Page 1 " " " ¯ ¯ ` :" " ) " " ( Page 2 " . ` : 18 © " , , : ` 18 205. . : ` 04

‫בינ"ו‬
‫עמ"י‬
‫עש"ו‬
‫ספר‬
‫שבו ואחלמה‬
‫חידושי וביאורי‬
‫במסכת ברכות‬
‫בעזרת ה' ובישועתו‬
‫רפאל מאמו‬
‫קרית אתא‬
‫שנת‪" :‬רחבה מצות" מאד )תשע"א לפ"ק(‬
‫כבר אמרו רבותינו ז"ל אי אפשר לבר בלא תבן לכן במקום שיצאה שגגה‬
‫מתחת ידינו בין בספר זה ובין בשאר ספרים שפרסמנו נשמח אם יעירונו‬
‫הלומדים ושכרם כפול מן השמים‪.‬‬
‫כתובת למשלוח מכתבים‪ :‬רח' טרומפלדור ‪ 18‬קרית אתא‬
‫©‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫חודש אדר ראשון שנת תשע"א‬
‫אפשר להשיג ספר זה‬
‫וכן ספר שבו ואחלמה קידושין‪ ,‬שבו ואחלמה יבמות‪ ,‬ואגרת רב שרירא גאון‬
‫בכתובת‪ :‬ישיבת שערי יהודה רח' טרומפלדור ‪ 18‬קרית אתא ת‪.‬ד‪205 .‬‬
‫טל'‪04-8454490 :‬‬
‫סדר ועימוד‪:‬‬
‫‪050-2738858‬‬
‫‪1‬‬
‫‪dncwd‬‬
‫לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה‬
‫והמתנשא לכל לראש אברך את ה' אשר יעצני ועזרני להביא לבית הדפוס את ספרי הקטן‬
‫'שבו ואחלמה' חידושי ברכות אחר שכבר עזרני להדפיס את חידושי קדושין ואת חידושי‬
‫יבמות ונתקבלו בקרב אחינו בנ"י רבנן ותלמידהון באהבה וחיבה רבה ועלו על שולחן מלכים‬
‫מאן מלכי רבנן ועוסקין בהם בהיכלי התורה והיראה‪ ,‬זכני אבי הרחום והטוב לעשות כל מעשי‬
‫לשם שמים להגדיל תורה ולהאדיר ולקדש שמך ברבים‪.‬‬
‫בדור זה נתגלה לרופאים שרוב המחלות המצויות והרעות באות מן המזון לפי שהוא מזוהם‬
‫בכמה מיני זיהומים חלקם מגיעים אליו ממי ההשקיה שמשקים את השדות וחלקם מזיהום‬
‫האדמה וחלקם באים אליו מהדשנים שמדשנים אותו בהם וחלקם מריסוס כימיקלים שמרססים‬
‫את תבואת הארץ‪ .‬והאנשים נבוכים היאך להנצל מזה והולכים וקונים פירות אורגניים ולחם‬
‫אורגני וכיו"ב בהון עתק פי כמה וכמה ממחיר פירות ולחם רגיל ושותים בביתם רק מים‬
‫מינרלים שעולים אלפי אחוזים! יותר ממים רגילים ואעפ"כ אין ניצלים מן המחלות והם פוגעות‬
‫אף במי שכילו ממונם על מזון אורגני‪ .‬אבל באמת עיצה אחת היא להנצל מחוליים המצויים‬
‫במזון והיא להקפיד בברכות הנהנין שמברכין לפני ואחרי המזון‪ ,‬כי כשמברך על הזית בורא‬
‫פרי העץ הוא מתקן כל מיני קלקולים שיש בו וכל מיני זיהומים ומחלות ומסירם ממנו וכן‬
‫כשמברך על המים מסיר ממנו כל מיני חוליים קשים ורעים שיש בו וכן כשמברך על שאר‬
‫מיני מזון הנכנסים לפיו‪ ,‬ובלבד שיברך במתון ובכוונה רבה וכל המרבה לכוון בברכה מתקן‬
‫מזונותיו יותר ונעשים זכים יותר ויותר‪ .‬וכשמברך ברכה אחרונה מתקן שלא יזיקהו המזון‬
‫במעיו כי חוץ מן המזיקים והזיהומים שיש במזון יש בו גם חומרים שכשלעצמם טובים הם כגון‬
‫סוכרים ושומנים וכולסטרול וכיו"ב אבל פעמים הם נהפכים עליו לרועץ ומזיקים גופו לפיכך‬
‫מברך ברכה אחרונה ומכוון בה ומתקנם שלא יזיקו בגופו‪ .‬ועד שאנשי דורנו מכלים ממונם‬
‫במזון אורגני שאינו מציל מן המחלות יקפידו בברכות לברכם במתון ובכוונה כי זה ודאי מועיל‬
‫ומציל מן המחלות לא עלינו ולא עליכם‪ .‬וכשתדקדק בדבר תמצא שמקרא מפורש הוא דכת'‬
‫)שמות כג כה( ובירך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך ודרשו רבותינו )ברכות מח‬
‫ע"ב( אל תקרי 'ובירך' את לחמך אלא 'וברך' ללמדך שחייב לברך על כל דבר שמכניס לפיו‬
‫הקדמה‬
‫‪2‬‬
‫מה כתיב בסיפיה והסירותי מחלה מקרבך ש"מ שע"י הברכה הוא בורר כל מיני תחלואים שיש‬
‫במזון ובשתיה ונעשים לו בריאים‪.‬‬
‫וזכורני בצעירותי כשלמדתי לפני מורי ורבי הצדיק והחסיד הרב יהודה צדקה זצ"ל ראש‬
‫ישיבת פורת יוסף בירושלים עיה"ק תובב"א כשהיה אחד התלמידים מכין לו תה ומגישו לפניו‬
‫לא היה הרב אומר לו תודה והיה התלמיד על כרחו מחכה וממתין ליד הרב כי כל עוד לא‬
‫אמר לו תודה לא נתן לו רשות לילך מלפניו ואחר שהיה התה מתקרר קצת היה הרב זצ"ל‬
‫מברך עליו שהכל ואח"כ אומר לתלמיד תודה והיה התלמיד נפטר והולך לו‪ ,‬ופעם שאל אחד‬
‫מגדולינו את מורנו הרב זצ"ל מפני מה הוא נוהג כך ואינו חס על זמנו של התלמיד שעומד‬
‫כך לפניו בטל‪ ,‬אמר לו הרב זצ"ל מעודי עד היום הזה כל מי שעשה לי טובה החזרתי לו‬
‫טובה ואותו תלמיד שהכין לי כוס תה והגישו לפני מה אטיב עמו וכי יכול אני להכין לו כוס‬
‫תה תחת כוס זה שהכין לי אלא הרי אני מעכבו אצלי עד שאברך והוא שומע ברכתי שהיא‬
‫במתון ובנחת ובכוונה גדולה ונחקק הדבר בלבו ולומד אף הוא לברך בנחת ובכוונה וזאת‬
‫הטובה שאני מחזיר לו והיא טובה מכל הטובות הרבה מאוד‪ .‬גם היה הרב זצ"ל מזהיר שלא‬
‫יברך כל הברכה במשפט אחד אלא יחלקנה לשלשה חלקים א‪.‬ברוך אתה ה' ב‪.‬אלהינו מלך‬
‫העולם ג‪.‬בורא פרי העץ וכן בכל הברכות ובין כל חלק וחלק ישהא מעט ויתבונן במה שמוציא‬
‫מפיו‪.‬‬
‫גם זכורני שפעם חלה אחד התלמידים לא עליכם ולא עלינו ולא על זרענו במחלה קשה‬
‫ואיומה והרופאים אמרו נואש גם משפחתו כבר נואשה וחיכו מתי יפח נשמתו ואמר להם‬
‫מורנו הגרב"ץ א"ש זצ"ל שיקבלו על עצמם להקפיד בברכות לאומרם במתון ובכוונה ויתרפא‬
‫וכולנו חבריו תלמידי הישיבה קבלנו על עצמנו לעשות כן והיו בחורים שהיו מברכים ברכת‬
‫שהכל במשך דקה ומחצה להרבות בכוונה ובאמת לאחר כשלשה שבועות נרפא החולה ואחר‬
‫חדשיים חזר ללמוד בישיבה וכשראוהו שכניו שחזר מן המוות לחיים שאלוהו היאך היה זה ומי‬
‫פדאו משחת אמר להם בזכות הברכות אמרו לו ומי הוא הצדיק שבירך אותך אמר להם מאות‬
‫בחורים ואברכים קבלו על עצמם להקפיד בברכות לזכותי והיא שעמדה לי‪.‬‬
‫והרב המקובל חכם ששון מזרחי זצ"ל )שהיה בא בכל יום לישיבה ולומד בחברותא עם‬
‫מורנו הרב יהודה צדקה זצ"ל והוא הכירו שהיה מגדולי המקובלים בדור וצדיק נסתר גם צדיק‬
‫נשגב( לא היה אוכל במוצאי כפור כי אם עוגה אחת ושותה מים ולא היה רוצה לאכול לחם‬
‫כלל וכלל כי אמר איך אוכל לכוון בברכת המזון ונפשי עייפה מהצום גם כשהיתה הרבנית‬
‫מגישה לפניו פירות שיאכל לא היה מקבל כי אמר נפשי עייפה מהצום וחוששני שלא אוכל‬
‫הקדמה‬
‫‪3‬‬
‫לכוון בברכה כראוי וטוב לאדם שיצום כל ימיו ולא יאכל ולא ישתה אם אינו בטוח שיכוון‬
‫בברכה היטב כך היה אומר‪.‬‬
‫אחד מבני הישיבה שנתעשר עושר גדול מאוד ויהי לפלא כי בשנה אחת שיצה מהישיבה‬
‫אסף הרבה זהב וכסף‪ ,‬באו וספרו למורנו הרב הגרב"ץ א"ש זצ"ל אמר להם וכי מקנאים אתם‬
‫בו הלא כל מה שלמד בשנותיו בישיבה פרטו לו לכסף וזהב ומה לכם לקנאות בו ואף לכם‬
‫מוכן הכסף ומוכן הזהב‪ .‬ראה שלא נתקררה דעתם אמר להם אילו תקפידו בברכות לברכן‬
‫בכוונה אף לכם יעלה הכסף יעלה הזהב וכל טוב הארץ לכם הוא‪ .‬הלך אחד התלמידים לנסותו‬
‫וימצאהו במשרדו ומזכירים ומזכירות עומדין עליו לשרתו ולנהל עסקיו שמח העשיר בבוא‬
‫חבירו מהישיבה ויאמר אל אחד המזכירים הכן תה לחבירי אהובי שבא לבקרני ומיד הגישו‬
‫לפניו את התה אמר לו החבר לעשיר למה אתה אינך שותה עמי ולמה אשתה לבדי אמר לו‬
‫ראה כמה טלפונים מצלצלים בכל רגע ואיך אברך שהכל נהיה בדברו והטלפונים מצלצלים‬
‫ומפריעים אותי מכוונתי‪ ,‬ותוך כדי הדברים נתברר לו שהעשיר הזה אינו אוכל ואינו שותה‬
‫מאומה משעה שנכנס למשרד בבקר עד שעת אחה"צ שחוזר לביתו וזאת מפני כוונת הברכה‬
‫שלא יטרידוהו צלצולי הטלפון‪ .‬כשעמד ליפטר מהעשיר הוציא העשיר מאה דולר ונתן בידו‬
‫ולא רצה לקבל אמר לו הלא היום הזה נתת לי מאה אלף דולרים ולמה תוסיף לי עוד מאה ולא‬
‫הבין העשיר דבריו עד שסיפר לו כל המעשה ודברי מורנו הרב זצ"ל כי עכשיו למד ממנו‬
‫היאך לעשות כסף וזהב אלפים ורבבות‪ ,‬ואכן ברבות הימים אף הוא נתעשר עושר גדול‪.‬‬
‫ובשנת תשנ"ט שהיתה ישיבתנו שבקרית אתא במצוקה כלכלית פניתי אליו ובא לבקרני‬
‫וכשבקשתי ממנו תרומה לישיבה שאל אותי מה תרצה שאתן לך מאה אלף דולר או אלף דולר‬
‫אמרתי לו אני אינני רוצה ממך מאומה אבל הישיבה זקוקה לכספך וטוב אם תתן מאה אלף‬
‫דולר ותניח דעתי מן הדאגות אמר לי אספר לך מעשה וסיפר לי אותו מעשה בתלמיד הישיבה‬
‫שנתעשר הרבה מאוד ואמר לי הנה נתתי לך עתה מאה אלף דולר כפי שבקשת כי אם יקפידו‬
‫בני ישיבתך בברכות תתעשר הישיבה עושר גדול ולא תצטרכו נדבתי ויקם וילך ולא השאיר‬
‫מאומה‪ .‬באותו יום קבלתי ללמוד עם התלמידים מסכת ברכות ולדקדק בה ולהשתדל באמירת‬
‫הברכות בכוונה ובמתון והייתי דורש לפני התלמידים בעניינים אלו כמעט מידי יום ביומו‬
‫וראיתי שהתלמידים והאברכים משתדלים בזה מאוד מאוד‪ ,‬ובסוף אותה שנה בא אלי יהודי‬
‫מחיפה שעד אז לא הכרתי אותו ושמו קובי זייד הוא ואחיו מוטי מרדכי הי"ו ובשרוני שהם‬
‫יקנו לישיבה מבנה גדול שתשכון בו הישיבה ואני סברתי כי צחוק עשה לי אלקים לצחק בי‬
‫אבל כעבור כמה חודשים קיימו הבטחתם וקנו את בניין בית הנוער העובד והלומד‪ ,‬ועדין היה‬
‫הבניין ההוא חרב יונים גם צפור שלא מצאה בית קננו בו ויהי להם לבית ואינו ראוי לשימוש‬
‫‪4‬‬
‫הקדמה‬
‫כלל ועיקר ובא ידידנו היקר משה בר יהודה הי"ו ותרם ממון רב לשיפוץ המקום בתכלית‬
‫ההידור ובא ידידנו היקר אבי רחמים הי"ו ותרם ממון רב להתקנת החלונות בבניין ובא ידידנו‬
‫היקר יעקב אביגזר הי"ו ותרם ממון רב להתקנת המזגנים‪ ,‬וכך קם לו הבניין ועמד על עמדו‬
‫ויתלבש בלבוש מלכות ועטרת זהב על ראשו הוא בית הישיבה ברח' טרומפלדור ‪ 18‬בקרית‬
‫אתא עד היום הזה‪ ,‬ואני תולה הכל בהשתדלות שהשתדלו בני הישיבה בברכות ובעצתו של‬
‫אותו עשיר‪ .‬לימים כשחזרתי ופגשתיו בירושלים תובב"א אמרתי לו עתה ידעתי כי מתלמידיו‬
‫של אברהם אבינו אתה‪ ,‬אמר לי מאי משמע‪ ,‬אמרתי לו אמרו רבותינו אברהם אבינו אומר‬
‫מעט ועושה הרבה )אבות דר"נ פי"ג( ואף אתה טרם שסיפרת לי את הסיפור אמרת לי שאזכה‬
‫בו למאה אלף דולר ובאמת זכיתי בו פי כמה וכמה נמצא הבטחת מעט והרבה קיימת‪.‬‬
‫הכותב וחותם לכבוד התורה הקדושה‬
‫ומצפה לישועתו בעת הזאת‬
‫רפאל מאמו‬
‫קרית אתא‬
‫אדר ראשון תשע"א לפ"ק‬
‫בא סימן צמאה נפשי לאלהים לאל חי‬
‫א‬
‫‪dnlg`e eay‬‬
‫‪zekxa zkqn‬‬
‫ב ע"א מש' מאימתי וכו' כיון שהסדר הזה נקרא סדר‬
‫והיינו מצוות תפילה וקים להו לרבנן דערבית הוי בצאה"כ‬
‫זרעים היה צריך להקדים בו דיני הזרעים דהיינו מסכת‬
‫אבל אינו מפורש שהוא בצאה"כ הלכך אכילת תרומה‬
‫כלאים ופאה ותרומות ומעשרות וכיו"ב ולמה פתח בברכות‪,‬‬
‫לפי שהוא לשון ברכה ורצה רבי לפתוח משנתו בלשון‬
‫דפירש בה הכתוב שהיא בצאה"כ קודמת‪ .‬ועוי"ל דמה‬
‫שאסור לאכול קודם ק"ש ותפילה הוא משום שמא יפשע‬
‫ברכה‪ .‬ועוד יש לך לשאול מה ראה רבי לקרוא למסכת הזו‬
‫ברכות הלא חמשת הפרקים הראשונים עוסקין בק"ש‬
‫וימשך בסעודה וישכח לקרוא ק"ש ולהתפלל אבל ‪mipdk‬‬
‫‪ od oifixf‬כדאמר בשבת כ ע"א ‪micxge dxez ipa eid oleky‬‬
‫ותפילה ורק ארבעת הפרקים האחרונים עוסקין בהלכות‬
‫ברכות והיה לו לקוראה מסכת ק"ש ותפילה‪ ,‬אלא שלשון‬
‫‪ oixkfpe‬כדפירש"י התם הלכך לא גזרו בהו‪ .‬אבל הברייתא‬
‫)בגמ' ע"ב( דקת' ‪lek`l oi`kf mipdkdy dryn `"kge‬‬
‫ברכה עדיפא ליה לרבי‪ .‬ועוי"ל דהקדים מסכת ברכות לדיני‬
‫זרעים לפי שהיא פותחת בדיני ק"ש דכתיב בה ‪m` dide‬‬
‫‪ oznexza‬פליגא אמתני' וסבירא לה דאף כהנים אין אוכלין‬
‫‪dxei ezra mkvx` xhn izzpe 'ebe izevn l` ernyz reny‬‬
‫‪jcya ayr izzpe jxdvie jyxize jpbc ztq`e yewlne‬‬
‫בצאה"כ ממש אלא קוראין ק"ש ומתפללין ואח"כ אוכלין‬
‫תרומה לפיכך לא קת' בה משעה שהכהנים 'אוכלין' בתרומתן‬
‫אלא '‪ oznexza lek`l 'oi`kf‬כלו' מדין תרומה הן זכאין‬
‫לאכול מצאה"כ אבל בפועל אינן אוכלין בצאה"כ דהא‬
‫חייבין לקרוא ק"ש ולהתפלל‪ ,‬וכן רבי יהושע דברייתא קת'‬
‫‪ zraye zlk`e jzndal‬שידע אדם שכל תבואת השדה ועציו‬
‫ופריו תלויים בהשתדלותו בעבודת השם ושמירת מצוותיו‬
‫ואינם תלויים רק במידת ידיעתו וחוכמתו בעבודת האדמה‬
‫‪ oznexza lek`l 'mixdehn' mipdkdy dryn‬ולא קת' משעה‬
‫וקודם שילך לחרוש שדהו ולזורעה יתן לבו להשגיח על‬
‫מעשיו ולתקנם ותיטב שדהו ותרבה תבואת ארצו‪.‬‬
‫***משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן שאז הוי זמן‬
‫שאוכלין בתרומתן דס"ל אף כהנים לא הותרו לאכול תרומה‬
‫עד שיקראו ק"ש ויתפללו‪ .‬אבל רש"י פירש דמתני' וברייתא‬
‫לא פליגי והא דקת' במתני' ‪lek`l miqpkp mipdkdy dryn‬‬
‫ובשכבך‪>>>.‬ועשה טוב<<< והיום אין רגילין‬
‫‪ oznexza‬היינו 'הגיע עתם לאכול בתרומה' מצד דין אכילת‬
‫תרומה הגיע עתם לאכול דכבר נטהרו אבל בפועל אינן‬
‫אוכלין שצריכין תחילה לקרוא ק"ש ולהתפלל‪ ,‬ואין נ"ל‬
‫שמונה או תשע בערב על כן כשקורא ק"ש שעל מטתו יכוין לצאת ידי חובת‬
‫ק"ש דאוריי' כך נ"ל‪*** .‬משעה שהכה' נכנסים לאכול‬
‫בתרומתן היינו צאה"כ כדמפרש בגמ' בע"ב‪ .‬וקשיא לי הא‬
‫כהנים נמי חייבין בק"ש ומשעה שהגיע צאה"כ אסורין‬
‫דא"כ ה"ל לרבי לשנות במתני' משעה שהכהנים 'זכאין'‬
‫לאכול בתרומתן כדקת' בברייתא או 'מטוהרין' כדקת' רבי‬
‫יהושע ומדקת' 'אוכלין' משמע אוכלין ממש‪ .‬והבן יקיר לי‬
‫הרב מתן חיים הי"ו שלח לי במכתב דמדקת' ‪mipdkdy dryn‬‬
‫באכילה עד שיקראו ק"ש ויתפללו כדתנן בשבת ט ע"ב‬
‫'‪ oznexza lek`l 'miqpkp‬ולא קת' משעה שהכהנים 'אוכלין'‬
‫נמצא דאינן אוכלין בצאה"כ )עיין בע"ב תוד"ה משעה(‪.‬‬
‫ונ"ל דמתני' סברא דכיון דאכי' תרומה מצוה דאוריי' היא‬
‫בתרומתן משמע שאינם אוכלין מיד אלא קורין ואח"כ‬
‫אוכלין ואפריון נמטייה שכיון לדברי הריטב"א‪ ,‬ומ"מ אין‬
‫אוכלין תרומה מיד בצאה"כ ואח"כ קורין ק"ש ומתפללין‬
‫דאכילת תרו' מפורשת בצאה"כ דכת' ‪ xdhe ynyd `ae‬אבל‬
‫ק"ש אינו מפורש דצריך להיות בצאה"כ דלא כתיב אלא‬
‫נ"ל אלא כל מקום דקת' נכנסין ועושין היינו מיד בכניסתן‬
‫עושין וכן כאן ‪ oznexza lek`l oiqpkp‬מיד בכניסתן אוכלין‪.‬‬
‫***עד סוף האשמורה הראשו' דברי ר"א וחכ"א עד‬
‫‪ jnewae jakyae‬ואע"ג דקים להו לרבנן דהיינו צאה"כ מ"מ‬
‫אינו מפורש וכן תפילה כתיב ‪ecarle mkidl` 'd z` dad`l‬‬
‫חצות רג"א עד שיעלה עה"ש ר"א חכמ' ור"ג לא הוו‬
‫בעניין אחד‪ ,‬דר"א דאמר עד סוף האשמו' הראשונה היינו‬
‫שכיבה וקרינן ביה‬
‫לישכב עד שלש או ארבע שעות מהלילה ולפני כן לא הוי זמן שכיבה ובפרט‬
‫בימות החורף שצאה"כ סמוך לשעה חמש בערב ואין דרך לישן עד שעה‬
‫ב‬
‫‪eay‬‬
‫ב ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫בין לכתחי' ובין בדיעבד‪ ,‬וחכמ' דאמרו עד חצות היינו לכתחי'‬
‫עבירה דמתני' משמע לשון עובר על איסור ל"ת להכי שינה‬
‫אבל בדיעבד עה"ש‪ ,‬ור"ג דאמר עד עה"ש היינו בדיעבד אבל‬
‫וכתב 'פשיעה' שפירושו אינו נותן לבו להזהר ללמדך‬
‫לכתחי' מודה הוא דאין קורין אלא עד חצות דעבדינן הרחקה‬
‫ד'עבירה' דמתני' היינו שמא יפשע ויעבור לו הזמן וכן הוא‬
‫מן העבירה‪ .‬ורש"י לק' ג ע"א )ד"ה לאו ר"א היא( פירש‬
‫מפורש בבריי' לק' ד ע"ב‪.‬‬
‫דר"ג לית ליה הרחקה מן העבירה ואפי' לכתחי' קאמר עד‬
‫דלכתחי' עד חצות ומיהו בדיעבד יכול לקוראה עד שיעלה עה"ש דאף חכמ'‬
‫עה"ש ולפי"ז ר"א מיירי בין לכתחי' ובין בדיעבד וחכמ' מיירו‬
‫מודו בזה לר"ג כדמפרש בגמ' ד ע"ב ובבריי' שם‪.‬‬
‫דוקא לכתחי' ור"ג בין לכתחי' ובין בדיעבד‪*** .‬מבית‬
‫המשתה מצוה לשמח חתן וכלה‪*** .‬ולא זו בלבד "אמרו"‬
‫אלא כל מה שאמרו חכמ' וכו' מילת אמרו הראשונה‬
‫נמחקת וכן הוא במשנה שבסדה"מ‪ ,‬ולמאן דגריס לה צ"ל‬
‫בדוחק דה"ק ולא זו בלבד אמרו לי רבותי אלא עוד אמרו לי‬
‫רבותי כל מה שאמרו חכמ' עד חצות מצוות עד שיעלה‬
‫עה"ש וכו'‪*** .‬הקטר חלבים ואברים מצוותן וכו'‬
‫פירש"י בהקטר חלבים ואברים לא אמרו בו חכמ' עד חצות‬
‫ולא קת' ליה הכא אלא כדי להביא ממנו ראיה שכל דבר‬
‫הנוהג בלילה כשר כל הלילה ולפי"ז הכי פירוש המשנה כל‬
‫מ"ש חכמים עד חצות מצותן עד שיעלה עה"ש שהרי‬
‫הקטר חלבים ואברים מצינו שאמרו בהן בפירוש ש‪-‬מצוותן‬
‫עד שיעלה עה"ש הלכך אף כל הנאכלין ליום אחד שאמרו‬
‫>>>ועשה טוב<<< הלכתא כחכמ'‬
‫גמ' תנא היכא קאי דקת' מאימתי ה"ל למיתני 'חייבין‬
‫לקרוא ק"ש בערבין ומאימתי קורין אותה בערבין'‪ .‬ליתני‬
‫דשחרית ברישא דאע"ג דמדאוריי' ודאי ערב תחילה ואח"כ‬
‫שחר מ"מ בלשון חכמ' שחר קודם לערב כדתנן ברה"ש כה‬
‫ע"א ‪ axrna ziaxre gxfna zixgy edepi`x‬וכן לק' סב ע"א‬
‫‪ ziaxre zixgy envr z` mc` bidpi mlerl‬וכן לק' סג ע"ב‬
‫‪ ziaxre zixgy y"w `xew mc` ixdy‬ובשבת קיט ע"ב ‪`l‬‬
‫‪ ziaxre zixgy y"w da elhay liaya `l` 'lyexi daxg‬וכן‬
‫הרבה‪ ,‬וכיון דמתני' שונה בכל מקום בלשון חכמ' לכך קבעי‬
‫ליתני דשחרית ברישא שכן הוא לשון חכמים‪ .‬ובתוס'‬
‫פירשו ליתני דשחרית ברישא ‪ly 'zkc cinza ogky`ck‬‬
‫‪ dligz xwa‬והוא תימה גדולה כיון דבק"ש גופה כתיב של‬
‫ערב תחי' 'ובשכבך ובקומך' מאי קשיא ליה לתני דשחרית‬
‫בהן עד חצות מצוותן עד שיעלה עה"ש‪ .‬אבל לפי פשוטו‬
‫ברישא משום דבתמיד כתיב של שחר תחילה‪ .‬תנא אקרא‬
‫נר' דאף בהקטר חלבים ואברים אמרו בהן חכמ' עד חצות‬
‫קאי כלו' כשהיה התנא מלמד לתלמידים חומש דברים וקראו‬
‫ואע"ג שלא מצינו כן בתלמוד הוא נמצא באיזו ברייתא שלא‬
‫פסוק זה 'ובשכבך ובקומך' שנה להם מאימתי קורין את שמע‬
‫הגיע לידנו כי רובא דברייתות לא הגיעו לידנו ועיין באגרת‬
‫בערבין וכו' ולא הוצרך לשנות להם תחילה שקורין את שמע‬
‫רש"ג פ"ט אות י‪*** .‬בירושלמי סוף ה"א אמרו דגרסי'‬
‫בערבית דהא מפורש הוא בקרא שלמד עמם וכשבא רבי‬
‫הקטר חלבים ואיברים ואכילת פסחים מצותן עד שיעלה‬
‫לסדרו במשנה לא הזכיר אלא את דברי התנא אבל את‬
‫עה"ש וקאמר התם `‪ipz `lc zi`e migqt zlik` opipz op‬‬
‫הפסוק לא הזכיר‪ .‬דכתי' "ובשכבך" ובקומך כצ"ל ומפסוק‬
‫`‪ migqt zlik‬והיינו בבלאי כדאמר לק' ט ע"א ‪zlik` eli`e‬‬
‫זה למד שצריך לקרוא ולמד שערבית קודם לשחרית‪ ,‬ורש"י‬
‫‪*** .'zw `l migqt‬כדי להרחיק אדם בירוש' כדי להרחיק‬
‫פירש דמפסוק זה למד רק שצריך לקרוא‪ .‬והכי קת' זמן‬
‫"את" האדם‪*** .‬מן העבירה בכל מקום 'עבירה' היינו‬
‫וכו' כלו' אי תנא קאי אקרא ד'ובשכבך ובקומך' ולכך הקדים‬
‫עובר על איסור ל"ת ובשלמא גבי כל הנאכ' ליום אחד אמרו‬
‫דערבית לפני דשחרית כדי לאחוז לישנא דקרא א"כ היה לו‬
‫חכמ' עד חצות להרחיקו מן העבירה שלא יבוא לאכלן אחר‬
‫לשנות 'ק"ש של שכיבה אימת' דבקרא לא כתיב לשון ערבין‬
‫עה"ש דהוי איסור ל"ת וכן גבי הקטר חלבים אם יקטירם‬
‫אלא לשון שכיבה לכך מתרץ והכי קת' זמן ק"ש של‬
‫אחר חצות הוי איסור ל"ת והיינו עבירה אבל גבי ק"ש הא‬
‫שכיבה )כצ"ל( אימת כלו' כך יש לך לגרוס במשנה‪ ,‬מיהו‬
‫אינו אלא מצות עשה ולית ביה ל"ת ואמאי קרי ליה עבירה‪,‬‬
‫זה קשה לומר שרבי שנה לשון שכיבה ואח"כ נשתבשה‬
‫ונ"ל ד'עבירה' דהכא אינו לשון עבירה דעלמא דעבר על‬
‫המשנה ושנו לשון ערבין לכך מתרץ ואיב"א יליף דערבין‬
‫איסור ל"ת אלא לשון יעבור הזמן הוא להרחיק את האדם‬
‫ברישא מברייתו של עולם דכת' ויהי ערב ויהי בוקר יום‬
‫מן העבירה שלא יעבור לו הזמן‪ .‬ולכן הרמב"ם אע"פ‬
‫אחד וכיון דאת חובת הקריאה למד התנא מדכתיב 'ובשכבך‬
‫שבד"כ אוחז הוא את לשון המשנה כאן שינה לשונו וכתב‬
‫ובקומך' ואת מה שערבין קודם לשחרית למד מדכת' 'ויהי‬
‫)פ"א מהל' ק"ש ה"ט( ‪ 'driytd' on mc` wigxdl ick‬דלשון‬
‫ערב ויהי בקר' יכל התנא לשנות או לשון שכיבה כמו קרא‬
‫‪eay‬‬
‫ב ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ג‬
‫ד'ובשכבך ובקומך' או לשון ערבין כמו קרא ד'ויהי ערב ויהי‬
‫טהר גברא יביא קרבנו דכפרה מעכבא‪ .‬ומשני א"כ דשתי‬
‫בקר' וכיון דלשון ערבין היא לשון חכמ' לכך קתני לשון‬
‫פעולות בשני זמנים שונים יש כאן 'ובא השמש' דהיינו‬
‫ערבין‪ .‬וא"ת כיון דתנא יליף חובת הקריאה מדכת' 'ובשכבך‬
‫זריחת החמה 'וטהר' דהיינו יביא האיש קרבנו לימא קרא‬
‫ובקומך' אמאי יליף שערבית קודם לשחרית מדכת' 'ויהי ערב‬
‫ויטהר לשון עתיד דמשמע אחר 'ובא השמש' ילך ויביא‬
‫ויהי בקר' הא מקרא דובשכבך ובקומך נמי מצי יליף דערבית‬
‫קרבנו מאי וטהר אמאי כתב 'וטהר' לשון הוה ממושך אלא‬
‫קודם לשחרית‪ ,‬וי"ל דמ'ובשכבך ובקומך' ליכא למילף‬
‫על כרחך כוונת המקרא טהר יומא 'ובא השמש' שקיעת‬
‫דאדרבה מהתם משמע דשחרית קודם לערבית דכת' בההוא‬
‫החמה 'וטהר' תמשך פעולת ההחשכה בעולם עד סופה דהיינו‬
‫קרא 'בשבתך בביתך ובלכתך בדרך' ומיירי אחר שכבר קם‬
‫צאה"כ‪ .‬וקשיא לי על פירושו דקמפרש דהא דהקשת הגמ'‬
‫והוא בביתו או יצא לדרך והדר כתיב 'ובשכבך' להכי יליף‬
‫‪ `xab xdh xdhe i`ne‬היינו יטהר האיש בהבאת קרבנותיו‬
‫מברייתו של עולם דכת' בהדיא 'ויהי ערב ויהי בוקר'‪ .‬א"ה‬
‫הא אפי' אי אמרת דכפרה מעכבא ודאי אחר שטבל ושקעה‬
‫סיפא דקת' בשחר וכו' מקשה בין לתירוץ הראשון דתירץ‬
‫חמה אינו קרוי טמא בשביל שלא הביא קרבנותיו ולא שייך‬
‫‪ jnewae jakyae 'zkc i`w `xw` `pz‬ובין לאיב"א דתירץ‬
‫לומר 'יטהר' האיש בהבאת קרבנותיו דאף קודם שהביא‬
‫‪ ,xwa idie axr idie 'zkc mler ly eziixan sili‬אבל בתוס'‬
‫קרבנותיו אינו טמא‪ .‬ולתוס' )ע"ב ד"ה דילמא( אינו מקשה‬
‫פירשו דמקשה רק לאיב"א‪.‬‬
‫על הסיפא דברייתא דקת' 'ואין כפרתו מעכבתו מלאכול‬
‫מכדי כהנים אימת קא אכלי "בתרומה" כצ"ל‪*** .‬והא‬
‫קמ"ל דכפרה לא מעכבא אע"ג דחייב להביא קרבן הקרבן‬
‫אינו מעכב ואשמועי' מתני' דכי היכי דקרבן אינו מעכב אע"ג‬
‫דחייב להביא קרבן כך אע"ג דחייב להתפלל ערבית אין‬
‫התפילה שהיא כנגד הקרבנות מעכבתו מק"ש כגון שהגיע‬
‫זמן ק"ש ועדיין לא נתאסף מניין יכול לקרות ק"ש אע"ג‬
‫בתרומה' דאף לפי הקושיא )כפי שהם מפרשים אותה( אין‬
‫כפרתו מעכבתו אלא מקשה על הרישא דקת' 'ביאת שמשו‬
‫מעכבתו מלאכול בתרומה' דמשמע אינו אוכל עד צאה"כ‬
‫ממש ומקשה ממאי דהאי ובא השמש ביאת השמש‬
‫שקיעת החמה שהיא קודם צאה"כ ועדיין יש מעט אור‬
‫בעולם והאי וטהר טהר יומא נטהר היום לגמרי מאור‬
‫שעדיין אינו מתפלל וכן אם היה עסוק בת"ת והגיע זמן ק"ש‬
‫השמש וילפת מיניה דצאה"כ מעכבו מלאכול בתרומה‬
‫שצריך לפסוק ולקרוא ק"ש יכול לקרוא ק"ש אע"ג שעדיין‬
‫דילמא ביאת אורו הוא תחילת השקיעה ומאי וטהר טהר‬
‫אינו מתפלל‪ .‬ובא השמש וטהר ‪miycwd on lk`i xg`e‬‬
‫גברא שמיד בתחילת השקיעה יהיה האיש מאליו טהור‬
‫ובתרומה מיירי‪ .‬ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה‬
‫לאכול בתרומה דאין צאה"כ מעכבו מלאכול בתרומה‪ ,‬ומשני‬
‫דאחר שכתב 'ובא השמש' כלו' שקעה החמה חזר וכתב‬
‫א"כ דאין כאן אלא פעולה אחת 'ובא השמש' תשקע החמה‬
‫'וטהר' דמשמע נטהר היום מן השמש לגמרי ולא נשאר מאור‬
‫אבל 'וטהר' אינו פעולה שצריכה להעשות אלא פירושו יהיה‬
‫השמש מאומה אלמא ביאת השמש מעכבת ולהכי בעי קרא‬
‫האיש טהור מאליו לימא קרא ויטהר לשון עתיד בתחילת‬
‫שלא ישאר מאור השמש מאומה ואין כפרתו מעכבתו‬
‫השקיעה יהיה האיש מאליו טהור לאכול מאי וטהר דמשמע‬
‫מלאכול בתרומה דאחר שכתב 'ובא השמש וטהר' כתיב‬
‫תיעשה פעולה אלא ע"כ טהר יומא ילך העולם ויחשיך עד‬
‫'ואחר יאכל מן הקדשים' אלמא מיד בשקיעת החמה של יום‬
‫שיצאו הכוכבים דהיינו פעולה‪ .‬וקשיא לי על פירושם מאי‬
‫שביעי אוכל בתרומה ואינו ממתין להבאת קרבנותיו דהוי‬
‫מקשה על הברייתא 'דילמא ביאת אורו הוא' דהיינו דלמא‬
‫בזריחה דשמיני‪*** .‬וממאי דהאי וכו' לפירוש"י הגמ'‬
‫בתחי' השקיעה אוכל בתרומה הא בברייתא לא הזכיר‬
‫מקשה על הסיפא דברייתא דקת' ‪ezakrn ezxtk oi`e‬‬
‫צאה"כ אלא קת' ‪ dnexza 'ek`ln ezakrn eyny z`ia‬ונימא‬
‫‪ dnexza lek`ln‬מנא לה לברייתא דאין כפרתו מעכבתו‬
‫דבריי' נמי ה"ק בתחי' השקיעה אוכל בתרו'‪ .‬ולי נראה‬
‫דהאי ובא השמש ביאת השמש שקיעת החמה שהיא קודם‬
‫דארישא דבריי' מקשה דקת' 'ובא השמש וטהר ביאת שמשו‬
‫צאה"כ ועדיין יש מעט אור בעולם והאי וטהר טהר יומא‬
‫מעכבתו מלאכול בתרומה' והכי פירושו ממאי דהאי ובא‬
‫נטהר היום לגמרי מאור השמש כלו' צאה"כ וילפת מיניה‬
‫השמש ביאת השמש שקיעת החמה שהיא קודם צאה"כ‬
‫דמיד בצאה"כ אוכל בתרומה ואין כפרתו מעכבתו דילמא‬
‫ועדיין יש מעט אור בעולם והאי וטהר טהר יומא נטהר‬
‫ביאת אורו הוא זריחת השמש של יום השמיני ומאי וטהר‬
‫היום לגמרי מאור השמש דהיינו צאה"כ וילפת מהאי קרא‬
‫ד‬
‫‪eay‬‬
‫ב ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫דביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרו' דילמא ביאת אורו‬
‫שתים לפניה ושתים לאחריה בערבית ואי ק"ש שעל‬
‫הוא זריחת החמה דיום השביעי ומאי וטהר טהר גברא ילך‬
‫האיש ויטבול ויטהר עצמו ואומנם עדיין אינו ראוי לאכול‬
‫המיטה עיקר היה לנו לברך הנך ד' ברכות עם ק"ש שעל‬
‫המיטה ואילו בק"ש של ביהכ"נ לא היה לנו לברכם ואין‬
‫העולם נוהגין כן‪*** .‬בא"ד ועו"ק כלומ' אי מתרצת לי‬
‫אהנך קושיות דלעיל דאין הכי נמי בביהכ"נ אין מברכין‬
‫'ואחר' יאכל מן הקדשים משמע אחר שיעבור זמן ולימדונו‬
‫רבותנו במשנה דנגעים דהיינו אחר הערב שמש כדכת' בקרא‬
‫לפניה ולאחריה ובק"ש שעל המיטה קורין ג' פרשיות‬
‫ומברכין לפניה ולאחריה קשיא דא"כ פסקינן כריב"ל וכו'‬
‫ולא כרבי יוחנן דאמר דצריך למסמך בערבית גאולה‬
‫לתפילה‪*** .‬בא"ד סבירא לן כהני תנאי דגמ' דאמרי‬
‫ובטבילת האדם וכיון דהבריי' קיימא על פסוק זה 'ובא‬
‫השמש וטהר' אמאי קת' ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרו'‬
‫משעה שקדש היום וגם משעה שבנ"א נכנסין להסב‬
‫ואע"ג דהנך תנאי לא איירו אלא לגבי זמן ק"ש לרבי יוחנן‬
‫דאמר צר' למסמך גאולה של ערבית לתפילה ע"כ משעת‬
‫ק"ש הוי נמי זמן תפ' כי היכי דליסמכינהו‪*** .‬בא"ד וגם‬
‫זריחת החמה 'וטהר' דהיינו יטבול האיש ויטהר עצמו לימא‬
‫קרא ויטהר לשון עתיד דמשמע אחר 'ובא השמש' ילך‬
‫ויטבול מאי וטהר אמאי כתב 'וטהר' לשון הוה ממושך אלא‬
‫ע"כ כוונת המקרא טהר יומא 'ובא השמש' שקיעת החמה‬
‫'וטהר' תמשך פעולת ההחשכה בעולם עד סופה דהיינו‬
‫צאה"כ‪ .‬ובמערבא פשטו מדקת' בבריי' השניה ‪'dkdy dryn‬‬
‫‪ k"d`v xacl 'iq oznexza lek`l oi`kf‬בשלמא אי אמרת‬
‫'ובא השמש' היינו שקיעת החמה 'וטהר' היינו נטהר היום‬
‫מאור השמש לגמרי ע"כ היינו צאה"כ דכיון דקאמר 'וטהר'‬
‫משמע נטהר העולם מאור השמש לגמרי אלא אי אמרת 'ובא‬
‫השמש' זריחת החמה דשביעי 'וטהר' יטבול האיש וממקרא‬
‫זה לא למדנו דבעי צאה"כ אלא מדכתיב 'וטמאה עד הערב'‬
‫למדנו זאת מנ"ל לברייתא דהיינו צאה"כ דילמא הערב שמש‬
‫בעלמא הוא דהיינו שקיעה דבקרא לא כתיב אלא 'עד הערב'‪.‬‬
‫ראיה דק"ש של בהכ"נ עיקר ואינה לעמוד מתוך ד"ת דרב‬
‫"הוה" מצלי של שבת בער"ש ומסתמא גם היה קורא‬
‫בתרו' עד שתשקע החמה כדת' בנגעים פי"ד מ"ג דהאי קרא‬
‫לא קאמר ובא השמש וטהר 'ומיד' יאכל מן הקדשים אלא‬
‫דמקמיה 'וטמאה עד הערב' מ"מ האי קרא דאמר 'ובא השמש‬
‫וטהר' לא מיירי בשקיעת החמה אלא בזריחת החמה‬
‫ה"ל למימר טבילתו מעכבתו מלאכול בתרו'‪ ,‬ומשני א"כ‬
‫דשתי פעולות בשני זמנם שונים יש כאן 'ובא השמש' דהיינו‬
‫רש"י ד"ה משעה וכו' והגיע עתם לאכול בתרומה קשיא‬
‫ליה הא אינן יכולין לאוכלה מיד בצאה"כ דמשעה שהגיע זמן‬
‫ק"ש אסורין באכי' ומתרץ 'והגיע עתם' לאכול בתרומה‬
‫מדין תרו' הגיע עתם לאכול דכבר אינן טמאים אבל בפועל‬
‫אינן אוכלין משום ק"ש ותפילה ועיין בפירושנו למשנה‪.‬‬
‫***ד"ה עד סוף ולא קרינן ביה "ובשכבך" ומקמי כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה מצותן "להעלותן" כל כצ"ל‪*** .‬ד"ה כדי‬
‫להרחיק אדם מן העבירה "אסרום" באכילה כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה והדר תנא "דשחרית" מאימתי כצ"ל‪.‬‬
‫תוד"ה מאימתי וכו' עיקר "והיא" לאחר וכו' לא יצא‬
‫"א"כ" למה אנו "קוראין" ק"ש וכו' פרשיות היה‬
‫"לנו" לקרות כצ"ל‪*** .‬בא"ד ועו"ק דצריך לברך בק"ש‬
‫ק"ש כצ"ל‪ ,‬כלו' מסתמא גם היה קורא ק"ש כמות שהיא‬
‫דהיינו ג' פרשיות ובברכות שלפניה ולאחריה דקי"ל כרבי‬
‫יוחנן דבעי למיסמך גאולה לתפילה ש"מ של בהכ"נ עיקר‬
‫דאי אמרת דק"ש של בהכ"נ אינה אלא לעמוד מתוך ד"ת‬
‫א"כ רב דמסתמא סבר כרבי יוחנן דבעי למיסמך גאולה של‬
‫ערבית לתפלה לא היה יכול להתפלל של שבת בער"ש דנהי‬
‫דמצד הלכות תפלה אפשר לעשות כן מ"מ כיון שלא יוכל‬
‫לקרוא ק"ש בברכותיה באותה עת ולא יוכל לסמוך גאולה‬
‫לתפלה לא היה מתפלל של שבת בער"ש ועיין במהרש"א‪.‬‬
‫ד"ה מברך וכו' אבל בבכ"נ שלנו אין צר' להמתין‬
‫לחבריהם אלא בלילה כשמתפללין ערבית בלילה אבל כיון‬
‫שאנו מתפללים ערבית מבעו"י אין צר' להמתין ולפי' איננו‬
‫אומרים ברכת יראו עיננו ולית לן אלא שבע ברכות‪.‬‬
‫ב ע"ב גמ' דילמא ביאת אורו הוא עד א"כ לימא קרא‬
‫ויטהר מאי וטהר פירשנו בסוף העמוד הקודם‪ .‬וא"ת‬
‫בשלמא אי אמרת שתי פעולות יש כאן 'ובא השמש' זריחת‬
‫החמה 'וטהר' יביא האיש קרבנו ניחא דכתב תרוייהו דשני‬
‫דברים שונים הם אלא למאי דאמרת ד'ובא השמש' שקיעת‬
‫החמה של יום השביעי 'וטהר' צאה"כ קשיא אמאי כתב 'ובא‬
‫השמש' דהיינו שקיעה הא אינו יכול לאכול תרומה משעת‬
‫השקיעה אלא משעת צאה"כ ולא הל"ל אלא 'וטהר' דהיינו‬
‫צאה"כ ועו"ק הא אור לשון טהרה הוא וחשך לשון טומאה‬
‫הוא כדת' בפס' ב ע"א `‪ ungd z` oiwcea c"il xe‬ומפרש‬
‫התם בגמ' )ג ע"א( דהל"ל ליל י"ד והא דקת' אור מפני שלא‬
‫‪eay‬‬
‫ב ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ה‬
‫רצה לשנות בלשון מגונה ואיך קורא כאן להחשכת העולם‬
‫בצאה"כ‪ .‬רישא מי לימא "פליגא" אמתני' כצ"ל פי' כהן‬
‫שהיה טמא נמי כמעט ואינו מתעכב וכשנכנס בשקיעה אינו‬
‫מתעכב אלא כדי עריכת סעודתו על השולחן דכיון שהיה‬
‫שימשא ואדכי יומא אע"ג דאינן מתכוונים לשקיעת החמה‬
‫טמא וכל ימי טומאתו לא היה יכול לאכול אלא רק חולין‬
‫ומסתמא אין לו הרבה חולין לאכול כל ימי טומאתו לא אכל‬
‫אלא מעט ולא השביע רעבונו לפיכך ביום טהרתו מכינים לו‬
‫סעודתו מבעו"י ומיד כשנכנס לביתו בשקיעה עורכין לו‬
‫שולחנו וסועד פתו מיד בצאה"כ והוי באותה שעה שהעני‬
‫נכנס לאכול פתו במלח וברייתא לא פליגא אמתני'‪ ,‬או דלמא‬
‫עני מאוחר מכהן דמ"מ עני ממתין שתאפה לו אשתו את הפת‬
‫ואינו אוכל מיד בצאה"כ אבל כהן הכל מתוקן לו מבעו"י‬
‫ואוכל מיד בצאה"כ וברייתא פליגא אמתני'‪ .‬ומשני לא עני‬
‫כל ימיו וכהן ביום טהרתו חד שיעורא הוא דמי סברת בעני‬
‫בינוני קאמר שאופין לו את הפת ומתעכב עד אפייתה לא כי‬
‫אלא בעני מרוד קאמר שפתו יבשה מוכנת לו מתמול שלשום‬
‫ואינו ממתין אלא שיעור עריכת השולחן ונמצא סועד‬
‫בצאה"כ ככהן‪*** .‬ואע"פ שאין ראיה לדבר הא דכהנים‬
‫אוכלין בתרומה בצאה"כ ודאי יש ראיה גמורה לדבר דכתיב‬
‫והסתלקות האור לשון 'וטהר'‪ ,‬מתרץ כדאמרי אינשי‬
‫כשרוצין האנשים לומר הגיע צאה"כ אומרים איערב‬
‫אלא רק לצאה"כ בכל זאת מזכירין שניהם איערב שימשא‬
‫שקיעת החמה ואדכי יומא צאה"כ ואע"ג דהחשכת העולם‬
‫אינו לשון טהרה אלא לשון טומאה אמרי אינשי 'ואדכי'‬
‫יומא נטהר היום כי כשרוצים לומר לא נשאר בו אפי' דק‬
‫מן הדק מדבר זה שהיה בו אומרים 'נטהר' כי הטמא אין בו‬
‫דבר ממשי רק יש בו טומאה שהיא דבר דק מן הדק ואינו‬
‫נראה וכשטובל ונטהר הרי יצא ממנו אותו דבר דק מן הדק‬
‫שהיה בו לכך כל דבר שיצא ממנו דבר שהיה בו ולא נשאר‬
‫בו ממנו אפי' דק מן הדק אומרים נטהר הדבר לכך גם הפסוק‬
‫נקט 'וטהר' לומר שהגיע צאה"כ ממש ולא נשאר מאור היום‬
‫כלל וכלל ורק אז יוכל לאכול בתרומה‪ .‬במערבא הא דרבה‬
‫בר ר"ש לא שמיע להו וגם את הבריי' דלעיל דקת' ‪`ae‬‬
‫‪ezxtk oi`e 'exza lek`ln ezakrn eyny z`ia xdhe ynyd‬‬
‫‪ ezakrn‬נמי לא שמיע להו דאי שמיע להו לא הוה מיבעיא‬
‫להו מאי פירושא דקרא דודאי פירושא דקרא כדאמר‬
‫בברייתא אלא הוה מיבעיא להו מנ"ל לברייתא כדמיבעיא‬
‫לגמ'‪ .‬האי ובא השמש ביאת שמשו הוא שקיעה ומאי‬
‫וטהר טהר יומא צאה"כ שנטהר העולם מאור השמש לגמרי‬
‫או דלמא ביאת אורו הוא זריחת החמה דיום השביעי ומאי‬
‫וטהר טהר גברא יטבול האיש ואע"ג דודאי אינו אוכל עד‬
‫הערב שמש כדתנן בנגעים פי"ד מ"ג מ"מ ההוא קרא לא‬
‫מיירי בהערב שמש אלא בטבילת האיש ומה שצריך הערב‬
‫שמש ילפי' מקרא דמקמיה 'וטמאה עד הערב' וכיון דהערב‬
‫שמש ילפי' מדכתיב 'עד הערב' דילמא אינו צאה"כ אלא‬
‫הערב שמש בעלמא דהיינו שקיעה וכפשט המשנה דנגעים‬
‫'‪ dnexza lke` 'eyny aixrd‬דמשמע שקיעה אבל אי הוה‬
‫ילפי' מדכת' 'ובא השמש וטהר' ודאי בעינן צאה"כ דכיון‬
‫דכתב 'ובא השמש' דהיינו שקיעה וחזר וכתב 'וטהר' משמע‬
‫נטהר העולם לגמרי מאור השמש‪.‬‬
‫משהעני נכנס לאכול פתו במלח סתם אדם אינו אוכל מיד‬
‫כשבא לביתו מממלאכתו בשקיעה אלא כשבא לביתו אשתו‬
‫מתקינה לו בשר ודגים ושאר ירקות והוא ממתין הרבה עד‬
‫שתסיים להכין סעודתו אבל עני שאינו אוכל דבר אלא פת‬
‫במלח כמעט ואינו מתעכב אלא מיד כשבא לביתו בשקיעה‬
‫עורכין לו שולחנו בפת ומלח ויוצקין לו מים ונמצא סועד‬
‫‪ xdhe ynyd `ae‬משמע טהר יומא דהיינו צאה"כ אבל ק"ש‬
‫דכתיב בה 'ובשכבך' אין ראיה שהיא בצאה"כ דשמא אין‬
‫בנ"א הולכין לישן בצאה"כ אלא אחרי כן ומסתמא אין‬
‫הולכין לישן בצאה"כ שהרי תחילה אוכלין ואח"כ הולכין‬
‫לישן ומהני קראי דמייתי לקמן ליכא ראיה אלא שלילה הוי‬
‫מצאה"כ אבל ליכא ראיה דשכיבה הוי בצאה"כ אבל זכר‬
‫לדבר יש דמסתמא זמן שכיבה ולילה חד שיעורא הוא‪.‬‬
‫***מאי ואומר כיון דכתיב )תה' קד כב( ‪'ebe ynyd gxfz‬‬
‫‪ axr icr ezcearle elrtl mc` `vi‬אתה למד שאין‬
‫הפועלים עובדין אלא ביום וכיון דכתיב בההוא קרא דבנין‬
‫חומת ביהמ"ק ‪miakekd z`v cr 'ebe dk`lna miyer epgp`e‬‬
‫ש"מ אין מסתיים היום אלא בצאה"כ דאם היום מסתיים‬
‫בשקיעה לא היה עזרא רשאי להעבידם אחר השקיעה ואמאי‬
‫הוצרך להביא עוד פסוק דקת' ‪xnyn dlild epl eide xne`e‬‬
‫‪ ,dk`ln meide‬ומשני וכי תימא מכי ערבא שמשא שקיעת‬
‫החמה ליליא הוא והיו רשאין להפסיק עבודתן בשקיעת‬
‫החמה ואינהו דמחשכי ומקדמי משום כבוד ביהמ"ק נהגו‬
‫הפועלים מרצונם לפנים משורת הדין והיו מקדימין לעבוד‬
‫בבנין החומה מעה"ש שהוא קודם הזריחה ומאחרים לפסוק‬
‫עבודתם עד צאה"כ שהוא אחר השקיעה‪*** .‬קא סלקא‬
‫"דעתן" כצ"ל דעני כל לילותיו ובנ"א בער"ש חד‬
‫שיעורא הוא דכמו שהעני בכל יום כשבא לביתו בשקיעה‬
‫ו‬
‫‪eay‬‬
‫ב ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫אינו מתעכב מלאכול אלא כדי שיעור עריכת השולחן ואוכל‬
‫מהשקיעה ואע"ג דעד צאה"כ ספק יום ספק לילה הוא משום‬
‫חומרא דשבת דבמיתה היא נאסר במלאכה מהשקיעה ומאותה‬
‫שעה מתחיל לקרות ק"ש דסבר ר"א דהא דכתיב 'ובשכבך'‬
‫היינו קודם שתלך לישן כבר תגמרנה וכיון דבצאה"כ דרך‬
‫בנ"א לילך לישן צריך שיתחילנה מהשקיעה והיינו דקא'‬
‫‪ ziaxra y"w zexwl 'oiligzn' izni`n‬מאימתי מתחילין‬
‫קריאתה כדי שבזמן שכיבה כבר יגמרנה‪ .‬ואע"ג דמהשקיעה‬
‫ועד צאה"כ יש זמן הרבה ואין דרך לקרות ק"ש כ"כ הרבה‬
‫זמן‪ ,‬כיון דצריך לגמרה בזמן שכיבה ואין לך זמן סמוך לו‬
‫מלפניו אלא זמן השקיעה לפיכך מזמן שקיעה חשיב סמוך‬
‫שּקדש היום שנאסר היום במלאכה כל 'קדוש'‬
‫לשכיבה‪ֵ ָ ֶ .‬‬
‫לשון אסור הוא‪ ,‬כמו )שמות ל כה( ‪didi ycw zgyn ony‬‬
‫שמן משחת איסור יהיה שאסור לכם למשוח בו חולין‪ ,‬וכן‬
‫)קדוש' ה ע"ב( ‪ il zycewn z` ixd‬הרי את אסורה לעולם‬
‫להיות לי‪ ,‬וכן כולם‪ .‬רבי יהושע אומר משעה שהכה'‬
‫מטוהרים לאכול בתרומתן היינו צאה"כ‪ ,‬סבר רבי יהושע‬
‫דאף דאכי' תרומה מצות עשה היא לא הותר לכהן לאכול‬
‫תרומה לפני שיקרא ק"ש ויתפלל לפי' לא קאמר ‪dryn‬‬
‫‪ oznexza lek`l 'miqpkp' mipdkdy‬כדקתני מתני' אלא משעה‬
‫שהכהנים 'מטוהרים' לאכול בתרומתן מצד דיני טהרה‬
‫ראויים הם לאכי' תרומה אבל בפועל אינם אוכלין באותה‬
‫שעה משום ק"ש ותפילה ומתני' פליגא עליה עיין בפירושנו‬
‫למשנה‪ .‬רמ"א משעה שהכהנים טוב' לאכול בתרומתן‬
‫והוא כשתי דקות לפני צאה"כ דר"מ סבר 'ובשכבך' היינו‬
‫קודם שתלך לישן כבר תגמרנה כדסבר ר"א לעיל ובהא‬
‫פליגי דר"א סבר משעת שקיעה יכול לקרותה שהוא הזמן‬
‫הסמוך לזמן שכיבה דהיינו צאה"כ ור"מ סבר אינו יכול‬
‫לקראותה מהשקיעה דהוי הרבה לפני זמן שכיבה אלא קוראה‬
‫משעה שהכהנים טובלין לאכול בתרומתן והוא סמוך מאוד‬
‫לצאה"כ וגומרה עד צאה"כ‪ ,‬ורבי יהודה טעי ביה בר"מ וסבר‬
‫דזמן טבילה דקאמר ר"מ היינו קודם השקיעה שהוא בין‬
‫השמשות להכי מקשה ליה והלא כהנים מבעו"י הם טובלין‬
‫ומשני ליה ר"מ `‪xn`c `pin`w iqei iaxc zeynyd oia` `p‬‬
‫‪ eilr cenrl `"`e `vei dfe qpkp df oir sxdk y"dia‬כדמפרש‬
‫בגמ'‪ .‬רח"א משעה "שהעני" נכנס לאכול פתו במלח סבר‬
‫ר"ח מאי טעמא אמרו חכמ' משעה שהגיע זמן ק"ש ותפילה‬
‫אסור לאכול ולשתות עד שיקרא ק"ש ויתפלל שמא ימשך‬
‫בסעודתו הרבה ויעבור לו הזמן אבל עני שאינו אוכל כי אם‬
‫פת במלח לא גזרו ביה ויכול לאכול אע"ג דהגיע זמן ק"ש‬
‫"בערבית" כצ"ל משעה שקדש היום בערבי שבתות‬
‫ותפילה דודאי לא מימשך בסעודתיה ואחר סעודתו קורא‬
‫בצאה"כ דכיון שאין לו לא בשר ולא דגים כי אם פת במלח‬
‫אין צריך להמתין עד שתתקין לו אשתו את סעודתו כך כל‬
‫אדם בער"ש מיד כשבאין לביתן בצאה"כ נכנסין לאכול‬
‫שבער"ש הכל מתוקן מבעו"י ואין צריכין להמתין כלל‪ .‬ואי‬
‫אמרת עני כל ימיו וכהן ביום טהרתו חד שיעורא הוא‬
‫דכהן מתוך שעברו עליו ימי טומאתו ברעב שלא היה יכול‬
‫לאכול תרומה כי אם מעט חולין אשתו מתקינה לו סעודתו‬
‫מבעו"י שמיד שיבוא לביתו בשקיעה יערכו לו שולחנו וישב‬
‫ויאכל וישבור רעבונו ועני כל לילותיו כשבא לביתו בשקיעה‬
‫אינו מתעכב הרבה אלא כדי עריכת השולחן ואוכל בצאה"כ‬
‫דאין מתקינין לו לא בשר ולא דגים ואינו צריך להמתין‬
‫הרבה חכמ' היינו ר"מ אלא ש"מ עני שיעורא לחוד‬
‫דבעני בינוני קאמר שאשתו אופה לו פת בכל יום וכשבא‬
‫לביתו בשקיעה אינו אוכל מיד אלא צריך להמתין שיעור‬
‫אפיית הפת וכהן שיעורא לחוד ביום טהרתו הכל מוכן לו‬
‫מבעו"י ואינו ממתין כלל אלא מיד כשבא לביתו בשקיעה‬
‫עורכין לו שולחנו ונמצא אוכל בצאה"כ מיד‪ .‬ודחי ליה לא‬
‫עני וכהן חד שיעורא הוא אף העני אין ממתין כלל דבעני‬
‫מרוד קאמר שפתו יבשה מוכנת לו מתמול שלשום ונמצא‬
‫אוכל בצאה"כ כמו כהן ועני כל ימיו ובנ"א בער"ש לאו חד‬
‫שיעורא הוא דבער"ש חוזרין מביהכ"נ קודם חשיכה והכל‬
‫מוכן מבעו"י ואין ממתינים כלל ואוכלין קודם שחשכה אבל‬
‫עני וכהן בימי החול אע"ג דאין צריכין להמתין שיתקינו להם‬
‫סעודתם ומיד כשבאין לביתן אוכלין מ"מ אין באין לביתם‬
‫עד השקיעה שאין עוזבין מלאכתן עד השקיעה ואז עורכין‬
‫להם שולחנם ואוכלין בצאה"כ‪ ,‬הכי מסתברא וכן פירשו‬
‫התוס' )לעיל ב' ע"א ד"ה מאימתי( דבנ"א בער"ש סועדין‬
‫מבעו"י וכן משמע מרש"י ד"ה בערבי שבתות‪ .‬אבל לק' ג'‬
‫ע"א ד"ה קשיא דר"מ פירש"י דבנ"א בער"ש סועדין מאוחר‬
‫יותר מאכילת כהן וכן פירשו התוס' שם ואין נראה לי‪.‬‬
‫ובירוש' תני דבנ"א בער"ש וכהן קרוב שיעורם זה לזה‬
‫ומוקים לה בבני הכפרים שמתכנסים בביתם בכל יום לפני‬
‫השקיעה מפחד החיות וסעודתם מוכנת להם מבעו"י ואכלי‬
‫מוקדם לפני אכילת כהן ועני‪ ,‬אבל בימות החול אע"ג‬
‫שמתכנסים בביתם מבעו"י מ"מ אין אוכלין עד מאוחר שאין‬
‫סעודתם מוכנת להם מבעו"י אלא בער"ש‪.‬‬
‫ורמינהו מאימתי מתחילין לקרות "קריאת" שמע‬
‫‪eay‬‬
‫ב ע"ב‬
‫ק"ש ומתפלל ועיין בתוס'‪ .‬משעה שרוב בנ"א נכנסין להסב‬
‫כשהיה אדם יושב לאכול בביתו לא היה מתעכב הרבה אלא‬
‫מעט עד שתכין לו אשתו סעודתו אבל כשהיו נכנסין להסב‬
‫והיינו סעודה גדולה שבאין הרבה מוזמנים לסעוד יחד כגון‬
‫בסעודת חתן וכלה וכיו"ב היו מתעכבין הרבה עד שיגיעו‬
‫כולם לבית הסעודה ונכנסין להסב יחד ולא היו נכנסין להסב‬
‫עד זמן הרבה אחר צאה"כ‪ ,‬וכיון דמיסבין הרבה אנשים יחד‬
‫לא חיישינן שמא יפשעו וימשכו בסעודתן וישכחו לקרוא‬
‫ק"ש ולהתפלל שהאחד מזכיר לחבריו‪.‬‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ז‬
‫בינוני שאשתו אופה לו פת ואע"ג דאינו מתעכב הרבה שהרי‬
‫אין לו להכין לא בשר ולא דגים מ"מ מתעכב הוא כדי שיעור‬
‫אפיית הפת ונמצא דעני מאוחר לכהן‪.‬‬
‫ורבי מאיר? ה"ק ליה מי סברת וכו' כך מסורת קריאתו‬
‫והכי פירושו ור"מ מה יענה לרבי יהודה? ומשני ה"ק ליה‬
‫וכו' כלו' כך יענה לו‪ .‬בין השמשות בין השמש לירח כהרף‬
‫עין כשיעור רפרוף קל וקריצה שאדם מרפרף וקורץ בעינו‬
‫זה הירח נכנס לעולם וזה השמש יוצא מהעולם וא"א‬
‫לעמוד עליו אין אדם יכול להמתין עם תלמידו מול השמים‬
‫אלא לאו ש"מ שיעורא דעני לחוד ושיעורא דכהן לחוד?‬
‫ולומר לו ראה עתה זהו בין השמשות שעד שאומר לו כן‬
‫כבר מסתיים בין השמשות ונעשה לילה גמור‪.‬‬
‫‪ 'eke oiligzn izni`n edpinxe‬להוכיח דשיעורא דעני לחוד‬
‫רש"י ד"ה א"כ דהאי קרא לשון ציווי הוא נימא קרא‬
‫ויטהר תימה הא ויטהר נמי אינו לשון ציווי‪*** .‬ד"ה אדכי‬
‫הישיבה את כל החכמ' היושבין שם אלא לאו ש"מ שיעורא‬
‫לשון עבר "ונתפנה" כצ"ל‪*** .‬ד"ה דמחשכי "עושין"‬
‫דעני לחוד ושיעורא דכהן לחוד? האם יש להביא מזה‬
‫כצ"ל‪*** .‬ד"ה ומקדמי "משכימין" קודם כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫קס"ד רוב בנ"א היינו "עני" כלו' בנ"א בער"ש "ועני"‬
‫בימות כצ"ל‪*** .‬ד"ה משעה שקדש וכו' לילה "דכיון"‬
‫דספק כצ"ל‪*** .‬ד"ה והלא וכו' דאמר בבמה מדליקין‬
‫כאן לא נמצא מי שידחנה‪ .‬וכן ‪`zaeiz ?ipeltc `zaeiz‬‬
‫)בין השמשות נמחק( כדי כצ"ל‪*** .‬ד"ה בין השמשות‬
‫דרבי יהודה וכו' וכי "טבלי" מקמי כצ"ל‪.‬‬
‫ש"מ היו יושבין בישיבה וחכם אחד הקשה בפני כולם‬
‫ושיעורא דכהן לחוד ואחר שסיים החכם הוכחתו שאל ראש‬
‫הוכחה מוחלטת או שמא יש למי מכם דחיה לדחות את‬
‫ההוכחה הזו‪ ,‬אם דחו דחו‪ ,‬ואם לאו היה ראש הישיבה מסכם‬
‫ש"מ כלו' זוהי ראיה מוחלטת שהרי מכל החכמ' היושבין‬
‫כשהיה חכם עומד ומקשה על פלוני בפני כל חכמי הישיבה‬
‫אחר שסיים קושייתו היה ראש הישיבה שואל ‪`zaeiz‬‬
‫‪ ?ipeltc‬האם יש להקשות מכאן קושיא מוחלטת לפלוני או‬
‫תוד"ה דילמא וכו' על הארץ "ומדנקט" בקרא ובא כצ"ל‪.‬‬
‫שמא אחד מכם יכול לתרצה‪ ,‬אם תירץ אחד מהם תירץ‪ ,‬ואם‬
‫ד"ה אמר ליה וכו' דלא דריש "ובשכבך" ובקומך כצ"ל‪,‬‬
‫תימה מאי לא דריש ובשכבך ובקומך הא פשטיה דקרא הוא‬
‫כלו' קושיא זו ודאי קושיא היא לפלוני שלא היה אחד מכל‬
‫דאין לקרוא אלא בזמן שכיבה ובזמן קימה כדתנן לק' י ע"ב‬
‫ופלג המנחה לא הוי זמן שכיבה‪ ,‬ואפי' לר"ט דאמר התם‬
‫לא היה מי שיכול לתרצה היה ראש הישיבה מסכם ‪`zaeiz‬‬
‫חכמי הישיבה יכול לתרצה‪.‬‬
‫הי מינייהו מאוחר דכהן ודאי הוי בצאה"כ כדתניא‬
‫בברייתא בהדיא ‪ k"d`v xacl oniq‬ולא מיספקא לן ביה‬
‫דכיון דכל ימי טומאתו לא היה אוכל הרבה כי אם מעט חולין‬
‫דצריך להטות ולקרות מודה הוא דאין קורא אלא בזמן‬
‫שכיבה דמי ס"ד דלר"ט יקרא בצהרים פעם אחת בעמידה‬
‫ופעם אחת בהטיה ויצא ידי חובת ובשכבך ובקומך‪.‬‬
‫שיש בידו רעב הוא ואשתו מכינה לו כל סעודתו מבעו"י‬
‫ג ע"א‬
‫וכשנכנס לביתו בשקיעה אינו מתעכב הרבה אלא עד‬
‫‪,odk lyn xge`n xery `ede y"xra ozt lek`l oiqpkp `"pay‬‬
‫ולפי מה שפירשנו לעיל אדרבה הוא שיעור מוקדם משל‬
‫ומיספקא לן בעני דכיון דאין מכינים לו לא בשר ולא דגים‬
‫כהן‪*** .‬ואיב"א רישא לאו ר"א היא גבי תחילת הזמן‬
‫אע"ג דחכמ' סברי משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומ'‬
‫ור"א פליג עלייהו וסבר משעה שקדש היום בער"ש לא‬
‫מיספקא ליה לרבי ופשיטא ליה דהלכה כחכמ' לכך לא שנה‬
‫בזה את דברי ר"א אבל גבי סוף הזמן מספקא ליה אי הלכה‬
‫כר"א או כחכמ' ולכך שנה שניהם‪.‬‬
‫שיערכו לו מאכליו על שולחנו ונמצא אוכל מיד בצאה"כ‬
‫אלא פת במלח ופתו יבשה מוכנת לו מתמול שלשום אינו‬
‫מתעכב כלל ואוכל מיד כשנכנס לביתו בשקיעה ואפי' שיעור‬
‫עריכת השולחן אינו מתעכב כמו כהן דמה יש לערוך לו לחם‬
‫ומלח ופת נמצא דעני קודם או דלמא עני דהכא לא מיירי‬
‫בעני מרוד שאוכל פת יבשה של תמול שלשום אלא עני‬
‫גמ' קשיא דר"מ אדר"מ פירש"י ‪dryn xn` lirl‬‬
‫ח‬
‫‪eay‬‬
‫ג ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫עד סוף האשמורה "וכו'" מאי קסבר כצ"ל‪*** .‬אי קסבר‬
‫ולתלמידיו ולחבריו לתקנם ולהחיותם בגשמיות וברוחניות‬
‫שלש משמרות הוי הלילה מלאכי השרת לשון משרתים‬
‫ולכך נקראת התורה שירה כדכת' )דב' לא יט( ‪eazk dzre‬‬
‫ע"ש שמשרתים את הקב"ה שמזמרין לפניו במיני שבח‪ ,‬וי"א‬
‫‪ i"pa z` dcnle z`fd dxiyd z` mkl‬כי היא אמא של כל‬
‫'שרת' לשון שיר שמשוררין לפניו‪ .‬ואין זה כשירת להקת‬
‫השירים ויוצרת נחת רוח ופועלת תיקונים כעין נחת רוח‬
‫בנ"א המשוררים לפני המלך שאין בשירתם אלא תענוג‬
‫ותיקונים של שירת המלאכים אבל יותר מהם כי הם בחינת‬
‫ונועם‪ ,‬אלא מתוך שירתם ושבח שמשבחין מלאכי השרת‬
‫'שיר' והיא בחינת 'שירה' נקבה שמתעברת ומולידה ועושה‬
‫לקב"ה נעשה נחת רוח לפניו ית' ונחת רוח זו היוצאת מלפני‬
‫פירות ופירי פירות בכל העולמות‪ ,‬ואמרו במגי' לב ע"א ‪lk‬‬
‫המלך שטה בכל העולמות ומחזיקה אותם לבל ימוטו ופועלת‬
‫‪mbe xne` aezkd eilr dxnf `la dpeye dnirp `la `xewd‬‬
‫ישועות לכל הנבראים‪ .‬וכמו שכשיהיה קלקול בקיר בניין כי‬
‫`‪ mda eigi `l mihtyne miaeh `l miweg mdl izzp ip‬כי‬
‫יפול ממנו הטיח צריך לשלוח טייח ובידו דלי מלא טיח לתקן‬
‫אין תורתם עושה תיקונים בעולמות להחיותם‪*** .‬קמ"ל‬
‫את הקיר וכשיהיה קלקול בחלון צריך לשלוח מומחה‬
‫דאיכא משמרות "ברקיעא" ואיכא משמרות בארעא‬
‫לחלונות ובידו חלקי אלומניום וזכוכיות להחליף את מה‬
‫כצ"ל‪ ,‬פי' הקב"ה שואג על כל משמרה ומשמרה שברקיע‬
‫שנתקלקל ונשבר וכשיהיה קלקול ברצפת הבניין צריך‬
‫מצער החורבן ושאגתו עושה רושם בארעא ומפחידה את‬
‫לשלוח רצף מומחה ובידו רצפות ודבק להחליף את הרצפות‬
‫יצורי העוה"ז ומעוררתם משנתם וכשם שנחת רוח שיש לו‬
‫שנשברו‪ ,‬כן בעולמות העליונים מחטאי בנ"א נעשה בהם‬
‫משירת משמרה ראשונה אינו דומה לנחת רוח שנעשה לו‬
‫פגמים ואין כל הפגמים שווים פעמים יפגם דבר זה ופעמים‬
‫משירת משמרה שניה וכו' כן שאגה ששואג על משמרה זו‬
‫דבר אחר וכשבאין מלאכי השרת של משמרה ראשונה‬
‫שונה משאגה ששואג על משמרה אחרת דמשאגה ששואג על‬
‫ומשוררין לפניו שירים שלהם נעשה מזה נחת רוח לפניו‬
‫משמרה ראשונה אין ניעור אלא החמור ואז הוא נוער‬
‫והולך הנחת רוח ושט בעולמות העליונים ומתקנם ומעמידם‬
‫ומשאגה ששואג על משמרה שניה ניעורים הכלבים ואז הם‬
‫וכשבאין כת של משמרה שניה ולהם מיני שיר אחרים נעשה‬
‫נובחים ומשאגה ששואג על משמרה שלישית ניעורים בנ"א‬
‫מזה נחת רוח אחר לקב"ה והולך הנחת רוח הזה ושט בכל‬
‫ואז התינוק בא לינק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה כי‬
‫העולמות ומתקן תיקונים שלא היה יכול לתקן הנחת רוח‬
‫ניעורו משנתם משאגתו ית' ובכל אלו יש סודות עמוקים‬
‫שנוצר משיר של כת ראשונה וכשבאין כת של משמרה‬
‫כנגד כמה מיני קליפה שנעשה בהם תיקונים משאגותיו ית'‬
‫שלישית ולהם מיני שיר אחרים נעשה מזה נחת רוח אחר‬
‫שמו‪ .‬וכשישמע אדם את החמור נוער ידע שזוהי משמרה‬
‫לקב"ה ואף הוא הולך ושט בכל העולמות ומתקן בהם‬
‫ראשונה וכשישמע את הכלבים נובחים ידע שזוהי משמרה‬
‫תיקונים אחרים שלא יכלו לתקן שני נחת רוח ששטו לפניו‪,‬‬
‫שניה וכשישמע את התינוק בוכה כי ניעור ורוצה לינק ידע‬
‫כי לכל משמרה שיר וניגון משלה וכל שיר וניגון פועל נחת‬
‫שזוהי משמרה שלישית והיינו דקת' סימן לדבר משמרה‬
‫רוח אחר‪ .‬ושיר שמשוררין לפניו ישראל ובפרט בסעודת‬
‫ראשונה חמור נוער וכו'‪ .‬וקא בעי הגמ' מאי קחשיב ר"א‬
‫שבת פועל כל מיני נחת רוח הללו יחד ונעשה מזה כל‬
‫אי תחילת משמרות קחשיב תחילת משמרה ראשונה‬
‫התיקונים שפועלין מלאכי השרת בשירתם‪ ,‬וכיון ששירת‬
‫סימנא למה לי אורתא הוא וא"ת אמאי לא מתרץ דנפק"מ‬
‫ישראל עושה תיקונים גדולים בעולמות העליונים כ"ש‬
‫למיקרי ק"ש דערבית למאן דיתיב בבית אפל כדמתרץ לקמן‬
‫שנעשה מזה תיקון גדול לישראל להושיעם ולהחיותם‬
‫אסוף משמרה אחרונה‪ ,‬וי"ל משום דר"א סבר לעיל ב ע"ב‬
‫ולהצילם משבעים זאבים המוכנים לטורפם חיים והוא‬
‫דזמן ק"ש של ערבית הוי משעה שקדש היום בער"ש והוא‬
‫שכתוב )תה' נט יז( ‪ik jcqg xwal opx`e jfer xiy` ip`e‬‬
‫מבעו"י ואפי' אי אמרת דתחילת משמרות קא חשיב וחמור‬
‫‪ il xv meia qepne il abyn ziid‬כי השיר מצילו ומגונן עליו‪,‬‬
‫נוער בתחילת משמרה ראשונה אין זה זמן ק"ש דערבית‪.‬‬
‫והלומד תורה ומנגן בה ועושה ממנה מיני זמר ושיר פועל‬
‫***אלא חשיב סוף משמרה ראשונה שידע שכל זמן שלא‬
‫תיקונים גדולים בעולמות העליונים שאפי' בשירת המלאכים‬
‫נער החמור עדיין לא עבר זמן ק"ש דר"א לטעמיה דאמר עד‬
‫אין כמותם ואפי' בשירת סעודות השבת וחג אין כמותם‬
‫סוף האשמורה הראשונה ותחילת משמרה אחרונה לחבר‬
‫וכ"ש שנעשה מזה תיקון וחיות לו עצמו ולבניו ולבני ביתו‬
‫יום ולילה בתורה ואמצעית דאמצעיתא הוא חצות לילה‬
‫‪eay‬‬
‫ג ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ט‬
‫לעורר בקינות על החורבן‪ .‬ואב"א כולהו סוף משמרות‬
‫שיעבור הזמן רשאי להתפלל בדרך אע"ג שחוסם דרכם של‬
‫קחשיב סוף ראשונה לק"ש סוף שניה לחבר יום ולילה‬
‫עוברי דרכים ואין עוברי דרכים רשאין לדוחפו משם כי‬
‫בתורה סוף אחרונה לק"ש של שחרית כדמפרש לקמן‪ .‬כיון‬
‫ברשות מתפלל שם‪ .‬ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל‬
‫דאשה מספרת עם בעלה מספרת עם בעלה בשקט אבל‬
‫תפילה קצרה אע"ג דלא תיקנו תפילה קצרה אלא למתפלל‬
‫מדומיית הלילה קולם נשמע למרחוק ותינוק יונק משדי‬
‫במקום הסכנה כדת' לק' כח ע"ב ואם היה רבי יוסי מתפלל‬
‫אמו מתחילה בוכה ואח"כ יונק ליקום וליקרי אע"ג דלב"ה‬
‫בדרך לא היה בזה סכנה דאי אמרת אית ביה סכנה אמאי‬
‫)לק' י ע"ב( אין צריך לעמוד בק"ש של שחרית קאמר‬
‫א"ל אליהו לא היה לך להתפלל בחורבה אלא בדרך מאי‬
‫'ליקום' לפי שהוא טמא יקום ויטול ידיו ויקרא ק"ש אבל אם‬
‫נפק"מ הא בדרך נמי אית ביה סכנה אלא ע"כ בדרך ההיא‬
‫כבר נטל ידיו והיה שוכב במטתו והגיע זמן ק"ש א"צ לקום‪.‬‬
‫לא היה בה סכנה וסבר רבי יוסי דלא תיקנו תפילה קצרה‬
‫בא אליהו ושמר לי על הפתח המתין לי על הפתח‪ ,‬הא‬
‫דאליהו לא נכנס לתוכה ליכא למימר מפני המזיקין דכיון‬
‫דתרי אינהו ליכא חששא דמזיקין וליכא נמי למימר מפני‬
‫החשד דכיון דאליהו ורבי יוסי תרי וכשרי נינהו ליכא חשדא‪,‬‬
‫אלא מפני המפולת‪ .‬ואע"ג דאליהו מלאך הוא ואינו ניזוק‬
‫ממפולת לא רצה ליכנס דכיון שבא להוכיח את רבי יוסי‬
‫שאסור ליכנס לחורבה אין דרך ארץ שהוא יכנס ואח"כ‬
‫יוכיחו על שנכנס דאמרי' בב"מ קז ע"ב ‪eyewe eyyewzd‬‬
‫‪ .mixg` heyw k"g`e jnvr heyw‬ומ"מ לא התרחק משם‬
‫אליהו אלא עמד על הפתח ממש כדי שיהא רואה את רבי‬
‫אלא למתפלל במקום הסכנה ולימדו אליהו דאף המתפלל‬
‫בדרך במקום צר דהותר לו לעמוד ולהתפלל שם ולעכב את‬
‫עוברי הדרך לא הותר לו להתפלל תפילה ארוכה אלא קצרה‬
‫שלא לצער את עוברי הדרכים הרבה‪ .‬שמעתי בת קול מי‬
‫שעומד למטה מן ההר ושומע אדם צועק על ההר אינו שומע‬
‫קולו אלא בת קולו כלו' קול הנולד מקולו והוא ההד החוזר‬
‫מקולו שאינו ברור כקולו אלא גס מעט ועמוק כך כשיורד‬
‫קול של מעלה לעוה"ז להשמע לבנ"א אינו נשמע להם אלא‬
‫כהד חוזר מקול של מעלה‪ .‬שמנהמת כמו שמנאמת לשון‬
‫נאום רק ש'נאום' הוא לשון הרמת קול ו'נהום' לשון הרמת‬
‫יוסי ולא יעבור ר"י משום חשדא ומשום מזיקין דכל שרואין‬
‫קול צער ויללה ומצינו במקרא )תה' לח ט( ‪izkcpe izebetp‬‬
‫אחד את השני ליכא משום חשדא ומשום מזיקין‪ .‬וא"ל‬
‫‪ .ial zndpn izb`y ce`n cr‬כיונה שכינה נמשלה ליונה‬
‫שלום עליך רבי ומורי כבר פגש רבי יוסי את אליהו פעמים‬
‫כדאמרי' בשבת מט ע"א ‪zeter x`yn dpei itpk `py i`ne‬‬
