לצאת ממצרים

‫ממצרים‬
‫לצאת‬
‫משמעות אישית בסדר הפסח‬
‫רקע‪ :‬החג הוא מעיין “זמן מרוכז” שמגלם באופן סמלי‬
‫ערכים ואמונות שלאורם אנו חיים כל ימות השנה‪.‬‬
‫אילו היינו משתתפים בחג של בני תרבות שונה משלנו‬
‫היינו יכולים לחוות חוויה אנתרופולוגית‪ ,‬אבל החג לא‬‫יכול היה להעניק משמעות לחיים שלנו‪.‬‬
‫החגים והסמלים של התרבות הם קבועים‪“ ,‬נצחיים”‪.‬‬
‫(ארבעת המינים; שופר; צלחת הסדר) הפרשנות‪,‬‬
‫התכן הקישור שלנו אל הסמלים והמשמעות שאנחנו‬
‫מעניקים להם היא מה שמשתנה כל הזמן‪ .‬בכדי‬
‫שהחגים שלנו יהיו משמעותיים עבורנו‪ ,‬בכדי שהם‬
‫יתמכו בפרויקט “פשר החיים” שלנו אנחנו כל הזמן‬
‫צריכים לפרש אותם לעצמנו‪.‬‬
‫אחת הדרכים “להתחבר מחדש” אל חג הפסח ואל ליל‬
‫הסדר היא לחזור מחדש אל העיקרון המנחה הראשון‬
‫של חג הפסח ושל ההגדה‪:‬‬
‫“בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא‬
‫יצא ממצרים" (משנה‪ ,‬מסכת פסחים‪ ,‬פרק י’‪ ,‬ה’)‬
‫במהלך המפגש נקרא מגוון פרשנויות של הציווי‬
‫הזה‪ :‬פרשנויות מסורתיות וחדשות‪ ,‬דתיות וחילוניות‪,‬‬
‫יהודיות ולא יהודיות‪ ,‬גבריות ונשיות‪ .‬לסיכום ננסה‬
‫להבין ולנסח לעצמנו איך כל אחד מאתנו יכול לראות‬
‫עצמו כאילו הוא או היא יצא‪/‬ה ממצרים באופן שיהיה‬
‫בעל משמעות עבור כל אחד ואחת‪.‬‬
‫מהלך המפגש‬
‫פתיחה‪:‬‬
‫קריאה בקול של השיר‪:‬‬
‫ָּכל ָא ָדם ָצ ִריך ִמ ְצ ַריִם ‪ -‬אמנון ריבק‬
‫ׁש ִּת ְהיֶה לוֹ‬
‫ָּכל ָא ָדם ָצ ִריך ֶ‬
‫ֵאיזוֹ ִמ ְצ ַריִם‪,‬‬
‫ֹשה ַע ְצמוֹ ִמ ּתו ָֹכ ּה‬
‫ׁ‬
‫ִל ְהיוֹת מ ֶ‬
‫ָקה‪,‬‬
‫ְּביָד ֲחז ָ‬
‫יקת ִׁש ַּניִם‪.‬‬
‫ֲר ַ‬
‫אוֹ ַּבח ִ‬
‫ֲש ָכה ְּגדו ָֹלה‪,‬‬
‫ׁ‬
‫ימה ַוח ֵ‬
‫ָּכל ָא ָדם ָצ ִריך ֵא ָ‬
‫ֶח ָמה‪ ,‬וְ ַה ְב ָט ָחה‪ ,‬וְ ַה ָּצ ָלה‪,‬‬
‫וְ נ ָ‬
‫ׁש ַמיִם‪.‬‬
‫ׂאת ֵעינָיו ֶאל ַה ָּ‬
‫ּדע ָל ֵש‬
‫ׁש ֵי ַ‬
‫ֶ‬
‫ה‪ ‬א ַחת‪,‬‬
‫ָּכל ָא ָדם ָצ ִריך ְּת ִפ ָּל ַ‬
‫ׂפ ַתיִם‪.‬‬
‫ְׁש ֵּת ֵהא ְׁשגוּ ָרה ֶא ְצלוֹ ַעל ַה ְּש ָ‬
‫ָא ָדם ָצ ִריך ַּפ ַעם ַא ַחת ְל ִה ְת ּכו ֵֹפף‪- ‬‬
‫ָּכל ָא ָדם ָצ ִריך ָּכ ֵתף‪.‬‬
‫ֹ‪ ‬איזוֹ ִמ ְצ ַריִם‪,‬‬
‫ׁש ִּת ְהיֶה לו ֵ‬
‫ָּכל ָא ָדם ָצ ִריך ֶ‬
‫ֲב ִדים‪,‬‬
‫ִל ְגאֹל ַע ְּצמוֹ ִמ ֶּמנָה ִמ ֵּבית ע ָ‬
‫ֲצי ַה ַּליִל ֶאל ִמ ְד ַּבר ַה ְּפ ָח ִדים‪,‬‬
‫ָל ֵצאת ַּבח ִ‬
‫ְשר ֶאל ּתוֹך ַה ַּמיִם‪,‬‬
‫ׁ‬
‫ִל ְצעֹד ַהי ֵ‬
‫ִל ְראו ָֹתם נִ ְפ ָּת ִחים ִמ ָּפנָיו ַל ְּצ ָד ִדים‪.‬‬
‫ָּכל ָא ָדם ָצ ִריך ָּכ ֵתף‪,‬‬
‫יה ֶאת ַע ְצמוֹת יו ֵֹסף‪,‬‬
‫ׂאת ָע ֶל ָ‬
‫ָל ֵש‬
‫ָּכל ָא ָדם ָצ ִריך ְל ִהזְ ַּד ֵּק ְף‪.‬‬
‫ׁש ִּת ְהיֶה לוֹ‬
‫ָּכל ָא ָדם ָצ ִריך ֶ‬
‫ֵאיזוֹ ִמ ְצ ַריִם‪.‬‬
‫ׁש ַליִם‪,‬‬
‫וִ ירוּ ָ‬
‫ֱחד‪,‬‬
‫וּ ַמ ָּסע ָארוֹך א ָ‬
‫ִלזְ ּכֹר אוֹתוֹ ָל ַעד‬
‫ְּב ַכ ּפוֹת ָה ַר ְג ַליִם‪.‬‬
‫חידוש מנהג‪ .‬הוספת “כוס מרים” לשולחן הסדר‬
‫לסיום המפגש נציג מנהג חדש שהתווסף אל שולחן‬
‫הסדר בשנים האחרונות והוא הוספת “כוס מרים” לצד‬
‫הכוס המסורתית לאליהו הנביא‪ .‬ההגדה לא מזכירה‬
‫דמויות נשיות ‪ -‬לא את אלו הקשורות לסיפור יציאת‬
‫מצרים (המיילדות‪ :‬שפרה ופועה‪ ,‬אמו ואחותו של‬
‫משה‪ ,‬בת פרעה) ולא כמשתתפות בדיון הלמדני‬
‫שההגדה מבוססת עליו‪ .‬בנוסף לכך באופן מסורתי‬
‫ניהול הסדר הופקד בידי גברים והנשים האחראיות על‬
‫הכנת התשתית הפיזית של הסדר‪ ,‬מנקיון הבית ועד‬
‫להכנת הארוחה‪ ,‬לא זכו לספר ביציאת מצריים אלא‬
‫להקשיב ולהגיש בלבד‪.‬‬
‫כבר כ‪ 40-‬שנה שנשים יהודיות עוסקות בצרוף‬
‫והכנסת הנשים להגדה ולליל הסדר‪ .‬הוספת “כוס‬
‫מרים” לצידה של הכוס לאליהו הנביא מהווה גם היא‬
‫מימוש של הציווי “בכל דור ודור חייב אדם לראות את‬
‫עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" בכך שהיא מסמלת‬
