשוך אל היום שכולו ארוך‪.‬‬
‫בין פרקי הספר הנוכחי‪ ,‬לבב ימים‪ ,‬באים תכונותיהם‪ ,‬סגולותיהם וענייניהם‬
‫המיוחדים של הימים שבין פסח לעצרת‪ .‬ימים של קדושה והתעלות‪,‬‬
‫תשובה והתקרבות‪ .‬ימי אבל מחד‪ ,‬וימי שמחה מאידך‪ .‬צער על פטירת‬
‫תלמידי רבי עקיבא מהול בשמחה של התקומה‪ .‬דינים של ימי הספירה‬
‫עטופים בחוט של חסד‪.‬‬
‫הספר נלקט מתוך שיעורי אדוננו מורנו ורבנו שליט"א‪ ,‬ומיוסד על המסורת‬
‫הקדושה העוברת במשפחות הקדושות פינטו – אבוחצירא‪ ,‬פסקי הלכה‬
‫ועובדות והנהגות מצדיקי הדורות זיע"א‪.‬‬
‫נישא לבבנו אל כפים אל אל בשמים‪ ,‬שהלב הגדול המאחד ארצות וימים‪,‬‬
‫ימשיך לשלוח לנו נגוהות מלבב ימים‪ ,‬מתוך בריאות הגוף וכוחות עלומים‪,‬‬
‫עדי נזכה בקירוב ימים‪ ,‬לראות בבניין ירושלים ועלו לציון מושיעים‪.‬‬
‫ערב חג השבועות‪ ,‬תשע"א‬
‫חול המועד פסח ‪7 ............................................................‬‬
‫שביעי של פסח ‪13 ............................................................‬‬
‫אחר פסח‪23 ......................................................................‬‬
‫ימי ספירת העומר‪29 ........................................................‬‬
‫ספירת העומר ‪47 ..............................................................‬‬
‫ל"ג בעומר והילולא דרשב"י ‪65 .......................................‬‬
‫תגלחת וחינוך הבנים ‪117 ................................................‬‬
‫ספר תורה ‪133 ...................................................................‬‬
‫הולכי בית המדרש ‪169 .....................................................‬‬
‫שבועות ‪187 .......................................................................‬‬
‫דוד המלך‪219 ....................................................................‬‬
‫הבעל שם טוב ‪235 ............................................................‬‬
‫ברכות לראש משביר‬
‫למעלת כבוד ידידנו ומכובדנו‬
‫איש אשר רוח בו‬
‫ראש וראשון לכל דבר שבקדושה‬
‫עוסק בצרכי ציבור באמונה‬
‫ה"ה אילן בן‬
‫דוב הי"ו‬
‫ברך ה' חילו ופועל ידיו ירצה‬
‫יתברך ממקור הברכות בכל מכל כל‬
‫ויראה ברכה ונחת בכל מעשי ידיו‬
‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‬
‫ויתמלאו כל משאלות לבו לטובה ולברכה‬
‫אכי"ר‬
‫קדושת הימים‬
‫הנהגות טובות‬
‫קדושת המועד‬
‫שבת חול המועד‬
‫אשרי יושבי ביתך‬
‫וישבות המן‬
‫קדושת הימים‬
‫חול המועד הוא זמן קדוש מאוד‪ ,‬זמן של התעלות הנפש ואור‬
‫משמים‪ ,‬זמן שהאדם מקבל סיוע להיטהר ולהתקדש בקדושה של‬
‫מעלה‪.‬‬
‫בתחילת חג הפסח מוציא הקב"ה את כל הנשמות מהגיהינום ואינם‬
‫שבים לשם עד מוצאי פסח‪ .‬לא רק נשמות הנפטרים יוצאים‬
‫מהגיהינום רק גם נשמות החיים‪ ,‬הניצולים מגיהינום התאוות‬
‫והניסיונות בו הם שרויים לחיי פלא של אצילות‪ ,‬שמחה וקרבת ה'‪.‬‬
‫במשך ימות השנה‪ ,‬הולכת נפשו של האדם ומוקפת בכוחות חיצוניים‬
‫הנולדים מן העוונות או מן התאוות‪ .‬הקליפות הללו מקשות על‬
‫האדם‪ ,‬מעציבות אותו ולפעמים סתם עומדות לו לרועץ‪ .‬סגולת ימי‬
‫פסח לקלף את שכבות הטומאה ולגלות את הנפש היקרה‬
‫שמאחוריהן‪ .‬ממש כמו בגאולת מצרים בה ירד השי"ת לתוך ערוות‬
‫הארץ כדי לחלץ את נפשות אומתו החביבה מתוך הבורות שנפלו‬
‫לשם‪ ,‬כך מידי שנה‪ ,‬אישם הלוהט של ימי החג שורפים את הקליפות‬
‫והיהודי מתוודע אל היהודי החמים שבתוכו‪ .‬אל נפשו המפרכסת‬
‫וליבו ההומה לאל חי‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬מן הרגע בו חולף יום טוב הראשון של חג‪ ,‬מתחילה‬
‫מלחמה‪ .‬אחרי ניצחון גדול מתחילה מלחמה חדשה‪ .‬אחר המכה‬
‫האנושה שהונחתה על כוחות הטומאה בליל הסדר‪ ,‬מתחיל המאבק‪.‬‬
‫המאבק הנצחי שמוכרע רק ביומו האחרון של האדם עלי אדמות‪ ...‬יש‬
‫| חוה"מ פסח |‬
‫להשכיל לקחת את כוח הניצחון מן היום הראשון‪ ,‬ובעזרת האורות‬
‫של ימי חול המועד‪ ,‬להמשיכה לתוך ימות השנה‪.‬‬
‫לזאת ראוי לנצל כל רגע מקדושת חול המועד לתורה ולמעשים‬
‫טובים‪ ,‬וודאי שלא להיסחף לפריקות עול וקלות ראש‪.‬‬
‫'‬
‫הנהגות טובות‬
‫יש נוהגים לקחת מעט מצה ולתלות לצד המזוזה בימי חול המועד‪,‬‬
‫כדי להשריש את האמונה בליבות בני הבית‪.‬‬
‫בימים קדושים אלו נהגו ללמוד במסכת מועד קטן או במסכת‬
‫פסחים‪ .‬כמו כן נהגו ללמוד את שיר השירים עם מפרשים‪.‬‬
‫חסידים ואנשי מעשה נהגו לפנות זמן בימים אלו לעסוק בצורכי‬
‫ציבור ולחשוב מחשבות לטובת הכלל‪ .‬ראינו בני עלייה מוגיעים את‬
‫מוחם כיצד לחלץ את פלוני מחובותיו ואיך לרפא את פלוני מחוליו‪.‬‬
‫יש נוהגים לסובב את חומות ירושלים בציפייה וגעגועים לגאולה‬
‫השלימה‪ ,‬על דרך הכתוב‪" :‬סובו ציון והקיפוה ספרו מגדליה" )תהילים‬
‫מ"ח(‪ ...‬ה' יזכנו לראות במהרה בנחמת ציון וירושלים‪.‬‬
‫קדושת המועד‬
‫רבי אלעזר המודעי אומר‪ :‬כל המבזה את המועדות‪ ,‬אין לו חלק‬
‫לעולם הבא! )אבות ג'(‪ .‬ובמסכת פסחים )קי"ח‪ :(.‬אמר רב ששת‬
‫משום רבי אלעזר בן עזריה‪ ,‬כל המבזה את המועדות כאילו עובד‬
‫עבודה זרה‪.‬‬
‫ראוי לדקדק מאוד בקדושת המועד‪ ,‬אם בזהירות ממלאכות אסורות‬
‫ואם בהימנעות ממסחר‪ .‬אין לרכוש בימי חול המועד בגדים שהכוונה‬
‫|‪|8‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫ללובשם רק אחרי החג‪.‬‬
‫גם אם הוכרח אדם לעסוק במשא ומתן בחול המועד‪ ,‬ידע שלא יראה‬
‫בממונו זה סימן ברכה‪ .‬איש לא התעשר מעסקים שעשה בימים אלו‪.‬‬
‫כדי לקבל מהארות הימים‪ ,‬יש לכבד ולחזק את כוחם‪ .‬מי שכבוד‬
‫המועד חביב בעיניו‪ ,‬יכין מידי יום לארוחת הצהריים מאכל מיוחד‬
‫שאינו רגיל לאוכלו ביום חול‪.‬‬
‫שבת חול המועד‬
‫מי שמנהגו לאכול מיד שבת שני מאכלים דרך משל‪ ,‬יכין מאכל‬
‫שלישי לכבוד חול המועד ויאמר בשעת אכילתו‪ :‬הריני אוכל מאכל‬
‫זה לכבוד חול המועד!‬
‫במהלך סעודות השבת ישורר מזמירות השבת והחג גם יחד‪.‬‬
‫מפטירים 'העצמות היבשות' על פי דברי חכמינו ז"ל‪ ,‬כי תחיית‬
‫המתים תהיה במהרה בימנו בחודש ניסן‪.‬‬
‫יש מקפידים לקחת נר חדש להבדלה של מוצאי שבת חול המועד‪.‬‬
‫את הנר הישן אין צורך להשליך וניתן להניחו למועד אחר‪.‬‬
‫'‬
‫אשרי יושבי ביתך‬
‫כמה חשובה וחביבה השהות בבית במשך ימי הפסח‪ ,‬כי היא מצילה‬
‫את הבית מכישופים ומגוננת עליו מפני רוחות רעות ופורעניות‪" .‬לא‬
‫תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באוהלך" )תהילים צ"א‪ ,‬י'( על ידי כל‬
‫רגע ורגע שאדם יושב בביתו בחג הפסח‪.‬‬
‫הרבה צרות מתרגשות על משפחות בליל פסח‪ .‬לו היו יודעים כי הכל‬
‫|‪|9‬‬
‫| חוה"מ פסח |‬
‫מחמת שאינם עורכים את הסדר הקדוש בביתם‪ ...‬אחד מזקיננו היה‬
‫אומר לנכדיו‪ :‬חפצי שתבוא אלי בפסח‪ ,‬אך לא בליל הסדר‪ .‬אז ישב‬
‫כל אחד מכם בין קורות ביתו ובכך יזכה לשמירה עליונה‪.‬‬
‫'‬
‫עוד סיבה טובה לשבת בבית‪ .‬אנשים מרבים לצאת ולנסוע לחברים‪,‬‬
‫והכתוב אומר‪" :‬הוקר רגלך מבית רעך פן ישבעך ושנאך" )משלי כ"ה‪,‬‬
‫י"ז(‪.‬העצה הכי טובה לידידות היא למעט לבוא‪ .‬כתוב "שלום שלום‬
‫לרחוק ולקרוב" )ישעיה נ"ז‪ ,‬י"ט(‪ .‬כיצד נשמור על השלום? על ידי‬
‫המרחק מן הקרוב‪ .‬כשמפסיקים לשמר את המרחק‪ ,‬מאבדים את‬
‫הקרבה‪.‬‬
‫במהלך היציאה מן הבית בימי החג‪ ,‬יש להקפיד שלא להאכיל חמץ‬
‫לחיות‪ ,‬שכן יש בכך סרך איסור‪.‬‬
‫'‬
‫וישבות המן‬
‫ביום שני של חג הפסח‪ ,‬תלו את המן על העץ‪ .‬ורמז לדבר‪" :‬ויעשו את‬
‫הפסח‪ ...‬וישבות המן ממחרת" )יהושע ה'(‪ .‬ממחרת הפסח הושבת המן‬
‫האגגי‪ .‬לאור זאת יש לעשות את היום מתוך שמחה יתירה‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫"באבוד רעים רינה" )משלי י"א‪ ,‬י'(‪.‬‬
‫'‬
‫| ‪| 10‬‬
‫אור האמונה‬
‫טבילה במקווה‬
‫ליל שביעי של פסח‬
‫תפילת שחרית‬
‫שירת הים – אז ישיר‬
‫נעילת החג‬
‫סעודת משיח‬
‫אור האמונה‬
‫יום שביעי של פסח אוצר בקרבו כוחות גדולים ועצומים‪ .‬הרה"ק רבי‬
‫מנחם מנדל מרימינוב אמר בשם הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק‬
‫ששמע מרבו המגיד ממעזריטש‪ ,‬כי בכוח קדושת היום אפשר לזכות‬
‫למדרגת האמונה התמימה‪ ,‬כשם שזכו ישראל בעת קריעת ים סוף‪,‬‬
‫שנאמר‪" :‬ויאמינו בה' ובמשה עבדו" )שמות י"ד‪ ,‬ל"א(‪.‬‬
‫כתבו בספרים הקדושים כי אם יעמוד אדם ביום שביעי של פסח‬
‫ויקבל על עצמו מסירות נפש עבור התורה הקדושה‪ ,‬יזכה לסייעתא‬
‫דשמיא בלימוד התורה בכל השנה‪.‬‬
‫הרה"ק הבני ישככר מדינוב אומר שיום שביעי של פסח מסוגל למינוי‬
‫רבנים‪ ,‬מנהיגים ופרנסים על הציבור‪ ,‬כי נמשך ממנו כוח של שררה‪.‬‬
‫)יש נוהגים למנות רבנים וגבאים בשמחת תורה(‪.‬‬
‫'‬
‫רבות מן החומרות הנהוגות בימי הפסח‪ ,‬אינן נוהגות ביום אחרון של‬
‫פסח‪ .‬כמו החומרה שלא לאכול בבתי אחרים; שלא לאכול בכלי‬
‫שנפל על הרצפה וכן איסור אכילת שרויה‪ .‬לדעת כמה צדיקים יש‬
‫להקל בכמה מאלו גם ביום שביעי של פסח‪.‬‬
‫הרה"ק רבי ארון לייב מפרימישלאן קיבל מאליהו הנביא שני סודות‬
‫| שביעי של פסח |‬
‫שאחד מהם נוגע למנהגי יום שביעי של פסח‪.‬‬
‫'‬
‫טבילה במקווה‬
‫מקפידים לטבול במקווה בערב שביעי של פסח ויש לטבילה זו כוח‬
‫רב‪ .‬הרה"ק רבי פנחס מקוריץ‪ ,‬היה מקל בשאר מועדים לטבול בערב‬
‫החג שחרית‪ ,‬לבד משביעי של פסח בו הקפיד לטבול בערבו של חג‬
‫ממש‪ .‬ומשום מעשה שהיה‪:‬‬
‫פעם בא הרה"ק רבי פנחס אל רבו הבעל שם טוב ליום שביעי של‬
‫פסח‪ ,‬וכיוון שהיה חלוש‪ ,‬סמך על טבילתו בערב החג שחרית ולא‬
‫טבל לקראת כניסת החג‪ .‬והנה בעיצומה של תפילת יום טוב‪ ,‬חש כי‬
‫אם יתעצם בתפילה יוכל לפעול שלא יסתלק הבעל שם טוב מן‬
‫העולם‪ ...‬אך אז הרגיש לפתע שלא טבל בערב החג וידע שתפילתו‬
‫לא תעלה בידו‪ .‬אחר התפילה ניגש אליו הבעל שם טוב‪ :‬פנחס‪ ,‬טבלת‬
‫בערב החג?! רבי פנחס לא השיב דבר והבין כי נגזרה גזירה‪ .‬מאז‬
‫אותו מעשה הקפיד ביותר לטבול מידי שנה לקראת שביעי של פסח‬
‫לעיתותי ערב ממש‪.‬‬
‫מנהג קדום שהפעם הראשונה בו לוקחים נער למקווה‪ ,‬תהיה בערב‬
‫שביעי של פסח‪.‬‬
‫'‬
‫ליל שביעי של פסח‬
‫נהגו בכמה קהילות ישראל להתקהל בבית הכנסת לאחר הסעודה‬
‫של ליל החג‪ ,‬לשם אמירת 'אז ישיר' בצוותא‪ .‬הללו אומרים את‬
‫השירה בעמידה ויש מהם שאף מזים מעט מים זכר לקריעת ים סוף‪.‬‬
‫בקהילותינו לא נתקבל המנהג‪.‬‬
‫| ‪| 14‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫נוהגים להישאר ניעורים בלילה ולומר את תיקון ליל שביעי של פסח‬
‫עד לשעה מאוחרת‪.‬‬
‫'‬
‫תפילת שחרית‬
‫למרות סיום אמירת התיקון בשעת ליל מאוחרת‪ ,‬יש להקדים לבוא‬
‫לבית הכנסת כיוון שביום קדוש זה יש להן לתפילות כוח גדול‬
‫ומיוחד‪.‬‬
‫כתבו בספרים הקדושים כי ביום שביעי של פסח ראוי להתפלל בקול‬
‫ובנעימה יותר מכל השנה‪ .‬התפילה בקול ערב‪ ,‬ממתיקה את הדינים‪.‬‬
‫הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב אמר‪ ,‬שעיקר התפילה היא פסוקי‬
‫דזמרה‪ ,‬לכן יש לכוון את הלב במזמורים הנעימים והמתוקים ולשבח‬
‫להשי"ת על רוב רחמיו וחסדיו עימנו מאז ועד הנה‪ .‬צדיקים היו‬
‫מתפללים בנעימות כזו‪ ,‬שאפילו גויים שחלפו ברחוב הבינו שאלו‬
‫נעימות מעולם אחר‪.‬‬
‫זקנינו הקפידו שלא למשוך התפילה יתר על המידה‪ ,‬אך ביקשו אחר‬
‫חזן בעל קול ערב שיתפלל בנועם ומתיקות‪.‬‬
‫'‬
‫שירת הים‬
‫כשמגיעים בתפילה לפרק אז ישיר‪ ,‬מכבדים את רב בית הכנסת‬
‫לקרוא בקול רם פסוק בפסוק‪ ,‬כשהקהל עונה אחריו בכוונה גדולה‪.‬‬
‫אחר השירה‪ ,‬מתפללים בכל הכוח על פרנסה טובה וזיווגים‪ ,‬ששניהם‬
‫קשים כקריעת ים סוף‪ ,‬ועת מתעורר נס קריעת הים‪ ,‬מתעורר גם הנס‬
‫שלהם וכל המניעות מסתלקות‪.‬‬
‫בכמה קהילות נהגו לומר את פרק 'אז ישיר' בבוקר שביעי של פסח‪,‬‬
‫| ‪| 15‬‬
‫| שביעי של פסח |‬
‫על שפת נהר או אגם‪ .‬כך נהגו בג'רבה‪ ,‬ובתקופות מסוימות אף‬
‫במספר קהילות במרוקו‪.‬‬
‫אמרו חז"ל במדרש )מדרש תהילים י"ח(‪ :‬כל מי שנעשה לו נס ואומר‬
‫שירה‪ ,‬בידוע שמוחלין לו כל עונותיו ונעשה בריה חדשה‪ .‬וישראל‬
‫כשנעשה להם נס ואמרו שירה‪ ,‬נמחלו כל עונותיהם‪ ,‬שנאמר‪" :‬ויסע‬
‫משה את ישראל מים סוף" )שמות ט"ו‪ ,‬כ"ב(‪ ,‬שהסיען מהחטאים‬
‫שלהם‪ .‬ודע שכתב בספר 'חרדים'‪ ,‬כי על ידי אמירת שירת הים בכל‬
‫יום בכוונה עצומה ומתוך הרגשה שהנס נעשה באותה שעה‪ ,‬זוכים‬
‫לכפרת עוונות תיכף ומיד‪.‬‬
‫מי שעולה בקריאת התורה לפרשת שירה‪ ,‬מביא ביצים ותפוחי אדמה‬
‫לבית הכנסת לאחר קידוש‪.‬‬
‫'‬
‫אז ישיר משה‬
‫זקיננו רבי משה אהרן פינטו‪ ,‬קודש קדשים‪ ,‬היה מקפיד גם בתקופת‬
‫חולשתו‪ ,‬שלא להפסיד את השירה בבית הכנסת בבוקר שביעי של‬
‫פסח‪ ,‬והיה מייקר השירה מאוד מאוד‪ .‬בקריאת התורה נהג לעלות‬
‫לפרשת שירה ואחר התפילה הגיש תפוחי אדמה וביצים למתפללים‪,‬‬
‫כמנהג זקננו רבי חיים פינטו‪.‬‬
‫בשנה האחרונה לחייו‪ ,‬לא עמדו לו כוחותיו לבוא לבית הכנסת‬
‫והצטער ובכה‪ .‬אותה שנה התקיימו התפילות בביתו של רבי מאיר‬
‫אבוחצירה זי"ע‪ ,‬ואבי שיבלחט"א התאמץ לקיים מנין בביתו של רבי‬
‫משה ואף להסב עימו לסעודה‪ .‬באמצע הסעודה פרץ רבי משה אהרן‬
‫בבכי‪ ...‬אמר לאבי‪ :‬בשנה הבאה תתקיים ברית ביום שביעי של פסח‬
‫ותקראו לילד על שמי!‬
‫בחודש אלול נעלה רבי משה אהרון לגנזי מרומים ובערב פסח נולד‬
‫| ‪| 16‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫לאבי שליט"א בן שהוכנס בבריתו של אברהם אבינו ביום שביעי של‬
‫פסח ונקרא שמו בישראל‪ :‬משה אהרן‪" .‬כי לא יעשה ה' אלוקים דבר‪,‬‬
‫כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים"‪...‬‬
‫'‬
‫במהלך החג משוררים "יום ליבשה נהפכו מצולים"‪ ,‬וכוח גדול טמון‬
‫בזמר הזה‪ .‬כמו כן מזמרים את שיריו של רבי חיים פינטו לשביעי של‬
‫פסח‪.‬‬
‫'‬
‫נעילת החג‬
‫בשונה מכל החגים בהם עורכים שתי סעודות בלבד‪ ,‬נהגו לערוך ביום‬
‫שביעי של פסח שלוש סעודות‪ .‬את הסעודה השלישית מקיימים‬
‫בסוף החג‪ ,‬לעת יינטו צללי ערב ואורות החג העומדים להסתלק‪,‬‬
‫בוערים כיקד יקוד אש‪.‬‬
‫"מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב" )שה"ש ז'‪ ,‬ב'(‪ .‬כמה נאים פעמיהם‬
‫של ישראל בשעה ששערי החג הולכים וננעלים‪ .‬מול השמש הנוטה‬
‫מתפרצות שלהבות של כמיהה וגעגועים אשר מים רבים לא יוכלו‬
‫לכבות‪ .‬הנפש נאחזת נואשות בנגוהותיו האחרונים של עמוד האש‬
‫ואלו צורבים ושורפים‪ ...‬כיצד מסיימים חוט של ייפרם? שורפים את‬
‫הקצוות‪ ...‬יושבים בסעודת נעילת החג ומחדירים את החג בנפש‬
‫פנימה‪ .‬צורבים את רישומיו על לוח הלב כדי שלא ימחק לעולם‪.‬‬
‫את השעות היקרות של הסעודה השלישית‪ ,‬עושים מתוך דיבורים‬
‫יקרים בענייני אמונה‪ ,‬סיפורי צדיקים וזמירות קודש‪ .‬וחוזרים‬
‫ואומרים פעמים הרבה‪ :‬לשנה הבאה בירושלים הבנויה! כדי להודיע‬
‫את תוקף ביטחוננו בהשי"ת‪ ,‬כי עד מהרה יקיים את הבטחתו בידי‬
‫| ‪| 17‬‬
‫| שביעי של פסח |‬
‫עבדיו הנביאים‪ ,‬לשוב ולגאלנו שנית ולהשמיענו ברחמיו לעיני כל חי‪:‬‬
‫הן גאלתי אתכם אחרית כראשית להיות לכם לאלוקים‪.‬‬
‫'‬
‫במהלך הסעודה נהגו לשתות ארבע כוסות כנגד ארבע לשונות של‬
‫גאולה שלעתיד לבוא‪.‬‬
‫צדיקים נהגו לחלק בעת הזאת‪ ,‬חתיכות מצה לברכה ושמירה‪ .‬יש‬
‫שקראו לחלוקה‪ :‬ביזת הים‪.‬‬
‫יש מקפידים לומר בעת הסעודה חידושים על הגדה של פסח‪.‬‬
‫את סעודה זו שעיקרה חיזוק האמונה ונעילת החג‪ ,‬היו שנהגו לעשות‬
‫דווקא במוצאי החג ובאכילת חמץ‪.‬‬
‫'‬
‫סעודת משיח‬
‫סעודה שלישית זו נקראה בפי חסידים‪ ,‬גם‪ :‬סעודת משיח!‬
‫היא מציינת גם את פרשת הצלתו של הבעל שם טוב הקדוש ביום‬
‫שביעי של פסח‪ ,‬בדרך נסיעתו לארץ ישראל‪ ,‬כאשר ספינתו התהפכה‬
‫בים ואך בניסי ניסים היו לו נפשו ונפש בני ביתו לשלל‪ .‬וכך מתאר‬
‫זאת הרה"ק רבי יצחק אייזיק מקאמארנא בספרו נתיב מצוותיך‪:‬‬
‫"ורבינו הקדוש אור החיים‪ ,‬אמר עליו מרן הבעש"ט‪ ,‬שנשמתו מרוח‬
‫דוד של אצילות‪ ,‬ובכל לילה שמע תורה מפי הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ורוב‬
‫קדושתו אי אפשר לכתוב‪ ,‬והיה מיורדי המרכבה‪ ...‬ומרן הקדוש היה‬
‫נפש דוד דאצילות‪ ,‬והיה רוצה שיתקשרו ביחד נפש ורוח‪ ,‬ויתגלו‬
‫הנשמה וחיה דאצילות ותהיה הגאולה האמיתית‪ .‬ושלח הבעש"ט‬
‫לשאול את האור החיים על ידי גיסו הקדוש ר' גרשון מקיטוב‪ ,‬אם‬
‫| ‪| 18‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫יעלה בידו לעלות לירושלים ולהתראות עמו פנים בפנים? השיבו‬
‫האור החיים‪ ,‬שיעיין בעת שרואה את צלם דמות תבניתו בעולמות‬
‫עליונים‪ ,‬אם רואה את כל אבריו ודיוקנו אם לאו? השיב מרן‬
‫הבעש"ט‪ ,‬שאינו רואה את עקביו‪ .‬אמר הקדוש האור החיים‪ ,‬שלא‬
‫יטריח את עצמו כי לחנם תהיה טרחתו‪ .‬אך הבעש"ט לא השיג את‬
‫האיגרת ומסר נפשו ונסע‪...‬‬
‫'ונסע בימי החורף‪ ,‬ובחג הפסח היה בעיר איסטנבול ושם עשה‬
‫נוראות ונפלאות עד שנשמע בבית הקיסר‪ ,‬והיה מה שהיה והוצרך‬
‫לברוח בספינה‪ ,‬ואמרו לו מן השמים שיחזור ולא רצה‪ ,‬ולקחו ממנו‬
‫כל המדרגות אף תורתו ותפילתו‪ ,‬עד שלא ידע לומר 'ברוך' בתוך‬
‫הסידור‪ ,‬שלא הבין האותיות‪ ...‬ואמר‪ :‬מה בכך‪ ...‬אסע עם הארץ ובור‬
‫אל הצדיק אור החיים לארץ הקדושה! וקיבל עליו הכל עד שנשברה‬
‫הספינה ובתו הצדקת אדל טבעה בים‪ ,‬וצעקה‪ :‬אבי הרחמן! היכן אתה‬
‫שאתה רואה בצרתי‪ ...‬ומרוב צערו וצרתו שנסתלקו ממנו כל‬
‫המדרגות‪ ,‬בא אליו הס"ם ימ"ש ואמר לו מה שאמר וכשראה שצרתו‬
‫צרה גדולה שבאה נפשו עד שאול‪ ,‬אמר‪ :‬שמע ישראל ה' אלוקינו ה'‬
‫אחד! ריבון העולמים‪ ,‬אני חוזר לביתי! ותיכף בא אליו רבו המובהק‬
‫אחיה השילוני הנביא והראה לו היכן היה‪ ,‬וברגע הביאו בחזרה‬
‫לאיסטנבול ומשם נסע תיכף לביתו"‪.‬‬
‫על פי ההלכה כי מי שנעשה נס לרבו מקיים סעודת הודיה‪ ,‬נוהגים‬
‫רבים מההולכים בדרכו הקדושה של הבעל שם טוב‪ ,‬להזכיר במהלך‬
‫הסעודה את נס ההצלה המופלא‪.‬‬
‫| ‪| 19‬‬
‫חמץ במוצאי החג‬
‫מימונה‬
‫תענית בה"ב‬
‫קריאת התוכחה‬
‫חמץ במוצאי החג‬
‫מנהג קדוש לאכול חמץ תיכף במוצאי פסח‪ ,‬וראוי לירא שמים‬
‫להשתדל בזה ביותר‪ .‬אחד הטעמים למנהג‪ :‬להראות לקדוש ברוך‪ ,‬כי‬
‫המצות שאכלנו במהלך החג הקדוש לא היו לשם הנאת גופנו כי אם‬
‫לשם קיום מצוות תורתו‪ .‬והא ראיה‪ ,‬כי מיד בחלוף המצווה אנו שבים‬
‫ואוכלים חמץ‪.‬‬
‫היושב בסעודה באחרון של פסח ומאריך בה עד שתצא החג‪ ,‬לא‬
‫יאכל חמץ באותה סעודה שכן עליו לומר 'יעלה ויבוא' בברכת המזון‪,‬‬
‫ואם יאכל חמץ יוכיח שיצא החג לגביו ומעתה ספק אם בידו לומר‬
‫עדיין יעלה ויבא‪ .‬בכלל‪ ,‬אין ראוי לאוכל חמץ קודם הבדלה‪.‬‬
‫יקפיד מאוד לא לרכוש חמץ מאדם שלא מכר חמצו כדין‪ ,‬כי מטמטם‬
‫את האדם ומשחיתו‪ .‬בענין חמץ שעבר עליו הפסח נאמרו דברים‬
‫נוראים‪ ,‬אשרי מי שניצול ממנו‪.‬‬
‫'‬
‫מנהג יקר להביא הביתה שבלים במוצאי החג‪ .‬טעם למנהג‪ :‬כי בפסח‬
‫נידונים על התבואה והשבלים הם סימנא מילתא כי נגזרה עלינו שנת‬
‫שפע ברכה והצלחה ומלאו פני תבל תנובה‪.‬‬
‫'‬
‫| אחר הפסח |‬
‫המימונה‬
‫מוצאי פסח הוא שעה ראויה לדיבורים מענייני אמונה‪ ...‬ריחם הנפלא‬
‫של ימי החג עדיין הולם באפנו‪ ,‬אך פתע פתאום דודי חלף הלך לו‪.‬‬
‫משל לאדון שזכה לארח את ידיד נעוריו ובאחת נעלם הידיד‪ .‬אהבת‬
‫רעים‪ ,‬משוש דודים חפפו עלינו בהינומות של טהרה וכיסופין והנה‬
‫פרחו הלכו להם‪ .‬ואנו נשארנו למטה‪ ,‬צמאים ומתגעגעים כל כך‪ .‬אנה‬
‫הלך דודי?‬
‫עד שיפוח היום ונסו הצללים‪ ,‬נאמר איש לרעהו ‪ -‬חזק! ונשנן את‬
‫יסודות האמונה הפשוטה שכבר ילוו אותנו כל ימי הקיץ הבאים עלינו‬
‫לטובה‪ .‬כוחם של ימי הפסח להחדיר אור דווקא בימי הקטנות‪ .‬לשבור‬
‫את קליפת מצרים ולהזריח בחושך אור לישרים‪.‬‬
‫לעת כזאת עורכים יוצאי מרוקו את חג ה'מימונה'‪' .‬מימונה' מלשון‬
‫אמונה‪ .‬רגעים של התייחדות עם יסודות האמונה וגיבוש האורות של‬
‫החג לשם יציאה לדרך החיים‪ .‬במהלך ה'מימונה' אנו מתנסים‬
‫להתנחם על כך שלא זכינו לגאולה שכה קיוונו לה לאור דברי חז"ל‬
‫כי 'בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל'‪ ,‬ומשננים לעצמנו שוב אחת‬
‫העיקר השנים עשר באמונה‪ :‬אני מאמין באמונה שלמה בביאת‬
‫המשיח‪ ,‬ואף על פי שיתמהמה‪ ,‬עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא!‬
‫אדמור"י משפחת אבוחצירה נהגו לחלק במוצאי החג תמרים‪ .‬צדיקי‬
‫משפחת פינטו היו לוקחים חסה‪ ,‬חלב ודבש אך בהגיענו ארצה‪ ,‬אמר‬
‫אבא‪ :‬שמא אכל אדם בשר בבית הכנסת ועתה יאכל חלב? לזאת‬
‫החליף את החלב במרגרינה‪ .‬רבי חיים פינטו הסביר את המנהג‪ ,‬כי‬
‫אנו כורכים את מרירות החסה במתיקות של חלב ודבש‪ .‬וכך מרפדים‬
‫את כל מיני המרירות שאולי עתידים לבוא‪ ,‬במתיקותה של ארץ‬
‫ישראל‪...‬‬
‫| ‪| 24‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫תענית בה"ב‬
‫מנהג האשכנזים להתענות אחר המועד‪ ,‬שני חמישי ושני‪.‬‬
‫טעם לתענית‪ ,‬כפי שהיה נוהג איוב להעלות קרבנות בתום המשתאות‬
‫שערכו בניו‪ ,‬כמ"ש הכתוב‪" :‬ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב‬
‫ויקדשם והשכים בבוקר והעלה עולות מספר כולם‪ ,‬כי אמר איוב‪,‬‬
‫אולי חטאו בני וברכו אלוקים בלבבם" )איוב א'‪ ,‬ה'(‪.‬‬
‫יש אומרים כי התענית באה ככפרה פן לא שמרו את קדושת המועד‬
‫כנדרש‪ .‬טעם נוסף לתענית‪ :‬כי בימי המועד הגוף משנה את ווסתו‬
‫והתענית רפואה לו‪.‬‬
‫הספרדים לא נהגו להתענות‪ ,‬אך מנהג אחד מזקיננו היה להתענות‬
‫עד חצות היום‪.‬‬
‫הימים שאחר החג הם ימי רצון מעולים‪ ,‬וכוח התענית לעורר רחמים‬
‫על האדם‪.‬‬
‫'‬
‫התוכחה‬
‫אמרו חז"ל )מגילה ל"א‪ :(:‬עזרא תיקן להן לישראל שיהיו קורין‬
‫קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש‬
‫השנה‪.‬‬
‫כשמתחיל החזן לקרוא בתוכחות מנמיך את קולו‪ ,‬וכשמגיע ל"וזכרתי‬
‫את בריתי יעקב"‪ ,‬שב ומעלה‪ .‬שוב מנמיך קולו בפסוק "והארץ תעזב"‪,‬‬
‫וחוזר ומגביה ב"ואף גם זאת"‪ .‬האר"י ז"ל נהג לקרוא את כל התוכחה‬
‫בקול רם ללא שום שינוי‪.‬‬
‫| ‪| 25‬‬
‫| אחר הפסח |‬
‫בעת הקריאה לא יעמדו אנשים כנגד החזן‪ ,‬אך העוזר לחזן אינו צריך‬
‫להסתלק‪.‬‬
‫בכמה מקומות נהגו להטיל גורל מי יעלה לתוכחה‪ .‬היו קהילות‬
‫שהעלו את הגבאי ונמצאו אף מי שנהגו להעלות דווקא את החזן‪.‬‬
‫ראוי לדעת כי היו גדולי ישראל שביקשו לעלות לתוכחה בדווקא‪ ,‬כמו‬
‫האר"י וצדיקים נוספים‪ .‬הבעל שם טוב יעץ פעם ליהודי חולה שבא‬
‫לחלות את פניו לעלות לתוכחות כי דווקא שם גנוזה רפואתו‪ .‬כללו‬
‫של דבר‪ :‬מי שנקרא לעלות לתוכחה‪ ,‬ילך בשמחה וחלילה לו‬
‫מלהעלות בליבו צל צילו של חשש‪ .‬רק לא ישלחו הקהל עני כקרבן‬
‫ציבור‪.‬‬
‫ייזהר לא לייחס את התוכחות לשונאיו‪.‬‬
‫| ‪| 26‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫ימי תפילה ותשובה‬
‫רבי עקיבא‬
‫בדמיך חיי‬
‫מדנים בין אחים‬
‫לך עמי בא בחדריך‬
‫הלכות ומנהגי ימי הספירה‬
‫| ‪| 27‬‬
‫ימי תפילה ותשובה‬
‫ימי ספירת העומר הם זמנים מסוגלים לתפילה ויש להיות בהם‬
‫בהשתפכות הנפש‪ .‬אבותינו הקדושים נהגו בימים אלו לפקוד את‬
‫קברי הקדושים אשר בארץ המה‪ ,‬האר"י הקדוש בצפת‪ ,‬רבי שמעון בר‬
‫יוחאי במירון ורבי מאיר בעל הנס על חוף ימה של טבריה‪ .‬אף הרחיקו‬
‫נדוד עד מרוקו לשפוך שיח על ציוני אבותינו הקדושים‪ ,‬שיעלו לפני‬
‫כסא הכבוד ויעוררו רחמים על שה פזורה ישראל‪ .‬מור אבינו שיחי'‬
‫בעת עמדו לו כוחותיו היה מנצל בימים אלו כל עת מצוא‬
‫להשתטחות על קברי התנאים בגליל ועל קברי אבותינו במקומות‬
‫מנוחתם‪.‬‬
‫התפילה בימים אלו היא גם תיקון גדול להמוני הנשמות הנידחות‬
‫בעולם ומתגוללות על העצים ועל האבנים והנה דמעת העשוקים ואין‬
‫להם מנחם ומיד עושקיהם כוח ואין להם מנחם‪ ...‬צדיקים נתנו את‬
‫כל כוחם בהמצאת תיקונים לנשמות המייחלות להגיע אל מקומן‪.‬‬
‫גם ראוי לעסוק בענייני אגדה וסיפורי צדיקים לעורר את כוח‬
‫הנשמות הקדושות‪ .‬אשר על כן נהגו ללמוד בפרקי אבות‪.‬‬
‫ודע כי ימי ספירת העומר הם תיקון גדול לפגם היסוד‪ .‬כי רוב הצרות‬
‫והדאגות של האנשים משתלשלות מפגם היסוד‪ .‬אם היסוד פגום‪ ,‬כל‬
‫הגוף רעוע‪ .‬גם העסקים כושלים והנפש דואבת ונכאה‪ .‬דורשים‬
‫ברופאים ופונים למומחים אך הם אינם יכולים להמציא מזור כי‬
‫| ימי ספירת העומר |‬
‫הבעיה טמונה עמוק בפנים‪ .‬בכוח הנשמות המתעורר בימים אלו‬
‫אפשר לתקן הרבה‪.‬‬
‫תיקון גדול לפגם היסוד לעלות לתורה בעלייה השישית בשבוע‬
‫השישי לספירת העומר המכוון כנגד מידת היסוד‪ .‬היסוד הוא השפע‬
‫של האדם‪ ,‬הדרת פניו ושורש הצלחתו‪ ,‬וכשהוא מתוקן הכול טוב יותר‬
‫ויפה‪.‬‬
‫'‬
‫רבי עקיבא‬
‫כתבו בספרים הקדושים כי יום טוב של פסח כנגד ראש השנה וחג‬
‫השבועות כנגד יום הכיפורים וכל הימים שבינתיים דומים לעשרת‬
‫ימי תשובה‪ .‬על כן ראוי להתעורר בתשובה בימים אלו ומה יתאונן‬
‫גבר חי על חטאיו יחפש דרכיו ויחקור וישוב עד ה'‪.‬‬
‫סגולה נפלאה להתעורר בתשובה‪ ,‬להתבונן בסיפור חייו של רבי‬
‫עקיבא מי שזיו נשמתו נוגה בימים אלו‪ ,‬שמתחילה היה רשע גדול‬
‫והיה אומר‪ :‬מי ייתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור‪ ...‬אמרו לו‬
‫תלמידיו‪ :‬רבי‪ ,‬אמור ככלב! אמר להם‪ :‬זה נושך ושובר עצם וזה נושך‬
‫ואינו שובר עצם‪ ...‬אמרו‪ :‬בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום‪ .‬פעם‬
‫אחת היה עומד על פי הבאר‪ .‬אמר‪ :‬מי חקק אבן זו? אמרו לו‪ :‬לא‬
‫המים שנופלים עליה תדיר בכל יום? וכי אי אתה קורא אבנים שחקו‬
‫מים?!‪ ...‬מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו‪ :‬מה רך פסל את‬
‫הקשה‪ ,‬דברי תורה שקשים כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את‬
‫לבי שהוא בשר ודם‪ ...‬מיד חזר ללמוד תורה‪ .‬הלכו הוא ובנו וישבו‬
‫אצל מלמד תינוקות‪ .‬אמר לו‪ :‬רבי‪ ,‬למדני תורה! אחז רבי עקיבא‬
‫בראש הלוח ובנו בראש הלוח‪ ,‬כתב לו אל"ף בי"ת ולמדה‪ ...‬כך היה‬
‫לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה‪...‬‬
‫| ‪| 30‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫ובכל יום ויום היה מביא חבילה של עצים‪ ,‬חציה מוכר ומתפרנס‬
‫וחציה משתמש בה‪ .‬עמדו עליו שכניו ואמרו לו‪ :‬עקיבא איבדתנו‬
‫בעשן‪ ...‬מכור אותן לנו וטול שמן בדמיהן ושנה לאור הנר! אמר להם‪:‬‬
‫הרבה סיפוקים אני מסתפק בהן‪ ,‬אחד שאני שונה בהן ואחד שאני‬
‫מתחמם כנגדן ואחד שאני יכול לישן בהם‪ ...‬ומתוך צער וייסורים‬
‫כאלו למד תורה ארבעים שנה עד שהעמיד עשרים וארבעה אלף‬
‫תלמידים והיה רועה ישראל ארבעים שנה‪.‬‬
‫'‬
‫שני מנהיגים היו לו לעם ישראל‪ :‬משה רבינו ורבי עקיבא‪ .‬תורה‬
‫שבכתב ותורה שבעל פה‪ .‬מצינו בחז"ל )מנחות כ"ט‪ :(:‬אמר רב יהודה‬
‫אמר רב‪ :‬בשעה שעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שיושב‬
‫וקושר כתרים לאותיות‪ .‬אמר לפניו‪ :‬ריבונו של עולם‪ ,‬מי מעכב על‬
‫ידך? אמר לו‪ :‬אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא‬
‫בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות!‬
‫אמר לפניו‪ :‬ריבונו של עולם‪ ,‬הראהו לי! אמר לו‪ :‬חזור לאחוריך! הלך‬
‫וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים‪ .‬תשש כוחו‪.‬‬
‫כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו‪ :‬רבי‪ ,‬מנין לך? אמר להן‪:‬‬
‫הלכה למשה מסיני! נתיישבה דעתו של משה‪ .‬חזר ובא לפני הקדוש‬
‫ברוך הוא‪ ,‬אמר לפניו‪ :‬ריבונו של עולם‪ ,‬יש לך אדם כזה ואתה נותן‬
‫תורה על ידי?! אמר לו‪ :‬שתוק‪ ,‬כך עלה במחשבה לפני! אמר לפניו‪:‬‬
‫ריבונו של עולם‪ ,‬הראיתני תורתו הראני שכרו‪ ...‬אמר לו‪ :‬חזור‬
‫לאחוריך! חזר לאחוריו ראה ששוקלין בשרו במקולין‪ ...‬אמר לפניו‪:‬‬
‫ריבונו של עולם‪ :‬זו תורה וזה שכרה?! אמר לו‪ :‬שתוק‪ ,‬כך עלה‬
‫במחשבה לפני!‬
‫ועוד אמרו במדרש )במדבר רבה י"ט(‪ :‬דברים שלא נגלו למשה נגלו‬
‫לרבי עקיבא וחביריו! ואמרו עוד )שם( "וכל יקר ראתה עינו" )איוב‬
‫| ‪| 31‬‬
‫| ימי ספירת העומר |‬
‫כ"ח(‪ ,‬זה רבי עקיבא וחבריו‪ .‬עד כאן הגיעה מעלת רבי עקיבא שעד‬
‫ארבעים שנה לא היה שונה כלום‪...‬‬
‫כל יהודי יכול לחזור בתשובה! גם אם חלפו שנים רבות מתוך‬
‫נבערות והתרחקות מן התורה‪ ,‬אפשר להתחיל הכול מחדש ולזכות‬
‫למדרגות רמות ונעלות‪.‬‬
‫בדמיך חיי‬
‫מחג הפסח עד חג השבועות כנסת ישראל מונה שבעה נקיים כדי‬
‫להיטהר מדמיה ולהיות ראויה להיכנס לחופה ביום מתן תורה‪ .‬ימי‬
‫הנדות הם ימי דין‪ ,‬ימי דמים‪ ,‬אוי עיר הדמים‪ ...‬ואעבור עליך ואראך‬
‫מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי!‬
‫ימי הנדות אסורים בנישואין‪ ,‬על כן אין מקיימים חתונות בימי ספירת‬
‫העומר עד ל"ג בעומר או עד שבועות‪ .‬גם אין ראוי להרבות בשמחה‬
‫בימים אלו מתוקף הדינים השורים בהם‪.‬‬
‫דורשי רשומות המליצו במאמר חז"ל )אבות פרק ה'(‪' :‬בן שמונה‬
‫עשרה לחופה'‪ ,‬סובב על ימי ספירת העומר‪ .‬כי מפסח עד עצרת‬
‫חמישים יום‪ .‬שלושים ושניים מהם שהם עד ל"ג בעומר אסורים‬
‫בשמחה‪ ,‬נשארו שמונה עשר הראויים לשמחה ולחתנות‪ .‬הוי‪' :‬בן‬
‫שמונה עשרה לחופה'‪.‬‬
‫'‬
‫אמרו חז"ל )עדויות פרק ב'(‪ :‬משפט רשעים בגיהינום שנים עשר‬
‫חדש‪ ,‬שנאמר‪" :‬והיה מדי חדש בחדשו" )ישעי' ס"ו( רבי יוחנן בן נורי‬
‫אומר‪ :‬מן הפסח ועד העצרת‪ ,‬שנאמר "ומדי שבת בשבתו" )שם(‪.‬‬
‫ומכיוון שלפי רבי יוחנן בן נורי משפט רשעים מפסח ועד עצרת נתנו‬
‫| ‪| 32‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫בכך חז"ל סיבה נוספת שלא לשמוח‪ .‬כי מי יודע מי הצדיק ומי‬
‫הרשע?! ושמא שארי בשרו מתענים שם ונידונים ברותחין והוא‬
‫צוהל?! גם את סיבת פטירת תלמידי רבי עקיבא יש תולים במאמר‬
‫זה של רבי יוחנן בן נורי ואף את סיבת התרבות הנשמות ההולכות‬
‫ומשוטטות בעולם‪.‬‬
‫הנה אמרו חז"ל )כתובות ק"ג‪' :(:‬מת בערב שבת סימן יפה לו‪ ,‬במוצאי‬
‫שבת סימן רע לו'‪ .‬כיוון שבערב שבת הולך מיד למנוחת עולמים‬
‫שהרשעים עולים אז מן הגיהינום ואילו במוצאי שבת לא ינצל מדינה‬
‫של גיהינום‪ .‬ומכיוון שממוצאי פסח ועד עצרת הוא משפט רשעים‬
‫בגיהינום וגם נפטרו תלמידי רבי עקיבא‪ ,‬זהו סימן רע כאותו שנפטר‬
‫במוצאי שבת‪ .‬ומי חפץ לערוך שמחות בסימן רע‪.‬‬
‫'‬
‫מדנים בין אחים‬
‫ויש לך לדעת כי הקושי של ימי ספירת העומר החל עוד מזמן בריאת‬
‫העולם‪ .‬אז הקריב הבל מנחה מבכורות צאנו ומחלבהן וישע ה' אל‬
‫הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה‪ .‬ומן אותו יום החל קין‬
‫אויב את הבל וחושב עליו מחשבות להאבידו מן העולם עד שביום‬
‫שבועות קם עליו והרגו‪.‬‬
‫ולמן אותו יום ימי ספירת העומר הם זמנים מועדים למדנים בין‬
‫אחים‪ .‬שנאה בין בנים‪ .‬קשה תרבות רעה בביתו של אדם יותר‬
‫ממלחמת גוג ומגוג‪ .‬גם תלמידים של רבי אחד נחשבים כאחים שכן‬
‫הם חשובים כבניו של הרב שכל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו‪.‬‬
‫משום כך נפלה קטטה בין תלמידי רבי עקיבא ולא נהגו כבוד זה בזה‪.‬‬
‫וכן אמרו חז"ל )יבמות ס"ב‪ :(:‬שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו‬
‫| ‪| 33‬‬
‫| ימי ספירת העומר |‬
‫לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד‪ ,‬מפני שלא‬
‫נהגו כבוד זה לזה! והיה העולם שמם עד שבא רבי עקיבא אצל‬
‫רבותינו שבדרום ושנאה להם‪ :‬רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי‬
‫שמעון ורבי אלעזר בן שמוע‪ ,‬והם העמידו תורה אותה שעה‪ .‬תנא‪:‬‬
‫כולם מתו מפסח ועד עצרת‪.‬‬
‫כמה קשה וכואבת שנאת אחים‪ .‬בית המקדש חרב משום שנאת חינם‬
‫והמון צער ויגון שנפלו בחבלו של עם ישראל בכל הדורות אירעו‬
‫בעקבות שנאות חינם ומריבות‪ .‬משום מה נאמר 'שנים עשר זוגים'‬
‫ולא 'עשרים וארבעה אלף'? אלא משום שרבי עקיבא בראותו את‬
‫גודל הפורענות ההולכת המתרגשת על תלמידיו בגין מריבתם‪ ,‬הלך‬
‫וזיווג כל תלמיד חלש אצל החזק כדי שישפיע החזק לחלש ותגדל‬
‫האהבה והאחווה‪ .‬אך כבר לא הועיל ונפטרו כולם‪ .‬אש של מחלוקת‬
‫נדלקת מהר וקשה עד מאוד לכיבוי‪...‬‬
‫האר"י הקדוש שלמד את כל חכמת הקבלה מפי אליהו הנביא נפטר‬
‫מן העולם בעקבות מריבה שנפלה בין התלמידים‪ .‬תלמידו רבי חיים‬
‫וויטאל עשה הכול כדי שישכנו אחווה ושלום בין התלמידים אך‬
‫מעשה שטן הצליח ומלחמה פעוטה שהתגלעה בין ילדים קטנים‬
‫כילתה בלהבותיה את החבורה כולה וגרמה לארון האלוקים לעלות‬
‫בסערה השמימה‪.‬‬
‫כמה יש להישמר בימים אלו מן הכעס ומן המחלוקות‪ .‬כי השטן‬
‫היודע את יצר הימים משתדל בכל כוחו ללבות מחלוקות ולשלח‬
‫מדנים‪ .‬והאיש הכשר צריך להתאזר בסבלנות ואורך רוח ולהרבות‬
‫אחווה ושלום בין בני ביתו‪ .‬גם מי שכל ימות השנה האווירה שבביתו‬
‫טעונה ישתדל בימים אלו להפגין אהבה יותר מלימודו כדי שלא יבוא‬
‫חס ושלום לידי קטטה אשר מעוות לא יוכל לתקון‪ .‬ויש לדעת כי‬
‫לרום קדושת הימים הפגם בהם חמור לאין ערוך מבימים אחרים‪.‬‬
‫| ‪| 34‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫'‬
‫לך עמי בא בחדריך‬
‫זה לעומת זה עשה האלוקים וכשם שנשמות הצדיקים והחסידים‬
‫מתעצמות בימי ספירת העומר‪ ,‬כך הולכים ומתחזקים הרוחות הרעות‬
‫והשדים המקננים בקרב בני האדם‪ .‬אנשים הלוקים ברוח רעה‬
‫נתקפים שיגעון בימים אלו ונתפסים במעשי שטות מבישים‪ .‬גם בעלי‬
‫מדות רעות נסחפים באש הכעס והמחלוקות ובאים לכדי תגרות‬
‫ידיים וקטטות בראש חוצות ר"ל‪ .‬על כן טוב להישמר בימים אלו‬
‫מחברת אנשים בכלל ולהתרחק ביותר ממי שחשוד ברוח רעה‬
‫המקננת בו‪ .‬כי היצר שבלבבות הולך וגדל מאוד ומזיק לכל הסובב‪.‬‬
‫'‬
‫על ימים אלו נאמר‪" :‬לך עמי בוא בחדריך וסגור דלתיך בעדך חבי‬
‫כמעט רגע עד יעבור זעם" )ישעי' כ"ו(‪ .‬אין לעשות דברים גדולים‪ ,‬לא‬
‫לרכוש דברים חדשים ולהסתפק במועט‪ ...‬יש אמנם היתרים לדבר‬
‫האבד וכדומה אך מי זה חפץ בהיתרים כשההפסד כמעט בטוח‪ .‬הטוב‬
‫ביותר לשבת בדממה ולהמתין‪ .‬להמתין שתחלוף השעה ויבואו זמנים‬
‫טובים יותר‪.‬‬
‫פעמים שאדם מפסיד בדבר אחד והולך לדבר אחר‪ .‬מפסיד גם שם‬
‫ופונה לדבר שלישי‪ ...‬ועיניו טחות מראות כי הקושי אינו טמון‬
‫במעשים כי אם בעצם הימים‪ .‬ומה בצע כי ינסה שוב ושוב?‪...‬‬
‫למה הדבר דומה? למטוס שנקלע לכיס אוויר ונע כשכור מעלה ומטה‪.‬‬
‫האם תועלנה לנוסעים צרחותיהם? הן אלו לא תשנינה את מצב‪.‬‬
‫מוטב יישבו במקומותיהם בדממה וימתינו להתייצבות המטוס‪ .‬הימים‬
‫הללו הם דוגמת כיס האוויר כשמטוס החיים שלנו נקלע לפנים‪.‬‬
‫| ‪| 35‬‬
‫| ימי ספירת העומר |‬
‫תנודות מבעיתות‪ ,‬התרחשויות פתאומיות‪ .‬יש לעצום את העיניים‬
‫ולהמתין‪ .‬באחת יחלפו הימים ויבואו ימים של אושר ושמחה‪.‬‬
‫הלכות ימי הספירה‬
‫שמחות‬
‫אין נושאים אישה בימי הספירה ואין מסתפרים מחמת צער על‬
‫אובדן עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא שנסתלקו באותו‬
‫הפרק‪.‬‬
‫לשיטת מרן הבית יוסף וכן מנהג הספרדים להקפיד בדברים אלו ל"ג‬
‫ימים שהם מפסח ועד ל"ג בעומר ול"ג בעומר בכלל‪ .‬לשיטת הרמ"א‬
‫וכן מנהג האשכנזים‪ ,‬הדינים תקפים עד יום ל"ג בעומר ולא עד‬
‫בכלל‪ .‬לפי שיטה אחרת ברמ"א וכן נוהגים מקצת האשכנזים‪ ,‬ל"ג‬
‫הימים האסורים בחתנות ובתספורת הם מראש חודש אייר ועד‬
‫שבועות ובכלל ימים אלו אין מתירים אף יום‪.‬‬
‫היות ורבים מהאשכנזים נהגו להסתפר בשלשת ימי הגבלה‪ ,‬על כן‬
‫אף אותם אשכנזים הנוהגים כשיטה השנייה ברמ"א לא יסתפרו בשני‬
‫ימים של ראש חודש אייר וכן במקצת יום ראשון של שלושת ימי‬
‫הגבלה כדי שיושלמו ימי האבל לל"ג ימים‪.‬‬
‫אם ל"ד בעומר חל בשבת יש מקילים להסתפר בערב שבת שהוא‬
‫ל"ג בעומר‪ ,‬אף לשיטת הספרדים‪.‬‬
‫| ‪| 36‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫אף בימים אלו מותר לארס נשים שמא יקפוץ אחר ויקחנה‪ .‬אף כי‬
‫אמרו חז"ל )סוטה ב'‪ :(.‬ארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת‬
‫ואומרת‪' :‬בת פלוני לפלוני'‪ ,‬עדיין קיים חשש שמא יקדמנו אחר‬
‫ברחמים‪.‬‬
‫ויש לדעת כי כל האמור אינו אלא על פי הפשט ורהיטות הפוסקים‬
‫אך לפי הקבלה אין ראוי לישא אישה ולהסתפר ממחרת הפסח עד‬
‫שבועות וכן מנהגנו‪.‬‬
‫גם לשיטת האריז"ל והמקובלים מותר להסתפר החל ממ"ח בעומר‬
‫והרמ"ע מפאנו כתב כי גם יום ל"ג בעומר מותר בתספורת ובנישואין‪.‬‬
‫מי שנהג כשיטת המקובלים ומבקש לנהוג כשיטת ההלכה חייב‬
‫לערוך התרת נדרים‪.‬‬
‫התחדשות‬
‫עקב היותם ימים קשים‪ ,‬הקפידו שלא לחדש בהם בית או בגד וכן‬
‫לא לפתוח בעסקים גדולים‪ .‬אמנם אינם ימים קשים כתשעת ימי‬
‫האבל על חורבן בית המקדש שאז המזל קשה ביותר ומי שפונה בהם‬
‫לעסקיו אינו רואה סימן ברכה‪.‬‬
‫בשעת הדחק מותר להתיישב בדירה חדשה וכן לערוך שיפוצים בבית‬
‫קיים‪ .‬אך יידע האדם בנפשו שאלו ימי צער וראוי להשתדל בהם‬
‫למעט בשמחה גדולה‪.‬‬
‫אם כי הזהירו מפני רכישת בתים וחנוכת עסקים חדשים בימים אלו‪,‬‬
‫אין הדברים אמורים אלא בחוץ לארץ אבל בארץ הקודש שיש בה‬
‫משום מצוות ישוב ארץ ישראל‪ ,‬אדרבה‪ ,‬טוב וראוי לרכוש דירות‬
‫ועסקים אף שאינם למגורים ובכך יקשור את ליבו אל הארץ אשר‬
‫עיני ה' אלוקינו בה והיו עיניו וליבו שם כל הימים‪.‬‬
‫| ‪| 37‬‬
‫| ימי ספירת העומר |‬
‫אישה מותרת לחדש בגד אם זקוקה לכך מחמת מצבה המיוחד‪.‬‬
‫תספורת‬
‫מי שמצטער מאוד בגידול השיער מותר להסתפר בראש חודש אייר‪,‬‬
‫אמנם‪ ,‬על פי צוואת רבי יהודה החסיד אין ראוי כלל להסתפר בראש‬
‫חודש‪.‬‬
‫יש שהתירו להסתפר בכל ערב שבת ולא נהגו כן‪.‬‬
‫סנדק מוהל ואבי הבן מותרים על פי הלכה להסתפר לכבוד המצווה‬
‫אך לא המביא את הבן אל כסאו של אליהו‪ .‬על פי קבלה גם אלו‬
‫אסורים בתספורת עד ל"ג בעומר‪.‬‬
‫בכלל איסור תספורת‪ ,‬האיסור לגלח הזקן וכל שיער אחר שבגוף‬
‫למעט ריסי העיניים והגבות‪ .‬שיער השפם המעכב את האכילה מותר‬
‫בגילוח‪.‬‬
‫מותר לגזוז שיער ארוך המהווה חציצה בין התפילין לראש‪.‬‬
‫גם נשים וקטנים אסורים בתספורת בימים אלו אם כי התירו לקטנה‬
‫המצטערת מחמת שערה וכן לנערה הצריכה לכך לשם שידוך‪ .‬כמו כן‬
‫התירו להסתפר במקום מצווה כחציצה לענין טבילה במקווה או‬
‫משום צניעות‪.‬‬
‫אדם שאירע לו נס וקבע יום משתה ושמחה לדורי דורות‪ ,‬מותר‬
‫להסתפר באותו היום‪.‬‬
‫התירו להסתפר לצורכי בריאות‪.‬‬
‫מי שסבור ששערו המגודל גורם לכך שאינו רצוי במקום עבודתו‬
‫| ‪| 38‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫ופרנסתו מתקפחת‪ ,‬יעשה שאלת חכם‪.‬‬
‫בהגיע ימי הספירה רבים המבקשים היתרים לקצץ בזקנם אם משום‬
‫שלום בית או משום חפצם למצוא חן בעיני חבריהם‪ ,‬ואינם יודעים כי‬
‫בנפשם הדבר‪ ,‬כי אף בימים כתיקונם בקושי התירו לפגוע בזקן‬
‫שהוא מקור שפע וחיי האדם כשם שהזהיר רשב"י‪ :‬ווי מאן דאושיט‬
‫ידוי בדיקנא יקירא עילאה‪ ...‬לא כל שכן בימים אלו שלאיסור מצטרף‬
‫האבל על הסתלקות תלמידי רבי עקיבא‪.‬‬
‫שירה‬
‫בימי ספירת העומר חל איסור להקשיב למוזיקה ולשירה שהן נותנות‬
‫שמחה בלב‪ .‬אף לצאת במחולות אסור ובכלל האיסור אנשים נשים‬
‫וטף‪.‬‬
‫גם אלו הנוהגים לשורר בכל מוצאי שבת ולהנעים זמירות בכל כלי‬
‫שיר ישבתו מנגינתם ויגידו הזמירות באמירה‪ .‬את זמר אליהו הנביא‬
‫מותר לשורר‪.‬‬
‫מצאנו תשובות חלוקות בדבר השאלה אם מותר לאדם לשיר שירים‬
‫לקונו בינו לבין עצמו מתוך השתפכות הנפש‪ ,‬ולדידן אין פסול בדבר‬
‫ואדרבה‪ ,‬אף ראוי ורצוי‪ .‬כמו כן מותר לזמר תוך כדי לימוד כשם‬
‫שאמרו חז"ל )מגילה ל"ב‪ :(.‬כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה‬
‫עליו הכתוב אומר "וגם אני נתתי וגו'" )יחזקאל כ'( וכן אמר רבי‬
‫עקיבא )סנהדרין צ"ט‪ :(:‬זמר בכל יום זמר בכל יום!‬
‫את שירי ל"ג בעומר לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי מותר‬
‫לשיר במקהלות עם‪ ,‬וכן אמר הרה"ק רבי יואל מסאטמער‪ ,‬כי זמר בר‬
‫יוחאי‪ ,‬בהיותו תפילה נוראה‪ ,‬מותר לשוררו אף בתשעת הימים‪.‬‬
‫מי שפרנסתו מהוראת חכמת הנגינה מותר לעסוק במלאכתו אף‬
‫| ‪| 39‬‬
‫| ימי ספירת העומר |‬
‫בימים אלו‪ .‬גם תשושי נפש שהמוזיקה היא מזורם‪ ,‬מותרים להקשיב‬
‫לה בימי הספירה‪.‬‬
‫קדושת שבת קודש דוחה את תוגת הימים ומותר לשיר בה שירים‬
‫מתוך שמחה וטוב לבב‪.‬‬
‫שירים של ראש השנה ויום הכיפורים אין ראוי לשיר כלל בימות‬
‫השנה וכל שכן בימי ספירת העומר שהם ימי דין‪ ,‬שכן הם מעוררים‬
‫את מידת הדין בעולם‪.‬‬
‫שהחיינו‬
‫מצד הדין מותר לברך ברכת שהחיינו על פרי חדש בימי ספירת‬
‫העומר אך רבים הקפידו שלא לברך בהם שהחיינו כי אם בשבת‬
‫קודש וכן נהגו במשפחתנו‪.‬‬
‫גם האוחזים במנהג זה מותרים לברך שהחיינו על פרי חדש‬
‫שמוצאים בפתע פתאום וברי להם בנפשם שלא ייפול עוד תחת ידם‪.‬‬
‫סכנה‬
‫יהודים כשרים הקפידו שלא לטייל על הנהרות והאגמים בימי ספירת‬
‫העומר מחמת הסכנה הטמונה בהם‪ .‬וכן ראוי לכל בר נפש להימנע‬
‫מרחיצה בים ומכל נסיעה מיותרת שאינה צורך השעה‪.‬‬
‫בכלל אמרו‪ ,‬יזהר אדם בימים אלו מכל דבר שהיציאה הימנו אינה‬
‫נהירה כמו הכניסה אליו‪...‬‬
‫שבת קודש‬
‫שבתות של ספירת העומר אין בהם אבל כלל ואדם אוכל בהם לחמו‬
‫| ‪| 40‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫בשמחה וטוב לבב מתוך שבח ושירה לאל אשר שבת ברא‪.‬‬
‫אפילו ימים קשים כימי הספירה מרכינים ראשם בפני מלך הימים –‬
‫שבת קודש‪ .‬שכן מצינו בחז"ל שמתחילה היו הימים שישה ובאו‬
‫בבקשה בפני ריבון העולמים שישים עליהם מלך‪ .‬אמר הקדוש ברוך‬
‫הוא‪ :‬כל אחד מכם יפריש שישית מעצמו ליום השביעי והוא יהיה‬
‫מלך הימים! ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת‬
‫מכל מלאכתו אשר ברא אלוקים לעשות‪ ...‬נמצאת שמחת יום השבת‬
‫ממלאת את כל הימים וממתיקה את הדינים שבתוכם‪.‬‬
‫היה באבא מאיר אומר‪ :‬השבת בתוך הימים כתמצית מתוקה בכוס‬
‫מים! הטעמים של כל רגע ורגע מששת ימי המעשה‪ ,‬נגזרים מן‬
‫השבת שקדמה להם‪ .‬והיה הוא בצדקותו יודע לפי תחושותיו בשבת‬
‫קודש‪ ,‬מה יארע עימו בכל שעה ושעה מן השבוע הבא עליו לטובה‪.‬‬
‫מצות‬
‫נהגו שלומי אמוני ישראל לאכול עם כל אחת מארוחותיהם בימי‬
‫הספירה‪ ,‬מצות של פסח‪ .‬בכך הביאו לידי ביטוי את הקושי שלהם‬
‫להיפרד מעל המצווה היקרה והאהובה‪...‬‬
‫בדבר הברכה שראוי לברך על מצות אלו שלאחר הפסח‪ ,‬באו לידי‬
‫מחלוקת האשכנזים והספרדים‪ .‬בעוד בני אשכנז מברכים עליהן‬
‫ברכת המוציא כבימי הפסח‪ ,‬מברכים עליהן הספרדים מזונות מרגע‬
‫שהכניסו חמץ בביתם‪.‬‬
‫וכך היה מנהגם של זקיננו הבאבא מאיר ורבי אהרן משה פינטו‪,‬‬
‫מוצאי פסח אחר הבדלה מכניסים חמץ לביתם ומברכים על המצה‬
‫'בורא מיני מזונות'‪.‬‬
‫'‬
‫| ‪| 41‬‬
‫| ימי ספירת העומר |‬
‫גשמים‬
‫גשמים שמפסח ועד עצרת יש בהם כוח רב ומימיהם עתירי סגולות‪...‬‬
‫כל כך‪ ,‬שהורה הרה"ק רבי פנחס מקוריץ להסיט הכיפה מהראש בעת‬
‫רדתם כדי שינטפו על גבי הקדקוד‪ .‬גם כדאי להטות הראש אחורנית‬
‫שתרעפנה הטיפות לתוך הפה‪.‬‬
‫וככל שיקרים גשמים אלו‪ ,‬חביב לאין ערוך גשם של יום ל"ג בעומר‬
‫והוא סוד נפלא‪ ...‬על כן ראוי לאדם להשתדל להתרטב הימנו בראשו‬
‫ובפניו‪.‬‬
‫מנהגי הימים‬
‫בימי ספירת העומר נהגו רבים וכן טובים ללמוד בכל יום דף אחד‬
‫ממסכתות סוטה או שבועות המכילות כל אחת מ"ט דפים‪ ,‬ועל ידי‬
‫זה ממתיקים את גבורות הימים‪.‬‬
‫עוד מנהג יקר לעסוק בימים אלו בספר משלי של שלמה המלך עליו‬
‫השלום והרבה יראים ושלמים הקפידו ללמוד בשמונה פרקים‬
‫להרמב"ם‪.‬‬
‫כוחו של לימוד הלכות גדול מאוד בימים אלו כיוון שבימי אבלו של‬
‫משה נשתכחו שלשת אלפים הלכות והשיבן עתניאל בן קנז בפלפולו‬
‫שפלפל מפסח ועד עצרת‪ .‬על כן מרבים העם מאוד ללון בעומקה של‬
‫הלכה באסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא‪.‬‬
‫כמה ראוי להימלט מן הכעס והקפדנות בימים אלו ולדבר כל דבר‬
‫בנחת לכל אדם ובכל עת‪ .‬גם בביתו לא יטיל האדם אימה יתירה וילך‬
‫עם בניו ובני ביתו בשלום ובמישור‪.‬‬
‫גם יתחזק מאוד במאמר רבי אליעזר במשנה )אבות ב'( 'יהי כבוד‬
‫| ‪| 42‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫חברך חביב עליך כשלך‪ ,‬ואל תהי נוח לכעוס'‪ .‬אפילו יכלימוהו בני‬
‫אדם יהיה בעיניו אסקופה הנדרסת ולא יקפיד על כבודו‪ .‬ובזה יתקן‬
‫מידה כנגד מידה את פגם הימים בעוון הסתלקות תלמידי רבי עקיבא‬
‫שלא היו נוהגים כבוד זה בזה‪.‬‬
‫והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך ואין רעה אלא גיהינום שכל‬
‫הכועס כל מיני גיהינום שולטין בו‪ .‬על כן יש להימלט מפני הכעס‬
‫כמפני אש בפרט בימים אלו החמים ואש הדינים מלהטת‪ ,‬רשעים‬
‫נידונים בה וצדיקים מתרפאים בה‪ ,‬אשרי הסבלן המתרחק מן הכעס‬
‫ומשיב במענה רך ואין בפיו מרירות כלל כי חיכו ממתקים וכולו‬
‫מחמדים‪.‬‬
‫כ"ו באייר‪ ,‬ספירת יסוד שביסוד‪ ,‬הינו יום מסוגל מאוד לתיקון פגם‬
‫הברית וכן לתיקון כרת למי שנתחייב כרת מחמת עוונותיו‪ .‬ודע‬
‫שחיוב כרת הוא שיעבור האדם מן העולם בהגיעו לגיל ששים או‬
‫ששים ושתיים ואפשר שיפרעו ממנו בממונו שעני חשוב כמת או‬
‫בצרות רבות ורעות אחרות החשובות כמיתה‪ .‬ומי האיש החפץ חיים‬
‫אוהב ימים לראות טוב ילך לשוב אל ביתו הרמתה בתשובה ומעשים‬
‫טובים אולי יאבה ה' סלוח לו וסר מעליו מר המוות‪.‬‬
‫ליל כ"ו באייר נשארים אנשים ערים בבתי הכנסיות ועורכים התיקון‬
‫מתוך תשובה ותחנונים ובמשך היום עוסקים באמירת פרקי תהילים‪.‬‬
‫ביום ארבעים לספירת העומר יש מקפידים לאכול מאכלי חלב‬
‫שחל"ב בגימטרייא ארבעים ויש בדבר סוד‪.‬‬
‫במכתבים המשוגרים בימי העומר‪ ,‬ראוי לציין בראש‪ :‬כך וכך‬
‫למטמוני"ם‪ ,‬מ"ט מונים‪.‬‬
‫| ‪| 43‬‬
‫טעמי המצווה‬
‫שבע שבועות‬
‫קרבן העומר‬
‫ניסים ונפלאות‬
‫ממחרת השבת‬
‫גדרי המצווה‬
‫קיום המצווה מעומד‬
‫ברוב עם‬
‫שעת המצווה‬
‫מצווה בו‬
‫החייבים והפטורים במצווה‬
‫הברכה‬
‫מנהגים לספירה‬
‫ספירה כהלכתה‬
‫טעמי המצווה‬
‫כתב בספר החינוך מצווה ש"ו‪" :‬מצוות ספירת העומר לספור תשעה‬
‫וארבעים יום מיום הבאת העומר‪ ,‬שהוא יום ששה עשר בניסן‪ ,‬שנאמר‬
‫"וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה"‬
‫)ויקרא כ"ג(‪.‬‬
‫והמניין הזה חובה ועלינו למנות בו הימים יום יום וכן השבועות‪,‬‬
‫שהכתוב אמר "תספרו חמישים יום" )שם( ואמר גם כן "שבעה‬
‫שבועות תספר לך" )דברים ט"ז( ובפירוש אמר אביי בגמרא במנחות‬
‫)ס"ו‪ (.‬מצווה למימני יומי ומצווה למימני שבועי‪.‬‬
‫משורשי המצווה על צד הפשט‪ ,‬לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא‬
‫התורה ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל‪ ,‬וכמו שכתוב "אם‬
‫לא בריתי יומם ולילה וגו'" )ירמי' ל"ג(‪ .‬והיא העיקר והסיבה שנגאלו‬
‫ויצאו ממצרים‪ ,‬כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה וכמו שאמר ה'‬
‫למשה "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים‬
‫תעבדון את האלוקים על ההר הזה" )שמות ג'( ופירוש הפסוק כלומר‪:‬‬
‫הוציאך אותם ממצרים יהיה לך אות שתעבדון את האלוקים על ההר‬
‫הזה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שתקבלו התורה שהיא העיקר הגדול שבשביל זה הם‬
‫| ספירת העומר |‬
‫נגאלים והיא תכלית הטובה שלהם‪...‬‬
‫ומפני כן‪ ,‬כי היא כל עיקרן של ישראל ובעבורה נגאלו ועלו לכל‬
‫הגדולה שעלו אליה‪ ,‬נצטווינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד‬
‫יום נתינת התורה‪ ,‬להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד‬
‫הנכסף ללבנו כעבד ישאף צל‪ ,‬וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף‬
‫אליו שיצא לחירות‪ ,‬כי המניין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו‬
‫להגיע אל הזמן ההוא‪ .‬וזהו שאנו מונין לעומר‪ ,‬כלומר כך וכך ימים‬
‫עברו מן המניין ואין אנו מונין כך וכך ימים יש לנו לזמן‪ ,‬כי כל זה‬
‫מראה בנו הרצון החזק להגיע אל הזמן ועל כן לא נרצה להזכיר‬
‫בתחילת חשבוננו ריבוי הימים שיש לנו להגיע לקרבן שתי הלחם של‬
‫עצרת"‪.‬‬
‫שבע שבועות‬
‫בטעם מדוע סופרים דווקא שבע שבועות כתב האור החיים הקדוש‪:‬‬
‫'כי לא היו ישראל ראויים עוד לנישואין לצד שהיו בארץ הטמאה והיו‬
‫לנדה ביניהם והוצרכו לספור ספירת טהרתם שבע שבתות כדרך ז'‬
‫נקיים אשר ציווה ה' לזבה'‪ ,‬וכן מבואר בזוהר הקדוש )ח"ג צ"ז‪" :(:‬רבי‬
‫אבא ורבי היו הולכים בדרך‪ .‬אמר רבי חייא‪ :‬כתיב "וספרתם לכם‬
