יתרו - ישיבת הסדר מעלה אדומים

‫פרשת יתרו ט"ז שבט גיליון מספר ‪28‬‬
‫פתיחה‬
‫עיון‬
‫הרב אברהם וולפסון‬
‫הרב נתנאל לוי‬
‫אליה חבה‬
‫נטיעת אילנות ‪-‬‬
‫ערך כללי ולאומי‬
‫העצמה שמתחת‬
‫לסלע‬
‫סמיכת גאולה‬
‫לתפילה‬
‫על סדר היום‬
‫מחשבה‬
‫יצירה‬
‫ישראל מאיר סבתו‬
‫אברהם שבות‬
‫אבישי יעקבי‬
‫גלעד וולף‬
‫א‪.‬ד‪ .‬סולומון‬
‫תמיר זיסרמן‬
‫סוכת עורו של לוויתן‬
‫חקירה במבטא‬
‫לשון הקודש‬
‫כי טוב?‬
‫מבעוד יום‬
‫מוכנים‬
‫על אלה אני‬
‫בוכיה‬
‫קול המון הגשם‬
‫הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי‪ ,‬תן דעתך שלא‬
‫תקלקל ותחריב את עולמי ‪ ,‬שאם קלקלת אין מי שיתקן‬
‫אחריך‪.‬‬
‫עצור! תפסיק לכתוב! אתה הרי תרצה גם להדפיס את‬
‫דבר התורה הנפלא שאתה כותב ברגע זה‪ .‬ואולי כדאי‬
‫שגם לאבא יהיה עותק‪ .‬בעצם נדפיס גם לאח היקר‬
‫שבצבא‪ ,‬קצת יידישקייט לא יזיק לו‪ .‬ומה עם סבא‬
‫וסבתא?! להם לא מגיע להנות מתורת נכדם?! וכך אתה‬
‫יוצא מעזרת הנשים ובידך ערמת ניירות שוות ערך ליער‬
‫קטן בפנסילבניה‪.‬‬
‫(קהלת רבה‪ ,‬פרשה ז)‬
‫באותו סיור שנערך לאדם הראשון‪ ,‬כבר אז בראשית‬
‫העולם והבריאה כולה‪ ,‬ה' לימד את האדם כלל יסודי‬
‫שצריך להנחות אותו כל ימי שבתו בארץ‪ .‬הראשוניות של‬
‫האירוע המתואר במדרש מלמדת אותנו דבר חשוב‪ .‬הרבה‬
‫לפני מתן תורה‪ ,‬הרבה לפני פסח ושבת‪ ,‬דיבר ה' עם‬
‫האדם ועשה לו "סיור שטח" בגן עדן כמדגם מייצג לכל‬
‫העולם‪ .‬באותו סיור הנחה ה' את מין האדם כולו לשמור‬
‫על העולם‪ .‬זה תחת אחריותנו‪ .‬דווקא לפני הצמצום‬
‫לתורה ולמצוות‪ ,‬לעם ישראל מעבר אחד וכל השאר‬
‫מהעבר השני‪ ,‬ציווה ה' באחריות זו‪ .‬בהסתכלות כזו ניתן‬
‫לראות בסיפור זה את המצווה הראשונה בתורה‪ ,‬קודמת‬
‫גם לשבע מצוות בני נח – מצווה אוניברסלית‪.‬‬
‫ומה אומר ה' לאדם? שני דברים שונים‪ .‬ראשית – "ראה‬
‫מעשי כמה נאים ומשובחים הם"‪ .‬תרים את הראש‪,‬‬
‫תסתכל מסביב‪ ,‬ותראה במה אתה מוקף‪ .‬במה הקפתי‬
‫אותך‪ .‬מכאן נלמד גם חובה לעצמנו להביט סביבנו‪,‬‬
‫לראות ולהכיר ביופי הסובב אותנו‪ .‬מעין זה נכתב‬
‫בירושלמי‪:‬‬
‫עולם ירוק‬
‫כולנו שומעים כל הזמן על הנושא הזה של איכות‬
‫הסביבה‪ ,‬חיים ירוקים‪ ,‬אוויר נקי והתחממות גלובלית‪.‬‬
‫אולי מרוב שמדברים על זה – אף אחד כבר לא מקשיב‪.‬‬
‫סתמו לנו את האוזניים בניירות‪ .‬ממוחזרים כמובן‪ .‬אמנם‬
‫כולנו גם מסכימים שהנושא חשוב‪ ,‬אבל למי יש כוח‪...‬‬
‫הקשר בין עם ישראל לטבע ולסביבה מוכר ומבוסס היטב‬
‫במקורות‪ .‬שלא ככל העמים יש לנו ארץ מוגדרת במקום‬
‫מסוים ואנו מחויבים לה כפי שהיא מחוייבת לנו‪ .‬הארץ‬
‫גומלת לנו בפירותיה ומושפעת ישירות ממעשינו בתוכה‪.‬‬
‫סביר הדבר‪ ,‬אם כן‪ ,‬שגם בנושא איכות הסביבה והשמירה‬
‫עליה יש לעם ישראל מקום ייחודי ותפקיד גדול יותר‪.‬‬
‫אמנם "והארץ נתן לבני אדם" – לכל בני האדם‪ ,‬אך מי‬
‫כעם ישראל יעיד שיש אדם ויש אדם‪ ,‬וגם בעניין כללי זה‬
‫יש לנו ביטוי ייחודי‪.‬‬
‫אך ניתן לחשוב על זה מזווית קצת אחרת‪ .‬האם השאלה‬
‫הזאת של דאגה לסביבה שלנו היא שאלה שקשורה דווקא‬
‫לעולם התורה וההלכה? האם גם בעניין זה יש הבדל בין‬
‫סיני בשדה אורז‪ ,‬אפריקאי בבית קש‪ ,‬שוודי במשרד לבין‬
‫יהודי בבית המדרש? או שכאן‪ ,‬בשונה מרוב המקרים‪ ,‬יש‬
‫שוויון אוניברסלי?‬
‫נראה שנושא זה הוא בינלאומי‪ ,‬חוצה יבשות‪ ,‬דתות‬
‫ומגדרים‪ .‬כסמך לגישה זו נפתח במדרש הידוע בקהלת‬
‫רבה‪:‬‬
‫ר' חזקיה ר' כהן בשם רב‪ :‬עתיד אדם ליתן דין וחשבון על‬
‫כל מה שראת עינו ולא אכל‪.‬‬
‫(ירושלמי‪ ,‬קידושין פרק ד)‬
‫לא רק שיש חובה לראות ולהכיר בטבע ובטובה שניתנה‬
‫לנו‪ ,‬אלא שעתידים אנו לתת את הדין על מה שיכ לנו‬
‫ליהנות ממנו ולא עשינו זאת‪.‬‬
‫שנית אומר ה' לאדם‪ ,‬ופה מונחים עיקרי הדברים‪" ,‬תן‬
‫דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי"‪ .‬כפי שאמרנו‪,‬‬
‫בצד הזכות והחובה ליהנות מהעולם מוטל עלינו החיוב‬
‫לשמור עליו‪ .‬ועוד נוסיף – ה' לא ביקש מאתנו לבנות‬
‫שר ִע ְֻותוֹ ‘‬
‫שה ה‪-‬להים ִ ֻכי ִמי יוֻכַ ל ְל ַת ֵֻקן אֵ ת אֲ ֶ‬
‫‘ ְראֵ ה אֶ ת ַמעֲ ֵ‬
‫ בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על‬‫כל אילני גן עדן ואמר לו‪ :‬ראה מעשי כמה נאים ומשובחין‬
‫‪1‬‬
‫ואוצרותיו?! אף אחד‪ .‬אין לנו זכות כזו‪ .‬אם כך‪ ,‬אולי‬
‫נתעורר לקיים את המוטל עלינו ונקפיד יותר בחיי‬
‫היומיום שלנו על שמירת הסביבה שלנו‪ ,‬ולא נקלקל את‬
‫המתנה הראשונה שקיבלנו מה' – העולם הזה‪.‬‬
‫בעלון הנוכחי‪ ,‬שהודפס על גבי נייר ממוחזר‪ ,‬רצינו לעורר‬
‫קצת את המודעות לנושא זה מזוויות שונות‪ .‬אינו דומה‬
‫המבט הרעיוני למבט ההלכתי‪ ,‬ולא זה וזה לשיר שמזכיר‬
‫לנו את תפילת העצים והצומח למים חיים‪ ,‬או למה‬
‫שניתן ללמוד מביקור בסביבה שונה לחלוטין‪ ...‬נוספו על‬
‫כך כמובן מאמרים שונים בנושאים אחרים‪ ,‬בתקווה‬
‫שיהיו לתועלת וללימוד‪.‬‬
‫ולהוסיף על עולמו‪ ,‬אלא "רק" שלא לקלקל ולהחריב‪.‬‬
‫כנראה שזו משימה מספיק קשה‪.‬‬
‫במדרש מצויה סתירה ‪-‬לכאורה שיש לתת עליה את‬
‫הדעת‪ .‬מצד אחד אומר ה' לאדם "כל מה שבראתי‬
‫בשבילך בראתי‪ ,"...‬ומצד שני ‪..." -‬שלא תקלקל ותחריב‬
‫את עולמי "‪ .‬אנו רואים שגם לאחר שלב הבריאה עדיין‬
‫מכונה העולם עולמו של ה'‪ .‬אנו דיירים‪-‬שוכרים בעולם‬
‫הזה‪ .‬שוכרים בלבד ולא לזמן ארוך במיוחד‪ .‬העולם קיים‬
‫הרבה לפני כל אחד מאתנו ויהיה קיים הרבה אחרינו‪.‬‬
‫עובדה זו כשלעצמה מחייבת אותנו לשמור עליו‪ .‬מי נתן‬
‫לנו את הזכות להרוס ולאבד במו ידינו את העולם‬
‫נטיעת אילנות ‪ -‬ערך כללי ולאומי‬
‫יל ָך‬
‫"ביָֻם דַֻ ְר ֻ ֶכ ָך ו ְֻש ִב ְ‬
‫הקדוש ברוך הוא? אותו שכתוב בו ַֻ‬
‫'אח ֲֵרי ה' ֻ ֵתלֵ כוֻ'?‬
‫ְ ֻב ַמיִם ַר ִ ֻבים" (תהלים עז‪ ,‬כ) ואתה אומר ַ‬
‫"וֻבוֹ ִת ְד ָֻבקוֻן" – וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים‬
‫להידבק בשכינה? אותו שכתוב בו ִ ֻ‬
‫"כי ה' ‪-‬להיך אֵ ש‬
‫א ְֹכלָ ה" (דברים ד‪ ,‬כד) ואתה אומר 'וֻבוֹ ִת ְד ָֻבקוֻן'? אלא‬
‫מתחילת ברייתו של עולם לא נתעסק הקדוש ברוך‬
‫הוא אלא במטע תחילה‪ ,‬הדא הוא דכתיב‪ַ " :‬ויֻ ֻ ִַטע ה' ‪-‬‬
‫להים ֻגַן ְ ֻב ֵע ֶדן" (בראשית ב‪ ,‬ח) אף אתם כשנכנסין לארץ‬
‫לא תתעסקו אלא במטע תחילה‪.‬‬
‫הרב אברהם וולפסון‬
‫הראי"ה קוק זצ"ל חיבר פתגמים קצרים בשם "מגד‬
‫ירחים" המביעים בתמצות רעיונות על תוכנם הרוחני של‬
‫חדשי השנה‪ .‬על חודש שבט כתב הרב שתי הארות שיש‬
‫בהן התייחסות לליבו של החודש – ט"ו בשבט – הן‬
‫מהצד הכללי‪-‬האוניברסלי והן מצד משמעותו הלאומית‪.‬‬
‫נתחיל בהיבט הכללי‪:‬‬
‫חשק נטיעת האילנות‬
‫(ויקרא רבה קדושים‪ ,‬פרשה כה‪ ,‬ג)‬
‫הקדוש ברוך הוא עסק בנטיעה הקדוש ברוך הוא עסק בנטיעה בשביל‬
‫נובע מחפץ הטבת הדורות הבאים‬
‫להכין מקום נאה למען האדם‪ ,‬והאדם –‬
‫בשביל להכין מקום נאה למען‬
‫המובלט בתוקפו בעץ החרוב‪.‬‬
‫בהיותו נוטע למען הדורות הבאים – יש‬
‫האדם‪ ,‬והאדם – בהיותו נוטע‬
‫בו ממידת בוראו‪ .‬היכולת לפעול לא‬
‫המילה "חשק" מביעה בדרך כלל רצון עז למען הדורות הבאים – יש בו‬
‫מתוך דאגה קיומית מיידית בלבד אלא‬
‫ויצרי שעלול לפעמים לבוא לידי ביטוי‬
‫בצורה שלילית‪ .‬הרב מעיר שהחשק ממידת בוראו‪ .‬היכולת לפעול מתוך דאגה לאחרים ולדורות הבאים‬
‫והחדווה שמלווי ם או תנו ב נטיע ת לא מתוך דאגה קיומית מידית מעלה את האדם לדרגת צלם ‪-‬להים‪.‬‬
‫בלבד אלא מתוך דאגה‬
‫הביטוי המובהק לרעיון זה מצוי‪ ,‬כדברי‬
‫אילנות באים ממקום חיובי וטהור בנפש‬
‫מעלה‬
‫הבאים‬
‫ולדורות‬
‫לאחרים‬
‫הרב לעיל‪ ,‬בעץ החרוב‪ .‬הדברים רומזים‬
‫האדם‪ ,‬מ"חפץ הטבת הדורות הבאים"‪.‬‬
‫בניגוד לזריעה הנעשית לצורך הנאה את האדם לדרגת צלם ‪-‬להים‪ .‬לדברי חז"ל במסכת תענית (כג‪ ).‬בסיפור‬
‫על חוני המעגל‪ ,‬שנביא ממנו את הנוגע‬
‫קרובה ואין ל תבוא תה קיום מעבר‬
‫לעניננו בתרגום לעברית‪ :‬יום אחד היה הולך בדרך‪ .‬ראה‬
‫למספר שבועות או חודשים‪ ,‬הנטיעה נעשית לצורך ארוך‪-‬‬
‫אדם אחד שהיה נוטע חרוב‪ .‬אמר לו‪ :‬חרוב זה‪ ,‬אחרי כמה‬
‫טווח של דורות‪ :‬אין הנאתה קרובה אלא רק אחר שנות‬
‫שנים ייתן פירות? אמר לו‪ :‬אחרי שבעים שנה‪ .‬אמר לו‪:‬‬
‫הערלה‪ ,‬ובאופן טבעי עד שהאילנות נותנים פירות רבים‬
‫וכי ברור לך שתחיה שבעים שנה? אמר לו‪ :‬כשבאתי‬
‫עוברות בדרך כלל מספר שנים‪ .‬לכן יש בנטיעת האילנות‬
‫לעולם מצאתי בו חרובים‪ .‬כשם ששתלו עבורי אבותי –‬
‫ביטוי לרוחו הטהורה של האדם שדואג לדורות הבאים‬
‫כך שותל אני עבור בני‪.‬‬
‫ולא רק לטובתו הפרטית‪ .‬הרעיון הזה מקורו בחז"ל‪,‬‬
‫ומצינו בויקרא רבה מאמר המעלה את ענין הנטיעה‬
‫רעיון הדבקות במדותיו של הקדוש ברוך הוא מובלט‬
‫לדרגה עילאית‪:‬‬
‫בנטיעת החרוב‪ ,‬שאפילו אם אין אפשרות כלל שייהנה‬
‫"וְ ִכי ָתבֹא ֻו אֶ ל הָ ָא ֶרץ וֻנְ טַ ְע ֻ ֶתם ָֻכל ֵעץ ַמאֲ כָ ל" (ויקרא יט‪,‬‬
‫האדם מנטיעותיו הרי הוא נוטע לדורות הבאים‪ .‬מדברים‬
‫"אח ֲֵרי ה' ‪-‬להיכם‬
‫כג) – ר' יהודה בר רבי סימון פתח‪ַ :‬‬
‫אלו דומה שניתן להסיק שכל פעולה הנעשית לתיקון‬
‫ֻ ֵתלֵ כוֻ" (דברים יג‪ ,‬ה) – וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר‬
‫העולם לדורות‪ ,‬גם במובן הטבעי והחומרי – יש בה ערך‬
‫‪2‬‬
‫שיחד עם חיים טבעיים באו קלקולים גדולים)‪ ,‬שהרי‬
‫הטבע והחושים יכולים למכר ולכך צריך את הדרכתה של‬
‫התורה כדי שטבע החיים יהיה עוצמתי ויחד עם זאת‬
‫בתוך גבולות ראויים‪ .‬מכל מקום‪ ,‬השאיפה צריכה להיות‬
‫לחידוש החיים בארץ ישראל מתוך חיבור לטבע והרחבת‬
‫כוחות החיים בכל דרך חיובית אפשרית‪.‬‬
‫ידועה אמרתו של ר' אבא (סנהדרין צח‪ ,‬א)‪ :‬אין לך קץ מגולה‬
‫מזה שנאמר‪" :‬וְ אַ ֶתם הָ ֵרי י ְִש ָראֵ ל עַ נְ נְ כֶם ִת ֵתנו ופֶ ְר ְיכֶם‬
‫ִת ְשאו לְ עַ ִםי י ְִש ָראֵ ל כִ י ֵק ְרבו לָב וֹא" (יחזקאל לו‪ ,‬ח) ‪ .‬אחד‬
‫המאפיינים של הגלות המפורשים בכתוב הוא השממון‬
‫ָארץ" (ויקרא כו‪ ,‬לב)‪.‬‬
‫של ארץ ישראל – "וַ הֲ ִש ֹם ִתי אֲ נִ י אֶ ת הָ ֶ‬
‫רבים הם האישים‪ ,‬בין מבני ברית ובין שאינם בני ברית‪,‬‬
‫שהעידו במשך הדורות על השממה הקשה שהיתה בארץ‬
‫ישראל כל ימי הגלות עד שהתחילה שיבת ציון בדורות‬
‫האחרונים‪ .‬הראשונים (על פי דברי חז"ל בספרא בחקותי‪ ,‬פרשה‬
‫ב‪ ,‬פרק ו‪ ,‬ה) העירו ששממה זו יש בה טובה לישראל‪ ,‬כדברי‬
‫הרמב"ן (ויקרא כו‪ ,‬טז) ‪" :‬היא בשורה טובה מבשרת בכל‬
‫הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו‪ ,‬וגם זו ראיה‬
‫גדולה והבטחה לנו‪ ,‬כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר‬
‫היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה‬
‫כמוה‪ ,‬כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון‪"...‬‬
‫ומכאן שכאשר ארץ ישראל חוזרת לתת פירותיה אין זה‬
‫סימן בעלמא אלא ביטוי מהותי לקשר החי בין עם ישראל‬
‫לארצו‪ .‬ההתחדשות הלאומית מתרחשת בד בבד עם‬
‫התחדשות כוחותיה של הארץ – אלו שני פנים של תהליך‬
‫אחד – ושוב נטיעת העצים מבטאת התחדשות זו בתור‬
‫תהליך שאינו זמני אלא השתרשות לדורות‪.‬‬
‫שנזכה להמשיך לראות בהתחדשות עמנו וארצנו עד‬
‫לגאולתנו השלמה בקרוב!‬
‫גדול‪ ,‬והיא מהווה אחת הדרכים בהן יכול האדם להידבק‬