‫ומבטאת את יציאתן של הנשים בדורנו מעבדות‬
‫לחרות‪ ,‬מנפקדות לנוכחות‪ ,‬מהשתקה להשמעת קול‪.‬‬
‫ •כל משתתף בוחר שורה שמדברת אליו ומסביר‬
‫מדוע‪.‬‬
‫ •האם אתם מרגישים שהיה לכם בחיים מסע ארוך‬
‫אחד מיוחד? ואם כן באיזה אופן הוא עיצב את מי‬
‫שאתם?‬
‫ •האם אתם מסכימים עם הקביעה שכל אחד‬
‫צריך שתהיה לו מצרים? (האם הקושי הוא תנאי‬
‫להתפתחות בחיים?)‬
‫‪1‬‬
‫כיצד לומדת המשנה מתוך הפסוק מספר‬
‫•‬
‫שמות שעל כל אחד מאתנו לראות עצמו כאילו הוא‬
‫יצא ממצרים?‬
‫מה המהלך שעושה המשנה?‬
‫•‬
‫מדוע? מדוע על כל אחד מאתנו לראות עצמו‬
‫•‬
‫כאילו הוא עצמו יצא ממצרים? לשם מה?‬
‫ושוב ההגדה עושה מהלך דומה עם הציטוט מספר‬
‫דברים פרק ו'‪:‬‬
‫ֻקים וְ ַה ִּמ ְׁש ָּפ ִטים‪,‬‬
‫ִש ָא ְל ָך ִבנְ ָך ָמ ָחר‪ֵ ,‬לאמֹר‪ָ :‬מה ָה ֵעדֹת‪ ,‬וְ ַהח ִּ‬
‫“כי י ְׁ‬
‫ִּ‬
‫ֲב ִדים ָהיִינ ּו‬
‫ְא ַמ ְר ָּת ְל ִבנְ ָך‪ ,‬ע ָ‬
‫ֲשר ִצ ּוָה יְהוָה ֱאל ֵֹהינוּ ‪ֶ ,‬א ְת ֶכם; ו ָ‬
‫ׁ‬
‫אֶ‬
‫ִתן יְהוָה‬
‫ָקה; ַו ּי ֵּ‬
‫יאנ ּו יְהוָה ִמ ִּמ ְצ ַריִם‪ְּ ,‬ביָד ֲחז ָ‬
‫ְל ַפ ְרעֹה ְּב ִמ ְצ ָריִם; ַוי ִֹּצ ֵ‬
‫אוֹתֹת וּ מ ְֹפ ִתים ְּגד ִֹלים וְ ָר ִעים ְּב ִמ ְצ ַריִם‪ְּ ,‬ב ַפ ְרעֹה וּ ְב ָכל ֵּביתוֹ‬
‫ׁשם ְל ַמ ַען‪ָ ,‬ה ִביא א ָֹתנוּ‪ָ ,‬ל ֶתת ָלנ ּו ֶאת‬
‫ְל ֵעינֵינוּ ; וְאו ָֹתנוּ‪ ,‬הו ִֹציא ִמ ָּ‬
‫ֻקים‬
‫ׂוֹת ֶאת ָּכל ַהח ִּ‬
‫ְצ ּוֵנוּ יְהוָה‪ַ ,‬ל ֲעש‬
‫ֲשר נִ ְׁש ַּבע ַל ֲאב ֵֹתינוּ; ַוי ַ‬
‫ׁ‬
‫ָה ָא ֶרץ‪ ,‬א ֶ‬
‫ֹּתנוּ‬
‫ָמים‪ְ ,‬ל ַחי ֵ‬
‫ָה ֵא ֶּלה‪ְ ,‬לי ְִר ָאה‪ֶ ,‬את יְהוָה ֱאל ֵֹהינוּ ְלטוֹב ָלנוּ ָּכל ַה ּי ִ‬
‫ׂוֹת ֶאת ָּכל ַה ִּמ ְצוָה‬
‫ְּכ ַה ּיוֹם ַה ּזֶה; וּ ְצ ָד ָקה ִּת ְהיֶה ָּלנוּ ִּכי נִ ְׁשמֹר ַל ֲעש‬
‫ֲשר ִצ ּוָנוּ ;” {ס}‬
‫ׁ‬
‫;כא ֶ‬
‫ַהזֹּאת‪ִ ,‬ל ְפנֵי יְהוָה ֱאל ֵֹהינוּ ַּ‬
‫‬
‫ֹש ָּברוּ ְך הוּ א‪ֶ ,‬א ָּלא ַאף או ָֹתנוּ‬
‫ָאל ַה ָּקדוׁ‬
‫"לֹא ֶאת אֲבו ֵֹתינוּ ִּב ְל ָבד ּג ַ‬
‫ׁשם ְל ַמ ַען ָה ִביא או ָֹתנוּ‬
‫ֱמר‪" :‬וְ או ָֹתנוּ הו ִֹציא ִמ ָּ‬
‫ׁש ֶּנא ַ‬
‫ָאל ִע ָּמ ֶהם‪ֶ ,‬‬
‫ּג ַ‬
‫ֲשר נִ ְׁש ַּבע ַלאֲבו ֵֹתינוּ " (דברים ו’‪ ,‬כ”ג)‪.‬‬
‫ׁ‬
‫ָל ֶתת ָלנוּ ֶאת ָה ָא ֶרץ א ֶ‬
‫(מתוך ההגדה)‬
‫לימוד בחברותות‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫שמות י”ג‪ ,‬ג’‪-‬י’‪:‬‬
‫אתם ִמ ִּמ ְצ ַריִם‬
‫ְצ ֶ‬
‫ֲשר י ָ‬
‫ׁ‬
‫ֹשה ֶאל ָה ָעם זָכוֹר ֶאת ַה ּיוֹם ַה ֶּזה א ֶ‬
‫ׁ‬
‫ּאמר מ ֶ‬
‫“ ַויֹ ֶ‬
‫ֵא ֵכל‬
‫ֲב ִדים ִּכי ְּבחֹזֶק יָד הו ִֹציא ה’ ֶא ְת ֶכם ִמ ֶּזה וְ לֹא י ָ‬
‫ִמ ֵּבית ע ָ‬
‫ֲך יְהוָה ֶאל‬
‫ץ;‪ ‬ה ּיוֹם ַא ֶּתם י ְֹצ ִאים ְּבח ֶֹדׁש ָה ָא ִביב;‪ ‬וְ ָהיָה ִכי י ְִביא ָ‬
‫ָח ֵמ ַ‬
‫יך‬
‫ֲשר נְִׁש ַּבע ַל ֲאב ֶֹת ָ‬
‫ׁ‬
‫ֶא ֶרץ ַה ְּכ ַנעֲנִ י וְ ַה ִח ִּתי וְ ָה ֱאמ ִֹרי וְ ַה ִח ִּוי וְ ַהיְבוּ ִסי א ֶ‬
‫ָבת ָח ָלב וּ ְד ָבׁש וְ ָע ַב ְד ָּת ֶאת ָה ֲעב ָֹדה ַה ּזֹאת ַּבח ֶֹדׁש‬
‫ָל ֶתת ָל ְך ֶא ֶרץ ז ַ‬
‫ָה;‪ ‬מ ּצוֹת‬
‫יעי ַחג ַליהו ַ‬
‫אכל ַמ ּצֹת וּ ַב ּיוֹם ַהְּׁש ִב ִ‬
‫ָמים ּתֹ ַ‬
‫ה;‪ ‬ש ְב ַעת י ִ‬
‫ַה ֶּז ִׁ‬
‫ׂאֹר‬
‫ֵר ֶאה ְל ָך ְש‬
‫ֵר ֶאה ְל ָך ָח ֵמץ וְ לֹא י ָ‬
‫ֵא ֵכל ֵאת ִׁש ְב ַעת ַה ָי ִּמים וְ לֹא י ָ‬
‫יָ‬
‫ׂה‬
‫ֻל ָך; וְ ִה ַּג ְד ָּת ְל ִבנְ ָך ַּב ּיוֹם ַההוּ א ֵלאמֹר ַּבעֲבוּ ר זֶה ָע ָש‬
‫ְּב ָכל ְּגב ֶ‬
‫ָד ָך וּ ְלזִ ָּכרוֹן ֵּבין‬
‫אתי ִמ ִּמ ְצ ָריִם;‪ ‬וְ ָהיָה ְל ָך ְלאוֹת ַעל י ְ‬
‫יְהוָה ִלי ְּב ֵצ ִ‬
‫ֲך ְיהֹוָה‬
‫ָקה הו ִֹצא ָ‬
‫יך ִּכי ְּביָד ֲחז ָ‬
‫ֶיך ְל ַמ ַען ִּת ְהיֶה ּתו ַֹרת יְהוָה ְּב ִפ ָ‬
‫ֵעינ ָ‬
‫ימה;“‬
‫ָמ ָ‬
‫ֲד ּה ִמ ָי ִּמים י ִ‬
‫ֻקה ַה ּזֹאת ְלמוֹע ָ‬
‫ׁש ַמ ְר ָּת ֶאת ַהח ָּ‬
‫ִמ ִּמ ְצ ָריִם;‪ ‬וְ ָ‬