‫ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה" )ויקרא כ"ג‪ ,‬ט"ו(‪ ,‬מה‬
‫סוד הדבר? אמר לו‪ :‬כבר ביארו החברים אבל בא וראה‪ :‬ישראל כשהיו‬
‫במצרים היו ברשות אחרות והיו דבוקים בטומאה כאישה זו היושבת‬
‫בימי טומאתה‪ .‬אחר שנימולו נכנסו בנחלת ה' הנקראת ברית וכיוון‬
‫שנתאחדו בה פסקה זוהמתם כאישה זו כשפוסקים דמי טומאתה‪...‬‬
‫אחר שעוצרים הדמים מה כתוב? "וספרה לה שבעת ימים" )ויקרא‬
‫ט"ו‪ ,‬כ"ח(‪ ,‬כמו כן ישראל כיוון שנכנסו בנחלת ה' פסקה טומאתם‬
‫מהם ואמר הקדוש ברוך הוא‪ :‬מכן ואילך חשבון לטהרה! 'וספרתם‬
‫לכם'‪' ,‬לכם' דייקא‪ ,‬כמה דאת אמר‪' :‬וספרה לה שבעת ימים'‪' ,‬לה'‬
‫| ‪| 48‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫לעצמה‪ ,‬גם כן 'לכם' לעצמכם‪ .‬ולמה? כדי להיטהר במים עלאין‬
‫קדישין ולאחר מכן להידבק במלך ולקבל את התורה"‪.‬‬
‫'‬
‫ודע כי שביעיות ימי ספירת העומר‪ ,‬שבע ימים ושבע שבועות‪ ,‬הינם‬
‫כנגד שבע המידות הקדושות בהן מופיע ריבון העולמים על ברואיו‬
‫וגם כנגד שבעת הרועים שעמדו להם לישראל שהם בעצמם מרכבת‬
‫המידות‪ .‬אברהם אבינו במידת החסד שלו היה מרכבה למידת החסד‬
‫העליונה‪ .‬כאשר הכניס אורחים בצל אוהלו התקוע על אם הדרך‬
‫ופתוח לארבע רוחות העולם‪ ,‬המשיך את מידת החסד אל עולם‬
‫העשייה ושם יתד נאמן לבניו להתקרב אל הקדוש ברוך הוא‬
‫באמצעות מידה זו‪ .‬יצחק אבינו בפושטו את צווארו על גבי המזבח‬
‫ומסירת נפשו למען קדושת ה'‪ ,‬הפך מרכבה למידת הגבורה העליונה‬
‫והמשיך אותה לתוך חלל העולם למען בניו שיעבדו את השם יתברך‬
‫בעוז ותעצומות‪ .‬וכשנטמן יעקב אבינו כ"ב שנים בבית שם ועבר ולא‬
‫נתן לעפעפיו תנומה מתוך אהבת התורה שבערה בעצמותיו‪ ,‬נעשה‬
‫מרכבה למידת התפארת העליונה וגילה את אור התורה הקדושה‬
‫בעולם‪ .‬משה רבינו‪ ,‬שהינו גיבור החיל המנצח את הנחש ואחוז ברגל‬
‫ימין שהוא שורש וראש יניקת הנביאים‪ ,‬בנצחו במלחמתה של תורה‬
‫שבכתב שניתנה אף היא מימין כלשון הכתוב "מימינו אש דת למו"‬
‫)דברים ל"ג‪ ,‬ב'(‪ ,‬נעשה מרכבה למידת הנצח‪ ,‬נעימות בימינך נצח‪.‬‬
‫ואהרן הכהן הגדול בדרכו לרדוף אחר השלום וכן בהיותו שורש‬
‫לתורה שבעל פה כלשון הכתוב "שפתי כהן ישמרו דעת תורה יבקשו‬
‫מפיהו" )מלאכי ב'‪ ,‬ז'(‪ ,‬נעשה מרכבה למידת ההוד‪ .‬יוסף הצדיק‪ ,‬הוא‬
‫צדיק יסוד העולם‪ ,‬המרכבה למידת היסוד והקדושה של עם ישראל‬
‫ודוד הוא הקטן‪ ,‬דוד מלך ישראל חי וקיים‪.‬‬
‫השבוע הראשון של ספירת העומר מכוון כנגד מידת החסד ואברהם‬
‫אבינו‪ .‬היום הראשון שבו כנגד מידת חסד שבחסד והיום השני כנגד‬
‫| ‪| 49‬‬
‫| ספירת העומר |‬
‫מידת גבורה שבחסד‪ ,‬בחינת יצחק שבאברהם‪ .‬היום השלישי כנגד‬
‫מידת תפארת שבחסד‪ ,‬בחינת התורה שבאברהם והיום הרביעי כנגד‬
‫נצח שבו‪ .‬כך הולכים ומונים את שבע המידות שבתוך מידת החסד‬
‫עצמה ועוברים לספור את השבוע השני שכולו בחינות המידות‬
‫שבמידת הגבורה‪ .‬שבוע שלישי בתפארת ורביעי בנצח‪ ,‬חמישי בהוד‬
‫ושישי ביסוד והשבוע השביעי רומז כנגד מידת המלכות‪.‬‬
‫'‬
‫טעם נוסף למניין שבע שבועות‪ ,‬כי הנה התורה נחלקה לשבעה‬
‫ספרים כלשון הכתוב‪" :‬חצבה עמודיה שבעה" )משלי ט'(‪ ,‬ואלו הם‪:‬‬
‫בראשית; שמות; ויקרא; במדבר; דברים; ובמדבר נחלק לשלשה שכן‬
‫'ויהי בנסוע' ספר בפני עצמו )שבת קט"ז‪ .(.‬כמו כן נחלקת התורה‬
‫לשבעה חלקים‪ :‬תורה; נביאים; כתובים; משנה; תוספתא; תלמוד‬
‫ואגדה‪ .‬לקראת קבלת התורה הוצרכו ישראל להכין את נפשותיהם‬
‫שבוע ימים כנגד כל חלק וחלק שבתורה‪.‬‬
‫'‬
‫עוד רומזים שבע השבועות לשבעת מיני הטומאה שבני ישראל לא‬
‫זכו להישמר מהם בהיותם שקועים במצרים ערוות הארץ ונאלצו‬
‫להיטהר מהם לקראת קבלת התורה‪ ,‬שבוע ימים לכל טומאה‪ .‬ואלו‬
‫הם‪ :‬טומאת נידה; טומאת זיבה; טומאת יולדת; טומאת מת; נגעי גוף;‬
‫נגעי בתים ונגעי בגדים‪ .‬ימי העומר ממשיכים טהרה על האדם‬
‫ועוזרים לו לרחוץ מצואתו‪ ,‬וכן מבואר בזוהר הקדוש )ח"ג צ"ז‪" :(:‬בא‬
‫וראה‪ ,‬כל בר נש שאינו מונה חשבון זה‪ ,‬אלו שבע שבתות תמימות‬
‫לזכות לטהרה זו‪ ,‬לא נקרא 'טהור' ואינו בכלל טהור ואינו כדאי ליטול‬
‫חלק בתורה הקדושה! ומי שמגיע טהור לאותו היום )שבועות(‬
‫והחשבון לא אבד ממנו‪ ,‬כאשר מגיע לאותו לילה‪ ,‬יש לו לעסוק‬
‫| ‪| 50‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫בתורה ולהידבק בה ולשמור את הטהרה העליונה המגיע לו אותו‬
‫לילה‪"...‬‬
‫'‬
‫קרבן העומר‬
‫קרבן העומר המגיע ממחרת הפסח בא משעורים‪ .‬שכן קודם מזכך‬
‫האדם את חומרו הרי הוא נמשל כבהמות נדמה‪ ,‬כלשון הכתוב 'עיר‬
‫פרא אדם ייוולד' ומאכלו שעורים שהוא מזון בהמה‪ .‬גם 'עמר' ראשי‬
‫תיבות‪" :‬כי אפפו עלי רעות עד אין מספר השיגוני עוונותיי ולא‬
‫יכולתי לראות ע'צמו מ'שערות ר'אשי וגו'" )תהילים מ'(‪ ,‬רמז לסיגי‬
‫העוונות האופפים את הנפש קודם צירופה בכור הזהב‪ .‬רק אחרי‬
‫שמטפסים שבע שבועות במעלה הר ה' בדי עמל ורוב יזע זוכים לעדן‬
‫את החומר הגס ולעלות למדרגת אדם‪ .‬על כן בשבועות מקריבים‬
‫קרבן שני הלחם הבא מן החיטים שהוא מאכל אדם‪.‬‬
‫וכמה יש לו לאדם להשתדל להינצל ממאכל בהמה ולעלות למדרגת‬
‫אדם‪ .‬שכן מצינו בחז"ל )ילקו"ש בראשית ג'(‪ :‬בשעה שאמר לו‬
‫הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון 'וקוץ ודרדר תצמיח לך' זלגו עיניו‬
‫דמעות‪ .‬אמר לפניו‪ :‬ריבונו של עולם‪ ,‬אני וחמורי נאכל באבוס אחד?!‬
‫כיון שאמר לו‪' :‬בזיעת אפיך תאכל לחם' נתקררה דעתו‪ ...‬כי הייסורים‬
‫הגדולים ביותר לאדם‪ ,‬הם שהוא נופל ממדרגת המדבר וחוזר להיות‬
‫בעל חי הנובר בערימת חציר וחי את ימיו ללא תכלית‪ .‬התכלית של‬
‫האדם היא אור נפשו ושמחת חייו ומה היא התכלית אם לא התורה‬
‫הקדושה?! טרם זוכה האדם לתכלית אינו כלל במדרגת במדבר כשם‬
‫שהיו ישראל במצרים בגלות הדיבור‪ .‬חז"ל אומרים )חולין פ"ט‪ :(.‬מה‬
‫אומנותו של אדם בעולם הזה? ישים עצמו כאלם! יכול אף לדברי‬
‫תורה‪ ,‬תלמוד לומר 'צדק תדברון'‪ .‬דיבורים שאינם של תורה אינם‬
‫נחשבים כלל דיבורים ומי שעוסק אך בהם מותרו מן הבהמה אין‬
‫| ‪| 51‬‬
‫| ספירת העומר |‬
‫וחשוב כמי שאין לו כוח הדיבור‪ .‬רק דברי תורה חשובים כדיבורים‬
‫והזוכה להם עולה ממדרגת בהמה למדרגת מדבר‪.‬‬
‫משום כך מביאים את קרבן שני הלחם בחג השבועות מן החיטה‪ ,‬כי‬
‫חט"ה בגימטרייא כ"ב‪ ,‬כנגד כ"ב אותיות התורה‪ .‬כי רק אותיות התורה‬
‫חשובים כדיבורים המעלים את העוסק בהם למדרגת אדם שראוי לו‬
‫להתפרנס מן המזון הנבחר המיועד לנזר הבריאה‪.‬‬
‫'‬
‫ניסים ונפלאות‬
‫כמה מעלות טובות לה למצוות ספירת העומר וכמה ניסים ונפלאות‬
‫נעשו בגינה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה‪.‬‬
‫אמרו חז"ל במדרש )ויקרא רבה כ"ח(‪ :‬לעולם אל תהי מצות העומר‬
‫קלה בעיניך שעל ידי מצות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען‪,‬‬
‫הדא הוא דכתיב‪" :‬ונתתי לך ולזרעך אחריך" )בראשית י"ז(‪ ,‬על מנת‬
‫"ואתה את בריתי תשמור" )שם( ואיזה זה? מצות העומר‪ .‬ריש לקיש‬
‫אמר‪ :‬לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שעל ידי מצוות‬
‫העומר עשה הקדוש ברוך הוא שלום בין איש לאשתו‪ ,‬הוי אומר‬
‫בזכות קמח שעורים‪ .‬אמר רבי אבהו ורבי סימון ורבי יהושע בן לוי‪:‬‬
‫היא שעמדה להם בימי גדעון‪ ,‬שנאמר‪" :‬ויבא גדעון והנה איש מספר‬
‫לרעהו חלום ויאמר הנה חלום חלמתי והנה צליל לחם שעורים"‬
‫)שופטים ז'(‪ ,‬מהו 'צליל לחם שעורים'? רבנן אמרי‪ :‬על שצלל עליהם‬
‫אותו הדור מן הצדיקים‪ .‬ובזכות מה ניצולו? בזכות לחם שעורים‪.‬‬
‫ואיזו זו? מצות העומר‪ .‬ארשב"נ‪ :‬היא שעמדה להם בימי חזקיהו‪ ,‬הדא‬
‫הוא דכתיב‪" :‬והיה כל מעבר מטה מוסדה אשר יניח ה' עליו בתופים‬
‫ובכינורות ובמלחמות תנופה נלחם בה" )ישעיה ל'( וכי יש מלחמת‬
‫תנופה באותו הדור? הוי אומר זו מצות העומר‪ .‬ורבנן אמרו‪ :‬היא‬
‫| ‪| 52‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫שעמדה להן בימי יחזקאל‪ ,‬הדא הוא דכתיב "ואתה קח לך חטים‬
‫ושעורים" )יחזקאל ד'(‪ ...‬ר' לוי אמר‪ :‬היא שעמדה להם בימי המן‬
‫דאמר ר' לוי‪ ,‬כיון שראה מרדכי את המן בא כנגדו והסוס בידו אמר‪:‬‬
‫דומה אני שאין רשע זה בא אלא להרגני! והיו תלמידים יושבים‬
‫ושונים לפניו‪ .‬אמר להם‪ :‬עמדו וברחו שמא תיכוו בגחלתי! אמרו לו‪:‬‬
‫בין לחיים ובין למוות אנחנו עמך ולא נעזבך! מה עשה? נתעטף‬
‫בטליתו ועמד בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא ותלמידיו ישובים‬
‫ושונים‪ .‬אמר להם המן‪ :‬במה אתם עוסקים? אמרו לו‪ :‬במצות העומר‬
‫שהיו ישראל מקריבין במקדש ביום הזה‪ .‬אמר להם‪ :‬עומר זה ממה‬
‫בא‪ ,‬מזהב או מכסף? אמרו לו‪ :‬משעורין‪ .‬אמר להם‪ :‬וכמה הות טימי‬
‫דידיה בעשרה קנטרין אמרין ליה סגין בי' מנין‪ .‬אמר להם‪ :‬קומו‪,‬‬
‫דנצחו עשרת מנכון לעשרת אלפים קנטריא דכספא‪...‬‬
‫גם בדורות מאוחרים יותר ראו ישראל ניסים בזכות מצוות ספירת‬
‫העומר והשתדלו בה ביותר‪.‬‬
‫'‬
‫הלכות ספירת העומר‬
‫ממחרת השבת‬
‫מצוות עשה מן התורה למנות ארבעים ותשעה ימים‪ ,‬החל ממוצאי‬
‫יום טוב הראשון של חג הפסח ועד חג שבועות‪ ,‬כלשון הכתוב‪:‬‬
‫"וספרתם לכם ממחרת השבת מיון הביאכם את עומר התנופה שבע‬
‫שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת תספרו חמישים יום וגו'"‬
‫)ויקרא כ"ג(‪.‬‬
‫| ‪| 53‬‬
‫| ספירת העומר |‬
‫כתב הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין )פ"ז(‪ :‬טועים שיצאו מכלל‬
‫ישראל בבית שני היו אומרים‪ ,‬שזה שנאמר בתורה 'ממחרת השבת'‬
‫מכוון לשבת בראשית אך מפי השמועה למדו שאינה שבת אלא יום‬
‫טוב‪ .‬וכן ראו תמיד הנביאים והסנהדרין בכל דור ודור שהיו מניפין את‬
‫העומר בששה עשר בניסן בין בחול בין בשבת‪ .‬והרי נאמר בתורה‪:‬‬
‫"ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה" )ויקרא כ"ג‪ ,‬י"ד(‪,‬‬
‫ונאמר‪" :‬ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי" )יהושע ה'‪,‬‬
‫י"א(! הרי מוכח כי תיכף למחרת הפסח הקריבו את קרבן העומר שכן‬
‫לפניו לא הותר לאכול מן התבואה החדשה‪ .‬ואם תאמר שאותו הפסח‬
‫בשבת אירע כמו שדמו הטיפשים‪ ,‬היאך תלה הכתוב היתר אכילתם‬
‫לחדש בדבר שאינו העיקר ולא הסיבה אלא נקרה נקרה?! אלא מאחר‬
‫שתלה הדבר במחרת הפסח הדבר ברור שמחרת הפסח היא העילה‬
‫המתרת את החדש ואין משגיחין על אי זה יום הוא מימי השבוע‪.‬‬
‫'‬
‫גדרי המצווה‬
‫נחלקו הראשונים האם מצוות ספירת העומר בזמן הזה שאין‬
‫מקריבים קרבן העומר‪ ,‬היא מדאורייתא או מדרבנן‪ .‬להלכה אנו‬
‫מקבלים שהיא מדרבנן‪ ,‬זכר למקדש‪.‬‬
‫לנידון זה משמעות מעשית מאוד‪ ,‬שכדי להבינה יש לדעת מתחילה‬
‫מחלקות אחרת בגדרי ספירת העומר‪ :‬האם ספירת כל שבע השבועות‬
‫ביחד נחשבת מצווה אחת‪ ,‬או שספירת כל יום ויום היא מצווה בפני‬
‫עצמה‪ .‬מה נפקא מינה? ובכן‪ ,‬אם כל הימים הם מקשה של מצווה‬
‫אחת גדולה‪ ,‬שכח אדם לברך יום אחד‪ ,‬הפסיד בעצם את המצווה‬
‫ושוב אינו רשאי לברך בשאר הימים‪ .‬אך אם ספירת כל ויום הינה‬
‫מצווה בפני עצמה‪ ,‬גם אם שכח לספור ביום אתמול‪ ,‬ישוב ויספור‬
‫למחרת בברכה‪.‬‬
‫| ‪| 54‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫להלכה מחמירים שספירת כל הימים ביחד היא מצווה אחת‪ ,‬ומי‬
‫ששכח לספור יום אחד לא יברך עוד בשאר הימים‪.‬‬
‫לאור זאת‪ ,‬אנו באים למשמעות המעשים של הנידון הראשון‪ .‬אם‬
‫ספירת העומר בזמן הזה היא מצוות דרבנן‪ ,‬הרי שאם בעיצומם של‬
‫ימי הספירה יבנה בית המקדש והמצווה תחזור להיות מדאורייתא‪,‬‬
‫לא יוכל איש לספור בברכה שכן לא זכה לקיים את המצווה‬
‫מתחילתה‪.‬‬
‫למה הדבר דומה? לקטן שנעשה בר מצווה באמצע ימי הספירה‪.‬‬
‫המצווה שקיים בעודו קטן היא מטעם חינוך בלבד בעוד המצווה‬
‫שמקיים בהיותו גדול הינה מעיקר הדין‪ .‬היות ואת מצווה זו שהיא‬
‫מעיקר הדין לא קיים מתחילתה‪ ,‬אינו רשאי לכאורה לברך בימים‬
‫שאחר היותו בר מצווה‪.‬‬
‫ולמה לא תעלה לו ספירתו בהיותו קטן גם למצוות הספירה שהיא‬
‫מעיקר הדין? זאת יש להבין על פי הלכה אחרת‪ :‬שוטה הפטור מן‬
‫המצוות שאכל מצה בליל פסח וקיים בכך מצווה דרבנן‪ ,‬ובעצם ליל‬
‫הסדר חזר ונתפקח‪ ,‬לא עולה לו המצווה וחייב לחזור ולאכול שנית‪.‬‬
‫לא ניתן לקיים מצווה דאורייתא כשהחיוב הוא רק מדרבנן‪.‬‬
‫מצווה לספור שבועות ומצווה לספור ימים‪ .‬ספר שבועות ולא ימים‬
‫לא יצא ידי חובה‪.‬‬
‫'‬
‫קיום המצווה מעומד‬
‫מצוות ספירת העומר מתקיימת בעמידה‪ ,‬ע"ד הכתוב "מהחל חרמש‬
‫בקמה" )דברים ט"ז‪ ,‬ט'( על תקרה 'בקמה' אלא 'בקומה'‪.‬‬
‫| ‪| 55‬‬
‫| ספירת העומר |‬
‫גדר עמידה‪ ,‬מבואר שאינו תלוי בדבר אחר‪ .‬אם נשען על גבי שולחן‬
‫העמוד‪ ,‬יש לבחון‪ :‬עם בהילקח העמוד בפתע ייפול‪ ,‬אינו נחשב עומד‪.‬‬
‫מבואר בכתבי האריז"ל )שער הגלגולים הקדמה ט'(‪ ,‬כי רק איש זכר‬
‫נידון בגלגול‪ ,‬מה שאין כן נקבה שאין לה תקנה על ידי גלגול‪ ,‬וזהו‬
‫'כל זכר לגולגלותם'‪.‬‬
‫וכתב על זה הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זי"ע‪ ,‬כי הנה מפסח עד עצרת‬
‫דנים את הנשמות המגולגלות‪ ,‬אשר על כן באה מצוות ספירת העומר‬
‫כלה"כ 'עומר לגולגולת'‪ ,‬כי על ידי הספירה מתקנים את הגלגולים‪.‬‬
‫ולכן נשים פטורות ממצווה זו מחמת שאינם בכלל הגלגול‪.‬‬
‫וזה לך האות כי כל מצווה שהיא בעמידה‪ ,‬חיובה על זכרים בלבד‪ ,‬כי‬
‫זכרים מעולם העמידה ונשים מעולם הישיבה‪ .‬ואלו המצוות שקיומן‬
‫בעמידה ונשים פטורות מהן‪ :‬ע'ומר צ'יצית' ת'פילין‪ ,‬ר"ת עצ"ת‪,‬‬
‫והכתוב אומר‪" :‬ועצת ה' היא תקום"‪ ,‬כי קיומן על ידי קימה‪.‬‬
‫'‬
‫ברוב עם‬
‫'ברוב עם הדרת מלך'‪ ,‬על כן מצווה מן המובחר לספור בציבור‪.‬‬
‫גם מצוות קציר העומר בזמן שבית המקדש היה קיים‪ ,‬היה נעשה‬
‫מתוך עסק גדול‪ .‬מכל רחבי ארץ ישראל נאספו יהודים לחזות‬
‫במעמד הקציר והבאת השיבלים אל בית ה'‪.‬‬
‫נאמר "ונקדשתי בתוך בני ישראל" )ויקרא כ"ב‪ ,‬ל"ב(‪ ,‬ולמדו חז"ל‬
‫)ברכות כ"א‪ (:‬שכל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה‪ .‬כן אמרו‬
‫חז"ל )סנהדרין ל"ט‪ (.‬כל בי עשרה שכינתא שריא‪.‬‬
‫| ‪| 56‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫בקרב כל עשרה יהודים שורה השכינה‪.‬‬
‫כינור של דוד המלך‪ ,‬עשרה נימים היו‪ ,‬כי השבח וההודיה לה' ראוי‬
‫שתהיה במקהלות‪ .‬ככלל ראוי לדעת‪ ,‬כי ככל שהמנין גבוה יותר הוא‬
‫נמשך מעולם טמיר יותר‪ .‬עולם העשרות עומד גבוה מעולם היחידים‪.‬‬
‫אם עדיין לא התפלל ערבית והגיע למקום שסופרים שם במנין‪,‬‬
‫יספור תחילה עם הציבור ואחר יתפלל ערבית‪.‬‬
‫'‬
‫שעת המצווה‬
‫הזמן הנכון לקיום מצוות ספירת העומר הינו מצאת הכוכבים עד‬
‫עלות השחר‪ .‬ומה טוב להדרך ולברך בתחילת הלילה ממש משום‬
‫מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה‪ .‬חצי שעה לפני הזמן הראוי למצווה‪,‬‬
‫אין לקבוע מלאכה או סעודה‪.‬‬
‫על פי מנהגנו‪ ,‬סופרים ספירת העומר אחר ברכו ולפני עלינו לשבח‪.‬‬
‫בחוץ לארץ שספירת העומר הראשונה היא ביום טוב שני של גלויות‪,‬‬
‫סופרים על פי הבעל שם טוב והמקובלים‪ ,‬אחרי ההגדה של פסח‪.‬‬
‫המפרשים מסבירים‪ ,‬כי ברגע שסופרים מתחיל מיד עניין האבלות‬
‫והקטנות שאינם עולים בקנה אחד עם השמחה הגדולה והמוחין‬
‫דגדלות של ליל הסדר‪.‬‬
‫'‬
‫מצווה בו‬
‫מצוות ספירת העומר חלה על כל יחיד ויחיד‪.‬‬
‫| ‪| 57‬‬
‫| ספירת העומר |‬
‫ניתן לצאת ידי חובה גם על ידי שמיעה מאחרים‪ ,‬אך וודאי ראוי יותר‬
‫שיברך ויספור בעצמו‪ .‬בבית הכנסת נוהגים שהחזן קורא בקול והקהל‬
‫קוראים אחריו‪ .‬לדעת כמה פוסקים וכן מסתבר‪ ,‬כדי שלא לצאת ידי‬
‫חובה מן החזן‪ ,‬לא די באי כוונה לצאת‪ ,‬רק נדרשת כוונה הפכית שלא‬
‫לצאת‪ .‬אי לכך יכוונו השומעים במפורש שברצונם לברך ולספור‬
‫בעצמם ואחר שיסיים החזן יברך הקהל‪.‬‬
‫'‬
‫החייבים והפטורים במצווה‬
‫נשים אינן שייכות במצוות ספירת העומר על פי קבלה‪ ,‬ולכן נכון‬
‫שלא תספורנה כלל‪ .‬במשפחתנו הייתה קפידה מיוחדת על כך‬
‫שנשים לא תספורנה‪ .‬אשה הסופרת בכל זאת‪ ,‬וודאי לא תספור‬
‫בברכה‪.‬‬
‫הנוהגות כדעת הרמ"א רשאיות לספור‪.‬‬
‫קטן קורא ספירת העומר ומברך בשם ומלכות לשם חינוך‪ .‬בספירתו‬
‫אינו יכול להוציא גדול החייב במצווה מעיקר הדין‪.‬‬
‫אונן לא יספור בלילה וימתין לבוקר‪ .‬מסירת המת לידי חברה קדישא‬
‫נחשבת לקבורה לענין זה שאינו עוד אונן‪.‬‬
‫'‬
‫הברכה‬
‫גם לשיטות הסוברות שספירת העומר בזמן הזה מדרבנן‪ ,‬מברכים‬
‫"אשר קידשנו במצוותיו וציוונו"‪.‬‬
‫| ‪| 58‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫על ספירת העומר אין מברכים 'שהחיינו'‪ ,‬משום שיש בה דיני אבלות‪.‬‬
‫חולה שלא התאפשר לו לספר בלילה‪ ,‬סופר ביום‪ ,‬וממשיך לספור‬
‫בכל הימים הבאים בברכה‪ .‬אם גם ביום לא ספר‪ ,‬סופר בימים הבאים‬
‫בלא ברכה‪.‬‬
‫מי שטעה בספירת העומר‪ ,‬אינו יכול לספור בשאר הימים בברכה‪.‬‬
‫טעה בשבועות ולא בימים יצא ידי חובתו וממשיך לספור בברכה‪.‬‬
‫אדם חשוב שהפסיד לספור בברכה כיוון שהחסיד יום אחד‪ ,‬ועתה‬
‫נשלח לספור לפני העמוד‪ ,‬מותר לספור בברכה משום כבוד התורה‪.‬‬
‫לספרדים ראוי להדר בנפשם ולהחמיר יותר בענין זה‪.‬‬
‫ישתדל להבין את כוונת ברכתו‪ ,‬וגם יזכור את הספירה המתאימה‬
‫לאותו יום בשעת הברכה‪ .‬חשב בטעות על מספר אחר ורק לאחר‬
‫הברכה נזכר בספירה הנכונה‪ ,‬אינו צריך לחזור ולברך‪.‬‬
‫אדם צריך לברך בכל פיו כמ"ש 'ימלא פי תהילתך'‪ ,‬לכן על הפה‬
‫להיות ריק בעת הברכה‪.‬‬
‫'‬
‫מנהגים לספירה‬
‫נכון לתת לרב או לאדם חשוב לעבור לפני התיבה לספירת העומר‪.‬‬
‫סגולה יקרה מאוד מקודש הקודשים הרש"ש זי"ע‪ ,‬להחזיק אצלו‬
‫שקית עם מלח בעת ספירת העומר של הלילה הראשון‪ .‬למלח שהיה‬
‫מונח אצלו בשעת הספירה תכונות מופלאות ונחשב קמיע מומחה‬
‫נגד עין הרע‪ ,‬רוחות רעות או מזיקים‪.‬‬
‫| ‪| 59‬‬
‫| ספירת העומר |‬
‫את המלח יחזיק בידו ולא בכיס‪ .‬ראוי להקפיד שלא יגע המלח‬
‫בקרקע‪ .‬בקהילות שונות נהגו להחזיק המלח גם בספירת שאר‬
‫הימים‪.‬‬
‫קודם קיום המצווה ראוי לקרוא את פרשת העומר‪ ,‬וכן את חמש‬
‫המשניות שמסכת מנחות פרק שישי‪ .‬אחר יאמר בכוונה רבה את‬
‫תפילת 'לשם ייחוד' ובסיום הספירה יאמר "הרחמן הוא יחזיר וגו'"‪.‬‬
‫ידועה שיטתו של בעל הנודע ביהודה כנגד מנהג אמירת 'לשם יחוד'‬
‫אך אנו מנהג אבותינו בידינו‪.‬‬
‫'‬
‫ספירה כהלכתה‬
‫למרות שהרואה בחלומו שנודה מן השמים או שעשה מלאכה ביום‬
‫הכיפורים טעון כפרה‪ ,‬הסופר ספירת העומר בחלומו לא יצא ידי‬
‫חובה וסופר בברכה‪.‬‬
‫ספירה בכתיבה לא חשובה ספירה‪.‬‬
‫ספירה בראשי תיבות‪ ,‬אם שאינה חשובה ספירה כדי לצאת ידי‬
‫חובתה‪ ,‬חשובה על כל פנים ספירה לענין שיוכל לספור בשאר הימים‬
‫בברכה‪.‬‬
‫אם נשאל מהו מנין היום טרם ספר בברכה‪ ,‬ישיב רק מה היה המנין‬
‫ביום אתמול‪ .‬ביותר מצוי החשש ביום ל"ג בעומר שאנשים מציינים‬
‫את שם היום מבלי משים ובכך נכנסים לשאלה אם יכולים לספור‬
‫בברכה‪) .‬למעשה יש להקל אחר שגם לו נאמר שאמירתו הסתמית‬
‫חשובה ספירה‪ ,‬הרי הוא ספר ימים בלבד בלא שבועות(‪.‬‬
‫נחלקו הפוסקים האם בית בין דין לכפות אדם על קיום מצוות‬
‫| ‪| 60‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫ספירת העומר‪.‬‬
‫בכמה עדות נהגו לתלות שלט מיוחד בבית הכנסת המזכיר‬
‫למתפללים את מצוות היום וכן מודיע את המספר המתאים‪.‬‬
‫| ‪| 61‬‬
‫רשב"י לכל‬
‫רשב"י ומשה רבינו‬
‫ועלי תשוקתו‬
‫אור מופלא רום מעלה‬
‫תורה בייסורים‬
‫טיהר את עיר טבריה‬
‫גל של עצמות‬
‫האידרא‬
‫מנהגי הילולא דרשב"י‬
‫שמחת ההילולא‬
‫נרות ומדורות‬
‫שירי הילולא‬
‫חץ וקשת‬
‫לקט סגולות‬
‫התגלחת‬
‫כבוד חכמים‬
‫עיניים צופיות‬
‫מסירות נפש‬
‫חייב אדם לברך על הרעה‬
‫שליח עושה שליחותו‬
‫רשב"י לכל‬
‫כשעמדו בני מירון וצווחו מול בני ציפורי על רצונם לקחת מהם את‬
‫מיטתו של רבי שמעון‪ ,‬הגביהה לפתע המיטה עוף וטסה עד לפתח‬
‫המערה המפורסמת במירון‪ .‬שם יצאה בת קול וקראה‪ :‬עולו ואתכנשו‬
‫להילולא דרבי שמעון! התכנסו יחדיו עליונים ותחתונים‪ ,‬מלאכים‬
‫המוני מעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה‪ .‬להילולא של רבי שמעון‪...‬‬
‫ובכל שנה טסה המיטה ועליונים ותחתונים מעופפים אחריה‬
‫בגעגועים ובת קול מפוצצת באוהלי צדיקים‪ :‬עולו ואתכנשו להילולא‬
‫דרבי שמעון!‬
‫כמה אור ושמחה‪ ,‬געגועים מתפרצים ואשדי דמע לוהטים אופפים‬
‫את היום הקדוש הזה‪' .‬מה הקדוש ברוך הוא לכל'‪ ,‬אמר הצדיק רבי‬
‫אהרן השני מקארלין‪' ,‬כך רבי שמעון לכל!' האור הגדול שגילה שייך‬
‫לכל יהודי‪ .‬שכך אמר רבי שמעון‪ :‬יכול אני לפטור את כל העולם כולו‬
‫מן הדין!‬
‫כמה כספו צדיקים ליום זה שהוא לא יום ולא לילה‪ .‬הנה האור החיים‬
‫הקדוש גוהר על ארבע במעלה ההר ורבי אלעזר אזכרי‪ ,‬השמש‬
‫המסתורי מצפת‪ ,‬מרקד עם דמות עלומה המתגלית מאוחר יותר כרבי‬
‫שמעון בר יוחאי‪ ...‬האר"י הקדוש מנצח על מעגלי הרוקדים ושירו‬
‫| ל"ג בעומר והילולא דרשב"י |‬
‫המשתפך של רבי שלמה אלקבץ מתנגן מאלפי פיות עם הזמר‬
‫הנבואי של הבן איש חי‪' ,‬ואמרתם כה לחי‪ ,‬רבי שמעון בר יוחאי'‪...‬‬
‫הוא נגלה לו בעת שרתה עליו רוח הקודש על קברו של בניהו בן‬
‫יהוידע‪...‬‬
‫ישראל אם לא נביאים הם‪ ,‬בני נביאים הם‪ .‬רוח של נבואה סוככת על‬
‫המוני החוגגים בהילולא הקדושה של מי שהבטיח שלא תשתכח‬
‫תורה מישראל‪ ,‬וכשם שמוכיחים סופי התיבות של שם אביו‪ :‬כ'י ל'א‬
‫תשכ'ח מפ'י זרעו‪ .‬יוחאי!‬
‫מה פשר השמחה הגדולה האוחזת בכל מי שמציג את כף רגלו על‬
‫ההר הקדוש? אור השכל והחכמה! 'בשמחה' אותיות 'מחשבה'‪ .‬רבי‬
‫שמעון חשף את מבועי השכל והמחשבה האלוקית‪ .‬כשהנפש‬
‫היהודית באה במגע עם אורות נעלמים אלו‪ ,‬היא נתקפת עליצות לא‬
‫מובנת ופוצחת בריקודים שלא מעלמא הדין‪ .‬געגועים כנים לאמת‬
‫ודמעות שמטהרות ורוחצות את הנפש מזוהמתה‪" .‬שלש פעמים‬
‫בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה'" )שמות ל"ד(‪ ,‬מאן פני האדון‬
‫ה'? דא רבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬דמאן דאיהו דכורא מן דכורייא בעי‬
‫לאתחזאה קמיה‪) ...‬זוה"ק ח"ב ל"ח‪(.‬‬
‫'‬
‫רשב"י ומשה רבינו‬
‫אותו יום בשבוע בו חלה ההילולא של רשב"י‪ ,‬חלה גם ההילולא של‬
‫משה רבינו‪ .‬רבי שמעון היה ניצוץ נשמתו של משה רבינו‪ .‬אדם‬
‫הראשון בא בגלגול במשה ורשב"י השלים את התיקון‪ .‬הוא חשף את‬
‫המסתורין שבכל פסוק ופסוק ואף אמר‪ :‬מי שאומר שאין בפסוקי‬
‫התורה אלא פשט בלבד‪ ,‬טוב לו שלא נברא משנברא!‬
‫| ‪| 66‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫משום מה מצויינת הילולא דרשב"י בשמחה וריקודים בעוד ההילולא‬
‫של משה רבינו היא יום תענית? שכשנפטר משה נשתכחו שלושת‬
‫אלפים הלכות ונסתמו מעיינות החכמה‪ .‬ואילו כשנפטר רשב"י נפתחו‬
‫מעיינות החכמה ונתגלו דברים שלא שמעתן אוזן מעולם‪ ...‬גם משה‬
‫רבינו לא הותיר בנים כמותו ואילו רשב"י הותיר את בנו רבי אלעזר‬
‫שהאיר את כל העולם בספר הזוהר‪.‬‬
‫'‬
‫ועלי תשוקתו‬
‫'אני לדודי ועלי תשוקתו!'‪ ,‬פתח רבי שמעון ביום ההילולא‪' .‬כל הימים‬
‫שהייתי קשור בזה העולם‪ ,‬התקשרתי בו בבורא העולם בקשר אחד!‬
‫משום כך‪ ,‬כעת 'ועלי תשוקתו'‪ ...‬שהוא וכל פמליא שלו באים לשמוע‬
‫בחדווה מילין סתימין'‪...‬‬
‫באים שם בתוך רבבות אלפי ישראל וחשים שהאותיות הקדושות‬
‫עדיין מרחפות‪ .‬אש שחורה על גבי אש לבנה ורחמים מופלאים של‬
‫צדיק האמת המקיפים בחמלה גדולה כל יהודי‪ .‬הרה"ק מסאמטמער‬
‫הגיע לשם פעם בתשעת הימים ויצא בשיר ובמחול‪ .‬אמרו לו‪ :‬תשעת‬
‫הימים אסורים בשירה וריקוד‪ ...‬אמר להם‪ :‬כאן משיח כבר הגיע!‬
‫צדיקים אמרו כי הם מייחלים כל השנה ליום ל"ג בעומר וחשים‬
‫החמצה בכל רגע ממנו שחולף‪ .‬העטרות שנטל אותו היום והסגולות‬
‫היקרות שהוא מכיל‪ ,‬הינן איווי תאוות כל נפש‪ .‬אשרי מי שזוכה‬
‫להידבק בקדושת היום ולהשתטח על הציון עם כל פמליא של מעלה‬
‫בהילולא דרשב"י‪...‬‬
‫'‬
‫כמה המו מעיהם של הצדיקים בכל הדורות למשמע תיבות האש‪:‬‬
‫| ‪| 67‬‬
‫| ל"ג בעומר והילולא דרשב"י |‬
‫רבי שמעון בר יוחאי! גילויים מרעישים אחר התבודדויות ממושכות‬
‫וחזיונות לוטי רז בתנומות עלי משכב נכרכו סביב התנא הגדול‬
‫שאדרתו הייתה ועודנה מושלכת על המקובלים האמיתיים הדורכים‬
‫בעקבות הנביאים‪ .‬ישועות למעלה מדרך הטבע שצדיקים פעלו בכוחו‬
‫ומאמרים פלאיים שנתחדשו אחר היגיעה בספריו‪ ,‬עשו את קדושתו‬
‫הנוראה לאחד מיסודות האמונה‪.‬‬
‫אבינו רוענו‪ ,‬הגה"צ רבי חיים שמעון פינטו שליט"א‪ ,‬נפל למשכב‬
‫בהיותו ילד קט עד שבליל שבת אחד נדם ליבו הצעיר ורופא העיר‬
‫קבע בצער את מותו‪ .‬אביו הגאון הצדיק המקובל רבי משה אהרן‬
‫פינטו זצוק"ל‪ ,‬לא אבה להשבית את שמחת השבת ממעונו‪ ,‬וכרבי‬
‫מאיר בעל הנס וברוריה אשתו בשעתם שהניחו את בניהם המנוחים‬
‫על גבי העלייה עד כלות שבת‪ ,‬הניח אף הוא את בנו הנפטר בחדר‬
‫נעול ונפנה כל כולו לשמוח בשמחת השבת‪.‬‬
‫בעיצומה של סעודה שלישית פרשה סבתא שתחי' למנוחה ונרדמה‬
‫כשדמעתה על לחיה‪ .‬בו בזמן נפרד הסבא רבי משה אהרון מן השבת‬
‫האהובה ומבלי להשתהות רגע‪ ,‬הועיד את פעמיו אל בית הקברות‬
‫שבפאתי העיר‪ ,‬שם נמצא קברו של זקנו רבי חיים פינטו הגדול‪ .‬בבכי‬
‫משתפך השתטח על הציון ולא זז משם עד שהכריז כי הינו סמוך‬
‫ובטוח שזכות זקנו תעמוד לו למצוא את בנו המנוח בחיים!‬
‫בצעדים בוטחים שב אל ביתו ועת פתח לרווחה את דלת חדר הנפטר‪,‬‬
‫נגלה לעיני כל הפלא הנורא‪ :‬הילד ישב על גבי המיטה ומירר בבכי‪...‬‬
‫אותו רגע הקיצה סבתא משנתה וסיפרה בהתרגשות על חזיון מדהים‬
‫שנגלה לה‪ :‬בחלומה והנה התנא הגדול רבי שמעון בר יוחאי קרב‬
‫לעברה ולוחש על אוזנה‪ :‬הוסיפי לבנך את השם 'שמעון' ותיכף ישוב‬
‫לאיתנו!‪...‬‬
‫| ‪| 68‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫אז נוכחו הכול בהתקשרותו העצומה של זקננו רבי חיים הגדול בתנא‬
‫הקדוש רבי שמעון בר יוחאי אשר עמדה לו בעת צרה להיענות‬
‫לתחינת נינו הנותן דמעות על חלקת קברו להחיות את בנו הנפטר‪...‬‬
‫'‬
‫אור מופלא רום מעלה‬
‫היה זה חמישים שנה אחרי חורבן בית המקדש השני‪ .‬בין השרידים‬
‫למשפחת מלכי בית יהודה‪ ,‬נמצא הנגיד הנכבד יוחאי‪ ,‬בעל נכסים‬
‫ומקורב למלכות אשר ניצל את קשריו הטובים לעזרת אחיו היהודים‪.‬‬
‫את עיתותיו הקדיש למצוות יקרות כהכנסת כלה ופדיון שבויים אשר‬
‫הוציאו את שמו הטוב למרחקים‪.‬‬
‫חרף עושרו‪ ,‬שררה בביתו תוגה‪ .‬שנים רבות חלפו מאז נישא לאשתו‪,‬‬
‫נכדתו של הלל הזקן‪ ,‬וה' מנע מהם פרי בטן‪ .‬את צערו נשא עמוק‬
‫עמוק בליבו‪ ,‬אך בחלוף שנים ארוכות החל נותן דעתו לגרש את‬
‫אשתו ולחפש אישה אחרת‪ ,‬אולי יבנה ממנה‪ .‬בשפל קול סיפר‬
‫לרעייתו על תוכניתו וזו לא התרעמה על דרכיו ולא באה כנגדו‬
‫בטרוניה‪ ,‬רק הצדיקה עליה את הדין ותפסה אומנות אבותיה בתפילה‬
‫ותחנונים‪ .‬ימים ארוכים הצטנפה בירכתי ביתה והורידה כנחל דמעה‪,‬‬
‫שיראה ה' בעונייה וייתן לאמתו זרע אנשים‪.‬‬
‫ערב ראש השנה אחד עלה יוחאי על יצועו ובחלומו מצא עצמו בתוך‬
‫חורשה מלאה עצים‪ .‬עיניו סקרו את האילנות המתנשאים לרום והנה‬
‫חלקם יבשים ונובלים‪ .‬בעייפותו נתמך באילן אחד שהתגלה כחרב‬
‫ויבש במיוחד‪ ,‬שדוף ומט לנפול‪ .‬האם אילן שכזה מסוגל עוד להצמיח‬
‫פירות?‪ ...‬מסבך האילנות הפציעה דמות טמירה אשר זקן צחור יורד‬
‫על מידותיה והחלה להשקות את האילנות‪ .‬היא עברה מאילן לאילן‬
‫עד שעצרה על יד האילן עליו נשען יוחאי‪ .‬אז שלפה צלוחית‬
‫| ‪| 69‬‬
‫| ל"ג בעומר והילולא דרשב"י |‬
‫מאמתחתה וזילפה טיפות אחדות על הגזע הצפוד‪ .‬אותו רגע כמו‬
‫עברה רוח חיים באילן הישיש וסרעפותיו הקמלות עטו אדרת‬
‫ירקרקה‪ ,‬שופעת פירות עסיסיים‪...‬‬
‫נרעש‪ ,‬הקיץ יוחאי משנתו וסיפר לאשתו את דבר החלום המופלא‪.‬‬
‫'דעי' אמר לה‪' ,‬כי החורשה הגדולה היא הגינה בה גדלות הנשמות‪ .‬יש‬
‫נשמות שמולידות ונותנות פירות ויש נשמות עקרות שאינן מסוגלות‬
‫להוליד‪ .‬האילן שלי היה יבש כל כך שלא היה מסוגל עוד לכלום‪ ,‬ובא‬
‫המלאך הממונה על ההיריון כעת בערב ראש השנה והשקה את‬
‫האילן שלי! וסימן זה יהיה בידייך‪ ,‬כי מכאן ואילך אהיה כעץ שתול‬
‫על פלגי מים אשר פריו ייתן בעתו ועלהו לא ייבול'‪...‬‬
‫ליבה של האישה פחד ורחב ויחד עם בעלה הלכה לחלות את פני‬
‫התנא הגדול רבי עקיבא‪ ,‬שיאשר להם את פיתרון החלום‪' .‬זה פשר‬
‫החלום!' הסכים רבי עקיבא‪' .‬הגינה היא גינת הנשמות ובה אילנות‬
‫מולידים ואילנות עקרים‪ ...‬האילן שלך היה עקר ובא המלאך והשקה‬
‫אותו מהצלוחית שבידו‪ .‬תרצה לדעת מה הכילה הצלוחית? דמעות‬
‫מלוחות ששפכה אשתך ימים רבים שיחון אותה ה' בפרי בטן! בזכות‬
‫דמעותיה של אשתך‪ ,‬ייוולד לך בן שיאיר את כל העולם!'‬
‫בחג השבועות זרחה שמשו של רבי שמעון בר יוחאי‪.‬‬
‫בעת מלאו לו חמש שנים בלבד‪ ,‬לקחו יוחאי לישיבתו של התנא‬
‫הקדוש רבי פנחס בן יאיר‪ ,‬שם למד תורה מפי התנאים עד שנעשה‬
‫לאחד הגדולים שבהם וסתם רבי שמעון שבמשנה‪ ,‬רבי שמעון בר‬
‫יוחאי‪ .‬את החכמה הרבה שקיבל מרבותיו העלה על גבי הכתב‬
‫והותירה נחלה לישראל עמו‪ ,‬באינספור הלכות הפזורות במשנה‬
‫ובגמרא ובאוצר מדרשי ההלכה‪' :‬מכילתא' 'ספרא' 'ספרי'‪.‬‬
‫בנוסף זכה למה שלא זכו בני דורו‪ ,‬להיכנס לפני ולפנים ולראות‬
‫| ‪| 70‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫במסתורין של מלך‪ .‬יחד עם נשמות קדושות מן העולם הבא שירדו‬
‫מלובשות בדיוקנאות של חמרים ונוודים בשבילי הגליל‪ ,‬ותוך‬
‫התבודדות ופרישות מדרכי בני אדם‪ ,‬העלה על הכתב את ספר הזוהר‬
‫הקדוש‪ ,‬על ידו ייצאו ישראל מן הגלות באחרית הימים‪.‬‬
‫בדרך זו חוצבו מרום המעלות ספרי הזוהר הקדושים והטהורים‪' :‬ספר‬
‫הזוהר' 'מדרש הנעלם' 'רעיא מהימנא' 'ספרא דצניעותא' ו'תיקוני‬
‫זוהר'‪ .‬בספר תיקוני זוהר ערך רשב"י שבעים תיקונים על תיבה אחת‬
‫שבתורה – 'בראשית'‪ .‬אמרו צדיקים‪ :‬ספר התיקונים בערך ספר‬
‫הזוהר‪ ,‬כערך ספר הזוהר בערך תורת הנגלה!‬
‫שנינו בזוהר הקדוש )ח"ג ע"ט‪ :(.‬תנא רבי יהודה‪ ,‬דור שרבי שמעון בר‬
‫יוחאי שוכן בתוכו‪ ,‬כולם זכאים וחסידים‪ ,‬כולם יראי חטא הם‬
‫והשכינה שורה ביניהם‪ ,‬מה שאין כן בדורות אחרים‪ .‬משום כך הסודות‬
‫מתגלים ואינם מסתתרים‪ .‬מה שאין כן בדורות אחרים‪ ,‬סודות עליונים‬
‫אינם מתגלים ואותם שיודעים מתפחדים‪ ...‬שרבי שמעון כשהיה מגלה‬
‫סוד של פסוק זה‪ ,‬עיני כל החברים נבעו מים וכל מה שלימד היה גלוי‬
‫וידוע לפניהם‪ ,‬כמו שכתוב‪" :‬פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות"‬
‫)במדבר י"ב(‪.‬‬
‫עוד בזוהר )שם ע"ט‪ :(:‬אשרי הדור שרבי שמעון בר יוחאי שוכן בו‪,‬‬
‫אשרי חלקו בעליונים ובתחתונים‪ ,‬עליו כתוב‪" :‬אשריך ארץ שמלכך בן‬
‫חורין" )קהלת י'(‪ ,‬שזוקף ראשו לגלות ולפרש ואינו מתיירא‪ ,‬כאותו‬
‫שהוא בן חורין ואומר מה שבליבו ואינו מפחד‪ .‬מה הוא 'מלכך'? זהו‬
‫רבי שמעון מאריה דאורייתא‪ ,‬מאריה דחכמתא‪ ,‬שכשהיו רבי אבא‬
‫והחברים רואים לרבי שמעון‪ ,‬היו רצים אחריו ואומרים‪" :‬אחרי ה' ילכו‬
‫כאריה ישאג" )הושע י"א(‪...‬‬
‫פעם אחת‪ ,‬אחר שגילה לתלמידיו סודות נפלאים‪ ,‬פתחו כולם בבכייה‬
‫)זוה"ק ח"ג רמ"א‪ :(:‬באו רבי אלעזר ורבי אבא ושאר החברים‬
‫| ‪| 71‬‬
‫| ל"ג בעומר והילולא דרשב"י |‬
‫והשתטחו לפניו‪ .‬אמר רבי אבא‪ :‬אלמלא לא ניתנה התורה בהר סיני‬
‫אלא שהיה הקדוש ברוך הוא אומר‪' :‬הא בר יוחאי‪ ,‬תורתי ומסתוריי!'‬
‫די לעולם‪ ...‬ווי כאשר תסתלק מן העולם‪ ...‬מי ידליק את מאורות‬
‫התורה?! הכול יחשיך מאותו היום‪ ...‬שהלא עד שיבוא מלך המשיח לא‬
‫יהיה עוד דור כדור זה שרבי שמעון שורה בתוכו‪...‬‬
‫את הסודות הנוראים ביותר גילה רשב"י במהלך ה'אידרא רבא'‪.‬‬
‫ברשות נשמות הצדיקים והמלאכים החל דורש אז את סדר שיעור‬
‫קומה של יוצר בראשית‪ ,‬על פיו נתייסדו מאוחר יותר ספר עץ חיים‬
‫של האר"י הקדוש ושאר ספרי הקבלה‪.‬‬
‫עשרה תלמידים מנתה החבריא הקדושה אשר הורשתה להיות נוכחת‬
‫במעמד הקדוש ולהסכית לסודות הנוראים‪ :‬רבי שמעון בר יוחאי; בנו‬
‫רבי אלעזר; רבי אבא; רבי יהודה; רבי יוסי בן יעקב; רבי יצחק; רבי‬
‫חזקיה בר רב; רבי חייא; רבי יוסי ורבי ייסא‪ .‬שלשה מתוכם נכנסו‬
‫לאידרא אך לא יצאו ממנו אחר שנשמתם דבקה במאצילה ולא שבה‬
‫עוד‪ .‬אלו הם‪ :‬רבי יוסי בן יעקב; רבי חזקיה בר רב ורבי ייסא‪.‬‬
‫החבריא הקדושה התמקמה בצורת חצי גורן ומכאן ואילך החל רבי‬
‫שמעון דורש כמתואר בספר הזוהר הקדוש )ח"ג קכ"ז‪ :(:‬אמר רבי‬
‫שמעון לחברים‪ :‬עד מתי נשב כולנו בעמוד אחד?! )רמז לעולמות‬
‫העליונים שקודם התיקון(‪ .‬כתוב‪" :‬עת לעשות לה' הפרו תורתך"‬
‫)תהילים קי"ט(‪ .‬הימים קצרים ובעלי החוב דוחקים וקוצרי השדה‬
‫מועטים המה ועומדים בשולי הכרם‪ ,‬אינם יודעים ואינם משגיחים‬
‫באיזו דרך ילכו‪ ...‬התאספו חברים לבית הגורן‪ ,‬מלובשים מגנים‬
‫וחרבות ורומחים בידיכם‪ ,‬הזדרזו בתיקוניכם בעצה‪ ,‬בחכמה‪ ,‬בשכל‬
‫ובדעת‪ ,‬במראה‪ ,‬בידיים וברגליים‪ ,‬והמליכו עליכם את מי שברשותו‬
‫חיים ומוות‪ ,‬לגזור דברי אמת‪ ,‬מילים שמלאכים עליונים מקשיבים‬
‫להם ושמחים לשמוע ולדעת אותם‪...‬‬
‫| ‪| 72‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫ישב רבי שמעון ובכה‪ :‬אוי לי אם אגלה‪ ,‬אוי לי אם לא אגלה‪ ...‬החברים‬
‫שהיו שם שתקו‪ .‬קם רבי אבא ואמר לו‪ :‬אם נכון בעיני מר לגלות‬
‫הסודות אלא שמפחד‪ ,‬הן כתוב "סוד ה' ליראיו" )תהילים כ"ה(‬
‫והחברים יראי ה' המה וכבר נכנסו באידרא פעם אחת‪ ,‬מהם שנכנסו‬
‫ולא יצאו ומהם שיצאו גם כן‪...‬‬
‫שנינו‪ ,‬נמנו החברים לפני רבי שמעון ונמצאו‪ :‬רבי אלעזר בנו; רבי‬
‫אבא; רבי יהודה; רבי יוסי בר יעקב; רבי יצחק; רבי חזקיה בר רב; רבי‬
‫חייא; רבי יוסי ורבי ייסא‪ .‬ידיהם נתנו לרבי שמעון ואצבעותיהם זקפו‬
‫למעלה ונכנסו בשדה בין האילנות וישבו‪ .‬קם רבי שמעון ונשא‬
‫תפילה‪ ,‬ישב ביניהם ואמר‪ :‬כל אחד ישים ידו בחיקי! נתנו ידיהם ואחז‬
‫בהם‪ .‬פתח ואמר‪" :‬ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש‬
‫ושם בסתר וענו כל העם ואמרו אמן" )דברים כ"ז(‪...‬‬
‫סודות נוראים התגלו באידרא‪ ,‬בסופו עמד רבי שמעון לדבר לפני ה'‬
‫ברוב שמחה והתרגשות כמובא בזוהר )ח"ג קמ"ד‪ :(.‬בכה רבי שמעון‬
‫והרים קולו ואמר‪ :‬אם במילים שלי שהתגלו כאן ייגנזו החברים בחדרי‬
‫העולם הבא ויסתלקו מן העולם‪ ,‬טוב ויפה הוא‪ ,‬כדי שלא יתגלו‬
‫הסודות לאחד מבני העולם‪ ...‬שב ואמר‪ :‬חוזרני בי! שכן גלוי וידוע‬
‫לפני עתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין‪ ,‬שלא לכבודי עשיתי ולא‬
‫לכבוד בית אבא ולא לכבוד החברים‪ ,‬אלא כדי שלא יטעו החברים‬
‫בדרכם ולא יבואו בבושת לשערי גן עדן‪ ...‬אשרי חלקי עימהם לעולם‬
‫הבא‪.‬‬
‫שנינו‪ ,‬עד שלא היה סיפק בידי החברים לצאת מאותה אידרא‪ ,‬מתו‬
‫רבי יוסי ברבי יעקב ורבי חזקיה ורבי ייסא‪ ,‬וראו החברים שהיו נוטלים‬
‫אותם על כנפי השכינה‪ ,‬והזכיר רבי שמעון את השם ועמדו המלאכים‬
‫במקומם‪ .‬צווח ואמר‪ :‬שמא חס ושלום גזירה נגזרה עלינו להיענש כי‬
‫נתגלה על ידינו מה שלא נתגלה מיום שעמד משה רבינו על הר סיני‪,‬‬
‫מה חשיבותי אם כך?! שמע קול‪ :‬זכאי אתה רבי שמעון‪ ,‬אשרי חלקם‬
‫| ‪| 73‬‬
‫| ל"ג בעומר והילולא דרשב"י |‬
‫שלך ושל חברים אלו העומדים עמך‪ ,‬שהרי התגלה לכם מה שלא‬
‫נתגלה לכל צבא מעלה‪.‬‬
‫שנינו‪ ,‬בעוד נתגלו הסודות‪ ,‬התרגשו עליונים ותחתונים וקול התעורר‬
‫במאתיים וחמישים עולמות שהרי דברים עתיקים נתגלו למטה‪ ,‬ועד‬
‫שהיו אלו התלמידים מבסמים נפשותיהם במילים אלו‪ ,‬יצאה נשמתם‬
‫בנשיקה ונקשרה באותה פרסה ונטלו אותה מלאכים עליונים ונסתלקו‬
‫למעלה‪ .‬ולמה אלו? לפי שעוד לא התרגלו להיכנס ולצאת בשלום כמו‬
‫האחרים שכבר נכנסו ויצאו‪.‬‬
‫אמר רבי שמעון‪ :‬כמה טוב חלקם של אותם שלשה ואשרי חלקנו‬
‫לעולם הבא‪ ...‬יצאה בת קול אחרת וקראה‪" :‬ואתם הדבקים בה'‬
‫אלוקיכם חיים כולכם היום" )דברים ד'(‪ .‬קמו והלכו‪ .‬בכל מקום שהיו‬
‫מסתכלים בו‪ ,‬פשטו ניחוחות‪ .‬אמר רבי שמעון‪ :‬שמע מינה שהעולם‬
‫מתברך מחמתנו‪ .‬והיו פניהם מאירות ולא היו יכולים בני העולם‬
‫להסתכל בהם‪.‬‬
‫למדנו‪ ,‬עשרה נכנסו ושבעה יצאו‪ ,‬והיה רבי שמעון שמח ורבי אבא‬
‫עצוב‪ .‬יום אחד היה רבי שמעון יושב ורבי אבא עימו‪ .‬אמר רבי שמעון‬
‫מילה וראו את אותם שלשה שהיו מביאים אותם מלאכים עליונים‬
‫ומראים להם אוצרות גנוזים וחדרי גן עדן בשביל גודל מעלתם‪ ,‬והיו‬
‫מכניסים אותם בהרים של שמן אפרסמון טהור‪ ...‬נחה דעתו של רבי‬
‫אבא‪.‬‬
‫'‬
‫תורה בייסורים‬
‫פעם אחת ישבו רבי שמעון ורבי יהודה ורבי יוסי בכרך אחד שברומי‪.‬‬
‫פתח רבי יהודה ואמר‪ :‬כמה נאים מעשיהן של אומה זו! תקנו שווקים‪,‬‬
‫| ‪| 74‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫גשרים‪ ,‬מרחצאות‪ ...‬רבי יוסי לא השיב על דבריו‪ ,‬אך רבי שמעון נענה‪:‬‬
‫כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן! תקנו שווקין להושיב בהן‬
‫זונות‪ ,‬מרחצאות לעדן בהן עצמן וגשרים ליטול מהן מכס‪ .‬שמע את‬
‫הדברים יהודה בן גרים ומיהר לפרסמם עד שנשמעו בבית המלכות‬
‫והגזירה לא בוששה לבוא‪ :‬רבי יהודה שעילה‪ ,‬יתעלה! רבי יוסי‬
‫ששתק‪ ,‬יגלה לציפורי! ורבי שמעון שגינה‪ ,‬יהרג!‬
‫הדברים גונבו לאוזני רבי שמעון וטרם יבואו השוטרים לאוסרו מיהר‬
‫וטמן עצמו יחד עם בנו בבית המדרש‪ .‬איש לא ידע את מקום‬
‫מסתורו‪ ,‬לבד אשתו הצדקנית שהייתה מביאה לשם מידי יום לחם‬
‫ומים כדי שישבעו הוא ובנו‪ .‬יום אחד אמר רבי שמעון לבנו‪ :‬נשים‬
‫דעתן קלה‪ .‬אם יתפסו הרומאים את אמך ויכריחו אותה לגלות את‬
‫מקום מסתורנו‪ ,‬לא תעצור כוח ותסגיר אותנו‪ .‬הבה נסתתר במקום‬
‫אחר‪ .‬הלכו ונטמנו במערה אחת מחוץ לישוב‪.‬‬
‫נעשה להם נס ונברא להם בין לילה עץ חרוב שדרכו לגדול שבעים‬
‫שנה וכן מעיין מים להרוות את צימאונם‪ .‬בשבתות נעשה להם נס‬
‫אחר והחרוב הפך לתמר‪ .‬כדי שלא יבלו בגדיהם אותה התקופה‪,‬‬
‫השילו אותם מעליהם ונתכסו עד למעלה מצוואריהם בחול והיו‬
‫ממיתים עצמם באוהלה של תורה‪ .‬רק בעת התפילה התכסו‬
‫במלבושיהם ותיכף חזרו להיטמן בחול עד שהעלה גופם חלודה‪.‬‬
‫'‬
‫תמהים רבים‪ :‬כיצד הותר להם לזון מן החרוב והתורה מצווה "שלש‬
‫שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל" )ויקרא י"ט(? יש מתרצים על פי‬
‫המעשה ברבי שמעון בן חלפתא שהיה הולך בדרך ופגעו בו כפירים‬
‫רעבים לטרף‪ .‬אמר‪" :‬הכפירים שואגים לטרף" )תהילים ק"ד( ונפלו לו‬
‫מן השמים שני נתחי בשר‪ .‬באחד כילו השחלים את רעבונם ואת‬
‫משנהו הותירו‪ .‬לקחו רבי שמעון ובא לו אצל החכמים‪ :‬בשר זה טמא‬
‫| ‪| 75‬‬
‫| ל"ג בעומר והילולא דרשב"י |‬
‫הוא או טהור? אמרו לו‪ :‬אין דבר טמא יורד מן השמים!‬
‫הרי כי דבר הנופל מן השמים הינו בחזקת כשר‪ .‬משום כך הותר להם‬
‫לאכול מן החרובים אף שלא מלאו להם עדיין ארבע שנים‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬התשובה האמיתית לשאלה‪ ,‬כי איסור ערלה נאמר רק‬
‫באילנות הגדלים במקום יישוב ואילו רבי שמעון ורבי אלעזר‬
‫הסתתרו במדבריות שם כל האילנות מותרים‪.‬‬
‫עוד מקשים המפרשים על דבריו של רבי שמעון שאמר בערוב ימיו‬
‫שמעולם לא נכשל באי אכילת שלש סעודות בשבת‪ .‬וכי כיצד היו לו‬
‫שלש סעודות במערה? אלא כוונת רבי שמעון הייתה שלא הפקיע‬
‫עצמו מן המצווה במקום שניתן היה לקיימה‪.‬‬
‫'‬
‫אותם ימים שהיו רבי שמעון ובנו נטמנים במערה היו תלמידי‬
‫החכמים שבבית המדרש שרויים בצער‪ .‬שאלות רבות היו להם לשאול‬
‫אך המאור הגדול הלך מהם ונטמן במקום לא ידוע‪ .‬יום אחד עסקו‬
‫התלמידים בקללות שבתורת כוהנים ושבמשנה תורה ואמרו‪ :‬קללות‬
‫שבתורת כוהנים כנגד בית ראשון ושבמשנה תורה כנגד בית אחרון‪.‬‬
‫קללות שבתורת כוהנים יש בהן הבטחות ואהבת הקדוש ברוך הוא‬
‫לעם ישראל כמו שכתוב "וזכרתי את בריתי יעקוב וגו'" )ויקרא כ"ו‪,‬‬
‫מ"ב(‪" ,‬ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו'" )שם מ"ד( ואילו‬
‫קללות שבמשנה תורה אין בהן לא הבטחות ולא נחמות‪ .‬מדוע? לא‬
‫ידעו התלמידים והצטערו‪ .‬קם רבי יהודה בר עילאי ואמר‪ :‬חבל שברח‬
‫בר יוחאי ואין מי שיודע את מקומו ואם יודע אינו יכול לגלות‪...‬‬
‫יום אחד השכים רבי יוסי בר יהודה וראה להקה של עופות ויונה אחת‬
‫שמחזרת אחריהן‪ .‬קם על רגליו וקרא‪ :‬יונה‪ ,‬יונה‪ ,‬נאמנת את עוד‬
‫מימות המבול וכנסת ישראל משולה בך‪ ,‬לא נאה ולך יאה להישלח‬
‫| ‪| 76‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫אל בר יוחאי‪ ,‬אל המקום שהוא מסתתר שם!‪ ...‬סבה היונה על עקביה‬
‫ועמדה לפני רגליו של רבי יוסי‪ .‬כתב לה רבי יוסי פתק אחד ואמר מה‬
‫שאמר ונטלה היונה הפתק בפיה וטסה עד למקום מושבו של רבי‬
‫שמעון ותחבה הפתק בכנף בגדו‪ .‬קרא רבי שמעון בפתק ובכו הוא‬
‫ורבי אלעזר בנו‪ .‬אמר‪ :‬בוכה אנוכי על ריחוקי מן החברים ועל סודות‬
‫יקרים אלו שלא נתגלו להם‪ ...‬מה יעשו הדורות האחרונים אם ישגיחו‬
‫בכך שבקללות האחרונות אין ולו תקווה או נחמה אחת?‪...‬‬
‫אדהכי והכי בא אליהו ומצא לו לרבי שמעון בוכה‪ .‬אמר לו‪ :‬בשליחות‬
‫אחרת הייתי ושלחני הקדוש ברוך הוא אליך להפיג צערך‪ .‬אהה רבי!‬
‫לא הייתה השעה ראויה לגלות לצדיקים דברים אלו‪ ,‬אבל כך אמר‬
‫קודשא בריך הוא!‪...‬‬
‫אחר שערך רבי שמעון התשובה עבור החברים‪ ,‬כתב פתק לעיתות‬
‫ערב ושם בפי היונה וזו הלכה וטסה עד לרבי יוסי שעוד ניצב על‬
‫מקומו ועיניו צופיות‪ ...‬כיוון שראה אותה‪ ,‬אמר רבי יוסי‪ :‬יונה‪ ,‬יונה!‬
‫כמה נאמנת את מכל עוף השמים‪ .‬קרא עליה‪" :‬ותבוא אליו היונה‬
‫לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה" )בראשית ח'(‪ .‬נטל את הפתק‬
‫ובא לו אצל החברים והראה להם‪ .‬שח להם את השתלשלות הדברים‬
‫והיו תמהים ומשתאים‪ .‬בכה רבי יהודה ואמר‪ :‬אהה! אף על גב שאין‬
‫יודעים מקומו של רבי שמעון‪" ,‬מקום שיפול העץ שם יהוא" )קהלת‬
‫י"א(‪ .‬במקום שבר יוחאי נמצא בו‪ ,‬כל החברים עימו ומתעוררים הימנו‬
‫ולומדים מתורתו‪ .‬אשרי חלקו של בר יוחאי שהקדוש ברוך הוא עושה‬
‫עימו ניסים והוא גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים ועתיד להיות ראש‬
‫לכל הצדיקים היושבים בגן עדן‪ ...‬ויקבל פני שכינה וישתעשע עם‬
‫הצדיקים ויאמר להם‪" :‬בואו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני ה' עושינו"‬
‫)תהילים צ"ח(‪.‬‬
‫'‬
‫| ‪| 77‬‬
‫| ל"ג בעומר והילולא דרשב"י |‬
‫בתום שתים עשרה שנים של עסק התורה ולימוד מפי אליהו הנביא‪,‬‬
‫יצאו רבי שמעון ובנו מן המערה‪ .‬נגד עיניהם נגלו שדות עשויות‬
‫תלמים תלמים וביניהם עמלי יום העובדים את האדמה בזיעת אפם‪.‬‬
‫תמהו‪ :‬כיצד מניחים אלו חיי עולם ועוסקים בחיי שעה?! כל היכן‬
‫שנתנו עיניהם מיד נשרף‪ .‬יצאה בת קול ואמרה להם‪ :‬להחריב עולמי‬
‫יצאתם? חיזרו למערתכם! חזרו ונטמנו במערה עוד שנים עשר‬
‫חודשים‪ .‬אמרו‪ :‬משפט רשעים בגיהינום שנים עשר חודש‪ ...‬כחלוף‬
‫הזמן הזה יצאה בת קול ואמרה‪ :‬צאו ממערתכם!‬
‫נרעשים המפרשים‪ :‬כיצד קראו צדיקים אלו על עצמם 'משפט‬
‫רשעים בגיהינום וכו''‪ ,‬הלא רשב"י בעצמו אמר )סוכה מ"ה‪ :(:‬ראיתי‬
‫בני עלייה והן מועטין‪ ,‬אם אלף הן אני ובני מהן‪ ,‬אם מאה הם אני ובני‬
‫מהן‪ ,‬אם שנים הן אני ובני! אלא שרבי שמעון היה ניצוץ נשמתו של‬
‫אחיה השילוני שבשעתו חתם למראית עין על כל ישראל לשמוע‬
‫בקול ירבעם בן נבט ואפילו לעבוד עבודת כוכבים והוצרך לשוב‬
‫בנשמת רשב"י כדי להיתקן‪ .‬כנגד עיבור נשמה זה קרא רשב"י‪:‬‬
‫'משפט רשעים בגיהינום'‪.‬‬
‫הנביא אחיה גם היה שכיח אצל אור שבעת הימים הבעל שם טוב‬
‫הקדוש ולימד אותו חכמות נעלמות‪ .‬ואצל זקננו רבי חיים פינטו‬
‫התרחש פעם מעשה נורא‪ ,‬שבעת לימוד בספר הזוהר באישון ליל‪,‬‬
‫נשמט הספר מידו על רגליו ויחרד האיש ויילפת ולא נחה דעתו עד‬
‫שגזר על משמשו להכותו במקל עד זוב דם‪ .‬אחר אותן מכות מהן לא‬
‫התאושש ימים רבים‪ ,‬הבחין אחד מבני הבית בנוכחותו של מאן דהוא‬
‫בחדרו של רבי חיים‪ .‬כששאלו אותו לזהותו של אותו אדם‪ ,‬השיב‪:‬‬
‫היה זה אחיה השילוני‪...‬‬
‫'‬
‫כיוון שגמר רשב"י התיקון‪ ,‬יצא והתיישב על פתח המערה‪ .‬ראה צייד‬
‫| ‪| 78‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫שפורש מכמורות לצוד ציפורים וציפור אחת מתקרבת מרחוק אך בת‬
‫קול יוצאת‪ :‬תינצל! וחולפת הציפור ונחלצת מן הפח‪ .‬קרבה ציפור‬
‫אחרת ובת קול יוצאת‪ :‬תילכד! וכבר כנפיה אחוזות ברשת והיא‬
‫נופלת לידיו של הצייד‪ .‬אמר רבי שמעון‪ :‬אם ציפור אינה נלכדת טרם‬
‫מכריזים כך משמים‪ ,‬אדם על אחת כמה וכמה‪ .‬ומה לי עוד לחשוש‬
‫מן הרומיים?! יצא לרחוב ושמע שמת קיסר ונתבטלה הגזירה‪...‬‬
‫מכאן ואילך‪ ,‬כל היכן ששרף רבי אלעזר בכוח קדושת עיניו‪ ,‬נתן רבי‬
‫שמעון את עיניו הטובות וריפא‪ .‬אמר לבנו‪ :‬די לעולם אני ואתה!‪...‬‬
‫ערב שבת בין השמשות ראו זקן אחד רץ בשוק ובידיו שני בדי‬
‫הדסים‪ .‬שאלו אותו‪ :‬אלו‪ ,‬למה לך? השיב להם‪ :‬לכבוד שבת! ולמה‬
‫שניים? אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור! אמר רבי שמעון לרבי‬
‫אלעזר‪ :‬ראה נא כמה חביבות מצוות על ישראל‪ ...‬אותה שעה‬
‫נתיישבה דעתם‪.‬‬
‫'‬
‫ורבי פנחס בן יאיר‪ ,‬חמיו של רשב"י‪ ,‬מתגעגע אחר חתנו ונכדו ואינו‬
‫יודע היכן הם‪ .‬יום אחד הוא צועד על חוף ים כנרת בלוויית תלמידיו‬
‫ופוגש ברבי רחומאי הישיש שעיניו כבר כהו מראות‪ .‬אמנם‪ ,‬חרף‬
‫עיוורונו‪ ,‬צופיות עיניו של רבי רחומאי למרחקים ורואות מה שאין‬
‫איש רואה‪ ...‬אומר לרבי פנחס בן יאיר‪ :‬וודאי שמעת שלרבי שמעון בר‬
‫יוחאי חברנו מרגלית טובה ומיוחדת במינה‪ ...‬התבוננתי באותה‬
‫מרגלית והנה היא מבהיקה כצאת השמש בגבורתו ומאירה לכל‬
‫העולם‪ .‬והאור שיוצא ממנה‪ ,‬הוא עומד מן הארץ עד לרקיע ומאיר‬
‫לכל העולם! והנה המאור הזה כולו כלול בביתך‪ ,‬שהלא חתן בתך‬
‫הוא‪ ,‬ומן המאור יוצא מאור אחר דקיק ומאיר גם כן לכל העולם‪ ...‬הוא‬
‫רבי אלעזר נכדך‪ .‬אשרי חלקך! צא בני‪ ,‬צא‪ ,‬לך בעקבות המרגלית‬
‫המאירה את העולם כי השעה עומדת לך!‪...‬‬
‫| ‪| 79‬‬
‫| ל"ג בעומר והילולא דרשב"י |‬
‫רבי פנחס מקשיב משתאה לדבריו של הזקן ויורד יחד עם תלמידיו‬
‫בספינה בכנרת‪ .‬בתוך כך מבחין בצמד ציפורים המעופפות אליו‬
‫ממרחקים‪ .‬ציפורים! ציפורים! קורא לעברן‪ ,‬ראיתן את המקום שבר‬
‫יוחאי שוהה בו? עוצרות הציפורים ממעופן וחגות מעליו‪ .‬דוחק בהן‪:‬‬
‫ציפורים! ציפורים! לכו והשיבו לי! פורחות ממנו הציפורים וטסות‬
‫ויורדות לים‪ ...‬עד שלא מספיק לעלות מן העבר השני של הכנרת והנה‬
‫הציפורים טסות לעברו ובמקורה של אחת מהן פתק‪ .‬ובפתק? פיתקא‬
‫מן השמים שבר יוחאי כבר יצא מן המערה ורבי אלעזר בנו עימו‪...‬‬
‫אץ רבי פנחס לפגוש ברבי שמעון ומצא אותו מלא חלודה ופצוע מכף‬
‫רגל ועד ראש‪ .‬השהות הממושכת בעפר הסבה לגופו נזקים גדולים‬
‫וסדקה את כל עורו‪ .‬הבהיל אותו לבית המרחץ שבחמי טבריה והיה‬
‫סך את גופו ועיניו יורדות דמעות והדמעות המלוחות נכנסות בפצעים‬
‫הפעורים וצורבים את רבי שמעון‪ ...‬סבא! סבא! מה לך בוכה? שאל‬
‫רבי שמעון ורבי פנחס גנח‪ :‬אוי לי שראיתיך בכך‪ ...‬שחק רבי שמעון‪:‬‬
‫אשריך שראיתני בכך שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאת בי כך!‬
‫שעד שלא ברח רבי שמעון היה רבי שמעון מקשה קושיה אחת ורבי‬
‫פנחס משיבו בשנים עשר תירוצים ואילו עכשיו רבי פנחס מקשה‬
‫קושיה אחת ורבי שמעון דוחה אותו בעשרים וארבע תשובות‪ ...‬כל כך‬
‫חכמה ודעת קנה רבי שמעון בלימוד התורה מתוך הדחק בין רגבי‬
‫העפר‪.‬‬
‫'‬
‫טיהר את עיר טבריה‬
‫אמר רבי שמעון‪ :‬כיוון שנעשה לי נס ויצאתי בשלום‪ ,‬אגמול חסד עם‬
‫העיר טבריה‪ .‬שכך מצאנו ביעקב אבינו שאחר שזכה להגיע לארץ‬
‫ישראל שלם בגופו‪ ,‬בממונו ובתורתו‪ ,‬מיד "ויחן את פני העיר"‬
‫)בראשית ל"ג‪ ,‬י"ח(‪ ,‬שתיקן להם מטבע לבני העיר‪ ,‬או שווקים‬
‫| ‪| 80‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫ומרחצאות לפי שיטות אחרות‪ .‬שאל את בני טבריה‪ :‬כלום יש אצלכם‬
‫דבר הצריך תיקון? אמרו לו‪ :‬מקום אחד יש אצלנו שהוא בספק‬
‫טומאה ויש להם צער לכוהנים הנדרשים להקיף את המקום בדרכם‪.‬‬