‫במידותיו של בוראו‪.‬‬
‫הפתגם השני עוסק בהיבט הלאומי‪:‬‬
‫מטעי עצי פרי על אדמת קודש‬
‫יפריחו תקות דור דורים‪.‬‬
‫השיא של תיאורי הקללה הקשים בתורה‪ ,‬בין בפרשת‬
‫בחקותי ובין בפרשת כי‪-‬תבוא‪ ,‬הוא קללת הגלות‪ .‬הסיבה‬
‫לכך היא שמכות ומחלות ועוני וייסורין‪ ,‬רחמנא ליצלן‪,‬‬
‫אמנם פוגעים במהלך החיים ומקשים עליהם‪ ,‬אבל כל זמן‬
‫שנמצאים בארץ ישראל הרי עדיין מצויים אנו בארץ‬
‫חיינו‪ .‬הגלות מנתקת אותנו ממקור חיינו ואנחנו בבחינת‬
‫"עצמות יבשות"‪ ,‬כדימויו של הנביא יחזקאל‪" .‬השם‬
‫יתברך סידר את ישראל במקומם הראוי להם שהוא ארץ‬
‫ישראל והגלות מן מקומם הוא שינוי ויציאה‬
‫לגמרי" (מהר"ל‪ ,‬נצח ישראל פרק א)‪ .‬הכינוי "עם הספר"‪ ,‬שדבק‬
‫בעם ישראל בגלות‪ ,‬יש בו שבח לעם ישראל שעל ידי‬
‫דבקותו בתורה יכול היה להחזיק מעמד בגלות‪ ,‬ואף על פי‬
‫כן אין הוא האידיאל אלא מצב של בדיעבד‪ .‬המצב השלם‬
‫הוא בצמיחת הרוח מתוך החיבור החי אל הארץ ואל‬
‫הטבע‪.‬‬
‫יש לענין הזה ביטויים רבים בתנ"ך ובמקורות חז"ל‪ .‬אחד‬
‫מהם‪ ,‬למשל‪ ,‬הוא המרכזיות של המימד החקלאי‬
‫בשלושת הרגלים‪ ,‬שקובע במידה רבה את אופיים ותוכנם‬
‫הרוחני‪ .‬העיקרון הוא שבין לגבי היחיד ובין לגבי הכלל‬
‫"שלמותם של החיים היא דווקא עם המשך התגלותם על‬
‫פי טבעם העצמי" (אורות התשובה פ"ה) ‪ .‬החיבור הטבעי‬
‫לארץ מאפשר לכל כוחות החיים והיצירה להתפתח‪ .‬נכון‬
‫שהדבר כרוך גם בסכנות (ותקופת בית ראשון תוכיח‪,‬‬
‫העצמה שמתחת לסלע‬
‫כל הסיבות להישבר‬
‫אין לה בכלל צוף להציע‪ ,‬היא בחרה ריח עדין ביותר וגם‬
‫הצבעים שלה אינם בולטים בשטח‪ .‬נניח אפילו שחרק‬
‫תועה עף לידה ורוצה להאביק‪ ,‬אין לו כמעט סיכוי‪ .‬הפרח‬
‫הפוך וקשה לאחוז בו‪ .‬האבקנים מכונסים פנימה‪ ,‬סגורים‬
‫בתוך שקיקים‪ ,‬כך שצריך להיות זעיר לחלוטין ולהיכנס‬
‫פנימה לשקיקים או בעל כח אדיר לנער את הפרח ולהפיל‬
‫אבקנים (מה שנקרא 'האבקת זמזום')‪.‬‬
‫לרוע מזלה הפקעות שלה אינן מתפצלות מאליהן‪ ,‬בניגוד‬
‫לנורית‪ ,‬והיא חייבת האבקה מפרח זר‪ .‬בקיצור‪ ,‬היא‬
‫חייבת תקשורת עם פרחים אחרים וחייבת מתווכים‬
‫מעופפים‪ ,‬אך היא מכבידה בכל דרך אפשרית‪ .‬אז בואו‬
‫נאמר לה‪ :‬אם את רוצה לשרוד‪ ,‬תתחילי ליישר קו עם‬
‫נורמות הפריחה בשדה‪ :‬תפסיקי להסתתר‪ ,‬תחדדי את‬
‫הגוון האדום בעלי הכותרת והיכנסי לתחרות הצעקנית‪.‬‬
‫זה הטבע‪ ,‬אין קסמים‪.‬‬
‫הרב נתנאל לוי‬
‫‪1‬‬
‫משרדי פרסום ויחצנים רדפו אחריה אך היא ויתרה על‬
‫עזרתם ויצאה לדרך משלה‪ .‬בלי מילים‪ ,‬בלי צבעים‬
‫מרהיבים ועם המון סודות‪ ,‬היא נבחרה באופן רשמי‬
‫למלכה‪ .‬לא מדובר על אסתר בשושן‪ ,‬מדובר ברקפת‬
‫מצויה‪ .‬לפני שנדבר על בחירתה לפרח הלאומי בישראל‬
‫או על היכולת שלה להפוך מר למתוק‪ ,‬נשאל‪ :‬הרי כל‬
‫פרח הוא כמו חלון ראוה סס גו ני המנסה למשו ך‬
‫מאביקים‪ .‬איך היא בכלל שרדה בשדה הפרחים התחרותי‬
‫מבלי לוותר על הצניעות?‬
‫כשאני שואל אנשים בהרצאה‪ :‬איזה רגש עולה אצלכם‬
‫לנוכח תמונת הרקפת? התשובה אחידה‪ :‬בושה או‬
‫צניעות‪ .‬כשיוצאים בימים אלו לשדה רואים רקפת‬
‫מסמיקה‪ ,‬מרכינה ראש ומתחבאת בנקיק הסלע‪ .‬התחושה‬
‫כבר חזקה באוויר‪ .‬ענווה‪.‬‬
‫לב של ילד‬
‫עולמה של הרקפת כולו מכוסה והיא אינה מגלה את‬
‫סודותיה‪ .‬בפעילות לכיתה א' בבית מוריה בבאר‪-‬שבע‪,‬‬
‫ענתה לי תלמידה שבתמונת הרקפת היא רואה בכי‪ .‬בכי‬
‫‪ .1‬הרב נתנאל לוי הוא בוגר הישיבה בן מחזור יח‪ .‬מרצה בתחום‬
‫התבוננות בטבע מזווית יהודית‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫וישלחו ענפים לתקוף כל עץ בקרבתם‪ .‬מי שיסב תחתם‬
‫של עצבות ובכי של שמחה‪ .‬רגשות בריאים של ילדה‬
‫יקבל חותמת שרף על בגדיו‪ ,‬כך שפעם הבאה לא ישוב‪.‬‬
‫קולעים לסוד נוסף מעולם הרקפת‪ ,‬כיצד להפוך מר‬
‫בעודי מטייל ביערות האורן ליד בית‪-‬שמש אני רואה ים‬
‫למתוק ואכזר לאוהב‪.‬‬
‫של רקפות‪ .‬מתברר שתחיחות האדמה ורמת הלחות‬
‫רוב סודותיה נשארו צנועים והמחקר גילה רק לאחרונה‬
‫מעולה עבורה‪ .‬שתילת האורנים המסיבית בעשורים‬
‫את סוד האבקתה‪ .‬בגלל שהפרח שלה הפוך‪ ,‬קשה לראות‬
‫האחרונים העניקה תנופה אדירה למשפחת הרקפות‪ .‬אז‬
‫חרק מאביק אותה‪ ,‬אך רחלי שוורץ‪-‬צחור גילתה במחקר‬
‫הנה סוף סוף הגיעה גאולה לתדמית האורן שכולם‬
‫בגן הנדיב כי יש לרקפת שותפים נאמנים‪ .‬אלו חרקים‬
‫מאשימים אותו בשרפות וסובלים מדקירותיו‪ .‬הרקפת‬
‫זעירים הגרים בכיפת הפרח ההפוכה והמוגנת מגשם‪ ,‬הם‬
‫גילתה עד כמה לאורן האכזר פנים‬
‫נכנסים לאכול אבקנים ומפזרים‬
‫יפות‪ ,‬כמה נעים בצלו‪ .‬היא טיהרה את‬
‫מדהים לראות כי דווקא דבקותה‬
‫אותם‪ .‬הם אפילו מגדלים אצלה את‬
‫מ שפ ח ת ם ‪ .‬החר ק הרא שו ן נ קר א בעולמה הצנוע פתח לרקפת ערוצי שמו‪ ,‬והמעשה הזה מזכיר את הסבון‬
‫'טריפס' והשני שייך למשפחת העש תקשורת נאמנים ביותר אפילו עם שמכינים ממנה – 'סבון הרועים'‪,‬‬
‫שמנקה גם הוא‪.‬‬
‫ה נורא ה‪ ,‬ש נ יה ם א ויבי חקלאו ת הבריות הכי קשות בשדה‪ .‬תקשורת‬
‫מו שב עי ם ‪ .‬דו וקא הרכ נ ת הרא ש שעשתה את הלא ייאמן והצליחה מבט נצח‬
‫בצניעות אפשרה תקשורת ויחסי‬
‫מדהים לראות כי דווקא דבקותה‬
‫להפוך את הקללה שבהן לברכה‪.‬‬
‫גומלין שהפכו את המזיקים להיות‬
‫בעולמה הצנוע פתח לה ערוצי‬
‫ניכר הדבר גם בגוני הרקפת‬
‫ברכה‪.‬‬
‫המסמיקה‪ .‬הם נעים מסגול בראש תקשורת נאמנים ביותר אפילו עם‬
‫הבריות הכי קשות בשדה‪ .‬תקשורת‬
‫דבש מסלע‬
‫הפרח עד ורוד ולבן בעליו‪ .‬אלו‬
‫שעשתה את הלא ייאמן והצליחה‬
‫ת‬
‫מ‬
‫עצ‬
‫ש‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ל‬
‫ם‬
‫לי‬
‫ג‬
‫מ‬
‫ס‬
‫ע ש וט ר יפ‬
‫הצבעים של מזיגת כוס יין קידוש‬
‫להפוך את הקללה שבהן לברכה‪ .‬ניכר‬
‫הצניעות ברקפת יכולה להמס סלעים במים שקופים‪ ,‬המתקת דינים מסגול‬
‫הדבר גם בגוני הרקפת המסמיקה‪ .‬הם‬
‫קשים‪ ,‬אך הם אינם היחידים‪ .‬רואים‬
‫שהיא אוהבת לגדול בנקיקי הסלע או ואדום לצבעי חסד לבנבנים‪ .‬יש לה נעים מסגול בראש הפרח עד ורוד‬
‫תנועה משלה‪.‬‬
‫ולבן בעליו‪ .‬אלו הצבעים של מזיגת‬
‫בחור קטן בתוכו‪ .‬היא לא מחפשת‬
‫כוס יין קידוש במים שקופים‪ ,‬המתקת‬
‫מרחב עשיר באדמה אלא מסתפקת‬
‫דינים מסגול ואדום לצבעי חסד לבנבנים‪ .‬יש לה תנועה‬
‫במעט ושמחה בחלקה‪ .‬בגלל אופייה הצנוע‪ ,‬מומלץ למי‬
‫משלה‪.‬‬
‫שמגדל רקפת תרבותית בעציץ קטן ורוצה להחליף עציץ‬
‫בזכות בריחתה מצעקה צבעונית‪ ,‬העניק לה הקב"ה כתר‪.‬‬
‫לגדול‪ ,‬שיחפש עציץ כמעט בגודל של הראשון‪ ,‬כי היא‬
‫גם אנחנו כיהודים מרגישים שהיא שייכת ללב שלנו‬
‫אוהבת חיי צמצום‪ .‬אפילו הקור החורפי שהיא אוהבת‬
‫ובחרנו בה כפרח הלאומי שייצג אותנו בסין‪' .‬נפש שפלה‬
‫הוא אקלים מכווץ‪ .‬היא מכונסת בסלע ומגלה לנו עד‬
‫ורוח נמוכה' הם שני סימנים ליהודי מתלמידי אברהם‬
‫כמה סלע אטום הוא בעצם מקור מחיה פורה ומלא ברכת‬
‫אבינו‪ ,‬אך גם תיאור נפשה הצומחת של הרקפת‪ .‬הסימן‬
‫שמים – "הַ םו ִֹציא לְ ָך מַ יִם ִמסור הַ חַ ל ִָמיש"‪.‬‬
‫השלישי הוא 'עין טובה' וגם לתואר זה היא ראויה‪ .‬כי עין‬
‫הפכים משלימים‬
‫שמצליחה לזהות תכונה של ברכה במזיקי חקלאות או‬
‫אורנים ידועים כעצים אכזריים ביותר‪ .‬הם לא יניחו‬
‫בסלע קשה ואפילו באורן אכזר – ראוי לה כתר מלוכה‪.‬‬
‫לצמח לפרוח תחתם‪ ,‬יכסו את האדמה בשכבת מחטי חנק‬
‫סמיכת גאולה לתפילה‬
‫שגם לדעת רבי יהושע בן לוי‪ ,‬הסובר שבתפילת ערבית‬
‫אין לסמוך גאולה לתפילה‪ ,‬בשחרית כן סומכים‪ .‬מה פשר‬
‫הדבר? מדוע יש קשר בין שני חלקים אלו של התפילה?‬
‫האם הכרחי שהגאולה תגיע לפני התפילה?‬
‫רש"י (ד"ה "זה הסומך") מביא שני טעמים אשר מובאים‬
‫בירושלמי‪:‬‬
‫אליה חבה (ד)‬
‫אמר מר‪ :‬קורא קריאת שמע ומתפלל‪ .‬מסייע ליה לרבי‬
‫יוחנן‪ ,‬דאמר רבי יוחנן‪ :‬איזהו בן העולם הבא? זה הסומך‬
‫גאולה לתפלה של ערבית‪ .‬רבי יהושע בן לוי אומר‪:‬‬
‫תפלות באמצע תקנום‪.‬‬
‫וכל שכן דשחרית‪ ,‬דעיקר גאולת מצרים בשחרית הוה‪,‬‬
‫ִש ָראֵ ל" (במדבר לג‪ ,‬ג)‪,‬‬
‫"מ ֻ ָמח ֳַרת הַ ֻ ֶפסַ ח י ְָצא ֻו ְבנֵי י ְ‬
‫כדכתיב‪ִ :‬‬
‫וסמיכת גאולה לתפלה רמזה דוד בספר תהלים‪ ,‬דכתיב‪:‬‬
‫"ה' צו ִֻרי וְ גֹאֲ ִלי" (תהלים יט‪ ,‬טו)‪ ,‬וסמיך ליה‪" :‬י ַַענְ ָך ה' ְ ֻביוֹ ם‬
‫צָ ָרה" (תהלים כ‪ ,‬ב) ‪ .‬ואמרינן בירושלמי (ברכות א‪ ,‬א) ‪ :‬מי‬
‫(ב רכ ו ת ד ‪ ,‬ב )‬
‫הגמרא מביאה מחלוקת האם צריך לסמוך גאולה לתפילה‬
‫בתפילת ערבית או לא‪ .‬מהסבר הגמרא בהמשך מוכח‬
‫‪4‬‬
‫שאינו סומך גאולה לתפלה למה הוא דומה ‪ -‬לאוהבו של‬
‫מלך שבא ודפק על פתחו של מלך‪ ,‬יצא המלך ומצאו‬
‫שהפליג – אף הוא הפליג‪ .‬אלא יהיה אדם מקרב להקדוש‬
‫ברוך הוא אליו‪ ,‬ומרצהו בתשבחות וקלוסין של יציאת‬
‫מצרים‪ ,‬והוא מתקרב אליו‪ ,‬ובעודו קרוב אליו יש לו‬
‫לתבוע צרכיו‪.‬‬
‫הדעת להפסיק את הקש ר‪ .‬מיד לאחר הקרבה שנוצרת‬
‫באמירת השבח‪ ,‬אבוי לו לאדם אם ינתק ויפסיק את‬
‫הרגע שנוצר‪ ,‬בו ה‪-‬לוהים כל כך קרוב אליו‪.‬‬
‫הבית יוסף (או"ח‪ ,‬קיא) מביא בשם ההגהות אשר"י שבשבת‬
‫אין צורך לסמוך גאולה לתפילה‪ ,‬מאחר שהחיוב בסמיכה‬
‫נלמד מסמיכות הפסוקים בתהלים‪ ,‬ומכיוון ששבת אינה‬
‫"יוֹם צָ ָרה"‪ ,‬ממילא מתבטל הצורך לסמוך את תפילת שבת‬
‫לגאולה‪ .‬הבית יוסף חולק על דבריו מפני שלדעתו הלימוד‬
‫מספר תהלים הוא רק אסמכתא לדין הסמיכה‪ ,‬ועוד טוען‬
‫כי אמנם תוכנה של תפילת השבת שונה מתוכנה של‬
‫תפילת החול‪ ,‬אבל בכל זאת שאר דיני התפילה לא שונו‪.‬‬
‫המשנה ברורה על אתר מעיר שטעמו ומקורו של הבית‬
‫יוסף לחילוק הנ"ל‪ ,‬נובע מכך שלדעתו עיקר דין סמיכת‬
‫הגאולה לתפילה נלמד מהטעם השני שמביא רש"י‪ ,‬המשל‬
‫על אוהבו של המלך שדופק על ביתו‪ .‬על פי המשל‪ ,‬לא‬
‫מסתבר שרגע לאחר שהאדם משבח את הקב"ה הוא אינו‬
‫מבקש ממנו את צרכיו‪ ,‬ולפיכך גם בשבת אין להפסיק את‬
‫השיח עם ה' לאחר אמירת השבח‪ ,‬וחייבים להתפלל תכף‬
‫ומיד‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬ניתן לתלות את המחלוקת האם סומכים‬
‫גאולה לתפילה גם בשבת או לא‪ ,‬בשאלה מה הטעם‬
‫העיקרי לדין הסמיכה‪ .‬אם הטעם העיקרי לדין הוא‬
‫הלימוד מתהילים‪ ,‬אין צורך לסמוך את התפילה לגאולה‬
‫הטעם הראשון נלמד מסמיכות שני פסוקים בספר‬
‫תהלים‪ .‬אם מעיינים בפרק י"ט אפשר לראות שאכן הפרק‬
‫כולו דומה לברכות קריאת שמע (ראה טבלה)‪.‬‬
‫דין סמיכת גאולה לתפילה נלמד מסמיכות סיומו של פרק‬
‫צורי וְ גֹ אֲ לִ י"‪ ,‬לפרק כ' שפותח‬
‫י"ט שעוסק בגאולה – "ה' ִ‬
‫בתפילה "יַעַ נְ ָך ה' בְ יוֹם צָ ָרה"‪.‬‬
‫לטעם השני שמביא רש"י יותר מבוארת סיבתה של‬
‫הסמיכות‪ .‬ברכת הגאולה היא אמירת שבחו של הקב"ה‬
‫בפי האדם על כך שגאל את עם ישראל‪ .‬דרך אמירת‬
‫השבח יוצר האדם הפשוט קשר ושיחה עם ‪-‬לוהים‪,‬‬
‫ונמצא בעת רצון לפניו‪ .‬אם דווקא בעת כזו‪ ,‬כשהקב"ה‬
‫פותח בפני האדם פתח לבקש את בקשותיו‪ ,‬האדם אינו‬
‫עושה זאת – הקב"ה יתרחק גם הוא ממנו ולא יחזור‬
‫ויתקרב‪ .‬כלומר‪ ,‬לאחר אמירת שבחו של הקב"ה‪ ,‬אין זה‬
‫מכובד וגם לא הגיוני שהאדם ינתק את הקשר שנוצר עם‬
‫הקב“ ה‪ .‬ברגע מרומם ונעלה כזה‪ ,‬שנמשל לפתיחת הדלת‬
‫ש מ פ ר י ד ה א ת ה א ד ם ה ק ט ן מ ‪-‬לוהיו‪ ,‬לא מתקבל על‬