‫רבות ולמד ממנו תורה לפי' קראו רבי ומורי‪ .‬מתיירא הייתי‬
‫‪sqka dtgp dpei itpk '`py dpeil l`xyi zqpk lizn`c meyn‬‬
‫שמא יפסיקו בי עוברי דרכים שביל צר היה ואין יכולין‬
‫‪ .'ebe‬ואומרת אוי להם לבנים וכו' היינו שאגת ה' דאמרי'‬
‫לעבור בו שני בנ"א וחושש היה שאם יעמוד להתפלל שם‬
‫לעיל שהקב"ה שואג על כל משמר ומשמר‪ .‬לילה היה וסוף‬
‫לא ימתינו לו עוברי דרכים וידחפוהו כדי לעבור‪ .‬באותה‬
‫משמרה ראשונה היה והיא זמן שאגת ה' על משמרה ראשונה‬
‫שעה למדתי ממנו ג' דברים וא"ת אמאי לא למד ממנו דבר‬
‫דבמשמרה ראשונה לכו"ע שאגתו הוי בסוף המשמרה ונכנס‬
‫רביעי דהרואה חבירו נכנס לחורבה להתפלל אע"ג דאית‬
‫רבי יוסי להתפלל שם ערבית וכיון ששאג ה' על החרבן‬
‫ביה סכנה אין לו להפסיקו מתפילתו דהא אליהו לא הפסיקו‪,‬‬
‫היתה השכינה מנהמת כנגדו וקולה כיונה‪ .‬ומתחילה היו גרים‬
‫וי"ל דשמא הרואה חבירו נכנס להתפלל בחורבה יש לו‬
‫בבית זה ישראל ומשעה שגלו ונעשה ביתם חורבה נשמע‬
‫להפסיקו מתפילתו מפני הסכנה אבל הכא כיון שאליהו עומד‬
‫בחורבה זו יללת השכינה על החורבן והגלות ואינה נשמעת‬
‫על הפתח אם יפול הבית יכול אליהו להצילו כמו שהציל‬
‫אלא בבית שהיו דרין בו ישראל וגלו ממנו ונעשה חורבה‪,‬‬
‫רבים כדאיתא בקדוש' מ ע"א ולמה יפסיקו מתפילתו‪ ,‬ולא‬
‫לכך עד השתא לא שמע רבי יוסי שאגה זו שעד השתא‬
‫דמי להא דת' לק' ל ע"ב ‪wiqti `l eawr lr jexk ygp 'it`e‬‬
‫מעולם לא נכנס לחורבת ישראל בסוף משמרה ראשונה‪.‬‬
‫דהתם התחיל להתפלל כשלא היתה סכנה ואח"כ בא הנחש‬
‫***וחיי ראשך ר"ע שהוא ראשו ורבו של רבי יוסי‬
‫וסיכנו יש לו לסמוך על זכות התפילה שמן השמים יושיעוהו‬
‫כדאמרי' בשבת נה ע"א `"‪`yix ixixwa jyix `ppiy l‬‬
‫אבל הכא שמתחילה נכנס לחורבה שהיא מקום סכנה אין לו‬
‫‪ .ininga jyixc‬ועונין יהא שמו הגדול מבורך הקב"ה‬
‫לסמוך שיושיעוהו והרואהו צריך להפסיקו מתפילתו‪.‬‬
‫מנענע ראשו מכאן סמכו לנענע ראשם בשעה שעונין יהא‬
‫ולמדתי שמתפללין בדרך אם הגיעה זמן תפילה וחושש‬
‫שמיה רבה וכו'‪ .‬ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו‬
‫‪eay‬‬
‫י‬
‫ג ע"א‬
‫`‪ w"nda jeza df qeliw didy onf lk ixy‬כלו'‬
‫©‬
‫כך פירש"י‬
‫עתה אין בו כל כך תועלת כמו פעם כשהיו מקלסין אותי‬
‫בקילוס זה בביתי דהיינו בבהמ"ק‪ .‬ותימה הא בתי מדרשות‬
‫ובתי כנסיות נמי מיקרו ביתו של הקב"ה כדכת' )תה' כג ו(‬
‫'ושבתי בבית ה' לאורך ימים' ומשמע דבבית המדרש‬
‫מישתעי‪ ,‬ועוד מדקא' מה לו לאב שהגלה את בניו משמע‬
‫שבענייתם יהא שמיה רבה הוא מתרצה ונעשה לו נחת רוח‬
‫הרבה עד שכביכול מתחרט על שהגלם והחריב את בהמ"ק‬
‫אלמא עניית יהא שמיה רבה עושה לו נחת רוח ולא צער‪.‬‬
‫לכך נ"ל לפרש אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך‬
‫אשרי שמקלסין אותי בקילוס זה בבהכ"נ ובבית המדרש‬
‫ַ‬
‫שהם ביתי‪ .‬ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם‬
‫כשהיה בהמ"ק קיים כל זמן שהיו מקריבין עליו קרבן היה‬
‫יורד שפע של פרנסה לעולם וישר' מתפרנסין ממנו כבנים‬
‫שאינם צריכין לדאוג על פרנסתם אלא באין ויושבין על‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫חורבה דהיינו חרב מבנ"א כדכת' )ויק' כו לג( ‪mkvx` dzide‬‬
‫‪ daxg eidi mkixre dnny‬וחרבה דהתם היינו שממה מבנ"א‬
‫ולאו נפילת כותל הוא‪ .‬במקומן חיישינן כל מקום שאין‬
‫מצויין בנ"א הוי מקומן דמזיקין שכך התנה עמהם הקב"ה‬
‫וכיון דהוי מקומן אפי' אם פעם באין שם תרי בנ"א מזיקין‬
‫אותם וכן הוא דרך הכלבים שנעשין עזים יותר בחצר של‬
‫בעליהן‪.‬‬
‫"ותנא" אין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה כצ"ל פי'‬
‫שיש לפניה ולאחריה בשוה ואי אמרת ארבע משמרות הוי‬
‫הלילה וקרא מיירי באשמורת השניה א"כ לפניה הוי‬
‫אשמורת אחת ולאחריה שתים ואי אמרת באשמורת שלישית‬
‫א"כ לפניה שתים ולאחריה אחת‪ .‬ורבי מאי תיכונה אחת‬
‫"מן התיכונה" שבתיכונות צ"ל אחת "שהיא תיכונה"‬
‫שבתיכונות כדפריך ליה ‪dpekiz zepekizay dpekiz aizk in‬‬
‫‪ aizk‬והכי פירושו ארבע אשמורות הוי הלילה וכל חדא‬
‫שולחן אביהם ואוכלין ממנו כל צורכם וכשחרב נעשו דואגין‬
‫וטורחין הרבה על פרנסתם כבן שהרחיקו אביו מעל שולחנו‬
‫שלש שעות ותרי אשמורות אמצעיות דהיינו שניה ושלישית‬
‫ואמר לו צא וטרח בפרנסתך‪.‬‬
‫הוו תיכונות ובהם יחד איכא שש שעות )מתחילת שעה‬
‫רביעית עד סוף שעה תשיעית( טול שלש אמצעיות שבשש‬
‫מפני "החשד" מפני המפולת ומפני המזיקין מפני‬
‫"החשד" ותיפוק כצ"ל‪.‬‬
‫רש"י ד"ה אי קסבר וכו' הוי הלילה "משמרת" עבודת‬
‫וכו' לשלש )חלקים נמחק( ראשונה כצ"ל‪*** .‬ד"ה והא‬
‫קמ"ל כשנתן לך סימן "לזמן" כצ"ל‪*** .‬ד"ה מאי קא‬
‫חשיב וכו' למשמרות "בארץ" היכן כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫אשרי כל זמן‪*** .‬ד"ה תיפוק וכו' אם לא‬
‫ַ‬
‫אשרי וכו'‬
‫"שבא" ללמדך כצ"ל‪.‬‬
‫תוד"ה קשיא דר"מ וכו' נכנסין להסב "היינו" בע"ש‬
‫כצ"ל‪*** .‬בא"ד לא מסתברא למימר דבנ"א ממהרין כ"כ‬
‫בער"ש וכו' לעיל ב ע"א ד"ה מאימתי סתרו דבריהם דהכא‬
‫ופירשו דבער"ש בנ"א נכנסין להסב מבעו"י‪.‬‬
‫ד"ה היה וכו' אלא "דבלאו הכי" ע"כ היינו תפלה‬
‫אחרינא כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה ועונין וכו' לכך תקנוהו בלשון תרגום "שיהיו" הכל‬
‫מבינים כצ"ל‪.‬‬
‫ג ע"ב‬
‫הללו דהיינו ממחצה שעה חמישית עד מחצה שעה שמינית‬
‫ועשה מהם אשמורה לעצמה והיא תיכונה שבתיכונות שהיא‬
‫מורכבת מסוף אשמורה שניה ותחילת שלישית ונמצא לפניה‬
‫אשמורה ומחצה ואחריה אשמורה ומחצה והרי היא תיכונה‬
‫ממש דלפניה ולאחריה איכא בשוה‪ .‬וי"ג אחת מן התיכונות‬
‫פי' או אשמורה שניה או שלישית‪ ,‬ואי אפשר לפרש כן דא"כ‬
‫לא תירץ כלום דתניא לעיל `‪diptl yiy `l` dpekiz oi‬‬
‫‪ dixg`le‬כלו' שיש לפניה ולאחריה בשוה ואי אמרת בשניה‬
‫משתעי לפניה איכא אחת ולאחריה שתים ואי בשלישית‬
‫לפניה שתים ולאחריה אחת‪ .‬ועתה מצאתי בירוש' מפורש‬
‫כדברי דבעי התם ‪y`x ozp iaxc dinrh iax miiwn dn‬‬
‫‪ dpekizd zxeny`d‬כיצד יתרץ רבי את ראייתו של רבי נתן‬
‫מהפסוק ראש האשמורת התיכונה ומשני `"‪ly dteq `ped x‬‬
‫‪ dlild z` zepkzn od ziyly ly dy`xe diipy‬פי' טול שעה‬
‫ומחצה של סוף שניה ושעה ומחצה של תחילת שלישית‬
‫ועשה מהם אשמורה לעצמה והיא תיכונה שבתיכונות וכמו‬
‫שפירשנו דברי הבבלי‪ ,‬ואומנם מפרשי הירוש' שם פירשו‬
‫דה"ק או שניה או שלישית כמו שפירשו מקצת המפרשים‬
‫גמ' בחדתי פירש"י ‪dly dnegdy ycgn dltpy‬‬
‫כאן אבל אין דבריהם מתיישבים עם פשט לשון הירוש'‪.‬‬
‫‪ dzwfga dpcere dltp‬ואין צריך לזה אלא בחדתי היינו בית‬
‫חדש שלא נפל כלל רק עזבוהו בעליו ואין גרים בו ומיקרי‬
‫משמרה ופלגא נמי משמרות "קרי" להו פי' דוד המלך‬
‫קרי להו משמרות‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫ג ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫יא‬
‫אין אומרים בפני המת שמוטל לפניהם ועדיין לא קברוהו‬
‫אמר 'בחצות' אלא 'כחצות' כלו' כמו חצות של אתמול שאמר‬
‫וכן בבית הקברות אלא דבריו של מת אם נצרכו לשאול‬
‫לי הקב"ה אלמא משה לא ידע לכוין שעת חצות וכ"ש שדוד‬
‫הלכה היאך קוברין אותו והיאך מטהרין אותו אומרין אבל‬
‫לא ידע והל"ל כחצות לילה אקום‪*** .‬כינור היה תלוי‬
‫אם נצרכו לשאול הלכות פסח והלכות חג וכיו"ב אין אומרין‬
‫למעלה ממטתו של דוד ‪ eizepelg cbpk‬ירוש' ברכות פ"א‬
‫עד שיתרחקו מן המת‪ .‬לא אמרן אלא בד"ת שהמת מקנא‬
‫ה"א והיו החלונות פתוחים וכיון שהגיע חצות לילה באה‬
‫ואומר הם יכולין לדבר בד"ת ואבוי לי שאיני יכול לדבר‬
‫)כצ"ל( רוח צפו' ונושבת בו ומנגן מאליו ‪'zkc `ed `cd‬‬
‫בד"ת אבל "במילי" דעלמא לית לן בה כצ"ל פי' אם רוצין‬
‫'‪) obpna obpk 'obpnd obpk dide‬דמשמע דוד מנגן בכנור( `‪oi‬‬
‫לספר מבנייני העיר ופרדסיה וכיו"ב לית לן בה ולא אמרי'‬
‫‪ eil`n obpn did xepikd obpnd obpk `l` o`k aizk‬ירוש' שם‪.‬‬
‫הא אסור לספר אלא דבריו של מת כגון לדבר ביניהן לטפל‬
‫אין זה כינור בעל מיתרים כמו שלנו אלא פעמונים‬
‫בנכסין שהניח ולטפל בבהמותיו וכיו"ב‪ .‬וא"ד א"ר אבא‬
‫בשלשלותיהם היו יורדין מהתקרה וכשבאה רוח צפונית‬
‫בר כהנא לא אמרן אלא אפי' בד"ת וכ"ש מילי דעלמא‬
‫מנענעתם ופוגעים האחד בשני ומשמיעים קול‪ ,‬כמו שתולים‬
‫לפי האיכא דאמרי דאסר בכל מילי לא שייך לגרוס 'לא‬
‫בדלת הכניסה לבית או לחצר‪*** .‬נכנסו חכמי ישר' אצלו‬
‫אמרן' אלא יש לגרוס 'לא נצרכה' וה"ג לא נצרכה אלא‬
‫א"ל אדוננו המלך עמך ישרא' צריכין פרנסה ש"מ‬
‫אפי' לד"ת וכ"ש למילי דעלמא פי' אפי' ד"ת דמ"מ יועילו‬
‫דתלמידי חכמ' צריכין לדאוג גם לפרנסת הקהל ולא רק‬
‫למת להעלות נשמתו אסור דהמת מקנא שהם יכולין לדבר‬
‫לרוחניותם‪ .‬וא"ת היאך באו לדבר עמו על הפרנסה כשעלה‬
‫בד"ת והוא אינו יכול וכ"ש מילי דעלמא אסור לדבר שהמת‬
‫עה"ש הא משעלה עה"ש אסור לעסוק בכלום עד שיתפלל‪,‬‬
‫מקנא שהם יכולין לדבר במילי דעלמא והוא אינו יכול לדבר‬
‫מכאן יש להביא ראיה דצרכי הכלל שאני ומותר לעסוק בהם‬
‫ואומר המת אילו הייתי יכול לדבר כמותם הייתי מדבר בד"ת‬
‫אפי' משהגיע זמן תפילה‪ ,‬וכ"ש מנהלי ישיבות וכוללים ות"ת‬
‫>>>ועשה טוב<<< והלכתא‬
‫רשאין לעסוק בצרכי מוסדותיהם אפי' משהגיע זמן תפילה‪.‬‬
‫ואבוי לי שאיני יכול לדבר כמותם‪.‬‬
‫כלישנא בתרא דאפי' ד"ת אסור כ"ש מילי דעלמא‪.‬‬
‫ה"ק דוד מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה היה‬
‫מתחיל מהנשף דהיינו מהערב אבל כל שעה או שעתיים היה‬
‫ישן קצת והיה נזהר שבנקודת חצות יהיה ער שהיא זמן‬
‫חשוב‪ .‬עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס דרך הסוס אף‬
‫אחר שסיים שנתו אינו קם מרבצו אלא רובץ במקום שישן‬
‫והוא אחוז קצת בנמנום ומידי פעם חוזר ונרדם ואח"כ חוזר‬
‫וניעור וחוזר ונרדם וכו' אף דוד המלך עד חצות היה ישן‬
‫קצת וחוזר וניעור לעסוק בתו' אבל כשניעור לא קם מרבצו‬
‫אלא לומד רבוץ כמו שישן ומידי פעם נרדם שם וחוזר‬
‫וניעור וחוזר ונרדם וכו'‪ ,‬מכאן ואי' היה מתגבר כארי‬
‫הארי כשהוא רוצה לפסוק שינתו עומד על ארבע רגליו‬
‫ומנער ראשו לכאן ולכאן עד שמסיר ממנו דבקות השינה וכך‬
‫היה עושה דוד בחצות ולא היה חוזר להרדם עד הבוקר‪.‬‬
‫א"ל לכו והתפרנסו זה מזה העשירים שיש להם יותר מכדי‬
‫צרכם יתנו לעניים‪ ,‬א"ל אין הקומץ משביע את הארי ארי‬
‫אם תתן לפניו קומץ מזון אע"ג דהוא לפי צרכו כיון שרואה‬
‫לפניו קומץ אינו שבע אלא הולך וטורף בהמה גדולה ואע"ג‬
‫דאינו אוכל ממנה אלא קומץ נעשה שבע ועם ישר' נמשלו‬
‫לארי שנא' )במד' כג כד( ‪`ypzi ix`ke mewi `ialk mr od‬‬
‫והיינו דמסיים ביה ‪dzyi millg mce sxh lk`i cr akyi `l‬‬
‫אפי' אתה נותן לפניהם קומץ לאכילת היום אינן שבעים‬
‫ורוצים לטרוף בהמה גדולה ולאכול ממנה ולהותיר‪ .‬ואין‬
‫הבור מתמלא מחולייתו בור כרוי בעומק מטר ובא טיפש‬
‫למלאותו וחפר בו עוד מטר לעומק והוציא את עפרו וחזר‬
‫והשליכו לתוכו וסבר למלאותו בכך כי הלא מטר אחד היה‬
‫חסר בו והרי עפר בשיעור מטר אבל באמת אינו מתמלא‬
‫בכך‪ ,‬כך אמרו לו לדוד אתה אמרת העשירים יתנו לעניים‬
‫כי סברת שהעשירים שבישר' יש להם יותר מכדי צרכם‬
‫אלא דא"ל למחר בחצות כי השתא מה שהקיפו בסוגריים‬
‫ואותו עודף יתנו לעניים ונמצא יש לכולם כדי צרכם ואינו‬
‫למחוק אינו נכון והכי פירושו דא"ל הקב"ה ביום שקודם‬
‫כן אלא העניים אין להם כלום והעשירים יש להם כדי צרכם‬
‫לכן למחר בחצות כי השתא אני יוצא בתוך מצרים להרוג‬
‫בלבד ולא יותר )ונקראו עשירים לפי שהם שמחים בחלקם‬
‫כל בכור ואתא איהו ואמר כחצות היה לו לומר בחצות של‬
‫כדת' באבות פ"ד מ"א איזהו עשיר השמח בחלקו( ואם נוציא‬
‫היום יהיה זה וכיון שלא ידע מתי הוא חצות של היום לא‬
‫כל ממון העשירים מידיהם ונחזור ונחלקנו לכל ישראל כל‬
‫יב‬
‫‪eay‬‬
‫ג ע"ב‬
‫אחד כדי צרכו יכלה הממון ועדיין לא חילקנו לכולם וישאר‬
‫אותו מספר עניים שלא יגיע אליהם כלום כמספר העניים‬
‫שהיו מתחילה‪ .‬חוליתו פירש"י לשון 'חולייה'‪ ,‬ואע"ג‬
‫ד'חוליא' היינו עוגה גבוהה ועגולה שעושין סביב שפת הבור‬
‫כדאמרי' באבות דר"נ פי"ב ‪df mdilbx xtra wa`zn iede‬‬
‫‪cela zg` x`a lr el ayie jld dxez cenll yway r"x‬‬
‫‪) dwewg xead ziileg d`xe‬נעשה בה חריץ( `‪wwg in xn‬‬
‫`‪iptn od l"` `ed lekie l"` lagd el exn` efd `ilegd z‬‬
‫‪ dilr xicz `edy‬וכן בעירו' צט ע"ב ‪eziilege x"dxa xea‬‬
‫‪ migth dxyr deab‬וכן בתוספתא ב"ק פ"ו ה"ו ‪ie`xk xtg‬‬
‫‪ xeht 'eke migth dxyr ddeab `ileg el dyr ie`xk dqke‬וכן‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫דסנהד' אשרו להם לצאת לקרב לא יצליחו בגלל חטא‬
‫שחטאו‪ .‬ואחרי אחיתופל "יהוידע בן בניהו" כצ"ל ואע"ג‬
‫דבניהו בן יהוידע היה אב"ד מסתברא דבנו נמי אב"ד היה‬
‫דממלא מקום אביו הוא‪*** .‬כאשר ישאל איש בדבר כצ"ל‬
‫ולחינם מחקו תיבת איש כי היא קרי ולא כתיב ועיין נדר'‬
‫לז ע"ב ובילקו"ש תהל' רמז תרכה ד"ה שנו רבותינו‪.‬‬
‫רש"י ד"ה ותרתי וכו' משמרות "שהן" שמונה כצ"ל‪.‬‬
‫תוד"ה במקומן חיישינן פי' "במקום" שידוע כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה רוח וכו' עם כל "אחת ואחת" כצ"ל‪.‬‬
‫הרבה ו'חוליא' זו לשון טבעת עגולה היא כי הטבעת נקראת‬
‫ד"ה ואין וכו' מחוליתו מנביעתו ולפי"ז חוליתו לשון חלל‬
‫חליה כדכת' )הושע ב טו( ‪ dzilge dnfp crze‬וכן חוליות‬
‫הוא כלו' אוצר מים הנמצא בחלל שמתחת לבור ונובע‪.‬‬
‫השדרה לשון טבעת הן שהן עגולות וכן מחול לשון טבעת‬
‫הוא שרוקדין במעגל כטבעת‪ ,‬מ"מ גם חול שמוציאין מן‬
‫הבור קרוי חוליא כדבעינן בשבת צט ע"ב ‪xwre dryz xea‬‬
‫‪ edn dxyrl enilyde `ileg epnn‬וכן בב"ק נא ע"א ‪oebk‬‬
‫‪ dxyrl enilyde zg` zaa `ileg mdipy exwry‬וחוליא זו‬
‫לשון חול היוצא מן הבור הוא )ואולי אף הוא לשון דבר‬
‫עגול כי הבור עגול והעוקר ממנו עפרו הרי עקר ממנו דבר‬
‫עגול(‪ .‬לכו ופשטו ידיכם בגדוד פשטו ידיכם בארצות‬
‫שכניכם באמצעות גדוד שלכם‪ ,‬וי"מ פשטו ידיכם בגדוד של‬
‫אויבכם שיש עמם מזון רב שהכינו לאנשי הצבא לימים‬
‫מרובים שישהו במחנה הרחק מביתם‪ .‬מיד יועצים‬
‫באחיתופל כיון שכבר יעץ עצות רבות לאנשים ונבדקה‬
‫עצתו להיות טובה ונכונה הוחזק לבעל עיצה נכונה לפי'‬
‫ד ע"א גמ' "ובניהו" בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי‬
‫צ"ל ובניה והוא בשמו' ב כ כג‪ ,‬אבל בדה"י א יח יז כתיב‬
‫‪ edipae‬אבל לא כתיב ביה על הכרתי ועל הפלתי אלא ‪lr‬‬
‫‪ .izltde izxkd‬על הכרתי ועל הפלתי 'על' בארמית לשון‬
‫לפני הוא כמו שבת ל ע"א ‪iaxn `lirl ef dli`y le`y‬‬
‫‪ megpz‬פי' לפני רבי תנחום וכן שם לח ע"ב ‪epiid zg` mrt‬‬
‫‪ dax `iig iaxn `lirl oicner‬פי' לפני רבי חייא רבה וכן‬
‫חולין נא ע"א `"‪ ,dax iaxn `lirl `p` zeiqpk xihtn l‬וכן‬
‫'עייל' ו'עיילו' שבגמרא לשון כניסה לפנים היא‪ ,‬הלכך ובניה‬
‫בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי פירושו לפני הכרתי ולפני‬
‫הפלתי‪ .‬וא"ת אמאי הוצרך להביא ראיה מפסוק זה שבניהו‬
‫בן יהוידע דהיינו סנהד' קודם לאורים ותומים הא מקרא קמא‬
‫נמי שמעינן ליה דכתיב ‪rciedi oa edipa ltezig` ixg`e‬‬
‫נתייעצו בו אע"ג דהם היו חכמי ישר' וכן כל מי שהוחזק‬
‫‪ ,xzia`e‬וי"ל לפי שלא מסתבר ששואלין גם באורים ותומים‬
‫וגם בסהד' דכיון דאורים ותומים הוי דבר ה' אמאי צריכין‬
‫להמלך בסנהד' לפי' היינו מפרשין דהא דכת' בקרא קמא‬
‫‪ xzia`e rciedi oa edipa ltezig` ixg`e‬היינו או בניהו בן‬
‫יהוידע דהיינו סנהד' או אביתר דהיינו אורים ותומים לפי'‬
‫מביא ראיה מקרא בתרא דאמר ‪izxkd lr rciedi oa edipae‬‬
‫‪ izltd lre‬מדקא' דבניהו בן יהוידע לפני האורים ותומים‬
‫יקבלו דבריו מוטב ואם לאו ידחו דבריו מפני דבריהם‪ .‬אף‬
‫אלמא שואלין בסנהד' וחוזרין ושואלין באורים ותומים‪.‬‬
‫***כרתי שכורתים דבריהם סנהד' פעמים אומרין אם ילכו‬
‫לקראת אויביהם בדרך זו טוב הוא ואף אם ילכו בדרך זו‬
‫טוב ואין האחד עדיף מחבירו אבל האורים ותומים כורתים‬
‫דבריהם בדרך זו לכו ולא בדרך זו‪ .‬פלתי שמופלאים‬
‫בדבריהם סנהד' פוסקין דבריהם ומנמקים אותם בטעם‬
‫בעיצה נכונה אפי' אינו חכם יש לשאול ממנו וכן מי שהוחזק‬
‫לרפא מתרפאים ממנו אם אינו חשוד על ע"ז ועל הזנות‪.‬‬
‫ונמלכין בסנהד' אפי' בענייני צבא אין פוסקין אלא תלמידי‬
‫חכמ'‪ ,‬אבל לא נמלכו בסנהד' תחילה אלא באחיתופל שהוא‬
‫בעל עיצה והם אינן מבינים בתכסיסי מלחמה לפי' מתייעצין‬
‫תחי' באחיתופל ומביאין דבריו ונימוקיו לפני הסנהד' אם‬
‫כן היום צריכין תחילה להיוועץ במומחים צבאיים )אבל לא‬
‫במי שמשרתים עתה בצבא כמו שנבאר לק' ד' ע"א ד"ה‬
‫ואח"כ שר צבא( ואח"כ מביאין דבריהם לפני גדולי התורה‬
‫אם יקבלו מוטב ואם לאו יבטלו דבריהם מפני דעת תורה‪.‬‬
‫ושואלים באורים ותומים שמא חטא נמצא בישר' ואע"ג‬
‫‪eay‬‬
‫ד ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫יג‬
‫המסתבר לאוזן אבל אורים ותומים פעמים אומ' לעשות דבר‬
‫יודע' ובשעה ששואלין אותו דבר שאינו יודע והוא נצרך‬
‫שהוא נגד ההגיון והשומעים מתפלאים מה ראו לומר כך‪.‬‬
‫וי"מ שמופלאים בדבריהם לשון אות ומופת שתמיד צודקין‬
‫למילים אלו אין לשונו נענת לו ובמקום איני יודע אומר יודע‬
‫בדבריהם והשומע ועושה כדבריהם לעולם אינו מפסיד אלא‬
‫מצליח דרכו ודאי‪ ,‬ואין נ"ל דהא השומע בקול הסנהד' וחכמי‬
‫ישר' נמי ודאי מצליח ואינו מפסיד‪*** .‬ואח"כ שר צבא‬
‫למלך יואב לפי שהוא שר הצבא שמא חושש הוא על חייליו‬
‫שלא ימותו במלחמה ומתוך פחדו עליהם יאמר שאין כדאי‬
‫להלחם או שמא אוהב הוא את המלחמה כדי להתהדר בכבוד‬
‫מנצחים ומתוך רצונו לנצח ולהתהדר יאמר כדאי להלחם‬
‫לפי' מתחי' אין נמלכין בו אם כדאי לצאת להלחם או לאו‬
‫אלא אחר שגמרו להלחם קוראין לו ומצווין עליו להכין‬
‫חייליו לצאת להלחם‪.‬‬
‫עורה כבודי התעורר כבדות שינה שיש בי עורה הנבל‬
‫וכינור אע"ג דהכנור מנגן מאליו אם לא יתפלל דוד על כך‬
‫לא ינגן הכנור דדלמא לא תהיה רוח חזקה דיה לנגן בו לפי'‬
‫אמר '‪ xepke lapd 'dxer‬לשון בקשה ולא אמר יתעורר הנבל‬
‫וכנור‪ .‬ונ"ל דאף נבל היה תלוי למעלה ממטתו והיה מנגן‬
‫בחצות כדכת' עורה הנבל וכנור‪gexc l"pn `xif x"` .‬‬
‫‪) zipetv‬שהיא בחצות( ‪ xepka zaypn‬שמא רוח אחרת ואינו‬
‫בחצות `"‪mzd aizke xepke lapd dxer `kd aizk wgvi x‬‬
‫)שה"ש ד טז( ‪ oetv o`k s` oetv oldl dn oetv ixer‬זוהר‬
‫חדש ברא' דף כג ע"ב‪ .‬ובפירושי לטור פירשתי על דרך‬
‫המוסר עורה כבודי התעורר כבדות שינה שיש בי וצא ממני‬
‫עורה הנבל התעורר נבל שיש בי היינו יצה"ר הנקרא נבל‬
‫וצא ממני וכנור התעורר מתיקות השינה שיש בי וצא ממני‬
‫כי כנור לשון מתוק כדאמר במגי' ו ע"א ‪dny `xwp dnle‬‬
‫‪' ,ixpikc `lwk dxit iwiznc zxpk‬עורה' לשון התעוררות וגם‬
‫לשון הוצאה הוא כדאמרי' בעלמא עירוי כלי ראשון עירוי‬
‫כלי שני וכיו"ב דהיינו שפיכה והוצאת הנוזלים מהכלי‪.‬‬
‫למה ליה למימר כחצות קסבר כצ"ל ומילת משה נמחק‪.‬‬
‫שמא יטעו אצטגניני פרעה עיקר מלאכתם היתה לחזות‬
‫בכוכבים וע"ש זה היו נקראין אצטגננים אבל הם היו גם‬
‫חכמי מצרים והיו קובעין מתי היא נקודת חצות ושמא יטעו‬
‫ויקדימו נקודת חצות ועדיין לא באה המכה ויאמרו משה‬
‫בדאי הוא ואע"ג שכבר תשע מכות נמצא משה דובר אמת‬
‫בכל דבריו מ"מ דרך בנ"א שעל דבר אחד של שקר מחזיקין‬
‫את האדם לשקרן תמידי דאמר מר למד לשונך לומר איני‬
‫יודע קשה על האדם להוציא מפיו את צמד המילים 'איני‬
‫אני לפיכך למד לשונך לומר איני יודע הרגילה בכך שבכל‬
‫יום תחזור על המילים הללו מאה פעם עד שתהיה לשונך‬
‫למודה בהם וכשתצט' להם תענה לך לשונך ויצאו מפיך‬
‫שמא תתבדה שמא פעם אחת ישאלוך דבר שאינך יודע‬
‫ובמקום לומר איני יודע תאמר יודע אני ותאמר דבר שאינו‬
‫נכון ואח"כ יתגלה שאמרת בדותא ותאחז יאחזוך ויחזיקוך‬
‫לשקרן אע"ג דלא דברת שקר אלא בפעם הזאת‪ ,‬אלמא‬
‫בשביל שקר אחד מחזיקין את האדם לשקרן אע"ג דכל ימיו‬
‫דבר אמת‪ .‬וא"ת אפי' יטעו אצטגנני פרעה ויקדימו זמן חצות‬
‫וכיון שיראו שלא באה המכה יאמרו משה בדאי הוא הא מיד‬
‫אח"כ כשתגיעה נקודת חצות תבוא המכה ויראו שאמת דבר‬
‫ולא יחזיקוהו לשקרן כלל‪ ,‬נ"ל דאכתי יחזיקוהו לשקרן‬
‫שאמר שהמכה תבוא בחצות והיא באה אחר חצות לפי‬
‫דעתם‪ .‬וידידנו אהובנו הרב משה שומר זצ"ל פירש דדרך‬
‫בנ"א כשמחזיקין מאן דהו לשקרן או גנב וכיו"ב אפי' אם‬
‫אח"כ נתברר שטעות הוא ולא שיקר ולא גנב כיון‬
‫שהחזיקוהו במידה רעה לזמן מועט נתחזק בה לתמיד ואינו‬
‫מתנקה ממנה לעולם‪.‬‬
‫‪ dltz‬לדוד ‪ ip` oeia`e ipr ik ippr jpf` 'd dhd‬שמרה נפשי‬
‫כי חסיד אני וקשיא שמתחילה בקש מה' שיעשה מפני 'כי‬
‫עני ואביון' היינו אע"ג דאין מגיע לי שישמרוני מן השמים‬
‫עשה במידת רחמנות שדרך העולם לרחם על העני ואח"כ‬
‫בקש שיעשה מפני 'כי חסיד אני' היינו במידת הצדק שראוי‬
‫הוא החסיד שישמרוהו מן השמים‪ ,‬לפיכך פירשו לוי ור'‬
‫יצחק דחסיד דהכא היינו עני ואביון לא חסיד אני שכל‬
‫מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות ואני איני נוהג‬
‫מנהג מלכים אלא חצות לילה אקום להודות לך כדרך עניים‬
‫ואביונים שהרעב מציקם ומתעוררים בחצות ויוצאין לחפש‬
‫דבר מאכל להכניס בפיהם‪ ,‬ואידך וכו' לא חסיד אני שכל‬
‫מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות יושב המלך עם‬
‫גדוד עוזריו בכבודם וידיהם נקיות ואני ידי מלוכלכות בדם‬
‫ובשפיר ובשליא כדרך העניים והאביונים שמחפשים‬
‫באשפה וידיהם מלוכלכות תדיר‪ .‬ולא עוד אלא כל מה‬
‫שאני עושה אני נמלך במפיבושת רבי וכו' ופעמים שאני‬
‫טועה ומפיבושת בעל חימה הוא ומביישני על טעותי ולא‬
‫בושתי והרי אני נוהג בעצמי מנהג עני ואביון שאינו בוש‬
‫מן הבריות‪ .‬ואדברה בעדותיך בתורתך נגד מלכים זה‬
‫יד‬
‫‪eay‬‬
‫ד ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מפיבושת בנו של שאול שהיה מלך דכתיב )שמו' ב ב י( ‪oa‬‬
‫זמן שכיבה קאמר לימרו כר"א עד ג' שעות ואי כר"ג דסוף‬
‫`‪ l`xyi lr eklna le`y oa zya yi` dpy mirax‬וא"ת‬
‫זמן שכיבה קאמר לימרו כר"ג עד עה"ש‪ .‬ומשני לעולם‬
‫כר"ג ס"ל והא דקא אמרי עד חצות כדי להרחיק את‬
‫האדם מן העבירה כו"ע מפרשי את דברי חכמים כמו‬
‫שפירשם ר"ג‪ .‬הארכתי לפרש דבר זה מפני בקשת בני מאור‬
‫איש בשת שמו הוא מפיבושת הוא איש בושת איש אחד הם‬
‫עיני הרב מתן חיים הי"ו‪.‬‬
‫ההוא קרא באיש בושת מיירי שהוא אכן היה מלך אבל רבו‬
‫של דוד היה מפיבושת והוא לא היה מלך ולמה אמר ואדברה‬
‫בעדותיך נגד 'מלכים'‪ ,‬ומשני תנא לא מפיבושת שמו אלא‬
‫ומלך היה לפיכך אמר נגד 'מלכים'‪ .‬לפיכך זכה דוד ויצא‬
‫ממנו כלאב כל המבייש עצמו על ד"ת זוכה ויוצאין ממנו‬
‫בנים תלמידי חכמ'‪ .‬ועליו אמר שלמה בחכמתו בני אם‬
‫חכם לבך ישמח לבי גם אני לכאו' משמע ששמחת דוד‬
‫היתה מפני שבנו מכלים את מפיבושת שביישו לפיכך מביא‬
‫עוד פסוק ואומר חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר‬
‫רש"י ד"ה ואביתר וכו' בסדר עולם ונסתלק "אביתר" מן‬
‫הכהונה כצ"ל‪*** .‬ד"ה עורה כבודי אל תתכבדי "נפשי"‬
‫בשינה כצ"ל‪*** .‬ד"ה ובשפיר וכו' והבשר "נוצרים" בו‬
‫כצ"ל‪*** .‬ד"ה מפיבושת "מפיו" בושת בדברי כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה אי כר' אליעזר וכו' לילך "לשכב" זה כצ"ל‪.‬‬
‫ותשיבה חורפי דבר דמשמע אתה בני תשיב לחורפי דבר‬
‫ד ע"ב גמ' כדי שלא יבוא אדם מן השדה בערב תימה‬
‫ותכלימו אין כתיב כאן אלא 'ואשיבה' אני אשיב חורפי דבר‬
‫מה אריכות הלשון הזו ‪ 'eke axra mc` `eai `ly ick‬היה‬
‫לו לומר כדי שלא יאמר אדם אוכל קימעא ואשתה קימעא‬
‫ואישן קימעא ואח"כ אקרא ק"ש ואתפלל וחוטפתו שינה‬
‫ונמצא ישן כל הלילה‪ ,‬ועו"ק דקת' במציעתא `‪`a mc` la‬‬
‫אמר לו דוד אני אשיב לחורפי דבר כדי למנוע בנו מכך‪.‬‬
‫‪zepyl libx m`e `xew zexwl libx m` p"kdal qpkp axra‬‬
‫ראוים היו ישר' ליעשות להם נס בימי עזרא שמי הירדן‬
‫‪ lltzne y"w `xewe dpey‬הא הכא עסקינן בגדר שגדרו‬
‫חכמים שיקרא ק"ש עד חצות ומאי שייכא הכא תלמוד תורה‬
‫ה"ל למימר נכנס לבהכ"נ וקורא ק"ש ומתפלל‪ ,‬ועו"ק כיון‬
‫שהגיע זמן ק"ש ותפלה יש לו לקרוא ק"ש ולהתפלל ואח"כ‬
‫ללמוד‪ ,‬ועוד בסיפא קת' ‪ jxane ezt lke`e‬מאי שייכא אכילה‬
‫ראשונה דיהושע כתיב 'עד יעבור' וגבי ביאה שניה דעזרא‬
‫וברכת המזון לעניין גדר שגדרו שיקרא ק"ש קודם חצות‬
‫ואי אתא לאשמוע' דאחר ק"ש מותר לאכול אבל קודם לכן‬
‫אסור לימא ואוכל פתו מאי 'ומברך'‪ .‬אלא הכי פירוש‬
‫הברייתא‪ ,‬כדי שלא יבוא אדם מן השדה בערב רוב בנ"א‬
‫באין מן השדה בשקיעה ואין יצה"ר תוקפם דכיון שהוא‬
‫סמוך לזמן ק"ש ותפלה אין הולכין מהשדה לביתם אלא‬
‫הולכין תחילה לבהכ"נ לקרוא ק"ש ולהתפלל ערבית אבל‬
‫חששו חכמ' שמא באחד הימים יסיים מלאכתו מוקדם בערב‬
‫בעוד היום גדול ויאמר לא אלך מיד לבהכ"נ שהרי עוד היום‬
‫גדול אלא אלך לביתי ואוכל קמעא פחות משיעור ברכת‬
‫המזון שלא אמלא בטני ותחטפני שינה ארוכה עד הבוקר‬
‫‪ dxiard on mc`d z` wigxdl ick zevg cr 'nkg‬הא לכו"ע‬
‫ואשתה קמעא ואישן קימעא לא אישן עד הבוקר שלא‬
‫הא דאמרי חכמים עד חצות משום הרחקה הוא אלא מדשנה‬
‫אפסיד ק"ש אלא אישן קימעא ואח"כ אקום ואקרא ק"ש‬
‫ואתפלל וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה אבל עכשיו‬
‫שגזרו שאין קוראין ק"ש אלא עד חצות אפי' אדם בא מן‬
‫השדה בערב ועדיין היום גדול אינו הולך לביתו דכיון שזמן‬
‫ק"ש מצומצם חושש שמא באכילה מועטת ובשינה מועטת‬
‫ואתה אין לך להתעסק בזה‪ ,‬ולא נתכוין דוד להשיב לחורפו‬
‫דבר אלא בשביל שהיה בנו רוצה להשיב לחורפו של אביו‬
‫דבר ולנצחו בתורה ולהכלימו מפני שבייש את אביו לפיכך‬
‫יעמדו נד אחד והם יעברו ביבשה בתוך המים כדרך שנעשה‬
‫להם בימי יהושע בן נון שמי הירדן עמדו נד אחד ובנ"י‬
‫עברו ביבשה כדכת' )יהושע ג יג( ‪daxga mixaer 'xyi lke‬‬
‫‪ ocxid z` xearl iebd lk enz xy` cr‬דכיון דגבי ביאה‬
‫נמי כתיב כהאי לישנא 'עד יעבור' גם הם היו מובטחים‬
‫לעבור בחרבה ולמה לא עברו בחרבה אלא שגרם החטא‪.‬‬
‫ורש"י פירש דלעניין יד רמה קאמר ולא ידעתי מה ענין יד‬
‫רמה ל'עד יעבור'‪.‬‬
‫חכמים כמאן ס"ל אי כר"א וכו' השתא סבר הגמ' דרבי‬
‫ששנה במשנתו ‪ zevg cr `"kge‬סבר דחכמים מדאורייתא‬
‫קאמרי עד חצות ופליג רבי אר"ג דפירש דחכמים משום‬
‫הרחקה הוא דאמרי דאי רבי נמי מפרש דחכמ' משום הרחקה‬
‫הוא דאמרי א"כ למה שנה רבי בדברי ר"ג `"‪exn` dnl k‬‬
‫רבי דבר זה בתוך דברי ר"ג ולא שנאו סתמא ש"מ ר"ג הוא‬
‫דמפרש הכי אבל רבי ששנה דברי חכמים במשנה סבר‬
‫דחכמים מדאורי' קאמרי עד חצות‪ ,‬לכך קא מקשי חכמים‬
‫כמאן סבירא להו בעניין 'ובשכבך' דאורי' אי כר"א דתחי'‬
‫‪eay‬‬
‫ד ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫טו‬
‫יפסיד זמן ק"ש אלא נכנס לבהכ"נ וכיון דעדיין יש הרבה‬
‫'ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ' ובלילה‬
‫שהות עד זמן תפלה אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל‬
‫הכינם ה' ליציאה הוא שכתוב ‪m`ivedl 'dl `ed mixeny lil‬‬
‫לשנות שונה וכשמגיע זמן ק"ש ותפלה קורא ק"ש ומתפלל‬
‫‪' mixvn ux`n‬הוציאם' לא כתיב אלא 'להוציאם' הכינם‬
‫והולך לביתו ואוכל פתו ומברך דכיון שכבר קרא ק"ש‬
‫מהלילה ליציאה הלכך ודאי חשיבא אתחלתא דגאולה אבל‬
‫והתפלל מרשה הוא לעצמו לאכול שיעור ברכת המזון ומגיע‬
‫הגאולה עצמה לא היתה עד הבוקר שהאיר היום והיו מצרים‬
‫לידי ברכה‪ .‬נמצא שע"י סייג זה שעשו חכמ' לקרוא ק"ש עד‬
‫רואין יציאתם והיינו דכת' ‪lk ipirl dnx cia i"pa e`vi‬‬
‫חצות הרויח ג' דברים חדא שאינו מפסיד זמן ק"ש בשינה‬
‫‪ .mixvn‬וסבר רבי יוחנן דכיון דגאולה דאורתא הויא‬
‫ועוד שבא לביהכ"נ ולומד תורה ועוד שאוכל שיעור ברכה‬
‫אתחלתא דגאולה הרי היא חשובה בפני עצמה וצריך‬
‫וזוכה לברך ברכת המזון‪ .‬לאפוקי ממ"ד תפלת ערבית‬
‫לסומכה שלא תימוט‪ .‬וריב"ל סבר כיון דלא הויא גאולה‬
‫רשות וסבר ההוא גברא למה אטרח לבוא לבהכ"נ להתפלל‬
‫שלימה אלא מצפרא לא הויא גאולה מעלייתא ולא חשיבא‬
‫במנין הא תפלת ערבית רשות ולק"ש אין צורך במניין קמ"ל‬
‫בפני עצמה אלא דביקה היא עם גאולה דצפרא הלכך יתפלל‬
‫דחובה ובעיא מניין‪.‬‬
‫ערבית ואח"כ קורא ק"ש וגאולה ובבוקר קורא ק"ש וגאולה‬
‫ואח"כ מתפלל שחרית נמצא גאולה של אורתא דבקה עם‬
‫זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית התפלה היא אחד‬
‫גאולה של בוקר דאינה חשובה בפני עצמה כלום ואח"כ‬
‫משלשת עמודי העולם דת' באבות פ"א מ"ב ‪dyely lr‬‬
‫סומך שתיהן אצל תפלת שחרית ונמצאו מתקיימות ואינן‬
‫‪g"nb lre dceard lre dxezd lr cner mlerd mixac‬‬
‫נופלות‪ .‬ויסוד מחלוקתם של ר"י וריב"ל היא האם ההכנה‬
‫ועבודה זו תפלה‪ ,‬והגאולה רכה היא ומתנודדת וצריך‬
‫לסומכה על עמוד חזק שלא תימוט לפיכך ציוו לסומכה‬
‫לתפלה‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<<כתב הרמב"ם פ"ז מהלכות תפלה הי"ח‬
‫‪ixde dltzl dle`b oia wqtd dpi` l`xyi l`b xg` epaikyd jxany t"r`e‬‬
‫לדבר חשובה בפני עצמה והתוצאה חשובה בפני עצמה או‬
‫שההכנה היא חלק מהתוצאה ר"י סבר ההכנה הויא דבר‬
‫חשוב בפני עצמו והתוצאה הויא דבר חשוב בפני עצמו הלכך‬
‫מי שטרח להכין עצמו למצוה מקבל שכר חשוב עבור‬
‫‪ dkex` zg` dkxak odizy‬ולפי"ז נראה לי דהשומע ברכת גאל ישראל של‬
‫הטרחה וההכנה ושכר חשוב עבור עצם קיום המצוה וריב"ל‬
‫ערבית לא יענה אמן שעדיין לא נסתיימה הברכה עד שיסיים השכיבנו‪ .‬ופסק‬
‫סבר ההכנה היא חלק מקיום המצוה הלכך כשיבוא לקבל‬
‫בשו"ע סי' רלו סעיף ב אין לספר בין גאולה דערבית לתפלה ואף הנוהגים‬
‫לומר י"ח פסוקים ויראו עיננו אין להפסיק בין יראו עיננו לתפלה ומיהו‬
‫מה שמכריז ש"צ ראש חדש בין קדיש לתפלת ערבית לא הוי הפסק כיון‬
‫שהוא צורך התפלה והיום אכשור דרא ואין מכריזין ראש חדש אלא החזן‬
‫שכר המצוה יתנו לו מנה גדולה שהרי גם טרח בה והכינה‬
‫אבל לא יתנו לו שכר חשוב עבור הטרחה ושכר חשוב עבור‬
‫עצם קיום המצוה ועוד יש לי להאריך בזה ואין כאן מקומו‪.‬‬
‫מקרא אחד דרשו דכת' "ובשכבך" ובקומך כצ"ל‪ .‬ואח"כ‬
‫או הגבאי מוחאין כף שלש פעמים והצבור נזכר שהוא ר"ח אבל אצל‬
‫תפלה "ורבי" יהושע ב"ל סבר כצ"ל‪ .‬אמרי כיון דתקינו‬
‫קהילות מרוקו עדיין נוהגין להכריז ר"ח לברכה‪ .‬והקדיש שאחר השכיבנו‬
‫רבנן "למימר" השכיבנו כצ"ל‪.‬‬
‫נמי אינו הפסק כי מתחילה כשהיו מתפללין בבכ"נ שבשדות ולא היו יכולין‬
‫להתאחר שם לא היו מתפללין שמו"ע אלא היו אומרין י"ח פסוקים ואח"כ‬
‫בתחילה "הוא" אומר ה' שפתי תפתח כצ"ל וכן הוא לק'‬
‫היו אומרים קדיש לומר נסתיימה התפלה הרוצה לילך יכול לילך ואע"ג‬
‫ט ע"ב‪ ,‬כיון שמשים על לבו שהוא עומד להתפלל לפני‬
‫איב"א סברא "רבי"‬
‫הקב"ה מלך מלכי המלכים מיד מתמלא מפחדו ואינו יכול‬
‫יוחנן כצ"ל‪ .‬ר"י סבר גאולה מאורתא נמי "הויא" אלא‬
‫לפתוח פיו לכך תיקנו שיאמר ‪cibi ite gztz izty 'd‬‬
‫גאולה מעלייתא לא הויא אלא עד צפרא כצ"ל כתיב‬
‫‪ jzldz‬אתה ה' תפתח פי ותעזרני להתפלל כי אני במוראי‬
‫)שמות יב מב( ‪mixvn ux`n m`ivedl 'dl `ed mixeny lil‬‬
‫איני יכול לפתחו‪ .‬ולבסוף הוא אומר יהיו לרצון אמרי פי‬
‫דהיום מתפללין שמו"ע לא נתבטל הקדיש‪.‬‬
‫הרי גאולה מהלילה וכתיב )במד' לג ג( ‪e`vi gqtd zxgnn‬‬
‫והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי כיון שהפסיק בין גאולה‬
‫‪ mixvn lk ipirl dnx cia i"pa‬מדקאמר 'לעיני' כל מצרים‬
‫לתפילה ע"י הפסוק ה' שפתי תפתח לכך תיקנו שבסוף‬
‫ש"מ דגאולה לא הויא עד צפרא שהאיר היום וראו מצרים‬
‫תפלתו יחזור ויכלול גאולה עם תפלה יחד בלא הפסק ויכוין‬
‫שהם יוצאים‪ ,‬אלא מהלילה התחילה הגאולה שהרי בלילה‬
‫לתקן סמיכת גאולה לתפלה והיינו ‪oeibde it ixn` oevxl eidi‬‬
‫היו מצרים מאיצים בהם לצאת מהארץ כדכת' )שם לג(‬
‫‪ jiptl ial‬זו תפלה ‪ il`ebe ixev 'd‬זו גאולה‪.‬‬
‫טז‬
‫‪eay‬‬
‫ד ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום פירש"י ג'‬
‫אע"ג דדוד אמר אות נו"ן ולא ידע שעתידין הסופרים‬
‫פעמים ‪ zeltz 'b cbpk‬משמע דאומר תהלה לדוד אחת‬
‫להשמיטה חזר דוד וסמכה את הנו"ן הנופלת ברוח הקדש‬
‫כדי שיהיה באשרי כל האותיות ותפעל פרשה זו כל‬
‫דע"י שאומר תהלה לדוד ומזכיר בה פותח את ידך שהיא‬
‫הישועות‪ .‬וי"ג חזר "וסמכן" והכי פירושו אפ"ה אע"ג‬
‫דדוד לתקומתן של ישרא' נתכוון ומעיקרא לא היתה כאן‬
‫הכבוד מושך שפע של פרנסה משמים ומורידו לארץ‪ ,‬אבל‬
‫נפילה חזר דוד וסמכן את ישרא' שראה ברוח הקדש‬
‫שעתידין לפרש את המקרא כנפילת שונאי ישרא'‪.‬‬
‫בשחרית אחת במנחה ואחת בערבית וכן משמע פשט הגמ'‬
‫ענין הפרנסה ואח"כ עומד ומתפלל ותפלה מגיעה עד כסא‬
‫אנן קורין פעמים בשחרית ופעם אחת במנחה אבל בערבית‬
‫איננו קורין תהלה לדוד כלל שהפרנסה היא חסד מאתו יתב'‬
‫לנבראים והלילה זמן הדינים הוא ואינו מתוקן להורדת שפע‬
‫הפרנסה וכשמתפלל ערבית מבעו"י כמו בשבתות טוב‬
‫שיאמר תהלה לדוד ובפרט למי שפרנסתו דחוקה עליו‪.‬‬
‫מובטח לו שהוא בן העוה"ב כיון שמקפיד לקרוא תהלה‬
‫לדוד ג' פעמים בכל יום הוא מוכיח שהוא מאמין שהפרנסה‬
‫מאתו יתב' ולא מרוב יגיעתו במלאכתו ואין עוה"ב מוכן אלא‬
‫למאמינים בו בעוה"ז‪ .‬משום דאתיא באל"ף בי"ת כל‬
‫פרשה פועלת בקריאתה איזה ישועה ופרשה דאתיא באל"ף‬
‫בי"ת פועלת בקריאתה כל הישועות ומסוגלת לתשובה מאוד‪.‬‬
‫"ותנא" מיכאל באחת כצ"ל פי' לפי שהוא בא לבשר‬
‫בשורות טובות ולהושיע את ישר' בא מיד בקפיצה אחת‬
‫גבריאל בשתים לפי שבא לענוש את הרשעים מתעכב מעט‬
‫אולי יחזרו בתשובה‪ .‬אליהו בארבע לפי שתחילתו מאדם‬
‫אין הוא מהיר כשאר מלאכים ומלאך המות בשמנה לפי‬
‫שבא להרוג מתעכב הרבה אולי יחזרו בתשובה ויתבטל מהם‬
‫גזר דין מות ובשעת המגפה באחת שבשעת המגפה הורג‬
‫בין צדיק ובין רשע כדאמרי' בב"ק ס ע"א ‪zeyx ozipy oeik‬‬
‫‪ ryxl wicv oia oigan epi` zigynl‬ומה יועיל שיעשו‬
‫תשובה לפיכך בא באחת‪.‬‬
‫מפני מה לא נאמרה נו"ן "באשרי" נ"ל שצ"ל בתהלה‬
‫לדוד‪*** .‬מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישר' דכתיב‬
‫אע"פ שקרא אדם ק"ש בבהכ"נ מצוה "לקרותה" על‬
‫מטתו כצ"ל השתא משמע דטעמיה הוי כי היכי דלקיים‬
‫'ובשכבך' ממש‪ ,‬והוא תימה דתנן לק' י' ‪`xew mc` lk `"dae‬‬
‫‪ ekxck‬ור"ט שהטה לקרוא נתחייב מיתה‪ ,‬לפיכך א"ר נחמן‬
‫אם ת"ח הוא אינו צריך דההוא לאו משום 'ובשכבך' הוא‬
‫אלא כדי שישן מתוך ד"ת ות"ח ישן וגירסת תלמודו בפיו‬
‫ובלבו‪>>> .‬ועשה טוב<<<מדקאמר אע"פ שקרא אדם ק"ש בבהכ"נ‬
‫לידע שנשמטה אות נ' וצריך לסומכה‪ .‬ונ"ל דדוד כתב אות‬
‫מצוה לקרותה על מטתו משמע דקורא על מטתו כל הג' פרשיות שקרא‬
‫נו"ן והכי כתב 'נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל' וכוונתו‬
‫בבהכ"נ וכן נוהגין היום ואע"ג דבשו"ע או"ח סי' רלט סעיף א פסק דקורא‬
‫נפלה לא תוסיף קום בתולת ישר' תימה א"כ אמאי באשרי‬
‫תמימי דרך אית בה נו"ן‪ ,‬ועו"ק כיון דבמערבא מתרצי לה‬
‫דלאו נפילת ישראל היא אלא תקומתו א"כ אמאי השמיט דוד‬
‫אות נו"ן‪ ,‬ועוד מאי קאמר אפ"ה חזר דוד וסמכה ברוח‬
‫הקדש הא איהו הוא דאשמיט אות נו"ן משום מפלתן של‬
‫ישראל ובעי למסמך נפילתה ואמאי הוצרך לרוח הקדש כדי‬
‫היתה כדמפרשי במערבא נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום‬
‫בתולת ישראל אבל סופרים שאחריו השמיטו פסוק זה שלפי‬
‫פשוטו נראה כמפלתן של ישראל ודוד המלך ראה ברוח‬
‫הקדש שעתידין הסופרים להשמיט אות נו"ן שכתב לפיכך‬
‫חזר וסמכה‪ .‬והכי פירוש הגמ' א"ר יוחנן מפני מה לא‬
‫נאמר נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי‬
‫ישרא' דכתיב נפלה לא תוסיף קום בתולת ישרא' כלו'‬
‫פסוק זה כתב דוד כשהגיע לאות נו"ן וכיון דהוי מפלתן של‬
‫ישרא' השמיטוהו הסופרים במערבא מתרצי לה הכי וכו'‬
‫קשיא להו כיון דהויא מפלתן של שונאי ישרא' דוד אמאי‬
‫אמרה ומתרצי דדוד לתקומתן של ישרא' נתכוון נפלה ולא‬
‫תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישרא' אמר רנב"י אפ"ה‬
‫רק פרשה ראשונה וכדאמר לקמן ס ע"ב ‪rnyn xne` ezhn lr oyil qpkpd‬‬
‫‪ reny m` dide cr l`xyi‬ור"ח )הובא בטור או"ח סי' רלט( אמר לקרות‬
‫שמע והיה אם שמוע בלבד היום אכשור דרא וכולהו קרו ג' פרשיות כמו‬
‫בבהכ"נ וכדמשמע הכא מדברי ריב"ל‪ .‬וכן אע"ג דאמר לק' אם ת"ח הוא‬
‫אינו צריך כבר קבלוה עליהם חובה אפי' ת"ח ואין אחד שפוטר עצמו‬
‫מלאומרה על מטתו‪ .‬ואע"ג דהקורא ק"ש דערבית בהטיה חייב מיתה כדתנן‬
‫לק' י ע"ב היינו היכא דאינו רוצה לישן ומטה רק בשביל ק"ש אבל הכא‬
‫דממילא הולך לישן שפיר דמי‪.‬‬
‫תוד"ה וקורא ק"ש ומתפלל "ואוכל פתו" מכאן משמע‬
‫כצ"ל פי' קשיא להו מה עניין 'אוכל פתו' בברייתא זו שבאה‬
‫ללמד זריזות וזהירות בק"ש ומתרצים דאוכל פתו נמי לעניין‬
‫זהירות בק"ש תני ליה למימר שמשעה שהגיע זמן ק"ש‬
‫‪eay‬‬
‫ד ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫יז‬
‫של לילה "אין" לו לאכול סעודה עד שיקרא ק"ש‬
‫שהם התורה שהם המצוה שהם אשר כתבתי להורותם להכי‬
‫ויתפלל כצ"ל‪.‬‬
‫מתמה מאי היא אריכות לשון זו‪ ,‬ומשני דמיירי בחמישה‬
‫דברים שונים‪ .‬והמצוה זו משנה שיש בה דברי חכמ' ולהכי‬
‫קרי לה מצוה דמצוה לשמוע דברי חכמ' וכן איסור שניות‬
‫מדרבנן קרוי איסור מצוה ומפרש בגמ' יבמות כ ע"א `‪i`n‬‬
‫ד"ה דאמר וכו' ולא נהירא דא"כ ר' יוחנן ס"ל תפלת‬
‫ערבית רשות "וכיון" דפלוגתא היא דרב ור' יוחנן‬
‫"הלכה" כר' יוחנן כצ"ל הא דרב ור"י הלכה כר"י הוא‬
‫בביצה ד ע"א‪.‬‬
‫ה ע"א גמ' לעולם ירגיז וכו' כשבא יצה"ר לפתותו‬
‫בעבירה שהוא מתאוה לה אומר האדם דיי שאתגבר על‬
‫היצה"ר לבלתי עשות את העבירה אבל לא אעסוק עכשיו‬
‫בעשיית מצוה כדי שלא ארגיזנו יותר מדאי )גם איני מתפתה‬
‫לעבירה וגם אני עושה מצוה( ויהא הוא נרגז עלי וילחם בי‬
‫קשות עד שאפול בעבירה‪ ,‬וקאמר ליה רשב"ל לא טוב הדבר‬
‫אלא לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצה"ר אם בא יצה"ר‬
‫לפתותך בעבירה אין די שתתגבר עליו לבלתי עשות את‬
‫העבירה כי בקל יחזור ויפתך עד שיחטיאך אלא לך והרגיז‬
‫את היצה"ר בעשיית מצוה כי יצה"ר רודף אחר העייפים‬
‫והנחשלים במצות וירא מן המרגיזים אותו בעשיית מצוות‪.‬‬
‫שנא' רגזו ואל תחטאו אם אתם מרגיזים את היצה"ר‬
‫בעשיית מצות ע"י זה אתם מנצחים אותו שלא יבוא שוב‬
‫לפתותכם ולא תחטאו‪ .‬אם נצחו שלא בא לפתותו עוד‬
‫בעבירה זו מוטב‪ ,‬ואם לאו שבא שוב לנסות לפתותו יעסוק‬
‫בתורה שיצה"ר אש ואינו ירא אלא מאש והתורה אש היא‬
‫כדכת' )ירמ' כג כט( ‪ ,'d me`p y`k ixac dk `ld‬שנא' אמרו‬
‫בלבבכם האי קרא קשיא אם אמירה הרי היא בפה ואם‬
‫בלבבכם אין כאן אמירה אלא מחשבה אלא איזוהי אמירה‬
‫שעיקרה מחשבה זה העוסק בתורה ומעיין וחושב בלבבו‬
‫וצריך נמי להוציא בפיו כדאיתא בעירובין נד ע"א‪ ,‬אם נצחו‬
‫שלא בא שוב לפתותו באותה עבירה מוטב‪ ,‬ואם לאו יקרא‬
‫ק"ש שיש בה סודות להשמיד את המזיקין ואת גונדא‬
‫דיצה"ר כדאמר לק' כל הקורא ק"ש על מטתו כאילו אוחז‬
‫חרב של שתי פיות בידו‪ ,‬אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו‬
‫לעצמו יום המיתה שזכרון יום המיתה מסיר טענת יצה"ר‬
‫שהיצה"ר אומר לאדם בא והתאוה כל תאוה וחיי את חייך‬
‫כי מי ידרוש זאת מידך וכשיזכיר לעצמו שיום יבוא והוא‬
‫מת ויצטרך ליתן דין וחשבון על מעשיו נסתלקה טענת‬
‫היצה"ר‪.‬‬
‫מאי דכת' ואתנה לך את לוחות וגו' משמע דמיירי בדבר‬
‫אחד דהיינו בלוחות בלבד וה"ק ואתנה לך את לוחות האבן‬
‫‪.'nkg ixac renyl devn iia` xn` devn xeqi` dil ixw‬‬
‫אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים לפי שחכם עדיף מנביא‬
‫כדאמר בב"ב יב ע"א לפיכך תחילה מסר לו הקב"ה למשה‬
‫את 'והמצוה' דהיינו המשנה שהיא דברי חכמים ואח"כ 'אשר‬
‫כתבתי' דהיינו דברי נביאים‪ .‬להורותם זה גמרא אע"ג‬
‫דההלכות שנויות במשנה אסור להורות מתוך המשנה עד‬
‫שילמד הגמ' שעל המשנה‪.‬‬
‫כל הקורא ק"ש על מטתו מזיקין בדילין הימנו לאו דוקא‬
‫ק"ש אלא כל פרשה מן התורה דלא יליף לה אלא מדכתיב‬
‫‪ dxez `l` ser oi`e ser ediabi syx ipae‬אלמא כל תורה הכי‬
‫הוי אלא משום דרוב בנ"א קוראין על מטתם פרשת ק"ש‬
‫ולא פרשה אחרת קאמר כל הקורא 'קריאת שמע' על‬
‫מטתו‪ ,‬ולאו דוקא הקורא על מטתו אלא בכל שעה שיקרא‬
‫פרשה מהתורה מזיקין בדלין ממנו אלא לפי שדרך המזיקין‬
‫לבוא בלילה ולהדבק בישנים לכך קאמר כל הקורא ק"ש‬
‫'על מטתו' מזיקין בדלין ממנו‪*** .‬יסורין בדלין ממנו‬
‫מחלות בדלות ממנו כדמשמע לקמן‪.‬‬
‫מדת ב"ו אדם מוכר חפץ לחבירו מתוך דוחקו מוכר עצב‬
‫ולוקח שמח שמתוך דוחקו מכרו בזול אבל הקב"ה אינו כן‬
‫"אלא" נתן להם תורה לישר' ושמח כצ"ל פי' אע"ג‬
‫דהקב"ה נמי נתן תורה לישרא' מתוך דוחק שמתחילה לא‬
‫נתכוון להוציאם ממצרים אלא אחר ארבע מאות שנה ואז‬
‫ליתן להם את התורה הקדושה אבל מתוך שהיו מצרים‬
‫לוחצין אותן ומכבידין עליהן השיעבוד הוכרח הקב"ה‬
‫להוציאם אחר מאתים ועשר שנים ונתן להם את התורה והיה‬
‫לו להיות עצב שהוכרח ליתן להם את התורה שהיא‬
‫שעשועיו לפני הזמן שקצב‪.‬‬
‫יסורין של אהבה פירש"י ‪mey `la f"dera exqiin d"awd‬‬
‫‪ eizeiekf ickn xzei a"dera exky zeaxdl ick oer‬ואין נ"ל‬
‫שמשמים ייסרו מי שאין לו עוונות כלל רק נ"ל שמי שהיו‬
‫בידו עוונות ועשה תשובה אי אפשר שלא ישאר כתם כל‬
‫שהוא בנשמתו וכשיבוא לעולם הבא צריך למרק כתם זה‬
‫באש של גיהנם ואם הקב"ה אוהבו מאוד מייסרו בעוה"ז‬
‫יח‬
‫‪eay‬‬
‫ה ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫לנקותו ולמרקו מאותו כתם ושוב אינו רואה גיהנם כלל וכן‬
‫שהיא חסד )ע"פ הסוד( 'ואמת' זו תורה שבכתב ובהם‬
‫מוכח מדאמר לק' גבי יסורין של אהבה ‪cg` ody oire oy dn‬‬
‫מתכפרים לו עוונותיו וזוכה לחיי עוה"ב אבל גמילות חסדים‬
‫אינה גדולה כ"כ לכפר עוונותיו ולזכות לחיי עוה"ב לא תימא‬
‫‪ k"ek` lr mc` ly eteb‬משמע דיסורין של אהבה באין‬
‫להוציאו מעבדות לחרות היינו להוציאו מגיהנם לגן עדן וכן‬
‫אמר בשם רשב"ל `‪lk oiwxnn oixeqi oixeqia xen`d zixa s‬‬
‫‪ mc` ly eizeper‬וביסורין של אהבה מיירי ומוכח דיסורין‬
‫הכי אלא חסד דהכא זו גמילות חסדים שנא' רודף צדקה‬
‫וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד מדקאמר ‪ 'miig' `vni‬אלמא‬
‫‪lk oiwxnny oixeqi zexgl oda `vei car mc` ly eixa`n‬‬
‫של אהבה למירוק עוונות הן באין‪ .‬אלו הם יסורין של‬
‫אהבה כל שאין בהם בטול תורה מי שיסורין באין עליו‬
‫בשביל עוונותיו מסובבין משמים שהיסורין והחולי יהיו‬
‫באבר שיגרום לו בטול תורה כי אם יעסוק בתורה יבטל את‬
‫היסורין דאמרי' לעיל ‪epnn oilca oixeqi dxeza wqerd lk‬‬
‫אבל מי שיסוריו של אהבה אין מסובבין משמים שיהיה בהן‬
‫בטול תורה דאפי' יעסוק בתורה אין היסורין בדלין ממנו כי‬
‫לא באו ע"י המזיקין היראים מן התורה )דמזיקין בדלין ממנו‬
‫ילפי' מדכתיב מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי דהיינו‬
‫יסורין דע"י מזיקין הנשלחין לייסרו ולענשו( אלא ממנו יתב'‬
‫בעצמו באו מאהבתו‪ .‬כל שאין בהם בטול תפלה מי שיסורין‬
‫באין עליו בשביל עוונותיו משמים מסבבין שהחולי יהיה‬
‫באבר שיגרום לו בטול תפלה שאם יתפלל לה' ברוך אתה‬
‫ה' רופא חולי עמו ישראל מיד יתרפא מיסוריו כי הקב"ה‬
‫שומע תפלה אבל מי שיסוריו של אהבה אין מסבבין שיהיה‬
‫בהם בטול תפלה‪ .‬אלו שיש בהן בטול תורה או בטול תפלה‬
‫ואלו שאין בהם בטול תורה או בטול תפלה יסורין של‬
‫אהבה הן אם פשפש במעשיו ולא מצא בהן לא עוון ולא‬
‫תלּמדּנּו )הד' בסגול( שפירושו‬
‫בטול תורה‪*** .‬אל תקרי ְ ַ ְ ֶ‬
‫תלּמדּנּו )הד' בצירי(‬
‫'תלמד אותו' את בעל היסורים אלא ְ ַ ְ ֵ‬
‫שפירושו 'תלמד אותנו' את בנ"י‪.‬‬
‫רש"י ד"ה ואם ת"ח הוא שרגיל "בשנתו" לחזור כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה זה מקרא חומש שמצוה לקרות בתורה נראה‬
‫מפירושו שהיה גורס ‪dpyn ef dxezde `xwn df devnde‬‬
‫ודו"ק‪*** .‬ד"ה התעיף עיניך בו אם "תכפול" וסגרת‬
‫עיניך בתורה "מיד" היא משתכחת ממך כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫אפילו תינוקות וכו' איוב כבר "למדוהו" כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫ודרך חיים חיי העוה"ב הויין לו "ע"י" תוכחות כצ"ל‪.‬‬
‫ה ע"ב גמ' דכת' בחסד ואמת יכופר עוון ולא תימא‬
‫מדסמך חסד אצל תורה 'תורת חסד' ש"מ חסד דהכא דמכפר‬
‫עוונותיו וזוכה בו לחיי עוה"ב נמי היינו תורה דמיקריא חסד‬
‫דכתיב ‪ dpeyl lr cqg zxeze‬וה"ק 'בחסד' זו תורה שבע"פ‬
‫בגמילות חסדים נמי זוכה לחיי עוה"ב ומעתה יש לך לפרש‬
‫'בחסד' ואמת יכופר עוון כפשוטו דמיירי בגמילות חסדים‪.‬‬
‫נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה נגעים משום דמטמאין‬
‫את המנוגע והן מצד הסט"א והקב"ה אם אוהב את האדם לא‬
‫יטמאנו‪ ,‬ובנים היינו דלא הוה ליה בנים כדמפרש לק' ומשום‬
‫שמונעו מלקיים מצות פו"ר ודאי אינן של אהבה אבל יסורין‬
‫המבטלין אותו מתורה ומתפלה הוו יסורין של אהבה כדאמר‬
‫לעיל ע"א בשם רבי יוחנן‪ ,‬דאע"ג שהיסורין מבטלין אותו‬
‫מתורה ותפלה אין מבטלין אותו מהם לגמרי שיכול ללחוש‬
‫תפלה בפיו ולקיים מצות תפלה ויכול לומר פסוק ולקיים‬
‫מצות ת"ת ועוד שכבר זכה קודם ליסורין לקיים כמה פעמים‬
‫מצות תפלה ומצות ת"ת אבל אם אין לו בנים הרי מתבטל‬
‫לגמרי ממצות פו"ר ואם ה' אוהבו לא היה מבטלו ממצוה‬
‫לגמרי‪ .‬ומו"ז הר"ר שמעון זבולון זצ"ל פירש בנים לא הוו‬
‫יסורין של אהבה דאמרי' לעיל ע"א דשכרו של מקבל יסורין‬
‫של אהבה הוא 'יראה זרע יאריך ימים' וזה דלא הוו ליה בנים‬
‫ודאי לא הוי יסורים של אהבה‪*** .‬מזבח כפרה למחול‬
‫עונותיו שעדיין לא עשה עליהם תשובה שלימה הוו‪ ,‬יסורין‬
‫של אהבה לכפר עונותיו שכבר עשה עליהם תשובה שלימה‬
‫ולא נשאר אלא למרק כתם לא הוו‪*** .‬אילימא דהוו‬
‫"ליה" ומתו כצ"ל‪ .‬והאמר ר"י דין גרמא דעשיראה ביר‬
‫פירש"י ‪ytp znbrl exceqa epnn dxerykn zegt mvr xv‬‬
‫ולי נר' שהיה עושה כן לעודד מי שמתו בניו כדאיתא לק'‬
‫במעשה דר"א‪*** .‬והא דהוו ליה ומתו מקצתם ומקצתם‬
‫חיו לו כנ"ל‪.‬‬
‫לא הן ולא שכרן שכרן של יסורין של אהבה הוא 'יראה‬
‫זרע יאריך ימים' ואני כבר יש לי בנים וגם איני רוצה‬
‫אריכות ימים שבאין מן היסורין ואאריך ימים מלימוד תורה‬
‫דכת' בה ‪ .miig zepy jl etiqeie jini eaxi ia ik‬יהב ליה‬
‫ידיה ואוקמיה חולי שהיה בו היה בו שיעור להחלות אדם‬
‫אחד ורבי יוחנן נתן לו ידו ונתכוונו להיות מחוברין שני‬
‫אנשים כאיש אחד וכבר אין החולי מפילם שאין בו שיעור‬
‫להחלות שני אנשים )וכשנותן ידו ליד החולה ומתכוונים‬
‫להיות מחוברין כאיש אחד יכוונו בסוד ‪ 'd cici‬שידיד‬
‫‪eay‬‬
‫ה ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫יט‬
‫אותיות יד יד היינו יד הבריא ויד החולה ויחד הם בגימטריא‬
‫ועוד וכי בשביל זה יש לבכות הא דרך העולם הוא שימות‬
‫כח ויכוונו להעלות רפ"ח ניצוצות הקדושה שנפלו לקליפות‬
‫ויבלה בשרו‪ ,‬ועוד שבילוי הבשר נוח למת כדאיתא בזהר‪,‬‬
‫ויאחז ביד החולה עד שיעשה צעד ראשון ויכוונו בסוד 'וה'‬
‫ועוד וכי חכמ' אלו היה היופי חשוב בעיניהם כ"כ לבכות‬
‫יכין צעדו' שהוא בגימטריא רפואה ובעזרתו יתב' יתרפא‬
‫עליו והא כתיב ‪ .iteid lade ogd xwy‬אלא נראה לי דר"א‬
‫ויקום(‪ ,‬והשתא לא הבין זה וסבר הגמ' דרבי יוחנן גברא‬
‫היה יושב ומקונן על החורבן ורבו דמעותיו ובאותה שעה‬
‫רבא הוא ובכוחו להוציא אדם מחוליו לכך כשחלש רבי יוחנן‬
‫נכנס רבי יוחנן אצלו והיה סבור שעל עצמו הוא בוכה לפיכך‬
‫ואתא רבי חנינא ואוקמיה קא מיתמה הש"ס ואמאי לא‬
‫ניחמו אי משום תורה דלא אפשת וכו' ואמר לו ר"א על‬
‫לוקים רבי יוחנן לנפשיה הא גברא רבא הוא ומצי לאפוקי‬
‫האי שופרא בית המקדש ואוצרותיו דבלי בארעא קא‬
‫כל אדם מחוליו‪ ,‬ומשני אין אסיר מתיר עצמו מבית‬
‫בכינא לקונן על החורבן שביהמ"ק היה נאה ביותר כמו‬
‫האסורים וצריך שיהיה שם אדם בריא ויתחברו יחד שני‬
‫שאמרו בב"ב ד ע"א ‪oipa d`x `l qecxed oipa d`x `ly in‬‬
‫אנשים כאיש אחד ואין בחולי שיעור להחלות שני אנשים‬
‫‪ einin d`p‬ואמר לו ר"י על דא ודאי קא בכית ובכו תרוייהו‬
‫ומבריאין שניהם כדפירשנו‪ .‬חזא דהוה קא גני בבית אפל‬
‫על החורבן ועיין ע"ז כ ע"א כל זה כתבתי בשנת תשל"ט‪.‬‬
‫עני היה ולא היה לו נר להדליק‪ .‬גלייה לדרעיה ונפל נהורא‬
‫ועתה )שנת תש"ע( נ"ל דאכן על יופיו של רבי יוחנן היה‬
‫הלומד תורה משתמש בשלשה אברים 'אזנים' ששומע בהם‬
‫בוכה דאמרי' בזהר תולדות דף קמב ע"ב `"‪xfrl` iax l‬‬
‫דברי תורה מרבו 'פה' שגורס בו את דברי התורה ו'ידים'‬
‫‪eed `l oey`xd mc` ag `l cr `zincwa ded ikd i`ce‬‬
‫שלוחם בהם מלחמתה של תורה דכת' )דב' לג ז( ‪el ax eici‬‬
‫‪dixtey ipzy` `hgc oeik dixteya `lkzq`l oiixa lk oilki‬‬
‫והיינו ללחום מלחמתה של תורה ולשאת ולתת בה כדרך‬
‫‪`zepnidnc edi` `fx oey`xd mc`c dixtey ifg `ze 'eke‬‬
‫תלמידי חכמים שמפעילים ידיהם בעוצמה בעת משא ומתן‬
‫‪epidl` 'd mrep idie jk oibae `xtey `edda `iilz d`lr‬‬
‫של תורה כדמפרש בסוטה ז ע"ב ובב"ק צב ע"א‪ .‬וכיון‬
‫‪i`ce awric dixtey `ed `ce 'd mrepa zefgl aizke epilr‬‬
‫שהתורה היא אור דכת' )משלי ו כג( ‪xe` dxeze devn xp ik‬‬
‫נעשים פניו מוארות מאור התורה שהרי למד תורה אור‬
‫באזניו ובפיו שהם אברים שבפניו והיינו דכת' )קהלת ח א(‬
‫‪ ,eipt xi`z mc` znkg‬אבל ידיו שהשתמש בהם למשא ומתן‬
‫של תורה היינו להתווכח עם אחרים בתורה אינן רק מוארות‬
‫לו עצמו אלא עוד מאירות לאחרים ולא כל אחד יודע לכוון‬
‫שתהיה זרועו מאירה רק המקדש ומטהר עצמו ותורתו‬
‫לשמה‪ .‬אי משום תורה דלא אפשת שאין לך נר להדליק‬
‫‪ edi` d`lr `fx `lke‬ביאור הדברים כי יש יופי שהוא מצד‬
‫האלוהות מפני שלא חטא אותו אדם נשתמר בו יופי הפנים‬
‫דהוי צלם אלהים שבו נברא ויופיו של רבי יוחנן היה מצד‬
‫הקדושה ויראת חטא היינו צלם אלהים ומי שמביט בפניו‬
‫מושפע ממנו ונכנס בו יראת חטא ואהבת ה' וקדושה ועל כך‬
‫היה בוכה ר"א שיבלה צלם אלהים בארץ ויפסידו בני הדור‬
‫השפעת הקדושה ורבי אלעזר דסוגייתנו היינו ר"א דאמר‬
‫להאי מימרא בזהר הנ"ל‪.‬‬
‫וללמוד לאורו‪ .‬לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות ברייתא‬
‫אמר להו "מי" חשידנא בעינייכו א"ל "ומי" חשיד‬
‫היא במסכת דרך ארץ פ"ג ה"ד אלא דשם גרסי' `‪mc` oi‬‬
‫כצ"ל‪ .‬דלא יהיב מר שבישא לאריסיה תימה אי כך התנו‬
‫‪ zepgley izyl dkef‬ואע"ג דכמה חכמ' זכו לשתי שולחנות‬
‫ביניהם שכל השבישין לרב הונא מאי גניבה איכא הכא הא‬
‫ה"ק אין אדם זוכה לשתי שולחנות בשלימות כפי שנגזר עליו‬
‫הכל כפי מה שמתנים ביניהם‪ .‬ונ"ל עד הבציר היה האריס‬
‫מתחילה אלא אם זוכה לשולחן תורה מתמעט ממנו מה‬
‫יושב בתוך הכרם ואחר הבציר היה זומר את שבישי הכרם‬
‫שנגזר עליו בשולחן של עוה"ז ורבי וראב"ע נגזר עליהם‬
‫ומניחם להתייבש בכרם והוא חוזר לביתו ולמשפחתו ובעל‬
‫שולחן עוה"ז גדול מאוד וכיון דזכו לשולחן תורה נתמעט‬
‫הכרם היה משתמש בשבישין כשיעור שהתנו ביניהם ומניח‬
‫שולחן עוה"ז שנגזר עליהם ולא זכו לו בשלימות ועיין‬
‫היתרה לאריס וכשבא האריס בתחילת השנה הבאה לטפל‬