‫מכיוון שבית קברות גמור לא ניתן לטהר‪ ,‬הלך אצל וותיקי העיר‬
‫וביקש לדעת אם ידוע להם שאין המקום בית קברות‪ .‬היה שם ישיש‬
‫אחד שסיפר שכבר בשנים עברו טיהר רבן יוחנן בן זכאי את אותו‬
‫מקום על ידי תורמוסי תרומה שקצץ שם‪ ,‬ורק במשך הזמן נפלו שם‬
‫הרוגים אחרים וטימאו המקום‪ .‬הלך גם רבי שמעון בר יוחאי והחל‬
‫זורה תורמוסין וכל מקום שהיה שם מת‪ ,‬צף המת על פני הארץ וראו‬
‫הכול היכן קבור‪ .‬ולמה תורמוסין? אלא שתורמוסין אינם נתקנים עד‬
‫שישלקום שבע פעמים‪ ,‬רמז לטמא מת שאינו נטהר אלא על ידי‬
‫הזאת שבעה‪.‬‬
‫כותי אחד רשע ראה במעשיו המופלאים של רבי שמעון ונתקנא‬
‫ביותר‪ .‬אמר‪ :‬אני אכשילו ואציגו ללעג וקלס‪ ...‬באישון ליל פתח את‬
‫קברו של גוי אחד וטמן אותו בלאט באחד השווקים שכבר טיהר רבי‬
‫שמעון‪ .‬למחרת בא אצל רבי שמעון והתגרה בו‪ :‬רבי‪ ,‬האם טיהרתם‬
‫שוק זה? הן! השיב רבי שמעון‪ .‬אמר הכותי‪ :‬ואני אראה לך שיש בו‬
‫קבר אחד שלא גילית‪ ...‬צפה רבי שמעון ברוח הקודש מה עשה אותו‬
‫כותי‪ ,‬גזר ואמר‪ :‬העליונים ירדו והתחתונים יעלו! תיכף קם המת‬
‫מתוך קברו והכותי ההמום נשמט לאחוריו פגר‪.‬‬
‫גם סבא אחד שמצא מקום להלעיז על מעשיו של רבי שמעון הפך‬
‫לשוכן עפר‪ .‬הוא אמר‪ :‬טיהר בן יוחאי בית הקברות! כביכול‪ ,‬טיהר את‬
‫שלא היה ניתן‪ .‬אמר רבי שמעון‪ :‬לו לא היית עימנו בשעה שטיהרנו‪,‬‬
‫או שהיית עימנו אך לכל הפחות התנגדת‪ ,‬ניחא‪ .‬כיוון שהיית והסכמת‬
‫ועתה אתה מרנן‪ ,‬יאמרו 'תלמידי חכמים אינם מפרכסים זה את זה?!'‬
‫נתן עיניו בו והלך מן העולם‪.‬‬
‫'‬
‫| ‪| 81‬‬
‫| ל"ג בעומר והילולא דרשב"י |‬
‫גל של עצמות‬
‫אחר כך יצא רבי שמעון בר יוחאי לרחוב ומצא את יהודה בן גרים‪,‬‬
‫אותו שמחמתו נאלץ לברוח אל המדבר‪ ,‬מהלך מולו‪ .‬אמר‪ :‬עדיין ישנו‬
‫לזה בעולם? נתן עיניו בו ועשהו גל של עצמות‪ .‬פירש רש"י‪' :‬כמת‬
‫שנרקב בשרו ונפל מזמן הרבה'‪ .‬בשביל מה? אלא שפחד רבי שמעון‬
‫בר יוחאי פן יתעוללו הגויים עלילות ברשע על היהודים שהם הרגוהו‪,‬‬
‫הפך אותו לרקב עצמות שיחשבו שמת זה מכבר‪.‬‬
‫בספרי הקבלה מבואר‪ ,‬כי רבי שמעון בר יוחאי התבונן בנקודת‬
‫הקדושה המחייה את אדם רע זה‪ ,‬על פי היסוד המבואר כי 'ואתה‬
‫מחיה את כולם'‪ ,‬שאין דבר בעולם החי בעצמו מבלי ניצוצות של‬
‫קדושה המקננים בו‪ .‬כיוון שראו הניצוצות את הצדיק‪ ,‬תיכף ברחו‬
‫משבי הקליפה בסוד 'חיל בלע ויקיאנו' והרוע הדבוק בהם מת‪ .‬זו‬
‫הכוונה‪' :‬גל של עצמות' כמי שאומר‪' :‬גילוי של העצמות'‪ .‬וזו אף‬
‫כוונת רש"י הקדוש‪' :‬כמת שנרקב בשרו ונפל מזמן הרבה'‪ ,‬כי על ידי‬
‫שאיבת הניצוצות נתגלה שהרוע מצד עצמו מת מעיקרו ואין לו חיים‬
‫כלל בלעדי ניצוצות הקדושה שגלו בו‪.‬‬
‫'‬
‫האידרא‬
‫ביום פטירתו של רשב"י התרחש המעמד הגדול והנורא הנקרא‬
‫'אידרא זוטא'‪ .‬היה זה דרוש גדול בסודות הקבלה בדומה לאידרא‬
‫רבא אך קטן ממנו‪ ,‬והוא נאמר בפני מעט התלמידים שנשארו מזמן‬
‫האידרא רבא‪ .‬כה זכים וספיריים היו הסודות עד שטס רבי שמעון על‬
‫אברתם ונסתלק עימם למרומים‪ .‬וכך שנינו בספר הזוהר )אידרא‬
‫זוטא(‪:‬‬
‫| ‪| 82‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫אותו היום שביקש רבי שמעון להסתלק מן העולם והיה מסדר דבריו‪,‬‬
‫התכנסו החברים לביתו ועמדו לפניו רבי אלעזר בנו ורבי אבא עם‬
‫שאר החברים והיה הבית מלא‪ .‬זקף רבי שמעון עיניו וראה שנתמלא‬
‫הבית‪ ,‬בכה ואמר‪ :‬בימים קדמונים חליתי ונפלתי למשכב והיה רבי‬
‫פנחס בן יאיר לפני‪ ,‬ועד שביררתי לי מקומי בגן עדן אצל אחיה‬
‫השילוני‪ ,‬האריכו לי ימים עד עכשיו‪ .‬ומשעה שחזרתי לעולם סחרה‬
‫אש סביבותיי ולא נפסקה לעולמים ולא היה יכול אדם להיכנס לביתי‬
‫ללא רשותי‪ ...‬וכעת רואני שנפסקה האש והנה הבית מלא‪...‬‬
‫עודם יושבים פקח רבי שמעון עיניו וראה מה שראה וחזרה האש‬
‫להקיף את הבית‪ .‬יצאו כולם ונשארו רבי אלעזר ורבי אבא בלבד בעוד‬
‫שאר החברים ישובים בחוץ‪ .‬אמר רבי שמעון לרבי אלעזר‪ :‬צא וראה‬
‫אם רבי יצחק ישנו שהלא אנוכי ערבתי לו‪ ...‬אמור לו שיצווה לביתו‬
‫וישוב אלי‪ ,‬אשרי חלקו!‬
‫שפעם אחת נסו צלליו של רבי יצחק ונטה למות‪ .‬בא לו אצל רבי‬
‫שמעון ורבי שמעון ראה את מלאך המוות מרקד אחריו‪ .‬ציווה עליו‬
‫לצאת והעמיד את רבי אלעזר בנו בפתח לבל יניחו להיכנס‪ .‬ביקש‬
‫רבי שמעון מן הקדוש ברוך הוא שייתן לו את רבי יצחק ויצאה בת‬
‫קול ואמרה‪ :‬הרי הוא שלך ותביאהו עמך כשתחזור לשמים לשכון‬
‫כבוד בכיסאך! אמר רבי שמעון‪ :‬וודאי! אותו רגע נמלט השטן מן‬
‫הפתח בקוראו‪ :‬אין אפילו ניצוץ אחד של דין במחיצתו של רבי‬
‫שמעון‪...‬‬
‫קם רבי שמעון וישב ושחק ושמח‪ .‬אמר‪ :‬היכן הם החברים? קם רבי‬
‫אלעזר והכניסם וישבו לפניו‪ .‬זקף רבי שמעון ידיו והתפלל תפילה‬
‫והיה שמח ואמר‪ :‬אותם חברים שנכחו באידרא רבא ישהו כאן! יצאו‬
‫כולם ונשארו רבי אלעזר בנו‪ ,‬רבי אבא‪ ,‬רבי יהודה‪ ,‬רבי יוסי ורבי חייא‪.‬‬
‫אדהכי והכי נכנס רבי יצחק‪ .‬אמר לו רבי שמעון‪ :‬כמה טוב חלקך! כמה‬
‫שמחה הנך צריך להתמלא ביום שכזה‪ ...‬ישב רבי אבא אחורי כתפיו‬
‫| ‪| 83‬‬
‫| ל"ג בעומר והילולא דרשב"י |‬
‫ורבי אלעזר לפניו‪ .‬אמר רבי שמעון‪ :‬הן עתה עת רצון ואני משתוקק‬
‫להיכנס לעולם הבא בלא בושה‪ ,‬והרי דיבורים קדושים שלא גיליתי עד‬
‫עכשיו‪ ,‬אני חפץ לגלות בפני השכינה‪ ,‬כדי שלא יאמרו שבחיסרון‬
‫הסתלקתי מן העולם‪ ...‬עד עכשיו נצורים היו בליבי כדי להיכנס עימם‬
‫לעולם הבא‪ ...‬וכך יהיה סדר הדברים‪ :‬רבי אבא יכתוב; רבי אלעזר בני‬
‫ילמד וישנן ושאר החברים יהרהרו בליבם!‬
‫מיד קם רבי אבא מאחורי כתפיו של רבי שמעון ורבי אלעזר התיישב‬
‫לפניו‪ .‬אמר לו‪ :‬קום בני! שאחר צריך לשבת במקום זה‪ ...‬קם רבי‬
‫אלעזר‪ .‬מי היה האחר? נשמת צדיק מן עולם העליון שבאה להקשיב לסודות‬
‫הנפלאים‪.‬‬
‫התעטף רבי שמעון וישב ופתח ואמר‪" :‬לא המתים יהללו יה ולא כל‬
‫יורדי דומה" )תהילים קט"ו(‪' ,‬לא המתים יהללו יה'‪ ,‬כך הוא בוודאי‪,‬‬
‫אותם הנקראים מתים‪ ,‬שהרי הקדוש ברוך הוא נקרא חי והוא שורה‬
‫בין אותם הנקראים חיים ולא עם אותם שנקראים מתים‪ .‬בסופו של‬
‫אותו פסוק כתוב‪' :‬ולא כל יורדי דומה'‪ ,‬שכל אותם הנוחתים לדומה‪,‬‬
‫בגיהינום יישארו‪ .‬שונים אותם הנקראים חיים‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא‬
‫חפץ ביקרם!‬
‫אמר רבי שמעון‪ :‬כמה אחרת שעה זו משעת האידרא רבא‪ .‬שבאידרא‬
‫רבא נכח הקדוש ברוך הוא עם מרכבותיו‪ ,‬ואילו כעת‪ ,‬הרי הקדוש ברוך‬
‫הוא כאן עם כל הצדיקים שבגן עדן‪ ...‬והקדוש ברוך הוא חפץ ביקרם‬
‫של הצדיקים יותר מיקרו שלו‪ ,‬כשם שמצינו אצל ירבעם שלמרות‬
‫שהיה עובד ומקטר לעבודה זרה האריך לו הקדוש ברוך הוא אף‪ ,‬אך‬
‫כיוון ששלח ידו לעבר עידו הנביא‪ ,‬תיכף נתייבשה ידו‪ .‬על שעבד‬
‫עבודה זרה לא נתייבשה ידו‪ ,‬אלא על ששלח ידו לעבר עידו הנביא‪...‬‬
‫וכעת חפץ הקדוש ברוך הוא בכבודנו ובאו עימו כל נשמות הצדיקים‪.‬‬
‫אמר‪ :‬הנה רב המנונא סבא כאן וסביבו שבעים צדיקים חקוקים‬
‫| ‪| 84‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫בעטרות ומאירים מזיו עתיקא קדישא סתימא דכל סתימין‪ ,‬והוא בא‬
‫לשמוע בשמחה דברים אלו שאני עתיד לגלות‪.‬‬
‫עודו יושב‪ ,‬אמר‪ :‬הנה רבי פנחס בן יאיר הגיע‪ ,‬תקנו לו מקום!‬
‫הזדעזעו כל החברים שהיו שם וקמו וישבו בירכתי הבית‪ .‬רק רבי‬
‫אלעזר ורבי אבא נשארו לפניו‪ .‬אמר רבי שמעון‪ :‬באידרא רבא היו כל‬
‫החברים אומרים ואני בתוכם‪ .‬כעת אומר לבדי וכולם יקשיבו לדבריי‪,‬‬
‫עליונים ותחתונים‪ ,‬אשרי חלקי יום זה!‬
‫פתח רבי שמעון ואמר‪" :‬אני לדודי ועלי תשוקתו" )שה"ש ז'(‪ ,‬כל‬
‫הימים שהייתי קשור בעולם הזה‪ ,‬הייתי קשור בו בקדוש ברוך הוא‬
‫בקשר אחד‪ ,‬ומתוך כך‪ ,‬כעת 'ועלי תשוקתו'‪ ,‬שהוא וכל פמליא קדישא‬
‫שלו באו לשמוע בחדווה מילין סתימין‪...‬‬
‫היה רבי שמעון הולך ומגלה סודות נעלמים מעולמות טמירים‬
‫ומכוסים עד שאמר‪ :‬באידרא רבא לא גיליתי הכול והיו הדברים‬
‫סתומים בלבי עד עכשיו‪ ...‬כל דברי האידרא יאים וכולם דיבורים‬
‫קדושים שאינם נוטים ימין ושמאל‪ ,‬כולם סודות נעלמים שנתגלו‬
‫לאלו שכבר נכנסו ויצאו‪ ,‬וכל דבריי כך הם‪ ,‬ועד עכשיו היו כמוסים‬
‫בלבי מפחד לגלותם ועכשיו הרי נתגלו‪ ..‬וגלוי וידוע לפני עתיקא‬
‫קדישא‪ ,‬שלא לכבודי ולא לכבוד בית אבא עשיתי‪ ,‬אלא כדי שלא‬
‫אכנס בחיסרון בפלטרין של מלך‪ ...‬ועוד‪ ,‬שראיתי את הקדוש ברוך הוא‬
‫וכל אותם צדיקי אמת נוכחים על ידי ומסכימים על דבריי‪ ...‬שהלא‬
‫חזיתי את כולם שמחים בהילולא שלי וכולם מזומנים לעולם הבא‬
‫לקחת חלק בשמחתי‪ .‬אשרי חלקי!‬
‫אמר רבי אבא‪ :‬כשסיים לומר דברים אלו המאור הקודש‪ ,‬המאור‬
‫העליון‪ ,‬בכה ושחק‪ .‬הוא ביקש לגלות סוד אחד ואמר‪ :‬בדבר זה‬
‫הצטערתי כל ימי וכעת אין מניחים אותי לגלות! התחזק וישב והיו‬
‫שפתותיו דובבות והשתחווה שלש פעמים ולא היה יכול אדם להסתכל‬
‫| ‪| 85‬‬
‫| ל"ג בעומר והילולא דרשב"י |‬
‫במקומו‪ ,‬כל שכן בו עצמו‪ .‬אמר‪ :‬פה‪ ,‬פה שזכית לכל זאת‪ ,‬לא יבשה‬
‫נביעתך ומימיך יוצאים ואינם פוסקים‪ ,‬עליך אני קורא‪" :‬ונהר יוצא‬
‫מעדן" )בראשית ב'( וכתיב "וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו" )ישעי'‬
‫נ"ח(‪...‬‬
‫את הסודות הנוראים חתם רבי שמעון בפסוק "כי שם ציווה ה' את‬
‫הברכה חיים עד העולם" )תהילים קל"ג(‪ .‬אמר רבי אבא‪ :‬לא סיים‬
‫בוצינא קדישא לומר 'חיים' עד שנסתמו דבריו‪ .‬והייתי מבקש לכתוב‬
‫עוד ולא שמעתי עוד כלום‪ ...‬ולא יכולתי לזקוף ראשי מגודל האור‬
‫ועיניי לא יכלו להסתכל‪ .‬אדהכי הזדעזעתי‪ .‬שמעתי קול קורא ואומר‪:‬‬
‫"אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך" )משלי ג'(‪ .‬שמעתי קול‬
‫אחר‪" :‬חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים עולם ועד" )תהילים כ"א(‪.‬‬
‫ממשיך רבי אבא‪ :‬כל אותו היום לא פסקה האש מן הבית ולא היו‬
‫יכולים לגשת אליו מחמת האש האופפת‪ .‬נפלתי על הארץ וגעיתי‬
‫בבכייה‪ .‬אחר שהלכה האש‪ ,‬ראיתי את המאור הגדול קודש הקודשים‬
‫שהסתלק מן העולם‪ ,‬מעוטף בטליתו‪ ,‬שוכב על ימינו ופניו שוחקות‪...‬‬
‫קם רבי אלעזר בנו ונטל לידיו ונשקן ואני לחכתי את העפר שתחת‬
‫רגליו‪ ...‬בקשו החברים לבכות ולא יכלו לדבר‪ .‬עד שפתחו בבכייה ורבי‬
‫אלעזר בנו נפל שלש פעמים ולא יכל לפצות את פיו‪ ...‬לבסוף פתח‬
‫ואמר‪ :‬אבא‪ ,‬אבא! שלש היו וחזרו אחת‪ ...‬כעת ינועו חיות הקודש‪,‬‬
‫ציפורים טסות ושוקעות בנקב הים הגדול וכל החברים שותים דם‪...‬‬
‫קם רבי חייא על רגליו ואמר‪ :‬עד עכשיו היה המאור הגדול מתבונן בנו‬
‫ומשגיח עלינו‪ ,‬כעת אין השעה ראויה אלא להשתדל בכבודו! קמו רבי‬
‫אלעזר ורבי אבא ונטלוהו במיטתו‪.‬‬
‫מי ראה את שאון החברים וכל הבית המדיף ריחות בשמים‪ ...‬הוציאו‬
‫את מיטתו ולא התעסקו בו אלא רבי אלעזר ורבי אבא‪ .‬באו גיבורים‬
‫ובעלי מלחמה של כפר ציפורי וביקשו לקחת המיטה אליהם והיו בני‬
‫| ‪| 86‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫מירון צווחין אגודות אגודות מחשש שלא יקבר אצלם‪ .‬אחר שיצאה‬
‫המיטה‪ ,‬התרוממה באוויר והייתה אש מלהטת לפניה‪ .‬שמעו בת קול‪:‬‬
‫עולו ואתו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון! "יבוא שלום ינוחו על‬
‫משכבותם" )ישעי' נ"ז(‪.‬‬
‫כאשר נכנסה המיטה למערה‪ ,‬נשמע קול במערה‪' :‬זה האיש מרעיש‬
‫הארץ מרגיז ממלכות‪ ,‬כמה פיות של מקטרגים נסתמים ביום זה‬
‫ברקיע בגינך‪ ,‬זהו רבי שמעון שהקדוש ברוך הוא משתבח בו בכל יום‪,‬‬
‫אשרי חלקו בעליונים ובתחתונים‪ ,‬כמה גנוזות עליונות נצורות לו‪,‬‬
‫עליו נאמר‪" :‬ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין" )דניאל‬
‫י"ג('‪.‬‬
‫'‬
‫מנהגי ל"ג בעומר‬
‫עיצומו של יום‬
‫ביום ל"ג בעומר מרבים בשמחה כיוון שבו ביום פסקו תלמידי רבי‬
‫עקיבא למות‪ .‬גם סמיכת חמשת התלמידים הנותרים על ידי רבי‬
‫עקיבא התקיימה ביום זה‪.‬‬
‫על פי המסורת זהו גם יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬בו‬
‫נסתלק מן העולם מתוך גילוי סודות התורה שלא גילה כל ימיו‪.‬‬
‫בל"ג בעומר אף החל המן לרדת להם לישראל בהיותם במדבר‬
‫| ‪| 87‬‬
‫| ל"ג בעומר והילולא דרשב"י |‬
‫ומשום כך הוא אוצר בתוכו סגולות גדולות לפרנסה‪.‬‬
‫עיצומו של יום זה קדוש ונשגב עד מאוד וידוע מאחד הצדיקים‬
‫שהיה לוחש בו תוך כדי טבילה במקווה‪' :‬הריני מקבל עלי קדושת‬
‫היום!'‪ .‬מו"ר זקננו רבי מאיר אבוחצירא זי"ע היה אומר‪ ,‬כי כל דבר‬
‫הקשור ליום ל"ג בעומר ולהילולא דרשב"י‪ ,‬כוחו רב ביותר!‬
‫אין לצום ביום ל"ג בעומר ויש להשתדל ביותר להיות בו בשמחה‬
‫מבואו ועד צאתו‪ .‬תענית חלום הותרה שעצם התענית תענוג הוא‬
‫לאדם הדואג‪.‬‬
‫נהגו לפקוד ביום זה את קברו של התנא האלוקי רבי עקיבא שהיה‬
‫מורו ורבו של רבי שמעון בר יוחאי‪.‬‬
‫'‬
‫חסידים ואנשי מעשה אף עלו בחרדת קודש להשתטח על קברו של‬
‫רבי יהודה בר עילאי על אם הדרך בין צפת למירון‪ .‬כל כך הרבה‬
‫סיפורים קדושים ויקרים נכרכו בו ברבי יהודה בר עילאי‪ ...‬סיפורי‬
‫צדקות וענווה‪ ,‬יגיעת התורה וכוח התפילה‪ .‬כי כל מקום שנאמר‬
‫'מעשה בחסיד אחד' הוא רבי יהודה בר עילאי! מעשה בחסיד אחד‬
‫שנתן דינר לעני בשני בצורת וחסיד שהיה רגיל בצדקה והלך וישב‬
‫בספינה‪ ...‬חסיד שהיה מתפלל בדרך וחסיד שפדה ריבה אחת בת‬
‫ישראל‪ ...‬מעשה בחסיד אחד שהיה חופר בורות שיחין ומערות‬
‫לעוברים ושבים ועוד מעשיות בחסיד אחד שהתחסד עם קונו ועלה‬
‫במעלות רמות שאי אפשר להשיג‪.‬‬
‫אמרו חז"ל )סנהדרין כ'‪" :(.‬יראת ה' היא תתהלל" )משלי ל"א( זה דורו‬
‫של רבי יהודה ברבי אלעאי‪ .‬אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אלעאי‪,‬‬
‫שהיו שישה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה‪ ...‬ובמסכת‬
‫שבת )כ"ה‪ (:‬אמרו‪ :‬מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי ערב שבת‬
‫| ‪| 88‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב‬
‫בסדינין המצוייצין ודומה למלאך ה' צבאות‪...‬‬
‫במסכת נדרים )מ"ט‪ (:‬מספרים חז"ל על גודל עניותו שלא היה לו‬
‫בגד ללבוש והלכה אשתו וטוותה מעיל אחד עבור שניהם‪ .‬כשיצאה‬
‫היא לשוק היה המעיל ברשותה וכשהלך רבי יהודה להתפלל‪ ,‬לקח‬
‫הוא את המעיל‪ ...‬פעם אחת גזר רבן שמעון בן גמליאל תענית על‬
‫הציבור ולא בא רבי יהודה לבית התענית‪ .‬שאל עליו רבן שמעון בן‬
‫גמליאל‪ ,‬אמרו לו‪ :‬אין לו מעיל!‪ ...‬שלח לו מעיל ולא קיבל‪.‬‬
‫ההשתטחות על ציון רבי יהודה בר אלעאי‪ ,‬סגולה גדולה לפרנסה‪.‬‬
‫ביום ל"ג בעומר יקפיד לתת צדקה עבור עניי ארץ ישראל‪.‬‬
‫הילולת הרמ"א‬
‫אף ההילולא של הרמ"א‪ ,‬רבי משה איסרליש מחבר ה'מפה' על‬
‫השולחן ערוך‪ ,‬חלה ביום ל"ג בעומר‪.‬‬
‫רבי אלימלך מליז'ענסק שבאבא מאיר היה אומר שהחזקת ספרו‬
‫הקדוש בלבד מהווה סגולה‪ ,‬שלח פעם את תלמידיו הקדושים‬
‫להשתטח על קברו של הרמ"א בעת צרה ולטעון שם‪ ,‬כי היות והוא‬
‫הרב שלנו שאנו פוסקים הלכה כמותו‪ ,‬עליו לפעול עבורנו ישועה‬
‫בשמים! לא יצאה שעה מרובה והשמועה אודות ביטול הגזירה השיגה‬
‫את המתפללים‪...‬‬
‫הרמ"א הקדוש נפטר ביום ל"ג בעומר בשנת של"ג ואחר שזכה לחבר‬
‫לא פחות מל"ג ספרים‪ .‬בעת הלוויה עמד ההוא ספדנא ודיבר עליו‬
‫ל"ב שבחים וביקש לומר השבח הל"ג ולא זכר‪ .‬עד שנזכרו הקהל איך‬
‫| ‪| 89‬‬
‫| ל"ג בעומר והילולא דרשב"י |‬
‫היה הרמ"א הקדוש בכבודו ובעצמו עובר בבתי ישראל במוצאי יום‬
‫הפורים ודוחק בציבור להתפלל ערבית טרם ישכחו מרוב שכרות‪...‬‬
‫'‬
‫מנהגי הילולא דרשב"י‬
‫שמחת ההילולא‬
‫זכות גדולה לעלות על קברו של רשב"י ביום ל"ג בעומר ולהתפלל‬
‫שם בגילה ורעדה‪.‬‬
‫וכגון דא צריך למודעי‪ ,‬כי עם גודל עניין ההשתטחות על הציון אין‬
‫להקל ראש חלילה בגדרי הצניעות ויש לשמור הלב והעיניים מפני‬
‫סחף האנשים‪.‬‬
‫יש נוהגים שלא לעלות לציון אלא בחבורות‪.‬‬
‫מרבים מאוד בשמחת ההילולא ויוצאים בשיר ובמחולות לכבוד‬
‫התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי‪ .‬אשרי מי שזוכה לרקוד שם על‬
‫ההר בנועם זיו השכינה יחד עם כל הצדיקים‪.‬‬
‫וכמה היו מזהירים צדיקי עולם להישמר מן העצבות ביום זה‪ ,‬כי פעם‬
‫אחת היה האר"י הקדוש עם תלמידיו ביום ל"ג בעומר במירון ומצא‬
‫לתלמידו רבי אברהם הלוי בוכה‪ .‬אמר לו‪ :‬למה תבכה? השיב‪ :‬כי‬
‫נפטר רשב"י‪ ...‬אמר לו האר"י הקדוש‪ :‬השנה תמות כי פגעת בשמחת‬
‫| ‪| 90‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫ההילולא‪.‬‬
‫אין לנשק הקבר בפה כי אם ביד או בטלית‪ ,‬כי במקום ששורה‬
‫קדושה גדולה נאחזים גם החיצונים ועלולים להזיק לאדם‪ .‬גם ספר‬
‫תורה אין לנשק בפה כי אם ביד או בתשמיש קדושה‪.‬‬
‫אישה שאינה טהורה לא תעלה לקבר רשב"י בל"ג בעומר‪ .‬ומעשה‬
‫נורא שארע לפני למעלה ממאתיים שנה‪ ,‬שנה אחת שחל בה ל"ג‬
‫בעומר במוצאי שבת ובאו המוני יהודים להתפלל על הציון ופתע‬
‫פתאום נתקשרו השמים בעבים ומטרות עוז ניתכו ארצה‪...‬‬
‫המתפללים שלא היו ערוכים לגשם השוטף בעיצומו של קיץ חיפשו‬
‫לשווא מקום מסתור מן הזרם והמטר ונרטבו עד לשד עצמותיהם‪.‬‬
‫היה שם צדיק אחד שהיסה בקהל וקרא‪ :‬אם יש כאן אישה שאיננה‬
‫טהורה‪ ,‬תצא תיכף ומיד מן הציון! אותו רגע שיצאה האישה חדלו‬
‫הקולות והגשם חלף הלך לו‪.‬‬
‫החתם סופר שהיה קודש קודשים‪ ,‬נודע בהתנגדותו לנסיעות‬
‫הגדולות למירון כמו גם להתיישבות החרדית בגליל בכללותה‪.‬‬
‫כשהתרחש רעש האדמה הגדול בצפת וקיפח חיי רבים‪ ,‬ספד החתם‬
‫סופר להרוגים הרבים ואמר כי הייתה זו נקמתה של ירושלים על‬
‫עזיבתה לטובת צפת‪...‬‬
‫גם בחוץ לארץ יש לערוך סעודות גדולות ושמחות לכבודו של‬
‫רשב"י‪ .‬צדיקים גדולים הקפידו שבשולחן שערכו לכבוד ל"ג בעומר‪,‬‬
‫ייסב יהודי מארץ ישראל‪.‬‬
‫בשלשה ימים שלפני ההילולא ובשלשת הימים לאחריו‪ ,‬עדיין פועל‬
‫כוח נשמתו של הצדיק ויש אפשרות לפעול אצלו כמו ביום ההילולא‪.‬‬
‫'‬
‫| ‪| 91‬‬
‫| ל"ג בעומר והילולא דרשב"י |‬
‫נרות ומדורות‬
‫ביום שנסתלק רבי שמעון בר יוחאי מן העולם ירדה אש מן השמים‬
‫וסחרה את הבית והיקום כולו התמלא אור כביר ומופלא‪ .‬זכר לאותה‬
‫הארה נוהגים מיד שנה להדליק מדורות בל"ג בעומר ולהגביר את‬
‫האור בעולם‪.‬‬
‫כן נהגו שלומי אמוני ישראל לערוך מדורות בכל מקומות‬
‫מושבותיהם ולשיר שירים לכבודו של רשב"י‪ .‬הרבי הקדוש רבי ברוך‬
‫ממעז'יבוז‪ ,‬נכדו של הבעל שם טוב הקדוש‪ ,‬היה נוהג מידי שנה לשגר‬
‫בגדים יקרים וחשובים ממקום מושבו שבמעז'יבוז'‪ ,‬כדי שיעלום‬
‫באש מדורות ל"ג בעומר במירון‪.‬‬
‫ומשום מה נהגו לשרוף בגדים במדורות? שכן רבי שמעון בר יוחאי‬
‫הפשיט את בגדי התורה שהם כוונותיה הנגלות וחשף את מסתוריה‪,‬‬
‫הם טעמיה הפנימיים על דרך הקבלה‪ .‬כמו כן‪ ,‬רבי שמעון בר יוחאי‬
‫שנשמתו הייתה ניצוץ אדם הראשון‪ ,‬תיקן בקדושתו את החטא‬
‫הקדמון והחזיר את הבריאה למצב של קודם החטא‪ ,‬אז לא היה צורך‬
‫בבגדים כמו שאומר הכתוב‪" :‬ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא‬
‫יתבוששו" )בראשית ב'(‪.‬‬
‫ומעשה ברב אחד שגער בבני קהילתו על מנהגם לשרוף מידי שנה‬
‫בגדים יקרים וחשובים לכבוד רבי שמעון בר יוחאי‪ .‬אותה שנה חלם‬
‫בחלומו והנה רבי שמעון בר יוחאי נגלה אליו ואומר לו‪ :‬כיוון שביטלת‬
‫המנהג וציערת אותי‪ ,‬לא תוציא את שנתך! הקיץ הרב בבהלה ואץ‬
‫לתרום ממיטב כספו מלבושים חשובים עבור המדורות‪ ,‬אך כבר לא‬
‫הועיל לו ושבק חיים‪.‬‬
‫אשרי מי שזוכה לעשות כבוד ונחת רוח לנשמתו של הצדיק‪ .‬כי‬
‫בשעה שמקבל הצדיק נחת רוח מן התחתונים‪ ,‬הוא משתבח ומתפאר‬
‫| ‪| 92‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫בעליונים‪ :‬ראו מה עושים לכבודי בעולם! ואזי נשמתו של היהודי‬
‫שהביא לכך מתכבדת ועולה למעלה למעלה‪.‬‬
‫נהגו להדליק בל"ג בעומר נרות רבים‪ .‬וחסידים ואנשי מעשה הקפידו‬
‫להדליק ט"ז נרות‪.‬‬
‫מעשה שהיה בחוץ לארץ בשמש בית הכנסת תם וישר שהיה מדליק‬
‫נרות על התיבה לכבוד נשמות הצדיקים‪ .‬פעם ראה אותו ראש הקהל‬
‫שהוא מדליק נרות בלי שיעור‪ ,‬גער בו‪ .‬אמר לו השמש‪ :‬הנרות האלו‬
‫אני מדליק לכבוד רבי שמעון בר יוחאי! אמר לו ראש הקהל‪ :‬כלך לך‬
‫ממנהג זה אלא הדלק נר אחד לכל תנא‪ ...‬אותו שבוע הובילוהו לראש‬
‫הקהל למנוחות‪.‬‬
‫סגולה יקרה למי שלא זכה לבנים להדליק נר שמן לכבוד רשב"י ביום‬
‫ל"ג בעומר‪.‬‬
‫אם חפץ להדליק נר גם לכבוד נשמת רבי אלעזר‪ ,‬לא יכלול לרשב"י‬
‫ורבי אלעזר בנר אחד‪ ,‬אלא ייתן נר אחד לנשמת כל תנא‪.‬‬
‫ויש לדעת‪ ,‬כי הנרות והמדורות שמדליקים בל"ג בעומר‪ ,‬גומלים טובה‬
‫לכל הנשמות שעוד לא זכו לתיקון‪.‬‬
‫כשמדליק הנר יאמר‪' :‬הריני מדליק לכבוד רבי שמעון בר יוחאי!'‪.‬‬
‫כשמתנדב שמן או מעות לעילוי נשמת רשב"י יאמר כך‪ :‬הנני תורם‬
‫לעילוי נשמת רבי שמעון בר יוחאי כדי שבזכותו יצילני הקדוש ברוך‬
‫הוא‪ ,‬לי ולאשתי ולבניי‪ ,‬מכל חולי ומכאוב ונהיה בריאים ודשנים‬
‫ורעננים ויצילנו מכל צרה וצוקה ומכל מיני פורענויות המתרגשות‬
‫לבוא לעולם ונהיה שקטים ושאננים‪ .‬ויהי רצון מלפניך ה' אלוקינו‬
‫ואלוקי אבותינו‪ ,‬שעל ידי הדלקה זו תזכנו לנו ולבנינו חיי אריכי‬
‫ומזוני רוויחי ורווח והצלחה‪.‬‬
‫| ‪| 93‬‬
‫| ל"ג בעומר והילולא דרשב"י |‬
‫שירי הילולא‬
‫זמר 'בר יוחאי' לרבי שמעון לביא ערוך על פי סדר הספירות וקדושתו‬
‫גדולה מאוד‪ .‬במרוצת הדורות נתקבל השיר בקרב כל העדות והוא‬
‫מושר בפיות עם ישראל לשבטיו‪ .‬אמרו צדיקים‪ ,‬כי השיר הזה פועל‬
‫תיקון גדול לנשמת מי ששר אותו‪.‬‬
‫בן שלושים ושבע שנים היה רבי שמעון לביא עת החל שוקד על‬
‫כתיבת חיבורו על ספר הזוהר הקדוש‪ ,‬בעיר מולדתו פס שבמרוקו‪.‬‬
‫לקראת סיום החיבור עלה בליבו לקום ולעלות ציון‪ ,‬לחון את עפרות‬
‫ארץ הקודש ולהשלים את כתיבת פירושו על ציון התנא האלוקי רבי‬
‫שמעון בר יוחאי במירון‪ .‬בדרכו התעכב בטריפולי שבלוב ונחרד‬
‫למראה העזובה הרוחנית הנוראה השוררת במקום כשבני הקהילה‬
‫נפוצים כצאן אשר לו רועה ותורתם משתכחת והולכת‪ .‬החל ליבו‬
‫נוקפו‪ :‬הייטב בעיני האלוקים לנטוש עיר ואם בישראל שיש בה כמה‬
‫ריבוא אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו?! זנח את תוכניותיו‬
‫והתיישב בקרב בני טריפולי עד שהעלה מזור למחלתם ונטע בהם חיי‬
‫עולם עם לימוד תורה וצדקות שלא נמצאו להם אח ורע‪ .‬אחרי שתים‬
‫עשרה שנה של התמסרות ליהודי המקום השיב נשמתו בטהרה ונקבר‬
‫שם באדמת לוב‪ .‬תוך זמן קצר נתפרסם קברו כמקום קדוש אשר‬
‫פועלים בו ישועות גויים כיהודים ומכל רחבי לוב החלה נהירה‬
‫המונית להתפלל על הקבר‪ .‬לימים שכחו ערביי לוב כי יהודי קדוש‬
‫וחסיד נטמן במקום והחלו טוענים כי נביא משלהם נקבר שם‪ .‬פרצו‬
‫קטטות בין התושבים שהגיעו עד לכדי שפיכות דמים‪ ...‬הגיעו הדברים‬
‫לאוזני ממלכת איטליה ששלטה אותה ימים בלוב והיא החליטה‬
‫לשגר למקום ארכיאולוגים מטעמה כדי לפתוח את הקבר ולבדוק‬
‫אם הקבור בו יהודי או מוסלמי‪ .‬ביום המיועד התייצבו המוני יהודים‬
‫| ‪| 94‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫סביבות הקבר כשמנגד נערכים המוסלמים ובוהים בקבר ההולך‬
‫ונפער‪ .‬עת נפתח הארון נגלה לעיני כל הנוכחים גופו הקדוש של רבי‬
‫שמעון לביא כשהוא שלם וטרי ופניו דומות למלאך ה' צבאות! טליתו‬
‫הבוהקת לא הותירה מקום לספיקות באשר לזהותו ולמן אז נותר‬
‫הקבר בחזקת בני עדתו המעריצים‪.‬‬
‫זהו סיפורו של רבי שמעון לביא‪ ,‬קדוש עליון‪ ,‬מחבר זמר בר יוחאי‬
‫ובעל פירוש 'כתם פז' על ספר הזוהר‪.‬‬
‫והנה מעשה נורא שארע לאחד מידידנו בזכות הזמר הקדוש הזה‪.‬‬
‫קבוצת שותפים ששלחה ידה במסחר מסוים‪ ,‬הסתבכה עם השלטונות‬
‫וחבריה החלו נקראים אחד אחד לחקירות‪ ,‬כשמעל לראשיהם‬
‫מרחפים האשמות חמורות ביותר‪ .‬ידידנו היה הראש והראשון‬
‫בקבוצה הלזו‪ .‬הוא סגר עצמו בחדר‪ ,‬הדליק נרות לאורך הקירות‬
‫לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬ובכוחות גדולים החל שר‬
‫את הזמר הנורא‪" :‬בר יוחאי נמשחת אשריך"‪ .‬משך שעות עמד ושורר‬
‫מול הנרות המרצדים‪ ,‬כשהוא מבקש מהשי"ת שכוחו של רשב"י יחד‬
‫עם כוחו של מחבר הזמר הנורא יעמדו לו להיחלץ מפח יוקשים‪.‬‬
‫וראה זה פלא‪ ,‬בעוד זרוע השלטונות לא פסחה על אף אחד מבני‬
‫החבורה‪ ,‬דווקא הוא שהיה הראש לכולם‪ ,‬נשכח‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬זו היא עצה נפלאה ביותר לעת צרה‪ .‬רבי שמעון בר יוחאי אמר‬
‫שבידו לפטור את כל העולם כולו מן הדין‪' .‬כל העולם כולו' הכוונה‬
‫גם מי שאינו ראוי כל כך‪ ...‬זה היה טבעו של רבי שמעון שכוחות הדין‬
‫לא יכלו לשרות במחיצתו‪ .‬מה שצריך זה רק להמשיך את כוחו הגדול‬
‫של רשב"י‪ ,‬וזאת ניתן לעשות על ידי שמתדבקים בתיבות שירו‬
‫הקדוש של רבי שמעון לביא‪ ,‬שבחכמתו הגדולה ידע לעורר זכות‬
‫ישנים ולהזכיר ברית אבות לבנים‪.‬‬
‫לפני זמן לא רב אירע בירושלים מעשה פלא‪ .‬יהודי תלמיד חכם‬
‫| ‪| 95‬‬
‫| ל"ג בעומר והילולא דרשב"י |‬
‫ומגיד שיעור‪ ,‬היה נוהג מדי שבת אחר הצהריים להכין בביתו את‬
‫השיעורים לקראת השבוע הקרוב‪ .‬שבת אחת התארחו אצלו רבים‬
‫מבני משפחתו ואלו הרעישו מאוד במשחקיהם‪ ,‬על כן שינה ממנהגו‬
‫ויצא להכין את שיעורו בבית מדרש סמוך‪ .‬בדרך לבית המדרש נגלה‬
‫לו על ריצפת הרחוב דף שנראה כנושא דברי קדושה‪ ,‬ובלא להביט בו‬
‫תחבו אל כיסו במטרה להשליכו מאוחר יותר לגניזה‪ .‬עם תחילת‬
‫הלימוד שקע ראשו בנבכי הסוגיה וזכר הדף נשכח מליבו‪.‬‬
‫מוצאי שבת‪ ,‬שוב יצא האיש מביתו לאותו בית מדרש כדי להמשיך‬
‫בתלמודו‪ .‬השעה הייתה מאוחרת ופתע נכנסה לבית המדרש קבוצה‬
‫תמוהה‪ .‬מה יש? אלו אנשי חברה קדישא יצאו לוויית נפטר כשהם‬
‫בטוחים שיש להם מנין‪ ,‬ובדרך לבית הקברות התברר להם שטעו‪.‬‬
‫חסר אחד‪ ...‬הם פונים אל היהודי היחיד בבית הכנסת‪ ,‬מיודענו המגיד‬
‫שיעור‪ ,‬בבקשה להתלוות אליהם‪.‬‬
‫נו‪ ,‬וכי שי לך מצווה גדולה מלוויית המת‪.‬ץ היהודי סגר את ספרו‬
‫וטיפס על הטנדר‪ .‬אנשי החברה קדישא עשו מלאכתם אמונה ותוך‬
‫זמן קצר כבר היה המת קבור‪ .‬רגע לפני שסתמו את הגולל‪ ,‬נזכר אחד‬
‫הקברנים‪ :‬אוי‪ ,‬יש צוואה מהנפטר‪ ...‬מה הצוואה? הוא ביקש שישרו על‬
‫קברו את הזמר 'בר יוחאי'! טוב‪ ,‬שיהיה כך‪ ...‬אך אז מתברר כי איש‬
‫מהקברנים הוותיקים אינו זוכר את סדר תיבות השיר‪ .‬מה עושים?‬
‫בלא משים תוחב מיודענו ידו לכיס ואצבעותיו ממששות את הדף‬
‫הנשכח‪ .‬דף של גניזה‪ ...‬הוא נפתח לאור הפנס והתיבות מרצדות‪' :‬בר‬
‫יוחאי נמשחת אשריך‪.'...‬‬
‫סיפור מופלא של השגחה פרטית‪ .‬למחרת היום הועיד היהודי פעמיו‬
‫לבית האבלים‪ ,‬סתם מתוך סקרנות‪ .‬מי זה היהודי שזכה לכזו השגחה‬
‫נפלאה? מסתבר שלא מדובר באחד מגאוני ירושלים‪ ,‬יהודי פשוט אך‬
‫אוהב מאוד את רבי שמעון ומקפיד מידי שבת לשורר את השיר‬
‫המיוחד ברגש קודש‪ .‬רשב"י לא נשאר חייב‪ .‬צוואתו קוימה במלואה‪.‬‬
‫| ‪| 96‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫חץ וקשת‬
‫מנהג קדמון שילדי ישראל משחקים בחץ וקשת ביום ל"ג בעומר‪ ,‬זכר‬
‫לכך שלא נראתה הקשת כל ימיו של רשב"י‪ .‬כי אחר שהביא הקדוש‬
‫ברוך הוא את המבול על העולם‪ ,‬נשבע שלא יהיה עוד מבול לשחת‬
‫הארץ‪ .‬רק כל אימת שיהיה העולם ראוי למבול מחמת מעשי בני‬
‫אדם‪ ,‬תיראה הקשת בענן ובני אדם יתנו אל ליבם לחזור בתשובה‪.‬‬
‫"והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלוקים ובין כל‬
‫נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ" )בראשית ט'(‪.‬‬
‫בימיו של רבי שמעון בר יוחאי היה העולם מבוסם ולא נצרך אף פעם‬
‫אחת לאות הקשת‪ .‬וכן שנינו בזוהר )ח"ג ט"ו‪:(.‬‬
‫מכאן סימן לחסיד אמת שלא נתגלתה הקשת בימיו ולא נצרך העולם‬
‫בימיו לאותה אות‪ .‬ומי הוא אותו חסיד? אותו שמבקש רחמים על‬
‫העולם וראוי לגונן עליו‪ .‬כגון רבי שמעון בר יוחאי שלא נזקק העולם‬
‫בימיו לאותה אות‪ ,‬שהיה הוא אות בעולם במקום הקשת ולא הייתה‬
‫גזירה שנגזרה על העולם שרבי שמעון לא ביטל אותה‪ .‬והיינו דכתיב‬
‫"מושל באדם" )שמואל ב' כ"ג(‪ ,‬קודשא בריך הוא מושל באדם‪ ,‬ומי‬
‫מושל בקודשא בריך הוא? כביכול 'צדיק'‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא גוזר‬
‫גזירה והוא מבטל‪.‬‬
‫כגון רבי שמעון בר יוחאי שהיה יושב יום אחד בשערה של לוד וזקף‬
‫עיניו וראה את השמש שמאירה ומחשיכה שלש פעמים‪ .‬אדהכי והכי‬
‫ירדה חשיכה ונראו בה בשמש גוונים שחורים וירוקים‪ .‬אמר לו לרבי‬
‫אלעזר בנו‪ :‬בא אחריי ונסתכל‪ ,‬כי בוודאי נגזרה גזירה בשמים והקדוש‬
‫ברוך הוא חפץ להודיע לנו‪ ...‬בוודאי כבר תלויה הגזירה ועומדת‬
‫שלושים יום ולא מקיים אותה קודשא בריך הוא לפני שמודיע‬
‫| ‪| 97‬‬
‫| ל"ג בעומר והילולא דרשב"י |‬
‫לצדיקים‪ .‬זהו שכתוב‪" :‬כי לא יעשה ה' אלוקים דבר כי אם גלה סודו‬
‫אל עבדיו הנביאים" )עמוס ג'(‪.‬‬
‫עד שהיו צועדים נכנסו בכרם אחד‪ ,‬ראו שם נחש אחד שהיה בא ופיו‬
‫פתוח והאש מלהטת תחתיו בעפר‪ .‬ניער רבי שמעון בגדיו וחבט‬
‫בראשו של הנחש‪ .‬שקט הנחש וקפץ את פיו והייתה לשונו מרחשת‪...‬‬
‫אמר לו רבי שמעון‪ :‬נחש‪ ,‬נחש‪ ,‬לך ואמור לאותו נחש עליון שרבי‬
‫שמעון קיים בעולם! טמן הנחש את ראשו במחילת עפר‪ .‬אמר רבי‬
‫שמעון‪ :‬גוזר אני‪ ,‬כשם שהתחתון חזר לחורו בעפר‪ ,‬כך יחזור העליון‬
‫לחורו בתהום!‬
‫לחש רבי שמעון תפילה‪ .‬בעוד שהיה מתפלל‪ ,‬שמעו קול אחד‪ :‬חבורת‬
‫החיצונים‪ ,‬שובו למקומכם! קשר הבריונים כבר אינו שורה בעולם‪,‬‬
‫שרבי שמעון בר יוחאי ביטלו‪ .‬זכאי אתה רבי שמעון‪ ,‬שריבונך חפץ‬
‫ביקרך על כל בני העולם‪ .‬במשה כתוב "ויחל משה את פני ה' אלוקיו‬
‫וגו'" )שמות ל"ב( משמע שאחז בפרגוד של מעלה‪ ,‬ואתה רבי שמעון‬
‫גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים‪ ,‬הוא גוזר ואתה מבטל!‬
‫אדהכי והכי ראו שזרחה השמש וחלפה השחרירות‪ .‬אמר רבי שמעון‪:‬‬
‫ודאי נמתק העולם!‬
‫עוד מעשה המובא בזוהר חדש )פרשת וירא(‪ :‬יום אחד יצא רבי שמעון‬
‫לחוץ וראה שחשך העולם ונסתם אורו‪ .‬אמר לרבי אלעזר בנו‪ :‬בא‬
‫ונראה מה מבקש הקדוש ברוך הוא‪ ...‬הלכו ומצאו מלאך אחד הדומה‬
‫להר גבוה ומתיז שלושים שלהבות מפיו‪ .‬אמר לו רבי שמעון‪ :‬מה אתה‬
‫מבקש לעשות? אמר לו‪ :‬רצוני להחריב העולם כיוון שלא נמצאים‬
‫שלושים צדיקים בדור‪ ,‬שכך גזר הקדוש ברוך הוא על אברהם‬
‫"ואברהם היו יהיה" )בראשית י"ח( 'יהיה' בגימטרייא שלושים! אמר לו‬
‫רבי שמעון‪ :‬בבקשה ממך‪ ,‬שוב לפני הקדוש ברוך הוא ואמור לו שבר‬
‫יוחאי נמצא בעולם!‬
‫| ‪| 98‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫חזר אותו מלאך לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אמר לו‪ :‬ריבון העולם‪ ,‬גלוי‬
‫וידוע לפניך מה שאמר לי בר יוחאי! אמר לו הקב"ה‪ :‬לך והחרב העולם‬
‫ואל תשגיח בבר יוחאי!‬
‫כששב‪ ,‬שוב ראה רבי שמעון את המלאך‪ .‬אמר לו‪ :‬אם לא תחזור‬
‫למקומך אגזור עליך שלא תעלה עוד לשמים ותישאר במקומם של‬
‫עזא ועזאל‪ ...‬וכשתחזור לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אמור לו‪ :‬ואם אין‬
‫שלושים צדיקים בעולם‪ ,‬יהיו עשרים‪ ,‬שכך כתוב‪" :‬לא אעשה בעבור‬
‫העשרים" )שם(‪ ,‬ואם אין עשרים‪ ,‬יש עשרה שאחר כך כתוב‪" :‬לא‬
‫אשחית בעבור העשרה" )שם(‪ ,‬ואם אין עשרה‪ ,‬יהיו שניים שהם אני‬
‫ובני‪ ,‬שהלא כתוב‪" :‬על פי שנים עדים יקום דבר" )דברים י"ז( ואין‬
‫'דבר' אלא עולם שכתוב "בדבר ה' שמים נעשו" )תהילים ל"ג(‪ ,‬ואם‬
‫אין שניים יש אחד והוא אני‪" ,‬וצדיק יסוד עולם" )משלי י'(‪.‬‬
‫באותה שעה יצא קול מן השמים וקרא‪ :‬אשרי חלקך רבי שמעון‬
‫שהקדוש ברוך הוא גוזר למעלה ואתה מבטל למטה‪ ,‬בוודאי עליך‬
‫נאמר‪" :‬רצון יראיו יעשה" )תהילים קמ"ה(‪.‬‬
‫המשחק בחץ וקשת הינו תיקון לחטא היסוד וחטאות נעורים‪,‬‬
‫שנאמר‪" :‬כחצים ביד גיבור כן בני הנעורים" )תהילים קכ"ז(‪.‬‬
‫'‬
‫לקט סגולות‬
‫מירון‪ ,‬סגולה גדולה לרפואה כשם שכתבו דורשי רשומות‪ ,‬מירון‬
‫נוטריקון‪ :‬מ'לך ר'ופא נ'אמן ו'רחמן‪.‬‬
‫יום ל"ג בעומר מסוגל ליראת שמים‪.‬‬
‫זקננו רבי חיים פינטו הורה לאנשיו לאכול חרובים ביום ל"ג בעומר‪.‬‬
‫| ‪| 99‬‬
‫| ל"ג בעומר והילולא דרשב"י |‬
‫פעם הורה לחשוך בנים אחד לאכול חרובים בל"ג בעומר ואותה שנה‬
‫נפקדה אשתו‪ .‬אמר‪ :‬החרובים מעוררים את כוחו של רשב"י שזכה‬
‫לכל מה שזכה על ידי שלמד תורה מתוך ייסורים וכל מאכלו אינו‬
‫אלא קב חרובים‪.‬‬
‫סגולה מופלאה מאת הרבי מבאבוב זצ"ל עבור מי שאין לו בנים‪,‬‬
‫להתנדב ח"י רוטל יין עבור העולים להשתטח על ציון הרשב"י‪.‬‬
‫רבינו עובדיה מברטנורא אמר כי הדלקת נר בל"ג בעומר לכבוד‬
‫נשמת רשב"י הינה סגולה גדולה לבנים‪.‬‬
‫ויש לדעת כי בנים שנולדים בכוח תפילות ונס מן השמים‪ ,‬טובים‬
‫וכשרים בוודאי‪ .‬ואם תתמה מעשו הרשע שנולד בכוח תפילותיה של‬
‫רבקה‪ ,‬כבר אמרו חז"ל‪ :‬למה נקרא שמו 'עשו'? שעושה שלום בין‬
‫ישראל לאביהם שבשמים‪ .‬הרי שמכל מקום יש בו נקודה טובה‪.‬‬
‫הנרות הרבים והמדורות שמדליקים במירון הינם תיקון לנשמות‬
‫שמתגלגלות בעולם ולא זכו לתיקון‪ .‬ודע כי כשעושה טובה עבור‬
‫נשמה שצריכה לכך‪ ,‬הנשמה עולה לשמים ומשתדלת עבורו ביותר‪.‬‬
‫בנו של הייטב לב מסאטמער חלה פעם ונטה למות‪ .‬שלח אביו מספר‬
‫אנשים אל קברו של בעל ה'נועם אלימלך' מליז'ענסק כדי שיתנדבו‬
‫שם סכום עצום לצדקה עבור נשמה המשוועת לתיקון בתנאי‬
‫שתמציא ישועה לבן‪ ...‬תוך זמן קצר נחלץ הבן מחוליו ושב בריא‬
‫אולם‪.‬‬
‫על כן אם עולה בלב אדם לתרום סכום גדול לצדקה‪ ,‬יאמר‪ :‬הריני‬
‫מנדב סכום זה לצדקה לעילוי ותיקון עבור נשמה שתוכל לפעול‬
‫עבורי ישועה!‬
‫בזמן הזה מלא כל חלל העולם בנשמות שהולכות וחוזרות באין‬
‫תיקון‪ .‬על כן כל הפועל עבורן ומשתדל למענן שכרו הרבה מאוד‪.‬‬
‫| ‪| 100‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫התגלחת‬
‫ביום ל"ג בעומר נהגו לערוך תגלחת לבנים שמלאו להם שלוש שנים‬
‫על ציון רבי שמעון בר יוחאי‪ .‬את התגלחת ניתן לקיים בלילה כמו‬
‫ביום כי על ציון הצדיק לילה כיום יאיר‪.‬‬
‫מי שקשה עליו העלייה למירון יקיים את התגלחת על קבר שמעון‬
‫הצדיק‪ .‬אם גם זה קשה לו ילך על קבר שמואל הנביא‪ .‬כשאנו היינו‬
‫בגיל שלש שלחה אימא לשאול את באבא מאיר היכן יעשו לנו‬
‫התגלחת והשיב‪ :‬על קבר רבן גמליאל ביבנה!‬
‫| ‪| 101‬‬
‫| ל"ג בעומר והילולא דרשב"י |‬
‫חיזוק והתעוררות‬
‫כבוד חכמים‬
‫הגמרא במסכת שבת )ל"ג‪ ,(:‬מספרת המעשה ברבי יהודה ורבי יוסי‬
‫ורבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬שהיו יושבים במערה אחת‪ ,‬ויהודה בן גרים‬
‫לצידם‪ .‬פתח רבי יהודה ואמר‪ :‬כמה נאים מעשיהן של הרומיים‪ .‬תקנו‬
‫שווקים; תקנו גשרים; תקנו מרחצאות‪ .‬שתק רבי יוסי ולא ענה דבר‪.‬‬
‫נענה רבי שמעון‪ :‬כל מה שתקנו‪ ,‬לא תקנו אלא לצורך עצמם! הלך‬
‫יהודה בן גרים וסיפר דבריהם עד שנשמעו בבית המלכות‪ .‬פסקה‬
‫המלכות‪ :‬יהודה שעילה ‪ -‬יתעלה! יוסי ששתק – יגלה לציפורי! שמעון‬
‫שגינה – ייהרג!‬
‫הלכו רבי שמעון ובנו ונטמנו בבית המדרש‪ ,‬והייתה אשת רבי שמעון‬
‫מביאה להם בכל יום לחם ומים לסעוד את נפשם‪ .‬כשהתעצמו‬
‫החיפושים‪ ,‬אמר רבי שמעון לבנו‪ :‬נשים דעתן קלה! אם ייסרו אותה‪,‬‬
‫תחשוף את מסתורנו‪ .‬נטמין עצמנו במערה אחת‪ ,‬אשר לא ייוודע‬
‫מקומה לאיש‪ .‬שהו במערה שלש עשרה שנים‪ ,‬וכשיצאו‪ ,‬ראה רבי‬
‫שמעון‪ ,‬והנה לפניו יהודה בן גרים‪ ,‬אותו מוסר שפל‪ ,‬שבלשונו‬
‫המתגלגלת הכריח אותו ואת בנו להיטמן במערה אחת שלוש עשרה‬
‫שנה‪ .‬אמר‪ :‬עדיין יש לזה בעולם? נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות!‬
‫מפרש רש"י‪ :‬גל של עצמות ‪ -‬כמת שנרקב בשרו ונפל מזמן הרבה‪.‬‬
‫יש להבין‪ :‬מדוע השתדל רבי שמעון לעשות את יהודה בן גרים גל‬
‫של שעצמות דווקא שייראה כאילו מת מזמן רב‪ ,‬ולא הסתפק‬
‫בהריגתו כעת גרידא?‬
‫| ‪| 102‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫אלא הנה אמרו חז"ל )עירובין ס"ג‪ :(.‬רבי אליעזר אומר‪ :‬לא מתו בני‬
‫אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן‪ .‬ותלמיד אחד היה לו לרבי‬
‫אליעזר‪ ,‬שהורה הלכה בפניו‪ .‬אמר רבי אליעזר לאימא שלום אשתו‪:‬‬
‫תמיה אני אם יוציא זה שנתו‪ ...‬ולא הוציא שנתו! אמרה לו‪ :‬נביא‬
‫אתה? אמר לה‪ :‬לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי‪ ,‬אלא כך מקובלני‪:‬‬
‫"כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה!" אמר רבי חייא בר אבא אמר‬
‫רבי יוחנן‪ :‬כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש!‬
‫יש לתמוה‪ :‬הן אמר הכתוב‪" :‬גם ענוש לצדיק לא טוב" )משלי י"ז(‪,‬‬
‫ואיך העניש רבי אליעזר את אותו תלמיד?‬
‫אלא כל המבזה תלמידי חכמים‪ ,‬הורג את עצמו במו ידיו! למה‬
‫נמשלו תלמידי חכמים‪ ,‬לכנפיים‪ .‬כשם שיונה שכנפיה נמרטות אינה‬
‫כשירה עוד למעוף‪ ,‬אף יהודי שכורת את עצמו מגדולי הדור ונשיאיו‬
‫על ידי שמבעט בהם וכופר בדבריהם‪ ,‬קוצץ את מקור חייו וגורם‬
‫לעצמו להתדלדל ולהיאבד מן העולם‪.‬‬
‫וכן מצינו בחז"ל )שבת קי"ט‪ :(:‬אמר רבי יהודה‪ :‬לא חרבה ירושלים‬
‫אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים‪ ,‬שנאמר "ויהיו מלעיבים‬
‫במלאכי האלוקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה'‬
‫בעמו עד לאין מרפא" )דברי הימים ב' ל"ו(‪ .‬מאי עד לאין מרפא? אמר‬
‫רב יהודה אמר רב כל המבזה תלמידי חכמים‪ ,‬אין לו רפואה למכתו!‬
‫שכן תלמידי חכמים הם האילן אשר עליהם נשען כל בית ישראל‪.‬‬
‫ירושלים חרבה‪ ,‬משום שאנשיה ביזו תלמידי חכמים ובכך כרתו את‬
‫העץ אשר היה לה למשען ולסעד‪ .‬גם אדם פרטי שפוגע בתלמידי‬
‫חכמים‪ ,‬מחסל את נביעתו ופוגע בזכות קיומו‪ ,‬משום כך קבעו חז"ל‬
‫– אין רפואה למכתו!‬
‫זאת התכוון רבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬כשנתן עיניו ביהודה בן גרים ועשאו‬
‫| ‪| 103‬‬
‫| ל"ג בעומר והילולא דרשב"י |‬
‫גל של עצמות דייקא‪" ,‬כמת שנרקב בשרו ונפל מזמן הרבה"‪ ,‬רמז‬
‫בכך‪ ,‬כי לא עתה היא שעת פטירתו‪ ,‬כי אם מאותה שעה שפגע‬
‫בתלמידי חכמים כבר נטל את חייו‪ ,‬ומאז הרי הוא גברא קטילא‬
‫שבשרו כבר העלה רימה!‬
‫יראה אדם עד כמה חמור עוון ביזיון תלמידי חכמים‪ ,‬עד שנכרתים‬
‫בגינו מן העולם ונעשים כמו חללים שוכבי קבר‪ .‬ואף כי נדמה‬
‫לפעמים שהמעשה אינו גורר כל תגובה; שהחטא אינו מסתיים בשום‬
‫עונש‪ ,‬אין זה אלא למראית עין! במסתרים‪ ,‬כבר פגעה אצבע אלוקים‬
‫באיש‪ ,‬ואין זה אלא עניין של זמן‪ ,‬עד שמותו יהפוך למציאות‬
‫ממשית‪ ,‬והריקבון שבבשרו יוכח לעיני כל‪.‬‬
‫'‬
‫עיניים צופיות‬
‫מובא במדרש )שמות רבה נ"ב(‪ :‬מעשה בתלמיד אחד של רבי שמעון‬
‫בן יוחאי‪ ,‬שיצא חוצה לארץ ובא עשיר‪ ,‬והיו התלמידים רואין אותו‬
‫ומקנאין בו‪ ,‬והיו מבקשים אף הם לצאת לחוצה לארץ‪ .‬וידע רבי‬
‫שמעון‪ ,‬והוציאן לבקעה אחת של פגי מדון והתפלל ואמר‪ :‬בקעה‪,‬‬
‫בקעה! התמלאי דינרי זהב! התחילה הבקעה מושכת דינרי זהב‬
‫לפניהן‪ .‬אמר להם‪ :‬אם זהב אתם מבקשים‪ ,‬הרי זהב‪ ,‬טלו לכם! אלא‬
‫היו יודעין‪ :‬כל מי שהוא נוטל עכשיו‪ ,‬חלקו של עולם הבא הוא נוטל!‬
‫שאין מתן שכר התורה‪ ,‬אלא לעוה"ב‪ .‬הוי‪" :‬ותשחק ליום אחרון"‬
‫)משלי ל"א(‪.‬‬
‫לימד בכאן רבי שמעון‪ ,‬יסוד עצום ונפלא‪ :‬ההסתכלות בדברים מתוך‬
‫ראייה רגעית ועכשווית‪ ,‬מעוותת ומרמה‪ .‬היא מעניקה לאדם תגמול‬
‫זמני על מעשהו אך עושקת ממנו את הטוב הצפון לו באמת! "אם‬
‫זהב אתם מבקשים‪ ,‬הרי זהב‪ ,‬טלו לכם! אלא היו יודעין‪ :‬כל מי שהוא‬
‫| ‪| 104‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫נוטל עכשיו‪ ,‬חלקו של עולם הבא הוא נוטל!‪"...‬‬
‫איש מן התלמידים הרבים שצפו על פני הבקעה‪ ,‬לא התכופף ליטול‬
‫ולו זהוב אחד‪ .‬הכול הבינו את המסר הפשוט והנפלא‪ ,‬שהוא בעצם‬
‫הסוד של כל החיים‪.‬‬
‫אנשים מאיימים לפרק את ביתם‪ ,‬משום רגע אחד בו לא כיבדה‬
‫אותם האישה כראוי לפי דעתם‪ .‬הם אצים רצים לחסל שותפות‬
‫עסקית ותיקה ופורייה‪ ,‬משום שיחה אחת בו זיהו תנועה של חוסר‬
‫הערכה בפני שותפם‪ .‬מתוך כעס של רגע‪ ,‬הם רומסים ידידויות‬
‫נושנות‪ ,‬מפלגים קהילות ומתסיסים מחלוקות‪.‬‬
‫מדמים הם להרוויח את הניצחון הזמני ואת מבט הבוז שיוכלו לשגר‬
‫לעבר יריבם‪ ,‬אך בחשבון הסופי‪ ,‬מפסידים את הבית‪ ,‬את השותפות‪,‬‬
‫את החברים ואת הקהילה‪.‬‬
‫האדם הרואה דברים מתוך מבט לעתיד‪ ,‬יעדיף לסלוח על העלבון‬
‫הרגעי‪ ,‬להתעלות מעל הכאב והסבל הזמניים‪ ,‬ובלבד להרוויח את‬
‫ההמשך שבוודאי יהיה טוב ומבטיח בהרבה‪.‬‬
‫'‬
‫כשנכנס רבי שמעון למערה תוך כדי מנוסתו מידי הרומיים‪ ,‬היה מצבו‬
‫עגום ומייאש‪ .‬פלוגות חיילים התפרשו בכל עבר‪ ,‬חיפשו אחריו‬
‫בשקידה ובלהיטות‪ .‬לא היה זה אלא עניין של זמן עד שיעלו על‬
‫עקבותיו ויחבשוהו בבית‪-‬האסורים‪...‬‬
‫לבדו ניצב באזור הצחיח‪ ,‬כשלכל מלא העין‪ ,‬אך ערבה משמימה‪ .‬אין‬
‫לחם ואין מים‪ .‬הנכסים היחידים שהיו להם‪ ,‬לו ולבנו‪ ,‬היו הבגדים‬
‫שלגופם‪ .‬כדי שלא יבלו‪ ,‬נאלצו לפושטם בכל עת לימודם‪ ,‬ולטמון‬
‫עצמם בחול‪ .‬גופו הקדוש של רבי שמעון נפצע לחלוטין מהמגע‬
‫| ‪| 105‬‬
‫| ל"ג בעומר והילולא דרשב"י |‬
‫הממושך בעפר‪ ,‬והוא התמלא בקעים וסדקים שותתי דם‪...‬‬
‫בתוך הישימון הלזה‪ ,‬צמח להם עץ חרובים‪.‬‬
‫הרמב"ם כותב )הלכות דעות פ"ד הי"א(‪ ,‬שהחרובים רעים עד מאוד‬
‫לעולם‪ ,‬והרי הם כחרבות לגוף! מדוע צמח להם לרבי שמעון ובנו‬
‫דווקא עץ חרובים?‬
‫הנה מספרת הגמרא )תענית כ"ג‪ (.‬על חוני המעגל‪ ,‬שהיה מצטער‬
‫בפירוש הכתוב‪" :‬שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו‬
‫כחולמים" )תהילים קכ"ו(‪ ,‬המתאר את גלות בבל בת שבעים השנה‪,‬‬
‫כחלום יעוף‪ .‬תמה‪ :‬כלום יש אדם חולם חלום אחד שבעים שנה?‬
‫ואלא בעל כורחך מתכוון הכתוב לחיי האדם שהם שבעים שנה‪,‬‬
‫כמאה"כ "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" )תהילים צ'(‪ ,‬והם כחלום‬
‫אחד ארוך‪ ,‬כמאמר‪" :‬כחלום יעוף ולא ימצאוהו ויודד כחזיון לילה"‬
‫)איוב כ'(‪ .‬איך ייתכן כזאת שתחשבנה כל שנותיו של האדם‪ ,‬כחלום‬
‫אין בו ממש?‬
‫האומנם כל חיי האדם הם לשווא? אם כן "על מה שווא בראת כל בני‬
‫אדם" )תהילים פ"ט(?‬
‫הלך בדרך‪ ,‬ומצא אדם נוטע עץ חרוב‪ .‬שאל אותו‪ :‬לכמה שנים נותן‬
‫החרוב את פירותיו? השיבו האיש‪ :‬לשבעים שנה! שאלו‪ :‬כלום ברי לך‬
‫שתחייה עוד שבעים שנה? תמה לעומתו האיש‪ :‬וכלום ראית את‬
‫העולם בשיממונו? דור הולך ודור בא‪ ,‬וכל דור זוכה לאכול את פירות‬
‫קודמיו‪ .‬כשם ששתל אבי אילנות בעבורי‪ ,‬שותל אף אנוכי בעבור‬
‫זרעי!‬
‫נרמז לו לחוני המעגל במשל החרוב‪ ,‬כי אמנם חיי האדם הינם כחלום‬
‫יעוף‪ ,‬אך דומים הם לחרוב הנותן את פירותיו לאחר שבעים שנה‪.‬‬
‫בשבעים השנים הראשונות‪ ,‬אולי לא ניתן לראות בתועלת ולקצור את‬
‫| ‪| 106‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫הפירות‪ ,‬אך לעתיד לבוא ואף לעיני הדורות הבאים‪ ,‬התועלת נחשפת‬
‫במלוא יפעתה ועץ השדה ייתן פריו‪.‬‬
‫הרי החרוב הינו המשל הנאות‪ ,‬המבטא את השקפת החיים הנאמנה‬
‫שלימד רבי שמעון לתלמידיו על גבי בקעת פגי מדון‪ .‬אל תדון את‬
‫הדברים לפי שעה! בחור‪ ,‬שא נא עיניך וראה‪ ,‬מה אתה בורר לך‪ ...‬ריווח‬
‫זמני מול הפסד נצחי‪ ,‬ועינוי רגעי מול אושר עולם!‬
‫מתוך המצב האפלולי בו מצא את עצמו רבי שמעון‪ ,‬צמח לו אפוא‬
‫דווקא חרוב! אנשים נוטעים עץ חרוב‪ ,‬לשם התועלת שתצמח ממנו‬
‫לאחר שבעים שנה‪ .‬נכון שהמציאות כעת קודרת ועגומה‪ ,‬אך ברבות‬
‫הימים יתגלו בוודאי הטובה והכדאיות שבסבל‪.‬‬
‫תניא‪ ,‬רבי שמעון בן אלעזר אומר‪ :‬אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים‬
‫בנה‪ ,‬סתור ואל תבנה‪ ,‬מפני שסתירת זקנים בנין ובנין נערים סתירה!‬
‫)מגילה ל"א‪ .(:‬מי שהוא זקן שכבר עשה את רוב שנותיו בעולם‪ ,‬יודע‬
‫שמה שנראה כסתירה בימי הבחרות‪ ,‬מתגלה בימי הזקנה כבניין‪.‬‬
‫הילדים אומרים‪ :‬בנה! אך כל בניינם הוא סתירה‪ .‬מה אומר הבחור?‬
‫"שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורותך והלך בדרכי לבך‬
‫ובמראי עיניך" )קהלת י"א(‪ ,‬והכתוב צווח‪" :‬ודע כי על כל אלה יביאך‬
‫האלוקים במשפט!"‪.‬‬
‫הרי הילדות והבחרות‪ ,‬הפך משל החרוב‪ ,‬כמאה"כ "כי הילדות‬
‫והשחרות הבל" )קהלת י"א(‪ .‬הפוך "חרוב"‪ ,‬והנה "בחור"‪...‬‬
‫'‬
‫| ‪| 107‬‬
‫| ל"ג בעומר והילולא דרשב"י |‬
‫מסירות נפש‬
‫"בר יוחאי ולשדה תפוחים‪ ,‬עלית ללקוט בו מרקחים"‪.‬‬
‫מצינו שהמשיל הקב"ה את כנסת ישראל לתפוח‪ ,‬כמאה"כ "וריח אפך‬
‫כתפוחים" )שה"ש ז'(‪ ,‬ואמרו במדרש )רבה שה"ש שם(‪ :‬למה היה‬
‫דומה ריחן? לריח שדה של תפוחים! וכשנכנס יעקב אצל יצחק אבינו‬
‫במקום עשו הרשע‪ ,‬נאמר‪" :‬וירח את ריח בגדיו ויברכהו‪ ,‬ויאמר ראה‬
‫ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'" )בראשית כ"ז(‪ ,‬אמרו בזוה"ק )ח"א‬
‫קמ"ב‪ :(:‬מה הוא אותו שדה? שדה תפוחים קדושים! וכן בגמרא‬
‫)תענית כ"ט‪ :(:‬אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה‬
‫דרב‪ :‬כריח שדה של תפוחים‪ .‬ועוד‪ ,‬כשיוצאים ישראל ממצרים‪ ,‬קורא‬
‫עליהם הכתוב‪" :‬תחת התפוח עוררתיך וגו'" )שה"ש ח'( )עי' סוטה‬
‫י"א‪.(:‬‬
‫מהו הסוד הנפלא הגנוז בשדה תפוחים‪ ,‬שהמשילו בו את כל הקדוש‬
‫והיקר?‬
‫הנה‪ ,‬המייחד את התפוח מכל שאר האילנות הוא‪ ,‬שבעוד בכל העצים‬
‫העלים נובטים לפני הפירות‪ ,‬הרי שהתפוח מקדים את עליו ויוצא‬
‫ראשונה‪.‬‬
‫התנהגות ייחודית זו‪ ,‬מורה על מידה גדושה של מסירות נפש‬
‫שקיימת בו בתפוח‪ .‬שכן אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע‬
‫שמכה אותו ואומר לו‪ :‬גדל! )בראשית רבה י'(‪ ,‬ומצינו שהפירות‬
‫פותחים בבכייה גדולה ותעל שוועתם אל האלוקים‪ :‬ריבונו של עולם!‬
‫הנך מצווה עלינו לצאת ממחבואינו ולבצבץ‪ ,‬ולפתח רובצים גדודי‬
‫מזיקים העומדים עלינו לכלותנו‪ .‬בעלי כנף וחרקים מעופפים‪ ,‬רוחות‬
‫| ‪| 108‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫סערה וממטרים‪ ,‬שן בהמות עם חמת זוחלי עפר‪...‬‬
‫מוחה הקב"ה דמעתם מעל לחיים ומשיב‪ :‬אל תראו כי לא תבושו!‬
‫הנה אנוכי שולח לפניכם מלאך‪ ,‬את הציץ והפרח‪ ,‬הם ילכו לפניכם‬
‫וישמשו לכם מגן מכל צרה ופורענות! אז ניאותים הפירות ויוצאים‬
‫בעקבות הפרחים לאור העולם‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬התפוח לא שת ליבו לכל הפורעים העומדים לבלעו חינם‪,‬‬
‫והוא כחתן יוצא מחופתו‪ ,‬ישיש כגיבור לרוץ אורח‪ ,‬מבלי להמתין‬
‫לפרחים שיצאו לפניו ויגנו על קיומו‪ .‬שש הוא ושמח לעשות רצון‬
‫קונו וחפץ צורו‪ ,‬אף במחיר מסירות נפש‪.‬‬
‫לזאת המשיל הקב"ה את ישראל במעמד הר סיני לתפוחים‪ ,‬כדברי‬
‫המדרש )רבה שה"ש ח'(‪" :‬תחת התפוח עוררתיך" )שה"ש ח'( למה לא‬
‫באגוז ואילן אחר? אלא כל אילן דרכו מוציא עליו תחלה ואחר כך‬
‫פירותיו‪ ,‬ותפוח זה מוציא פירותיו תחלה ואחר כך מוציא עליו‪ .‬כך‬
‫הקדימו ישראל עשייה לשמיעה שנאמר‪" :‬נעשה ונשמע" )שמות כ"ד(‪.‬‬
‫הרי חקל תפוחין קדישין‪ ,‬הוא השדה אשר ממנו נמשך הכוח‬
‫למסירות נפש לעשות את רצון הבורא ית"ש‪ ,‬והריח הנודף ממנו‪ ,‬הוא‬
‫הריח הקדוש עליו נאמר‪" :‬וירח ה' את ריח הניחוח" )בראשית ח'(‪ ,‬ריח‬
‫ניחוח אישה לה'‪ ,‬העולה לרצון מאישי ישראל ותפילתם‪ ,‬שמוסרים‬
‫נפשם על קידוש ה' בכל יום ויום פעמיים באהבה‪.‬‬
‫הוא שכשנכנס יעקב אבינו אל יצחק אביו‪ ,‬ועימו אותו ריח גן עדן‪,‬‬
‫תחת ריח שטף העיזים שנשא עימו עשו‪ ,‬קרא יצחק‪" :‬ראה ריח בני‬
‫כריח שדה אשר ברכו ה'"! מכיר אני בטיבו של אותו ריח‪ ,‬ואינו אלא‬
‫ריחו של שדה התפוחים המורה על בחינת מסירות נפש!‬
‫ואכן‪ ,‬מסירות נפש גדולה נדרשה ממנו מיעקב אבינו לקיים את ציווי‬
‫אימו‪ ,‬חרף חששו הכבד‪" :‬אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע‬
‫| ‪| 109‬‬
‫| ל"ג בעומר והילולא דרשב"י |‬
‫והבאתי עלי קללה ולא ברכה" )בראשית כ"ז(‪ .‬הוא דחה הצידה את‬
‫כל פחדיו‪ ,‬וכגיבור עשוי ללא חת‪ ,‬רץ לקיים את מצוות אימו‪.‬‬
‫כלל ישראל במצרים‪ ,‬אף הם גילו את אותה בחינה נעלה ומופלאה‪,‬‬
‫בחינת ריח הניחוח וריח אפך כתפוחים‪ ,‬שעה שנגד גזירת פרעה "כל‬