‫תהלים פרקים יט‪-‬כ‬
‫תחילת הפרק מדברת‬
‫בצבאות השמים המשבחים‬
‫את הקב"ה כהקבלה לברכת‬
‫יוצר המאורות‪.‬‬
‫ב ר כ ו ת קר י א ת שמ ע‬
‫(ב)‬
‫הַ ָשמַ יִם ְמסַ נְ ִרים כְ בוֹד ‪-‬ל‬
‫ומַ עֲ ֵשה י ָָדיו מַ גִיד הָ ָר ִקיעַ ‪.‬‬
‫מאורות נתן סביבות עזו‪,‬‬
‫פ נו ת צבא יו קד ו ש י ם ‪,‬‬
‫רוממי ש‪-‬די תמיד מספרים‬
‫כבוד ‪-‬ל וקדושתו‪.‬‬
‫(ג)‬
‫יוֹם לְ יוֹם יַבִ יעַ אֹ מֶ ר‬
‫וְ ַל ְילָה לְ ַל ְילָה יְחַ וֶה ָדעַ ת‪.‬‬
‫ובטובו מחד ש כל יו ם‬
‫תמיד מעשה בראשית‪.‬‬
‫(ח)‬
‫תו ַֹרת ה' ְת ִמימָ ה ְמ ִשיבַ ת נָפֶ ש‬
‫עֵ דות ה' נֶאֱ מָ נָה מַ ְחכִ ימַ ת נֶ ִתי‪.‬‬
‫נִ עודֵ י ה' י ְָש ִרים ְמ ַש ְםחֵ י לֵב‬
‫ִמ ְצוַ ת ה' בָ ָרה ְמ ִא ַירת עֵ י ָניִם‪.‬‬
‫לשמור ולעשות ולקיים‬
‫את כל דברי תלמוד‬
‫תור ת ך בא הבה‪ .‬והא ר‬
‫עי ני נו ב תור ת ך‪ ,‬ודבק‬
‫לבנו במצותיך‪ ,‬ויחד‬
‫לבבנו לאהבה וליראה את‬
‫שמך‪.‬‬
‫המשך הפרק מדבר על‬
‫חשיבותה של תורת ה' כנגד‬
‫ברכת אהבת עולם‪.‬‬
‫(ט)‬
‫סיום הפרק מביע את‬
‫האמונה בגאולת ה' וכנגדה‬
‫ברכת גאל ישראל‪.‬‬
‫(טו) י ְִהיו לְ ָרצוֹן ִא ְמ ֵרי פִ י וְ הֶ גְיוֹן‬
‫צורי וְ גֹ אֲ לִ י‪.‬‬
‫לִ בִ י לְ פָ נֶיָך ה' ִ‬
‫תחילת פרק כ' מהווה את‬
‫התפילה שמגיעה לאחר‬
‫ברכות קריאת שמע‪.‬‬
‫(א)‬
‫ל ְַמנַסֵ חַ ִמזְ מוֹר לְ ָדוִ ד‪:‬‬
‫(ב)‬
‫יַעַ נְ ָך ה' בְ יוֹם צָ ָרה‬
‫י ְַשגֶבְ ָך ֵשם ‪-‬להי יַעֲ קֹ ב‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ונאמר גאלנו ה' צבא‪-‬ות‬
‫שמו‪ ,‬קדוש ישראל‪ .‬ברוך‬
‫אתה ה' גאל ישראל‪.‬‬
‫תפילת שמונה עשרה‪.‬‬
‫שיעשה זאת דווקא בתפילת ערבית (מה עוד שרש"י אומר‬
‫שעיקר הלימוד הוא לגבי שחרית)‪.‬‬
‫הטור (או"ח‪ ,‬סו) עומד על ההבדל שבין ברכת 'אמת ויציב'‬
‫לברכת 'אמת ואמונה'‪ ,‬ועל כך שהברכה הראשונה נבחרה‬
‫להיאמר דווקא בבוקר והשנייה דווקא בערב‪ .‬הטור‬
‫מסביר שההבדל הבסיסי בין שתי הברכות הוא ש'אמת‬
‫ויציב' עוסקת בגאולת העבר‪ ,‬ו'אמת ואמונה' עוסקת‬
‫בגאולה העתידית‪ .‬לפיכך‪ ,‬הברכה על הגאולה העתידית‬
‫יותר שייכת בלילה המורה על מידת האמונה‪ .‬טעם נוסף‬
‫שמביא הטור הוא שבלילה אנחנו מחזירים את נשמותינו‬
‫לבורא‪ ,‬וחייבים להאמין שיחזיר לנו אותן בבוקר‪ ,‬ולכן‬
‫בלילה יותר שייכת ברכת 'אמת ואמונה'‪ .‬כלומר‪ ,‬על פי‬
‫הטור ברכת 'אמת ואמונה' נאמרת דווקא בלילה‪ ,‬בבחינת‬
‫"לְ הַ גִיד בַ ב ֶֹקר חַ ְסדֶ ָך וֶאֱ מונ ְָתָך בַ לֵילוֹת" (תהלים צב‪ ,‬ג)‪.‬‬
‫הבן איש חי מסביר על פי דברים אלו את הסיבה לכך‬
‫שמאמר הגמרא בבבלי נאמר דווקא על הלילה‪:‬‬
‫בזמן שלא מבקשים בקשות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם עיקר‬
‫הטעם הוא המשל על אוהבו של המלך – גם כאשר אין‬
‫לאדם צרות שעליו להתפלל עבורן‪ ,‬חייב הוא להתפלל‬
‫בסמיכות לאמירת הגאולה‪.‬‬
‫אם נדייק את ההבדל בין שני הטעמים‪ ,‬נבחין בכך‬
‫שמדובר בהבנות שונות של מהות הדין‪ .‬אפשרות אחת‬
‫להבין היא שהדין מחייב להקדים אמירת גאולה לפני‬
‫שניגשים להתפלל‪ ,‬ואפשרות שנייה היא שהדין הוא‬
‫שחייבים להתפלל לאחר אמירת גאולה‪ .‬לפי האפשרות‬
‫הראשונה‪ ,‬הסיבה לסמיכות היא שאי אפשר להתפלל‬
‫לפני שמשבחים את הקב"ה‪ ,‬ולכן כאשר אין צורך‬
‫בתפילה‪ ,‬למשל בשבת‪ ,‬אין צורך לסמוך גאולה לתפילה‪.‬‬
‫לפי האפשרות השנייה‪ ,‬הסיבה היא שלאחר אמירת‬
‫גאולה ושבח חייבים להתפלל כדי לא להפסיק את‬
‫הקישור שנוצר בין האדם לקב"ה‪ ,‬ואין הבדל בין תפילת‬
‫השבת לחול‪.‬‬
‫אפשר לתלות שתי הבנות אלו בהבדל בין לשון הבבלי‬
‫ללשון הירושלמי‪ .‬כשמעיינים בדברי הירושלמי רואים‬
‫שלשונו המקורית שונה מעט מציטוטו של רש"י‪:‬‬
‫"איזהו בן העולם הבא? זה הסומך גאולה לתפילה של‬
‫ערבית" – י"ל מאי רבותא דתפלת ערבית לענין זה? ונ"ל‬
‫בס"ד דידוע תפילת שחרית כנגד בית ראשון שהיה בזכות‬
‫אברהם‪ ,‬ותפלת מנחה כנגד בית שני שהיה בזכות יצחק‪,‬‬
‫תכף לגאולה תפילה‪ " :‬י ְִהי ֻו ְל ָרצוֹ ן ִא ְמ ֵרי ִפי"‪ ,‬מה כתיב‬
‫ערבית כנגד בית שלישי שיהיה בזכות‬
‫בתריה? "י ַַענְ ָך ה' ְ ֻביוֹ ם צָ ָרה"‪ ...‬אמר רבי‬
‫יעקב אע"ה בב"א‪ .‬לכך הסומך גאולה‬
‫אמי‪ :‬כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה דרך אמירת השבח יוצר האדם‬
‫לתפילה של ערבית מורה שהוא בוטח‬
‫– למה הוא דומה? לאוהבו של מלך‬
‫הפשוט קשר ושיחה עם ‪-‬לוהים‪,‬‬
‫בגאולה העתידית ויש לו אמונה בזה‬
‫שבא והרתיק על פתחו של מלך‪ .‬יצא‬
‫ונמצא בעת רצון לפניו‪ .‬אם‬
‫ָ‬
‫שיתקיים לעתיד ִ ֻ‬
‫אתך מֵ אֶ ֶרץ‬
‫"כימֵ י צֵ ְ‬
‫לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג‪,‬‬
‫דווקא בעת כזו‪ ,‬כשהקב"ה פותח‬
‫ִמ ְצ ָריִם ַא ְראֶ ֻנ ֻו נִ ְפלָ א וֹ ת " ( מ י כ ה ז ‪ ,‬ט ו ) ‪,‬‬
‫עוד הוא הפליג‪.‬‬
‫בפני האדם פתח לבקש את‬
‫ואע"פ שרואה הגלות נתארך אינו‬
‫(ברכות א‪ ,‬א) בקשותיו‪ ,‬האדם אינו עושה זאת‪,‬‬
‫מתייאש כאותם הבורים שהם‬
‫לשונו של הבבלי כמו שראינו היא‪ :‬הקב"ה יתרחק גם הוא ממנו ולא‬
‫מתייאשים מחמת אורך הגלות‪ ,‬ולכך‬
‫"הסומך גאולה לתפלה"‪ .‬מלשון זו משמע‬
‫יחזור ויתקרב‪.‬‬
‫שכרו גדול יותר מהסומך גאולה לתפלה‬
‫שעיקר דין הסמיכה הוא להקדים גאולה‬
‫של שחרית שהוא סומך על זמן שכבר‬
‫לפני שניגשים להתפלל‪ :‬מי שניגש‬
‫עבר ונעשה‪ ,‬ולזה קראו בן עוה"ב מפני שזה נוגע לאמונה‬
‫להתפלל ולבקש בקשות‪ ,‬מחויב להקדים דברי גאולה‬
‫ועוה"ב ג"כ תלויה באמונה‪.‬‬
‫ושבח‪ .‬לעומת זאת מדברי הירושלמי‪" :‬תכף ל גאולה‬
‫תפילה" משמע שעיקר דין הסמיכה הוא החובה להתחיל‬
‫ולהתפלל תכף ומיד לאחר אמירת הגאולה‪ .‬מההבדל בין‬
‫לשונות אלו‪ ,‬נובעת החקירה האם עיקר דין הסמיכה הוא‬
‫דין בגאולה או דין בתפילה‪ ,‬ומכאן נובעת המחלוקת האם‬
‫בשבת סומכים גאולה לתפילה או לא‪.‬‬
‫נפקא מינא נוספת היכולה להיות שייכת לחקירה הנ"ל‪,‬‬
‫היא השאלה האם סמיכת גאולה לתפילה שייכת ומחויבת‬
‫גם בערבית שהיא תפילת רשות‪ .‬אם אנחנו מבינים‬
‫שעיקר הדין הוא בגאולה‪ ,‬בתפילת ערבית אין צורך‬
‫לסמוך את התפילה לגאולה‪ ,‬מכיוון שאין חיוב להתפלל‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬אם אומרים שהדין הוא בתפילה‪ ,‬אז גם כאשר‬
‫התפילה היא רשות‪ ,‬אי אפשר להתפלל ללא הקדמת‬
‫גאולה‪.‬‬
‫שאלה מעניינת אחרת היא מדוע רבי יוחנן שסבור שדין‬
‫זה נכון הן בשחרית והן בערבית‪ ,‬מתבטא בשבחו של מי‬
‫(ב ן יה ו י דע ‪ ,‬ב ר כ ו ת ד ‪ ,‬ב )‬
‫נמצאנו למדים מדבריו של הבן איש חי‪ ,‬כי רבי יוחנן‬
‫משבח את הסומך גאולה לתפילה דווקא בערבית ולא‬
‫בשחרית‪ ,‬משום שבייחוד בתפילה זו מראה הסומך גאולה‬
‫לתפילה על אמונתו הגדולה‪ .‬דווקא לאחר דברו על‬
‫הגאולה העתידית‪ ,‬הוא מיד מתחיל בתפילתו‪ ,‬מה שמראה‬
‫על אמונתו בגאולה שתבוא‪ .‬בתפילת שחרית אין‬
‫משמעות מיוחדת להתפלל לאחר שמזכירים את גאולת‬
‫העבר‪ .‬דווקא בערבית סמיכות התפילה לגאולה מראה על‬
‫האמונה הגדולה של האדם‪ .‬לכן מי שמראה על מידת‬
‫האמונה הגדולה שלו‪ ,‬הוא הזוכה להיות מבאי העולם‬
‫הבא שתלוי גם הוא באמונה‪ .‬רבי יוחנן דיבר דווקא על‬
‫המתפלל תפילת ערבית‪ ,‬מכיוון שמאמין גדול כמוהו‪,‬‬
‫שמחבר את הגאולה העתידית לתפילתו‪ ,‬הוא הזוכה לחיי‬
‫העולם הבא‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫צמד המילים "תורת אמך" מוזכר אך ורק פעמיים בכל‬
‫סוכת עורו של לוויתן‬
‫התנ"ך‪ ,‬בשני המקומות שהזכרנו‪ .‬המילה "גרגרותיך"‬
‫ישראל מאיר סבתו (ג)‬
‫מופיעה רק פעמיים נוספות בכל התנ"ך מלבד הפעמיים‬
‫שהזכרנו‪ .‬ניתן אם כן לראות בבירור שיש קשר בין‬
‫אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן‪ :‬עתיד הקב"ה לעשות‬
‫הפסוקים בפרק א לפסוקים בפרק ו‪ .‬הקשר אינו קשר‬
‫שכֻ וֹ ת‬
‫סוכה לצדיקים מעורו של לויתן‪ ,‬שנאמר‪" :‬הַ ְת ַמ ֻ ֵלא ְב ֺ‬
‫לשוני‪ -‬סגנוני בלבד‪ ,‬אלא בעיקר קשר מהותי‪ :‬הפסוקים‬
‫עוֹ רוֹ " (איוב מ‪ ,‬לא)‪ .‬זכה ‪ -‬עושין לו סוכה‪ ,‬לא זכה ‪ -‬עושין‬
‫מתארים את דרך שמירת התורה ואת השכר שמקבל‬
‫לו צלצל‪ ,‬שנאמר‪ " :‬ו ְֻב ִצ ְלצַ ל דָֻ גִ ים רֹאשוֹ " (שם) ‪ .‬זכה ‪-‬‬
‫האדם כתוצאה משמירת התורה בתיאור זהה‪ ,‬כדי ללמד‬
‫עושין לו צלצל‪ ,‬לא זכה ‪ -‬עושין לו ענק‪ ,‬שנאמר‪" :‬וַעֲ נ ִָקים‬
‫ששכר זה אינו חיצוני למעשה השמירה עצמו‪.‬‬
‫ְלג ְַר ְ ֻגר ֶֹת ָ‬
‫‬‫יך" (משלי א‪ ,‬ט) ‪ .‬זכה ‪ -‬עושין לו ענק‪ ,‬לא זכה‬
‫נעבור לעיין בפסוקים שמצטט ר' יוחנן מפרק מ' בספר‬
‫ָ‬
‫עושין לו קמיע‪ ,‬שנאמר‪" :‬וְ ִת ְק ְש ֶר ֻנ ֻו ְלנַעֲ רוֹ ֶתיך" (איוב מ‪ ,‬כט)‪.‬‬
‫איוב‪ .‬פסוקים אלה מתארים באריכות את הלוויתן כיצור‬
‫והשאר פורסו הקב"ה על חומות ירושלים וזיוו מבהיק מסוף‬
‫גדול ובעל עצמה מרובה‪ .‬נעיין תחילה בפסוק שמופיע‬
‫ַה‬
‫העולם ועד סופו‪ ,‬שנאמר‪" :‬וְ הָ ְלכ ֻו גוֹ יִם ְלאוֹ ֵר ְך ו ְֻמלָ ִכים ְל ֹנג ֻ‬
‫ראשון בדברי ר' יוחנן‪ ,‬אף שמופיע מאוחר יותר בפרק‪:‬‬
‫ְ‬
‫ז ְַרחֵ ך" (ישעיהו ס‪ ,‬ג)‪.‬‬
‫"הַ ְתמַ לֵא בְ שֺ כוֹת עוֹר ֹו ובְ ִצלְ צַ ל ָדגִים רֹאשוֹ"‪.‬‬
‫ר' יוחנן דורש את הפסוק ואומר שמעור הלוויתן תעשה‬
‫(בבא בתרא עה‪ ,‬א)‬
‫בעתיד סוכה‪ ,‬ומראשו יעשה צלצל‪ ,‬שעל‬
‫פי הרשב"ם במסכת בבא בתרא (עה‪ .‬ד"ה‬
‫במבט ראשון דברי ר' יוחנן אינם מובנים‪ .‬איוב חושב שכיוון שהוא טוב‬
‫"סוכה") פירושו "סיכוך בלא מחיצות"‪ .‬אך‬
‫מה הקשר בין הצדיקים ובין עור‬
‫בסך הכול‪ ,‬לא מגיע לו לקבל מפשוטו של מקרא נראה לכאורה שלא‬
‫הלוויתן? מדוע נזכרו כאן שני פסוקים‬
‫ייסורים‪ .‬בתיאור הלוויתן ה'‬
‫כך‪ ,‬ואכן המפרשים על איוב פירשו‬
‫שכלל לא מופיעים בספר איוב‪ ,‬וכלל לא‬
‫עונה לו שהשכר שניתן לאדם ב צ ו ר ה א ח ר ת א ת ה מ י ל י ם " שֺ כוֹת "‬
‫מדברים על הלוויתן‪ ,‬ומה הקשר בין‬
‫אינו חיצוני למעשיו‪ ,‬ובכדי‬
‫ו " ִצלְ צַ ל " ‪ .‬כ ך פ י ר ש ל ד ו ג מ ה ב ע ל‬
‫הצדיקים לבין ירושלים לעתיד לבוא? אך‬
‫לזכות להשגחה עליו להתקרב המצודות‪:‬‬
‫אם נעיין לעומק נראה שדברי ר' יוחנן‬
‫לה' בהשגת מושכלות ולא "רק"‬
‫"בשכות" ‪ -‬מל' סכין ועם היא בשי"ן וכן‬
‫מסתירים בתוכם רעיון עמוק‪.‬‬
‫ָ‬
‫במעשים טובים‪ ,‬ועל ידי כך‬
‫ש ִ ֻכין ְ ֻבל ֶֹעך" (משלי כג‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫ש ְמ ֻ ָת ַ‬
‫"וְ ַ‬
‫הפסוק הבולט ביותר בחוסר ההקשר שלו‬
‫יהיה מושגח יותר‪ .‬ההשגחה‬
‫ו"בצלצל" ‪ -‬הוא שם כלי מכלי הצדיה‬
‫לשאר דברי ר' יוחנן הוא הפסוק ממשלי‬
‫נובעת מההתקרבות לה'‪,‬‬
‫אשר בו יוצלל וישקע ראש הדג והוא‬
‫"וַ עֲ נ ִָקים לְ ג ְַר ְגר ֶֹתיָך"‪ .‬אם נעיין בפסוק זה‬
‫בהקשרו‪ ,‬נראה שהוא המפתח להבנת והשכר על המעשים של האדם‬
‫מל ש ון "צָ לֲל ֻו ַֻכע וֹ פֶ ֶרת" ( ש מ ו ת ט ו ‪ ,‬י )‬
‫אינו חיצוני להם‪.‬‬
‫שר"ל נשקעו בעומק‪.‬‬
‫דברי ר' יוחנן‪:‬‬
‫ְש ַמע ְ ֻבנִ י מ וֻסַ ר ָא ִבי ָך וְ ַאל ִֻת ֻטֹש ֻתוֹ ַרת‬
‫ִא ֻ ֶמ ָך‪:‬‬
‫בצורה דומה פירשו גם האבן עזרא‪ ,‬הרלב"ג והמלבי"ם‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬אם נעיין בפסוק כב באותו הפרק‪ ,‬נראה שיש‬
‫בסיס לפירושו של ר' יוחנן‪" :‬יְסֺ כֺהו צֶ אֱ לִ ים ִצלֲל ֹו יְסֺ בוהו‬
‫עַ ְרבֵ י נָחַ ל"‪.‬‬