‫בתוס'‪ .‬ואי משום בני בנים היו לו לר"א וקברם‪*** .‬להאי‬
‫בכרם נוטל את מנת השבישין שלו ורב הונא היה מכלה את‬
‫שופרא דבלי בארעא קא בכינא לפי פשוטו על רבי יוחנן‬
‫כל השבישין וכשבא האריס היה אומר לו נגנבו או שאבדו‪.‬‬
‫שהיה יפה תואר היה בוכה שעתיד למות ויבלה בשרו בארץ‪.‬‬
‫שבישא ענפי הגפן אינם צומחים ישר אלא מתפתלים‬
‫ותימה הא רבי יוחנן עודנו חי ומה לו לבכות עליו מעכשיו‪,‬‬
‫ומתלפפים ומתעקמים לכך מיקרו שבישא לשון שיבוש‬
‫כ‬
‫‪eay‬‬
‫ה ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ועוקם שאינו ישר‪ .‬מי קא שביק לי מידי מיניה וכי השאיר‬
‫מזרח שהוא כנגד צד השכינה נמי יש בו קדושה‪.‬‬
‫האריס משהו מחלק שהיה ראוי לו הא קא גניב ליה כוליה‬
‫טוב<<< ודוקא לישן עם אשתו אמרו כן פירשו התוס'‪ ,‬אבל הרמב"ם בפ"ז‬
‫כבר גנב את כל מנתו הראויה לו ולא נשאר אצלי ממנתו‪.‬‬
‫מהל' בית הבחירה ה"ט כתב `‪gxfn oia oyiiy e` dptiy 'mlerl' mc`l xeq‬‬
‫בתר גנבא גנוב וטעמא טעים כשאדם גונב לחם הוא טועם‬
‫‪ axrnl‬הא דכתב 'לעולם' הוא לאפוקי מסברת התוס' ולמימר דאפי' ישן‬
‫>>>ועשה‬
‫בלחם טעם יותר משובח וטוב ואפי' מים שאין להם טעם‬
‫לבדו נמי אסור וכן פירש דבריו בב"י סי' ג'‪ ,‬עוד נראה מדברי הרמב"ם שם‬
‫כשגונבם יש להם טעם מתוק ונפלא כדכת' )משלי מ יז( ‪min‬‬
‫דטעמא משום דההיכל במערב ולאו משום שכינה הוא עיי"ש‪ .‬ובשו"ע סי'‬
‫‪ mrpi mixzq mgle ewzni miaepb‬דכיון שעבירה יש כאן‬
‫ג' סעיף ו פסק וכן אסור לישן בין מזרח למערב אם אשתו עמו ונכון להזהר‬
‫היצה"ר מכניס מתיקות ונעימות באותו דבר להרגיל בנ"א‬
‫אפי' כשאין אשתו עמו‪ .‬וכל זה לדעת הפשטנים אבל בזוה"ק פרשת במדבר‬
‫אחר העבירה‪ ,‬מי שהיה לו בבית לחם ומים והיה טועם בהם‬
‫כתב דאדרבה לא יתן מטתו בין צפון לדרום אלא בין מזרח למערב וכתב‬
‫טעם רגיל כמו כל לחם ומים אחרים ובא גנב לביתו וגנב‬
‫הרמ"ע מפאנו שיהא הראש למערב וכן נוהגין המקובלים‪.‬‬
‫***שלא‬
‫אותם ממנו וחזר הנגנב ונכנס בלילה לביתו של הגנב והשיב‬
‫יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר שמא אחד מבני הבית יצט'‬
‫לעצמו את הלחם ומים מעתה הרי הוא טועם בהם טעם מתוק‬
‫לאותו חפץ ויבוא ויטלנו ויפריע לזה מתפילתו‬
‫ונעים ונפלא כמו שטועם בלחם ומים גנובים ואע"ג דלחם‬
‫טוב<<<הלכך אם הוא דבר קבוע שאין דרך ליטלו כגון ארון או מטה‬
‫ומים הללו שלו הם כיון שעשה פעולה הדומה לפעולת הגנב‬
‫וכיו"ב מותר וכן סטנדר שלפניו אין דרך ליטלו משם‪ .‬והמאירי פירש‬
‫טורח יצה"ר להכניס בהם מתיקות ונעימות כדי להרגילו‬
‫דטעמא הוי כדי שלא יתבונן באותו חפץ ולפי"ז אם מתפלל ועיניו סגורות‬
‫בפעולה כזו שפעם אחרת ילך ויגנוב מה שאינו שלו‪ .‬א"ד‬
‫מותר ואם עיניו פתוחות אסור אפי' דבר קבוע‪ ,‬וכן הוא בהדיא בתשובת‬
‫הדר חלא והוה חמרא הקב"ה משתדל להנהיג עולמו בדרך‬
‫הרמב"ם מהדורת פריימן סי' כ הובא בב"י סי צ‪ .‬ובשו"ע סי' צ סעיף כא‬
‫הטבע בלא ניסים גלויים היכא דאפשר הלכך מוטב שיעשה‬
‫נס גלוי מאוד שיחזור החומץ להיות יין והנס גלוי רק לרב‬
‫הונא ולא יעשה נס פחות גלוי היינו שיעלה מחיר החומץ‬
‫ויעמוד על מחיר היין ויהיה גלוי לעיני כל העולם‪ .‬וא"ד‬
‫אייקר חלא ואיזדבן בדמי חמרא מוטב יעשה נס שאינו‬
‫מפורש כ"כ דהתייקר החומץ ועמד על מחיר היין ואע"ג‬
‫שהוא גלוי לעיני כל העולם ולא יעשה נס מפורש שהחומץ‬
‫חוזר להיות יין ואע"ג דאינו אלא לעיני רב הונא‪ .‬ואיזדבן‬
‫בדמי "חמרא" כצ"ל‪.‬‬
‫>>>ועשה‬
‫פסק צריך שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר ודבר קבוע כגון ארון ותיבה‬
‫אינם חוצצים מדפסק דדבר קבוע אינו חוצץ אלמא טעמא לאו משום כדי‬
‫שלא יתבונן בהם דא"כ אפי' דבר קבוע נמי לא אלא טעמא משום שמא‬
‫יבואו ויטלוהו בזמן התפילה ויפריעוהו מתפלתו‪ .‬ובעלי חיים ואדם אינן‬
‫חוצצים לדעת השו"ע‪ ,‬אבל הרמ"א סבר דבעלי חיים חוצצים ואדם אינו‬
‫חוצץ‪ .‬והא דפסק בשו"ע שם סעיף כג הבגדים המצויירים אע"פ שאינם‬
‫בולטות אין נכון להתפלל כנגדם וכו' והיינו משום שמא יתבונן בהם בשעת‬
‫התפלה לאו משום דסבירא ליה דהיינו טעמא דאסור שיהיה דבר חוצץ בינו‬
‫ובין הקיר דהא ודאי טעמא דאסור שיהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר היינו‬
‫תניא אבא בנימין וכו' יש ספרים דגרסי תרי ותרי רשותא‬
‫משום שמא יטלוהו דהא פסק דבדבר קבוע מותר אלא שמ"מ נראה למרן‬
‫לצלויי סימ"ן והם סימן `‪mixac ipy lr xne` oinipa `a‬‬
‫שהמתפלל ולפניו ציורים מסתברא שיסתכל בהם ולפיכך אסר להתפלל‬
‫‪ 'eke xrhvn iziid‬היינו 'תרי'‪mipy xne` oinipa `a` `ipz ,‬‬
‫כנגדם ולאו משום מימרא דהכא‪*** .‬ויסב חזקיהו פניו אל הקיר‬
‫‪ 'eke lltzdl eqpkpy‬היינו 'תרי'‪xne` oinipa `a` `ipz ,‬‬
‫ויתפלל היה חזקיהו חולה ולא יכל לילך לביהמ"ק להתפלל‬
‫`‪ 'eke oirl zeyx dpzp ilnl‬היינו 'רשותא'‪oinipa `a` `ipz ,‬‬
‫והתפלל בביתו ורצה להתפלל כנגד ביהמ"ק והיה דבר חוצץ‬
‫`‪ 'eke mc` ly dltz oi` xne‬היינו 'לצלויי'‪ .‬וי"ג תרי יהבי‬
‫בינו ובין הקיר לפיכך 'ויסב' היסב פניו לצד אחר והתפלל‬
‫תרי רשותא לצלויי סימ"ן והיינו הך‪ .‬על שני דברים‬
‫אלמא אסור להתפלל כשדבר חוצץ בינו ובין הקיר דאל"ה‬
‫הייתי מצטער כל ימי אפי' כשהייתי צריך לטרוח בדבר‬
‫לא היה חזקיהו מתפלל שלא כנגד ביהמ"ק‪ .‬אלא אימא‬
‫הייתי מצטער וטורח לקיימם‪*** .‬ועל מטתי שתהא נתונה‬
‫סמוך למטתי פירש"י ‪dk`ln zeyrl `ly izxdfp ini lk‬‬
‫בין צפון לדרום בב"ב כה ע"א איכא פלוגתא אי שכינה‬
‫‪y"w `xw`y cr izhnn izcnryk dxeza weqrl `lye‬‬
‫במערב או במזרח הלכך אין צנוע לשמש עם אשתו בין מזרח‬
‫‪ lltz`e‬וקשה דא"כ היה לו לומר על ק"ש ותפלתי שתהא‬
‫למערב‪ ,‬ואפי' אי פשיטא לן דהלכתא כמ"ד שכינה במערב‬
‫סמוך למטתי ומדקאמר 'על תפלתי שתהא סמוך למטתי'‬
‫מ"מ לא יתן מטתו בין מזרח למערב ויחזיר פניו למזרח דצד‬
‫משמע שלא היה קורא ק"ש אלא תפלתו סמוכה למטתו בלא‬
‫‪eay‬‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ה ע"ב‬
‫כא‬
‫הפסק ק"ש בינתיים‪ ,‬ועו"ק דלפי פירושו אפי' ללמוד תורה‬
‫כתב שם ‪xg` xaca jix`n epi`yk `wec epizndl aiig exiagy 'ixn` ike‬‬
‫אסור לפני תפלה דקת' 'על תפלתי שתהא סמוך למטתי' בלא‬
‫`‪aiig exiag oi` mixg` mixacae zeywaa jix`n `ed m` la` ezltza `l‬‬
‫שום הפסק בינתיים וכפי שפירש הוא ז"ל וזה תימה למה‬
‫‪ oipr meya epizndl‬הא למדת שאם מאריך בתפלתו חייב להמתינו מיהו אם‬
‫יהא אסור ללמוד תורה קודם תפלה הא אדרבה אין עומדין‬
‫מאריך הרבה יותר מדאי אין חייב להמתינו ושמעתי ממורי הרב הגרב"ץ‬
‫להתפלל אלא מתוך ד"ת כדאמר לק' לא ע"א‪ ,‬ועו"ק דמדקת'‬
‫א"ש זצ"ל דתפלת רוב בנ"א שש דקות ותפלת המאריכין עשר דקות ואם‬
‫סיפא 'ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום' משמע‬
‫מאריך יותר מזה אין חייב להמתינו‪ .‬ודוקא בתפלת ערבית שהיא בלילה‬
‫דבערב מיירי כשהיה הולך לישן היה מקפיד בשני דברים‬
‫ובבתי כנסיות שלהם שהיו בשדות אבל תפלת שחרית או תפלת ערבית‬
‫הללו שתהא תפלתו סמוך למטתו ושתהא מטתו בין צפון‬
‫בבתי כנסיות שבתוך העיר אין צריך להמתינו כן פסק בשו"ע סי' צ סעי'‬
‫לדרום ולפי פירוש"י רישא 'על תפלתי שתהא סמוך למטתי'‬
‫טו ויש מחמירין אפי' ביום ובבתי כנסיות שלנו שהם בעיר וכן ראיתי הזקנים‬
‫מיירי בבוקר וסיפא 'ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון‬
‫נוהגין ואפי' אם הוצרכו להמתין זמן רב היו קורין בספר וממתינין כדעבד‬
‫לדרום' מיירי בערב כשהולך לישן‪ .‬לפיכך נ"ל דבערב מיירי‬
‫ר"י בתוס' והיום אין אחד יכול לומר כשיטת השו"ע אני נוהג ואיני ממתין‬
‫כשהיה הולך לישן היה מקפיד לסמוך גאולה לתפלה ותפלתו‬
‫שכבר נהגו‪.‬‬
‫שנא' טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ‬
‫סמוכה למטתו ולא היה עושה כריב"ל דאמר מתפלל ואח"כ‬
‫פירש"י ‪jipta jytp z` sexhl jl znxb xy` xne` ip` jl‬‬
‫קורא ק"ש ונמצא ק"ש מפסקת בין תפלתו למטתו ועיין לעיל‬
‫‪'d iptl iytp z` jety`e '`py enk dltz ef ytpd `id dne‬‬
‫ד ע"ב בגמ' אבל ודאי ללמוד ולעשות מלאכה מותר אחר‬
‫ותימה היכא רמיז בההוא קרא דמיירי שלא המתין את חבירו‬
‫תפלתו דלא קאמר סמוך למטתי אלא לאפוקי מדריב"ל‬
‫בבהכ"נ ועו"ק אמאי פתח בלשון נסתר 'טורף נפשו באפו'‬
‫דק"ש אחר תפלה היא‪ .‬הויין ליה בנים זכרים כלו' זוכה‬
‫וסיים בלשון נוכח 'הלמענך תעזב ארץ'‪ ,‬עוד פירש"י‬
‫שאשתו מתעברת ועוד זוכה שיהיה פרי בטנה זכרים שנא'‬
‫הלמענך תעזב ארץ ‪wlzqz z`viy jliayay ziid xeaq ike‬‬
‫וצפונך תמלא בטנם הרי הריון‪ ,‬הוא ישן לצד צפון לפיכך‬
‫‪ ecal lltznd jxiag z` aefrie dpikyd‬ותימה דמשמע‬
‫יתמלא מקום צפון שבאשה היינו רחם שהעובר צפון ונסתר‬
‫מדבריו דאע"ג דיצא והשאירו לבדו לא יארע נזק לחבירו‬
‫בו והוא לשון נופל על לשון‪ .‬ישבעו בנים הרי זכרים‪ ,‬הוא‬
‫ומן הסוגיא משמע שאם יעבנו חיישינן שיוזק‪ .‬ונ"ל דקרא‬
‫הצפין מטתו כלו' נתנה לצד צפון לפי' יזכה לבנים שהם דבר‬
‫הכי מידריש ‪ eytp sxeh‬הרי אתה טורף את נפשו של חבירך‬
‫שאדם מצפין כי כשזוכה לבנים הרבה חושש מעין הרע‬
‫שהמזיקין יזיקו לנפשו ‪ et`a‬ע"י שיצאת ועזבתו לבדו כי‬
‫ומצפין בניו מעיני הבריות‪ .‬אף אין אשתו מפלת נפלים הוא‬
‫'באפיה' בארמית לשון לבדו הוא ‪ ux` afrz jprnld‬וכי‬
‫הצפין מטתו לפי' יהיו עובריו צפונים כלו' שמורים דכת'‬
‫סבור אתה שאם ישליכו תפלתך ויטרפוה תעזב הארץ דתנן‬
‫)שמות ב ג( ‪ epitvd cer dlki `le‬כלו' להסתירו ולשומרו‪,‬‬
‫)אבות פ"א מ"ב( 'על שלשה דברים העולם עומד על התורה‬
‫לשון נופל על לשון‪.‬‬
‫על העבודה ועל גמילות חסדים' ועבודה זו תפלה לא כן אלא‬
‫אע"פ שישליכו תפלתך עדיין הארץ קיימת בתפלתם של‬
‫וקדם אחד מהם להתפלל משמע דאחד מהם המתין‬
‫מלהתפלל וישב ללמוד ואח"כ עמד להתפלל והשני קדם‬
‫אחרים ומדקא"ל דאע"ג דיטרפו תפלתו לא תעזב הארץ‬
‫ש"מ טורפין תפלתו‪.‬‬
‫להתפלל ולא ישב ללמוד וחייב הוא להמתין לחבירו‪ ,‬ואין‬
‫נראה לי דא"כ אין לדבר גבול שיכול לשבת ללמוד שעה או‬
‫רש"י ד"ה ביר כמו בר "צר" עצם וכו' כר"י "מסתמא"‬
‫שעתיים וחבירו יצטרך להמתין לו‪ ,‬אלא נ"ל דמיירי דוקא‬
‫לא באו לו כצ"ל‪*** .‬ד"ה אי משום תורה שלא למדת‬
‫כששניהם החלו בתפלה מיד כשנכנסו לביהכ"נ והאחד‬
‫הרבה כרצונך תימה הא ר"א ודאי למד תורה הרבה שגדול‬
‫תפלתו מהירה וסיים לפני חבירו אז חייב להמתין לחבירו‬
‫אמוראי ארץ ישראל היה אחר רבי יוחנן וירש מקומו כראש‬
‫שיסיים תפלתו וכן היא גירסת ספרים מדוייקים וקדם אחד‬
‫ישיבת טבריה ומיקרי בבבל 'מרא דארעא דישראל' כדאיתא‬
‫מהם 'והתפלל' כלו' נזדרז בתפלתו וכן היא גירסת הרי"ף‪.‬‬
‫ביומא ט ע"ב‪ ,‬ועוד דפשט הגמ' לא משמע הכי אלא משמע‬
‫>>>ועשה טוב<<<כתב רבינו יונה `‪miiql lkei `ly drya icigi qpkp m‬‬
‫אי משום תורה שאתה עני וישן בבית אפל ולא מצאת נר‬
‫‪mdnr miiql lkei `ly d`xy oeikc el oizndl aiig exiag oi` ezltz mdnr‬‬
‫להדליק ללמוד לאורו‪*** .‬ד"ה מי שביק לי מידי מיניה‬
‫‪ icigi x`yi m` cgtn epi`e qpkp ikdc `zrc`c `zlin i`lbi` qpkpe‬עוד‬
‫וכי אינו "חשוב" בעיניכם "מה" שהוא גונב כצ"ל‪.‬‬
‫כב‬
‫‪eay‬‬
‫ה ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫***ד"ה "בין" צפון לדרום כצ"ל‪*** .‬ד"ה טורף נפשו‬
‫נפישי מינן מתלמידי חכמים כשאנו יושבים ללמוד יש שם‬
‫באפו לך "אני" אומר כצ"ל‪.‬‬
‫יותר מזיקין מתלמידים כי המזיקין רוצין לידבק בת"ח לינק‬
‫תוד"ה והאמר וכו' ואי משום בנות דוקא רבי יוחנן שלא‬
‫היו לו בנות אמרי' דאם לא היו לא בנים לא הוי יסורין של‬
‫אהבה ואם היו לו ומתו הוי יסורין של אהבה דמ"מ ראה‬
‫שמחת בנים בחייו אבל שאר הצדיקים היו להם בנות הלכך‬
‫בין היו להם בנים ומתו ובין לא היו להם בנים כלל הוו‬
‫יסורין של אהבה‪ ,‬ליכא למימר הכי דהא ר' יוחנן נמי הוו‬
‫ליה בנות‪.‬‬
‫ד"ה לא כל וכו' כגון רבי "כדאמרינן" בפרק כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה כל הנותן וכו' וכן משמע מלישנא דברייתא דקת' ‪lr‬‬
‫‪dpezp `dzy izhn lre 'eke ini lk xrhvn iziid mixac ipy‬‬
‫‪ mexcl oetv oia‬אי אמרת אפי' אין משמש עם אשתו נמי‬
‫אסור מאי 'כל ימי הייתי מצטער' הא פעם אחת נתן מטתו‬
‫בין צפון לדרום והיא נתונה שם כל ימיו אלא ע"כ בזמן שלא‬
‫מהם ניצוצות הקדושה כידוע כי היא חיותם וקיימי עלן על‬
‫ת"ח כי כסלא לאוגיא כל לשון 'כסיל' ו'כסלא' לשון חסר‬
‫הם כסיל היינו חסר דעת 'כסלא' היינו תעלה וחפירה שחסרו‬
‫את האדמה‪ ,‬אוגיא היינו עוגיא והארמים אינן מבטאים את‬
‫האותיות הגרוניות ואומרים רבי זירא במקום זעירא רב הונא‬
‫במקום רב חונא והרבה כיו"ב‪ .‬עוגיה מורכבת משלושה‬
‫חלקים במרכז תל עפר כלו' ערימת עפר גבוהה ובו נוטעים‬
‫את הנטיעה ובשעה שמשקין את הנטיעה ושופכין מים על‬
‫התל שבו הנטיעה לא כל המים נספגין בתל סמוך לנטיעה‬
‫וכדי שלא יברחו המים למקום רחוק עושין סביבו חפירה‬
‫עמוקה שיתכנסו שם המים ומסביבה חומת עפר גבוהה‬
‫לתפוס את המים‪ ,‬והכי פירושו כי כסלא כמו החפירה‬
‫לאוגיא לתל האוגיא שבו הנטיעה‪ .‬כשם שהכסלא נועדה‬
‫לתפוס את המים הנושרים מן הנטיעה כך המזיקין מצטופפין‬
‫סביב לת"ח לתפוס ולינק ניצוצות הקדושה הנושרים מהם‪,‬‬
‫היה משמש היה נותן מטתו בין מזרח למערב כי שם היה לו‬
‫יותר נוח ליתן מטתו וביום שהיה משמש היה טורח ומצער‬
‫עצמו להסיר את המטה ממקומה וליתנה בין צפון לדרום‪.‬‬
‫ומוכחי קראי מדאבטח ליה קרא שיתמלא בטנם וישבעו‬
‫בנים מוכח דבעת התשמיש מיירי דכיון שציער עצמו לפני‬
‫תשמיש להסיר מטתו ממקומה וליתנה בין צפון לדרום יועיל‬
‫דשלהי כצ"ל וכן הוא בהדיא בזוה"ק פרשת משפטים דף‬
‫תשמישו ויזכה לבנים ולא תפיל אשתו פרי תשמישו‪.‬‬
‫קיא ע"ב פי' אנשים הולכין כמה פרסאות ואינן מתעייפים‬
‫שאם התלמיד מדבר בשעת לימודו או לומד שלא בקדושה‬
‫או לומד שלא לשמה יורדין ניצוצות הקדושה שנעשו מן‬
‫התורה שלמד לקליפה ומשם ניזונין המזיקין והיא חיותן‪.‬‬
‫א"ר הונא כל חד וחד מינן מת"ח‪ .‬הני ברכי "דרבנן"‬
‫ות"ח הולכין כמה דקות ורגליהן מתעייפות מינייהו הוא‬
‫ו ע"א גמ' ויהי כנהר שלומך פעמים אדם חי בשלום עם‬
‫אשתו ומילה קטנה שאמר הוא או אמרה היא מיפרה את‬
‫שלום ביתם או דבר קטן שקרה מיפר את שלום ביתם לכך‬
‫בירכו שיהא שלומו כמו הנהר‪ ,‬שבריכת מים קטנה שהטילו‬
‫בה רפש הרפש עומד בה ומכער את כל המים אבל נהר זורם‬
‫בחזקה ואפי' הטילו בו רפש הרבה אין מכער את המים‬
‫שזרימת המים מסירו משם‪ .‬וצדקתך כגלי הים הזורק מטמון‬
‫למים שבבריכה אין המטמון חוזר ומתגלה לשפת הבריכה‬
‫אבל הזורק מטמון לים גלי הים דוחפים ודוחקין בו עד‬
‫שלבסוף עולה ומתגלה על שפת הים כך לא יחשוב שכבר‬
‫נשכחה צדקתו שעשה עם חבירו שהמתין לו אלא צדקתו‬
‫כגלי הים היא ועתידה לעלות ולהתגלות לפניו בשעת צרתו‬
‫ולהצילו מצרתו‪.‬‬
‫אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין אילו היו רואין‬
‫את השדים היתה דעתם משתבשת עליהם מפחדם‪ .‬אינהו‬
‫שהם נדבקים לרגליהם של ת"ח לינק מהם ניצוצות הקדושה‬
‫שנופלות לקליפה ומעייפין את ברכיהן וטעם שנדבקין יותר‬
‫בברכיהן עיין בזוה"ק דלעיל‪ .‬הני מאני דרבנן דבלו בשלמא‬
‫מאני דשאר אינשי שעובדין בשדות ובכל מלאכה קשה ניחא‬
‫דמתבלין אלא מאני דרבנן שאינן עוסקין במלאכה אמאי בלו‬
‫באותה מידה שבלים מאני דשאר אינשי‪ .‬הני כרעי דמנקפן‬
‫בביהמ"ד אין אבנים או מכשולים והקרקע מחופה באבן‬
‫מסותתת ואעפ"כ הרבה קורה בביהמ"ד שתלמיד מהלך בו‬
‫ופתאום נכשל ונופל ולא היה שם מכשול או אדם אלא‬
‫מינייהו שישב שם שד ורגליו פרוסות לפניו ורגל התלמיד‬
‫נכשלה בשד זה ונפל‪*** .‬קיטמא נהילא חול שהעבירוהו‬
‫בנפה והוציאו את החול הגס ונשאר רק החול הדק כי השדים‬
‫קלים מאוד הם כמעט כמלאכים ואין נשאר רישום הליכתן‬
‫אלא בחול דק מאוד‪ .‬ונהדר אפורייה יפזרנו סביב סביב‬
‫למטתו כי השדין באין אצל הישנים לינק מהם ניצוצות‬
‫‪eay‬‬
‫ו ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫כג‬
‫הקדושה וחלומות של ביעותים מינייהו הם‪ .‬כי כרעי‬
‫אין "תפלתו" של אדם נשמעת אלא בבהכ"נ כצ"ל פי'‬
‫דתרנגולא למדת שרגלי השדים כרגלי התרנגול‪*** .‬ליתי‬
‫כשמתפלל ביחיד כי בבהכ"נ יש שכינה ושומעת תפלתו‪ ,‬אבל‬
‫שלייתא דשונרתא לאו דוקא של חתולה אלא כיון‬
‫כשמתפלל בביתו אם יש שם עשרה אתיא שכינה ותפלתו‬
‫שהשדין שחורין הם לפיכך צריך שליא של חיה שחורה‬
‫נשמעת ואם אין עשרה אין שכינה ואין תפלתו נשמעת וכן‬
‫בת שחורה ולא תמצא בעיר חיה כולה שחורה אלא החתול‪,‬‬
‫פירש רבנו יונה בשם הגאונים דאפי' מתפלל ביחיד יתפלל‬
‫ומפני שהשדין שחורים לכך נקרא 'שד' כי אשוו"ד בערבית‬
‫בבהכ"נ‪ ,‬אבל הטור או"ח סי' צ פירש דדוקא בצבור אמרו‬
‫הוא שחור‪ .‬בוכרתא בת בוכרתא כי רוב השדים נעשו‬
‫שיתפלל בבהכ"נ אבל כשמתפלל ביחיד ביהכ"נ וביתו שוין‬
‫מטיפות זרע לבטלה שהוציאו בני האדם קודם שנושא אשה‬
‫ומה שאמר אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבהכ"נ‬
‫ואחר שנושא אשה נותן זרעו באשתו ומוליד בנ"א נמצא‬
‫היינו בבהכ"נ ובצבור‪.‬‬
‫שהשדין הם הבכורים ובני האדם מטיפות אחרונות‪ ,‬אבל‬
‫ה"א כתב ‪mikyi mlerle xeavd mr lltzdl lekiy onf lk cigia lltzi `le‬‬
‫יעקב אבינו נשתבח )ברא' מט ג( ‪igek dz` ixeka oae`x‬‬
‫`‪ p"kdaa `l` zr lka zrnyp ezltz oi`y p"kdal aixrie mc‬פי' ‪ mlerle‬אפי'‬
‫‪ ipe` ziy`xe‬שלא הוציא זרע לבטלה ולא ברא שדין‬
‫כשאין מנין בבהכ"נ ‪zr lka zrnyp ezltz oi`y p"kdal aixrie mc` mikyi‬‬
‫בכורין וראובן הוא בכורו מטפה ראשונה שלו‪ .‬ולקליה‬
‫בין כשיש שם מנין ובין כשאין שם מנין `‪ p"kdaa `l‬אבל בביתו אינה‬
‫בנורא ולשחקיה ומעתה מי שיחזיק באפר הזה יגבר‪ ,‬כל‬
‫נשמעת בכל עת אלא אם יש שם מנין נשמעת ואם אין מנין אינה נשמעת‪.‬‬
‫זמן שהוא מחזיק בו הוא גובר עליהם ורואה אותם ואם‬
‫וכן פסק בשו"ע סי' צ סעיף ט וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו‬
‫השדים יגנבוהו ממנו ויחזיקו באפר הם ישלטו בו שיוכלו‬
‫הצבור והוא מתפלל ביחיד אעפ"כ יתפלל בבהכ"נ וכתב במשנ"ב ‪heyte‬‬
‫להזיקו ואם יחתמנו בגובתא דפרזלא לא יוכלו להזיקו‬
‫‪lltzic p"kdal dltzd xg` `eaiyk myd lelig yyg yie g"z `ed m`y‬‬
‫דבמידי דצייר וחתים לית להו רשותא שהם נוצרו‬
‫‪ eziaa‬ולפי"ז אם קם מאוחר בשעה שמונה וחצי או תשע נמי יתפלל בביתו‬
‫מהפקרות בנ"א הלכך אין להם רשות לשלוט בדבר‬
‫ולא יבוא לבהכ"נ בשעה זו דאיכא בזה חילול השם גדול אבל אצל אחינו‬
‫שחתמוהו בנ"א וצררוהו ולא נהגו מנהג הפקר‪.‬‬
‫האשכנזים אין בזה חילול השם כי רגילין לראות ת"ח מתפללין מאוחר‬
‫***במקצת ספרים היה כתוב ולחתמיה בגושפנקא‬
‫ושמעתי אומרים דשבח הוא להם לפי שלמדו עד מאוחר בלילה ונתאחרו‬
‫דפרזלא דילמא גנבי מיניה ומיתזק ובמקצת ספרים היה‬
‫לקום לתפלה ואין נראה לי אלא גנאי‪ .‬שנא' לשמוע אל הרינה ואל‬
‫כתוב ולחתום פומיה כי היכי דלא ליתזק והמעתיק הזה‬
‫התפלה `‪ meid jiptl lltzn jcar xy‬מדסיים `‪jcar xy‬‬
‫לא ידע לבחור בין הגירסאות והעתיק שתיהן ונשמטה מילת‬
‫‪ jiptl lltzn‬ולא אמר מתפלל ומרנן לפניך ש"מ לא רינן‬
‫'ומיתזק'‪*** .‬חזא ואיתזק נתערערה נפשו‪ .‬לפני כשלש‬
‫שלמה אלא רק התפלל א"כ אמאי אמר ברישא לשמוע אל‬
‫עשרה שנה כשהישיבה היתה ברח' י‪.‬ל‪.‬פרץ ‪ 16‬בק‪.‬אתא‬
‫'הרנה' ואל התפלה אלא לומר לך במקום רינה שם תהא‬
‫והיינו לומדים סוגיא זו אמר אחד הבחורים אני רוצה‬
‫התפלה נשמעת‪ .‬במקום רנה בבהכ"נ שרגילין הצבור לרנן‬
‫לראותם ואיני פוחד מהם אמרו לו החברים חדל לך פן‬
‫את התפלה במיני רינון וזמר ונעימה ש"מ נעימת התפלה היא‬
‫תינזק והוא המשיך להתגרות בהם ואמר אני רוצה לראותם‬
‫מעיקר הדין ומי שאינו מנעים בתפלה שבבהכ"נ מחסר עיקר‬
‫ואיני ירא מהם וחזר על זה כמה פעמים‪ ,‬באותו לילה נתבעת‬
‫מעיקרי התפלה‪ .‬ומורי הרב זצ"ל אמר שאין חובה להנעים‬
‫ונתערערה נפשו והשפזוהו בבית חולים פסיכיאטרי טירת‬
‫אלא בשבתות וימים טובים‪ ,‬ומכאן למדתי להנעים ולזמר‬
‫הכרמל ועד לפני חמש שנים עדיין היה נכנס ויוצא בבתי‬
‫בתפלה ויש קטעי תפלה שאני חוזר עליהם כמה פעמים‬
‫חולים פסיכיאטרים והיו יותר מעשרים עדים לזה ומהם רבי‬
‫במיני זמר שונים ואין לחשוש בכך כי הנעימה היא מעיקרי‬
‫מאיר עזריאל הי"ו ורבי שמעון אלימלך הי"ו ורבי דוד‬
‫התפלה וחזרה בכמה מיני זמר מעוררת את הלב ויהיו כל‬
‫אבוטבול הי"ו שהם ידועים בק‪.‬אתא ועד היום הזה הם‬
‫מעשנו לשם שמים‪ .‬במקום רנה שם תהא תפלה "נשמעת"‬
‫מלומדי בית המדרש שלנו ואפשר לשאול פיהם‪ ,‬וכתבתי את‬
‫כצ"ל דייק מדכתיב '‪ .dltzd l`e dpxd l` 'renyl‬ואע"ג‬
‫הדברים לפי שהיום כביכול הוא דור דיעה ואין מאמינים‬
‫שהמתפלל בביתו ביחיד אין תפלתו נשמעת מ"מ אפי' אינו‬
‫בשדין ורוחות וכיו"ב רק תולים כל המחלות הפסיכיאטריות‬
‫יכול להתפלל בבהכ"נ מחוייב הוא בתפלה כי היא מצוה‬
‫בקלקול בהפרשות המוח וכיו"ב‪.‬‬
‫דאורייתא ואם מתפלל בבהכ"נ או במנין אית ביה תרתי‬
‫>>>ועשה טוב<<<הרמב"ם פ"ח מהל' תפלה‬
‫כד‬
‫‪eay‬‬
‫ו ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מעלות שמקיים מצות עשה ותפלתו נשמעת ואם מתפלל‬
‫יג ע"א `‪ zeny ipy meyn dilr oiaiig dyexbe dpnl‬והיינו‬
‫ביחיד לית ליה אלא מצות עשה‪ .‬מנין שהקב"ה מצוי‬
‫'ולחושבי שמו' שחשב לעשות שמו היינו מצותו ונאנס ולא‬
‫בבהכ"נ שנא' אלהים ניצב בעדת אל תימה דבסמוך יליף‬
‫עשאה‪ .‬מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה כשהיה יום‬
‫מההוא קרא שעשרה שמתפללים אפי' שלא בבהכ"נ שכינה‬
‫השמיני של בנו של ידידנו אהובנו הרב ישראל אלחרר הי"ו‬
‫עמהם‪ .‬ונ"ל ד'ניצב' פירושו עומד ואית ליה ב' פירושים או‬
‫ובא מורי הרב רבי זכריה יונה הכהן המוהל זצ"ל למול את‬
‫עומד שאינו יושב או עומד שמצוי ושכיח שם תדיר ואינו זז‬
‫בנו ומצאו שאינו בריא למילה ונדחתה מילתו ועמדו להתפלל‬
‫משם‪ ,‬והכא אי אפשר לפרשו לשון עומד שאינו יושב דכיון‬
‫מנחה היה הרב ישראל הנ"ל חזן ולא אמר תחנון כי אמר‬
‫שאפילו הצבור שהם עבדיו יושבים בחלק מהתפלה מפני מה‬
‫חשב אדם לעשות מצוה ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו‬
‫הקב"ה מלכם יעמוד ולא ישב אלא ע"כ לשון מצוי הוא‬
‫עשאה ואילו הייתי עושה מצות מילה לא הייתי אומר תחנון‬
‫שמצוי תדיר באותו מקום‪ ,‬וקשיא רישא לסיפא דברישא‬
‫אף עתה איני אומר תחנון‪ ,‬וגער בו מורי הרב זצ"ל כי אע"ג‬
‫אמרת 'אלהים ניצב' כלו' מצוי הוא שם תדיר ואינו זז משם‬
‫דמעלה עליו הכתוב כאילו עשאה מ"מ כיון שנדחתה הברית‬
‫ובסיפא אמרת 'בעדת אל' משמע רק כשמתאספת עדה דהיינו‬
‫אין שמחה בלב האב ואינו יו"ט שלו וצריך לומר תחנון‪,‬‬
‫עשרה הוא בא‪ .‬לכך מתרץ דרישא 'אלהים ניצב' מיירי‬
‫והיושבים שם דעתם היתה עם הרב ישראל הנ"ל‪ .‬בכל‬
‫בבהכ"נ ששם הוא מצוי תדיר בין בשעת תפלה ובין שלא‬
‫המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך כל‬
‫בשעת תפלה בין כשיש שם עשרה ובין כשאין שם עשרה‬
‫התורה כולה בין תורה שבכתב ובין תורה שבע"פ ואפי'‬
‫ולהכי דקדק לומר מנין שהקב"ה 'מצוי' בבהכ"נ‪ ,‬וסיפא‬
‫תורתם של אחרוני האחרונים הם צירופי שמותיו של הקב"ה‬
‫'בעדת אל' מיירי שלא בבהכ"נ כשמתאספין עדה דהיינו‬
‫וכשאדם לומד תורה אע"ג דאיהו לא ידע דאית בה שמותיו‬
‫עשרה שכינה עמהם והיינו דדקדק לומר ומנין לעשרה‬
‫של הקב"ה הקב"ה מזכיר את שמות הקדש היוצאין מתורה‬
‫שמתפללין 'ששכינה עמהם' ולא קאמר ששכינה מצויה‬
‫שלמד זה והיינו בכל המקום אשר 'אזכיר' את שמי תזכיר‬
‫עמהם‪ .‬ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם‬
‫את שמי לא נאמר אלא 'אזכיר' אתה לומד ואני מזכיר את‬
‫משנה היא באבות פ"ג מ"ו וכן הא דדריש לעיל דעשרה‬
‫שמי‪ .‬תרי מכתבן מילייהו בספר הזכרונות שאע"ג שכבר‬
‫שכינה עמהם התם קתני ליה‪ ,‬והא דנקטיה הכא משום דהתם‬
‫נתן להם שכרם אינו מוחק מעשיהם מן הספר ובכל שעת‬
‫יליף מרישא דקרא 'אלהים ניצב בעדת אל' דעשרה שעוסקין‬
‫צרה נזכרין מעשיהם לפניו ית' ומצילן‪ ,‬חד לא מכתבן‬
‫בתורה שכינה עמהם והכא בעי למימר דאפי' אינם עוסקין‬
‫מיליה בספר הזכרונות ומשעה שקבל שכרו עבור הלימוד‬
‫בתורה אלא בתפלה נמי שכינה עמהם‪ ,‬והתם יליף מסיפא‬
‫הזה נמחק מעשהו מספר הזכרונות ושוב אין מעשה הלימוד‬
‫'בקרב אלהים ישפוט' דשלשה שעוסקין בתורה שכינה עמהם‬
‫נזכר לפניו להצילו בעת צרה‪ .‬עשרה "קדמא" שכינה‬
‫והכא בעי למימר דאפי' אינם עוסקין בתורה אלא בדין נמי‬
‫ואתיא כצ"ל פירש"י ‪ dxyrd lk eidiy mcew‬וקשיא דלק'‬
‫שכינה עמהם דדין נמי תורה הוא כדמפרש לק'‪ .‬בקרב‬
‫ע"ב אמר 'בשעה שהקב"ה בא בבהכ"נ ולא מצא בה עשרה‬
‫אלהים ישפוט לא הדיינין שופטין אלא הקב"ה שופט ומטה‬
‫מיד הוא כועס' ואמאי כועס הא כך הוא לעולם שהקב"ה‬
‫לב רוב הדיינים לפסוק כפי האמת הנראית לו יתב' והם‬
‫מקדים ובא ועדיין אין עשרה ועו"ק כיון דבעשרה קדמא‬
‫מוציאין את הדין‪ ,‬והתובע והנתבע סבורין שהדיינין שפטום‬
‫שכינה ואתיא קודם שיתאספו כל העשרה אבל תלתא עד‬
‫ומלינים עליהם ובאמת לא עליהם תלונותם אלא על האלהים‬
‫דמתאספי כל התלתא מאי ‪ iazic cr `zlz‬הל"ל תלתא עד‬
‫שהוא שפטם והוציא משפטם אמת‪ .‬אז נדברו איש אל רעהו‬
‫דאתו כולהו‪ ,‬אלא נ"ל עשרה קדמה שכינה ואתיא אם‬
‫ויקשב ה' וישמע גבי דיינים היושבין בדין כתיב ‪axwa‬‬
‫נתאספו עשרה להתפלל אע"ג דעדיין לא החלו להתפלל כי‬
‫`‪ 'hetyi' midl‬ה' אינו רק מקשיב לדין אלא הוא עצמו שופט‬
‫לא הגיע זמן התפלה אעפ"כ שכינה באה שם אבל תלתא עד‬
‫ומטה לב רוב הדיינין לפסוק כדעתו אבל גבי שנים שיושבין‬
‫דיתבי אם נתאספו שלשה לדון ועדיין לא ישבו לדון אין‬
‫ללמוד תורה כתיב '‪ 'rnyie 'd aywie‬אינו אלא מקשיב אבל‬
‫שכינה באה עד שישבו לדון‪ .‬ויליף מדכת' `‪zcra avp midl‬‬
‫אינו מלמדם אמת התורה כפי דעתו כי לא בשמים היא‪.‬‬
‫`‪ l‬הזכיר '`‪ 'avip midl‬לפני '‪ 'l` zcr‬משמע קודם שיחלו‬
‫'שם' פירושו מצוה כמו מכות‬
‫***חשב אדם לעשות מצוה ֵ‬
‫בתפלתם לאלהים ויהיו 'עדת אל' כבר 'אלהים ניצב'‪ ,‬אבל‬
‫‪eay‬‬
‫ו ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫כה‬
‫גבי משפט כתיב '‪ 'midl` axwa‬היינו דיינים היושבים לדון‬
‫דקוב"ה משתבח בשבחייהו ובמעשיהם הטובים של ישר'‬
‫והדר כתיב '‪ 'hetyi‬כלו' אלהים יבוא שם לשפוט משפטם‬
‫נראה שאין מעשיהם הטובים אלא ממנו שהוא מטה לבם‬
‫אלמא אינהו מקדמי ויתבי לדון והדר אתיא שכינה לשפוט‪.‬‬
‫ומכריחם לעשות טוב ונגרע שבחם של ישראל‪ ,‬ומשני אין‬
‫דכתיב את ה' וגו' כלו' שבח זה 'ומי כעמך ישראל גוי אחד‬
‫"ואמר" רבי אבין וכו' כצ"ל‪ .‬נשבע ה' בימינו ובזרוע‬
‫עוזו כיון דאמר 'בימינו' דהיינו יד ימין א"כ 'ובזרוע עוזו'‬
‫היינו יד שמאל ומשמע שיד שמאל היא זרוע עוזו דהיינו ידו‬
‫החזקה וקשיא הא יד ימין היא יד החזקה ויד שמאל יד כהה‪,‬‬
‫לכך דריש ליה על התפילין שמניחין אותן ביד שמאל ו'זרוע‬
‫עוזו' אין הכוונה שיד שמאל היא החזקה אלא התפלין‬
‫נקראות עוז‪ .‬ובזרוע עוזו אלו תפלין של יד ד'עוז' היינו‬
‫תפלין כדדייק לק' הלכך 'ובזרוע עוזו' אלו תפלין של יד‪.‬‬
‫שנא' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום כיון שנתן‬
‫לישר' מצות תפלין יש שלום בביתם ומי שאין שלום בביתו‬
‫יפשפש שמא אינו מדקדק בהנחת תפלין או חולצם לפני סוף‬
‫התפלה או משיח בהם או מסיח דעתו מהם‪ ,‬פשפש ולא מצא‬
‫יבדוק תפליו אצל סופר מומחה‪ .‬וראו כל עמי הארץ כי שם‬
‫ה' נקרא עליך ויראו ממך ואע"ג דמיירי בתפילין של ראש‬
‫כדאמר לק' אף תפלין של יד נקראין עוז משום תפלין של‬
‫ראש‪ .‬ועפי"ז פירשתי בדרשת בר המצוה שלי בשנת תשמ"א‬
‫)תה' סב יב( `‪midl`l fer ik izrny ef mizy 'd xac zg‬‬
‫אומנם ה' נשבע בזרוע עוזו שהם תפלין וליכא למשמע מהכא‬
‫אלא שה' מניח תפלין של יד דכתיב 'ובזרוע' עוזו מ"מ כיון‬
‫שקרא לתפלין של יד 'עוזו' ואין עוז אלא בתפלין של ראש‬
‫שהם יראה לגוים כדמפרש לק' א"כ מסתמא מניח שניהן‬
‫וקרי לתפלין של יד עוז משום תפלין של ראש‪ ,‬והיינו‬
‫דקאמר `‪ 'd xac zg‬ה' דבר רק על תפלין של יד 'ובזרוע‬
‫עוזו' מ"מ ‪ izrny ef mizy‬איכא למידק מדבריו שהוא מניח‬
‫שתים של יד ושל ראש ומהיכא איכא למשמע ליה הוי אומר‬
‫בארץ' הקב"ה משתבח בו כי אינו ממעשיהם של ישראל‬
‫אלא הקב"ה הוא שכפה עליהם שיהיו גוי אחד בארץ משום‬
‫הכרת הטוב דכמו שהם עשאוהו 'ה' אחד' אף הוא עשאם 'גוי‬
‫אחד' וכמו שנפרש בהמשך‪ .‬ומי כעמך ישר' גוי אחד בארץ‬
‫כיון שנפוצו בין עמים רבים ומדינות רחוקות היו עלולים‬
‫להעשות כעמים שונים חלילה והקב"ה הצילם מזה דאע"ג‬
‫שכל עדה יש לה מנהגים משלה אעפ"כ הם גוי אחד בעולם‬
‫ששבת של עדה זו כמו של עדה זו ויוה"כ של עדה זו כמו‬
‫של עדה זו ומשנה וגמרא של כולם שוה ועיקרי ההלכות של‬
‫כולם שוה ואפי' נוסח התפלה של כולם כמעט שוה ויכולין‬
‫אשכנזים להתפלל עם ספרדים וספרדים עם אשכנזים ואין‬
‫מרגישים שינוי הרבה‪ .‬אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם‬
‫יש לך ארון שמורכב מכמה חתיכות עץ והמתבונן בו היטב‬
‫רואה שינוי בין הדלת לדופן הארון ובין המגירה למדף‬
‫הארון וכיו"ב כי לא נעשו מחתיכה אחת ויש לך ארון מלכים‬
‫שעשוי חתיכת עץ אחת שחקקוה עד שעשו ממנה ארון עם‬
‫מגירות ודלתות‪ ,‬חטיבה בול עץ וכן בערבית 'חיטבה' היינו‬
‫בול עץ והפועל )דב' יט ה( '‪ mivr 'aehgl‬קרוב למילה זו‬
‫ודריש 'האמרת' ו'האמירך' לשון )יש' יז ו( ‪ xin` y`xa‬כלו'‬
‫בראש הענף להכי קאמר אתם עשיתוני חטיבה אחת‬
‫בעולם בול עץ וענף אחד בלא פירוד דכת' `‪'zxn`d' 'd z‬‬
‫‪ meid‬ואף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם בול עץ‬
‫וענף אחד בלא פירוד דכת' ‪" .meid 'jxin`d 'de‬ואני"‬
‫אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם צ"ל אף אני וכן הוא‬
‫במדרש תנאים לדברים פכ"ו פסוק יז ובפסיקתא זוטרתא‬
‫‪ midl`l fer ik‬מדקאמר שאלהים מניח 'עוז' ואי אמרת אינו‬
‫פרשת כי תבוא דף מז ע"א‪ .‬תינח בחד ביתא בשאר בתי‬
‫מניח אלא תפלין של יד אמאי קאמר דאית ליה עוז הא לא‬
‫מאי "כתיב בהו" כצ"ל פי' אע"ג דלא כתיב שהקב"ה מניח‬
‫מיקרי עוז אלא תפלין של ראש‪ .‬אלו תפלין שבראש שיש‬
‫בהם ב' פעמים שם שד"י שבקציצה יש שתי פעמים אות ש'‬
‫אחת מימין ואחת משמאל‪ ,‬ובקשר שמאחורי ראשו יש ד'‬
‫כפולה אחת על השניה ובקשר אשכנז עושין ריבוע והוא ד'‬
‫ישרה וד' הפוכה‪ ,‬ובסוף רצועות של ראש עושין קשר קטן‬
‫כמין יו"ד ואיכא שתי יודין אחת ברצועה של ימין ואחת‬
‫תפלין של ראש אלא תפלין של יד דכתיב ‪ efer rexfae‬מ"מ‬
‫כיון דמניח תפלין של יד מסתמא מניח נמי תפלין של ראש‬
‫או משום דשניהם מצוה אחת או משום דלמה יניח של יד‬
‫ולא יניח של ראש לפיכך קבעי בתפילין של ראש דאיכא‬
‫ארבעה בתים תינח בחד ביתא כתיב ביה ומי כעמך וגו'‬
‫בשאר בתי מאי כתיב בהו‪.‬‬
‫ברצועה של שמאל וכן אנו נוהגין בישיבה הקדושה שערי‬
‫יהודה פה ק‪.‬אתא לקשור בסוף הרצועות כמין יו"ד והוא‬
‫רש"י ד"ה ומנין לעשרה וכו' עדה "קרוים בי עשרה"‬
‫מהקדמונים‪ .‬ומי משתבח קוב"ה בשבחייהו דישר' כיון‬
‫שנא' כצ"ל‪.‬‬
‫כו‬
‫‪eay‬‬
‫ו ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫תוד"ה המתפלל וכו' דזה היה להם "דבתי" כנסיות שלהם‬
‫שיתפלל תפלת שחרית ואין נוגה לו הל"ל ואין נוגה כלו'‬
‫"היו" בשדה כצ"ל‪*** .‬בא"ד היה מעיין בספר עד‬
‫"שגמר תפלתו" ונאה כצ"ל‪.‬‬
‫הלך בשעה שאין אור בעולם מאי ‪ 'el' dbep oi`e‬דמשמע‬
‫ד"ה אלו וכו' אלו תפלין שבראש לפי שהן בגבהו של‬
‫ראש ונראין "שייך" )כצ"ל( בהו וראו אבל תפלין ש"י‬
‫מכוסין רמז לכך )תה' מו ב( `‪' fere dqgn epl midl‬מחסה'‬
‫אלו תפלין ש"י שהן מכוסין 'ועוז' אלו תפלין ש"י שהן‬
‫גלויים והם עוז‪ ,‬אבל עפ"י הסוד בין ש"י ובין ש"ר מכוסים‪.‬‬
‫לכולם יש נוגה ולו אין אלא ה"ק אם לדבר מצוה הלך נוגה‬
‫לו אפי' בשעת החשך קודם שיאיר לכולם יהיה לו נוגה אור‬
‫וכך יתפרש הפסוק `‪ oi`e mikyg jld xy‬אור עדיין בעולם‬
‫‪ el dbep‬לו יאיר ויהיה נוגה ואם לדבר הרשות הלך אין נוגה‬
‫לו אפי' בשעה שיאיר לכולם לא יאיר לו וכך יתפרש הפסוק‬
‫`‪ mikyg jld xy‬הלך לעסקיו בעוד חשך בעולם קודם תפלה‬
‫‪ el dbep oi`e‬כשתעלה השמש ויאיר לכולם לא יאיר לו‪.‬‬
‫ד"ה "ומי" כעמך ישר' כצ"ל‪ ,‬קשיא להו כיון דקב"ה‬
‫יבטח בשם ה' משמע יבטח בשם ה' שתתבטל מעליו קללה‬
‫משתבח בהו בישר' ה"ל למיכתב בתפלין שלו ומי 'כעמי'‬
‫ישראל‪ ,‬ותירצו זה שיסד הפייטן טוטפת כלילו גדלי כלו'‬
‫זו ותימה הא ה' הביאה עליו בגלל מעשיו ומה יש לו לבטוח‬
‫התפלין שלו הם גדלי ומשבחי את ישר' בפניו ולא הוא עצמו‬
‫משתבח בישר'‪.‬‬
‫ד"ה אחורי ביהכ"נ פי' רש"י כל פתחי בתי כנסיות‬
‫"שלהם" היו כצ"ל‪.‬‬
‫ו ע"ב גמ' וכולהו כתיבי "אדרעיה" כצ"ל פי' על זרועו‪.‬‬
‫פשט הגמ' לעיל משמע דבתפלין של יד דאיכא חד ביתא‬
‫כתיב ביה רק ומי כעמך וגו' אבל בתפלין ש"ר דאיכא ד' בתי‬
‫כתיבי כל הנך פרשיות וא"כ תפלין ש"י של הקב"ה אינם‬
‫כמו תפלין ש"ר וא"כ אע"ג דמצינו שתפלין ש"ר מיקרו עוז‬
‫שהגוים יראים מהם בתפלין ש"י לא אשכחן דמיקרו עוז‬
‫והיכי מצית למדרש ובזרוע עוזו אלו תפלין ש"י דמיקרו עוז‬
‫וליכא ללומדם ממה שתפלין ש"ר מיקרו עוז דהא בתפלין‬
‫ש"ר איכא ד' פרשיות ולא דמו לתפלין ש"י‪ ,‬לכך מתרץ‬
‫וכולהו נמי כתיבי אדרעיה בתפלין ש"י נמי כתיבי כל הנך‬
‫פרשיות דכתיבי בתפלין ש"ר וכיון דשוו אפשר ללמוד‬
‫דתפלין ש"י מיקרו עוז מתפלין ש"ר‪.‬‬
‫בה' שיסירנה ממנו‪ ,‬אלא ה"ק מ"ט אני מקללו בקללה זו‬
‫שלא יהיה לו אור נוגה משום דה"ל לבטוח בשם ה'‬
‫שיצליח בעסקיו אפי' אם יתאחר לעשותם אחר התפלה ולא‬
‫בטח היה סבור שאם לא יעשה עסקיו מיד יפסיד‪.‬‬
‫אר"י בשעה שהקב"ה בא "בבית" הכנסת צ"ל לבית וכן‬
‫הוא בילקו"ש ישע' רמז תעג‪ .‬ולא "מוצא" שם עשרה‬
‫כצ"ל‪ .‬מדוע באתי ואין איש כלו' אפי' היו שם תשעה ואין‬
‫חסר שם אלא איש אחד למנין כועס זה פירשתי לפי פשוטו‪,‬‬
‫אבל אמת דקרא הוא מדוע באתי ואין איש אין שכינה‬
‫בביהכ"נ דכיון שלא היו שם עשרה נסתלקה שכינה ד'איש'‬
‫היינו שכינה תתאה כדאיתא בתיקוני הזהר תיקונא שיתין‬
‫ותרין דף צד ע"ב‪*** .‬כל הקובע מקום לתפלתו מתחילה‬
‫היה העולם תוהו ובוהו כלו' נברא במקום האשפה והזבל‬
‫כדאיתא במדרש )ברא' רבא פרשה א מדרש ה( ועדיין יש‬
‫בקרקע ובאויר מעט עכירות מתוהו ובוהו ההוא ומונע עליית‬
‫התפלה וכשמתפלל במקום מסויים הוא מתקן את המקום‬
‫ומסיר העכירות שיש באותו קרקע ובאותו אויר וכשמתפלל‬
‫שם פעם שניה מתקן המקום ההוא יותר ומטהרו יותר וכן‬
‫בכל פעם שמתפלל מתקן עכירות הקרקע והאויר יותר‬
‫"ואמר" רבין בר רב אדא כצ"ל‪ ,‬אמר רבי "יצחק"‬
‫בילקו"ש ישע' רמז תעג איתא א"ר חסדא וגירסא שלפנינו‬
‫נכונה‪ .‬הקב"ה משאיל "בו" צ"ל עליו וכן הוא בילקו"ש‬
‫תפלתו ומתפלל במקום חדש צריך להתחיל התיקון מחדש‬
‫הנ"ל ובזוה"ק בלק דף קצו ע"א ובראב"ן ברכות סי' קכח‪.‬‬
‫ואין תפלתו עולה יפה יפה וכ"ש אם בכל יום מתפלל במקום‬
‫מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו שהיה תמיד ירא ה'‬
‫אחר הרי הוא בכל יום מתחיל תיקון מחדש ואין תפלתו עולה‬
‫ושומע בקול אברהם שהוא עבדו של ה' דכת' )ברא' כו כד(‬
‫`‪ icar mdxa‬ואברהם תיקן לנו תפלת שחרית כדאמר לק'‬
‫כו ע"ב והוא היה תמיד שומע בקול אברהם עבדו של ה'‬
‫ומתפלל תחלה תפלת שחרית ואח"כ יוצא לעסקיו אשר הלך‬
‫חשכים והיום הזה הלך לעסקיו בעוד חושך בעולם קודם‬
‫יפה‪ ,‬ואם ראית מקום שהיה רגיל להתפלל שם ת"ח וצדיק‬
‫ונעשית תפלתו קלה לעלות יותר ויותר וכשעוזב מקום‬
‫ועתה עזב מקומו או מת יש לך להשתדל לעמוד שם בתפלה‬
‫כי המקום מתוקן היטב והתפלה מתקבלת ועולה יפה יפה‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<<כתב הר"ר יונה דבתוך בהכ"נ אין להקפיד אם פעם‬
‫יושב בזוית זו ופעם בזוית זו ולא אמרו שיקבע מקום לתפלתו אלא‬
‫‪eay‬‬
‫ו ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫כז‬
‫כשמתפלל בביתו שייחד לו מקום קבוע לתפלתו‪ ,‬אבל הרא"ש פסק דאפי'‬
‫לאומרם במקום קבוע ויכול לישב פעם פה ופעם פה אבל‬
‫בבהכ"נ איכא קפידא שיקבע לו מקום לתפלתו והביא ראיה מהירוש'‬
‫ברוך שאמר ועלינו לשבח ושאר קטעי תפלה שנהגו לאמרם‬
‫דברכות פ"ד ה"ד `"‪p"kdaa mewn el cgiil mc` jixv `iig x"a megpz x‬‬
‫בעמידה יש להקפיד בהם‪*** .‬אל יפסיע פסיעה גסה לא‬
‫‪`l` '`p `l degzyd midl`l my degzyi xy` y`xd cr `a cec idie '`py‬‬
‫יפסע בצעדים ארוכים שמרחיק רגלו האחת הרבה מן השניה‬
‫‪ degzyi‬משמע שהיה תדיר משתחוה שם וכן כתבו הגהות מיימוניות פ"ה‬
‫שהוא דרך הממהרים לילך וכ"ש שלא ירוץ שמראה בעצמו‬
‫מהלכות תפלה אות י' וכתב בב"י סי' צ ‪zrcl minikqn zedbde y"`xdc oeike‬‬
‫שעיכוב בהכ"נ דומה עליו כמשאוי‪ ,‬והשתא ס"ד דה"ה‬
‫`‪ opihwp ikd zg‬וכן פסק בשו"ע סי' צ סעיף יט יקבע מקום לתפלתו ולא‬
‫בבואו לבהכ"נ לא יפסע פסיעה גסה דכיון שיש לו שכר‬
‫ישנהו אם לא לצורך ואין די במה שיקבע לו בהכ"נ להתפלל אלא גם‬
‫פסיעות אם מפסיע פסיעה גסה ובמקום לילך מאה פסיעות‬
‫בבהכ"נ שקבוע בה צריך שיהיה לו מקום קבוע‪ .‬ומ"מ אם בא לבהכ"נ‬
‫הולך ששים ממעט שכרו ונראה כמי שאינו חפץ בשכר מצוה‬
‫ומצא שנתיישב אדם אחר במקומו הקבוע לא יריב עמו בשביל שרוצה‬
‫לפי' אמר אביי לא אמרן אלא וכו'‪*** .‬אחרי ה' ילכו‬
‫לקבוע מקום כאברהם אבינו אלא יהיה ענוותן כאברהם אבינו ויוותר‪ ,‬אבל‬
‫כשהם הולכים אחרי ה' כלו' לדבר מצוה צריכין לילך כאריה‬
‫אם קנה את הכסא ההוא מידי הגבאים כמו שנהוג וכתוב שמו על הכסא ובא‬
‫ישאג כשהאריה רעב ושואג כל חיות היער שומעין קולו‬
‫אחר ונתיישב בכסאו רשאי להקימו ואין בכך משום מלבין פני חבירו ברבים‬
‫ומתבהלין פן יטרפם ורצין במנוסה כך צריכין לרוץ לדבר‬
‫שזה שראה שכתוב על הכסא שם בעל הכסא ונתיישב שם על דעת זה‬
‫מצוה‪ ,‬כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים צריכין לשים אל‬
‫נתיישב שם שאם יבוא בעל הכסא יקום מפניו ויפנה לו כסאו‪ ,‬ומיהו אם‬
‫לבם כאילו הקב"ה שואג והם חרדים פן יטרפם וירוצו לדבר‬
‫ראה שנתיישב בכסאו זקן או ת"ח יתחסד עמהם ולא יקימם‪ .‬ומי שקנה כסא‬
‫מצוה במנוסה‪ ,‬וכיון שהפסוק דימה את הריצה לדבר מצוה‬
‫בבהכ"נ וכבר שלש שנים שלא בא להתפלל בבהכ"נ הגבאין רשאין למכור‬
‫למנוסת החיות מטריפת האריה דהיינו פיקוח נפש הלכך אפי'‬
‫כסאו לאחר‪ ,‬ואם הוכיח שבאותן שלש שנים לא בא לבהכ"נ מחמת שהיה‬
‫בשבת רצין לדבר מצוה‪ ,‬והא דכת' `‪jlbx zayn aiyz m‬‬
‫חולה אין מוכרין כסאו ואם מכרוהו כבר מבטלין מכירתן‪ .‬ואפי' אם היה בא‬
‫בחגים חשיב כמי שלא בא כלל ומוכרין כסאו לאחר שלא מכרו הגבאין את‬
‫הכסא אלא על דעת שיבוא להתפלל בכל שבת ואם בשעת המכירה ידעו‬
‫ודרשי' מיניה )שבת קיג ע"ב( אסור לפסוע פסיעה גסה‬
‫בשבת דייק ליה הכי 'רגלך' אסור רגל מצוה מותר כדדייקינן‬
‫התם 'חפציך' אסורין חפצי שמים מותרין‪.‬‬
‫שאינו בא אלא בחגים אין רשאין למכור כסאו שעל דעת כן מכרו לו‪ .‬ואם‬
‫אגרא דפרקא ריהטא פירש"י כשבאין לשמוע דרשת החכם‬
‫לא בא שלש שנים ועדיין לא מכרו הגבאין את כסאו ובא אותו אחד לבהכ"נ‬
‫עיקר שכרם אינו על הלימוד אלא על הריצה ללימוד‪ .‬וקשה‬
‫ומצא אחר יושב במקומו רשאי להקימו ואין האחר יכול לומר כיון שלא‬
‫שיהא שכר הפסיעות גדול יותר משכר הלימוד עצמו‪ ,‬וכן‬
‫באת לבהכ"נ שלש שנים איבדת זכותך דלא אמרי' איבד זכותו אלא לעניין‬
‫אגרא דכלה דוחקא תימה שיהא שכר הדוחק גדול יותר‬
‫הגבאין שיכולין למכור כסאו לאחר אבל כל זמן שלא מכרו כסאו שלו הוא‬
‫משכר הלימוד‪ ,‬ועוד דלפי"ז אגרא דבי טמיא שתיקותא‬
‫ויכול להקים את האחר שנתיישב בכסאו‪ .‬ומי שמת אין בניו יורשין כסאו‬
‫עיקר השכר אינו על מה שבא לקיים מצוה דאוריי' ניחום‬
‫אלא הגבאין מוכרין אותו‪ ,‬ומ"מ יש לבן זכות קדימה לקנות כסאו וצריכין‬
‫אבלים בדיבורו אלא על שתיקתו‪ .‬ונ"ל אגרא דפרקא‬
‫אי עניו אי‬
‫ריהטא ההולך לשמוע דרשת החכם סבור שאינו מקבל שכר‬
‫חסיד אם הוא בעל גאוה הרבה פעמים הוא נפגע מיושבי‬
‫אלא על שמיעת הדרשה ואינו כן אלא עוד יש לו שכר נמי‬
‫בהכ"נ שאמרו לו איזו מילה ועובר להתפלל בבכ"נ אחר וזה‬
‫על הריצה‪ ,‬ובאו למנות כאן מיני שכר שאין אדם מעלה על‬
‫היה עניו וחסיד והעביר על מדותיו ואע"ג דפגעו בו לא עבר‬
‫דעתו שיש לו‪ .‬אגרא דכלה דוחקא אדם סבור שיקבל שכר‬
‫לבכ"נ אחר אלא קבע מקום לתפלתו‪ .‬וישכם אברהם בבקר‬
‫רק עבור מה שלמד בכלה ואינו כן אלא מקבל שכר גם עבור‬
‫אל המקום אשר עמד שם כשהגיע אל האיזור שבו התפלל‬
‫הדוחק שנדחק שם וסבל על לימודו‪ .‬אגרא דשמעתא סברא‬
‫לפני כן התעכב אברהם לקבוע את המקום המדוייק שבו עמד‬
‫אדם סבור שמקבל שכר רק עבור מה שחזר על השמועה‬
‫והתפלל לפני כן כדי שבו יתפלל עתה‪ .‬ואין עמידה אלא‬
‫הרבה להיותה גרוסה על פיו דכת' 'לדבר בם' אבל מה‬
‫תפלה תפלת שמו"ע שמתפללים אותה בעמידה‪ ,‬וכיון דיליף‬
‫שהתבונן בשמועה להבינה אינו מקבל שכר ואינו כן אלא אף‬
‫לה מההוא קרא דכתיב ביה 'עמד' אין להקפיד אלא בתפלת‬
‫על מחשבת הלב מקבל שכר‪ .‬אגרא דבי טמיא שתיקותא‬
‫שמו"ע אבל כשמתפלל הזמירות ושאר ברכות א"צ להקפיד‬
‫כשיושב שעה אצל האבל סבור הוא שמקבל שכר רק על‬
‫הגבאין לידעו שמוכרין כסא אביו שאם ירצה לקנות יקנה‪.‬‬
‫כח‬
‫‪eay‬‬
‫ו ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫אותו זמן שדבר על לב האבל לנחמו ואינו כן אלא אפי' אותם‬
‫ערבי שאין לו בית קבוע רק כל הזמן תועה ונודד בדרכים‪,‬‬
‫רגעים שישב ושתק נמי יש לו עליהם שכר‪ .‬אגרא דתעניתא‬
‫טייעא מלשון תועה ונודד מביתו והוא מלשון )ברא' כ יג(‬
‫צדקתא אדם סבור שהצדקה שנותן בתענית מעיקר התענית‬
‫‪ ia` zian midl` ize` 'erzd' xy`k idie‬וכיון שרצה אליהו‬
‫היא שיתן לעני צדקה שיעור מזון ב' סעודות שהיה צריך‬
‫לשלוף חרב להרגו לכן נידמה לא כטייעא שהם רגילין לישא‬
‫לאוכלם באותו היום ולא אכל מפני התענית דכת' )ישע' נח‬
‫עליהם חרב כדאיתא ביבמות קכ ע"ב ‪`edd il ifg icicl‬‬
‫ו( ‪ jngl arxl qext `eld 'ebe edxga` mev df‬משמע‬
‫‪ dilnbl diciibe `xiqtq lwyc `riih‬ועד היום רגילין‬
‫דמעיקר התענית הוא ואין מקבל עליו שכר בפני עצמו אלא‬
‫הבדווים לישא עליהם חרב ונקראת שבריי"ה אבל אם היה‬
‫בכלל שכר התענית הוא‪ ,‬ואינו כן אלא מקבל על הצדקה‬
‫נידמה לו כסתם אדם היה פלא שתהיה לו חרב מונחת לו על‬
‫שכר גדול בפני עצמו‪ .‬אגרא דהספדא דלויי הספדן סבור‬
‫ירכו‪ .‬כדו בר קיימת קמי מרך פירש"י כשתי רשויות‬
‫שהוא מקבל שכר אחד על כל ההספד כולו ואינו כן אלא‬
‫ובתשובות הגאונים )הרכבי סי תי( פירשו כדו בר ‪xa itlk‬‬
‫מקבל שכר על ההספד עצמו ועוד מקבל שכר גדול בפני‬
‫‪ dvignl ueg `edy‬כלו' אינו מחשיב עצמו חלק מקהל ישר'‪.‬‬
‫עצמו על אותם רגעים בהספד שבהם הרים קולו וצעק‪.‬‬
‫אלו דבר' שעומדים ברומו של עולם המתפלל אחורי‬
‫אגרא דבי הלולי מילי המשמח חתן סבור שמקבל שכר רק‬
‫בהכ"נ ואינו מחזיר פניו לבהכ"נ חשוב עבירה גדולה לפני‬
‫עבור מה ששמחו בריקוד ושירה אבל מה שדבר עמו דברי‬
‫הקב"ה ומחייב עליה מיתה כדאשכחן שהרגו אליהו ובנ"א‬
‫עידוד וחיזוק אינו מקבל עליהם שכר בפני עצמם כי מה הם‬
‫מזלזלין בהם ואומרים אין ראוי לו עונש גדול כ"כ ולמה‬
‫לעומת המאמץ שהשקיע בריקוד ושירה ואינו כן אלא מקבל‬
‫הרגו אליהו‪ .‬ולפי"ז אות כ' של 'כרום' היא כ' הדמיון כלו'‬
‫אף עליהם שכר גדול בפני עצמו‪ .‬אגרא דהספדא דלויי‬
‫כמו שבשמים מחשיבין עבירה זו רמה מאוד מאוד כך בנ"א‬
‫>>>ועשה טוב<<<מכאן שמה שנוהגין הספדנים ליתן קולם ביללה לרגש‬
‫מזלזלין בה מאוד מאוד‪ .‬כיון "שנצרך" אדם לבריות כצ"ל‬
‫את הציבור דין הוא‪ ,‬ואע"ג דאין הספדן בוכה באמת רק עושה עצמו כבוכה‬
‫פניו משתנות ככרום כשמבקש מהבריות פניו מלבינות‬
‫שפיר דמי ואין בזה משום שקר‪ .‬ופסק בשו"ע יו"ד סי' דש"ם סעיף א מצוה‬
‫ומאדימות מבושת וכשנותנין לו פניו מצהיבות ומבהיקות‬
‫גדולה להספיד על המת כראוי ומצותו שירים קולו לומר עליו דברים‬
‫משמחה ואם אין נותנין לו פניו מוריקות מעגמת נפש‪ .‬רישא‬
‫המשברים את הלב כדי להרבות בכיה ולהזכיר שבחו‪ ,‬ואסור להפליג‬
‫דקרא ‪ oekldzi miryx aiaq‬מיירי במי שמתפלל אחורי‬
‫בשבחו יותר מדאי אלא מזכירין מדות טובות שבו ומוסיפין בהם קצת רק‬
‫בהכ"נ כדדריש ליה לעיל וסיפא ‪ `"pal zelef mexk‬לומר‬
‫שלא יפליג‪ ,‬ואם לא היו בו מדות טובות כלל לא יזכיר עליו‪ ,‬וחכם וחסיד‬
‫סופו שיהא נצרך לבריות ומשתנות פניו ככרום‪ .‬עוף אחד‬
‫מזכירים להם חכמתם וחסידותם‪ ,‬וכל המזכיר על מי שלא היה בו כלל או‬
‫יש בכרכי הים וכרום שמו נ"ל שהוא מין ממיני הטווס שכל‬
‫שמוסיף להפליג יותר מדאי על מה שהיה בו גורם רעה לעצמו ולמת‪.‬‬
‫הלילה נוצותיו סגורות וכיון שחמה זורחת מתהפך לכמה‬
‫גוונין פותח נוצות זנבו והם בכמה גוונין‪ .‬כאילו נידון בשני‬
‫א"ר הונא כל המתפלל אחורי בהכ"נ צד מזרח שבו‬
‫הכניסה נקרא פני בהכ"נ וצד מערב שבו ההיכל וס"ת נקרא‬
‫אחורי בהכ"נ והוא רב עם הקהל ונשבע שאינו נכנס לבהכ"נ‬
‫ורוצה להתפלל לפני ההיכל לפיכך הוא עומד מאחורי בהכ"נ‬
‫כלו' בצד מערב מבחוץ שבו הארון וס"ת כך הוא מתפרש‬
‫לפי רש"י כפי שהבינוהו התוס' )לעיל ע"א ד"ה אחורי( ולא‬
‫כפי שהבינוהו מקצת האחרונים‪ .‬ולשיטת התוס' )שם( כיון‬
‫שהעומדים בבהכ"נ פניהם למערב ואחוריהם למזרח לפיכך‬
‫צד מערב נקרא פני בהכ"נ וצד מזרח אחורי בהכ"נ והוא רב‬
‫עם הקהל ונשבע שלא יכנס לבהכ"נ ורוצה לשמוע קדיש‬
‫דינים אש ומים יש מי שנידון למות באש ושורפין אותו ומת‬
‫ויש מי שנידון למות במים ומטביעין אותו ומת‪ ,‬ויש מי‬
‫שנתאכזרו עליו השופטים ודנוהו באש ובמים זורקין אותו‬
‫לאש ונשרף מעט ושופכין עליו מים שלא ימות ושוב זורקין‬
‫אותו לאש ושוב שופכין עליו מים שלא ימות מהר ויסבול‬
‫הרבה‪ .‬אף כן מי שמת מרעב הרי מת פעם אחת‪ ,‬אבל מי‬
‫שנצרך לבריות חשוב כמי שבכל יום מת מבושת פנים‬
‫כשהוא מבקש צדקה ואין מניחין אותו למות עד סוף אלא‬
‫מחיים אותו במעט פת שנותנין לו בעלי בתים וחי בה ולמחר‬
‫חוזר ומבקש וממית עצמו בבושת פנים‪.‬‬
‫וקדושה לפיכך עומד מאחורי בהכ"נ דהיינו בצד מזרח על‬
‫פתח הכניסה שיוכל לשמוע‪ .‬ההוא גברא "דהוה קא" מצלי‬
‫ענני ה' ענני קשיא אם רצה להרבות בתחנונים ולפיכך אמר‬
‫אחורי בי כנישתא ולא "אהדר" אפיה כצ"ל‪ .‬טייעא בדווי‬
‫'ענני' ב' פעמים הל"ל ענני ענני ה' מאי ‪ ,ippr 'd ippr‬ומשני‬
‫‪eay‬‬
‫ו ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫כט‬
‫ענני שתרד אש מן השמים היינו ‪ ippr‬הראשון וענני שלא‬
‫כבישים מעיר לעיר בשביל מעט אנשים ולא היו בונים‬
‫יאמרו מעשה כשפים הם אלא ידעו שמאתך היא והיינו ‪ippr‬‬
‫סכרים וצינורות להוביל בהם מים לעיר ולא היו ממציאים‬
‫מכוניות ומטוסים וכיו"ב ולא היו מקימים מפעלים ליצר בהם‬
‫"בתפלת" שחרית כצ"ל‪ .‬ה' בוקר תשמע קולי מובטח לי‬
‫שתשמע תפלתי של בוקר בוקר אערוך לך כל בקשותי‬
‫מוצרי צריכה לפיכך ברא בעולם המוני בנ"א אע"ג דרובם‬
‫אינן יראי שמים כדי לצוות לזה דהשתא שיש המוני בנ"א‬
‫אערוך בתפלת בוקר ואצפה מתי תתקיים בקשתי אע"ג‬
‫דבשאר תפלות איני מצפה מתי תתקיים בקשתי בתפלת‬
‫יהיו טורחין ומזיעין ומישבין את העולם בכל מיני ישוב‬
‫הצריכין לו ויהנה מהם ירא ה'‪ .‬לפי' אל יאמר אדם למה אני‬
‫בוקר אני מצפה כי כבר מובטח אני שתתקבל‪.‬‬
‫טורח בכל עבודה קשה ובני התורה יושבין בבהמ"ד ועוסקין‬
‫בתורה הכל על גבי ועל גבי חבירי העוסקין במלאכה‬
‫‪ 'd‬כלו' ענני שידעו שזה מה' ולא מעשה כשפים‪ .‬אף‬
‫שנא' קול ששון וקול וגו' הל"ל קול ששון ושמחה חתן‬
‫וכלה אומרים הודו את ה' צבאות ולמה הרבה כאן חמישה‬
‫קולות‪ ,‬אלא לפי שעיקר שמחת חתן וכלה היה בזמנם בקול‬
‫ובישובו של עולם‪ ,‬כי באמת לכך הם נוצרו לשרת את יראי‬
‫ה' ואם אינם רוצים לשרתם לא היו ראויים להבראות‪.‬‬
‫שמוציא מפיו בשירה וזמרה ואדם סבור שכל מה שמשמחו‬
‫כל הערב נחשב כמצות קול אחד ואומר האדם וכי בשביל‬
‫מצוה אחת אוציא קולי כל הערב ואהיה צרוד טוב לי שאבטל‬
‫מצוה אחת של שמחת חתן ואשמור קולי שאוכל ללמוד בו‬
‫בקש שלום ורודפהו מי שהיה מהלך וחבירו היה רודף‬
‫הרודף מקדים ומגיע ראשון והיינו בקש שלום ורודפהו‬
‫השג את חברך והקדימו בשלום‪ .‬גזילת העני בבתיכם‬
‫תורה לפיכך הרבה בהם הפסוק חמישה קולות לזרזם במצוה‬
‫זו לומר שמקבל שכר כחמישה קולות ואם לא שמחו ביטל‬
‫חמישה קולות‪ .‬זוכה לתורה שניתנה בחמישה קולות כיון‬
‫שניתנה התורה בחמישה קולות לכן כל דבר תורה שמוציא‬
‫מפיו מקבל עליו שכר כאילו אמרו חמש פעמים וזה דוקא‬
‫למשמח חתן שנאמר בו נמי חמישה קולות אבל מי שאינו‬
‫משמח חתן וכלה לפי שסבור שאע"פ שנאמר בו חמישה‬
‫קולות אין בו שכר אלא כקול אחד א"כ גם כשלומד תורה‬
‫אינו מקבל שכר אלא פעם אחת על כל דבר תורה שמוציא‬
‫מפיו‪ .‬אותן קולות "קודם" מתן תורה הוו כצ"ל‪.‬‬
‫כל אדם שיש "בו" בילקו"ש קהלת רמז תתקפ"ט ד"ה עיר‬
‫קטנה גריס לו‪ .‬יראת שמים "לסוף" דבריו נשמעים כצ"ל‬
‫וכן הוא בילקו"ש הנ"ל ובספר חסידים סי' יג‪ ,‬הירא את ה'‬
‫ממליך את ה' על עצמו ונעשה הוא עצמו עבד המלך והכל‬
‫יראין מעבדי המלך ושומעין בקולם‪ .‬מאי כי זה כל האדם‬
‫דמשמע כל האדם ירא את האלהים ושומר את מצותיו הא‬
‫חזינן דלאו הכי הוא‪ .‬כל "העולם" כלו לא נברא אלא‬
‫בשביל זה בספרים מדוייקים כל האדם פירוש לא בראתי‬
‫את האדם אלא בשביל שיצא ממנו ירא שמים זה‪ ,‬וכן‬
‫בהמשך שקול זה כנגד כל העולם כולו גרסי' כנגד כל‬
‫האדם כולו‪ ,‬וכן כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה‬
‫גרסי' כל האדם‪ .‬כל העולם "כלו" לא נברא צ"ל כולו‪.‬‬
‫***כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה אם היו‬
‫נבראים רק אותם מעטים שהם יראי שמים לא היו סוללים‬
‫פירש"י ‪iprd zlifb `l` `id dlifb xiyrd zlifb s` `lde‬‬
‫‪ enely lr aiydl `ly `l` epnn lefbl melk el oi`y‬וקשה‬
‫הא אף העני יש לו מעט שיגזלוהו ממנו‪ ,‬ונ"ל גזילת 'העני'‬
‫לשון עניית שלום שלא ענהו‪.‬‬
‫רש"י ד"ה אגרא דפרקא עיקר קיבול שכר "לבריות"‬
‫הרצים כצ"ל‪*** .‬ד"ה אחורי בהכ"נ כל פתחי בהכ"נ‬
‫"שלהם" היו במזרח כצ"ל‪*** .‬ד"ה אותן קולות "קודם"‬
‫מתן וכו' דנראין היו "דאע"פ" שהקול כצ"ל‪.‬‬
‫ז ע"א גמ' מאי מצלי וקמי מאן מצלי הא איהו הוא אדון‬
‫הכל‪ ,‬ומשני יהי רצון מלפני וכו' מעצמו הוא מבקש לפי‬
‫שכשברא את העולם טבע בו טבע וחוק שיתנהל העולם עפ"י‬
‫מדות שלו שהם מיזוג מדת הרחמים עם מדת הדין כדכת'‬
‫)ברא' ב ד( ‪" minye ux` midl` 'd zeyr meia‬ה'" זו מדת‬
‫הרחמים "אלהים" זו מדת הדין וכמו שפירש"י בברא' א א‬
‫ופעמים שישר' חוטאין ואם ידונם עפ"י מדותיו דהיינו מיזוג‬
‫מדת רחמים עם מדת הדין דינם להאבד מן העולם ח"ו לכך‬
‫הוא צריך לבקש מעצמו שיוותר על מדותיו ויתנהג עמם‬
‫במדת הרחמים לבדה‪ .‬משל לאדם שהיה הולך ליום הורים‬
‫בביה"ס של בנו וידע האב שהוא עתיד לשמוע על בנו דברים‬
‫קשים והיה האב חושש שמא כשיחזור לביתו והוא בכעס‬
‫גדול יאמר לבן דברים קשים יותר מדאי‪ ,‬מה עשה‪ ,‬כל הדרך‬
‫שהיה הולך ליום ההורים היה מדבר עם עצמו להרגיעו‬
‫הלואי ולא אכעס מאוד על בני ולא אומר לו דברים קשים‬