‫הבן הילוד היאורה תשליכוהו" )שמות א'(‪ ,‬הלכו והמליטו ילדיהם‬
‫ביערות תחת התפוח‪ ,‬כשהם משליכים נפשם מנגד ונשענים על‬
‫חסדיו של מקום‪.‬‬
‫וכן אמרו חז"ל )סוטה י"א‪ :(:‬בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור‪,‬‬
‫נגאלו ישראל ממצרים‪ .‬בשעה שהולכות לשאוב מים‪ ,‬הקדוש ברוך‬
‫הוא מזמן להם דגים קטנים בכדיהן‪ ,‬ושואבות מחצה מים ומחצה‬
‫דגים‪ ,‬ובאות ושופתות שתי קדירות‪ ,‬אחת של חמין ואחת של דגים‪,‬‬
‫ומוליכות אצל בעליהן לשדה‪ ,‬ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות‬
‫אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בין שפתים‪ ,‬שנאמר‪" :‬אם תשכבון‬
‫בין שפתים וגו'" וכו'‪ ,‬וכיון שמתעברות באות לבתיהם‪ ,‬וכיון שמגיע‬
‫זמן מולדיהן‪ ,‬הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח‪ ,‬שנאמר‪" :‬תחת‬
‫התפוח עוררתיך וגו'"‪ ,‬והקדוש ברוך הוא שולח משמי מרום‪ ,‬מי‬
‫שמנקיר ומשפיר אותן כחיה זו שמשפרת את הוולד וכו'‪ ,‬ומלקט להן‬
‫שני עגולין‪ ,‬אחד של שמן ואחד של דבש וכו'‪ ,‬וכיון שמכירין בהן‬
‫מצרים‪ ,‬באין להורגן‪ .‬ונעשה להם נס‪ ,‬ונבלעין בקרקע‪ ,‬ומביאין שוורים‬
‫וחורשין על גבן וכו'‪ ,‬לאחר שהולכין‪ ,‬היו מבצבצין ויוצאין כעשב‬
‫השדה‪ ,‬שנאמר‪" :‬רבבה כצמח השדה נתתיך" )יחזקאל ט"ז(‪.‬‬
‫בחינה נפלאה זו מצאנו ברבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬שניצב ללא חת מול‬
‫מרשיעי הברית‪ ,‬מהרסי מזבח ה'‪ ,‬ודיבר נגדם כל מה שבדעתו‪ :‬כל מה‬
‫שתקנו‪ ,‬לא תקנו אלא לצורך עצמם! תקנו גשרים וכו' )שבת ל"ג‪.(:‬‬
‫אחת הייתה עימו להשמיע את דבר ה' ברמה‪ ,‬מבלי לירא מפחד אויב‬
‫ומשואת רשעים כי תבוא‪.‬‬
‫| ‪| 110‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫כשנאלץ לברוח‪ ,‬שת אל המדבר פניו‪ .‬נטמן במערה אחת שלוש‬
‫עשרה שנה‪ ,‬בלי מזון ובלי מים‪ .‬שיקע את כל כולו בלימוד התורה‬
‫הקדושה‪ ,‬ועשה שבעים תיקונים יקרים מפנינים‪ .‬שאלת "מהיכן ירק‬
‫זה יחיה?" לא הטרידה אותו כלל! הנה קל ישועתי‪ ,‬אבטח ולא אפחד‪,‬‬
‫כי עזי וזמרת י‪-‬ה ה'‪ ,‬ויהי לי לישועה!‬
‫דבק בשדה התפוחים‪ ,‬וכל סביבותיו מלאו ניחוח נפלא של תפוחים‪.‬‬
‫הוי‪" :‬בר יוחאי‪ ,‬ולשדה תפוחים‪ ,‬עלית ללקוט בו מרקחים‪"...‬‬
‫'‬
‫חייב אדם לברך על הרעה‬
‫דברים הרבה אדם משתוקק להם מאוד ועושה כל טצדקי להשיגם‪,‬‬
‫ולא עולה בידו‪ .‬כיוון שתוחלתו נכזבת ומקבל עליו דין שמים באהבה‪,‬‬
‫פתאום ישועתו מופיעה ומשאלתו ניתנת לו‪.‬‬
‫ואיתא במדרש )רבה שהש"ר א' ל'(‪ ,‬מעשה באשה אחת בצידן‪,‬‬
‫ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה‪ .‬באו אצל רבי שמעון בן‬
‫יוחאי ברצונם להתגרש זה מזו‪ .‬אמר להם‪ :‬חייכם‪ ,‬כשם שנזדווגתם‬
‫זה לזה במאכל ובמשתה‪ ,‬כך אין אתם מתפרשים אלא מתוך מאכל‬
‫ומשתה‪ .‬הלכו בדרכיו ועשו לעצמן יום טוב‪ ,‬ועשו סעודה גדולה‪,‬‬
‫ושכרתו יותר מדאי‪ .‬כיון שנתיישבה דעתו עליו‪ ,‬אמר לה‪ :‬בתי‪ ,‬ראי כל‬
‫חפץ טוב שיש לי בבית וטלי אותו ולכי לבית אביך‪ .‬מה עשתה היא?‬
‫לאחר שישן‪ ,‬רמזה לעבדיה ולשפחותיה‪ ,‬ואמרה להם‪ :‬שאוהו במטה‬
‫וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא‪ .‬בחצי הלילה ננער משנתו‪ ,‬כיוון שפג‬
‫יינו‪ ,‬אמר לה‪ :‬בתי‪ ,‬היכן אני נתון? אמרה לו‪ :‬בבית אבא‪ .‬אמר לה‪ :‬מה‬
‫לי לבית אביך? אמרה לו‪ :‬ולא כך אמרת לי בערב‪ ,‬כל חפץ טוב שיש‬
‫בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך?! אין חפץ טוב לי בעולם יותר‬
‫| ‪| 111‬‬
‫| ל"ג בעומר והילולא דרשב"י |‬
‫ממך!‪ ...‬הלכו להם אצל רבי שמעון בן יוחאי‪ ,‬ועמד והתפלל עליהם‬
‫ונפקדו‪.‬‬
‫כיוון שאחר שהאדם מצדיק עליו את הדין ואומר‪' :‬ה' נתן ה' לקח יהי‬
‫שמו מבורך'‪ ,‬מיד נפתח לו פתח ישועה‪ .‬אמר להם רבי שמעון‪ :‬חייכם‪,‬‬
‫כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה‪ ,‬כך אין אתם מתפרשים‬
‫אלא מתוך מאכל ומשתה! והיינו שיקבלו עליהם באהבה ובלב שלם‬
‫את מצבם‪ ,‬כשם שקיבלו את הטובה בשעה שנזדווגו‪ .‬ובזכות מידה‬
‫טובה זו יזכו להיפקד בדבר ישועה ורחמים‪.‬‬
‫'‬
‫שליח עושה שליחותו‬
‫הרבה צריך האדם להשתדל לברר מהי המטרה אשר לשמה בא‬
‫לעולם‪ ,‬ולעמול עליה ולהשיגה במסירות נפש ובדביקות‪ ,‬ולא ישוב‬
‫לעולם האמת בבושת פנים כשליח שלא עשה שליחותו‪.‬‬
‫וכן מצאנו אצל אור ישראל‪ ,‬התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי‪,‬‬
‫שבעת אשר גילה את האידרא רבה והיה מזרז בזה תיקון העולם‬
‫במלכות ש‪-‬די‪ ,‬נתעוררו עליו דינים קשים ושלשה חברים נתבקשו‬
‫לישיבה של מעלה‪ .‬אעפ"כ אסף רבי שמעון בר יוחאי השבעה‬
‫הנותרים‪ ,‬והיה הולך ומגלה באוזניהם עוד סודות גנוזים ונפלאים‬
‫אשר עין לא ראתה באידרא זוטא‪.‬‬
‫וכל כך למה? היה רבי שמעון בר יוחאי אומר )שם באידרא זוטא(‪ :‬הן‬
‫עתה שעת רצון היא‪ ,‬ואני רצוני להיכנס בלי בושה לעולם הבא‪,‬‬
‫ומילים קדושות אלו שלא גיליתי עד עתה‪ ,‬חפצי לגלות כעת בפני‬
‫השכינה‪ ,‬שלא יאמרו‪ ,‬שבחיסרון הסתלקתי מן העולם!‬
‫| ‪| 112‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫רשב"י מסר נפש להשלים התיקון‪ ,‬וכן כל יהודי ויהודי צריך למסור‬
‫נפש באהבה רבה להשלים התיקון שלו‪ .‬והנה הרבה אנשים הולכים‬
‫ר"ל בחוסר מעש‪ ,‬תרדמת הזמן עליהם והם מכלים ימיהם באפס‬
‫וגירעון‪ ,‬ומה יעשו ליום פקודה כאשר יתבקשו להשיב הפיקדון‪ ,‬והנה‬
‫הם שבו כלעומת שבאו‪ .‬על כן יקח כל אדם מוסר בנתיבי חייו‬
‫הקדושים של רשב"י ויזדרז להשלים את תיקון נפשו‪.‬‬
‫| ‪| 113‬‬
‫שורשי המנהג‬
‫באוהלי צדיקים‬
‫הלכות והליכות לתגלחת‬
‫קדושת הזקן‬
‫מצוות ציצית‬
‫נטילת ידיים‬
‫כיסוי הראש‬
‫לימוד תורה‬
‫חנוך לנער‬
‫שורשי המנהג‬
‫נאמר במדרש )תנחומא(‪" :‬שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל‪,‬‬
‫ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים לה'" )ויקרא י"ט‪ ,‬כ"ג‪-‬‬
‫כ"ד(‪ ,‬הכתוב מדבר בתינוק‪' ,‬שלש שנים יהיה לכם ערלים'‪ ,‬שאינו יכול‬
‫להשיח ולא לדבר‪' ,‬ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש'‪ ,‬שאביו‬
‫מקדישו לתורה‪' ,‬הלולים לה'' מהו 'הלולים'? שמהלל לקדוש ברוך‬
‫הוא!‬
‫על יסוד דברי המדרש האלו‪ ,‬נהגו שלומי אמוני ישראל לגלח את‬
‫מחלפות ראשו של קטן שמלאו לו שלוש‪ ,‬כדי לקיים בו את מצוות‪:‬‬
‫"לא תקיפו פאת ראשכם"‪ .‬המנהג מופיע כבר בשנים קדומות ביותר‬
‫וכולנו יודעים על האר"י ז"ל שעלה עם בנו הקט בן השלש מביתו‬
‫שבמצרים אל הר מירון‪ ,‬כדי לקיים את התגלחת על ציון התנא‬
‫האלוקי רבי שמעון בר יוחאי‪ .‬כן ידוע לנו מהבעל שם טוב הקדוש‪,‬‬
‫שהכין את פאותיו של רבי שניאור זלמן מלאדי בעל ה'תניא' בהגיעו‬
‫לגיל שלש‪.‬‬
‫באוהלי צדיקים‬
‫בדברי הימים הקדומים של יושבי ארץ ישראל‪ ,‬מתואר המסע‬
‫המסורתי של יהודי הצפון ביום ל"ג בעומר‪ ,‬כשילדיהם הקטנים‬
‫| תגלחת וחינוך הבנים |‬
‫רכובים על כתפיהם‪ ,‬הולכים לגזוז את תלתליהם הזהובים על ציון‬
‫רשב"י‪ .‬באותה שעה יורדים בני ירושלים אל קברו של שמעון הצדיק‪,‬‬
‫משיירי כנסת הגדולה‪ ,‬לחוג את שמחת התגלחת במחיצתו‪ .‬קול‬
‫מצהלות מלווה את המעמד הקדוש ורגליהם של חסידים ואנשי‬
‫מעשה אף נישאות בריקוד סוחף‪ .‬הרידב"ז בספרו‪ ,‬מתייחס לשאלה‬
‫המגיעה אליו מאדם שנדר לגלח את בנו על קברו של שמואל הנביא‪,‬‬
‫והדבר נמנע ממנו עקב השתלטות הערבים‪ ...‬מסתבר אפוא‪ ,‬שבכל‬
‫הדורות היו ציוני צדיקים המיקום המועדף לקיום מנהג התגלחת‬
‫וראשית הכנסתו של התינוק לחינוך‪ .‬שמא היה בדבר כדי לעורר זכות‬
‫נוחי עדן למען התינוק העושה את צעדיו הראשונים בדרך התורה‪.‬‬
‫והנח להם לישראל‪ ,‬אם לא נביאים הם בני נביאים הם שתפסו מנהג‬
‫אבותיהם בידיהם לקיים את מנהג התגלחת על קבר רשב"י ביום ל"ג‬
‫בעומר‪ .‬דורשי רשומות אף מצאו רמז נאה לכך‪ :‬נאמר בכתוב )ויקרא‬
‫י"ג ל"ג(‪" :‬והתגלח" הגימ"ל רבתי‪ ,‬לאמור‪ :‬בהגיע התינוק לג' שנים‪,‬‬
‫גלח את שערותיו ב‪-‬ל"ג!‬
‫'‬
‫הלכות והליכות לתגלחת‬
‫בדבר המועד הנכון לקיום מנהג התגלחת‪ ,‬פשטו מנהגים רבים‬
‫בתפוצות ישראל‪ .‬לצד המנהג הוותיק לקיים את המעמד במלאות‬
‫לתינוק שלש ועל פי דברי המדרש‪ ,‬נפוץ לו מנהג אחר לקיים את‬
‫התגלחת בגיל שנתיים‪ .‬אחרים הקדימו עוד‪ ,‬וגזזו לילד את מחלפותיו‬
‫בעת מלאו לו תשעה ירחים‪.‬‬
‫היו שהקפידו שלא לגזוז שערה מראשו של הילד עד מלאות לו שלש‬
‫וקיום התגלחת בשמחה‪.‬‬
‫'‬
‫| ‪| 118‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫קודם התגלחת נהגו לקחת את חתן השמחה אל צדיקי הדור שיפתחו‬
‫בתגלחתו תחילה וגם יאצילו עליו מברכות קודשם‪.‬‬
‫התגלחת תיעשה בשעות היום‪ ,‬ואחר תפילת שחרית מה טוב‪ .‬אכן‪,‬‬
‫ל"ג בעומר הוא יום שכולו ארוך והליל שלו מאיר באור יקרות‪ ,‬לכן‬
‫ניתן לקיים בו את התספורת אף בלילה‪.‬‬
‫אין ראוי לגזוז שיער או ציפורניים בבית הכסא ובבית המרחץ‪,‬‬
‫שהדינים שורים בהם ועלולים להזיק ח"ו‪.‬‬
‫אין חשש ביזוי בית הכנסת בקיום התגלחת בקבר רשב"י או על שאר‬
‫ציוני צדיקים‪ ,‬אף אם קיימים בתוכם בתי מדרש‪ .‬אמנם‪ ,‬אין ראוי‬
‫להשלים את התגלחת על הציון‪.‬‬
‫'‬
‫התגלחת אינה עניין של מה בכך‪ ,‬כי אם מעמד חינוכי רב משקל‬
‫ובעל השפעה גדולה על נפש הנער‪ .‬בדרך אל הספר יחדיר האב בבנו‬
‫שמחה של מצווה ויסבר את אוזנו בדבר מצוות תורתנו הקדושה‬
‫והזכות הגדולה שנפלה בחלקנו להימנות עם בני אל חי‪ .‬כל מצווה‬
‫מקרבת את האדם אל השי"ת‪ ,‬על אחת כמה וכמה המצווה הראשונה‬
‫בחיים‪ ,‬כמה וכמה יש לך לשמוח ביום זה‪ ,‬ילדי הקט‪ ,‬ולשבח לבורא‬
‫עולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה‪...‬‬
‫ראוי שיקיים את התגלחת לבנו בעצמו משום מצווה בו יותר‬
‫מבשלוחו‪ .‬אם נבצר ממנו הדבר‪ ,‬תלך האם עם הילד‪.‬‬
‫צדיקים הקפידו כל ימיהם שלא להסתפר ולהתרחץ באמצעות נוכרי‪.‬‬
‫על אחת כמה וכמה שיש להיזהר בתספורת זו הראשונה של ילד‬
‫ישראל‪ ,‬שלא תהיה על ידי גוי‪ .‬ומה טוב שיהיה הספר הזה ירא שמים‪,‬‬
‫שאז תהיה המצווה כולה בקדושה‪ .‬אשריו ואשרי חלקו של ילד זה‪.‬‬
‫'‬
‫| ‪| 119‬‬
‫| תגלחת וחינוך הבנים |‬
‫טרם יתחיל הספר במלאכתו‪ ,‬יפריש פרוטה לצדקה והוא עניין נפלא‪.‬‬
‫אחדים נהגו לתת את הפרוטה המופרשת בידי הקטן כדי שיטילנה‬
‫לתוך קופה של צדקה‪.‬‬
‫ובעת עומדו כך מוכן ומזומן לחנוך את הילד לתורה‪ ,‬יישא תפילה‬
‫ממעמקי ליבו‪" :‬ריבונו של עולם‪ ,‬הננו מוכנים לקיים מנהג ישראל‬
‫בניך לגלח שער בננו בן ג' השנים ולהניח לו פאה לקיים בו מצוות‬
‫חינוך של 'לא תקיפו פאת ראשכם'‪ .‬וכבר רמזו עבדיך חכמי ישראל‬
‫במדרש על הכתוב "שלש שנים יהיה לכן ערלים לא יאכל‪ ,‬ובשנה‬
‫הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים לה'"‪ .‬יהי רצון שתחילת חינוכו‬
‫זה שאני מחנכו כרצונך‪ ,‬יהיה לנחת רוח לפניך"‪.‬‬
‫ומתחיל לגזוז ממקום תפילין‪ ,‬ואומר לקטן‪ :‬הבט וראה‪ ,‬כאן הוא‬
‫מקום התפילין! וכשיבוא אל פאות הראש יאמר‪ :‬כעת הננו מניחים‬
‫פאות הראש שציווה השי"ת לבל נגזזן‪ ,‬כדי שלא נידמה לגויים אשר‬
‫סביבותינו וגם שלא נשחית את תואר פנינו‪ .‬וישוב ויאמר בשמחה‬
‫גדולה‪' :‬כאן מקום הפאות!'‪' ,‬כך אמרה תורה!'‪' ,‬כך ציווה ה'!'‪ ,‬וחזקה‬
‫על דיבורים אלו שיחדרו בלב הרך ויחרשו בו תלמים עמוקים של‬
‫אמונה תמימה‪.‬‬
‫'‬
‫מהו שיעור אורכן הרצוי של פאות הראש? הרה"ק רבי יואל מסאטמר‬
‫זי"ע אמר‪ ,‬כי אין צורך לגדל הפאות למטה מן הסנטר‪ .‬בכל אופן‪ ,‬ראוי‬
‫לאדם לסדר פאותיו יפה יפה באופן שתשווינה לו מראה נוח ומיושב‪.‬‬
‫פאות סתורות אינן מוסיפות עדינות למראהו של בן עליה‪.‬‬
‫גם אם חל יום הולדתו השלישי של התינוק ביום תענית‪ ,‬מגלחים‬
‫אותו בו ביום ואין חוששים‪ .‬רק בימי 'בין המצרים' אין ראוי לקיים‬
‫התגלחת ומוטב לדחותה לאחר תשעה באב‪ .‬ביום 'ראש חודש' אין‬
‫| ‪| 120‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫להסתפר עפ"י צוואת רבי יהודה החסיד‪ ,‬לכן נכון לדחות התגלחת‬
‫למחרתו‪.‬‬
‫גם תאומים יתגלחו ביום הולדתם ואין מקום לחשוש לעין הרע‬
‫משום כך‪ .‬ונכון להפסיק בין השניים ולומר "המלאך הגואל אותי מכל‬
‫רע יברך את הנערים וגו'"‪.‬‬
‫על מי ששורף ציפורניים אמרו חז"ל שנקרא 'חסיד'‪ .‬למה? כיוון‬
‫ששריפת שיער וציפורניים מעוררת את הדינים ביותר‪ ,‬וכשבא יהודי‬
‫ושורף ציפורניו למרות זאת‪ ,‬הרי הוא כבר ממש 'חסיד'‪ .‬אנו נזהרים‬
‫בדבר ומשתדלים שלא לשרוף לא שיער ולא ציפורניים‪ .‬לזאת ימצא‬
‫ייעודים אחרים לשיער הגזוז‪ .‬כמה יקר וחביב המנהג שנהגו שלומי‬
‫אמוני ישראל לשקול כסף או זהב כנגד השערות שנגזזו ולהפריש‬
‫תמורתן לצדקה‪ .‬וודאי גדול כוח המצווה לפתוח את לב הנער לתורה‬
‫ולאהבת ה' ואך טוב וחסד ירדפוהו כל ימי חייו‪.‬‬
‫'‬
‫אחר התגלחת מגישים מגדנות ומשקאות לכבוד המצווה ושמחים‬
‫שמחה גדולה‪ .‬אם הזמן הוא יום הילולת רבי שמעון‪ ,‬סוחפים את‬
‫הקטן לתוך שמחת ההילולא ומקדשים את איבריו בריקוד ופיזוז‬
‫לכבוד התנא האלוקי‪ .‬השמחה היא הסגולה הגדולה ביותר לקדושת‬
‫המחשבה‪ ,‬וכשזוכים להכניס בליבו של הילד שמחה של קדושה בגיל‬
‫כה צעיר‪ ,‬שורפים בכך הרבה מחמדות ילדותו‪.‬‬
‫נחלקו הפוסקים האם חיוב נטילת ידיים לאחר תספורת‪ ,‬חל גם על‬
‫הגוזזים את שער ראשו של הקטן‪ .‬להלכה הקלו‪ ,‬וראינו מגדולי‬
‫ישראל משתדלים לגזוז ללא מגע בשערות עצמן‪ ,‬כשבכך הם‬
‫נפטרים מנטילה לכל הדעות‪ .‬אמנם‪ ,‬לקטן עצמו וודאי ראוי ליטול‬
‫ידיים‪ .‬ידועים דברי הפוסקים כי מי שאינו נוטל ידיו אחר גזיזת שער‬
‫או נטילת ציפורניים‪ ,‬מסתכן בפחדים ל"ע‪.‬‬
‫'‬
‫| ‪| 121‬‬
‫| תגלחת וחינוך הבנים |‬
‫קדושת הזקן‬
‫כמה וכמה קדושה יש בשיער הפאות והזקן‪ .‬לו היו בני אדם יודעים‬
‫אלו עניינים נוראים גנוזים ורמוזים בכל קווצת שיער מן הדיקנא‬
‫קדישא‪ ,‬כי אז חסים היו עליה כל כך‪ .‬שיער הזקן הוא מקור השפע‬
‫והרחמים של האדם‪ ,‬כשם שנרמז בכתוב‪" :‬כשמן הטוב על הראש‬
‫יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מידותיו‪ ,‬כטל חרמון שיורד על‬
‫הררי ציון‪ ,‬כי שם ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם" )תהילים‬
‫קל"ג(‪ .‬פאות הראש‪ ,‬אף הן אור יקר ונעים שנרמזים בו שמות הקודש‬
‫הממתיקים את הדינים‪ ,‬ומהם נמשכים כל רחמי הדיקנא כמבואר‬
‫במקובלים‪ .‬וראה נא ראה את שכתב רבי אברהם אזולאי בספרו 'חסד‬
‫לאברהם' )מעין ז' נהר י"ג(‪' :‬ודע כי שערות פאות הראש רומזות‬
‫לכוחות אלוהיות של טהרה‪ ,‬ולכן צוותה התורה לא תקיפו פאת‬
‫ראשכם‪ ,‬שאסור לגלחן עם שער הראש‪ ...‬וחמש פאות הן בזקן‪ ,‬ב'‬
‫בראש לחי העליון אחת בימין ואחת בשמאל‪ ,‬ושתים פאות אלו‬
‫סמוכות אצל פאות הראש כנזכר‪ ,‬ושתים פאות בשני ראשי לחי‬
‫התחתון אחד מימין ואחת משמאל‪ ,‬ואחת באמצע הזקן הנקרא‬
‫'שיבולת'‪ ,‬שהוא במקום אמצע לחי תחתון שהוא כנגד הגרון‪ ,‬וכל‬
‫שערות שבחמש אלו הפאות הן רומזות לכוחות אלוהיות כמו השערות‬
‫שבשתי פאות הראש‪ ,‬ואסור לגלחן‪ ,‬שכל שער שבשבע פאות אלו‪ ,‬הוא‬
‫כסא לשבעה כוחות הטהרה לחול עליו בהיותו טהור'‪.‬‬
‫מעתה תדע כי כל הארת הרחמים השופעת על האדם‪ ,‬תלויה בשתי‬
‫פאות ראשו‪ ,‬ואחר כך יורד השפע ונמשך דרך שערות הזקן‪ ,‬עד‬
‫שזוכה לראות עין בעין בחסד ה' ורחמיו על כל מעשיו‪ .‬פאות הראש‬
‫הן גם שמירה עליונה והולכות לפני האדם אחר פטירתו להשבית‬
‫אויב ומתנקם‪.‬‬
‫כבוד קדושת זקיננו האדמו"ר רבי מאיר אבוחצירא זי"ע‪ ,‬היה חס על‬
‫פאותיו כל כך‪ ,‬שכל משך התספורת היה מניח ידיו בחרדה על צדעיו‬
‫| ‪| 122‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫כדי ששערה מן הפאות הקדושות לא תיפול ארצה‪ ...‬פעם הזדעק‬
‫בעיצומה של התספורת כלפי הספר‪ :‬הפאות! הפאות! ואולי לא הבחין‬
‫הספר שנגע בלי משים בפאות ולצדיק נגרם צער גדול‪ .‬פגעת לי‬
‫בפאות! הפטיר בכאב‪ .‬הספר התכחש‪ :‬לא פגעתי! אך הצדיק מצא‬
‫שערה והניחה בחרדת קודש בתוך ספר תהילים‪ ...‬את נימי זקנו‬
‫התלושים היה מניח בחמלה רבה בין דפיו הספוגים של תהילים‬
‫החיד"א שבביתו‪.‬‬
‫'‬
‫מצוות ציצית‬
‫תיכף לאחר התגלחת מחנכים את הקטן למצוות ציצית‪ .‬יש מקדימים‬
‫ומלבישים לקטן ציציות מיד לאחר הכנסתו בבריתו של אברהם‬
‫אבינו‪ ,‬ואחרים המתינו עד שיידע לשמר בגדיו בנקיות‪.‬‬
‫כמה גדולה מעלת קדושת הציצית‪ .‬אחד הצדיקים המפורסמים היה‬
‫ממרר רבות בבכי אחר לידתו‪ .‬אביו שכבר נואש מלדעת את פשר‬
‫בכיו פנה להיוועץ באביו שלו‪ ,‬אף הוא מגדולי הצדיקים‪ ,‬כדת מה‬
‫לעשות‪ .‬הצדיק אמר‪ :‬הילד הזה‪ ,‬יש לו נשמה גבוהה‪ .‬היא חפצה‬
‫להתעטף בציצית! ומרגע שעטפו את הילד בארבע כנפות‪ ,‬חדל‬
‫לבכות וחיוך של שביעות רצון פשט על פניו הזכות‪...‬‬
‫ציצית היא מלשון הצצה‪ .‬הכתוב אומר‪" :‬וראיתם אותו וזכרתם את כל‬
‫מצוות ה' ועשיתם אותם" )במדבר ט"ו‪ ,‬ל"ט(‪ .‬באמצעות הציצית אנו‬
‫נזכרים בהשי"ת גם אם יעבור עלינו מה‪ .‬בזמן שידענו חילזון מהו‪,‬‬
‫זכינו לקיים אף את מצוות התכלת‪ ,‬שתכלת דומה לים וים דומה‬
‫לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד‪ ,‬וכך הולך אדם ומציץ בזיו שכינתו‬
‫יתברך דרך הגדילים הקשורים לארבע כנפות כסותו‪ .‬חכמינו זיכרונם‬
‫לברכה מספרים לנו מעשה באדם אחד שהיה זהיר מאוד במצוות‬
‫| ‪| 123‬‬
‫| תגלחת וחינוך הבנים |‬
‫ציצית‪ .‬פעם עמד לעבור על עבירה חמורה מאוד וכמעט שלא נפל‬
‫בשאול תחתית‪ ,‬באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו‪ .‬תפס עצמו‬
‫ונמלט‪ .‬שאלוהו‪ :‬מה קרה? אמר‪ :‬מצווה אחת ציונו ה' אלוקינו וציצית‬
‫שמה‪ ,‬וכתוב בה "אני ה' אלוקיכם" שתי פעמים‪ .‬אני הוא שעתיד‬
‫ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר‪ .‬עכשיו נדמו עלי כארבעה‬
‫עדים!‪...‬‬
‫ארבע הציציות שהאיש היה זהיר בקיומן‪ ,‬התייצבו פתאום מולו‬
‫בשורה ופקחו כנגדו ארבע זוגות עיניים‪ .‬בוחנות‪ ,‬חודרות‪ ,‬פולחות‬
‫כליות ולב‪ .‬יש להן עיניים לציציות‪ ,‬עיניים תכולות‪ ,‬והן מציצות‪ ...‬כך‬
‫ניצול האיש ממוות לחיים‪ ,‬וכך יכול כל יהודי לצאת ממוות לחיים‬
‫בכוח מצוות ציצית‪.‬‬
‫בציצית כתוב "למען תזכרו"‪ .‬כשאדם מבקש להיזכר‪ ,‬הוא נושא את‬
‫עיניו למעלה‪ ...‬הציצית נושאת את עינינו לאבינו שבשמים‪ .‬ומה קורה‬
‫אז? הן שאלו חז"ל על נחש הנחושת )ר"ה כ"ט‪ :(.‬וכי נחש ממית או‬
‫נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את‬
‫ליבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין! הציצית מזכירה בכל שעה כי‬
‫עיני השי"ת משוטטות בכל הארץ‪ ,‬והנה זה עומד אחר כותלנו משגיח‬
‫מן החלונות מציץ מן החרכים‪ .‬ואז גם אנו מציצים מן החור‪ ,‬עולים‬
‫ומטפסים בהדרגה‪ .‬תכלת דומה לים‪ ,‬ים דומה לרקיע‪ ...‬עד שאנו‬
‫זוכים לדבק עצמנו חזרה במקור מחצב נשמתנו תחת כסא הכבוד‪.‬‬
‫העידו תלמידי הבעל שם טוב‪ ,‬כי לציציותיו של רבם היו חיים‪ .‬הן נעו‬
‫מאליהן והעידו כי השי"ת משגיח על נבראיו בכל עת ובכל שעה‪.‬‬
‫'‬
‫| ‪| 124‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫נטילת ידיים‬
‫נהגו ליטול לתינוק את ידיו אחר התפנותו לצרכיו‪ ,‬רק מאחר ברית‬
‫המילה‪.‬‬
‫לגבי נטילת ידיים שחרית להעברת רוח הטומאה‪ ,‬נחלקו הדעות‬
‫והמנהגים‪ .‬יש שהקפידו על כך מעת היות התינוק בן חודש; יש‬
‫שהקפידו רק מגיל שנה; יש שהמתינו לשעה שכבר נוטל בידיו דברי‬
‫מאכל ואנו מורים ליטול את ידיו משעה שמגיע לתבונה‪.‬‬
‫כיסוי הראש‬
‫מעת הגיע הילד לגיל ‪ 3‬יחבשו לו כיפה וישגיחו שלא תמוש מראשו‪.‬‬
‫גם בדבר זה נמצאו מנהגים שונים‪ :‬בעוד בכמה קהילות המנהג‬
‫לכסות את ראשו של הילד מרגע שהוא מתחיל לצעוד בכוחות עצמו‪,‬‬
‫אחרים מקדימים עוד יותר‪ ,‬ונותנים לו כיפה כשהוא עדיין מוטל‬
‫בעריסה‪ .‬נוהג קדוש זה לא פשט כמובן בקרב עמך בית ישראל‪ ,‬כי‬
‫אם בין משפחות הצדיקים שנהגו גינוני קדושה מיוחדים‪.‬‬
‫כיסוי הראש מביא את האדם לידי פחד וכניעה מפני מי שאמר והיה‬
‫העולם ועיניו פקוחות על כל דרכי בני אדם‪ ,‬וכשם שאמרו חז"ל‬
‫)קידושין ל"א‪ (.‬ברב הונא בריה דרב יהושע‪ ,‬שלא היה מהלך ארבע‬
‫אמות בגילוי ראש‪ .‬אמר‪ :‬שכינה למעלה מראשי! וכן כתב ה'מגן‬
‫אברהם'‪ ,‬כי הכיפה מטילה מורא שמים בליבו של אדם‪ .‬בספר בן‬
‫יהוידע כתב כי הכיפה היא שמירה כנגד החיצונים שדרכם לילך‬
‫ערומים ולאחוז במי שמהלך בגילוי ראש‪.‬‬
‫כמה יש להיזהר שלא להלך בגילוי ראש אפילו רגע אחד‪ .‬האחים‬
‫הקדושים לבית שפירא‪ ,‬צאצאיו של קודש הקדשים רבי פנחס‬
‫מקאריץ‪ ,‬שהיו בעליו של דפוס סלאוויטא‪ ,‬נתפסו פעם בעלילה‬
‫| ‪| 125‬‬
‫| תגלחת וחינוך הבנים |‬
‫זדונית ומרושעת שטפל עליהם חסר לב‪ ,‬והושת עליהם לעבור בין‬
‫שני טורי חיילים ששוטים בידיהם והם מלקים בכל כוחם‪ .‬בעוד אחד‬
‫האחים צועד על המסלול והמגלבים רודים בגופו הזך‪ ,‬עצר לפתע על‬
‫עומדו ורכן ארצה‪ .‬הקלגסים לא האמינו למראה עיניהם‪ .‬במקום לרוץ‬
‫בכל הכוח כדי לשרוד את התופת‪ ,‬היהודי מוצא לו זמן לעצור ועוד‬
‫לרכון ארצה‪ ...‬רק אחיו הצדיק הבין‪ :‬הכיפה‪ .‬הכיפה נשמטה מראשו‬
‫של אחיו והוא לא הואיל ללכת פסיעה אחת בגילוי ראש‪ ,‬גם במחיר‬
‫עוד כמה עשרות צליפות‪ ...‬וכמו שאמר רבן גמליאל לתלמידיו‪ :‬אינני‬
‫שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת!‬
‫'‬
‫חכמינו ז"ל )שבת קנ"ו‪ (:‬מספרים באחד האמוראים שבהיותו ילד קט‪,‬‬
‫אמרו החוזים בכוכבים לאימו‪ :‬זה הילד יגדל גנב! מאותו יום הייתה‬
‫מכסה את ראשו ומצווה עליו בכל עת מצוא‪ :‬כסה את ראשך כדי‬
‫שיהיה עליך מורא שמים! והוא לא היה יודע טעמו של דבר‪ ,‬רק מעת‬
‫לעת ראה את אימו שופכת צקון לחשה בפני היושב במרומים שיחוס‬
‫על נפש ילדה ויצילו מרדת שחת‪ .‬הילד גדל ונעשה תלמיד חכם‬
‫מופלג וירא שמים מרבים‪ .‬פעם אחת היה יושב וגורס במשנתו תחת‬
‫דקל אחד‪ ,‬ולפתע נשרה גלימתו וכיפתו נשמטה‪ .‬אותו רגע ראו עיניו‬
‫אשכול תמרים תולה מן הדקל‪ ,‬וללא סולם או כסא זינק אל צמרות‬
‫האילן וכרת את האשכול בשיניו‪ ...‬כה עז היה יצר הגניבה שקינן בו‬
‫וכה גדול היה כוחה של הכיפה שעל ראשו‪ ,‬שהצליחה לכבות את‬
‫תבערת היצר‪.‬‬
‫רבינא היה יושב לפני רבי ירמיה מדיפתי‪ .‬חלף לפניהם אדם ולא היה‬
‫מכסה ראשו‪ .‬אמר רבינא‪ :‬כמה חצוף אותו האיש‪ .‬אמר לו רבי ירמיה‪:‬‬
‫שמא הינו ממתא מחסיא‪ ,‬שליבם של תושביה גס בתלמידי חכמים‪.‬‬
‫במדרש רבה )ויקרא י"ט ד'( דורשים חז"ל‪" :‬בעצלתיים ימך המקרה"‬
‫)קהלת י'(‪ :‬על ידי שהאדם הזה 'מתעצל' לכסות את ראשו כראוי‪,‬‬
‫| ‪| 126‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫'ימך המקרה'‪ ,‬הרי הוא נעשה דאומטיקוס )כומר!(‪.‬‬
‫ועוד מעשה שסיפרו חז"ל במסכת כלה )פרק א'(‪ :‬פעם אחת היו‬
‫זקנים יושבין בשער ועברו לפניהם שני תינוקות‪ ,‬אחד כיסה את ראשו‬
‫ואחד גילה את ראשו‪ .‬זה שגילה את ראשו‪ ,‬רבי אליעזר אומר‪ :‬ממזר‪.‬‬
‫רבי יהושע אומר‪ :‬בן הנדה‪ .‬רבי עקיבא אומר‪ :‬ממזר ובן הנדה‪ .‬עשה‬
‫רבי עקיבא מה שעשה ונתגלה כי כנים דבריו ובאותה שאמרו‪ :‬ברוך‬
‫ה' אלוקי ישראל אשר גילה סודו לרבי עקיבא בן יוסף‪.‬‬
‫'‬
‫שיעור הכיפה‪ ,‬כדי שתכסה את רוב הראש‪ ,‬כי בכך ניכרת אכן כניעת‬
‫חיל ונמיכות רוח‪.‬‬
‫לימוד תורה‬
‫אמרו חז"ל במסכת סוכה )מ"ב‪ (.‬קטן היודע לדבר‪ ,‬אביו מלמדו תורה‬
‫וקריאת שמע‪ .‬תורה מה היא? "תורה ציווה לנו משה מורשה קהלת‬
‫יעקב" )דברים ל"ג ד'(‪ .‬כמו כן ילמדו פסוק ראשון של קריאת שמע‪:‬‬
‫"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" )דברים ו' ד'( ופסוק‪" :‬שמע בני‬
‫מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך" )משלי א' ח'(‪.‬‬
‫כתב הרמ"א כי חובה על האב ללמד את בנו את אותיות הא"ב‪ .‬אם‬
‫לא יוכל לקיים המצווה בגופו‪ ,‬יקיימנה על ידי שליח‪ .‬את ראשית‬
‫לימוד האותיות‪ ,‬כדאי לקבוע לחג השבועות שהוא עת קבלת התורה‬
‫וזמן מוכשר להבין ולהשכיל בדברי תורה‪.‬‬
‫כשמברך הקטן ברכות התורה לקראת הלימוד‪ ,‬ניתן לענות אמן על‬
‫ברכתו ואינה נחשבת אמן יתומה‪.‬‬
‫אם כי הלימוד עם הקטן חשוב עד למאוד וגם אין העולם מתקיים‬
‫| ‪| 127‬‬
‫| תגלחת וחינוך הבנים |‬
‫אלא בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן‪ ,‬יש לנקוט משנה‬
‫זהירות לא לבלבל את דעת המתפללים על ידי הבאת קטנים להיכל‬
‫בית הכנסת‪ .‬בתפילות ומעמדים שנוכחות קטנים עלולה להפריע‪,‬‬
‫רצוי לשדל את הקטן בדברים להישאר בבית ובכך תיזקף תפילת‬
‫המבוגרים אף לזכותו‪.‬‬
‫'‬
‫חנוך לנער‬
‫חוב קדוש על כל יהודי ויהודי לחנך את בניו ואת בנותיו בדרך‬
‫אבותינו הקדושים‪ ,‬דרך התורה והאמונה המסורה מדור דור‪ .‬וכשם‬
‫שהשתבח הקדוש ברוך הוא באברהם אבינו‪" :‬כי ידעתיו למען אשר‬
‫יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"‬
‫)בראשית י"ח‪ ,‬י"ט(‪.‬‬
‫אמרו צדיקים‪ :‬למה נסמכה מצוות "ושננתם לבניך" למצוות‬
‫"וקשרתם לאות על ידיך"? ללמדך כי כשם שאין להסיח דעת מן‬
‫התפילין אף לרגע‪ ,‬כך אסור להסיח דעת מחינוך הבנים אפילו לרגע‪.‬‬
‫חינוך אינו מסתכם בלימוד עם הנער או בהרבצת מוסר‪ .‬חינוך הוא‬
‫דרך חיים‪ .‬חיים במתכונת של חינוך‪ ,‬כשהכוונה לכך שקודם כל‬
‫מעשה מוקדשת מחשבה להשלכות החינוכיות הנגזרות ממנו‪ .‬חיי‬
‫חינוך הם חיים רצופי תפילות ובקשות מעומק הלב על דורות ישרים‬
‫מבורכים‪ .‬אומנות החינוך היא דבר גדול‪ ,‬אך הדבר המכריע בהצלחת‬
‫הצאצאים הוא ללא ספק כוח התפילה‪ .‬אין ערוך לכוח דמעותיה של‬
‫אשה כשרה השופכת שיח בזמן הדלקת נרות לזרע ברך ה'‪ ,‬או לאיש‬
‫כשר המכתת רגליו על קברות צדיקים בתחינה להצלחת בניו בתורה‪.‬‬
‫'‬
‫| ‪| 128‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫המבשלות בביתו של זקננו רבי משה אהרן פינטו זכר צדיק לברכה‪,‬‬
‫נדהמו פעם לגלותו רוכן על גבי הסירים שעל האש ומגיס בתוכם‪...‬‬
‫מה קרה? נחרדו הסובבים ורבי משה אהרן נשא לעברם עיניים‬
‫דומעות‪ :‬אני מתפלל לפני ה' שהאוכל הזה שייכנס במעיהם של‬
‫ילדיי‪ ,‬יביא אותם לקדושה ולטהרה ויסייע בידם להבין את דברי‬
‫תורתנו‪.‬‬
‫וכשמצא ה'חפץ חיים' לעת זקנותו את ספר התהילים של אימו‪ ,‬אחז‬
‫בו באהבה ופרץ בבכי בין דפיו‪ .‬לתלמידים הנסערים אמר‪ :‬לולא‬
‫דמעותיה של אימי‪ ,‬לא הגעתי עד הלום!‬
‫'‬
‫יש רעה חולה תחת השמש‪ ,‬שבני אדם טרודים דוחקים מלפניהם את‬
‫חובת חינוך ילדיהם לתורה ואומרים בליבם‪ :‬לכשיגדל נמצא פנאי‬
‫לחנכו! עתה הלא הוא ממילא קטן ולא מבין‪ ...‬ומי יגלה את אוזנם כי‬
‫החינוך האמיתי מתחיל מן המסד‪ .‬כשאמונת אומן תמימה מפכה‬
‫בנפש הילד וליבו פתוח להכיל תחושות נעלות כשל אהבת ה' ויראתו‪.‬‬
‫כשהילדים מתחילים להבין‪ ,‬כבר מאוחר מדי לפעמים‪.‬‬
‫יש להחדיר בילדים תשוקה לצמוח תלמידי חכמים‪ .‬הורים רבים‬
‫מצהירים כי חפצם לגדל בניהם לתורה‪ ,‬אך בו בזמן אינם נזהרים‬
‫מלזלזל בקול גדול בתלמיד חכם פלוני או אלמוני‪ ...‬ומעבר לאיסור‬
‫לשון הרע שבדבר‪ ,‬האוזניים הרכות שומעות‪ .‬שומעות ומבינות כי‬
‫התלמיד חכם אינו האישיות המכובדת ביותר בעיני אביהם‪ .‬מה פלא‬
‫כי ערך התורה יורד בעיניהם פלאים‪ .‬יש להקפיד מאוד לדבר בשבחם‬
‫של תלמידי חכמים ולהעמיד את כבוד התורה מעל לכל ענייני הכבוד‬
‫המדומה‪.‬‬
‫'‬
‫| ‪| 129‬‬
‫| תגלחת וחינוך הבנים |‬
‫"מדבר שקר תרחק"‪ ,‬ויחנך את בניו להרחיק מן השקר כמטחווי קשת‬
‫ולדבוק באמת‪ .‬ככל שאדם הוא בעל נפש‪ ,‬יותר ויותר הוא מתעב את‬
‫השקר שהוא משכן הנחש‪.‬‬
‫אמר החכם‪ :‬מי מלמד לתינוק את השקר הראשון? אביו ואמו! הללו‬
‫תוחבים לפיו מוצץ בעת שמילל ומבקש לאכול‪ ...‬כסבור שהוא אוכל‬
‫והנה מוצץ‪ ...‬הוא נרגע‪ ,‬אך בו בזמן גם למד לשקר!‬
‫יהי רצון שנהיה אנחנו וצאצאנו וצאצאי צאצאינו‪ ,‬כולנו יודעו שמך‬
‫ולומדי תורתך לשמה‪ ,‬הוא יפתח לבנו בתורתו וישם בליבנו אהבתו‬
‫ויראתו‪ ,‬ולעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם‪ ,‬למען לא ניגע לריק ולא‬
‫נלד לבהלה‪.‬‬
‫| ‪| 130‬‬
‫המצווה‬
‫הממון לספר תורה‬
‫ספר תורה בהשאלה‬
‫עילוי נשמה‬
‫ספרי תורה רבים‬
‫הכנסת ספר תורה‬
‫כתיבת האותיות‬
‫סגולת כתיבת ספר תורה‬
‫ספר התורה ונשמות ישראל‬
‫הנהגות לכותב ספר תורה‬
‫מועדים וזמנים להכנסת ספר תורה‬
‫מנהגי ספר תורה‬
‫| לבב ימים |‬
‫רבים וכן שלמים‪ ,‬נהגו להכניס ספר תורה חדש להיכל ביום מתן‬
‫תורה‪ ,‬רמז לקבלת התורה המתרחשת בו ביום וכן כסגולה יקרה‬
‫לקבלת התורה וקיום מצוותיה‪.‬‬
‫יצאנו עם יורדי הים באניות לתור במים רבים‪ ,‬הלכות פסוקות‬
‫במצווה נעלה זו של הכנסת ספר תורה‪ ,‬ולא מצאנו משנה סדורה כי‬
‫אם זעיר שם זעיר שם‪ ,‬ארץ חדשה לא עבר בה איש ולא ישב אדם‬
‫שם להגיד אי זה הדרך ישכון אור‪ .‬ויהי כי ארכו לנו הימים שם‬
‫ליקטנו כעמיר גורנה מרגליות ספונות ויישרנו בערבה מסילה בפני‬
‫העם‪.‬‬
‫רבות מן ההלכות שאבנו ממנהגי וורמיזא הקדושים שסודרו במהלך‬
‫המאה השלישית של האלף השישי ורבות אחרות ליקטנו מן הגורן‬
‫ומן היקב אשר שמענו ונדען ואבותינו סיפרו לנו הלכות והנהגות‬
‫אמיתיות מן הקדושים אשר בארץ המה‪ .‬ומעתה יראה הרואה אוצר‬
‫ספון מלא מזן אל זן פסקי הלכה סדורים‪ ,‬כל הרואה אותם יאמר‬
‫ברקאי‪.‬‬
‫'‬
‫| ‪| 133‬‬
‫| ספר תורה |‬
‫המצווה‬
‫כתב הרמב"ם בהלכות תפילין מזוזה וספר תורה פ"ז‪' :‬מצוות עשה‬
‫על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו‪ ,‬שנאמר "ועתה‬
‫כתבו לכם את השירה" )דברים ל"א( כלומר‪ ,‬כתבו לכם תורה שיש בה‬
‫שירה זו‪ ...‬ואף על פי שהניחו לו אבותיו ספר תורה‪ ,‬מצווה לכתוב‬
‫משלו‪ ,‬ואם כתבו בידו הרי הוא כאילו קבלה מהר סיני! ואם אינו יודע‬
‫לכתוב‪ ,‬אחרים כותבין לו‪ ...‬והמלך מצווה עליו לכתוב ספר תורה אחד‬
‫לעצמו לשם המלך‪ ,‬יתר על ספר שיהיה לו כשהוא הדיוט‪ ,‬שנאמר‬
‫"והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו וגו'" )דברים י"ז‪ ,‬י"ח(‪.‬‬
‫ומי שנמנע מקיום מצווה זו למרות שהיכולת בידו‪ ,‬עובר על ביטול‬
‫מצוות עשה‪ .‬כמה חמור ביטול מצוות עשה? כתבו בספרים הקדושים‪:‬‬
‫מי שהיה בידו לקיים מצווה ולא קיימה‪ ,‬ישוב אל העולם הזה בגלגול‬
‫כדי להשלימה! וגדול צער הגלגול‪ ,‬שהנפש משתוקקת לקבל עונשה‬
‫בגיהינום יותר ויותר משתיאלץ לשוב אל נווה התלאות‪ ,‬העולם הזה‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬אחר שמצווה זו היא האחרונה בתורה‪ ,‬יש בני אדם שמתברכים‬
‫בלבבם לאמר‪ ,‬נבלה את חיינו בטוב ובנעימים ורק בערוב ימינו נחסוך‬
‫מעט לצורך כתיבת ספר תורה‪ .‬ושלמה המלך מזהיר‪" :‬וזכור את‬
‫בוראיך בימי בחורתיך‪ ,‬עד אשר לא יבאו ימי הרעה והגיעו שנים אשר‬
‫תאמר אין לי בהם חפץ" )קהלת י"ב(‪ .‬כי מי יודע יום מותו אשר שט‬
‫ובא בפתע פתאום ואין מידו מציל‪...‬‬
‫גם מי שהניחו לו אבותיו ספר תורה או שקיבל ספר תורה במתנה או‬
‫זכה בו מן ההפקר‪ ,‬לא יסתפק בכך וישתדל לקיים המצווה בעצמו‪.‬‬
‫וכלל גדול יהיה נקוט בידך‪ ,‬כי במצוות כתיבת ספר תורה חדש‪,‬‬
‫נעשים שני עניינים גדולים‪ .‬האחד קיום מצוות הכתיבה שמטילה‬
‫התורה על כל אחד ואחד‪ .‬והשני‪ ,‬הגדלת כוח התורה בעולם על ידי‬
‫| ‪| 134‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫תוספת ספר תורה שעוד לא היה לעולמים‪ .‬גם באופנים שבעל הספר‬
‫אינו יוצא ידי חובת מצוות הכתיבה‪ ,‬נזקפת לזכותו על כל פנים‬
‫המעלה הגדולה שבקיום התועלת השנייה הנזכרת‪ ,‬שכן תודות‬
‫למעשיו נוספו אותיות קדושות וחדשות בחלל העולם! בירושה אמנם‪,‬‬
‫במתנה או במציאה‪ ,‬אין זכות בדבר‪ ,‬אחר שמציאות הספר לא‬
‫נתחדשה על ידי בעליו וגם את המצווה לא זכה לקיים‪.‬‬
‫לדעת פוסקים רבים ניתן לקיים את המצווה בשותפות עם יהודים‬
‫אחרים‪ .‬אמנם‪ ,‬ירא שמים יצא ידי כל הפוסקים ויכתוב ספר תורה‬
‫לעצמו בתכלית ההידור והכשרות‪.‬‬
‫נשים אינן בכלל חיוב מצוות כתיבת ספר תורה‪ ,‬ואפשר שאף אם‬
‫קיימוה מרצונן‪ ,‬לא נחשב להן הדבר למצווה כי אם כזכות של הגדלת‬
‫כוח התורה‪.‬‬
‫אם כתב ספר תורה בשותפות עם אישה שאינה בכלל המצווה‪ ,‬אפשר‬
‫שגם לדעת הפוסקים שניתן לקיים המצווה בשותפות‪ ,‬לא יצא ידי‬
‫חובת המצווה כלל‪ .‬לכן‪ ,‬גם המקיימים המצווה בשותפות‪ ,‬ישתתפו‬
‫עם גברים בלבד‪.‬‬
‫כשרוכש ספר תורה מוכן ומשלם שכר הסופר‪ ,‬נחשב לו כאילו כתב‬
‫הספר בעצמו‪.‬‬
‫יש לחקור‪ ,‬אם זכייה בגורל נחשבת כרכישה‪.‬‬
‫במהלך פעילות הצבא האמריקאי בשטחי עיראק‪ ,‬עלה בידי חייל‬
‫יהודי לגאול ספר תורה ישן מידי הערבים המחזיקים בו ובשובו‬
‫לארה"ב‪ ,‬הכניסו להיכל ישיבתנו הקדושה‪ .‬הדבר עורר אותנו לשאלה‬
‫המתבקשת‪ ,‬אם גאולה מידי שובים נחשבת כרכישה לעניין קיום‬
‫מצוות כתיבת ספר תורה‪ ,‬או שמא כירושה ומציאה בלבד‪.‬‬
‫| ‪| 135‬‬
‫| ספר תורה |‬
‫מי שאין לו ממון לכתוב ספר תורה לעצמו‪ ,‬יעסוק בהלכות כתיבת‬
‫ספר תורה ויהא לימודו חשוב ומקובל ומרוצה כאילו הכניס ספר‬
‫תורה להיכל‪.‬‬
‫'‬
‫כאמור אדם שקיבל ספר תורה במתנה‪ ,‬אינו יוצא בכך ידי חובת‬
‫כתיבת ספר תורה‪ .‬ויש לדעת כי הענקת ספר תורה במתנה אף גורמת‬
‫רעה לנותן ולמקבל‪ .‬על כן מי שנשאו ליבו להעניק לחברו ספר תורה‪,‬‬
‫יעניקו לו בתורת תשלום ושכר על פועלו‪ ,‬שבכך מחשיב הדבר‬
‫למכירה‪.‬‬
‫בהתנהלות זו אף מזכה את חבירו לצאת ידי חובת כתיבת ספר תורה‪,‬‬
‫כשטובותיו עימו נחשבות כתשלום שכר בגין ספר התורה‪.‬‬
‫'‬
‫הממון לספר תורה‬
‫קדושתו ומעלתו של ספר התורה‪ ,‬מושפעות מאוד מטיב הממון בו‬
‫נכתב ונרכש‪.‬‬
‫מעשה בימי הבעל שם טוב הקדוש‪ ,‬בספר תורה אחד שהיו מוצאים‬
‫בו תמיד פסול עד שנלאו הסופרים מלתקנו עוד והניחוהו בקלקולו‪.‬‬
‫באו אנשי העיר ושאלו את פי הבעל שם טוב על משפט הספר‬
‫ומעשהו‪ .‬אמר להם‪ :‬זה הספר נכתב בממון גזול‪ ,‬על כן אינו יוצא‬
‫מידי פסולו‪...‬‬
‫גם כאשר רכישת ספר התורה או המסחר בו‪ ,‬מתבצעים ברמאות‬
‫ושלא ביושר‪ ,‬נפגמת קדושתו‪ .‬חכמינו ז"ל הורו שלא להתמקח כלל‬
‫בעת רכישת תשמישי קדושה‪ ,‬שכן המשא והמתן מעוללים רעה‬
‫| ‪| 136‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫לחפץ‪ .‬הזוך והתום הינם חלק בלתי נפרד ממהותם של תשמישי‬
‫הקדושה המרפאים את האדם ממומיו ומביאים אותו לידי תמימות‪.‬‬
‫כמו כן מצילים אותו מן החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם‬
‫ומחזירים אותו אל היושר הראשוני אשר עשה האלוקים את האדם‬
‫ישר‪ .‬חישובי מסחר ורמאות המשתתפים במסחר תשמישי הקדושה‪,‬‬
‫דומים לסם המוות שנמהל בתוך שיקוי מרפא‪.‬‬
‫בימינו רב הפרוץ במישור זה עד שסוחרים שידיהם מסואבות בדמים‬
‫פסולים שולחים ידיהם בספרי קודש ומביאים רעה על עצמם ועל‬
‫הספר‪ .‬והם לא ידעו כי עשרים וארבע תעניות ישבו אנשי כנסת‬
‫הגדולה על כותבי ספרים תפילין ומזוזות שלא יתעשרו‪ ...‬כל זאת כדי‬
‫שלא יזיקו לספרים בתאוות הממון ושיהיה משאם ומתנם ביושר‬
‫ובתמימות‪.‬‬
‫גם מצוות הצדקה היקרה שלא הצילה רבים מעשירי העולם בעת‬
‫הקריסה הכלכלית הגדולה‪ ,‬נפגמה על ידי גבאי צדקה שאינם הגונים‬
‫שהפכו הצדקה למסחר ושמטו בכך את הקרקע מתחת רגליהם של‬
‫בעלי הממון‪ .‬ומה טוב היה לו לא היו מסתירים כוונותיהם‬
‫ומתפרנסים ביושר ולא פוגמים במצווה הקדושה‪...‬‬
‫'‬
‫ספר תורה בהשאלה‬
‫כשמכניס ספר תורה‪ ,‬לא יעניק הספר במתנה לבית הכנסת כי אם‬
‫בתורת השאלה בלבד וגוף הספר הרי הוא שלו‪ .‬אמנם‪ ,‬טרם מותו‪,‬‬
‫יעניק הספר להקדש במתנה גמורה‪ ,‬שאם לא כן‪ ,‬יקבלוהו בניו‬
‫בתורת ירושה ושוב תהיה זכות הקריאה בו להם ולא לו‪ .‬לעומת זאת‬
‫כאשר מעניק הספר במתנה לבית הכנסת‪ ,‬נחשב לו הדבר לזכות לעד‪.‬‬
‫| ‪| 137‬‬
‫| ספר תורה |‬
‫ספר תורה מושאל הינו בבעלות בעל הספר ובכוחו להעביר הספר‬
‫לכל מקום שירצה בכל מועד שיראה לנכון‪ .‬כשנוכח שאין קוראים‬
‫בספרו בעוד שבבית כנסת אחר חסרים ספרים ועשויים לעשות בו‬
‫שימוש רב‪ ,‬אף מומלץ להעביר הספר כדי שתרבה תועלתו‪ .‬על כל‬
‫פנים לא ייפול ברוחו כשרואה שספרו אינו בשימוש‪ ,‬שכן עצם‬
‫מציאותו מוסיפה קדושה בעולם ומחזקת את אותיות חייו ונשמתו‪.‬‬
‫אם גבאי בית הכנסת מעוניינים לעשות בספר שימוש חריג‪ ,‬כטלטול‬
‫ממקום למקום‪ ,‬חייבים ליטול רשות מבעל הספר‪ .‬אם הלה השאיל‬
‫את הספר על דעת גבאי בית הכנסת‪ ,‬אין צורך לבקש את רשותו‪.‬‬
‫מי שנפל לו ספר תורה בירושה‪ ,‬מותר להוציא הספר מן המקום אליו‬
‫היה מושאל ולהכניסו לכל מקום שירצה‪.‬‬
‫'‬
‫עילוי נשמה‬
‫טובה גדולה לנשמות הוריהם עושים מי שמכניסים ספר תורה‬
‫לזכרם‪ .‬קדושת ספר התורה ומצוות הקריאה בו‪ ,‬עושות נחת רוח גדול‬
‫לנשמות ומיטיבות את גורלן בעולם שכולו טוב‪ .‬גם הבן המכבד את‬
‫אביו בכך זוכה לברכה מרובה‪ ,‬שכן נשמה השואבת קורת רוח‬
‫ממעשה בני אדם‪ ,‬ממהרת להשיב להם כגמולם הטוב‪ .‬יהודים שנהגו‬
‫להיטיב לנשמות בני משפחתם או לנשמות גלמודים שלא היה מי‬
‫שישתדל לעילויין‪ ,‬מצאו עצמם נושעים ונעזרים פעמים רבות‬
‫בדרכים נפלאות ונסתרות‪ .‬הנשמות הקדושות לא נשארו חייבות‪...‬‬
‫אך זאת למודעי‪ ,‬כי מי שהכניס ספר תורה לעילוי נשמת הוריו‪ ,‬לא‬
‫יצא ידי חובת מצוות כתיבת ספר תורה! כדי לקיים את המצווה על‬
‫| ‪| 138‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫התורם להכניס את הספר עבור נשמתו שלו ובכך לזקוף את המצווה‬
‫לזכותו‪.‬‬
‫אנשים רבים שמתכוונים לקיים את מצוות כתיבת ספר תורה‪,‬‬
‫מודיעים בשער בת רבים כי הספר נכתב לעילוי נשמת הוריהם‪ ,‬ובכך‬
‫מאבדים את חלקם במצווה‪.‬‬
‫על כל הצאצאים המסורים המבקשים להוקיר את זכר הוריהם לדעת‪,‬‬
‫כי מעבר לספר התורה שהכניסו לעילוי נשמת יקיריהם‪ ,‬עליהם‬
‫להכניס ספר תורה נוסף לשם קיום מצוותם שלהם‪.‬‬
‫למרות שנשים אינן בכלל חיוב כתיבת ספר תורה‪ ,‬כתיבת ספר תורה‬
‫לעילוי נשמתן‪ ,‬מסייעת להן ומיטיבה עימן‪.‬‬
‫'‬
‫ספרי תורה רבים‬
‫הגמרא במסכת בבא בתרא )י"ד‪ (.‬מספרת על אמוראים שכתבו ספרי‬
‫תורה רבים‪ ,‬בהם רבי אמי שכתב בימי חייו ארבע מאות ספרי תורה‪.‬‬
‫ולא את כולם כתב‪ ,‬אלא נתן מעות לסופר ואת הפסוק 'תורה ציווה‬
‫לנו משה מורשה קהילת יעקב'‪ ,‬כתב בעצמו‪.‬‬
‫נחלקו הפוסקים אם בהכנסת מספר ספרי תורה האדם מקיים את‬
‫מצוות כתיבת ספר תורה כמה פעמים‪ ,‬או שאחר שקיימה פעם אחת‬
‫שוב אין בידו לקיימה שוב‪ .‬מכל מקום‪ ,‬אף לשיטות שהמצווה לא‬
‫ניתנת לקיום בשנית‪ ,‬הרי שבכל ספר וספר שכותב‪ ,‬זוכה להגדיל‬
‫תורה ולהאדירה‪.‬‬
‫יהודי שכבר זכה להכניס ספר תורה ומשתוקק להכניס אחד נוסף‪,‬‬
‫מוטב יעשה אם יכניס חומשים‪ ,‬ספרי ש"ס ופוסקים לטובת הלומדים‪,‬‬
‫| ‪| 139‬‬
‫| ספר תורה |‬
‫ובכך יזכה המוני לומדים לעלות על במתי התורה‪.‬‬
‫'‬
‫הכנסת ספר תורה‬
‫מה יפו פעמיהם של החוגגים במעמד הכנסת ספר התורה הראשון‬
‫בתולדות עם ישראל‪ .‬דוד המלך יורד עם שלושים אלף בחורי ישראל‬
‫אל הגבעה‪ ,‬להביא משם את ארון האלוקים לירושלים‪" .‬ודוד וכל בית‬
‫ישראל משחקים לפני ה' בכל עצי ברושים ובכינורות ובנבלים‬
‫ובתופים ובמנענעים ובצלצלים" )שמואל ב' ו'(‪ .‬אחר כך מושאר‬
‫הארון בבית עובד אדום הגיתי‪ ,‬ומששומע דוד כי ברך ה' את בית‬
‫עובד בגלל הארון‪ ,‬הולך בשמחה להביא את הארון אל עיר דוד‪" .‬ודוד‬
‫מכרכר בכל עוז לפני ה'‪ ,‬ודוד חגור אפוד בד ‪ ,‬ודוד וכל בית ישראל‬
‫מעלים את ארון ה' בתרועה ובקול שופר‪ ,‬והיה ארון ה' בא עיר דוד‪,‬‬
‫ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז‬
‫ומכרכר לפני ה'‪ ,‬ותיבז לו בלבה‪ ...‬ויכל דוד מהעלות העולה והשלמים‬
‫ויברך את העם בשם ה' צבאו"ת‪ ,‬ויחלק לכל העם לכל המון ישראל‬
‫למאיש ועד אישה לאיש חלת לחם אחת ואשפר אחד ואשישה אחת‬
‫וילך כל העם איש לביתו‪ .‬וישב דוד לברך את ביתו ותצא מיכל בת‬
‫שאול לקראת דוד ותאמר‪ ,‬מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה‬
‫היום לעיני אמהות עבדיו כהיגלות נגלות אחד הריקים‪ .‬ויאמר דוד אל‬
‫מיכל‪ :‬לפני ה' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצוות אותי נגיד על‬
‫עם ה' על ישראל ושחקתי לפני ה'‪ ,‬ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל‬
‫בעיני ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה"‪) ...‬שם(‬
‫מאות שנים לאחר מכן‪ ,‬כאשר מביא עזרא הסופר את ספר תורת‬
‫משה לפני בני ישראל‪ ,‬שוב מתקיימת חגיגה רבתי בהשתתפות‬
‫רבבות אלפי ישראל‪ .‬על מגדל עץ גבוה שהוכן במיוחד לכבוד‬
‫המעמד‪ ,‬ניצב עזרא הסופר‪ ,‬כשמימינו ומשמאלו חבל נביאים שעלו‬
‫| ‪| 140‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫עימו מן הגולה‪ .‬אחר הקריאה בתורת אלוקים מפורש ושום שכל‪,‬‬
‫במהלכו נופלת בכייה גדולה על מרבית העם המתעוררים לתשובה מן‬
‫הפסוקים הנוקבים‪ ,‬מכריז נחמיה‪" :‬היום קדוש הוא לה' אלוקיכם‪ ,‬אל‬
‫תתאבלו ואל תבכו‪ ...‬לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות‬
‫לאין נכון לו‪ ,‬כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדוות ה' היא‬
‫מעוזכם‪ .‬וילכו כל העם לאכול ולשתות ולשלח מנות ולעשות שמחה‬
‫גדולה כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם" )נחמיה ח'(‪.‬‬
‫מאז ימות עולם הייתה שמחת הכנסת ספר תורה פורצת את גבולות‬
‫החומר והחולין‪ ,‬וחושפת מבועים בלתי נדלים של חדווה הממלאים‬
‫את הנפש היהודית‪ .‬נחשולים של אהבת ה' יוקדת רעפו אז מן‬
‫הלבבות ונשאו את החוגגים למחוזות רחוקים של עוז וחדווה‬
‫במקומו‪ .‬מחוזות כאלו שכל ייסורי הגוף והנפש ניטשים על מפתנם‬
‫והלב היהודי חש משוחרר לשוש ולשמוח עם קונו‪.‬‬
‫וכך כותב הרמב"ם בהלכות לולב )פ"ח(‪ :‬השמחה שישמח אדם‬
‫בעשיית המצווה ובאהבת האל שצווה בהן‪ ,‬עבודה גדולה היא‪ ,‬וכל‬
‫המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו‪ ,‬שנאמר "תחת אשר לא‬
‫עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב" )דברים כ"ח(‪ ,‬וכל המגיס‬
‫דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו‪ ,‬חוטא‬
‫ושוטה! ועל זה הזהיר שלמה ואמר‪" :‬אל תתהדר לפני מלך" )משלי‬
‫כ"ה(‪ ,‬וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו‪ ,‬הוא הגדול‬
‫המכובד העובד מאהבה‪ .‬וכן דוד מלך ישראל אמר‪" :‬ונקלותי עוד‬
‫מזאת והייתי שפל בעיני" )שמואל ב' ו'( ואין הגדולה והכבוד אלא‬
‫לשמוח לפני ה' שנאמר‪ :‬והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'" )שם(‪.‬‬
‫'‬
‫אף כי הזהיר מיכה המורשתי‪" :‬והצנע לכת עם אלוקיך" )מיכה ו'(‪ ,‬זהו‬
‫בשאר מצוות‪ ,‬מה שאין כן מצוות הכנסת ספר תורה‪ ,‬המצווה היא‪,‬‬
‫| ‪| 141‬‬
‫| ספר תורה |‬
‫אדרבה‪ ,‬לכרכר בעוז לפני ה' כדוד המלך בשעתו ולומר לנותן התורה‬
‫כי כל מעיינינו בו‪ ,‬וכשם שקרא על עצמו התנא האלוקי רבי שמעון‬
‫בר יוחאי בעת האידרא זוטא‪ ,‬טרם עלותו בסערה השמימה‪ :‬בה'‬
‫תתהלל נפשי ודאי‪ ,‬שהרי נשמתי בו אחודה‪ ,‬בו מתלהטת ובו נדבקת‬
‫ומשתדלת‪ ,‬ובהשתדלות זו תסתלק חזרה למקומה‪...‬‬
‫באבא סאלי היה מקפיד תמיד לפרסם עושי מצווה באומרו כי‬
‫הפרסום מחזק את זכותו של היהודי בשמים‪ .‬אשר על כן לא יעלה‬
‫על לב אדם להכניס ספר תורה בסתר‪ ,‬כי אם ברוב עם הדרת מלך‪,‬‬
‫כיאה וכיאות לכבודה של תורה‪.‬‬
‫ועל שום מה תקנו חכמינו לערוך שמחות כה גדולות בעת הכנסת‬
‫ספר תורה? משום שבעת מעמד הר סיני כפה הקדוש ברוך הוא הר‬
‫כגיגית על בני ישראל ואמר להם‪ :‬אם מקבלים אתם את התורה‬
‫מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם! יכול יעלה על לב כי קיבלו בני‬
‫ישראל את התורה מאונס חס ושלום ולא מרצון‪ ,‬עורכים שמחות‬
‫עצומות בהוצאות גדולות בכל מעמד הכנסת ספר תורה‪ ,‬להוכיח כי‬
‫דווקא מרוב תשוקה וחפץ לב קיבלנו את התורה ושמחים בדברי‬
‫תלמוד תורתו ובמצוותיו לעולם ועד‪.‬‬
‫'‬
‫מעמד הכנסת ספר תורה הרי הוא כשמחה לכל דבר‪ .‬בעל השמחה‬
‫לובש בגדי שבת‪ ,‬מתברך בברכת 'מזל טוב!' ועורך סעודה גדולה‬
‫דוגמת סעודת נישואין‪.‬‬
‫לקראת המעמד נהגו להעביר כרוז בחוצות הקורא לכל יושבי העיר‬
‫לבוא וליטול חלק בשמחה הגדולה לכבודה של תורה‪ .‬וזכות גדולה‬
‫היא להיענות לקריאה‪ ,‬לכרכר ולפזז לפני ספר תורת ה' בחדווה‬
‫יתירה‪ .‬חסידים ואנשי מעשה ראו זכות לעצמם להשתתף בכל הכנסת‬
‫| ‪| 142‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫ספר תורה שנערכה ברחבי עירם‪ ,‬ובכך לבטא את חיבתם העזה‬
‫לתורה‪.‬‬
‫מי שעל חוג ידידיו ומכריו נמנים אף נכרים‪ ,‬יקפיד לא לקרוא להם‬
‫אל החגיגה הקדושה ובשמחתו אל יתערב זר‪.‬‬
‫את ספר התורה נהגו להוביל ברחובות קריה תחת חופה מעוטרת‬
‫דוגמת חופת חתנים‪ .‬אמנם‪ ,‬לא ייטול לשם כך חופת חתנים‪ ,‬כי אם‬
‫חופה מיוחדת שנתפרה במיוחד עבור שמחות הכנסת ספר תורה‪.‬‬
‫הכול נוטלים חלק בריקודים לכבוד התורה וספר התורה עובר ברוב‬
‫אהבה מיד ליד‪ .‬הוא נישא בזרועות אוהבות של ישראל קדושים ולאו‬
‫דווקא של בני משפחת בעל הספר‪ ,‬שכן שמחה זו היא שמחתו של‬
‫כל יהודי אשר שורש נשמתו מתעצם עם תוספת ספר תורה חדש‬
‫בחלל העולם‪ .‬כל מי שעולה בחלקו לשאת את הספר‪ ,‬מרימו בימינו‬
‫ואומר‪" :‬ה' מסיני בא וזרח משעיר למו‪ ,‬הופיע מהר פארן ואתה‬
‫מרבבות קודש‪ ,‬מימינו אשדת למו וגו'" )דברים ל"ג(‪.‬‬
‫אחד הצדיקים שהכניס ספר תורה להיכל בעת שכבר בא בימים‪,‬‬
‫נצפה על ידי חסידיו כשהוא מפזז כנער עול ימים עם הספר הכבד‬
‫הרבה מכפי מידותיו‪ .‬אמרו לו תלמידיו‪ :‬ילמדנו רבינו‪ ,‬מנין שואבים‬
‫כוח בשנים אלו לרקד עם ספר כה כבד? השיב להם‪ :‬התורה כבדה כל‬
‫עוד לא מרימים אותה‪ .‬משעה שמחליטים באמת לשאת אותה‪ ,‬שוב‬
‫אינה כבדה כלל וכלל!‪ ...‬כל עוד אין דבקים באמת בתורה‪ ,‬דומה היא‬
‫כמשא כבד‪ .‬עמל‪ ,‬יזע‪ ,‬ייסורים שהתורה נקנית בהם‪ ...‬אך משעה‬
‫שנכנסים בעולה ומחליטים לשאת אותה‪ ,‬אזי מתהפכים היוצרות‬
‫והארון נושא את נושאיו‪ .‬התורה היא שמרימה את עמליה ונוסכת‬
‫בהם כוחות עלומים‪ ,‬כלשון הכתוב‪" :‬וקווי ה' יחליפו כוח יעלו אבר‬
‫כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא יעפו" )ישעי' מ'(‪.‬‬
‫| ‪| 143‬‬
‫| ספר תורה |‬
‫מנהג כשר שהעומדים בגזוזטראות הבתים או בחלונות ותהלוכת‬
‫ספר התורה נשקפת מן הרחוב‪ ,‬ממהרים להדליק נר בביתם לכבוד‬
‫ספר התורה‪.‬‬
‫'‬
‫עם השלמת ספר התורה והכנסתו להיכל‪ ,‬על בעל הספר לברך ברכת‬
‫'שהחיינו' בשם ומלכות‪ .‬בדבר המועד הנכון לאמירת ברכה זו‪ ,‬נחלקו‬
‫הפוסקים‪ .‬יש שכתבו לברכה עם סיום כתיבת האותיות‪ ,‬יש שכתבו‬
‫בעת הכנסת הספר להיכל ויש שהורו לברך בעת שבעל הספר עולה‬
‫לתורה לראשונה בספרו החדש‪.‬‬
‫לשיטת הספרדים הוצאת שם השם לבטלה הינה איסור מדאורייתא‬
‫ולכן נהגו בכל ספק ברכות להקל‪ .‬היות ומועד ברכת ה'שהחיינו'‬
‫מוטל בספק‪ ,‬נהגו אפוא הספרדים שלא לברך על ספר התורה גרידא‪,‬‬
‫כי אם ללבוש בגד חדש בעת העלייה לתורה בפעם הראשונה ולברך‬
‫'שהחיינו' על הספר ועל הבגד יחדיו‪.‬‬
‫אם ספר התורה אינו של אדם פרטי כי אם של הקהל כולו‪ ,‬הרב או‬
‫ראש הקהל לובשים בגד חדש ומברכים 'שהחיינו' בכוונתם להוציא‬
‫ידי חובה את כל הקהל הקדוש‪.‬‬
‫מסופר כי כאשר זכה הרה"ק רבי אהרן מקארלין להכניס ספר תורה‬
‫להיכל‪ ,‬בירך ברכת 'שהחיינו' בהתלהבות כה עצומה‪ ,‬עד שכל‬
‫העומדים נזדעזעו מן הלהט שבפיו‪...‬‬
‫'‬
‫עם התקרב תהלוכת ספר התורה אל שערי בית הכנסת‪ ,‬יוצאים נכבדי‬
‫הקהל כשספרי התורה הוותיקים בידיהם‪ ,‬להקביל את פני ספר‬
‫התורה החדש‪.‬‬
‫| ‪| 144‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫יש להקפיד כי בעת כניסת ספר התורה להיכל‪ ,‬ישהו בו לכל הפחות‬
‫עשרה מישראל‪.‬‬
‫מנהג שנתקבל בכמה תפוצות ישראל‪ ,‬להמטיר סוכריות על קהל‬
‫החוגגים בבית הכנסת בעת כניסת ספר התורה‪ .‬אמנם‪ ,‬מעודנו תמהנו‬
‫על מנהג זה ואף מצאנו בו טעם לפגם‪ .‬על כן אין מקיימים מנהג זה‬
‫בעדתנו‪ ,‬אם כי אין למחות בקהילות אחרות המקיימות אותו‬
‫במקומות מושבותיהן שכן יש להן על מה שיסמוכו‪.‬‬
‫מקדימים ומפיצים עשבים ריחניים וכל עצי בשמים ברחבי בית‬
‫הכנסת‪ ,‬כדי שיקדמו את הבאים בריחות נעימים דוגמת מעמד מתן‬
‫תורה‪ .‬ויש לדעת כי הריח הוא כוח רוחני המתקיים ביותר בקרב בעלי‬
‫נפש‪ .‬שכן חוש הריח הינו היחיד שלא פגם בחטא עץ הדעת‪ ,‬על כן‬
‫נהנית הימנו הנשמה‪ ,‬כשם שאמרו חז"ל )ברכות מ"ג‪ :(:‬איזהו דבר‬