‫ •אל מי מדבר משה? מה משמעות הביטוי “בעבור‬
‫זה עשה ה’ לי בצאתי ממצרים” שמופיע בפסקה?‬
‫בעבור זה‪ , ‬אמר רבי מרינוס (ר’ יונה אבן ג’אנח המדקדק)‪,‬‬
‫פי’ ‘בעבור זה’‪ ,‬היה ראוי להיותו הפוך‪( ,‬דהיינו) ‘זה בעבור’‬
‫שעשה ה’ לי‪ .‬והביא רבים כמוהו לדעתו‪ .‬ולפי דעתי‪ ,‬אין אחד‬
‫מהם נכון‪ ,‬כי איך נהפוך דברי אלוהים חיים‪ .‬וטעם הפסוק הפך‬
‫מחשבתו‪ ,‬כי אין אנו אוכלים מצות ‘בעבור זה’‪ ,‬רק (=אלא) פי’‬
‫בעבור זה‪ ,‬בעבור זאת העבודה שהיא אכילת המצה ולא יאכל‬
‫חמץ שהוא תחלת המצוות שצוה לנו השם‪ ,‬עשה לנו השם‬
‫אותות עד שהוציאנו ממצרים‪ .‬והטעם לא הוציאנו ממצרים‬
‫רק (=אלא כדי) לעבדו‪ ,‬ככתוב ‘בהוציאך את העם ממצרים‬
‫תעבדון את האלהים על ההר הזה’ (שמ’ ג‪:‬יב)‪ ,‬וכתוב ‘אשר‬
‫הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים’ (במ’ טו‪:‬מא)‬
‫ •כיצד לומדת ההגדה שאף אותנו גאל הקב"ה‬
‫ממצרים עם אבותינו?‬
‫ •מה המטרה של המשנה ושל ההגדה? מה המטרה‬
‫בכך שכל אדם בישראל ירגיש בכל זמן כאילו יציאת‬
‫מצרים היא חלק מהביוגרפיה האישית שלו?‬
‫משה דיבר אל בני ישראל שהם עצמם אכן יצאו‬
‫ממצרים והמילים שלו מדגישות את המימד האישי‪.‬‬
‫המשנה וההגדה פונות אל קוראים שכמובן לא‬
‫השתתפו ביציאת מצרים באופן אישי מתוך שאיפה‬
‫להפוך את יציאת מצרים שעליה מבוססת הדרישה‬
‫להאמין באלוהים ולקיים את מצוותיו לחוויה אישית‬
‫כמעט ביוגרפית של כל יהודי‪ .‬עוד בתורה סיפור יציאת‬
‫מצרים מנוסח באופן כזה שהוא אמור להיות סיפור‬
‫לדורות שמטרתו היא הלקח ההיסטורי העתידי‪ .‬מאוחר‬
‫יותר המשנה וההגדה של פסח מעצימים את המגמה‬
‫הזאת‪ .‬לא רק שצריך להמשיך ולספר את הסיפור הזה‪,‬‬
‫כל אחד צריך להרגיש את הקשר של הסיפור אליו‬
‫באופן אישי בכל זמן ובכל מקום זה "הסיפור שלנו" של‬
‫כל אחד ואחת מאתנו ושל כולנו יחד‪.‬‬
‫אברהם ִא ּבן עזרא‬
‫רבי אברהם בן מאיר ִא ּבן עזרא (מכונה ראב"ע‪)1089-1164 ,‬‬
‫משורר‪ ,‬בלשן‪ ,‬פרשן המקרא‪ ,‬ופילוסוף‪ ,‬מהבולטים בהוגים‬
‫היהודים בימי הביניים‪ .‬עסק גם באסטרולוגיה‪ ,‬שהביאה אותו גם‬
‫לעיסוק במתמטיקה ובאסטרונומיה (על שמו קרוי מכתש בירח)‪.‬‬
‫נולד בתור הזהב של יהדות ספרד בטודלה שבספרד‪ .‬רבים מספריו‬
‫נכתבו בעברית‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא‬
‫ממצרים‪ ,‬שנאמר (שמות י”ג)‪" :‬והגדת לבנך ביום ההוא‬
‫לאמר‪ ,‬בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים"‪.‬‬
‫(משנה‪ ,‬מסכת פסחים‪ ,‬פרק י'‪ ,‬ה')‬
‫‪2‬‬
‫'וזכרת כי עבד היית'‬
‫על פי הקטעים המקראיים‪ ,‬הקטע מ"משנה תורה"‬
‫והקטע של חיים גורי מהו הדבר אותו אנחנו מצווים‬
‫לזכור בליל הסדר? מי הוא האדון ומי העבד בכל אחד‬
‫מהטקסטים האלו?באיזה אופן הזכרון הזה אמור‬
‫להשפיע עלינו? ועל המציאות?‬
‫ָמים‬
‫ׁשת י ִ‬
‫ׁש ֶ‬
‫יך‪ֵ .‬‬
‫ֲשר ִצ ְּו ָך ה' ֱאל ֶֹה ָ‬
‫ׁ‬
‫ׁש ָּבת ְל ַק ְּדׁשוֹ ַּכא ֶ‬
‫“שמוֹר ֶאת יוֹם ַה ַּ‬
‫ׁ‬
‫ָ‬
‫יך‪ ,‬לֹא‬
‫ׁש ָּבת לה' ֱאל ֶֹה ָ‬
‫יעי ַ‬
‫אכ ֶּת ָך‪ ,‬וְ יוֹם ַה ְּׁש ִב ִ‬
‫ית ָּכל ְמ ַל ְ‬
‫ָׂ‬
‫ַּת ֲעבֹד וְ ָע ִש‬
‫ֲמ ֶת ָך וְׁשו ְֹר ָך ַו ֲחמ ְֹר ָך‬
‫אכה ַא ָּתה וּ ִבנְ ָך וּ ִב ֶּת ָך וְ ַע ְב ְּד ָך ַוא ָ‬
‫ׂה ָכל ְמ ָל ָ‬
‫ַת ֲע ֶש‬
‫ֲמ ְת ָך‬
‫יך‪ְ ,‬ל ַמ ַען יָנוּ ַח ַע ְב ְּד ָך ַוא ָ‬
‫ֲשר ִּב ְׁש ָע ֶר ָ‬
‫ׁ‬
‫ֵר ָך א ֶ‬
‫וְ ָכל ְּב ֶה ְמ ֶּת ָך וְ ג ְ‬
‫ׁשם‬
‫יך ִמ ָּ‬
‫ֲך ה' ֱאל ֶֹה ָ‬
‫ִית ְּב ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִם ַוי ִֹּצא ָ‬
‫ָכ ְר ָּת ִּכי ֶע ֶבד ָהי ָ‬
‫ָּכמו ָֹך‪ְ .‬וז ַ‬
‫ׂוֹת ֶאת יוֹם‬
‫יך ַל ֲעש‬
‫ָקה וּ ִבזְ ר ַֹע נְ טוּ יָה ַעל ֵּכן ִצ ְּו ָך ה' ֱאל ֶֹה ָ‬
‫ְּביָד ֲחז ָ‬
‫ׁש ָּבת;”‬
‫ַה ַּ‬
‫עוד תפיסות על עבדות‬