‫יותר מדאי‪ ,‬שמעה אשתו ואמרה לו הלא עדיין לא שמעת‬
‫ל‬
‫‪eay‬‬
‫ז ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫על בנך דברים קשים מה לך מעכשיו מרגיע את עצמך המתן‬
‫להצניע מעשה זה מפני כבודו של ה' שבקש ברכה מב"ו‬
‫עד שתשמע עליו דברים קשים ואז תהא מרגיע את עצמך‪,‬‬
‫ולמה ספר דבר זה ולא הצניעו‪.‬‬
‫אמר לה עכשיו שעדיין לא שמעתי עליו דברים קשים אני‬
‫יכול להרגיע את עצמי ולקבל החלטה שלא לדבר עמו קשות‬
‫וכשיבוא כעסי כבר אהיה מוכן שלא לכעוס עליו יותר מדאי‬
‫אבל אם אמתין עד אחר שאשמע עליו דברים קשים ואהיה‬
‫בכעס לא אוכל להכיל את כעסי ולא אוכל להרגיע את עצמי‬
‫ועל כרחי אהיה מוכרח לכעוס עליו ביותר ואומר לו דברים‬
‫קשים יותר מדאי‪ ,‬אף הקב"ה כן יודע הוא שבנ"י עתידין‬
‫לחטוא ואם ילך עמהם במדותיו שטבע בעולם רחמים ודין‬
‫יחד לא יוכלו לעמוד לפיכך הוא מקדים ובכל יום ויום עומד‬
‫ומדבר לעצמו יהי רצון שבשעה שיחטאו לא אדונם כפי‬
‫מדותי רחמים ודין יחד אלא במדת הרחמים לבדה ומקבל על‬
‫עצמו לעשות כן ואם ימתין עד שעת מעשה מרוב חמתו לא‬
‫יכיל את כעסו וידונם כפי מדותיו שכבר טבע בעולם‪.‬‬
‫שיכבשו יעצרו‪ .‬ויגולו ויתגלו רחמי על מדותי כלו' מדותי‬
‫שהם מזוג רחמים ודין יהיו למטה ורחמי יהיו גלויים למעלה‬
‫נמצא שרחמיו שהן גלויין למעלה מכסין ומסתירין את‬
‫מדותיו שהן למטה ולא ניכרין מדותיו‪ .‬ואתנהג עם בני‬
‫מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו קאי אמתני'‬
‫דאבות פ"ד מי"ח‪ .‬פני ילכו והניחותי לך וכי הקב"ה צריך‬
‫להמתין שילכו פני כעס שלו הא איהו שליט בכולא ויכול‬
‫להוליך פני כעס שלו עכשיו מיד והיה לו לומר אוליך פני‬
‫והניח לך‪ ,‬אלא ללמד לבנ"א שלא ירצה את חבירו בשעת‬
‫כעסו‪ .‬עד שיעברו פנים של זעם כאן למדך שאין כעסו של‬
‫הקב"ה ישת' שמו אלא כעס הפנים ולא כעס הלב כלל וכלל‪.‬‬
‫אחד מחמשת ריבוא ושמונת אלפים ושמונה מאות‬
‫ושמונים ושמונה בשעה ותימה מה יכול לומר ולקלל בזמן‬
‫כזה שהוא פחות מעשירית השניה ואפי' מילה אחת אינו יכול‬
‫לומר בו‪ ,‬ועל כרחך לומר כתירוץ השני של התוס' דכיון‬
‫שהיה מתחיל באותו רגע יכול להמשיך ולקלל אף אח"כ‬
‫וקללתו מזיקה אבל לתירוצם הראשון לא אתי שפיר‪ .‬ומ"מ‬
‫הוא תימה דקרי לשיעור הזמן הזה רגע הא רגע היינו‬
‫כמימריה כדמפרש לק' והיינו שליש השניה )שבשניה אחת‬
‫אדם אומר כשלש מילים( ושיעור הזמן הזה הוא פחות‬
‫מעשירית השניה‪ ,‬לכן נ"ל כמו שכתוב בגליון דגרסי' אחד‬
‫במדת "הרחמים" כצ"ל‪ .‬ואכנס להם לפנים משורת הדין‬
‫משמונת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה בשעה‬
‫היו הדיינים יושבין לדון בחדר חיצוני של בהמ"ד והיתה‬
‫שהוא קרוב לשליש השניה והיינו רגע כמימריה‪ .‬השתא‬
‫מחיצה בינם ובין העם ולא היו יושבין לפניהם אלא התובע‬
‫דעת בהמתו לא הוה ידע בע"ז ד ע"ב בעי ‪oeilr zrc i`n‬‬
‫והנתבע והעדים וכשהיו הדיינים רואים שטוב לעשות כאן‬
‫‪ ,rci ded `l‬ומשני ‪ dil efgc `pcira‬שליחי בלק ‪aikx dedc‬‬
‫פשרה היו אומרים לתובע ולנתבע שיכנסו לפנים משורת‬
‫`‪ `qeq` zaikx `l h"n dil exn` dixng‬כדרך המכובדים‬
‫)ממחיצת( בית הדין היינו יכנסו לבהמ"ד וישבו בינם לבין‬
‫האם אין בני מקומך מכבדין אותך להעמיד לך סוס לרכיבתך‬
‫עצמם ויעשו פשרה‪ .‬שורת חומת כמו ‪xey ilr dcrv zepa‬‬
‫`‪ edl xn‬העמידו לי סוס מיהו ‪ dil i`cy `aihxa‬שלחתיו‬
‫וכן )ויק' כה כט( 'עיר חומה' מתרגם ‪.xey `twn `zxw‬‬
‫לרעות באחו וכשבאתם לקוראני לא רציתי לעכבכם עד‬
‫וראיתי אכתריאל ‪eplaw `l ep`e `ed j`ln l`ixzk` `"i‬‬
‫שאחזירנו משם ורכבתי על האתון ‪ikp` `ld oez`d xn`ze‬‬
‫`‪ `ed ceakd `l‬תשובות הגאונים החדשות עמנואל )אופק(‬
‫`‪ jpez‬ולא על סוס אתה רגיל `‪`nlra `pirhl dl xn‬‬
‫סימן קנה ד"ה סח‪ .‬אבל בזוה"ק פרשת תרומה דף קמו ע"ב‬
‫לשאת משאות אבל לרכיבה איני רוכב אלא על סוס `‪dxn‬‬
‫מפורש שהוא שר של מעלה הקושר כתרים לאדונו‪ ,‬ואמנם‬
‫‪jcern dil dxn` `nlra i`xw` dl xn` ilr zakx xy` dil‬‬
‫במקומות אחרים בזוה"ק נראה כאילו הוא האדון עצמו ואינו‬
‫‪meia zeaikx jl dyer ip`y `l` cer `le dfd meid cre‬‬
‫כן‪ .‬שהוא יושב על כסא רם ונישא זה כסא הרחמים‪ .‬כי‬
‫‪ dlila zeyi`e‬שאתה בועלני בלילה‪ ,‬אלמא לא ידע דעת‬
‫כסא של דין הוא השמים עצמם דכת' )ישע' סו א( ‪minyd‬‬
‫בהמתו שעתידה להשיבו שאם היה יודע שעתידה להשיבו‬
‫‪ ,i`qk‬וביום הכפורים הוא עומד מכסא הדין ויושב על כסא‬
‫לא היה משקר בפני שליחי בלק והיא השיבתו שלש פעמים‬
‫הרחמים שהוא גבוה מכסא הדין דכת' )תה' קג יג( ‪a` mgxk‬‬
‫והעמידתו שקרן‪ .‬אלא מלמד שהיה יודע לכוין אותה שעה‬
‫‪ e`qk oikd minya 'd 'ebe ei`xi lr 'd mgx mipa lr‬על‬
‫שהקב"ה כועס בה וקרי ליה 'יודע דעת עליון' כי ע"י‬
‫השמים שהם כסא הדין הניח את כסא הרחמים נמצא שכסא‬
‫כרבולת התרנגול שקולטת את האור הראשון היה יודע לכוין‬
‫הרחמים גבוה ורם מכסא הדין‪ .‬מאי קמ"ל היה לרבי ישמע'‬
‫את השעה כדאיתא לק' ומה שהתרנגול מבחין באור הראשון‬
‫‪eay‬‬
‫ז ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫לא‬
‫נקרא דעת ובינה מרובה כדאמרי' לק' ס ע"ב ‪lew rny ik‬‬
‫חיוורא כרבלתא דתרנגולא וקאי אחד כרעא כרבולת‬
‫‪dlil oiae mei oia oigadl 'dpia' iekyl ozepd `nil `lebpxz‬‬
‫התרנגול היא בעצם חיישן או אנטנה לזיהוי האור הראשון‬
‫והיינו 'דעת עליון' דעת ובינה שתלוי בעליון כלו' בכרבולת‬
‫בעולם לפיכך קבעה הקב"ה בראשו של התרנגול כדי‬
‫של תרנגול שהיא בעליונו )מונחת מעל ראשו( כמו שנפרש‬
‫שתהיה חשופה לשמים לקלוט את האור ודמיא לאנטנה‬
‫לק'‪ .‬וי"א דקרי ליה 'דעת עליון' כי הכעס בה מהחכמה ודעת‬
‫שמניחין אותה במקום הגבוה ביותר שבבניין‪ .‬התרנגול יש‬
‫וככל שירבה דעת יוסיף כעס כדכת' )קה' א יח( ‪axa ik‬‬
‫לו בכרבולתו נימי דם רגישים לאור ואפי' מעט אור גורם‬
‫‪ ae`kn siqei zrc siqeie qrk aex dnkg‬לכך הכעס נקרא‬
‫לתנועה בנימי הדם שבכרבולת לפיכך כשמתחיל להאיר‬
‫דעת והיינו 'יודע דעת עליון' יודע שעת כעסו של עליון אבל‬
‫בעולם נימי הדם שבכרבולתו מתרחבים והיא מזדקפת‬
‫ודאי אינו יודע דעתו כלל וכלל‪ .‬והיינו דאמר להו נביא‬
‫ונעשית לבנה כי כשמתרחבת מתפשט האדום שבה על שטח‬
‫לישר' מדברי הנביא שאמר ‪ 'd zewcv‬לשון רבים אתה למד‬
‫יותר גדול ולכך נראית הכרבולת לבנה ודמי למי שנתן מעט‬
‫שבכל יום הקב"ה כועס כדמפרש ואזיל‪ .‬מאי למען דעת‬
‫דם בחצי כוס מים ונעשו המים אדומים וכשמוסיף עליה מים‬
‫צדקות ה' מאי 'צדקות' לשון רבים הא צדקה אחת עשה עם‬
‫עד סופה נראים פחות אדומים‪ ,‬ומהתרחבות נימי הדם כואב‬
‫ישראל שהפר קללת בלעם והל"ל למען דעת 'צדקת' ה'‪,‬‬
‫לתרנגול והוא קורא בקול גדול מכאבו ועומד על רגל אחת‬
‫א"ר אלעזר א"ל הקב"ה לישר' דעו כמה צדקות עשיתי‬
‫להפיג כאבו ושומעים בנ"א את קריאתו ויודעים שהתחיל‬
‫עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע שבכל יום מימים‬
‫להאיר בעולם‪ .‬ותרנגולים של היום נעשו משובשים וקוראין‬
‫הללו שהיה בלעם אצל בלק כבש ה' כעסו הרי כמה צדקות‪.‬‬
‫אפי' באמצע הלילה כי בגלל תאורת הרחוב כרבולתם‬
‫והא דקרי ליה 'צדקות' ולא קרי ליה 'הצלות' משום דזעמו‬
‫מזדקפת כמו מאור החמה וקוראין אפי' באמצע הלילה‪ .‬כל‬
‫של הקב"ה שבכל יום הוא מפני מלכי מזרח ומערב שעובדין‬
‫שעתא ושעתא משלש שעות הראשונות של הבוקר נמי‬
‫את החמה בשעה שהיא זורחת כדמפרש לק' ובאותן ימים‬
‫קאי הכי כל כמה דקות הוא קאי אחד כרעא וכרבולתו לבנה‬
‫שהיה בלעם אצל בלק לקלל את ישראל הוכרח ה' לתת בלב‬
‫מחמת הזדקפותה וקורא‪ ,‬ומשני כל שעתא "ושעתא" כצ"ל‬
‫המלכים הרהורי תשובה שלא יעבדו לחמה כדי שלא יכעס‬
‫אית ביה שורייקי סומקי בין הלבן ניכרין חוטין אדומים כי‬
‫ונמצא שהפך את הרשעים לצדיקים והיינו כמה צדקות‬
‫לא נתרחבו נימי הדם שלו מאוד ולא נזדקפה ונתמתחה‬
‫עשיתי עמכם כמה מלכים הפכתי מרשעים לצדיקים‪ .‬והיינו‬
‫כרבולתו עד סופה ודמי למי שנתן מעט דם בחצי כוס מים‬
‫דקא"ל בלעם לבלק מה אקב לא קבה אל ומה אזעום לא‬
‫והמים נראין אדומים ואח"כ הוסיף עוד רבע כוס מים לתוכה‬
‫זעם ה' מאי קאמר ליה הא אפי' שאתמול חרג מדרכו ולא‬
‫אע"ג שאין המים אדומים כבתחילה עדיין ניכר בהם אדום‬
‫כעס יש לך לקללם היום דמסתמא היום יחזור להרגלו ויכעס‬
‫בההיא שעתא לית ביה שורייקי סומקי כי נתמתחה עד‬
‫אלא ע"כ כבר כמה ימים מיום שבא בלעם אצל בלק לא כעס‬
‫סופה ונתפזר האדום על שטח גדול יותר ואין האדום ניכר‬
‫ה' וידע בלעם שבשלו היא וכל זמן שהוא עומד אצל בלק‬
‫כ"כ ודמי למי שנתן מעט דם בחצי כוס מים והמים נראים‬
‫לקלל את ישראל לא יזעם ה' אלמא הרבה ימים שלא זעם‬
‫אדומים ואח"כ הוסיף עוד חצי כוס מים לתוכה וכבר אין‬
‫ה' והיינו דקאמר נביא '‪ 'd 'zewcv‬בלשון רבים‪ .‬חבי התחבאי‬
‫ניכר בה האדום כלל‪ .‬ואוקמיה בין "כרעי" כצ"ל דערסא‬
‫מפני זעם ה'‪ .‬בהנך תלת שעי קמייתא שבאותן שעות‬
‫שהיתה מונחת בחוץ חשופה לשמים‪ .‬וי"ג ואסר כרעיה‬
‫המלכים מניחין כתריהן בראשיהן ומשתחוים לחמה כדקת'‬
‫לפורייה והיא גירסא נכונה‪ .‬תנא משמיה דר"מ בשעה‬
‫לקמן ומחמת זה בא זעמו‪ ,‬וא"ת הא אמרי' לעיל ד ע"א ‪lky‬‬
‫שהחמה זורחת וכו' רוצה ליתן טעם למה הקב"ה כועס בכל‬
‫‪ zery yly cr mipyi axrne gxfn ikln‬וקת' נמי לק' ט ע"ב‬
‫יום בשעות הראשונות של הבוקר‪ .‬מניחים כתריהם‬
‫‪ zery ylya cenrl mikln ipa jxc oky‬אלמא אין המלכים‬
‫"בראשיהם" ומשתחוים לחמה נ"ל דגרסי' מניחים‬
‫קמים לפני כן‪ ,‬וי"ל בדרך כלל אינן קמים עד שלש שעות‬
‫כתריהם "מראשיהם" כלו' מורידים כתריהם מעליהם‬
‫אבל ביום שרוצין לעבוד לחמה קמים בתוך שלש שעות וכל‬
‫להראות עצמן עבדי החמה ומשתחוין לה מיד כועס‬
‫מלך עובד לחמה ביום אחר נמצא שבכל יום מלך אחר קם‬
‫הקב"ה דבשלמא מה ששאר בנ"א משתחוים לחמה אין ניכר‬
‫בתוך השלש שעות ועובד לחמה ולכך ה' כועס בכל יום‪ .‬כי‬
‫שאוהבין עבודתה אלא לפי שעניים הם ורוצין להעשיר‬
‫לב‬
‫‪eay‬‬
‫ז ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ומשתחוין לחמה שסבורין שהיא תעשירם אבל המלכים יש‬
‫‪ midl`d l` hiadn `xi ik‬משמע אם היה רוצה היה יכול‬
‫להם כל ולא עוד אלא בשביל אהבת עבודתה מוכנים להפסיד‬
‫מלכותם ולהיות כאחד האדם בלא כתר ובלא מלכות וניכר‬
‫לראות ואמאי קאמר הכא לא תוכל לראות את פני‪ ,‬ומשני‬
‫כך א"ל הקב"ה למשה כשרציתי בסנה שתראני לא רצית‬
‫שהם אוהבים עבודתה ולא מתוך דוחק עובדין לה‪.‬‬
‫לראות עכשיו שאתה רוצה איני רוצה כלו' ודאי היה משה‬
‫מסוגל לראות פני ה' ומה שאמר לו לא תוכל לראות את פני‬
‫טובה מרדות אחת בלבו של אדם גערה שאדם גוער בעצמו‬
‫על רוע מעשיו מועילה להשיבו מדרכיו יותר מכמה‬
‫מלקויות שיכוהו אחרים להשיבו מדרכו הרעה‪ .‬שנא'‬
‫ורדפה את מאהביה בפסוק שלפניו כתיב ‪z` jq ippd okl‬‬
‫‪) mixiqa jkxc‬בקוצים ליסרך( ‪dizeaizpe dxcb z` izxcbe‬‬
‫‪ `vnz `l‬היינו יסורים שה' מיסרה על שעזבתו והלכה אחר‬
‫מאהביה ובתר הכי כתיב ‪ diad`n z` dtcxe‬כלו' לא יועילו‬
‫יסורין שייסרה ה' ועדיין היא תשתדל לרדוף אחר מאהביה‬
‫עד שלבסוף ‪aeh ik oey`xd iyi` l` daey`e dkl` dxn`e‬‬
‫‪ dzrn f` il‬רק אחר שהיא עצמה תבין שדרכה רעה מאוד‬
‫ותגער בעצמה על מעשיה רק אז תפסוק דרכיה הרעות‬
‫ותשוב בתשובה‪ .‬תחת גערה הכנעת גערה במבין הכנעת‬
‫הלב שבאה מתוך גערה שאדם מבין גוער בעצמו מועילה‬
‫יותר מהכות כסיל מאה‪.‬‬
‫בקש שתשרה שכינה על ישר' על כל אחד מישראל אפי'‬
‫אין שם עשרה כדי שתשמע תפלת כל אחד ואחד בזמן‬
‫שהולכין במדבר ויצילם ה' מאויביהם‪ ,‬בקש שלא תשרה‬
‫שכינה על עכו"ם אפי' בזמן שנאספין עשרה להתפלל לה'‬
‫שאם תשרה עליהם שכינה תתקבל תפלתם ושמא יתפללו‬
‫להכניע את ישראל‪ .‬הא ‪ mipa lr zea` oer cwet‬כשאוחזין‬
‫מעשה אבותיהם בידיהם ולא שיענשו הבנים על עון שעשו‬
‫אבותיהם שלמה יענש הבן על עון שלא הוא עשה אלא‬
‫לעניין להגדיש את הסאה שאין אדם נענש על כל עוון ועוון‬
‫תכף ומיד אלא הקב"ה ממתין לו שמא יעשה תשובה והיינו‬
‫'ארף אפים' ורק אחר שהמתין לו הרבה ולא עשה תשובה‬
‫והגדיש את הסאה אז הקב"ה מענישו ומי שמחזיק מעשה‬
‫אביו בידו הקב"ה מחשב עוונו עם עוונות אבותיו ואומר כבר‬
‫הייתי ארך אפים הרבה מיום שהתחיל אביו בעון זה עד היום‬
‫הזה שעשה הבן כמעשה אביו וכשנחשב מעשי האב עם‬
‫מעשי הבן יחד כבר הגדישו את הסאה ואין לי עוד להמתין‬
‫ומעניש את הבן על מעשה עצמו והיינו דכת' ‪zea` oer cwet‬‬
‫‪ mipa lr‬כלו' זוכר ומחשב עון אבות עם עון הבנים ולא כתיב‬
‫מעניש את הבנים על עון אבותם‪ .‬דא"ר מאיר שתים‬
‫"נתן" לו ואחת לא "נתן" לו כצ"ל‪ .‬ויאמר לא תוכל‬
‫לראות את פני וקשה הא כתיב )שמות ג ו( ‪eipt dyn xzqie‬‬
‫הוי עונש על מה שלא הביט בשעת הסנה‪ .‬והסירותי את כפי‬
‫וראית את אחורי משה בקש ‪ 'jceak' z` `p ip`xd‬וה'‬
‫השיבו ‪ ige mc`d ip`xi `l ik ipt z` ze`xl lkez `l‬וקשה‬
‫א"כ היאך הוא אומר ‪ ixeg` z` zi`xe‬הא לא יראני האדם‬
‫וחי מה לי מלפניו מה לי מאחריו‪ ,‬אלא מלמד שהראה‬
‫הקב"ה למשה קשר של תפלין קשר דל"ת שבאחורי‬
‫הראש אבל לא ראה משה לא אחוריו ולא פניו של הקב"ה‪.‬‬
‫ואעשה אותך לגוי עצום "ורב ממנו" אע"ג כצ"ל‪ .‬ובני‬
‫רחביה רבו למעלה ותני כצ"ל ומילת וגו' נמחקת‪ .‬למעלה‬
‫מששים ריבוא לקיים מה שהבטיחו ‪mevr iebl jze` dyr`e‬‬
‫'‪ 'epnn axe‬כלו' יותר מישראל שהם ששים ריבוא‪.‬‬
‫רש"י ד"ה תחת וכו' שאי אפשר לפותרו לשון תפעל וכו'‬
‫כלו' וא"ת אמאי לא נתנו טעמו תחת הח' כמו בכל מקום‬
‫מתרץ רש"י שאי אפשר לפותרו לשון תפעל לומר הגערה‬
‫תכניע את האדם דא"כ היה לו לומר תחת גערה 'את המבין'‬
‫ומדקא' ‪ 'oiana' dxrb zgz‬משמע לא את האדם היא מכניעה‬
‫אלא תכנע היא בעצמה ע"י הגערה 'תחת גערה' כלו' הכנעת‬
‫גערה הכנעה שבאה ע"י גערה מועילה יותר מהכות כסיל‬
‫מאה‪ ,‬ומפני זה לא נתנו טעמו תחת הח'‪.‬‬
‫תוד"ה ההוא וכו' היינו בידי אדם אבל )בידי שמים נמחק(‬
‫לאו אורח ארעא "לעשות להטריחם להרגם" בידי שמים‬
‫שלא כדרך בנ"א כצ"ל‪.‬‬
‫ז ע"ב‬
‫גמ' מיום שברא הקב"ה וכו' כשאמר אברהם `‪ipc‬‬
‫`‪ dpyxi` ik rc` dna midl‬לא ענה לו ה' על שאלתו אלא‬
‫אמר לו ‪ 'ebe zyleyn fre zyleyn dlbr il dgw‬וכרת עמו‬
‫את ברית בין הבתרים וכתיב בסוף הפרשה ‪zxk `edd meia‬‬
‫‪'ebe z`fd ux`d z` izzp jrxfl xn`l zixa mdxa` z` 'd‬‬
‫משמע שאברהם עשה נחת רוח לה' במה שאמר לו 'אדני‬
‫אלהים במה אדע כי אירשנה' ולכך מיד כרת עמו את הברית‪,‬‬
‫וקשה מאי נחת רוח היה לה' במה ששאל אברהם `‪ipc‬‬
‫`‪ dpyxi` ik rc` dna midl‬הא אין כאן שום שבח לה' אלא‬
‫דאג על הארץ לירש אותה‪ ,‬מתרץ מיום שברא הקב"ה את‬
‫העולם לא היה אדם שקראו אדון עד שבא אברהם וקראו‬
‫‪eay‬‬
‫ז ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫לג‬
‫אדון שנא' אדני אלהים במה אדע כי אירשנה לכך נעשה‬
‫‪ 'epa' melya` iptn egxaa‬שמח שהוא אבשלום בנו ולא עבד‬
‫להקב"ה נחת רוח הרבה מדבריו שקראו אדון וכרת עמו‬
‫או ממזר‪.‬‬
‫הברית‪ .‬ומכתבי מורי הרב זכריה יונה הכהן המוהל זצ"ל‬
‫העתקתי כתיב )יחז' לג כד( `‪ mdxa` did cg‬וקשה מאי אחד‬
‫הא לפניו נמי היו יראי שמים כמו שם ועבר ונח ומלכי צדק‬
‫מלך שלם‪ ,‬מתרץ מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה‬
‫אדם שקראו אדון עד שבא אברהם וקראו אדון והיינו‬
‫`‪ mdxa` did cg‬כלו' ראשון היה כמו 'ויהי ערב ויהי בקר‬
‫יום אחד' דהיינו יום ראשון‪ .‬ויאמר אדני אלהים במה אדע‬
‫כי אירשנה לחינם מחקו מילת אלהים‪ .‬למען אברהם‬
‫שקראך "אדון" צ"ל אדני וכן הוא בילקו"ש דניאל רמז‬
‫תתרסו ד"ה לך ה' הצדקה‪ .‬וא"ר יוחנן משום רשב"י מנין‬
‫שאין מרצין וכו' לעיל ע"א אמרה רבי יוחנן משום רבי‬
‫יוסי‪ .‬מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה‬
‫להקב"ה וא"ת ואברהם יצחק ויעקב ונח ושם ועבר מ"ט לא‬
‫הודו לו‪ ,‬וי"ל כי סברו אם נתחיל להודות לה' על מתנותיו‬
‫לנו יכלה הזמן והמה לא יכלו לפיכך אין אנחנו מתחילין‪.‬‬
‫הפעם אודה את ה' הל"ל הפעם אני מודה לה' לשון הווה‬
‫מאי 'אודה' לשון עתיד אלא ר"ל עד השתא לו הודו לה' ואני‬
‫עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם אם באת‬
‫לעיר שאינך מכיר ואתה רואה הרבה אנשים עם כיפה‬
‫לראשם ואינך מכיר טיבם‪ ,‬מי שתשמענו מהלל רשע אע"ג‬
‫שכיפה לראשו והוא משכים ומעריב לבתי כנסיות דע כי‬
‫עוזב תורה הוא ומעשיו צביעות כי טבע הרשע לאהוב את‬
‫הרשעים‪ ,‬ומי שתשמענו מתגרה ברשעים ומבקר מעשיהם‬
‫דע כי שומר תורה הוא כי טבע שומרי תורה לבחול‬
‫ברשעים‪ .‬שמעתי מהרב משה מיימון זצ"ל שהיה רב עירנו‬
‫ק‪.‬אתא כי פעם אחת נכנס מורי הרב זכריה זצ"ל לבהכ"נ‬
‫אחת והיה זה קודם מנחה וישבו ודברו שם על מנחם בגין‬
‫והיו מהללים ומשבחין אותו ויצא מורי הרב והלך לרחוב‬
‫והתפלל מנחה ביחיד כי אמר מה לי להתפלל עם עוזבי‬
‫תורה‪ .‬תניא נמי הכי רבי דוסתאי ברבי מתון אומר וכו'‬
‫רבי דוסתאי ברבי מתון אמורא הוא דאמרי' ביומא ל ע"ב‬
‫‪jixv zrcd gqid opgei iax xn` oezn xa i`zqec x"`c‬‬
‫‪ iriaye iyily d`fd‬לכן צריך לגרוס וכן א"ר דוסתאי‬
‫ברבי מתון‪ .‬מותר להתגרות ברשעים בעוה"ז היה מו"ז‬
‫הראשונה שאודה לה'‪ .‬ראובן כתיב ‪ik oae`x eny `xwze‬‬
‫זצ"ל אומר אע"ג דבן מתון הוא ואינו קיצוני קאמר מותר‬
‫`‪ iipra 'd d`x ik dxn‬וקשה א"כ ה"ל למקרייה ראבעני מאי‬
‫להתגרות ברשעים‪ .‬ואם לחשך אדם אם לחש אדם על‬
‫ראובן‪ ,‬א"ר אלעזר אמרה לאה ראו מה בן בני ראובן לבן‬
‫אוזנך‪ .‬אל תתחר במרעים ס"ד לשון חירחור ריב הוא אל‬
‫חמי עשיו בן יצחק דאילו בן חמי וכו' ברוח הקדש אמרה‬
‫תקנא בעושי עולה ס"ד לשון קנאת ה' צבאות‪ .‬מי שלבו‬
‫כן‪ .‬למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק קראם 'גוים‬
‫נוקפו מי שיש בו עצמו עבירות הרבה ופוחד שמא יתגלו‬
‫ולאומים' אבל 'צרי' לא קראם אלמא בנו הקם עליו מיקרי‬
‫מעשיו וישימוהו רשע ויתגרו בו אומר כן שאסור להתגרות‬
‫'צרי' זרים הקמים עליו לא מיקרו 'צרי' ש"מ קשה תרבות‬
‫ברשעים כדי שגם בו לאחר שיתגלו מעשיו המכוערין לא‬
‫רעה בתוך ביתו יותר ממלחמה קשה כמו מלחמת גוג ומגוג‪.‬‬
‫יתגרו‪ .‬אלא 'אל תתחר במרעים' להיות כמרעים 'תתחר'‬
‫א"ר שמעון בן "אבשלום" כצ"ל‪ ,‬שמא קא גרים כיון‬
‫לשון תחרות לעשות כמעשיהם 'אל תקנא בעושי עולה'‬
‫דעסיק באבשלום בן דוד אתא ר"ש בן אבשלום ופירש בו‬
‫להיות כעושי עולה 'אל תקנא' לשון קנאת התאוה והחומר‪.‬‬
‫ועיין בפירושנו ליבמות ט ע"א ד"ה מתקיף לה רב חלקיה‬
‫הא במילי דידיה אם הרשע לקח לו מקום חנייתו או עשקו‬
‫מהגרוניא‪ .‬לאדם שיצא עליו שטר חוב על מאה זהובים‬
‫או גזלו אל יריב עמו שאם יריב עמו הרשע מנצחו וזוכה‬
‫קודם שפרעו היה עצב שמא ביום שיבוא לפרוע יעלה‬
‫בדין דכיון שיש לצדיק נגיעה אישית בזה לא תועיל לצדיק‬
‫מחיר הזהובים ויצט' למכור כל מטלטליו לפרוע חובו לאחר‬
‫רשעותו של הרשע שיפול לפניו‪ ,‬הא במילי דשמיא אם‬
‫שפרעו שמח שלא עלה מחיר הזהובים ולא הוצרך למכור‬
‫הרשע מקנטר את התורה או את בני תורה יריב עמו והרשע‬
‫הרבה מטלטלין‪ .‬שמא עבד המשרת בבית דוד דבכלל ‪drx‬‬
‫נופל תחתיו כי רשעותו תענה בו‪ .‬ואב"א שעה משחקת לו‬
‫'‪ 'jzian‬הוא או ממזר שזינתה אחת מנשותיו של דוד וילדתו‬
‫שאני לעיל תירץ ‪ el zwgyn drydy ryxa `d‬כיון שבדרך‬
‫ולא ידע דוד שממזר הוא והיה גדל בביתו והרי הוא בכלל‬
‫כלל השעה משחקת לו אל תריב עמו ‪dryd oi`y ryxa `de‬‬
‫‪ 'jzian' drx‬מיהו אינו מרחם על דוד דלאו בנו הוא‪ .‬כיון‬
‫‪ el zwgyn‬כיון שבדרך כלל אין השעה משחקת לו ריב עמו‬
‫דחזא דאבשלום "בנו" הוא שמח כצ"ל דריש ‪cecl xenfn‬‬
‫השתא מתרץ דאפי' רשע שבד"כ השעה משחקת לו מותר‬
‫לד‬
‫‪eay‬‬
‫ז ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫לריב עמו אלא א"כ רואה שעכשיו השעה משחקת לו ופשוט‪.‬‬
‫היינו בששת‪ ,‬אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין‬
‫כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו בילקו"ש‬
‫שמואל רמז קמה ד"ה ועשיתי לך שם גרס כל הקובע מקום‬
‫כדיליף לק' מדכתיב ‪ q`ni `le xiak l` od‬ומדכתיב ‪ik‬‬
‫"לתורתו" וכן הוא באוצר המדרשים מדרש לעולם )עמ'‬
‫‪ 832‬ד"ה פרק חמישי( ובשאילתות דרב אחאי פרשת‬
‫תולדות שאילתא יט וכן הוא ברי"ף‪ ,‬אבל ברא"ש גריס כל‬
‫הקובע מקום לתפלתו‪ ,‬ובמנורת המאור )פ"ב ד"ה וצריך‬
‫לקבוע( גריס תרוייהו כל הקובע מקום לתפלתו ולתורתו‪.‬‬
‫***"גדולה" שמושה של תורה בספרים מדוייקים גדול‬
‫וכן הוא רגיל בפומייהו דרבנן‪ .‬כשהיינו יושבין ללמוד לפני‬
‫מו"ר הגרב"ץ א"ש זצ"ל היה השיעור ארוך מאוד שלש‬
‫וחצי או ארבע שעות פעם אחת הצטרף לשיעור בחור‬
‫מישיבה אשכנזית שרגיל שהשיעור נמשך שעה או שעה‬
‫ומחצה ולא יכל לישב במקומו כ"כ הרבה זמן והיה כל חצי‬
‫שעה יוצא כששאלו הרב זצ"ל להיכן אתה יוצא כל פעם‬
‫אמר לו לבית שימוש )היינו בית הכסא בלשון הירושלמים(‬
‫אמר לו הרב גדול שמושה יותר מלמודה בתמיהה הלא היית‬
‫בבית השמוש יותר ממה שהיית בשיעור ללמוד‪ .‬א"ל‬
‫טריחא לי מילתא אם יאספו עשרה אנשים לתפלה בביתי‬
‫הרי הם אומרים קדיש וקדושה וכל התפלה כולה ועל כרחי‬
‫אשב עמהם כל משך התפלה ואני חולה ואין בי כח אלא‬
‫לק"ש ותפלת שמו"ע‪ .‬ליתי ולודעיה למר אימתי הם עומדים‬
‫בשמו"ע ויעמוד מר עמהם‪.‬‬
‫רש"י ד"ה אדני אלהים כתוב באל"ף דל"ת בא לתרץ‬
‫קושיית התוס'‪*** .‬ד"ה אומר כן וכו' אל תתחר במרעים‬
‫"להתחרות" במעשיהם כצ"ל ומ"ש בגליון שבוש הוא‪.‬‬
‫***ד"ה ואומר אל יקנא וכו' ביראת ה' 'ביראי' ה' כצ"ל‬
‫ומה שהגיה בב"ח אם מצא כן בספרים מדוייקים נקבל ואם‬
‫מסברא אין צורך‪.‬‬
‫תוד"ה לא היה וכו' ואותה פרשה מסיימת ויחשבה לו‬
‫צדקה כלו' הפסוק ויחשבה לו צדקה הוא סוף הפרשה‬
‫שנאמרה כשהיה אברהם בן ע"ג ומשם ואילך מתחילה‬
‫הפרשה שנאמרה כשהיה אברהם בן ע' שנה‪*** .‬בא"ד‬
‫משמע "שהוא" יום צ"ל שהיה‪.‬‬
‫ח ע"א גמ' מאי דכתיב ואני וגו' רוצה להוכיח שהמתפלל‬
‫ביחיד יתפלל בשעה שהצבור מתפללין ואני תפלתי תפלה‬
‫של יחיד לך ה' עת רצון '‪ 'zr‬כמו 'בעת' וחסרה האות ב'‬
‫ורגיל הוא בתנ"ך כמו )שמות כ י( ‪'d dyr mini 'zyy' ik‬‬
‫‪ .icnr eid miaxa‬רבי יוסי ב"ח אמר מהכא ילפינן‬
‫שהמתפלל ביחיד צריך לכוון לשעה שהצבור מתפללין כה‬
‫אמר ה' בעת רצון עניתיך 'עניתיך' משמע תפלת יחיד‪ .‬רבי‬
‫אחא ב"ח אמר מהכא לא אתא לאוכוחי שהיחיד צריך‬
‫להתפלל בשעה שהצבור מתפללין אלא הנך תרי קמאי אמרו‬
‫שהיחיד צריך להתפלל בשעה שהצבור מתפללין ששעה‬
‫שהצבור מתפללין מיקריא 'עת רצון' והשתא אתי רבי אחא‬
‫ב"ח לאוכוחי ששעה שהצבור מתפללין הויא עת רצון הן אל‬
‫כביר ולא ימאס ‪ al gk xiak‬פירש"י כביר לא ימאס ‪zltz‬‬
‫‪ q`ni `l miaxd‬ותימה הא כביר היינו ה' שהוא כביר וגדול‬
‫ועוד הא לא כתיב כביר 'לא' ימאס אלא כביר 'ולא' ימאס‬
‫ועוד אי ילפת דמיירי בצבור מדכתיב כביר דמשמע צבור‬
‫גדול דלמא מיירי במאה או באלף אבל בעשרה לא‪ ,‬לכן נ"ל‬
‫דהכי פירושו הן אל כביר הן שכינה מצויה שם שהם‬
‫מתפללין בעשרה ולא ימאס תפלתן‪ .‬וי"מ ‪ xiak l` od‬קאי‬
‫בקוב"ה שהוא כביר וגדול ‪ xiak q`ni `le‬לא ימאס תפלתן‬
‫של כביר היינו צבור ולפי"ז צריך לגרוס מהכא הן אל כביר‬
‫ולא ימאס "וגו'" ומ"מ לא משמע לי כן‪ .‬יש אומרים‬
‫דכולהו אתו לאוכוחי שהמתפלל ברבים צריך שיכוון לשעה‬
‫שהצבור מתפללין ואף רבי אחא ב"ח נמי הכי קאמר הן אל‬
‫כביר ולא ימאס את היחיד שמתפלל עם הצבור וכתיב פדה‬
‫בשלום נפשי כי ברבים היו עמדי שהתפללתי בשעה‬
‫שהצבור מתפללין‪ ,‬ואי אפשר לומר כן חדא דמדכתיב ‪l` od‬‬
‫‪ q`ni `le xiak‬לא משמע יחיד המתפלל עם הצבור אלא‬
‫משמע צבור המתפללין יחד ועוד ‪ icnr eid miaxa ik‬משמע‬
‫שהתפללו עמי ממש כדכתיב 'עמדי' ולא משמע התפללתי‬
‫לבד בשעה שהם התפללו ועוד הא תניא לק' בהדיא ‪ozp iax‬‬
‫`‪l` od '`py miax ly ozltza q`en d"awd oi`y oipn xne‬‬
‫‪miaxa ik il axwn iytp melya dct aizke q`ni `le xiak‬‬
‫‪ icnr eid‬אלמא מהנך תרי קראי ילפינן לעניין תפלת הצבור‬
‫עצמה שאין ה' מואס בה ולא לעניין המתפלל בשעה שהצבור‬
‫מתפללין‪ .‬כל זה כתבנו לגרסתנו אבל הגאונים והראשונים‬
‫גרסי אמר רבי יוחנן משום רשב"י אין תפלתו של אדם‬
‫נשמעת אלא בבהכ"נ )עם הצבור( שנא' ואני תפלתי לך‬
‫ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין‬
‫רבי יוסי בר חנינא אמר מהכא בעת רצון עניתיך רב נחמן‬
‫אמר מהכא הן אל כביר ולא ימאס תניא נמי הכי מנין‬
‫‪eay‬‬
‫ח ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫לה‬
‫שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים וכו' וכולהו לא אתו‬
‫לא היו החכמ' באין לבהכ"נ להתפלל אלא במקום שהיו‬
‫למימר שהיחיד צריך לכוון תפלתו לשעה שהצבור מתפללין‬
‫לומדין היו מתפללין ביחיד כדאמרי' לק' ‪iq` iaxe in` iax‬‬
‫אלא שצריך להתפלל עם הצבור ממש וכן היא גרסת‬
‫`‪ 'eke xqilz edl eedc b"r‬הלכך אין לתלות אריכות ימיהם‬
‫השאלתות )פרשת לך לך שאילתא ח( והרי"ף והרא"ש‪.‬‬
‫אלא בשל ישיבת א"י‪ .‬קדימו בואו שחרית וחשיכו בואו‬
‫וא"ת כיון דלא אתו למימר שהיחיד צריך לכוון תפלתו‬
‫ערבית ועיילו לבי כנישתא‪ ,‬ובילקו"ש פרשת עקב רמז‬
‫לשעה שהצבור מתפללין א"כ מאי קאמר ליה רבי יצחק‬
‫תתעא ד"ה ולמדתם אותם גריס אקדימו עולו אקדימו פוקו‬
‫לר"נ ‪izil `xeav ilvnc `pcira `xeavc `gelyl xn `nile‬‬
‫כי היכי דתורכו חיי ותלמודייכו תתקיים בידייכו פי'‬
‫‪ xnl dircele‬שיכוון תפלתו לשעה שהצבור מתפללין ‪xn`c‬‬
‫הקדימו לבוא לבהכ"נ והקדימו לצאת מבהכ"נ ולא תתעכבו‬
‫‪ 'ebe ip`e aizkc i`n i"ayx meyn opgei iax‬הא רבי יוחנן לא‬
‫בבהכ"נ בתחנונים הרבה ותתבטלו מתלמודכם כי היכי‬
‫קאמר אלא שיתפלל עם הצבור ממש‪ ,‬וי"ל דמ"מ כיון דרבי‬
‫דתורכו חיי משום דאקדמיתו למיעל להתפלל ותלמודייכו‬
‫יוחנן אמר אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין ולא‬
‫תתקיים בידייכו משום דאקדמיתו למיפק ולעסוק בתורה‪.‬‬
‫קאמר אימתי עת רצון זו תפלת הצבור איכא למידק נמי דאם‬
‫ובראבי"ה ח"א סי' יח ד"ה וגדולה שמושה גרס אקדימו‬
‫אינו יכול להתפלל עם הצבור לפחות יתפלל בשעה שהצבור‬
‫עולו ואחשיכו פוקו כי היכי דתורכו חיי ותלמודייכו‬
‫מתפללין‪ .‬אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל‬
‫מקיים בידייכו‪*** .‬אשרי אדם שומע לי לשקוד על‬
‫עם הצבור דכת' `‪jldp midl` ziaa ceq wiznp eicgi xy‬‬
‫דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי כי מוצאי מצא חיים‬
‫‪' ilew rnyie dnd`e dgiy` mixdve xwae axr 'ebe ybxa‬אשר‬
‫ויפק רצון מה' מנהג הזקנים כשבאין לבהכ"נ ולבהמ"ד‬
‫יחדיו נמתיק סוד' זו גמילות חסדים שגומל עם חבירו בסתר‪,‬‬
‫מנשקים את מזוזת הפתח ואומרים פסוקים אלו ואח"כ‬
‫'בבית אלהים נהלך ברגש' זה עסק התורה‪' ,‬ערב ובקר‬
‫נכנסים ואומרים ‪l` degzy` jzia `ea` jcqg axa ip`e‬‬
‫וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי' זו תפלה בצבור דתניא‬
‫לעיל ו ע"א אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבהכ"נ‬
‫ומדקא' 'וישמע קולי' אלמא בבהכ"נ התפלל עם הצבור‪,‬‬
‫וכתיב בתרייהו ‪icnr eid miaxa ik il axwn iytp melya dct‬‬
‫אומר הקב"ה הרי זה שגמל חסדים ועסק בתורה והתפלל עם‬
‫הצבור ‪ iytp melya dct‬אותי ‪ il axwn‬מבין הגויים שיש לי‬
‫קרב ומלחמה עמהם ולא רק אותי אלא ‪icnr eid miaxa ik‬‬
‫גם את בני שהיו עמדי שם‪ .‬הנוגעים בנחלה משמע נוגעים‬
‫בעלמא אבל אינם נכנסים לתוכה‪.‬‬
‫‪ jz`xia jycw lkid‬וכשבאין בלילה לעסוק בתורת הסוד‬
‫מוסיפין פסוק `‪ybxa jldp midl` ziaa ceq wiznp eicgi xy‬‬
‫ובתעניות מוסיפין `‪xwae axr ipriyei 'de `xw` midl` l` ip‬‬
‫‪ ilew rnyie dnd`e dgiy` mixdve‬וכשמסיימים מנחה של‬
‫תעניות אומרים ‪ .ipepgz lew rny ik 'd jexa‬א"ר חסדא‬
‫לעולם יכנס אדם שני פתחים בבהכ"נ דריש סיפא דקרא‬
‫‪ igzR‬משמע שני פתחים‪ .‬שני פתחים‬
‫דלעיל ‪¨ ¨ § zefefn xenyl‬‬
‫סלקא דעתך כגון בית כנסת שנכנסים בו בפתח הראשון‬
‫והרי הוא נמצא באולם קטן שלפני בהכ"נ ואח"כ נכנס בפתח‬
‫א"ל לרבי יוחנן איכא סבי בבבל רבי יוחנן היה זקן ושבע‬
‫שני והרי הוא בבית הכנסת עצמו ולא ס"ד למימר הכי דא"כ‬
‫ימים שהרי למד מרשב"י כדאמרי' לעיל ז סוע"ב `‪iax xn‬‬
‫בהכ"נ שאין לו אלא פתח אחד ישר לבהכ"נ לא יתפלל בו‬
‫‪ 'ebe ip`e aizkc i`n i"ayx meyn opgei‬והרבה כמוהו ולמד‬
‫ועוד מאי למימרא פשיטא שיכנס בשני הפתחים ויבוא לתוך‬
‫מרבי יוסי כדאמרי' לעיל ז ע"ב ורשב"י ורבי יוסי תלמידי‬
‫בהכ"נ עצמו דהא להתפלל עם הצבור בא והם בבהכ"נ ומי‬
‫דר"ע הוו וביומוי דרב הונא תלמידיה דרב עדיין רבי יוחנן‬
‫ס"ד שיעמוד באולם הקטן שלפני בהכ"נ‪ .‬אלא אימא שיעור‬
‫היה חי כדמוכח בכמה דוכתי הרי חי רבי יוחנן ארבעה דורות‬
‫שני פתחים ואח"כ יתפלל‬
‫דור של רשב"י ורבי יוסי דור של רבי דור של רב ודור של‬
‫האגדות פירש דלא מיירי בשיעור מקום אלא בשיעור זמן שבבואו מעסקיו‬
‫רב הונא‪ ,‬וי"א שחי ארבע מאות שנה‪ .‬ורבי יוחנן היה תולה‬
‫לבהכ"נ לא יתפלל מיד ועדיין ראשו טרוד בענייניו אלא ישהה וימתין שיעור‬
‫אריכות ימיו במה שלא עזב את ארץ ישר' כרבים מחבריו‪,‬‬
‫דקה אחת או שתים ויכוון מחשבתו ואח"כ יתפלל‪ ,‬אבל מותר לישב סמוך‬
‫וכשבאו ואמרו לו דאיכא נמי סבי בבבל תמה מאוד‪ .‬מקדמי‬
‫לפתח‪ .‬והרא"ש )סי' ז( דחה דבריו דבירוש' גרסי' ‪jixv p"kdal qpkpy df‬‬
‫באין לבהכ"נ להתפלל שחרית ומחשכי באין לבהכ"נ‬
‫‪mei mei izezlc lr cewyl il rney mc` ixy` h"n zezlc ipyn miptl qpkil‬‬
‫להתפלל ערבית‪ ,‬אמר היינו דאהני להו אבל בארץ ישר'‬
‫אלמא שיעור מקום ממש אמרו‪ .‬ורבנו מאיר מרוטנבורק היה אומר דוקא‬
‫>>>ועשה טוב<<<הרשב"א בפירושי‬
‫לו‬
‫‪eay‬‬
‫ח ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫כשבהכ"נ פתוחה לרה"ר אמרו שיכנס לפנים משני פתחים מפני שמביט‬
‫אשה מצא טוב 'מצא' לשון עבר כלו' אם כבר בעבר התפלל‬
‫לחוץ ואינו יכול לכוין אבל אם אינה פתוחה לרה"ר מותר לישב סמוך‬
‫על זיווגו הרי זה מצא טוב ימצאנה טובה אבל מוצא אני את‬
‫לפתח‪ ,‬וכתב הטור דמדברי הירוש' דלעיל משמע שאינו משום כוונה אלא‬
‫האשה מר ממות 'מוצא' לשון הווה הוא שבעבר לא התפלל‬
‫משום דרשת הפסוק הלכך בין היתה בהכ"נ פתוחה לרה"ר ובין לא היתה‬
‫על זיווגו להטיבו ועתה בא לשאת אשה ימצאנה מר ממות‬
‫פתוחה אסור לישב סמוך לפתח‪ .‬וכתב הר"ר יונה דוקא בימיהם שלא היה‬
‫והיינו שהיו שואלין ‪ `vn‬לשון עבר האם התפללת על זיווגך‬
‫מקום מיוחד לכל אחד ואחד אבל עכשיו שכל אחד מכיר את מקומו אם יש‬
‫בעבר כדי להטיבה `‪ `ven e‬לשון הווה לא התפללת על‬
‫לו מקום מיוחד אצל הפתח אין בכך כלום שדבר ידוע הוא שאינו יושב שם‬
‫זיווגך בעבר להטיבה‪ .‬והכי פירוש הגמ' א"ר חנינא על זאת‬
‫אלא דרך קביעות‪ ,‬ונ"ל שאם היו מקומות פנוים בבהכ"נ ובחר לו מקום‬
‫יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא זו אשה וא"ת הא אשה‬
‫קבוע ליד הפתח כ"ש דנראה כמי שעכוב בהכ"נ כמשאוי עליו ורוצה תמיד‬
‫מוכנת לו קודם יצירת הולד ומה צריך להתפלל על זה‪ ,‬להכי‬
‫לברוח ראשון מבהכ"נ לפיכך בחר מקומו סמוך לפתח אבל אם בא חדש‬
‫אמר במערבא כי נסיב אינש איתתא אמרי ליה מצא או‬
‫לבהכ"נ ולא היה מקום פנוי אלא ליד הפתח וקבע אותו למקומו הקבוע‬
‫מוצא וכי ביום נשואיו יודע הוא הטובה היא אם רעה ועוד‬
‫שפיר דמי לישב שם שהכל יודעים שזה מקומו‪ .‬וכתב הב"י ולפי דרך זה‬
‫הא חוצפה היא לשאול ככה ועוד הא לשון הרע יש בזה אם‬
‫)של רבנו יונה( נראה שמי שאין לו מקום ידוע אצל הפתח שאין לו לשבת‬
‫יענם אלא ע"כ הכי קבעו מיניה 'מצא' לשון עבר האם‬
‫שם‪ .‬ולי נראה דטעמא הוי משום שאם יעמדו להתפלל שמו"ע סמוך לפתח‬
‫התפללת על זיווגך להטיבו או 'מוצא' לשון הווה לא התפללת‬
‫הם מונעים ממי שמאחרים לבהכ"נ להכנס לתוכה דכיון שיעמדו שם בתפלה‬
‫על זיווגך להטיבו ומכאן אתה למד דאע"ג דזיווגו מוכן לו‬
‫אסור להזיזם ואיך יכנסו המאחרים‪ .‬וכמה הוא שיעור שני פתחים‪ ,‬כתב‬
‫מן השמים צריך להתפלל עליו והוי סיעתא לרבי חנינא‪.‬‬
‫באורחות חיים סי' סח ‪cg` gzt xeriyc migth dpeny md migzt ipy xeriy‬‬
‫ובנעורי פירשתי מוצא אני את האשה 'האשה' בה' הידיעה‬
‫`‪ migth drax‬פי' אומנם הפתח פתוח עשרים טפחים שהם ד' אמות אבל‬
‫אם אני מחפש את האשה הכי טובה והכי מושלמת בחכמה‬
‫אין משערין אלא ברוחב הפתח כלו' עובי קיר הפתח ובזמנם היו הקירות‬
‫ודעת ויופי ובכל מדה טובה ואני עושה בירורי חקירות‬
‫עבים רוחב ד' טפחים וכן פירש"י ‪ agex migth 'a ly xeriy‬כלו' עובי הקיר‪.‬‬
‫אחריה ואחר אחיה והוריה וכיו"ב סוף שאמצא מר ממות‬
‫ופסק בשו"ע סי' צ' סעיף כ ונכון לחוש לכל הפירושים דהיינו שימתין‬
‫שיעור זמן ב' פתחים כדברי הרשב"א וגם יכנס פנימה שיעור רוחב ב'‬
‫פתחים כדברי הרא"ש והטור וה"ר יונה‪.‬‬
‫אבל מצא אשה מצא טוב 'אשה' בלא ה' הידיעה אם אני‬
‫מחפש אשה בינונית ואיני מרבה לחקור יותר מדאי ואני‬
‫סומך על ה' שיזמן לי אשה טובה ולא יטעני סוף שאמצא‬
‫על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא אפי' אם הוא‬
‫טוב‪ .‬לעת מצוא זו תורה יתפלל בכל יום שיהיה לו פנאי‬
‫חסיד אינו מקבל דבר זה בחינם אלא צריך להתפלל עליו‬
‫לעסוק בתורה והיינו ‪zrl jil` 'ciqg' lk lltzi z`f lr‬‬
‫ומאי הוא דלא אתי בחסידותא אלא בצלותא וברחמי‪ ,‬אמר‬
‫‪ `evn‬דכיון שרואין שהוא חסיד גדול מבקשין ממנו ברכות‬
‫ר"ח לעת מצוא זו אשה שנא' מצא אשה מצא טוב הרי‬
‫ותפלות וגוזלין זמנו ואינו יכול לישב ללמוד תורה לכן‬
‫האשה נקראת מצוא‪ .‬וא"ת הא אמרי' בסוטה ב ע"א `‪mirax‬‬
‫יתפלל שלא יגזלו זמנו בברכות ותפלות‪ .‬תוצאות בגימטריא‬
‫‪ipeltl ipelt za zxne`e z`vei lew za cled zxivi mcew mei‬‬
‫הכי "הוי" כצ"ל והוא פירוש הגמ' בתוך דברי הברייתא‬
‫ואמאי צריך תפלה על זאת‪ ,‬וי"ל אין לך איש ואשה שאין‬
‫ואח"כ ממשיכה הברייתא קשה שבכולן "אסכרה נוחה"‬
‫להם מדות רעות כי יצר לב האדם רע מנעוריו וכשיתפלל‬
‫שבכולן כצ"ל‪ .‬אסכרה דלקת חריפה של דרכי הנשימה‪,‬‬
‫בעודו צעיר קודם נשואיו שיזווגו לו אשה נאה במעשיה‬
‫נגרמת ע"י חיידק המתיישב במערות האף בבית הבליעה‬
‫אומנם לא יחליפו לו את האשה שיעדו לו אבל יועיל לו מאוד‬
‫ובקנה העליון‪ .‬החיידקים מפרישים טוקסינים )רעלנים(‬
‫ותתעדן האשה אשר זיווגו לו משמים ותטיב מעשיה‪.‬‬
‫למערכת הדם וכך הם נפוצים בכל הגוף‪ .‬לאחר יומיים עד‬
‫במערבא כי נסיב אינש איתתא אמרי ליה הכי מצא או‬
‫חמישה ימים מופיעים דלקת גרון ונפיחות של בלוטות‬
‫מוצא כלו' טובה היא או רעה כדמפרש לק'‪ .‬וא"ת וכי ביום‬
‫הלימפה הצואריות המלווים בחום גבוה‪ .‬בשלב מתקדם יותר‬
‫ראשון לנשואיו יודע הוא הטובה היא אם רעה ועוד הלא‬
‫נוצרת על פני הרירית של דרכי הנשימה העליונות קרומית‬
‫חוצפה היא לשאול כדבר הזה ועוד כיצד הוא יענם הלא אם‬
‫אפורה דמויית עור גס והיא עלולה לסתום את הקנה‬
‫רעה היא ויאמר להם רעה לשון הרע יש כאן‪ ,‬אלא מצא‬
‫והריאות ולגרום לחנק‪ ,‬ע"ש קרומית זו קרויה המחלה‬
‫‪eay‬‬
‫ח ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫לז‬
‫'אסכרה' לשון סכר וביונית 'דיפטריה' לשון עור ורופאי‬
‫מיתה ולא על קבורה אבל כיון שימצא בית הכסא ויתפנה‬
‫זמננו קוראים לה 'קרמת'‪ .‬כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי‬
‫ויטהר עצמו יוכל להתפלל על הכל‪.‬‬
‫נשרא אחר שסיימו לגזוז את הצאן והיתה לפניהם ערימה‬
‫גדולה של צמר היו עומדין על הערימה להוציא ממנה את‬
‫העשבים הקוצניים שנדבקו בצמר וכשמחזיק בידו את העשב‬
‫הקוצני ומנתקו מן הצמר ומנסה להשליכו הרחק אל מחוץ‬
‫לערימה העשב הקוצני אינו עף הרחק אל מחוץ לערימה‬
‫אלא נופל סמוך כי עדיין הוא מחובר בחוטי צמר דקין ולא‬
‫כמו שהיה סבור האיש שנתקו לגמרי ושוב אוחזו בידו‬
‫ומנתקו מן הצמר ומשליכו הרחק והוא אינו עף הרחק אלא‬
‫בסמוך מפני שעדיין הוא מחובר בחוטי צמר דקין כך כמה‬
‫פעמים עד שמצליח להרחיקו מערימת הצמר‪ ,‬כך היא‬
‫האסכרה כמה פעמים קרוב הוא למיתה ולסוף אינו מת עד‬
‫שלבסוף מת וצער גדול הוא‪ .‬כפיטורי בפי ושט כחבל עב‬
‫הדחוק בחור קטן כדפירש"י וכשבא להוציאו מהושט מוציאו‬
‫מעט מעט ובדוחק רב כך כשבא מלאך המות להוציא נשמתו‬
‫של זה החולה באסכרה מוציאה לאט לאט וצער גדול הוא‪.‬‬
‫כמשחל בניתא מחלבא מי שבא להוציא שערה מכוס של‬
‫מים השערה מתחמקת ממנו והוא מנסה פעמים שלשה עד‬
‫שמוציאה אבל הבא להוציא שערה מכוס חלב לפי שהחלב‬
‫סמיך הוא מוציאה בפעם אחת כך מיתת נשיקה מיד יוצאת‬
‫נשמתו ואין לו צער‪ .‬לעת מצוא זו קבורה השתא ס"ד‬
‫יתפלל שכשימות ימצאו קבר לקברו‪ .‬היינו דאמרי אינשי‬
‫ליבעי אינש וכו' כלו' הא דאמר רבי יוחנן לעת מצוא זו‬
‫קבורה לאו למימר שימצאו קבר לקוברו אלא שיגיע לקברו‬
‫בשלום ליבעי אינש רחמי אפי' עד זיבולא בתרייתא‬
‫שלמא כל זמן שהוא בעוה"ז אע"ג שכבר מת יש לו צער‬
‫אוהב ה' שערים וכו' בבתי מדרשות ובתי כנסיות היו באין‬
‫המון העם להתפלל וללמוד ולשמוע דרשות מהחכמים והיו‬
‫לומדין בהם מקרא ומדרש ובכל בית מדרש ובית כנסת היה‬
‫בו פינה קטנה כארבע אמות על ארבע אמות ששם היו‬
‫יושבין החכמים ללמוד הלכה שלא יפריעם רעש המון העם‬
‫פעמים חכם אחד לבדו היה לומד שם ופעמים שנים והיו‬
‫מקצין להם מקום נידח שבבית הכנסת כדאשכחן דרבי אמי‬
‫ורבי אסי היו לומדין ביני עמודי של בית הכנסת‪ ,‬והמקום‬
‫ההוא שהקצו לחכמים ללמוד הלכה היה נקרא שער כי שם‬
‫היו החכמים דנים בין איש לרעהו ומקום הדין נקרא שער‬
‫דכתיב ‪ jixry lka jl ozz mixheye mihtey‬לפיכך קראו‬
‫למקום למודם של החכמים שער‪ ,‬וכן היה נקרא 'ארבע אמות‬
‫של הלכה' כי הוא היה קטן כדי ארבע אמות והיה מוקצה‬
‫ללימוד הלכה של החכמים‪ ,‬והיינו דקאמר אוהב ה' שערים‬
‫המצויינים המיוחדים בהלכה אלו הפנה הקטנה שבכל בית‬
‫מדרש שהוקצתה לחכמים ללמוד שם הלכה יותר מבתי‬
‫כנסיות ומבתי מדרשות עצמן ששם לומדין המון העם‬
‫מקרא ומדרש ואע"ג דבבית המדרש ובבית הכנסת היו יותר‬
‫לומדים מהשער אעפ"כ אוהבם ה' יותר‪ ,‬והיינו דאמר ר"ח‬
‫ב"א משמיה דעולא מיום שחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה‬
‫בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה אותה פינה קטנה‬
‫שבכל בית כנסת ובית מדרש שהוקצתה לחכמים ללמוד שם‬
‫הלכה והיא היתה ארבע אמות על ארבע אמות‪*** .‬לא‬
‫"הוו" מצלו אלא ביני עמודי כצ"ל‪.‬‬
‫גדול מאוד כי מלאכי חבלה רודפין אחריו לכלותו וכשגומרין‬
‫גדול הנהנה מיגיעו והוא ירא שמים יותר מירא שמים‬
‫הקבורה בזיבולא בתרייתא יש לו קצת רוגע מן הדינים להכי‬
‫שאינו נהנה מיגיעו‪ ,‬אבל תלמיד חכם אע"ג דאינו נהנה‬
‫יש לו לבקש בחייו שעד זיבולא בתרייתא יהיה לו שלום ולא‬
‫מיגיעו גדול הוא יותר מכולם‪ .‬דאילו גבי ירא שמים כתיב‬
‫ירדפוהו מלאכי חבלה להכותו והיינו ‪xaw e`vni ik eyiyi‬‬
‫אשרי איש ירא את ה' משמע אשריו בעוה"ז ואשריו‬
‫לא שימצאו להם קבר לקוברם אלא ישישו כאשר ימצאו את‬
‫בעוה"ב אבל 'טוב' שהוא גדול מ'אשרי' לא נאמר בו ואילו‬
‫הקבר ויכנסו בו אבל קודם לכן יש להם צער‪ .‬ומפני זה אסור‬
‫גבי נהנה מיגיעו כתיב יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב‬
‫להמתין עם המת אלא תכף למיתה קבורה כי יש לו צער‬
‫לך ופירושו אשריך בעוה"ז אבל 'טוב' דהוא טוב מוחלט‬
‫גדול בהמתנה בעוה"ז עד שמסיימים הקבורה‪ .‬זיבולא כף‬
‫לית לך בעוה"ז דהוא עולם מלא עמל וצער וליכא חד דטוב‬
‫שמשליכין בה עפר על קברו‪ .‬לעת מצוא זה בית הכסא‬
‫לו בו ממש וטוב לך בעוה"ב שם טוב לך באופן מוחלט‬
‫יתפלל שהיכן שהולך ימצא לו בית הכסא לבדוק עצמו לפני‬
‫ולגבי ירא שמים וטוב לך לא כתיב ביה משמע דאפי'‬
‫תפלה‪ .‬הא דמר זוטרא עדיפא מכלהו שאם לא ימצא בית‬
‫בעוה"ב דאפשר שיהיה לו בו טוב לא יגיע למדה זו של 'טוב'‬
‫הכסא לא יוכל להתפלל לא על אשה ולא על תורה ולא על‬
‫שהוא טוב מוחלט אלא למדה של 'אשרי'‪.‬‬
‫לח‬
‫‪eay‬‬
‫ח ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫הא דכייף ליה ידור במקום רבו שמונעו מעבירות הא דלא‬
‫והיינו דוקא במקום שמתרגמין‪ .‬כתב הטור בסי' קמ"ו ‪el`e wxta 'iqxb‬‬
‫כייף ליה אל ידור במקום רבו שהרב מקפיד עליו שאינו‬
‫‪mrd lk ecnr egztke '`py z"ca 'it` xtql xeq` z"q gztpy oeik oixn`p‬‬
‫כופף עצמו אליו והקפדת הרב מזיקתו‪ .‬ורש"י פירש הא דלא‬
‫‪zekxac w"ta `zi`c `de cer epr `l ecnr ik '`py dwizy `l` dcinr oi`e‬‬
‫כייף ליה טוב להתרחק ממנו ויהי שוגג ואל יהי מזיד‪ ,‬וקשיא‬
‫‪qxeb didy i"yxit dxezd z`ixw zrya yexit qixbe dit` xcdn zyy ax‬‬
‫מכאן לשיטת הרמ"א בשו"ע או"ח סי' תרח סעי' ב דפסק‬
‫‪mixg`d rpeny itl mx lewa `wec epiid xtql xeq`y 'ixn`c `dc ygla‬‬
‫דלא אמרי' מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין אלא בדבר‬
‫‪iziivc dxyr `kilca xtql xeq`c n"d yxit b"dae ixy ygla la` renyln‬‬
‫שאינו מפורש בתורה אבל בדבר המפורש בתורה לא אמרי'‬
‫‪ezxezy y"x `wec yxit s"ixe inc xity iziivc dxyr `ki` i` la` z"ql‬‬
‫הכי וא"כ אמאי אל ידור במקומו ידור במקום רבו שאם‬
‫`‪ xiq` `pixg` ypi` la` ezepne‬ותלמידי הר"ר יונה כתבו ‪miyxtn yi‬‬
‫יעבור על איסור המפורש בתורה יוכיחנו רבו ואפי' לא‬
‫‪dxezd z`ixwa aiiegn did `le xedp ibq didy iptn xzen did y"x `wecc‬‬
‫ישמע מוטב שיוכיחנו ולפי פירושנו ניחא‪.‬‬
‫‪xtql xeq` xedp ibq epi`y in la` t"r mxne`l i`yx dz` i` azkay mixacc‬‬
‫א"ר הונא בר יהודה א"ר מנחם א"ר אמי מאי דכתיב‬
‫ועוזבי וגו' תימה אמאי הביא מאמר זה כאן‪ ,‬והרי"ף גורס‬
‫א"ר חייא בר אמי משמיה דעולא כמו במאמרים הקודמים‬
‫וניחא שהביאו הכא‪ .‬אבל בספר ה"ג סי' כד )הלכות צרכי‬
‫צבור עמ' רסג( גריס כגירסתנו‪ ,‬ובילקו"ש )ישע' רמז שצא‬
‫ד"ה כספך( גריס אמר רבי הונא בר יהודה א"ר מנחם‬
‫אמר רב ואיתימא רבי יוחנן‪*** .‬מאי דכת' ועוזבי ה'‬
‫יכלו דמשמע מי שהיו עובדים את ה' ועזבוהו יכלו אבל מי‬
‫שמתחילתם היו פושעים בו לא יכלו הל"ל והפושעים בה'‬
‫יכלו דמשמע כולהו‪ ,‬ומשני זה המניח ס"ת פתוח ויוצא מי‬
‫שלא באו לבהכ"נ עדיפי מיניה ולא יכלו אבל הוא שבא‬
‫והניח ס"ת ועזבו ויצא יכלה‪ .‬רבי אבהו נפיק בין גברא‬
‫לגברא ומספקא לן ברבי אבהו מ"ט עביד הכי אי משום‬
‫דמפרש ‪ `veie 'gezt' z"q gipnd df‬היינו דוקא כשמניחו‬
‫פתוח אבל בין גברא לגברא שמכסין את ספר התורה מותר‬
‫וא"כ בין פסוקא לפסוקא אע"ג דמתרגמין ואין קוראין בספר‬
‫`‪ ezepne` ezxezy t"r‬אבל מדברי רב ששת דאמר 'אנן בדידן ואינהו‬
‫בדידהו' משמע שזהו דין לכל תלמידי חכמים שתורתם אומנותם ואינו דין‬
‫מיוחד לרב ששת וכן פסק הרמב"ם )שם( ‪cinz dxeza wqer `edy ine‬‬
‫‪ dxeza `xew `xewdy drya z"za weqrl el xzen ezepne` ezxeze‬פסק‬
‫כעובדא דרב ששת וכפירוש הרי"ף‪ ,‬עוד כתבו תלמידי הר"ר יונה ‪d`xpe‬‬
‫‪z"q renyl dvex epi`y envr d`xne eipt xifgn z"q gztpy mcew m`y ixenl‬‬
‫`‪ligzd xaky oeikc mc` lkl 'it`e zexwl xzen `exwl ligzde `exwl `l‬‬
‫‪ligzd `l m` la` z"q xeara wqet epi` `exwl rawy eze` e`xe devna‬‬
‫‪.k"g` llk oiipr meya xtql ezepne` ezxezy in 'it`e mc` meyl oi` mcew‬‬
‫ובשו"ע פסק ויש מתירין לגרוס בלחש וי"א שאם יש שם עשרה דצייתי‬
‫לס"ת מותר לספר )בד"ת( ויש מתירין למי שתורתו אומנותו ויש מתירין‬
‫למי שקודם שנפתח ס"ת מחזיר פניו ומראה עצמו שאינו רוצה לשמוע‬
‫ס"ת אלא לקרות והתחיל לקרות‪ ,‬ולקרות שמו"ת בשעת קריאת התורה‬
‫שרי וכל זה אינו עניין לפרשת זכור ופרשת פרה שהם בעשרה מדאורייתא‬
‫שצריך לכוון ולשמעם מפי הקורא וסיים שם והנכון שבכל הפרשיות ראוי‬
‫למדקדק בדבריו לכון דעתו ולשמעם מפי הקורא ומשמע מדבריו דאפי'‬
‫ת"ח שתורתו אומנותו ראוי שלא ילמד בעת הקריאה‪ ,‬ותימה כיון דהרי"ף‬
‫אסור דמ"מ ספר תורה פתוח או דלמא רבי אבהו מפרש ‪df‬‬
‫והרמב"ם התירו למי שתורתו אומנותו לעסוק במשנתו בעת קריאת התורה‬
‫‪ `veie 'gezt' z"q gipnd‬היינו שקוראין בו אבל בין גברא‬
‫למה ימנע ממנו מרן לעשות כן ונ"ל שלא דבר מרן במי שתורתו אומנותו‬
‫לגברא שאין קוראין בו מותר לצאת וה"ה בין פסוקא‬
‫לפסוקא דמתרגמין ואין קוראין בס"ת מותר לצאת והיינו‬
‫דבעי רב פפא בין פסוקא לפסוקא מהו‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<<כתב‬
‫הרמב"ם פי"ב מהל' תפלה ה"ט ‪`xew `xewdy drya zqpkd on z`vl xeq`e‬‬
‫דודאי שרי ליה לעסוק בתורה בשעת קריאת התורה ודוקא מי שאינו מאבד‬
‫זמנו כלל וכלל וממית עצמו על התורה הקדושה ואינו שח שיחה בטלה‬
‫לעולם אבל מי שרגיל גם בשיחה בטלה איך יעזוב תורתו בשביל שיחה‬
‫בטלה ולא יעזבנה בשביל קריאת התורה שהיא מצוה‪.‬‬
‫משמע אבל קודם שהתחיל לקרות אע"ג שהספר כבר על התיבה ופתוח‬
‫מותר לצאת‪ .‬עוד כתב שם ‪ yi`l yi` oia z`vl xzene‬ולא פירש מה הדין‬
‫לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא‬
‫בין פסוק לפסוק והטור כתב בהדיא ‪la` z`vl xeq` weqtl weqt oia 'it`e‬‬
‫ואחד תרגום מדקאמר 'ישלים' משמע שבכל יום היו קוראין‬
‫‪ inc xity `xabl `xab oia‬ובשו"ע פסק )סי' קמו סעי' א( אסור לצאת‬
‫כמה פסוקים שנים מקרא ואחד תרגום וביום ששי אין צריך‬
‫ולהניח ס"ת כשהוא פתוח אבל בין גברא לגברא שפיר דמי ולא הזכיר מה‬
‫לחזור עליהם אלא משלים מה שעדיין לא קרא‪ ,‬ומכאן ראיה‬
‫הדין בין פסוק לפסוק ונראה דלא פסיקא ליה ביה אם מותר או אסור‪ ,‬וכיון‬
‫למנהג המקובלים שקוראים בכל יום כמה פסוקים שנים‬
‫דהרמב"ם ומרן לא פסקו בזה לאיסור במקום שהוא צורך גדול יכול לצאת‬
‫מקרא ואחד תרגום )כמובא בסדר חק לישראל( מיהו ע"פ‬
‫‪eay‬‬
‫ח ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫לט‬
‫הקבלה ביום ששי כשקורא שמו"ת חוזר אף על הפסוקים‬
‫ימתין עד צאה"כ שמתחיל עשירי שלא יבוא לידי ספק וכעין‬
‫שכבר קרא‪ .‬הא דקאמר עם הצבור אין כוונתו שצריך‬
‫לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום בצבור אלא פירושו ישלים‬
‫זה ביומא פא ע"ב‪ .‬אלא לומר לך כל האוכל ושותה‬
‫בתשיעי מעלה היא שמכין עצמו לצום של עשירי מעלה‬
‫ויגמור את הפרשה שמו"ת עד שבת בבוקר שהצבור קורא‬
‫את הפרשה‪ ,‬ויש מי שאומר שראוי לקרוא שמו"ת בצבור‬
‫כדאמר להו ריב"ל לבניה אשלימו וכו' לא קאי אדלעיל‬
‫וכן נוהגים יהודי מרוקו עד היום הזה והוא מנהג יפה וטוב‪.‬‬
‫דקאמר ‪ xg`i `le micwi `ly calae‬דממה שאמר ריב"ל‬
‫רש"י ד"ה פדה וכו' שהוא אוהבו "ובאין" לידי כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה מחשכי ערבית כצ"ל ומה שכתוב בפירוש"י כלו'‬
‫מאריכין בבית הכנסת הוא תוספת מתלמיד טועה‪*** .‬ד"ה‬
‫שיעור של שני פתחים רוחב לא תימא שיעור המיפתח כלו'‬
‫אורך הדלת שהוא ארבע אמות אלא רוחב הפתח שהוא עובי‬
‫קיר הפתח והוא ד' טפחים ושיעור ב' פתחים שמונה טפחים‪.‬‬
‫***ד"ה לעת וכו' יפה "ונוחה" כצ"ל‪*** .‬ד"ה כחיזרא‬
‫וכו' הסירים הקוצים‪*** .‬ד"ה כפיטורי וכו' ותוקעין‬
‫"אותן" בדוחק כצ"ל‪*** .‬ד"ה בפי וכו' עגול "כמו"‬
‫ושט כצ"ל‪*** .‬ד"ה "עד" זיבולא כצ"ל‪.‬‬
‫עליו הכתוב כאילו "התענה" תשיעי ועשירי כצ"ל‪.‬‬
‫לבניו ליכא למשמע שאסור להקדים ולאחר אלא קאי אדברי‬
‫רבי אמי דאמר לעיל ע"א ‪mr eizeiyxt mc` milyi mlerl‬‬
‫‪ z"eny xeavd‬ועליה קאמר כדאמר להו ריב"ל לבניה‬
‫אשלימו פרשיותייכו עם הצבור‬
‫שמו"ת‪>>>.‬ועשה‬
‫טוב<<<כתב הרא"ש אהא דאמרו ואפילו עטרות ודיבון ‪ea oi`y i"yxt‬‬
‫‪zexhr hwpc d`xpe a"eike oerny oae`x 'it` xninl ivn dedc dywe mebxz‬‬
‫‪`yexit jdl mbxezn `ed 'yexia mbe mebxz oda aezky mixtq yiy itl oeaice‬‬
‫‪a"eike oernye oae`x la` mebxza k"k jxev oi`y t"r` oeaice zexhr hwpc‬‬
‫`"‪yexita `xewdy d`xpe 'eke i"yexitk xingdl ebdp n"n minrt yly zexwl v‬‬
‫‪ ,dlne dln lk ea yxetny oeik mebxz ici ea `vei dxezd‬וכן כתב הסמ"ג‬
‫‪ il ecede mebxzdn xzei liren yexitdy izeax iptl izpc ip`e‬והביאו דבריו‬
‫תוד"ה רב ששת וכו' איירי בנחת והאי "דקאמר" מהדר‬
‫המרדכי והגהות מיימוניות וכתב בסמ"ג )כפי שהובא בב"י( ‪i"xl d`xp oi`c‬‬
‫אפיה רבותא משמע "לן" אע"ג כצ"ל‪.‬‬
‫‪) mxnr axe‬שיוצא ידי חובה בפירושי התורה( ‪ipiqa ozipy iptn dkf mebxzdy‬‬
‫ד"ה שנים וכו' תרגום שמפרש "להם" כי כצ"ל‪.‬‬
‫וכתב הב"י ‪ .i"yexite mebxzd `xwie mlek z` `vi miny `xie‬וכתבו התוס'‬
‫דכל השבוע ממנחה של שבת ואילך חשוב עם הצבור ומצוה מן המובחר‬
‫ח ע"ב גמ' רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו‬
‫לפרשייתא דכולא שתא במעלי יומא דכפורי רב ביבי טעי‬
‫במימרא דרבי אמי דאמר ‪mr eizeiyxt mc` 'milyi' mlerl‬‬
‫‪ xeavd‬הל"ל יקרא ומדקאמר ישלים משמע דליכא קפידא‬
‫שיקראם כל פרשה בשבת שלה אלא עד שהצבור מסיים‬
‫קריאת כל הפרשיות דהיינו בשמיני עצרת מוטל עליו‬
‫להשלים את כל פרשיותיו‪ ,‬להכי רצה להשלימם בערב יום‬
‫הכפורים שהוא סמוך לשמיני עצרת‪ ,‬וכששנה לו חייא בר‬
‫רב מדפתי שאין לעשות כן מפני מצות אכילה של יום סבר‬
‫לאקדומינהו‪ ,‬א"ל ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים‬
‫ולא יאחר צריך לקוראם כל פרשה בשבת שלה ולפי"ז על‬
‫שישלים אותה קודם שיאכל בשבת ואם לא השלים אותה קודם אכילה‬
‫ישלים אחר אכילה קודם מנחה אבל משם ואילך כיון שמתחילין פרשה‬
‫אחרת עבר זמנה של זאת‪ ,‬אבל בהגהות מיימוניות כתבו דבדיעבד יכול‬
‫להשלים עד יום רביעי בשבת כדאמרי' גבי הבדלה‪ .‬ובשו"ע סי' רפה סעי'‬
‫ב פסק אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום וירא שמים יקרא‬
‫תרגום וגם פירוש רש"י ונ"ל דלאו דוקא פירוש"י אלא כל פירוש המפרש‬
‫פשט המקרא‪ .‬ובסעיף ג' פסק מיום ראשון ואילך חשוב עם הצבור והם‬
‫דברי התוס' והרואה בתוס' יראה דלאו יום ראשון קאמרי אלא משבת‬
‫במנחה וכבר הטור כתב יום ראשון ואיני יודע למה ולדינא יכול לקרות‬
‫מאחרי תפלת מנחה של שבת‪.‬‬
‫כרחך הא דאמר רבי אמי ‪mr eizeiyxt mc` 'milyi' mlerl‬‬
‫והזהרו בורידין עורקי הדם שבצואר הבהמה והעוף והם‬
‫‪ xeavd‬ולא אמר יקרא משום דהיו נוהגין לקרוא בכל יום‬
‫בצידי הסימנים‪ .‬ולאו משום שחיטה קאמר דמשום שחיטה‬
‫כמה פסוקים שמו"ת וביום ששי כשבא לקרוא את הפרשה‬
‫שמו"ת אין צריך לחזור על מה שכבר קרא אלא יש לו רק‬
‫להשלים מה שעדיין לא קרא מהפרשה וכמו שכתבנו לעיל‪.‬‬
‫תנא ליה חייא בר רב מדפתי ועניתם את כצ"ל ומילת‬
‫כתיב נמחקת‪ .‬וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין‬
‫לפי פשוטו בא לומר שיתחיל את הצום קצת מבעו"י ולא‬
‫אין צריך לשחוט אלא את הסימנים ולא את הורידים אלא‬
‫משום חומרת איסור דם שהוא בכרת קאמר דפעמים שצולה‬
‫כל הבהמה או כל העוף יחד ואם לא חתך את הורידין אין‬
‫יוצא כל דמו‪ .‬הלכך בבהמה כיון שאין דרכו לצלותה כשהיא‬
‫שלימה אלא מנתחה אברים אברים וצולה אם נתחה אברים‬
‫אברים א"צ לחתך הורידים שממילא כל דמה זב ממנה ואם‬
‫מ‬
‫‪eay‬‬
‫ח ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫בא לצלותה כשהיא שלימה צריך לחתוך הורידים‪ ,‬אבל עוף‬
‫הוא‪ ,‬לכך נ"ל דלאו משום כהונה קאמר אלא כגון בת גיור‬