‫שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו? הוי אומר זה הריח! וכן‬
‫ביאר בקדשו הרה"ק רבי פנחס מקוריץ‪ :‬מדוע בושים בני אדם לבקש‬
‫מזולתם חפצי ממון או מאכל ואינם בושים לבקש קמצוץ טבק‬
‫להרחה? משום שהבושה ירדה לעולם בעטיו של נחש‪ ,‬כמו שמוכיחים‬
‫הכתובים 'ויהיו שניהם ערומים וגו' ולא יתבוששו' ואחר החטא‬
‫'ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם ויתפרו עלה תאנה וגו''‪.‬‬
‫ומאחר וחוש הריח לא פגם בחטא‪ ,‬לא דבקה בו הבושה‪ ,‬על כן אין‬
‫בני אדם בושים לבקש אחד מחברו דברים של ריח‪.‬‬
‫וכשיבוא משיח צדקנו במהרה בימינו‪ ,‬אז בכוח חוש הריח הקדוש‬
‫והמופלא ישפוט את כל העולם‪ ,‬כשם שדרשו חז"ל )סנהדרין צ"ג‪:(:‬‬
‫"והריחו ביראת ה'" )ישעי' י"א( דמורח ודאין‪ ,‬דכתיב "ולא למראה‬
‫עיניו ישפוט‪ ...‬ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענווי ארץ" )שם(‪,‬‬
‫ופירש רש"י‪ :‬דמורח ודאין ‪ -‬שמריח באדם ושופט ויודע מי החייב‪,‬‬
‫שנאמר לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח‪ ,‬ואפילו הכי‬
‫ושפט בצדק דלים‪ ,‬כגון על ידי הרחה‪.‬‬
‫| ‪| 145‬‬
‫| ספר תורה |‬
‫נהגו שבעת הכנסת ספר התורה פותחים הספר וקוראים בלא שם‬
‫ומלכות בפרשת וזאת הברכה 'מעונה אלוקי קדם' ככל הסדר של חתן‬
‫תורה‪ .‬אמנם‪ ,‬מנהגנו שלא לקרוא בתורה בלא ברכה כלל‪ ,‬כי אם‬
‫הדברים שתיקן עזרא הסופר קוראים בשם ובמלכות‪ .‬על כן אין‬
‫מנהגנו לקרוא בתורה בעת הכנסת הספר‪.‬‬
‫נהגו שהחזן קורא בקול מזמור כ"ט שבתהילים‪ ,‬מזמור לדוד הבו לה'‬
‫בני אלים‪ ,‬ואחר מכבדים את הנכבד שבקהילה‪ ,‬בעל הספר או הרב‪,‬‬
‫להכניס את הספר להיכל‪.‬‬
‫יפה וראוי לכבד את הרב או החכם לומר דברי תורה בפני החוגגים‪.‬‬
‫'‬
‫שבת ראשונה שלאחר הכנסת הספר‪ ,‬קוראים בספר החדש ומכבדים‬
‫את בעל הספר להעלות לתורה את מי שליבו חפץ‪.‬‬
‫אבל שהוזמן לחגיגת הכנסת ספר התורה‪ ,‬אף כי מותר בכתיבת אות‬
‫כפי שיבואר להלן‪ ,‬אין לו להשתתף בסעודת המצווה‪.‬‬
‫מעמד הכנסת ספר תורה נערך רק כאשר מוכנס ספר תורה חדש‬
‫לחלוטין‪ .‬אין צורך לערוך משתה וסעודה בעת העתקת ספר מבית‬
‫מדרש אחד אל משנהו‪.‬‬
‫'‬
‫כתיבת האותיות‬
‫מנהג ישראל‪ ,‬שקודם הכנסת ספר התורה להיכל‪ ,‬מתקבצים ידידיו‬
‫ואחוזת מרעיו של בעל הספר אל ביתו וכותבים כל אחד אות אחת‬
‫בספר התורה‪.‬‬
‫| ‪| 146‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫ומעשה בספר תורה שנמצא ולא היו יודעים אם כתבו ישראל או מין‪.‬‬
‫באו לפני החכם‪ ,‬אמר להם‪ :‬בדקו בסוף הספר‪ ,‬אם תמצאו אותיות‬
‫מוטות ועקומות בידוע שכתבו ישראל‪ ,‬ולא‪ ,‬בידוע שכתבו מין! שאלו‬
‫אותו‪ :‬נביא אתה או בן נביא אתה? אמר להם‪ :‬לא‪ .‬אלא מנהג ישראל‬
‫להעניק את זכות כתיבת האותיות האחרונות לכל מאן דבעי‪ ,‬על כן‬
‫האותיות שנכתבות בידיים לא מיומנות‪ ,‬מוטות ולא יציבות‪ .‬המינים‬
‫לעומת זאת לא אוחזים במנהג והסופר הוא שכותב את השורות‬
‫האחרונות באופן ובצורה שכתב את הספר כולו‪...‬‬
‫בעל ספר התורה ישתדל לכתוב את המילה 'בראשית' שבתחילת‬
‫הספר ואת האות ל' שבסופו‪.‬‬
‫הסופר משרטט מבעוד מועד את מסגרות האותיות האחרונות‬
‫ומשאיר את חללן ריק‪ .‬ידידיו של בעל הספר הנאספים אל ביתו‪,‬‬
‫ממלאים את חללי האותיות וזוכים להיכלל בהארה הגדולה שבגילוי‬
‫ספר תורה חדש בעולם‪.‬‬
‫ראוי להדליק נר בבית טרם תחילת מעמד כתיבת האותיות‪.‬‬
‫הסופר ישתדל שקנקן הדיו יהיה נאה ומהודר כיאה למעמד המרומם‪.‬‬
‫כל מי שמעוניין לכתוב אות בספר התורה ראוי לזכות במצווה‪ .‬ולא‬
‫יאמר אדם 'אזמין את חברי העשירים בלבד או את נכבדי העם'‪ ,‬כי‬
‫התורה אינה של בעלי הממון ושייכת לכל יהודי ויהודי בשווה‪ ,‬ולא‬
‫עוד‪ ,‬אלא שאמרו חז"ל )נדרים פ"א‪ :(.‬היזהרו בבני עניים שמהם תצא‬
‫תורה‪ ,‬ואמרו )יומא ע"ב‪ :(:‬כתר תורה מונח וכל הרוצה בו יבוא וייטול!‬
‫יש שנהגו למכור את זכות כתיבת האותיות בממון להחזקת לומדי‬
‫תורה‪ ,‬ודבר גדול עשו‪.‬‬
‫המתכוון לכתוב אות בספר תורה‪ ,‬יזהר לטבול באותו היום‪ .‬אם לא‬
‫| ‪| 147‬‬
‫| ספר תורה |‬
‫היה סיפק בידו לטבול‪ ,‬יקיים על כל פנים את טבילת הבן איש חי‬
‫לפני הכתיבה‪.‬‬
‫וטרם בואו לכתוב האות‪ ,‬יהרהר בתשובה ויעלה נגד עיניו זיכרון‬
‫מעשיו נגד רצון יודע תעלומות ויתוודה וישוב אל ה' מעמקי נפשו‪.‬‬
‫קודם הכתיבה יאמר את תפילת 'אנא בכח וגו'" ולאחריה יאמר‪:‬‬
‫"הריני רוצה לכתוב אותיות התורה הקדושה לשם קדושת ספר תורת‬
‫משה וישראל‪ ,‬לשם קדושת כל שמותיו הקדושים הרמוזים‬
‫והמצורפים בהם‪ ,‬לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בשם כל‬
‫ישראל"‪.‬‬
‫וראוי שיכתוב בשליחות בעל הספר כדי שיהיה נחשב לחלק ממצוותו‪.‬‬
‫'‬
‫כיוון שבקרב הקהל עלולים להימצא בני אדם שאינם זהירים דיים‬
‫בקיום התורה והמצוות והשתתפותם בכתיבת ספר התורה עלולה‬
‫לפגום יותר מאשר לתקן‪ ,‬על כן ראוי שהמשתתפים לא יכתבו‬
‫בעצמם‪ ,‬כי אם יתנו מעות לסופר וימנוהו להיות שליח לכתוב עבורם‪.‬‬
‫וזה כלל גדול‪ ,‬כי כאשר מוציא ממון מכיסו לא נאמר הכלל 'מצווה בו‬
‫יותר מבשלוחו'‪.‬‬
‫ומה טוב אם ייתן לסופר הקולמוס בידיו והסופר יאמר‪' :‬הריני כותב‬
‫אות בספר התורה עבור פלוני בן פלוני'‪ ,‬ותהיה המצווה עולה לו לכל‬
‫הדעות‪ .‬לחילופין יכול להחזיק הקולמוס בידיו שלו והסופר יאחז בידו‬
‫וישרטט יחד עימו האות‪.‬‬
‫'‬
‫המנהג להניח לכהן לכתוב ראשון‪ ,‬אחריו ללוי ואחריו לישראל‪.‬‬
‫| ‪| 148‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫לא יקראו לשני אחים לכתוב בזה אחר זה‪.‬‬
‫אבל שהוזמן להכנסת ספר תורה‪ ,‬יכול לקחת חלק בכתיבת האותיות‬
‫אך לא ישתתף בסעודה‪.‬‬
‫נער שמלאו לו י"ג שנים‪ ,‬מניחים לו לכתוב אות אף שלא ידוע‬
‫שהביא שתי שערות‪.‬‬
‫אחר שהדיו מתייבש‪ ,‬גוללים את ספר התורה לאמצעו ולא לתחילתו‪.‬‬
‫בסיום הכתיבה ראוי לבעל הספר לתת צדקה לעניים דייקא‪.‬‬
‫שעת כתיבת האותיות היא עת רצון‪ ,‬ועל הנוכחים להעתיר לפני ה'‬
‫מקירות ליבם למילוי כל משאלותיהם לטובה‪.‬‬
‫'‬
‫סגולת כתיבת ספר תורה‬
‫התורה הקדושה היא כלי אומנותו של הקדוש ברוך הוא בעת בריאת‬
‫העולם‪ .‬באמצעות אותיותיה הקדושות הוטבעו מוסדי ארץ ונבלי‬
‫שמים נמתחו‪ ,‬מעשים רבים נאצלו והמון בריות לאין תכלית‪ .‬כן אומר‬
‫הכתוב‪" :‬ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז‪ ,‬מעולם נסכתי‬
‫מראש מקדמי ארץ‪ ,‬באין תהומות חוללתי באין מעינות נכבדי מים‪,‬‬
‫בטרם הרים הטבעו לפני גבעות חוללתי‪ ,‬עד לא עשה ארץ וחוצות‬
‫וראש עפרות תבל‪ ,‬בהכינו שמים שם אני‪ ,‬בחוקו חוג על פני תהום‪,‬‬
‫באמצו שחקים ממעל בעזוז עינות תהום‪ ,‬בשומו לים חוקו ומים לא‬
‫יעברו פיו בחוקו מוסדי ארץ‪ ,‬ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום‬
‫יום משחקת לפניו בכל עת‪ ,‬משחקת בתבל ארצו ושעשועי את בני‬
‫אדם" )משלי ח'(‪.‬‬
‫| ‪| 149‬‬
‫| ספר תורה |‬
‫משכך‪ ,‬הרי כל יעודי הבריאה טמונים בקרבה‪ .‬היא אוצרת את כל‬
‫הרפואות שהלא דרכה נבראו בני האדם; היא מכילה את כל העושר‬
‫שבעולם שכן הכסף והזהב ממנה נאצלו; בקרבה כל הטוב והיופי‬
‫שבעולם‪ ,‬אחר שמצירופי אותיותיה נעשו הכול‪.‬‬
‫נמצא‪ ,‬היא הסגולה הטובה בעולם! סגולה לבנים; סגולה לעושר;‬
‫סגולה לרפואה; סגולה להצלחה; סגולה לתלמוד תורה וסגולה‬
‫ליראת שמים‪.‬‬
‫הגמרא במסכת בבא בתרא )נ"ב‪ (.‬מורה לאדם שקיבל פיקדון מן‬
‫הקטן‪ ,‬לא להחזירו לו אלא לעשות לו בו 'סגולה'‪ .‬מה היא 'סגולה'? –‬
‫שואלת הגמרא ורב חסדא משיב‪ :‬ספר תורה!‬
‫איך ערוך לזכות שבכתיבת ספר תורה‪ ,‬הנוצרת את האדם מכל פגע‬
‫ואופפת אותו כחומת אש סביב‪.‬‬
‫הגה"ק רבי חיים פלאג'י שמע פעם על אחד מבני עירו שרכש קלף‬
‫ושכר לו סופר שיכתוב עבורו ספר תורה‪ .‬שלח אחריו ותמה באוזניו‪:‬‬
‫הן מלאכה שכזו עשויה להימשך על פני שנים‪ ,‬במהלכן יהיה עליך‬
‫להעלות את שכר הסופר מידי חודש בחודשו‪ .‬למה לך טרחה גדולה‬
‫שכזו?! התמלא האיש חרטה ונוחם על מעשיו‪.‬‬
‫בנפול תרדמה על אנשים‪ ,‬נגלו לרבי חיים חזיונות מבעיתים והוא‬
‫הבין בדעתו הגדולה כי חטא כאשר הקל במעלתה הרמה של כתיבת‬
‫ספר תורה‪ .‬עם שחר חש לבית הסופר והזמין ספר תורה אף עבורו‪.‬‬
‫כתיבת ספר תורה היא הגנה גדולה מפני העניות‪ ,‬וכן אמרו חז"ל‬
‫)ירושלמי ביכורים פ"ג ה"ו(‪ :‬המוכר ספר תורה של אביו אינו רואה‬
‫סימן ברכה לעולם‪ .‬וכל המקיים ספר תורה בתוך ביתו‪ ,‬עליו הכתוב‬
‫אומר "הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד" )תהילים קי"ב(‪.‬‬
‫| ‪| 150‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫החושש מעין הרע‪ ,‬ימהר לכתוב לעצמו ספר תורה וינצל‪ .‬כן אמרו‬
‫חז"ל )עירובין ס"ד‪ :(.‬המחזיק בנכסי הגר מה יעשה ויתקיימו בידו?‬
‫ייקח בהן ספר תורה‪ .‬אמר רב ששת‪ :‬אפילו בעל בנכסי אשתו‪ .‬רבא‬
‫אמר‪ :‬אפילו עשה עסקה והרוויח בה‪ .‬רב פפא אמר‪ :‬אפילו מצא‬
‫מציאה‪ .‬ופירש רש"י שם‪ ,‬כי נכסים הנופלים לאדם שלא כדרך כל‬
‫העולם‪ ,‬מעוררים תמיהה וממשיכים עין הרע ואי אפשר שיתקיימו‬
‫אלא על ידי שקונה במקצתם ספר תורה!‬
‫צדיקים הורו לאנשים לרכוש ספר תורה כסגולה לאריכות ימים‪ ,‬כי‬
‫עץ חיים היא למחזיקים בה‪ .‬וכן אמרו חז"ל באבות )אבות ב'(‪ :‬מרבה‬
‫תורה מרבה חיים‪.‬‬
‫נהגו מקדמת דנא‪ ,‬כי חתן שהפרוטה מצויה בכיסו‪ ,‬כותב לו ספר‬
‫תורה ומכניסו ביום חופתו‪ .‬סמך למנהג‪ ,‬שנמצא במדרשי אגדה‬
‫)פרקי דרבי אליעזר פרק ט"ז(‪' :‬החתן דומה למלך'‪ ,‬והמלך הן מצווה‬
‫לכתוב לו ספר תורה והייתה עימו וקרא בה כל ימי חייו‪ .‬טעם נוסף‪:‬‬
‫על הפסוק "תורה ציווה לנו משה מורשה" )דברים ל"ג( דרשו חז"ל‬
‫)ברכות נ"ז‪ :(.‬אל תקרי 'מורשה' אלא 'מאורסה'‪ .‬שהתורה מאורסת‬
‫לעם ישראל ונשואה לו‪ .‬ביום נישואיו‪ ,‬רומז אפוא החתן אל הנישואין‬
‫הפנימיים שלו ‪ -‬נישואיו עם התורה!‬
‫'‬
‫כתיבת ספר תורה סגולה לבנים‪ ,‬על דרך הכתוב "זה ספר תולדות‬
‫אדם" )בראשית ה'( שעל ידי כתיבת ספר‪ ,‬תזכה לתולדות אדם! גם‬
‫נרמז הדבר במילות שירו המופלא של האר"י הקדוש ללילות שבת‪:‬‬
‫"למעבד נשמתין ורוחין חדתין"‪ ,‬כיצד? נאמר בהמשך‪" :‬נעטר להון‬
‫כתרין‪ ,‬במלין יקירין!"‪ .‬מילות התורה היקרות‪ ,‬הן שנותנות את הכוח‬
‫הנדרש להוליד נשמות חדשות‪.‬‬
‫| ‪| 151‬‬
‫| ספר תורה |‬
‫כתבו בספרי הקבלה‪ ,‬כי בהכנסת ספר תורה מתקן האדם את פגמי‬
‫חטא אדם הראשון ממדרגות דומם‪ ,‬צומח‪ ,‬חי ומדבר‪ .‬כמו כן הוא‬
‫ממית את הארס שזרק בה הנחש בחווה וניצול מאש התאוות‪ .‬לזה‬
‫יעצו צדיקים למי שדינים שורים עליו‪ ,‬למהר להכניס ספר תורה‪ ,‬על‬
‫ידו יומתקו הימנו הגזירות הרעות שנמשכות משורש זוהמת הנחש‪.‬‬
‫הסגולה היקרה נרמזת בדברי הפסוק "ובבואה לפני המלך אמר עם‬
‫הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו וגו'"‬
‫)אסתר ט'(‪ .‬כי באמצעות ספר התורה תסתלקנה מעליו כל המחשבות‬
‫הרעות וישובו על חורשי רעתו וסער מתחולל על ראש רשעים יחול‪.‬‬
‫כבר נתבאר שהתיקון לספר תורה שעלה באש‪ ,‬הינו כתיבת ספר‬
‫תורה חדש‪ .‬מכיוון שחכם בישראל חשוב כספר תורה ופטירתו שקולה‬
‫כשריפת התורה‪ ,‬ראוי לכתוב ספר תורה חדש לזכרו של רב שנסתלק‬
‫מן העולם‪.‬‬
‫'‬
‫ספר התורה ונשמות ישראל‬
‫אמר רבי יהודה‪ ,‬אמר רבי שמואל משום רבי מאיר‪ :‬כשבאתי אצל רבי‬
‫ישמעאל‪ ,‬אמר לי‪ :‬בני‪ ,‬מה מלאכתך? אמרתי לו‪ :‬לבלר אני! אמר לי‪:‬‬
‫בני‪ ,‬הוי זהיר במלאכתך שמלאכתך מלאכת שמים היא‪ ,‬שמא אתה‬
‫מחסר אות אחת או מייתר אות אחת‪ ,‬נמצאת מחריב את כל העולם!‬
‫)עירובין י"ג‪(.‬‬
‫אם ישגה הלבלר חלילה וישמיט את הקוץ שמאחורי הדל"ת‪ ,‬יהיה‬
‫נעשה מ'אחד' 'אחר' חלילה והעולם ישוב לתוהו ובוהו‪.‬‬
‫התורה הקדושה איננה סיפור דברים‪ .‬אותיותיה הקדושות הן נשמת‬
‫היקום‪ .‬הזוהר הקדוש כותב‪ ,‬כי התורה הינה התוכנית של העולמות‬
‫| ‪| 152‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫כולם‪ ,‬בה התבונן הבורא יתברך שעה ששקל והמיר וצירף את‬
‫האותיות וצר בהן נפש כל היצור וכל העתיד לצור‪ .‬פגיעה בקוץ קטן‬
‫עלולה לזעזע את מוסדי היקום ולבתק את קשריו‪.‬‬
‫כל אות הינה גחלת לוחשת; הבזק אור המבקיע את מעטפת החומר‬
‫ומצטייר בדוגמת ברק בגווילי ספר התורה הפרושים כרקיע השמים‪.‬‬
‫לעיני המשכיל נראית כל אות קטנה כארץ ומלואה‪ .‬כל אות היא‬
‫כנקודה שחורה על גבי הגלובוס המורה על ארץ ענקית שמסתתרת‬
‫מאחוריה‪ .‬ככל שמתקרבים אל הנקודה‪ ,‬נוכחים בהיקפיה האדירים‬
‫ובמשמעותה הענקית‪.‬‬
‫צדיקי אמת שיקעו את כל כוחותיהם בדביקות באותיות התורה‪.‬‬
‫הבעל שם טוב הקדוש פירש "בא אתה וכל ביתך אל התבה"‬
‫)בראשית ז'(‪' ,‬בתפילה צריך לשים כל כוחו בדיבורים וילך כך מאות‬
‫לאות עד שישכח מגופניות‪ ,‬ויחשוב שהאותיות מצטרפים ומתחברים‬
‫זה עם זה וזהו תענוג גדול‪ ,‬דמה אם בגשמיות הוא תענוג‪ ,‬מכל שכן‬
‫ברוחניות וזהו עולם היצירה‪ .‬ואחר כך יבא לאותיות המחשבה ולא‬
‫ישמע מה שהוא מדבר וזהו בא לעולם הבריאה‪ .‬ואחר כך הוא בא‬
‫למדת אין שנתבטל אצלו כל כוחותיו הגשמיים וזהו עולם האצילות‬
‫מדת חכמה'‪...‬‬
‫נשמות ישראל הן גם כן מציאות אותיות התורה הקדושה‪ .‬קומת עם‬
‫ישראל משולה לקומת התורה התומכת בכל העולמות ומשתלשלת‬
‫מרום המדרגות עד עמקי תהומות‪ .‬כל יהודי הוא אות לוחשת‬
‫הנושאת עימה מטען של אור כימי השמים על הארץ‪ .‬לא בכדי דרשו‬
‫דורשי רשומות כי ישרא"ל נוטריקון‪ :‬י'ש ש'ישים ר'יבוא א'ותיות‬
‫ל'תורה! כי כנגד כל יהודי קיימת אות בתורה‪ .‬למרות שעם ישראל‬
‫מכיל יותר משישים ריבוא נפשות‪ ,‬שורשיו אינם עולים על שישים‬
‫ריבוא‪) .‬חשבון האותיות אינו מגיע אמנם לשישים ריבוא כי אם‬
‫למעט יותר מן החצי‪ ,‬אך כבר ביארו המקובלים שאין הכוונה‬
‫| ‪| 153‬‬
‫| ספר תורה |‬
‫לאותיות הנגלות כפשוטן כי אם למספר האותיות השורשיות‪(.‬‬
‫לנשמות הגרים אין אחיזה באותיות התורה עצמן שכן לא היו בכלל‬
‫שישים ריבוא נשמות ישראל‪ ,‬אך הן אחוזות בתגים שעל גבי‬
‫האותיות‪ .‬משום כך רבי עקיבא שהיה בן גרים‪ ,‬היה דורש תילי תילים‬
‫של הלכות על כל תג ותג! הוא דרש את שורש נשמתו‪ .‬האור החיים‬
‫הקדוש ששורש נשמתו היה בתיבת 'בחוקותי'‪ ,‬דרש עליה ארבעים‬
‫ושנים פירושים‪.‬‬
‫כשמסיימים לקרוא בתורה‪ ,‬מגביהים אותה וכל הקהל נותן בה עיניו‬
‫בניסיון להכיר את האות שהיא שורש נשמתו‪ .‬אשרי מי זוכה להכיר‬
‫את האות השייכת לנשמתו‪ .‬דוד המלך שיווע לפני ה'‪' :‬עשה עימי אות‬
‫לטובה!'‪ ,‬גלה לי את האות שלי‪ .‬וכן אנו מבקשים במהלך התפילה‪:‬‬
‫'אבינו אב הרחמן‪ ,‬הראנו אות לטובה!'‪ ,‬כך תחזק נשמתנו את אחיזתה‬
‫בשורשה ותתמלא חיים ושפע‪.‬‬
‫מי שהתברך בממון‪ ,‬יונק חיים מתיבות 'כסף' או 'זהב' שבתורה;‬
‫צדיקים יונקים משמות הצדיקים שבתורה או משמותיו של הקדוש‬
‫ברוך הוא; הראוי למלכות מקבל מאותיות שניקודן חולם‪ ,‬גבוה מעל‬
‫גבי האות‪ .‬משום כך כשהתנבא יוסף הצדיק על מלכותו העתידית‪,‬‬
‫קראו עליו אחיו‪' :‬הנה בעל החלומות הלזה בא'‪ ...‬זה שקורא על עצמו‬
‫שהוא משורש האותיות הנקודות בחולם‪ .‬הרשעים יונקים משמות‬
‫הרשעים שבתורה‪ ,‬משמות בעלי מחלוקות או משמות חיות טמאות‪.‬‬
‫וכל יהודי ויהודי יונק מאות כזאת האוצרת את כל פרשת חייו מאז‬
‫החצבו תחת הכסא‪ ,‬דרך הופעתו בעולם הזה בכל מיני גלגולים עד‬
‫תיקונו העתידי‪ ,‬עת יבולע המוות לנצח‪.‬‬
‫כשראתה אסתר המלכה שהגלות מתמשכת לבלי סוף ונשמות‬
‫ישראל פרות ורבות וכבר אין כביכול מקום אחיזה בתורה לכל כך‬
‫הרבה שנות גלות‪ ,‬ביקשה מן החכמים‪ :‬כתבוני לדורות! הניחו לי‬
‫| ‪| 154‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫להוסיף מגילה אחת בשלהי הכתובים כדי שתהיה סמך לדור אחרון‪...‬‬
‫'‬
‫מהלכות ספר תורה‪ ,‬שאות הנכנסת בגבול חבירתה פוסלת את הספר‪.‬‬
‫כך יהודי הפולש למה שמוכן לחברו‪ ,‬פוסל את ספר התורה של עם‬
‫ישראל‪ .‬הכבוד והקדושה שיש לרחוש לכל יהודי הם כאל אות בספר‬
‫התורה‪ .‬פגיעה ביהודי‪ ,‬היא פגיעה בתורה ובנותן התורה‪ .‬כי אורייתא‬
‫וישראל וקודשא בריך הוא חד!‬
‫מכאן תבין כיצד כל מאורעות האדם וקורותיו רמוזים בתורה‪,‬‬
‫ובהעמיק בסוד האותיות יידע את כל העבר וההווה והעתיד להיות‪,‬‬
‫עדי יתפשט מגבולות החומר וליבו ישוטט בסדר הנמצאים ובצורות‬
‫שתחת הכסא‪ .‬ומעשה ברמב"ן שהיה לו תלמיד בשם אבנר שיצא‬
‫לתרבות רעה ובא ועמד לפני רבו‪ .‬שאל אותו הרמב"ן‪ :‬הגד נא לי‪ ,‬מי‬
‫הביאך אל מדה זו שכפרת בתורת משה?! השיב לו‪ :‬פעם אחת‬
‫שמעתי שדרשת שבפרשת האזינו כלולות כל המצוות וכל ענייני‬
‫העולם‪ ,‬רק שצריך סייעתא דשמיא להבין כל העניינים והסודות אשר‬
‫שם‪ .‬ובעיני היה זה מן הנמנע‪ ,‬עד שבשביל כן קבע בלבבי החטא‬
‫שאין האמת כן כמו שאמר הרב הרמב"ן ויצא ופקר ונהפך לאיש אחר‪.‬‬
‫ויען הרמב"ן‪ :‬עדיין אני אומר כן שכדברי כן הוא שהכול נרמז ומבואר‬
‫בפרשת האזינו ואם לא תאמין‪ ,‬שאל ואגיד לך! ויתמה התלמיד‬
‫הכופר ההוא ואמר‪ :‬אם כן כדבריך‪ ,‬תראני אם שמי שהוא אבנר‬
‫בפרשת האזינו תמצא! ויתפלל הרמב"ן אל ה' בכל לבבו ונפשו ובא‬
‫פסוק בפיו‪" :‬אמר'תי אפא'יהם אשב'יתה מאנ'וש זכרם"‪ ,‬אותיות‬
‫שלישיות מן פסוק זה‪ ,‬ראשי תיבות 'אבנר'! וכשמוע התלמיד את‬
‫הדבר חרד מאוד וייפול על פניו‪ ,‬ושאל לרבו הרמב"ן‪ :‬אם יחזור‬
‫בתשובה יהיה לו תיקון ותרופה? השיב לו רמב"ן‪ :‬והלא שמעת‬
‫להפסוק שישבית מאנוש זכרו ולא יועיל לו שום תרופה‪ ...‬ותיכף הלך‬
‫אותו תלמיד ולקח ספינה בלא ספן וחובל ומלח והלך עם הספינה‬
‫| ‪| 155‬‬
‫| ספר תורה |‬
‫באשר הוליכו צועק במר נפשו ועדיין לא נודע ממנו מאומה‪ .‬ואחר כך‬
‫הרבה הרב הרמב"ן בתפילה שיהיה לו מקצת כפרה‪ .‬ואחר זמן רב בא‬
‫להרב בחלום והחזיק לו טובה שגרמה תפלתו להוליכו לתלמיד‬
‫לגיהינום‪ ,‬והיו דנין אותו דינים הרבה בגיהינום‪ ,‬ואחר י"ב חודש היה‬
‫לו מזור ותרופה לא להוליכו לגן עדן ולא לדון אותו בגיהינום‪ ,‬כי עד‬
‫אותו הפעם היה התלמיד בכף הקלע‪) ...‬קב הישר פרק כ"ג(‪.‬‬
‫על ידי הכנסת ספר תורה‪ ,‬זוכה האדם להדביק נפשו באותיות התורה‬
‫ולהתקרב אל הבורא יתברך ואל עם ישראל‪ .‬וכאשר יראה כי אות‬
‫אחת מן התורה מוכרת לו מאוד וזכורה לו משנים קדמוניות‪ ,‬אז ידע‬
‫כי הגיע לתחילת תיקונו‪ ,‬כפי שכתבו המקובלים‪.‬‬
‫'‬
‫הנהגות לכותב ספר תורה‬
‫מי שגברו עליו רחמי ה' וזכה להתחיל בכתיבת ספר תורה‪ ,‬ירבה‬
‫תחינה ובקשה בכל עת מצוא שיזכה לברך על המוגמר ולהכניס את‬
‫הספר להיכל‪ .‬כי כנגד כל דבר טוב המתחיל להירקם בעולם‪ ,‬אוזר‬
‫היצר כגבר חלציו ומתייצב לשטן בדרכו‪ .‬בכל ערב חג מלאות ידיהם‬
‫של אנשי ה'חברא קדישא' עבודה מפרי מעלליו של השטן המבקש‬
‫להשבית את שמחת החג הממשמשת ובאה‪ .‬ערבי שבתות הם זמן‬
‫מועד לקטטות ומחלוקות‪ ,‬כיוון שיצר הרע הרואה את אור השבת‬
‫מתקרב‪ ,‬זונח את כל עיסוקיו ויוצא לחרחר ריב בין אנשים‪ .‬כשמבחין‬
‫רשע זה בספר תורה חדש ההולך ומתמלא אותיות קדושות‪ ,‬הוא‬
‫ממציא כל מיני עיכובים ומניעות בניסיון להשבית את מלאכת‬
‫הכתיבה‪ .‬נגד התנכלויותיו יש להתעצם בתפילה לפני בורא עולם‬
‫שיגער ביצר הרע ויניח לעמו ישראל לעבדו בלבב שלם‪.‬‬
‫עם תחילת הכתיבה יש לערוך סעודה קטנה לכבוד המאורע‪.‬‬
‫| ‪| 156‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫מצווה מן המובחר לכתוב את הספר במו ידיו‪ .‬אך אם אינו בקיא‬
‫במלאכת הסופרות‪ ,‬ישכור סופר סת"ם ויעשה אותו שליח לכתוב‬
‫עבורו‪ .‬קודם הכתיבה יגביה את כליו של הסופר לשם קניין כדי שיהיו‬
‫הדיו והקולמוס משלו‪.‬‬
‫אף כשכותב על ידי סופר‪ ,‬ישתדל לכתוב בעצמו את התיבה הראשונה‬
‫שבתורה ‪' -‬בראשית'; את הפסוק 'תורה ציווה לנו משה מורשה וגו''‬
‫וכן את סוף התורה‪ .‬אם קשה עליו הדבר‪ ,‬לא יימנע על כל פנים‬
‫מלכתוב את האות הראשונה והאחרונה שבתורה שהן נוטריקון ‪ -‬ל"ב!‬
‫ולא יאמר לסופר‪ :‬הנח את תיבת 'בראשית' ואכתוב אותה לכשאפנה!‬
‫אלא יתייצב על ידו בעת תחילת המלאכה ויכתוב את התיבה‬
‫'בראשית'‪.‬‬
‫קודם שכותב אות בספר התורה ישתדל לטבול במקווה‪ .‬אם אין‬
‫סיפק בידו‪ ,‬ישתדל לכל הפחות לקיים את טבילת הבן איש חי‪.‬‬
‫נאמר "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וגו'" )דברים ל"א(‪ ,‬שמצווה‬
‫מן המובחר שתהיה הכתיבה כולה מתחילתה ועד סופה‪ ,‬בשליחותו‬
‫ובמימונו של בעל הספר‪ .‬אך גם אם רכש ספר תורה מוכן והעלה את‬
‫שכר הסופר‪ ,‬יוצא ידי חובת המצווה‪.‬‬
‫'‬
‫בבקשו אחר סופר‪ ,‬ייתן עינו בשלשה דברים‪ :‬א‪ .‬שיהיה הסופר בעל‬
‫כתב נאה ומשובח‪ .‬ב‪ .‬שתהיה יראתו קודמת לחכמתו‪ .‬ג‪ .‬שיהיה בעל‬
‫משפחה ויהיה הממון שמשתכר יוצא בהוצאת בניו בתלמוד תורה‪.‬‬
‫והעיקר שיהיה כתב ידו נאה ומעודן‪ ,‬שהלא נקראה התורה 'שירה'‬
‫כלשון הכתוב "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" וצריכה שתהיה‬
‫יפה וערבה כשיר‪.‬‬
‫| ‪| 157‬‬
‫| ספר תורה |‬
‫טרם מתחיל הסופר במלאכתו‪ ,‬יגביה הרוכש את כלי הכתיבה של‬
‫הסופר לשם קנייתם ויהיו הדיו והקולמוס משלו‪.‬‬
‫'‬
‫לכתחילה אין לכתוב ספר תורה מכספי מעשר‪ .‬אך אם כבר כתב וגם‬
‫הזדמנה לו עיר שאין לה ספר תורה משלה‪ ,‬ישאיל הספר לאותה‬
‫העיר ואינו זקוק עוד להשיב המעות לעניים‪ .‬גם הידורים שאינם‬
‫מעיקר המצווה‪ ,‬ניתן לשלם בכספי מעשר‪.‬‬
‫ודע שספר תורה ראוי שיהיה נאה ומהודר‪ .‬כי המצוות‪ ,‬ככל שהן‬
‫עדינות יותר ראויות שתהיינה נאות יותר‪ .‬ליל הסדר שהוא האירוע‬
‫העדין בשנה‪ ,‬ראוי שיהיה יפה ומפואר‪ .‬ארבעת המינים המקרבים את‬
‫כל העולמות אל אחד‪ ,‬ראויים שיהיו מהודרים בתכלית ההידור‪ .‬ספר‬
‫תורה שהוא שורש היהדות ונשמות ישראל‪ ,‬ראוי שיושלם בכל מיני‬
‫הידור ונוי‪ .‬על כן ראוי לכל בר נפש להוזיל ממון מכיסו כדי שיהיה‬
‫הספר מפואר ומשוכלל‪.‬‬
‫את עצי החיים של הספר ראוי לעשות מעץ‪ .‬גם כסף וזהב ראויים‬
‫לכך אך לא ברזל‪.‬‬
‫כתר נאה מוסיף אף הוא הוד והדר למצווה ונכון לבקש אחריו גם‬
‫בדמים מרובים‪.‬‬
‫מנהג כשר לחרוט את שם בעל הספר על גבי עצי החיים‪ .‬אמנם‪ ,‬אין‬
‫ראוי לכתוב כי הספר בבעלות פלוני ופלוני‪ ,‬כי אם את שם בעל‬
‫הספר ושמות יקיריו בלבד‪ .‬את השמות יש לכתוב בלשון הקודש ולא‬
‫בלשון עם זר‪.‬‬
‫| ‪| 158‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫מנהגנו לתלות פעמונים בשולי מעיל ספר התורה כדי שיהיה נשמע‬
‫קולו בבואו אל הקודש‪ ,‬דוגמת כהן גדול במקדש‪ .‬וכן ראוי לכל אדם‬
‫להשמיע נקישות על מפתן הדלת ולא להופיע בביתו בפתע פתאום‪.‬‬
‫אמנם נמצאו פוסקים שצידדו לאסור תליית פעמונים על ספר התורה‬
‫מחשש לאיסור שבת בהשמעת קול‪ ,‬אך כבר נתקבל בתפוצות ישראל‬
‫דעת הפוסקים המתירים הדבר ואינם חוששים‪.‬‬
‫יש לפאר את המעיל ברקמות נאות‪ ,‬אך לא בדיוקן אריה‪ .‬כמו כן יש‬
‫להעיר כי הלוחות היו מרובעים ולא עגולים כפי שיש מציירים‪.‬‬
‫כשרוכש כלים עבור ספר התורה‪ ,‬יתנה בפירוש כי ניתן יהיה‬
‫להשתמש בכלים גם עבור ספרים אחרים‪.‬‬
‫כתב החתם סופר‪ ,‬כי מעולם לא נמצא ספר יוצא מתחת ידי הסופר‬
‫בלי טעות! על כן יש להגיה הספר בדקדוק רב‪.‬‬
‫עם סיום הכתיבה‪ ,‬ראוי לבעל הספר לחלק צדקה לעניים‪.‬‬
‫'‬
‫לכתחילה נכון לקיים את מעמד הכנסת ספר תורה במועדים וזמנים‬
‫ידועים לטובה‪ .‬אך משעה שמלאכת הכתיבה נסתיימה‪ ,‬שוב אין‬
‫להשתהות בהמתנה לאחד ממועדים אלו ומצווה להכניס הספר מיד‪.‬‬
‫יש נוהגים לעכב את ספר התורה בביתם שלושה חדשים או שלושה‬
‫ימים‪ ,‬כדי לשמוח בו‪ .‬אמנם‪ ,‬עיקר מקומו של ספר התורה הוא בית‬
‫הכנסת‪ ,‬כלשון הפייט‪' :‬שובה למעונך ושכון בבית מאווייך'‪.‬‬
‫'‬
‫הכנסת ספר תורה‪ ,‬ראוי לכבדה בסעודה גדולה בהשתתפות עם רב‪,‬‬
‫ומה טוב שתהא סעודה על הלחם‪ ,‬אך גם מיני תרגימא נחשבים‬
‫| ‪| 159‬‬
‫| ספר תורה |‬
‫לסעודה‪.‬‬
‫מנהג טוב לערוך סעודה נוספת בביתו בהשתתפות עשרה אנשים‪ ,‬כדי‬
‫להכניס את הקדושה גם אל מעונו‪.‬‬
‫ליל קודם לחגיגה הגדולה‪ ,‬יאיר את ביתו בנרות על פי דרשת חז"ל‬
‫)מגילה ט"ז‪' ,(:‬אורה' זו 'תורה'‪.‬‬
‫בעל ספר התורה חשוב ביום הכנסת הספר כחתן ביום חופתו‪ ,‬על כן‬
‫ראוי שיתענה מבוקר ועד ערב‪.‬‬
‫בקהילות ישראל רבות אין אומרים תחנון אותו היום‪ ,‬והטריפוליטאים‬
‫נהגו שלא לומר תחנון ארבעים יום קודם לכן‪ ,‬זכר לארבעים הימים‬
‫ששהה משה רבינו במרום קודם קבלת התורה‪.‬‬
‫ביום הכנסת הספר ירבה תחינה ובקשה לפני שומע תפילה שיציל‬
‫אותו מכל צער ויגון‪ ,‬כי ליכא כתובה דלא רמי ביה תיגרא והרבה‬
‫בעלי דין שמבקשים להזיק לאדם בעת שמחתו‪.‬‬
‫לקראת המעמד‪ ,‬מעביר את מחלפות ראשו‪ ,‬טובל במקווה טהרה‬
‫ולובש בגדים חדשים כיאות לבעל שמחה‪.‬‬
‫בבית הכנסת ידליקו העם הרבה נרות לכבוד המקום ולכבוד התורה‪,‬‬
‫כשם שנאמר "באורים כבדו ה'" )ישעי' כ"ד(‪ ,‬וכשם שראו ישראל‬
‫במתן תורה את הקולות והלפידים‪.‬‬
‫מי שזכה להכניס ספר תורה‪ ,‬ישתדל מאותו היום ואילך‪ ,‬להקפיד‬
‫בקיום התורה והמצוות ביותר‪.‬‬
‫'‬
‫| ‪| 160‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫מועדים וזמנים להכנסת ספר תורה‬
‫על פני גלגל הימים הסב כל העת על צירו‪ ,‬מועדים וזמנים רבים‪ ,‬לא‬
‫ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה‪ .‬לכל דבר בעולם יש את השעה‬
‫המסוגלת לו‪ .‬לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים‪.‬‬
‫השעה המסוגלת ביותר להכנסת ספר תורה‪ ,‬היא חג השבועות‪.‬‬
‫כששערי שחק נפתחים והארה חדשה של קבלת התורה זולפת על‬
‫ראשי בני ישראל‪ ,‬יש לה להכנסת ספר תורה משמעות עמוקה‬
‫ומיוחדת‪.‬‬
‫גם ליל הושענא רבא הוא זמן ראוי להכנסת ספר תורה ואחרים מצאו‬
‫הארה מיוחדת להכנסת ספר תורה בלילות חנוכה‪.‬‬
‫במהלך הימים הנוראים מקפידים רבים שלא להכניס ספר תורה‪.‬‬
‫בתשעת הימים אין מכניסים וגם ביום פורים נהגו שלא להכניס‪ ,‬אך‬
‫בלילו אין חשש‪.‬‬
‫ימים שמפסח עד ל"ג בעומר אין ראוי להכניס בהם ספר תורה‪ ,‬ואולי‬
‫ראוי להמתין כבר עד שבועות‪.‬‬
‫יש הנמנעים מלהכניס ספר תורה בימי ראשון‪ ,‬אולי משום שהוא יום‬
‫אידם בחוץ לארץ‪.‬‬
‫אין מן הראוי להכניס שני ספרי תורה יחדיו‪ .‬אך אם האחד ישן ושב‬
‫מן התיקון‪ ,‬אפשר להכניסו יחד עם ספר התורה החדש‪.‬‬
‫'‬
‫| ‪| 161‬‬
‫| ספר תורה |‬
‫מנהגי ספר תורה‬
‫ספר תורה‪ ,‬עושים אותו זהב‪ ,‬כסף או עץ‪ ,‬אך לא ברזל‪ ,‬שכן הברזל‬
‫גורם רציחה בעולם‪ ,‬ואילו התורה‪ ,‬עץ חיים היא למחזיקים בה‪ .‬וכשם‬
‫שדרשו חז"ל באיסור הנפת ברזל על אבני המזבח )ילקו"ש שמות כ'(‪:‬‬
‫מכאן היה ר' שמעון בן אלעזר אומר‪ ,‬המזבח נברא להאריך שנותיו‬
‫של אדם והברזל מקצר ימיו של אדם‪ ,‬אינו דין שיניף המקצר על‬
‫המאריך! הברזל מסמל חולי וחידלון‪ .‬אדם שנתחבה לו קוץ בידיו‪,‬‬
‫רואים אם הוא של ברזל מחללין עליו את השבת ואם של עץ אין‬
‫מחללין‪ .‬גם בכל בית המקדש לא היה ולו כלי אחד של ברזל!‬
‫כותב החיד"א‪ :‬ספר תורה חדש שנמצאה בו שאלה בעת הקריאה בו‬
‫בפעם הראשונה‪ ,‬יש להשתדל להכשירו ולא להחליפו בספר אחר‪.‬‬
‫משל לכלה הניצבת תחת חופתה‪ ,‬ששאלו חכמים‪ :‬כיצד מרקדין לפני‬
‫הכלה? והשיבו בית הלל‪ :‬כלה נאה וחסודה! אמרו להם בית שמאי‪:‬‬
‫הרי שהייתה חיגרת או סומא אומרים לה כלה נאה וחסודה‪ ,‬והתורה‬
‫אמרה מדבר שקר תרחק?! אמרו להם בית הלל‪ :‬לדבריכם‪ ,‬מי שלקח‬
‫מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר‪ :‬ישבחנו‬
‫בעיניו! שהלא אם ראה לנכון לקנותו‪ ,‬אות היא שמצא חן בעיניו‪ ...‬כמו‬
‫כן יש להשתדל ליפות את ספר התורה בעיני בעליו בכל מה דאפשר‪.‬‬
‫'‬
‫וכתב בספר כסף צרוף‪ ,‬מעשה בעשיר תם וישר שפיזר ממון רב עבור‬
‫כתיבת ספר תודה מהודר בתכלית ושלם בכל מיני יופי‪ .‬בתום‬
‫מלאכת הכתיבה שנמשכה על פני שנים‪ ,‬ערך העשיר משתה גדול‬
‫לכל יושבי עירו והכניס את הספר להיכל בתופים ובמחולות‪ .‬בשבת‬
‫הראשונה שלאחר הכנסת ספר התורה‪ ,‬ניצב על הבימה כנהוג והזמין‬
‫את סגל מרעיו לעלות לתורה‪ .‬אותה שבת קראו בפרשת ויצא ועת‬
‫הגיע בעל הקורא לפסוק "ותאמר לאה בא גד" )בראשית ל'(‪ ,‬כמעט‬
‫| ‪| 162‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫שלא פרחה נשמתו של העשיר‪ .‬בעל הקורא קרא‪' ,‬בא נד'‪ ...‬חיוור‬
‫כסיד קרב אל הספר ועיניו חשכו‪ .‬אות נו"ן חדה וברורה החליפה את‬
‫מקומה של האות גימ"ל‪ ...‬עוד רגע והוא פרץ בבכי נסער‪ ,‬עוזב את‬
‫הבימה בפחי נפש‪.‬‬
‫ממקומו שבכותל המזרח הבחין הרב במתרחש וקרא אליו את‬
‫העשיר‪" .‬דע לך‪ ,‬כי ספר התורה שלך מהודר ומתוקן להפליא‪ .‬האדם‬
‫שעלה לתורה‪ ,‬הוא זה שטעון תיקון‪ .‬לא מכבר בא על נידה והתורה‬
‫מודיעה את עוונו‪ :‬בא נד! וזה לך האות‪ ,‬כי בו ברגע שיתרחק האיש‬
‫מן הספר‪ ,‬שוב תראה כי כתוב בו 'בא גד' כדת וכהלכה!"‬
‫קרב העשיר בצעדים מאוששים אל הבימה ואחר שביקש את העולה‬
‫להתרחק מעם הספר‪ ,‬שב ונתן את עיניו באותיות‪ .‬המופת היה חד‬
‫וחותך‪ .‬תחת האות נו"ן שהתנוססה עד לפני רגע‪ ,‬שבה והפציעה אות‬
‫גימ"ל יפה וברורה‪...‬‬
‫מן המעשה הזה נלמד מוסר השכל גדול‪ :‬ומה עוונותיו של העולה‬
‫לתורה נותנים את רישומם באותיות הקדושות‪ ,‬על אחת כמה וכמה‬
‫של הסופר‪ ...‬ומה אם עוונות נחקקים באותיות‪ ,‬מצוות על אחת כמה‬
‫וכמה! על כן ישתדל האדם לתור אחר סופר כשר וירא שמים שלימוד‬
‫תורתו ומעשיו הטובים יוסיפו חן והדר לאותיות היוצאות מתחת ידו‪.‬‬
‫כמו כן יזהר האדם שמעשיו שלו לא יעיבו חלילה על יופיו של הספר‬
‫ויפגמו בכשרותו‪ .‬שכבר היה מעשה ביהודי עשיר שהצליח לרכוש‬
‫לעצמו את התפילין של האור החיים הקדוש שנודעו בכשרותן‬
‫והידורן הרב‪ .‬אחר תקופה קצרה בה הניח את התפילין מידי יום‪ ,‬מסר‬
‫אותן לבדיקה ולהוותו הרבה נמצאו פסולות‪ .‬מיודעיו של האיש‬
‫נתקפו פליאה עצומה‪ :‬הייתכן כי התפילין של האור החיים הקדוש‬
‫לא היו כשרות?! אמר להם צדיק אחד‪ :‬התפילין היו כשרות‪ .‬רק‬
‫| ‪| 163‬‬
‫| ספר תורה |‬
‫מחשבותיו של העשיר שלא היו קדושות דיין כראוי לתפילין אלו‪,‬‬
‫הוציאו אותן מכשרותן‪.‬‬
‫'‬
‫ספר תורה שנפסל‪ ,‬מוסרים הספר לבעליו שיתקנוהו‪ .‬אם הבעלים לא‬
‫נמצאים או שכבר אינם בין החיים‪ ,‬שולחים הספר למתקני ספרי‬
‫תורה‪ ,‬תפילין ומזוזות‪ ,‬העושים מלאכתם שלא על מנת לקבל פרס‬
‫בכדי להשיג תיקון לנפשם‪ .‬כי מי שספר תורה נפל מידיו או שנכשל‬
‫במעשה אחר שיש בו משום פגיעה בקדושת ספר התורה‪ ,‬תיקונו‬
‫שיתקן ספרי תורה שלא על מנת לקבל פרס‪.‬‬
‫אין לתקן ספרי תורה שאולים מממון בית הכנסת‪ ,‬שכן בכך מכשילים‬
‫את בעל הספר בהנאה מכספי הקדש‪.‬‬
‫ספר תורה פסול‪ ,‬יש לנהוג בו קדושה וכבוד שלוחות ושברי לוחות‬
‫מונחים בארון‪.‬‬
‫ספר תורה שבלה‪ ,‬מניחים אותו בתיבה אטומה וקוברים אותו בבית‬
‫החיים בקרבת מקום לקברו של צדיק‪ .‬ומכל מקום לא יטמנו אותו‬
‫בתוך ארבע אמותיו של עם הארץ‪.‬‬
‫ספרי תורה שהועלו באש ר"ל על ידי גויים‪ ,‬עורכים להם הלוויה‬
‫גדולה ומשתדלים לעשות להם כל מיני כבוד‪.‬‬
‫אם לפניו ספר תורה חדש ואחר ישן‪ ,‬טוב לקרוא בחדש מבישן‪.‬‬
‫'‬
‫מותר לסופר לכתוב ספרי תורה על מנת למוכרם ולהשתכר מהם‪,‬‬
‫ובלבד שלא יעשה בהם מסחר מרובה‪.‬‬
‫| ‪| 164‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫נשים מותרות בממכר ספרי תורה ובלבד שלא תיטולנה חלק בתפירת‬
‫היריעות‪ .‬יש מתירים להן לחבר היריעות לעצי החיים אך רק בזמן‬
‫שהן טהורות‪.‬‬
‫נשים נידות אסורות לנשק ספר תורה‪.‬‬
‫'‬
‫מי שנקרא לעלות לתורה‪ ,‬עליו לרוץ בששון ושמחה לקראת התורה‬
‫ולא יהא סרבן באותה שעה‪ .‬ומי שנקרא לעלות לתורה ואינו עולה‪,‬‬
‫נקרא מקולל‪.‬‬
‫כאשר נופלת מחלוקת בין בעלי ספרים בספרו של מי יקראו‪ ,‬יטילו‬
‫גורל ביניהם‪.‬‬
‫בשמחת תורה קוראים לבעלי הספרים להחזיק בספריהם בעת‬
‫ההקפות והריקודים‪.‬‬
‫ספר תורה שנפל‪ ,‬ולאו דווקא כולו‪ ,‬אלא אפילו חלקו‪ ,‬ואפילו לא נפל‬
‫ממש רק נגע בארץ‪ ,‬חייבים להתענות שני וחמישי ושני‪ .‬לדעת כמה‬
‫פוסקים חובת התענית היא על מי שהספר נשמט מידיו‪ ,‬אך לדעת‬
‫פוסקים רבים אחרים‪ ,‬חובת התענית חלה על כל הנוכחים לרבות‬
‫הנשים שבהם‪.‬‬
‫אף כי תענית ניתן לפדות בדרך כלל בצדקה‪ ,‬נהגו שלכל הפחות את‬
‫אחת משלוש התעניות לא יפדו בממון רק יתענו בפועל ממש‪.‬‬
‫הנוכחים בעת נפילת הספר ירבו באמירת תהילים אותו שבוע‪ ,‬שלא‬
‫תדבק בהם הרעה חלילה‪.‬‬
‫אם נקרע ספר תורה תוך כדי גלילה‪ ,‬מחויבים גם הקהל להתענות‪.‬‬
‫| ‪| 165‬‬
‫| ספר תורה |‬
‫אף ספר תורה שנשרף‪ ,‬חשוב כנפל לעניין אופן הכפרה והתיקון‪.‬‬
‫ומי שמצאו אותו כאלה רחמנא ליצלן וספר תורה קדוש נפל מידיו‬
‫ארצה‪ ,‬לא יסתפק בתעניות הנזכרות בלבד אלא יקיים תשובת‬
‫המשקל לחטאו על ידי כתיבת ספר תורה חדש‪.‬‬
‫'‬
‫אותיות התורה הקדושה הן שעשועיו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬בהן נברא‬
‫העולם ובאמצעותן דבק עם ישראל בבורא יתברך‪ .‬יש לשמור על‬
‫קדושתן ולנהוג בהן כבוד רב‪ .‬וכשם שכתב הרמב"ם )הלכות תפילין‬
‫מזוזה וספר תורה פ"י(‪ :‬כל מי שיושב לפני ספר תורה ישב בכובד‬
‫ראש באימה ופחד‪ ,‬שהוא העד הנאמן לכל באי עולם שנאמר "והיה‬
‫שם בך לעד" )דברים ל"א(‪ ,‬ויכבדהו כפי כוחו‪ .‬אמרו חכמים‬
‫הראשונים‪ :‬כל המחלל את התורה‪ ,‬גופו מחולל על הבריות וכל‬
‫המכבד את התורה‪ ,‬גופו מכובד על הבריות!‬
‫הנצרך לשאת עימו ספר תורה במטוס‪ ,‬ישתדל להעלותו עימו אל תא‬
‫הנוסעים‪ .‬אם אין באפשרותו לקחתו עימו ומוכרח להכניסו לתא‬
‫המטען‪ ,‬יארזו היטב בשתי תיבות זו לפנים מזו וימלא התיבות מוכין‬
‫כדי שלא ינוע הספר אנה ואנה‪ .‬והטוב ביותר שיהיה הספר פסול בעת‬
‫המסע‪.‬‬
‫'‬
‫סגולה לאישה המפחדת מנפילת פרי בטנה‪ ,‬לקשור את בטנה בכל‬
‫ימי הריונה במטפחת של ספר תורה‪ .‬עם תום השימוש במטפחת‬
‫עליה להשיב לבית הכנסת אחרת נאה הימנה‪.‬‬
‫| ‪| 166‬‬
‫הדרך אל התורה‬
‫ייחוד תורה ותפילה‬
‫דרך הלימוד‬
‫תורה לשמה‬
‫תיקון הנפש‬
‫כלי לקבל‬
‫תורתך לא שכחתי‬
‫דרך פקודיך הבינני‬
‫סגולת התורה‬
‫חברותא‬
‫קנה לך חבר‬
‫חידושי תורה‬
‫מסכתות וסגולות‬
‫לא עזבתי פקודיך‬
‫הדרך אל התורה‬
‫חכמינו זיכרונם לברכה קובעים במסכת אבות )פ"ו(‪' :‬כך היא דרכה‬
‫של תורה‪ ,‬פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן‬
‫וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל‪ ,‬אם אתה עושה כן‪ ,‬אשריך וטוב‬
‫לך‪ ,‬אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא'‪.‬‬
‫כדי לעמול בתורה‪ ,‬האדם זקוק לכוח‪ .‬כוחות הנפש וכוחות הגוף‪.‬‬
‫תאוות העולם הזה‪ ,‬ההנאות הרגעיות ומקסמי השווא‪ ,‬גוזלים מן‬
‫האדם את כוחו ומשאירים אותו שבר כלי‪ .‬סגולות הנפש הם דבר יקר‬
‫כל כך‪ .‬יצר הרע בא ועושק אותן‪ ,‬מוצץ אותן עד תום ומשאיר אחריו‬
‫איש עייף וחסר כוח‪ .‬שלמה המלך כותב במשלי‪" :‬אל תיתן לנשים‬
‫חילך" )משלי ל"א‪ ,‬ג'(‪ .‬מי אלו הנשים? התשוקות הזרות; ההנאות‬
‫החולפות‪ .‬אל תניח להם למצוץ אותך‪.‬‬
‫חכמינו זיכרונם לברכה )ילקו"ש קהלת ו' תתקע"ג( מספרים לנו‬
‫מעשה נורא מרבי אלעזר בן ערך‪ .‬חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן‬
‫בן זכאי שהיו יושבים לפניו ולומדים מתורתו‪ ,‬וכשנפטר הלכו להם‬
‫ליבנה‪ .‬רבי אלעזר בן ערך‪ ,‬בחר ללכת אצל אשתו אל העיר דיומסית‪,‬‬
‫מקום נפלא מאוד‪ ,‬שופע מעיינות‪ ,‬גנות ופרדסים מוריקים וגם‬
‫מרחצאות בעלי מימות מפנקים‪ .‬ישב שם והמתין לחבריו שיבואו‬
‫אצלו‪ ,‬יום יומיים‪ ,‬שבוע וגם שבועיים‪ ,‬אך אלו בוששו לבוא‪ .‬הלך אצל‬
‫| הולכי בית המדרש |‬
‫אשתו וסיפר לה על כוונתו ללכת אצל חבריו שבחרו כנראה להתיישב‬
‫ביבנה‪ .‬אמרה לו אשתו‪ :‬מי צריך למי‪ ,‬האם אתה להם או הם לך?‬
‫השיב לה‪ :‬אכן‪ ,‬הם צריכים לי‪ ...‬אמרה לו‪ :‬בנוהג שבעולם‪ ,‬מי הולך‬
‫אצל מי‪ ,‬העכברים אצל הפת או הפת אצל העכברים?!‪ ...‬הסכים‬
‫לדבריה ונשאר לשבת בדיומסית‪.‬‬
‫אנו‪ ,‬מה אנו מבינים כבר בצדיקים שכאלו‪ ,‬ארזי הלבנון אדירי התורה‪.‬‬
‫אבל כך מספרים חז"ל‪ ,‬שהמימות המענגים והנופים המוריקים‪,‬‬
‫השכיחו מרבי אלעזר את תורתו‪ .‬לבו נמשך אחר נהרות דיומסית‪,‬‬
‫ואלו דרכן לשכח‪ .‬להזכיר את הרגע ולהשכיח את התכלית‪.‬‬
‫לימים הגיעו התלמידים הקדושים לבקר את רבי אלעזר ושאלו אותו‪:‬‬
‫פת חיטים ופת שעורים אי זו טובה בלפתן? והוא לא היה יודע מהו‬
‫'לפתן'‪ ...‬אחרים אומרים שרבי אליעזר עמד לקרוא בתורה וכשבא‬
‫אצל המילים "החדש הזה לכם"‪ ,‬קרא בטעות 'החרש היה לבם'‪...‬‬
‫הנוכחים החלו למחות ורבי אליעזר פרץ בבכי‪ .‬הוא הבין כי נאות‬
‫הדשא של דיומסית אטמו את הלב‪ ...‬למראה בכיו געו גם החברים‬
‫בבכייה‪ .‬הם הצטערו על חברם הגדול שתורתו נשתכחה‪ .‬וכך היו‬
‫בוכים זה כנגד זה שהצליחו להחזיר לו את התורה‪ .‬יצאו החכמים‬
‫ושנו‪ :‬הוי גולה למקום תורה!‬
‫אי אפשר לזכות לכתרה של תורה מתוך בטן מדושנת‪ .‬הכתוב אומר‬
‫"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם‬
‫למען תזכרו וגו'" )במדבר ט"ו‪ ,‬ל"ט(‪ .‬משמע שכאשר זונים אחר‬
‫מראה העיניים‪ ,‬השכחה ממהרת לבוא‪ .‬וכמו שאמר הכתוב "כי‬
‫העושק יהולל חכם" )קהלת ז'‪ ,‬ז'(‪.‬‬
‫בן הא הא אומר לפום צערא אגרא‪ .‬פירש המאירי‪' :‬כפי מה שיתעמל‬
‫בתורה‪ ,‬ימשך ממנה פרי נבחר‪ .‬כי קריאת המנוחה והתענוג‪ ,‬לא תרד‬
‫חדרי בטן'‪ ...‬כה אמרו חכמינו )שבת פ"ג‪"' :(:‬זאת התורה אדם כי ימות‬
‫| ‪| 170‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫באהל" )במדבר י"ט‪,‬י"ד(‪ ,‬אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית‬
‫עצמו עליהם'‪ .‬ומה אומר נעים זמירות ישראל בספר תהילים )קי"ט‪,‬‬
‫ע"א(‪" :‬טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך"‪ ,‬פירש רש"י‪' :‬טוב היה‬
‫בעיני כשהייתי סובל ייסורים כדי ללמוד תורה בצער'‪ ,‬כי שלש מתנות‬
‫טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי‬
‫ייסורין‪ .‬אלו הן‪ :‬תורה וארץ ישראל והעולם הבא‪ .‬תורה מנין? שנאמר‬
‫"אשרי הגבר אשר תייסרנו י"ה ומתורתך תלמדנו" )תהילים צ"ד‪ ,‬י"ב(‪.‬‬
‫גם שלמה המלך עליו השלום קרא על עצמו "אף חכמתי עמדה לי"‬
‫)קהלת ב'‪ ,‬ט'(‪ ,‬ופירש רבי חנינא בר פפא )ילקו"ש(‪' :‬תורה שלמדתי‬
‫באף נתקיימה לי!' אינה דומה תורה הבאה מתוך מיצוי הנפש‪ ,‬לתורה‬
‫הנלמדת מרוב כל אחר שאכל ושבע ודשן‪ .‬כיצד זכה רבי שמעון בר‬
‫יוחאי למדרגותיו הנוראות בגילוי סודות התורה? על ידי שתים עשרה‬
‫שנות צער וייסורים בחבל ארץ נידח ושומם‪ ,‬בערום וחוסר כל‪ ,‬כשרק‬
‫דברי התורה מחלימים וסועדים את הנפש‪.‬‬
‫'‬
‫אכן‪ ,‬ארוכה הדרך לתורה‪ .‬זו היא דרך שמובילה אל מחוץ לעולם‪.‬‬
‫מתים במהלכה ונולדים מחדש‪ ,‬כפי שאמרו חז"ל )תמיד ל"ב‪ :(.‬מה‬
‫יעשה אדם ויחיה? ימית את עצמו! זאת התורה‪ ,‬אדם כי ימות באוהל‪.‬‬
‫מאה פעמים טעם מיתה חשו צדיקים לפני שנבקעו בפניהם שערי‬
‫התורה וזכו לטעום מן האור הגנוז לצדיקים‪ .‬טעם מיתה הוא לא רק‬
‫קושי גשמי‪ .‬ישנם גם הרבה מהמורות רוחניות‪ ,‬נפילות ונסיגות‪ .‬לפני‬
‫כל עלייה קודמת ירידה‪ .‬האדם הוא הלא עולם קטן‪ .‬נסתכל לרגע איך‬
‫נראית תחילתו של העולם? דורות דורות של רשעים‪ ,‬דור ההפלגה‬
‫ודור המבול ועוד כמה וכמה דורות שלא חפץ השי"ת במעשיהם‪ .‬וכבר‬
‫אמרו חכמינו‪ ,‬העולם הזה‪ ,‬שני אלפים תוהו‪ ,‬שני אלפים תורה ושני‬
‫אלפים ימות המשיח‪ .‬ההתחלה של כל דבר אמיתי הוא תוהו ובוהו‪.‬‬
‫| ‪| 171‬‬
‫| הולכי בית המדרש |‬
‫מתוך ההפיכה מתחילה אט אט לבצבץ פריחה‪ .‬גם בין הכבשים‬
‫הצועדות במרעה ניתן להבחין בעיזים השחורות הצועדות בראש‪ .‬זהו‬
‫חוק הקבוע באושיות העולם‪ .‬לפני שהזרע מצמיח הוא מוכרח‬
‫להירקב‪ .‬יוסף הצדיק נאלץ לעשות כמה שנים בבור לפני שעלה‬
‫לגדולה ובזאת הציג את התוואי לכל הדורות הבאים‪ :‬לפני שזוכים‬
‫לאור הגדול‪ ,‬יש לעשות קצת בבור החשוך‪...‬‬
‫התורה הלא נמשלה לשמן זית‪ ,‬בו מדליקים את המנורה הרומזת‬
‫לחכמה‪ .‬בכדי להפיק את השמן מן הזית יש לכתוש אותו‪ .‬הכתישות‬
‫ממוססות את המרירות ויוצא השמן הטוב‪ .‬תקופת הניסיונות‬
‫המקדמת כל צורב‪ ,‬היא הלמות המכתשת המפרקת את הרוע ומגלה‬
‫את האור הצפון‪.‬‬
‫ישאל השואל‪ :‬למה עשה ה' ככה שכל דבר טוב יהיה כרוך בקשיים?‬
‫נתאר לעצמנו שהיינו מקבלים את מתנת התורה ללא כל הכנה‬
‫מצידנו‪ .‬רק פושטים את היד ומקבלים‪ .‬הלא היינו בושים ונכלמים מן‬
‫הנדבה ולומדים את התורה בפנים כבושות‪ .‬מחסדי השי"ת האוהב‬
‫אותנו וחפץ שנהגה בתורה בשמחה ובטוב לבב‪ ,‬העניק לנו את העמל‬
‫והגיעה‪ ,‬באמצעותם אנו רוכשים את התורה וזוכים לאחוז בה בגאון‪.‬‬
‫'‬
‫ייחוד תורה ותפילה‬
‫אמר אביי‪ :‬מתחילה היינו לומדים בבית ומתפללים בבית הכנסת‪.‬‬
‫כיוון ששמענו את שאמר רבי חייא משמו של עולא 'מיום שחרב בית‬
‫המקדש אין לו לקדוש ברוך הוא בעולמו אל ארבע אמות של הלכה‬
‫בלבד'‪ ,‬לא היינו מתפללים אל במקום שלמדנו‪ .‬רבי אמי ורבי אסי‪,‬‬
‫אף שהיו להם שלשה עשר בתי כנסת בטבריה‪ ,‬לא התפללו אלא‬
‫בינות לעמודי בית המדרש בו עסקו בתורה!‬
‫| ‪| 172‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫התפילה במקום התורה כמו גם התורה במקום התפילה‪ ,‬חביבים לפני‬
‫הקב"ה עד מאוד‪ .‬כי כשהתורה והתפילה מתחברים‪ ,‬נעשה ייחוד עליון‬
‫המקרב את הגאולה השלימה‪ .‬יום שזכה בו אדם להדביק תורתו‬
‫לתפילתו‪ ,‬רואה בו נפלאות גדולות‪.‬‬
‫'‬
‫דרך הלימוד‬
‫חכמינו זיכרונם לברכה אמרו‪' :‬לעולם ילמד אדם מה שליבו חפץ'‪ .‬כי‬
‫כל אדם המגיע לעולם הזה‪ ,‬נושא בקרבו שליחות‪ .‬הופעתו בעולם‬
‫נועדה לתקן דבר מה שרק הוא‪ ,‬עם נפשו המיוחדת ותנאיו המיוחדים‪,‬‬
‫מסוגלים לפעול ולתקן‪ .‬מי יכול לדעת מה היא השליחות של פלוני?‬
‫לכן‪ ,‬כשחש אדם משיכה ללימוד מסוים‪ ,‬יש לו להניח כי נפשו‬
‫היודעת מאוד את סיבת בואה לעולם‪ ,‬נמשכת דווקא לאותו הלימוד‬
‫כי שם טמון תיקונה‪.‬‬
‫מסופר על קודש הקדושים רבי מנחם מענדל מרימינוב שליבו נמשך‬
‫ביותר ללימוד בספר הרי"ף‪ .‬בעמל עצום שקד על דבריו הקדושים עד‬
‫שזכה לסיים את ספרו בפעם המאה‪ .‬אותה שעה נדלקה אש בליבו‬
‫והוא נחרד מכך שעדיין לא זכה למדרגה האמיתית ביראת ה'‪ .‬מתוך‬
‫מחשבות כאלו החל נותן קולו בבכי עד שנרדם ודמעתו על לחיו‪.‬‬
‫והנה בחלומו‪ ,‬רבינו הקדוש מחבר ספר הרי"ף הנגלה אליו ואומר‪:‬‬
‫תדע בני‪ ,‬שמה שליבך נמשך כל כך ללימוד ספרי‪ ,‬הוא מכיוון שאתה‬
‫ניצוץ נשמתי‪ .‬ועתה איעצך‪ ,‬אם תרצה להגיע למדרגה הנכונה ביראת‬
‫ה'‪ ,‬תשים פעמיך לליז'ענסק‪ ,‬שם תפגוש את הקדוש האלוקי רבי‬
‫אלימלך‪ ,‬והוא יפתח בפניך שערי אורה! רבי מנחם מענדל הקיץ נרעש‬
‫מחלומו וללא אומר דברים שם פעמיו לליז'ענסק‪ .‬בו ברגע שהציג‬
‫את רגלו על מפתן בית המדרש בליז'ענסק‪ ,‬טרם פצה את פיו לומר‬
‫דבר מה‪ ,‬יצא הרבי ר' אלימלך לקראתו ואמר‪ :‬או‪ ,‬לך אני מחכה כבר‬
‫| ‪| 173‬‬
‫| הולכי בית המדרש |‬
‫זמן רב‪ ...‬ההמשך הלא הוא חקוק על לוח ליבה של החסידות‪ ,‬עם‬
‫הצטרפות הרבי מרימינוב לחבורה הקדושה ופתיחת בית מדרשו‬
‫שהאיר לאלפי יהודים‪.‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬משיכת הלב ללימוד מסוים דווקא‪ ,‬אינה עניין של מה בכך‬
‫ויש ליתן עליה את הדעת‪ .‬אמנם‪ ,‬בד בבד עם העסק בלימוד הנחשק‪,‬‬
‫אין להזניח את חלקי התורה האחרים‪ .‬מי שנפטר מן העולם לפני‬
‫שזכה ללמוד פ'ירוש ר'מז ד'רוש ס'וד‪ ,‬ר"ת פרד"ס‪ ,‬עשוי לחזור לעולם‬
‫בגלגול‪.‬‬
‫ישנם מספר מסכתות שאבותינו הקדושים היו בקיאים בהם הרבה‪:‬‬
‫ברכות; שבת; כתובות; חולין; עבודה זרה ונדה‪ .‬מסכתות אלו הינן‬
‫יסודות עמוקים בנפש וראוי להיות בקיאים בהן ביותר‪.‬‬
‫גם ראוי ללמוד תמיד מענינא דיומא‪ ,‬כמו מסכת פסחים לקראת‬
‫פסח‪ ,‬מסכת שבועות וביכורים בפרוס חג מתן תורה‪ ,‬מסכת ראש‬
‫השנה לקראת יום הדין ויומא לרגל יום הכיפורים‪ .‬לפני כל יום טוב‬
‫ראוי ללמוד במסכת ביצה‪ .‬צדיקים אמרו‪ ,‬כי האור של החג‪ ,‬טמון‬
‫במסכת שלה! במסכת סנהדרין )ק"א‪ (.‬אומרת הגמרא‪ :‬העיד רבי‬
‫שמעון בן אלעזר משום רבי שמעון בן חנניא‪ ,‬כל הקורא פסוק בזמנו‬
‫מביא טובה לעולם שנאמר "ודבר בעתו מה טוב" )משלי ט"ו‪ ,‬כ"ג(‪.‬‬
‫לימוד משניות אוצר בקרבו כוח גדול ביותר‪ .‬הלומד משנה בכל יום‬
‫אינו רואה פני גיהינום‪' .‬משנה' היא גם אותיות 'נשמה' והיא תיקון‬
‫נפלא ביותר לפגם הקרי‪ .‬וכאשר היסוד מתוקן‪ ,‬נתקן גם השביל‬
‫לפרנסה‪ ,‬לכן העסק במשניות הינו סגולה טובה מאוד למזונות‪.‬‬
‫בכמה ספרים קדושים הורו לעסוק תמיד בשני מסכתות בו זמנית‪.‬‬
‫אחת בעיון ואחת בבקיאות‪.‬‬
‫'‬
‫| ‪| 174‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫מעלת הלימוד בעיון הלא היא מן המפורסמות‪ .‬בידוע כי כשאדם‬
‫חוטא במידת היסוד ר"ל‪ ,‬קשה לו מאוד לשוב‪ .‬כי התשובה היא בלב‬
‫ואילו פגם היסוד הוא במוח‪ .‬אמנם כשמפרכים את המוח על הבנת‬
‫סוגיה בעמקות‪ ,‬נלקטים פירורי המוח שנפזרו וחוזרים למקומם ועל‬
‫ידי כן זוכה האדם למחילה סליחה וכפרה‪ .‬הלימוד בעיון הוא גם‬
‫תיקון לחטא אדם הראשון בעץ הדעת ופגם בני ישראל בעוון העגל‪.‬‬
‫והנה דרך ראויה לכל לומד שהיא גם עצה טובה לצבעי‪ :‬צבע תמיד‬
‫שני קירות יחד‪ .‬כשיימאס לך הראשון‪ ,‬תעבור אל השני‪ .‬כשיימאס‬
‫השני‪ ,‬תחזור אל הראשון‪ .‬אך לא יותר משניים‪ ,‬כי אז לא תעשה‬
‫כלום‪..‬‬
‫ומן המשל אל הנמשל‪ :‬אם תעסוק בלימוד אחד בלבד‪ ,‬עשוי יצרך‬
‫לגבור עליך ולהרפות את ידיך‪ .‬לכן אחוז בו זמנית בלימוד נוסף‪,‬‬
‫שכשיבוא היצר להטרידך‪ ,‬תעבור מיד אל הלימוד השני‪ .‬כשיטריד‬
‫אותך גם בלימוד השני‪ ,‬תימלט חזרה אל הראשון‪ .‬אך לא יותר משני‬
‫לימודים‪ ,‬פן לא תלמד כלום‪.‬‬
‫'‬
‫תורה לשמה‬
‫אמרו חז"ל )אבות ו'(‪ :‬כל העוסק בתורה לשמה‪ ,‬זוכה לדברים הרבה‪.‬‬
‫ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדאי הוא לו‪ ...‬ונעשה כמעין המתגבר‬
‫וכנהר שאינו פוסק‪ ,‬והוה צנוע וארך רוח‪ ,‬ומוחל על עלבונו‪ ,‬ומגדלתו‬
‫ומרוממתו על כל המעשים‪.‬‬
‫איסור גדול ליהנות מן התורה‪ .‬הגמרא במסכת נדרים )ס"ב‪ (.‬מספרת‬
‫מעשה ברבי טרפון שנקלע לפרדס תאנים וטעם מפירותיו‪ .‬הדבר היה‬
‫בתקופה בה כבר קופלו רוב סכיני חיתוך התאנים‪ ,‬מה שמתיר את‬
‫| ‪| 175‬‬
‫| הולכי בית המדרש |‬
‫הפרות הנותרים על הארץ בפני כל אדם‪ .‬אמנם‪ ,‬הפרד הלז היא מוכה‬
‫גנבות‪ ,‬ולמראה רבי טרפון הטועם מן הפירות‪ ,‬היה בעל הפרדס בטוח‬
‫כי הנה הניח ידיו על הגנב‪ ...‬לפתע פתאום זינק על רבי טרפון‪ ,‬קשר‬
‫אותו בתוך שק והלך להטילו אל הים‪ .‬קרא רבי טרפון מעמקי השק‪:‬‬
‫אוי לו לטרפון שזה הורגו‪ ...‬הבין בעל הפרדס מיהו הצרור בשק‪ ,‬ומרוב‬
‫בהלה הניח השק ונמלט על נפשו‪ .‬וכל ימיו של אותו צדיק רבי טרפון‪,‬‬
‫היה מצטער על הדבר הזה ואומר‪ :‬אוי לי שנשתמשתי בכתרה של‬
‫תורה!‬
‫אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן‪ :‬כל המשתמש בכתרה של תורה‬
‫נעקר מן העולם! קל וחומר‪ ,‬ומה בלשצר שנשתמש בכלי קודש‬
‫שנעשו כלי חול נעקר מן העולם‪ ,‬המשתמש בכתרה של תורה שהוא‬
‫חי וקיים לעולם‪ ,‬על אחת כמה וכמה!‬
‫יש להיזהר מאוד שלא לעשות מן התורה הנלמדת קרדום לחפור בה‪,‬‬
‫כי אמר רבי עקיבא‪ :‬כל הקורא שלא לשמה‪ ,‬נוח לו שאילו נהפכה‬
‫שליתו על פניו‪.‬‬
‫'‬
‫תיקון הנפש‬
‫הרבה שואלים אותנו‪ :‬מה עדיף‪ ,‬תענית או לימוד? יש לדעת כי אם‬
‫הצום גורע מלימוד התורה‪ ,‬מוטב ללמוד ולמעט בצום‪ .‬וראה מה כתב‬
‫השל"ה בשם 'חרדים' שהעתיק מכתיבת יד שמצא בתוך ספרי רבו‬
‫האר"י ז"ל‪ :‬כל מה שתמצא בסיגופים וכו' לא נזכרו אלא למי שאין‬
‫עמלו בתורה‪ ,‬אבל מי שתורתו אומנותו ויודע דעת ויראת ה'‪ ,‬לא‬
‫יחלש ולא יתבטל מלימודו וכו'‪.‬‬
‫| ‪| 176‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫לימוד חמש שעות רצופות הוא תיקון גדול להרבה עניינים‪ .‬גם על‬
‫ידו‪ ,‬זמנו אינו הולך לבטלה ויומו מלא וגדוש בתורה‪.‬‬
‫'‬
‫כלי לקבל‬
‫אמו חז"ל )חולין קל"ג‪ :(.‬כל השונה לתלמיד שאינו הגון‪ ,‬כזורק אבן‬
‫למרקוליס‪ ,‬שנאמר "כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד" )משלי‬
‫כ"ו‪ ,‬ח'(‪ .‬רבן גמליאל בעת היותו נשיא‪ ,‬העמיד שומר בפתח בית‬
‫המדרש והכריז‪ :‬מי שאין תוכו כברו‪ ,‬לא יכנס לבית המדרש!‬
‫כשאדם שאינו הגון בא ללמוד תורה‪ ,‬החכמה שרוכש עומדת לו‬