‫(דברים ה’‪ ,‬י”ב‪-‬ט”ו)‬
‫סנקה ‪ -‬מי איננו עבד?‬
‫ֲשר ְּב ַא ְר ְצ ָך‬
‫ׁ‬
‫ֵר ָך א ֶ‬
‫יך אוֹ ִמ ּג ְ‬
‫ׂ ִכיר ָענִ י וְ ֶא ְביוֹן ֵמ ַא ֶח ָ‬
‫ֹׁק ָש‬
‫לֹא ַתעֲש‬
‫ׁש ֶמׁש ִּכי ָענִ י הוּ א‬
‫ׂ ָכרוֹ וְ לֹא ָתבוֹא ָע ָליו ַה ֶּ‬
‫יך‪ְּ .‬ביוֹמוֹ ִת ֵּתן ְש‬
‫ִּב ְׁש ָע ֶר ָ‬
‫יך ֶאל ה' וְ ָהיָה ְב ָך ֵח ְטא‪...‬‬
‫ַפׁשוֹ וְ לֹא י ְִק ָרא ָע ֶל ָ‬
‫ׂא ֶאת נ ְ‬
‫וְ ֵא ָליו הוּ א נֹ ֵש‬
‫ָכ ְר ָּת ִּכי ֶע ֶבד‬
‫לֹא ַת ֶּטה ִמ ְׁש ַּפט ּגֵר יָתוֹם וְ לֹא ַת ֲחבֹל ֶּבגֶד ַא ְל ָמנָה‪ְ .‬וז ַ‬
‫ׂוֹת‬
‫ׁשם ַעל ֵּכן ָאנ ִֹכי ְמ ַצ ְּו ָך ַל ֲעש‬
‫יך ִמ ָּ‬
‫ִית ְּב ִמ ְצ ַריִם ַו ּי ְִפ ְּד ָך ה' ֱאל ֶֹה ָ‬
‫ָהי ָ‬
‫ֶאת ַה ָּד ָבר ַה ּזֶה;‬
‫ׂ ֶדה לֹא ָתׁשוּ ב ְל ַק ְח ּתוֹ‬
‫ׁש ַכ ְח ָּת ע ֶֹמר ַּב ָּש‬
‫ׂ ֶד ָך וְ ָ‬
‫יר ָך ְב ָש‬
‫ִּכי ִת ְקצֹר ְק ִצ ְ‬
‫ׂה‬
‫יך ְּבכֹל ַמ ֲע ֵש‬
‫ַל ּגֵר ַל ּיָתוֹם וְ ָל ַא ְל ָמנָה י ְִהיֶה ְל ַמ ַען י ְָב ֶר ְכ ָך ה' ֱאל ֶֹה ָ‬
‫יך ַל ּגֵר ַל ּיָתוֹם וְ ָל ַא ְל ָמנָה‬
‫ֲר ָ‬
‫ֵית ָך לֹא ְת ַפ ֵאר ַאח ֶ‬
‫יך‪ִּ .‬כי ַת ְח ּבֹט ז ְ‬
‫ָד ָ‬
‫יֶ‬
‫יך ַל ּגֵר ַל ּיָתוֹם וְ ָל ַא ְל ָמנָה‬
‫ֲר ָ‬
‫י ְִהיֶה‪ִּ .‬כי ִת ְבצֹר ַּכ ְר ְמ ָך לֹא ְתעו ֵֹלל ַאח ֶ‬
‫ִית ְּב ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִם ַעל ֵּכן ָאנ ִֹכי ְמ ַצ ְּו ָך‬
‫ָכ ְר ָּת ִּכי ֶע ֶבד ָהי ָ‬
‫י ְִהיֶה‪ְ .‬וז ַ‬
‫ׂוֹת ֶאת ַה ָּד ָבר ַה ּזֶה;‬
‫ַל ֲעש‬
‫הראה לי אדם אחד שאיננו עבד!‬
‫האחד מכור לתאוות‪,‬‬
‫השני – לבצע‪,‬‬
‫השלישי – לכבוד‪.‬‬
‫וכולם ‪ -‬למורא ופחד‪.‬‬
‫(סנקה‪ ,‬פילוסוף‪ ,‬מדינאי ומחזאי רומי‪ .‬סטואיקן בן המאה‬
‫הראשונה לספירה)‬
‫החופש הוא בבחינת גזירה שאין בכח האדם לבטלה‪ ,‬אין ברירה‬
‫לאדם אלא להיות חופשי‪.‬‬
‫(דברים כ”ד‪ ,‬י’‪-‬כ”ב)‬
‫סאר ְטר‬
‫ְ‬
‫ז'אן‪-‬פול‬
‫‪ 21‬ביוני ‪ 15 - 1905‬באפריל ‪1980‬‬
‫היה פילוסוף‪ ,‬סופר‪ ,‬מחזאי‪ ,‬מבקר ומשורר צרפתי נחשב לדמות‬
‫מפתח בפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית‪.‬‬
‫בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו‬
‫יצא עתה משעבוד מצרים שנאמר 'ואותנו הוציא משם'‪ ,‬ועל‬
‫דבר זה צווה הקב"ה בתורה 'וזכרת כי עבד היית' כלומר כאילו‬
‫אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית‪.‬‬
‫מעבדות לחרות‬
‫(רמב"ם‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬הלכות חמץ ומצה ‪,‬פרק ז‪ ,‬הלכה א')‬
‫עבדי העבריים‬
‫זמן רב לא ביקרתי בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב‪ .‬זה לא‬
‫כבר עשיתי בה כמה שעות‪ .‬אם יש את נפשך לדעת את ישראל‬
‫האחרת‪ ,‬לך לך שמה‪ .‬לעיניי חלפו ללא הרף תועפות רומנים‬
‫וטורקים ופורטוגלים וניגרים וגנאים וסינים ותאילנדים‪ ,‬בוני‬
‫פיתום ורעמסס שלנו וכן שרתיה וגורפי ביביה של העיר‬
‫העברית הראשונה‪ .‬רבבות גברים עריריים‪ .‬עדה גדולה של‬
‫מבקשי לחם ועבודה‪ .‬הם באו לשבור שבר בישראל‪ ,‬אנשי‬
‫העבודה השחורה‪ ,‬עובדי הכפיים‪ ,‬הלא ראיה בעיני הישראלים‪.‬‬
‫גדוד העבודה שלנו‪ .‬רבים מהם בונים את ארצנו ומשרתים‬
‫אותה בתנאי ניצול מחפירים‪ ,‬מתגוררים בחבורות בצפיפות‬
‫סרדינית‪...‬‬
‫ערב פסח‪ .‬כמה מקרב המעבידים יזמינו‪ ,‬לשם שינוי‪ ,‬בחג‬
‫החירות‪ ,‬בשם אהבת הגר‪ ,‬את אחד האלמונים האלה להסב עם‬
‫בני ביתו אל השולחן? יש לשער כי כולם יישארו הלילה הזה‬
‫בחדריהם הדחוסים‪ ,‬אומרים את הגדת פסח שלהם‪.‬‬
‫ַע ְב ֵדי זְ ָמן ‪ /‬יהודה הלוי‬
‫ֲב ִדים ֵהם‬
‫ַע ְב ֵדי זְ ָמן ‪ַ -‬ע ְב ֵדי ע ָ‬
‫ֶע ֶבד ֲאדֹנָי ‪ -‬הוּ א ְל ַבד ָח ְפ ִׁשי‪:‬‬
‫ֹש ֶח ְלקוֹ‬
‫ַעל ֵּכן ְב ַב ֵּקׁש ָּכל‪-‬אֱנוׁ‬
‫ַפ ִׁשי‪.‬‬
‫"ח ְל ִקי ֲאדֹנָי!" ָא ְמ ָרה נ ְ‬