‫הואיל ודרכו לצלותו כשהוא שלם אפי' אינו מתכוון לצלותו‬
‫וגיורת שמותרת לכהונה והזהירם שלא יקחוה משום דלית‬
‫שלם אלא אברים אברים צריך לחתוך הורידים שמא ימלך‬
‫לה זכות אבות‪" .‬הוציאה" לו מטה צ"ל הציעה כלו' כסתה‬
‫ויבוא לצלותו שלם ואין כל דמו יוצא ממנו‪ .‬וכיון דאינו‬
‫את המטה בסדין שלא יראה בליטה שיש במטה מחמת תינוק‬
‫משום שחיטה א"צ לחתכם בסכין כשרה אלא מחתכם אפי'‬
‫שתחתיה‪ ,‬והם לא היו רגילין להציע את המטה אלא לעת‬
‫בסכין פגומה או מנקבם בקוץ ובלבד שיעשה כן בשעת‬
‫ערב כשהולכין לישן שינת לילה לפיכך חשד רב פפא שהיא‬
‫השחיטה כשהדם חם ונוח לזוב אבל אחר השחיטה מתקרר‬
‫מסתרת דבר מתחת למטה‪ .‬אותה אשה היתה שומרת על‬
‫דמו ונקרש בתוכו ואינו נח לצאת‪ .‬לוחות ושברי לוחות‬
‫תינוק של מטרוניתה חשובה מבנות המלכות ומת התינוק‬
‫"מונחין" בארון כצ"ל וכן הוא בב"ב ובמנחות‪ ,‬דכתיב‬
‫בחנק מחמת שהאכילתו וחששה שמא יתפסוה ויהרגוה‬
‫ואכתוב ‪zegeld lr eid xy` mixacd z` zegeld lr‬‬
‫לפיכך כשבא ר"פ אצלה וראתה שהוא בעל בשר הרבה‬
‫‪ oex`a mznye zxay xy` mipey`xd‬כיון דאמר על הלוחות‬
‫הניחה את התינוק תחת המטה והציעה את המטה לר"פ לישב‬
‫הראשונים אני יודע שהם הלוחות ששבר והל"ל ‪zegeld lr‬‬
‫עליה וימחצנו תחתיו והיא תצעק בקול גדול ויבואו אנשים‬
‫‪ oex`a mznye mipey`xd‬ולמה כתב 'אשר שברת' אלא‬
‫ויראו את התינוק מעוך תחת המטה ויראו את ר"פ שהוא‬
‫לסמכם '`‪ 'oex`a mznye zxay xy‬לומר שאף שנשברו‬
‫בעל בשר ויבינו שהוא מחצו תחתיו אבל היא כחושה היתה‬
‫וכבר אי אפשר לקרוא בהם אין לנהוג בהם מנהג בזיון‬
‫ואפי' היתה יושבת עליו לא היה מת‪ .‬ובזה מתיישבת קושיא‬
‫להשליכם אלא צריך לשימם בארון יחד עם השלמים‪ ,‬אף‬
‫שהקשה הרב אלטר מאזוז זצ"ל אם רצתה להעליל עליו‬
‫תלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונס אע"ג דכבר אינו‬
‫מפני מה עשתה כן היה לה לומר שרב פפא הרגו‪ ,‬אלא דכיון‬
‫יכול ללמד או להורות אין לנהוג בו מנהג בזיון כגון ליתן לו‬
‫שאין על התינוק סימני מעיכה לא יאמינו לה שרב פפא הרגו‬
‫לשרת בסעודה כדרך שנותנין לסתם אדם‪ .‬לוחות ושברי‬
‫ויאמרו שהיא האכילתו ומת בידיה לפיכך עשתה כן וכשיראו‬
‫לוחות מונחין בארון "מכאן לזקן ששכח תלמודו מחמת‬
‫שהתינוק מעוך תחת המטה ואין שם אלא אותה ארמית‬
‫אונסו שאין נוהגין בו מנהג בזיון" כצ"ל‪ ,‬כלו' אע"ג‬
‫דשברי לוחות מונחין יחד עם הלוחות השלמים לא תילף‬
‫מהכא שיש לכבד ת"ח ששכח תלמודו כמו ת"ח שלא שכח‬
‫כחושה ור"פ שהיה בעל בשר יאמרו מסתמא הוא ישב והרגו‬
‫ועוד היתה מכרת בר"פ שלא ישקר וכשישאלוהו אם ישב‬
‫על המטה יאמר כן ישבתי‪.‬‬
‫כגון לעמוד מפניו וכיו"ב מנהגי כבוד אינו כן אלא אין לך‬
‫אסור לו לאדם שיעבור אחורי בהכ"נ פתח בהכ"נ במזרח‬
‫ללמוד מכך אלא שאין נוהגין בו מנהג בזיון אבל לכבדו‬
‫והוא נקרא פני בהכ"נ וצד מערב הוא הצד שאין בו פתח‬
‫כת"ח לא‪ .‬אל תחתכו על גב היד כשיש לפניו חתיכת בשר‬
‫נקרא אחורי בהכ"נ‪ .‬כל שהרואהו מבין שאינו מתכוון להכנס‬
‫קטנה ורוצה לחותכה לשנים אוחז את החתיכה בידו‬
‫לבהכ"נ אסור הלכך אם היה עובר לפני בהכ"נ דהיינו ברוח‬
‫השמאלית באויר והסכין בידו הימנית וחותך ופעמים‬
‫שבה הפתח והמשיך לו לדרכו כ"ש דאסור דמוכח דאינו‬
‫שמחתך ידו וקאמר להו שלא יחזיקו את הבשר בשעת‬
‫נכנס להתפלל אלא שמי שלא היה נכנס להתפלל בבהכ"נ‬
‫חיתוכו אלא יניחוהו ע"ג עץ ויחתכוהו‪ .‬לא תגנו בלא ק"ש‬
‫היה בוש לעבור לפני בהכ"נ ורואים אותו עובר על הפתח‬
‫כי כשאדם ישן באין המזיקין אצל מטתו ונאחזין בה ומזיקין‬
‫ואינו נכנס לפיכך היה משתדל לעבור אחורי בהכ"נ להכי‬
‫אותו כדאמרי' לעיל ו ע"א ‪iziil edl rcpnl irac o`n i`d‬‬
‫קאמר אסור לו לאדם לעבור אחורי בהכ"נ היינו בצד‬
‫‪`lebpxzc irxk ik ifg `xtvae diixet` xcdpe `lidp `nhiw‬‬
‫מערב שאין בו פתח וכ"ש שאסור לעבור בצד הפתח ואינו‬
‫והמזיקין הללו הבאין להאחז במטתו הם מקליפה הנקראת‬
‫נכנס אבל איכא פתחא אחרינא אחורי בהכ"נ מותר לעבור‬
‫ארמית והקורא ק"ש מזיקין בדלין ממנו כדאמרי' לעיל ה‬
‫אחורי בהכ"נ דרוצה הוא להכנס משם אבל אם עבר את‬
‫ע"א להכי אמר להו 'ואל תשבו על מטת ארמית' קראו ק"ש‬
‫הפתח שאחורי בהכ"נ והמשיך לו בדרכו ודאי הוי איסורא‬
‫שאם לא תקראו ק"ש תהיה מטתכם מטת ארמית‪ .‬ואיכא‬
‫דמוכח דאינו נכנס להתפלל‪ ,‬וי"א שאם יש פתח באחורי‬
‫דאמרי דלא תנסבו גיורתא יש מפרשים משום דרבא כהן‬
‫בהכ"נ מותר לו לעבור אחורי בהכ"נ אע"פ שאינו נכנס‬
‫הוא‪ ,‬וקשה א"כ אמאי צריך להזהירם הא איסור דאורייתא‬
‫לבהכ"נ כלל שהרואהו עובר לאחורי בהכ"נ אומר רוצה הוא‬
‫‪eay‬‬
‫ח ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מא‬
‫להכנס מהפתח האחורי וכיון שעבר לאחורי בהכ"נ מותר לו‬
‫שאם ינשקו בפנים אית בה מאיסותא משום רוק אלא מה‬
‫להמשיך בדרכו שהרי אחורי בהכ"נ אין שם איש ואין רואים‬
‫שיועצין בשדה נראה כדבר שטות שהיו יכולין להתייעץ‬
‫אותו וליכא חילול ה' ומה שאמרו אסור לו לאדם שיעבור‬
‫בבית סגור שאין בו איש ולמה יצאו לשדה וקשיא על ר"ע‬
‫אחורי בהכ"נ היינו אסור לו לאדם שיעבור `‪ l‬אחורי‬
‫אמאי שבחם בדבר זה הא לכאו' דבר שטות הוא‪ ,‬לכך קאמר‬
‫בהכ"נ כגון שהיה עובר לפני בהכ"נ ועבר אל אחורי בהכ"נ‬
‫מאי קראה דאין להיוועץ אלא בשדה דכת' וישלח יעקב‬
‫אבל אם הותר לו לעבור לאחורי בהכ"נ כגון שהיה פתח גם‬
‫וכו'‪*** .‬הן צנועין באכילתן הקשה בני מאור עיני הרב‬
‫באחורי בהכ"נ יכול להמשיך משם לדרכו ששם אין איש‬
‫מתן חיים הי"ו דהכא משמע שאכילתן נאה משאר בנ"א‬
‫רואהו וליכא חילול ה'‪ .‬כל זה פירשנו על פי פשט הנראה‬
‫ובמגי' יא ע"א אמרי' `‪ ,ack oilke`y miiqxt el‬ותירץ‬
‫בסוגיא וכן נראה מפירוש"י ד"ה אסור לעבור‪ .‬אבל הר"ר‬
‫דפרסיים צנועים באכילתן כלו' אין אוכלין ברחוב ובפרהסיא‬
‫יונה פירש דאחורי בהכ"נ היינו הצד שבו הפתח וכן פירשו‬
‫אלא בביתם בצינעא מיהו כשאוכלין בביתם אוכלין הרבה‬
‫התוס' בעירובין יח ע"ב ד"ה ולא אחורי‪ ,‬ואי אפשר לפרש‬
‫מאוד כדב דייקא נמי דקאמר התם ‪ack xya oilaxeqne‬‬
‫כן דא"כ מאי קאמר דאי איכא פתחא אחרינא לית לן בה הא‬
‫משמע דמיירי בריבוי אכילתן ודפח"ח‪*** .‬אני צויתי‬
‫כיון שעבר את פתח בהכ"נ וממשיך לדרכו והתרחק מבהכ"נ‬
‫למקודשי בבבל משתעי וה"ק כבר צויתי את האומות לבוא‬
‫מה יועיל דאיכא פתחא אחרינא והלא מוכח דאינו נכנס‬
‫עליה ולהחריבה ואשכחן שלבסוף פרס ומדי באו על בבל‬
‫להתפלל בבהכ"נ‪ ,‬ונראה שזוהי תוספת מתלמידי הר"ר יונה‬
‫והחריבוה ולקחו מידה את המלכות אלמא `‪iziev ip‬‬
‫כדמוכח התם ואינה מהרב עצמו וגם דברי התוס' בעירובין‬
‫‪ iycewnl‬אלו פרס ומדי וקרי להו מקודשי משמע קדושים‬
‫הם תוספת מאוחרת שהרי תלמידי רבנו יונה דנו כיצד יפרשו‬
‫הם בדרכיהם וקשיא לרב יוסף דתני במגי' יא ע"א `‪el‬‬
‫התוס' כאן והעלו מסברא שהתוס' יפרשו אחורי בהכ"נ היינו‬
‫‪ ack xya oilaxeqne aeck oilke`y miiqxt‬אלמא אינן‬
‫רוח שבה הפתח ולא הזכירו שהתוספות בעירו' מפרשים כן‬
‫קדושין כלל‪ ,‬להכי מתרץ רב יוסף אלו פרסיים המקודשין‬
‫בהדיא‪ .‬ואומנם בשו"ע סי' צ סעיף ח פסק כרבנו יונה וזה‬
‫ומזומנין לגיהנם לא לשון קדושה הוא אלא לשון הזמנה‪.‬‬
‫לשון השו"ע‬
‫אסור לעבור חוץ לבהכ"נ בצד שהפתח פתוח בו‬
‫בשעה שהצבור מתפללים‬
‫מיהו המעיין בב"י יראה שמרן‬
‫הביא שם שיטת רבנו יונה ולא דקדק בה ואשתמטיה שרש"י‬
‫אינו מפרש כן וסבר מרן שאין חולק על דברי רבנו יונה‬
‫ואלו היה רואה שרש"י פליג עליה לא היה פוסק כוותיה‬
‫שהוא היפך הפשט כן נ"ל וצור ישראל יצילנו משגיאות‬
‫תניא רשב"י אומר פע' שאדם קורא ק"ש ב' פעמים‬
‫בלילה אחת קודם שיעלה עה"ש ואחת לאחר שיעלה‬
‫עה"ש ויוצא בהן יד"ח אחת של יום ואחת של‬
‫לילה>>>ועשה טוב<<<והכי הלכתא כדפסק ריב"ל לק'‪ .‬וא"ת הא הלכתא‬
‫כסתמא דמתני' ותנן לק' ט ע"ב ‪oia xikiyn zixgya rny z` oixew izni`n‬‬
‫ויאיר עינינו בתורתו ויהיו כל מעשנו לשם שמים‪ .‬ולא אמרן‬
‫‪ oall zlkz‬והוא אחר עה"ש‪ ,‬כתב הרי"ף דהא דרשב"י בדיעבד הוא ומתני'‬
‫אלא דלא דרי טונא לק' סא ע"א ‪ .icin ixc `lc‬ולא רהיט‬
‫אשמועינן דלכתחי' משיכיר בין תכלת ללבן‪ ,‬אי נמי הא דרשב"י בשעת‬
‫לק' סא ע"א אינו‪ ,‬והתם אמרי' ‪aikx `lc `l` oxn` `le‬‬
‫הדחק כגון שמשכים לצאת לדרך ומתני' מיירי שלא בשעת הדחק‪ ,‬ולפי‬
‫‪ da ol zil `xng aikx la` `xng‬והכא לא הזכיר מזה כלל‬
‫תירוצו השני אתי שפיר הא דקאמר רשב"י 'פעמים' שאדם קורא ויוצא‬
‫ונראה דהכא היתה הגרסא ולא אמרן אלא דלא דרי טונא‬
‫בו יד"ח אחת של יום ואחת של לילה דאף הוא לא קאמר אלא פעמים‬
‫ולא "רכיב" ונשתבשא הגרסא ולא רהיט‪ .‬ומ"מ הא דקא'‬
‫כגון מי שיוצא לדרך אבל רוב בנ"א אין יוצאין בזה יד"ח ק"ש של יום אלא‬
‫ולא אמרן אלא דלא דרי טונא ולא רהיט אינו מגוף הגמ'‬
‫משיכיר בין תכלת ללבן‪ .‬אבל הרמב"ם פ"א מהל' ק"ש הי"ב פסק כשני‬
‫אלא תוספת מאוחרת וברי"ף וברמב"ם לא גרסי' ליה‪,‬‬
‫תירוצי הרי"ף גם יחד דאם קרא ק"ש של שחרית אחר עה"ש יצא יד"ח‬
‫ובשו"ע הזכיר נושא משאוי ולא הזכיר לא רהיט ולא רכיב‬
‫בדיעבד ובשעת הדחק כגון שהיה משכים לצאת לדרך קורא לכתחי' משעלה‬
‫חמרא עיי"ש‪.‬‬
‫עה"ש וכן נראה מדברי הרא"ש פ"א סי' ט וכן פסק בשו"ע סי' נח סעיף‬
‫ג‪-‬ד‪ .‬כתוב בב"י סי' נח ‪(`"r l 'wl) xgyd zltz wxt seqa `ipz `d z"`e‬‬
‫א"ר אדא בא אהבה מאי קרא בשלמא מה שחותכין בשר‬
‫‪`nl` `xew y"w onf ribiyke 'eke rweze xtey el oi`ian jxcl z`vl mikyd‬‬
‫ע"ג שולחן אית ביה טעמא שאם יחתכו ע"ג היד יבואו לידי‬
‫`‪'zwcnc dngd upzy cr `xew epi` y"dr dlriy xg`l jxcl `veia 'it‬‬
‫סכנה ומקלקלין את הסעודה וכן מה שנושקין ע"ג היד נמי‬
‫‪`dc `"ayxd uxiz ,`ed y"dr dlriy xg`l i`ce rprpne alel rweze xtey‬‬
‫מב‬
‫‪eay‬‬
‫ח ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫‪jxcl `veia `wec y"dr dlryn `xew jxcl z`vl mikyn did m`y 'ixn`c‬‬
‫רש"י ד"ה מעשה דרב פפא וכו' מוטל "תחתיה" והיתה‬
‫‪'it`e dpey`x dyxt 'it` oiekl `le cenrl lkei `ly mihqle dig icecb mewna‬‬
‫רוצה כצ"ל‪*** .‬ד"ה אני וכו' מלכי פרס ומדי מ"ש‬
‫בהגהות הב"ח אין נ"ל‪.‬‬
‫‪wxt seqc `idde y"dr dlryn zexwl dil opixy ikd meyne jaal lr cr‬‬
‫‪x"de .mihqle zeig icecb my oi`y mewna inp i` `xiiya `veia xgyd zltz‬‬
‫‪`le dxdna zkled `xiiydyk jxcl mikyna zexwl opixyc `dc azk dpei‬‬
‫‪wxt seqc `ziixak dngd upzy cr zexwln oiznn ikd e`l `d llk el epizni‬‬
‫‪ .xgyd zltz‬והתוס' כתבו דהא דקאמר רשב"י ואחת לאחר עה"ש לאו דוקא‬
‫תוד"ה ואפילו וכו' פירש"י אפי' עטרות ודיבון שאין בו‬
‫תרגום "צריך" וכו' שאין בו תרגום "הידוע" אלא כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה ישלים וכו' דכל השבוע "משעה" דמתחילין כצ"ל‪.‬‬
‫הוא דהא צריך להמתין עד שיכיר בין תכלת ללבן )דסבירא להו לתוס'‬
‫דרשב"י אפי' לכתחי' קאמר( ואין הלכה כדבריהם אלא רשב"י קאמר מיד‬
‫שיעלה עה"ש וכדכתיבנא‪ .‬ובשו"ע סי' נח סעיף ג‪-‬ד פסק ומי שהוא אנוס‬
‫כגון שהיה משכים לצאת לדרך במקום גדודי חיה ולסטים שלא יוכל‬
‫ד"ה לא וכו' רבותא שפעמים אדם קורא כצ"ל ומילת יש‬
‫נמחקת‪*** .‬בא"ד לעולם ליליא הוא "לשאר" מצות וכו'‬
‫"דהואיל" ואיכא אינשי דקיימי כצ"ל‪.‬‬
‫לעמוד ולא לכון אפי' פרשה ראשונה ואפי' עד על לבבך או שבני השיירא‬
‫ט ע"א גמ' לעולם יממא הוא "והא דקרי" ליה ליליא‬
‫הולכים מהרה ולא ימתינו לו כלל יכול לקרותה עם ברכותיה משעלה‬
‫השכיבנו>>>ועשה טוב<<<כתוב בטור‬
‫עה"ש דכיון שעלה עה"ש שפיר קרינן ביה ובקומך וגם שפיר מיקרי יוצר‬
‫אור אבל אם אינו במקום גדודי חיה ולסטים וגם אין בני השיירא נחפזים‬
‫כ"כ אפי' יוצא לדרך אחר שעלה עה"ש אינו קורא עד שיגיע זמנה‪ ,‬אם‬
‫כצ"ל‪ .‬ובלבד שלא יאמר‬
‫או"ח סי' רלה ‪mizye diptl mizy xnel jixv i`cec yxit z`ib oa wgvi x"d‬‬
‫‪daeh dvra eppwze ligzi `l` `idy enk dkxad gqep xn`i `l `l` dixg`l‬‬
‫‪.xwir lk epaikyd zkxa xn`i `ly azk l"f y"`xd ia` ipec`e ,jiptln‬‬
‫קראה משעלה עה"ש אע"פ שלא היה אנוס יצא בדיע'‪ .‬מיהו מדקאמר‬
‫ובשו"ע סעיף ד סתם דבריו וז"ל ואנוס שקורא )כצ"ל( אז לא יאמר‬
‫ריב"ל לק' ט ע"א ‪ wgcd zrya eilr jenql y"x `ed i`ck‬נראה דרשב"י‬
‫השכיבנו דכיון שעלה עה"ש אינו זמן שכיבה ונר' דמספקא ליה למרן אי‬
‫אפי' לכתחילה קאמר כדסברי התוס' ואנן לא סמכינן עליה אלא בשעת‬
‫הלכתא כהרי"ץ גיאת דהוא מקדמאי דקדמאי או כהרא"ש שהוא משלשה‬
‫הדחק‪*** .‬ולק' אמר רשב"י פע' שאדם קורא ק"ש ב' פעמים ביום אחת‬
‫עמודי הוראה שקבע מרן‪ ,‬והלכה למעשה נקטינן כדעת הרא"ש שכן הוא‬
‫קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה ויוצא בהן יד"ח אחת של יום‬
‫פשט דברי רבי זירא‪.‬‬
‫ואחת של לילה ואמר ריב"ל הלכה כרשב"י‪ ,‬וסברי הפוסקים דהנך ברייתות‬
‫דרשב"י לא פליגי אהדדי והלכתא כתרוייהו דמי שדחוק לצאת לדרך יכול‬
‫לקרוא ק"ש אחר עה"ש ויוצא בה יד"ח ק"ש של לילה ומי שאנוס ולא קרא‬
‫ק"ש של לילה יכול לקראה אחר עה"ש דאחר עה"ש עד הנץ החמה איכא‬
‫דגנו ואיכא דקיימי לכך מיקרי זמן שכיבה ומיקרי זמן קימה וכך הוא לשון‬
‫מרן בשו"ע אם נאנס ולא קרא ק"ש ערבית עד שעלה עה"ש כיון שעדיין‬
‫לא הנץ החמה קורא ק"ש ויוצא בה יד"ח ק"ש ערבית ואם היה אנוס‬
‫באותה שעה לצאת לדרך מקום גדודי חיה ולסטים לא יקרא אז ק"ש פעם‬
‫שנית לצאת בה יד"ח ק"ש של יום שמאחר שעשה לאותה שעה לילה א"א‬
‫לחזור ולעשותה יום‪ .‬מיהו מהגמ' משמע דהנך ברייתות פליגי אהדדי דגבי‬
‫ועד השתא לא שמיע להו הא דר"ג פשיטא דשמיע להו‬
‫דאבוהון אומר עד עה"ש הלכך קשיא עלייהו אמאי אתו‬
‫למישאל‪ ,‬אי לא שמיע להו דרבנן פליגי ואמרי עד חצות‬
‫אמאי אתו לישאול הא ליכא מאן דפליג אאבוהון וודאי‬
‫צריכין לעשות כדבריו‪ ,‬ואי שמיע להו דרבנן פליגי עליה‬
‫אמאי באו ושאלו את אביהן אי סבירא להו דיחיד ורבים‬
‫הלכה כרבים הא הלכתא כרבנן ואינן יכולין לקרוא ואי‬
‫סבירא להו דעל הבנים מוטל לעשות כסברת אביהם אע"ג‬
‫דיחיד הוא ליעבדו כוותיה ואמאי שאלו‪.‬‬
‫הברייתא הראשונה קאמר הגמ' דסבר רשב"י דאחר עה"ש ליליא הוא ולגבי‬
‫ור"ג מי קאמר עד חצות דקת' ולא זו בלבד מדקא' ‪ef `le‬‬
‫הברייתא השניה קאמר דסבר רשב"י יממא הוא אלמא הנך ברייתות פליגי‬
‫‪ zevg cr 'nkg exn`y dn lk `l` cala‬משמע שאף ק"ש‬
‫אהדדי ועוד מדקאמר הגמ' `‪`ipzc `d` g"a `g` iaxc `dl ipznc `ki‬‬
‫בכלל וקאמר '‪ y"dr dlriy cr 'ozevn‬כלו' עיקר זמנן מן‬
‫התורה עד שיעלה עה"ש אבל למעשה אין נוהגין כן דעבדינן‬
‫בהו הרחקה‪ ,‬משמע דמודה דעבדינן הרחקה עד חצות אף‬
‫בק"ש‪ .‬אילו הוה אמר רק ‪zevg cr 'nkg exn`y dn lk‬‬
‫‪ y"dr dlriy cr ozevn‬היינו מפרשים דה"ק כל מה שאמרו‬
‫בו עד חצות מצותן מעיקר הדין עד שיעלה עה"ש אבל אין‬
‫‪ 'eke xne` i"ayx‬משמע דמאן דמתני הלכתא כרשב"י אקמייתא לא מתני‬
‫אבתרייתא ומאן דמתני אבתרייתא לא מתני אקמייתא דהנך ברייתי פליגן‬
‫אהדדי וצ"ע‪ ,‬מיהו לעניין הלכתא ודאי כפוסקים עבדינן‪.‬‬
‫אמר "רב"‬
‫אחא ברבי חנינא צ"ל רבי וכן בהמשך כמו לק' ט ע"א‬
‫דמארץ ישראל היה‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫ט ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מג‬
‫נוהגין כן למעשה דעבדינן בהו הרחקה עד חצות חוץ מק"ש‬
‫‪xdnl mrd lr mixvn wfgze 'ebe i"pa mb mz` mb inr jezn‬‬
‫דלא עבדינן בה הרחקה וקורא לכתחי' עד עה"ש‪ ,‬ומדקאמר‬
‫‪ mizn eplek exn` ik ux`d on mglyl‬הא למדת שמהלילה‬
‫‪ zevg cr 'nkg exn`y dn lk `l` cala ef `le‬משמע‬
‫היו פרעה ומצרים דוחקין בהן לצאת אבל ישראל לא היו‬
‫שכולל ק"ש עמהם ואף עלה קאי '‪y"dr dlriy cr 'ozevn‬‬
‫שומעין להן כל הלילה כמו שציוה להן משה דכתיב ‪mz`e‬‬
‫דמשמע מעיקר הדין עד עה"ש אבל למעשה אין נוהגין כן‬
‫‪ xwa cr ezia gztn yi` e`vz `l‬ובעלות השחר נחפזו‬
‫דעבדינן בהו הרחקה להכי קא מקשה ור"ג מי קאמר בק"ש‬
‫לצאת‪ .‬א"כ מה ת"ל בלילה כיון דאמר להו שיאכלוהו עד‬
‫עד חצות דקתני ולא זו בלבד‪ .‬ומתרץ ה"ק להו ר"ג לבניה‬
‫שעת חפזון ולא יותר ש"מ אין אוכלין ממנו ביום ולמאי‬
‫אפי' לרבנן דקאמרי עד חצות מצותה עד שיעלה עה"ש‬
‫איצט' לילה‪ .‬יכול יהא נאכל כקדשים ביום כל קדשים‬
‫כלו' לדידי ודאי אין לכלול את ק"ש עם הקטר חלבים‬
‫נשחטין ביום ומשעת שחיטה וזריקה מותרין באכילה וקרבן‬
‫ואברים ועם הנאכלין ליום אחד דהנך בתראי 'מצותן' עד‬
‫פסח נמי נשחט ביום דכת' )שמות יב ו( ‪ldw lk eze` ehgye‬‬
‫שיעלה עה"ש כלו' מעיקר הדין עד שיעלה עה"ש ולמעשה‬
‫‪ miaxrd oia 'xyi zcr‬והו"א תכף לשחיטה אכילה‪ .‬בשלמא‬
‫אין נוהגין כן דעבדינן בהו הרחקה עד חצות אבל ק"ש אף‬
‫לראב"ע דאית ליה גז"ש איצט' למכתב )ליה נמחק( הזה‬
‫למעשה קרינן עד עה"ש דלא עבדינן בה הרחקה כלל‪ ,‬מיהו‬
‫כצ"ל‪ .‬ויהא נאכל לשני לילות ויום אחד פירש"י לא שיהא‬
‫רבנן דאמרי בק"ש עד חצות מודו לי דלא שנא ק"ש מהקטר‬
‫נאכל ביום שביניהם אלא שלא יפסל בשביל המתנת היום‬
‫חלבים ואברים ומהנאכלין ליום אחד דכולהו 'מצותן' עד‬
‫ויכשיגיע הלילה השני יהא שוב מותר באכילה‪ ,‬ונראה‬
‫שיעלה עה"ש כלו' מעיקר הדין מצותן עד שיעלה עה"ש‬
‫שטעמו מדכתיב בלילה הזה‪ ,‬ועיין בב"ח שהביא פירוש‬
‫ועבדינן בהו הרחקה עד חצות ואליבא דרבנן קאמרית לכו‪.‬‬
‫רשב"ם והוא מסתבר‪ .‬כל בקר בקר ראשון הוא דאי בקר‬
‫והגר"א בשנות אליהו פירש בע"א ואין מחוור לי פירושו‪.‬‬
‫שני הל"ל לא תותירו ממנו עד למחרת בבקר‪ .‬ומועד צאתך‬
‫ואכילת פסח מצותן עד שיעלה עה"ש מדקאמר 'מצותן'‬
‫משמע כן הוא מעיקר הדין אבל אין נוהגין כן לכתחי' דעבוד‬
‫בהו רבנן הרחקה עד חצות והכי קת' בזב' נו ע"ב ‪epi` gqtd‬‬
‫‪ .zevg cr `l` lk`p epi`e dlila `l` lk`p‬ראב"ע אומר‬
‫ממצרים דהיינו עה"ש אתה שורף מדמוקים עה"ש לשריפה‬
‫ולא לסוף אכילה ש"מ סוף אכילה הוי קודם עה"ש ומסתמא‬
‫הוי בחצות כראב"ע דיליף גז"ש דלא אשכחן מ"ד דאין‬
‫אוכלין עד הבקר וזמניה לאו חצות לילה‪ .‬אמר רבי אבא י"א‬
‫נא' כאן בלילה הזה 'הזה' מייתר‪ .‬מה להלן עד חצות אף‬
‫שהוא רב האמורא שהיה נקרא אבא ועיין מ"ש בזה בע"ה‬
‫כאן עד חצות ‪ dfd dlila‬כלו' בחלק הזה של הלילה ולא‬
‫ובישועתו לק' מט ע"א‪ .‬לא נגאלו אלא בערב בחצות לילה‬
‫יותר‪ .‬וא"ת היכי אמר ראב"ע דאכילתו עד חצות הא כתיב‬
‫שבכל לילה היו משעבדין אותן לצרכיהן ובאותו לילה‬
‫בהדיא 'לא תותירו ממנו עד בקר' משמע דאכילתו עד הבקר‬
‫בחצות פסקו מלשעבדם דכת' ‪dlil oxd`le dynl `xwie‬‬
‫וכמו שהקשו בתוס'‪ ,‬וי"ל דה"ק קרא אין אוכלין אותו אלא‬
‫‪ 'ebe i"pa mb mz` mb inr jezn e`v enew xn`ie‬וזה היה‬
‫עד חצות ואם אכלו אחר חצות אינו עובר משום אכילת נותר‬
‫אחרי מכת בכורות שהיתה בחצות לילה‪ .‬וכשיצאו לא יצאו‬
‫אלא משום לאו הבא מכלל עשה ד'ואכלו את הבשר בלילה‬
‫אלא ביום שנא' ממחרת הפסח בקר שאחר קרבן פסח‪,‬‬
‫הזה' דמשמע עד חצות ואם אכלו בבקר עובר משום שניהם‬
‫וא"ת שמא לילה שאחר קרבן פסח אינו כן דכת' ממחרת‬
‫משום לאו הבא מכלל עשה ד'ואכלו את הבשר בלילה הזה'‬
‫הפסח יצאו בנ"י ביד רמה 'לעיני כל מצרים' מצרים היו‬
‫ומשום לאו ד'לא תותירו ממנו עד בקר' להכי כתב ההוא קרא‬
‫רואין ביציאתם אלמא לאו בחשך יצאו אלא בעה"ש שהאיר‬
‫דלא תותירו‪ .‬אמר "לו" ר' עקיבא כצ"ל‪ .‬והלא כבר נאמר‬
‫היום ומצרים רואים‪ .‬ה"ג שנא' ממחרת הפסח יצאו בנ"י‬
‫‪ eze` mzlk`e‬בחפזון כלו' במהרה וקשה דאפי' לראב"ע‬
‫ביד רמה לעיני כל מצרים דעיקר ראיה שיצאו בבקר הוי‬
‫דאמר אוכלין עד חצות הא שש שעות יש לאכילתו מצאה"כ‬
‫מסיפא דכתיב 'לעיני כל מצרים'‪ .‬חפזון דמצרים דכת' ‪`xwie‬‬
‫עד חצות ואמאי קאמר שיאכלוהו בחפזון אלא ע"כ ה"ק‬
‫‪mb mz` mb inr jezn e`v enew xn`ie 'dlil' oxd`le dynl‬‬
‫יאכלוהו עד שעת חפזון כלו' עד שעה שיזדרזו לצאת‬
‫‪ik ux`d on mglyl xdnl mrd lr mixvn wfgze 'ebe i"pa‬‬
‫ממצרים כי יגרשום המצרים משם וידחקו בהם לצאת‬
‫`‪ mizn eplek exn‬אלמא מהלילה נחפזו מצרים לשלחם‪.‬‬
‫בחפזון וכתיב ‪e`v enew xn`ie 'dlil' oxd`le dynl `xwie‬‬
‫חפזון דישראל שנחפזו לאפות את הבצק שלא כתיקונו דכת'‬
‫מד‬
‫‪eay‬‬
‫ט ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫‪`l ik zevn zeber mixvnn e`ived xy` wvad z` et`ie‬‬
‫‪ozp 'de zelnye adf ilke sqk ilk mixvnn el`yie dyn xack‬‬
‫‪ dndnzdl elki `le mixvnn eyxeb ik ung‬וזה היה בבקר‬
‫`‪ 'meli`yie' mixvn ipira mrd og z‬כעת כן ממשו את‬
‫כשיצאו ממצרים דכת' ‪ mixvn lk ipirl‬דמשמע באור יום‬
‫ההזדמנות ולמה‪ ,‬מתרץ אמרו לו ולואי שנצא בעצמנו‬
‫כדפירשנו לעיל‪ .‬והלא לא יצאו אלא ביום שנא' ממחרת‬
‫משל לאדם וכו' מתחילה שהיו משועבדים למצרים לא נתנו‬
‫הפסח יצאו בנ"י ביד רמה "לעיני כל מצרים" כצ"ל‬
‫דעתם על הממון רק אמרו מי יתן ונצא חופשי ואיננו רוצים‬
‫מדכת' 'לעיני כל מצרים' ש"מ לא יצאו בלילה אלא ביום‬
‫ממון אבל אחר שראו שכבר יוצאים חפשי בקשו גם ממון‬
‫כשמצרים רואים‪ ,‬אבל מדכת' ‪ gqtd zxgnn‬ליכא למשמע‬
‫וזהו דרך העולם‪ .‬והיו אומרים לו בנ"א "אנו" מוציאין‬
‫מיניה דדלמא בלילה יצאו וה"ק ממחרת שחיטת הפסח שהיה‬
‫אותך למחר כצ"ל‪ .‬וישאילום לפי פשוטו קאי על מצרים‬
‫ביום יצאו וכיון שהגיע לילה הוי ממחרת הפסח‪ .‬שהתחילה‬
‫שהם השאילו לבנ"י מיהו קשיא דהל"ל וישאילו להם אבל‬
‫להם גאולה מבערב בחצות לילה פסקו מלשעבדם‪*** .‬דבר‬
‫וישאילום משמע השאילו אותם עצמם‪ ,‬לכך דורש מלמד‬
‫נא באזני העם וגו' הל"ל דבר באזני העם מאי נא‪ ,‬אין נא‬
‫שהשאילום בע"כ הכריחום להיות שואלים או להיות‬
‫אלא לשון בקשה ודאי נא שבמקרא לשון עתה ועכשיו הוא‬
‫משאילים כדמפרש ואזיל‪ .‬א"ד בע"כ דמצרים 'וישאילום'‬
‫כמו שמתרגם אונקלוס 'נא' בכל מקום 'כען' וכן הוא במקצת‬
‫קאי על בנ"י אילצו את מצרים להיות משאילים לפי שלא‬
‫השפות ההודו ארופאיות כמו באנגלית 'נאו' עכשיו‪ ,‬אלא‬
‫רצו להשאיל‪ ,‬וא"ד בע"כ דישראל 'וישאילום' קאי על‬
‫שכאן לא היה ראוי לומר נא אלא דבר באזני העם לכך‬
‫מצרים אילצו את בנ"י להיות שואלים לפי שלא רצו לשאול‪.‬‬
‫דורשו לשון בקשה וה"ק אין נא שבפסוק זה אלא לשון‬
‫דכתיב ‪ oececi oececi ze`av ikln‬ונות בית תחלק שלל‬
‫בקשה‪ .‬אמר "לו" הקב"ה למשה כצ"ל‪ .‬בבקשה ממך לך‬
‫אע"ג דמלכים וצבאם פשטו על עיר וכי תעלה על דעתך‬
‫"אמור" להם כצ"ל‪ ,‬לישר' בבקשה מכם שאלו ממצרים‬
‫שנוות בית כלו' בעלת הבית תחלק ותמסור שלל ביתה‬
‫ולפי"ז ‪ `p‬קאי על משה שידבר ועל העם שישאלו 'בבקשה'‬
‫לחיילים מרצונה והלא דרכה להחביא כלי ביתה מפני‬
‫ממך וכו' 'בבקשה' מכם‪ ,‬אבל בספרים מדוייקין לא גרסי'‬
‫האוייבים אע"ג שמסכנת עצמה בכך אלמא אפי' בעת מלחמה‬
‫תרי בבקשה אלא חד א"ל הקב"ה למשה לך אמור להם‬
‫אין אדם נותן רכושו לאחר מרצונו כ"ש שלא בשעת מלחמה‬
‫לישר' בבקשה מכם שאלו ממצרים ולא קאי ‪ `p‬אלא על‬
‫ועל כרחך ישראל שאלו ממצרים בע"כ דמצרים‪ .‬וי"מ דיליף‬
‫ישר' שישאלו‪.‬‬
‫מדכתיב שלל משמע בע"כ וכל אותו הפרק מיירי ביציאת‬
‫רש"י ד"ה או דילמא וכו' ק"ש "בזמנה" כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫יכול וכו' עד הבקר "כדין תודה" צ"ל מדין תורה‪.‬‬
‫***ד"ה שם תזבח וכו' נעשה נותר "והגיע" זמן שריפה‬
‫כצ"ל‪*** .‬ד"ה הכל וכו' מודה "שבלילה" משעת כצ"ל‪.‬‬
‫מצרים ואינו מחוור לי‪ .‬וינצלו את מצרים 'וינצלו' לשון‬
‫הצלה הוא וכל לשון הצלה פירושו הוצאה מתחת ידי אחר‬
‫כלו' הצילו והוציאו את רכוש מצרים מהמצרים לקחתו‬
‫לעצמם כמו )ברא' לא ט( ‪ozie mkia` dpwn z` midl` lvie‬‬
‫‪ il‬הוציאו מאביכם ונתנו לי וכן )שמואל א ל יח( ‪cec lvie‬‬
‫ט ע"ב גמ' אמרו לו ולואי שנצא בעצמנו קשיא ליה‬
‫`‪ wlnr egwl xy` lk z‬הוציאו מעמלק לקחתו לעצמו וכן‬
‫‪z`n yi` el`yie mrd ipf`a `p xac‬‬
‫)דה"י ב כ כה( ‪e`vnie mlly z` feal enre htyedi `eaie‬‬
‫‪ adf ilke sqk ilk dzerx z`n dy`e edrx‬וכתיב בתריה ‪'d ozie‬‬
‫‪ mdl elvpie zecng ilke mixbte yekxe aexl mda‬הוציאוהו‬
‫`‪ mixvn ipira mrd og z‬ה' נתן חנם של ישראל בעיני‬
‫מהם ולקחום לעצמם‪ ,‬הלכך היה צריך לומר וינצלו‬
‫דבפרק יא פסוק ב כתיב‬
‫מצרים כדי שיסכימו להשאילם אבל לא כתוב 'וישאילום'‬
‫'ממצרים' כלו' הוציאו את כלי הכסף והזהב ממצרים לקחתו‬
‫)כמו שכתוב בפרק יב פסוק לה ‪ipira mrd og z` ozp 'de‬‬
‫לעצמם מהו וינצלו 'את מצרים' הלא לא את מצרים עצמם‬
‫‪ ('meli`yie' mixvn‬משמע שלמרות שה' ציוה אותם לשאול‬
‫הוציאו אלא את רכושם‪ .‬לכך דורש שבא הפסוק ללמד‬
‫וגם נתן את חנם בעיני מצרים שיסכימו להשאילם הם לא‬
‫שחוץ ממה שעשו פעולה ברכוש מצרים להוציאו מידם‬
‫באו ושאלו ממצרים ולא ממשו את ההזדמנות אבל אחר מכת‬
‫לקחתו לעצמם עוד עשו פעולה במצרים עצמם מלמד‬
‫בכורות שכבר ראו ישראל שמצרים מאיצים בהם לצאת‬
‫שעשאוה כמצודה שאין בה דגן מצרים היתה כמצודה‬
‫והבינו בנ"י שהם נגאלים כתיב )פי"ב פסוק לה( ‪eyr i"pae‬‬
‫לעולם שמידי כמה שנים היה רעב בעולם והיו יורדין מכל‬
‫‪eay‬‬
‫ט ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מה‬
‫ארצות העולם למצרים לישב בה עד יעבור הרעב כי בה היה‬
‫לך אמור להם אהיה שהוא שמי שלחני אליכם‪*** .‬ענני‬
‫דגן לרוב שנשאר ממה שצבר יוסף וכיון שהיו באין לישב‬
‫ה' ענני פירשתי לעיל ו ע"ב‪ .‬למה אמר אליהו ענני ב'‬
‫בה היו מצרים סוגרים עליהם ולא נתנום לצאת ועושין אותן‬
‫פעמים הוא תוספת המעתיקים ובספרים מדוייקים אינו ועוד‬
‫עבדים להם כמו שעשו עם ישראל היינו דכת' )שמות א י(‬
‫שבספרים מדוייקים לאו רבי אבהו קאמר ליה אלא רבי אמי‬
‫‪epa mglpe ep`pey lr `ed mb sqepe dngln dp`xwz ik dide‬‬
‫וה"ג ענני ה' ענני א"ר אמי אמר אליהו וכו'‪.‬‬
‫‪ ux`d on dlre‬הא למדת שהרבה שונאים היו להם למצרים‬
‫הם בני האומות ששיעבדום )ונ"ל דערב רב שעלה עם‬
‫במש' משיכיר בין תכלת ללבן תימה מה שייך הכא משיכיר‬
‫ישראל היינו תערובת של אומות העולם שהיו עבדים‬
‫בין תכלת ללבן הא ק"ש 'ובקומך' כתיב בה משעה שבנ"א‬
‫במצרים כמו ישראל( הרי שמצרים היתה מצודה ומלכודת‬
‫קמים ואינו תלוי באור היום ומן הסוגיות דלעיל משמע‬
‫ללכוד בה את בני העולם להיות עבדים והפתיון שבה היה‬
‫דבנ"א קמים או בעה"ש או בהנץ החמה‪ ,‬ועוד תימה דבגמ'‬
‫הדגן הרב שבה ועתה כשבאו ישראל לצאת לקחו מהמצרים‬
‫איתא `"‪ mixg`k dkld `ped x‬דאמרי משיראה את חבירו‬
‫כל מיני דגן שהיה להם באוצרותיהם ונעשית מצרים כמצודה‬
‫רחוק ד' אמות ויכירנו וקאמר עליה אביי ‪mixg`k oiltzl‬‬
‫שאין בה דגן ושום עוף אינו נלכד בה כך שום אדם לא יבוא‬
‫‪ oiwizek y"wl‬ותימה מאי קאמר אביי הא האי ברייתא‬
‫מעתה למצרים להלכד בה לעבד שלמה יבוא אליה ואין בה‬
‫דאחרים משמע דלעניין ק"ש מיתניא ומשו"ה מייתי לה הגמ'‬
‫דגן‪ .‬לפי רבי יוחנן דדריש עשאוה כמצודה שאין בה דגן‬
‫הכא והיכי מטי לה לעניין תפלין‪ .‬אלא משום דבק"ש כתיב‬
‫נ"ל דדריש וינצלו לשון 'צלול' יין צלול שאין בו שמרים אף‬
‫‪ jci lr 'ze`l' mzxywe‬מדקא' 'לאות' ש"מ צריך שיהיה ניכר‬
‫מצרים נעשית מצודה שאין בה‪ .‬עשאוה כמצולה שאין בה‬
‫לבנ"א הלכך לילה לאו זמן תפלין הם עד שיהיה מעט אור‬
‫דגים כל ים שיש בו דגים באין אליו ציידי דגים לפרוס בו‬
‫ויהיו התפלין שעל ידו ניכרין לעומד מולו מיהו כל זה לעניין‬
‫רשתות וכן כל ישוב ספר פושטים עליו שודדים מאומות‬
‫הנחת וקשירת התפלין דכת' '‪ jci lr 'ze`l mzxywe‬משמע‬
‫הסמוכות אליו ליקח מהבתים רכוש ומזון שיש בהם כדאמרי'‬
‫דדוקא בשעת קשירה קפדינן שיהיו לאות אבל אם הניחן‬
‫לעיל ג ע"ב `‪dqpxt oikixv 'xyi jnr jlnd eppec` el exn‬‬
‫ביום יכול להשאירם עליו כל הלילה )ובזה מתיישבים דעת‬
‫‪ cecba mkici ehyte ekl mdl xn` 'eke‬אף כן מצרים היו באין‬
‫הרמב"ם דפסק דלילה לאו זמן תפלין הם והמניחם בלילה‬
‫שודדין מאומות העולם אל ערי הספר שלה ליקח מן הבתים‬
‫עובר בלאו ופסק דאם היו מונחות עליו מהיום יכול‬
‫רכוש ומזון ועתה לקחו ממנה ישראל הכל ורוקנוה עד‬
‫להשאירן עליו כל הלילה וכן מתיישבת בזה סוגיית הגמ'‬
‫שנעשית כמצולה שאין בה דגים ואין ציידים באין אליה כלו'‬
‫דמנחות לו ע"א ואין כאן להאריך ועיין בב"י תחי' סי' ל(‬
‫פסקו שודדים לבוא על בתי מצרים‪ .‬והוי ריקון יותר גדול‬
‫וזמן זה דחשיבי תפלין אות ונכרין לעומד מולו בפלוגתא הוא‬
‫ממצודה שאין בה דגן‪ ,‬מצודה שאין בה דגן אין באין‬
‫איכא דאמרי משיכיר בין תכלת ללבן וא"ד בין תכלת לכרתי‬
‫מאומות העולם לישב בה כי אין בה הרבה דגן אלא כדי‬
‫וא"ד משיכיר בין זאב לכלב וא"ד בין חמור לערוד וא"ד‬
‫צורך תושבי המדינה הקבועים אבל באין עליה שודדין‬
‫משיכיר את חבירו בריחוק ד' אמות וכיון דאסור לקרוא ק"ש‬
‫לשדוד מה שבבתים אבל מצולה שאין בה דגים אפי' בבתי‬
‫בלא תפלין כדאמר לק' יד ע"ב ‪oiltz `la y"w `xewd lk‬‬
‫התושבים הקבועים אין כלום ולא באין עליה שודדים‪.‬‬
‫‪ envra xwy zecr cirn eli`k‬אין קורין ק"ש אלא בזמן‬
‫***‪ dyn l` midl` xn`ie‬אהיה אשר אהיה ‪dk xn`ie‬‬
‫הכשר לתפלין והיינו דאיפליגו תנאי חד אמר זמן ק"ש‬
‫‪ mkil` ipgly did` i"pal xn`z‬האי קרא קשיא רישא‬
‫משיכיר בין תכלת ללבן וחד אמר משיכיר בין תכלת לכרתי‬
‫לסיפא דברישא אמר ששמו של הקב"ה 'אהיה אשר אהיה'‬
‫וחד אמר משיכיר בין זאב לכלב וכו' ופסיק רב הונא ‪dkld‬‬
‫ובסיפא קאמר ששמו 'אהיה' כדאמר `‪.mkil` ipgly did‬‬
‫‪ mixg`k‬דאמרי משיראה את חבירו רחוק ד' אמות ויכירנו‬
‫ומתרץ דאין שמו של הקב"ה אלא 'אהיה' ומ"ש 'אהיה אשר‬
‫דמאותו זמן ניכרין התפלין שעל ידו לעומד מולו ומאותו זמן‬
‫אהיה' אינו שמו של הקב"ה אלא זהו מסר לבנ"י אני הייתי‬
‫יכול לקרוא ק"ש ואמר אביי ‪oiwizek y"wl mixg`k oiltzl‬‬
‫עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכויות‬
‫פי' לעניין שאסור לקרא ק"ש בלא תפלין זמן ק"ש הוי‬
‫וכיון שאמר לו רבש"ע דיה לצרה בשעתה א"ל הקב"ה‬
‫כאחרים דמשעה שיכיר את חבירו בריחוק ד' אמות הוי זמן‬
‫מו‬
‫‪eay‬‬
‫ט ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫תפלין ומאותה שעה אם יניח תפלין ויקרא ק"ש לא עבר על‬
‫פסק משיכיר בין תכלת ללבן כמו שדרכו בכל מקום להזכיר את אביו‪.‬‬
‫מ"ש אסור לקרוא ק"ש בלא תפלין אבל אם קרא קודם לכן‬
‫ובשו"ע פסק זמן ק"ש של שחרית משיראה את חברו הרגיל עמו קצת‬
‫עובר על איסור לקרא ק"ש בלא תפלין דאכתי לאו זמן‬
‫בריחוק ד"א ויכירנו וכו' ומצוה מן המובחר לקרותה כותיקין וגבי אנוס‬
‫תפלין הוא מיהו לעניין ק"ש לכתחי' יקראנה סמוך להנץ‬
‫פסק שם סעי' ג יכול לקרותה עם ברכותיה משעלה עה"ש דכיון שעלה‬
‫החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה‪ .‬נמצא דלעניין ק"ש איכא‬
‫עה"ש שפיר קרינן ביה ובקומך ואפי' לא היה אנוס פסק שם סעי' ד אם‬
‫שלשה זמנים‪ ,‬מעה"ש הוי זמן 'ובקומך' ובדיעבד אם קרא‬
‫קראה משעלה עה"ש אע"פ שלא היה אנוס יצא בדיעבד‪.‬‬
‫שכן דרך‬
‫מהזמן הזה יצא‪ ,‬אבל לכתחי' אין לקרוא אלא משיראה את‬
‫"מלכים" לעמוד בג' שעות במשנה שבסדה"מ גרס בני‬
‫חבירו בריחוק ד' אמות ויכירנו שאז הוי זמן אות דתפלין‬
‫מלכים וכן הוא בירוש' ובילקו"ש שופ' רמז סג ובסה"ג סי'‬
‫וצריך לקרוא ק"ש עם תפלין וזה למי שחייב בק"ש ופטור‬
‫א הל' ברכ' פ"א עמ' לד וברי"ף וברא"ש ובב"י סי' נח‪ ,‬אבל‬
‫מתפלה כגון המלוים את המת שאין למטה צורך בהם או כגון‬
‫במכילתא דרבי ישמע' פרשת בא מסכתא דפסחא פרשה יג‬
‫רשב"י וחבריו )עיין בשו"ע או"ח סי' קו(‪ ,‬אבל מי שחייב‬
‫ד"ה ויקם פרעה גריס שכן דרך מלכים וכן הוא בראבי"ה‬
‫גם בתפלה לכתחי' יקראנה סמוך להנץ החמה משום מיסמך‬
‫ח"א ברכ' סי' כה ד"ה ר"ג‪ .‬שכן דרך מלכים לעמוד בג'‬
‫גאולה לתפלה‪ .‬ולפי"ז נ"ל דבשבת שאינו מניח תפלין א"צ‬
‫שעות הלכך חשיב קצת זמן קימה‪ ,‬ונ"ל דסבר רבי יהושע‬
‫להמתין עד שיראה את חבירו בריחוק ד' אמות ויכירנו אלא‬
‫כל ישראל בני מלכים כדאמר בשבת קיא ע"א‪ ,‬ואע"ג‬
‫מעה"ש קורא לכתחי' אם פטור הוא מתפלה כגון רשב"י‬
‫דבשבת קכח ע"א קאמר אביי ‪r"xe 'rnyi iaxe y"xe b"ayx‬‬
‫וחבריו‪>>>. .‬ועשה טוב<<<הרמב"ם סוף פ"א מהל' ק"ש לא הזכיר אלא‬
‫‪ md mikln ipa 'xyi lk l"q edlek‬ולא מני רבי יהושע בהדייהו‬
‫שני זמנים להתחלת ק"ש עה"ש בדיעבד וסמוך להנץ החמה לכתחי' אבל‬
‫היינו משום דרבי יהושע אמר שכן דרך 'מלכים' לעמוד‬
‫לא הזכיר כלל משיראה את חבירו בריחוק ד' אמות ויכירנו משמע דמפרש‬
‫בג' שעות ואיכא למימר דסבר כל ישראל מלכים הם ולא‬
‫הא דאמר אביי ‪ oiwizek y"wl mixg`k oiltzl‬שלא אמרו משיכיר את חבירו‬
‫בני מלכים ולא הוי דומיא דהנך תנאי‪ ,‬ולמאן דגריס במתני'‬
‫בריחוק ד' אמות אלא לעניין תפלין ולא שייך זמן זה כלל לק"ש‪ ,‬ותימה‬
‫שכן דרך 'בני' מלכים לעמוד בג' שעות צ"ל דלא מני‬
‫דמ"מ היה לו לפסוק כסתמא דמתני' משיכיר בין תכלת ללבן דודאי לעניין‬
‫כולהו‪ .‬ונ"ל דעד ג' שעות לאו דוקא הוא אלא קצת יותר‬
‫ק"ש מיירי כדתנן בהדיא ‪zlkz oia xikiyn zixgya rny z` oixew izni`n‬‬
‫דהא דקא' קרא 'ובקומך' היינו סמוך לקימתך קרא ק"ש וכיון‬
‫‪ oall‬ואמאי פסק כרבי יוחנן וכברייתא‪ ,‬ונ"ל משום דמאן אמר לך בעלמא‬
‫דמלכים קיימי בג' שעות אותה שעה ראויה לק"ש‪ .‬הקורא‬
‫הלכה כסתם משנה רבי יוחנן הוא כדאיתא בשבת מו ע"א והכא רבי יוחנן‬
‫מכאן ואילך מתחילת רביעית לא הפסיד ברכותיה שיכול‬
‫גופיה קאמר דלית הלכתא כסתם משנה אלא כברייתא‪ .‬אבל הרא"ש כתב‬
‫לברך אבל שכרו אינו כקורא ק"ש בזמנה אלא כאדם‬
‫‪'ipznc `nzqk oall zlkz oia xikiyn `ed dz`ixw onf 'igzy iia` dcene‬‬
‫הקורא בתורה וא"ת פשיטא שיש לו שכר כקורא בתו' ומאי‬
‫ומשמע מדבריו דהכי הלכתא ותימה אמאי לא אמר דמודה אביי שתחילת‬
‫קמ"ל‪ ,‬נ"ל דלדיוקא אתא דתידוק דהקורא ק"ש בעונתה אית‬
‫זמנה משיראה את חבירו בריחוק ד' אמות ויכירנו כדפסק רב הונא‪ ,‬ופירש‬
‫ליה שכר יותר מהעוסק בתו' וכדדייק רב מני לק' ע"ב‬
‫בב"י דהרא"ש סבר דמשיכיר בין תכלת ללבן ומשיכיר את חבירו בריחוק‬
‫ד' אמות הוי חד שיעורא כדאמר בירוש'‪ ,‬ולי נראה דתלמודא דידן ודאי לא‬
‫גמ' לגבבא דעמרא "תכלתא" כצ"ל‪ .‬בין זאב לכלב כל‬
‫סבר דחד שיעורא הוא דא"כ אמאי קאמר רב הונא הלכה כאחרים דאמרי‬
‫כלבים שלהם היו כלבי זאב‪ .‬משיראה את חברו "רחוק"‬
‫משיכיר את חבירו בריחוק ד' אמות הל"ל עדיפא מיניה הלכה כסתם משנה‬
‫ד' אמות צ"ל ברחוק וי"ג בריחוק‪ .‬לתפלין כאחרים לק"ש‬
‫דקת' משיכיר בין תכלת ללבן דהא חד שיעורא הוא אלא ע"כ לאו חד‬
‫כותיקין פירשתי במש'‪ .‬ותיקין אנשי הדורות הקודמים‬
‫שיעורא הוא‪ .‬מיהו נ"ל שהמעתיקים שבשו דברי הרא"ש ומתחילה היה‬
‫'ותיק' כמו עתיק‪ ,‬וכן )עירו' יג ע"ב( ‪ wize cinlz‬תלמיד‬
‫כתוב ‪zen` 'c wegixa exiag z` d`xiyn `ed dz`ixw onf 'igzc iia` dcene‬‬
‫שכבר הרבה זמן יושב לפני רבו‪ ,‬כלו' אנשי הדורות הקודמין‬
‫‪ `ziixac mixg`k epxikie‬דהא בקיצור פסקי הרא"ש שכתב בעל הטורים בנו‬
‫היו קורין אותה בהנה"ח אבל דורות האחרונים אין מקפידין‬
‫של הרא"ש כתב ‪libx epi`e enr libxy exiag z` d`xiyn zixgy ly y"w onf‬‬
‫ע"ז דזמנה עד ג' שעות ואפי' לכתחי'‪ .‬מאי קראה שראוי‬
‫‪ eze` xikie zen` 'c wegixa‬וכן בטור סי' נח כתב ‪d`xiyn dpnf izni`n‬‬
‫לקרוא ק"ש סמוך להנץ החמה ומאי קראה דדוקא אנשי‬
‫‪ epxikie zen` 'c wegixa zvw enr libxd exiag‬ולא הזכיר שהרא"ש אביו‬
‫הדורות הקודמים היו זהירין בזה דקת' '‪oixneb eid 'oiwize‬‬
‫‪eay‬‬
‫ט ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מז‬
‫`‪ g"dpd mr dze‬משמע אנשי הדורות הקודמים‪ ,‬ומשני דכת'‬
‫ועושין להם שם כבוד גדול ואלפי ריבוא משרתים לכל אחד‬
‫ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים פי' ‪ je`xii‬לשון‬
‫מהם למלכי עכו"ם שעושין להם כבוד בעוה"ז ואין כבודם‬
‫יראה הרוצה שתהא עליו יראת ה' כל היום יקרא ק"ש ‪mr‬‬
‫כלום אל מול כבוד שעושין לת"ח בעוה"ב‪ .‬והרמב"ם פ"ג‬
‫‪ yny‬בהנה"ח ‪ gxi iptle‬אף תפלת מנחה מתפללין עם‬
‫מבל' אבל הי"ד מפרש שאם יזכה לימים שתחזור מלכות‬
‫דמדומי חמה‪ ,‬ומי היה נוהג כן ‪ mixec xec‬דורות שלפננו‬
‫ישראל יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם ותימה מאי‬
‫ש"מ קורין ק"ש בהנה"ח וש"מ דותיקין הם שהיו קוראין‬
‫'יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם' הא אדרבה מסתמא‬
‫כן‪ ,‬וכן הוא בירוש' ברכ' פ"א ה"ב דבתר דקאמר דקורין‬
‫מלכי עכו"ם עושין להם כבוד יותר ממלכי ישראל שהם‬
‫ק"ש סמוך להנה"ח אמר `"‪`nrh zixn` `p`e `xirf x‬‬
‫אומה קטנה ואינם יכולין לכבד מלכיהם ביותר כמו ששאר‬
‫‪ .yny mr je`xii‬ורש"י פירש דמההוא קרא לא מייתי ראיה‬
‫העמים הגדולים מכבדים מלכיהם‪.‬‬
‫אלא דמצוה לקרוא ק"ש עם הנה"ח ולא מייתי מינה ראיה‬
‫דותיקין הם שהיו עושין כן דרש"י מפרש ותיקין היינו‬
‫א"ל רבי אילעא בארץ ישראל ישב לעולא מא"י היה ועמד‬
‫אנשים ענוים ומחבבין מצוות ולותיקין כאלה אין ראיה מן‬
‫לירד לבבל כי עיילת להתם כשתכנס לבהמ"ד בבבל שאיל‬
‫הפסוק הזה‪ .‬גבי ק"ש אמר ‪ yny mr‬שגומרין אותה עם‬
‫בשלמא דרב ברונא אחי שיושב בבבל במעמד כל החבורה‬
‫הנה"ח ממש אבל גבי מנחה אמר ‪ gxi iptle‬ולא עם הירח‬
‫בבהמ"ד בשעה שלומדין‪ ,‬ולא תימא בטול תורה הוא דאדם‬
‫שמסיימין שמו"ע לפני צאה"כ‪ .‬וב"ה שזכינו פה בישיבת‬
‫גדול הוא ושמח במצות וכשיראו שמבטלין תורה לשאול‬
‫שערי יהודה בקרית אתא מזה כט"ו שנה להתפלל מנחה עם‬
‫בשלומו ילמדו ממנו אחרים להשתדל להיות כמותו‪ .‬זימנא‬
‫דמדומי חמה ומתחילין קרבנות כשמונה דקות לפני השקיעה‬
‫חדא סמך גאולה לתפלה בימי האמוראים לא היו רגילין‬
‫ושמו"ע כארבע דקות לפני השקיעה ומסיימים חזרה כמו‬
‫לסדר תפלתם כמונו מהודו ועד סוף התפלה אלא באין‬
‫י"ב דקות אחר השקיעה ואין אומ' תחנון כלל ואע"ג שאין‬
‫לבהכ"נ וכשמתאספין עשרה עומדין בשמו"ע לתפלה בצבור‬
‫לנהוג כן בכל מקום עניין גדול הוא אצלנו ותיקון גדול‬
‫אבל ברוך שאמר וק"ש וברכותיה כל אחד היה קורא בביתו‬
‫ובמקום אחר אפרש דבר בע"ה ובישועתו‪ .‬העיד ר"י רבי‬
‫או בבהכ"נ קודם שיתאספו עשרה ואינו יכול לכוון שיסיים‬
‫סמכי כצ"ל והוא קיצור מן‬
‫ִ‬
‫יוסי בן אליקים‪ .‬והא אנא‬
‫גאולה בדיוק כשיתאספו עשרה שאינו יודע אימתי יתאספו‬
‫סמכי טועה כי הוא‬
‫סמכית ופירושו סמכתי אבל המנקדו ֵ‬
‫פעמים במהרה ופעמים לאיטם ורב ברונא השתדל באותו יום‬
‫קיצור של סמכינן והוא לשון רבים ופירושו סמכנו‪ ,‬וכן‬
‫וקרא ק"ש וברכותיה לאט לאט והיה מתבונן אימתי‬
‫אמרי קיצור‬
‫אמרי קיצור מן אמרית ופירושו אמרתי אבל ֵ‬
‫ִ‬
‫מתאספין שם עשרה לסיים גאולה עד שעלתה בידו וסמך‬
‫מן אמרין ופירושו אמרו‪ .‬התם נמי מבעי לך למיהב אגרא‬
‫גאולה לתפלה‪" .‬זה" הסומך גאולה )של ערבית נמחק(‬
‫האי 'נמי' לשון אפי' הוא וה"פ התם לא רק שאינו חשוב‬
‫לתפלה של ערבית כצ"ל‪ .‬אפי' תימה אכולהו "כיון"‬
‫היזק אלא אפי' היית ראוי לשלם על דבר זה ממון רב כי‬
‫דקבעוה כצ"ל‪ .‬מ"ט תקנוהו רבנן לאחר י"ח ברכות‬
‫טובה הוא שעשו עמך‪ ,‬והרבה 'אי נמי' בש"ס פירושם אפי'‬
‫"לימרוה" מעיקרא וכו' לפי' תקינו רבנן "למימריה"‬
‫כמו )לק' יב ע"א( ‪`vi exaca didp lkdy xn` m` inp i`c‬‬
‫לאחר כצ"ל‪ .‬אשרי האיש ולמה רגשו גויים חדא פרשתא‬
‫שאפי' אם אמר שהכל וכו'‪*** .‬לרוץ לקראת מלכי ישר'‬
‫היא אחר שתקנו ברכת המינים חילקו את פרק ראשון‬
‫הבאין לבקר בעירו משום כבוד המלך דהוי מצוה דאורי'‬
‫לשנים‪ ,‬מהרש"א‪ .‬וכיון דאשרי האיש ולמה רגשו גויים חדא‬
‫כמפורש ברמב"ם פ"ב מהל' מלכ' ה"א ועוד שהמלך נכנס‬
‫פרשתא היא יש לך להזהר כשתקרא תהלים לא להפסיק‬
‫לעיר וספר תורה בידו ומצוה לרוץ לקראתו משום כבוד‬
‫ביניהם כמו שנוהגים שלא להפסיק באמצע הפרשיות של‬
‫המלך ומשום כבוד ס"ת‪ ,‬אלא אפי' לקראת מלכי עכו"ם‬
‫תהלים‪ ,‬ולא כמנהג שנוהגים כשמסיים כל התהלים חוזר ג'‬
‫שאין מצוה לכבדם נמי ירוץ שאם יזכה לעוה"ב בג"ע‬
‫פסוקים ראשונים אלא יחזור כל פרק ראשון ושני אם יוכל‪.‬‬
‫יבחין בין כבוד שיהיה שם ‪l‬מלכי ישר' כלו' לחכמי וצדיקי‬
‫ולא אמר הללויה שהרי רשעים יש בעולם ואינם מהללים‬
‫ישראל שהם מלכים לעוה"ב כדאמר בגיט' סב ע"א `‪exn‬‬
‫את ה' והללויה משמע הללו כולם את ה' עד שראה ברוח‬
‫‪'ebe ekelni mikln ia 'zkc l"` mikln exwi` opaxc l"pn dil‬‬
‫הקדש במפלתן של רשעים שעתידין להתפנות מן העולם‬
‫מח‬
‫‪eay‬‬
‫ט ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ולא יהיה בו אלא צדיקים המהללים את ה' ושפיר מיקרי‬
‫בריוני שתי מילים בירי‪-‬יוני בני אונאה גזלנים‪ ixia ,‬פירושו‬
‫הללויה הללו כולם את ה' ד'הללויה' לשון עתיד נמי משמע‪.‬‬
‫בני כמו 'דין גרמא דעשיראה ביר' דלעיל ה ע"ב ‪ ipei‬לשון‬
‫רש"י ד"ה כמצולה וכו' בתוך התהום אין מצויין דגים‬
‫שאלתי את הדייגים ואמרו לי שבתהום מצויין הרבה דגים‪.‬‬
‫***ד"ה תכלת ירוק הוא וכן מוכח מדתניא בסוטא יז ע"א‬
‫‪ riwxl dnec mie mil dnec zlkzdy iptn‬ולא קא' תכלת דומה‬
‫לרקיע דרקיע הוי כחול חלש ותכלת ירוק ואינן דומין‪ ,‬נמצא‬
‫שהים הוי בין ירוק לכחול ודומה לתכלת הירוק ודומה לרקיע‬
‫הכחול‪ .‬ומכאן סתירה לתכלת שעושין היום שהוא כחול ממש‬
‫אפי' יותר מהרקיע ומשו"ה לא נשתכנעתי להניחו בטליתי עד‬
‫שנבדוק ונברר הדבר היטב‪ .‬ואל תתמה על מה שאמרנו שהים‬
‫הוי בין כחול לירוק כי היום הייתי מתפלל במערת אליהו‬
‫אונאה וגזל כמו )תה' קכג ד( 'הבוז לגאיונים' עי"ש‬
‫במפרשים‪ .‬הוה קא בעי ר"מ רחמי עלייהו כי היכי‬
‫דלימותו תימה מאי 'רחמי עלייהו' הא גזירה קשה ומוות‬
‫בקש עליהם ולא רחמים‪ ,‬נ"ל דה"פ הוה קא בעי ר"מ רחמי‬
‫משמים עלויהו על צער שהם מצערים אותו כי היכי‬
‫דלימותו‪ ,‬וידידנו אהובנו הרב משה שומר זצ"ל פירש הוה‬
‫קא בעי ר"מ רחמי עלייהו היה מבקש עליהם רחמים כי‬
‫היכי דלימותו שסבר שזהו רחמים עליהם שימותו ויחדלו‬
‫ממעשיהם‪ .‬מי כתיב חוטאים חטאים כתיב אילו בעי קרא‬
‫למימר יתמו וימותו החוטאים ה"ל למיכתב בלשון ברורה‬
‫חּטאים דהיינו‬
‫'יתמו חוטאים' ומדכתב 'חטאים' דמשמע ַ ָ ִ‬
‫הנביא זכור לטוב בהר הכרמל ונסתכלתי על הים אני והמון‬
‫רב אשר עמי ושאלתי אותם מהו צבע הים ואמרו מעט ירוק‬
‫חטאים דהיינו עוונות יש לך לדרוש‬
‫חוטאים עצמם ומשמע ֲ ָ ִ‬
‫מעט כחול‪*** .‬ד"ה ותיקין אנשים ענוים ומחבבין "מצות"‬
‫‪ mi`Hg‬דהיינו חוטאים והיאך יתמו לא ע"י‬
‫שניהם ‪¦ ¨ © enzi‬‬
‫כצ"ל‪*** .‬ד"ה מאי קראה דמצוה להתפלל עם הנה"ח‬
‫תימה דלק' ד"ה דכת' ייראוך עם שמש פירש"י דייראוך מיירי‬
‫חטאים שיעשו החוטאים תשובה‬
‫שימותו אלא ע"י שיתמו ֲ ָ ִ‬
‫בק"ש דשחרית ולא בתפלת שחרית והכא מפרש דמיירי‬
‫בתפלת שחרית‪*** .‬ד"ה דכת' ייראוך עם שמש וגו' מתי‬
‫מתיראין ממך "ומוראך" מקבלין וכו' בק"ש עם שמש‬
‫כלו' כשהשמש וכו' כצ"ל והכל דבור אחד‪.‬‬
‫ויחדלו ממעשיהם הרעים‪ .‬ועוד ראיה דלאו בחוטאים ממש‬
‫קאמר שיתמו כלו' ימותו הרשעים שפיל לסיפיה דקרא‬
‫ורשעים עוד אינם וכי כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד‬
‫אינם וכי אם ימותו החוטאים הללו שבדורך לא יהיו עוד‬
‫רשעים הלא יקומו רשעים אחרים תחתם‪ ,‬אלא ע"כ קרא לאו‬
‫בחוטאים קאמר שיתמו אלא בחטאים דהיינו עוונות דאם‬
‫תוד"ה לק"ש כותיקין וכו' והכא פסק אביי שהוא בתרא‬
‫)ואמר נמחק( כותיקין כצ"ל‪ ,‬אביי פליג על מה שפסקנו‬
‫דיכול לקרותה מיד לאחר עה"ש דהא אביי קאמר דלכתחי'‬
‫אינו קוראה אלא סמוך להנה"ח‪ ,‬וכן פליג ארבי יהושע דאמר‬
‫לכתחי' יכול לקרותה עד ג' שעות דלאביי לכתחי' קוראה‬
‫סמוך להנה"ח ואם קראה אח"כ אינו אלא בדיע'‪*** .‬בא"ד‬
‫אנו סומכין וכן "מוכח" בפ' מי וכו' שאין "שעתה"‬
‫עוברת כצ"ל‪*** .‬בא"ד ומוקי לה אביי התם "לשאר"‬
‫עמא "דבירושלים" כצ"ל אלמא לאביי עיקר זמנה בהנה"ח‬
‫והכא פסק אביי כותיקין דקוראין סמוך להנה"ח‪*** .‬בא"ד‬
‫יכולין להקדים "ולומר" כותיקין כצ"ל‪.‬‬
‫י ע"א גמ' פתח בה באשרי וסיים בה באשרי או פתח‬
‫בהללויה וסיים בהללויה וכיו"ב שמסיים כעין שפתח כמו‬
‫שפירשו התוס'‪ ,‬וה"ק דוד סיימתי שיר זה ואינני מרגיש‬
‫עייפות כלל אלא התלהבות והתעוררות כמו בשעת פתיחה‬
‫לפי שהוא שיר נעלה ומיוחד‪ ,‬א"נ סיימתי שיר זה ויש בי‬
‫רצון לחזור לקראותו מתחילתו לפי שהוא נעלה ומיוחד‪.‬‬
‫יתמו חטאים מן העולם ודאי לא יהיו עוד רשעים דאין‬
‫קרויים רשעים אלא העוסקין בעוונות‪*** .‬אלא מאי "רני"‬
‫עקרה לא ילדה רני כצ"ל‪*** .‬א"ל ההוא צדוקי לרבי‬
‫"אבהו" בספרים מדוייקים לרבי יהושע בן חנניא וכן הוא‬
‫בילקו"ש תה' רמז תרכה‪ .‬מעשה שאול הוה ברישא לכתוב‬
‫ברישא ה"ל למיכתב בריחה מאבשלום בפרק נח אחר‬
‫בריחה משאול ודו"ק‪ .‬דא"ר "יוחנן" סמוכין מן התורה‬
‫מנין בספרים מדוייקים אלעזר וכן הוא ביבמ' ד ע"א‬
‫ובילקו"ש דלעיל ובילקו"ש כי תצא רמז תתקלב ד"ה לא‬
‫תלבש‪ .‬שנא' סמוכים לעד וגו' האי קרא במצות התורה‬
‫מישתעי דכת' לפניו ‪ eicewt lk mipn`p‬והדר כתיב ‪mikenq‬‬
‫‪ ,'ebe crl‬ומדקא' סמוכים מן התו' מנין ולא קאמר "רמז"‬
‫לסמוכים מן התו' מנין משמע דסמוכים הוא אחד מהמדות‬
‫שהתו' נדרשת בהן‪ .‬דכל מקום שרצה לומר אסמכתא בעלמא‬
‫אמר לשון רמז‪ ,‬כמו )יבמ' כא ע"א( `‪zeipyl fnx `ax xn‬‬
‫‪ ,'eke oipn 'ezd on‬וכן )מו"ק ה ע"א ( `"‪fnx t"a oerny x‬‬
‫‪ ,'eke oipn 'ezd on zexaw oeivl‬וכן )נדר' לט ע"ב( `‪l"x xn‬‬
‫‪eay‬‬
‫י ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מט‬
‫‪ 'eke oipn 'ezd on mileg xewial fnx‬ועוד‪ ,‬והכא לא קאמר‬
‫ליד הלב נמי הוי טינופת כמו כשהם במקומם‪ ,‬אלא ע"כ‬
‫'רמז' אלא סמוכים מן התו' מנין משמע דדינא קאמר‪.‬‬
‫במקום בינה היינו בראש שאם היו הדדין במקומן היה‬
‫עשוים באמת וישר לא מכל סמוכין יש לך ללמוד אלא‬
‫מסתכל במקום הערוה שכל מקום המכוסה מקום ערוה הוא‬
‫דוקא כשהם ‪ .'xyie zn`a' mieyr‬לרבנן 'באמת וישר' היינו‬
‫אבל כשהם בראשה אינו מקום ערוה כלל‪ .‬ראה במפלתן של‬
‫כשהם סמוכים ממש וליכא שום דבר בינתיים‪ ,‬אבל לא‬
‫רשעים ואמר שירה היינו ‪ 'dpeyl lr' cqg‬שכשבאה נפשו‬
‫איכפת לן אי הוי מוכח או מופנה דאפי' לא הוי מוכח ולא‬
‫להתפלל על מפלת הרשעים לא אמרה לשון דין יתמו‬
‫מופנה דרשי' מינייהו‪ .‬ולרבי יהודה 'באמת וישר' היינו או‬
‫'חוטאים' מן הארץ דמשמע ימותו הרשעים אלא ‪lr' cqg‬‬
‫מוכח או מופנה‪ ,‬אבל לא איכפת לן אי איכא שום דבר‬
‫‪ 'dpeyl‬שאמרה יתמו 'חטאים' מן הארץ ישובו בתשובה‬
‫בינתיים ובלבד שיהיו ב' פסוקים סמוכים ולא יהיה פסוק‬
‫וכדאמרה ליה ברוריה לר"מ לעיל‪ .‬נסתכל ביום המיתה‬
‫שלם מפריד ביניהם עיין בחידושנו ליבמ' ד ע"א ד"ה ורבנן‬
‫ואמר שירה היינו ‪ lk`z `l zelvr mgle‬כשתבא לעולם‬
‫אי הוה‪ .‬כלום יש עבד יחיד שמורד ברבו שיש עמו צבא‬
‫האמת אינה אוכלת לחם עצלות ונהמא דכיסופא אלא‬
‫רב ועושה עמו מלחמה‪ ,‬ואיך הנביא יחז' )פרק לח( מתנבא‬
‫ממעשים טובים שעשתה בעוה"ז ‪dlra dexy`ie dipa enw‬‬
‫שיבוא גוג ועמו למרוד בה' ולהלחם בו והוא דומה לעבד‬
‫‪ 'ebe lig eyr zepa zeax dlldie‬ביום המיתה מספידין אותה‬
‫יחיד הנלחם ברבו שיש עמו צבא רב‪ .‬אלא הוה "הא" נמי‬
‫ומהללים מעשיה‪ .‬והוה ר"ש בן פזי מסדר אגדתא קמיה‬
‫כצ"ל וכן הוא בילקו"ש תה' רמז תרכה ד"ה אמר ליה‪.‬‬
‫דריב"ל היו להם קבצי אגדה כמו מדרש רבה וכיו"ב שהיו‬
‫נשנים בע"פ ומי שהיה בקי היטב בקובץ האגדה היו מזמינים‬
‫מאי דכת' פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה‬
‫אותו לבהמ"ד ומסדר כולו לפני התלמידי חכמים והם‬
‫דמשמע דמיירי באשה והא אשה אסורה בד"ת כדת' בסוטה‬
‫משננים אותו עד שזוכרים כולו בע"פ‪ .‬א"ל רב שימי בר‬
‫כא ע"ב ‪.zeltz dcnln eli`k dxez eza z` cnlnd lk‬‬
‫עוקבא לר"ש ב"פ מאי דכת' ברכי נפשי את ה' וכל קרבי‬
‫מקרא זה לא אמרו על אשה אלא אמרו כנגד דוד אביו‬
‫את שם קדשו הל"ל וכל גופי את שם קדשו דכל הגוף צריך‬
‫ולכך אמר ‪ 'ebe dgzt dit‬בלשון נקבה שמדבר על נפשו של‬
‫להודות לה' ולא קרבים לבדם‪ .‬צר צורה ע"ג הכותל אע"ג‬
‫דוד שבחמישה עולמים אמרה נפש דוד שירה והיינו חמישה‬
‫שהצורה חיצונית ע"ג הכותל וידיו של הצייר יכולות ליגע‬
‫'ברכי נפשי' דאיכא בתהלים‪ .‬דר במעי אמו ואמר שירה‬
‫בה אינו יכול להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעיים‪,‬‬
‫היינו '‪ dpeyl lr 'cqg zxeze‬שבמעי אמו למדו המלאך את‬
‫והקב"ה צר צורה בתוך צורה עובר במעי אמו והוא פנימי‬
‫כל התורה כדאיתא בנדה ל ע"ב והיא 'תורת חסד' שלא עמל‬
‫ואין יד מי שבחוץ יכולה ליגע בו ולעשות בו מעשה ואעפ"כ‬
‫בה ומאליו קבלה‪ .‬יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכ' ומזלות‬
‫מטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעיים והיינו דקא' '‪lke‬‬
‫ואמר שירה היינו ‪ dzia zekild ditev‬צופה בכוכבים ורואה‬
‫‪ eycw my z` 'iaxw‬דבשלמא הגוף עצמו יש ציירים היודעין‬
‫את מהלכי ביתה העתידיים כלו' את העתיד לקרות לביתה‪.‬‬
‫לצייר גוף או לפסל גוף מחמר וכיו"ב אבל להטיל בקרבו‬
‫ינק משדי אמו ונסתכל בדדיה ואמר שירה היינו ‪dit‬‬
‫רוח ונשמה קרבים ובני מעיים אינן יכולין‪ .‬ה"ג והקב"ה צר‬
‫‪ dnkga dgzt‬שנעשו לה דדים במקום בינה ומשם פתח פיו‬
‫צורה בתוך צורה ול"ג והקב"ה "אינו כן" צר צורה בתוך‬
‫לינק ‪ dgzt dit‬לינק ‪ dnkga‬במקום חכמה ובינה ולא‬
‫צורה‪ .‬מאי "ואין" צור כאלהינו כצ"ל‪ ,‬פי' דמשמע חלילה‬
‫במקום הראוי לדדים שהם מקום הטינופת כדמפרש לקמן‪.‬‬
‫יש צור אחר אבל אינו חזק כאלהינו‪ ,‬ומשני אין צייר‬
‫מאי כל גמוליו הל"ל כל חסדיו‪ .‬שעשה לה דדים במקום‬
‫כאלהינו יש ציירים הרבה אבל אינם כאלהינו‪ .‬מאי כי אין‬
‫בינה בראש ולכך לא קאמר כל 'חסדיו' אלא כל 'גמוליו'‬
‫בלתך היינו `‪ 'dk yecw oi‬היינו ‪ .jzla oi` ik‬אל תקרי כי‬
‫לשון יניקת שדים כמו )תה' קלא ב( 'כגמול עלי נפשי' נפשי‬
‫אין בלתך אלא "כי" אין לבלותך כצ"ל‪ .‬מעשה ידיו‬
‫כמיה אליך כיונק הכמיה לשדי אמו‪ .‬י"מ במקום בינה ליד‬
‫מבלין אותו ב"ו בונה בניין הוא מתבלה ומת ומעשה ידיו‬
‫הלב‪ ,‬ותימה הא כל אשה נמי דדיה ליד הלב‪ ,‬ועוד מאי כדי‬
‫קיימין‪ .‬והקב"ה מבלה מעשיו הרים וגבעות שברא ובנ"א‬
‫שלא יסתכל במקום ערוה הא כשיונק מליד הלב נמי מסתכל‬
‫שיצר כולם בלים ומתים והוא קיים לעד ישת' שמו‪ .‬אף‬
‫במקום ערוה‪ ,‬ועוד מאי כדי שלא יינק ממקום הטינופת הא‬
‫נשמה יושבת בחדרי חדרים בראש על קרום של מוח כך‬
‫נ‬
‫‪eay‬‬
‫י ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מצאתי בפירושי סידור התפלה לרוקח בתפלת יושב בסתר‬
‫דנים אותו למיתה ועדיין יבקש רחמ' שמא יבטלו גזר דינם‪,‬‬
‫עליון עמ' צח‪" .‬יבוא מי" שיש "בו" חמשה דברים הללו‬
‫אח"כ מביאין את החרב ועדיין יבקש רחמ' שמא יחזירוה‬
‫"וישבח" למי צ"ל תבוא נשמה שיש בה חמשה דברים‬
‫לנדנה‪ ,‬אח"כ מחדדין אותה באבן ועדיין יבקש רחמ' שמא‬
‫הללו ותשבח למי‪.‬‬
‫ימצאוה שאינה ראויה להתחדד‪ ,‬אח"כ נותנין את החרב ביד‬
‫המוציא להורג ועדיין יבקש רחמ' שמא יכמרו רחמיו עליו‬
‫מאי דכת' מי כהחכם ומי יודע פשר דבר אמאי קאמר '‪'in‬‬
‫ולא יהרגנו‪ ,‬אח"כ הוא מניף את ידו להורידה על צוארו‬
‫‪ xac xyt rcei 'ine' mkgdk‬הל"ל מי כהחכם יודע פשר דבר‬