‫בפסוק זה‪ ,‬המתאר את "בהמות" – יצור גדול ועצמתי גם‬
‫ו"צלְ צַ ל"‪:‬‬
‫הוא – מופיעות שתי מילים דומות ל"שֺ כוֹת" ִ‬
‫ו"צלֲלוֹ"‪ .‬המפרשים על אתר מסבירים שהכוונה‬
‫"יְסֺ כֺהו" ִ‬
‫אכן לסוכה ולצל‪.‬‬
‫רש"י בפירושו ל"צלצל" מתייחס לנקודה שיש כאן שתי‬
‫משמעויות שונות ומבאר שהפסוק משתמש בדרך של כפל‬
‫לשון‪ ,‬בכך שמתאר את הצל שעושים מראש הדג בשמו‬
‫של הכלי שצדים בו את הדג‪ .‬ניתן להמשיך ולפרש בצורה‬
‫דומה גם לגבי הסוכה‪ .‬על פי מה שהסברנו לעיל בפירוש‬
‫הדרשה של "ענקים לגרגרותיך"‪ ,‬ניתן להבין שעור הלוויתן‬
‫משמש כמשל‪ :‬הפסוק משתמש באותה מילה כדי לתאר‬
‫ֹאש ָך וַעֲ נ ִָקים ְלג ְַר ְ ֻגר ֶֹת ָ‬
‫יך‪:‬‬
‫ִ ֻכי ִלוְ יַת חֵ ן הֵ ם ְלר ֶ‬
‫(משלי א‪ ,‬ח‪-‬ט)‬
‫הפסוקים מתארים כאן את הערך הרב שבשמירת התורה‬
‫בצורה של תכשיט‪ ,‬ענק‪ ,‬הנענד על הצוואר‪ ,‬הגרגרת‪ .‬שני‬
‫הפסוקים הללו מזכירים קטע אחר המופיע גם הוא בספר‬
‫משלי‪:‬‬
‫נְ צֹר ְ ֻבנִ י ִמ ְצוַת ָא ִב ָ‬
‫יך וְ ַאל ִֻת ֻטֹש ֻתוֹ ַרת ִא ֻ ֶמ ָך‪:‬‬
‫ָק ְש ֵרם ַעל ִל ְ ֻב ָך ָת ִמיד ָענְ ֵדם ַעל ֻג ְַר ְ ֻגר ֶֹת ָך‪:‬‬
‫ְ ֻב ִה ְתהַ ֻ ֶל ְכ ָך ֻ ַתנְ חֶ ה א ָֹת ְך ְ ֻב ָש ְכ ְ ֻב ָך ִֻת ְשמֹר ָעלֶ ָ‬
‫יך ַוה ֲִקיצוֹ ָת ִהיא‬
‫ְת ִשיחֶ ָך‪:‬‬
‫(משלי ו‪ ,‬כ‪-‬כב)‬
‫‪7‬‬
‫"שפְ עַ ת גְמַ לִ ים ְתכַןֵ ְך בִ כְ ֵרי ִמ ְדיָן וְ עֵ יפָ ה ֺכלָם‬
‫ותשורות‪ִ :‬‬
‫ִמ ְשבָ א ָיבֹאו זָהָ ב ולְ ב ֹונָה י ִָשאו"‪ " ,‬כָל צֹאן ֵק ָדר י ִָעבְ צו לְָך‬
‫אֵ ילֵי נְ בָ יוֹת י ְָש ְרתונְֶך"‪" ,‬כ ְַסנָ ם וזְ הָ בָ ם ִא ָתם"‪ ,‬וכו'‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫התשורה שירושלים תקבל אינה חיצונית למעשים שלה‪,‬‬
‫אלא נובעת מתוך ההובלה שלה את העולם על ידי‬
‫מעשיה הטובים‪.‬‬
‫ניתן לומר שר' יוחנן מפרש שזו גם תשובת ה' לאיוב‪.‬‬
‫הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ג‪ ,‬כב) מעיר שהפסוקים‬
‫ירא ‪-‬להים וְ סָ ר מֵ ָרע" (איוב‬
‫כ"תם וְ י ָָשר וִ ֵ‬
‫מתארים את איוב ָ‬
‫א‪ ,‬א) ‪ ,‬אך לא כחכם‪ .‬על פי זה מסביר הרמב"ם‪ ,‬בהתאם‬
‫להשקפתו בהשגחה‪ ,‬שהייסורים שקיבל איוב נבעו מכך‬
‫שלא היה קרוב לה' בהשגת המושכלות‪ ,‬ורק הקרוב לה'‬
‫הוא שמושגח על ידו‪.‬‬
‫לפי דברי הרמב"ם הללו ניתן להבין את תשובת ה' לאיוב‬
‫כפי שהסברנו את דברי ר' יוחנן‪ :‬איוב חושב שכיוון שהוא‬
‫טוב בסך הכל‪ ,‬לא מגיע לו לקבל ייסורים‪ .‬בתיאור‬
‫הלוויתן ה' עונה לו שהשכר שניתן לאדם אינו חיצוני‬
‫למעשיו‪ ,‬ובכדי לזכות להשגחה עליו להתקרב לה' בהשגת‬
‫מושכלות ולא "רק" במעשים טובים‪ ,‬ועל ידי כך יהיה‬
‫מושגח יותר‪ .‬ההשגחה נובעת מההתקרבות לה'‪ ,‬והשכר‬
‫על המעשים של האדם אינו חיצוני להם‪.‬‬
‫את הכלים שצדים בהם את הלוויתן וכדי לתאר את‬
‫ההנאה שמקבלים מן הלוויתן בסופו של דבר‪ .‬ובנמשל‪:‬‬
‫השכר שמקבלים משמירת התורה קשור באופן מהותי‬
‫לעמל שיש בשמירתה‪ .‬לפי הבנה זו‪ ,‬כשרבי יוחנן אומר‬
‫"עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לוויתן"‬
‫הוא לא בא ללמד מהו השכר הניתן לצדיקים לעתיד‬
‫לבוא‪ ,‬אלא מה אופיו של שכר זה – שכר שאינו חיצוני‬
‫לקיום המצוות‪.‬‬
‫גם הפסוק הבא שמופיע בדברי ר' יוחנן מתפרש באופן‬
‫דומה‪" :‬הַ ְת ַשחֶ ק ב ֹו כ ִַסנוֹר וְ ִת ְק ְש ֶרמו לְ נַעֲ ר ו ֶֹתיָך"‪ .‬ומסביר‬
‫בעל המצודות‪:‬‬
‫וְ ִת ְק ְש ֶר ֻנ ֻו ‪ -‬וכי תקשור אותו לבל יברח ותמסור אותו‬
‫לנערותיך לשחק בו כאשר יעשו בצפור קטן‪.‬‬
‫השמירה על הלוויתן שמתבטאת בפסוק בקשירתו‬
‫לנערות‪ ,‬מתפרשת גם כשמירת הנערות על ידי הקשירה‬
‫(הקמע המוזכר בדברי ר' יוחנן הוא ביטוי לשמירה)‪.‬‬
‫כעת קל להבין גם את הפסוק האחרון שמביא ר' יוחנן‪:‬‬
‫ומלָכִ י ם לְ נֹ גַה ז ְַרחֵ ְך‪ .‬כ ל פ ר ק ס '‬
‫וְ הָ לְ כ ו ג ֹויִם לְ א ו ֵֹרְך ְ‬
‫בישעיהו מדבר על היחס בין ירושלים לשאר העולם‬
‫לעתיד לבוא‪ :‬ירושלים תשמש כמקור האור שכל העולם‬
‫ילך בעקבותיו‪ ,‬וכתוצאה מכך היא תקבל מ תנו ת‬
‫מספר האותיות ומבטאן הנכון‬
‫חקירה במבטא לשון הקודש והלכותיה‬
‫אברהם שבות‬
‫‪2‬‬
‫כתב רבינו סעדיה גאון בפירושו לספר יצירה‬
‫ב) שיש בלשון הקודש כ"ב אותיות יסודיות והוסיף עליהן‬
‫את שבע הכפולות ‪ -‬בג"ד כפר"ת‪ ,‬אשר מבטאן משתנה‬
‫כאשר הן דגושות‪ .‬ראינו שהוא ספר את האותיות הללו‬
‫כארבע עשרה אותיות‪ ,‬ולא מנה עם השבע המקוריות את‬
‫הש' שהיא בעלת שני מבטאים (ש‪-‬שֹ)‪ .‬משמע מזה שהוא‬
‫מונה רק אותיות בעלי מבטא (צליל) שונה‪ ,‬ולכן הש'‪,‬‬
‫שיש לנו אות השווה לה (ס')‪ ,‬לא מנאה כאות בעלת‬
‫מבטא כפול‪ .‬נמצאנו למדים שמלבד השין השמאלית‬
‫והסמך אין אות בלשון הקודש הדומה לחברתה‪ .‬וכאשר‬
‫נוסיף את שבעת המבטאים הכפולים של אותיות בג"ד‬
‫כפר"ת לכ"ב האותיות היסודיות‪ ,‬נמצא שיש עשרים‬
‫ותשע אותיות בעלות מבטא שונה אחת מן השניה‪.‬‬
‫כמו שהעיד רס "ג על כ"ט המבטאים השו נים של‬
‫האותיות‪ ,‬כך העיד גם ר' דונש בן תמים הבבלי (שחי‬
‫בתקופת רס"ג אבל לא הכיר אותו או את כתביו) בפירושו‬
‫לספר יצירה‪ .‬עוד הוסיף שמלבד ב' רפויה‪ ,‬ג' דגושה ופ'‬
‫דגושה‪ ,‬מבטאן של כל האותיות בעברית – וביניהן‪ :‬ו'‪ ,‬ח'‪,‬‬
‫ט'‪ ,‬ע'‪ ,‬צ'‪ ,‬ק'‪ ,‬ג' רפויה‪ ,‬ד' רפויה ות' רפויה – שווה בדיוק‬
‫לערבית‪ ,‬ולא כמו מבטאן החדש והמשובש בעברית‬
‫המודרנית ובפי רוב ככל יהודי אשכנז אשר גלו מגולה‬
‫(פרק ב‪ ,‬משנה‬
‫(א)‬
‫מה נורא המצב הזה‪ ,‬אשר בימינו לשון אבותינו הולכת‬
‫ונעלמת מחמת המוני השיבושים בפינו בנוגע למבטא‬
‫המודרני הנפוץ אצל רוב ככל היהודים דוברי העברית‪.‬‬
‫חקירה טובה תגלה שלא כך דיברו אבות אבותינו לפני‬
‫הגלות המרה והארוכה‪ .‬רוב השיבושים אינם אלא‬
‫המצאות חדשות שלא היו מעולם‪ ,‬והשתרשו רק לפני‬
‫‪1‬‬
‫מאות שנים בודדות‪ .‬אנו‪ ,‬המכירים בחשיבות העבר‬
‫ובדביקות במסורת האמיתית‪ ,‬חייבים להכיר בשיבושים‬
‫האלו‪ ,‬לעקרם משפתינו ולשים במקומם את המבטא‬
‫הנכון הקדום‪ ,‬כפי שהיה לפני גלותנו וכמו שפסקו חז"ל‬
‫כמו שנבאר לקמן‪.‬‬
‫דבר גדול עשה אליעזר בן‪-‬יהודה בהחיותו את לשון‬
‫אבותינו‪ ,‬שפת אימנו‪ ,‬אשר מדוברת עד ימינו בארץ‬
‫ירושתנו‪ .‬אולם השֹם ליבו ומטה את אזנו לדברים‪ ,‬ישאל‬
‫בלשונו עד כמה דברים אלו תמוהים‪ .‬אפשר במבטא‬
‫לשוננו החדשה נשאר שריד מלשוננו הקדומה בטהרתה?‬
‫התועיל חקירה בספרים לגלות הנסתרים‪ ,‬ולהחזיר עטרה‬
‫ליושנה?‬
‫וביססנו רוב מאמר זה עליהם‪ .‬ועיין גם ב'קונטרסים לענייני לשון‬
‫עברית' שנה שניה עמוד ‪ 76‬בדברי מר חנוך ילון‪ ,‬ובחוברת "אור‬
‫התורה" תמוז תשל"ב לפרופסור מאיר מדן‪ ,‬מזכיר האקדמיה ללשון‬
‫העברית‪ ,‬ותראה שגם הבלשנים והאקדמיה ללשון עברית מסכימים‬
‫עם דברינו בנוגע למספר האותיות ומבטאן הנכון‪.‬‬
‫‪" .1‬זְ כֹר יְמ וֹת ע ֹולָם" (דברים לב‪ ,‬ז) ‪" ,‬מעשה אבות סימן לבנים" (רמב"ן‬
‫בראשית כו‪ ,‬כט)‪.‬‬
‫‪ .2‬ראיות רבות למבטא האותיות והתנועות כפי שהיו בפי אבות‬
‫אבותינו לפני הגלות ניתנו בהרחבה בספר "שפת אמת" לר' בנציון‬
‫הכהן‪ ,‬אשר לקחנו הרבה מדבריו‪ ,‬לפעמים רק בשינוים קטנים‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫תאמר שכוונת התפילה היא העיקר והבורא מבין לשון‬
‫הנברא‪ ,‬אשיבך ממה שכתוב במדרש‪:‬‬
‫לגולה והושפעו מהשפות הזרות המדוברות באותן‬
‫ארצות‪.‬‬
‫ועוד יש לנו ללמוד מבטא האותיות הנכון מכתבי ידם של‬
‫כל הגאונים והראשונים שכתבו ספרים בערבית באותיות‬
‫עבריות‪ ,‬והוסיפו נקודה על כל אות שמבטאה בערבית‬
‫אינו כמו בעברית‪ ,‬ואילו האותיות השוות לערבית –‬
‫כתבו אותן בלי להוסיף שום נקודה‪ .‬מכאן ראיה חזקה‬
‫מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות‪ ,‬שכולם בדעה אחת‬
‫שהאותיות העבריות שוות לאותיות בערבית מלבד ב'‬
‫רפויה‪ ,‬ג' דגושה ופ' דגושה‪ ,‬שמעליהן הוסיפו נקודות‪.‬‬
‫ואיך אנחנו‪ ,‬קטנים שבקטנים‪ ,‬נעלים עינינו מדברים אלו‬
‫אשר אמיתתם מוסכמת אצל מרנן ורבנן ראשונים‬
‫וגאונים וביניהם גדול חכמי הלשון‪ ,‬הבלשן הראשון‪ ,‬רבינו‬
‫סעדיה גאון?‬
‫וְ ִדגְ לוֹ ָעלַ י ַאהֲבָ ה – אמר רבי אחא‪ :‬עם הארץ שקורא‬
‫לאהבה איבה‪ ,‬כגון 'ואהבת' – 'ואייבת'‪ ,‬אומר הקב"ה‪:‬‬
‫ודלוגו עלי אהבה‪ .‬אמר רבי יששכר‪ :‬תינוק שקורא למשה‬
‫שה לאהרן ַאה ֲַרן לעפרן ֶע ְפ ַרן‪ ,‬אמר הקב"ה‪ :‬וליגלוגו עלי‬
‫ַמ ֶ‬
‫אהבה‪.‬‬
‫(שיר השירים רבה‪ ,‬ב‪ ,‬ד)‬
‫לא נאמר שהכוונה מספיקה בלי לדקדק אלא בתינוק ועם‬
‫הארץ שאינם יודעים או יכולים לקרוא על פי ההלכה‪ ,‬אך‬
‫בוודאי שלא נאמר על תלמיד חכם‪ ,‬וכל שכן על אדם גדול‬
‫בתורה שלומדים ממנו העם‪ ,‬שבוודאי צריך להקפיד‬
‫לקרוא כהלכה שלא יהיה מכשיל את הרבים‪ .‬ומי‬
‫שמדקדק במצוות וקונה אתרוג ולולב מהודרים על פי כל‬
‫הגדרת הדקדוק והחיוב לדקדק‬
‫הדעות‪ ,‬איך יזלזל בכבוד בוראו ולא‬
‫ידקדק להתפלל אליו בלשון נקיה‬
‫עתה נדון בחיוב לדקדק בתפילה‪,‬‬
‫בקריאת התורה ובלימוד‪ .‬ראשית יש דבר גדול עשה אליעזר בן‪-‬יהודה וטהורה כהלכה? ומי שאבותיו אנוסים‬
‫ל ב ר ר מ ה נ ח ש ב " ל ד ק ד ק " ‪ .‬כ ת ב בהחיותו את לשון אבותינו‪ ,‬שפת היו ולא ידעו לקרוא כהלכה‪ ,‬היה זה‬
‫אימנו‪ ,‬אשר מדוברת עד ימינו‬
‫מחמת שלא היה להם ממי ללמוד‬
‫הרמב"ם בפירוש המשנה (ברכות ב‪ ,‬ג)‬
‫ליבו‬
‫השם‬
‫ארבעה כללים יסודיים בדקדוק שחובה בארץ ירושתנו‪ .‬אולם ׁ‬
‫ו"אנוס רחמנא פטריה"‪ .‬כן כתב היעב"ץ‬
‫ומטה את אזנו לדברים‪ ,‬ישאל‬
‫בסדורו בית יעקב (סולם בית ‪-‬ל דף י"ד ע"ב)‬
‫להקפיד עליהם בכדי לצאת ידי חובה‪:‬‬
‫על עצמו‪ ,‬שהצטער מאוד שאין לו ממי‬
‫בלשונו עד כמה דברים אלו‬
‫א‪ .‬הבחנה בין שווא נע לנח‪ .‬ב‪ .‬הבחנה‬
‫ללמוד את מבטאה האמיתי של ת'‬
‫תמוהים‪ .‬אפשר במבטא לשוננו‬
‫בין תנועה גדולה לקטנה‪ .‬ג‪ .‬דיוק‬
‫רפויה‪ .‬אבל היום שאפשר בקלו ת‬
‫בקריאת האותיות ‪ -‬שלא להחליף אות‬
‫החדשה נשאר שריד מלשוננו‬
‫אחת בשנייה או באות זרה‪ .‬ד‪ .‬דיוק הקדומה בטהרתה? התועיל חקירה ללמוד כל האותיות במבטאן הנכון‬
‫בקריאת רווח בן הדבקים‪ .‬ובמשנה בספרים לגלות הנסתרים‪ ,‬ולהחזיר מהעדות שרגילות בהן‪ ,‬איך יזלזל אדם‬
‫במצוות ובכבוד ה' יתברך ולא יקפיד‬
‫תורה (קריאת שמע ב‪ ,‬ט) הוסיף כלל נוסף‪:‬‬
‫עטרה ליושנה?‬
‫בדבר שפעמים יכול לבוא אף לידי‬
‫שלא ירפה הדגש או ידגיש הרפה‪ .‬וכעין‬
‫חירוף וגידוף‪ ,‬כגון באמירת "אני בא‬
‫זה כתבו המדקדקים הראשונים‪.‬‬
‫לחלות פני המלך ולעבדו" בכ' במקום ח'‪ ,‬ובא' במקום‬
‫ושמא תטען שנצטוינו לדקדק בקריאת שמע בלבד‪ ,‬על זה‬
‫ע' (לכלות ולאבדו)?! כיוצא בזה‪ ,‬אותם שמבטאים ו' כמו‬
‫פסק הטור‪" :‬ולא בקריאת שמע בלבד‪ ,‬אף בפסוקי דזמרה‬
‫ב' רפויה – למה מתכוונים באמירתם "קוה אל ה"‪ ,‬או "כי‬
‫ובתפלה [חייב לדקדק]" (או"ח סא)‪ .‬וכן פסק השו"ע שצריך‬
‫לישועתך קוינו וציפינו"‪ ,‬וכן "כל קוֶיָך לא יבושו"? הלא‬
‫לדקדק גם בפסוקי דזמרה ובתפילה‪ ,‬ובהג"ה שם הוסיף‬
‫הם ח"ו כאילו מקללים את ה' כיוון ש"קוה" הנאמר בב'‬
‫בשם הבית יוסף שגם בקריאת התנ"ך צריך לדקדק (סא‪,‬‬
‫רפויה הוא כמו "ויקב" מלשון קללה‪ ,‬כפי שראינו "וַ ִי ֹעב בֶ ן‬
‫כב)‪.‬‬
‫הָ ִא ָשה הַ י ְִש ְראֵ לִ ית אֶ ת הַ ֵשם וַ י ְַקלֵל " (ויקרא כד‪ ,‬יא) ‪ ,‬וכן‬