‫ֶ‬
‫רבי יהודה בן שמואל הלוי (‪)1075-1140‬‬
‫ •מה הפרשו שלכם למושג "עבדי זמן"? האם את‪/‬ה‬
‫מרגיש עצמך כ"עבד זמן"?‬
‫ •מה יכול לשחרר את האדם מלהיות "עבד זמן" על‬
‫פי יהודה הלוי? ולדעתך?‬
‫ •על פי הטקסטים האלו מיהו עבד? באיזה אופן‬
‫העבדות הזאת דומה או שונה מהעבדות במצרים?‬
‫(חיים גורי מתוך "הלילה הזה‪ -‬הגדה ישראלית")‬
‫‪3‬‬
‫מהי יציאה מעבדות לחרות?‬
‫איך יוצאים מעבדות לחרות?‬
‫חידוש מנהג‬
‫הוספת כוס מרים אל שולחן הסדר‬
‫"ב‪ 1776-‬הציע בנג'מין פראנקלין שעל החותם הראשי של‬
‫ארוצות הברית ייראה משה עם מטהו המונף‪ ,‬בעוד הצבא מרים במקורות‬
‫המצרי טובע בים; ואילו ג'פרסון תמך ברעיון מתון יותר‪ :‬בני‬
‫ַת ֶצא ָן ָכל‬
‫ָד ּה ו ֵּ‬
‫יאה אֲחוֹת ַא ֲהרֹן ֶאת ַה ּתֹף ְּבי ָ‬
‫ַת ַּקח ִמ ְריָם ַה ְּנ ִב ָ‬
‫ישראל צועדים בטור במדבר כשעמודי העשן והאש של האל ו ִּ‬
‫מובילים אותם"‬
‫יה ְּב ֻת ִּפים וּ ִב ְמחֹלֹת‬
‫ֲר ָ‬
‫ָשים ַאח ֶ‬
‫ַה ּנ ִׁ‬
‫(מיכאל וולצר "יציאת מצרים כמהפכה")‬
‫שמות‪ ,‬טו‬
‫ָסע ַעד ֵה ָא ֵסף‬
‫ָמים וְ ָה ָעם לֹא נ ַ‬
‫ַת ָּסגֵר ִמ ְריָם ִמחוּ ץ ַל ַּמ ֲחנֶה ִׁש ְב ַעת י ִ‬
‫"אם אנחנו בוחרים לנו לנושא את יציאת מצרים‪ ,‬אנו עושים ו ִּ‬
‫זאת משום שהתיאולוגיה של אמריקה הלאטינית מוצאת בה ִמ ְריָם‪:‬‬
‫במדבר‪ ,‬יב‬
‫נקודת‪-‬מוקד‪...‬ושפע של אור שלא ניתן לכבותו‪".‬‬
‫(התיאולוג הארגנטיני סברינו קרואטו)‬
‫ולא היה מים לעדה ‪ -‬מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר‬
‫בזכות מרים‪.‬‬
‫חרות על הלוחות‬
‫ׂה ֱאל ִֹהים ֵה ָּמה וְ ַה ִּמ ְכ ָּתב ִמ ְכ ַּתב ֱאל ִֹהים הוּ א ָחרוּ ת‬
‫"וְ ַה ֻּלחֹת ַמ ֲע ֵש‬
‫ַעל ַה ֻּלחֹת" (שמות לב טז)‪.‬‬
‫אל תקרי ָחרות ‪ -‬אלא ֵחרות‪.‬‬
‫שכל מי שעוסק בתורה ‪ -‬הרי הוא בן חורין!‬
‫רש"י במדבר פרק כ פסוק ב‬
‫אמר רבי חייא‪ :‬הרוצה לראות בארה של מרים‪ ,‬יעלה לראש‬
‫הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים‪ ,‬וזו היא בארה של מרים‪.‬‬
‫(אבות דרבי נתן פרק שני ג) אמר רב‪ :‬מעין המיטלטל ‪ -‬טהור‪ ,‬וזהו בארה של מרים‪.‬‬
‫תלמוד בבלי מסכת שבת דף לה עמוד א‬
‫רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן‪.‬‬
‫רבי יוסי ברבי יהודה אומר‪ :‬שלשה פרנסים טובים עמדו‬
‫רבי יהודה אומר‪ :‬חירות ממלאך המות‪.‬‬
‫לישראל‪ ,‬אלו הן‪ :‬משה‪ ,‬ואהרן‪ ,‬ומרים‪ .‬ושלש מתנות טובות‬
‫רבי נחמיה אמר‪ :‬חירות מן המלכויות‪.‬‬
‫ניתנו על ידם‪ ,‬ואלו הן‪ :‬באר‪ ,‬וענן‪ ,‬ומן‪ .‬באר ‪ -‬בזכות מרים‪,‬‬
‫ורבנן אמרי‪ :‬חירות מן היסורין‪.‬‬
‫(מדרש שיר השירים רבה פרשה ח פסקה ד) עמוד ענן ‪ -‬בזכות אהרן‪ ,‬מן ‪ -‬בזכות משה‪ .‬מתה מרים ‪ -‬נסתלק‬
‫הבאר‪ .‬שנאמר ותמת שם מרים‪ ,‬וכתיב בתריה ולא היה מים‬
‫באיזה אופן לומד התורה הוא בן חורין? איך הלימוד‬
‫לעדה‪.‬‬
‫האם‬
‫משחרר ממלאך המוות? מהמלכויות ומהיסורים?‬
‫תלמוד בבלי מסכת תענית דף ט עמוד א‬
‫אתם מזדהים עם הקביעה הזאת? מה הדרך הרחבה‬
‫ביותר בה ניתן להבין את המושג "עוסק בתורה"? איזה‬
‫מרים ‪ -‬דכתיב ותקח מרים הנביאה אחות אהרן ולא אחות‬
‫עיסוק ואיזו תורה גורמת לכם לחוויה של שחרור‬
‫משה? ‪ -‬אמר רב נחמן אמר רב‪ :‬שהיתה מתנבאה כשהיא אחות‬
‫מהיסורים?‬
‫אהרן‪ ,‬ואומרת‪ :‬עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל‪.‬‬
‫לסיכום‪:‬‬
‫ובשעה שנולד נתמלא כל הבית כולו אורה‪ ,‬עמד אביה ונשקה‬
‫שלכם‬
‫הביוגרפיה‬
‫שלכם‪,‬‬
‫האישי‬
‫המסע‬
‫אופן‬
‫באיזה‬
‫ •‬
‫על ראשה‪ ,‬אמר לה‪ :‬בתי נתקיימה נבואתיך‪ .‬וכיון שהשליכוהו‬
‫סיפור‬
‫את‬
‫מבינים‬
‫אתם‬
‫בו‬
‫האופן‬
‫על‬
‫משפיעה‬
‫ליאור ‪ -‬עמד אביה וטפחה על ראשה‪ ,‬ואמר לה‪ :‬בתי‪ ,‬היכן‬
‫יציאת מצרים המקראי? את המושגים עבדות‬