‫ועדיין יבקש רחמ' שמא עוד יתחרט‪ ,‬אח"כ היא כבר ירדה‬
‫דהיינו חכם היינו יודע פשר דבר יודע לפרש כל דבר‪ ,‬ומשני‬
‫ונוגעת בצוארו ומעתה לכאו' כבר אין לו לבקש רחמ' כי מיד‬
‫מי כהקב"ה שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים ההוא‬
‫תחתוך החרב את צוארו ולמה יבקש רחמ' קמ"ל אפי' כבר‬
‫פשר לאו לשון פירוש הוא אלא לשון פשרה ולהכי קאמר‬
‫הגיע לשלב זה שהחרב כבר חדה וכבר מונחת על צוארו‬
‫'מי' כהחכם 'ומי' יודע פשר דבר דתרי מילי נינהו מי כהחכם‬
‫לשחטו אל ימנע עצמו מן הרחמ' כי רב הוא להושיע‪.‬‬
‫שיש לו עצות טובות ומי כהקב"ה שיודע לעשות פשרה אבל‬
‫הגהות הב"ח לסוף יהב ליה ברתיה נפקו מיניה מנשה ורב‬
‫החכם אפי' אם יעלה בדעתו לעשות ביניהם פשרה ע"י‬
‫שקה שניהם רשעים היו מקטנותם יומא חד ארכבינהו‬
‫שיחלה חזקיהו ויבוא ישעיהו לבקרו אין בכוחו להחלות את‬
‫אכתפיה לאמטויינהו לבי מדרשא והיו מסתכלין בראשו‬
‫חזקיהו ופשרה היאך תיעשה אבל הקב"ה מחלה את חזקיהו‬
‫שהיה בו שקע שלא נסגר מוחו היטב כדרך התינוקות אמר‬
‫ובא ישעיהו לבקרו ונעשית פשרה‪ .‬דהכי אשכחן באליהו‬
‫חד מינייהו חזי רישא דאבא למטויי ביה גלדאני ראוי‬
‫דאזל לגבי אחאב להוכיחו‪ ,‬שאין המלך מכבד את החכמים‬
‫ראשו של אבא להביא בו דגים קטנים מחמת שקע שבראשו‬
‫אלא בצנעא אבל בפרהסיא לא ואם ילך אחאב אצל אליהו‬
‫נראה ראשו כקערת הגשה ובזה ביזה את אביו וחד אמר חזי‬
‫הוי פרהסיא‪ .‬דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב דאזל לגבי‬
‫רישא דאבא לאקרובי עליה לעכו"ם אם ישימו על ראשו‬
‫אלישע עת מלחמה היתה ולא היה להם מים ובקשו את‬
‫בהמה אינה נופלת ממנו מפני שקע שבה ובזה ביזה את אביו‬
‫עזרת אלישע הנביא כך ראוי שיבוא המלך אצל הנביא‬
‫ואת הקב"ה חבטינהו בארעא מנשה חיה ורבשקה מיית‬
‫דכבוד נביא גדול מכבוד חכם וצריך לכבדו אפי' בפרהסיא‪,‬‬
‫‪ ilke‬נוכל‬
‫וכלי כליו רעים הוא זימות יעץ פי' § ‪© ¥‬‬
‫קרי אנפשיה ְ ֵ ַ‬
‫ומה שאליהו בא אצל אחאב ולא בא אחאב אצל אליהו היינו‬
‫ורשע ‪ mirx eilk‬מעשיו רעים אלו מנשה ורב שקה בניו של‬
‫משום שאחאב חפש את אליהו בכל הארץ ולא מצאו כדכת'‬
‫חזקיה שהיו רשעים ומחמת מה באו לו ‪ uri zenif `ed‬מעצת‬
‫)מל' א יח י( ‪gly `l xy` dklnne ieb yi m` jidl` 'd ig‬‬
‫עצמו הם שיעץ לישעיה שיתן לו בתו ואילו לא היה יועץ זה‬
‫`‪ .oi` exn`e jywal my ipec‬א"ל "אמאי" כולי האי‬
‫ולא היה נושא אשה לא היו נולדים הרשעים הללו‪ ,‬ועיין‬
‫ּכּלה נבואתך וצא סיים בזה נבואתך ולא תקריא לי‬
‫כצ"ל‪ֵ ַ .‬‬
‫בירוש' סנהד' פ"י ה"ב‪.‬‬
‫כל נבואתך כי שקר היא ואיני חפץ לשמעה שודאי ה' לא‬
‫אמר לך שכבר נגזירה הגזירה ואי אפשר לשנותה‪ ,‬ובאמת‬
‫ישעיה לא נתכוון לומר שכך אמר לו ה' שכבר נגזירה‬
‫הגזירה וא"א לשנותה אלא מדעתו של ישעיה אמר כן רק‬
‫חזקיה היה סבור שבנבואה אמר לו כן לפי' א"ל נבואתך‬
‫ּכלא לשון כליאה לא תוציאנה מפיך‪ .‬כך מקובלני‬
‫שקר‪ .‬וי"ג ְ ָ‬
‫מבית אבי אבא דוד המלך אפי' חרב חדה וכו' דאמר דוד‬
‫)תה' כב כא( ‪ izcigi alk cin iytp axgn dlivd‬והתם מיירי‬
‫שאויביו כבר פתחו פיהם לטורפו דכת' לעיל מיניה )פס' יד(‬
‫‪ .b`eye sxeh dix` mdit ilr evt‬אפי' חרב חדה מונחת על‬
‫רש"י ד"ה ואמר שירה כנגד כולם אמר שירה לכששרתה‬
‫רוה"ק עליו לא תימא כשדר במעי אמו אמר שירה אלא‬
‫כשגדל ושרתה עליו רוה"ק אמר שירה כנגד אותו זמן שדר‬
‫במעי אמו וכן לא תימה כשיצא לאויר העולם ונסתכל בכוכ'‬
‫אמר שירה אלא כשגדל ושרתה עליו רוה"ק אמר שירה כנגד‬
‫אותו זמן וכן כולם‪ .‬אבל לענ"ד נראה דבשעה שדר במעי‬
‫אמו אמר את השירה דנפשו אמרה את השירה ונפש דוד‬
‫הויא נשמה גבוהה וכן כולם‪*** .‬ד"ה יהורם וכו' כשהלכו‬
‫"להלחם עם" מואב הוא ויהושפט "ומתוך" שלא כצ"ל‪.‬‬
‫צוארו של אדם כך היא דרך המומתים מתחילה תופסין‬
‫תוד"ה כל וכו' מאי כל "פרשה" והא וכו' כמו תהלה‬
‫אותו למחבוש ועדיין יבקש רחמים שמא ישחררוהו‪ ,‬אח"כ‬
‫שפתח בתהלה "לדוד" וסיים "בתהלת" ה' כצ"ל‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫י ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫נא‬
‫י ע"ב גמ' אפי' בעל "החלומות" אומר לו צ"ל בעל‬
‫אחד מהם חולה לא היה מבקש רחמים אלא היה פותח ספר‬
‫החלום וכן הוא בסנה' ל ע"א ‪jke jk l"`e melgd lra `ae‬‬
‫רפואות וקורא שם מה היא התרופה למחלה זו ומתרפא בה‬
‫‪ od‬וכן הוא בילקו"ש מל' ב רמז רמב ד"ה בימים ההם‪ ,‬כי‬
‫לפיכך גנזו שיבקשו רחמים‪ .‬כתת נחש הנחושת כשדבר‬
‫'בעל החלומות' הוא האדם החולם כדכת' )ברא' לז יט( ‪dpd‬‬
‫העם נגד ה' ונגד משה רבנו שילח בהם ה' נחשים שרפים‬
‫‪ `a dfld zenelgd lra‬אבל 'בעל החלום' הוא מלאך‬
‫והיו ממיתים בישר' לסוף כשבקש עליהם משה רחמים אמר‬
‫הממונה על נבואות החלום‪ .‬ודברים הרבה כל 'אמירה' לשון‬
‫לו ה' שיעשה נחש נחשת וישים אותו במקום גבוה וכל מי‬
‫דברים רכים הם אבל 'דברים' לשון דברים קשים הם‬
‫שירים עיניו ויסתכל בו מיד יתרפא ולא הנחש ממית ולא‬
‫שמבשר לו בחלום למחר אתה מת וכיו"ב כי את האלהים‬
‫הנחש מחיה כדתנן בר"ה כט ע"א אלא ה' ממית ומחיה‬
‫ירא אין לך לירא מבעל החלום ולומר שוב אין מה לעשות‬
‫ובדורו של חזקיהו עשאוהו עבודה זרה להתפלל אליו לפיכך‬
‫אלא את האלהים ירא הוא נורא וגדול מבעל החלום ובידו‬
‫כתתו חזקיהו‪ .‬על מטה של חבלים חבל מכאן וחבל מכאן‬
‫לשנות בשורת בעל החלום לפי' יש לך לבקש ממנו רחמים‬
‫והעצמות באמצע והיו עצמות אביו נחבלות בקרקע כי היכי‬
‫על דבר זה‪ .‬מאי קיר ההוא פסוקא דויסב חזקיהו פניו אל‬
‫דליהוי ליה כפרה לאביו‪ ,‬ורש"י פירש שלא היו העצמות‬
‫הקיר אתא לאשמוע' שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר‬
‫נחבלות בקרקע רק לא היה זה דרך כבוד למלך דדרכו‬
‫מיהו כוונת חזקיהו לא היתה להתפלל כנגד הקיר אלא כנגד‬
‫במטות זהב וכסף‪ .‬סתם מי גיחון היו מי הגיחון בוקעין‬
‫בהמ"ק והל"ל ויסב חזקיהו פניו אל בהמ"ק ויתפלל לפני‬
‫ויוצאין מן המעיין ויורדין אל מחוץ לעיר ושוב חוזרין אל‬
‫הקיר דמשמע דהתפלל כנגד בהמ"ק ומשמע נמי שלא היה‬
‫תוך העיר מערבה וכשסנחריב ועמו צרו על העיר הטה‬
‫דבר חוצץ בינו ובין הקיר ואמאי קאמר ‪l`' eipt ediwfg aqie‬‬
‫חזקיהו את מי הגיחון שילכו ישר אל מערב העיר ולא יצאו‬
‫‪ 'lltzie xiwd‬דמשמע הסב פניו להתפלל כנגד הקיר‪ ,‬ומשני‬
‫מן העיר שלא יהיה מים לסנחריב ועמו היושבין מחוץ לעיר‬
‫אמר רשב"ל הא דלא קאמר ויתפלל לפני הקיר אלא `‪l‬‬
‫‪ lltzie xiwd‬לסמוך קיר אצל ויתפלל דמשמע 'הקיר ויתפלל'‬
‫הקיר התפלל ולא פיו ללמד שהתפלל מקירות לבו ומנ"ל‬
‫דיש קיר ללב וכוונת הלב מיקריא קיר שנא' מעי מעי‬
‫אוחילה קירות לבי וגו'‪ .‬על עסקי הקיר אל תקרי '`‪xiwd 'l‬‬
‫‪ lltzie‬אלא 'על' הקיר ויתפלל‪ .‬שסמך גאולה לתפלה והיינו‬
‫‪ iziyr jipira aehde‬בעיני האנשים אין זה טוב דלא ידעי‬
‫אמאי צריך למסמך גאולה לתפלה אבל בעיניך טוב הוא‪.‬‬
‫וממורי הרב זצ"ל שמעתי כי רובא דעלמא היו קוראין ק"ש‬
‫של שחרית בביתם מיד בקימתם ואח"כ הולכין לבהכ"נ‬
‫ומתפללין שמו"ע בצבור וכן בערב מתפללין בבהכ"נ שמו"ע‬
‫בצבור ואח"כ הולכים לביתם וקוראין ק"ש ושוכבין לישן‬
‫דהכי משמע פשטא דקרא 'ובשכבך ובקומך' מיד בשעת‬
‫שכיבה ומיד בשעת קימה‪ ,‬והמדקדקין לא היו עושין כן אלא‬
‫כשקמים לא היו קוראין ק"ש עד שמגיעין לבהכ"נ וסומכין‬
‫גאולה לתפלה והיו רוב בנ"א מגנים אותם שאין זה טוב‬
‫שקמים ואינן קוראין ק"ש לפיכ' קאמר ‪iziyr jipira aehde‬‬
‫לסמוך גאולה לתפלה שאיני עושה הטוב בעיני אנשים אלא‬
‫והיינו סתם מי גיחון סתם יציאתם אל מחוץ לעיר והטה‬
‫אותם לילך ישר אל מערב העיר כדכת' )דה"י ב לב ל( ‪`ede‬‬
‫‪dhnl mxyiie oeilrd oegib inin `ven z` mzq ediwfgi‬‬
‫‪ ,cec xirl daxrn‬ולא הודו לו שהוא מקפח את אלו שיושבין‬
‫על דרך נפתולי הגיחון שעתה אין מימי הגיחון זורמין ליד‬
‫שדותיהן ומתייבשין ומשום סנחריב לא היה לו לעשות כן‬
‫שהיה לו לסמוך על הבטחת ה' )מל' ב כ ו( ‪xey` jln skne‬‬
‫`‪ornle iprnl z`fd xird lr izepbe z`fd xird z`e jliv‬‬
‫‪ .icar cec‬עבר ניסן חדש זה יהא ניסן וחדש שאחריו נמי‬
‫יהא ניסן בניסן אחר שנכנס ניסן עשה כן‪ ,‬אילו היה עושה‬
‫כן לפני שנכנס ניסן והיה אומר חדש הבא יהא ניסן ואחריו‬
‫נמי יהא ניסן אין בכך כלום דכיון שמתחי' הודיעם כן כשבא‬
‫ראש חדש ניסן הראשון לא נתכוונו לקדשו לשם ניסן אלא‬
‫לשם אדר שני אבל הוא עשה כן אחר שכבר קדשו את ניסן‬
‫לשם ניסן ונמצא דאיכא תרי ניסן ועושין את הפסח בניסן‬
‫שני ורחמ' אמר החדש הזה לכם ראש חדשים מדקא' 'הזה'‬
‫ש"מ הזה )כצ"ל( ניסן ובו יש לכם לעשות את הפסח ואין‬
‫אחר ניסן‪.‬‬
‫הטוב בעיניך‪ .‬שגנז ספר רפואות והיינו ‪iziyr jipira aehde‬‬
‫מאי קיר שקירוה קיר לשון תקרה‪ .‬מעולה שבבתים צד‬
‫שלבסוף נתברר שטוב הוא בעיניך שהרי הודו לי חכמי‬
‫אחד של האכסדרה היה פונה למערב ורוח נושבת בו‬
‫ישראל בדבר זה שטוב עשיתי‪ .‬גנז ספר רפואות כשהיה‬
‫ומקררתו וצד האחר למזרח ורוח מייבשתו וכשחילקו את‬
‫נב‬
‫‪eay‬‬
‫י ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫העלייה נתנו לאלישע את צד מערב והם גרו במזרח והיינו‬
‫‪ migth 'b deaba xq`c m"anxd‬וכך פסק בשו"ע סי' צ סעיף ב שיעור מקום‬
‫'נעשה נא עליית קיר קטנה' פי' ‪ `p dyrp‬נחלק את האכסדרה‬
‫גבוה שאמרו ג' טפחים‪ .‬עוד כתב שם הרמב"ם ‪'c ea yi m` deab oipa did‬‬
‫לשנים ‪ xiw ziilr‬וניתן לו את הצד המעולה שבשני הבתים‬
‫`‪did m` oke ea 'tzdl xzene dilrk `ed ixd ziad xeriy `edy `"c lr zen‬‬
‫ואנו נגור בפחות מיהו לא נחלקם בשוה אלא ‪ dphw‬הוא יגור‬
‫‪iptn ea 'tzdl xzen `"c lr `"c ea oi`y t"r` eizegex lkn zevign swen‬‬
‫בקטנה שהוא יחידי ואנו נגור בגדולה שאנו שנים‪ .‬ונשים לו‬
‫‪ envrl zeyx wlg ixdy xkip edab oi`y‬וכן פסק בשו"ע שם‪ .‬ויש שרצו לומר‬
‫שם מטה ושלחן וכסא ומנורה בשלמא מה שנתנו לו לגור‬
‫דמפני כן מותר לחזן לעמוד ע"ג התיבה ולהתפ' שהרי היא ד' אמות על ד"א‬
‫בביתם לפי שאינו יכול להביא ביתו לשם ועל כרחו מתאכסן‬
‫ועוד שהיא מוקפת מחיצות‪ ,‬ונ"ל שכל מה שהתיר הרמב"ם בד"א על ד"א‬
‫אצל בעלי בתים אלא מטה ושלחן וכסא ומנורה היה לו‬
‫או במוקפת מחיצות זה במקום גבוה שבשדה או ברחוב מפני שאין גבהו‬
‫לקנות וליתן שם משלו אלא ע"כ הרוצה להנות יהנה‬
‫ניכר וחלק רשות לעצמו מן הרחוב והשדה אבל תיבה שבבהכ"נ אפי' היא‬
‫כאלישע וכו'‪ .‬ותשובתו הרמתה כי שם ביתו הל"ל‬
‫מוקפת מחיצות אינה רשות לעצמה וניכר גובהה דכל שהוא בבית בטל לגבי‬
‫ותשובתו הרמתה אל ביתו מאי כי שם ביתו אלא אדלעיל‬
‫בית דאי אמרת רשות לעצמה היא א"כ היאך הש"צ שעומד בתוך התיבה‬
‫מיניה קאי ‪dtvnde lblbde l` zia aaqe dpya dpy icn jlde‬‬
‫מוציא את העומדין בבהכ"נ ידי חובתם הא כשני בתים דמו ועוד דא"כ מרן‬
‫‪dznxd ezaeyze dl`d zenewnd lk z` 'xyi z` htye‬‬
‫שפסק הכא כהרמב"ם דאם היתה ד"א על ד"א או מוקפת מחיצות הויא‬
‫וקאמר ‪ ezia my ik‬בבית אל ובגלגל ובמצפה שכל מקום‬
‫רשות לעצמה סותר את דבריו שבסי' נה סעיף יט דפסק התם ‪daiza v"y‬‬
‫שהלך שם ביתו עמו היה נושא עמו כל כלי ביתו מטה‬
‫ושלחן וכסא ומנורה‪ .‬שלא ראתה זבוב עובר על שלחנו‬
‫‪jldzn jidl` 'd ik '`py dyecw z`xwp zeiwpdy oiipne‬‬
‫‪) jipgn axwa‬משנת ר"א פרשה יז עמ' ‪ (833‬ש"מ אין‬
‫הקדושה סובלת צואה וחוסר נקיות הלכך כיון שהגישה‬
‫לפניו סעודה ודרך הזבובים לבוא אל הסעודה ואליו לא באו‬
‫הבינה כי הקדושה שבו דחתה את הזבובים‪ .‬ומשרתו אינו‬
‫קדוש שנא' ויגש גיחזי להדפה "ואמר" רבי יוסי ב"ח‬
‫כצ"ל ומה שהסגירו מילת שנאמר בחצאי עיגול טעות הוא‪.‬‬
‫שאחזה בהוד יפיה הל"ל ויגש גיחזי לדחפה ומדקא' ‪dtcdl‬‬
‫דריש הוד יופיה 'הוד' כמו חוד שחזה האשה נקרא בארמית‬
‫חוד כדאמר בשבת יג ע"א ‪ded ax ian iz` ded ik `ler‬‬
‫‪ ediicg ia` dizeeg`l edl wypn‬והרבה מהם לא ידעו לבטא‬
‫ח' והיו אומרים אותה כמו ה' כמו שרגלין לומר הונא במקום‬
‫חונא וכיו"ב הלכך לחזה האשה היו קוראין הוד במקום חוד‬
‫והיינו הוד יופיה‪ .‬ומפרקי דר"א )היגר 'חורב' פל"ב ד"ה‬
‫ויזרע( נראה שמפרש שאחזה בפטמות שעל גבי דדיה והיינו‬
‫הוד יופיה חוד שעל גבי יופיה אלו דדיה‪ .‬עובר עלינו תמיד‬
‫והא לא היה עובר עליהם אלא לעתים‪ ,‬לכך מפרש תמיד‬
‫‪dl yie rax` dagxe dxyr ddeab `idy t"r` oitxhvn p"kdaa dryze‬‬
‫‪ p"kda iabl dlha `idy iptn dxyr zedeab zevign‬אלמא תיבה אינה רשות‬
‫לעצמה אלא בטלה לגבי בהכ"נ‪ ,‬דיקא נמי דכתב הרמב"ם ‪deab 'oipa' did‬‬
‫`‪wlg ixdy xkip edab oi`y iptn ea lltzdl xzen 'eke `"c lr `"c ea yi m‬‬
‫‪ envrl zeyx‬לא קאמר היה 'מקום' גבוה אלא ‪ deab 'oipa' did‬לא דבר אלא‬
‫בבניין היינו מבנה הבנוי בחוץ אבל כל שהוא בתוך הבית בטל לגבי בית‬
‫וניכר גבהו‪ .‬ומה שהותר להתפלל ע"ג התיבה ולא אסרוה משום מקום גבוה‬
‫היינו משום שאין החזן מתפלל עליו לשם גבהות הלב אלא לצורך התפלה‬
‫שישמעוהו הצבור‪ ,‬הלכך אפי' תיבה חדשה שעדיין לא בנו מחיצותיה מותר‬
‫להתפלל עליה ולא כמ"ש המשנ"ב בסי' צ סעי' ב ‪p"kdaay dycg dniae‬‬
‫‪.dilr lltzdl xeq`c heyt zevign dtwed `l oiicry‬‬
‫אלא במקום‬
‫נמוך ויתפלל במקום גבוה אסור ובמקום שאינו לא גבוה‬
‫ולא נמוך מותר ובמקום נמוך ראוי וטוב להתפלל‪ .‬לא יעמוד‬
‫אדם לא ע"ג כסא ולא ע"ג שרפרף ולא במקום גבוה‬
‫ויתפלל>>>ועשה טוב<<<כתב מהר"י אבוהב )הביאו הב"י סי' צ( הא‬
‫דתניא לא יעמוד לא ע"ג כסא ולא ע"ג שרפרף ואח"כ אמר ולא במקום‬
‫גבוה ולא כללם בחדא מחתא משום דע"ג כסא ושרפרף אסור אפי' אינם‬
‫גבוהים ג' משום שהוא טרוד שמא יפול ואח"כ קת' ולא במקום גבוה ג' אפי'‬
‫אינו כלי אלא קרקע גבוהה נמי אסור‪ ,‬ונ"ל דאין זו אלא דרשא אבל פשט‬
‫לשון קרבן תמיד‪.‬‬
‫הברייתא מוכח דכסא וספסל לאו משום ביעתותא הוא אלא משום גבהות‬
‫אל יעמוד אדם במקום גבוה‬
‫ויתפלל>>>ועשה טוב<<<וכמה‬
‫לבב הלכך דוקא בגבוהים ג'‪ .‬ובשו"ע סי' צ סעיף א פסק המתפלל לא‬
‫הוא מקום גבוה בארחות חיים הל' תפלה סי' נב כתב שלא הקפידו אלא‬
‫יעמוד לא ע"ג מיטה ולא ע"ג כסא ולא ע"ג ספסל )ואפי' אינן גבוהין(‬
‫בגבוה עשרה אבל בפחות מעשרה לית לן בה‪ ,‬אבל הרמב"ם בפ"ה מהל'‬
‫דתוספת הסוגריים אינה ממרן ולדעת מרן כסא וספסל לא אסרום משום‬
‫תפלה ה"ז כתב ‪b"r `le lltzie xzei e` migth 'b deab mewna cenri `l‬‬
‫ביעתותא אלא משום גבהות לבב ואם אינן גבוהים ג' מותר וכן הוא פשט‬
‫‪ ,`qk b"r `le lqtq b"r `le dhin‬וכתב בב"י סי' צ ‪ixac `l` epl oi` ep`e‬‬
‫לשון הרמב"ם דלעיל דכולהו משום מקום גבוה הם משום גבהות הלב‪ .‬מאי‬
‫ונ"ל‬
‫‪eay‬‬
‫י ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫נג‬
‫דכת' לא תאכלו על הדם הל"ל לא תאכלו דם מאי 'על'‬
‫במש' בערב כל אדם "יטה ויקרא" ובבקר "יעמוד" במש'‬
‫הדם לפני הדם עיין מ"ש לעיל ד ע"א ד"ה על הכרתי ועל‬
‫שבסדה"מ ובירוש' ובילקו"ש ואתחנ' רמז תתמב ובספרי דב'‬
‫פסקא לד ובסה"ג סי' א הל' ברכ' פ"א עמ' לה ובסדר ר"ע‬
‫גאון סדר ק"ש וברי"ף גרסי' כל אדם יטו ויקראו ובבקר‬
‫יעמדו‪ .‬בערב כל אדם יטו אבל לא ישכבו דאין זה דרך‬
‫הפלתי‪ .‬לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים מכאן‬
‫שתפלה נמי קבלת מלכות שמים היא וכשאומר מי כמוך בעל‬
‫גבורות ומי דומה לך מלך ממית וכו' צריך לכוון לקבל עליו‬
‫עול מלכות שמים‪ .‬קבל עליו "עול" מלכות שמים כצ"ל‬
‫כבוד לקבל עול מלכות שמים והוא מוטה ועל כרחם דב"ש‬
‫לפרש 'ובשכבך' לאו שכיבה ממש אלא מוטה קצת‪ .‬וסכנתי‬
‫בעצמי מפני הלסטים באו עליהם לסטים כולם שהיו על‬
‫בהמותיהן ברחו ור"ט שירד לקרקע להטות לא הספיק‬
‫אור אלא נשמרת אותה רמת אור עד אחה"צ שאז פוחת‬
‫לברוח וכמעט שהרגוהו‪" .‬כדי" היית צ"ל כדאי וכן הוא‬
‫בגמ' לק' יא ע"א‪ ,‬פירש הרמב"ם בפירוש המשניות אם היו‬
‫הלסטים הורגין אותך היית חב על מיתת עצמך כלו' היית‬
‫נתבע בעוה"ב על הריגתך‪ ,‬אבל פשוטו כדאי וראוי היית‬
‫וכן הוא בראבי"ה )ח"א ברכ' סי' ל ד"ה ואסו' לאדם(‪.‬‬
‫ובלבד שלא יאמר יוצר אור שעד ארבע שעות בכל רגע‬
‫ורגע נוצר יותר אור בעולם אבל מכאן ואילך אין נוצר יותר‬
‫ואולך‪ .‬מאי לא הפסיד שלא הפסיד ברכות ולפי"ז מתני'‬
‫דקת' ‪ dxeza `xewd mc`k ciqtd `l jli`e o`kn `xewd‬תרי‬
‫מילי קאמר ‪ ciqtd `l‬ברכותיה ושכרו אינו כקורא ק"ש‬
‫בעונתה אלא ‪ ,dxeza `xewd mc`k‬אבל פשט המשנה משמע‬
‫דחדא מילתא היא ‪ ciqtd `l jli`e o`kn `xewd‬שכרו לגמרי‬
‫אלא מקצת שכר יש לו‬
‫‪>>>.dxeza `xewd mc`k‬ועשה טוב<<<‬
‫ועד מתי יכול לברך פסק הרמב"ם פ"א מהל' ק"ש הי"ג ‪diptl jxane‬‬
‫‪ zery 'b xg` `xwe xgi` 'it` meid lk dixg`le‬אבל רב האי גאון )הובא‬
‫ברא"ש( פסק דדוקא כל שעה רביעית קורא בברכותיה אבל מכאן ואילך‬
‫שיהרגוך הלסטים שכל העובר על דברי ב"ה חייב מיתה וכן‬
‫מש' לק' יא ע"א‪.‬‬
‫רש"י ד"ה כי שם וכו' כתיב "והיה" מדי שנה בשנה וכן‬
‫הוא במנורת המאור פ"ד ענוה עמ' ‪ 831‬ד"ה גדולה ענוה‪,‬‬
‫אבל באמת אין פסוק כזה אלא כתיב והלך מדי שנה בשנה‪.‬‬
‫***ד"ה ורגליהן וכו' כרגל "אחת" כצ"ל‪.‬‬
‫אינו מברך וכן פסק ר"ח‪ ,‬וה"ר מנוח פסק כהרמב"ם דכל היום שיעוריה‬
‫ואמר דלישנא דמתני' הכי דייקא דמדקת' 'הקורא מכאן ואילך' ולא יהיב‬
‫שיעורא משמע דכולי יומא קאמר‪ ,‬ובשו"ע סי' נח סעיף ו פסק כרב האי‬
‫גאון וכר"ח וז"ל אע"פ שזמנה נמשך עד סוף השעה השלישית אם עברה‬
‫שעה שלישית ולא קראה קורא אותה בברכותיה כל שעה רביעית שהוא‬
‫שליש היום ואין לו שכר כקורא בזמנה ואם עברה שעה רביעית ולא קראה‬
‫קוראה בלא ברכותיה כל היום‪.‬‬
‫תנ"ה הקו' מכאן ואילך לא‬
‫הפסיד כאדם שקורא בתו' אבל מברך הוא וכו' ברייתא‬
‫ודאי פליגא ארב חסדא דמפרש לא הפסיד ברכות דהבריי'‬
‫מפרשת לא הפסיד שכרו דאי הבריי' נמי מפרשת לא הפסיד‬
‫ברכותיה אמאי קת' ‪mc`k ciqtd `l jli`e o`kn `xewd‬‬
‫‪dixg`l zg`e diptl mizy `ed jxan 'la`' dxeza `xewy‬‬
‫מאי '`‪ 'eke `ed jxan 'la‬הא רישא נמי קאמרה ‪ciqtd `l‬‬
‫והיינו לא הפסיד ברכותיה והל"ל ומברך לפניה ולאחריה‪,‬‬
‫אלא דברייתא מפרשת הקו' מכאן ואילך לא הפסיד שכרו‬
‫לגמרי אלא שכרו כאדם שקורא בתו' ולא תימא כיון שהוא‬
‫כקורא בתו' לא יברך לפניה ולאחריה דלא שייכי הנך ברכות‬
‫לקורא בתו' אלא לק"ש קמ"ל אבל מברך הוא וכו'‪ ,‬ומ"מ‬
‫איכא מיניה סייעתא לרב חסדא דאכתי ש"מ מהאי ברייתא‬
‫דמברך ברכות ק"ש‪.‬‬
‫תוד"ה גדול וכו' אבל "בעוסק" בתורה בשעת ק"ש לא‬
‫מיירי "דאפילו לתפלה" פוסק כצ"ל‪.‬‬
‫יא ע"א גמ' בשלמא ב"ה קא מפרשי טעמייהו מביאים‬
‫ראיה לדבריהם דא"צ להטות בערב ולעמוד בבקר דכת'‬
‫'ובלכתך בדרך'‪ ,‬וטעמייהו דב"ש ומתרצי ראייתם דב"ש‬
‫מ'ובשכבך ובקומך' כדקת' `"‪ .'eke jakyae 'n`p dnl k‬א"כ‬
‫נימא קרא בבקר ובערב תימה השתא דאמר ובקומך ידעינן‬
‫דעד ג' שעות הוא שכן דרך בני מלכים לעמוד בג' שעות ואי‬
‫הוה אמר בבקר מנלן דעד ג' שעות הוא‪ ,‬ועוד השתא דאמר‬
‫ובשכבך ידעי' דעד סוף האשמורה הראשונה הוא דדרך בנ"א‬
‫להתעסק לילך לישן עד סוף האשמורה הראשונה ולרבנן עד‬
‫עה"ש דדרך בנ"א לישן עד עה"ש ואי הוה אמר ובערב מנא‬
‫לן הא‪ .‬ונ"ל דה"ק א"כ נימא קרא ‪ jnewa‬בבקר ו‪jakya‬‬
‫בערב דמשמע בשעה שאתה קם בבקר והיינו עד ג' שעות‬
‫שכן דרך בני מלכים לעמוד בג' שעות ובשעה שאתה שוכב‬
‫בערב ומשמע עד סוף האשמורה הראשונה לר"א ועד עה"ש‬
‫לחכמ' ומדלא קאמר אלא ‪ jnewae jakya‬ש"מ לאו לעניין‬
‫זמן אתא אלא לעניין אופן הקריאה שיקרא שוכב ועומד‪.‬‬
‫מאי "ובשכבך" ובקומך כצ"ל‪ .‬וב"ש האי ובלכתך בדרך‬
‫נד‬
‫‪eay‬‬
‫יא ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מאי "עבדי ליה" ההוא כצ"ל‪ .‬ובלכתך בדרך פרט לחתן‬
‫במצוה של עצמו פעמים שהוא עוסק בה בבית ולא משמע‬
‫וא"ת אמאי איצט' קרא לחתן הא מצוה הוא ונפיק מדכת'‬
‫לפוטרו מדכת' בשבתך בביתך הלכך חייב ובלכתך בדרך‬
‫'בשבתך בביתך' פרט לעוסק במצוה‪ ,‬פירש"י מבשבתך‬
‫פרט לחתן שאינו יוצא בדרך כדכת' )דב' כד ה( ‪yi` gwi ik‬‬
‫בביתך לא הוה ממעיטי' אלא הטרוד במעשה דמצוה אבל‬
‫`‪'ebe xac lkl eilr xeari `le `ava `vi `l dycg dy‬‬
‫חתן דאינו אלא טרוד במחשבת מצוה לא נפיק מיניה להכי‬
‫ומשו"ה איצט' תרי קראי חד לעוסק במצוה דרבים שהוא‬
‫איצט' קרא לחתן‪ .‬וקשיא לי הא עיקר הדרשה לפטור את‬
‫פטור אפי' אינו טרוד בה וחד לעוסק במצוה דעצמו וטריד‬
‫העוסק במצוה הוא מדכת' 'בשבתך בביתך' משמע פרט למי‬
‫בה כגון חתן ועיין בתוס' סוכה כה ע"א ד"ה ובלכתך בדרך‪.‬‬
‫שיצא מביתו לצורך מצוה אלמא אע"ג דאינו עוסק במצוה‬
‫מאי משמע פירש"י ‪ devna wqerl hxt‬ותימה א"כ מאי‬
‫ממש אלא רק הלך מביתו לעסוק במצוה נמי פטור‪ ,‬ועוד‬
‫משני ‪ 'eke jxc dn jxc ik‬הא פרט לעוסק במצוה לא ילפי'‬
‫דמשמע מפירושו דכל עוסק במצוה פטור מק"ש וקשיא א"כ‬
‫ליה מובלכתך בדרך אלא מבשבתך בביתך )ומה שפירש"י‬
‫היכי דריש 'בשבתך בביתך' פרט לעוסק במצוה ומשמע‬
‫דבשבתך ובלכתך תרוייהו הוקשו לדרך אין משמע כן(‪ ,‬לכן‬
‫דבבית אין מציאות של עוסק במצוה הא בבית נמי יתכן והוא‬
‫נ"ל דהכי בעי בשלמא הא דילפת מבשבתך בביתך פרט‬
‫עוסק במצוה‪ ,‬ועוד הא אפי' היה עוסק במצות תלמוד תורה‬
‫לעוסק במצוה שפיר דמי שהעוסק במצוה דרבים אינו בביתו‬
‫נמי מפסיק לק"ש כדתנן בשבת ט ע"ב ‪oi`e y"wl oiwiqtn‬‬
‫אלא הא דילפת מובלכתך בדרך פרט לחתן מאי משמע הא‬
‫‪ dltzl 'iqtn‬ואוקימנא לה בגמ' לעניין ת"ת כ"ש אם היה‬
‫חתן נמי הולך בדרך לבית המשתה וחזרה לביתו‪ ,‬ומשני כי‬
‫עסוק בשאר מצות‪ ,‬ועוד דבסוכה כה ע"א תנן ‪devn igely‬‬
‫דרך מה דרך ‪ `kdc‬רשות אף כל רשות למעוטי חתן דדרך‬
‫‪ devnd on 'eht‬וקאמר בגמ' ‪hxt jziaa jzaya x"zc n"dpn‬‬
‫מצוה הוא דאזיל ולקמן מוכיח דדרך דהכא רשות היא‪ ,‬ופריך‬
‫‪ devna wqerl‬משמע דעוסק במצוה פטור היינו כגון שלוחי‬
‫מי לא עסקי' דקא אזיל לדבר מצוה ואפ"ה אמר רחמ'‬
‫מצוה שעושין מצוה דאחרים ולאו מצוה דעצמן‪ ,‬ועוד פריך‬
‫לקרי כלו' ההיא דרך משמע דרך דרשות ומשמע נמי דרך‬
‫התם ‪`wtp mzdn `wtp `kdn devnd on xeht devna wqerde‬‬
‫דמצוה‪ ,‬ומשני א"כ לכתוב רחמ' בשבת ‪ jziaa‬ובלכת‬
‫‪mze` 'ebe mc` ytpl mi`nh eid xy` miyp` idie `ipzc‬‬
‫‪ jxca‬דמשמע בין דרשות בין דמצוה מאי בשבתך ובלכתך‬
‫`‪ eid sqei ly epex` i`yep eid in miyp‬משמע דאין פטו' מן‬
‫בשבת דידך ובלכת דידך הוא דמחייבת הא דמצוה פטירת‬
‫המצוה אלא העוסק במצוה דרבים כגון מי שהתנדבו לשאת‬
‫'שולחן' משמע בין שלך בין של אחרים 'שולחנך' שולחן‬
‫ארונו של יוסף אבל העוסק במצוה שהוא חייב בה כגון‬
‫שלך‪' ,‬ספר' בין שלך בין של אחרים 'ספרך' ספר שלך‪ ,‬אף‬
‫הלומד תורה או המניח תפלין וכיו"ב חייב בכל המצות‬
‫כן 'בשבת' 'בלכת' בין שלך בין של מצוה 'בשבתך' 'בלכתך'‬
‫ובק"ש וכן הוא בהדיא בסוכה כו ע"א ‪od n"zq iazek‬‬
‫בשבת שלך ובלכת שלך אבל אם אתה יושב בבית לצורך‬
‫‪ixken iiez`l miny zk`lna 'qerd lke odixbz ixbze odixbze‬‬
‫מצוה דרבים כגון מונה מעות של צדקה לאו שבת דידך הוא‬
‫‪ 'eke y"wn 'eht zlkz‬משמע דוקא העוסקין במצוה דרבים‬
‫ואתה פטור מק"ש וכן אם אתה הולך בדרך לצורך מצוה‬
‫כגון כותבי סת"ם וכיו"ב אבל עוסק במצוה דעצמו חייב‪,‬‬
‫שאתה טרוד בה כגון חתן לאו לכת דידך הוא ואתה פטור‬
‫ועוד דהרמב"ם פ"ב מהל' ק"ש ה"ה פסק ‪ikxva wqer did‬‬
‫מק"ש‪ .‬והיינו טעמא דלא אמר 'אלא' א"כ לכתוב רחמ'‬
‫‪zr x`yp m` `xwie odiwqr xenbi `l` weqti `l miax‬‬
‫בשבת ובלכת וכו' דאינו חוזר בו מתירוצו הקודם דתירץ ‪ik‬‬
‫‪ zexwl‬וכבר תמהו המפרשים מנא ליה הא דלא הוזכר זה‬
‫‪ 'eke zeyx jxc dn jxc‬אלא אדרבה השתא מוכיח הוא דדרך‬
‫בגמ' כלל‪ .‬לכן נ"ל דהכי פירושו בשבתך בביתך פרט‬
‫דהכא דרך דרשות הוא כדתירץ לעיל‪ .‬והשתא דיליף מדלא‬
‫לעוסק במצוה דרבים כגון כותבי סת"ם וגבאי צדקה וכיו"ב‬
‫כתב בשבת בביתך אלא 'בשבתך' דמשמע שבת דידך א"כ‬
‫אבל מצוה שהוא חייב בה אינה דוחה את ק"ש דאפי' העוסק‬
‫העוסק במצוה דרבים אפי' הוא בביתו כגון שיושב בביתו‬
‫בתורה מפסיק לק"ש והיינו דיליף מ'בשבתך בביתך' פרט‬
‫למנות מעות של צדקה נמי פטור מק"ש‪ ,‬אבל בהוה אמינא‬
‫לעוסק במצוה דהעוסק במצוה דרבים כגון כותבי סת"ם‬
‫סבר דדוקא אם יצא מביתו לקיים מצוה דרבים פטור‪.‬‬
‫וגבאי צדקה אינו בביתו דכותבי סת"ם היו רגילין לכתוב‬
‫***התוס' בסוכה )כה ע"א ד"ה שלוחי מצוה( סברי דדוקא‬
‫בבהכ"נ וגבאי צדקה מחזרין על פתחי הבתים אבל העוסק‬
‫באופן שאם יעסוק במצוה השניה תתבטל המצוה הראשונה‬
‫‪eay‬‬
‫יא ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫נה‬
‫אז אמרי' פרט לעוסק במצוה אבל אם יכול לקיים שניהם‬
‫יהושע משום דכת' ‪ xn meik dzixg`e‬אלמא מרירותא חד יומא הוא‪ ,‬ופסק‬
‫חייב‪ ,‬והר"ן )שם( פליג עלייהו וסבר דאפי' יכול לקיים‬
‫הרי"ף `‪ ,`ed `nei cg `xxn xwirc cala oey`x mei `l` xeq` epi‬וא"ת‬
‫שניהם פטור מן השניה אא"כ אין לו טרחא לקיים שניהם‬
‫היאך פסק שרק יום ראשון אסור הא אמר עולא הלכה כרבי יהושע בהנחה‬
‫שאז חייב לקיימן‪ ,‬ולפי מ"ש לעיל כל עוסק במצוה חייב‬
‫והוא אמר שיום ראשון ומקצת יום שני אסורים‪ ,‬פירש הרא"ש ‪azky dn‬‬
‫בק"ש ולא פטרו אלא את העוסק במצוה דרבים כגון כותבי‬
‫‪la` xeq` elek oey`x meiy itl cala oey`x mei `l` xeq` epi`c qtl` ax‬‬
‫סת"ם וגבאי צדקה וכן מוכח מדברי הרמב"ם פ"ב מהל' ק"ש‬
‫‪elekk meid zvwn xn`p m` wcwcl jixv dfa edine ezvwn `l` xeq` epi` ipy‬‬
‫ה"ה‪ .‬האי טריד פירש"י )ד"ה ובלכתך בדרך( ‪`cxh‬‬
‫‪mr elltzdy xg` epiidc elv`n mingpn ecnry xg` xn`p e` g"dpda cin‬‬
‫‪ mileza iwqr lr aygny `ed `nlra daygnc‬ונראה‬
‫‪ elekk meid zvwn 'ixn` g"dpda cinc d`xie la`d‬וכן כתב הרמב"ן בתורת‬
‫דכוונתו שהוא טרוד שמא לא ימצאנה בתולה וכן הוא‬
‫האדם עמ' קפח ועל פיהם פסק בשו"ע יו"ד סי' שפח סעיף א אבל אסור‬
‫מפורש ברמב"ם פ"ד מהל' ק"ש ה"א‪ ,‬והר"ר יונה מפרש‬
‫להניח תפלין ביום ראשון ואחר הנה"ח ביום השני מותר להניחם מיהו‬
‫)לק' טז ע"א במשנה( שטרוד שמא יעשה כרות שפכה‪ ,‬ומורי‬
‫לשון הרי"ף אין משמע כן כלל דקאמר `‪'cala' oey`x mei `l` xeq` epi‬‬
‫הרב זצ"ל פירש שהוא טרוד במחשבת הנאת בעילה וכן‬
‫משמע דיום השני כולו מותר וכן הוא מפורש ברמב"ם פ"ד מהל' אבל ה"ט‬
‫משמע מדברי הר"ר מנוח הובא בב"י סי' ע ד"ה וכתב הר"ר‬
‫‪ ,oiltz gipdl xeq` 'cala' oey`x meia la`d‬ונ"ל דאע"ג דפסק עולא כרבי‬
‫מנוח‪ ,‬ולי נראה שהוא מתרגש מהמעמד שיבואו קהל רב‬
‫יהושע בהנחה אנן לא קי"ל כוותיה מדקא' הגמ' ‪epi` e` uleg '`lerl' ipya‬‬
‫)לחתונה ולימי המשתה( והוא יעמוד במרכז המסיבה‪ .‬אי‬
‫‪ uleg‬משמע דאנן לא קי"ל כעולא אלא כרב דאמר הכא `‪zevn lka aiig la‬‬
‫משום טרדא אפי' טבעה ספינתו בים נמי מכאן משמע‬
‫‪ oiltzd on ueg dxeza 'en`d‬ומדקא' 'אבל' סתם משמע דקאי אאבל דאורי'‬
‫דחתן דפטור מק"ש משום דטריד היינו אפי' יכול לכוון‬
‫דאינו אלא יום ראשון בלבד ועוד כיון דאקרא דפארך חבוש עליך סמיך‬
‫בקריאתה דאי אינו יכול לכוון מאי מקשה אי משום טרדא‬
‫לפטור אבל לא משמע אלא אבל דקרא דהיינו יום ראשון‪ ,‬ואע"ג דמרן‬
‫אפי' טבעה ספינתו בים נמי הא באמת הכי הוא דאם טבעה‬
‫ביו"ד פסק דמקצת יום שני אסור הא באו"ח סי' לח סעיף ה פסק כפשט‬
‫ספינתו בים ואינו יכול לכוון בק"ש פטור הוא דאפי' למ"ד‬
‫דברי הרי"ף והרמב"ם וז"ל `‪jli`e o`kn oiltz gipdl xeq` oey`xd meia la‬‬
‫מצות אין צריכות כוונה שאני ק"ש דכתיב בה על לבבך עיין‬
‫‪ zeycg mipt e`a 'it` aiig‬ואנן כהאי פסקא דמרן קי"ל‪ ,‬ואפי' מת ביום‬
‫לק' יג ע"ב‪ ,‬אלא ע"כ מיירי שהחתן יכול לכוון ואפ"ה פטור‬
‫ראשון ונקבר ביום שני חייב ביום השני בהנחת תפלין ומ"מ אם רואה‬
‫משום דטריד להכי מקשה אי משום טרדא אפי' טבעה ספינתו‬
‫שיחזרו מהקבורה בעוד היום גדול ימתין עד שיחזרו מהקבורה ויניח ואם‬
‫בים והוא יכול לכוון נמי יהא פטור משום דטריד‪ .‬אבל‬
‫רואה שיחזרו אחר שקיעת החמה יניח מיד קודם שיקברו את המת‪ .‬חוץ‬
‫דאורייתא דהיינו ביום הראשון שעדיין לא קברו את המת‬
‫מן התפלין שהרי נא' בהם פאר ואבל אסור בבגדי פאר‬
‫והוא טרוד בעסק הקבורה‪ ,‬אבל בשבעת ימי האבל שהם‬
‫דכת' )שמוא' ב יד ב( ‪icba `p iyale `p ila`zd dil` xn`ie‬‬
‫מדרבנן אפי' בתפלין נמי חייב‪ .‬וא"ת א"כ הל"ל אונן דמשמע‬
‫`‪ .la‬מיהו קשיא לרש"י א"כ כל שבעה יהא פטור מתפלין‪,‬‬
‫יום ראשון ואמאי קאמר אבל דאתו למטעי דמיירי כל שבעה‪,‬‬
‫להכי פירש"י ‪oi` xtra exry llebzn la`e x`t erac oeike‬‬
‫וי"ל אי הוה אמר אונן הו"א אחר שחזרו מקבורת המת אם‬
‫‪ .x`t df‬ובאמת אין זו קושיא דמן התורה אינו אסור בבגדי‬
‫יש עוד שהות ביום חייב להניח תפלין דכבר אינו אונן להכי‬
‫פאר ואינו אבל אלא יום ראשון בלבד כדאמרי' בזב' קא ע"א‬
‫אמר אבל דכל יום הראשון פטור מתפלין אפי' כבר חזרו‬
‫ועיין ברא"ש ברכות פ"ב סי' טו‪ ,‬אבל רש"י סובר דכל‬
‫>>>ועשה טוב<<<איתא במו"ק‬
‫שבעה הוי מדאורי' כדכת' ויעש לאביו אבל שבעת ימים‬
‫כא ע"א ‪iyilye jli`e iyilyn oiltz gipdl xeq` mipey`xd mini 'b la` x"z‬‬
‫להכי קשיא ליה א"כ כל שבעה יהא פטור מתפלין והוכרח‬
‫‪ryedi iax `"x ixac uleg epi` zeycg mipt e`a m`e oiltz gipdl xzen llka‬‬
‫לתרץ משום שמגולל אפר על ראשו ואין הלכה כן אלא יום‬
‫`‪xzen llka ipye jli`e ipyne oiltz gipdl xeq` mipey`xd mini ipy la` xne‬‬
‫ראשון לבדו הוי דאורייתא‪ ,‬ועוד שלפי פירוש"י אם אינו‬
‫‪dvilga `"xk dkld `ler xn` uleg zeycg mipt e`a m`e oiltz gipdl‬‬
‫מגולל אפר על ראשו יהא חייב בתפלין ואינו כן‪ .‬שהרי‬
‫שאפי' באו פנים חדשות אינו חולץ ‪ dgpda i"xke‬שמשני ואילך ושני בכלל‬
‫נאמ' בהם פאר בסוכה כה ע"ב אמרי' ‪`pngx dil xn`cn‬‬
‫מניח תפלין `‪ uleg epi` e` uleg `lerl ipya edl `irai‬ואסיק רבא ‪oeik‬‬
‫‪r"ek la` zaiignc `ed z` 'ebe jilr yeag jx`t 'wfgil‬‬
‫‪ uleg epi` aey gipdy‬אפי' באו פנים חדשות ומפרש בגמ' טעמיה דרבי‬
‫‪ ixiht‬ומהתם ליכא למילף אלא שאבל פטור מתפלין מיהו‬
‫מהקבורה ואינו אונן אלא אבל‪.‬‬
‫נו‬
‫‪eay‬‬
‫יא ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫אם רוצה יכול להניחם להכי אצט' למילף מדקרי להו פאר‬
‫אין מטין כלל אלא או בעמידה או בהליכה כדכת' ‪jzklae‬‬
‫ללמד דאבל אסור בתפלין ועיין בתוס'‪ .‬וב"ש ההוא מיבעי‬
‫‪ jxca‬אבל ההוא דכת' 'ובשכבך ובקומך' לאו דרך שכיבה‬
‫להו פרט לשלוחי מצוה יש מפרשים וב"ש הא אסיקנן‬
‫וקימה הוא אלא שעת שכיבה וקימה‪ .‬ה"מ "דמטי" ואתא‬
‫דפטור דעוסקין במצוה ילפי' מדכתב בלכתך ולא כתב בלכת‬
‫מעיקרא כצ"ל‪ .‬אבל הכא כיון דעד השתא הוית זקוף‬
‫א"כ 'בדרך' אייתיר ומאי עבדי להו‪ ,‬ומתרץ פרט לשלוחי‬
‫והשתא מוטה לא מסקו אדעתייהו דטעמך משום לא‬
‫מצוה שאינם עוסקין במצוה כעת אבל הם בדרך לקיים‬
‫תתגודדו אלא אמרי ש"מ כב"ש ס"ל דאין קורין אלא‬
‫מצוה להכי כתב בדרך‪ .‬ואי אפשר לפרש כן חדא דא"כ ה"ל‬
‫בהטייה‪ .‬תני רב יחזק' עשה כדברי ב"ש עשה "עשה"‬
‫לאקשויי נמי מאי עבדי עם המילה בביתך דהא מדכתיב‬
‫כדברי ב"ה עשה כצ"ל‪ ,‬לאו לעניין ק"ש מיתניא אלא‬
‫בשבתך ולא כתיב בשבת הוא דילפי' ואייתיר בביתך‪ ,‬ועוד‬
‫לעניין כל פלוגתייהו דב"ש וב"ה‪ .‬הכל מודים דלכתחי' אין‬
‫אמאי אמר 'ובית שמאי' ההוא מיבעי להו וכו' הא בב"ש‬
‫עושין אלא כדברי ב"ה דכבר יצאה בת קול ואמרה הלכה‬
‫קיימינן‪ ,‬ועוד שבאמת הלימוד לעיל הוא מדכת' בלכתך‬
‫כב"ה ופליגי בדיע' רב יחזק' סבר דאם עשה כדברי ב"ש‬
‫בדרך ומשמע כי דרך מה דרך רשות אף כל רשות כדאמר‬
‫כבר יצא ידי חובתו הלכך במקום דאיכא איסור לחזור על‬
‫ר"פ והא דילפי' מדכת' ובלכתך ולא כתיב בלכת אינו לימוד‬
‫המצוה כגון בק"ש דאסור לקרוא ק"ש פעמיים כדאמר לק'‬
‫בפני עצמו אלא הוא להוכיח דההוא 'בדרך' דרך דרשות הוא‬
‫ולא דרך דמצוה וכדפרישנא לעיל דיקא נמי דלא קאמר לעיל‬
‫'אלא' א"כ ליכתוב רחמנא בשבת ובלכת וכו' ש"מ לא הדר‬
‫ביה מהתירוץ כי דרך‪ ,‬להכי נ"ל ברור שהוא ט"ס ויש‬
‫למחקו וכדכתב הב"ח‪ .‬וב"ה אמרי ממילא ש"מ ר"ת‬
‫שמעת מיניה‪.‬‬
‫לג ע"ב אינו חוזר לצאת ידי חובת ב"ה אלא דיו במה שעשה‬
‫כב"ש וכן בשאר מצות כגון אתרוג או סוכה אם קיימן‬
‫כשיטת ב"ש ובירך עליהם אינו חוזר לקיימן כב"ה ולברך‬
‫עליהם משום ברכה לבטלה‪ .‬ר"י אמר עשה כדברי ב"ש‬
‫לא עשה ולא כלום הלכך היה זקוף והטה לקרות כב"ש‬
‫חוזר וקורא ואינו חושש משום כל האומר שמע שמע‬
‫הטה ר"א "בן עזריה" כצ"ל‪ ,‬לא רצה לעשות כב"ש אלא‬
‫משתקין אותו דקריאה ראשו' שקרא כאילו לא קרא וכן‬
‫כיון דרבי ישמע' היה קורא בהטייה לא רצה הוא לקרוא‬
‫בירך על ישיבת הסוכה שישב כב"ש חוזר ויושב בה כב"ה‬
‫בעמידה משום 'לא תתגודדו' לא תעשו אגודות אגודות‬
‫וחוזר ומברך דישיבה ראשו' לאו מצוה היא כלל וכאילו ישב‬
‫כדאמר ביבמ' יג ע"ב‪ .‬הטה ראב"ע וזקף רבי ישמע'‬
‫בביתו‪ .‬רבי יוחנן בן החורנית ביבמ' טו ע"ב גרסי' ר"י‬
‫השתא ס"ד דמפני שהטה ראב"ע זקף רבי ישמע'‪ .‬אמשול‬
‫החורני קרי החורוני מבית חורון היה והוא בקרבת ירוש'‬
‫לך משל למה הדבר דומה לפי שתמה ראב"ע שאילו הוא‬
‫וכן היא הגרס' במשנה שבירוש' סוכה פ"ב ה"ח‪ ,‬וי"ג בן‬
‫לא היה מטה לא היה זוקף רבי ישמע' אלמא ניחא ליה לר"י‬
‫"החורני" וכן הוא במש' שבסדה"מ סוכ' פ"ב מ"ז ומשמע‬
‫למיקרי בהטיה דס"ל דב"ה נמי שרו בהטייה והשתא דאנא‬
‫דאביו מבית חורון והוא אינו מבית חורון‪ ,‬והכא גרסי' בן‬
‫הטיתי להיות כמוך משום לא תתגודדו אתה זקפת אלמא‬
‫החורנית וכן הוא בסו' כח ע"א ועירו' יג ע"ב ומשמע דאמו‬
‫סברת דלב"ה אין מטין כלל‪ .‬אמרו לו זקנך מגודל נאה לשון‬
‫מבית חורון והוא ואביו לא‪ .‬אף הם זקני ב"ש א"ל א"כ‬
‫)דב' כב יב( ‪ jl dyrz milicb‬שיהיו ציצין יפין בכריכות‬
‫היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך כשהלכו משם‬
‫וקשרים‪ .‬א"ל יהיה כנגד המשחיתים אם לא הייתם‬
‫זקני ב"ה אמרו לו כן בצנעא ולא רצו לומר לו כן בפני כולם‬
‫משבחין אותו לא הייתי משחיתו כי נאה הוא בעיני וכיון‬
‫שלא לביישו לפי' סברי ב"ש דלא אמרו לו כלום‪.‬‬
‫ששבחתם אותו אשחיתנו‪ .‬אף כך אתה כל זמן שאני זקוף‬
‫אתה מוטה ולא העלת בדעתך לזקוף ולמיקרי אלמא סברת‬
‫במש' אחת ארוכה ואחת קצרה לרש"י קאי על שתים‬
‫דב"ה נמי שרו בהטייה עכשיו כשאני הטיתי והרי אני‬
‫לאחריה דערבית ארוכה ארוכה ממש היינו אמת ואמונה‬
‫כמשבח מעשיך שאכן ב"ה נמי שרו בהטייה ואין לי לעמוד‬
‫קצרה קצרה ממש היינו השכיבנו שהיא קצרה מאמת ואמונה‬
‫כשאתה מוטה משום לא תתגודדו אתה זקפת דסבירא לך‬
‫מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר כפשוטו להשמיט‬
‫דב"ה לא שרו בהטייה כלל‪ .‬א"ל אני עשיתי כדברי ב"ה‬
‫משפטים מהברכה לקצר אינו רשאי להאריך להוסיף‬
‫ואפי' אם אתה לא היית מטה אני הייתי זוקף דס"ל דלב"ה‬
‫משפטים מדעתו לחתום בברוך אינו רשאי שלא לחתום‬
‫‪eay‬‬
‫יא ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫נז‬
‫כגון במקום לומר ‪mlerl ik milecb mixe` dyerl xen`k‬‬
‫‪ mezgl i`yx epi` mezgl `ly‬אלא מדלג אמצע הברכה‬
‫‪ zexe`nd xvei i"`a ecqg‬אומר 'כאמור לעושה אורים‬
‫וקורא סופה ושם חותם כמו שתקנו‪ .‬הל"ל מקום שאמרו‬
‫גדולים כי לעולם חסדו והוא יוצר המאורות' שלא לחתום‬
‫להאריך 'לא' יקצר ומדקת' 'אינו רשאי' לקצר ש"מ אם‬
‫אינו רשאי לחתום לא קאי אברכות ק"ש דברכות ק"ש‬
‫קיצר לא יצא ידי חובתו וכן כל הני דקת' בהו במתני' 'אינו‬
‫בכולהו אמרו לחתום בברוך אלא כגון ברכת ישתבח דמסיים‬
‫רשאי' אם שינה לא יצא ידי חובתו ומכאן למד הרמב"ם פ"א‬
‫בה `‪lk oeax zenypd lk `xea ze`ltpd oec` ze`cedd l‬‬
‫מהל' ק"ש ה"ז שאם שינה חוזר ומברך‪ ,‬ונ"ל שדוקא אם‬
‫‪ minlerd ig l` jln dxnf ixiya xgead miyrnd‬ואין‬
‫שינה באחד מהאופנים הללו ששנו בהם 'אינו רשאי' כגון‬
‫חותמים בה בברוך לומר ברוך אתה ה' חי העולמים‪.‬‬
‫שהאריך במקום שאמרו לקצר או קצר במקום שאמרו‬
‫לרמב"ם אחת ארוכה ואחת קצרה קאי על שתים לפניה בין‬
‫להאריך או חתם במקום שאמרו שלא לחתום וכו' אבל אם‬
‫דערבית בין דשחרית ארוכה פותחת בברוך ומסיימת בברוך‬
‫הוסיף תשבחות באמצע הברכה או שינה הנוסח ועדיין הוא‬
‫והיינו יוצר אור דשחרית ומעריב ערבים דערבית קצרה‬
‫באותה משמעות יצא ידי חובתו‪.‬‬
‫מסיימת בברוך ואינה פותחת בברוך והיינו אהבת עולם‬
‫דערבית ודשחרית מקום שאמרו להאריך לפתוח בברוך‬
‫ולסיים בברוך אינו רשאי לקצר לסיים בברוך ולא לפתוח‬
‫בברוך מקום שאמרו לקצר לסיים בברוך ולא לפתוח‬
‫בברוך אינו רשאי להאריך לפתוח ולסיים בברוך לחתום‬
‫מקום שאמרו לחתום את הברכה ולסיימה שם כגון ‪dct ik‬‬
‫‪ l`xyi l`b i"`a epnn wfg cin el`be awri z` 'd‬הרי כיון‬
‫שהגיע לפסוק כי פדה וגו' אמרו לו לחתום ולסיים שם את‬
‫רש"י ד"ה ובלכתך וכו' לא "אתמעיט" כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫אלמה וכו' ואבל מתגולל "שערו" בעפר כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫עכשיו שאני הטתי "והרי" וכו' "אתה" נזקפת כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה בשחר מברך שתים וכו' כדאמר בברכות ירוש'‬
‫שבע ברכות הללו ע"ש שבע ביום הללתיך קשיא לרש"י‬
‫מאי אהני לן האי דתנן ‪ 'eke mizy jxan xgya‬הא אכתי לא‬
‫ידעינן מאי ניהו שתים שלפניה ואחת שאחריה דשחרית ולא‬
‫הברכה אינו רשאי שלא לחתום אינו רשאי להמשיך אחר‬
‫ידעי' מאי ניהו שתים לפניה ושתים לאחריה דערבית עד‬
‫פסוק זה תהלות ושבחים ואח"כ לברך בא"י גאל ישראל‪,‬‬
‫דאתיא הגמ' ופירשה ולמאי קתני להאי מתני'‪ ,‬ומתרץ דהנך‬
‫שלא לחתום אינו רשאי לחתום כגון יוצר אור ובורא חשך‬
‫ז' ברכות הוו ע"ש הפסוק שבע ביום הללתיך ואתיא האי‬
‫עושה שלום ובורא את הכל אמרו שלא לחתום כאן אלא‬
‫מתני' לפרש כיצד מסדר את הנך ז' ברכות ומפרש דבשחר‬
‫ממשיך עוד בתהלות ושבחים כמו שמסודר בסדורים עד‬
‫מברך ב' לפניה וא' לאחריה ובערב ב' לפניה וב' לאחריה‪.‬‬
‫שמגיע לכאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו ושם‬
‫תוד"ה שנא' וכו' וא"ת ולמה לי האי טעמא וכו' לאו‬
‫חותם את הברכה בא"י יוצר המאורות והוא רוצה לחתום‬
‫ולסיים את הברכה כבר אחרי עושה שלום ובורא את הכל‪.‬‬
‫נמצא ד'מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו‬
‫רשאי להאריך' דרש"י דמיירי במי שרוצה להוסיף תשבחות‬
‫בברכה או להשמיט ממנה תשבחות הוי דומיא ד'לחתום אינו‬
‫רשאי שלא לחתום שלא לחתום אינו רשאי לחתום'‬
‫דהרמב"ם דמיירי במי שרוצה להוסיף תשבחות בברכה או‬
‫ארש"י קשיא להו אלא על דברי רב אמאי אצט' לטעמא‬
‫דנאמר בהן פאר ומשמע דממשמעות המילה פאר יליף‬
‫תיפוק ליה מדאמר ליחזק' פארך חבוש עליך מכלל‬
‫דלכו"ע אסור כדיליף בסוכה כה ע"ב‪ ,‬ותירץ השר מקוצי‬
‫דצריך "טעמו" כצ"ל של רש"י לאו דוקא דאפי' בלא‬
‫פירושו של רש"י נמי קשיא על רב גופיה ולא אתו לתרוצי‬
‫פירושו של רש"י אלא טעמו של רב כדפרישית לעיל‪.‬‬
‫להשמיט ממנה‪ ,‬מיהו בהא פליגי דלרש"י אסור להאריך‬
‫ולקצר כלל דהא קת' ‪xvwl i`yx epi` jix`dl exn`y mewn‬‬
‫ד"ה תני וכו' לומר פשיטא "דהו"א" )דהוה אמינא(‬
‫‪ ,jix`dl i`yx epi` xvwl‬ולרמב"ם אם רוצה להאריך לפני‬
‫דעשה כצ"ל‪*** .‬בא"ד אבל תימה א"כ דעשה כב"ש לא‬
‫החתימה שתקנו רשאי ובלבד שכשיגיע למקום החתימה‬
‫עשה כלום מיירי כגון ק"ש דב"ה לא פסלי דברי ב"ש מה‬
‫יחתום ושם לא יאריך עוד דהא מקום שאמרו ‪epi` mezgl‬‬
‫מייתי מסוכה וכו' אבל אי הוה אמרת דמיירי בפלוגתות‬
‫‪ mezgl `ly i`yx‬וכן אם רוצה לקצר באמצע הברכה רשאי‬
‫אחריני דב"ה פסלי דברי ב"ש אבל בק"ש לא מיירי הוה‬
‫ובלבד שלא יסיים את הברכה באמצעה דהא מקום שאמרו‬
‫ניחא‪*** .‬בא"ד דקא מדמה הכי "מדקאמרי" לא כצ"ל‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫נח‬
‫יא ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ד"ה אחת וכו' מדלא קחשיב לה בתוספתא פ"א ה"ח‬
‫ואתם ממהרים לסלקו מעל שולחנכם אמרו לו א"כ היאך‬
‫והתוספות לא גרסי התם כגירסת הדפוס‪*** .‬בא"ד אור יום‬
‫נשבחך על שעמדת בעצמך ופינית את המזון א"ל ִאמרו לי‬
‫הנף בליל שני של פסח היו מוסיפין בהשכיבנו ‪epaikyd‬‬
‫תודה שהגשת לפננו את המזון ותודה שפנית אותו מלפננו‬
‫`‪mei xe` melyle miaeh miigl epkln epcinrde melyl epia‬‬
‫דמשמע שנהנתם מן המזון ונהנתם מן פנויו‪ ,‬אף כן אם אנו‬
‫‪dely jliga mely idi 'eke mibdepa dxyked dxitq spd‬‬
‫משבחין את הקב"ה בלילה רק על החשך שמא אין טוב לנו‬
‫‪ 'eke epilr qexte jiizepnx`a‬תמצאנו במחזור ויטרי סי' תמח‪.‬‬
‫אלא החשך ואנו משבחים את הקב"ה שמיהר ופינה את‬
‫***בא"ד פרשת ציצית בלילה קא מסיים כצ"ל ומילת‬
‫האור שאינו טוב לנו ושם חשך הלכך יש לנו לשבחו בלילה‬
‫הוא נמחק‪*** .‬בא"ד דהכל קאי באמת ואמונה "ואחת"‬
‫על ששם אור וגם על שפינהו ושם חשך ומשמע דשניהם‬
‫ארוכה כצ"ל‪*** .‬בא"ד כלו' בין יאריך בה בין יקצר בה‬
‫טובים כל אחד בעתו וכן ביום אם משבחין את הקב"ה שיצר‬
‫וא"ת א"כ הל"ל 'אחד' ארוכה 'ואחד' קצרה דכל מקום שר"ל‬
‫אור הרי אנו כמשבחין אותו שמיהר ופינה מלפננו את החשך‬
‫בין זה בין זה אומר אחד זה ואחד זה לשון זכר ומדקא' '`‪'zg‬‬
‫שאינו טוב ושם את האור הלכך יש לנו לשבחו על ששם‬
‫`‪ dxvw 'zg`e' dkex‬משמע דקאי על הברכות עצמן שאחת‬
‫חשך ועל שפינהו ושם אור דמשמע ששניהם טובים כל אחד‬
‫מהן ארוכה ואחת קצרה כפירוש"י‪ ,‬תירוץ וכן אשכחנא‬
‫בעתו‪ .‬ומו"ז הרב שמעון זבולון זצ"ל פירש כיון דבק"ש של‬
‫התם אחת ארוסות ואחת נשוא' אחת בתולות ואחת בעול'‬
‫ערב אנו אומרים את הפסוק ‪jxca jzklae jziaa jzaya‬‬
‫הל"ל 'אחד' ארוסות 'ואחד' נשואות כלו' בין ארוסות בין‬
‫‪ jnewae jakyae‬הרי שאמרה תורה להזכיר בערב 'ובקומך'‬
‫נשו' וקת' 'אחת' אלמא לא קפיד תנא בהכי אף כאן דקת'‬
‫וכן בבקר אנו אומרים נמי פסוק זה הרי שאמרה תורה‬
‫'`‪ dxvw 'zg`e' dkex` 'zg‬הוי כמו 'אחד' ארוכה 'ואחד'‬
‫להזכיר בבקר 'ובשכבך' לכן כשתקנו הברכות תיקנום כעין‬
‫קצרה‪ .‬וא"ת היאך הוא מפרש בין יאריך בה בין יקצר בה‬
‫דאורי' להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום‪ .‬ותלמידי‬
‫והא קת' ‪ ,'eke xvwl i`yx epi` jix`dl 'n`y mewn‬וי"ל‬
‫רבנו יונה פירשו להוציא מלב המינים שהיו אומרים מי‬
‫דה"ק מקום שאמ' להאריך אינו רשאי לקצר מאוד עד‬
‫שברא יום לא ברא לילה עי"ש‪m`y yxit adea` i"xdne .‬‬
‫שתהיה אמת ואמונה כברכת הפירות קצרה מאוד ועיין בתוס'‬
‫‪epi`e rx jygdy d`xp did meia dlil zcn oixikfn epiid `l‬‬
‫הרא"ש‪.‬‬
‫‪ ezra dti dyr lkdy ok‬עכ"ל הב"י או"ח סי' נט אות א וכתב‬
‫ד"ה מקום שאמרו לקצר הוא דבור אחד עם הדבור הקודם‬
‫וצ"ל "ומקום" שאמרו לקצר דקשיא להו על פירוש ר"ת‬
‫דאמר דכל ז' הברכות דק"ש כולן מיקרו ארוכות א"כ מאי‬
‫‪ ,xvwl exn`y mewn‬ומתרצים כגון ברכת הפירות וכו' ולא‬
‫קאי אברכות ק"ש כלל‪.‬‬
‫יא‬
‫עליו הב"י ‪mei zcn xikfdl mikixv epiid `l eixac itle‬‬
‫‪ .meia dlil zcn 'ixkcnc icii` `l` dlila‬וע"פ הסוד הוא‬
‫עניין גדול בסוד זיווגי מדות העליונות כידוע ועיין בזוה"ק‬
‫פר' וירא דף קכ ע"ב ופר' קרח דף קעז ע"ב ופר' ואתח' דף‬
‫רס ע"ב‪ .‬אלא מדת יום בלילה "היכא" משכחת לה כצ"ל‬
‫סבר דבעי לאדכורי בלילה יצירת האור כי היכי דמזכיר ביום‬
‫ע"ב גמ' כדי להזכיר מידת יום בלילה ‪iptn xe` lleb‬‬
‫'ובורא חשך' להכי קא מיתמה היכא משכחת לה שמזכיר‬
‫‪ jyg‬הרי בלילה מזכיר אור שהיא מדת יום ומדת לילה‬
‫יצירת האור בלילה‪ ,‬ומשני גולל אור מפני וכו' דיו שמזכיר‬
‫ביום ‪ jyg `xeae xe` xvei‬הרי ביום מזכיר חשך שהיא מדת‬
‫את האור ולא בעי לאדכורי יצירת האור‪ .‬גולל אור מפני‬
‫לילה‪ .‬משל למלך רם ונישא שהיו לו אהובים מימי בחרותו‬
‫חשך וחשך מפני אור האור והחשך שניהם קיימים בעולם‬
‫קודם שנתמנה למלך יום אחד נתגעגע אליהם המלך והזמינם‬
‫בכל שעה ושעה אלא ‪ lleb‬לשון גלגל שהעולם שהוא גלגל‬
‫אליו לארמון מרוב אהבתו להם לא נתן את המשרתים‬
‫מתגלגל והולך ופעם אנו מול האור ופעם אנו מול החשך‬
‫לשרתם אלא הוא היה מגיש ארוחתם לפניהם בשר עופות‬
‫וברכה זו תקנוה עזרא ובית דינו והם ידעו טבע העולם בזה‬
‫ודגים וכל מיני מטעמים וכשסיימו עמד הוא עליהם ופינה‬
‫מה שלא ידעו מלומדי חכמי העולם עד לפני כחמש מאות‬
‫את השולחן בעצמו שלא יפריעם ריח השאריות התחילו‬
‫שנה שנתברר דבר זה ופלא הוא שמי שגילה ופרסם דבר זה‬
‫מודים לו תודה לך על שפינית את השולחן משאריות המזון‬
‫נקרא גלילאו גלילי ונרמז בנוסח הברכה 'גולל' אור מפני‬
‫אמר להם אין לכם לשבח כך דמשמע שלא ערב לכם מזוני‬
‫חשך וכו'‪ .‬אין אומ' אהבת עולם דמשמע אהבה מימי קדם‬
‫‪eay‬‬
‫יא ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫נט‬
‫אהבתנו מימי אבותנו אברהם יצחק ויעקב ויש בה מעלה‬
‫דבי רב בריך‪ .‬ובשו"ע סי' מז סע' ט פסק י"א שאם הפסיק בין ברכת‬
‫וחיסרון מצד אחד יש בה מעלה שמחמת שהיא אהבה משנים‬
‫התורה ללמודו אין בכך כלום והנכון שלא להפסיק ביניהם ולכן )כצ"ל(‬
‫קדמוניות היא אהבה שאינה משתכחת ומצד שני יש בה‬
‫נהגו לומר פרשת ברכת כהנים סמוך לברכת התורה‪.‬‬
‫שכבר נפטר‬
‫חיסרון דכיון שהיא אהבה קדמונית מועטה היא ואינה מועלת‬
‫באהבה רבה תימה הא אינו חותם ברוך אתה ה' על דברי‬
‫כל כך שכך הוא טבע האהבה ככל שעובר הזמן היא‬
‫תורה או לעסוק בדברי תורה והיכי יצא י"ח ברכות התורה‪,‬‬
‫מתמעטת אלא אהבה רבה לשון פריה ורביה הוא כלו' אהבה‬
‫אלא ע"כ משמע מהכא שברכות התורה אפי' לא חתם נמי‬
‫שהולכת ומתרבה מיום ליום‪ .‬וכן הוא אומר ואהבת עולם‬
‫יצא י"ח אם נתן שבח על עסק התורה לכן כשלומד עם‬
‫אהבתיך ע"כ משכתיך חסד אלמא אע"ג שהיא 'אהבת‬
‫חבריו בבוקר בהשכמה יזהר שלא יאמר להם כדרך זקני‬
‫עולם' אהבה ישנה וקדמונית עדיין היא מועילה למשוך את‬
‫הספרדים שאומרים קודם לימודם ישתבח שמו שנתן לנו את‬
‫עם ישראל חסד ככלה שבשעת החופה חסד החתן עליה ולא‬
‫התורה הקדושה שכבר נפטר בזה מברכות התורה‪ ,‬ואם בירך‬
‫כדאמרת שאהבה קדמונית מתמעטת מיום ליום עד שאינה‬
‫ברכות התורה מיד כשקם כמנהג הספרדים יכול לומר כן‪.‬‬
‫מועלת לאהובה שזה דוקא בבני אדם שאהבתם תלויה בדבר‬
‫כך כתבתי בנערותי‪ ,‬ועכשיו נ"ל דברכות התורה אין שייך‬
‫אבל אהבת הקב"ה אפי' אהבה קדמונית אינה מתמעטת שאין‬
‫בהם ברכה לבטלה דאפי' כבר בירך ברכות התורה ויצא ידי‬
‫אהבתו תלויה בדבר הלכך אמרי' 'אהבת עולם' דאית בה‬
‫חובתו יכול לברך עוד פעם דלק' אמרי' `"‪`id ef `pepnd x‬‬
‫תרתי שהיא קדמונית ואינה משתכחת ועוד שהיא מועלת‬
‫‪ zekxaay dlern‬ומסיק הש"ס ‪ edlekl edpixnip jkld‬ותימה‬
‫ואינה מתמעטת‪ ,‬אבל אהבה רבה אע"ג דמתרבה היא מיום‬
‫וכי בגלל שזו היא מעולה שבברכות נמרינהו לכולהו הא לית‬
‫ליום אינה קדמונית וח"ו אם יחטאו תשתכח אהבתם מלבו‪.‬‬
‫לן לברך אלא או הא דשמואל אי סברת דהלכה כמותו או‬
‫הא דרב המנונא אי סברת דהיא עדיפא אבל לברך כולהו לא‬
‫השכים לשנות עד שלא קרא ק"ש צריך‬
‫לברך>>>ועשה‬
‫דהוי ברכה לבטלה‪ ,‬אלא ע"כ ברכות התורה אפי' מברך כמה‬
‫טוב<<<אמרו בירוש' ‪ xz` lr dpyy `ede‬ופירשו רבותינו הצרפתים דקאי‬
‫ברכות לית לן בה וטעמא משום שהתורה ראויה לכמה וכמה‬
‫בין אברכות התורה ובין אאהבה רבה מיד אחר שמברך צריך לשנות דומיא‬
‫ברכות עד אין סוף‪ .‬והא דאמר ‪'jxal jixv oi`' y"w `xwyn‬‬
‫דמברך על הפירות שצריך לטעום תיכף לברכה ודומיא דברכת המצות‬
‫‪ dax dad`a xhtp xaky‬לא אמר 'לא יברך' אלא 'אין צריך‬
‫שצריך לקיים את המצוה תיכף לברכה ולכן נהגו הצרפתים שאחר שמברך‬
‫לברך' אבל אם רוצה יכול לברך ואומנם מדברי מקצת‬
‫ברכות התורה אומר ברכת כוהנים ואלו דברים שאין להם שיעור וכו' שהיא‬
‫הראשונים נראה שגם בברכות התורה שייך ברכה לבטלה‬
‫משנה‪ ,‬וכן משמע מדברי הרמב"ם שכתב פ"ז מהל' תפלה הי"א ‪mei lka‬‬
‫‪`exwl mrd ebdpe dxez ixacn hrn `xew k"g`e el` zekxa 'b jxal mc` aiig‬‬
‫וכן פסק מרן בשו"ע מ"מ כך נראה לי מוכח ויש לי בזה עוד‬
‫ראיות הרבה ואין לי פנאי להאריך בזה כאן‪.‬‬
‫‪oixewe odizy oixewy zenewn yie i"pa z` ev oixewy zenewn yie mipdk zkxa‬‬
‫‪ ,zeziixad one dpynd on zekld e` miwxt‬אבל ר"י בתוס' סובר דההוא‬
‫למקרא צריך לברך 'על דברי תורה'‪ ,‬למדרש א"צ לברך‬
‫ירושלמי לא קאי אלא על מי שנפטר באהבה רבה אבל הנפטר בברכות‬
‫ד'תורה' משמע פרשיות התורה‪ .‬למקרא ולמדרש צריך‬
‫התורה א"צ לשנות מיד‪ .‬ובב"י סי' מז הבין מדברי הרא"ש דסובר כר"י‪,‬‬
‫לברך ד'תורה' משמע אפי' פסוקי התורה וכשלומד מדרש‬
‫אבל הרמ"א בדרכי משה הבין שהרא"ש והטור תרוייהו סבירא להו‬
‫מזכיר הרבה פסוקים‪ ,‬למשנה א"צ לברך שכמעט ואין בה‬
‫כרבותינו הצרפתים דאף בברכת התורה צריך לשנות מיד‪ .‬ולי נראה פשוט‬
‫פסוקים ואיך יברך על דברי 'תורה'‪ .‬אף למשנה צריך לברך‬
‫כרבותינו הצרפתים מדאמר השכים לשנות עד שלא קרא ק"ש א"צ‬
‫ד'תורה' לשון הוראת הלכות נמי משמע‪ ,‬אבל לתלמוד א"צ‬
‫לברך מדקא' ‪ 'zepyl' mikyd‬ש"מ דאין מברך אלא כשבא לשנות דאל"כ‬
‫לברך שאינו 'תורה' לעצמו אלא פירוש ההוראות שבמשנה‪.‬‬
‫הל"ל עד שלא קרא ק"ש צריך לברך משקרא ק"ש א"צ לברך‪ ,‬ועוד דלק'‬
‫אף לתלמוד צריך לברך ד'תורה' לשון פסוקים הוא והרי‬
‫אמרי' `"‪`xtqa oiwxt iiepzl axc dinw `pni`w ded oi`ibq oipnf `"a `iig x‬‬
‫בתלמוד הרבה פסוקים ולשון הוראת הלכה נמי משמע‬
‫‪ oiwxt ol ipzne jixae dici iyne micw dede ax iac‬ודייק מיניה דאף לתלמוד‬
‫ובתלמוד יש הרבה הלכות שלא נשנו במשנה‪ .‬תלמוד של‬
‫צריך לברך ואי אמרת א"צ לשנות לאלתר היכי דייק הכי דלמא האי דבריך‬
‫רבי יוחנן לא היה בו הלכות אלא פירוש המשנה ואילו את‬
‫לאו אספרא דבי רב בריך אלא על מה שילמד בהמשך היום אלא ע"כ צריך‬
‫ההלכות היו גורסין בתוספתא לעצמה ואת מדרשי הפסוקים‬
‫לשנות לאלתר וממה שאחר הברכה שנה ספרא דבי רב מוכרח דעל ספרא‬
‫היו גורסין בקבצי מדרש לעצמן לכך אמר לתלמוד א"צ‬
‫ס‬
‫‪eay‬‬
‫יא ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫לברך דאינו לשון 'תורה' דאין בו לא פסוקים ולא הוראת‬
‫נמי צריך לברך דאע"ג דאינו מביא הוראת הלכה פסוקה‬
‫הלכה אלא פירוש המשנה הוא‪ ,‬אבל בבבל הכניסו את‬
‫מ"מ מביא הוא את ההלכה ומיקרי 'תורה' לשון הוראה‬
‫ההלכות שנתחדשו בתוך סוגיות התלמוד וכן הכניסו בו‬
‫דא"ר חייא ב"א זמנין סגיאין הוה קאימנא וכו' ולפי‬
‫הרבה מדרשים כמו שהוא בידנו לכך אמר רבא אף לתלמוד‬
‫גירסא זו אתי שפיר טפי דבאמת לא נתכוון להביא ממעשה‬
‫צריך לברך דהא אית ביה פסוקים ואית ביה הלכות וכמו‬
‫זה ראיה לעניין תלמוד אלא לעניין מדרש‪ ,‬ודע שבכ"מ‬
‫שאמר רבי יוחנן בסנהד' כד ע"א ‪`xwna dlela laa i`n‬‬
‫גירסת הרי"ף ממקור נאמן היא מן הגאונים ומדוייקת יותר‬
‫‪ cenlza dlela dpyna dlela‬ונראה לי שלגנאי אמר כן‬
‫מגירסאות‬
‫שלנו‪>>>.‬ועשה טוב<<<כתב הרי"ף ‪oe`b ii`d ax azke‬‬
‫כדמסיים בה התם ‪iax xn` mler iznk ipaiyed mikygna‬‬
‫‪ dizeek `bdpne axc dizeek `zkldc‬כלו' הלכתא כרב דאמר אף למדרש‬
‫‪ laa ly dcenlz df dinxi‬לפי שהוא בלול בכל מכל כל אין‬
‫צריך לברך ונ"ל דדוקא מדרש הלכה כמו ספרא דבי רב דמייתי מיניה ראיה‬