‫כמו כן‪ ,‬הגמרא במגילה (כד‪ ).‬מספרת על אנשי בית שאן‬
‫"וְ נֹ ֵקב ֵשם ה' מוֹת יומָ ת" (ויקרא כד‪ ,‬טז)‪ .‬האם לחרף ולגדף‬
‫וחיפה שמחליפין א' בע' וע' בא'‪ ,‬ופוסקת שלא ישאו‬
‫באנו או להתפלל ולחנן לפני בוראנו?‬
‫כפיהם ולא יעברו לפני התיבה‪ .‬וכך פסק הרמב"ם‪" :‬הָ ִעלֵג‬
‫חשיבות לימוד הדקדוק‬
‫כגון מי שקורא לאל"ף עי"ן או לעי"ן אל"ף וכל מי שאינו‬
‫יכול להוציא את האותיות כתיקונן – אין ממנין אותו‬
‫צא ולמד מה שאמרו בעירובין (נג‪ ).‬על בני ארץ יהודה‬
‫שליח ציבור" (תפילה ונשיאת כפים ח‪ ,‬יב)‪ .‬ולקמן (טו‪ ,‬א) כתב‬
‫שהקפידו לדקדק בלשונם ונתקיימה תורתם בידם‪ ,‬לעומת‬
‫שהעילג אינו נושא כפיו‪ ,‬וכן נפסק להלכה בטור ובשו"ע‬
‫יהודי הגליל שלא הקפידו ולא נתקיימה תורתם בידם‪ .‬וכן‬
‫(נג‪ ,‬יב; קכח‪ ,‬לג)‪.‬‬
‫מה שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה‪" :‬והוי זהיר במצוה‬
‫קלה כבחמורה שצריך ליזהר במצוה קלה – שיחשוב בה‬
‫נמצאנו למדים שחייב אדם לדקדק בתפלה‪ ,‬בלמוד‪,‬‬
‫שהיא קלה‪ ,‬כשמחת הרגל ולמידת לשון הקודש – כמצוה‬
‫בקריאת התורה וכמובן בקריאת שמע כדי לצאת ידי‬
‫שהתבאר לך חומרתה שהיא גדולה‪ ,‬כמילה וציצית‬
‫חובתו‪ ,‬כמו שבארנו לעיל‪ .‬ושמא תאמר הרי על כל פנים‬
‫ושחיטת פסח" (אבות ב‪ ,‬א) ‪ .‬נמצאנו למדים מכאן את גודל‬
‫ההלכה הרווחת בידינו היא‪" :‬קרא ולא דקדק באותיותיה‬
‫חשיבות לימוד לשון הקודש על בוריה‪ ,‬שכן חשובה מצוה‬
‫– ר' יוסי אומר‪ :‬יצא‪ ,‬ר' יהודה אומר‪ :‬לא יצא" (משנה‬
‫זו כמו מילה והקרבת הפסח‪ ,‬שמי שלא מקיימן חייב כרת‬
‫ברכות ב‪ ,‬ג) ‪ ,‬ולכן אין טעם להתאמץ כדי לתקן את לשוננו‬
‫וכמו ציצית השקולה כנגד כל המצוות‪.‬‬
‫– כל זה אמור רק בדיעבד‪ ,‬אך לכולי עלמא חייב לדקדק‬
‫יוצא‬
‫לכתחילה‪ .‬ולפי בעל ספר החינוך אף בדיעבד אינו‬
‫וכן מה שאמרו במסכת סנהדרין (צט‪ : ).‬האומר כל התורה‬
‫ואם‬
‫‪.‬‬
‫ת"כ)‬
‫ידי חובה בקריאה משובשת בקריאת שמע (מצוה‬
‫"דבַ ר ה' בָ זָה" (דברים‬
‫כולה מן השמים חוץ מדקדוק זה – ְ‬
‫‪9‬‬
‫טו‪ ,‬לא) ‪ .‬ופרש"י שם "דקדוק זה – חסרות ויתרות"‪,‬‬
‫וכוונתו – מה שנלמד מחסרות ויתרות של איזו אות‪ .‬אם‬
‫הדברים אמורים בכגון ו' חסרה או יתרה שעליה דרשו‬
‫דרשה‪ ,‬לא כל שכן המחסר אותיות שלמות הכתובות‬
‫בתורה ומחליפן זו בזו? כגון הקורא‪ :‬ויחל‪-‬ויכל‪ ,‬קנים‪-‬‬
‫כנים‪ ,‬נשבע‪-‬נשבה‪ ,‬טוב‪ -‬תוב וכדומה‪ .‬והמתעלמים מדגש‬
‫חזק ומבזים אותו‪ ,‬איך לא שמים אל לבם שהדגש דינו‬
‫כמו אות ממש? הרי המחסר דגש חזק כמחסר אות‬
‫ממש‪.3‬‬
‫לא תטוש תורת אמך ‪ -‬החזרת עטרה ליושנה‬
‫ואם לא כן‪ ,‬סוף דבר שהחכם ימצא להצדיק כל מין‬
‫שיבוש וטעות בלשון‪ ,‬עד שלשון הקודש תיהפך ללשון‬
‫זרה וחסרת כללים‪ .‬וראינו שר' חייא טעה והחליף ח' בה'‪,‬‬
‫וחזר בו ממנהגו בלי להצדיק מבטא אבותיו או לחשוש‬
‫ל"הוצאת לעז" (תוספות מגילה כד‪ :‬ד"ה "כשאתה מגיע")‪ .‬להיפך‪,‬‬
‫הרי זו מצוה לבטל מנהג שאינו כדין‪ ,‬או שיש בו טעות‬
‫ואפילו חשש איסור‪ ,‬ואינו צריך התרה‪ .‬האם יעלה על‬
‫הדעת שחכם שלא קורא כדין יאסור על אחרים שקוראים‬
‫כמותו לשנות מבטאם‪ ,‬ויחייב אותם להמשיך לקרוא‬
‫בשיבושים ולבטא אות אחת כשנייה או שלא כהלכה?‬
‫ודאי שלא‪ .‬ומלמדי התינוקות‪ ,‬איך לא יקפידו ללמד‬
‫לתינוקות של בית רבן קריאה כהלכה‪ ,‬הרי הם נכנסים‬
‫חלילה לדין "ָארור ע ֶֹשה ְמלֶאכֶת ה' ְר ִמיָה" ו"שבשתא כיון‬
‫דעל על" (בבא בתרא כא‪ .):‬יתרה מזאת‪ ,‬איך אנו נמשיך לדבר‬
‫במבטא החדש והמשובש שכשר רק בדיעבד‪ ,‬ורק על סמך‬
‫דין תינוק ועם הארץ‪ ,‬ומה נשיב כשניתן דין למעלה‬
‫וישאלו אותנו למה נטשנו תורת אמנו ואת המסורת‬
‫הנכונה כשהיה בידינו להחזיר עטרה ליושנה?‬
‫‪4‬‬
‫יודע אני שאף אחרי כל זה יטען המערער‪ :‬לא שמענו‬
‫דברים אלו מחכם גדול בתורה‪ ,‬ולנטוש את תורת אמנו‬
‫אין אנו מוכנים‪ ,‬ואין אנו חייבים לדבר כמו שדיברו פעם‪.‬‬
‫אשיבו שחכמי המשנה והגמרא‪ ,‬גאונים‪ ,‬ראשונים‬
‫ואחרונים פסקו להלכה את החיוב לדקדק‪ ,‬כפי שהזכרנו‪.‬‬
‫בואו ונקיים דברים אלו ונמנע את הפילוג המתחיל בין‬
‫לשון הקודש והעברית המודרנית הזרה‪.‬‬
‫לא לבזות שום עדה או מבטא באנו‪ ,‬אלא אנו מעוניינים‬
‫אך ורק באמת‪ .‬לא נישא פנים לאף אדם כיון שבלימוד‬
‫תורה כולנו רודפים אחר האמת ולא אחר כבודנו‪ .‬לא‬
‫ננסה להצדיק מבטאינו על ידי התירוץ שרבי פלוני לא‬
‫דיבר כך ואלמד ממנו ואסמוך עליו‪ ,‬שהרי זה דברי הבל‪,‬‬
‫שכל חכם מדבר כפי מבטא עירו בדרך שלימדו מלמד‬
‫התינוקות‪ ,‬ואין לנו ללמוד מחכם פלוני אלא אם כן חקר‬
‫בחכמה זו ודבריו מתאימים לדברי המדקדקים הראשונים‪.‬‬
‫אבותינו סבלו בכור הברזל עד שנגאלו בזכות שמירת‬
‫לשונם בטהרתה‪ ,‬הבה נשמור על לשוננו ונזכה גם אנו‬
‫בשמירתה‪ .‬עלינו האשכנזים והספרדים דוברי שפת‬
‫קדושים‪ ,‬לשנות מבטאינו כפי שפסקו המדקדקים‬
‫הראשונים‪ ,‬ונשים בפי ילדינו הטהורים שפה טהורה בלי‬
‫שיבושים‪ ,‬וביחד נפתח פה ל‪-‬ל ‪-‬לוקים חיים‪ ,‬ונעבדו‬
‫בחצר בית קודשו‪ ,‬עם מלכנו‪ ,‬מלך משיחו‪.‬‬
‫‪ .3‬וכן מבואר בספרי המדקדקים הראשונים והאחרונים בלי חולק‬
‫א‪ .‬לבטל מנהג משובש‪ ,‬וביניהם‪ :‬הרמב"ם‪ ,‬ר' יוסף קארו‪ ,‬הרא"ש ועוד‪.‬‬
‫ב‪ .‬להחזיר עטרה ליושנה (אחרי שהוכחנו מה הם השיבושים)‪,‬‬
‫וביניהם‪ :‬ר' משה פיינשטין‪ ,‬הראי"ה קוק‪ ,‬ר' בנציון עוזיאל‪.‬‬
‫כי טוב?‬
‫גם אני נסעתי להודו‪ ,‬ביחד עם המוני צעירי ישראל‪ ,‬ועוד‬
‫עם קלאסה – מהבקו"ם למטוס‪ .‬עזבתי את המדינה‬
‫הקטנה שלנו‪ ,‬עם כל העומס והרעש והדחיסות שלה‪,‬‬
‫ונחתי במזרח הרחוק והרחב‪.‬‬
‫למה טסתי להודו? ‪ 1‬לשם מה לנסוע לחודשיים למקום‬
‫אחר‪ ,‬ולעצור את מהלך החיים ואת הלימוד בישיבה?‬
‫תשובה ביינישית מן המוכן תהיה‪ ,‬שהעצירה מהלימוד‬
‫נצרכת בשביל להתאוורר משגרת הלימוד‪ ,‬וכדי לצבור‬
‫כוח ורעננות שיועילו אחר כך ללימוד עצמו‪ .‬בהקשר הזה‬
‫מצאתי דברים נאים של בעל ה'מדרש שמואל'‪" :‬וכשימצא‬
‫גופו חלוש מהלימוד ויצטרך לטייל מעט בשווקים‬
‫וברחובות יכוין בזה כדי להרחיב לבו ללמוד"‬
‫לרשב"ץ אבות ב‪ ,‬יז) ‪ .‬אך מסופקני אם הדברים האלה‬
‫רלוונטים במקרה שלי‪ .‬קודם כל‪ ,‬אני בכלל לא בטוח‬
‫שחזרתי מהטיול עם עודף מרץ לחזור לישיבה‪ .‬בנוסף‪,‬‬
‫האם צריך לשם כך חודשיים בארץ רחוקה?‬
‫תשובה אחרת היא הרצון להיפגש עם תרבויות המזרח‬
‫כדי ללמוד לעומק רעיונות ותובנות חדשים‪ .‬בימינו לא‬
‫כל כך מסובך למצוא לזה צידוק מתוך בית המדרש‪ ,‬כמו‬
‫למשל מדברי הרב קוק בערפילי טהר‪" :‬צריך על זה באמת‬
‫לעסוק בכל החכמות שבעולם‪ ,‬ובכל תורות החיים‪ ,‬ובכל‬
‫דרכי התרבויות השונות ותוכני המוסר והדת של כל‬
‫אומה ולשון‪ ,‬ובגדולת נפש ידע לזכך את כולם"‪ .‬הציטוט‬
‫הזה מזכיר לי טיעון שהעלתה אחת מהישראליות‬
‫‪ .1‬מי שמתעניין בהיבטים ההלכתיים של יציאה לחו"ל למטרת טיול‪,‬‬
‫יכול לעיין במאמר של הרב סבתו 'יציאה לחוץ לארץ' בתוך ספרו‬
‫'באור פניך'‪ ,‬וכן בספר 'בין הזמנים' של הרב דוד סתיו‪ ,‬עמ' ‪,83-85‬‬
‫ובהפניות שם‪.‬‬
‫(ועיין ברש"י ורשב"ם שמות כג‪ ,‬כז;לה)‪.‬‬
‫‪ . 4‬ועיין בספר שפתי כהן חלק "אל תטוש תורת אמך" ו"שמירת מנהג‬
‫שאינו כהלכה" לרשימה של פוסקים ראשונים ואחרונים שפסקו‪:‬‬
‫אבישי יעקבי‬
‫(וכן במגן אבות‬
‫(ו)‬
‫‪10‬‬
‫בריטואלים דתיים מסוגים שונים‪ ,‬מכאלה שמזכירים‬
‫שפגשתי בהודו‪ ,‬בחורה צעירה שהיתה אחרי טיול של‬
‫במובנים רבים את הטקסים היהודיים (התפילות במנזרים‬
‫שנה בדרום אמריקה ועם תוכניות לטיולים נוספים‬
‫הזכירו לי – ותסלחו לי על ההשוואה – תפילות בבתי‬
‫בשנתיים הקרובות בכל הפינות שיש לעולם להציע‪ ,‬בו‬
‫כנסת ספרדיים‪ ,‬בסגנון הישיבה המעגלי‪ ,‬במקומו ותפקידו‬
‫היא הצדיקה את נדודיה בכך שהם למעשה תהליך‬
‫של ה'חזן'‪ ,‬במוזיקליות המונוטונית‪ .‬צריך רק להוסיף‬
‫מתמשך של למידה ואיסוף‪ .‬שויין‪.‬‬
‫לבתי הכנסת כמה חצוצרות באורך שלושה מטרים‪ ,)...‬עד‬
‫לתשובה הקודמת מצטרף חלום בדבר החוויה‬
‫טקסים הזויים לחלוטין כמו טיהור בית מרוחות ושדים‪.‬‬
‫המשמעותית שיש במזרח‪ ,‬שיכולה לפתוח את התודעה‬
‫ולמרות זאת‪ ,‬הדרך למפגש אמיתי חסומה‪ .‬בהגיעך היום‬
‫ולשחרר מועקות שונות‪ .‬כידוע‪ ,‬אנשים הולכים 'לחפש‬
‫כמעט לכל ארץ‪ ,‬המסלול אותו תעבור ידוע מראש‪ .‬בהודו‬
‫את עצמם' ולגלות את הרוחניות שלהם‪.‬‬
‫מכנים את זה‪' :‬מסלול החומוס'‪ .‬כל האטרקציות כבר‬
‫לדידי‪ ,‬הנסיעה לארץ רחוקה וזרה היתה בהחלט מעניינת‪,‬‬
‫מוכנות אצל סוכנויות טיולים למיניהם וכל המידע‬
‫אבל לא היה בה מפגש עמוק עם תרבות אחרת‪ .‬גם הממד‬
‫לתיירים נמצא בספרי הדרכה בסגנון ' ‪ 'lonely planet‬או‬
‫הפנטסטי והמפתיע‪ ,‬הבולט כל כך בתיאוריו של עזריאל‬
‫אצל תיירים קודמים‪ .‬הכל נודף אמריקאיות ונמכר בכלי‬
‫קרליבך (בספרו 'הודו – יומן דרכים') ‪ ,‬נעדר מהטיול שלי‪ .‬אני‬
‫שיווק אמריקאים‪ ,‬כולל חווית המזרח עצמה‪ .‬כך אפשר‬
‫מניח שיש הבדלים עמוקים בין מזרח למערב‪ ,‬אך‬
‫לקחת חלק בקורסים בנושאים שונים‪ :‬בישול הודי‪/‬‬
‫ההבדלים האלה מוצנעים‪ ,‬וקשה להבחין בהם בהסתכלות‬
‫טיבטי‪/‬תאילנדי‪ ,‬ויפסאנה‪ ,‬יוגה‪ ,‬מדיטציות שונות‪,‬‬
‫שטחית של ביקור חטוף‪ .‬מההתרשמות שלי מדובר על‬
‫מסאג'ים – כל המזרח בחדא מחתא ובחווית אינסטנט‪.‬‬
‫אנשים די דומים לנו‪ ,‬שמנסים גם הם למצוא פרנסה‬
‫גם המנזרים שהיו מבודדים בצוקי הרים במשך מאות‬
‫ולהתקיים על פי אותם דפוסים של הכלכלה‬
‫שנים‪ ,‬פותחים את שעריהם לתיירים הבאים לצפות‬
‫הקפיטליסטית האמריקאית‪ .‬גם הפער בין המציאות‬
‫בתפילות ובטקסים‪ ,‬דבר שפוגע באינטימיות של הטקס‬
‫הישראלית על כל העושר והשפע‪ ,‬לבין המציאות בהודו‬
‫והופך אותו למעמד מנוכר וממוסחר‪.‬‬
‫שבה עדיין יוצאים לשאוב מים מבורות‬
‫רבים מהתיירים מבינים את זה‪ ,‬ולכן‬
‫בחצר וחדרי השירותים נמצאים בתא‬
‫למה טסתי להודו? לשם מה‬
‫הם מתקשים לסלוח לתיירים אחרים‪,‬‬
‫מחוץ לבית‪ ,‬נראה לי פער חסר‬
‫לנסוע לחודשיים למקום אחר‪,‬‬
‫שנמצאים כמותם באותו מקום‬
‫משמעות שייסגר תוך שנים ספורות‪.‬‬
‫ולעצור את מהלך החיים ואת‬
‫ו'מקלקלים' להם את האותנטיות‪ .‬הם‬
‫הזיכרון הישראלי אולי קצר‪ ,‬אבל לפי‬
‫הלימוד בישיבה? תשובה‬
‫כמובן שוכחים‪ ,‬שעצם הימצאותם‬
‫מה שסבא שלי מספר על נעוריו‬
‫ביינישית מן המוכן תהיה‪,‬‬
‫והפוזה התיירית שלהם‪ ,‬היא שמונעת‬
‫בירושלים‪ ,‬התנאים בערים הגדולות‬
‫שהעצירה מהלימוד נצרכת‬
‫את האפשרות למפגש אמיתי‪.‬‬
‫בארץ עד לפני עשרות בודדות של שנים‬
‫בשביל להתאוורר משגרת‬
‫למעשה‪ ,‬ואני מניח שאני לא מחדש‬
‫מזכירים מאוד את התנאים היום בהודו‪.‬‬
‫הלימוד‪ ,‬וכדי לצבור כוח ורעננות הרבה‪ ,‬תופעת התרמילאות המתיימרת‬
‫הדברים האלה נשמעים אולי‬
‫שיועילו אחר כך ללימוד עצמו‪ ...‬להיות תופעה אוונגרדית של חיפוש‬
‫טריוויאליים‪ ,‬אבל העובדה היא‬
‫תשובה אחרת היא הרצון‬
‫עצמי כן‪ ,‬היא כבר מזמן תופעה של‬
‫שי שראלי ם רבי ם שמ גיעי ם להודו‬
‫להיפגש עם תרבויות המזרח כדי המיינסטרים‪ .‬הרפתקנים אמיתיים‬
‫מצפים לפגוש משהו אחר לגמרי‪ .‬לכן‬
‫ללמוד לעומק רעיונות ותובנות יכולים לצאת למסע ממשי שאיננו כלול‬