‫נבואתיך? היינו דכתיב ותתצב אחתו מרחק לדעה ‪ -‬לדעת מה‬
‫וחרות‪ ,‬שעבוד וגאולה?‬
‫יהא בסוף נבואתה‪.‬‬
‫ •ובאיזה אופן הדגם של סיפור יציאת מצרים‬
‫תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יד עמוד א‬
‫(מעבדות לחרות‪ ,‬משעבוד לגאולה‪ 04 ,‬שנות נדודים‬
‫במדבר) משפיע ותורם לאופן בו אתם מבינים‬
‫מרים המתינה למשה שעה אחת‪ ,‬שנאמר‪ :‬ותתצב אחותו מרחוק‪,‬‬
‫ומפרשים את המסע האישי שלכם?‬
‫ •באיזה אופן תראו עצמכם השנה כאילו אתם‬
‫לפיכך נתעכבו לה ישראל ז' ימים במדבר‪ ,‬שנאמר‪ :‬והעם לא‬
‫יצאתם ממצרים?‬
‫נסע עד האסף מרים‬
‫תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ט עמוד ב‬
‫מרים מפצירה בהוריה להרות את משה‪ ,‬מרים מנבאה גדולתו‬
‫ומשגיחה על גידולו‪.‬‬
‫מרים מובילה את הנשים‪ ,‬את העם כולו‪.‬‬
‫העם מכיר לה טובה‪ ,‬העם זקוק לה‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫מרים מביאת חסד המים לעם‪ ,‬מרים שיש לה באר‪.‬‬
‫"מרים הנביאה היא אחת הדמויות‬
‫טקסטים נוספים לעיון‪:‬‬
‫חרותנו – הרב קוק‬
‫כוס מרים‪ .‬מרים הנביאה היא אחת הדמויות המרגשות בסיפור‬
‫יציאת מצרים‪ .‬מרים נותרת מאחורי הקלעים במשך רוב הזמן‪,‬‬
‫חבויה מאחורי קני הסוף‪ .‬אולם‪ ,‬כדרכה‪ ,‬היא משכילה להופיע‬
‫ברגע הנכון‪ ,‬ותמיד בהקשר של מים‪ :‬בצעירותה משגיחה מרים‬
‫על תיבת משה ביאור ומשכנעת את בת פרעה לקחת את אמה‬
‫יוכבד כמינקת‪ .‬בשעת קריעת ים סוף סוחפת מרים את נשות‬
‫ישראל לשיר ומחול והודיה לה'‪ .‬אך רק עם פטירתה של מרים‪,‬‬
‫באמצע המסע במדבר‪ ,‬מתגלה לנו תרומתה העמוקה‪ " :‬כ ל‬
‫ארבעים שנות הנדודים במדבר עמד לבני ישראל באר המים‬
‫בזכות מרים‪ .‬מתה מרים ‪ -‬בטלה הבאר‪ ,‬כמו שכתוב (במדבר כ‬
‫א‪-‬ב)‪' :‬ותמת שם מרים‪ ...‬ולא היה מים לעדה'" (על פי תלמוד‬
‫בבלי‪ ,‬תענית ט‪ .).‬בארה של מרים סיפק מים לבני ישראל‬
‫שמי‬
‫לאורך מסעם הארוך במדבר הצחיח‪ .‬המדרש מספר גם ֵ‬
‫בארה של מרים היו בעלי סגולות רפואיות‪ .‬בליל הסדר אני‬
‫נזכרת במנהיגותה של מרים ומתפללים שבארה יוסיף ללוות‬
‫אותנו במסענו גם השנה‪.‬‬
‫ההבדל שבין העבד ובן החורין‪ ,‬איננו רק הבדל מעמדי‪ ,‬מה‬
‫שבמקרה זה משועבד לאחר‪ ,‬וזה בלתי משועבד‪ .‬אנו יכולים‬
‫למצוא עבד משכיל‪ ,‬שרוחו הוא מלא חירות‪ .‬ולהיפוך‪ ,‬בן חורין‬
‫שרוחו הוא רוח של עבד‪ .‬החירות הצביונית‪ ,‬היא אותה הרוח‬
‫הנישאה‪ ,‬שהאדם‪ ,‬וכן העם בכללו‪ ,‬מתרומם על ידה‪ ,‬להיות‬
‫נאמן לעצמיות הפנימית שלו‪ ,‬לתכונה הנפשית של צלם אלהים‬
‫אשר בקרבו‪ .‬ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור‬
‫חיים מגמתיים‪ ,‬שהם שוים את ערכם‪ .‬מה שאין כן בבעל הרוח‬
‫של העבדות‪ ,‬שלעולם אין תוכן חייו והרגשתו מעורים בתכונתו‬
‫הנפשית העצמית‪ ,‬כי אם במה שהוא יפה וטוב אצל האחר‪,‬‬
‫השולט עליו איזה שליטה שהיא‪ ,‬בין שהיא גשמית בין שהיא‬
‫מוסרית‪ ,‬במה שאותו האחר מוצא שהוא יפה וטוב‪.‬‬
‫ואנחנו‪ ,‬כבושי הגלות‪ ,‬שכל כך הרבה מאות בשנים היינו‬
‫משועבדים בידי אדונים קשים‪ ,‬לולא פנימיות נשמתנו העליונה‬
‫הספוגה רוח של חירות‪ ,‬רוח של הכרה עצמית פנימית‪" ,‬חרות‬
‫על הלוחות" (שמות ל”ב‪ ,‬ט”ז) ‪" -‬אל תקרי חרות אלא חירות"‬
‫(אבות ו’‪ ,‬ב’)‪ .‬לולא זאת המתנה הנפלאה שלנו‪ ,‬שנתנה לנו‬
‫מאז‪ ,‬בעת צאתנו לחירות עולם מיד פרעה מלך מצרים‪ .‬לולא‬
‫זאת‪ ,‬היתה הגלות יכולה להפך רוחנו בקרבנו לרוח של עבדים‪.‬‬
‫אבל הננו מפגינים בזה‪ ,‬ברוחב לב‪ ,‬בחג זמן חירותנו‪ ,‬כי באמת‬
‫הננו חשים את עצמנו בני חורין בעצם מהותנו‪ ,‬והשאיפה‬
‫הנאצלת שלנו אל הטוב ואל הנשגב היא אצלנו השאיפה‬
‫העצמית שלנו‪ ,‬שאנו חשים ברוחנו פנימה מה הוא הטוב ומה‬
‫הוא הנעלה‪.‬‬
‫לורי לפקוביץ‪ ,‬חוקרת ספרות ומיגדר‪ ,‬ארה"ב‬
‫כוס מרים בליל הסדר‬