‫הוא מוכן לתלמידים לפרש בו את המשנה אבל תלמוד של‬
‫אבל מדרש אגדה כמו מדרש רבה ותנחומא א"צ לברך‪.‬‬
‫"והוה קדים"‬
‫ארץ ישראל לא היה בו כי אם פירוש המשנה ואח"כ למדו‬
‫ומשי ידיה כצ"ל‪ .‬לעסוק בדברי תורה התורה עסק היא של‬
‫אף בא"י לעשות כן והכניסו בתלמוד ירוש' מדרשי פסוקים‬
‫תלמידי חכמים וכשלומד דף גמרא ירגיש שעשה עסקא‬
‫והלכות הרבה כמו שהוא בידנו היום‪ .‬אף למשנה "נמי"‬
‫והרויח בה מאתים שקלים וכשמסיים מסכת ירגיש שעשה‬
‫צריך לברך מילת נמי צריך למחוק ורגיל הוא בדפוס וילנה‬
‫עסקא גדולה והרויח בה מאה אלף שקלים‪ ,‬והוא יסוד גדול‬
‫כמו לק' כא ע"ב `‪ dliwqa inp dtykn s‬וכן לח ע"ב `‪s‬‬
‫בלימוד התורה תמיד תראה עצמך כבעל עסק ואז תגדל‬
‫‪ xe`d i"r epzypy zewxi‬ובכת"י מדוייקים אינו‪ ,‬וזה לך הכלל‬
‫בתורה הרבה‪ .‬בעל חנות פלאפל שרגיל בכל יום לסגור את‬
‫כל מקום שמדבר בלשון ארמי אומר אף ואומר נמי כמו לק'‬
‫החנות בעשר בלילה אם יום אחד בא קונה לחנות וכבר‬
‫טו ע"ב `‪ `l ze`ev inp `kd s‬וכן כז ע"א `"‪op` s` ongp x‬‬
‫השעה עשר בלילה ודאי שאינו כועס עליו אלא שמח בו‬
‫‪ `pipz inp‬אבל כשמדבר בלשון הקדש יש למחוק מילת נמי‬
‫אע"ג שהוא כבר עייף ורצה לסגור ולילך לישן‪ ,‬ואם אח"כ‬
‫והמעתיקים נשתבשו בזה הרבה מאוד‪ .‬בספרא דבי רב לק'‬
‫באו אצלו עוד חמישה קונים ומעכבים אותו עד שעה עשר‬
‫יח ע"ב פירש"י דהוא מדרש תורת כהנים‪ .‬יש מקשים א"כ‬
‫וחצי ודאי שהוא שמח בביאתם‪ ,‬ואפי' אח"כ יבואו עוד ועוד‬
‫היכי מוכיח מכאן דלתלמוד נמי צריך לברך הא מדרש הוא‬
‫אנשים ויעכבוהו עד שעה אחת בלילה או שתים הוא שמח‬
‫ולא תלמוד‪ ,‬ולא דייקו דמדרש דאמרי' לעיל היינו מדרשי‬
‫ובלבו תפלה הלואי ויבואו עוד קונים ואשב בחנותי עד‬
‫אגדה שיש בהם הרבה פסוקים והוו 'תורה' אבל תורת כהנים‬
‫הבוקר‪ ,‬וככל שבאים לחנותו יותר קונים וככל שהקופה‬
‫הוא מדרש הלכה ועיקרו גמרא ודיונים הלכתיים לקבוע את‬
‫שלפניו מתמלאת שטרות כסף כן גובר כוחו ואינו מתעייף‪.‬‬
‫ההלכה ואין בו הרבה פסוקים כמו במדרשי אגדה ולתלמודא‬
‫כך בן תורה אע"ג שקבע לעצמו לילך לישן באחת עשרה‬
‫דמי‪ .‬כל זה כתבתי ע"פ גירסת הדפוס‪ ,‬אבל גירסת הרי"ף‬
‫יראה עצמו כבעל עסק שבאין אליו קונים הרבה ומעכבין‬
‫א"ר הונא למקרא צריך לברך ד'תורה' משמע פסוקים‬
‫אותו מלילך לישן וקופתו מתמלאת כי כל מילה שלומד שוה‬
‫למשנה ולתלמוד א"צ לברך דלאו 'תורה' נינהו ורבי יוחנן‬
‫כמה וכמה שטרות כסף גדולים והוא מוסיף כח וחיל ואינו‬
‫אמר למשנה צריך לברך ד'תורה' משמע פסוקים ומשמע‬
‫מתעייף מלמודו‪ .‬וכשיגיע למדרגה של לימוד לשמה כבר לא‬
‫נמי לשון הוראת הלכה והמשנה היא הוראת הלכה לתלמוד‬
‫יצט' לחשוב עצמו כבעל עסק שקופתו מתמלאת אלא ילמד‬
‫א"צ לברך דאינו הוראת הלכה אלא פירוש המשנה ור"א‬
‫לשם שמים לעשות נחת רוח לפניו יתב' והיינו גירסת הרי"ף‬
‫אמר אפי' לתלמוד צריך לברך שאם לא ילמד את התלמוד‬
‫על דברי תורה שאין בו עסק כלל ולא ע"מ לקבל פרס‪ .‬וכן‬
‫שהוא פירוש המשנה לא יבין את הוראות ההלכה שבמשנה‬
‫בסיפא גירסת האשכנזים כולנו יודעי שמך ועוסקי תורתך‬
‫למדרש א"צ לברך דאינו 'תורה' דעיקרו אינו הפסוקים‬
‫והיא לבני תורה אבל גירסת הרי"ף כולנו יודעי שמך‬
‫אלא הדרשות וגם אינו 'תורה' לשון הוראה דאף במקום‬
‫ולומדי תורתך לשמה אין כאן עסק ואין כאן פרס רק‬
‫שהמדרש מלמד הלכה אינו מביא אותה כהוראת הלכה‬
‫לעשות נחת רוח לפניו יתב' והיא למי שכבר השלים עצמו‬
‫פסוקה כמו המשנה אלא מביא את דרשת הפסוק ונושא ונותן‬
‫ולומד תורה לשמה‪ .‬וכן ראוי שכשהוא בחור יברך בנוסח‬
‫במשמעות הפסוק עד שמגיע להלכה ורב אמר אפי' למדרש‬
‫אשכנזי וכשרואה בעצמו שכבר לומד לשמה יברך בנוסח‬
‫‪eay‬‬
‫יא ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫סא‬
‫הרי"ף וכן אני הייתי נוהג בבחרותי לברך לעסוק בדברי‬
‫אמר להם מורנו הרב בן ציון א"ש לא כן אלא כמה כוונות‬
‫תורה כנוסח האשכנזים‪ .‬ורבי יוחנן מסיים בה הכי הערב‬
‫כיון זה )מורנו הרב צדקה( בברכת והערב נא ה' אלהינו את‬
‫וכו'>>>ועשה טוב<<<התוס' לק' מו ע"א ד"ה כל הברכות כתבו‬
‫דברי תורתך בפינו עד שאפי' כמה שעות אחר שגומר לומר‬
‫דצ"ל והערב בו' כי ברכה אחת היא עם לעסוק בד"ת וכן סובר רש"י דפירש‬
‫תורה ‪ -‬ואפילו תורה פשוטה ‪ -‬עדיין ערבות ומתיקות התורה‬
‫‪ ,jexaa dnizge jexaa dgizt irac ikd da miiqn opgei iaxe‬ואיכא למידק‬
‫בפיו‪ .‬אנחנו וצאצאנו וצאצאי עמך בית ישראל מנהג‬
‫נא ה'‬
‫כדבריהם מדקא' ור"י 'מסיים' בה הכי משמע שהיא סיום הברכה שלפניה‪.‬‬
‫הספרדים לומר צאצאנו "וצאצאי צאצאנו" וצאצאי עמך‬
‫אבל גרסת הרי"ף ור"י אמר הערב נא ה' וכו' ולפי"ז היא ברכה לעצמה‬
‫בית ישראל‪ .‬כולנו יודעי שמך ועוסקי תורתך משל לעני‬
‫ויחד עם ברכתו של רב המנונא הוו תלתא ברכות )וכבר כתבתי לך שגירסת‬
‫שהיה חסר כל ואפי' כדי סעודה לא היה לו ורוב ימיו רעב‬
‫הרי"ף ממסורת הגאונים היא והיא מדוייקת יותר מגרסאות אחרות וכל‬
‫פעם אחת חלה בדלקת ראות והשפזוהו בבית חולים ושם היו‬
‫הגרסאות נדחות מפניה(‪ ,‬וכן מוכח לי מדקא' לק' ‪'edlekl' edpixnp jkld‬‬
‫מגישים לו ארוחת תמיד בבקר בצהרים ובערב והיה נהנה‬
‫ואילו לא היו כאן אלא שתי ברכות היה אומר הלכך נמרינהו 'לתרוייהו' כמו‬
‫ושבע לאחר כמה ימים החל להתאושש נכנס אצלו הרופא‬
‫שרגיל לומר בכל מקום כמו )לק' נט ע"א( ‪xkef jexa ediiexzl edpixnp jkld‬‬
‫לבקרו וראהו מתאושש אמר לו בעוד שלשה ימים אנו‬
‫‪ 'eke zixad‬וכן )נט ע"ב( ‪ze`cedd l`e ze`cedd aex ediiexzl edpixnp jkld‬‬
‫משחררים אותך לביתך אמר לו החולה אנא ממך אף אחר‬
‫וכן )ס ע"ב( ‪ zeyrl `iltne xya lk `tex ediiexzl edpixnp jkld‬ומדקא'‬
‫שאבריא ואיני צריך לרפואתכם השאירוני כאן כדי שאוכל‬
‫'לכולהו' ש"מ תלת אינון‪ ,‬וכן פסק הרמב"ם פ"ז מהל' תפ' ה"י ‪'b jxane‬‬
‫לשבעה כי בביתי אין לא לחם ולא בשר‪ ,‬כך לא ברא הקב"ה‬
‫‪ .'eke od el`e `xew k"g`e zekxa‬ובב"י סי' מז כתב ‪xnel d`xp dyrn oiiprle‬‬
‫את התורה אלא כדי שנהיה יראי ה' ונתרחק מהעברות כמו‬
‫‪wiqtn ied e"ied xqig m` zg` dkxa `idy 'ne`d ixacl ixdy e"ie mr axrde‬‬
‫שאמרו בקדו' ל ע"ב ‪oilaz dxez el iz`xa x"dvi iz`xa‬‬
‫‪jka oi` e"ie mr xn`y t"r` r"pta dkxa `idy 'ne`d ixacle dkxad rvn`a‬‬
‫ולעתיד לבוא יסיר מאתנו הקב"ה את היצה"ר ונהיה כולנו‬
‫‪ melk‬וכן פסק בשו"ע סע' ו אומר והערב עם וי"ו מיהו בזה לא נפטרנו‬
‫יודעי שמו כמ"ש בירמ' לא לג ‪edrx z` yi` cer ecnli `le‬‬
‫מהשאלה האם עונין אמן אחר ברכת לעסוק בד"ת או לא‪ ,‬ונ"ל דלמעשה‬
‫‪ ize` erci mlek ik 'd z` erc xn`l eig` z` yi`e‬וחיישי'‬
‫עונין אמן דהא אפי' לר"י דסבר דלעסוק בד"ת ברכה אחת היא עם והערב‬
‫שמא באותו זמן שיסיר מאתנו את היצה"ר יקח מאתנו את‬
‫מודה הוא דלשמואל ברכה בפנ"ע היא ואע"ג דשמואל ורבי יוחנן הלכה‬
‫התורה שהרי היא לא נבראת אלא שנוכל לעמוד מול‬
‫כרבי יוחנן הא לרבי יוחנן נמי ברכה בפ"ע היא אליבא דהרי"ף והרמב"ם‬
‫היצה"ר לכך אנו מתפללין אע"פ שנהיה כולנו יודעי שמך‬
‫ועוד דמשמע מהסוגיא כהרי"ף כמ"ש‪ ,‬ואע"ג דלעניין הגירסא כבר פשט‬
‫שאין בנו יצה"ר עכ"ז נהיה עוסקי תורתך שלא תקח מאתנו‬
‫המנהג לומר והערב עם וי"ו מטעם שכתב מרן בב"י לעניין עניית אמן ברכה‬
‫את התורה‪ .‬זו היא מעולה שבברכות דלשמואל מברכינן‬
‫בפנ"ע היא ועונין אחריה‪ .‬והערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך‬
‫‪ z"ca weqrl‬ולרבי יוחנן ‪ l`xyi enrl dxez cnlnd‬ועם‬
‫בפינו שמעתי ממורנו הרב יהודה מועלם הי"ו פעם אחת היו‬
‫הארץ שאינו יודע ללמוד אלא בא לבהכ"נ ושומע דרשה‬
‫מסובין בבית אבי הבן מורנו הרב יהודה צדקה ומורנו הרב‬
‫ואינו מבין היאך יברך אבל לרב המנונא דאמר `‪xga xy‬‬
‫בן ציון א"ש ומורנו הרב יוסף עדס ומורנו הרב עזרא שעיו‬
‫‪ dxezd ozep i"`a ezxez z` epl ozpe minrd lkn epa‬אין‬
‫זכר כולם לברכה לחיי העוה"ב ועמהם יבל"ט מורנו הרב‬
‫מברכין על הלימוד אלא על מה שנתן לנו את התורה בסיני‬
‫יהודה מועלם הי"ו והגישו לפניהם תבשיל בשר כולו מר‬
‫ולכל עם ישראל ניתנה התורה בסיני ואפי' עם הארץ יכול‬
‫ומעופש ומלוח מאוד ולא יכלו הרבנים הנ"ל לאכלו כלל רק‬
‫לברכה‪ ,‬ורש"י פירש באופן אחר‪ .‬הל' לימרינהו לכולהו‬
‫מורנו הרב יהודה צדקה אכל ממנו וגמר כל הנתח שהגישו‬
‫תימה וכי מפני שהיא מעולה שבברכות נמרינהו לכולהו הא‬
‫לפניו אחר הסעודה שאלו הרב עזרא שעיו היאך אכלת ואי‬
‫לית לן לברך אלא או הא דשמואל אי סברת דהלכה כמותו‬
‫אפשר לאכלו אמר לו הלא קודם האכילה ישבנו בישיבה‬
‫או הא דרב המנונא אי סברת דהיא עדיפא דאי אמר לכולהו‬
‫ולמדתי תורה ועדיין ערבות התורה בפי בלשוני ובשיני וכל‬
‫האחרונות הוו ברכה לבטלה שכבר נפטר בברכה הראשונה‪,‬‬
‫מה שאני מכניס לפי איני טועם טעמו רק טעם מתיקות‬
‫אלא ע"כ ברכות התורה אפי' מברך כמה ברכות לית לן בה‬
‫התורה אמר להם הרב שעיו ודאי כמה חידושי תורה מתוקים‬
‫ולעיל ד"ה שכבר נפטר באהבה רבה הארכנו בזה‪ .‬א"ר‬
‫נתחדשו לו היום בבהמ"ד ולכך ערבות ומתיקות התורה בפיו‬
‫המנונא זו היא מעולה שבברכות לא מסתבר שרב המנונא‬
‫סב‬
‫‪eay‬‬
‫יא ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ישבח ברכתו שהיא מעולה יותר מברכת שמואל ומברכת‬
‫יחד הרבה שעות האב עם בנו באין לידי ויכוח ומריבה‪,‬‬
‫רבי יוחנן‪ ,‬ונ"ל דלאו רב המנונא אמר האי ברכה אלא היו‬
‫והרמב"ם פירש שקוראין עשרת הדברות מפני שהם עיקר‬
‫נוהגין לברך בכמה אופנים יש שהיו מברכין כשמואל ויש‬
‫הדת וראשיתה ורב סעדיה גאון פירש מפני שכל תרי"ג‬
‫שהיו מברכין כרבי יוחנן ויש שהיו מברכין אשר בחר בנו‬
‫מצות כלולות בהם מהמהרש"א‪ .‬וברכו את העם יחד עם‬
‫וכו' והיינו דאמר רב המנונא אמר אשר בחר בנו וכו' כלו'‬
‫העם‪ .‬שהיו באין הרבה מישראל להראות עצמן בבהמ"ק‬
‫ויש נוהגין לברך כך וקאמר עלה רב המנונא זו היא מעולה‬
‫בשעת עבודה שכשמקריבין הכהנים קרבן התמיד אינן‬
‫שבברכות הנהוגות‪ .‬אבל גירסת הרי"ף והא דרב המנונא‬
‫מקריבין קרבן עצמן אלא קרבן של כל ישראל וראוי‬
‫מעולה שבברכות היא )הש"ס קאמר לה ולא רב המנונא‬
‫שישראל יעמדו שם בשעה שמקריבין קרבנם וכשיורדין‬
‫משבח ברכתו( א"ר פפא הלכך נמרינהו לכולהו ריח של‬
‫ללשכת הגזית היו ישראל ששם באין אצל הכהנים ומותר‬
‫גירסא מדוייקת יש כאן שבכל מקום בש"ס שאומר הלכך‬
‫להם לברך יחד עם הכהנים ג' ברכות הללו אמת ויציב‬
‫נימרינהו לתרוייהו רב פפא הוא דאמר כן כמו )לק' נט ע"א(‬
‫ובלבד שאח"כ כשבאין לקרוא ק"ש לא יחזרו על ברכת אמת‬
‫`"‪ 'eke xkef jexa ediiexzl edpixnp jkld `tt x‬וכן )נט ע"ב(‬
‫ויציב ועבודה מותר אף לישראל לברך ברכה זו שהרי קרבן‬
‫`"‪ 'eke ze`cedd aex ediiexzl edpixnp jkld `tt x‬וכן )ס‬
‫של כל ישראל הקריבו והם מברכין שיהיה קרבנם לרצון‬
‫ע"ב( `"‪.'eke xya lk `tex ediiexzl edpixnp jkld `tt x‬‬
‫וברכת כהנים‪ ,‬ודוקא ג' ברכות הללו הותר לישר' לברך עם‬
‫הכהנים אבל גבי עשרת הדברות וק"ש לא קתני 'ואמרו את‬
‫תנן התם אחר שסדרו אברי תמיד של שחר על כבש המזבח‬
‫העם עשרת הדברות ושמע וכו'' דמשמע יחד עם העם אלא‬
‫ומלחו אותם יורדין ללשכת הגזית לקרוא ק"ש א"ל‬
‫‪ xn`ie reny m` dide rny zexacd zxyr e`xwe‬הכהנים‬
‫הממונה לרש"י היינו סגן הכוהנים והראב"ד והרא"ש סברי‬
‫לבדם קוראין אותן דעשרת הדברות אסור לישר' לקרוא עם‬
‫דאינו אלא אחד הכהנים שמינוהו לכך‪ .‬והם ברכו כלו' הם‬
‫הכהנים משום תרעומת המינין כדלקמן וק"ש לא יקראו עם‬
‫הכהנים ברכו אבל העם ששם לא ברכו ברכה זו לפי‬
‫הכהנים שמא יסברו שיצאו בזה ידי חובת ק"ש ואינו כן‬
‫שאומרין בה ‪cenll renyl likydle oiadl dpia epala oze‬‬
‫דעדיין לא הגיע זמן ק"ש כדקת' ביומא לז ע"ב‬
‫‪ dad`a jzxez cenlz ixac lk z` cnlle‬ראוי לומר אחריה‬
‫שמע שחרית עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא מפני‬
‫איזה פסוקים הלכך הכהנים שקוראין אח"כ עשרת הדברות‬
‫שאנשי משמר משכימין ואנשי מעמד מאחרין‪ .‬לא הוה בידייהו‬
‫וק"ש מברכין אותה אבל ישראל שאסורין לקרוא עשרת‬
‫"אתו" שיילוהו לרב מתנה כצ"ל‪ .‬אהבה רבה אבל יוצר‬
‫הדברות וק"ש כמו שנפרש בהמשך לא יברכו אותה אבל‬
‫אור לא דאכתי לא מטי זמניה‪ .‬ברכות אין מעכבות זו את‬
‫אמת ויציב אף ישראל מברכין אותה עם הכהנים כדאמר‬
‫זו כל צרור ברכות שתקנום לומר יחד כגון ג' ברכות של‬
‫לקמן והיינו דדייק למימר 'והם' ברכו‪ .‬וקראו עשרת‬
‫ברכת המזון וי"ח ברכות של תפלה‪ ,‬ויש מפרשין ברכות של‬
‫הדברות שיש בהם `‪ jidl` 'd ikp‬ו‪midl` jl didi `l‬‬
‫ק"ש אין מעכבות זא"ז‪.‬‬
‫`‪ ipt lr mixg‬לפי שמקריבין קרבנות שמא יבוא אחד מהם‬
‫להקריב לשם ע"ז‪ ,‬ויש בהם ‪ gvxz `l‬שמא יבואו להרוג‬
‫האחד את השני בשביל חלק הקרבן או בשביל זכות העבודה‬
‫כדתנן ביומא כב ע"א‬
‫מעשה שהיו שניהן שוין ורצין ועולין‬
‫בכבש ודחף אחד מהן את חבירו ונפל ונשברה רגלו וכיון שראו‬
‫ב"ד שבאין לידי סכנה התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא‬
‫בפייס‪ ,‬ויש בהם ‪ s`pz `l‬שמא יבואו לנאוף עם הנשים‬
‫שבאות להקריב כמו שעשו חפני ופינחס‪ ,‬ויש בהם ‪aepbz `l‬‬
‫הקורא את‬
‫רש"י ד"ה א"ל הממונה "הוא" סגן כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫וברכת כהנים לברך את העם "ולשאר" תפלה כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה לאו בפירוש איתמר לא שמע "רבי זריקא" מפי‬
‫כצ"ל‪*** .‬ד"ה ברכות וכו' השניה "נפק" מיהא כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה אי וכו' דמטא ליה "זמנה" שאף בלילה ראוי‬
‫לומר "אותה" כ"ש וכו' מטיא זמנה "דאהבה רבה"‬
‫ואפ"ה לא אמרי אלא יוצר אור "וזו" לא כצ"ל‪.‬‬
‫שמא יבואו לגנוב חלק של ישראל לאכלו ושמא יגנבו האחד‬
‫תוד"ה ורבנן וכו' הל' תקינו לומר בשח' אהבה רבה ובער'‬
‫מהשני‪ ,‬ויש בהם ‪ jia` z` cak‬לפי שהיו באין לעבודה כל‬
‫אהבת עולם זה מנהג אשכנז אבל מנהג ספרד בין בשחרית‬
‫בית אב והיו שם האב עם כל בניו ודרך העולם כשעובדין‬
‫ובין בערבית אהבת עולם כפסק הרי"ף וכן נכון ע"פ הסוד‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫יא ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫סג‬
‫ד"ה שכבר וכו' בירוש' יש "אהא" דאמרי' וכו' פירוש‬
‫`‪mzca`e ± 'gvxz `l' ,mkipa inie mkini eaxi ornl ± 'jn‬‬
‫"על אתר" שלמד כצ"ל‪*** .‬בא"ד שהן עיקר לברכת‬
‫‪ixg` exezz `le ± 's`pz `l' ,lihwzn lihwc o`n dxdn‬‬
‫התורה "פוטרות" כל כצ"ל‪*** .‬בא"ד והוי כמו יושב‬
‫‪ly epbc `le jpbc ztq`e ± 'aepbz `l' ,mkipir ixg`e mkaal‬‬
‫"ולומד" כל היום בלא כצ"ל‪*** .‬בא"ד וי"ל דברכה‬
‫‪cengz `l' ,mkidl` 'd ip` ± 'xwy cr jrxa dprz `l' ,jxag‬‬
‫דאכילה שמברכין לישב פוטרתו ואם לא אכל יברך על‬
‫‪ jrx zia lr `le jzia zefefn lr mzazke ± 'jrx zia‬ועיין‬
‫השינה א"נ משום שמא לא ישן והוי ברכה לבטלה ואפי'‬
‫באבודרהם שחרית של חול סדר ק"ש‪ .‬ובהעתקת דרשות‬
‫לא אכל לא יברך על השינה‪*** .‬בא"ד כשאדם עומד‬
‫שעמי מצאתי ‪ cg` 'd epidl` 'd l`xyi rny‬כנגד 'אנכי ה'‬
‫ממטתו בלילה ללמוד "אין צריך" לברך כצ"ל‪.‬‬
‫אלהיך'‪ jidl` 'd z` zad`e ,‬אהב את שמו יתב' ולא תוציא‬
‫ד"ה וברכת כהנים אין זה "בדוכן" שהרי כצ"ל‪.‬‬
‫שמו לשוא כנגד 'לא תשא'‪ mkytp lkae ,‬כנגד 'לא תרצח'‬
‫דכתיב ברוצח נפש תחת נפש‪mkaal dzti ot mkl exnyd ,‬‬
‫יב ע"א גמ' דלא מטא זמן יוצר אור דבעה"ש היו‬
‫‪ mdl mziegzyde mixg` midl` mzcare mzxqe‬כנגד 'לא‬
‫מקריבין את התמיד ומיד יורדין ללשכת הגזית לברך ויוצר‬
‫יהיה לך אלהים אחרים על פני'‪ jpbc ztq`e ,‬ולא דגן חברך‬
‫אור משמע אור ממש דהיינו זריחת החמה אבל לפני כן יש‬
‫כנגד 'לא תגנוב'‪ mkl ozep 'd xy` dnc`d lr ,‬שמח במה‬
‫בעולם אור וחשך יחד‪ .‬וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי‬
‫שנתן לך ולא תתאוה למה שביד חברך כנגד 'לא תחמוד'‪,‬‬
‫"לה" ואי כצ"ל‪ .‬ואי מכללא מאי "דאי מכללא" לעולם‬
‫‪ mkipa inie mkini eaxi ornl‬כנגד 'כבד את אביך ואת אמך'‬
‫צ"ל דלמא‪ .‬וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי "לה" כצ"ל‪.‬‬
‫שנא' בה אריכות ימים‪ ux`d lr minyd inik ,‬כנגד 'זכור‬
‫סדר ברכות נ"ל דמיירי בכל צרור ברכות ולאו דוקא‬
‫את יום השבת לקדשו וגו' כי ששת ימים עשה ה' את השמים‬
‫בברכות ק"ש הלכך אף ברכת המזון אם שינה את הסדר יצא‬
‫ואת הארץ' ‪ mkipir ixg`e mkaal ixg` exezz `le‬כנגד 'לא‬
‫ידי חובתו וכן ברכות ההפטרה וכל כיו"ב אבל תפלת שמו"ע‬
‫תנאף'‪ zn` mkidl` 'd ,‬והוא שונא דוברי שקר כנגד 'לא‬
‫סדר הברכות מעכב דהא טעמא רבא איכא לההוא סידורא‬
‫תענה ברעך עד שקר'‪ .‬שכבר בטלום מפני תרעומת‬
‫כדמפרש במגי' יז ע"ב ובשעת תקנה כך התקינו שיהיו כולן‬
‫המינים>>>ועשה טוב<<<שאומרין להם ראו שקראו עשרת הדברות‬
‫על הסדר ולא ישנה מהסדר דקת' התם ‪mipwf mixyre d`n‬‬
‫קודם שקראו ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם ש"מ לדבר בם דאמר‬
‫‪ xcqd lr zekxa r"eny epwiz mi`iap dnk mdae‬אבל שאר‬
‫רחמנא היינו עשרת הדברות ותו לא דשאר התורה אין אמת ח"ו‪ ,‬אבל אם‬
‫צרור ברכות אע"ג דתיקנום לומר יחד לא תיקנום שיהיו על‬
‫קורא עשרת הדברות שלא בסמוך לק"ש לית לן בה דליכא תרעומת המינים‪,‬‬
‫הסדר הזה שאנו אומרים אותו רק כך נהגו ישראל הלכך‬
‫ובטור או"ח סי' א כתב בסדר התפלה של שחרית ‪dcwrd zyxt xnel aehe‬‬
‫לכתחי' ודאי צריך לאומרם על הסדר הזה שנהגו בו מיהו‬
‫‪ zexacd zxyre ond zyxte‬ואמנם כתב עליו בב"י `‪`wec epiidc xninl `ki‬‬
‫אם שינה יצא דסדר ברכות אין מעכבות זו א"ז‪" .‬וקראו"‬
‫‪xekfi ok i"ry mxn`l aeh mipind znerxz meyn `kilc cigia la` xeava‬‬
‫עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר )אמת ויציב‬
‫‪ dfa ezpen` wfgzze mei lka ipiq xd cnrn‬מיהו פשט דברי הטור משמע‬
‫ועבודה וברכת כהנים נמחק( א"ר יהודה כצ"ל‪ .‬אף‬
‫דטוב לקראם בין ביחיד בין בצבור והיינו מטעמא דכתיבנא דדוקא‬
‫בגבולין בקשו לקרות כן עשרת הדברות יחד עם ק"ש‪ ,‬לפי‬
‫כשקוראין אותן בסמוך לק"ש איכא תרעומת המינים וכן פסק בשו"ע סי' א‬
‫שבק"ש יש מעין עשרת הדברות כמו שאמרו בירוש' ברכות‬
‫סעי' ה טוב לומר פרשת העקדה ופרשת המן ועשרת הדברות ולא חילק‬
‫פ"א ה"ה ‪) elld zeiyxt oixew dn iptn‬שמע והיה אם שמוע‬
‫בין יחיד לצבור ואמנם מור"ם בהגהה כתב‬
‫ודוקא ביחיד מותר לומר עשרת‬
‫ויאמר( ‪zelelk zexacd zxyry iptn xne` iel iax mei lka‬‬
‫הדברות בכל יום אבל‬
‫‪jl didi `l' ,epidl` 'd l`xyi rny - 'jidl` 'd ikp`' oda‬‬
‫לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות ודאי ליכא שום חשש מתרעומת‬
‫`‪jidl` 'd my z` `yz `l' ,cg` 'd ± 'ipt lr mixg` midl‬‬
‫המינים שיאמרו ש"מ רק אלו אמת דהא מתוך ספר תורה קוראין וכתוב בו‬
‫‪razyn `l `klnl migxc o`n jidl` 'd z` zad`e ± '`eyl‬‬
‫כל התורה כולה ומה שאסרו זאת מקצת גדולי האחרונים אין בזה טעם נכון‪,‬‬
‫‪exkfz ornl ± 'eycwl zayd mei z` xekf' ,`xwyl dinya‬‬
‫ומ"מ יפה עושין שמעלין לעשרת הדברות את חכם הקהל וממילא נתחייבו‬
‫‪`idy zay zevn `id ef xne` iax izevn lk z` mziyre‬‬
‫כולם לעמוד וליכא תרעומת המינים מיהו במקום שאין חכם רשאין לעמוד‬
‫‪z`e jia` z` cak' ,'eke dxez ly dizevn lk cbpk dlewy‬‬
‫בקריאת עשרת הדברות וליכא חששא כלל שמנהג אבותיהם בידיהם ‪bdpnde‬‬
‫אסור לאמרם בצבור‪ .‬מיהו מה שנוהגים במקצת קהלות‬
‫סד‬
‫‪eay‬‬
‫יב ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫‪ dkldd z` lhan‬כדאיתא בירוש' יבמות פי"ב ה"א‪ ,‬ועוד דלשון `‪oileaba s‬‬
‫היה בדעתו שהכל נהיה בדברו ונתן בחתימת הברכה חיות‬
‫‪ 'eke melha xaky `l` ok zexwl eywa‬משמע מפני שבקשו לקבעם ועדיין‬
‫דשהכל נהיה בדברו והיא חיות המועלת דאי בירך על היין‬
‫לא קבעום אבל אם כבר היו קובעין לא היו מבטלין מפני תרעומת המינים‬
‫שהכל יצא אבל הכא דפתח אדעתא דחמרא ואמר ‪d"n` i"`a‬‬
‫דאינה טעמא מעליא לבטולי דמינין לגיהנם אזלי ולא אכפת לן בהו אלא‬
‫בכוונת גפן אין הוא נותן בחתימת הברכה חיות המועלת דאם‬
‫דבמקום שעדיין לא קבעו אין קובעין מפני תרעומתן וכן משמע מדקא' ‪dax‬‬
‫בירך על השכרא בורא פרי הגפן לא יצא והוי כמי שלא נתן‬
‫‪ melha xak `cqg ax l"` `xeqa edpirawnl xaq g"aa‬משמע משום דעדיין‬
‫בו חיות כלל או בתר חתימה ‪ dcal‬אזלינן שהחתימה נותנת‬
‫לא קבעם רק סבר למקבעינהו אבל אם היה כבר קובעם אין לו לבטל מפני‬
‫חיות בעיקר הברכה וכשסיים ‪ exaca didp lkdy‬נתן בעיקר‬
‫תרעומת המינין אבל אנן כבר מנהג אבותנו בידנו לעמוד בקריאת עשרת‬
‫הברכה שבירך ‪ d"n` i"`a‬חיות נכונה של שהכל ויצא‪ ,‬אבל‬
‫תנ"ה‬
‫עיקר הברכה ‪ d"n` i"`a‬אינה צריכה ליתן חיות בחתימה‬
‫הדברות ואין לנו לבטל מנהג שקבעו לנו מפני תרעומת המינים‪.‬‬
‫רבי נתן אומר "אף" בגבולין כצ"ל‪.‬‬
‫א"ר חלבו משמר היוצא אומר למשמר הנכנס וכו' וא"ת‬
‫א"כ הל"ל מוסיפין ברכה אחת למשמר הנכנס מאי ‪xnynl‬‬
‫‪ ,`veid‬וי"ל משום דקת' לעיל מיניה ‪'b 'mrd z`' ekxae‬‬
‫‪ mipdk zkxae dceare aivie zn` zekxa‬כלו' את הג' הללו‬
‫מברכין הכהנים שהקריבו תמיד של שחר עם העם דהיינו‬
‫עם ישראל ששם ועם כהנים של משמר הנכנס שממתינים‬
‫לעבוד כי גם העם רשאי לברכם יחד עם הכהנים העובדים‬
‫לפיכך קת' ‪ `veid xnynl zg` dkxa oitiqen zayae‬כלו'‬
‫ברכה זו לא תקנוה אלא למשמר היוצא שהם יברכוה אבל‬
‫העם ששם דהיינו ישר' וכהנים של משמר הנכנס אין מברכין‬
‫אותה יחד עם המשמר היוצא אלא שומעין ועונין אמן‪.‬‬
‫שחותם ‪ .exaca didp lkdy‬הכל הולך אחר החיתום השתא‬
‫ס"ד דה"ק החתימה נכנסת בעיקר הברכה ונותנת בה חיות‬
‫הלכך כשחתם יוצר אור הכניס בעיקר הברכה חיות דיוצר‬
‫אור ואפי' פתח במעריב ערבים אין בכך כלום כי החתימה‬
‫נכנסת בעיקר הברכה ונותנת בה חיות כמו שחותם‪ .‬אחר‬
‫"החתום" צ"ל החיתום וכן הוא ברי"ף וברא"ש וברשב"א‬
‫ובשאר ראשונים וכן צ"ל בהמשך‪ .‬שאני התם דקא' ברוך‬
‫"אתה ה'" יוצר המאורות כצ"ל‪ ,‬פי' לעולם עיקר הברכה‬
‫נותן חיות בחתימה וחתימת הברכה נותנת חיות בעיקר‬
‫הברכה וליכא למימר בברכות הכל הולך אחר החיתום אלא‬
‫אחר החיתום ואחר העיקר הלכך הכא לא יצא ושאני התם‬
‫דבחתימת הברכה אית ליה "ברוך אתה ה'" ואין חתימת‬
‫הברכה צריכה חיות דעיקר הברכה והוי כאילו אמר שתי‬
‫מקום שאמרו להאריך "וכו'" פשיטא היכא כצ"ל וקאי‬
‫ברכות ברכה ראשונה ‪miaxr aixrn exaca xy` d"n` i"`a‬‬
‫ארישא דתנן ‪ jix`dl exn`y mewn‬דהיינו לפתוח בברוך‬
‫וברכה שניה ‪ zexe`nd xvei i"`a‬הלכך קת' עליה הכל הולך‬
‫כדפירש הרמב"ם שם `‪ jix`dl `ly i`yx epi‬ואסיפא דתנן‬
‫אחר החיתום שהרי הוא כמי שחזר בו מברכתו הראשונה‬
‫‪ mezgl `ly i`yx epi` mezgl‬דהיינו לחתום בברוך ומשמע‬
‫ואין לו אלא ברכה שניה‪ .‬הניחא לרב דאמר כל ברכה שאין‬
‫לכאו' דפתיחה וחתימה תרוייהו כי הדדי נינהו דאתרוייהו‬
‫בה הזכרת ה' אינה ברכה שפיר ניחא הא דאמרי' דמאי‬
‫קת' 'אינו רשאי' ובברייתא פירש דהכל הולך אחר החתום‬
‫דחתים ‪ zexe`nd xvei i"`a‬הוי ברכה בפני עצמה והוי כחוזר‬
‫אלמא חתימה עדיפא מפתיחה לפיכך קבע את ההיא בעיא‬
‫בו מברכה ראשונה שבירך מעריב ערבים אלא לר"י דאמר‬
‫הכא דמברייתא פשטינן דפתיחה אינה מעכבת דחתימה היא‬
‫כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה הא במאי דחתים‬
‫עיקר הברכה ודלא כדמשמע ממתני'‪ .‬ופתח "ומברך"‬
‫ליכא מלכות ועל כרחיה מסתמיך על עיקר הברכה דאמר‬
‫אדעתא דשכרא צ"ל ובריך וכן הוא לקמן‪ .‬מאי בתר עיקר‬
‫‪ miaxr aixrn exaca xy` d"n` i"`a‬ונמצא דלא חזר בו‬
‫ברכה ‪ inp‬אזלינן שכשמברך את עיקר הברכה ‪d"n` i"`a‬‬
‫מברכה ראשונה ואין החתימה ברכה לעצמה‪ .‬אילימא דאכל‬
‫הוא נותן חיות בחתימת הברכה שעתיד לחתום ‪didp lkdy‬‬
‫נהמא וקס' דתמרי אכל ופתח אדעתא דתמרי התחיל לברך‬
‫‪ exaca‬וכשאומר את חתימת הברכה ‪ exaca didp lkdy‬נותן‬
‫בא"י אמ"ה לצורך ברכת מעין שלש וסיים בדנהמא בא"י‬
‫חיות בתחילת הברכה שאמר ‪ d"n` i"`a‬ואם עיקר הברכה‬
‫הזן את הכל היינו בעיין ‪'qwe dicia `xkyc `qk hiwp‬‬
‫לא נתנה חיות בחתימת הברכה או חתימת הברכה לא נתנה‬
‫‪`xkyca miiqe `xngc `zrc` jixae gzte `ed `xngc‬‬
‫חיות בסוף הברכה לא יצא הלכך אם פתח אדעתא דשכרא‬
‫‪ i`n‬כך פירש"י‪ .‬וא"ת מאי היינו בעיין הא שאני הכא דקא'‬
‫וסיים בדחמרא יצא דכי אמר את עיקר הברכה ‪d"n` i"`a‬‬
‫בא"י הזן את הכל ואינו נסמך על בא"י דעיקר ברכה וכדדחי‬
‫‪eay‬‬
‫יב ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫סה‬
‫ליה לעיל‪ ,‬ועו"ק כיון דכבר אכל את הלחם וטעמו בפיו‬
‫בב"י שלא משמע כפירוש הרא"ש‪ .‬כתב הרמב"ם פ"ח מהל' ברכ' הי"א ‪gwl‬‬
‫ובלשונו היאך יטעה לסבור שהוא תמרים‪ .‬ואילולא‬
‫‪oi` b"dtea xn`e drhe lkdy xnel n"r dkxad ligzde ecia xkiy ly qek‬‬
‫דמסתפינא אמינא דמיירי קודם שאכלו והכי פירושו אילימא‬
‫‪dkxad xwir ody zeklnde myd z` xikfdy dryay iptn 'eke eze` oixifgn‬‬
‫דאכל נהמא הגישו לפניו לחם לאכול וקס' תמרי אכל סבור‬
‫‪dkxad xwira did `le lie`de oind eze`l die`xd dkxal `l` oeekzp `l‬‬
‫שתמרים הוא בא לאכול ופתח אדעתא דתמרי התחיל לברך‬
‫‪ eze` oixifgn oi`e `vi dteqa drhy t"r` zerh‬ובשו"ע )שם סעיף א( פסק‬
‫בא"י אמ"ה לצורך בורא פרי העץ וסיים בדנהמא המוציא‬
‫כדבריו לקח כוס של שיכר או של מים ופתח ואמר בא"י אמ"ה ע"ד לומר‬
‫לחמ"ה היינו בעיין‪ ,‬ל"צ כגון דאכל תמרי וקס' נהמא‬
‫שהכל וטעה ואמר בופה"ג אין מחזירין אותו מפני שבשעה שהזכיר שם‬
‫אכל ופתח בדנהמא התחיל לברך בא"י אמ"ה לצורך‬
‫ומלכות שהם עיקר הברכה לא נתכוון אלא לברכה הראויה לאותו המין‬
‫המוציא לחמ"ה וסיים בדתמרי בו"פ העץ יצא דאפי' סיים‬
‫ואע"ג דהרמב"ם ומרן ס"ל הכי אין הלכה כמותם דפשט הסוגיא מוכח דלאו‬
‫בדנהמא המוציא לחמ"ה נמי יצא מ"ט "תמרי" כצ"ל נמי‬
‫הכי הוא וכן כתבו רוב האחרונים דאין הלכה כמרן בזה וכן יש להורות‪.‬‬
‫מיזן זייני ומיקרו לחם דכל סעודה שרגילין ליזון ממנה‬
‫קרויה לחם כמ"ש רש"י בויק' כא יז )ד"ה לחם( ותמרים היו‬
‫מצויין להם הרבה וסועדים בהם‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<<גירסת הרי"ף‬
‫פשיטא היכא דנקיט כסא דחמרא בידיה וקס' דשיכרא הוא פתח ובירך‬
‫בדשיכרא וסיים בדחמרא יצא וכו' ולא גרס ‪'`xkiyc `zrc`' jxiae gzt‬‬
‫אלא פתח ובירך 'בדשיכרא' ופירש הרא"ש דלגירסת הרי"ף ה"פ פתח‬
‫ובירך בדשיכרא בא"י אמ"ה שהכל נהיה בדברו אלא שאחר שסיים ברכתו‬
‫נזכר שהוא חמרא והוסיף בורא פרי הגפן יצא דאפי' סיים בדשיכרא יצא‪,‬‬
‫אלא היכא דנקיט כסא דשיכרא בידיה וקס' דחמרא הוא פתח בדחמרא‬
‫וסיים בדשיכרא בירך הכי בא"י אמ"ה בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו‬
‫מאי בתר פתיחה אזלי' והא אמר בופה"ג ואינו מועיל לשיכרא או בתר‬
‫חתימה אזלי' והא אמר שהכל נהיה בדברו ומועיל לשיכרא ועיקר בעיין‬
‫אם יכול לתקן עצמו בתוך כדי דבור או לא ועליה פסק הרי"ף ‪`hiyti` `le‬‬
‫‪ `lewl opaxc `witqc dil opixcdn `le opicar `lewle‬נמצא דהרי"ף פוסק‬
‫שאם תקן עצמו בתוך כדי דבור יצא ואין מחזירין אותו‪ .‬מיהו אין נ"ל דהכי‬
‫פירושו אלא אפי' לגירסת הרי"ף פירושו כמו שפירש רש"י‪ ,‬וכן כתב בב"י‬
‫סי' רט ‪ .ikd il rnyn `le‬והטור פסק כשיטת הרי"ף שמשום הספק יצא ידי‬
‫חובתו ופסק הטור כן בין לפי פירוש הרא"ש שבירך על השיכרא בא"י‬
‫אמ"ה בופה"ג שהכל נהיה בדברו ובעיין הוי אם יכול לתקן עצמו בתוך כדי‬
‫דבור ובין לפי פירוש"י שבירך בא"י אמ"ה על דעת שהוא חמרא ונזכר‬
‫שהוא שיכרא וסיים שהכל נהיה בדברו בשניהם יצא ידי חובתו‪ .‬ובשו"ע‬
‫פסק כפירוש הרא"ש ונסתפק אם הלכה נמי כפירוש"י‪ ,‬שהרי פסק שם סעיף‬
‫א וי"א שאם לקח כוס שיכר או מים וסבור שהוא של יין ופתח בא"י אמ"ה‬
‫על דעת לומר בופה"ג ונזכר שהוא שיכר או מים וסיים שהכל יצא‬
‫כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית‬
‫לא יצא י"ח דכשקורא ק"ש אינו אומר אני מקבל עלי שה'‬
‫אלהינו הוא ה' אחד אלא אומר ‪'d epidl` 'd l`xyi rny‬‬
‫`‪ cg‬ה' מצוה אותנו שמע וקבל עליך ישראל שה' אלהינו‬
‫הוא ה' אחד הלכך אם אחר קריאתו אינו אומר אמת הרי זה‬
‫שמע שכך מצוהו ה' לקבל אלהותו ולא קבל‪ ,‬ובין בשחרית‬
‫ובין בערבית אם אחר ק"ש אמר אמת יצא והא דקא' כל‬
‫שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא‬
‫יצא י"ח היינו משום שכך רגילין לומר ולעולם אם אמר‬
‫אחר ק"ש מילת אמת לבדה בין בשחרית בין בערבית יצא‬
‫י"ח‪ ,‬ורש"י פירש דקאי על כל ברכת אמת ויציב ואמת‬
‫ואמונה כמו שתקנוה‪ .‬ולמה בשחרית תקנו לומר 'אמת ויציב'‬
‫ובערבית 'אמת ואמונה' שנא' להגיד בבקר חסדך ואמונתך‬
‫בלילות אלמא אמונה בערב היא ולא בבקר‪.‬‬
‫>>>ועשה‬
‫טוב<<<כתב בטור בסי' סו ‪la` dpwzk devnd zaeg ici `vi `l yexit‬‬
‫‪ zeakrn opi` zekxac `vi mlerl‬ופירש בב"י דהיינו למ"ד ברכות אינן‬
‫מעכבות אבל לרב האיי דסובר ברכות מעכבות לא יצא י"ח ממש קאמר‬
‫ובשו"ע סי' סו סעיף י פסק כפירוש הטור כל מי שלא אמר אמת ויציב‬
‫שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובת המצוה כתקנה‪ .‬וכל זה‬
‫מפני שהם מבינים דהא דאמרי' כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת‬
‫ואמונה ערבית היינו שלא אמר נוסח הברכה כולה כמו שתקנוה אבל לפי‬
‫מה שפירשתי דהיינו כל שלא אמר אמת אחר ק"ש הוי לא יצא ידי חובתו‬
‫כפשוטו לא יצא כלל וצריך לחזור ולקרוא ולומר אמת דהא לא קבל עליו‬
‫אלהותו אלא אמר שה' מצוה אותנו לקבל אלהותו‪.‬‬
‫דמספקא ליה אי בעיין הוי כפירוש"י אבל בסעיף ב פסק לקח כוס של שיכר‬
‫או מים ובירך בא"י אמ"ה בופה"ג ותוך כדי דבור נזכר שטעה ואמר שהכל‬
‫כשהוא כורע כורע בברוך הל"ל כורע בברוך וזוקף בשם‬
‫נהיה בדברו וכך היתה אמירתו בא"י אמ"ה בופה"ג שהכל נהיה בדברו‬
‫והא דקא' 'כשהוא' כורע ר"ל לא בכל ברכה כורע אלא‬
‫יצא דפשיטא ליה דבעיין הוי כפירוש הרא"ש והוא תימה גדול שפסק‬
‫דוקא באבות תחילה וסוף ובהודאה תחילה וסוף כדתניא לק'‬
‫כהרא"ש אע"ג דרוב המפרשים פירשו שלא כדבריו ועוד שמרן עצמו כתב‬
‫לד ע"א וכשהוא כורע באותם מקומות שתקנו יכרע בברוך‪.‬‬
‫סו‬
‫‪eay‬‬
‫יב ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫אלא קאי אהדבר הזה וכו' הדבר הזה שאמרנו 'השם‬
‫בירוש' דברכות פ"ה ה"ג נותן טעם לכריעות וזקיפות לקיים‬
‫מה שנא' ‪ .jenk in 'd dpxn`z izenvr lk‬אמר שמואל מאי‬
‫"טעמיה" דרב כצ"ל‪ .‬תא ואימא לך מלתא מעלייתא‬
‫דאמר אבוך לפי ששמואל אמר ‪swef 'd 'zkc axc h"n‬‬
‫‪ mitetk‬משמע דשמואל גופיה לא ס"ל הכי לכך הביא הש"ס‬
‫אותו באהבה והוא בעיננו אהוב ונחמד ונעים וכו'‪ .‬ואיתא‬
‫בירוש' ברכ' פ"ט ה"א‪" .‬להאי" מרגניתא כצ"ל פי' דבר‬
‫דשמואל א"ל לחייא בר רב תא ואימא לך מילתא מעלייתא‬
‫דאמר אבוך מדקארי לה מלתא מעלייתא ש"מ אף הוא סבר‬
‫זה דומה למרגניתא דלית "לה טימי" פירוש שאין לה‬
‫שומא כל מה שמשבח "מגני" לה כצ"ל‪.‬‬
‫לה‪.‬‬
‫יב ע"ב‬
‫רש"י ד"ה ואי מכללא וכו' גריעותא איכא "דאמרת" לאו‬
‫כצ"ל‪*** .‬ד"ה מפני וכו' אמת "תדעו" שאין כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה המנין עכו"ם תימה הא עכו"ם אין מאמינים אפי'‬
‫בעשרת הדברות דכתיב בהו לא לעבוד ע"ז‪ ,‬ולי נראה דמינין‬
‫דהכא היינו יהודים שפרקו מעליהם עול מצות ואין מקיימין‬
‫אלא עשרת הדברות ועד היום ישנם ביננו מהכת הזו‪.‬‬
‫***ד"ה בתר עיקר וכו' שאין השכר מן הגפן משמע‬
‫מדבריו דשיכר שעשאוהו מהגפן אם בירך עליו בורא פרי‬
‫הגפן יצא‪*** .‬ד"ה שאני התם וכו' כלו' דלמא "פתיחתו"‬
‫אינה כלום וכו' וחותם בה "ברוך" יוצר המאורות כצ"ל‪.‬‬
‫‪ zg` zaa dhn itlk‬ולפי פירושו לא אתי לעניין אופן וצורת‬
‫***ד"ה היינו בעיין דהא ברכת התמרים "על העץ ועל"‬
‫פרי העץ אולי צ"ל בורא ועיין בפירושנו לגמ'‪*** .‬ד"ה‬
‫שנא' להגיד וכו' והעבירם "בחרבה" וברכת כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה נחת לשון "הכנעה" צ"ל כריעה‪.‬‬
‫תוד"ה ברכה וכו' תימה קצת מאי "ברכה" הואיל כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה פתח וכו' והיה סבור "שהוא" יין והבין "שהוא"‬
‫שכר ואחר שהבין "שהוא" שכר כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה לא וכו' ומיהו אומר "ר"ח" אם היה צ"ל ר"מ כמו‬
‫שהעתיק דבריהם הב"י או"ח סי' רט )ד"ה ובעיין לא‬
‫איפשיטא( והוא מהר"ם מאברא כמו שמפורש במרדכי הכא‪.‬‬
‫***בא"ד אם היה יודע בבירור "שהוא יין וטעה"‬
‫בדבורו שאמר בורא פרי העץ כצ"ל‪ .‬בא"ד אבל "הכא"‬
‫שנתכוון לברך על היין ונמצא שכר לא מהני כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה להגיד בבקר חסדך חסד שהקב"ה עשה לנו "ביציאת‬
‫מצרים" ואמונתך כצ"ל‪*** .‬בא"ד ומחזירה "בלא‬
‫יגיעה" צ"ל לו רגועה‪.‬‬
‫ד"ה אמת ויציב וכו' לא קאי על השכינה הא דאמרי'‬
‫‪ 'eke mirpe cngpe aiage aed`e‬נראה שעל הקב"ה אמרי' כן‬
‫ומרבינן בשבחיה להכי קאמרי התוס' דלאו על הקב"ה קאי‬
‫אלהינו השם אחד' הוא אמת ויציב ונחמד וכו' אנחנו‬
‫מאמינים שאמת הוא ואע"ג שהוא עלינו עול אנחנו מקבלין‬
‫גמ' כחיזרא פירש"י ‪ehaegy mc` ciay hayk‬‬
‫הכריעה אלא לעניין מהירות הכריעה שלא תהא באטיות כמי‬
‫שהכריעה משאוי עליו‪ ,‬וגבי זקיף כחויא פירש"י ‪dfd ygpk‬‬
‫‪hrn hrn swfpe dlgz y`xd diabn envr swef `edyky‬‬
‫ואתי זקיף כחויא בין לעניין אופן הכריעה ובין לעניין‬
‫מהירות הכריעה שתהא לאט‪ .‬אבל בערוך כתב כרע כחיזרא‬
‫‪oiievny mivewd ipinn cg` `ed `xfig oe`b ii`d ax yxit‬‬
‫‪eipzn rvn`n rxki `l rxekyke x"fgl` eze` oixewe laaa‬‬
‫‪sekiy jixv `l` eivgn eziigye eziixak cnere sewf ey`xe‬‬
‫‪ setk ey`xy oenb`k didiy ick ey`x‬והפירוש שהביאו‬
‫התוס' מן הערוך הוא‪ .‬ובסה"ג סי' א הלכ' ברכ' פ"ה עמ' נו‬
‫גריס כחיזרא דדיקלא פי' כענפי הדקל שראשם שמוט מעט‬
‫כלפי מטה עיין נדר' מא ע"ב‪>>>.‬ועשה טוב<<<הרמב"ם פ"ה מהל'‬
‫תפלה הי"ב פסק כרב האי ‪ewwtziy cr oda rxkiy jixv el`d zerixkd lk‬‬
‫‪ zywk envr dyrie dxcyay zeileg lk‬משמע דא"צ לכרוע במהרה רק‬
‫שיכוף ראשו‪ ,‬אבל בשו"ע פסק כרש"י וכרב האיי דבסי' קיג סעיף ד פסק‬
‫המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה ולא יכרע‬
‫מאמצע מתניו וראשו ישאר זקוף אלא גם ראשו יכוף כאגמון הרי כרב האיי‬
‫גאון ובסע' ו פסק כשהוא כורע יכרע במהירות בפעם אחת וכשהוא זוקף‬
‫זוקף בנחת ראשו תחי' ואח"כ גופו שלא תהא עליו כמשאוי הרי כרש"י‪.‬‬
‫כל השנה כולה אדם מתפלל האל הקדוש "ומלך" אוהב‬
‫צדקה ומשפט כצ"ל‪ .‬האל הקדוש מנהיג את עולמו ע"פ‬
‫חוקים שקבע בששת ימי בראשית ואפי' יעשה אדם עבירה‬
‫אינו מת לפני הזמן הראוי לו ואינו נחלה ואינו נפצע בגלל‬
‫עוונותיו אלא עולם נוהג ע"פ חוקי הטבע שטבע ה' בעולמו‬
‫והיינו 'אל' רחוק מברואיו טבע להם טבע להנהיגם בו והוא‬
‫נתרחק מהם לישב על כסא כבודו )ואומנם כל השנה כולה‬
‫יש השגחה פרטית ממנו ית' אבל זה אינו בחינת משפט ליתן‬
‫לו טוב ממש כפי מעשיו או רע ממש כמי מעשיו הרעים‬
‫והבן(‪ ,‬אבל בעשי"ת אומר המלך הקדוש כי הוא בבחינת‬
‫מלך שיושב בקרב עמו ומנהיגם ובוחן צרכיהם ושופטם על‬
‫‪eay‬‬
‫יב ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫סז‬
‫מעשיהם שבאלו הימים הקב"ה מתקרב לבריותיו לבחון‬
‫מלעשות משפט ובעשרה ימים הללו המלאכים מכריזים‬
‫צרכיהם ולשופטם והיינו דכת' ‪ede`xw e`vnda 'd eyxc‬‬
‫לפניו המלך! המשפט! כלו' אדוננו המלך הגיע זמן המשפט‬
‫‪ aexw ezeida‬ואמרי' בר"ה יח ע"א אימתי הוא קרוב לכל‬
‫יכין המלך עצמו למשפט שיהיה ביום ראש השנה כי כבר‬
‫קוראיו `‪ t"kdeil d"x oiay mini dxyr el‬כי כל השנה‬
‫הכננו וזימננו נשמות כל בני עולם לעבור לפניך למשפט‬
‫נתרחק מבריותיו בבחינת 'אל' ובאלו הימים מתקרב אליהם‬
‫ביום ההוא‪ .‬חוץ מעשרה ימים שבין ר"ה "ליום"‬
‫בבחינת מלך היושב בתוך עמו ומנהיגם‪ .‬מלך אוהב צדקה‬
‫הכפורים כצ"ל‪ .‬ור"א אמר אפי' אמר האל הקדוש יצא‬
‫אוהב לעשות צדקה ולהיטיב עם ברואיו מעבר לחוקי הטבע‬
‫אע"ג שלא הזכיר לשון מלכות כ"ש אם אמר מלך אוהב‬
‫אבל אינו עושה כן לפי שכבר טבע בעולם טבע להנהיגו בו‬
‫צדקה ומשפט יצא דמ"מ הזכיר לשון מלכות ומדברי הרי"ף‬
‫מיהו משום שהוא אוהב צדקה פעמים שהוא עושה עם פלוני‬
‫והרא"ש נראה שגורסין כן בהדיא ור"א אמר אפי' אמר‬
‫או עם אלמוני צדקה להיטיב לו מעבר לחוקי הטבע משל‬
‫האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט יצא מיהו אין נראה‬
‫לבשר ודם שהיה אוהב מאכלים מתוקים ושמנים אבל הרופא‬
‫לי דגרסי' ליה בהדיא‪ .‬ויגבה ה' צבאות במשפט כל השנה‬
‫הזהירו מהם פן יחלה וקבל על עצמו שלא לאכול מהם‬
‫כולה אינו יושב על כסא הדין לשפוט בריותיו ואפי' אם שפט‬
‫ואמנם רוב הימים היה מונע עצמו מהם אבל פעמים שראה‬
‫איזה אנשים מפני אהבתו למשפט לא ישב על כסא הדין אלא‬
‫איזו עוגה נאה ומחמת אהבתו למאכלים מתוקים ושמנים‬
‫ממקומו שפטם אבל בעשרת הימים הללו מגביה עצמו‬
‫חמד אותה ואכלה כך אע"ג שכל השנה אין הוא מטיב‬
‫ממקומו ויושב על כסא המשפט )וכסא של דין הוא השמים‬
‫לברואיו מעבר לחוקי הטבע שטבע בעולמו מ"מ כיון שהוא‬
‫עצמן כמ"ש לעיל ז ע"א ד"ה כשהוא יושב שכל השנה‬
‫אוהב להיטיב פעמים שאינו יכול להתאפק ומטיב עם פלוני‬
‫שכינתו ירדה למטה אצל בריותיו ובעשרת הימים הללו‬
‫או עם אלמוני כביכול לא יכל להתאפק והטיב עמו כמי‬
‫מגביה עצמו לישב על השמים שהם כסא הדין(‪ .‬והאל‬
‫שראה עוגה נאה ולא יכל לעמוד בה ואכלה )והמתחסד לפני‬
‫הקדוש נקדש בצדקה נאסר בצדקה‪ ,‬כביכול הוא אסר על‬
‫קונו עושה עצמו עוגה נאה לפניו וכביכול אין הקב"ה יכול‬
‫עצמו לנהוג עם בריותיו בעשרת הימים הללו במידת הצדקה‬
‫להתאפק מפני עוגה נאה כזו ומטיב עמו במידת צדקה וחסד(‪,‬‬
‫אלא במדת המשפט שופטם‪) .‬דב' כב ט( ‪d`lnd ycwz ot‬‬
‫וכן הוא אוהב משפט אוהב לשפוט את האדם על מעשיו‬
‫‪ mxkd‬פן תאסר‪) ,‬קדוש' ה ע"ב( ‪ il zycewn z` ixd‬אסורה‬
‫ולהענישו מיד אבל אינו עושה כן לפי שכבר שם טבע לעולם‬
‫לעולם להיות לי‪ ,‬אף כאן נקדש בצדקה נאסר בצדקה‪ ,‬וכל‬
‫ומי שהוא צעיר לימים ע"פ חוקי הטבע אינו מת שאין זה‬
‫זה כשאין מבקשין ממנו אבל כשמבקשין ממנו לנהוג עמהם‬
‫זמנו הלכך אפי' יעשה עבירה אינו נשפט עליה מיד ואינו מת‬
‫בצדקה וחסד הוא נעתר להם ונוהג עמם במידת צדקה‪.‬‬
‫מיהו כיון שהוא אוהב משפט פעמים ששופט את פלוני או‬
‫אימתי ויגבה ה' צבאות במשפט אלו עשרה ימים שמר"ה‬
‫את אלמוני כביכול לא יכל להתאפק מלשפוט‪ ,‬ואין אדם יכול‬
‫ועד יוה"כ דבשאר השנה אפי' אם שופטם אינו מגביה עצמו‬
‫לשאול מפני מה פלוני עשה עבירה ונשפט ומת ופלוני עשה‬
‫לישב על כסא המשפט אלא ממקומו שופטם‪ ,‬וקא' האל‬
‫אותה עבירה ולא נשפט ולא מת עליה שהקב"ה אוהב לעשות‬
‫הקדוש הלכך כל השנה כשמתפלל 'האל הקדוש' יכוון שהוא‬
‫משפט ומתאפק ואינו עושה משפט והוא דומה לב"ו שאוהב‬
‫קדוש ורחוק מבריותיו שאינו שופטם על כל מעשה ומעשה‬
‫מאכלים שמנים ומתוקים וקבל על עצמו שלא לאכלם‬
‫שלהם כמ"ש למעלה ובעשי"ת אם אמר 'האל הקדוש' לא‬
‫ופעמים רואה עוגה נאה ואינו אוכלה מחמת שקבל שלא‬
‫יחזור לומר המלך הקדוש לציין שהם ימי משפט אלא יכוון‬
‫לאכול ופעמים רואה עוגה כמוה בדיוק ומחמת אהבתו‬
‫שהוא קדוש בצדקה כלו' אסר על עצמו לנהוג במידת צדקה‬
‫למאכלים שמנים ומתוקים אינו יכול להתאפק ואוכלה ואין‬
‫אלא במידת משפט נוהג עמם מיהו לכתחי' מודה ר"א שיש‬
‫אדם יכול לשאול מפני מה לא עמד בעוגה זו ואכלה ועמד‬
‫לומר המלך הקדוש דמדקא' ‪yecwd l`d xn` 'it` xn` `"xe‬‬
‫בעוגה הדומה לה ולא אכלה‪ .‬אבל בעשי"ת אומר המלך‬
‫‪ `vi‬ש"מ דלכתחי' יאמר המלך הקדוש‪ .‬א"ר יוסף אומר‬
‫המשפט כי הוא עומד על בריותיו ושופטם לפי מעשיהם‪.‬‬
‫בעשי"ת לכתחי' האל הקדוש כמו בכל השנה רק שבכל‬
‫ולשון המלך המשפט הוא לפי שהקב"ה אוהב לעשות משפט‬
‫השנה מכוון שהוא אל קדוש ורחוק מבריותיו לעשות עמהם‬
‫כמו שפירשנו למעלה אבל כל השנה הוא מונע עצמו‬
‫משפט ובעשי"ת יכוון שהוא קדוש בצדקה ונוהג במדת‬
‫סח‬
‫‪eay‬‬
‫יב ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫המשפט‪ ,‬ומלך אוהב צדקה ומשפט כמו בכל השנה רק‬
‫רבה מודה דיצא הלכך כשפסקו והלכ' כרבה היינו לכתחי' אבל בדיע' יצא‪.‬‬
‫שבכל השנה יכוון שהוא אוהב לעשות צדקה ואוהב לעשות‬
‫ורבנו יונה מפשר בין שתי השיטות דלגבי המ' הקדוש פסק כהרי"ף שאפי'‬
‫משפט אבל אינו עושה לא צדקה ולא משפט אלא מנהיג את‬
‫בדיע' אם אמר האל הקדוש מחזירין אותו אבל גבי המ' המשפט פסק כחכמי‬
‫עולמו לפי חוקי הטבע שטבע בעולם ובעשי"ת יכוון שהוא‬
‫צרפת שאם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט בדיע' יצא שהרי הזכיר לשון‬
‫אוהב לעשות צדקה ואוהב לעשות משפט אם אין מתחננים‬
‫מלכות‪ .‬וי"ג בגמ' אמר רבה ב"ח סבא משמיה דרב כל השנה כולה אדם‬
‫לפניו עושה משפט כמו שהוא אוהב ואם מתחננים לפניו‬
‫מתפלל האל הקדוש "והאל" אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרה ימים‬
‫כרבה>>>ועשה‬
‫שבין ר"ה ליוה"כ שמתפלל המ' הקדוש והמ' המשפט ור"א אמר אפי'‬
‫טוב<<<כיון דר"א אמר `‪ `vi yecwd l`d xn` 'it‬ומוכח מיניה דלכתחי'‬
‫אמר האל הקדוש יצא וכו' מאי הוי עלה א"ר יוסף האל הקדוש‬
‫מודה ר"א שיש לומר המלך הקדוש ורק בדיע' יצא אבל רבה לא ידעי' אי‬
‫"והאל" אוהב צדקה ומשפט פי' אם אמר כך בדיע' יצא רבה אמר המ'‬
‫לכתחי' קאמר דאומר המלך הקדוש ובדיע' יצא או דלמא אפי' בדיע' לא יצא‬
‫הקדוש והמ' המשפט אפי' בדיע' לא יצא אא"כ אמר המ' הקדוש והמ'‬
‫הלכך אם היה נראה לחכמי התלמוד לפסוק דבדיע' יצא היה להם לומר‬
‫המשפט דהזכיר לשון מלכות אבל אמר האל הקדוש ו'האל' אוהב צדקה‬
‫והלכתא כרבה וכר"א דמשמע לכתחי' אומר המלך הקדוש והמלך המשפט‬
‫ומשפט לא יצא דלא הזכיר מלכות מיהו אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט‬
‫אבל בדיע' יצא ומדלא פסקי הכי אלא פסקי והלכ' כרבה ש"מ אפי' בדיע'‬
‫יצא דהזכיר לשון מלכות והלכתא כרבה דצריך להזכיר מלכות‪ ,‬ועפ"ז פסק‬
‫לא יצא‪ ,‬ולזה נתכוון הרי"ף שכתב ‪htynd 'nde yecwd jlnd 'klde `pwiq`e‬‬
‫הרמ"א בסי' קיח סע' א ‪`le xefgl v"` n"ev ade` jln xn` m` edin dbd‬‬
‫‪) ikd 'wiq`cne‬ולא אסיק' הלכ' כר"א או הלכתא אפי' אמר האל הקדוש יצא‬
‫`‪ htyne dwcv ade` 'l`d' mixne` dpyd lky mewna `l` xefgiy exn‬שלא‬
‫דמשמע לכתחי' צ"ל המלך המשפט ובדיע' יצא( ‪xn`c `"xcl `zilc n"y‬‬
‫הזכיר מלכות כלל‪*** .‬כתוב בסדר רב עמרם סדר ר"ה ‪'eke dpyd y`xa‬‬
‫`‪jixv `vi `ly oeike `vi `l `l` `vi htynd l`de yecwd l`d xn` m‬‬
‫‪jln miigl epxkf dad`a eny ornl cr gztz izty 'd 'ne`e dltza oicnere‬‬
‫‪ .`zkld oke xefgl‬וכן פסק הרמב"ם )פ"ב מהל' תפלה הי"ח( ‪minid zxyrae‬‬
‫‪xeab dz` seqae mdxa` obn i"`a obne ig l` miig xtqa epazke miiga utg‬‬
‫‪jlnd dxyr izyrae yecwd jlnd ziyilya mzeg k"dei i`ven cr d"xny‬‬
‫‪d`cedae 'eke dz` on`pe miigl 'gxa eixevi xkef ongxd a` jenk in xikfn‬‬
‫‪ htynd‬ובפ"י הי"ג כתב ‪mda mzge drh k"dei cre d"xny minid zxyr‬‬
‫‪dkxa miig xtqae 'eke mely miy 'eke jzixa ipa lk miigl aezke seqa xikfn‬‬
‫‪ade` jln dxyr izyra mzge drh y`xl xfeg yecwd l`d ziyilyd dkxaa‬‬
‫‪ 'eke melye‬משמע שתחילת תקנת הגאונים היתה שיאמרו תוספות אלו רק‬
‫‪lr jlede lltzne htynd 'nd da mzege dkxad 'igzl xfeg htyne dwcv‬‬
‫בר"ה ואח"כ נהגו לאמרם כל הימים שמר"ה עד יוה"כ כדאיתא בתשובות‬
‫‪cg`e cigi cg` y`xl xfeg ezltz lk milydy cr `l` xkfp `l m`e xcqd‬‬
‫הגאונים שערי תשובה סי' קנא ‪) zeaiyid 'aa bdpnd jk‬סורא ופום בדיתא(‬
‫‪ .v"y‬וכן פסק הרא"ש וז"ל ‪dwcv ade` jlne yecwd l`d xn` sqei ax‬‬
‫‪miig xtqa mely miyae miigl aezke d`cedae miigl epxkf obna oil`eyy‬‬
‫‪'klde htynd 'nde yecwd 'nd xn` dax `vi 'rica jk xn` m` 'it htyne‬‬
‫‪ k"dei cr d"xn‬ומ"מ מוכח מלשונם שאינו אלא מנהג ואין בו חיוב מעיקר‬
‫‪xn` `l m`e daxk dkld sqei axe daxc daxk l"iw `wqt i`d e`lae daxk‬‬
‫הדין וכן הוא מפורש ברמב"ם פ"ב מהל' תפלה הי"ט ‪siqedl ebdpy 'newn yi‬‬
‫‪`l 'rica 'it` axlc llkn `vi yecwd l`d xn` 'it` `"x '`wcn eze` 'ifgn‬‬
‫‪'eke jenk in dipyae 'eke miigl epxkf dpey`x dkxaa el` mini zxyra‬‬
‫‪) axk l"q daxe `vi‬ונ"ל שמתחי' היה כתוב בדברי הרא"ש ‪"daxlc" llkn‬‬
‫‪ 'eke miig xtqa dpexg` dkxaa oitiqene 'eke jingx xekf d`cedae‬אלמא אינו‬
‫`‪ `vi `l 'rica 'it‬ואח"כ טעה הסופר והעתיק "‪ "axlc‬ומשום דקשיא ליה‬
‫אלא מנהג איזה מקומות ועדיין לא פשט המנהג בכל העולם ולפי"ז פשיטא‬
‫הא לא איתמר הלכתא כרב אלא כרבה ומה איכפת לן מאי קאמר רב הוסיף‬
‫שאין מחזירין אותו‪ .‬אבל התוס' הכא ד"ה והלכתא כתבו ‪jenk ine epxkf oke‬‬
‫‪ .(axk l"q daxe‬הא קמן ששלשה עמודי הוראה הרי"ף הרמב"ם והרא"ש‬
‫‪rahnn dpynd lkc xn` `l m` eze` oixifgn miig xtqae miigl aezke‬‬
‫כולהו ס"ל אם טעה לא יצא וכן פסק הטור בסי' תקפב‪ ,‬וכן פסק בשו"ע סי'‬
‫‪) dcedi epax wqt jke ezaeg ici `vei epi` minkg erahy‬צ"ל ‪ wgvi‬הוא ר"י‬
‫תקפב סע' א בעשי"ת אומר המ' הקדוש המ' המשפט ואם טעה או שהוא‬
‫של תוס'( `‪'yexia `zi`ck eze` oixifgn xn` `l m` xn` m` el wtq m‬‬
‫מסופק אם הוא בהמ' הקדוש חוזר לראש ואם הוא בהמ' המשפט אם נזכר‬
‫‪zwfga mei 'l lk e`l m`e xhne lh xikfd m` rcei epi`e lltzn did w"t 'rzc‬‬
‫קודם שעקר רגליו חוזר לברכת השיבה ואומר משם ואילך על הסדר ואם‬
‫‪k"g` ok xn` `ly dzr cr cenl `edy enk `l` xn` `ly 'it cenl `ly‬‬
‫לא נזכר עד שעקר רגליו חוזר לראש פסק כשלשה עמודי הוראה‪ .‬אבל‬
‫‪'l `kilc z"iyra k"`e oicd jk xikfdl jixvy 'acd lkl d"de xikfdy zwfga‬‬
‫רבני צרפת )הובאו ברבנו יונה( פסקו דאינו חוזר דס"ל דפלוגתא דרב יוסף‬
‫‪ ,xefgl jixv mei‬והרא"ש כתב על דבריהם ‪xg`n eze` oixifgn dnl ipdinze‬‬
‫ורבה אינה אלא לכתחי' ר"י סבר לכתחי' אומר האל הקדוש ומלך אוהב‬
‫‪`lc 'nb wiqte `zbelt `ki` htynd 'nde yecwd 'ndac 'nba xkfen epi`y‬‬
‫צדקה ומשפט ורבה סבר לכתחי' אומר המ' הקדוש והמ' המשפט ובדיע' אפי'‬
‫‪) m` jenk ine epxkfa la` `vi‬צ"ל `‪l"pn exn`l `id mipe`bd zpwz ('it‬‬
‫עושה צדקה כמו שהוא אוהב‪ .‬והלכתא‬
‫‪eay‬‬
‫יב ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫סט‬
‫‪ .'nba xkfed `ly xg`n zekxa rahnn dpyn `xwp df oi` eze` 'ifgnc‬וכן‬
‫הוצאת האש מהאבנים אבל עכשיו שיש לנו כריים גז ואין‬
‫פסק בשו"ע סי' תקפב סעיף ה אם לא אמר זכרנו ומי כמוך אין מחזירין‬
‫טורח בהדלקתם מותר לבשל ואדר' זהו כבוד שבת וכן‬
‫ואפי' לא עקר רגליו עדין רק שסיים אותה ברכה וה"ה‬
‫טבילת נדה במקוה הוא מפני הנקיות והשתא שיש מקלחות‬
‫אותו וכתב מור"ם בהגה"ה‬
‫אם לא אמר וכתוב וובספר נמי דינא הכי‪.‬‬
‫צריך שיחלה עצמו עליו יענה עצמו בצום‪ ,‬ש"מ עינוי‬
‫מועיל לתפלה‪ .‬ואין חולה מכם עלי וגולה את אזני שאול‬
‫אמרו‪ ,‬ש"מ ת"ח היה‪ .‬ואני בחלותם לבושי וגו' אסיפא‬
‫דקרא סמיך ‪*** .iytp meva izipr‬כל העושה דבר עברה‬
‫ומתבייש בו כל היום זוכר עוונו ומתבייש במה שעשה ומפני‬
‫בושתו אינו יכול לדבר בפני אדם‪ .‬ומכאן היה מוכיח מורנו‬
‫הרב החסיד ר' יהודה צדקה זצ"ל את אותם בעלי תשובה‬
‫העומדין בפני קהל רב ומספרים חטאיהם וצוחקין ומצחיקין‬
‫את הקהל והיה אומר כי רע הוא‪ ,‬ולי נר' כי טוב הוא שהם‬
‫מתכוונים לשם שמים להחזיר בתשו' את אלה שנמצאים‬
‫במקום שהם היו בו לפני כן‪ .‬מחר אתה ובניך עמי הל"ל‬
‫מחר אתה ובניך מתים מהו עמי‪ ,‬אלא במחיצתי בגן עדן לפי‬
‫שג"ע כולו מחיצות מחיצות לפי דרגות כל אחד ואחד ושאול‬
‫והן נקיות מן המקוה או מבור מים עדיף למיטבל בהו וכן על‬
‫זה הדרך דורשין מקראות התורה לפרוק עול מצות והיינו‬
‫דדריש ליה לק' אחרי לבבכם זו מינות וכן הוא אומר אמר‬
‫נבל בלבו אין אלהים דבלבבו אומר אין אלהים אבל לצבור‬
‫אינו אומר כן אלא דורש לו את המקראות לפרוק עול מצות‪.‬‬
‫הרהור עבירה זימה‪" .‬ואחרי" עיניכם כצ"ל זה הרהור‬
‫עבירה שמהרהר זימה בלבו וכשרואה אשה אפי' אינה הגונה‬
‫כלל עיניו מטעות אותו ונראית ישרה וצנועה בעיניו וקמ"ל‬
‫קרא אע"פ שהיא נראית בעיניך ישרה וצנועה לא תסמוך על‬
‫עיניך שמא מתוך הרהורי זימה שבלבבך עיניך מטעות אותך‬
‫ויש לך לחקור אחריה היטב ולהיועץ במבינים‪ ,‬שנא' ויאמר‬
‫שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני והלא‬
‫גויה היתה מבנות פלישתים ואיך ישרה בעיני שמשון והוא‬
‫נביא וחכם אלא הרהורי זמה שבאדם גורמין לו שעיניו‬
‫מטעות אותו לחשוב אשה שאינה הגונה לו להגונה וישרה‪.‬‬
‫זומן למחיצתו של שמואל שהיה שקול כנגד משה ואהרון‪.‬‬
‫שאול בחיר ה' משמע שבחרו ה' למלך‪ ,‬בימי דוד נאמר‬
‫מקרא זה והגבעונים אמרוהו וכבר מאס ה' בשאול מהיות‬
‫מלך ובחר בדוד ואמאי קראוהו בחיר ה' ועוד הא הגבעונים‬
‫שנאו את שאול שהכה בהם ואמאי קראוהו בחיר ה'‪ ,‬אלא‬
‫לא מדברי הגבעונים הוא אלא יצתה בת קול ואמ' בחיר ה'‬
‫כך אין ישראל מכבדין את הע"ז לעשותה עיקר עבודתן ואפי'‬
‫שנבחר להכנס לג"ע לפי שנתבייש בעוונותיו‪.‬‬
‫בשעה שנפנים אצלה מחשיבין את הקב"ה שהוא עבודתם‬
‫"אשר" אתם זונים "אחריהם" זה הרהור ע"ז כצ"ל‪,‬‬
‫שהיא כמו זנות שאדם ההולך אצל זונה אינו מחשיבה‬
‫כאשתו ואינו מתכוון להחליף את אשתו בזונה הזו אלא‬
‫אשתו מכובדת עליו בבית והוא נפנה אצל הזונה לרגע אחד‬
‫העיקרית ולפי רגע נפנין אצל ע"ז‪ ,‬וכן הוא אומר ויזנו‬
‫לימא פר' רבית ופר' משקלות דכת' "בהו" יציאת מצר'‬
‫כצ"ל דקצרות הן וליכא טורח צבור‪ .‬כל פרשה דפסקה‬
‫משה רבנו פסקי' "לה" דלא פסקה משה רבנו לא פסקי'‬
‫"לה" כצ"ל‪ .‬פרשת ציצית מפני מה קבעוה כיון דאמרת‬
‫דפרשת בלק בקשו לקבעה ולא קבעוה מפני שהיא ארוכה‬
‫ואית בה טורח צבור א"כ פרשת ציצית מפני מה קבעוה הא‬
‫במתני' לא קת' אלא ‪ zelila mixvn z`ivi oixikfn‬ויכול‬
‫להזכיר פרשת רבית או פרשת משקלות שיש בהן יציאת‬
‫מצרים והן קצרות מפרשת ציצית‪ .‬מפני שיש בה חמשה‬
‫דברים חוץ ממצות ציצית שהיא עיקר הפרשה ויש שהגיהו‬
‫"ששה" דברים ואין צורך‪ .‬ודעת המינים תחכום ותחבולת‬
‫המינים‪ ,‬שבלבבם אינן מאמינים שיש אלהים ואם יאמרו‬
‫לצבור כן לא ישמעו להם ויתרחקו מהם לפיכך הם אומרים‬
‫אף אנו מאמינים באלהים ויראים אותו אבל מצות שבת‬
‫שנתן לישראל אינה אלא שינוחו מטורח המלאכה כגון‬
‫אחרי הבעלים אלמא ע"ז לשון זנות היא אצל ישראל‪.‬‬
‫במש' מזכירין יציאת מצרים בלילות כיון דגאולה מעלייתא‬
‫לא הויא אלא מצפרא כדאמר לעיל ד ע"ב לפיכך היו אומ'‬
‫דאין מזכירין יצי"מ אלא בימים אבל בלילות לא דאכתי לאו‬
‫גאולה מעלייתא היא קמ"ל דמזכירין אף בלילה‪ .‬הרי אני‬
‫כבן שבעים שנה מפרש בגמ' לק' כח ע"א לא 'בן' שבעים‬
‫שנה ממש אלא 'כבן' לפי שהיה בן י"ח ומינוהו לנשיאות‬
‫ונעשה לו נס והלבינו שערות זקנו כבן ע' שנה‪ ,‬אבל בירוש'‬
‫מפרש בן שבעים שנה ממש דקא' עלה דמתני' `‪qpkpy t"r‬‬