‫כא שר ה ם מ ג לי ם ל הפ תע ת ם ש ג ם‬
‫באטרקציות שכל תייר עובר‪ ,‬ובו הם‬
‫חדשים‪...‬‬
‫ההודים מעלים מחירים כשעונת‬
‫יכולים לפגוש את החיים של המקומיים‬
‫התיירים בשיאה והביקוש גובר‪ ,‬הם‬
‫ללא המחיצות של תיירות ממוסחרת‪,‬‬
‫מזדעזעים מכך שלא רק אנחנו 'מלכלכים' את ידינו ברפש‬
‫אך בשביל זה צריך הרבה אומץ‪ .‬לי אין האומץ הזה‪.‬‬
‫הזה של החמדנות‪ .‬היה עדיף שאותה חברה תשמור על‬
‫אז למה כן? ראשית אני חייב להודות שאין לי תשובה‬
‫ה'אותנטיות' שלה‪ ,‬דהיינו שתמשיך את צורת החיים‬
‫ברורה לזה‪ .‬ההחלטה לטוס לא היתה מתוכננת‪ ,‬והיא‬
‫העתיקה‪ ,‬המוזרה והפרימיטיבית‪ .‬אבל מה לעשות‪ ,‬גם‬
‫התקבלה כהיענות להזמנה מפתיעה של חבר‪ .‬לא אגיד‬
‫התושבים המקומיים שבויים בכלכלה הקפיטליסטית‪.‬‬
‫שמחשבות על טיסה להודו היו זרות לי‪ ,‬אבל הם לא‬
‫בשביל להתקיים חייבים כסף‪ ,‬והכסף החדש והגדול נמצא‬
‫קיבלו בשום שלב צורה אופרטיבית‪ .‬אך למעשה‪ ,‬מעולם‬
‫אצל התיירים‪ .‬לדעתי‪ ,‬ה'דאגות' הללו לשימור התרבות‬
‫לא הרגשתי צורך לשקול את ההחלטה בצורה רצינית‪,‬‬
‫המקומי ת – מקורן ב גישה פוסט ‪-‬קולוניאליסטי ת‬
‫לבחון את הצדדים לכאן ולכאן ולהכריע על פי הכיוון‬
‫מתנשאת‪ ,‬התופסת את התרבות הילידית המקומית‬
‫שנוטים הדברים – כמו הכרעות בשאלות רבות‪ ,‬שלא‬
‫כתרבות פרימיטיבית ונחשלת שאינה מסוגלת להתמודד‬
‫תמיד מתקבלות בכובד ראש‪ ,‬ולפעמים הן תלויות במצב‬
‫באמת עם תרבויות מפותחות שמגיעות מבחוץ‪ ,‬אך מצד‬
‫הרוח ובתחושת הבטן באותו זמן‪ .‬אמנם אצלי מדובר על‬
‫שני נחרדת למחשבה שהיא תוותר על ה'אותנטיות' שלה‬
‫חודשיים ועל לא מעט כסף‪ ,‬ובכל זאת זה לא היה שונה‬
‫– בחינת 'יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו'‪.‬‬
‫בהרבה‪ .‬ושוב‪ ,‬הודו היתה בראש‪ ,‬ועניין אותי מה שיש‬
‫וכאן אני מגיע לנקודה נוספת שחסמה‪ ,‬לפחות בפני‪ ,‬את‬
‫שם‪ ,‬אבל אלמלא הציע לי אותו חבר לבוא איתו‪ ,‬לא‬
‫האפשרות להיפגש בצורה ישירה עם התרבות ההודית‬
‫הייתי חושב בכלל לטוס לשם באותה שנה‪ .‬אלא שהוא‬
‫המקומית‪ .‬כן‪ ,‬היינו בהרבה כפרים‪ ,‬פגשנו לא מעט נזירים‬
‫הציע‪ ,‬וההצעה נשמעה לי באותו רגע‪.‬‬
‫וגם שוחחנו עם חלקם כמיטב יכולתנו‪ ,‬השתתפנו‬
‫‪11‬‬
‫בכל זאת אני רוצה לתקן קצת את הרושם לגבי טיול‬
‫להודו‪ ,‬ואולי גם לספר קצת על הודו (ותסלחו לי מראש‬
‫אם אחטא פה ושם להכללות‪ ,‬חוסר דיוקים ופשטנות)‪.‬‬
‫קודם כל הטיול בחו"ל מנתק אותך מהחיים הרגילים‬
‫שלך‪ ,‬מהמקומות שאתה מכיר‪ ,‬מהמשפחה‪ ,‬מהחברים‬
‫ואפילו מהארץ‪ ,‬על הויכוחים והמחלוקות‪ ,‬ומהביצה‬
‫המגזרית‪ .‬את החיים שלך אתה חי בימים האלה ממקום‬
‫אחר‪ ,‬במקרה שלי בצמוד לחבר שבארץ לא יוצא לי‬
‫להיות לידו ביומיום‪ .‬גם הזמן הוא בעל איכות שונה –‬
‫כיוון שהטיול הוא התכלית‪ ,‬ושילמת כסף על הרגע הזה‬
‫ממש‪ ,‬הויטליות מתגברת והתודעה נהיית מאוד ערה‪.‬‬
‫התחושה היא שכל רגע שווה הון‪ ,‬כל יום הוא מלא‬
‫וגדוש‪.‬‬
‫הודו היא מדינה ענקית שמורכבת מ‪ 28-‬מדינות וחיים בה‬
‫מעל מיליארד בני אדם‪ .‬לא קל למצוא משהו משותף לכל‬
‫האוכלוסייה העצומה הזאת‪ ,‬שהיא גם מאוד מגוונת‬
‫והרבה פעמים די מסוכסכת‪ .‬רק אומר שיש בהודו‬
‫פיגועים בעוצמה ובתדירות כאלה‪ ,‬שבארץ 'השקטה' שלנו‬
‫לא מכירים‪ .‬כבר בשבוע הראשון שלי בהודו התפרסמה‬
‫ידיעה בעיתון על קבוצה של ‪ )!( 60‬חמושים שהשתלטה‬
‫על שיירה משטרתית‪ .‬בהודו יש ‪ 22‬שפות רשמיות (אם‬
‫אני לא טועה)‪ ,‬ועל כל שטר תוכלו למצוא את הערך‬
‫הכספי בכל אחת מהשפות‪ .‬אין אף שפה שבה מדברים כל‬
‫האזרחים ההודים‪ .‬גם ניסיון לתאר את החיים הדתיים‬
‫והתרבותיים של הודו הוא לא כל כך פשוט‪ .‬במעט הזמן‬
‫ובמרחב המצומצם שבו ביקרתי‪ ,‬הייתי בערים‬
‫הינדואיסטיות צפופות‪ ,‬חמות ורועשות‪ ,‬בכפרים‬
‫בודהיסטים קטנים ושקטים‪ ,‬בעיירה שבה חיים בצוותא‬
‫בודהיסטים ומוסלמים‪ ,‬בעיר של סיקים (דת‬
‫מונותאיסטית שהתפתחה בהודו‪ ,‬עד כמה שידוע לי ללא‬
‫קשר ליהדות‪ .‬מקדש הזהב של אמריצר‪ ,‬המקום המרכזי‬
‫שלהם‪ ,‬הוא מקום מעניין מאוד ומעורר השראה‪ ,‬אם‬
‫מצליחים לשרוד שם את החום והצפיפות הבלתי‬
‫נסבלים‪ .‬אוכל ולינה חינם לכל דיכפין ודיצריך – ויש לא‬
‫מעט כאלה‪ ,)...‬ועוד‪.‬‬
‫אם יש סמל או מיתוס משותף לכלל האוכלוסיה‪ ,‬לפחות‬
‫לפי הרושם שלי הוא דמותו של מהאטמה גנדי‪ ,‬מנהיג‬
‫פוליטי ורוחני נערץ שהוביל את ההתנגדות לשלטון‬
‫הבריטי‪ ,‬ממש במקביל להתנגדות של היהודים לשלטון‬
‫הבריטי בארץ ישראל (אף שבדרכים שונות לחלוטין)‪,‬‬
‫ונרצח על ידי מתנקש שהתנגד לדרכו הפוליטית‪ .‬נראה‬
‫שנעשים ניסיונות רבים לטפח את הסמל הזה‪ ,‬ובכל‬
‫מקום אפשר לראות את דמותו (למשל‪ ,‬על כל השטרות‬
‫מופיע דיוקנו)‪.‬‬
‫על דתות המזרח אפשר להגיד‪ ,‬אמנם בהכללה והשטחה‬
‫נוראיות‪ ,‬שיש בהן ממד של פסיביות‪ .‬ביסוד התפיסה‬
‫הזאת עומדת התובנה‪ ,‬שעשייה שמקורה באגו האנושי‬
‫תהיה בהכרח מוגבלת ותניב אומללות‪ .‬כדי להעביר את‬
‫הלך המחשבה ההודי‪ ,‬הכי פשוט לצטט את דברי נהרו‪,‬‬
‫ראש הממשלה הראשון של הודו‪ ,‬כפי שמביאם קרליבך‪,‬‬
‫בדברים שהוא אמר כתגובה לשאלה 'מה לעשות?' ‪-‬‬
‫"רואה אתה‪ ,‬זו שאלה אופיינית לאיש אירופה‪ ...‬הודי היה‬
‫שואל‪ :‬מה להיות‪ ."...‬רק כאשר האדם תופס את מקומו‬
‫כחלק מההוויה הוא יכול להגיע לגאולה (מהסיבה הזאת‬
‫דתות המזרח הן פנתאיסטיות באופיין)‪ .‬הקונספציה‬
‫האנושית שגוזרת‪ ,‬גודרת ומבדילה בין דבר לדבר ובין‬
‫אדם לאדם – מקורה באשליה‪ ,‬וההיצמדות הזאת‬
‫להגדרת המהויות היא מקור הסבל האנושי‪ .‬משפט נהדר‬
‫של זלדה‪ ,‬שהוצא לגמרי מהקשרו‪ ,‬יכול לנדב דימוי שאולי‬
‫ינהיר קצת את התפיסה הזאת‪" :‬כי אני ואתה – נהר אחד‬
‫זורם אל ים‪ .‬ואין ‪ /‬מספריים לגזֹר גל אל גל‪( ".‬מתוך השיר‬
‫'נהר אחד זורם אל ים') ‪ .‬ברור לכולם שאף שהגלים נראים‬
‫נפרדים‪ ,‬הם למעשה חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהים‪.2‬‬
‫במהלך הטיול שלי נתקלתי בעיקר בבודהיזם‪ ,‬תורה‬
‫שתפוצתה בהודו די מצומצמת (רק כאחוז מההודים הם‬
‫בודהיסטים)‪ ,‬אך הקשר שלה להודו עמוק מפני ששורשיה‬
‫בהודו של המאה החמישית או השישית‪ ,‬בימיו של‬
‫גאוטמה בודהה‪ ,‬נסיך הודי שמרד בהינדואיזם ופיתח דרך‬
‫חדשה‪ .‬הבודהיזם שונה מההינדואיזם הפוליתאיסטי בכך‬
‫שהוא דת חסרת אלים‪ .‬למעשה מדובר על דת מאוד‬
‫פרגמטית שמתעסקת בהדרכה ובהנחיה איך לחיות חיים‬
‫שאין בהם סבל‪ ,‬אבל לא מפתחת תורה פילוסופית או‬
‫תאולוגית או כל תפיסה מטפיסית אחרת (בזהירות אומר‬
‫שאולי עקב כך הבודהיזם יוצא מגדר עבודה זרה‪ .‬כך‬
‫הבנתי משיחה עם הרב רבינוביץ')‪.‬‬
‫האזורים שבהם הייתי הם מאוד יפים ופראיים‪ .‬מדובר על‬
‫אזורים שנמצאים בגבהים עצומים ( ‪ 3,500-5,500‬מטר)‪.‬‬
‫רבים מהעמקים שם‪ ,‬שנמצאים בסמיכות להימלאיה‪ ,‬הם‬
‫עמקים ענקיים‪ ,‬מאוד יפים ומאוד מגוונים‪ ,‬ממדבריות‬
‫הרריים ועד עמקים צרים וסבוכים המיוערים בצפיפות‪.‬‬
‫אני זוכר שכשחזרתי לארץ והגעתי לירושלים שהרים‬
‫סביב לה‪ ,‬חיפשתי את ההרים‪ .‬בזכרוני‪ ,‬גם ההרים‬
‫הירושלמים צמחו‪.‬‬
‫החוויה של הטיול כוללת סיטואציות שונות ומשונות‪,‬‬
‫חלקן הזויות (הודו היא בכל זאת ארץ המוזרויות‪ .‬החוויה‬
‫ההזויה ביותר שהיתה לי הוזכרה כבר למעלה‪ .‬באחת‬
‫השבתות שמענו תופים וחצוצרות מבחוץ‪ ,‬יצאנו ונקלענו‬
‫לתהלוכה מוזרה‪ ,‬שהלכה לכיוון אחד מהבתים לגרש‬
‫שדים‪ ,‬כך הסתבר אחר כך‪ .‬מה שהתרחש שם היה הזוי‬
‫לגמרי וכלל תחפושות מיוחדות‪ ,‬כלי נגינה‪ ,‬ריח מחליא‪,‬‬
‫סוגים שונים של מאכלים ואת האל המקומי)‪ ,‬חלקן‬
‫קומיות (למשל‪ ,‬ישבנו במרפסת של בית קפה מעל הגנגס‪,‬‬
‫ופתאום הופיע קוף מגודל שנעמד בחלון ובחן את השטח‪.‬‬
‫המלצרים הזדעקו להבריח את הקוף והוא קפץ למרפסת‬
‫ממול‪ .‬במהלך הדקות הבאות התרחשה מלחמת התשה‬
‫בין המלצרים לבין הקוף שניסה לשוב לחלון בית הקפה‬
‫בכל הזדמנות)‪ ,‬חלקן סתם משונות (בדברים רבים‬
‫התרבות ההודית בכל זאת שונה מהתרבות הישראלית‪.‬‬
‫כך למשל בפיסיות של ההודים שמתבטאת בהרבה מגע‪,‬‬
‫ביכולת שלהם לבהות בך בלי להרגיש מובכים מכך‪ ,‬ועוד)‪.‬‬
‫‪ .2‬אוסיף שלדעתי הדימוי של הים קולע מאוד לתפיסות מזרחיות‪,‬‬
‫והשימוש בו רווח‪ .‬מי שקרא את 'סידהרתא' של הרמן הסה למשל‪,‬‬
‫יכול להיזכר בדמות המופלאה של אותו אדם שעובד בנהר‪ ,‬ובמקום‬
‫המרכזי שיש לו בסיפור‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫הרימו לו כנף וירך‪ .‬אני במקומם הייתי מרימה לו שני‬
‫מבעוד יום מוכנים‬
‫אגרופים‪ .‬כשניגש רבה בר בר חנה לרבי אלעזר לספר לו‬
‫גלעד וולף (ה)‬
‫את אשר ראה‪ ,‬ענה לו רבי אלעזר שעתידים ישראל לתת‬
‫עליהם את הדין‪ .‬אני מנסה להבין איך יכול היה רבה בר‬
‫בר חנה לראות את שני האווזים הללו ולא לרחם עליהם‪.‬‬
‫אני כבר לא יכולה יותר! זו תקופה כל כך ארוכה שלא‬
‫האם הבין מה עבר עליהם בתקופה האחרונה שלהם? מה‬
‫הזזתי את רגלי‪ ,‬שלא לדבר על לראות אותן‪ .‬אני מוכרחה‬
‫היה עושה אילו ראה מה עובר עלינו? האם גם כאן בלול‬
‫לזוז קצת‪ ,‬אך אינני יכולה יותר‪ .‬כה משעמם פה‪ ,‬אפילו‬
‫שלי היה רק שואל מה חלקו לעולם הבא?‬
‫מוזיקה לא מוכנים להשמיע לנו כדי שלא נעלה בדעתנו‬
‫לרקוד ולשרוף מעט קלוריות‪ .‬כל קלוריה נספרת ונמדדת‪.‬‬
‫הרשב"ם שם (ד"ה "ליתן עליהם את הדין") הבין את הצער‬
‫כל תוספת שומן נחשבת לכסף‪ .‬הכבד שלי לא נהיה קל‬
‫שאנו מרגישות ואפילו כתב על כך מעין תוספת לדברי‬
‫יותר‪ ,‬להיפך‪.‬‬
‫רבי אלעזר‪' :‬ויש להם צער בעלי חיים לאותן אווזים‬
‫מחמת שומנן'‪ .‬כמה שהוא צדק‪ .‬אני בטוחה שגם האווזים‬
‫הנה מגיעה לה שוב שעת ההאכלה (נכון יותר לקרוא לה‬
‫שראה רבה בר בר חנה במדבר ההוא סבלו בדיוק כמוני‪.‬‬
‫שעת הפיטום)‪ .‬עוד גרגירי תירס ודוחן שנדחפים עם‬
‫אולי בעבר זה לא נעשה באמצעות צינור עצום מימדים‬
‫הצינור אל מעמקי הגרון‪ .‬שמעתי פעם את הבחור עם‬
‫שנכנס עד למרכז הגרון ודרכו הכניסו אוכל כמו במשפך‪,‬‬
‫הכיפה שנמצא כאן בצד אומר משהו בסגנון של 'כבולעו‬
‫אלא בצורה קצת פחות ברברית‪ ,‬אבל הרעיון ברור!‬
‫כך פולטו'‪ ,‬אך אני לא חושבת שהוא התכוון שאנחנו‬
‫נצליח לפלוט את האוכל שניתן לנו בצורה כה ברוטאלית‬
‫אני כבר לא יכולה לעמוד בזה יותר‪ .‬עוד מעט יבוא תורי‬
‫אל תוך הוושט‪.‬‬
‫ללכת אל המשחטות‪ .‬אני לא מאמינה שהגעתי לרגע‬
‫שאני מייחלת ללכת אל בית המטבחיים‪ .‬אני כאן רק‬
‫איך הם מסוגלים בכלל לחשוב על זה? לתת לנו כל כך‬
‫שלושה שבועות וכבר הכפלתי את משקלי‪ .‬האנשים כאן‬
‫הרבה אוכל בתקווה שנחיה ונשרוד את השנה‪ .‬הם לא‬
‫לא יכולים להסתכן בלהשאיר אותי‬
‫מכירים את הסטטיסטיקה של הפיטום?‬
‫המסוע‬
‫על‬
‫עכשיו‬
‫יושבת‬
‫אני‬
‫בחיי ם ולהאכיל או תי עוד יום או‬
‫אין הם יודעים שאחת מכל עשר מאיתנו‬
‫תמות לפני תום התהליך? אפילו ההלכה בדרך אל השוחט‪ ,‬וכל עצמותיי יומיים‪ ,‬כי אז אמות ולא אהיה כשרה‪.‬‬
‫רוצות לברוח‪ .‬אין בי עוד כוח‬
‫שלהם לא מסכימה לגמרי עם הפיטום‬
‫הר"י מיגאש פירש את המימרא של רבי‬
‫של נו‪ .‬י ש פוסקי ם הסוברי ם שא נו‬
‫רק‬
‫ולקרקר‪.‬‬
‫המקור‬
‫את‬
‫להזיז‬
‫אלעזר לא על העתיד הרחוק כי אם על‬