‫לרועץ‪ .‬על כן יש להסיר את מעקשי הלב קודם נכנסים ללון בעומקה‬
‫של הלכה‪.‬‬
‫אחד הכלים הגדולים ביותר להשגת התורה היא הצניעות‪ .‬ההיפך של‬
‫הצניעות היא הפריצות‪ .‬כלי פרוץ הוא כלי מחורר שכל דבר טוב‬
‫שנכנס לתוכו ניגר ארצה‪ .‬וכך אמרו חז"ל )תנחומא כי תשא ל"א(‬
‫אצל לוחות שניות‪ :‬לוחות ראשונות על שנתנו בפומבי לפיכך שלטה‬
‫בהם עין הרע ונשתברו‪ ,‬וכאן אמר לו הקב"ה‪ :‬אין לך יפה מן הצניעות!‬
‫שנאמר "ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע‬
‫לכת" )מיכה ו'(‪ .‬גם אמרו )סוכה מ"ט‪ :(:‬מאי דכתיב "חמוקי ירכיך"‬
‫)שה"ש ז'‪ ,‬ב'(? למה נמשלו דברי תורה כירך‪ ,‬לומר לך מה ירך בסתר‬
‫אף דברי תורה בסתר‪ .‬ובמסכת קידושין )ע"א‪ :(.‬שם בן ארבעים‬
‫ושתים אותיות‪ ,‬אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועניו‪.‬‬
‫משום איזו מעלה חשקה רחל ביתו של כלבא שבוע ברבי עקיבא?‬
‫היא ראתה בו שהוא צנוע ומעלי )כתובות ס"ב‪ !(:‬צנוע מאוד‪ ...‬צניעות‬
‫היא הכלי המוכשר ביותר לקבלת התורה‪ .‬הבינה שעתיד זה להיות‬
‫| ‪| 177‬‬
‫| הולכי בית המדרש |‬
‫גדול בישראל‪.‬‬
‫'‬
‫תורתך לא שכחתי‬
‫לימוד בקול רם הינו סגולה נפלאה לזיכרון‪.‬‬
‫סגולה לזיכרון‪ ,‬לכתוב מאתיים ארבעים ושתיים פעמים‪ :‬אריאל‪.‬‬
‫סגולה נוספת לזיכרון‪ ,‬לומר מיד עם קומו בבוקר אחר נטילת ידיים‬
‫שלוש פעמים‪" :‬ושם בת אשר סרח"‪ .‬יש כותבים לאומרו ג' פעמים‬
‫ישר והפוך‪ .‬כמו כן יאמר הפסוק "ואתה ה' לעולם תשב וגו'" שבע‬
‫פעמים‪ .‬אחר יאמר עוד שבע פעמים‪ :‬אליהו‪.‬‬
‫עוד סגולה לזיכרון‪ :‬עם קומו ממיטתו בבוקר‪ ,‬תיכף אחר שייטול את‬
‫ידיו‪ ,‬יקפיד טרם כל דבר לטבול אצבעו בדבש ולהכניסה לפניו‪ .‬גם‬
‫בלילה‪ ,‬טרם עלותו על יצועו יעשה כדבר הזה‪.‬‬
‫'‬
‫דרך פקודיך הבינני‬
‫קודש הקודשים רבי צבי אלימלך מדינוב מסביר בספרו 'אגרא‬
‫דפרקא'‪ ,‬מודע לומדים רבים‪ ,‬כשמתקשים להבין דבר מה בתלמודם‪,‬‬
‫מושכים בזקנם‪ ...‬הזקן הוא מקור השפע‪ ,‬י"ג מידות של רחמים‪.‬‬
‫כשמושכים בזקן מעוררים את הרחמים העליונים שיתגלגלו עלינו‬
‫ויפתח ליבנו בתורה‪ .‬האנשים אולי אינם עושים זאת במודע‪ ,‬אך‬
‫נשמתם בוודאי מתנפלת אותה שעה בתפילה לפני ה'‪ ,‬ומשום כך‬
‫מושכות האצבעות בשיער הזקן‪.‬‬
‫| ‪| 178‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫כשעוסק בתורה ואינו מצליח להבין לימודו‪ ,‬יישא עיניו לשמים למשך‬
‫כמה רגעים ואחר ירכין ראשו וינסה להבין שוב‪ .‬כי כל שכל ושכל‬
‫שמאיר במוח האדם‪ ,‬יש לו שביל בשמים שהוא מגיע משם‪.‬‬
‫וכשהכשל מתעכב לבוא‪ ,‬יש לשאת עיניים השמימה להכין שביל‬
‫לשכל‪.‬‬
‫עוד סגולה טובה ויקרה לשעה שלומד ואינו מבין‪ ,‬יחדל לרגע‬
‫מלימודו‪ ,‬יצעד ארבע אמות ויאמר בקול ובהתעוררות את תפילת‬
‫'אהבה רבה אהבתנו'‪ .‬אחר יהרהר בתשובה וינסה להבין שוב‪.‬‬
‫הנהגה טובה להצלחה בתורה ‪ ,‬לומר קודם הלימוד‪ :‬הריני רוצה ללמוד‬
‫כדי שיביאני התלמוד לידי מעשה ולידי מידות ולידי ידיעת התורה‬
‫והריני עושה לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה על ידי ההוא‬
‫טמיר ונעלם בשם כל ישראל‪ .‬ובאמירה זו יראה סייעתא דשמיא גדולה‪.‬‬
‫'‬
‫סגולת התורה‬
‫רבי נחוניא בן הקנה אומר‪ :‬כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו‬
‫עול מלכות ועול דרך ארץ! )אבות ג'(‪ .‬מלכות ודרך ארץ הם דברים‬
‫הנגזרים מכוח המזלות‪ .‬המלכות היא בת מזל וגם פרנסתו של אדם‬
‫נמשכת ממזלות הרקיע‪ .‬אבל הלומד תורה‪ ,‬עולה למעלה מן המזלות‬
‫וכך נפטר מעול מלכות ועול דרך ארץ‪.‬‬
‫לומדי תורה הם בניו של מקום והקדוש ברוך הוא מכלכל אותם‬
‫בעצמו שלא על ידי מלאך ולא על ידי שליח‪.‬‬
‫על ידי התורה אדם ניצול מכל מיני ייסורים‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב‪" :‬אם‬
‫שמוע תשמע לקול ה' אלוקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצוותיו‬
‫ושמרת כל חוקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי‬
‫| ‪| 179‬‬
‫| הולכי בית המדרש |‬
‫אני ה' רופאך" )שמות ט"ו‪ ,‬כ"ו(‪ .‬הן רואים אנו כי במתן תורה נתרפאו‬
‫כל בעלי מומין‪ .‬מדוע? משום שהתורה הקדושה הייתה כלי אומנותו‬
‫של הקב"ה בעת בריאת העולם‪ ,‬נמצא כל הנבראים והנוצרים‬
‫והנעשים גזורים מאותיות התורה הקדושה‪ .‬כיוון שקיבלו ישראל את‬
‫התורה‪ ,‬התעוררו אותיות שנבראו בהם שמים וארץ וחזרה כל הבריאה‬
‫למתכונתה הראשונה‪ .‬בכן נתרפאו בעלי המומין והתחדשו כנשר‬
‫נעוריהם‪.‬‬
‫גם מי שאינו לומד תורה בפועל‪ ,‬יכול לזכות לסגולות התורה על ידי‬
‫שתומך את ידיהם של תלמידי חכמים ומסייע להם לשקוד על‬
‫תלמודם מתוך יישוב הדעת‪ .‬על הפסוק "בצל החכמה בצל הכסף"‬
‫)קהלת ז'‪ ,‬י"ב(‪ ,‬דרש רבי יעקב אבוחצירה בפיתוחי חותם‪ ,‬כי לעתיד‬
‫לבוא‪ ,‬עתיד הקב"ה לעשות חופה אחת גדולה‪ ,‬ויסבו בה זה לצד זה‬
‫תלמיד חכמים ועשירים‪ .‬בתוך כך יבואו גדולי ישראל ויתחילו ללמוד‬
‫בפניהם תורה‪ .‬תלמיד החכמים יבינו והעשירים לא יבינו‪ ...‬אז יבוא‬
‫הקדוש ברוך וילמד אותם תורה בזכות שתמכו בתורה‪.‬‬
‫הנה על ידי התמיכה בתלמידי חכמים‪ ,‬זוכים בסופו של דבר לידיעת‬
‫התורה גם כן‪.‬‬
‫'‬
‫חברותא‬
‫כשהתעורר חוני המעגל משנתו הארוכה בת השבעים שנה‪ ,‬בא לבית‬
‫המדרש ולא השגיחו בו‪ .‬נשא עיניו לשמים ואמר‪ :‬או חברותא או‬
‫מיתותא! לולא חברותא‪ ,‬טוב מותי מחיי‪ .‬אחר שנפטר ריש לקיש‬
‫בקפידתו של רבי יוחנן‪ ,‬היה רבי יוחנן מצטער אחריו הרבה‪ .‬אמרו‬
‫חכמים‪ :‬מי ילך ליישב דעתו? ילך רבי אלעזר בן פדת שתורתו‬
‫מחודדת‪ .‬בא וישב לפניו וכל דבר שאמר רבי יוחנן הביא לו רבי‬
‫| ‪| 180‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫אליעזר ראיה‪ .‬אמר רבי יוחנן‪ :‬התדמה עצמך לבר לקיש?! בר לקיש‪,‬‬
‫כשהייתי אומר דבר היה מערים עליו עשרים וארבע קושיות ותירצתי‬
‫לו עשרים וארבע תירוצים ומתוך כך התרחבה הסוגיה‪ .‬ואילו אתה בא‬
‫ומביא לי ראיות‪ .‬כלום אינני יודע שבריי נכונים?! היה רבי יוחנן הולך‬
‫וקורע בגדיו ובוכה‪ :‬היכן אתה בר לקיש? היכן אתה בר לקיש? כך‬
‫צווח וצווח עד שנטרפה דעתו‪ .‬בקשו חכמים רחמים עליו ונסתלק מן‬
‫העולם‪.‬‬
‫הלימוד ללא חברותא קשה ממוות‪ .‬כשהאדם יושב בדד‪ ,‬שכלו אינו‬
‫פורה וכוחותיו הגנוזים לא מסוגלים לצאת אל הפועל‪ .‬אמר רבי‬
‫חנינא‪ :‬הרבה למדתי מרבותי ומחבריי יותר מרבותיי!‬
‫יש לדעת כי שורש התורה היא האות ל' והיא עשויה משלש ווי"ן‪.‬‬
‫אחד הוא הרב‪ ,‬השני החבר‪ ,‬והשלישי הוא התלמיד‪ .‬ללא חבורתא‪,‬‬
‫כמעט מן הנמנע להשיג את התורה‪.‬‬
‫טוב שתהיה לו חברותא אחת ללימוד בעיון ואחת ללימוד בבקיאות‪.‬‬
‫'‬
‫קנה לך חבר‬
‫חבר טוב הינו נכס חשוב עד מאוד בלימוד התורה ובעבודת השי"ת‪.‬‬
‫חבר שאמרו חז"ל‪ ,‬אינו שותף לבילויים או חוויות‪ ,‬כי אם נפש קרובה‬
‫שניתן להסתייע בה בעבודת ה'‪ .‬ניתן לחשוף בפניה את מצפוני הלב‬
‫מתוך ביטחון שמילה לא תדלוף החוצה‪ ,‬ולקבל את העזרה הנדרשת‬
‫לצליחת משברי החיים‪ .‬על כגון דא אמר שלמה המלך )קהלת ד'‪ ,‬ט'(‪:‬‬
‫"טובים השנים מן האחד‪ ...‬כי אם יפלו‪ ,‬האחד יקים את חברו‪ ,‬ואילו‬
‫האחד שייפול ואין שני להקימו"‪.‬‬
‫כדי לבחון חברות‪ ,‬יש לראות אם יש בה מרכיבים רעים גם כן‪ .‬האם‬
‫| ‪| 181‬‬
‫| הולכי בית המדרש |‬
‫נכשלים על ידה בלשון הרע‪ ,‬דברים בטלים או רכילות‪ .‬חברות‬
‫שכזאת אינה חברות כלל‪ ,‬כי אם מפגש של בעלי אינטרסים ובטל‬
‫דבר בטלה אהבה‪.‬‬
‫דורנו הוא דור תהפוכות ויש לנקוט משנה זהירות טרם נותנים אימון‬
‫בחבר‪ .‬ישנם אנשים שכל מגמתם לחשוף את צפונות זולתם ובכך‬
‫לשלוט בהם וברגשותיהם‪ .‬במקרה הפחות גרוע‪ ,‬הם מנצלים את‬
‫מצוקת הזולת כדי לדלות מפיו מידע אודות אנשים אחרים‪ .‬כלל גדול‬
‫ישים נגד עיניו‪ :‬הקב"ה הוא החבר הראשון של האדם‪ ...‬למי בוכה ילד‬
‫קטן כשחבריו מציקים לו? בסתר ליבו הוא מתפלל לה' למרות שהוא‬
‫אולי אינו מבין בדעתו את משמעות מעשיו‪ .‬אדם שבוגד בחברו זה‬
‫כשהוא בועט בתורתו ומפר את מצוותיו‪ ,‬איך יכול להיות עוד חבר‬
‫נאמן?! חבר יכול להיות רק מי שהפגין נאמנות ללא סייג לחברו זה‬
‫הראשון‪.‬‬
‫התורה הקדושה היא חבר טוב מאוד לאדם‪ ,‬כמו שנאמר‪" :‬בהתהלכך‬
‫תנחה אתך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך" )משלי ו' כ"ב(‪.‬‬
‫ודוד המלך אומר בתהילים )קל"ט‪ ,‬י"ז(‪" :‬ולי מה יקרו רעיך אל"‪.‬‬
‫'‬
‫חידושי תורה‬
‫כל חידוש תורה שאדם מעלה על הכתב‪ ,‬נחשב לו כאילו הקריב קרבן‬
‫בבית המקדש‪.‬‬
‫בזוהר הקדוש מאריך מאוד במעלת מי שזוכים לחדש חידושים‬
‫לאמיתה של תורה‪ .‬כי בכוח הדיבור של החידוש‪ ,‬נעשים שמים וארץ‬
‫חדשים וממשיכים אך טוב לישראל‪ .‬חידוש שאינו אמיתי לעומת‬
‫זאת‪ ,‬מושך רקיעים של שווא שעל ידו שטים כוחות הטומאה בדרכם‬
‫| ‪| 182‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫להזיק‪ .‬ועליהם צווח הכתוב‪" :‬הוי משכי העוון בחבלי השווא" )ישעיה‬
‫ה'‪ ,‬י"ח(‪.‬‬
‫כשזוכה לחדש חידוש‪ ,‬מתבטלים ממנו כל הגזרות הרעות‪.‬‬
‫כמובן שאין מצווה לחפש חידושים בנרות‪ .‬חידושים שנמצאים בדרך‬
‫זו הם בדרך כלל חידושים 'אמיתיים' שלא היו ולא יהיו‪ ...‬אפילו משה‬
‫רבינו שידע כל מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש‪ ,‬לא עמד על חידושים‬
‫אלו‪...‬‬
‫'אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו'‪ ,‬הכוונה לחידושי התורה שהעלה‬
‫בעמלו‪ ,‬שהם הולכים לפניו לעולם הבא‪.‬‬
‫'‬
‫מסכתות וסגולות‬
‫התורה הקדושה היא סגולה לכל הצרכים והעניינים‪ ,‬אך יש במסכתות‬
‫הש"ס כאלו המסוגלות במיוחד לעניין מסוים‪.‬‬
‫מסכת בכורות‪ ,‬סגולה למי שהיה עליו להתענות ולא התענה‪ .‬מסכת‬
‫תמורה‪ ,‬סגולה לפדיון הנפש‪ .‬מסכת מעילה‪ ,‬פותחת דברים חסומים‪.‬‬
‫שוברת מניעות בפרנסה‪ ,‬פוקדת עקרות‪ ,‬וגם פותחת שערי תשובה‬
‫למי שנסתמו מהם דרכי אמת‪.‬‬
‫'‬
‫לא עזבתי פקודיך‬
‫מעירובי תחומין אנו למדים דבר נפלא מאוד‪ :‬היכן שמחשבתו של‬
‫אדם שם הוא! אם הניח מזון במרחק אלפיים מיל‪ ,‬נחשב לו כאילו‬
‫| ‪| 183‬‬
‫| הולכי בית המדרש |‬
‫מתגורר במקום ההוא ממש‪.‬‬
‫יש בני אדם שבנסיבות שונות נאלצים לעזוב את התורה לתקופת מה‬
‫בחייהם‪ .‬אולי מסיבות פרנסה או מחמת בעיות הגורמות להם‬
‫להרחיק נדוד‪ .‬יש להם להפנים כלל זה‪ :‬כל עוד דעתם על התורה‬
‫ואינם מתייאשים ממנה‪ ,‬התורה ממשיכה להיחשב מקומם הטבעי‪,‬‬
‫וברגע שהדבר יתאפשר להם‪ ,‬ישובו לצלול בנתיביה‪ .‬אך אם‬
‫מתייאשים מן התורה ודוחקים מליבם את הימים הנעימים שישבו‬
‫ועסקו בהוויות דאביי ורבא‪ ,‬גם כאשר תתבטל המניעה לא יחזרו‬
‫לתלמודם‪ .‬חבל‪ ,‬חבל על דאבדין‪.‬‬
‫לזאת יעשו להם זמן בכל יום לחזק את אהבת התורה שבליבם‬
‫ולהשתוקק לימים שישובו אל בית ה' לעסוק בתורת אלוקים חיים‪.‬‬
‫| ‪| 184‬‬
‫ראש חודש סיון‬
‫יום המיוחס‬
‫שלושת ימי הגבלה‬
‫שבת שקודם שבועות‬
‫התעוררות והכנה לחג‬
‫ערב שבועות‬
‫מנהג קישוט באילנות‬
‫הלכות ומנהגים לחג‬
‫תיקון ליל שבועות‬
‫מנהג מאכלי חלב‬
‫ענייני חג השבועות‬
‫אסרו חג‬
‫| לבב ימים |‬
‫ראש חודש סיון‬
‫היהודי דומה לאילן כשם שאמרה התורה‪" :‬כי האדם עץ השדה וגו'"‬
‫)דברים כ'( וכפי שבואר בזוהר הקדוש ובספרי המוסר‪ .‬אמנם‪ ,‬בשונה‬
‫מן האילן החומרי הניצב למעלה ושורשיו מסתעפים תחתיו אל מעבה‬
‫האדמה‪ ,‬אילנו של היהודי ניצב למטה כשיונקותיו עולים ומשתרגים‬
‫כלפי מעלה‪ ,‬אל מרחבי הרקיע‪.‬‬
‫עורקי היניקה העיקריים של היהודי הינם חגי ומועדי ישראל‬
‫המושכים לו אור ונוסכים בו חיי נשמות‪ .‬חג השבועות מזריח באדם‬
‫את מאור התורה ונופח רוח באותיות התורה המתנוססות בקרבו‪.‬‬
‫כיצד ממשיכים את רוח חיים זו? איך מעוררים את מקור המעיין‬
‫להזיל שפע חדש? יש להרפות רגע מן המרוץ התמידי; לחדול ממרדף‬
‫החיים ולעמוד בשולי הדרך לערוך חשבון נפש לקראת מעיין החיים‬
‫המתחדש‪ .‬הנמהרות‪ ,‬טבעה לאבד כל דבר טוב‪.‬‬
‫בראש חודש סיון נהגו שלומי אמוני ישראל לפרוש ממסלול החיים‬
‫השוחק לטובת טיול בנבכי הנפש‪ .‬כשם שמעמד הר סיני לא התרחש‬
‫לפני שפסקה זוהמתן של ישראל‪ ,‬כך לא נכנס אור השבועות בליבו‬
‫של היהודי טרם תפסוק זוהמתו שלו‪ .‬עליו להתרפא תחילה ממומיו‪,‬‬
‫להשתקם מתחלואיו ולהינחם מצרותיו ואו אז תוכשר נפשו לעמוד‬
‫| ‪| 187‬‬
‫| שבועות |‬
‫על ההר העשן ולקבל את התורה מפי הגבורה‪.‬‬
‫'‬
‫ימי חודש סיוון מסוגלים ביותר ללימוד התורה ונהגו להרבות בהם‬
‫בלימוד בשקידה וחשק רב‪.‬‬
‫אין מתענים ואין אומרים תחנון מראש חודש סיון עד אחר חג‬
‫השבועות ויש נוהגים שלא לומר תחנון עד י"ב לחודש סיון‪.‬‬
‫'‬
‫יום המיוחס‬
‫ב' בסיון נקרא 'יום המיוחס' וכמה טעמים נאמרו בדבר‪:‬‬
‫הטעם הראשון‪ :‬כיוון שהוא בא ממחרת ראש חודש ולמחרתו מגיע‬
‫היום הראשון של שלושת ימי הגבלה‪ ,‬נמצא שהינו חוליה בשושלת‬
‫מפוארת ומוקף באב ובן נעלים מאוד והרי הוא 'מיוחס'‪ .‬ויש לדעת כי‬
‫'מיוחס' אינו דבר של מה בכך‪ ,‬שכן הוא מחבר שני דברים נבדלים‬
‫ופעולה זו כשלעצמה הינה לפעמים חכמה גדולה ביותר‪ ...‬הרי עד‬
‫שלא קם אדם והתחכם לחבר שני פרוסות לחם מרוחות ולאכול‬
‫יחדיו‪ ,‬היו בני אדם מורחים פרוסת לחם אחת ומתלכלכים תוך כדי‬
‫אכילה‪...‬‬
‫הטעם השני‪ :‬ביום זה אמר הקדוש ברוך הוא לבני ישראל‪" :‬ואתם‬
‫תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וגו'" )שמות י"ט‪ ,‬ו'(‪ .‬ושלא כמאמרו‬
‫של בשר ודם מאמרו של הקדוש ברוך הוא‪ .‬שאדם אומר דבר ואינו‬
‫פועל כלום ואילו הקדוש ברוך הוא אמר ויהי‪ ,‬ובשעה שאמר "ואתם‬
‫תהיו לי ממלכת וגו'"‪ ,‬נשתנתה מציאות בני ישראל ועלו להיות בניו‬
‫של מקום‪.‬‬
‫| ‪| 188‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫'‬
‫יש מן המקפידים שלא להסתפר גם אחר ל"ג בעומר )על פי שיטת‬
‫האר"י(‪ ,‬הנוהגים להסתפר החל מיום זה‪.‬‬
‫לדעת האר"י ניתן להסתפר ממ"ח ימים לעומר וכן נהג מהרח"ו על פי‬
‫עדות בנו רבי שמואל‪.‬‬
‫'‬
‫שלושת ימי הגבלה‬
‫בג' סיון מתחילים שלושת ימי הגבלה שציווה הקדוש ברוך הוא את‬
‫משה רבינו קודם מתן תורה‪" :‬והגבלת את העם סביב לאמר וגו'"‬
‫)שמות י"ט‪ ,‬י"ב(‪" ,‬ויאמר אל העם היו נכונים לשלושת ימים אל‬
‫תיגשו אל אישה וגו'" )שם ט"ו(‪.‬‬
‫בדומה לחולה הזקוק לניתוח שעליו להכשיר את גופו לכך במשך‬
‫מספר ימים‪ ,‬כך נשמה החפצה לקבל את התורה שהיא תרופת כל‬
‫החולאים‪ ,‬צריכה לכמה ימי התבוננות והכנה שתוכל להכיל את האור‬
‫הגדול ולהתעלות על ידו‪.‬‬
‫בזמן מתן תורה עמלו בני ישראל בימים אלו ביותר על זיכוך‬
‫מידותיהם‪ ,‬עד שבשעה ששמעו את עשרת הדברות‪ ,‬לא עצרו כוח‬
‫וחלפו עברו מן העולם בצאת נפשם כי מתו‪ .‬וכן אמרו במדרש )שמות‬
‫רבה כ"ט(‪ :‬שכיון שבאו לסיני ונגלה להם‪ ,‬פרחה נשמתם על שדיבר‬
‫עימהם‪ ,‬שנאמר "נפשי יצאה בדברו" )שה"ש ה'(‪ ,‬אבל התורה ביקשה‬
‫עליהם רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא‪ :‬יש מלך משיא בתו והורג‬
‫אנשי ביתו?! כל העולם כולו שמחים ובניך מתים?! מיד חזרה נשמתן‪,‬‬
‫שנאמר "תורת ה' תמימה משיבת נפש" )תהילים י"ט(‪.‬‬
‫| ‪| 189‬‬
‫| שבועות |‬
‫וגם בכל שנה ושנה‪ ,‬כשאדם מקדש נפשו בשלושת ימי הגבלה‬
‫ומשבר את חומרו הרע‪ ,‬הרי הוא זוכה לחזות בנועם ה' בחג השבועות‬
‫ולבקר בהיכלו‪.‬‬
‫ימים אלו מסוגלים ביותר ללימוד תורה ולטהרת הנפש‪ .‬חסידים‬
‫הראשונים היו עורכים בהם בדק בית בנפשם ומתקנים את הטעון‬
‫תיקון‪ .‬נפש האדם דומה לעולם‪ ,‬כמו שאמר האר"י ז"ל‪ :‬האדם עולם‬
‫קטן והעולם אדם גדול‪ .‬העולם משתנה ללא הרף ומגלה מידי יום‬
‫מחלות חדשות‪ .‬גם נפש האדם חושפת מידי תקופה חולי אחר שלא‬
‫שיערו הראשונים‪ .‬על האדם להיות קשוב תמיד לרחשי נפשו ולקדם‬
‫את הפורענויות המתרגשות ובאות עליה‪.‬‬
‫מובא בספרים הקדושים‪ ,‬שבשלשה ימים אלו יורדים ממרום כוחות‬
‫וסגולות יקרים שכוחם רב להחדיר בנפש היהודית את נועם התורה‪.‬‬
‫ויתמלא אדם ערגה וגעגועים ויחשוב בליבו‪ :‬הנה היום בא בוער‬
‫כתנור‪ ,‬יום ה' הגדול והנורא‪ ,‬בהגלות מלכנו על הר סיני ללמד לעמו‬
‫תורה ומצוות וישמיעם את הוד קולו ודברות קודשו מלהבות אש‪,‬‬
‫וכשם שהתנבא חבקוק בתפילתו על שיגיונות‪" :‬אלוה מתימן יבוא‬
‫וקדוש מהר פארן סלה‪ ,‬כיסה שמים הודו ותהילתו מלאה הארץ‪ ,‬ונוגה‬
‫כאור תהיה קרניים מידו לו ושם חביון עוזו‪ ,‬לפניו ילך דבר ויצא רשף‬
‫לרגליו‪ ,‬עמד וימודד ארץ ראה ויתר גויים ויתפוצצו הררי עד‪ ,‬שחו‬
‫גבעות עולם‪) "...‬חבקוק ג'(‬
‫וממחשבות אלו יבוא לידי חשק נפלא ויסתערו הגיגיו ויהמה ליבו‬
‫בקרבו‪ ,‬כשם שמובא באור החיים הקדוש על הפסוק "ויסעו מרפידים‬
‫וגו'" )שמות י"ט‪ ,‬ב'(‪ :‬אולי שהוא על דרך אומרם )בראשית רבה נ"ה(‬
‫אהבה מקלקלת השורה להקדים המאוחר‪ ,‬שלהיות כי הוא זה יום‬
‫המקווה לבורא‪ ,‬לתורה‪ ,‬לעולם‪ ,‬לעליונים ולתחתונים‪ ,‬ומיום הבריאה‬
‫הם יושבים ומצפים מתי יבואו בני ישראל מדבר סיני‪ ,‬לזה כשהגיעו‬
‫| ‪| 190‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫שמה לא עצרו כוח לספר סדר הדבר ותיכף קדמה ההודעה באומרו‬
‫'ביום הזה באו וגו''‪ ,‬הגיע חשוק ונחשק לחושק וחשוק ושמחו שמים‬
‫וארץ‪ ,‬כי זה הוא תכלית הבריאה ותקוותה‪...‬‬
‫'‬
‫חסידים ואנשי מעשה נהגו פרישות בימים אלו‪ .‬אמנם‪ ,‬אם הזדמנה‬
‫לו טבילת מצווה לא ידחה הדבר‪.‬‬
‫יש שהקפידו שלא לישא נשים בג' ימי הגבלה‪ .‬חתן וכלה שרק אחד‬
‫מהם אוחז במנהג זה‪ ,‬שומעים לדעתו של החתן‪.‬‬
‫'‬
‫שבת שקודם שבועות‬
‫שבת שקודם שבועות נקראת 'שבת דרך ארץ' על פי דברי חז"ל‬
‫)אבות דר"נ( 'דרך ארץ קדמה לתורה'‪ ,‬ונוהגים לעסוק בה בספרי‬
‫מוסר ותיקון המידות‪.‬‬
‫יש המניחים לכל לימודיהם ועוסקים בשבת זו בענייני חג השבועות‬
‫בלבד‪.‬‬
‫במהלך השבת דורש הרב בבית הכנסת בעניינו של יום ומאריך יותר‬
‫מלימודו מידי שבת בשבתו‪.‬‬
‫נהגו בקהילות ישראל לערוך בשבת זו בבית הכנסת‪ ,‬מגבית לצורך‬
‫החזקת שיעורי התורה המתקיימים בבית הכנסת במשך ימות השנה‪.‬‬
‫'‬
‫| ‪| 191‬‬
‫| שבועות |‬
‫התעוררות והכנה לחג‬
‫שלושים יום קודם החג מתחילים לעסוק בענייני החג והלכותיו‪.‬‬
‫כיוון שלדעת רבים כל עיקרה של תקנה אינה אלא על חג הפסח‬
‫שהלכותיו מרובות ועוד זאת שבימינו זכינו לספרי קיצור המלמדים‬
‫את ההלכות הנצרכות בדרך קצרה‪ ,‬יש להקל בדבר ולהתחיל בלימוד‬
‫ההלכות‪ ,‬שבוע ימים קודם לחג בלבד‪.‬‬
‫'‬
‫אחת ההכנות היקרות ביותר לחג השבועות‪ ,‬היא התחזקות בדברים‬
‫שבין אדם לחברו‪ ,‬שכן דרך ארץ קדמה לתורה ואי אפשר לזכות‬
‫לכתרה של תורה טרם מעדנים את המידות ומשפרים את המעשים‪.‬‬
‫כן אמרו חז"ל )תענית ח'‪ :(.‬שני תלמידי חכמים שיושבין בעיר אחת‬
‫ואין נוחין זה לזה בהלכה‪ ,‬מתקנאין באף ומעלין אותו שנאמר "מקנה‬
‫אף על עולה" )איוב ל"ו(‪ .‬וכן מצינו שלא זכו ישראל לקבל את התורה‬
‫עד שנעשו כולם לב אחד וכדרשת חז"ל )ויקרא רבה ט'(‪ :‬גדול השלום‬
‫שבכל המסעות כתיב 'ויסעו' 'ויחנו'‪ ,‬נוסעים במחלוקת וחונים‬
‫במחלוקת‪ .‬כיון שבאו כולם לפני הר סיני‪ ,‬נעשו כולם חנייה אחת‪,‬‬
‫הדא דכתיב "ויחן שם ישראל" )שמות י"ט(‪' ,‬ויחנו שם בני ישראל' אין‬
‫כתיב כאן אלא 'ויחן שם ישראל'‪ ,‬אמר הקדוש ברוך הוא‪ :‬הרי שעה‬
‫שאני נותן תורה לבני!‬
‫'‬
‫נהגו ללמוד לקראת חג השבועות את הסוגיות שבמסכת שבת דף‬
‫פ"ו‪ ,‬העוסקות בענייני מתן תורה‪ .‬יש שהקפידו לשנות פרק זה לאחר‬
‫טבילה במקווה בערב החג‪.‬‬
‫מנהג נאה הפועל תיקון נפלא בנפש‪ ,‬להתחיל בחידוש דבר תורה ערב‬
‫| ‪| 192‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫חג השבועות ולסיימו בעצם החג‪.‬‬
‫הכנה נאותה מאוד לקבלת התורה‪ ,‬לחלק את מסכתות הש"ס בקרב‬
‫הציבור זמן מה קודם החג‪ ,‬על מנת ללמוד ולסיים עד החג‪.‬‬
‫רבים נהגו ללמוד בימי הספירה שקודם חג מתן תורה‪ ,‬את מסכתות‬
‫סוטה ושבועות שבש"ס‪ ,‬שבכל אחת מ"ט דפים כמניין ימי הספירה‪.‬‬
‫'‬
‫כתבו בספרים הקדושים‪ ,‬כי הזוכה להתכונן כדבעי לחג ולהכשיר‬
‫נפשו לקראת מתן תורה‪ ,‬זוכה בעצם יום השבועות לשמוע את דיבור‬
‫'אנוכי ה' אלוקיך' מפי הגבורה‪ ,‬כשם ששמעו ישראל בעת מתן תורה‪.‬‬
‫ומודעת זאת כי בבית מדרשו של ה'חוזה' מלובלין‪ ,‬לקה פעם אחד‬
‫התלמידים בעיוורון בעיצומה של קריאת עשרת הדברות בחג‬
‫השבועות‪ .‬התלמידים המבוהלים אצו לספר ל'חוזה' על ההתרחשות‬
‫הטראגית‪ .‬אך ה'חוזה' הרגיעם בחיוך‪ :‬אל דאגה‪ ,‬תלמידיי! זה עתה‬
‫השיג חברכם את בחינות ה'חושך' וה'ענן' ששררו בעת מעמד מתן‬
‫התורה‪...‬‬
‫'‬
‫ערב שבועות‬
‫ערב חג השבועות אין להקיז דם‪ ,‬ויזהר מכל טיפול רפואי שיש בו‬
‫משום הקזת דם‪ ,‬כניתוח‪ ,‬בדיקת דם וכדו'‪.‬‬
‫יקפיד להעביר את מחלפות ראשו קודם החג ולא יכנס לחג כשהוא‬
‫מנוול‪.‬‬
‫| ‪| 193‬‬
‫| שבועות |‬
‫אין להסתפר וליטול ציפורניים ערב החג אחר חצות היום‪ .‬ככלל‪ ,‬יש‬
‫להימנע מנטילת ציפורני הידיים והרגליים ביום אחד‪ ,‬שקשה לכמה‬
‫דברים‪.‬‬
‫'‬
‫רמז לקרבן שתי הלחם שהיו ישראל מקריבים ביום הביכורים בזמן‬
‫שבית המקדש היה קיים‪ ,‬נהגו לאפות לכבוד החג שני סוגי לחמים‪,‬‬
‫האחד רגיל‪ ,‬עבור סעודת החג הבשרית‪ ,‬ומשנהו חלבי לצורך הסעודה‬
‫החלבית‪ .‬בחלה החלבית יש לבצע סימן היכר כדי שלא יבואו לטעות‬
‫בה‪.‬‬
‫סגולה גדולה יש בקיום מצוות הפרשת חלה מעיסת חלות אלו‪.‬‬
‫'‬
‫יטבול במקווה לכבוד החג‪ .‬ונהגו לטבול שתי טבילות‪.‬‬
‫ראוי לישון מעט בערב החג כדי לאגור כוח ללימוד עד אור הבוקר‪.‬‬
‫אם חל ערב החג ביום שבת‪ ,‬לא יפרש בשפתיו שפורש למנוחה כדי‬
‫לאגור כוח לליל‪ ,‬שכן אז נחשב כמכין משבת לחול‪.‬‬
‫יתעטף בגדים נאים וחשובים לכבוד החג‪ ,‬אך לא על מנת להתפאר‬
‫ולהתייפות בעיני הבריות‪ ,‬כי אם לכבוד קונו הבא לשכון כבוד בתוכו‬
‫ביום מתן תורתו‪.‬‬
‫ערב חג השבועות הוא שעת סיום משפטם של רשעים בגיהינום לפי‬
‫שיטת רבי יוחנן בן נורי‪ ,‬ונהגו להרבות בצדקה לזכות נשמות‬
‫הנפטרים‪ .‬וישתדל כל אדם להפריש מעות עבור קרובי משפחתו‬
‫שנפטרו ועל ידו תהיה גאולתם‪.‬‬
‫לעת כזאת נפתחים שערי שחק ומלאכי רום יורדים לעולמות‬
‫| ‪| 194‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫התחתונים כדי לסייע בידי קרוצי גושי עפר לקבל על עצמם קבלות‬
‫טובות לקראת מעמד מתן תורה‪ .‬וזו היא משמעותם הנסתרת של‬
‫דבריו הטמירים של רבי עקיבא‪' :‬אשריכם ישראל‪ ,‬לפני מי אתם‬
‫מטהרין ומי מטהר אתכם'‪' ,‬מי' עולה בגימטריא חמישים‪ ,‬כנגד‬
‫חמישים הימים שמפסח עד עצרת‪ .‬לפני 'מי'‪ ,‬היינו במהלך ימי‬
‫הספירה שעד חג השבועות הקודמים ליום ה'מי' ‪' -‬אתם מטהרין'‪,‬‬
‫עליכם חובת ההיטהרות וההזדככות‪ ,‬אך 'ומי'‪ ,‬מרגע שמגיע היום‬
‫החמישים ‪' -‬מטהר אתכם'! היום בעצמו כבר ממציא לכם קדושה‬
‫וטהרה ללא כל סיוע מצדכם‪.‬‬
‫'‬
‫מנהג קישוט באילנות‬
‫נהגו לקשט הבתים ובתי הכנסת באילנות ודשאים לכבוד החג‪,‬‬
‫להעלות את זכר פירות האילן הנידונים בעצרת‪.‬‬
‫וכבר תמהו הרבה‪ :‬אחר שנידונים בו על פירות האילן‪ ,‬משום מה נהגו‬
‫לקשט באילנות ולא בפירות עצמם? ולאידך גיסא‪ ,‬בחמשה עשר‬
‫בשבט‪ ,‬ראש השנה לאילנות‪ :‬למה לאכול פירות ולא להתקשט‬
‫באילנות שהם שושביני השמחה?‬
‫אלא שכשמבקשים לעמוד על טיבם של האילנות‪ ,‬אלו האבות‪,‬‬
‫נותנים עין בפירות שהם הבנים ומן הפרי למדים על השורש‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫כשחפצים לגדל פרי טוב‪ ,‬יש לשקוד היטב על האילן ולספק לו כל‬
‫צרכו‪ ,‬ואו אז לא יבול עלהו ולא יתום פריו והיה פריו למאכל ועלהו‬
‫לתרופה‪ .‬בחמשה עשר בשבט שהוא ראש השנה לאילנות‪ ,‬מפנים עין‬
‫אל הבנים שהם הפירות‪ ,‬ללמד שמהם ניתן לדעת את טיבם של‬
‫ההורים‪ .‬ואילו בחג השבועות שהוא ראש השנה לפירות האילן‪ ,‬ששים‬
‫באילנות שהם ההורים הצדיקים בזכותם צמחו הגידולים היקרים‪.‬‬
‫| ‪| 195‬‬
‫| שבועות |‬
‫יש מותירים את האילנות בבית הכנסת‪ ,‬עד פרשת ואתחנן בה‬
‫קוראים בתורה את עשרת הדברות‪ ,‬על אותה שעה נאמר‪" :‬יעלוז שדי‬
‫וכל אשר בו‪ ,‬אז ירננו כל עצי יער" )תהילים צ"ו(‪.‬‬
‫ישתמש בעצי סרק בלבד ולא בעצי פרי‪ ,‬כי האדם עץ השדה‪.‬‬
‫יש להדר אחר אילנות ודשאים ירוקים דייקא‪.‬‬
‫בכמה קהילות חיפשו אחר צמחים ריחניים זכר לניחוחות המבושמים‬
‫שנדפו בעת מעמד הר סיני‪.‬‬
‫החתם סופר היה מחבב ביותר את מנהג קישוט בית הכנסת באילנות‬
‫לקראת מתן תורה‪ .‬שנה אחת התעצל גבאי בית מדרשו מלקיים את‬
‫המנהג הקדוש ולחתם סופר נגרמה עגמת נפש‪ .‬לא יצאה אותה שנה‬
‫והגבאי שבק חיים לכל חי‪.‬‬
‫יש מתנגדים למנהג קדוש זה בטענה כי יש בו משום חוקות הגויים‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬מקובלנו כי כל מנהג שיש לו שורש ויסוד איתן בדתנו‬
‫הקדושה‪ ,‬אין לחשוש בו משום חוקות הגויים כלל‪ .‬וכן נהגו בקרב‬
‫משפחתנו ואבותינו סיפרו לנו‪ ,‬גודל החביבות והאהבה שרחשו זקנינו‬
‫למנהג יקר זה‪ ,‬שהיו אומרים בו‪ :‬כל המרבה בו‪ ,‬הרי זה משובח‪.‬‬
‫מקובלני מבית אבי אבא‪ ,‬כי פרחים מפלסטיק‪ ,‬אף שדומים‬
‫לאמיתיים ויפים מאוד‪ ,‬אינם עולים למנהג זה‪.‬‬
‫אם חל ערב חג השבועות בשבת‪ ,‬ייזהר מלקושש העצים ולהניחם‬
‫בבית הכנסת בעצם יום השבת‪.‬‬
‫'‬
‫| ‪| 196‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫הלכות ומנהגים לחג‬
‫עם כניסת החג יקבל כל אדם על עצמו שלא להשיח שיחה בטילה‬
‫מבוא החג ועד צאתו‪.‬‬
‫אור גדול יש בנרות שמדליקה האישה לכבוד החג‪.‬‬
‫קודם הדלקת הנרות תיטול האישה את ידיה ואחר תדליק עם ברכת‬
‫שהחיינו‪ .‬אם לובשת בגד חדש לכבוד החג‪ ,‬תכוון לצאת אף ידי חובת‬
‫ברכת שהחיינו על הבגד החדש‪.‬‬
‫'‬
‫ערבי שבתות וחגים הינם זמנים מועדים לקטטות ודברי ריבות‪ .‬שכל‬
‫אימת שרואה השטן דבר טוב הולך ונרקם‪ ,‬הוא קם מרבצו ונחלץ בכל‬
‫כוחותיו להטיל בו דופי‪ .‬כשרואה את שבת המלכה ממשמשת ובאה‬
‫ושמש צדקה ומרפא בכנפיה‪ ,‬הינו מתרוצץ במהירות בין הבתים‬
‫ומצית מדורות של מחלוקות המעכירות את האווירה ופוגמות‬
‫בקדושה הנפלאה‪.‬‬
‫ערבי חגים הם גם הזמן בהם ידיהם של אנשי ה'חברא קדישא'‬
‫עמוסות ביותר‪ .‬שכן השטן הנלפת מאור היקרות ההולך ומאיר‪,‬‬
‫מתנכל לישראל קדושים ומנסה להעגים את רוחם על ידי פטירת בני‬
‫אדם‪.‬‬
‫ערב חג השבועות בו הולכת ונפתחת מסכת חיים חדשה של קבלת‬
‫תורה מחודשת עם תוספת כוח וחיילים בעבודת הבורא‪ ,‬יוצא השטן‬
‫לחבל ומשתדל בכל אמצעיו לפגום ולקלקל‪ .‬על כן יש להעתיר מאוד‬
‫בתפילת מנחה של ערב החג‪ ,‬שלא ייתן ה' מאוויי רשע והחג הקדוש‬
‫יתנהל מתוך מי מנוחות וגדלות המוחין‪.‬‬
‫'‬
‫| ‪| 197‬‬
‫| שבועות |‬
‫מצווה להקביל פני רבו בחג‬
‫מעשה בצדיק גדול ששיגר את תלמידו לכהן כרבה של עיירה פלונית‪.‬‬
‫בהגיע חג השבועות‪ ,‬לא יצא התלמיד להקביל את פני רבו כמנהגו‬
‫מימים וביכר לחוג את היום הקדוש בקרב בני עדתו‪ .‬רק אחרי חג‬
‫השבועות נטל התלמיד את תרמילו ויצא אל עיירת מגורי רבו‪.‬‬
‫משהופיע התלמיד בפני רבו‪ ,‬נשאל‪ :‬מדוע לא הופעת בחג? השיב‪ :‬צר‬
‫לי המקום בבית המדרש הגדול המלא מפה אל פה ודעתי מיושבת‬
‫יפה יותר בעיירתי‪ ...‬נענה הצדיק‪ :‬עתה ידעתי מדוע רוב הרבנים אינם‬
‫תלמידי חכמים‪ ...‬משום שאינם מקבילים פני רבם ברגל!‬
‫עבור מצוות הקבלת פני רבו‪ ,‬ראוי אף לעזוב את ביתו ולהפליג בדרך‪,‬‬
‫ובלבד שלא תיפול משום כך קטטה בביתו וייצא שכרו בהפסדו‪.‬‬
‫'‬
‫מאחרים להתפלל ערבית בליל שבועות כדי שתושלמנה שבע שבתות‬
‫תמימות‪ .‬בכמה מקהילות ישראל לא הקפידו בדבר‪ ,‬אך בעדתנו נהגו‬
‫להאריך בדברי תורה קודם תפילת ערבית‪.‬‬
‫ברכת 'אהבת עולם' יאמר בחדווה יתירה ויתפלל מאוד על חלקו‬
‫בתורה 'ונשמח בדברי תלמוד תורתך ובמצוותיך לעולם ועד'‪ .‬כמו כן‬
‫בברכת 'אהבת עולם אהבתנו' שבתפילת שחרית‪ ,‬יתמלא דביקות‬
‫ושמחה ויתחנן על פתיחת לבבו בתלמוד תורה 'ותן בליבנו בינה‬
‫להבין ולהשכיל‪ ,‬לשמוע‪ ,‬ללמוד וללמד‪ ,‬לשמור ולעשות ולקיים'‪.‬‬
‫עם סיום התפילה יחוש לביתו לקיים מצוות סעודת החג ולא ישתהה‬
‫אפילו בדברי תורה‪.‬‬
‫גם אותם שהתפללו קודם שחשיכה ולא המתינו עד מלאות שבע‬
‫שבתות תמימות‪ ,‬לא יקדשו קודם שחשיכה בוודאי‪ .‬אפילו נשים‬
‫| ‪| 198‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫שאינן בכלל מצוות ספירת שבע שבתות תמימות‪ ,‬לא תקדשנה קודם‬
‫שהעריב‪ .‬אם נוהגות להתפלל‪ ,‬טוב תעשנה אם תאחזנה במנהג‬
‫הנזכר שלא להתפלל קודם הערב שמש‪.‬‬
‫'‬
‫ליל שבועות לא יאכל אכילה מרובה‪ .‬נהגו למעט בשיר בעת עריכת‬
‫השולחן‪ .‬גם אין מאריכים בדברי תורה וממהרים לסיים הסעודה כדי‬
‫להתחיל בתיקון‪ .‬יש מקפידים לדבר בזמן סעודת הלילה בענייני דרך‬
‫ארץ ועבודת המידות‪ ,‬שכן דרך ארץ קדמה לתורה‪.‬‬
‫יש נוהגים ללמוד משניות מסכת ביצה אחר הסעודה‪ ,‬טרם הליכתם‬
‫לתיקון‪.‬‬
‫אסור לשמש מיטתו בליל שבועות אם לא בליל טבילה‪ .‬חל בליל‬
‫טבילה‪ ,‬ילך לבית הכנסת לערוך התיקון עד שעה אחת לפני עלות‬
‫השחר‪ ,‬אז ישוב לביתו‪.‬‬
‫ראוי להשתדל בלימוד חמש שעות רצופות בליל שבועות‪ ,‬שכוחו‬
‫גדול כתענית משבת לשבת וטוב מאוד לזיכוך הנפש‪.‬‬
‫שעות קדושות אלו של ליל החג מסוגלות ללימוד תורה ותיקונים‬
‫ואין ראוי להקל בהם ראש במאכל ומשתה ושחוק‪ .‬ועל המבלים‬
‫שעות ליל קדוש זה בשיחות בטלות נאמר )סנהדרין ע"ב‪ :(.‬שינה‬
‫לרשעים‪ ,‬הנאה להם והנאה לעולם!‬
‫ליל שבועות הוא זמן התגלות שורש ויסוד התורה‪ .‬בו בזמן התעברה‬
‫יוכבד ממשה רבינו ונתעברה לאה מיששכר‪ .‬משה הוריד לישראל שני‬
‫לוחות אבנים ויששכר נודע בגאונותו ושקידתו הגדולה כמאמר‬
‫"יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתיים" )בראשית מ"ט(‪ ,‬שסובל את‬
‫עול התורה כחמור ולן בין התחומין מרוב עמל‪.‬‬
‫| ‪| 199‬‬
‫| שבועות |‬
‫המגיד מדובנא המשיל את ליל שבועות לחלון ראווה של חנות בו‬
‫מציגים את מבחר מרכולת החנות‪ .‬כך יכול אדם בליל שבועות לרכוש‬
‫מן הסגולות הנחמדות ביותר של תורתנו הקדושה‪.‬‬
‫ישמור עצמו מאוד מלבוא בליל זה לידי לשון הרע וטומאת העין‪.‬‬
‫גם הנוהגים לעשן בימים טובים‪ ,‬ימנעו מעישון בליל זה‪.‬‬
‫'‬
‫נהגו להרבות באמירת מזמורי תהילים בליל קדוש זה‪ ,‬שהוא זמן‬
‫פטירת דוד המלך עליו השלום‪ ,‬נעים זמירות ישראל‪.‬‬
‫בשנים קדמוניות נהגו נשות ישראל להתקבץ בליל שבועות לשמיעת‬
‫דרוש בשבח תרי"ג מצוות ולאמירת מזמורי תהילים בצוותא‪ .‬גם‬
‫בבית מדרשנו נוהגות הנשים להתאסף בעזרת הנשים‪ ,‬שם דורש‬
‫בפניהן החכם במעלת תרי"ג מצוות תורתנו ולאחר מכן פותחות‬
‫באמירת מזמורי תהילים‪.‬‬
‫'‬
‫טוב מאוד לעסוק בתורת תרי"ג מצוות בליל שבועות‪ ,‬ונשלמה פרים‬
‫שפתינו‪ ,‬נחשב לו כאילו קיימם בפועל‪ ,‬כדרשת חז"ל )מנחות ק"י‪:(.‬‬
‫מאי דכתיב "זאת תורת החטאת" )ויקרא ו'( "וזאת תורת האשם"‬
‫)ויקרא ז'(‪ ,‬כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק‬
‫בתורת אשם כאילו הקריב אשם‪.‬‬
‫'‬
‫נהגו בכל תפוצות ישראל להדיר שינה מעיניהם בליל שבועות‪ ,‬תיקון‬
‫למה שהיו ישראל ישנים על מיטותיהם בהיגלות מלכנו על הר סיני‪.‬‬
‫ומשום מה ישנו? שכשראו שמחזר הקדוש ברוך הוא עם התורה על‬
‫| ‪| 200‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫כל אומה ולשון‪ ,‬אמרו‪' :‬וודאי מצא אומה אחרת להעניק לה התורה!'‬
‫ונואשו מלצפות עוד למתנה הטובה שכה השתוקקו לה‪ .‬ומתוך שברון‬
‫נפש פרשו אז אל יצועם והתעוררו רק למחרת היום לקול הרעמים‬
‫והברקים‪ ...‬והייאוש הוא מידה מגונה מאוד‪ ,‬שלעולם אסור לו לאדם‬
‫להרפות מן התקווה! על כן ניעורים ישראל כל ליל שבועות בציפייה‬
‫דרוכה לקבלת התורה ובביטחון איתן כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא‬
‫יעזוב‪.‬‬
‫יש נוהגים להיות ניעורים עד חצות הליל בלבד‪.‬‬
‫נמצאו פוסקים הטוענים כי מן הראוי דווקא כן לישון‪ ,‬שלא להראות‬
‫עצמנו צדיקים יותר מדור מקבלי התורה‪ ,‬אך מנהג ישראל תורה‬
‫להיות ניעורים כל הלילה‪.‬‬
‫כתב האר"י הקדוש‪ ,‬כי כל המדיד שינה מעיניו בליל קדוש זה ועוסק‬
‫בתורה‪ ,‬מובטח לו שישלים שנתו ולא יארעו לו אותה שנה שום נזק‬
‫ותקלה‪.‬‬
‫הלימוד בליל קדוש זה הינו תיקון כרת ומסייע להפוך כרת לכתר‪,‬‬
‫כנודע סוד השלמת הכתר ביום זה‪.‬‬
‫אף תינוקות של בית רבן ראוי להם להיות ניעורים כפי כוחם ולעסוק‬
‫בתורה בבית המדרש‪ .‬ומכל מקום לא יבואו תינוקות המבלבלים דעת‬
‫הלומדים וגורמים ביטול תורה דרבים‪.‬‬
‫ראוי לספר במהלך הליל‪ ,‬עובדות ומעשיות מאור שבעת הימים הבעל‬
‫שם טוב הקדוש שיום ההילולא שלו חל בחג השבועות‪.‬‬
‫סמוך לעלות השחר טובלים במקווה טהרה וזוכים לתוספת הארה‬
‫מקדושת החג הנוגעת עד רום המעלות‪ .‬יש נוהגים להקדים הטבילה‬
‫חצי שעה לפני עלות השחר‪.‬‬
‫| ‪| 201‬‬
‫| שבועות |‬
‫'‬
‫אף שנמצאה בקדמונים אזהרה שלא לעמוד בעת קריאת עשרת‬
‫הדברות שלא יחשיבו המינים פרשה זו יותר משאר חלקי התורה‪,‬‬
‫נהגו בני קהילתנו לעמוד על רגליהם בעת קריאת הדברות הקדושות‬
‫וזקנינו אף היו דוחקים בעם למהר לעמוד ברתת וזיע‪.‬‬
‫לעלייה הרביעית בה קוראים את עשרת הדברות‪ ,‬מזמינים את נשיא‬
‫בית הכנסת או את החכם שבחבורה וקוראים הפסוקים בקול רם‬
‫וחדווה יתירה‪ .‬לא יעלה רווק לקריאה זו‪.‬‬
‫כתב האר"י הקדוש‪ ,‬כי בעת קריאת עשרת הדברות‪ ,‬על האדם לצייר‬
‫בנפשו כי הבימה עליה עומד ספר התורה הינה הר סיני‪ ,‬הספר שעליה‬
‫ לוחות הברית‪ ,‬והתיבות היוצאות מפי בעל הקורא‪ ,‬כיוצאות מפי‬‫הגבורה‪.‬‬
‫'‬
‫בעת אמירת קדושת 'כתר'‪ ,‬יכוון לקבל תוספת הארה מקדושת החג‪.‬‬
‫בסיום התפילה נהגו רבים לומר מזמור ס"ח שבתהילים‪ .‬אחרים נהגו‬
‫לומר מזמור י"ט ויש נהגו לומר שניהם‪.‬‬
‫אמר רבי אלעזר‪ :‬הכול מודים בעצרת דבעינן נמי לכם‪ .‬מאי טעמא?‬
‫יום שניתנה בו תורה הוא! )פסחים ס"ח‪ .(:‬משום כך ראוי להרבות‬
‫בסעודת היום כיד ה' הטובה עליו‪ .‬ונהגו לאכול קצת מצה בסעודה זו‪,‬‬
‫שכן חג השבועות הוא מעין סיום לחג הפסח בו התחילה כניסת‬
‫האורות שנמשכה על פני כל ימי ספירת העומר‪.‬‬
‫רבותינו הקדושים נהגו לקרוא מגילת רות עם תפילת מנחה‪.‬‬
‫| ‪| 202‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫'‬
‫יום טוב של שבועות הוא יום יקר ונפלא מאוד‪ ,‬על כן אין להתענות‬
‫בו כלל ואפילו תענית חלום‪ ,‬וקדושת היום עצמה תנחמו מעגמת‬
‫נפשו‪.‬‬
‫אשרי מי שזוכה לספר ביום זה מפעליו ומעלליו של קודש הקודשים‬
‫הבעל שם טוב הקדוש‪ ,‬וכל המרבה בכך הרי זה משובח‪.‬‬
‫חג השבועות חל בראשית ימי הקיץ החמים בהם גובר יצרא דעריות‪,‬‬
‫על כן ראוי להתחזק ביום קדוש זה בקבלות טובות בשמירת העיניים‬
‫וגדרי הקדושה‪.‬‬
‫נכון לדרוש במהלך החג מענייני מתן תורה ומצוות ביכורים‪ ,‬ויש‬
‫שהקפידו לעסוק בענייני הלכה בלבד‪ .‬בקהל עדתנו הקדושה נהגו‬
‫לקיים את הדרוש ביום טוב שני של גלויות‪.‬‬
‫יום טוב שני של גלויות‪ ,‬נהגו לומר מזמור ל"ט שבתהילים‪.‬‬
‫יש נוהגים להדליק מאה וחמישים נרות לכבוד החג כנגד ק"נ פרקים‬
‫שבתהילים‪.‬‬
‫הקוראים בתהילים בחג‪ ,‬מדלגים ה'יהי רצון' שבראש הספר ואומרים‬
‫ה'יהי רצון' שבסופו‪ .‬יש נהגו לדלג גם ה'יהי רצון' שבסוף‪.‬‬
‫מנהגנו שלא ללמוד בשבועות הסדר הקבוע ב'חק לישראל' ולהשלימו‬
‫לאחר החג‪.‬‬
‫אין ללמוד הלכות אבלות ביום טוב ולא כל הלכה המביאה לידי צער‪.‬‬
‫יש נוהגים לקרוא את חציו הראשון של ספר משלי ביום טוב ראשון‪,‬‬
‫ואת חציו השני ביום טוב שני‪.‬‬
‫| ‪| 203‬‬
‫| שבועות |‬
‫האחים הקדושים רבי שמעלקא מניקלשבורג ובעל ה'הפלאה' שאלו‬
‫פעם את אביהם מה ילמדו בחג השבועות‪ ,‬והשיב להם ללמוד‬
‫מסכתות כתובות וקידושין העוסקות בהלכות נישואין ומתאימות‬
‫יותר מכל ליום הנשגב בו נושא הקדוש ברוך הוא את כנסת ישראל‬
‫ומקדש אותה מכל העמים‪ ,‬כלשון הכתוב‪" :‬וארשתיך לי לעולם‪,‬‬
‫וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים‪ ,‬וארשתיך לי באמונה‬
‫וידעת את ה'" )הושע ב'(‪.‬‬
‫חג השבועות הוא עת מוכשר ביותר ללימוד חכמת הקבלה למי שיד‬
‫לו בנסתרות‪.‬‬
‫ולעיתותי ערב עומד רב בית הכנסת על גבי הבימה וקורא באוזני‬
‫המתפללים‪ :‬עורו ישנים משנתכם! בעוד ששה עשר שבועות מיום זה‪,‬‬
‫יחול ראש השנה! וחיל ורעדה אוחזים בעם הקודש מאימת יום הדין‬
‫הקרב‪ .‬והבריות נותנות אל ליבן כי אדם להבל דמה וימיו כצל עובר‬
‫והימים חולפים במרוצה והאדם שקוע בתרדמה‪' ...‬כצל ימינו על‬
‫הארץ ואין מקווה'‪ ,‬ויום המוות הנה כנשר יעלה וידאה ויפרוס כנפיו‪,‬‬
‫וחז"ל אמרו )אבות ב'(‪ :‬ושוב יום אחד לפני מיתתך!‬
‫מנהג קדוש לקבוע את תחילת לימוד אותיות האל"ף בי"ת עם‬
‫התינוק‪ ,‬בחג השבועות‪.‬‬
‫'‬
‫בספר היכל הקודש לרבי יחיאל אשכנזי מאמשטרדם נכתב‪ ,‬כי מי‬
‫שנשפכו עליו מים ביום טוב של שבועות‪ ,‬לא יאונה לו רע אותה שנה‪.‬‬
‫כששאלנו את מו"ר אבינו שיחי' על אודות המנהג להזות מים איש‬
‫על רעהו ביום השבועות‪ ,‬נענה כי בבית מדרשו של רבי חיים פינטו‬
‫נהגו לקרוא בשבועות באזהרות של רבי שלמה אבן גבירול‪ .‬והיה‬
‫המנהג שכל אחד מהמתפללים עולה בתורו לעמוד וקורא קטע מתוך‬
‫| ‪| 204‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫האזהרות‪ .‬כשטעה מי מן המתפללים וקרא שלא כשורה‪ ,‬היה חזן‬
‫הכנסת מזה עליו מים מתוך קערה שבידיו כדי להעמידו על טעותו‬
‫ולהחזירו לשיטה‪ .‬המתפלל היה קורא שנית ואם נכשל שוב‪ ,‬הזה עליו‬
‫השמש שנית עד שביטא את הכתוב כנדרש‪ .‬לימים נשתבש המנהג‬
‫והחלו מזים איש על רעהו עם קריאת האזהרות או בלעדיה‪.‬‬
‫נהגו לחלק תפוחים לתינוקות בבית הכנסת‪ ,‬זכר לכתוב‪" :‬תחת‬
‫התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך שמה חבלה ילדתך" )שה"ש ח'(‬
‫ודרשת חז"ל )שה"ש רבה ח'(‪' :‬תחת התפוח עוררתיך' זה סיני‪ .‬ולמה‬
‫נמשל בתפוח? אלא מה תפוח זה עושה פירות בחדש סיון כך התורה‬
‫נתנה בסיון‪.‬‬
‫גם נהגו לחלק עשבים בבית המדרש לברכת בורא עצי בשמים‪ ,‬אך‬
‫לא יחלק בעת התפילה‪.‬‬
‫אשרי למי שזוכה ללכת ביום טוב של שבועות על קברו של דוד מלך‬
‫ישראל‪ ,‬להשתטח על ציונו ולשפוך נפשו בנעימות זמירותיו‪.‬‬
‫המקדש את הלבנה במוצאי שבועות‪ ,‬סימן ברכה הוא לו‪ .‬שכן ביום‬
‫מתן תורה האציל הקדוש ברוך הוא כוח למאורות הרקיע להאיר ביום‬
‫ובלילה‪ ,‬כדברי חז"ל )שבת פ"ח‪ :(.‬מאי דכתיב "ויהי ערב ויהי בקר יום‬
‫הששי" )בראשית א'(‪ ,‬ה"א יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקדוש‬
‫ברוך הוא עם מעשה בראשית ואמר להם‪ :‬אם ישראל מקבלים התורה‬
‫אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו‪.‬‬
‫אם חל יום טוב בערב שבת‪ ,‬יש לערוך עירוב תבשילין‪.‬‬
‫'‬
‫| ‪| 205‬‬
‫| שבועות |‬
‫תיקון ליל שבועות‬
‫ישראל קדושים נהגו לערוך בליל שבועות את התיקון הגדול שסידר‬
‫האריז"ל ברוח הקודש ותיקנו לדורות עולם‪.‬‬
‫כתב הפלא יועץ בספרו‪ ,‬כי הזוכה לערוך את התיקון השלם כסדרו‪,‬‬
‫מתברך בבני‪ ,‬חיי ומזוני רוויחי‪.‬‬
‫אף תלמיד חכם שידיו רב לו בחכמת התורה ועסקו תדיר בהוויות‬
‫דאביי ורבא‪ ,‬יניח בליל זה לתלמודו ויקיים עם כל קהל הקודש את‬
‫מנהג אמירת התיקון‪.‬‬
‫אם קשה עליו אמירת התיקון ונפשו חושקת בכל זאת ללמוד גמרא‬
‫והלכה דייקא‪ ,‬יקפיד על כל פנים על אמירת פסוק ראשון ואחרון‬
‫מכל עניין שבתיקון‪ ,‬כי כוח פסוקים אלו גדול לאין שיעור‪.‬‬
‫מותר להפסיק במהלך התיקון לצורך שיחה בדברי תורה והתחזקות‬
‫באמרי שפר המחממים את הלבבות‪ .‬אמנם‪ ,‬מנהגנו שלא להפסיק‬
‫כלל בשיחה מתחילת התיקון עד סיומו ורק קודם עלות השחר‬
‫משיחים קצת בדברי תורה ומוסר‪.‬‬
‫כמה מצדיקי הדורות שחיו ופעלו באירופה‪ ,‬נהגו להתחיל בתיקון‬
‫תיכף לאחר תפילת ערבית ולקיים הפסקה קצרה קרוב לחצות הלילה‬
‫לשם עריכת שולחן החג במאכל ומשתה‪.‬‬
‫מה טוב לומר התיקון מעומד בדחילו ורחימו‪ .‬ואם אין בכוחו לעמוד‬
‫כל משך התיקון‪ ,‬ישתדל על כל פנים לעמוד כפי כוחו‪ ,‬כי הפסוקים‬
‫שאומר מעומד יקרים ומשובחים לאין ערוך‪.‬‬
‫לכתחילה יאמר התיקון במקהלות עם‪ ,‬שאין דבר שבקדושה פחות‬
‫| ‪| 206‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫מעשרה‪ .‬אך אם מקשה הדבר על ישוב דעתו‪ ,‬יאמר בינו לבין עצמו‬
‫ויכלול נפשו עם כל ישראל‪.‬‬
‫כשקורא בתנ"ך בסדר התיקון‪ ,‬ינגן הפסוקים בטעמים‪.‬‬
‫נשים אינן צריכות לומר התיקון‪ ,‬אך מותרות לשהות בעזרת נשים‬
‫ולהשתתף בליבן עם הקהל העורך התיקון‪.‬‬
‫אונן מותר באמירת התיקון‪.‬‬
‫מי שכוחותיו אינם עומדים לו להישאר ער והשינה חוטפתו‪ ,‬יקפיד על‬
‫כל פנים על אמירת פסוקי התנ"ך שבתיקון ורק לאחר מכן יפרוש‬
‫למנוחה‪.‬‬
‫כשנרדם על גבי הספר במקום לעלות על מיטתו‪ ,‬נחשב לו הדבר‬
‫כלימוד תורה‪.‬‬
‫אחר התיקון טוב לספר ממפעלות הצדיקים והקדושים אשר בארץ‬
‫המה‪.‬‬
‫אם לא זכה להשלים התיקון בלילה‪ ,‬ישלימו ביום‪.‬‬
‫בדבר אמירת התיקון ביום טוב שני של גלויות נחלקו המנהגים אם‬
‫יש לחזור ולאמרו אם לאו‪ .‬הרמ"ע מפאנו כותב‪ ,‬כי כוח לימוד התורה‬
‫ביום טוב שני‪ ,‬חזק יותר מביום טוב ראשון‪.‬‬
‫ואזהרה גדולה נמצאה בספרים הקדושים‪ ,‬שלא להשיח כלל מעת‬
‫תחילת התיקון עד לקדושת כתר שבתפילת מוסף ביום שבועות‪ ,‬אז‬
‫נשלם תיקון הכתר‪.‬‬
‫'‬
‫| ‪| 207‬‬
‫| שבועות |‬
‫מנהג מאכלי חלב‬
‫נהגו לאכול מאכלי חלב בחג השבועות‪ ,‬וטעמים רבים נאמרו בדבר‪.‬‬
‫טעם מפורסם מאוד‪ ,‬כי המצווה הסמוכה למצוות ביכורים שזמנה‬
‫בשבועות‪ ,‬היא מצוות ההיזהרות מבשר בחלב‪ ,‬כלשון הכתוב‪" :‬ראשית‬
‫ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך לא תבשל גדי בחלב אמו"‬
‫)שמות כ"ג(‪ .‬כלל ישראל‪ ,‬בחפצו להראות כמה חביבה עליו התורה‬
‫הקדושה שזה עתה קיבל‪ ,‬ממהר לקיים את המצווה הראשונה‬
‫הנקרית בדרכו וסועד ארוחה חלבית שלאחריה נדרש להמתין חצי‬
‫שעה טרם ייגש לטעום בשר‪.‬‬
‫טעם אחר ביארו המקובלים‪ ,‬כי שס"ה מצוות לא תעשה שבתורה‪,‬‬
‫מכוונות כנגד שס"ה ימות השנה‪ ,‬והמצווה שכנגד יום ו' בסוון‪ ,‬הינה‬
‫"לא תבשל גדי בחלב אמו"‪.‬‬
‫'‬
‫עוד נמצא טעם יקר‪ ,‬על פי דברי הרמב"ם במורה נבוכים )ח"ג פרק‬
‫מ"ח( בביאור איסור אכילת בשר בחלב‪' :‬ואמנם איסור 'בשר בחלב'‬
‫עם היותו מזון עב מאד בלא ספק ומוליד מלוי רב‪ ,‬אין רחוק אצלי‬
‫שיש בו ריח 'עבודה זרה'‪ ,‬אולי כך היו אוכלים בעבודה מעבודותיה או‬
‫בחג מחגיהם'‪ .‬מגלה הרמב"ם‪ ,‬כי שורש איסור אכילת בשר בחלב‬
‫נובע מעוון עבודה זרה‪ .‬אחר שבני ישראל שומעים בבוקרו של חג‬
‫השבועות את הדברות הקדושות 'אנוכי' ו'לא יהיה לך' המצוות על‬
‫ייחוד ה'‪ ,‬אין ספק כי עז חפצם לבטא את התרחקותם המוחלטת‬
‫מכל דבר שריח עבודה זרה נודף הימנו‪ .‬על כן מקיימים תיכף סעודה‬
‫חלבית ומורים על זהירותם מלערבו בבשר‪.‬‬
‫'‬
‫| ‪| 208‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫עוד מורים מאכלי החלב על טיבה המיוחד של התורה‪ ,‬המניחה מקום‬
‫גבוה והולכת למקום נמוך שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי‬
‫שדעתו שפלה עליו )תענית ז'(‪ .‬שכן מאכלי חלב מתקיימים אך‬
‫בכלים פשוטים ככלי חרס ואילו מניחים אותם בכלי זהב וכסף תיכף‬
‫מחמיצים‪ .‬כן סיפרו חז"ל )נדרים נ'‪ (:‬מעשה בבת קיסר שאמרה לרבי‬
‫יהושע בן חנניה‪ :‬תורה מפוארה בכלי מכוער! אמר לה‪ :‬למדי מבית‬
‫אביך‪ ,‬במה מניחין יין? אמרה לו‪ :‬בכלי חרס מכוערים‪ .‬אמר לה‪ :‬כל‬
‫העולם מניחים בכלי חרס וגם אתם בכלי חרס? אין זה כבודה של‬
‫מלכות! אלא אתם הניחו בכלי זהב וכסף‪ ...‬הלכה והוריקה את כל‬
‫יינות בית אביה לחביות של זהב וכסף והחמיצו כולם‪ .‬אמר לה‪ :‬אף‬
‫התורה כך! אמרה‪ :‬והלא נמצאים תלמידי חכמים נאים? אמר לה‪:‬‬
‫אילו היו מכוערים‪ ,‬היו לומדים יותר!‬
‫'‬
‫טעם נוסף לאכילת סעודה חלבית‪ ,‬כיוון שעם קבלת התורה בה נצטוו‬
‫ישראל על איסור בישול בשר בחלב‪ ,‬התוודעו כי כל כליהם מגועלים‬
‫מתערובות בשר וחלב‪ .‬מה עשו? אכלו מאכלי חלב שאינם מצריכים‬
‫בישול‪ ...‬זכר לכך עורכים ישראל גם כן סעודה חלבית ביום מתן‬
‫תורה‪.‬‬
‫מאכלי חלב אף גורמים לצימאון כפי שמצאנו ביעל שהשקתה את‬
‫סיסרא חלב וחמאה בספל אדירים‪ .‬כדי להראות את צימאוננו האדיר‬
‫לדברי תורה על דרך הכתוב "הוי כל צמא לכו למים" )ישעיה נ"ה‪ ,‬א'(‪,‬‬
‫הננו סועדים במאכלי חלב בחג השבועות‪.‬‬
‫'‬
‫אף מידת החסד המתגלמת ביותר ביום מתן תורה לישראל‪ ,‬נרמזת‬
‫בחלב שהינו נוטריקון‪ :‬ל'הגיד ב'בוקר ח'סדך‪.‬‬
‫| ‪| 209‬‬
‫| שבועות |‬
‫הגימטרייא של חל"ב היא ארבעים! רמז אל ארבעים הימים ששהה‬
‫משה רבינו במרום לקבל את התורה מפי הגבורה‪.‬‬
‫ראשי התיבות של המילים ח'דשה ל'ה' ב'שבועותיכם‪ ,‬מתוך פסוק‪:‬‬
‫"וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם וגו'"‬
‫)במדבר כ"ח( שבמצוות קרבן שתי הלחם‪ ,‬הינו – חלב‪.‬‬
‫'‬
‫המפרשים אף מבארים כי השעה בה הותר לבני נוח לאכול חלב הינה‬
‫יום מתן תורה‪ ,‬שכן עד אז נחשב החלב לאבר מן החי האסור לבני נח‪.‬‬
‫אוכלים אפוא חלב לרמוז על ההיתר המיוחד שנתחדש ביום זה‪.‬‬
‫מעשה אחר הקשור בחלב ארע אף הוא בחג השבועות‪ .‬בתיה בת‬
‫פרעה משתה את משה רבינו מן היאור ובבקשה אחר אישה שתואיל‬
‫להניקו‪ ,‬נוכחה כי הילד מסרב לינוק מאישה נוכרייה‪ .‬אז התנדבה‬
‫מרים להזעיק את אם הילד ומשה רבינו ינק חלב מאימו‪ .‬זכר לכך‬
‫אוכלים ישראל מאכלי חלב‪.‬‬
‫עוד מפרשים‪ ,‬כי הנה אמרו חז"ל )סנהדרין י"ט‪ (:‬המלמד את בן חברו‬
‫תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו‪ ,‬שכן חייו של האדם בלא התורה‬
‫דומים לתוהו ואין ומשעה שזוכה לכתרה של תורה נחשב כמי שנולד‬
‫מחדש‪ .‬ומה אוכל תינוק בן יומו? חלב‪ .‬ניזונים אפוא ישראל ממאכלי‬
‫חלב‪.‬‬
‫'‬
‫ביאור נוסף‪ :‬על השעה בה עלה משה רבינו למרום לקבל את התורה‪,‬‬
‫דרשו חז"ל במדרש )שמות רבה כ"ח(‪ :‬באותה שעה בקשו מלאכי‬
‫השרת לפגוע במשה‪ .‬עשה בו הקדוש ברוך הוא קלסתירין של פניו‬
‫של משה דומה לאברהם‪ .‬אמר להם הקדוש ברוך הוא‪ :‬אי אתם‬
‫| ‪| 210‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫מתביישין הימנו? לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו?! אמר‬
‫הקדוש ברוך הוא למשה‪ :‬לא ניתנה לך תורה אלא בזכות אברהם‬
‫שנאמר "לקחת מתנות באדם" )תהילים ס"ח‪ ,‬י"ט( ואין אדם האמור‬
‫כאן אלא אברהם שנאמר "האדם הגדול בענקים" )יהושע י"ד(‪ ,‬הוי‬
‫"ומשה עלה אל האלוקים" )שמות י"ט‪ ,‬ג'(‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬במה סעדו המלאכים על שולחנו של אברהם אבינו? הלא הוא‬
‫הקריב לפניהם חמאה וחלב‪ .‬זכר לסעודה זו בזכותה ניצח משה את‬
‫המלאכים והתורה ניתנה לו במתנה‪ ,‬הננו אוכלים מאכלי חלב בחג‬
‫השבועות עד היום הזה‪.‬‬
‫'‬
‫יש נוהגים לקיים את הסעודה החלבית בלילה ויש נוהגים לקיימה‬
‫ביום‪.‬‬
‫כיוון שאסור לאכול בשר וחלב בסעודה אחת אפילו אם מפסיק‬
‫בינתיים‪ ,‬יש לערוך את שתי הסעודות בנפרד‪.‬‬
‫יש המקיימים את הסעודה החלבית ללא נטילת ידיים ולאחר הפסקה‬
‫בת חצי שעה הנדרשת בין חלב לבשר‪ ,‬נוטלים את ידיהם לסעודה‬
‫הבשרית‪ .‬לעומתם יש שנוטלים את ידיהם לסעודה חלבית‪ ,‬מברכים‬
‫על המזון ולאחר הפסקה בת חצי שעה פונים לסעודה הבשרית‪.‬‬
‫בכל אופן אין לסמוך על הסעודה החלבית כסעודת חג‪ ,‬שאין שמחה‬
‫אלא בבשר ויין‪.‬‬
‫אף כי לאחר אכילת גבינה קשה נדרשת הפסקה בת שש שעות טרם‬
‫אכילת בשר‪ ,‬הגבינות הקשות בנות ימינו אינן דומות לגבינות עליהן‬
‫דיברו חז"ל וההפסקה שנדרשת אחריהן היא כלאחר שאר מאכלי‬
‫חלב‪ ,‬חצי שעה בלבד‪.‬‬
‫| ‪| 211‬‬
‫| שבועות |‬
‫קטן שהגיע לגיל חינוך‪ ,‬מחוייב להפסיק בין אכילת חלב לבשר‪ ,‬חצי‬
‫שעה כדין‪.‬‬
‫בעניין ההפסקה בין אכילת מאכלי בשר לחלב‪ ,‬מנהגנו להמתין חמש‬
‫וחצי שעות ועוד‪ .‬ראוי לציין כי החתם סופר הסיק להלכה כי מי שקם‬
‫משנתו בבוקר מותר באכילת חלב אף כי לא עברו שש שעות מעת‬
‫אכילתו בשר‪ ,‬כיוון שפעילות מערכות העיכול בזמן שינה שונה מאשר‬
‫בעת יקיצה‪ .‬הוא ביקש להודיע הלכה זו ברבים ולקבוע בה מסמרות‪,‬‬
‫אלא שכאשר נטל פעם לידיו כוס חלב בעת קומו בבוקר בעוד לא‬
‫חלפו שש שעות מעת אכילתו בשר‪ ,‬נשמטה הכוס מידיו ארצה‬
‫ונשברה בקול רעש גדול‪ .‬בכך ראה סימן משמים לחזור בו מהלכה זו‬
‫ולא לפסוק על פיה‪.‬‬
‫ראוי לטבול את מאכלי החלב בדבש‪ ,‬לזכר הכתוב "נופת תיטופנה‬
‫שפתותיך כלה‪ ,‬דבש וחלב תחת לשונך" )שה"ש ד'(‪ ,‬הסובב על עניין‬