‫הקשר של מרים לליל הסדר הוא כפול ‪ -‬ישנו הסיפור‬
‫ההיסטורי של יציאת מצרים‪ ,‬אשר לה יש בו חלק‬
‫משמעותי‪ ,‬וישנה היציאה מעבדות לחירות‪ ,‬הרלוונטית‬
‫לנו כנשים‪ ,‬ואשר כדי להשלימה אנחנו צריכות דמויות‬
‫של מנהיגות מיתולוגיות וקונקרטיות‪ ,‬כמוה‪.‬‬
‫(הרב קוק ‪ -‬מאמרי הראיה‪ ,‬חלק א'‪ ,‬השבת ישראל והזמנים)‬
‫הרב אברהם יצחק הכהן קוק‬
‫(‪ - )1865-1935‬הרב הראשי האשכנזי הראשון לארץ ישראל‪.‬‬
‫פוסק‪ ,‬מקובל‪ ,‬והוגה דעות‪ .‬מאבות הציונות הדתית‪.‬‬
‫בשנים האחרונות נוצר מנהג להזמין את דמותה של‬
‫מרים לשולחן הסדר‪ .‬פתיחת הדלת למרים כמוה‬
‫כפתיחת דלת לנשים בהיסטוריה שלנו‪ ,‬ולנשות ההווה‬
‫לקחת חלק בהובלת הסדר‪.‬‬
‫"כאשר קראתי‪ ,‬התווכחתי ודיברתי על יציאת מצרים במרוצת‬
‫השנים האחרונות בארצות הברית ובישראל‪ ,‬גיליתי לשמחתי‬
‫כי אף בימים מאוחרים אלה הסיפור מהווה חלק מתרבותנו‬
‫המשותפת‪ .‬ואף על פי שכל אחד יש לו גירסתו שלו לסיפור‪,‬‬
‫זהו סיפור שכולנו שותפים לו‪.‬‬
‫על שולחן הסדר מניחות גביע מים למרים‪ ,‬ומברכות‬
‫עליו‪ ,‬בראשית הסדר או במהלכו‪ .‬ניתן לנסח ברכה‬
‫מיוחדת או להשתמש בנוסח המוצע‪:‬‬
‫יאת ִמ ְצ ָריִ ם‬
‫יצ ַ‬
‫ֵכר ִל ִ‬
‫זאֹת ּכוֹס ִמ ְריָם‪ּ ,‬כוֹס ַמיִ ם ַח ִּיים‪ ,‬ז ֶ‬
‫(מיכאל וולצר‪" ,‬יציאת מצרים כמהפכה")‬
‫מצרים עכשיו – דניאל שליט‬
‫באופן פרדוקסלי‪ ,‬לפנינו עולם השואף לחופש וככל שהוא‬
‫מתקרב כביכול להשגתו‪ ,‬הוא הולך ומתרחק ממנו‪:‬‬
‫ניקח למשל את החדשות האחרונות‪ :‬יותר ויותר אין האדם‬
‫מצליח "לתפוס מרחק" ממה שקורה מסביבו ולהבין אותו‪ ,‬קל‬
‫וחומר לבקר אותו‪ ,‬ובוודאי ‪ -‬להדריך ולעצב אותו‪ .‬הכל מהיר‪,‬‬
‫הכל עצום‪ ,‬הכל בו‪-‬זמני‪ ,‬הכל מקיף אותך וכולל אותך‪ ,‬אבל אי‬
‫‪5‬‬
‫במערכת מדינית (בוחר ונבחר) ובמערכת צבאית (חייל או‬
‫מפקד)‪ .‬והמערכות משולבות‪ ,‬וגלובליות‪ ,‬וענקיות‪ .‬והאדם‪,‬‬
‫עם כל החופש שלכאורה מובטח לו‪ ,‬אינו אלא אטום זעיר‬
‫במערכות ענק נסתרות שאין לו שום השפעה עליהן‪ ,‬ושאין‬
‫לדעת מי מנהל אותן ובאלו כוונות‪.‬‬
‫אפשר להקיף ולכלול אותו‪.‬‬
‫המערכות הכלכליות‪ ,‬למשל‪ ,‬הן עצומות‪ ,‬גלובליות‪ ,‬משולבות‪.‬‬
‫כאדם יחיד‪ ,‬אינך יכול שלא להישאב לתוכן‪ .‬הגעת לגיל‬
‫עשרים‪ ,‬ברוך הבא‪ .‬הנך יחידה כלכלית‪ ,‬בשלה וראויה למירוץ‬
‫ולתחרות הכל בכל‪ .‬אתה יכול להיות שכיר‪ ,‬כלומר להתחרות‬
‫קצת פחות‪ ,‬ולעומת זאת להשתבץ כשבב במערכת הגלובלית‪.‬‬
‫אבל המערכת מציעה לך גם אפשרות להיות חופשי‪ ,‬עצמאי‪.‬‬
‫תירשם כעסק‪ .‬תדווח על כל פריט‪ .‬תשלם מס כחוק לכמה‬
‫רשויות המדווחות זו לזו‪ .‬ואם הנפש מרגישה תפוסה‪ ,‬כלואה‪,‬‬
‫כפויה‪ ,‬לחוצה מכל זה ‪ -‬תתרווח ותתרענן בקניות‪ ,‬הלא הן הצד‬
‫החופשי והמאושר של הקניון‪ .‬אינך משלם‪ ,‬אלא מעביר כרטיס‪.‬‬
‫אמנם כל שביב רכישה נרשם בחשבונך‪ ,‬הפנקס פתוח והמחשב‬
‫רושם‪ ,‬אבל דיה לצרה בשעתה‪ ,‬כשיגיע החשבון‪.‬‬
‫אלא מה‪ ,‬לא נשאר לך די כסף לצרכנות מאושרת? אין דבר‪:‬‬
‫תתחרה‪ ,‬תתייעל‪ ,‬שני בני הזוג יעבדו (שכן בינתיים נישאת‬
‫למזל‪-‬טוב)‪ ,‬תעבדו גם בערבים‪ ,‬תעסיקו עוזרת‪ ,‬שמרטפית‬
‫ומטפלת (שכן בינתיים נולדו ילדים‪ ,‬צרכנים חדשים למזל‪-‬‬
‫טוב)‪ ,‬תקנו לילדים משחקים ומחשבים כדי שלא יפריעו‪,‬‬
‫תתאמצו‪ ,‬תפרסמו‪ ,‬תכבשו שוק‪ ,‬תשווקו‪ ,‬ואז‪ ,‬בעזרת צוות‬
‫רואי חשבון ועורכי דין (שכן בינתיים כבר נרשמתם כחברה‬
‫בע"מ ושניכם מנכ"לים) ‪ -‬יהיה כסף גם לצריכה מוגברת‪ ,‬וגם‬
‫לרפואה קונבנציונלית ואלטרנטיבית‪.‬‬
‫בדרך כלל‪ ,‬בשלב זה אין זמן למחשבה שבעצם זהו בית עבדים‪,‬‬
‫הן לשכירים והן לעצמאיים; כי הזוג שלנו כבר בפנים‪ ,‬ומרצונו‬
‫כמובן‪ ,‬הרי איש לא כפה עליו דבר‪ .‬כמובן‪ ,‬הרבה ברירה לא‬
‫הייתה למי שרצה לאכול‪ ,‬ובוודאי למי שחשקה נפשו לגור‬