‫א ס ו ר ו ת ל א כ י ל ה ב ג ל ל ש א נ ו כ מ ו המחשבות חולפות בראשי‪ .‬אולי העתיד הקרוב‪ ,‬אשר נראה לי קרוב מאי‬
‫מועדות למות בקרוב ונהפוך לטריפה‬
‫ׁ ַׁ‬
‫ישמרו את בשרי לצדיקים אשר פעם‪' :‬עתידין ישראל ליתן עליהן את‬
‫באם לא ישחטו אותנו‪ ,‬בין אם נמות‬
‫הדין – פירוש‪ :‬כשגואלין אותן לעתיד‬
‫יאכלו בימות המשיח בשר‬
‫בגלל קרע בוושט בעקבות האכלה יתר‬
‫לבא מנכין מהן מזכיותיהן'‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫מפוטם‪ .‬אולי עליי שרים בכל‬
‫על המידה‪ ,‬בין אם נמות בגלל שהכבד‬
‫כשיגאלו אותי מייסורי‪ ,‬אותם אלה‬
‫שבת 'מבעוד יום מוכנים‬
‫לא יחזיק מעמד בתוך הקישקעס שלנו‪.‬‬
‫שהלעיטו אותי ומילאו אותי בגרגירי‬
‫תרנגולים מפוטמים'‪ ,‬למרות‬
‫תי ר ס ו ד ו ח ן י ע נ ש ו ו הק ב " ה י נ כ ה‬
‫אך לפני שאדבר על מקור ההלכה‪ ,‬ארצה‬
‫שאינני תרנגולת אלא אווזה‪.‬‬
‫לדבר קצת על מקורי שלי‪ .‬הנה מגיע‬
‫מזכויותיהם ביום הדין‪.‬‬
‫האיש הרשע עם המבט האכזר בעיניו‪.‬‬
‫הרב שלמה עמאר כשדן בעבר בשאלה האם מותר בכלל‬
‫של‬
‫ענק‬
‫שק‬
‫עם‬
‫הוא מגיע אלינו אחת לכמה שעות‬
‫לאכול אותנו (שאלה זו מצמררת לי את הנוצות)‪ ,‬הכריע‬
‫זרעונים ומיני גרגרים טחונים ודוחף לנו את הבלילה אל‬
‫שאין אנו כשרות למהדרין‪ ,‬אלא רק כשרות בסתמא‪ .‬כדי‬
‫מעמקי הגרון‪ .‬אי אפשר להתחמק מהצינור הזה‪ .‬האיש‬
‫למנוע סבל נוסף מבני דורי ומצאצאיהם אבקש אתכם‬
‫תופס את הגרון כל כך חזק עד שאין ברירה אלא לצעוק‬
‫לאכול רק בשר מהדרין‪ ,‬כך אולי אצליח למנוע את מה‬
‫ולקרקר בעוז‪ ,‬ואז הוא מנצל את ההזדמנות ומשתיק‬
‫שיקרה בעתיד‪.‬‬
‫אותנו בעזרת הצינור האיום‪ .‬אני חושבת שאם אצליח‬
‫אני יושבת עכשיו על המסוע בדרך אל השוחט‪ ,‬וכל‬
‫יום אחד לברוח מפה‪ ,‬אכנס ישר למעון לעופות מוכים‪.‬‬
‫עצמותי רוצות לברוח‪ .‬אין בי עוד כוח להזיז את המקור‬
‫אני לא ארצה שידעו מאיפה באתי ומה עבר עלי‪ .‬אני לא‬
‫ישמרו את‬
‫ולקרקר‪ .‬רק המחשבות חולפות בראשי‪ .‬אולי ַ‬
‫רוצה שירחמו עלי בגלל מה שעברתי‪.‬‬
‫בשרי לצדיקים אשר יאכלו בימות המשיח בשר מפוטם‪.‬‬
‫איך יכול הבחור בכיפה לשבת לו מהצד ולהתבונן בנו‬
‫אולי עלי שרים בכל שבת 'מבעוד יום מוכנים תרנגולים‬
‫ללא מעש? האם לא למד את הגמרא בבבא בתרא‬
‫מפוטמים'‪ ,‬למרות שאינני תרנגולת אלא אווזה‪ .‬אני‬
‫שמדברת על המצב שאנו נמצאות בו? האם לא ראה את‬
‫מתנחמת ברעיון שאולי כוונתם בשיר זה אינה שלקראת‬
‫המימרא של רבי אלעזר שאמר שעתידים ישראל לתת את‬
‫כל שבת יש חיות מפוטמות שנשחטות‪ ,‬אלא הרעיון הוא‬
‫הדין על שפיטמו אותנו?‬
‫שבעולם הזה מפטמים אותן לקראת הצדיקים שיאכלו‬
‫בעולם הבא – הרי 'בעוד יום' זהו רק ביטוי של הכנה‬
‫הגמרא (עג‪ ):‬מספרת על רבה בר בר חנה שהסתובב במדבר‬
‫לקראת משהו‪ .‬אך אינני יודעת מה יעשו בבשרי‪ .‬כל רצוני‬
‫וראה את אחד מאבות אבותי המסכנים שעברו את אותו‬
‫כרגע הוא לסיים את החיים המכוערים הללו‪ .‬שלושת‬
‫הסבל שאני עוברת כאן‪ .‬מתואר שם שהם היו ממש‬
‫השבועות האחרונים היו הנוראיים ביותר שחוויתי‪ .‬אני‬
‫שמנים עד כדי כך ששומן נזל מבין כנפיהם והנוצות נשרו‬
‫מהם‪ .‬הוא שאל האם יש לו חלק מהם לעולם הבא והם‬
‫לא מאחלת את זה גם לא לגרוע שבאויבי‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫היום הגדול הגיע‪ .‬ט"ו בשבט! לאחר שנשקתי לאבי‬
‫על אלה אני בוכיה‬
‫ולאמי‪ ,‬ירדתי אל עבר הסניף‪ ,‬משם עתיד הייתי לצאת‬
‫אברהם דוד סולומון (ב)‬
‫באוטובוס למקום הנטיעות‪ .‬לאחר מספר דקות של‬
‫המתנה‪ ,‬הגיעה הקומונרית עם שקית גדולה ופנים‬
‫"עברו אלו ולא נענו ‪ -‬בית דין גוזרין שלש תעניות אחרות‬
‫זעופות‪" .‬האוטובוס לא יגיע" היא אמרה‪" ,‬עקב מחסור‬
‫על הצבור‪ ,‬אוכלין ושותין מבעוד יום‪ ,‬ואסורין במלאכה‬
‫במים בסדר גודל היסטורי‪ ,‬בקשו קק"ל שלא לטעת עצים‬
‫וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה‪,‬‬
‫השנה‪ .‬כל שתיל ששותלים דורש השקיה מועטת על מנת‬
‫ונועלין את המרחצאות‪ .‬עברו אלו ולא נענו ‪ -‬בית דין‬
‫שייקלט באדמה‪ ,‬ופשוט אין‪ ,‬אבל אין לנו מים לבזבז‪,‬‬
‫גוזרין עליהן עוד שבע‪ ,‬שהן שלוש עשרה תעניות על‬
‫כדברי הפרסומת"‪.‬‬
‫הצבור‪ .‬הרי אלו יתרות על הראשונות‪ ,‬שבאלו מתריעין‬
‫מאוכזבים הלכו כל באי הסניף איש אי ש לביתו‪.‬‬
‫ונועלין את החנויות‪ .‬בשני מטין עם חשיכה‪ ,‬ובחמישי‬
‫הקומונרית חילקה לכל אחד צעיף‪ ,‬דבר שהיה אמור‬
‫מותרין מפני כבוד השבת‪ .‬עברו אלו ולא נענו ‪ -‬ממעטין‬
‫להוות צ'ופר‪ ,‬אבל עקב הנסיבות נעשה למתנת ניחומים‪.‬‬
‫במשא ומתן‪ ,‬בבנין‪ ,‬ובנטיעה ‪ ,‬באירוסין‪ ,‬ובנישואין‪,‬‬
‫מה לנו ולצעיפים‪ ,‬הייתה התהייה הגדולה בקרב כולנו‪,‬‬
‫ובשאילת שלום בין אדם לחבירו‪ ,‬כבני אדם הנזופין‬
‫בשל מזג האוויר החמים‪ .‬הדהד לי בזיכרון שאחד‬
‫למקום‪ .‬היחידים חוזרין ומתענין עד שיצא ניסן‪ .‬יצא ניסן‬
‫מהדברים הרבים שממעטים בהם‪ ,‬עקב היותנו "נזופים"‪,‬‬
‫ים‬
‫וירדו גשמים ‪ -‬סימן קללה‪ ,‬שנאמר‪ :‬הֲלוֹ א ְק ִציר ִח ִֻט‬
‫הוא נטיעה של שמחה‪ .‬הרגשתי נזוף‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫הַ יֻוֹ ם‪"...‬‬
‫"מה אתם מתכוונים לעשות עם השתילים?" שאלתי את‬
‫הקומונרית‪" .‬כנראה שפשוט נזרוק אותם לזבל‪ .‬אין לנו‬
‫סיים הרב להקריא‪.‬‬
‫צורך בהם" הייתה תשובתה‪ .‬ליקטתי‬
‫ידו ע יד ע ת י ש לא ה יה זמ ן ל ש או ל‬
‫איתי קומץ מרעים‪ ,‬נטלנו את עוברי‬
‫שאלות‪ ,‬הרי המטרה של הכיתה היתה‬
‫ישבתי מוקף בשתילים שטרם‬
‫העצים אשר נגזר עליהם הפלה‪ ,‬ושמנו‬
‫לגמור את מסכת תענית לפני חלוקת‬
‫ראו חיים ובכיתי‪ .‬בכיתי על‬
‫פנינו אל החורשה הקרובה‪ .‬חפרנו‬
‫תעודות המחצית‪ ,‬אירוע שנועד‬
‫המעיינות שיבשו‪ .‬בכיתי על‬
‫גומות באדמה‪ ,‬ובהן תחבנו את אותם‬
‫להתרחש בעוד ימים ספורים‪ .‬אבל לא‬
‫האקלים שמשתנה עקב החור‬
‫עצים פוטנציאליים‪ .‬מילאנו את הגומות‬
‫הבנתי‪ .‬נופפתי את אצבעי באוויר‪" .‬כן‬
‫אברהם?" נענה הר"מ בייאוש מוסווה‪ .‬באוזון‪ .‬אבל בעיקר בכיתי‪ ,‬כי לא באדמה‪ ,‬אך מים לא הוספנו‪ .‬הסיכוי‬
‫"לא הבנתי‪ .‬מה זאת אומרת 'נזופים רציתי שעם ישראל יהיו נזופים היחיד שעמלנו לא יהיה לשווא‪ ,‬היה‬
‫למקום'?" שאלתי‪" .‬פירוש הדבר" פתח למקום‪ .‬איוויתי שה' יהיה קרוב שירדו גשמים בעשרים וארבע השעות‬
‫אלינו‪ .‬ישבתי שם כמה שעות‬
‫שקרבו‪ .‬ישבנו בחורשה‪ ,‬קראנו תהילים‬
‫רבי המובהק דכיתה ט'‪" ,‬שאם עבר‬
‫וייבבתי‪.‬‬
‫יחדיו כשעה‪ .‬לאחר מכן התפזרו חברי‪,‬‬
‫חורף שלם‪ ,‬ולמרו ת כל ה תפילו ת‪,‬‬
‫ונשארתי אני לבדי בחורשה‪.‬‬
‫ולמרות כל הצומות‪ ,‬עדיין לא ירדו גשמי‬
‫מוקף בשתילים שטרם ראו חיים ישבתי ובכיתי‪ .‬בכיתי‬
‫ברכה – ה' מנסה להגיד לנו שאנחנו עד כדי כך גרועים‬
‫על המעיינות שיבשו‪ ,‬בכיתי על האקלים שמשתנה עקב‬
‫כעם‪ ,‬שהוא יתברך לא רוצה שום קשר איתנו‪ .‬משום כך‪,‬‬
‫החור באוזון‪ .‬אבל בעיקר בכיתי‪ ,‬כי לא רציתי שעם‬
‫מצופה באופן טבעי שכל בני ישראל יתנהגו כאילו‬
‫ישראל יהיו נזופים לפני המקום‪ .‬איוויתי שה' יהיה קרוב‬
‫שהקב"ה נזף בהם – במלוא העצבות והבושה"‪.‬‬
‫אלינו‪ .‬ישבתי שם כמה שעות וייבבתי‪.‬‬
‫עוד שאלות רבות היו לי‪ ,‬היות ולמחרת חל ט"ו בשבט‬
‫באותו הלילה ירדו גשמי ברכה רבים‪ ,‬שהמשיכו כמעט‬
‫תשס"ט‪ ,‬ובאותה שנה – מאז התחלנו לשאול גשמים בז'‬
‫ברציפות עד תום החורף‪.‬‬
‫מרחשוון ועד שלושה חודשים ושבעה ימים לאחר מכן –‬
‫טרם נבקעו ארובות השמיים‪ .‬נשמע צלצול שהורה על כך‬
‫בני ישיבת ברכת משה היקרים‪ ,‬מאמר זה הוכנס ממש‬
‫שנגמר יום הלימודים‪ ,‬ויצאנו כולנו בצהלה‪ .‬במיוחד‬
‫ברגע האחרון לעלון מתוך הרצון החזק לשתף את כולנו‬
‫צהלתי אני כיוון שלא התכוונתי להגיע לבית הספר ביום‬
‫בחוויה זו שחוויתי דווקא עכשיו במוצאי ט"ו בשבט‪.‬‬
‫למחרת‪ ,‬עקב יציאתי ל"נטיעות" עם סניף בני עקיבא אליו‬
‫הרגשתי צורך עז לבקש מכולכם לפקוח את העיניים‪ .‬אני‬
‫מים‬
‫אני שייך‪ .‬ארזתי לעצמי תיק קטן ובו מעט אוכל‪,‬‬
‫מבין שהכול מורכב‪ ,‬והשנה מעוברת‪ ,‬והשמועות אומרות‬
‫וקרם הגנה‪ .‬היה צפוי ט"ו בשבט חמים ושטוף שמש‪ .‬אמי‬
‫שעקב ההתפלות במדינת ישראל יש עודף מים‪ ,‬ושחלקנו‬
‫התאמצה רבות לשכנע אותי לארוז גם פליז‪ ,‬עקב‬
‫אולי לא מאמינים בהשגחה במובן הקלאסי של המושג‪.‬‬
‫התקופה בשנה‪ .‬סירבתי בכל תוקף‪ ,‬ברציונל שאין עניין‬
‫למרות כל האמור‪ ,‬אני מעתיר בפניכם לא להיות אדישים‪.‬‬
‫ללבוש בגד מחמם עקב נימוקים קלנדריים‪ ,‬ולא היתה‬
‫הקב"ה מתקשר עמנו בכל מיני אמצעים‪ ,‬ואל לנו להתנהל‬
‫שום סיבה להוסיף משקל ונפח למשאי‪.‬‬
‫ביומיומיות למרות הקללה הנמרצת הסובבת אותנו‪ .‬בואו‬
‫ונהיה יותר רגישים לסימנים במציאות‪ ,‬והחשוב ביותר‪,‬‬
‫נאמין בכוח התפילה‪.‬‬
‫‪ .1‬משנה תענית א‪ ,‬ו‪-‬ז‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫אייל פישלר‬
‫המבנה‪ ,‬הסגנון והמינוח של כל שפה שונים‪ ,‬וישנם‬
‫מונחים אשר קשה מאוד לתרגמם משפה לשפה‪ .‬ישנם‬
‫מילים ומושגים אשר בשפת המקור מכילים יותר‬
‫ממשמעות אחת‪ ,‬ותרגומם לפי אחת המשמעויות‬
‫מצמצמם ומאבד חלק מן הגלום בהם‪ .‬אחד המושגים‬
‫שיש קושי לתרגמו באופן מלא מערבית לעברית הוא‬
‫ה"אג'תהאד"‪.‬‬
‫הנה הערה שכתב פרופ' מיכאל שורץ ז"ל (מתרגמו של‬
‫מורה הנבוכים)‪ ,‬בשולי תרגומו לספר הכוזרי (טרם יצא‬
‫לאור)‪:‬‬
‫אייל פישלר הגיע לישיבה בכיתה י"א ומאז לא עזב‪ .‬בוגר‬
‫מחזור י"ז‪ ,‬אך התגייס עם בני גילו – מחזור י"ט (הרב רן‬
‫כלילי)‪ .‬כיום נשוי‪ ,‬אב לשלושה ומתגורר בסמוך לישיבה‬
‫מאז עזב את האברכיה לפני תשע שנים וחצי‪.‬‬
‫בשיעור ג' התבקש לערוך את מעליות י"ח‪ ,‬ובשובו‬
‫מהצבא הצטרף לרב סמט בעריכת כרך כ'‪ .‬כיום עוסק‬
‫בעריכת ספרים תורניים שונים באופן עצמאי‪ .‬לאורך‬
‫השנים ערך את רוב ספריו התורניים של הרב סבתו‪ ,‬את‬
‫הפ ַֹעל אג'תהד – שבערבית היומיומית מציין "התאמץ"‪,‬‬
‫ֻ‬
‫ספרי הרב סמט‪ ,‬את תורת אמך של הרב ליפשיץ (ברכות)‬
‫"ה ש ת דל " – מ ש מ ש ב ה ו רא ת ו ב ה ל כה ה מ וס ל מ י ת‬
‫וספרים רבים נוספים‪.‬‬
‫במשמעות של "חידוש הלכה באופן עצמאי (בניגוד או‬
‫פרוייקטים נוכחיים בעריכה‪ :‬התרגום של עבודת‬
‫מבלי להתייחס להלכה המקובלת ולמסורת)"‪ .‬באסלאם‬
‫הדוקטורט של ראש הישיבה‪ ,‬תרגומו של מיכאל שורץ‬
‫לא ראו בעין יפה את האג'תהאד‪ ...‬אבל הקראים דגלו בו‬
‫לספר הכוזרי וכן ספר המצוות לרס"ג עם הערות הרב סבתו‪.‬‬
‫וטיפחו אותו‪ ...‬לאורך כל הספר נמשך‬
‫בנוסף‪ ,‬משמש בתפקיד הספרן בישיבה‪.‬‬
‫משחק המילים בין שתי המשמעויות של‬
‫המחשבה היא אישית‪ ,‬אך‬
‫המילה‪" :‬השתדלות" ו"חידוש בהלכה"‪.‬‬
‫המעבר לדיבור ועוד יותר‬
‫השתדלות וחידוש עצמי –‬
‫לכתיבה מצריך התחשבות‬
‫יצירה פורצת וגבולות מוגדרים‬
‫בזולת‪ ,‬במאזין או בקורא‪ .‬על כן‪ ,‬עתה נביא כמה דוגמאות ל שימו ש‬
‫הדיבור והכתיבה זוקקים תשומת במונח זה בספר הכוזרי ‪ .1‬הכרת המונח‬
‫מלאכת העריכה – יש בה מן הצמצום‪ :‬לב לדרך שבה יתקבלו הדברים‪ ,‬על משמעותו המורכבת‪ ,‬זורה לעניות‬
‫הכנסת היצירה החופשית והפורצת של‬
‫דעתי אור נוסף על הפסקאות הללו ועל‬
‫לדרך שבה יובנו ביותר‪,‬‬
‫הכותב לתוך גבולות‪ .‬גבולות הביקורת‪ ,‬לאסתטיקה המקובלת על הבריות מגמתו של הספר‪:‬‬