‫לימוד התורה הקדושה‪.‬‬
‫'‬
‫ענייני חג השבועות‬
‫על שעת מתן תורה אומר משה רבינו לעם ישראל במשנה תורה‪:‬‬
‫"אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את דבר ה'"‬
‫)דברים ה'(‪ .‬כתוב 'עומד' לשון הווה‪ .‬דרשו הצדיקים‪ ,‬לא אותה שעה‬
‫בלבד עמד משה רבינו‪ ,‬אלא בכל שנה ושנה ביום מתן תורה‪ ,‬מתייצב‬
‫משה רבינו בין ישראל צאן מרעיתו לבין הקדוש ברוך הוא ומייחדם!‬
‫כמה קדושה ודביקות אפשר להשיג מייחוד זה‪ ...‬כל יהודי באשר הוא‬
‫יכול להתקדש לה'‪ .‬אך אינה דומה התקרבות עצמית בכוחות עלובים‬
‫ודלים להתקרבות בכוח צדיק האמת שהוא הדעת הכללית של כל‬
‫| ‪| 212‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫ישראל ונמשך מן הדעת העליון של יודע תעלומות‪.‬‬
‫לעת כזאת נפתחים שערי השפע‪ ,‬והיהודי פותח את אוצרותיו לקבל‬
‫כפי יכולתו‪ .‬ככל שהאוצרות גדולים יותר‪ ,‬ניתן לכנוס יותר‪ .‬משום כך‬
‫נקרא חג השבועות 'עצרת'‪ .‬משום שעוצרים בו הטוב במאגרי הלב‬
‫והנפש ומתמלאים שפע ושמחה אין קץ‪.‬‬
‫הכינוי 'עצרת' הינו מלשום 'עצירה'‪ .‬שעל ידי האור הגדול הנחשף‬
‫בכוח קדושת היום‪ ,‬נעצרות כל הרעות המתרגשות לבוא לעולם‬
‫וחוזרות להיטמן בנוקבא דתהומא רבא‪.‬‬
‫ביום הקדוש הזה בו נידונים על פירות האילן שאינם אלא הבנים‬
‫הגדלים על האילנות‪ ,‬יש להרבות בתפילה על הילדים היקרים‪ ,‬שיהיו‬
‫בעלי תורה ותפילה‪ ,‬מארי מקרא ומשנה‪ ,‬מארי תלמוד ומארי מידות‬
‫תרומיות‪ ,‬וייתן להם ה' בריאות וכבוד וכוח וקומה ויופי וחן וחסד‪,‬‬
‫ויהיו אהבה ואחווה ושלום ביניהם תמיד‪.‬‬
‫גם יתפלל על פרנסתו שהוא עת נבחר מאוד להעתיר על המזונות‪.‬‬
‫ויבקש‪ :‬שתזמין פרנסה לכל עמך בית ישראל ופרנסתי ופרנסת אנשי‬
‫ביתי בכללם‪ ,‬בנחת ולא בצער‪ ,‬בכבוד ולא בבזוי‪ ,‬בהיתר ולא באסור‪,‬‬
‫כדי שנוכל לעבוד עבודתך וללמוד תורתך‪ ,‬כמו שזנת לאבותינו מן‬
‫במדבר בארץ צייה וערבה‪.‬‬
‫ודע‪ ,‬כי בכל חג וחג מתגלה אורה של מצווה מיוחדת הקשורה בחג‪.‬‬
‫בפסח נחשפת קדושת מצוות אכילת מצה; בסוכות של מצוות לקיחת‬
‫ארבעה מינים וישיבה בסוכה‪ ,‬ואילו בחג השבועות‪ ,‬כיוון שאין לו‬
‫מצווה מיוחדת וכל מהותו קדושת התורה הניתנת בו ביום‪ ,‬מאירות‬
‫ומתנוצצות בו נגוהותיהן של כל המצוות כולן‪ .‬ומכוח האור הזה בא‬
‫האדם לידי התלהבות נפלאה לקיים בחשק ומרוצה את כל מצוות ה'‪.‬‬
‫לטעם זה חג השבועות הינו גם זמן כפרה על כל העוונות‪ ,‬היות‬
‫| ‪| 213‬‬
‫| שבועות |‬
‫ושורשן של המצוות מתגלה בו‪ .‬לזה יש לאדם לערוך את חשבון נפשו‬
‫ולבקש מאת ה' מחילה וסליחה וכפרה על כל אשר חטא ופשע במשך‬
‫ימות השנה ביודעין ובלא יודעין‪.‬‬
‫עוד טעם נורא לכוח התשובה והכפרה המאיר בחג‪ ,‬היות ועל ידי‬
‫קבלת התורה מקדש הקדוש ברוך הוא את כנסת ישראל להיות לו‬
‫כלה קרואה בנעימה‪ ,‬ומקובלנו כי חתן ביום חופתו מוחלין לו ולכלתו‬
‫על כל עוונותיהם‪ .‬נמצאת כנסת ישראל רוחצת ביום קדוש זה מכל‬
‫כתמיה ועולה ומתלבשת בבגדי לבן זכים וטהורים‪.‬‬
‫ישמח האדם בקדושת היום וייתן אל ליבו לשוש על כל רגע ורגע‬
‫ממנו כמוצא שלל רב‪.‬‬
‫'‬
‫אסרו חג‬
‫יום אסרו חג של שבועות בארץ ישראל‪ ,‬יש בו קדושה מיוחדת‪.‬‬
‫לובשים בו בגדי חג‪ ,‬אין מתענים בו ומרבים בסעודה לכבודו של יום‪.‬‬
‫ברי לבב אף נזהרים ביום זה ממלאכות דאורייתא ונוהגים בו כל מיני‬
‫ענייני שמחה וקדושה‪.‬‬
‫שלומי אמוני ישראל מבלים יום זה בלימוד תורה ותלמידי חכמים‬
‫מוסרים בו שיעורי תורה ברבים‪.‬‬
‫בקהילתנו נהוג מקדמת דנא לחלוק ביום זה כבוד גדול לתורה‪,‬‬
‫ולאסוף את כל הגניזה שנאספה בבתים במשך ימות השנה‪ ,‬לאוצר‬
‫הגניזה הגדול שבבית הכנסת או שבבית החיים‪.‬‬
‫| ‪| 214‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫מי שאין בידו להקביל פני רבו בחג‪ ,‬יכול לקיים המצווה שלושה ימים‬
‫לפני החג או לאחריו‪ .‬אך מה טוב אם יוכל להשלים המצווה ביום‬
‫אסרו חג שיש בו עדיין מקדושת החג המסרבת להסתלק‪.‬‬
‫כלל גדול אמרו‪ ,‬לא לטוס לארץ אחרת ביום שלאחר החג‪ .‬לעולם אין‬
‫בורחים מן הקדושה‪ ,‬אלא ממתינים שתלך קימעה קימעה ונפנים‬
‫לאט כמי שנפרד מעל דבר אהוב עליו ביותר‪.‬‬
‫| ‪| 215‬‬
‫כי אבי ואמי עזבוני‬
‫מזמור לדוד‬
‫תהלים כנגעים‬
‫ואהלות‬
‫מעלת אמירת תהילים‬
‫סגולת אמירת כל‬
‫ספר התהילים‬
‫| לבב ימים |‬
‫כי אבי ואמי עזבוני‬
‫אמרו חכמינו זיכרונם לברכה )סנהדרין צ"ב‪ :(:‬בשעה שהפיל‬
‫נבוכדנצר הרשע את חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש‪ ,‬אמר לו‬
‫הקדוש ברוך הוא ליחזקאל‪ :‬לך והחיה מתים בבקעת דורא‪ .‬כיון‬
‫שהחיה אותם‪ ,‬באו עצמות וטפחו לו לאותו רשע על פניו‪ .‬אמר‪ :‬מה‬
‫טיבן של אלו? אמרו לו‪ :‬חבריהן של אלו מחיה מתים בבקעת דורא‪.‬‬
‫פתח ואמר‪ :‬אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין מלכותיה‬
‫מלכות עלם ושלטניה עם דר ודר וגו'‪ .‬אמר רבי יצחק‪ :‬יוצק זהב רותח‬
‫לתוך פיו של אותו רשע‪ ,‬שאילמלא בא מלאך וסטרו על פיו‪ ,‬ביקש‬
‫לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד בספר תהילים!‬
‫והדברים מתמיהים‪ .‬משום מה סטר מלאך על פיו של נבוכדנצר וקטע‬
‫את שירתו?‬
‫שמש צורבת במדבריות בית לחם‪ .‬נער נחוש מבע ניצב על חודו של‬
‫צוק ורוח קדים סותרת את שערותיו‪ .‬עוד רגע והוא אוחז בכינורו‬
‫ושירה רוויית כיסופים פושטת בעמקים‪ .‬הגדיים הפזורים באזור‬
‫עוטים דוק חולמני ומביטים באלם בנער הנישא על כנפי כינורו‪ .‬בין‬
‫הצלילים פורחות אותיות‪ .‬הן מתקבצות זו אצל זו ונעשות תיבות‬
‫העולות עד כסא הכבוד‪ .‬אחר כך נהיה מהם ספר תהילים הנוסך נוחם‬
‫ותקווה במשך אלפי שנות גלות‪.‬‬
‫| ‪| 219‬‬
‫| דוד המלך |‬
‫אל השירה הזו של הנער‪ ,‬התנקזו המון צער‪ ,‬דמעות וכאב‪ .‬רק המבע‬
‫הנחוש עם הכינור המופלא‪ ,‬ידעו להפוך אותם לזמירות‪ .‬כיצד ניתן‬
‫לשיר כשאך אמש הדהדו קריאות 'גנב' ברחובות בית לחם והניסו את‬
‫הנער אל המדבר?‪ ...‬שנוי אחיו היה‪ .‬ראו בו דופי במשפחתם‪ .‬ותושבי‬
‫העיר לא הבינו שמשום כך מעיז הוא להציג את פניו בביתו רק‬
‫בלילות‪ ,‬על כן חשבו אותו לגנב‪ .‬ומאז‪ ,‬כל אימת שנעלמה כבשה מן‬
‫המרעה‪ ,‬נתלה הקולר בצווארו‪ .‬כך‪ ,‬כך צמח נעים זמירות ישאל‪ .‬בין‬
‫מבטי משטמה ונשורת דמעות‪ ,‬חבלי מנוסה וגעגועים‪ .‬שירים כאלו‪...‬‬
‫אלו שירים‪.‬‬
‫מזמור לדוד‬
‫מה הם פרקי התהילים? מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו‪ ...‬למה‬
‫ה' תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה‪ ...‬עד אנה ה' תשכחני נצח‪...‬‬
‫אפפוני חבלי מות ונחלי בלייעל יבעתוני‪ ,‬חבלי שאול סבבוני קדמוני‬
‫מוקשי מות‪ ,‬בצר לי אקרא ה' ואל אלוקי אשווע‪...‬‬
‫ועל כולנה‪ ,‬השיר בו באים הייסורים הגדולים ביותר‪ :‬הושיעני אלוקים‬
‫כי באו מים עד נפש‪ ,‬טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי‬
‫מים ושיבולת שטפתני‪ ...‬רבו משערות ראשי שונאי חנם עצמו‬
‫מצמיתי אויבי שקר‪ ,‬אשר לא גזלתי אז אשיב‪ ...‬ישיחו בי יושבי שער‬
‫ונגינות שותי שכר‪ ,‬ואני תפילתי לך ה' עת רצון אלוקים ברוב חסדך‬
‫ענני באמת ישעך‪ ...‬מבין בתרי הכאב נושפת רוח התקווה המנגנת את‬
‫שירת הגאולה‪.‬‬
‫שיר בלשון חז"ל הוא עיגול‪ .‬העיגול הוא אופן שבגלגוליו משמיע‬
‫ניגון‪ .‬ואולי דווקא הפוך‪ .‬הניגון‪ ,‬הוא שמניע את הגלגל‪ .‬כשביקש‬
‫יהושע להעמיד את היום‪ ,‬אמר‪ :‬שמש בגבעון דום! הוא לא אמר‬
‫'עצרי' רק 'שתקי'‪ .‬בכך היה די‪ .‬כי השירה היא התנועה של הגלגל‪...‬‬
‫| ‪| 220‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫החיים של בני האדם הם גלגל‪ .‬גלגל הוא שמסתובב בעולם‪ ...‬לכל‬
‫אדם יש עליות ומורדות‪ .‬מתוך העליות והמורדות הללו‪ ,‬יש להפיק‬
‫צלילים‪ .‬נעיין בספר תהילים ונראה המון צרות‪ .‬ביטויי צער משולבים‬
‫בפסוקי הלל‪ ,‬שיחדיו יוצרים סימפוניה מופלאה של התרפקות‬
‫ובקשה‪ .‬זו היא השירה האמיתית ועליה שורה השכינה‪.‬‬
‫נבוכדנצר הסב על כסאו המלכותי‪ ,‬רובץ בתוך משמניו‪ ,‬וכטוב ליבו‬
‫פצח בשירה‪ .‬בא מלאך וסטרו‪ .‬נראה אותך שר כעת! הנהנתנות‬
‫מפיקה צלילים עכורים‪ .‬נשמע אותך מנגן מתוך כאב‪ .‬ושירתו נקטעה‬
‫באחת‪.‬‬
‫כי לשיר באמת ידע דוד המלך‪ ,‬נעים זמירות ישראל‪ .‬ואנו‪ ,‬גם אנו‬
‫מנסים לאחוז בחבלי שירתו ולהפוך את הכאבים שלנו לצלילים‪ .‬את‬
‫הייאוש לתקוות ואת המכות לנחמות‪ .‬וזו היא עבודה שאין גדולה‬
‫הימנה‪ .‬היא נוטלת את היגון שבעולם ועושה ממנו שירה‪ ,‬בחינת‬
‫לעתיד לבוא ממש‪ .‬לא בכדי אומרים בסיום קריאת מזמורי התהילים‪:‬‬
‫ועל ידי אמירת תהילים תתעורר חבצלת השרון לשיר בקול נעים‬
‫גילת ורנן! כי העבודה הזאת‪ ,‬היא מקרבת את קץ הגאולה‪.‬‬
‫חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך‪ .‬אמרו חז"ל‪ :‬כינור היה‬
‫תלוי למעלה ממיטתו של דוד‪ ,‬וכיון שהגיע חצות לילה‪ ,‬באה רוח‬
‫צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו‪ .‬מיד היה עומד ועוסק בתורה עד‬
‫שעלה עמוד השחר‪ .‬רוח צפונית היא הטוב הגנוז והצפון גם בתוך‬
‫האפילה‪ ,‬והוא החוצה את הלילה בשירה נפלאה שאחריה כבר עולה‬
‫עמוד השחר‪ .‬השירה הזאת צפונה בתוך ליבו של כל יהודי ויהודי‪,‬‬
‫והיא שתעורר עד מהרה את אותו חצות ליל גאולה ועמוד השחר של‬
‫יום שכולו ארוך‪.‬‬
‫'‬
‫| ‪| 221‬‬
‫| דוד המלך |‬
‫תהלים כנגעים ואהלות‬
‫ידוע מה שפעל דוד המלך אצל הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שקריאת מזמוריו‬
‫תחשב כעסק בנגעים ואהלות‪ .‬הסוגיות החמורות ביותר שבתורה‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬יום הסתלקות דוד המלך חל בדיוק בזמן מתן תורתנו‪ .‬ללמדך‬
‫שהעסק בתהילים‪ ,‬אינו נופל מעסק התורה הקדושה‪ .‬גם ללמדך‪ ,‬כי‬
‫הדרך אל התורה רצופה צער וייסורים‪ ,‬כמו חייו של דוד המלך‪.‬‬
‫ושדווקא משפל המדרגה‪ ,‬מגיעה ההארה הלא צפויה‪" :‬ויבחר בדוד‬
‫עבדו וייקחהו ממכלאות צאן‪ ,‬מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו"‬
‫)תהילים ע"ח‪ ,‬ע"א(‪ .‬וכן אמרו חז"ל )נדרים פ"א‪' :(.‬היזהרו בבני עניים‪,‬‬
‫שמהם תצא תורה'‪ .‬מגילת רות הנקראת בחג השבועות אף היא‬
‫מסכת ארוכה של תלאות ומכאוב שבסיומה התנוצצות לא צפויה של‬
‫אורו של משיח‪...‬‬
‫'‬
‫מעלת אמירת תהלים‬
‫גם הילולת הבעל שם טוב חלה ביום טוב של שבועות‪ .‬הבעל שם טוב‬
‫לימד דעת את העם להסתכל על עסק התהילים כפי שצריך‪ .‬פעם‬
‫הסבו אל שולחנו בסעודה שלישית גדולי תלמידיו‪ ,‬בהם המאורות‬
‫הכבירים שהאירו אחריו לארץ ולדרים‪ .‬בשולחן צדדי הסבו היהודים‬
‫הפשוטים‪ ,‬שואבי המים והעגלונים ועסקו באמירת תהילים‪ .‬לאחדים‬
‫מן התלמידים לא הייתה נוחה השהות במשך כל יום השבת לצד‬
‫פשוטי העם‪ .‬כעת‪ ,‬ישובים לבדם לאורך השולחן‪ ,‬רווח להם והם ציפו‬
‫בקוצר רוח לשמוע את דברי תורתו של הבעל שם טוב‪ .‬פתאום הורה‬
‫הצדיק לתלמידיו לעצום את עיניהם‪ ,‬ובאחת מצאו עצמם על שעריו‬
‫של היכל נפלא וזוהר מאוד‪ .‬מבין ריחות הבשמים שנדפו מפינות‬
‫ההיכל‪ ,‬החלו בוקעים צלילים ענוגים‪' .‬אלוקים לנו מחסה ועוז‪ ,‬עזרה‬
‫בצרות נמצא מאוד'‪ ...‬אל הצלילים הצטרפו מלאכים ובתווך הדהדו‬
‫| ‪| 222‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫אנחות רצופות צוף‪ .‬אי‪ ...‬אי‪' ...‬כל משבריך וגליך עלי עברו'‪' ...‬מה‬
‫תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי'‪...‬‬
‫את כל הון ביתם היו התלמידים נותנים כדי להישאר עוד באותו היכל‬
‫ולהסכית לשירתו‪ ,‬אלא שלפתע שמעו את הבעל שם טוב הקורא‬
‫להם לפקוח את עיניהם ובאחת מצאו עצמם על קרקע המציאות‪.‬‬
‫לצד שולחן ארוך בבית המדרש וצללי שקיעה צופני רז‪ ...‬חבל‪ .‬חבל‬
‫שלא יכולנו להקשיב עוד לאותה שירה‪ ...‬היודעים הנכם מה פשר‬
‫פסוקים ששמעתם? שאל הבעל שם טוב‪ .‬הסכיתו ושמעו! התלמידים‬
‫עשו אוזניהם כאפרכסת ושמעו‪' :‬אלי אלי למה עזבתני'‪ ...‬נפשי כגמול‬
‫עלי אימו'‪ ...‬אי‪ ...‬אי‪ ...‬גניחותיו של שמעיה הנפח‪ .‬היהודים הפשוטים‬
‫מן השולחן הצדדי השתפכו בפסוקי תהילים בכזו מתיקות מלאכית‪.‬‬
‫זהו היכלם של אומרי התהילים! – הפטיר הבעל שם טוב והתלמידים‬
‫הבינו‪...‬‬
‫'‬
‫ומכאן למעשה נורא שהתרחש לפני כמאתיים חמישים שנה‪ ,‬במהלכו‬
‫באה לידי ביטוי מעלתם העצומה של היהודים הפשוטים 'אומרי‬
‫התהילים' וחביבות עבודתם לפני הקדוש ברוך הוא‪.‬‬
‫בעיירה קטנה הרחוקה ממעז'יבוז' עיר מושבו של הבעל שם טוב‬
‫ארבעה מיל בלבד‪ ,‬התגורר יהודי של צורה‪ ,‬שתורה וגדולה התאחדו‬
‫על שולחנו‪ .‬אחר שמילא היהדוי את אסמיו מזן אל זן תורה ומעשים‬
‫טובים‪ ,‬עלה בליבו לכתוב לו ספר תורה אשר כמוהו לא היה ואחריו‬
‫לא יהיה כן‪ .‬את הקלף לכתיבת הספר הכין מעור עגלים משובחים‬
‫שאת בשרם פיזר נתן לאביונים‪ ,‬בעוד את הסופר אסף מעיר גדולה‬
‫של חכמים וסופרים שהוא היה החכם שבכולם‪.‬‬
‫כל משך זמן הכתיבה‪ ,‬הסב הסופר בעליית קיר שייעד לו בתוך ביתו‪,‬‬
‫| ‪| 223‬‬
‫| דוד המלך |‬
‫כשפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו עליו‪.‬‬
‫בתום שנים של ציפייה דרוכה הגיעה המלאכה לסיומה והגביר זכה‬
‫לחבוק בלב נרגש את ספרו המיוחל‪ .‬לשמחתו ולאושרו לא היה קץ‬
‫ולקראת מעמד הכנסת הספר להיכל‪ ,‬פתח את אוצרותיו וציווה על‬
‫עושי דברו לערוך כירה ענקית עבור כל בני העיר‪ ,‬ראשיה‪ ,‬שבטיה‬
‫וזקניה‪ ,‬מחוטב עציה עד שואב מימיה‪.‬‬
‫התכונה נתנה אותותיה בחוצות‪ ,‬ובין עגלות הצב הנושאות בתוכן את‬
‫סלתן ושמנן של קהילות המחוז‪ ,‬התגלגלו מרי הנפש שמנו בציפייה‬
‫דרוכה את הימים והשעות שנותרו עד לסעודה הגדולה‪.‬‬
‫ישראל שואב המים היה יהודי פשוט שלא קרא ולא שנה אבל ידע גם‬
‫ידע להתייפח על ספר תהילים ולדבר אל הקדוש ברוך הוא כדבר‬
‫איש אל אחיו‪ .‬ממון לא היה לו וגם תורה לא מצאו בו‪ ,‬אבל הוא היה‬
‫מלא עד גדותיו יראת שמים ואהבת ה'‪.‬‬
‫לילות העיירה האפלים ופרקי התהילים המתנגנים מתוך בקתתו‪.‬‬
‫הייתה לו נעימה מלאכית ששברי לב מרוסקים נגנו בה‪ .‬הרבה שפלות‬
‫ושברון נפש צריך היה כדי לשורר כך‪ .‬וישראל היה שפל ושבור‪ ,‬האיש‬
‫הבזוי בעיירה‪.‬‬
‫פרנסתו הקשה והלא נקייה של ישראל‪ ,‬לא הצליחה להשביע את‬
‫רעבון נפשו‪ ,‬ועם הגיע שעתה של הסעודה הגדולה‪ ,‬היה הוא מן‬
‫המקדימים לבוא‪ .‬בקושי מצא לו מקום להניח את עצמותיו אי שם‬
‫בירכתי האולם כדי להביא אל קרבו את ככר הלחם האשפר‬
‫והאשישה שחלק הגביר לאורחיו‪ ,‬כשהשיגה אותו אזהרתו הנמרצת‬
‫של הגביר‪ :‬איש בל יהין לפתוח בסעודה טרם יבצעו על לחמם נכבדי‬
‫הקהל!‬
‫נו‪ ,‬כשבת הגביר בראש המסובים ועיניו רואות את ישראל שוכן‬
‫| ‪| 224‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫לשבטיו‪ ,‬נחה עליו הרוח והוא פצח במשא ארוך ולמדני‪ ,‬לא שת ליבו‬
‫לחלכאים העומדים בירכתי האולם ונפשם יוצאת אל האוכל‪ .‬מבע‬
‫פניהם המתמוגג של הלמדנים‪ ,‬יצק שמן למדורת התלהבותו ומנע‬
‫ממבטם המתחנן של האביונים לחדור לליבו‪.‬‬
‫אבל ישראל שואב המים לא הביא אוכל לפיו מזה יום שלם והוא חש‬
‫שאם לא יקום ויעשה מעשה יתמוטט‪ .‬נוספה לתחושתו זו מחשבה‬
‫פשוטה‪ :‬הן איש פשוט אנוכי‪ ,‬שואב מים‪ .‬מי מן המוסבים ייעלב אם‬
‫דל כערכי ייטול את ידיו בשקט וישביע את רעבון נפשו?!‬
‫אך רק נשלחו ידיו לעבר נטלת המים‪ ,‬נדם באחת קולו של הגביר‬
‫וממרום מושבו תקע בו צמד מבטים רושפים‪ .‬הרשב"א והריטב"א‬
‫עימם השתעשע אך לפני רגע נותרו תלויים בחלל האוויר ומביניהם‬
‫ניסרה צווחה מרטיטה‪ :‬ישראל!!! ישראל שואב המים!!! ראו נא מי‬
‫מצא לו און לעמוד לפני כל הגדולים היושבים כאן ולקחת חלק‬
‫בראש‪ ...‬הא לכם הדיוט קופץ בראש!!!‬
‫לחייו של הגביר נשטפו דם וורידי ראשו חישבו להתפקע‪ .‬חזהו עלה‬
‫וירד לקצב נשימותיו הטרופות ובחורי עיניו השתוללה סופה‪ .‬חוצפה‬
‫שכזאת‪...‬‬
‫ישראל בהה בו מפינתו מבועת והנטלה שבידו נשמטה ארצה בקול‬
‫רעש גדול‪ .‬רגע לאחר מכן החל ממלט את רגליו מן המקום כבורח‬
‫מפני הדליקה‪ ,‬אך זעקותיו הניחרות של הגביר השיגוהו‪ :‬וכי מה סבור‬
‫הנך‪ ,‬כי כיוון שיכול הנך לקרוא מספר פרקי תהילים בלי שגיאה‪,‬‬
‫חשוב הנך מכל בעלי התריסין היושבים כאן?! דל גאה שכמוך! כלך‬
‫לך מכאן!‪ ...‬כלך!‬
‫ולא נתקררה דעתו של הגביר עד שראה את דמותו השפופה של‬
‫ישראל נמלטת מן האולם כנמייה מבוהלת ומתמזגת באפילת הליל‪...‬‬
‫| ‪| 225‬‬
‫| דוד המלך |‬
‫אותו לילה היו לפרקי התהילים של ישראל כל הטעמים שבעולם‪.‬‬
‫ריבונו של עולם! ‪ -‬קרא מסבך דמעותיו ‪ -‬אפילו להכיר את מקומי‬
‫איני יודע‪ ,‬הדיוט שכמוני‪ ...‬ומעט פרקי התהילים שלי‪ ,‬גם הם מלאים‬
‫גאווה סרוחה‪ ...‬כך בפירוש אמר הגביר‪ ,‬הגאון‪ ,‬התלמיד חכם‪ ...‬אבא‬
‫שבשמים! הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה‪ ...‬ואף על פי כן‬
‫הנני מתחזק ואומר עוד כמה מילים‪ ,‬כי לא בזה ולא שקץ ענות עני‪:‬‬
‫"בך בטחו אבותינו בטחו ותפלטמו‪ ,‬אליך זעקו ונמלטו בך בטחו ולא‬
‫בושו‪ ,‬ואנוכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם‪ ,‬כל רואי ילעיגו לי‬
‫יפטירו בשפה יניעו ראש‪"...‬‬
‫ובאולם סערו המחולות והמנות המהבילות הועלו בזה אחר זה‪ .‬גדודי‬
‫לומדים עמדו ודנו מתוך ריתחא דאורייתא בקושיותיו האדירות של‬
‫הגביר‪ ,‬בעוד הוא עצמו ניצב במרומי הקתדרה וסוקר בנחת לא‬
‫מוסתרת את המראות שלפניו‪ .‬ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא‬
‫שמאז ומעולם ידע לומר תהילים‪ ,‬אך הלילה כמדומה‪ ,‬עלה קרנו‪...‬‬
‫"ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר‪ ,‬ואני תפילתי לך ה' עת רצון‪,‬‬
‫אלוקים ברב חסדך ענני באמת ישעך"‪...‬‬
‫כבר שכחו הדי הנגינה ומצהלות הזמרה פינו את מקומם לדממת ליל‪.‬‬
‫העיר העליזה פרשה על יצועה ורק מיודעינו הגביר עלה אל עליית‬
‫ביתו כדי להשלים את חוק לימודיו‪.‬‬
‫פתע נשמעו נקישות קצובות על דלתו‪ .‬מי זה נוקש בשעת ליל כה‬
‫מאוחרת? בפתח ניצבה דמות לא מזוהה שסיפרה על מאן דהוא‬
‫הממתין למטה ברחוב ונעלמה‪ .‬הוא חש לדלוק בעקבות הדמות‪ ,‬אך‬
‫לפניו נגלה רחוב ריק ומשמים‪ .‬עיניו בלשו אנה ואנה‪ ,‬כשלפתע‬
‫הגיחה מעיקול הרחוב רוח פרצים ועד שלא היה סיפק בידו להתגונן‬
‫מפניה‪ ,‬טענה אותו על כתפיה ונסקה אל על‪ ...‬נגד עיניו הקרועות‪,‬‬
‫הלכה עיירתו האהובה והפכה לנקודה זעירה במרחב אינסופי‪ ,‬כשאת‬
‫| ‪| 226‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫הנוף הכללי מחליפים יערות עד ומחוזות שלא חזה מעודו‪.‬‬
‫צוקים וגיאיות החלו טסים אל עבר פרצופו‪ ,‬כשצווחותיו נפוצות על‬
‫פני הישימון ונענות בשריקות בוז‪ .‬הארץ נעה תחתיו כשיכורה‬
‫ונראתה כמי שגמרה אומר לשים קץ לחייו‪ ,‬לולא ה' הטוב הותיר לו‬
‫שריד והמסע ההזוי הסתיים בנחיתה רכה על קרחת יער קטנה בארץ‬
‫לא עבר בה איש‪...‬‬
‫חיוור כמת מישש בכל איבריו ומשנוכח כי נותר שלם בגופו‪ ,‬החל‬
‫נותן דעתו לצרה שניתכה עליו ‪ -‬גירוש פתאומי אל סבך יער מאיים‪,‬‬
‫מרחק אלפי פרסאות מביתו‪ .‬את פתיל מחשבתו קיפדה שאגה‬
‫מקפיאת דם של שחל עט על טרפו‪ ...‬פרפורי הקרבן חברו לפרפורי‬
‫לבו והוא החל לוחש מבלי משים פסוקי תהילים‪" :‬אל תסתר פניך‬
‫ממני ביום צר לי‪ ...‬מפני זעמך וקצפך כי נשאתני ותשליכני‪ ...‬הטה אלי‬
‫אוזנך ביום אקרא מהר ענני‪ "...‬אותם פסוקים יקרים שאך ישראל‬
‫שואב המים ידע לשיר אותם באמת ושאך לפני שעה קלה זלזל‬
‫בערכם ומעלתם‪.‬‬
‫ממרחק ניבטו אליו אלומות אור‪ ,‬ואלו הלכו והתגלו כחלונותיה של‬
‫טירה מרשימה ביותר‪ .‬מארובות הטירה נשפכה מנגינה ערבה‬
‫ומפתחיה זרח הוד קדומים‪ .‬הוא מישש את דרכו אל הפתח כגבר‬
‫עברו יין‪ ,‬ובעוד אצבעותיו עוברות על כפות המנעול‪ ,‬צללו אוזניו‬
‫מקול רם ומתוק כפעמונים‪ :‬יבוא דוד מלך ישראל! ואחר דומיה קלה‪:‬‬
‫ברוך הבא דוד מלך ישראל!‬
‫יבוא נא רבי ישראל בעל שם טוב!‪ ...‬ברוך הבא רבי ישראל בעל שם‬
‫טוב!‪...‬‬
‫סערותיו של הגביר סמרו וקול פנימי לחש לו‪ :‬של נעליך מעל רגליך‬
‫כי המקום אשר אתה עומד עליו‪ ,‬אדמת קודש היא! ברכיו כשלו זה‬
‫| ‪| 227‬‬
‫| דוד המלך |‬
‫בזה והוא צנח ארצה‪ ,‬מליט פניו בידיו‪ .‬וכמתוך חלום‪ ,‬המשיכו‬
‫ההתרחשויות הפלאיות להופיע לעיניו‪.‬‬
‫ראש המסובים העניק את רשות הדיבור לרבי ישראל בעל שם טוב‬
‫וקולו של הצדיק נישא בשאלה‪ :‬מי הוא ואיזה הוא האלמוני הניצב‬
‫בחוץ?‬
‫עד מהרה נשמע קולו של דוד המלך‪ :‬אני דוד מלך ישראל‪ ,‬זימנתי‬
‫יהודי זה לדין תורה על שעלב וביזה ברבים את ישראל שואב המים‬
‫השופך נפשו מידי לילה בספר התהילים שלי וגורם נחת רוח לעילא!‪...‬‬
‫לא זו אף זו‪ ,‬שבתעוזתו החשיב את לימוד התורה שלו ושל חבריו‬
‫יותר מפרקי התהילים של ישראל‪ ,‬בעוד אני ביקשתי מן הקדוש ברוך‬
‫הוא ואף פעלתי‪ ,‬שיהיו קורין בתהילים ונוטלים שכר כעוסקים‬
‫בנגעים ואוהלות! כעת יעיין בית הדין בדינו ורבי ישראל בעל שם טוב‬
‫יהיה לו לפרקליט!‪...‬‬
‫לשמע אמריו הנוקבים של דוד המלך‪ ,‬פג ליבו של הגביר ובשרו‬
‫נעשה חידודין חידודין‪ .‬לו אך היה יכול למשוך את המילים הבוטות‬
‫כמדקרות שהטיח בישראל‪ ...‬לו אך היה יכול לנשוק לראשו של‬
‫ישראל הצדיק‪ ,‬שחצאי הפסוקים הבוקעים מתוך בקתתו‪ ,‬גורמים‬
‫נחת רוח בשמים‪ ,‬לעין ערוך מפלפוליו הגאוניים‪ ...‬אכן‪ ,‬זבחי אלוקים‬
‫רוח נשברה‪...‬‬
‫מסקנת בית הדין לא בוששה לבוא‪ :‬הגביר התחייב בנפשו בפגיעתו‬
‫בקדושת ספר התהילים!‬
‫רוחו של הגביר איימה לפרוח מקרבו‪ ,‬אך אז השיג את אוזניו צליל‬
‫קולו המופלא של הבעל שם טוב‪ :‬אינני חולק כלל על חומרת מעשהו‬
‫של הגביר‪ ...‬אמנם‪ ,‬העונש שהושת עליו‪ ,‬כמדומני‪ ,‬אינו בר תועלת‪ .‬בני‬
‫עירו הלא לא יעלו בדעתם בשל מה באה אליו הצרה הזאת ולא יבינו‬
‫| ‪| 228‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫עד היכן מגיע כוחה של אמירת תהילים‪ .‬מוטב ישוב לביתו לחיים‪ ,‬על‬
‫מנת שיערוך תיכף עם שובו סעודה ענקית‪ ,‬במהלכה יעלה על נס את‬
‫רוממות ספר התהילים ואת מעלתו של ישראל שואב המים!‬
‫הצעתו של הבעל שם טוב נתקבלה בבית הדין והגביר נשם לרווחה‪.‬‬
‫פתאום ניסר קולו של אב בית הדין בפנותו אל הבעל שם טוב‪ :‬האם‬
‫מכיר כבוד מעלתו את היהודי שבכאן? לא! מעולם לא ראיתיו! יהודי‬
‫מתגורר מרחק ארבע מיל בלבד ממעז'יזבוז' ואינו מבאי ביתו של‬
‫הבעל שם טוב?! שוב נועדו זקני בית הדין ולאחריה חרצו את דינו של‬
‫הגביר למיתה‪...‬‬
‫כצפוי התנגן בשנית קולו של הבעל שם טוב הנחלץ ללמד זכות‪ :‬מה‬
‫בצע כי ימות האיש בחטף ולא ייוודע דבר חשיבות הנסיעה אל הבעל‬
‫שם טוב לאיש?! מוטב ישוב לחיים‪ ,‬בתנאי קודם למעשה‪ ,‬שתיכף עם‬
‫שובו לעירו‪ ,‬יאסור את רכבו ויחוש לחלות את פניו של הבעל שם‬
‫טוב‪.‬‬
‫גם הצעתו זו של הבעל שם טוב התקבלה והגביר החיוור כמת‪ ,‬פלט‬
‫אנקת רווחה‪.‬‬
‫פתע חש הגביר בברק אור המכה בעיניו ואחר חזה בהמון עיניים‬
‫הנותנות בו מבטיהן בשאלה‪ :‬האם הנך מקבל על עצמך לעשות‬
‫כדברי הבעל שם טוב? הן!!! – צווח הגביר ובאחת נגוזה הטירה‬
‫ההדורה עם דמויותיה המופלאות‪ ,‬כשמסביב שבה לשרור האפילה‪...‬‬
‫עוד עיניו מפלבלות בתדהמה‪ ,‬רכן אליו ענן אחד מן הרקיע‪ ,‬אספו אל‬
‫חיקו ופתח במסע נמרץ שהסתיים על מפתן ביתו‪.‬‬
‫בני העיירה עוד היו סרוחים על ערשותיהם‪ ,‬כשהגביר ניצב כך ברחוב‬
‫מחוויר ומרטיט‪ .‬מתוך הדממה‪ ,‬הגיעה לאוזניו המיית לבבו השבור‬
‫| ‪| 229‬‬
‫| דוד המלך |‬
‫של ישראל המסב בבקתתו וקושר כתרים לחי העולמים וקנאה‬
‫הציפה את ליבו‪...‬‬
‫אחר שערך סעודה ענקית כהבטחתו‪ ,‬בה גולל באוזני עירו את סיפורו‬
‫המופלא והעלה על נס את ייקרתו ומעלתו של ישראל שואב המים‪,‬‬
‫הועיד את פעמיו למעז'יבוז' העיירה ולא יצא ממנה עד שידע גם הוא‬
‫לומר תהילים כמו ישראל‪ ,‬בלב שבור ורוח נמוכה‪ .‬ועד יומו האחרון‬
‫היה מתאבק בעפר רגליו של הבעל שם טוב ושותה בצמא את דבריו‪.‬‬
‫את המעשה הזה סיפר הרה"ק התורת חיים מקוסוב‪ ,‬בבואו ללמד את‬
‫גודל מעלת אמירת תהילים‪ ,‬ומה גם של יהודי פשוט שבפשוטים‪,‬‬
‫כישראל שואב המים‪ .‬על יהודי מוטלת החובה להתקרב להשי"ת בכל‬
‫כוחותיו‪ ,‬וכשהוא עושה זאת באמצעות פרקי תהילים‪ ,‬הרי הוא חשוב‬
‫כתלמיד חכם ממש‪.‬‬
‫בבית מדרשו של החוזה מלובלין‪ ,‬ישב פעם החוזה ואמר תורה‪,‬‬
‫כשתלמידו הסבא קדישא מראדושיץ ניצב על יד החלון ושופך ליבו‬
‫בפרקי תהילים‪ .‬הפסיק החוזה ממשנתו ואמר‪ :‬את כל תורתי הנני‬
‫מוכן להחליף בפרקי התהילים של רבי ישכר בער‪...‬‬
‫וכבר היה אומר הרה"ק רבי פנחס מקוריץ )סדר היום(‪ :‬כל מה שחשוב‬
‫בעולם הוא מועט‪ ,‬כגון תלמידי חכמים הם מועטין מעמי ארצות‬
‫וצדיקים הם יותר מועטים ואנשים היודעים להתפלל הם יותר ויותר‬
‫מועטים‪ ...‬עוד אמר‪ :‬אותן שמתפללין יכולין ללמוד‪ ,‬ואותן שאין‬
‫מתפללין יש להם שכל עקום‪...‬‬
‫'‬
‫אמירת כל ספר התהלים‬
‫סגולות יקרות ונפלאות טמונות בין פרקי התהילים‪ .‬לכל פרק תכונה‬
‫| ‪| 230‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫מיוחדת משלו‪ ,‬על אחת כמה וכמה לספר התהילים כולו‪.‬‬
‫המעשה הבא התרחש בלוצק‪ ,‬עיירה קטנה במחוז רוסי‪ .‬במשך שנים‬
‫היה אחת הפרנסות בעיירה‪ ,‬חכירת ממזגתו של הפריץ‪ ,‬אולם במשך‬
‫השנים נוכחו היהודים‪ ,‬כי יותר משהיא מביאה פרנסה‪ ,‬היא ממיטה‬
‫צרות צרורות על יושביה‪ .‬תחביב מרושע היה לו לפריץ‪ ,‬לטפול‬
‫עלילות זדון על החוכר התורן שניאות לנהל את בית מזיגתו‪.‬‬
‫אחר שנים בהם עמד המקום שומם ללא דורש‪ ,‬הלך הפריץ ליטול‬
‫עצה מאחיו‪ ,‬גם הוא פריץ ובעל אחוזות‪ ,‬אך לשם שינוי רך מזג ונעים‬
‫הליכות‪ .‬בחוותיו של הלה פעלו עשרות חוכרים יהודיים ובחפץ לב‬
‫ניאות לתווך לאחד מהם את בית מזיגתו של אחיו בעיירה לוצק‪ .‬לו‬
‫היה אותו יהודי יודע לאיזו צרה הכניס עצמו‪ ,‬היה נמלט בעור שיניו‪,‬‬
‫אך הוא לא ידע כלום ורק אחר שראה את בני לוצק נדים לו בראשם‬
‫ברחמים‪ ,‬תפס ראשו בידיו וצעק‪ :‬אויה! מה אעשה כעת?‬
‫בצר לו פנה להישאל בקודש הקודשים רבי פנחס מקוריץ שהתגורר‬
‫בסמיכות‪ ,‬האם לבטל את החוזה בעוד מועד או לעמוד בהסכם‪ .‬אל‬
‫תבטל את החוזה! פסק הרבי‪ ,‬רק בהתרגש צרה על ראשך‪ ,‬אל‬
‫תתמהמה וחוש הנה‪.‬‬
‫הפריץ לא הכזיב את התחזית הקודרת שסיפקו לו יהודי לוצק‪...‬‬
‫בבוקר סגריר אחד נופצה זגוגית חלונו של החוכר ומבעד החור‬
‫שנפער הוטחה פנימה גופת נער נוכרי‪ ...‬היהודי הבין הכול ועוד בטרם‬
‫היה סיפק בידי המשטרה לכתר את ביתו‪ ,‬כבר נצפה בחוצות קוריץ‪,‬‬
‫דוהר על סוס אביר בדרך לביתו של רבי פנחס‪ .‬אל דאגה! הרגיעו‬
‫הצדיק עם היכנסו‪ .‬שוב כעת לביתך ופתח באמירת כל ספר התהילים‬
‫ללא הפסקה‪ .‬אפילו את ה'יהי רצון' שבין הספרים אל תאמר‪ ,‬רק תלך‬
‫מפרק לפרק עד שתראה עין בעין בישועתך‪.‬‬
‫| ‪| 231‬‬
‫| דוד המלך |‬
‫בה בעת שהתחיל החוכר באמירת התהילים‪ ,‬יצא הפריץ מביתו מלווה‬
‫בקציני המשטרה בדרך אל בית המזיגה‪ ,‬אך לשם הוא מעולם לא‬
‫הגיע‪ .‬על אם הדרך התהפכה מרכבתו וסוסיו המבוהלים רצצו את‬
‫מוחו‪ .‬עדי השקר שעמדו הכן לקראת המפשט‪ ,‬שכבו אותו רגע‬
‫בבתיהם ויללו מייסורי פתע שתקפו אותם בכל חלקי גופם‪ .‬כשהגיע‬
‫לאוזניהם שמע מיתתו המשונה של הפריץ‪ ,‬הבינו כי משמים נוטלים‬
‫את נקמת היהודי ושיגרו שליחים מבוהלים אל בית המזיגה לבקש‬
‫את סליחת החוכר‪ ...‬מני אז‪ ,‬ידע היהודי וידעו כל חבריו‪ ,‬את גודל‬
‫סגולתה של אמירת כל ספר התהילים ברציפות‪.‬‬
‫'‬
‫ביום טוב של שבועות‪ ,‬יום ההילולא של נעים זמירות ישראל‪ ,‬נתחזק‬
‫באמירת פרקי תהילים מתוך געגועים ואהבה את השי"ת‪ ,‬ויהי רצון‬
‫שיתקבלו תפילותינו לרחמים ולרצון לפני אדון כל‪.‬‬
‫| ‪| 232‬‬
‫הבטחת המלאך‬
‫ילד מתבודד ביערות‬
‫שידוך מוזר‬
‫גרש אגרשנו‬
‫חבלי הסתרה‬
‫מתקן נשמות‬
‫מחיה מתים‬
‫עפעפי שחר‬
‫הזריחה‬
‫נשמות כעדרי צאן‬
‫בשערי מעז'יבוז'‬
‫הרב והתלמיד‬
‫ואמונה כל זאת‬
‫היהודים 'הפשוטים'‬
‫ואני תפילה‬
‫אור התורה‬
‫זבחי אלוקים רוח נשברה‬
‫עד סוף כל הדורות‬
‫ויהי בנסוע הארון‬
‫| לבב ימים |‬
‫בחג השבועות חלה ההילולא של 'אור שבעת הימים' מרן הבעל שם‬
‫טוב הקדוש‪ .‬אבותינו חיבבו מאוד את סיפורי המעשיות מהבעל שם‬
‫טוב‪ ,‬המעוררים לתשובה ולאהבת ה' וממשיכים חסדים וישועות‪.‬‬
‫מעט מהסיפורים המתארים את דברי ימי איש האלוקים‪ ,‬מהם ישמע‬
‫חכם ויוסף לקח‪.‬‬
‫לבית קטן ודל בעיר אקופ שבמחוז פודוליה )כיום אוקראינה( ירדה‬
‫נשמה קדושה ופלאית‪ .‬צדיקים אמרו עליה שכמותה נראית בעולם‬
‫רק אחת לאלף שנים! לזוג יהודים‪ ,‬באים בימים‪ ,‬נולד בן ונקרא שמו‬
‫'ישראל'‪ ,‬הוא האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות‪ ,‬שלימים נודע כמרן‬
‫הבעל שם טוב הקדוש‪ ,‬אשר גילה לדורו ולדורות את דרך החסידות‪.‬‬
‫האור שהביא בכנפיו‪ ,‬שינה את פניה של היהדות כולה‪ ,‬הביא מושגים‬
‫רוחניים חדשים כמותם לא נודעו‪ ,‬ופתח בפני יהודים שערי שחק‬
‫לשוב אל ה'‪.‬‬
‫הפצעתו של הבעל שם טוב הייתה על רקע תקופה קשה ליהדות‪.‬‬
‫קשה בשל צרות רבות ורעות שפקדו את תושבי העיירות בסיבת‬
‫אדוני הארץ הפריצים‪ ,‬וקשה שבעתיים בשל האופי שלבשו קהילות‬
‫ישראל‪ :‬יהודים נמדדו לפי רמתם הלימודים או רמת עושרם‪ .‬איש‬
‫פשוט ובעל מושגים פשוטים שבקרבו בער אבל לב יהודי‪ ,‬לא זכה‬
‫ליחס‪ .‬נפשו הזכה והמתגעגעת נכבשה לה אי שם מתחת לספסל‬
‫| ‪| 235‬‬
‫| הבעל שם טוב |‬
‫הכבד שבירכתי בית הכנסת‪ ,‬ולמדה עם השנים לשתוק‪ .‬וכך התהלכו‬
‫להם הרבה 'בעלי הבתים' פשוטים‪ ,‬אנשי מלאכה ויגיעי כפיים‪ ,‬שבשל‬
‫יחסם המזלזל של נכבדי הקהל‪ ,‬התמלאו עצבות וחשו חסרי עניין‬
‫וחשיבות‪.‬‬
‫זריחתו של הבעל שם טוב הביאה בכנפיה את אחת הבשורות‬
‫ששינתה לחלוטין את פני הדברים‪ :‬כל יהודי‪ ,‬יהיה מצבו אשר יהיה‪,‬‬
‫ואין זה מן העניין במה עוסק או כמה תורה למד‪ ,‬אם רק ליבו גדוש‬
‫באהבת ה' ורצון לעשות לו נחת רוח‪ ,‬מקיים הוא את שליחותו בעולם‬
‫ושכרו הרבה מאוד‪ .‬הקב"ה אוהב כל אחד מבניו‪ ,‬גם את אלו הנראים‬
‫פשוטים וחסרי הבנה‪ .‬כי יש עולם אחר שאפשר אולי לומר שהוא‬
‫עולם הפוך‪ ,‬בו עליונים למטה ותחתונים למעלה! בו נבחנים הלבבות‬
‫ולא רק היכולות‪ ,‬ושם יושבים הרבה נפחים ועגלונים בראש השולחן‬
‫ופניהם זורחים באור יקרות‪.‬‬
‫בעצמו הסתובב הבעל שם טוב בין העיירות‪ ,‬קיבץ יהודים שבורים‬
‫ועגומים לבית הכנסת‪ ,‬ובדבריו הנרגשים החיה את העצמות היבשות‪.‬‬
‫תחיית המתים עשה‪ ,‬לא רק בגשמיות כי אם גם ברוחניות‪ .‬ולא רק‬
‫מתים גמורים החיה‪ ,‬רק גם גאונים גדולים שכלפי חוץ נראים היו‬
‫כמושלמים ובליבם פנימה שרר חושך‪ ,‬גאל ממות לחיים והצית‬
‫בקרבם לפידים שהפכו את כל הגולה כולה כמדורת אש‪ .‬אלו הרכיבו‬
‫את החבריא הקדושה שזכו להיכנס לפני ולפנים בארץ לא עבר בה‬
‫איש‪ ,‬ואף עמדו בדורות מאוחרים יותר להאיר לארץ ולדרים‪.‬‬
‫רבו המובהק של הבעל שם טוב היה אחיה השילוני שבהתבודדותו‬
‫בין ההרים לימדו דברים שלא שמעתן אוזן מעולם‪ .‬ובכך השכיל‬
‫הבעל שם טוב במסתרי החכמה עד שאמרו עליו שדיבור קטן מדבריו‬
‫היה הקדמה אמיתית לכל כתבי האר"י!‬
‫והוא היה מלא חכמה ויראת חטא ואמת והעידו תלמידיו שלא היו‬
‫| ‪| 236‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫מאמינים שאפשר לילוד אשה להשיג כאלו‪ ,‬אם לא שראו בעיניהם‪.‬‬
‫עוד כתבו‪' :‬ורוח הקודש והשכינה שורים עליו בקביעות והיו לו השגות‬
‫ועליות נשמה כמו רבי עקיבא וחבריו וגילוי אליהו‪ .‬והוא אשר העמיד‬
‫אותנו על רגל אמת בלימוד כתבי האר"י ובדרכי ה' ובאמונה ובכל‬
‫המידות הטובות שבעולם'‪.‬‬
‫הבעל שם טוב בקדושתו פעל ניסים ונפלאות אשר לא נראו מימות‬
‫התנאים ומימות רבי חנינא בן דוסא‪ .‬העידו תלמידיו‪ :‬אם מעלותיו של‬
‫האר"י הם רק מה שכתב עליו מהרח"ו‪ ,‬הרי שאצל הבעל שם טוב‬
‫ראינו לא פחות מכך! והכל הכל השיג הבעל שם טוב על ידי אמונה‬
‫פשוטה ותמימה בבורא עולם‪ ,‬מה שמלמד אותנו כי כל יהודי יכול‬
‫לזכות על ידי אמונתו לשידוד המערכות ולניסים מחוץ לדרך הטבע‪.‬‬
‫'‬
‫הבטחת המלאך‬
‫כיצד נפתחה מסכת חייו של 'אור שבעת הימים' כפי שכינוהו צדיקי‬
‫הדורות? במה זכו הוריו שדווקא אליהם תרד נשמה שכזאת? ואלו‬
‫הרפתקאות עברו על איש האלוקים מעת התגלותו עד עת‬
‫הסתלקותו בפנים מאירות ושוחקות בעיצומו של חג השבועות תק"כ?‬
‫הבעל שם טוב בשנת בעיר אקופ לאביו רבי אליעזר‪ ,‬איש צדיק‬
‫וחסיד המצניע לכת עם אלוקיו‪ ,‬ולאימו הצדקת מרת שרה‪ .‬לפי הידוע‬
‫לא היו לזוג ילדים נוספים‪.‬‬
‫המעשה הבא מסביר את פשר זכייתם הגדולה של רבי אליעזר וזוגתו‬
‫להעמיד מחלציהם בן שכזה‪ .‬בתוהו ובוהו ששרר במחוז פודוליה‬
‫בימים ההם‪ ,‬נישבה פעם רבי אליעזר על ידי ליסטים סוחרי עבדים‪,‬‬
‫והללו שיגרוהו למכירה לארץ רחוקה‪ .‬פניו של רבי אליעזר הפיקו‬
‫| ‪| 237‬‬
‫| הבעל שם טוב |‬
‫חכמה וחן‪ ,‬ואפילו הנכרים שרכשוהו הבינו שאינו איש פשוט‪ .‬לזאת‬
‫הועידו לו עבודות קלות במיוחד ורחשו לו כבוד כמו אל הדוכסים‬
‫שבמחוז מגוריהם‪ .‬מאהבתם אליו‪ ,‬ניסו להשיאו אישה‪ ,‬אחת מבנות‬
‫המקום‪ ,‬אך רבי אליעזר סירב‪ ,‬ובסודי סודות סיפר לאישה כי הינו‬
‫יהודי הירא את אלוקי השמים ובוודאי לא יישא אישה נכרייה‪ .‬בראות‬
‫האישה את צדקותו‪ ,‬את טוהר נפשו וצערו הגדול‪ ,‬העניקה לו ממון‬
‫רב ואף סייעה בידו לברוח מידי שוביו לשוב אל ארצו ואל מולדתו‪.‬‬
‫על פי המסורת היה אז רבי אליעזר כבן מאה שנים‪ .‬הוא הגיע לביתו‬
‫ומצא את זוגתו‪ ,‬אף היא ישישה כבר ובאה בימים כמותו‪ ,‬ואז נולד‬
‫להם הבעל שם טוב‪ .‬לימים הסביר הבעש"ט בעצמו את הדבר‪ ,‬כי‬
‫נשמה גבוהה כשלו לא הייתה יכולה להיוולד אלא לאנשים ישישים‬
‫שטעם התאווה פסק מהם לגמרי!‬
‫עוד מסופר כי רבי אליעזר נתן את נפשו במצוות הכנסת אורחים‪ .‬כל‬
‫כך‪ ,‬עד ששכר פועלים שימתינו בפאתי הכפר בו התגורר‪ ,‬לקבל את‬
‫פניו של כל עובר אורח ולהכניסו בצל קורתו לאכילה ולינה‪ .‬אחר‬
‫שהאורחים שבעו וישנו אצלו‪ ,‬היה רבי אליעזר מעניק להם נדבה‬
‫הגונה ומשלחם לדרכם באהבה‪.‬‬
‫חביבות המצווה שלו עשתה בשמים רושם עז‪ ,‬וביקשו על כן להעניק‬
‫לו שכר גדול‪ .‬דא עקא‪ ,‬שהס"מ הוא השטן טען שאין להעניק לו שכר‬
‫טרם יעמוד בניסיון גדול‪ .‬בא אליהו הנביא וביקש שהניסיון יהיה על‬
‫ידו‪ .‬פתאום הביאו משרתיו של רבי אליעזר לביתו‪ ,‬איש מוזנח ומצחין‬
‫שמצאו על אם הדרך‪ ...‬פניו של האיש היו מלאי חטטים ומבגדיו‬
‫המלוכלכים פשטה באשה כזו שגם רבי אליעזר הצדיק התקשה‬
‫לעמוד בה‪ .‬אמנם‪ ,‬רבי אליעזר התחזק ועמד במצוותו בגבורה‪ .‬ההלך‬
‫לא בחל בכל דרך להציק לרבי אליעזר והטרידו בבקשות שונות‬
‫ומשונות שעשויות היו לעורר את קצפו של אדם מן הישוב‪ .‬אך רבי‬
‫אליעזר עבר על מידותיו שוב ושוב וסיפק את כל משאלותיו של‬
‫| ‪| 238‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫האיש בזריזות וענווה‪ .‬טרם נפרד האיש מרבי אליעזר‪ ,‬שינה פתאום‬
‫את טעמו ועיניו הטרוטות נעשו כשני מאורות‪ .‬הנני אליהו הנביא!‬
‫גילה את הסוד ואף הביא בכנפיו את הבשורה‪ :‬עד מהרה תזכו בבן‬
‫שיאיר את עיניהם של ישראל!‬
‫'‬
‫ילד מתבודד ביערות‬
‫אך גדל הנער קמעה‪ ,‬נפטר אביו לבית עולמו‪ ,‬ולאחר מכן מתה עליו‬
‫גם אימו‪ .‬זוג הישישים הסתלק לו והותיר אחריו נער צעיר וחסר כל‪.‬‬
‫זיכרון אחד חזק נשאר לנער ישראל מאביו‪ .‬רגעים לפני הסתלקותו‬
‫קראו אליו ואמר‪' :‬הנה רואה אני שלא אזכה לגדל אותך‪ ,‬אבל זכור‬
‫תמיד אהובי‪ ,‬כל ימי חייך‪ ,‬שה' איתך‪ ,‬לכן לא תירא ולא תפחד משום‬
‫דבר!'‪.‬‬
‫כיוון שנשאר לבדו בלי קרוב או גואל‪ ,‬נטלוהו ראשי הקהל והביאוהו‬
‫למלמד שקיבל את שכרו מקופת הקהל‪ .‬אנשי העיר זכרו טובה לרבי‬
‫אליעזר ושמחו על הזכות לגדל את בנו‪ .‬ואולם‪ ,‬הנער הצעיר התנהג‬
‫באופן מוזר‪ .‬בלי הודעה מוקדמת היה נעלם מבית המלמד לשעות‬
‫ארוכות‪ ,‬ורק אחר חיפושים מייגעים‪ ,‬נמצא משוטט ביערות שסביב‬
‫העיירה‪ .‬ראשי הקהל שראו את עצמם אפוטרופסים על הילד היתום‪,‬‬
‫חשבו אותו לשובב החפץ בחיים פראיים על פני חיי תורה וקבלת‬
‫עול‪ .‬על כן החזירו אותו בכל פעם למלמד תוך אזהרות לבל יהין‬
‫לחזור על מעשהו‪ .‬אך משנעלם הנער שוב ושוב‪ ,‬נואשו ממנו והניחוהו‬
‫לנפשו‪ .‬לנער הקדוש לא היה צורך במלמד כי נשמתו הגבוהה השיגה‬
‫את קרבת ה' ואהבתו‪ ,‬יותר ויותר ממה שמלמד בן אנוש מסוגל היה‬
‫להשכילו‪ .‬בהתבודדותו ביערות עמד על נשמת הבריאה ועוד דברים‬
‫נפלאים שגם אם נחיה אלף שנים לא נבוא בסודם‪ .‬הוא חיבב את‬
‫ההתבודדות והתמיד בדרכו זו עד השעה בה נצטווה להסיר את הלוט‬
‫| ‪| 239‬‬
‫| הבעל שם טוב |‬
‫ולהנהיג את ישראל‪.‬‬
‫כשכבר גדל ונעשה לנער‪ ,‬השכיר עצמו הבעש"ט לשמש כ'עוזר'‬
‫למלמד )ובשפת הימים ההם‪' :‬בהעלפער'(‪ .‬הבל פיהם של תינוקות‬
‫של בית רבן שאין בהם חטא‪ ,‬תאם את נשמתו הטהורה ועבודתו‬
‫השגיבה‪ .‬חז"ל אומרים‪' :‬החזן רואה היכן התינוקות קוראים'‪ ,‬הכוונה‬
‫על המלמד שהוא באמת בחינה גבוהה מאוד שיודעת לקחת את הבל‬
‫הפה של התינוקות הרכים ולעשות מהם משכן‪ ...‬בעבודתו‪ ,‬דרבן את‬
‫הילדים ועוררם לתפילה בכוונה‪ ,‬לעניית 'אמן יהא שמיה רבא' בקול‬
‫וכוונת לב‪ ,‬וכן זימר עימם בקול נעים‪ .‬בספרי הקורות מובא שהיה מי‬
‫שעבודה קדושה זו הייתה לצנינים בעיניו‪ ...‬הסטרא אחרא ראתה את‬
‫רוח הטהרה שמכניס בלב הנערים‪ ,‬ולא שקטה על שמריה‪ .‬אדון‬
‫מקומי שידע פרק בכישוף‪ ,‬התחפש לזאב רע והציק לילדים כל אימת‬
‫שצעדו עם הנער ישראל אל עבר בית תלמודם‪ ...‬שירתם הרוננת של‬
‫הילדים נגדעה מיד והצאן נפוץ לכל עבר בפחד כשכמה מהם ניזוקים‬
‫בבורות ובפחתים‪ .‬הבעל שם טוב הבין כי כאן נכונה לו מלחמה קשה‬
‫ולא התכוון להרפות‪ .‬הוא שב וקיבץ הילדים בשידולים ותחנונים כדי‬
‫לצעוד לתלמוד תורה שוב‪ ,‬אך שוב הגיח הזאב מן המארב‪ ...‬הורי‬
‫הילדים פחדו וכבשו את הילדים בבתים‪ .‬נו‪ ,‬לא איש כבעל שם טוב‬
‫ירים ידיים‪ .‬הוא עבר מבית לבית ובדיבוריו האמיתיים והתמימים‬
‫שידל את היהודים למסור את הנערים לידיו שוב‪ .‬הוא זכר הנער את‬
‫אשר ציווהו אביו לפני מותו‪' :‬שה' איתך‪ ,‬לכן לא תירא ולא תפחד‬
‫משום דבר‪ '...‬על כן שינס מותניו ויצא אל הדרך‪ .‬המכשף שלא ידע‬
‫עם מי יש לו עסק‪ ,‬שב והתפרץ לעבר חבורת הילדים‪ ,‬אך כאן קרב‬
‫לעברו ה'עוזר' והעניק לו מכה הגונה במצחו‪ ...‬תוך שעה קלה פרצה‬
‫יללה מפאתי העיר‪ .‬הגוי המכשף נמצא פגר בביתו‪...‬‬
‫'‬
‫| ‪| 240‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫שידוך מוזר‬
‫מאז אותו מקרה החלו יהודי העיירה להחשיב את הנער הצעיר‬
‫ישראל‪ .‬הם העלוהו ומינוהו לשמש את תלמידי החכמים בבית‬
‫המדרש‪ .‬עבור מי שעתיד היה להתגלות כבעל שם טוב‪ ,‬היה במינוי‬
‫הזה הזדמנות פז לעסוק בענייניו הטמירים בהסתר ובאין מפריע‪.‬‬
‫בשעות היום שהלומדים מילאו את בית המדרש ועסקו בתורה‪ ,‬היה‬
‫הוא ישוב באחת הפינות ומעמיד פני ישן‪ .‬ובלילה מאוחר‪ ,‬כשאחרוני‬
‫הלומדים פרשו לשנת ליל‪ ,‬הסיר את אדרתו ופתח בעבודתו הזכה‬
‫והטמירה‪.‬‬
‫קשה לקבוע בדיוק את גילו של הבעש"ט בכל תחנות חייו‬
‫המופלאים‪ .‬לפי המקובל‪ ,‬הייתה התמנותו ל'עוזר' למלמד‪ ,‬בעת היותו‬
‫בן שתים עשרה‪ ,‬ובגיל ארבע עשרה כבר עסק בסתרי תורה‪ ,‬ככל‬
‫הנראה תחת מעטה המשמשות‪ .‬באותו פרק נישא בנישואין‬
‫ראשונים‪ ,‬אך זוגתו נפטרה על פניו‪.‬‬
‫מאקופ עבר הבעש"ט להתגורר בקהילה הסמוכה לעיר הגדולה בראד‪.‬‬
‫לרגע‪ ,‬הסיר מעטה אחד מן הלוט שאפף אותו‪ ,‬ויושבי המקום‬
‫שנדהמו מגאונותו‪ ,‬מיהרו להעמידו ולחתוך על פיו את כל ענייני‬
‫הקהילה‪ .‬אך עד מהרה שב והתכסה בפשטותו ונכנס אל העיר‬
‫הגדולה בראד בתור יהודי פשוט ועם הארץ שלא למד צורתה של‬
‫אות‪...‬‬
‫אותה תקופה‪ ,‬היה הגה"ק רבי גרשון מקיטוב ראש הקהילה הקדושה‬
‫בבראד‪ .‬באחד הימים היה לאביו‪ ,‬רבי אפרים‪ ,‬דין ודברים עם מי מבני‬
‫הקהילה‪ ,‬והוא נסע אל העיר הגדולה לדון עימו בדין תורה‪ .‬בשולי‬
‫המסע‪ ,‬עמד על קנקנו של הנער העלום וידע שהוא צדיק נסתר‪ ...‬אז‬
‫ביקשו כחתן לבתו מרת רחל לאה והבעש"ט הסכים בתנאי אחד‪:‬‬
‫שהשידוך ייעשה עימו ולא עם תורתו וחכמתו!‪ ...‬בכך ביקש להבטיח‪,‬‬
‫| ‪| 241‬‬
‫| הבעל שם טוב |‬
‫שגם אם ישוב להסתתר‪ ,‬לא יתבטל השידוך בשל כך‪ .‬ניאות רבי‬
‫אפרים לתנאי וערך שטר תנאים ברוב ששון ושמחה‪.‬‬
‫לא הספיק רבי אפרים ליידע את בני משפחתו‪ ,‬עד שנסתלק לבית‬
‫עולמו והבעל שם טוב שב למקצוע המלמדות‪ ...‬אחר השבעה עלה‬
‫רבי גרשון‪ ,‬בנו הגדול של רבי אפרים לפשפש בגנזי אביו‪ ,‬ומצא את‬
‫שטר התנאים המעניין‪ ,‬על פיו מאורסת אחותו לנער אלמוני בשם‬
‫'ישראל'‪.‬‬
‫רבי גרשון התמלא פליאה‪ :‬מה זה עלה על דעת אביו לשדך את‬
‫אחותו המלומדת והיחסנית‪ ,‬עם בן בלי שם‪ .‬יתום שזהותו אינה‬
‫ברורה‪ ...‬הלך רבי גרשון אצל אחותו הכלה וסיפר לה גופם של דברים‪:‬‬
‫טרם פטירתו שידך לך אבינו בחור אחד שאינו מוצא חן בעיניי כלל‬
‫וכלל‪ ...‬אך היא בתומתה וצדקותה השיבה לו‪' :‬אם כך עשה אבינו‪ ,‬מן‬
‫הסתם כך טוב עבורי!' ושטר התנאים המוזר נותר בעינו‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬נטש הבעל שם טוב בחטף את העיירה הסמוכה לבראד בה‬
‫התגורר ואף התגלה ליושבי המקום בגאונותו‪ ,‬וחרף הצעות שידוכים‬
‫נכבדות מאוד ששיחרו לפתחו‪ ,‬שב לאלמוניותו והסתרתו‪.‬‬
‫יום אחד התייצב בשערי בית הדין הגדול בבראד‪ ,‬עני מרוד לבוש‬
‫ברישול ומראהו כשל עם הארץ‪ .‬בחדר פנימה הסב הגאון הגדול רבי‬
‫גרשון מקיטוב‪ ,‬מלמדניה הגדולים של בראד ועסק בדין תורה חמור‬
‫שהובא לפניו‪ .‬בראותו את העני שבפתח‪ ,‬שיגר לו פרוטה וביקש‬
‫לפטרו בשלום‪ ,‬אך העני נשאר על עומדו ואמר לשמש‪ ,‬כי דבר סתר‬
‫לו אל הגאון רבי גרשון‪ ,‬אב בית הדין‪ ...‬נכנס עימו רבי גרשון לחדר‬
‫צדדי ושם פרש ההלך שטר 'תנאים' עליו חתום רבי אפרים‪ ,‬אביו‬
‫המנוח של רבי גרשון‪ ...‬אני הוא 'ישראל'‪ ,‬עמי חתם אביך שטר‬
‫תנאים!‬
‫| ‪| 242‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫רבי גרשון הזדעזע עד עמקי נשמתו‪ .‬ליהודי הזה ביקש אביו למסור‬
‫את אחותו?! הייתכן כדבר הזה?!‬
‫נסער שב אל אחותו וסיפר לה על המיועד להיות חתנה‪ .‬עני מרוד‪ ,‬עם‬
‫הארץ‪ ,‬כל כולו עליבות‪ .‬אך הצדקנית בתומתה‪' :‬אם כך רצה אבינו‬
‫ע"ה‪ ,‬מה לי להרהר אחריו‪ ...‬מי יודע? אולי הייתה כוונתו שמזיווג זה‬
‫אעמיד ילדים צדיקים‪'...‬‬
‫אם את מסכימה‪ ,‬מי אנוכי שאתנגד?! סיכם רבי גרשון וקבע זמן‬
‫חתונה‪.‬‬
‫'‬
‫גרש אגרשנו‬
‫רבי גרשון מקיטוב העומד מצד אחותו הכלה היתומה‪ ,‬צועד למעמד‬
‫קבלת הפנים שלפני החופה ושמחתו מהולה בצער‪ .‬לפי דעתו‪ ,‬הייתה‬
‫אחותו המשכלת והיחסנית ראויה לחתן תלמיד חכם ונכבד ממשפחת‬
‫אפרתים‪ .‬אך מי זה יפר את כתב ידו המפורש של אביו‪.‬‬
‫קודם החופה קורא הבעל שם טוב לכלה לצדדים ומשוחח עימה‬
‫ביחידות‪ .‬בשקט בשקט מסיר את הלוט מעל דמותו הפלאית ומגלה‬
‫לה טפח ממדרגותיו השמימיות‪ .‬הוא מבקש ממנה שלא לגלות את‬
‫סודו לאיש גם אם תבואנה עליהם תקופות קשות של דחקות‪ .‬הכלה‬
‫מתחייבת ושמחת הנישואין נחוגה בשמחה ובפליאה‪ .‬אולי החתונה‬
‫הכי פלאית בבראד‪.‬‬
‫גם אחרי הנישואין‪ ,‬לא מוצא רבי גרשון מנוח מרוב צער על שהשיא‬
‫את אחותו לעם הארץ‪ .‬הוא מזמין את גיסו ישראל לביתו ומבקש‬
‫לקבוע עימו לימוד‪ ,‬כדי שתהיה לו לכל הפחות מעט ידיעה בתורה‪...‬‬
‫החתן החדש מתחמק שוב ושוב‪ ,‬ורבי גרשון שלא יודע עוד את נפשו‬
‫| ‪| 243‬‬
‫| הבעל שם טוב |‬
‫מרוב דאבון‪ ,‬מזמין אליו את אחותו ואומר לה בכאב כדברים האלה‪:‬‬
‫"הנה השאתי אותך בעל כורחי לאיש זה אשר בור הוא ואינו מתאים‬
‫לנו ולמשפחתנו‪ .‬אם חפצך להתגרש ממנו הרשות בידך ואנו נסייע‬
‫לך‪ ,‬ואם לא חפצת בכך‪ ,‬אנא סעו מכאן למקום אחר כי לא אוכל‬
‫לסבול את חרפת המשפחה שממיט עלינו בעלך‪"...‬‬
‫הצדקנית מקבלת בדומייה והולכת יחד עם הבעל שם טוב‪ .‬העיר‬
‫הגדולה על בעלי התריסין ובעלי הקבין שבה נשארת מחור‪ ,‬ועל אם‬
‫הדרך ניצבת בקתה קטנה ועלובה‪ ,‬שם נכנסים השניים להתגורר‬
‫בעירום וחוסר כל‪.‬‬
‫'‬
‫חבלי הסתרה‬
‫צרה הייתה הבקתה ומטה לנפול‪ ,‬אך בתוכה זרח אור שלא מעלמא‬
‫הדין‪ .‬מידי יום ראשון היה הבעש"ט נבלע בשבילים המוליכים אל‬
‫ההרים‪ ,‬ושב רק ביום שישי‪ ,‬כששק הלחם שנטל עימו נותר לרוב‬
‫בשלמותו‪ ...‬לעיתים‪ ,‬התענה ממש 'הפסקה'‪ .‬כלומר‪ ,‬מתחיל את‬
‫התענית עם צאת השבת ומסיימה בקידוש של ליל שבת הבאה‪.‬‬
‫לפרנסתם היה הבעש"ט ממלא אחת לשבוע עגלה בטיט‪ ,‬וזוגתו‬
‫הצדקנית הייתה הולכת למוכרו על בתי נגידים‪ .‬ממלאכה קשה זו‬
‫שאבו את לחמם בדוחק רב‪ .‬על פי מספר מקורות‪ ,‬הייתה להם במשך‬
‫הזמן גם חנות יין שנוהלה על ידי הצדקנית‪ ,‬רחל לאה‪ .‬ואפשר גם‬
‫שבאותו פרק נולדה להם בתם הצדקת הנודעת מרת אדל‪.‬‬
‫שבע שנים התבודד הבעש"ט בהרים שבין קיטוב לקאסוב‪ .‬שהה‬
‫במערות‪ ,‬עסק בתעניות ובסיגופים‪ ,‬חי חיי דחקות‪ ,‬ומי ידע מה עוד‬
‫היו מעשיו של הקדוש והנורא באותם ימים‪ .‬שמא למד שם עם אחיה‬
‫| ‪| 244‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫השילוני‪ .‬היה זה המבחן הגדול אליו נתכוון הבעל שם טוב בשמחה‬
‫שלפני החופה‪ .‬הצדקנית עמדה בניסיון בגבורה ומילה אחת אודות‬
‫טיבו וטבעו של בעלה לא יצאו מפיה‪.‬‬
‫מפורסם כי הגויים רועי הצאן שוכני ההרים היו מביטים אחר‬
‫הבעש"ט בכבוד ובמורא גדול‪ .‬ביניהם התהלך מעשה נורא הוד‪ :‬באזור‬
‫בו התבודד הבעש"ט‪ ,‬התנשאו שני צוקים זה מול זה כשביניהם גיא‬
‫פעור ומטיל חלחלה‪ ...‬באחד הימים הבחינו הגויים שלפי גרסאות היו‬
‫שודדים‪ ,‬כי היהודי צועד לו בעיניים עצומות על פני הצוק הנישא‪,‬‬
‫רוחו מרחפת ושרעפיו תפוסים והוא אינו מבחין בגיא הנורא הפעור‬
‫פסיעה אחת לפניו‪ ...‬בנשימה עצורה עקבו אחר התקדמותו‪ ,‬סופרים‬
‫את הרגעים להתרסקות הבלתי נמנעת‪ ...‬אך נגד עיניהם הקמות קרבו‬
‫שני הצוקים זה אצל זה‪ ,‬מאפשרים ליהודי לעבור מאחד למשנהו‪,‬‬
‫ואחר שבו אל מקומם הטבעי‪ ...‬בכך לא תם הענין‪ .‬הבעש"ט צעד אנה‬
‫ואנה ואחר רגעים ספורים נראה צועד באותה דרך חזור‪ .‬גם עכשיו‬
‫דבקו ההרים זה בזה כאילו רבים ואומרים 'עלי יניח צדיק רגלו'‪ ...‬אז‬
‫ידעו הגויים כי איש אלוקים קדוש הוא הבעל שם טוב ויחלו את פניו‬
‫בפחד ומורא שיברך את מימיהם ואת לחמם‪.‬‬
‫בין הבאים לחלות את פניו‪ ,‬היה גם שודד יערות מפורסם‪ ,‬אשר עיניו‬
‫ועיני חבריו עקבו מן המסתור אחר מעשה הפלא הנורא על הצוקים‪.‬‬
‫הבעל שם טוב הסכים לברכו בתנאי שיתחייב שלא ינקוף אצבע‬
‫לרעה ליהודי כל ימי חייו‪' .‬יאנוש' השודד התחייב‪ ,‬ובתמורה לברכה‬
‫ביקש לגלות לבעל שם טוב סוד כמוס מאוד‪ .‬כיהודי‪ ,‬וודאי משתוקק‬
‫הנך לעלות לארץ ישראל‪ .‬הנה אראה לך דרך נסתרת בין ההרים‬
‫דרכה תגיע לארץ ישראל תוך שעות ספורות‪ ...‬הבעל שם טוב יצא‬
‫לדרך מלא כיסופין וערגה‪ ,‬אך באמצע שב על עקבותיו כשהגיע‬
‫למקום להט החרב המתהפכת והבין שמסתכן בנפשו‪ ...‬צדיקים אמרו‬
‫כי הייתה זו דרך המחילות בה יתגלגלו מתי חוץ לארץ לעתיד לבוא‬
‫| ‪| 245‬‬
‫| הבעל שם טוב |‬
‫כדי לקום לתחייה בירושלים‪.‬‬
‫גם באותם ימים גנוזים שטרם ההתגלות‪ ,‬הראה הבעש"ט לעיתים‬
‫מופתים גלויים שלא כדרך הטבע‪ .‬פעם אחת לקתה הסביבה בעצירת‬
‫גשמים והגויים הוציאו פסליהם ואנשי יראתם נקטו פעולות שונות‬
‫ומשונות שכמובן העלו חרס‪ .‬הבעש"ט אסף יהודים רבים לבית‬
‫הכנסת‪ ,‬גזר עליהם תענית והתפלל יחד עימם בבכייה גדולה‪ .‬הערלים‬
‫התקבצו סביבם ושחקו בכל פה‪ ,‬אך הבעל שם טוב יצא עליהם‬
‫והודיע בנחרצות שהיום ירד גשם! לא יצאה שעה מרובה וארובות‬
‫השמים נפתחו‪ ,‬ויהי לנס‪.‬‬
‫'‬
‫מתקן נשמות‬
‫ואם שעוד לא יצא טבעו בעולם ולא ידעו העולם כי הבעש"ט הקדוש‬
‫יכול להמציא להם פדות ורווחה‪ ,‬כבר היו ידיו של הבעש"ט מלאות‬
‫עבודה‪ ...‬באו רוחות‪ ,‬נשמות‪ ,‬וכל מיני חיות בהן התגלגלו נשמות‬
‫מאלפי שנים‪ .‬ממש כמו האר"י הקדוש בשעתו‪ ,‬צפצפו ציפורים מעל‬
‫ראשו וצפרדעים קרקרו מתוך המים‪ .‬הבעש"ט ידע להכיר בכל חיה‬
‫איזו נשמה מקננת בה ואף להמציא לה את התיקון הנאות‪.‬‬
‫פעם‪ ,‬במהלך התבודדותו בהרים‪ ,‬שקע בשרעפיו כל כך עד שהלך‬
‫שלשה ימים ושלשה לילות בעיניים עצומות‪ .‬כשהתעורר מדבקותו‪,‬‬
‫מצא עצמו בארץ ציה ושממה שלא ראה מעודו‪ .‬ויפלא מאוד בעיניו‬