‫בדירה‪ ,‬שלא לדבר על צריכה כפייתית ‪ -‬אבל להלכה זהו חופש‬
‫גמור‪ .‬ומדרך הטבע‪ ,‬מי שכבר כל כך בפנים אינו נוטה לבקר‬
‫את השיטה אלא להצדיק אותה‪.‬‬
‫(אלא מה‪ ,‬אתם רוצים בכל זאת לבקר? לשיר שירי מחאה?‬
‫ללמד דרך חיים אמיתית יותר? טבעונות? מדיטציה? רוחניות?‬
‫שחרור? ‪ -‬בבקשה‪ .‬כל קלטת‪ ,‬הרצאה‪ ,‬מאמר‪ ,‬ספר שירה או‬
‫פרוזה‪ ,‬הם תקבול החייב ברישום‪ ,‬בספרים ובמס‪ .‬רוצים לקבל‬
‫תרומות לפועלכם הרוחני? תרשמו כעמותה‪ .‬צריך רק לכנס‬
‫אספת מייסדים‪ ,‬למנות ועד מנהל‪ ,‬רואה חשבון ומבקר‪ ,‬ולדווח‬
‫לרשם העמותות באופן שוטף)‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬אין כל רע במיסים‪ ,‬אין כל רע בפעילות כלכלית‪ .‬לכל‬
‫תנועות החיים הרי יש‪ ,‬וצריך להיות‪ ,‬צד כלכלי‪ .‬הרוח שואפת‬
‫תמיד להתבטא בחומר‪ .‬הבעיה היא רק איך לא תטבע בחומר‪,‬‬
‫איך לא תיטמע בו‪ .‬הבעיה היא רק דרך המחשבה הנוכחית‪,‬‬
‫החכמה החדשה (הפרטה וכו') הרואה‪ ,‬יותר ויותר‪ ,‬בכל שטחי‬
‫החיים רק עסק‪ ,‬השקעה‪ ,‬רווח‪ ,‬צרכנות‪ .‬לימודים הם השקעה‪,‬‬
‫נישואים הם הסדר‪ ,‬ספר הוא מצרך‪ ,‬בית ספר ‪ -‬מפעל; ישיבה‪,‬‬
‫בית כנסת‪ ,‬בית מקדש ‪ -‬כולם בע"מ‪ .‬הכל שואב אותך לתוך‬
‫פעילות מסודרת‪ ,‬מדווחת‪ ,‬רציונלית‪ ,‬יעילה ‪ -‬ומטורפת יותר‬
‫ויותר‪.‬‬
‫עד כאן ‪ -‬רק בתחום הכלכלי‪ .‬אבל כל אחד מאתנו גם מתפקד‬
‫ד"ר דניאל שליט‪" ,‬מצרים עכשיו"‪ ,‬נקודה מס' ‪ ,213‬ניסן תשנ"ח‬
‫ד”ר דניאל שליט (נולד ב‪ .)1940-‬מוזיקולוג‪ ,‬מלחין ומרצה‬
‫לפילוסופיה‪ .‬לשעבר מנצח בתזמורת הקאמרית הישראלית‪.‬‬
‫עבדים ‪ /‬ברי סחרוף‬
‫על נהר אספירין ישבנו‬
‫במקומות המוכרים‬
‫לא שומעים לא רואים‬
‫כאילו אנחנו אוויר‬
‫עוד מעט יגמר הסרט‬
‫בקרוב המציאות‬
‫התמונה מטושטשת‬
‫והצליל לא ברור‬
‫כי כולנו עבדים אפילו‬
‫שיש לנו כזה כאילו‬
‫פותחים פה גדול‬
‫ומחכים לעונג הבא‬
‫כולנו מכורים של מישהו‬
‫שמבקש עכשיו תרגישו‬
‫פותחים פה גדול‬
‫ומחכים למנה הבאה‬
‫חלונות ראווה יפים פה‬
‫זה הכל למכירה‬
‫גם אנחנו תלויים‬
‫עם פתקי החלפה‬
‫אז מה נעשה עם הכעס הזה‬
‫מה יהיה עם הקנאה‬
‫כולם רוצים להיות חופשיים‬
‫אבל ממה אלוהים ממה‬
‫כולנו עבדים אפילו‪...‬‬
‫‪6‬‬
‫יוצאת ממצרים‬
‫לא ביד חזקה‬
‫ולא ובזרוע נטויה‬
‫ולא ובמורא גדול‬
‫ולא ובאותות‬
‫ולא ובמופתים‬
‫אלא בהיסוס‪ ,‬בצעדים קטנים‪ ,‬בהולת חושך‬
‫ברוך‬
‫ובדבקות‬
‫ובכוונה‬
‫ובדיוק‬
‫ובאהבה‬
‫נושאת סימנים קטנים כמו קמטי הזמן העובר‪ ,‬וחילופי עונות‪,‬‬
‫גופי המשתנה‪ ,‬פניני געגועי‪.‬‬
‫יוצאת ממצרים‪.‬‬
‫(חגית אקרמן מתוך "והיא שעמדה‪ -‬הגדה של פסח עם מדרש נשי‬
‫חדש")‬
‫"ב ָכל ּדוֹר וָדוֹר ַחיָב ָא ָדם ִל ְראוֹת ֶאת ַע ְצמוֹ ְּכ ִאל ּו‬
‫ְּ‬
‫ָצא ִמ ִּמ ְצ ַרים"‬
‫הוּא י ָ‬
‫"האמרה של חז"ל מעניינת מכמה בחינות‪ .‬לכאורה הייתה‬
‫יציאת מצרים ארוע לאומי‪ ,‬והנה אמרה זו פונה אל הפרט‪,‬‬
‫ה"אדם"‪ .‬כמו כן הציעו חז"ל לראות באירוע ההיסטורי תהליך‬
‫שמתרחש היום בנפשו של האדם‪ -‬האדם "רואה את עצמו"‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬בולטות המילים "בכל דור ודור"‪ .‬מוגדש כאן ההיבט‬
‫הסובייקטיבי של יצאת מצרים‪ .‬כל דור אמור למצוא משמעות‬
‫מיוחדת משלו לאירוע שמכונה "יציאת מצרים"‪ ,‬לפי ההקשר‬
‫ההיסטורי והתרבותי של תקופתו‪.‬‬
‫באמרם "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא‬
‫יצא ממצרים"‪ ,‬הזמינו חז"ל את הפרט לצאת לחירות על פי‬
‫המשמעות האישית שיש לה בעבורו‪ .‬יצאה זו היא תהליך‬
‫המתרחש ברבדים האישיים והסוביקטיביים של הנפש‪ .‬סיפור‬
‫יציאת מצרים אינו רק סיפור היסטורי של עם ישראל אלא גם‬
‫משל למסעו הפרטי של האדם מעבדות לחירות‪".‬‬
‫גבריאל שטרנגר‬
‫‪7‬‬
`