‫גבולות הסדר והרצף‪ ,‬גבולות הסגנון‬
‫– בצחות הלשון‪ ,‬בנימת הדברים‬
‫והמבנה‪.‬‬
‫ובאופן הכתיבה‪.‬‬
‫חלומו של המלך –‬
‫המח שבה היא אישית‪ ,‬א ך המעבר‬
‫והוא [המלך] היה משתדל מאוד‬
‫לדיבור ועוד יותר לכתיבה מצריך‬
‫בעבודה בדת הכוזרים‪ ,‬עד שהיה משרת בעבודת ההיכל‬
‫התחשבות בזולת‪ ,‬במאזין או בקורא‪ .‬על כן‪ ,‬הדיבור‬
‫והקרבנות בעצמו בכוונה זכה וגמורה‪ .‬וככל שהיה משתדל‬
‫והכתיבה זוקקים תשומת לב לדרך שבה יתקבלו הדברים‪,‬‬
‫במעשים ההם‪ ,‬היה בא אליו המלאך בלילה ואומר לו‪:‬‬
‫לדרך שבה יובנו ביותר‪ ,‬לאסתטיקה המקובלת על הבריות‬
‫"כוונתך רצויה ומעשיך אינם רצויים"‪.‬‬
‫– בצחות הלשון‪ ,‬בנימת הדברים ובאופן הכתיבה‪.‬‬
‫(א‪ ,‬א)‬
‫הפער בין זרם החסד לגבולות הגבורה‪ ,‬בין האישי לבין‬
‫הפונה אל החוץ ומקבל ממנו‪ ,‬נידון לא מעט בין כתלי‬
‫הסבר חטא העגל –‬
‫בית המדרש ומעל דפי עלוניו‪ .‬היכן ועד כמה יש מקום‬
‫חשבו שמעשיהם ההיקשיים יתקרבו למעשים האמתיים‪,‬‬
‫לפן האישי‪ -‬הפנימי והמתפרץ בעבודת ה' והיכן ומתי יש‬
‫והייתה דרכם בזה דרך הכסיל אשר הזכרנוהו‪ ,‬שנכנס‬
‫לקבל גבולות חיצוניים‪ ,‬קצובים ומוגדרים‪ ,‬למשל‪ ,‬על פי‬
‫לאוצר התרופות‪ ,‬והמית האנשים אשר היו מקבלים‬
‫ההלכה‪.‬‬
‫תועלת מהן לפני כן‪ .‬עם שלא הייתה כוונת העם לצאת‬
‫התלבטות זו נמצאת גם בתוככי עולם ההלכה והמעשה –‬
‫מעבודת ה'‪ ,‬אדרבה‪ ,‬חשבו שהם משתדלים בעבודה‪...‬‬
‫לעתים נוח לנו לקבל את הטקסט הקדום כפי פרשנותו‬
‫(א‪ ,‬צז)‬
‫המקובלת והמנהג הנפוץ‪ ,‬ולעתים נראה לנו כי הפרשנות‬
‫דעת הפילוסופים –‬
‫המתאימה יותר לנו‪ ,‬לערכינו‪ ,‬לְ מה שנראה בעינינו מוסרי‪,‬‬
‫ואמנם על דעת הפילוסופים‪ ,‬ייעשה אדם חסיד מבלי‬
‫היא דווקא אחרת‪ .‬מתי החידוש העצמי הוא השתדלות‬
‫לחשוש באיזה אופן יתקרב‪ ,‬אם בהתייהד או בהתנצר או‬
‫נכונה בעבודת ה' ומתי הוא חידוש מזויף הסוטה מדרך‬
‫זולת זה‪ ,‬או במה שימציא לעצמו‪ .‬וכבר שבנו אל הסברה‬
‫הישר?‬
‫בשנים האחרונות הזדמן לי לעסוק בכמה תרגומים של‬
‫‪ .1‬כל המובאות – בתרגום מו"ר הרב שילת‪ ,‬ובכולן תורגם בלשון‬
‫ספרים‪ .‬מלאכת התרגום אינה פשוטה כלל ועיקר –‬
‫השתדלות‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫וההיקש וההתחכמות‪ ,‬ויהיו כל בני האדם משתדלים‬
‫ומאמינים ְ ֻבתורה שהביא אליה היקשם‪ ,‬וזה בטל‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬האם ההשתדלות הכוללת גם את החידוש העצמי‬
‫פסולה? האם יש לסתום את מעיינות היצירה העצמית‬
‫ורק לקבל את שמסרו אלה שלפנינו? האם עלינו לקיים‬
‫את ההלכות המסורות ככתבן וכלשונן מתוך חובה וציות‬
‫בלא בחינה ערכית ומוסרית לפי מיטב השקפותינו? האם‬
‫נחשוב וננהג רק על פי גבולות וגדרים בלא מרחב חופשי?‬
‫כאמור בפתח הדברים‪ ,‬פניית האדם אל זולתו מחייבת‬
‫התחשבות בגבולות ובגדרים המקובלים בחברה‪ .‬בדומה‪,‬‬
‫עצם היותו של האדם חלק מעולמו של הקב"ה מחייב‬
‫עמידה בגדרים ובשיעורים שקבע הקב"ה בחוקי הטבע‬
‫ובחוקי התורה‪.‬‬
‫אין ערך לעורך בלא יצירת היוצר‪ ,‬אך ערכה של היצירה‬
‫תלוי גם בעריכתה‪ .‬על האדם ליצור מעצמו‪ ,‬ואין לו קיום‬
‫ממשי וממומש בלא היצירה‪ .‬ויחד עם זאת על האדם‬
‫היוצר מתוך נפשו והגיון לבו לדעת גם לערוך ולמחוק‪,‬‬
‫לסדר ולהימנע‪.‬‬
‫(ב‪ ,‬מט)‬
‫הוויכוח עם הקראים –‬
‫"אמר הכוזרי‪ ... :‬כי אני רואה אותם [את הקראים]‬
‫משתדלים בעבודה יותר מהרבניים‪ ,‬ואני שומע טענותיהם‬
‫והן יותר מכריעות ויותר מתאימות לכתובי התורה‪.‬‬
‫אמר החבר‪ :‬הלא הקדמנו באמרנו כי ההתחכמות והסברה‬
‫וההשערה בתורה אינן מביאות אל רצון ה'‪ .‬שאם לא כן‪,‬‬
‫הרי בעלי השני וֻת ובעלי הקדמ וֻת ובעלי הרוחניות‬
‫והמתבודדים בהרים ושורפי בניהם באש‪ ,‬כולם משתדלים‬
‫להתקרב אל ‪ -‬להים‪ ,‬וכבר אמרנו שאין מתקרבים אל ‪-‬‬
‫להים אלא במצוות ‪-‬להים עצמן‪ ,‬לפי שהוא יתעלה יודע‬
‫שיעורן וקצבן וזמניהן ומקומותיהן‪ ...‬אשר בהשלמתן יהיה‬
‫הרצון והדבקות בעניין ה‪-‬לוהי"‪.‬‬
‫ובלשונו של ספר הכוזרי‪:‬‬
‫(ג‪ ,‬כב‪-‬כג)‬
‫וצריך את שני הדברים גם יחד‪ ,‬כי אם תבודד את העיון‬
‫ההלכתי‪ ,‬יתאפשרו בגדריו מינים מן התחבולות שאי‬
‫אפשר לשלוט בהם; ואם תעזוב את הגדרים ההלכתיים‪,‬‬
‫אשר הם סייג התורה‪ ,‬ותסמוך על ההשתדלות‪ ,‬יהיה זה‬
‫גורם למינות ויאבד הכל‪.‬‬
‫"כי הקראי‪ ,‬גם אם השתדלותו מופלגת‪ ,‬לא ייטב לבו‪,‬‬
‫מפני שהוא יודע שהשתדלותו ‪ 2‬היא סברה והתחכמות‪,‬‬
‫ואינו בטוח שמעשהו זה הוא הנרצה אצל ה' יתעלה‪ ,‬והוא‬
‫יודע כי באומות יש רבים המשתדלים יותר מהשתדלותו"‪.‬‬
‫(ג‪,‬נ)‬
‫(ג‪ ,‬מט)‬
‫‪ .2‬המשמעות כאן היא בוודאי גם חידוש‪-‬עצמי וקביעת הלכה‪ .‬בפסקה‬
‫הבאה (ג‪ ,‬נא) הרב שילת תרגם לפי משמעות זו‪" :‬ואחר כך נתנו [חז"ל]‬
‫בסייג ההוא [של טלטול מחצר לרשות היחיד] דרך להקל‪ ,‬כדי שלא‬
‫תהיה גזרתם במדרגת תורה‪ ...‬והרשות היא עשיית העירוב"‪ ,‬אך זו‬
‫כמובן גם השתדלות‪ .‬והשוו אבן תיבון‪" :‬כדי שלא תיחשב לעמל‬
‫השתדלותם בתורה"‪ .‬וראו גם ג‪ ,‬עג‪" :‬ואולי שני הפנים ישנם אצלם‬
‫[אצל חז"ל] בפירוש הפסוקים‪ ,‬או שיש שם פנים נסתרים מאתנו‪ .‬ומן‬
‫הדין שנסמוך עליהם‪ ,‬מאחר שנתאמתה חכמתם ויראתם‬
‫והשתדלותם‪."...‬‬
‫זכריה מילנצ‘יק‬
‫אולם‪ ,‬חשוב להדגיש שאם יש קבוצה שחוסר הגשמים‬
‫מהווה משבר של ממש בעבורה – אין לומר שרק אותה‬
‫הקבוצה תתפלל על הגשמים‪ ,‬אלא על כל אחד להשתתף‬
‫בצערה ולדאוג לה‪ .‬גם היום ישנם חקלאים שפרנסתם‬
‫תלויה בגשם‪ ,‬ולכן למעשה צריך לבקש גשמים בעבורם‪.‬‬
‫לפני כמה חודשים קבעה הרבנות שצריך לומר תפילת‬
‫"עננו" עקב העדר הגשמים‪ .‬באותו זמן עלתה השאלה‬
‫האם במציאות של היום יש צורך בתפילה זו‪ .‬ב‪,2010 -‬‬
‫כתב הרב משה ליכטנשטיין‪" :‬מגוחך להתענות על גשם‬
‫כאשר הממטרות בישיבה‪ ...‬פועלות כסדרן‪ ...‬משבר המים‬
‫המתמשך במדינה איננו משבר של קיום אלא משבר של‬
‫רמת חיים"‪ .‬אמנם הוא לא דיבר על תפילת "עננו" אלא‬
‫על תענית גשמים‪ ,‬אבל העיקרון ברור‪ :‬בניגוד לזמנים‬
‫עברו‪ ,‬העדר הגשמים איננו מהווה איום קיומי‪ .‬שאלנו‬
‫את ראש הישיבה לדעתו בנושא‪.‬‬
‫‪‬‬
‫היום קיימות כל מיני טכנולוגיות "ירוקות" וכל מיני‬
‫אפשרויות למחזר מוצרים שתם שימושם‪ .‬שאלנו את‬
‫הרב האם הימנעות משימוש באמצעים אלו תיאסר‬
‫משום "בל תשחית"‪.‬‬
‫הרב השיב שאם אדם יכול בקלות למחזר או להשתמש‬
‫בטכנולוגיות ירוקות והוא לא עושה כך – יש בזה משום "בל‬
‫תשחית"‪ .‬אי אפשר להגדיר מהי הטרחה או מהן ההוצאות‬
‫המינימליות שהאדם חייב להשקיע בעניין זה‪ .‬צריך‬
‫להשתמש בשכל ישר על מנת לקבוע מתי האדם חייב ומתי‬
‫הוא פטור‪ .‬אין ספק שאיכות הסביבה צריכה להיות שיקול‬
‫בהחלטה לגבי שימוש בטכנולוגיות ירוקות ומחזור‪.‬‬
‫הרב השיב שאכן יש הבדל גדול בין המציאות הנוכחית‬
‫למציאות בעבר‪ .‬לפנים‪ ,‬אם לא היו גשמים‪ ,‬לא היו מים‬
‫לשתות‪ .‬כיוון שהעדר הגשמים איים על החברה בצורה‬
‫ישירה ומוחשית‪ ,‬באמת היו מחויבים להתפלל על גשמים‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬היום איננו תלויים בגשם כבעבר בשל כל‬
‫מיני אמצעים כמו התפלת מים ודומיה‪ .‬כאשר החברה‬
‫איננה תלויה בירידת הגשמים‪ ,‬אין מקום להתפלל עליהם‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫ָּשם‬
‫ֲמון הַ ג ֶׁ‬
‫קול ה ֹ‬
‫ֹ‬
‫יָבַ ְש ִתי‪ְ ,‬קלִ נָ ִתי נו ֶשלֶת‬
‫חָ ְדלו כָל ָש ָר ַשי ִמג ֵַשש‬
‫תמיר זיסרמן (ד)‬
‫כָזְ בָ ה ִת ְקוָ ִתי הַ מֶחֱ ֶשלֶת‬
‫לוחית לְ אַ ֵשש‬
‫לִ ְר ִסיס ל ְַח ִ‬
‫‪‬‬
‫ָשמַ י מַ זְ ִה ִירים לִ י בִ ְת ֵכלֶת‬
‫עַ ז הַ ָגוֶן‪ ,‬כָהו לו עֵ ינָי‬
‫אֶ ְצבְ עו ַתי נִ ְשלָחות הַ ְרחֵ ק‬
‫נו ְקבות הֵ ן בֵ ין ִרגְבֵ י אֲ ָדמָ ה‬
‫יעי בְ ָאפר‬
‫ִצבְ עו נָא ְר ִק ִ‬
‫קולות ובְ ָר ִקים אורו לֵילִ י‬
‫עַ נְ נֵי לָבָ ן ֹלא תוחֶ לֶת‬
‫לְ קול ִשיר חָ ְרבו מַ ְע ָינָי‬
‫מַ ה מַ ְד ִאיב מַ ןָ עַ ם וְ שוחֵ ק‬
‫אֶ ל אֶ גֶל טַ ל‪ִ ,‬טנַ ת נֶחָ מָ ה‬
‫הֵ ן לִ לְ ִטיפַ ת מַ יִם וכְ פור‬
‫ְמיַחֲ לִ ים גִזְ ִעי וְ עָ לִ י‬
‫‪‬‬
‫ִהמֵה עָ ב ְקטַ מָה כְ כַף ִאיש‬
‫ֹעלָה ִמיָם וַ יֹאמֶ ר עֲ לֵה‬
‫אֱ מֹ ר אֶ ל ַאחֲ ָאב אֱ סֹר וָ ֵרד‬
‫וְ ֹלא יַעֲ צָ ְרכָה הַ ג ֶָשם‬
‫אפל‬
‫עצים וצמחים פצחו ברינה‪,‬‬
‫דקל לפירותיו רקד ברננה‪,‬‬
‫אילנות ושיחים אמרו כאחד‪,‬‬
‫שמחו איתנו ביום המיוחד‪.‬‬
‫"כך הולכים הלומדים‪,‬‬
‫מו"נ בלב וש"ס ביד‪,‬‬
‫טור גדול ומכובד‪,‬‬
‫היה כאן חג הוא כבר נגמר‪,‬‬
‫בט"ו בשבט‪ ,‬בט"ו בשבט"‪.‬‬
‫אחראי השבו"שים נעדר לכמה ימים‪,‬‬
‫וזה לא היה כדי להביא עוד תלמידים‪,‬‬
‫אלא שנולדה לו בת בשעה טובה‪,‬‬
‫אסף‪-‬חיים וטליה מרעיפים עליה אהבה‪,‬‬
‫שעל נעה אורה יבוא השלום‪,‬‬
‫מאחלת משפחת ישראל היום‪.‬‬
‫חיים פרג'י קידש את תמר הכלה‪,‬‬
‫באולם האירועים השמחה היתה גדולה‪,‬‬
‫שיזכו לחיים מלאי אמת ושמחה‪,‬‬
‫שעל הזוג המאושר תבוא הברכה‪.‬‬
‫לאחר סדר ערב ישבו כולם‪,‬‬
‫באו לאכול ולהשמיע קולם‪,‬‬
‫‪‬‬
‫מזל שהיתה מצגת על הקיר‪,‬‬
‫את מילות השירים אין מי שהכיר‪.‬‬
‫לאור הרצאה שהועברה זה מכבר‪,‬‬
‫הרב הבר נשא אז דרשה‪,‬‬
‫החליט הרב אבינר להתייחס קצת לעבר‪,‬‬
‫על חיבור העם לאדמה הקדושה‪,‬‬
‫על דבריו של פרופ' רוזנברג הגיב‪,‬‬
‫וכמות גדולה של פירות יבשים‪,‬‬
‫שבמוצ"ש רוח על פוסט‪-‬מודרנה הרחיב‪.‬‬
‫נאכלה עד תום‪ ,‬הישג די מרשים‪ .‬הרב הציג את תפיסת היהדות בנושא‪,‬‬
‫והראה שאין לה מקום אצלנו‪ ,‬למעשה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫אחרי הבדיקה הזו‪ ,‬התירוצים נגמרים‪,‬‬
‫בארוחות צהרים צריכים להישמע שירים‪,‬‬
‫ואפילו היה לכם על זה דיון עם הרב שילת‪,‬‬
‫שיעור ה' תמצאו זיווג‪ ,‬מצידנו מאילת!‬
‫אם כבר בהרצאות האלו עסקינן‪,‬‬
‫גם במוצאי‪-‬שבת הזו נארח איזה מרנן‪,‬‬
‫פרופ' אמנון שפירא ידבר לאוזנינו‪,‬‬
‫שיחתו המרשימה תעשיר את שכלנו‪.‬‬
‫באחד מהשיעורים הכלליים האחרונים‪,‬‬
‫‪‬‬
‫יצאנו חלקנו עם ראשים מורכנים‪,‬‬
‫וזהו‪ ,‬אין הרבה חידושים‪,‬‬
‫כי ראש הישיבה נזף עם קצת עצב‪,‬‬
‫על כך שאנחנו לא ממש עומדים בקצב‪ ,‬סוחבים את השגרה עם ימים יבשים‪,‬‬
‫עלינו מדי פעם לתקוע בשופרות‪,‬‬
‫כי שלושה עשר דפים מתחילת השנה‪,‬‬
‫להעיר ישנים ולהאיר באורות‪,‬‬
‫זה לא מספיק‪ ,‬הגמרא נדחקה לפינה‪,‬‬
‫בסדר צהריים יש להשקיע בלימוד העיון‪ ,‬כדי שלא ניכנע ליום‪-‬יום ולשחיקה‪,‬‬
‫שהתורה לא תיהפך לנו לנטל ומועקה‪,‬‬
‫זה ברור לכל‪ ,‬אין כאן מקום לדיון‪.‬‬
‫אלא שנתחדש כל הזמן ונהיה ערים‪,‬‬
‫‪‬‬
‫שנזכור כל הזמן לאן אנו ממהרים‪,‬‬
‫השבוע התקיימה כאן בדיקת 'דור ישרים'‪ ,‬לימים של שלום‪ ,‬ימים של גאולה‪,‬‬
‫בעזרתה מחלות מהאנושות מסירים‪ ,‬ששמחתנו בשמחת משיח תהיה מהולה‪,‬‬
‫שלא נשכח זאת‪ ,‬לעולם ועד‪,‬‬
‫וילדים בריאים נולדים וגדלים‪,‬‬
‫שנאמין בזה באמת‪ ,‬כי כבר בא מועד‪.‬‬
‫ממקרים קשים זוגות ניצלים‪.‬‬
‫עורכים‪ :‬שלמה בראור ונריה שמעון ‪ ‬עורך לשוני‪ :‬נֹעם ידידי ‪ ‬עורך גרפי‪ :‬תמיר זיסרמן‬
‫אחראי הנפצת חיילים‪ :‬יצחק רבינוביץ ‪ ‬כפשו"תו‪ :‬זכריה מילנצ'יק ‪‬פינת החידושים‪ :‬איתמר אפלבוים‬
‫‪‬‬
‫‪17‬‬
`