‫שתעה במדבר גדול שכזה‪ ,‬ובווודאי לא דבר ריק הוא‪ ...‬בעומדו כך‬
‫נפעם‪ ,‬צצה לפניו צפרדע ענקית‪ ,‬שלרוב גודלה כמעט לא ניתן היה‬
‫להבחין שהיא צפרדע‪ .‬מי אתה? שאל הבעל שם טוב שראה כי בפנים‬
‫מקננת נשמה ישישה‪ .‬אני הוא תלמיד חכם שנתגלגל בצפרדע זו!‬
‫השיב הקול מעמקי הצפרדע‪ .‬והבעל שם טוב אמר‪ :‬אה‪ ,‬אה! תלמיד‬
‫| ‪| 246‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫חכם! ודיבור זה לבד שקרא לנשמה 'תלמיד חכם'‪ ,‬כבר עשה לה‬
‫עלייה גדולה‪...‬‬
‫הנשמה סיפרה‪ :‬זה לי שש מאות שנים שהנני מגולגלת במקום זה‪,‬‬
‫ואף שהאר"י ז"ל כבר תיקן כל הנשמות‪ ,‬הנה לרוב פשעי נדחקתי כל‬
‫כך‪ ,‬והודחתי למקום בו אין בני אדם מצויין כדי שלא יוכלו לתקני‪.‬‬
‫ומה היה חטאך? הנשמה‪ :‬פעם אחת זלזלתי בנטילת ידיים‪ ...‬וקטרג‬
‫עלי השטן וביקש למצות עמי את הדין‪ ,‬אך משמים ענוהו כי אין מן‬
‫הנכון לגמור את הדין על מעשה אחד‪ .‬רק אם יחטיא אותי שוב ע"ד‬
‫'עבירה גוררת עבירה'‪ ,‬יוכיח הדבר גם על חומרת המעשה הראשון‬
‫ואלקה על הכל‪ .‬והוא בא והכשילני שוב ושוב עד שהעבירני כמעט על‬
‫כל התורה כולה ר"ל‪ .‬מיד גזרו בשמים לדחות אותי מחוץ למחיצה‬
‫כדי שלא אוכל לשוב עוד בתשובה‪ ...‬אך הלא שערי תשובה אינם‬
‫ננעלים ופחד השטן שיום אחד אהרהר בתשובה ואהרוס את עמלו‪,‬‬
‫לזאת הסיתני עד שנעשיתי שיכור גדול‪ .‬ועתה עונשי שאני צפרדע‬
‫השורה תמיד במים‪ ,‬מידה כנגד מידה שזלזלתי בנטילת ידיים במים‪...‬‬
‫ואם הייתי במקום יישוב‪ ,‬כבר הייתי נתקנת מזמן‪ ,‬כי בני אדם היו‬
‫עוברים עלי ומברכים בכוונה ומעלים אותי לשורשי‪ .‬אך כיוון שאני‬
‫בארץ לא עבר בה איש‪ ,‬אני כבר מגולגלת עידן ועידנים ואין גואל‪.‬‬
‫לא זז משם הבעל שם טוב עד שעשה מה שעשה והעלה את הנשמה‬
‫אל מקומה בשלום‪.‬‬
‫'‬
‫תיקון נשמה אחר ומפורסם ביותר‪ ,‬נעשה על ידי הבעל שם טוב‬
‫בשנים מאוחרות יותר‪ :‬פעם אחת התאכסן הבעל שם טוב‪ ,‬אגב‬
‫נסיעתו‪ ,‬בביתו של כפרי אחד שערך לכבודו סעודה גדולה‬
‫בהשתתפות רעים וידידים‪ .‬בתוך הסעודה החל הבעל שם טוב מגלגל‬
‫עם בעל הבית אודות עסקיו עד ששאלו‪ :‬היש לך סוסים טובים? בעל‬
‫| ‪| 247‬‬
‫| הבעל שם טוב |‬
‫הבית תמה על השאלה‪ ,‬אך עד שמצא לנכון להגיב קם הבעל שם‬
‫טוב ממקומו ואמר‪ :‬ברשותך‪ ,‬נלך לראות את הסוסים‪ ...‬סוסים גדולים‬
‫ואבירים ניצבו באורווה אך הבעל שם טוב עצר לצד סוס קטן‪ .‬אולי‬
‫תואיל להעניק לי את הסוס במתנה? בעל הבית נבוך‪ :‬רבי‪ ...‬רק לא‬
‫את הסוס הזה‪ .‬את מה שלא יצליחו לשאת שלשה סוסים אבירים‪,‬‬
‫יישא זה הקטון בקלות‪ ...‬סוס מיוחד במינו הוא זה ואהבתו חקוקה‬
‫בליבי‪.‬‬
‫הבעל שם טוב המשיך לגלגל עם בעל הבית וזה סיפר על החובות‬
‫שחייבים לו אנשים‪ .‬אוכל לראות את שטרי החוב? בעל הבית הביא‬
‫תכריך שטרות והבעל שם טוב עלעל בעיון‪ .‬אצבעו נחה על שטר אחד‪.‬‬
‫תואיל להעניק לי את השטר במתנה? בעל הבית חייך בעגמימות‪ :‬מה‬
‫לך רבי משטר זה שבעליו מת זה כמה שנים וכבר נואשתי מזמן‬
‫מפרעונו‪ .‬אף על פי כן! דחק הבעל שם טוב ובעל הבית נענה בחפץ‬
‫לב‪ .‬על אתר קרע הבעל שם טוב את השטר לגזרים ושב ויצא עם‬
‫בעל הבית אל האורווה‪ .‬הסוס הקטן והאהוב התגלה מת‪ ...‬בעל הבית‬
‫לא ידע את נפשו והבעל שם טוב הרגיע‪ :‬האיש אשר היית נושה בו‬
‫ולא היה לו במה לפרוע‪ ,‬הגיע לשמים ונפסק דינו שיתגלגל בסוס כדי‬
‫לפרוע לך את חובו‪ .‬ועתה שהענקת לי את השטר ומחלתי לו החוב‬
‫במחילה גמורה‪ ,‬יכול היה לשוב למנוחתו ולהגיע לתיקונו‪.‬‬
‫'‬
‫מחיה מתים‬
‫והנה מעשה נוסף הקשור לאותו חבל ארץ בו שוטט הבעל שם טוב‬
‫בימים שטרם יצא טבעו בעולם‪:‬‬
‫בחבל מולדובה שברומניה‪ ,‬מתחבאת לה העיר פיאטרה בין נפתולי‬
‫רכס הקרפטים הנודע‪ .‬שניים מן ההרים האדירים‪ ,‬קרובים אל העיר‬
‫| ‪| 248‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫ממש‪ .‬האחד נקרא 'פעטריצ'קה' שפירושו 'אבנים' על היותו עשוי‬
‫אבן‪ ,‬והשני הוא 'קודלו'‪ .‬חלקת בראשית זו אשר יד אדם לא פגעה‬
‫ביפי בריאתה‪ ,‬זכתה לשמש מדרס לרגלי הבעל שם טוב עת שוטט‬
‫משבת לשבת מחוץ למקום ישוב‪.‬‬
‫מאחורי ההר פעטריצ'קה ישנם שולחן וספסל עשויים אבן ועל פי‬
‫המסורת ישב עליהם הבעש"ט לעיתים‪ .‬הכפר שלמרגלות ההר נקרא‬
‫עד היום‪' :‬ואלייא ז'ידנולוי'‪ ,‬שפירושו 'הנחל של היהודי'‪ ,‬על שם הנהר‬
‫בו היה הבעל שם טוב מרבה לטבול‪.‬‬
‫עת נמלט הצדיק רבי ישראל מרוז'ין זיע"א מחמת המציק הרוסי‪,‬‬
‫הגיע אל עיר נידחת זו‪ ,‬ומידי שהותו במקום ביקש לפגוש אנשים‬
‫באים בימים שעוד זכו אולי להכיר בצעירותם את הבעש"ט‪.‬‬
‫למקורביו של הצדיק נודע על יהודי ישיש ששימש כנגר בימי הבעל‬
‫שם טוב ומחזיק באמתחתו סיפור פלא אותו חווה בעצמו‪ .‬הנגר‬
‫התבקש להגיע אל אכסניית הצדיק אך הוא מאוד לא חפץ בכך‪.‬‬
‫כשניאות סוף סוף‪ ,‬נשאל לפשר סירובו והוא השיב בתום‪' :‬אני ראיתי‬
‫תחיית המתים אמיתית אצל הבעל שם טוב‪ ...‬ואיך תבקשו ממני‬
‫לבוא אל רבי אחר?!'‪ ...‬אז פתח הישיש וסיפר‪:‬‬
‫גם אחרי התגלותו של הבעל שם טוב והיותו רבן של ישראל‪ ,‬שב היה‬
‫לעיתים אל האזור בו עלה והתעלה‪ ,‬כדי להפיח רוח חיים‬
‫בנשמותיהם של הכפריים הפשוטים‪ .‬עת בואו של הבעש"ט הייתה חג‬
‫ליהודי האזור שפקדו את אכסנייתו בהמוניהם ונושעו בכל ענייניהם‪.‬‬
‫חולים קמו ממיטתם; עקרות נפקדו ולבבות של אבן נשברו ונוכחו כי‬
‫עדיין מפכה בקרבם מעיין‪ ...‬היו קומץ עקשנים שסירבו להאמין בכוחו‬
‫של הצדיק וחברו לכדי קבוצת מתנגדים ביניהם נמנה גם יצחק‬
‫'סטולער' )הנגר(‪ .‬חרף העובדה כי אכסניית הבעש"ט הייתה סמוכה‬
‫לביתו‪ ,‬סרבו הוא ובני משפחתו לחלות את פני הצדיק‪.‬‬
‫| ‪| 249‬‬
‫| הבעל שם טוב |‬
‫אשתו של יצחק יהודייה תמימה הייתה וחפצה בכל מאודה להתברך‬
‫מפי הצדיק‪ ,‬אך גם אישה כשרה העושה רצון בעלה‪ .‬ובכן חזקה עליה‬
‫פקודתו של בעלה הנגר‪ ,‬ונמנעה מלקיים את משאלתה‪.‬‬
‫היה זה ביום שלישי בשבוע‪ ,‬עת שב יצחק כדרכו ממלאכתו‪ .‬עוד‬
‫מפינת הרחוב הבחינו עיניו כי דבר מה אינו כשורה‪ .‬בניו ובנותיו‬
‫מתגודדים בחצר הבית ומנופפים בידיהם בקריאות הצלה‪ .‬הוא פתח‬
‫בריצה מהירה וכשהגיע אל הבית התאמת חששו‪ .‬אשתו הכשרה‬
‫והצנועה‪ ,‬עיקרו של בית‪ ,‬הייתה שרועה על הארץ אין אונים כשילדיה‬
‫מכתרים אותה בזעקות שבר‪ .‬הבן הגדול כבר הזעיק את רופא‬
‫העיירה שנענה ללא גינונים‪' :‬אמכם חולה מאוד וימיה ספורים‪ .‬כבדו‬
‫אותה והשתדלו לשוחח עימה ככל שיותר‪ .‬ימי פרידה המה‪ ,‬ה' נתן וה'‬
‫מבקש לקחת'‪...‬‬
‫לא איש כיצחק סטולער‪ ,‬יהודי תמים דרך ומדקדק על קלה‬
‫כבחמורה‪ ,‬ייתן ליצר הייאוש לשלוט עליו‪ .‬באין רואה התכנס בפינה‬
‫סודית בחצרו‪ ,‬סילק ערימת קרשים ששימשו הסוואה וחילץ צרור בן‬
‫כמה אלפי רובל שחסך לעת זקנה‪ .‬טובי הרופאים מהעיר הגדולה לא‬
‫יסרבו לבוא תמורת סכומים שכאלה‪ ...‬אך הרופאים טמנו את‬
‫השטרות בכיסם ועם זאת לא נמנעו מלומר את האמת‪ :‬אין תקווה!‬
‫תצווה האם את ביתה ואחר תיאסף אל עמה‪...‬‬
‫בדיוק באותו שבוע עברה הרינה בכפר כי פעמי הבעל שם טוב‬
‫קרבים‪ .‬האכסניה הקבועה הוקפה בטבעת הדוקה של אנשים שייחלו‬
‫בקוצר רוח להופעת הצדיק יחד עם מטען ברכותיו שאינן שבות‬
‫ריקם‪ .‬השמועה המרעישה השיגה גם את אוזנו של יצחק‪ ,‬אך לא‬
‫חדרה לתודעתו‪ .‬שקוע היה בצרתו‪ ,‬רתוק למיטת חוליה של זוגתו‬
‫ומזיל כנחל דמעה יחד עם בני ביתו‪.‬‬
‫דווקא ילדיו עטו על השמועה כמוצאי שלל‪ .‬משפחות רבות בכפר‬
‫| ‪| 250‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫נושעו בזכות הברכות הפלאיות‪ ,‬אולי תוכל גם אימם לשוב לחיים‬
‫בכוח הצדיק‪ .‬בזהירות פנו אל אביהם וביקשו את רשותו לפנות אל‬
‫הבעל שם טוב‪ .‬אך הנגר הגיב ברוגז‪ :‬הלא תדעו ילדים שאינני מאמין‬
‫בכגון דא?! וכי תעלה על דעתכם למוש ממיטת אימנו אפילו לשעה‬
‫קלה עבור תעתועי דמיון?!‬
‫הקולות הרמים העירו את החולה מדמדומיה והיא שאלה באפיסת‬
‫כוח‪ :‬על מה הוויכוח? הילדים אמרו‪ :‬הבעל שם טוב הגיע!‪ ...‬לחשה‬
‫החולה‪ :‬לכו לקבל את ברכתו‪ ...‬רגע לאחר מכן הלך חיוורונה והעמיק‬
‫עד שנראה כי הקץ עומד להקיץ‪ .‬אותו רגע נשבר הנגר‪ ,‬ושלא ברצונו‬
‫נגרר אחר ילדיו שהשתלבו בהמון הצובא על דלתות האכסניה‪.‬‬
‫תשובת הצדיק אכזבה אותו‪ .‬רצוני לבוא לבית החולה! אמר‪ ,‬והנגר‬
‫הפטיר במרירות‪ ,‬כן כן‪ ,‬עוד כמה רגעים תוכלו לבוא להלוויה‪ ...‬הרופא‬
‫אמר כי רגעיה ספורים‪.‬‬
‫אבל הבעל שם טוב בא ונעמד לצד המיטה‪ ,‬שעון על מקלו ודבוק‬
‫בשרעפיו‪ .‬פתאום נענה‪ :‬איזו מין הכנסת אורחים היא זו? וכי בעלת‬
‫הבית אינה יכולה לקבל את פני הבאים?! הרופא שניצב בסמיכות‬
‫פער פיו בצחוק והנגר לא ידע את נפשו‪ .‬הבעל שם טוב שב ותמה‪:‬‬
‫מעודי לא קרה לי כזאת‪ ,‬שאורח יעמוד בדלת ובעלת הבית אפילו לא‬
‫תתייחס‪ ...‬ובשלישית‪ :‬ובכן‪ ,‬זו היא ממש עזות פנים להתעלם מאורח!‬
‫אותו רגע פקחה החולה את עיניה וכמי שמתנערת מתוך חלום זינקה‬
‫לעבר המטבח כשהיא מפטירה ברוגז אל הסובבים‪ :‬זה רגעים ארוכים‬
‫ניצב כאן אורח חשוב ואיש לא ניגש להגיש כיבוד‪ ...‬נו‪ ,‬ר' יצחק‬
‫סטולער כבר לא השתייך עוד לחבורת המתנגדים‪...‬‬
‫כך סיים יצחק הנגר הישיש את סיפורו באוזני הצדיק מרוז'ין כשהוא‬
‫מוסיף‪ :‬יצחק הנגר ידע ימים טובים יותר‪ .‬ידיי כבר רועדות וחלשות‬
‫| ‪| 251‬‬
‫| הבעל שם טוב |‬
‫מכדי להחזיק במסור הנגרים‪ ,‬אך אמונתי בבעל שם טוב עודה איתנה‬
‫כמו הרהיטים שבניתי בימי חורפי!‪...‬‬
‫'‬
‫עפעפי שחר‬
‫יום התגלות האור הגדול קרב ובא‪ .‬הבעש"ט יודע שהדבר תלוי בגילו‪,‬‬
‫שכן משמים הוזהר שלא לעסוק בשמות וקמעות עד הגיעו לגיל ל"ו‪.‬‬
‫מסתבר‪ ,‬שאז צריך לקרות דבר מה‪.‬‬
‫הוא נטש את הבקתה שאצרה בין קורותיה את מסתורי ימי‬
‫הבראשית‪ ,‬ועבר לשכון בעיר טלוסט‪ .‬גם שם עסק ב'מלמדות'‪ ,‬אך‬
‫ניצני גדלותו כבר פרצו בעד סדקים שנפערו בחומת ההסתר‪ .‬יהודים‬
‫ברי לב שכונסו על ידו‪ ,‬למדו להתפלל בעוז ותעצומות‪ ,‬ואף ההנהגה‬
‫הקדושה לטבול מידי יום לפני תפילת שחרית פשטה בין חסידים‬
‫ומקורבים‪ .‬הוא בעצמו מסר נפשו על טבילה במקווה‪ ,‬גם בימי טבת‬
‫הקפואים כשלשם טבילה נדרש היה לשבור מעטה קרח ולבוא לידי‬
‫סכנת נפשות ממש‪.‬‬
‫ערל אחד שהבחין מידי בוקר בכתמי דם על מעטה השלג‪ ,‬נטמן‬
‫מאחורי צריף לגלות את מקור הכתמים‪ .‬הוא ראה את הבעל שם טוב‬
‫עולה יחף מן המים‪ ,‬ורגליו זבות דם מצריבות הקור‪ .‬מתוך רחמנות‬
‫הביא תבן ושטח מידי בוקר למנוע צער מיותר מן הצדיק‪ .‬בתמורה‬
‫שאלו הבעל שם טוב באיזו ברכה ירצה‪ :‬עשירות? בנים? או אריכות‬
‫ימים? הגוי ביקש את שלשתם והבעל שם טוב הסכים‪ ...‬איך אתעשר?‬
‫תמה‪ .‬הבעש"ט הורה לו לכרות אגם קטן בחצר ביתו והיה כל חולה‬
‫בעיירה‪ ,‬ישתה מן המים ויירפא‪ .‬תמורת כל כוס מים יגבה תשלום וכך‬
‫יתעשר בזמן קצר‪ .‬עד מהרה פשטה השמועה המופלאה על מימי‬
‫הרפואה והגוי צבר הון רב‪ ...‬וסימן נתן הבעל שם טוב בידו של הערל‪:‬‬
‫| ‪| 252‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫ביום שתראה יהודי בעל צורה דומה לשלי‪ ,‬תדע כי הגיעה שעתך!‬
‫כשפגש הערל בצדיק מרוז'ין‪ ,‬ציווה את ביתו ואסף את רגליו‪.‬‬
‫הזריחה‬
‫והנה באים אנו בו נגלה לבעש"ט כי עליו להתגלות‪ ,‬ובאחת פשט את‬
‫מעטה מסתוריו והחל לשפוט את ישראל‪.‬‬
‫בעודו מלמד עני‪ ,‬כבר הביאו לפני הבעל שם טוב חולים בבקשה‬
‫שירפאם‪ .‬אך הוא נמנע מכך ביודעו כי עוד לא הגיעה השעה‪ .‬עתה‬
‫הביאו לפניו חולה אנוש ומשמים נגלה לו כי הגיעה העת לעסוק‬
‫בשמות וקמעות‪ .‬או אז אזר הבעש"ט כגבר חלציו‪ ,‬וכיחיד מומחה‬
‫החל מושיע את ישראל בדרך נעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים‬
‫נסתרה‪ .‬אז נקבע שמו לדורות 'בעל שם טוב'‪ ,‬על שם שבקי בעסק‬
‫השמות וממשיך באמצעותם טובות וחסדים לישראל‪.‬‬
‫בזה אחר זה קמו חולים חשוכי מרפא ממיטתם והחלה נהירה המונית‬
‫אל טלוסט‪ ,‬עיירה קטנה שאולי לא הייתה מתפרסמת לעולם לולא‬
‫זכתה לשמש אכסניה לאחד מפרקי חייו של איש האלוקים‪ .‬אף בני‬
‫עלייה שפקדו את מעונו‪ ,‬הבחינו כי לא פחות ממה שהוא יודע פרק‬
‫ברפואת הגוף‪ ,‬הוא יודע פרק ברפואת הנפש והנשמה‪ .‬שמועות‬
‫מסתוריות שפשטו בקיטוב הגדולה בעקבות ביקור של אחד מבני‬
‫חבורתם בביתו של הבעל שם טוב‪ ,‬הביאו לנהירה של תלמידי חכמים‬
‫ובעלי פרק בתורת החן‪ ,‬אל הבית בטלוסט משם יצאה אורה לבאי‬
‫עולם‪.‬‬
‫חבורה נבחרת של בני עלייה החלה שותה ממעיין החידוש אשר זה‬
‫מקרוב בא‪ ,‬ואלו העידו מאוחר יותר שנזדככו כל כך עד ששמעו‬
‫מעמד הר סיני בקולות וברקים וקול שופר חזק מאוד‪ .‬כן מסופר כי‬
‫עת ביקר אחד הצדיקים אצל רבי יעקב יוסף מפולנאה‪ ,‬מגדולי‬
‫| ‪| 253‬‬
‫| הבעל שם טוב |‬
‫תלמיד הבעש"ט‪ ,‬והוא כבר זקן וחלוש ומוטל על מיטתו‪ ,‬ביקש ממנו‬
‫לבאר לו דבר מתורת הבעש"ט‪ .‬התיישב רבי יעקב יוסף על מיטתו‬
‫בכוחות לא לו והחל מפרש הדברים כשפניו בוערות כלפידים ואש‬
‫מלהטת סביבותיו ובעודו מדבר הוגבהה מיטתו כמה טפחים מן‬
‫הקרקע‪ ...‬כשנתבקש פעם נוספת לבאר דבר מתורת רבו וסירב‪ ,‬נענה‪:‬‬
‫כשאני חוזר על דבר מתורת רבי‪ ,‬הנני מקפיד לאומרו כנתינתו‬
‫בקולות וברקים‪ .‬והיות שאני כבר חלוש ואין בכוחי לעשות זאת‪ ,‬אינני‬
‫חוזר עוד על דבריו‪.‬‬
‫'‬
‫נשמות כעדרי צאן‬
‫עתה כבר הכיר גם הגיס הגדול רבי גרשון מקיטוב‪ ,‬שהדברים אינם‬
‫כפשוטם‪ .‬אט אט התקרב אל הבעל שם טוב‪ ,‬עד שנעשה לתלמידו‬
‫ואוהבו בלב ונפש‪ .‬מכתבים שהוחלפו בין השניים‪ ,‬מלמדים על‬
‫קשרים עמוקים שהנסתר בם רב על הגלוי‪ ,‬ועל כולנה חוט של חן‬
‫וחסד ואהבה השוררים רק בין צדיקים‪.‬‬
‫היה זה אחר שרבי גרשון כבר עלה לארץ ישראל‪ ,‬ושב לביתו כעבור‬
‫תקופה למצוא שידוכים לבניו‪ .‬הוא הגיע לביקור אצל גיסו ונשאר‬
‫אצלו לשבת‪.‬‬
‫ערב שבת‪ ,‬עמד הבעל שם טוב להתפלל תפילת מנחה‪ ,‬והאריך‬
‫בתפילתו כדרכו כמה שעות‪ .‬רבי גרשון התפלל אף הוא מתוך סידור‬
‫האריז"ל‪ ,‬ומשעה שסיים תפילתו עד שסיים הבעל שם טוב‪ ,‬היה‬
‫סיפק בידו להעביר את הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום ואף‬
‫לחטוף תנומה‪.‬‬
‫בשעת סעודת ליל שבת‪ ,‬לא כלא רבי גרשון את פליאתו ופנה אל‬
‫| ‪| 254‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫גיסו הבעל שם טוב‪ :‬מפני מה הארכתם כל כך בתפילת המנחה‪ ,‬וגם‬
‫אני הקטן התפללתי מסידור עם כוונות והספקתי ללמוד ולנוח הרבה‬
‫עד שסיימת?‬
‫מתחילה לא השיב לו הבעל שם טוב‪ ,‬אך משהפציר בו רבי גרשון‪,‬‬
‫פתח הבעש"ט וסיבר את אוזניו‪ :‬כשאני מגיע לברכת 'מחיה המתים'‬
‫ואני מכוון בה כוונות וייחודים‪ ,‬אז באות נשמות מתים לאלפים‬
‫ולרבבות ועלי לשוחח עם כל אחד ואחד מפני מה הגיע לשפל המצב‬
‫שאליו הגיע‪ ,‬ואני מתפלל בעדו ומתקנו ומעלהו‪ .‬וישנו ריב גדול בין‬
‫הנשמות מי יתוקן קודם‪ ,‬וכל החשוב חשוב קודם‪ .‬והנה‪ ,‬לו הייתי‬
‫עומד לתקן את כולם‪ ,‬כי אז היה עלי לעמוד בתפילה שלוש שנים‪,‬‬
‫אלא כשאני שומע את הכרוז בשמיים 'מקודש מקודש' שכבר נכנסה‬
‫השבת קודש‪ ,‬יודע אני שכבר חלף זמן התיקון ופוסע לאחוריי‪...‬‬
‫דעתו של רבי גרשון עדיין לא נתקררה‪ .‬מדוע אלי לא באות נשמות?‬
‫הבעל שם טוב חייך‪ :‬תתעכב אלי עוד שבוע‪ ,‬ולשבת הבאה אראה‬
‫שגם אליך יבואו‪ .‬רבי גרשון הסכים והבעל שם טוב גילה לו את‬
‫הכוונות שיכוון בברכת מחיה המתים‪.‬‬
‫שבת שלאחר מכן‪ ,‬התחילו תפילת שמונה עשרה של מנחה‪ ,‬אך הבעל‬
‫שם טוב לא עמד להתפלל‪ .‬רק עמד והביט בגיסו האוחז את הכוונות‬
‫בידיו ומתחיל בתפילתו‪ ...‬לא חלפו רגעים ארוכים ורבי גרשון קרס על‬
‫מקומו מעולף‪ .‬שעה ארוכה עמלו להשיב את נפשו ואחר שכב עוד‬
‫שעה ארוכה על מיטתו של הבעל שם טוב להתאושש‪ .‬לחסידים‬
‫הנרעשים סיפר‪ :‬בו ברגע שכיוונתי את הכוונות‪ ,‬החלו נדחפות עלי‬
‫המוני נשמות כעדרי צאן‪ ,‬ומבהלה לבד נתעלפתי‪ ...‬בסעודת ליל שבת‬
‫אמר הבעל שם טוב במליצה‪ :‬הכו אותו! הכו אותו‪ ,‬שלא ישחק עוד‬
‫מהבעל שם‪...‬‬
‫'‬
‫| ‪| 255‬‬
‫| הבעל שם טוב |‬
‫בשערי מעז'יבוז'‬
‫אל מעז'יבוז' הגיע הבעש"ט משום מעשה שהיה‪:‬‬
‫איש יהודי התגורר במעז'יבוז' ושמו רבי בעריש‪ .‬וזכה האיש הזה‬
‫לשני שולחנות תורה וגדולה במקום אחד‪ .‬עשיר היה ועתיר נכסין‪ ,‬אך‬
‫הכל נוהל בידי אשתו המסורה בעוד הוא עצמו לא מש מאהלה של‬
‫תורה‪.‬‬
‫בימים ההם כבר יצא שמו של הבעש"ט שהתגורר בבראדי‪ ,‬ואולם רבי‬
‫בעריש נמנה על המתנגדים לדרך החדשה‪ ,‬והוא אף סירב בכל תוקף‬
‫להתברך מידי הבעש"ט‪ .‬זוגתו לעומת זאת‪ ,‬בנוסעה בדרכים לרגלי‬
‫מסחרה‪ ,‬הקפידה תמיד לנטות לבראדי ולהגיש פיתקא ופדיון לבעל‬
‫שם טוב‪ .‬הברכות שקיבלה התקיימו עד לאחת‪ ,‬ותודות להן הכפילה‬
‫את עושרה‪.‬‬
‫ביום מן הימים החליט הפריץ‪ ,‬אדוניה של מעז'יבוז' העיירה‪ ,‬להציע‬
‫את משרת רבנותה של מעז'יבוז למכירה‪ .‬קפצה זוגתו של רבי בעריש‬
‫ורכשה את המשרה הרמה עבור בעלה הגאון‪ .‬לא יצאו ימים מרובים‪,‬‬
‫ורבי בעריש נפל למשכב‪ .‬זוגתו התחננה בפניו שיבוא עימה אל‬
‫הבעש"ט להתברך‪ ,‬אך הוא התבצר בעקשנותו והודיע כי רגליו לא‬
‫ידרכו על מפתנו של הבעל שם טוב גם אם מלאך המוות ירקד‬
‫לפניו‪...‬‬
‫כאשר החולי הלך והכביד והוא החל להימנות בין מחשבי קיצין‪ ,‬נשבר‬
‫קמעה ונתן הסכמתו לכך שתיסע אשתו במקומו ותתן פיתקא לצד‬
‫פדיון נפש‪ .‬החסודה מיהרה אל הבעל שם טוב והזילה דמעות כמים‬
‫על בעל נעוריה המצטמק ורע לו ועוד מעט‪ ...‬אמר הבעש"ט‪ :‬שיכרו‬
‫עבורי עגלה‪ ...‬כדי לרפא את רבי בעריש עלי לנסוע למעז'יבוז' בעצמי‪.‬‬
‫עוד טרם ירד מן העגלה ביקש לשמוע על מצבו של החולה ומשנענה‬
‫| ‪| 256‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫כי הלה גוסס‪ ,‬התכרכמו פניו לרגע‪ ,‬אך בשנית ירד מן העגלה ומיהר‬
‫אל הבית‪ .‬בעומדו בפתח‪ ,‬הניח ידו על המזוזה ופנה אל החולה‬
‫הדומם‪ :‬ר' בעריש‪ ,‬וכי כך מקבלים פני אורחים?! הן נהוג לתת 'שלום'‬
‫לאורח?! כמו בתחיית המתים הושיט ר' בעריש אל הנכנס יד רפה‪...‬‬
‫הבעל שם טוב התרעם‪ :‬זו היא נתינת 'שלום'?! ר' בעריש התחזק‬
‫לישב על המיטה ואז שמט הבעש"ט ידו מן המזוזה והתיישב מולו‪.‬‬
‫תרצו לדעת משום מה חליתם? ובכן‪ ,‬שני קטרוגים גדולים מרחפים‬
‫על ראשכם‪ .‬אחד שקניתם את הרבנות מידי הפריץ והיא אינה שלו‬
‫כדי להקנותה לכם‪ ,‬ואף המשרה אינה מיועדת עבורכם‪ ...‬והקטרוג‬
‫השני‪ ,‬הוא עולה מבית המדרש העתיק של מעז'יבוז' אשר יהודים‬
‫מתפללים בו זה שלוש מאות שנה‪ ,‬ועתה באתם ובניתם בית מדרש‬
‫חדש על חשבון הישן‪ ...‬בית המדרש הישן של מעז'יבוז' חפץ להיות‬
‫בית תפילה עוד שנים רבות‪ ...‬ואמנם‪ ,‬כדי להסיר את הקטרוג‪ ,‬אאלץ‬
‫לבוא בעצמי לשבת במעז'יבוז'‪...‬‬
‫רבי בעריש ויתר על הרבנות לאלתר ותוך זמן קצר החלים לחלוטין‪.‬‬
‫ובמקביל הגיע הבעש"ט להתגורר במעז'יבוז' וקבע את בית המדרש‬
‫הישן לבית תפילתו‪ .‬אמר‪ :‬בית מדרש זה מכוון כנגד בית מדרש של‬
‫מעלה! ועד עצם היום הזה נקרא אותו בית מדרש‪ :‬בית המדרש של‬
‫הבעל שם טוב‪.‬‬
‫'‬
‫הרב והתלמיד‬
‫למעז'יבוז' התקרבו בדרכים לא דרכים גאונים ובעלי שיעור קומה‬
‫מארצות וערים רחוקות‪ .‬סיפור ההתקרבות המסעיר ביותר הוא ללא‬
‫ספק של גדול התלמידים המגיד הגדול הרה"ק רבי דב בער‬
‫ממעזריטש‪.‬‬
‫| ‪| 257‬‬
‫| הבעל שם טוב |‬
‫הארץ כולה רעשה אז מן המופתים הכבירים שהתחוללו על ידי הבעל‬
‫שם‪ ,‬וחדרו אף בעד לחומות הסתגרותו של המגיד שהתגורר אז‬
‫בראוונא ונודע כגאון ומקובל מופלג‪ .‬דחף נפלא שהתעורר פתע‬
‫בנפשו להתברך מפי הבעל שם טוב‪ ,‬גרם לו לעלות על עגלה ולצאת‬
‫לדרך הארוכה ארוכה‪ .‬אך אחרי מספר פרסאות כבר החל ליבו נוקפו‬
‫בהרהורי חרטה עזים‪ .‬איזה 'ביטול תורה' המטתי על עצמי במו ידיי‪...‬‬
‫עם כל זאת המשיך בדרך הארוכה בהתנחמו כי בוודאי אך ידרוך על‬
‫מפתנו של הצדיק‪ ,‬ישמע כאלו דברי תורה נפלאים שישיבו את נפשו‬
‫הצמאה‪.‬‬
‫מה מאוד נדהם כשהבעל שם טוב שוחח עימו מענייני העולם‪ ,‬מעשה‬
‫מדרך ארוכה ועגלון רעב‪ ...‬המגיד לא הבין כלום והגיע לאכסנייתו‬
‫בפחי הנפש‪ .‬האם לשמע דברי בטלה אלו הטריח עצמו ממקומו‬
‫שבראוונא?! מה ישיב בפני בית דין של מעלה כשיידרש לתת דין‬
‫וחשבון על ביטול התורה העצום שנגרם לו מן המסע הריק?!‬
‫למחרת נכנס שוב אל הקודש‪ .‬שמא היום יאזין לדברים מכבשונו של‬
‫עולם‪ .‬ואותו היום היה המעשה מסוס שיצא לדרך ונאלץ לחזור על‬
‫עקבותיו מחוסר חציר‪ ...‬אוי‪ ...‬המילים הנוראות הללו שהבעל שם טוב‬
‫הלביש בהן סודות נעלמים מהיכלות גנוזים ואשר לא הובנו כראוי על‬
‫ידי המגיד‪ ,‬באו בליבו כחיצים וקשתות‪ .‬האם לשם דברי ההבאי הללו‬
‫הטרחתי עצמי מביתי?!‬
‫בלב נפול הורה המגיד לעגלונו להכין את העגלה לקראת יציאה‬
‫לדרך עם אור ראשון של בוקר‪ .‬לא היה גבול לתחושות הצער‬
‫והאכזבה‪ .‬בעיצומו של לילה נשמעו נקישות על חלונות האכסניה‪.‬‬
‫בפתח ניצב משרתו של הבעל שם טוב שביקש את המגיד לבוא אל‬
‫רבו‪ ...‬הוא הגיע בעל כורחו‪ .‬תדע ללמוד? שאל הבעש"ט‪ .‬אכן! השיב‬
‫המגיד‪ ,‬והבעש"ט נענה‪ :‬אמת‪ ,‬כך שמעתי לאמור‪ ...‬גם קבלה? כן!‬
‫הספר עץ חיים הובא מן הארון והמגיד התבקש לבאר קטע מסוים‪.‬‬
‫| ‪| 258‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫זה אינו הפירוש! אמר לו הבעש"ט באכזבה‪ .‬המגיד שב ונתן עיניו‬
‫בכתוב ונשא מבט מתפלא‪ :‬זה הפירוש ללא ספק! אם יש לו לכבודו‬
‫פשט אחר‪ ,‬שיאמר נא‪...‬‬
‫עמוד נא על רגליך! ציווה הבעש"ט ופתאום היה החדר הקטן לחרדת‬
‫אלוקים‪ .‬אור זך בקע מן הספר הפתוח והבעל שם טוב החל קורא‬
‫בנועם ומתיקות‪ .‬וכל שם ושם של מלאך שהוציא מפיו נעשה עד‬
‫מהרה לבבואה של המלאך ועיני המגיד רואות‪ ...‬התיבות הקדושות‬
‫של האר"י כמו יצאו מן הכח אל הפועל והמגיד הודה שהבנה כזו‬
‫בדברי ה'עץ חיים' מעולם לא הייתה לו‪.‬‬
‫הפירוש שאמרת אכן היה אמיתי! – הפטיר הבעל שם טוב‪ ,‬אך הוא‬
‫היה חסר נשמה‪ .‬כעת על ידי הלימוד הכנסנו בו גם נשמה ומעתה הרי‬
‫הוא אמת לאמיתה‪...‬‬
‫על אתר הורה המגיד למשרתו לצאת לבדו אל ביתו והוא נשאר‬
‫במעז'יבוז' עוד ימים רבים לחסות בצל החכמה‪ ,‬עד שנעשה גדול‬
‫תלמידי הבעל שם טוב ומעתיק שמועתו‪ .‬לימים נעשה ממלא מקומו‬
‫ורבם של גדולי ואדירי החסידות שלמדו ממנו את דרכי עבודת ה'‪.‬‬
‫פעם אחת הבחין המגיד בקמט קל בקיטל שלבש הבעש"ט לקראת‬
‫'תפילת גשם' שבשמחת תורה‪ .‬הוא ניגש ליישר את הקמט ואותו רגע‬
‫אחזה בו רעדה שכזאת‪ ,‬שכל דבר שניסה להיתפס החל לרעוד יחד‬
‫עימו‪ ...‬הוא הבין כי נגע במדרגת היראה של רבו וביקש מהקב"ה‬
‫שיטלה ממנו טרם יסתלק מן העולם‪.‬‬
‫אחר שהות ארוכה במעז'יבוז' ביקש פעם המגיד את רשות הבעש"ט‬
‫לחזור אל ביתו‪ .‬הבעש"ט מיאן להיפרד ממנו ועיכבו אצלו עוד זמן‬
‫רב‪ .‬הוא הסביר‪ :‬המוח שלי הוא כמו מעיין‪ .‬ככל ששואבים ממנו כך‬
‫הוא שופע יותר‪ .‬ומי כמוך יודע לשאוב מן המעיין שלי?!‪...‬‬
‫| ‪| 259‬‬
‫| הבעל שם טוב |‬
‫תלמידים אחרים‪ ,‬מהם מוכרים פחות‪ ,‬הגיעו אל הבעש"ט על ידי‬
‫חלום כשנגלה להם שאור רוחני גדול ממתין להם במעז'יבוז'‪.‬‬
‫המפורסם ביניהם הוא הרה"ק רבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה‪ ,‬שכבר‬
‫היה זקן וגדול בתורה וביראה ועל ידי חלום הגיע אל הבעש"ט לקנות‬
‫את שלמותו‪ .‬אף הוא כתב והוציא לאור את הספר הראשון בחסידות‬
‫ונקרא שמו 'תולדות יעקב יוסף'‪.‬‬
‫'‬
‫ואמונה כל זאת‬
‫עיקר עניינו של הבעש"ט בעולם היה פרסום וחיזוק האמונה בבורא‬
‫יתברך‪ ,‬אמונה בהשגחתו הפרטית על כל נברא‪ .‬ואכן‪ ,‬בכל סיפורי‬
‫הישועות שהושיע הבעש"ט את ישראל‪ ,‬לבד מן הישועה עצמה הייתה‬
‫תכלית הדברים להחדיר אמונה בליבו של כל יהודי באשר הוא‪.‬‬
‫ומעשה בבעש"ט שנסע עם אחד מתלמידיו והלכו במדבר צייה‬
‫ושממה‪ ,‬מקום אשר אין שם מים‪ .‬פתאום נתקף התלמיד צמא נורא‬
‫ופנה אל רבו‪ :‬צמא אני עד מאוד! הבעש"ט לא השיב כלום‪ .‬עוד כמה‬
‫צעדים והתלמיד חש שחייו בסכנה‪ .‬שוב התאונן באוזני הבעש"ט‬
‫כשהפעם משיב לו הצדיק מתוך דבקותו‪ :‬המאמין אתה בכל לב כי‬
‫עוד בששת ימי בראשית כשברא הקב"ה מדבר זה‪ ,‬ראה שעתיד‬
‫לעבור בו יהודי ולבקש מים‪ ,‬והכין לו את מבוקשו?‬
‫התלמיד החריש לרגע ואחר השיב כי אכן מאמין הוא בכל לב‪ .‬אם כן‬
‫נמשיך לצעוד ותיכף תבוא ישועתך!‬
‫עודם מדברים‪ ,‬ולמולם הופיע ערל כשעל כתפיו עקל ובצידיו דליי‬
‫מים נוטפים‪ ...‬התלמיד הציע לו מטבע ושתה לרוויה‪ .‬הבעש"ט לא‬
‫הניח לו להמשיך טרם יספר מה מעשיו בארץ לא זרועה זו כשדליי‬
‫מים על כתפיו‪ .‬נראה היה שלערל עצמו גם לא היו הדברים נהירים‬
‫| ‪| 260‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫כל צורכם והוא החל מספר במבוכה‪:‬‬
‫אמש קרא לי אדוני העשיר וציווה עלי ללכת אל המעיין הרחוק‬
‫מעירו שלש פרסאות ולשאוב לו משם מים‪ .‬תמהתי‪ :‬הלא על יד ביתך‬
‫ממש שוכנת באר מים שכל תושבי העיר שואבים ממנה?! הוא פתח‬
‫עלי בצעקות והסקתי שנטרפה עליו דעתו‪ ...‬אתה הראת לדעת‪ ,‬הפטיר‬
‫הבעש"ט באוזני התלמיד המשתומם‪ ,‬כי עוד מששת ימי בראשית‬
‫הכין לך השי"ת גוי אחד שתיטרף עליו דעתו ועוד גוי שיהיה כפוף‬
‫לגחמותיו וירוץ אל המדבר להביא לך מים‪...‬‬
‫זו הייתה דרכו של הבעש"ט והיא עוברת כחוט השני בהרבה מאוד‬
‫ממעשיותיו‪ .‬החינוך לאמונה פשוטה ותמימה במציאות השגחתו‬
‫יתברך‪ ,‬שהיא הדרך הנכונה והחזקה ביותר להמשכת ישועות‪.‬‬
‫בתורותיו חוזר על עצמו היסוד‪' :‬אמונה היא המשכה'‪ .‬כשאדם מאמין‬
‫במציאות ה'‪ ,‬הוא זוכה עד מהרה להמשיכה ולראותה עין בעין‪ .‬דרך‬
‫מסעו המפורסם לארץ הייתה רצופה סכנות וחתחתים‪ .‬באחת‬
‫ממנוסותיו הוכרח לעבור על גבי נהר‪ .‬הוא פרש מטפחת ושט עליה‬
‫כאילו הייתה ספינה‪ .‬ואמר‪ :‬לא היה זה על ידי השבעת שמות רק‬
‫בכוח אמונה פשוטה!‬
‫'‬
‫היהודים 'הפשוטים'‬
‫הבעש"ט חיבב את היהודים הפשוטים והוקיר את עבודתם התמימה‬
‫העולה עד כסא הכבוד‪ .‬פעם נגלה לו משמים כי בכפר אחד מתגורר‬
‫יהודי העובד את הבורא יתברך יותר ממנו‪ ...‬כמה השתוקק לראות‬
‫יהודי שכזה‪ .‬על אתר הורה לרתום את העגלה ובא בקפיצת הדרך אל‬
‫הכפר האמור‪ .‬בגבעות המוריקות שמחוץ לכפר מצא את שחיפש‪ .‬על‬
‫אבן בראש ההר ניצב רועה צאן וצעק בכלות הנפש‪ :‬ריבונו של עולם‪,‬‬
‫| ‪| 261‬‬
‫| הבעל שם טוב |‬
‫אני אוהב אותך כל כך‪ .‬בכל לבי חפצתי לעשות למענך משהו‪ ,‬אך‬
‫אינני יודע ללמוד וגם לא להתפלל‪ ,‬רק לנגן בחליל‪ .‬אז הנה אנגן‬
‫לכבודך בחליל‪...‬‬
‫וכאן שלף הרועה את חלילו ופרץ בנגינה מרטיטה שינקה את לשד‬
‫כוחותיו‪ ,‬ואשר בסיומה קרס ארצה מעולף‪ .‬אחר שעה של הפסקה‪,‬‬
‫קם אט אט וחזר לדבר בהתלהבות‪ :‬ריבונו של עולם‪ ,‬הנה ניגנתי‬
‫לפניך בחליל‪ ,‬אבל מה זה לפניך נגינת חליל‪ ,‬אתה הא‪-‬ל הגדול בורא‬
‫שמים וארץ?! וכי מה עוד אוכל לעשות למענך? אולי אערוך לפניך‬
‫ריקוד מיוחד‪ .‬והרועה החל מפליא בגלגולים מדהימים כשכל העת‬
‫הוא חוזר ואומר‪ :‬הכל למענך ריבונו של עולם! רק בשבילך ריבונו של‬
‫עולם‪ ...‬זה כל מה שבידי לעשות והלוואי יתקבל ברצון! אחר שעה‬
‫ארוכה של גלגולים משובבים צנח על כר הדשא מעולף‪...‬‬
‫כשהתעורר חזרו הדברים על עצמם‪ .‬ריבונו של עולם‪ ,‬כבר ניגנתי‬
‫בחליל וגם התגלגלתי והידסתי באוויר‪ ,‬אך מה הם לפניך גלגולי‬
‫ראש‪ ,‬בורא שמים ונוטיהם‪ ,‬רוקע הארץ וצאצאיה‪ ...‬הלא מלאכים‬
‫ושרפים אומרים לפניך שירה בכל העולמות‪ ,‬ואני קרוץ מחומר חדל‬
‫אישים‪ ,‬נבזה ולא נחשב‪ ,‬צל עובר כציץ השדה‪ ...‬לרגע השתתק ואחר‬
‫אמר‪ :‬יודע אתה מה‪ ,‬ריבונו של עולם‪ ,‬אתן לך כל מה שיש לי בכיסי!‬
‫הוא החל ממשמש בכיסו בקדחתנות וכשמצא פרוטה התלהב ואמר‪:‬‬
‫ריבונו של עולם‪ ,‬הלא אתה מקבל את מנחת העני‪ ,‬קח נא אל אף את‬
‫מנחתי‪ ...‬בכוחות אדירים זרק את הפרוטה כלפי מעלה ויד של אש‬
‫יצאה מתחת כסא הכבוד וקיבלה את מנחתו באהבה‪.‬‬
‫עיני הרועה צפו מעלה בערגה ופתאום נתקשרו בדמעות‪ ...‬כסף‪ ,‬כסף‬
‫אתה צריך אבי שבשמים?! הלא רציתי לתת לך יותר‪ ...‬הגיגים עזים‬
‫נשאוהו ולבסוף אמר‪ :‬ובכן ריבונו של עולם‪ ,‬אם אי פעם עשיתי‬
‫מצווה אשר מגיע לי בגינה חלק בעולם הבא‪ ,‬הנה אני מעניקו לך‬
‫באהבה!‬
‫| ‪| 262‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫אוי‪ ,‬אוי‪ .‬הבעל שם טוב שמע את המילים הללו וכבר הבין הכל‪ .‬הוא‬
‫יצא ודרש‪' :‬ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל‬
‫מאודך'‪ ,‬החכמה היא לא למסור רק את הגוף ואת הממון‪ ,‬כי אם גם‬
‫את החלק בעולם הבא‪ .‬את החיים הנצחיים‪ .‬זו היא מסירות נפש‪.‬‬
‫'‬
‫ואני תפילה‬
‫עוד אחד מן היסודות הגדולים הוא להתפלל להשי"ת על כל דבר‬
‫קטן וגדול‪ .‬כך שבמשך יום אחד ישוחח יהודי עם הקב"ה פעמים‬
‫אינספור‪ .‬זו לא בושה לבקש כוח לצעוד‪ ,‬כוח לחייך או לנשום‪ .‬אך‬
‫החכמה הגדולה היא בוודאי לבקש ממון כשהוא נמצא למשל בכיס‪...‬‬
‫להבין כי גם אם נראה שיש לנו דבר מה‪ ,‬לאמיתו של דבר אין לנו‬
‫כלום‪ .‬תלויים אנו בחסדיו של מקום וזקוקים לרחמיו על כל צעד‬
‫ושעל‪.‬‬
‫על סגל חבורתו הקרובה של הבעל שם טוב‪ ,‬נמנה הגאון הצדיק רבי‬
‫דוד ממיקאלייב‪ .‬פעם נסע רבי דוד בשליחות רבו לארץ רחוקה כדי‬
‫לייצר עבורו יין מהודר בתכלית ההידור‪ .‬הוא נשתהה בארץ הייצור‬
‫למשך החדשים אלול ותשרי‪ ,‬כשבמהלכם רוכש בעצמו ענבים‬
‫ומשגיח בשבע עיניים על היין המיוצר לבל תיגע בו יד נכרי‪ .‬עם חלוף‬
‫החגים‪ ,‬הטעין את היין המהודר על גבי עגלות ויצא חזרה אל ארצו‬
‫ואל מולדתו‪ .‬הדרך הייתה זרועה מכשולים‪ ,‬ורוחות עזות המאפיינות‬
‫את תחילת החורף האוקראיני הקשו על ההתקדמות‪ .‬בכל רגע ורגע‬
‫זכר רבי דוד את החביות היקרות ושמר עליהן מכל משמר‪ .‬סוף סוף‬
‫נראו בתיה הראשונים של מעז'יבוז'‪ .‬אנחת רווחה פרצה מליבו ובעיניו‬
‫הטרוטות ניצת זיק‪ .‬עוד רגע והמבצע המורכב יוכתר בהצלחה‪...‬‬
‫הוא לא הבין מדוע הסוסים עצרו פתאום‪ ...‬הסיט את הווילון וגילה‬
‫| ‪| 263‬‬
‫| הבעל שם טוב |‬
‫לחרדתו שוטר אחראי על מניעת הברחת יי"ש‪ .‬עד שלא הספיק‬
‫להחליף עימו מילה‪ ,‬כבר התיז השוטר את מגופות החביות ונעץ את‬
‫כידונו בנוזל הסמוק כדי לעמוד על טיבו‪ ...‬כל העמל הגדול ירד‬
‫לטמיון!‬
‫שבור לרסיסים נכנס רבי דוד אל רבו וזה ידע את אשר נעשה‪ ,‬לימדו‬
‫פרק בעבודת ה'‪ :‬גם כשמשקיעים את כל הכוח ולא חוסכים מאמץ‬
‫להצליח‪ ,‬אין לשכוח להתפלל! הכל תלוי בסייעתא דשמיא‪ ,‬ובלי זה‬
‫כל העמל והיזע עלולים לרדת לטמיון‪.‬‬
‫'‬
‫אור התורה‬
‫הצדיק המופלא רבי מיכל מזלאטשוב‪ ,‬מגדולי תלמידי הבעל שם‬
‫טוב‪ ,‬הגיע פעם לעיר הגדולה לאלוקים 'בראדי'‪ .‬ה'קלויז' הגדול של‬
‫בראדי‪ ,‬היה מעון אריות של ממש‪ ,‬בין כתליו חסו טובי הלומדים של‬
‫אותה תקופה‪ .‬עם כניסתו נשאל רבי מיכל אם הוא 'למדן'‪ .‬לא' הוא‬
‫השיב‪ ,‬אינני למדן כל עיקר‪ ...‬בחלוף הזמן‪ ,‬נוכחו הלומדים כי אינם‬
‫מסוגלים אפילו לרדת לסוף דעתו‪ .‬הלמדנים המובהקים החלו‬
‫קושרים עימו שיחות תורניות כשבסוף נקרא על ידם לדרוש מעל‬
‫בימת בית הכנסת‪ .‬כבר בחצי הראשון של הדרשה נלאו רוב מנין ובנין‬
‫של הנוכחים להבינו‪ ,‬ואלו שהחזיקו מעמד עד הסוף‪ ,‬פנו אליו לאחר‬
‫מכן בתרעומת‪ :‬מדוע אמרת שאינך למדן?! אה‪ ...‬חייך רבי מיכל‪.‬‬
‫בתורה הזו אני למדן‪ .‬חשבתי שכוונתכם לתורה שהיא אש שחורה על‬
‫גבי אש לבנה‪ ...‬מכיר אני את אותה תורה אך למדן של ממש היה בה‬
‫רק הבעל שם טוב הקדוש!‬
‫הבעל שם טוב היה למדן בתורה שהיא אש שחורה על גבי אש לבנה‪.‬‬
‫כשנתן עין עיונו בתורה‪ ,‬היה צופה מסוף העולם ועד סופו‪ .‬אמר‪ :‬אור‬
‫| ‪| 264‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫שברא הקדוש ברוך הוא בששת ימי בראשית‪ ,‬גנזו בתורה‪ .‬ולכן‬
‫כשאני פותח את ספר הזוהר אני רואה מסוף העולם ועד סופו‪...‬‬
‫וכתב הצדיק הקדוש רבי צבי אלימלך מדינוב בעל ה'בני יששכר'‪,‬‬
‫ששנים רבות קודם התגלותו של הבעש"ט היו הלומדים ודורשי ה'‬
‫נבוכים איך ללמוד את חכמת הנסתר 'עד ששלח לנו השם יתברך‬
‫למחיה נשמת הקדוש הבעש"ט והוא האיר את עיני העולם איך‬
‫לעסוק במושכלות ולקחת מהחכמה הזו את עבודת ה' יתברך'‪.‬‬
‫פעם בערב יום הכיפורים ראה הבעש"ט קטרוג נורא בו מבקש השטן‬
‫לקחת מישראל את התורה שבעל פה‪ .‬הבעש"ט הבין כי הגורמים לכך‬
‫הם הלומדים על דרך השקר והשתדל מאוד להעביר את רוע הגזירה‪.‬‬
‫קודם נעילה פתח בדברי כיבושין והיה משליך ראשו לאחוריו בזעקות‬
‫וגניחות‪ .‬אחר כך התחיל להתפלל וכשהגיעו לפיט "שערי שמים‬
‫פתח" הבחין בעל התפילה כי הבעש"ט חדל להגיב‪ ...‬בעל התפילה‬
‫עצר והביט בפחד בבעל שם טוב המגלה סימנים של 'עליית נשמה'‪.‬‬
‫ראשו נשמט לאחוריו והגיע כמעט עד כנגד ברכיו כשבידיו הוא עושה‬
‫תנועות נוראות ומשונות‪ .‬הנוכחים ביקשו לתפוס בו שלא יקרוס‬
‫ארצה‪ ,‬אך התלמיד רבי זאב וואלף קיצעס התרה בהם שלא יגעו בו‪.‬‬
‫והיו עיניו בולטות ומפיו בוקעים קולות כשל שור שחוט‪ ...‬עד‬
‫שפתאום התנער‪ ,‬הזדקף וסיים את כל התפילה במהירות‪ .‬מוצאי יום‬
‫כיפור נכנסו התלמידים אל הקודש פנימה כמנהגם ובקשו לדעת מה‬
‫עלה בסופו של הקטרוג‪ .‬אמר להם‪ :‬הנה בתפילת הלחש התפללתי‬
‫בנחתי והלכתי מעולם לעולם ללא שום עיכוב‪ .‬גם בחזרת הש"ץ‬
‫התנהלו הדברים למישרין עד שבאתי בפני היכל גדול שאחריו עוד‬
‫שער אחד בעדו כבר נכנסים אליו יתברך‪ ...‬ובהיכל הזה היו הרבה‬
‫תפילות בנות חמישים שנה שלא הייתה להן עליה‪ ,‬ועל ידי‬
‫שהתפללנו בכוונה זכינו וניתנה להן תקומה‪ .‬שאלתי התפילות‪ :‬מדוע‬
‫התעכבתן עד הנה? אמרו‪ :‬נצטווינו להמתין על מעלת כבוד תורתו‬
‫| ‪| 265‬‬
‫| הבעל שם טוב |‬
‫שיוליך אותנו‪ ...‬אמרתי להן‪ :‬בואו עמי! והתקדמתי לקראת השער‬
‫האחרון שהיה גדול ככל העולם כולו‪ .‬ובעוד אנו מתקרבים‪ ,‬בא מלאך‬
‫והגיף הדלתות ותלה עליהם מנעול גדול ככל העיר מעז'יבוז'‪...‬‬
‫ניסיתי לפתוח את המנעול אך לא יכולתי‪ .‬מיד הזדרזתי אל רבי‬
‫)אחיה השילוני( ובכיתי בפניו שישראל נתונים בצרה גדולה ולעת‬
‫כזאת אין מניחים אותי להיכנס‪ ...‬אמר לי הרב‪ :‬אלך עמך ואם יהיה‬
‫באפשרותי אפתח! חזרנו אל השער וגם רבי נלאה למצוא הפתח‪.‬‬
‫החלתי למרר בבכי‪ :‬רבי‪ ,‬איכה עזבתני לעת כזאת?! ורבי השיב‪ :‬לא‬
‫אדע מה אעשה לך‪ ,‬אך הבה נלך להיכלו של משיח אולי תהיה לנו‬
‫הישועה משם‪ .‬וכך הלכתי הלוך ובכה להיכלו של משיח‪ ,‬ובו ברגע‬
‫שראה אותי אמר לי‪ :‬חדל לצעוק! והעניק לי שתי אותיות באמצעותם‬
‫פתחתי את המנעול והכנסתי את כל התפילות‪ ...‬ומחמת השמחה‬
‫הגדולה שנתעלו התפילות‪ ,‬נסתם פי קטגור ובטלה הגזירה‪.‬‬
‫'‬
‫גדולי הדור‪ ,‬גם אלו שהתנגדו לחסידות‪ ,‬אם באו בשיחה עם הבעש"ט‪,‬‬
‫גילו כי כל רז לא אניס ליה וכי כל התורה כולה פרושה לפניו‬
‫כשמלה‪ .‬ובכל זאת דרוש דרש הבעש"ט‪" :‬תורת ה' תמימה משיבת‬
‫נפש"‪ ,‬תמימה התורה‪ ,‬איש לא נגע בה עדיין אפילו כטיפה מן הים‪...‬‬
‫וכך אמרו צדיקים‪ :‬הלא בכל דבר רוחני יש חמישה חלקים‪' :‬נפש'‪,‬‬
‫'רוח'‪' ,‬נשמה'‪' ,‬חיה'‪' ,‬יחידה'‪ .‬משה רבנו הוריד לעולם את התורה ורבי‬
‫שמעון בר יוחאי גילה בה את חלק ה'נפש'‪ ,‬האר"י הקדוש גילה את‬
‫חלק ה'רוח'‪ ,‬הבעש"ט גילה את ה'נשמה' שבתורה וכשיבוא משיח‬
‫צדקנו במהרה בימינו יגלה את ה'חיה' ואת ה'יחידה'‪.‬‬
‫'‬
‫| ‪| 266‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫זבחי אלוקים רוח נשברה‬
‫פעם איחר הבעש"ט מאוד להיכנס לבית המדרש לתפילת שחרית‬
‫ביום הכיפורים‪ ,‬וגם בעת שכבר הגיע‪ ,‬הניח את ראשו על מקום‬
‫תפילתו בדביקות זמן רב‪ .‬רק בתום שעה ארוכה סימן להתחיל‬
‫בתפילה‪ .‬לתפילת מוסף ניגש תלמידו הרה"ק רבי דוד פורקעס‪ ,‬אך‬
‫בעודו מתקרב אל העמוד‪ ,‬גער בו הבעל שם טוב וקרא לו בכינויים‬
‫נמוכים מאוד ממעמדו‪ .‬רבי דוד תמה מאוד וכבר ביקש לעזוב את‬
‫העמוד‪ ,‬כשהבעל שם טוב גער בו שנית‪ :‬מדוע הנך מתמהמה?! התחל‬
‫כבר בתפילה‪ ...‬לא הייתה בעולם תפילה מלב נשבר כתפילת המוסף‬
‫שהתפלל רבי דוד באותו היום‪.‬‬
‫במוצאי יום הכיפורים‪ ,‬נכנסו התלמידים כמנהגם לשמוע מאשר‬
‫התרחש במשך היום בעולמות העליונים‪ ...‬בין הבאים היה גם רבי דוד‬
‫פורקעס שתמה בקול‪ :‬אם ראה בי הרבי שאינני ראוי להתפלל‪ ,‬מדוע‬
‫הורה לי לחזור לעמוד?! הבעש"ט נזעק‪ :‬חלילה ולא תעלה על דעתך!‬
‫ומעשה שהיה כך היה‪ :‬היום באשמורת הבוקר ראיתי והנה הס"מ‬
‫)הסטרא אחרא( ניצב על הדרך בה עתידות לעבור תפילות יום‬
‫הכיפורים ומבקש לחטוף הכל לעצמו‪ .‬יראתי שמא יעלה זממו בידו‪,‬‬
‫על כן התאחרתי מלהתפלל עד שפיניתי דרך חדשה להעביר בה את‬
‫תפילותינו‪ .‬אלא שאז נכנס בי חשש שמא ייכנס לו הס"מ בליבך‪ ...‬על‬
‫כן גערתי בך כדי לשבור את רוחך‪ ,‬ואי אפשר לשטן להתיישב בלב‬
‫שבור‪ .‬והנה ניצלו תפילותינו ועלו למקומן הראוי‪.‬‬
‫מעשה זה ללמד על הכלל יצא‪ ,‬שכל דיבור ודיבור של הבעש"ט היה‬
‫מכוון לדברים נעלמים‪ ,‬שרק לעיתות מיוחדות נגלה שמץ מהם‪.‬‬
‫'‬
‫| ‪| 267‬‬
‫| הבעל שם טוב |‬
‫עד סוף כל הדורות‬
‫נשמתו של הבעש"ט הייתה כלולה מכל נשמות ישראל וזה סוד‬
‫האהבה הגדולה שרחש לכל איש יהודי‪ .‬מסופר בהקשר זה על הרה"ק‬
‫הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זי"ע שהיה לו צער גדול מן העובדה שלא‬
‫זכה לראות את צורת מרן הבעש"ט בחיים חיותו‪ .‬פעם דפקו על חלונו‬
‫בשעת הלילה והבין שכעת יוכל לראות את הבעש"ט‪ .‬אל מול ביתו‬
‫של הצדיק היה הר נמוך והנה הוא רואה על ההר אש מתלקחת ובתוך‬
‫האש כדמות אדם‪ ,‬ואמרו לו לרבי ר' אלימלך שזו היא דמותו של‬
‫הבעש"ט‪ .‬ופתאום התפוצצה האש לשישים ריבוא ניצוצות ובכל ניצוץ‬
‫הייתה הדמות של הבעש"ט‪ ...‬רמז לכך שנשמתו הגדולה של הבעש"ט‬
‫כלולה משישים ריבוא נשמות ישראל‪ ,‬ונותנת כוח בכל יהודי באשר‬
‫הוא לצאת מהמצב שהוא שרוי בו ולהתקרב אל ה'‪.‬‬
‫והיה אומר הצדיק הקדוש רבי מרדכי מטשערנוביל‪ ,‬שההתעוררות‬
‫שהביא הבעש"ט לעולם היא עד סוף כל הדורות‪ .‬ואנו מאמינים שעד‬
‫ביאת הגואל כל אנחה שיתאנח איש יהודי מישראל ויישבר ליבו‬
‫בהרהורי תשובה‪ ,‬הכל הוא מכוחו של הבעש"ט‪.‬‬
‫נכדו‪ ,‬בן בתו‪ ,‬של הבעש"ט הצדיק הקדוש רבי ברוך ממעז'בוז' אמר‬
‫שפעם שאלו את סבו הבעש"ט מה חידש בעולם ומה תועלת בכך‬
‫שביטל את הסיגופים הגדולים שהיו הרבה אנשי מעשה מתענים‬
‫משבת לשבת? השיב מרן הבעש"ט‪ :‬אני באתי לעולם להראות דרך‬
‫אחרת‪ ,‬שעל היהודי למשוך על עצמו שלושה דברים‪ :‬אהבת ה'‪ ,‬אהבת‬
‫ישראל ואהבת התורה‪ ,‬ואם כן לא יהיה לו צורך לעשות סיגופים‪.‬‬
‫'‬
‫| ‪| 268‬‬
‫| לבב ימים |‬
‫ויהי בנסוע הארון‬
‫הבעל שם טוב הקדוש החל בהכנות רוחניות ומעשיות לנסוע לארץ‬
‫ישראל‪ .‬נפשו איוותה לחונן את עפר ארץ הקודש ולהחיש בכך את‬
‫הגאולה‪ .‬ואולם מן השמיים מנעו בעדו והוא שב בעיצומו של חג‬
‫הפסח מאיסטנבול לאודסה‪.‬‬
‫בא' של חג השבועות תק"כ הסתלק מרן הבעש"ט מן העולם‬
‫כשסביבו תלמידיו הגדולים הקוראים אחריו 'אבי אבי רכב ישראל‬
‫ופרשיו'‪ .‬ובאמת ראוי היה לעלות לשמי שמיים בגופו כאליהו הנביא‬
‫בשעתו‪ ,‬אלא שבעת שנפטרה זוגתו על פניו‪ ,‬הבין שכבר לא יזכה‬
‫בסופו של דבר למעלה זו‪.‬‬
‫אחרי הסתלקותו של מרן הבעש"ט קם תלמידו הרה"ק רבי וואלף‬
‫קיצעס ואמר על רבו הגדול‪ :‬אם היה רבינו הבעש"ט בזמן ה'ראשונים'‬
‫היה 'ראשון'‪ ,‬אם היה בזמן האמוראים היה 'אמורא'‪ ,‬אם היה בזמן‬
‫התנאים היה 'תנא'‪ ,‬אם היה בזמן הנביאים היה 'נביא' ואם היה בזמן‬
‫האבות הקדושים היה גם כן כאחד מהם עד שהיו אומרים 'אלוקי‬
‫אברהם אלוקי יצחק אלוקי יעקב ואלוקי ישראל'‪...‬‬
‫זכות מרן הבעל שם טוב הקדוש תעמוד לנו עד סוף הדורות לחן‬
‫לחסד ולרחמים‪ ,‬עדי נזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו‪.‬‬
‫| ‪| 269‬‬
‫ברכות לראש משביר‬
‫למעלת כבוד ידידנו ומכובדנו‬
‫איש אשר רוח בו‬
‫ראש וראשון לכל דבר שבקדושה‬
‫עוסק בצרכי ציבור באמונה‬
‫ה"ה נוחי‬
‫דנקנר הי"ו‬
‫ברך ה' חילו ופועל ידיו ירצה‬
‫יתברך ממקור הברכות בכל מכל כל‬
‫ויראה ברכה ונחת בכל מעשי ידיו‬
‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‬
‫ויתמלאו כל משאלות לבו לטובה ולברכה‬
‫אכי"ר‬
‫ברכות לראש משביר‬
‫למעלת כבוד ידידנו ומכובדנו‬
‫איש אשר רוח בו‬
‫ראש וראשון לכל דבר שבקדושה‬
‫עוסק בצרכי ציבור באמונה‬
‫ה"ה דוד‬
‫גולדפרב הי"ו‬
‫ברך ה' חילו ופועל ידיו ירצה‬
‫יתברך ממקור הברכות בכל מכל כל‬
‫ויראה ברכה ונחת בכל מעשי ידיו‬
‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‬
‫ויתמלאו כל משאלות לבו לטובה ולברכה‬
‫אכי"ר‬
‫ברכות לראש משביר‬
‫למעלת כבוד ידידנו ומכובדנו‬
‫איש אשר רוח בו‬
‫ראש וראשון לכל דבר שבקדושה‬
‫עוסק בצרכי ציבור באמונה‬
‫ה"ה שבתאי‬
‫מיכאלי הי"ו‬
‫ברך ה' חילו ופועל ידיו ירצה‬
‫יתברך ממקור הברכות בכל מכל כל‬
‫ויראה ברכה ונחת בכל מעשי ידיו‬
‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‬
‫ויתמלאו כל משאלות לבו לטובה ולברכה‬
‫אכי"ר‬
‫ברכות לראש משביר‬
‫למעלת כבוד ידידנו ומכובדנו‬
‫איש אשר רוח בו‬
‫ראש וראשון לכל דבר שבקדושה‬
‫עוסק בצרכי ציבור באמונה‬
‫ה"ה טימור אליעזר בן‬
‫יהודה הי"ו‬
‫ברך ה' חילו ופועל ידיו ירצה‬
‫יתברך ממקור הברכות בכל מכל כל‬
‫ויראה ברכה ונחת בכל מעשי ידיו‬
‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‬
‫ויתמלאו כל משאלות לבו לטובה ולברכה‬
‫אכי"ר‬
‫ברכות לראש משביר‬
‫למעלת כבוד ידידנו ומכובדנו‬
‫איש אשר רוח בו‬
‫ראש וראשון לכל דבר שבקדושה‬
‫עוסק בצרכי ציבור באמונה‬
‫ה"ה מיכאל )מיכו(‬
‫מיריליאשוילי הי"ו‬
‫ברך ה' חילו ופועל ידיו ירצה‬
‫יתברך ממקור הברכות בכל מכל כל‬
‫ויראה ברכה ונחת בכל מעשי ידיו‬
‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‬
‫ויתמלאו כל משאלות לבו לטובה ולברכה‬
‫אכי"ר‬
‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬
‫ותומכיה מאושר‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה רמי לוי הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫&‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה רחמים אהרוני הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬
‫ותומכיה מאושר‬
‫צדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה אסף גואטה הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫&‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה אברהם שקורי הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬
‫ותומכיה מאושר‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה מכלוף גרנסיה הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫&‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה דניאל ונונו הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬
‫ותומכיה מאושר‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה משה בריץ' הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫&‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה משפחת גורן הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬
‫ותומכיה מאושר‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידינו הנכביםד והיקרים‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה משפחת גולברי הי"ו‬
‫ובני ביתם הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫&‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה יוסף אסרף הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬
‫ותומכיה מאושר‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה טוני ברגיג הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫&‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה שמי אשקלוני הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬
‫ותומכיה מאושר‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה מיכאל עוזרי הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫&‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה דניאל לוי הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬
‫ותומכיה מאושר‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה לב גל הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫&‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידינו הנכבדים והיקרים‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה משפחת נעמן הי"ו‬
‫ובני ביתם הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬
‫ותומכיה מאושר‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה בנימין קליין הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫&‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה ניר לוי הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬
‫ותומכיה מאושר‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה יאיר גפני הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫&‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה יצחק מאיר זדה הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬
‫ותומכיה מאושר‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה משה בר יהודה הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫&‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה דוד פרץ הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬
‫ותומכיה מאושר‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה יעקב צוקרל הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫&‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה אליהו מססה הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬
‫ותומכיה מאושר‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה צבי עברי הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫&‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה איגור חנין הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬
‫ותומכיה מאושר‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה דני עיני הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫&‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה אמיר יקותיאל הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬
‫ותומכיה מאושר‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה אליהו ביטון הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫&‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה בובליל אברהם הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬
‫ותומכיה מאושר‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה שלמה ג'יבלי הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫&‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה יורם בנישתי הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬
‫ותומכיה מאושר‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה רונן רחמים הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫&‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה מרדכי מזלטרין הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬
‫ותומכיה מאושר‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה אליהו זרבי הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫&‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה רחמים בובליל הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬
‫ותומכיה מאושר‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה דוד כחלון הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫&‬
‫ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו‬
‫ידידנו הנכבד והיקר‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬רודף צדקה וגומל חסדים‬
‫ה"ה ישראל סויסה הי"ו‬
‫ובני ביתו הי"ו‬
‫יברך ה' חילם ופועל ידיהם ירצה‬
‫יראהו ברכה ונחת‬
‫ויתברכו בכל מילי דמיטב‬
‫בכל מכל כל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
`