‫‪ .mini zxvwn dlecbdy dxn` `cd mini jix`d dlecbl‬וא"ת‬
‫בשלמא אי הוה בן ע' שנה ממש ולא זכה שתאמר יצי"מ‬
‫בלילות הוי רבותא אבל השתא דאמרת בן ח"י שנה היה ונר'‬
‫כבן ע' שנה מאי רבותא דלא זכה שתאמר יצי"מ בלילות‪,‬‬
‫ונ"ל דראב"ע היה מורה להם שיאמרו יצי"מ בלילות דמ"מ‬
‫ע‬
‫‪eay‬‬
‫יב ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מאורתא הויא אתחלתא דגאו' ולא שמעו לו ואמר ראב"ע‬
‫כמו ארון כצ"ל וכן הוא באו"ז ח"א הלכ' ק"ש סי' כט ד"ה‬
‫אילו לא היו מלבינים שערות זקני הייתי תולה מה שאינכם‬
‫שומעים לי שאני נר' צעיר השתא משמים עשאוני כבן ע'‬
‫אמר רבה‪*** .‬ד"ה והוקענום וכו' לגנותו היו באין ולא‬
‫"לכבדו" כצ"ל‪*** .‬ד"ה מינות אותם ההופכים וכו'‬
‫קשיא ליה היינו מינות היינו הרהור ע"ז ומשני דע"ז היינו‬
‫המודים שהם כופרין בתורה ומאמינים בע"ז ואילו מינות הם‬
‫שהימים הם עיקר חייו של אדם כל ימי חייך הלילות שאינן‬
‫חייו ממש שהרי הוא ישן בהן והוא כמת בשעות הללו מ"מ‬
‫המאמי' בע"ז אבל אינן מודים בזה ודורשין מקראות התו'‬
‫בהיפוך להתיר להם עבירות ועיין בפירושנו לגמ'‪*** .‬בא"ד‬
‫טעות היא ע"ז )שמות כג כד( 'לא תשתחוה להם' מתרגמי'‬
‫‪ 'oedzerhl' cebqz `l‬וכן כל ע"ז מתרגם אונק' לשון טעות‪.‬‬
‫שנה כדי שתשמעו בקולי ואעפ"כ לא אהניא לי א"כ למה‬
‫הלבינו שערות זקני ונעשיתי כבן ע' שנה‪ .‬ימי חייך הימים‬
‫הם בכלל '‪ jiig ini 'lk‬שאם לא ישן בלילות לא יוכל לחיות‬
‫בימים נמצא שהלילות הם צדדי הימים‪ .‬כל ימי חייך להביא‬
‫"לימות" המשיח מורי הרב זצ"ל אמר שצ"ל ימות ובירוש'‬
‫את ימות‪ .‬ול"נ דשפיר גרסי' להביא לימות המשיח פי'‬
‫אומנם פסוק זה בא לרבות את הלילות כמו שאמרת אבל לא‬
‫לילות של עכשיו אלא לימות המשיח שיזכירו בהן יצי"מ‬
‫אף בלילות שבימות המשיח הלילה יהיה אור כמו ביום‬
‫כדכת' )זכ' יד ז( ‪`le mei `l 'dl rcei `ed cg` mei dide‬‬
‫‪ xe` didi axr zrl dide dlil‬וכת' )ישעי' ל כו( ‪xe` dide‬‬
‫‪ .dngd xe`k dpald‬והא דקת' בגמ' ‪'kgl `nef oa l"` `ipz‬‬
‫‪ giynd zenil n"ivi 'ikfn ike‬ה"ק הלא אפי' בימים עצמן לא‬
‫יזכירו יצי"מ כ"ש בלילותיהן והיכי אמריתו להביא לימות‬
‫המשיח שיאמרו בהן יצי"מ בלילות‪.‬‬
‫גמ' לא שתעקר יצי"מ ממקומה מברכת אמת ויציב‬
‫בשחרית ומברכת אמת ואמונה בערבית אלא "שיהא"‬
‫שיעבוד מלכויות עיקר כצ"ל ויצי"מ טפל לו יזכירו יצי"מ‬
‫ויזכירו גאולה משעבוד מלכויות אבל אין חותמין אלא‬
‫בשעבוד מלכיות שלא יאמרו בחתימה דשחרית ‪dycg dxiy‬‬
‫‪l`xyi l`b i"`a 'eke mid zty lr lecbd jnyl mile`b egay‬‬
‫אלא שירה חדשה שבחו גאולים לשמך הגדול בפרקם עול‬
‫מלכויות מעליהם וכו' בא"י גאל ישראל וכן בערבית לא‬
‫יחתמו אלא בשעבוד מלכויות‪ .‬וא"ת הא כתיב '‪'d ig 'm` ik‬‬
‫`‪ 'ebe dlrd xy‬מדקא' 'כי אם' משמע זה ותו לא ומשמע‬
‫דיצי"מ נעקרת והיכי אמרת לא שתעקר יצי"מ ממקומה‪,‬‬
‫תירוץ כיו"ב אתה אומר לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם‬
‫ישר' יהיה שמך הא הכא נמי אמר 'כי אם' ועל כרחך לא‬
‫בא לעקור שם יעקב ממקומו שראינו שאח"כ נמי קראו יעקב‬
‫)ברא' מו ב( ‪*** .awri awri xn`ie‬כיוצא "בו" בספרים‬
‫מדוייקין כיוצא בדבר‪.‬‬
‫רש"י ד"ה כחיזרא "כשבט שביד" אדם "שחובטו" כלפי‬
‫כצ"ל‪*** .‬ד"ה כחויא כנחש הזה "שכשהוא" זוקף כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה המ' המשפט וכו' נושאי הארון הברית "שהוא"‬
‫***ד"ה וכן וכו' ואין לך נבל "יותר" מן ההופך כצ"ל‬
‫וכן הוא במחזור ויטרי סי' יז ד"ה ופר' ציצית‪.‬‬
‫תוד"ה כרע וכו' שאנו שוחין כל "שעת התפלה" צריך‬
‫כצ"ל‪*** .‬בא"ד קודם שיסיים הברכה רק "באבות‬
‫ובהודאה יכרע" בברוך "ויגביה" מיד דאמרי' כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה והלכתא וכו' וכתוב לחיים "וובספר" חיים כצ"ל‪.‬‬
‫***בא"ד וכך פסק רבנו "יהודה" צ"ל יצחק הוא ר"י בעל‬
‫התוס'‪*** .‬בא"ד מכל אותן דברים זכרנו ומי כמוך וכתוב‬
‫לחיים וובספר חיים משום דלא פסק בספר בגמ' בפירוש‬
‫שיש לאמרם אלא מנהג העם הוא‪.‬‬
‫ד"ה בקשו וכו' לפי "שיש בהן" עשרת כצ"ל‪.‬‬
‫יג ע"א גמ' אלא "שיהא" כצ"ל ישראל עיקר יקראו‬
‫בניו בני ישראל ויעקב טפל לו פעמים יקראו בני יעקב‪.‬‬
‫וא"ת כיון דגזירת הקב"ה היא שיהא ישר' עיקר ויעקב טפל‬
‫לו אמאי בתפלה אמרי' `‪idl`e wgvi idl` mdxa` idl‬‬
‫'‪ 'awri‬ואלהי ישראל הוה לן למימר‪ ,‬וי"ל דלא גזר הקב"ה‬
‫אלא שיהא ישראל עיקר לעניין שיקראו בניו 'בני ישראל'‬
‫וכמו שפירשנו‪ .‬ועוד שאנשי כנסת הגדולה כשסדרו לשון‬
‫התפלה אחזו לשון המקרא כמה שאפשר ובמקרא כתיב‬
‫)שמות ג ו( `‪ awri idl`e wgvi idl` mdxa` idl‬וכן שם‬
‫פסוק טו ושם פ"ד פסוק ה' בכולם אותו לשון ממש‪ .‬וכן הוא‬
‫אומר רוצה להביא ראיה דהא דכתיב ולא יאמרו עוד חי ה'‬
‫אשר העלה את בנ"י מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה‬
‫ואשר הביא וגו' אין פירושו שתעקר יצי"מ אלא שיהא‬
‫שעבוד מלכויות עיקר ויצי"מ טפל לו אל תזכרו ראשונות‬
‫וקדמוניות אל תתבוננו ופירשו בברייתא אל תזכרו ראשו'‬
‫זה שעבוד מלכויות וקדמו' אל תתבוננו זו יצי"מ מדגבי‬
‫שעבוד מלכויות אמר אל 'תזכרו' וגבי יצי"מ אמר אל‬
‫'תתבוננו' ש"מ לאחר מלחמת גוג ומגוג שעבוד מלכויות‬
‫‪eay‬‬
‫יג ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫עא‬
‫נעקרת ממקומה לגמרי דאין מזכירין אותה עוד אבל יצי"מ‬
‫אברהם חדא מילתא נינהו דתרוייהו לשון אב אלא בתחי'‬
‫אינה נעקרת דמזכירין אותה אלא שאין מתבוננים בה‬
‫נעשה אב לארם שהם קבלוהו עליהם לנשיא ולבסוף‬
‫לעשותה עיקר‪ .‬עוד י"ל דהכי מייתי ראיה מאי קא' קרא‬
‫כשעזב את ארם למרות מעמדו הרם שם נעשה אב לכל‬
‫דלאחר מלח' גוג ומגוג ‪ eppeazz l` 'encwe‬כלו' אל תזכירו‬
‫העולם כולו וכמו שאמרו לו בני חת ‪dz` midl` `iyp‬‬
‫יצי"מ הא כבר משעבוד מלכויות אין מזכירין יצי"מ ולא‬
‫‪ .epkeza‬פסק הרמב"ם בפ"ד מהל' בכורים ה"ג ‪`ian xbd‬‬
‫הל"ל אלא `‪ zepey`x exkfz l‬דהיינו שעבוד מלכויות אלא‬
‫‪') `xewe‬אשר נשבע ה' לאבותנו לתת לנו'( ‪a` mdxa`l '`py‬‬
‫ע"כ אחר שעבוד מלכויות היו מזכירין בין שעבוד מלכויות‬
‫‪zgz oiqpkpy elek mlerd lkl a` `ed ixd jizzp mieb oend‬‬
‫ובין יצי"מ להכי קא' להו דלאחר מלחמת גוג ומגוג לא‬
‫‪z` eipa eyxiy dlgz dreayd dzid mdxa`le dpiky itpk‬‬
‫יזכירו לא שעבוד מלכויות ולא יצי"מ‪ .‬הנני עושה חדשה‬
‫‪ ux`d‬ומהאי טעמא נמי יכול גר לומר בתפלה אלהינו ואלהי‬
‫עתה תצמח כל הגאולות באות קמעא קמעא וגאולה זו‬
‫אבותנו ודלא כסתם משנה דבכורים פ"א מ"ד ועיין שם‬
‫שלעתיד לבוא דמלחמת גוג ומגוג 'עתה תצמח' בבת אחת‬
‫בפירוש המשנה לרמב"ם ובתשובות הרמב"ם סי' מב‬
‫וקודם לכן לא היה לה לא סימן ולא התחלת מלחמה ואיש‬
‫ובשו"ע או"ח סי' נג סעיף יט ודלא כר"ת בתוס' ב"ב פא ע"א‬
‫לא העריך שתקרה ולכך היא נקראת 'חדשה' שלא דברו‬
‫ד"ה למעוטי אדמת עכו"ם‪ .‬שרי היא שרה לא תימא תרי‬
‫עליה בחדשות כלל וכלל לפני כן כי לא היתה לא הזהרה‬
‫מילי נינהו אלא חדא מילתא נינהו דתרוייהו לשון שררה‬
‫למלחמה ולא סימן והרי היא 'חדשה' תקשורתית‪ .‬משל למה‬
‫אלא בתחילה וכו'‪ .‬כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה‬
‫הדבר דומה לפי שמ"מ אמר הכתוב ‪'d ig cer exn`i `le‬‬
‫דוקא שמתכוון לקראו אברם אבל אם אינו מבטא נכון ויוצא‬
‫`‪dlrd xy` 'd ig m` ik 'xvn ux`n i"pa z` dlrd xy‬‬
‫מפיו אברם אינו עובר ומ"מ כיון שהוא מצות עשה ואיסור‬
‫‪ 'ebe `iad xy`e‬משמע שהקב"ה מצוה שלא יזכירו עוד‬
‫לאו ‪ -‬צריך לדקדק ורוב העולם אינם נזהרים בזה ויש‬
‫יצי"מ לכך מתרצו במשל משל לאדם שהיה מהלך וכו' כמו‬
‫להוכיחם‪ ,‬ואע"ג שהפוסקים לא הביאו דין זה הכי הלכתא‬
‫שאותו אדם אף אחד לא ציוהו שלא יזכיר מעשה הזאב‬
‫דליכא גמ' אחרת הסותרת סוגיא זו‪ .‬ולאו דוקא באברהם‬
‫והארי אלא מתוך הרגשתו שההצלה האחרו' היתה גדולה‬
‫מהראשו' אין הוא מזכיר את ההצלה הראשו' אע"ג שראוי‬
‫שיזכיר גם את ההצלה הראשו' כך מה שאמר ‪cer exn`i `le‬‬
‫‪xy` 'd ig m` ik mixvn ux`n i"pa z` dlrd xy` 'd ig‬‬
‫‪ 'ebe `iad xy`e dlrd‬אין פירושו שה' מצוה שלא להזכיר‬
‫את יצי"מ אלא הנביא מתנבא שכך יעשו בנ"י שלא יזכירו‬
‫את יצי"מ כי הרגשתם היא שנס ההצלה משעבוד גלויות‬
‫גדול יותר מיצי"מ לכן לא יבואו להזכיר את יצי"מ אבל‬
‫הקב"ה רוצה שיזכירו את יצי"מ כמ"ש בתורה‪ .‬ופגע בו זאב‬
‫אין פגיעתו באדם רעה מאוד כי הרבה פעמים אדם שפגשו‬
‫זאב האדם מבריח את הזאב במקלו‪ .‬פגע בו ארי פגיעתו‬
‫רעה משל זאב שאין אדם יכול להבריחו במקלו ואם הארי‬
‫רעב יאכלנו‪ .‬פגע בו נחש פגיעתו רעה משל ארי שאפי' אין‬
‫הנחש רעב מקיש את האדם והורגו כדאיתא בתע' ח ע"א `‪ix‬‬
‫‪.jl yi d`pd dn dz` lke`e sxeh a`f lke`e qxec‬‬
‫אבינו אלא כל מי שקוראין אותו אברהם אם בנ"א קוראין‬
‫לו אברם איכא איסורא כדמוכח לק' דקמקשה משרי דאינשי‬
‫קרו לבנותייהו שרי כמו שנפרש שם בע"ה ובישועתו‪ .‬אלא‬
‫מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי שרי שם נפוץ היה‬
‫בזמנם ואפי' ת"ח קוראין לבנותיהן שרי‪ .‬התם קוב"ה אמר‬
‫לאברהם לאברהם הזהיר שלא לקרותה שרי לשאר העולם‬
‫'‪ '`xwz‬ש"מ‬
‫לא הזהיר‪ .‬לא תקרא את שמה שרי מדקא' ‪¨ § ¦ `l‬‬
‫'‪cer '`xTi‬‬
‫אתה לא תקרא כך אבל גבי אברהם כתיב ‪¥ ¨ ¦ `le‬‬
‫`‪ mxa` jny z‬בין אתה בין אחרים‪ .‬אלא מעתה הקורא‬
‫ליעקב יעקב ה"נ והא הרבה מקראות כתיב יעקב וגם ת"ח‬
‫רגילין לקרוא לבניהם יעקב‪ .‬ויאמר אלהים לישר' במראות‬
‫הלילה ויאמר יעקב יעקב לא הל"ל 'ויאמר אלהים לישראל'‬
‫אלא ויאמר לו אלהים דמקמי הכי כתיב 'ויסע ישראל' אלא‬
‫לומר אע"פ ששמתי שמך ישראל עדיין יעקב שמך שלא‬
‫צויתי שיעקר יעקב ממקומו אלא שיהא ישר' עיקר ויעקב‬
‫אברם הוא אברהם לחינם ציינו המדפיסים לדה"י‪ ,‬כי לא‬
‫טפל לו‪ .‬יש מקשים מאי קא משני ‪'`py `xw dixcd` xcd‬‬
‫נתכוונו כאן לדרוש את הפסוק דלק' קת' ‪ dxy `id ixy‬ואין‬
‫‪ 'ebe xn`ie‬הא מעיקרא כי אקשי נמי הוה ידע שהרבה‬
‫מקרא כזה‪ .‬אלא קשיא להו מדשינה שמו מאברם לאברהם‬
‫מקראות כתובות בתנ"ך בשם יעקב ולכך אקשי `‪dzrn `l‬‬
‫משמע דתרי מילי נינהו מאי תרי מילי‪ ,‬ומשני אברם הוא‬
‫‪ p"d awri awril `xewd‬ועוד אמאי אייתי דוקא ההוא קרא‬
‫עב‬
‫‪eay‬‬
‫יג ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫הא הרבה מקראות בתנ"ך יש בשם יעקב‪ ,‬ולא קשיא כלל‬
‫וכדכתיבנא‪ .‬אשר בחרת באברם "אמר ליה" התם נביא‬
‫כי רק מההוא קרא איכא לשנויי הדר אהדריה קרא‬
‫צ"ל אמרי‪.‬‬
‫הדרן עלך פרק ראשון‬
‫במש' אם כוון לבו יצא מסתברא לי דהקורא בתורה והגיע‬
‫‪ epbxdi `ny eiptn `xi `edy‬וכן כתב הרמב"ם מלך או אנס וכתב הרא"ש‬
‫זמן המקרא וכוון לבו לק"ש קיים שתי מצוות מצות תלמוד‬
‫‪en`e eia`c d`xpe ytp gewt ipta cnery xac jl oi`y `hiyt il `xidp `le‬‬
‫תורה ומצות ק"ש ומקבל שכר שתיהן‪ ,‬והקורא להגיה וכוון‬
‫‪`xenk jax `xen opze e`xiz eia`e en` yi` 'zkc d`xid iptn aiyg eaxe‬‬
‫לקיים מצות ת"ת יש לו שכר כקורא בתורה ואם הגיע זמן‬
‫‪ miny‬ונראה לי דמ"ש ‪ ytp gewit ipta cnery xac jl oi`y `hiyt‬אינו דחיה‬
‫המקרא ונתכוון נמי לק"ש יש לו שכר ת"ת ושכר ק"ש‪.‬‬
‫חזקה שהרי תנן לק' ל ע"ב גבי תפלה `‪epaiyi `l enelya l`ey jlnd 'it‬‬
‫***מפני היראה פירש"י `‪epbxdi `ny eiptn `xi `edy mc‬‬
‫‪ wiqti `l eawr lr jexk ygp 'it`e‬אלמא פעמים אפי' כשיש פיקוח נפש אינו‬
‫היינו מלך או גברא אלימא החשוד על הרציחה‪ ,‬וכן פירש‬
‫פוסק מיהו ודאי דברי הרא"ש אמת דמפני היראה היינו אביו או רבו‬
‫הרמב"ם `‪ .oiyln e` qp` oebk epnn cgtn `edy yi‬וקשיא‬
‫כדכתיבנא בפירוש הגמ' מטעמא אחרינא וכן פירשו הגאונים )כן כתב הטור‬
‫לי א"כ הל"ל מפני הסכנה אבל מפני היראה משמע מי שהוא‬
‫סי' סו( והרשב"א‪ .‬כתוב בירוש' ברכות פ"ב סוף ה"א ‪rvn`a oeck cr‬‬
‫חייב במוראו‪ ,‬ועוד דלק' יד ע"א תניא ‪rbte rny z` `xewd‬‬
‫‪) fnxn dinxi iax weqtd rvn`a 'it` dyxtd‬אם הוצרך להשיב באמצע‬
‫‪`edy l"v`e ceakd iptn l`ey miwxta epnid lecb e` eax ea‬‬
‫הפסוק מפני הכבוד מרמז בידיו לשלום אבל אינו מוציא בפיו( ‪dpei iax‬‬
‫‪ixac aiyn `edy l"v`e d`xid iptn l`ey rvn`ae aiyn‬‬
‫‪) irzyn‬מוציא בשפתיו( ‪) sqei ax mya `ped ax‬מביא ראיה שמותר להוציא‬
‫‪ n"x‬הא ההיא ברייתא מיירי בשואל מפני הכבוד ומפני‬
‫בשפתיו אפי' באמצע פסוק( ‪ xacl zeyx jl yiy o`kn ma zxace‬ופסק הטור‬
‫היראה ולא קת' הקורא את שמע ופגע בו רבו )דהיינו מפני‬
‫דבאמצע הפסוק מותר להשיב שלום מפני הכבוד ולהוציא בשפתיו דרבי‬
‫הכבוד( או מלך ומי שהוא ירא הימנו )דהיינו מפני היראה(‬
‫ירמיה הוי יחיד לגבי רבי יונה ורב הונא‪ .‬וכתב בב"י ‪aezk iz`vn edine‬‬
‫אלא ‪ epnn lecb e` eax ea rbte‬משמע דברבו ובגדול הימנו‬
‫‪y"ekln zlawk lecb xac oi`y llk wiqtdl oi` l`xyi rny weqt rvn`ac‬‬
‫איכא מפני הכבוד ואיכא מפני היראה‪ ,‬לכן נ"ל מפני הכבוד‬
‫‪) o`k cr‬מצאתי כתוב( ‪mrhne cegiid llkn `ed mby e"lnkyal d"dc l"pe‬‬
‫ת"ח גדול הימנו שהוא חייב בכבודו מפני היראה רבו שהוא‬
‫‪ .e"lnkyal l`xyi rny weqt oia wiqtdl oi` df‬ובשו"ע סי' סו סעי' א פסק‬
‫חייב במוראו דתנן )אבות פ"ד מי"ב( ‪`xenk jax `xene‬‬
‫בין הפרקים שואל בשלום אדם נכבד ומשיב שלום לכל אדם ובאמצע‬
‫‪ .miny‬בפרקים שואל מפני הכבוד וכו' דכת' ‪'ma' zxace‬‬
‫שואל בשלום מי שהוא ירא ממנו כגון אביו או רבו או מי שהוא גדול ממנו‬
‫הל"ל ודברת 'בה' דהא בק"ש מיירי מאי 'בם' לשון רבים‬
‫בחכמה וכ"ש מלך או אנס ומשיב שלום לאדם נכבד ואפי' באמצע הפסוק‬
‫אלא עשאה הכתוב פסקי פסקי שאם הוצרך להפסיק ביניהם‬
‫חוץ מפסוק שמע ישראל ובשכמל"ו שלא יפסיק בהם כלל אם לא מפני‬
‫יפסיק כגון לשאילת שלום מפני הכבוד ומפני היראה‪ ,‬ולא‬
‫מי שירא ממנו שמא יהרגנו‪ .‬כתוב בטור ‪dyecwle yicwl wiqtdl oiiprle‬‬
‫גילה לן קרא כמה פסקי איכא בה הלכך מסתברא לחכמ'‬
‫‪iptn aiyne d`xid iptn l`eyy t"r` 'ne` yi miwqetd ea ewlgp ekxale‬‬
‫דמפני הכבוד עבדי' לה פסקי פסקי רק בין פרשה לפרשה‬
‫‪gay liaya wiqtdl el oi` mewn ly egaya wqery oeikc wqet epi` ceakd‬‬
‫והא דאמר קרא ‪ 'ma' zxace‬לשון רבים היינו שלש פסקי‬
‫`‪rney ly on`e yecwd l`d ly on`e dyecwe yicw oipere azk w"nqae xg‬‬
‫כמנין הפרשיות אבל מפני היראה עבדי' לה פסקי פסקי אפי'‬
‫‪) mewn lka dltz‬בין בפרקים ובין באמצע( ‪rvn`a 'it` lkl wqety `"ie‬‬
‫בתוך הפרשה עצמה והא דאמר קרא '‪ 'ma‬לשון רבים היינו‬
‫‪mikqd dfle ceakd iptn aiydle d`xid iptn le`yl wqety dnn rxb `lc‬‬
‫עשרים פסקי כמנין פסוקיה ולירוש' דמתיר אפי' באמצע‬
‫`‪ l"f ia` ipec‬וכן פסק בשו"ע סי' סו סעי' ג לקדיש ולקדושה ולברכו‬
‫פסוק '‪ 'ma‬היינו אפי' מאה‪ .‬ובירוש' יליף מדהוה ליה למכתב‬
‫מפסיק אפי' באמצע הפסוק וכן למודים אבל לא יאמר אלא תיבת מודים‬
‫ולמדת בם מאי 'ודברת' לשון דיבור של חול מכאן שיש לך‬
‫בלבד הג"ה וכן בברכו לא יאמר יתברך וישתבח וכו' וי"א דאמן שעונין אחר ברכת‬
‫רשות לדבר בם שאילת שלום מפני הכבוד ומפני היראה‪.‬‬
‫האל הקדוש ואחר שומע תפלה יש לו דין קדושה ויוכל לענות אותם בק"ש וכן עיקר‬
‫רבי יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני‬
‫ולכל הני מילי פוסקים מכ"ש באומר‬
‫תחנונים‪ .‬מ"ש בשו"ע דמפסיקין לעניית‬
‫הכבוד ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל‬
‫קדיש היינו חמישה אמנים ראשונים שהם מן הדין אבל אמן דתתקבל ודיהא‬
‫>>>ועשה טוב<<<והלכה כרבי יהודה‪ .‬פירש"י מפני היראה `‪mc‬‬
‫שלמא רבא לא יענה כי אינם אלא מנהג‪ .‬וכתב המגן אברהם דעונה אמן‬
‫אדם‬
‫‪eay‬‬
‫יג ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫עג‬
‫יהא ש"ר מברך לעלם ולעלמי עלמיא ומכאן ואילך לא יאמר וישתוק עד אמן‬
‫קודם ומאוחר קבעי אלא לעניין יתורא דפרשת שמע קבעי‪.‬‬
‫שאחר יתברך ויענה עליה‪ ,‬ואנן דאזלי' אחר פסקי האר"י ועונין תמיד עד‬
‫כדי שיקבל עליו עול מלכו"ש תחילה דפסוק ראשון‬
‫דאמירן בעלמא אף בק"ש עונה עד דאמירן בעלמא דחיוב הוא עלינו‪ .‬ומ"ש‬
‫שבפרשת שמע ‪ cg` 'd epidl` 'd l`xyi rny‬דהיינו עול‬
‫בשו"ע דמפסיקין לעניית קדושה לא יענה אלא קדוש וגו' ברוך וגו' שהם‬
‫מלכו"ש ליכא כוותיה בפרשת והיה אם שמוע ואח"כ מקבל‬
‫עיקר קדושה ולא יענה פסוק ימלוך וגו'‪ ,‬ואפי' בין הפרקים לא יענה אותם‪.‬‬
‫עליו עול מצות שמא אינו מקיים את המצות אלא מפני מנהג‬
‫ומ"ש אבל לא יאמר אלא תיבת מודים בלבד פירשו האחרונים דהיינו תיבות‬
‫אבותיו הלכך מקבל עליו עול מלכו"ש ואח"כ עול מצות‬
‫מודים אנחנו לך‪ .‬והיום קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם שלא להפסיק‬
‫להורות שמקיים את המצות מפני עול מלכו"ש שעליו‪ .‬והיה‬
‫כלל בק"ש לא לשאול מפני היראה כגון אביו או רבו ולא להשיב מפני הכבוד‬
‫אם שמוע לויאמר אחר פרשת שמע שהיא קבלת עול‬
‫לא בין הפרקים ולא באמצע וכל השואל מפני היראה או משיב מפני הכבוד‬
‫מלכו"ש היה לנו לומר פרשת ויאמר שאף היא קבלת עול‬
‫אינו אלא מן המתמיהים לפיכך אף לקדיש ולקדושה אין מפסיקין דמהיכא‬
‫מלכו"ש `‪ip` mixvn ux`n mkz` iz`ved xy` mkidl` 'd ip‬‬
‫ילפת דמפסיקין לקדיש ולקדושה מדמפסיקין מפני היראה ומפני הכבוד כ"ש‬
‫‪ mkidl` 'd‬ואח"כ היה לנו לומר פרשת והיה אם שמוע שהיא‬
‫מפני כבודו ויראתו של מקום והשתא דאין מפסיקין כדי לקבל עליהם עול‬
‫קבלת עול מצות‪ .‬ויאמר אינו נוהג אלא ביום בלבד כחכמים‬
‫מלכו"ש שלימה אף מפני כבודו ויראתו של מקום אין מפסיקין דזהו כבודו‬
‫דאמרי אין מזכירין יצי"מ בלילות‪ ,‬ורש"י פירש ויאמר‬
‫ויראתו שלא יפסיקו בקבלת עול מלכו"ש‪ .‬בין ויאמר לאמת ויציב‬
‫משתעי בציצית דאינה נוהגת אלא ביום אבל ויאמר נאמרת‬
‫לא יפסיק דכיון שאמר ‪ cg` 'd epidl` 'd l`xyi rny‬לא‬
‫בין ביום ובין בלילה כבן זומא דאמר מזכירין יצי"מ בלילות‪.‬‬
‫אמר כלום שהרי לא אמר אני מקבל על עצמי שה' אלהינו ה'‬
‫אחד אלא אמר שה' מצוהו שיקבל על עצמו שה' אחד ולכך‬
‫אומר בסוף ק"ש `‪mlerl epilr dfd xacd 'eke oekpe aivie zn‬‬
‫‪ cre‬ואם יפסיק אחר פרשת ויאמר בשאילת שלום ויאמר‬
‫אח"כ אמת ויציב וכו' נראה כאילו אומר אמת ויציב וכו' על‬
‫שאילת השלום ולא על ק"ש הלכך אחר ויאמר לא יפסיק בין‬
‫גמ' בקורא להגיה שאינו מתכוון פירוש המילים אלא סופר‬
‫את האותיות דאפי' למ"ד מצות א"צ כוונה בק"ש לא יצא‬
‫אא"כ כיוון פירוש המילים דכת' 'על לבבך' וכדאמר לק'‬
‫הלכך תנן `‪ eal oeeik m‬לפירוש המילים ‪ `vi‬אע"ג דלא‬
‫נתכוון לצאת ידי חובת ק"ש ואם לאו לא יצא‪ .‬ונ"ל דהא‬
‫דקמתרץ בקורא להגיה חוזר בו ממאי דתירץ ‪oeeik m` i`n‬‬
‫מפני הכבוד ובין מפני היראה ואחר שיאמר אמת ויציב וכו'‬
‫‪ ,zexwl eal‬ואע"ג דלא אמר 'אלא' הרבה יש בש"ס דחוזר‬
‫הדבר הזה עלינו לעולם ועד וכבר אמר שהוא מאמין שה'‬
‫בו ולא קאמר 'אלא'‪ .‬ורש"י והתוס' מבינים שאינו חוזר בו‬
‫אלהינו הוא ה' אחד יכול לשאול מפני היראה וא"צ להמתין‬
‫ממאי דתירץ ‪ zexwl eal oeeik m` i`n‬וקמיבעיא להו הא‬
‫עד סוף הברכה אבל מפני הכבוד לא יפסיק עד אחר גאל‬
‫קורא להגיה נמי קורא הוא‪ ,‬ותירץ רש"י דקורא להגיה לא‬
‫ישראל דאין שואלין מפני הכבוד באמצע הפרק‪ .‬וכן בערבית‬
‫מיקרי קורא והוא תימה‪ ,‬והתוס' פירשו דקורא להגיה אינו‬
‫לא יפסיק בין ויאמר לאמת ואמונה עד שיאמר `‪dpen`e zn‬‬
‫קורא את התיבות כניקודן הנכון אלא ככתיבתן ותימה א"כ‬
‫‪ ezlef oi`e epidl` 'd `ed ik epilr miiwe z`f lk‬מכאן ואילך‬
‫הל"ל אם קרא יצא ומדקת' `‪ `vi eal oeeik m‬משמע‬
‫שואל מפני היראה אבל מפני הכבוד אינו שואל עד שיסיים‬
‫שהחסרון לא היה בקריאת המילים אלא בכוונת‬
‫גאל ישראל‪ .‬רבי יהושע בן קרחה עיין מ"ש באורך בחידושי‬
‫הלב‪>>>.‬ועשה טוב<<<מדקמתרץ בקורא להגיה ש"מ סוגיא דהכא סברא‬
‫יבמות י ע"א ד"ה רב אדא קרחינאה‪ .‬למה קדמה פרשת‬
‫מצות א"צ כוונה‪ .‬ובמסכת ר"ה כח ע"א אמרי' ‪l`enyc dea`l dil egly‬‬
‫שמע לוהיה אם שמוע כלו' כיון דכל מה שיש בפרשת שמע‬
‫‪ `vi dvn lk`e ede`tk‬ואמר רבא עלה ‪ `vi xiyl rwezd zxne` z`f‬ומפרש‬
‫יש בפרשת והיה אם שמוע ופרשת והיה אם שמוע נאמרה‬
‫הגמ' `‪ dpeek v"` zevn `ax xaqw `nl‬ובתר הכי אמרי' )כח ע"ב( `"‪iax l‬‬
‫בהרחבה יותר מפרשת שמע לא היה להם לסדר לנו לקרות‬
‫‪ dpeek ira rinyn xaqw `nl` il rwze oeeki` dirnyl `xif‬וכ"ש דבעי כוונה‬
‫פרשת שמע ואח"כ פרשת והיה אם שמוע אלא פרשת והיה‬
‫לצאת ידי חובת המצוה דמצות צריכות כוונה ומסיק בגמ' דתנאי היא אם‬
‫אם שמוע לבדה היה לנו לקרות‪ ,‬ואמנם היה לו לומר למה‬
‫צריך המשמיע להתכוון להוציא את השומע ‪envrl rney rney `ipzc‬‬
‫תקנו גם פרשת שמע וגם פרשת ויאמר אלא משום דבעי‬
‫‪cr `vi `l cigia la` v"ya `"ca iqei x"` ekxc itl rinyn rinyne‬‬
‫לשאול בסיפא למה קדמה פרשת והיה אם שמוע לויאמר לכך‬
‫‪ rinyne rney oeekziy‬הא קמן דלת"ק שומע שומע לעצמו וא"צ שיתכוון‬
‫קאמר למה 'קדמה' פרשת שמע לויאמר אע"ג דלאו לעניין‬
‫לצאת ידי חובת המצוה דמצות א"צ כוונה ולרבי יוסי צריך שיתכוון דסבר‬
‫‪eay‬‬
‫עד‬
‫יג ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מצות צריכות כוונה‪ ,‬וקשיא הלכתא אהלכתא דקי"ל הלכתא כרבא והוא‬
‫כשקורא בכל לשון ממילא הוא זה שבוחר את המילים ואין מי שיאמר לו‬
‫אמר מצות א"צ כוונה וקי"ל כרבי יוסי דטעמו ונימוקו עמו והוא אמר מצות‬
‫אמור במילים אלו או אלו כ"ש שאינו צריך לדקדק בדקדוקי הלשון וכתב‬
‫צריכות כוונה‪ .‬והרי"ף שם לא הביא את דברי רבא אלא את דברי רבי זירא‬
‫בכס"מ ‪) epax zpeeky l"ie‬הרמב"ם( ‪xe`iad xn`i dlind xe`ia xn`iyky‬‬
‫דאמר לשמעיה איכוון ותקע לי וכתב הרא"ש ‪b"r` `zkld ikdc l"qc meyn‬‬
‫‪jxcy yaeyn xe`ia xn`i `le `edd oeyla dln dze`l mikqne izin` xzeid‬‬
‫‪'xk `zkld dpeek v"` zevnc ixaq l`enyc dea`l eglyc jpde `axe daxc‬‬
‫‪epi`y itl eze` mixne` oi`iwad oi`y oeik exne`l oeyld eze` ilra zvw‬‬
‫‪) 'qt iaxr 'ta i`pz dia ibiltc `xif‬קיד ב( ‪oiekzn `la i`nc olk` zewxi iab‬‬
‫‪ heyt xac l"p dfe epnn dti xe`ia yiy itl e` dlind zernyn‬ומלשון‬
‫‪eiptl `iadl devn zxfga lahy t"r` xne` iqei 'x `ipz `ziixa jci`ae `vi‬‬
‫הרמב"ם שאמר ‪ oeyld eze`ay yeay ixacn xdfdl jixv‬לא משמע כדברי‬
‫‪devn '`wcn xn`w zewepizc `xikid meyn e`lc mzd wiice zqexge zxfg‬‬
‫הכס"מ שצריך לבחור את המילים המתאימות אלא כשבוחר איזו מילה יזהר‬
‫`‪cr `vi `l cigic oizrnya iqei iax '`w inp ikde dpeek zekixv zevnc `l‬‬
‫להגות אותה בלא שבוש ע"פ חכמי אותה הלשון‪ .‬וז"ל השו"ע סי' סב סעי'‬
‫‪did 'yexia inp 'iqxbe .b"da wqt oke enr ewenip iqei 'xe rinyne rney oiekziy‬‬
‫ב יכול לקרותה בכל לשון ויזהר מדברי שבוש שבאותו לשון וידקדק בו‬
‫‪oiekzp inp `ipze .dpeek zekixv zevn dxn` `cd 'eke q"pkda ixeg` xaer‬‬
‫כמו בלה"ק‪ .‬אמר קרא שמע הבן בכל לשון שאתה שומע‬
‫‪iy` ax edpipyc b"r`e ,rinyne rney oiekziy cr 'ek rinyn oiekzp `le rney‬‬
‫מבין כמו )דב' כח מט( ‪ epeyl rnyz `l xy` ieb‬לא תבין‬
‫‪'negl 'ilf` jkld dizeek `l `ziixae 'ipznc `hyte edpip `wigc `iiepiy‬‬
‫לשונו ושפתו‪ .‬השמע לאזניך וכו' שמע לשון שמיעה הוא‬
‫‪ rinyne rney zrc 'irae‬וכן פסק שם הרמב"ן וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מהל'‬
‫ולא לשון הבנה‪ .‬שלא יקרא למפרע עיין בפירושנו למשנה‬
‫שופר ה"ד‪ ,‬אבל הרבה מן הגאונים פסקו כרבא דמצות א"צ כוונה וכן פסק‬
‫לק' טו ע"א‪.‬‬
‫הרשב"א‪ .‬וכתב הב"י סי' תקפ"ט ‪y"`xde m"anxde s"ixdc oeik dkld oiprle‬‬
‫‪ opihwp ikd dpeek zekixv zevnc oinikqn‬ובשו"ע או"ח סי' ס סעי' ד פסק יש‬
‫אומרים שאין מצות צריכות כוונה וי"א שצריכות כוונה לצאת בעשיית‬
‫אותה מצוה וכן הלכה וכתב המג"א בשם הרדב"ז דזה דוקא במצות דאורי'‬
‫למימרא דסבר רבי "כל" התורה כולה בכל לשון נאמרה‬
‫כצ"ל פי' כל מקום שכתוב בתורה '‪ i"pa l` 'xac‬פירושו דבר‬
‫אליהם בכל לשון דאי ס"ד בלשון הקדש נאמרה והיו‬
‫דכתב רחמנא ל"ל הא בק"ש כתיב '‪ ma 'zxace‬וכן '‪'xacl‬‬
‫אבל במצות דרבנן א"צ כוונה כגון כל הברכות שהן מדרבנן‪ ,‬וכתב המשנ"ב‬
‫‪ ma‬וממילא משתמע דבלה"ק יש לאמרה‪ .‬איצט' משום‬
‫`‪'iqa `"xbd xe`ian oke df lr wleg `edy rnyn r"eya zenewn dnkn j‬‬
‫דכת' שמע וס"ד דפירושו הבן כלו' בכל לשון שאתה שומע‬
‫‪ opaxc devnl 'ixe`c devn oia wlgl oi`y k"b rnyn htz‬וכן יש להורות‬
‫ומבין לכך כתב 'והיו' ושמעת מינה ד'שמע' היינו השמע‬
‫לענין הלכה למעשה‪ .‬עוד כתב המג"א סי' תפט סעי"ק ח דאע"ג דמרן פסק‬
‫לאזניך‪ .‬למימרא דסברי רבנן "כל" התורה כצ"ל‪.‬‬
‫דמצות צריכות כוונה והיכא דלא כיון צריך לחזור ולקיים את המצוה מ"מ‬
‫לא יחזור לברך עליה דלעניין ברכה צריך לחוש לדעת רבא דסבר מצות‬
‫הדברים על לבבך יכול תהא כל הפרשה "כולה" צרי'‬
‫א"צ כוונה ולדעת הגאונים והרשב"א דפסקו כוותיה‪ ,‬ולעניין הלכה נ"ל‬
‫כוונה כצ"ל‪' ,‬הדברים' לשון רבים הוא ואי קאי אדלעי' ‪rny‬‬
‫דכיון דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש פסקו דמצות צריכות כוונה ואם לא כיון‬
‫‪ 'ebe z` zad`e 'ebe l`xyi‬הא ליכא הכא ריבוי דברים דיחוד‬
‫הוי כמי שלא קיים את המצוה כלל ואנן בתרייהו אזלי' וכן פסק מרן שפיר‬
‫ה' ואהבתו כדבר אחד הם הלכך משמע ד'הדברים' קאי על‬
‫דמי לברך על המצוה כשחוזר לעשותה ועיין בביאור הלכה סי' ס ד"ה וכן‬
‫כל הפרשה דמיירי ביחוד ה' ואהבתו ובת"ת ובתפלין‬
‫לשון>>>ועשה טוב<<<והלכה כחכמים ונימק‬
‫ובמזוזה‪ ,‬ת"ל האלה ע"כ צריכה כוונה מכאן ואילך א"צ‬
‫הרא"ש ‪ediizeek 'ipzn `pz ol mzqc cere miaxk dkld miaxe cigic `cg‬‬
‫כוונה 'הדברים' לשון רבים קאי אדלע' ‪'ebe l`xyi rny‬‬
‫‪) opzc‬סוטה לב ע"א( `‪.'eke y"w xyrn iecie dheq zyxt oeyl lka oixn`p el‬‬
‫‪ 'ebe z` zad`e‬דיחוד ה' ואהבתו תרי מילי נינהו‪.‬‬
‫הלכה‪.‬‬
‫וחכ"א בכל‬
‫וכתב הרמב"ם פ"ב מהל' ק"ש ‪dpian didiy oeyl lka rny z` mc` `xew‬‬
‫‪eze`a wcwcne oeyld eze`ay yeay ixacn xdfdl jixv oeyl lka `xewde‬‬
‫‪ ycwd oeyla wcwcny enk oeyld‬וכתב עליו הראב"ד `‪zrcd lr laewn df oi‬‬
‫‪) od yexit zepeyld lky itl‬שמפרש האדם את פסוקי שמע ללשונו( ‪ine‬‬
‫רש"י ד"ה מפני היראה וכו' מפניו "שמא יהרגנו" כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה מדברים וכו' האלה "אלא" למדרש שיקרא‬
‫כצ"ל‪*** .‬ד"ה לימא וכו' ס"ל "דשאר" כל התורה‬
‫כצ"ל‪.‬‬
‫‪ eyexit xg` wcwci‬דבשלמא כשקורא בלשון הקדש צריך לדקדק לקרוא‬
‫כמו שכתוב ואינו יכול לשנות את המילים אע"ג שיהיו בכוונה שווה כגון‬
‫תוד"ה היה וכו' וא"ת הא בפ"ק מסקינן סדר ברכות אין‬
‫שיאמר הבן ישראל במקום שמע הלכך חייבוהו לדקדק באותיותיה אבל‬
‫מעכבות הא ברכות מעכבות בעניותי לא זכיתי להבין‬
‫‪eay‬‬
‫יג ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫עה‬
‫דבריהם דהתם מסקינן סדר ברכות אין מעכבות זו את זו‬
‫גורסין וחוזרין על משנתם ללומדה על פה והיינו דקמסיים‬
‫אבל ברכות עצמן מעכבות זו את זו שאינו יכול לברך אחת‬
‫ולהניח אחת אבל ברכות דילמא אינן מעכבות את ק"ש‪.‬‬
‫'‪ ma 'xacl‬לשון דיבור בעלמא דהיינו למיגרס משנתם בלא‬
‫ד"ה ובאמצע שואל מפני וכו' ופסק רבנו שמעיה וכו'‬
‫דלפי הירוש' שמביאין לק' דיליף מדכת' ‪yiy o`kn ma xacl‬‬
‫‪ ma xacl zeyx jl‬ש"מ דמעיקר הדין מותר לדבר באמצע‬
‫ק"ש כל מיני דבור ואפי' לא מפני הכבוד ומפני היראה‬
‫ובלבד שידבר בלשון הקדש דכת' 'לדבר' בם ואיכא מ"ד כל‬
‫דיבור דכת' בתורה לשון הקדש הוא לפיכך ורבנו שמעיה‬
‫פליג וסבר דבמקום שאסור לספר אסור לדבר אפי'‬
‫בלשה"ק דלא ילפי' ‪ma xacl zeyx jl yiy o`kn ma xacl‬‬
‫סברא כדי לזוכרה ע"פ‪.‬‬
‫שמע ישר' ה' אלהינו ה' אחד ע"כ צרי' כוונת הלב דכת'‬
‫'שמע' משמע הבן וכוון‪ .‬והא דכת' באמצע הפרשה 'על לבבך'‬
‫ומשמע דלכל הפחות שני פסוקים ראשונים צריכין כוונה‪,‬‬
‫ה"ק קרא ‪ dl`d mixacd eide‬שאמרתי לך 'שמע ישראל ה'‬
‫אלהינו ה' אחד' `‪ meid jevn ikp` xy‬שציויתיך בהם 'שמע'‬
‫דהיינו לכוון בהם אני מוסיף עוד לצוותך בהם שיהיו ‪lr‬‬
‫‪ jaal‬לא תסירם מליבך מהר אלא תאריך בהם ותקראם לאט‬
‫כדי שישארו עוד קצת על לבבך והיינו דקא' סומכוס כל‬
‫וכן משמע מתוך מתני' דלא התירה אלא שאילת שלום‬
‫מפני הכבוד ומפני היראה‪.‬‬
‫‪ jaal lr 'ebe dl`d mixacd‬השאירם עוד קצת על לבבך‬
‫ד"ה בקורא וכו' כהלכתן "וכנקודותן" אלא ככתיבתן קרי‬
‫וסמיך ליה ‪ jytp lre‬אם אתה עושה כן להאריך בשמע‬
‫כדי "להבחין" בחסרות וכו' "כנקודותן" וכהלכתן כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה בלשון וכו' וי"ל דמיירי בפרשיות "שמחוייבין"‬
‫לקרות כצ"ל‪*** .‬בא"ד א"נ מקרא בכורים "וברכת‬
‫כהנים" ופרשת חליצה שמצוה "מהתורה" לקרותן‬
‫"בלשון הקדש" אעפ"כ בכל כצ"ל עיין סוטה לב ע"א‪.‬‬
‫ד"ה ע"כ מצות כוונה עד בכל מאדך ב' פסוקים ראשונים‪,‬‬
‫ורש"י שפירש ‪ jaal lr cr‬לא פליג אלא ה"ק עד פסוק זה‬
‫דכת' בו על לבבך וקאי אתרי פסוקי דלעי' מיניה‪.‬‬
‫יג ע"ב גמ' מכאן אתה למד שכל הפרשה כולה צריכה‬
‫כוונה מדקא' `‪ jaal lr 'meid' jevn ikp` xy‬משמע כל מה‬
‫שמצוך באותו 'היום' בין הנך פסוקי דלעיל בין הנך דלקמן‬
‫יהיו 'על לבבך' כלו' בכוונת הלב‪ ,‬והתוס' פירשו דדייק‬
‫מדקא' 'מצוך' לשון הווה ועתיד ולא קאמ' אשר ציויתיך לשון‬
‫עבר‪ .‬תניא אידך והיו שלא יקרא למפרע על לבבך‬
‫"ודברת בם" ר' זוטרא כצ"ל‪ .‬ההוא בד"ת כתיב וה"ק‬
‫רחמנא וכו' דקשיא ליה בשלמא אי אמרת בק"ש משתעי‬
‫קרא ניחא דקא' ‪ ma 'xacl' mkipa z` mze` mzcnle‬לשון‬
‫דיבור בעלמא אלא אי אמרת בלימוד תורה משתעי קרא‬
‫הל"ל ולמדתם אותם את בניכם 'ללמוד' בם דדברי תורה‬
‫צריכין הבנה וסברא ואינן נקראין דיבור אלא לימוד‪ ,‬ומשני‬
‫וה"ק רחמ' אגמירו בנייכו תורה לימוד בסברא והבנה‬
‫והיינו '‪ mkipa z` mze` 'mzcnle‬לשון לימוד בסברא והבנה‬
‫כי היכי דליגרסו בהו שבכל יום כשתסיימו ללמדם יהיו‬
‫המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו דיליף מדכת' ‪eide‬‬
‫ישרא' אף נפשך תאריך ימים‪ .‬אמר רבא הלכה‬
‫כר"מ>>>ועשה טוב<<<וכן הלכה דבפסוק ראשון צריך לכוון מכאן‬
‫ואילך אפי' לא כיון יצא ידי חובתו‪ .‬ועיקר הכוונה שיקבל עליו עול מלכותו‬
‫לשומו מלך עליו והוא עבדו שעל כרחו עושה רצונו של מלך‪ ,‬ואח"כ‬
‫ימליכהו עוד למעלה ולמטה ובד' רוחות השמים שיחשוב שאין דבר בעולם‬
‫שנעשה מבלעדי רצונו ואפי' עלה הנושר מן העץ וחלקיק אבק ששט באויר‬
‫נעשים בגזירתו של מלך‪ .‬וז"ל השו"ע סי' ס סעי' ה הקורא את שמע ולא‬
‫כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא יד"ח והשאר אם כיון‬
‫לבו אפי' היה קורא בתורה או מגיה הפרשיות האלו בעונת ק"ש יצא והוא‬
‫שכיון לבו בפסוק ראשון ובסי' סא סעי' ו פסק צריך להאריך בחי"ת של‬
‫'אחד' כדי שימליך הקב"ה בשמים ובארץ שלזה רומז החטוטרת שבאמצע‬
‫'אחד‬
‫גג החי"ת ויאריך בדל"ת של אחד שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו‬
‫ומושל בד' רוחות העולם ולא יאריך יותר מכשיעור זה ויש נוהגים להטות‬
‫הראש כפי המחשבה מעלה ומטה ולד' רוחות‪.‬‬
‫ובלבד שלא יחטוף‬
‫בחי"ת שלא יקראנה בחטף קמץ או חטף פתח ופירש‬
‫הרמב"ם שמא ישמע כאומר `‪ cg i‬כלו' אין אחד ח"ו כמו‬
‫‪ xyt` i`¥‬בלשון רבותנו שפירושו אין אפשר וכן ‪dz` i`¥‬‬
‫‪ leki‬פירושו אין‪ .‬ומכאן ראיה דגרסי' ‪ xyt` i`¥‬וכן ‪dz` i`¥‬‬
‫‪ leki‬וכיו"ב אבל ¦`‪ i‬לא משמע לשון אין דאי גרסי' ¦`‪i‬‬
‫בחיריק א"כ הכא אפי' אי משתמע ‪ cg i`¥‬כיון דבניקוד צירי‬
‫הוא לא משמע אין אחד דלשון אין בחיריק הוא‪ .‬חזייה רבי‬
‫חייא ב"א לרבי ירמיה דהוה מאריך טובא כדי שיאריכו ימיו‬
‫טובא א"ל כיון "דאמלכתיה" כצ"ל פי' המלכת אותו אבל‬
‫אמליכתיה פי' אני המלכתי אותו‪ .‬למעלה ולמטה‬
‫"ולארבע" רוחות השמים י"ג "ובארבע" וכן הוא במדרש‬
‫עו‬
‫‪eay‬‬
‫יג ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫אגדה )בובר( דב' ו )ד"ה שמע ישר'( ובמאירי סוכה לז ע"ב‬
‫בשעת הקריאה אלא כשהיה אחד התלמידים מקשה לרבי קושיא על הסוגיא‬
‫)ד"ה ולעניין תכונת( וברא"ש הכא והדבר תלוי במחלוקת‬
‫היה רבי נותן ידו על עיניו לחשוב ולהתבונן בסוגיא לתרצה כדרך ראשי‬
‫שהובאה ברא"ש דמאן דאמר ממליכו במחשבתו ודיו גרס‬
‫הישיבות שנוהגין כן גם היום לפיכך לא ידע רב שרבי קרא ק"ש וקאמר‬
‫"ובארבע" רוחות השמים ומ"ד צריך שירמוז בעיניו‬
‫ליה ר"ח בשעה שהעביר ידו על עיניו לעיין בסוגיא גם קרא ק"ש‪ .‬מיהו‬
‫למעלה ולמטה ולד' רוחות השמים גרס "ולארבע" רוחות‬
‫לעניין הלכה פסק מרן בסי' סא סעי' ה נוהגין ליתן ידיהם על פניהם‬
‫השמים כלו' ירמוז בעיניו למעלה ולמטה ולד' רוחות השמים‬
‫בקריאת פסוק ראשון כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוון וראיתי‬
‫)וגירסת הרי"ף על השמים ועל הארץ ועל ד' רוחות‬
‫את הזקנים והחסידים כופפין זרת ואגודל לתוך כף ידם ונותנין על עיניהם‬
‫העולם( תו לא צריכת לא יאריכו ימיך בשביל מה שאתה‬
‫אגודל על עין ימין וזרת על עין שמאל ושלש אצבעות אמצעיות זקופות‬
‫מאריך סתם מעבר למה שכבר כיוונת והמלכת‪.‬‬
‫כלפי מעלה על המצח ורומז בכך שם שד"י כי האגודל כפופה היא דוגמת‬
‫עד על לבבך בעמידה פירש הרי"ף ע"פ הירוש' שאם היה‬
‫מהלך יעצור הילוכו‪ .‬והרבה מקראות שכתוב לשון עמידה‬
‫ופירושם עצירה כמו )ויק' יג ה( ‪ eipira cnr rbpd dpde‬עצר‬
‫ולא נתפשט ולא גדל‪ ,‬וכן )יחז' א כא( ‪mcnrae ekli mzkla‬‬
‫‪ ,ecenri‬וכן )ירמ' מו כא(‬
‫‪>>> .ecnr `l eicgi eqp eptd‬ועשה‬
‫טוב<<<כתב הרי"ף דלית הלכתא לא כרב נתן דאמר עד על לבבך בעמידה‬
‫ולא כרבי יוחנן דאמר כל הפרשה בעמידה דעמידה משום כוונה היא ואנן‬
‫קי"ל כרבא דהוא בתראה ופסק לעיל הלכה כר"מ דרק פסוק ראשון בעי‬
‫כוונה‪ ,‬ועוד דחזינן לקמן דרב נחמן ורבה היו נוהגין כן למעשה דבפסוקא‬
‫קמא הוו מצעריה נפשייהו טפי לא הוו מצערי נפשייהו אלמא כרבא ס"ל‬
‫דרק בפסוק ראשון בעי כוונה הלכך בפסוק ראשון אם היה מהלך יעמוד‬
‫מהילוכו מכאן ואילך מהלך וקורא‪ .‬אבל הרא"ש כתב ‪azk l"f c"a`xde‬‬
‫‪) jaal lr cr cenrl jixv jldnc oe`b meyn‬דהלכה כרב נתן( ‪w"t xn`ck‬‬
‫‪) `neic‬דף יט ב( ‪l"f qtl` ax azk oke eipira fenxl el oi` oey`x wxtac‬‬
‫‪jixv inp oke i`xr z`ixw aiygc meyn wxtd lka fenxl xeq`c oiwxta onwl‬‬
‫‪dyxtd lka dcinr ira `lc `de i`xr z`ixw aygil `lc meyn dcinr‬‬
‫‪ jldna `xewc `nl` jxca jzklae aizk dixzac weqtc meyn‬וכן פסק‬
‫דל"ת והזרת הכפופה דוגמת יו"ד והשלש אצבעות הזקופות דוגמת שי"ן ויש‬
‫להם בזה כוונות גדולות ולא זכיתי ללמוד מהם סוד הדבר וכבר נזדרזו לישב‬
‫בישיבה של מעלה‪ .‬חוזר וגומרה אחר שסיים את השיעור וכבר‬
‫עבר זמן ק"ש‪ ,‬וי"מ חוזר וגומרה קודם שיעבור זמן ק"ש‪,‬‬
‫ואי אפשר לפרש כן שהרי לקמן מקשה אלא לדידך דאמרת‬
‫חוזר וגומרה למה ליה לאהדורי ומשני כדי להזכיר יצי"מ‬
‫בזמנה ומוכח דמה שחוזר וגומרה היינו שלא בזמנה‪ .‬כך‬
‫כתבתי בנערותי אבל השתא נ"ל דחוזר וגומרה קודם‬
‫שיעבור זמן ק"ש והא דאמר כדי להזכיר יצי"מ בזמנה‬
‫היינו בזמן יצי"מ שהיתה בעה"ש אבל רש"י דפירש בזמנה‬
‫‪ y"w onfa‬ודאי סבר דחוזר וגומרה היינו אחר שיעבור זמנה‪.‬‬
‫אמר שמע ישראל וגו' ונאנס בשינה יצא דלית הלכתא‬
‫כרבי אחא שאמר משום רבי יהודה פרק ראשון צריך כוונה‬
‫ולית הלכתא כר"א דאמר שני פסוקים ראשונים צריכין‬
‫כוונה אלא כר"מ דאמר פסוק ראשון צריך כוונה ותו לא‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<<מדקא' אמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ונאנס‬
‫בשינה יצא משמע אפי' ישן ולא אמר אלא פסוק ראשון בלבד יצא‪ ,‬והקשה‬
‫בה"ג‪ ,‬אבל הרמב"ם והתוס' פסקו כהרי"ף דרק בפסוק ראשון צריך לעמוד‪.‬‬
‫רבנו יונה ‪) `vi j`id‬בקריאת פסוק ראשון בלבד( ‪`nw `weqta 'ixn`c cere‬‬
‫וכתב הב"י סי' סג ‪`l` cenrl v"`c enikqd 'qezde m"anxde s"ixdy oeike‬‬
‫‪`ly edegipiy xne` did j`id llk `xew did `l m`e oxrvz `l ith oxrv‬‬
‫‪ ,opihwp ikd oey`x weqta‬וכן פסק בשו"ע סעי' ג היה מהלך בדרך ורצה‬
‫‪dxne`l jixv n"n opaxcn y"w c"nl 'it`c cala dfa `vei epi` `lde `xwi‬‬
‫אלא אימא עד על לבבך‬
‫‪) onwl xninl 'irack dxezd on aivie zn` zkxac cere‬כא ע"א( ‪d`xp jkitl‬‬
‫בעמידה שני פסוקים ראשונים‪ .‬בשעה שמעביר ידיו על‬
‫‪weqty oeikc `vi jkitle mpnpzn x`yd lk `xew didy l"x 'dpiya qp`p'c‬‬
‫"פניו" כן היא הגירסא בספר או"ז ח"א הל' ק"ש סי' לה‬
‫‪mpnpzn `xew x`yd lky t"r` mepnp `la eze` xn` y"ekln ler `edy oey`x‬‬
‫ד"ה ת"ר‪ ,‬אבל ברא"ש ובראבי"ה ח"א מס' ברכ' סי' מו ד"ה‬
‫‪mbe 'dpiya' oiqxeb mpi` miwiiecnd cxtq ixtq lka mbe ,`vi eze` `xwe li`ed‬‬
‫ת"ר ובב"י או"ח סי' סא אות ו ד"ה וצריך גרסי‬
‫‪qp`y 'elk dpiya qp`pc opax iyxtne '`vi qp`pe' azk jk l"f oe`b ii`d ax‬‬
‫"עיניו"‪>>>.‬ועשה טוב<<<יש שלמדו ממעשהו דרבי שכל הבא לקרות‬
‫`‪ oey`x weqta enk oeekl leki oi`e mpnpzn dide dpiyd eze‬וע"פ דבריו פסק‬
‫ק"ש צריך ליתן ידיו על עיניו ואין נ"ל דאי אמרת שכך היה מנהגם‬
‫בשו"ע סי' סג סעי' ה אם היה ישן מצערין אותו ומעירים אותו עד שיקרא‬
‫שכשקוראין ק"ש נותנין ידם על עיניהם א"כ כשראה רב את רבי מעביר‬
‫פסוק ראשון והוא ער ממש מכאן ואילך אין מצערין אותו כדי שיקרא והוא‬
‫ידו על עיניו היה לו לידע דהשתא הוא קורא ק"ש ולמה אמר לרבי חייא‬
‫ער ממש שאע"פ שהוא קורא מתנמנם יצא משמע מלשונו דאם ראה חבירו‬
‫שלא ראה את רבי קורא ק"ש‪ ,‬אלא ע"כ לא היה מנהגם ליתן ידם על עיניהם‬
‫קורא ומתנמם יכול לצערו אפי' בלא שהוא ביקש ממנו לעשות כן ועוד‬
‫לקרוא ק"ש צריך לעמוד בפסוק ראשון‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫יג ע"ב‬
‫משמע דמצוה עביד כשמצערו בזה‪ ,‬ונ"ל דאם עוד היום גדול לקרוא ק"ש‬
‫ורואה חבירו קורא ומתנמם ונראה לו שלא ישאר כך זמן רב אלא כמה‬
‫רגעים ואח"כ יקיץ משנתו לא יצערנו אלא ימתין עד שיקיץ משנתו ויזכירנו‬
‫לחזור על ק"ש דכיון שאינו מפסיד ק"ש אין לו רשות לצערו ועוד שאם‬
‫יצערנו אע"פ שקורא והוא ער אין כוונתו שלימה שהוא עייף וטוב שימתין‬
‫עד שיקיץ מעצמו‪.‬‬
‫א"ר יוסף פרקדן לא יקרא‬
‫ק"ש>>>ועשה‬
‫טוב<<<פירש"י פרקדן ‪ dlrnl eipte eab lr akey‬ולפי"ז שוכב על פניו‬
‫מותר לקרוא‪ ,‬אבל הרמב"ם בפ"ב מהל' ק"ש ה"ב כתב ‪y"w `exwl xeq`e‬‬
‫‪ dlrnl eipte eab lr jlyen e` rwxwa zegeh eipte lhen `ede‬מפרש פרקדן‬
‫בין שוכב על גבו בין שוכב על בטנו‪ .‬עוד כתב שם הרמב"ם `‪`ed `xew la‬‬
‫‪e` ecv lr jtdzdl leki epi`e daxd xya lra did m`e ecv lr akey `ede‬‬
‫‪ `xewe ecvl hrn dhep dleg didy‬וקשיא הא אמרי' הכא מיגנא כי מצלי‬
‫שפיר דמי מיקרא אע"ג דמצלי נמי אסור ונראה לי דהרמב"ם הוה קשיא‬
‫ליה היכי קאמר הכא מיקרא כי מצלי נמי אסור הא לעיל יא ע"א קת'‬
‫בהדיא ‪ oixewe oihne oixewe oiayei oixewe oicner `"da x"z‬לפיכך תירץ דודאי‬
‫מותר לקרוא כשהוא מוטה על צדו ממש שאין בכך קלות ראש והא דקא'‬
‫הכא מיקרא כי מצלי נמי אסור היינו שרובו על גבו ומוטה מעט אבל הטה‬
‫כל גופו מותר וי"ג בהדיא מיגנא כי מצלי "פורתא" שפיר דמי מיקרא‬
‫כי מצלי "פורתא" נמי אסור‪ ,‬אבל רבנו יונה דחה פירוש זה ופסק דאפי'‬
‫מוטה כולו נמי אסור והא דאמרו ‪ oixewe oihne‬היינו במי שכבר היה מוטה‬
‫ופשט בגדיו וטריחא ליה מילתא לקום וללבשם‪ .‬ובשו"ע סי' סג סעי' א פסק‬
‫כרמב"ם והרמ"א פסק כרבנו יונה אבל לא )יקרא ק"ש והוא( פרקדן דהיינו‬
‫שפניו טוחות בקרקע או מושלך על גבו ופניו למעלה אבל קורא והוא‬
‫שוכב על צדו הג"ה מאחר שכבר שוכב ואיכא טרחא לעמוד ואם היה בעל בשר‬
‫הרבה ואינו יכול להתהפך על צדו או שהיה חולה נוטה מעט לצדו וקורא‪.‬‬
‫לייט אמאן דגני אפרקיד פירש"י ‪jeza exa` dywzi `ny‬‬
‫‪ i`pb jxc `ede miaxl d`xpe ezpy‬וקשה בעיני שיקלל ריב"ל‬
‫משום דהוי גנאי לאדם ועוד דלק' אמרי' מיגנא כי מצלי‬
‫שפיר דמי והא כי מגני נמי נראה אברו המוקשה לעיני‬
‫העומדין שם‪ ,‬ונ"ל דטעמא דפרקדן הוי משום שמראה אברו‬
‫כלפי מעלה וגנאי הוא לשמים‪ .‬מיהו מהגמ' בנדה יד ע"א‬
‫נראה דפרקדן היינו ישן על פניו ומשום חימום הוא שמא‬
‫יתחמם איברו ויבוא לידי קרי‪.‬‬
‫"ובפרקים" שואל וכו' צ"ל בפרקים‪.‬‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫עז‬
‫בלא פתח כלו' קמץ דרך רש"י לקרוא לקמץ פתח "שאין"‬
‫זה כלום כצ"ל‪*** .‬ד"ה "דאמלכתיה" כצ"ל‪.‬‬
‫תוד"ה על וכו' מהלך כאשר "הוא" עומד כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה שואל וכו' וש"צ מגיע למודים ישחה "למטה" אבל‬
‫לא כצ"ל‪.‬‬
‫יד ע"א גמ' בעא מיניה "אחי" ברי"ף אחאי‪ .‬פוסק ואין‬
‫בכך כלום בק"ש יש סייגים דבין הפרקים שואל מפני הכבוד‬
‫ומשיב שלום לכל אדם ובאמצע אינו שואל אלא מפני היראה‬
‫אבל במגי' ובהלל פוסק ואין בכך כלום אין בזה שום סייגים‬
‫אלא שואל בשלום כל אדם‪ ,‬ורבה פליג ואמר דהלל הוי כמו‬
‫ק"ש‪ .‬אמר "רבה" ברי"ף גרס רבא וכן גרסי התוס' בערכ'‬
‫י ע"ב ד"ה י"ח ימים‪ .‬ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל‬
‫היו אמוראים שאמרו שהלל פרסומי ניסא הוא ואין היחיד‬
‫גומר את ההלל דביחיד ליכא פרסומי ניסא אבל רבי יוחנן‬
‫פסק בערכ' י ע"א דאף היחיד גומר את ההלל דאפי' כי ליכא‬
‫פרסומי ניסא איכא חיובא להודות ולהלל על הניסים שעשה‬
‫לאבותינו והתם מני רבי יוחנן מאן אינון יומי דגמרינן בהו‬
‫את ההלל והיינו דקא' רבה ימים שהיחיד גומר בהן את‬
‫ההלל דלא אשכחן בשום מקום שמפרש מה הן הימים‬
‫שגומרין בהן את ההלל אלא במימריה דרבי יוחנן דפסק דאף‬
‫היחיד גומר את ההלל אבל ודאי אף הרבים גומרין בהן את‬
‫ההלל‪>>>.‬ועשה טוב<<<ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל בין פרק‬
‫לפרק פוסק מפני היראה ומפני הכבוד באמצע הפרק אינו פוסק אפי' מפני‬
‫היראה דחמיר הלל מק"ש וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל אפי'‬
‫באמצע הפרק פוסק מפני היראה כדין ק"ש כך פירש רבנו יונה ומסיק‬
‫דשיחה בטילה ודאי אסור אפי' בימים שאין גומרין בהם את ההלל‪ .‬והרא"ש‬
‫פירש ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל בין פרק לפרק פוסק לשאול‬
‫מפני הכבוד ולהשיב שלום לכל אדם באמצע הפרק אינו פוסק לשאול מפני‬
‫הכבוד אבל פוסק לשאול מפני היראה ומשיב מפני הכבוד דהלל גמור הוי‬
‫כק"ש וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל אפי' באמצע הפרק פוסק‬
‫לשאול מפני הכבוד ולהשיב לכל אדם דהלל בדילוג קיל מק"ש וכן כתב‬
‫הרשב"א בשם גאון )כעת איני זוכר מהיכן העתקתי דעת הרשב"א( וסיים‬
‫הרא"ש וכתב דאפי' בימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל אין לו להפסיק‬
‫אלא מפני היראה ומפני הכבוד אבל בעניין אחר אין לו להפסיק וכן פסק‬
‫רש"י ד"ה בפרק ראשון "כלומר" פרשת כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫בטור‪ .‬וז"ל הב"י סי' תכב )ד"ה ומ"ש וכיון( `‪zeklda azk m"anxd la‬‬
‫מצות וכו' קס"ד "כוונה" בלא כצ"ל‪*** .‬ד"ה שתהא‬
‫‪) dkepg‬פ"ג ה"ט( ‪wxtl wxt oia wiqtdl el yi lldd z` mda mixneby mini‬‬
‫שימה כנגד הלב "דהאי" ושמתם כצ"ל‪*** .‬ד"ה ובדל"ת‬
‫`‪wqet wxtd rvn`a 'it` belica mda 'xewy minie wiqti `l wxtd rvn`a la‬‬
‫וכו' ובארץ "ובארבע" כצ"ל‪*** .‬ד"ה ובלבד וכו' בחטף‬
‫‪wqet epi`y y"w oick epi`e xac lkl wqet `edy eixacn 'xpy cibnd axd azke‬‬
‫עח‬
‫‪eay‬‬
‫יד ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫`‪`id dielze eixg`l zpwezn dkxa oi` ixdy oica oke mireci mixacl `l‬‬
‫ר"ת בדוחק‪ ,‬ועוד יש לי להקשות ע"ד ר"ת אי בירכו היכי סבר רב‬
‫‪ .y"`xd zrck `id miyxtnd aex zrcy azk edine bdpna‬ובשו"ע סי' תכב‬
‫לאפסוקינהו באמצע ההלל הא כבר בירכו ושמא מנהג אבותיהם בידיהם ואם‬
‫סעי' ד פסק כהרא"ש לעניין הפסקה אפי' באמצע שואל בשלום אדם‬
‫יפסיקו עתה את הקריאה הוי ברכה לבטלה לפחות יסיימו אמירתו ואח"כ‬
‫שהוא צריך לנהוג בו כבוד ומשיב שלום לכל אדם אבל בעניין אחר לא‬
‫יזהירם שלא יעשו כן להבא אלא מסתברא דלא בירכו‪ ,‬ועוד הא התנאים‬
‫יפסיק וכבר כתבתי לך דהיום אכשור דרא ואין מפסיקין כלל לא בק"ש‬
‫ודאי לא היו קורין את ההלל בר"ח דהא רב מא"י היה וגדל אצל אחרוני‬
‫ולא בהלל לא מפני היראה ולא מפני הכבוד אלא כשיש סכנה בדבר מפסיקין‬
‫התנאים וממה שנתפלא על בני בבל שקראו את ההלל ש"מ לא ראה כן אצל‬
‫בכל דבר חוץ מתפלה‪ .‬ימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל‬
‫התנאים בא"י וא"כ היאך יברכו בני בבל אשר קדשנו במצותיו וציונו לקרוא‬
‫וכו'>>>ועשה טוב<<<גרסי' בתענית כח ע"ב `‪`lld zxne` z`f `ax xn‬‬
‫את ההלל ומי הוא זה שציום לקראו ולא ציוה את התנאים לקראו‪ .‬והרי"ף‬
‫‪dpya mei g"i wcvedi oa y"x meyn opgei iax xn`c 'ixe`c e`l `gxi yixc‬‬
‫יש לו בזה שיטה אמצעית דיחיד לא יברך על הלל דר"ח אבל צבור מברך‬
‫‪ly oey`xd h"eie dkepg ini 'ge bgd ini 'g od el`e lld z` oda xneb cigi‬‬
‫ולמד כן מדתנא בתע' כח ע"ב ‪ ,xneb ligzd m`e ligzi `l cigi‬אבל בה"ג‬
‫‪mini 'ae 'epg ini 'ge bgd ini 'h od el`e mei `"k dlebae zxvr ly h"eie gqt‬‬
‫כתב דיחיד דקת' התם לאו לאפוקי צבור הוא אלא ה"ק ‪ cigi‬על נס של‬
‫‪exw `wc edpifg laal rlwi` ax zxvr ly miaeh mini 'ae t"y mipey`xd‬‬
‫יחיד ‪ ligzi `l‬לברך ‪ ligzd m`e‬ובירך ברכה ראשונה ‪ xneb‬נמי ברכה‬
‫‪bdpn n"y xn` ibelc iblcn `wc `fgc oeik edpiweqt`l xaq `gxi yixa `lld‬‬
‫`‪ .xneb ligzd m`e ligzi `l cigi `pz mdicia mdizea‬מדקא' ‪bdpn n"y‬‬
‫`‪ odicia mdizea‬דייקו התוס' דהלל דר"ח אינו חיוב אלא מנהג הוא ואם‬
‫רוצה רשאי שלא לאומרו‪ ,‬ואומנם מדברי רבא דקא' ‪yixc `lld zxne` z`f‬‬
‫‪ 'ixe`c e`l `gxi‬משמע דחיוב גמור הוא מדרבנן רק אינו דאורי'‪ .‬אבל‬
‫במחזור ויטרי פסק כהתוס' דאינו חיוב כלל וכתב עוד ‪bdpn `l` epi`c oeik‬‬
‫‪xac lr oikxan oi`' daxre alel wxta 'ixn`ck dilr opikxan `l `nlra‬‬
‫‪ 'bdpn `edy‬וכן פסק הרמב"ם פי"א מהל' ברכות הט"ז ‪bdpn `edy xac lk‬‬
‫`‪'nkg bdpn l"v`e bg ly iriaya daxr zlihp oebk `ed mi`iap bdpny t"r‬‬
‫‪eilr oikxan oi` gqt ly cren ly elegae miycg iy`xa lld z`ixw oebk‬‬
‫אבל הראב"ד כתב ‪ly lr la` cala gqt ly eleg lr `l` exn` `ly l"p‬‬
‫‪epl oi`e oleka jxal epbdpn ep`e g"x `edy enqxtl ick edepwz dkxaa g"x‬‬
‫‪) daxrn cenll‬שאמרו בה אין מברכין על המנהג( ‪`le gay `l da oi`y itl‬‬
‫‪oaxwe miycewnd minia lldd z`ixw la` dkxaa jxev dne dzlihpa d`ced‬‬
‫‪ dkxa jixve eyr dti ozyecwl xkid meyn lld mda epwz m` mda sqen‬וקצת‬
‫תימה בעיני דממה שכתב גבי הלל ‪ eyr dti‬משמע קצת דמה שתקנו ליטול‬
‫ערבה לא יפה עשו והאמת שיש בנטילת ערבה בשביעי של חג סודות גדולים‬
‫ועצומים כידוע‪ .‬ומ"מ גם ר"ת דחה סברת המחזור ויטרי וז"ל התוס' ‪edine‬‬
‫`‪) lehlh`c di`x epi`c z"x xne‬דערבה( ‪devn lr la` opikxan `l i`ce‬‬
‫אחרונה אבל הלל דר"ח בין יחיד ובין צבור אומרין אותו ומברכין עליו וכן‬
‫סובר השר מקוצי )הובא בתוס'( וכן פסק רב עמרם גאון בסדורו וכן פסקו‬
‫הרא"ש והטור‪ .‬וז"ל מרן בשו"ע סי' תכב סעי' ב וקורים הלל בדילוג בין‬
‫יחיד בין צבור וי"א שהצבור מברכין עליו בתחי' לקרוא את ההלל ולבסוף‬
‫יהללוך והיחיד אינו מברך עליו וי"א שאף הצבור אין מברך עליו לא בתחי'‬
‫ולא בסוף וזה דעת הרמב"ם וכן נוהגין בכל מלכות ארץ ישר' וסביבותיה‬
‫אתה הוראת לדעת דמרן לא פסק בזה רק ציין שבמלכות א"י וסביבותיה‬
‫נהגו כהרמב"ם שלא לברך הלכך אנן יוצאי צפון אפריקה שמנהג אבותנו‬
‫בידנו לברך על ההלל בתחי' אבל לא בסוף רשאים להמשיך במנהגנו דקבלנו‬
‫הוראות מרן אבל לא קבלנו מנהגי א"י בבתי כנסיות שלנו‪ .‬ואומנם‬
‫בישיבתנו תכב"ץ נהגנו מאז ומתמיד שלא לברך על ההלל חדא דהכי משמע‬
‫לי מהגמ' דתענית כמו"ש לעיל ועוד שיש ביננו יוצאי שאר הארצות שלא‬
‫נהגו לברך הלכך אחזנו מנהג א"י אבל בבכ"נ של יוצאי צפון אפריקה נ"ל‬
‫שרשאים לברך‪ .‬והרמ"א כתב שם‬
‫הג"ה וי"א דגם יחיד מברך עליו וכן נוה'‬
‫במדינות אלו ומ"מ יזהר אדם לקרות בצבור כדי לברך עליו עם הצבור וי"א דכשיחיד‬
‫קורא אומר לשנים שיאמרו עמו ראשי פרקים דאז הוי כרבים ונהגו כן בהודו ולא באנא‬
‫ופירש במשנ"ב '`‪xne`y drya oebk 'miwxt iy`x enr exn`iy mipyl xne‬‬
‫‪`le eceda ok ebdpe' ,`p` eixg` epri `p` 'e`yke eced eixg` k"b epri eced‬‬
‫‪.xne` mixg`lc rnyne eced xne` ixdc ith df jiiy ecedac '`p`a‬‬
‫‪inp `kde oikxane `bdpn `l` epi`c ipy h"ei lk opifg `dc 'ikxanc `hiyt‬‬
‫אכילה ושתיה קביל עליה והא ליכא דאינשי לא קרו‬
‫‪lr opikxanc di`x cere da jiiy dwqtd i`n oikxan `l i`c oikxanc rnyn‬‬
‫לטעימה אכילה ושתיה‪ ,‬ולר"ח שהובא בתוס' ניחא טפי דכיון‬
‫‪yibxd `l i`n` 'igza ekxia `l m`e 'eke `zyipk ial lr axc `dn `bdpn‬‬
‫דחוזר ופולט ליכא אלא הנאה אבל אכילה ושתיה לא מיקרי‬
‫‪`bdpn lr aeha oikxany iptn ekxia i`cea `l` eblcy cr `bdpn dedc ax‬‬
‫דכל שלא נכנס במעיו לא מיקרי אכילה ושתיה‪ .‬טועם ואין‬
‫‪ ,belcd cr yibxd `l lk liayae‬מ"ש ‪da jiiy dwqtd i`n oikxan `l i`c‬‬
‫בכך כלום אין בזה סייגים אלא טועם כמה שירצה והיינו‬
‫תימה הוא דמי לא מודה ר"ת דאפי' קרא ק"ש בלא ברכותיה נמי אסור‬
‫דקא' רבי אמי ור"א טעמי עד שיעור רביעתא דאין בכך‬
‫להפסיק אלא מפני היראה ומפני הכבוד כדין דאין איסור ההפסקה מפני‬
‫סייגים לומר יטעם מעט‪ ,‬מיהו יותר מרביעתא ודאי אסור‬
‫הברכה אלא מפני שהוא באמצע שבח לקב"ה ובפירושי לתוס' ישבתי דברי‬
‫דלא מיקרי טעימה אלא אכילה ושתיה הוא‪ .‬מטעמת אינה‬
‫‪eay‬‬
‫יד ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫עט‬
‫טעונה ברכה והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום‬
‫‪ `l‬משמע דאפי' תע"צ שאינה כתובה נמי אסור וכתב הב"י סי' תקס"ז ‪edine‬‬
‫>>>ועשה טוב<<< כתב הרי"ף בתע' ד ע"א ‪dkxa 'kixv dpi` znrhn‬‬
‫`‪erac oeik v"rz x`y la` cala zeaezkd zeiprzl `l` v"rz ixw `lc 't‬‬
‫‪cr inrh iq` iaxe in` iax dnk cre melk jka oi`e mreh ziprza iexyde‬‬
‫‪ df oiiprl cigi ziprz oick mpic dlaw‬ואין לשון תרוה"ד מורה כן אלא כל‬
‫‪ melk rlail `lc ikid ik ixedf`l jixvc opax iyxtne `ziriax‬וכן כתבו‬
‫תע"צ אסור‪ .‬ובשו"ע פסק כהרא"ש והרמ"א פסק כתרוה"ד וז"ל השו"ע‬
‫התוס' הכא בשם ר"ח ומשמע דקאי בין לעניין ברכה ובין לעניין תענית‬
‫השרוי בתע' יכול לטעום כדי רביעית ובלבד שיפלוט וביוה"כ ובת"ב‬
‫דבתרוייהו צריך לפלוט )ואומנם הב"י דייק מלשון הרי"ף דהא דקאמר‬
‫אסור הג"ה ויש מחמירין בכל תע"צ והכי נוהגין‪* .‬כתוב בב"י סי' תקסז אות ג‬
‫‪ rlail `lc ikid ik ixedf`l jixvc opax iyxtne‬קאי רק אתענית ולא אברכה‬
‫‪ixy i` zixgya eit uegxl ekxcy in lr edel`yy oycd znexza cer aezk‬‬
‫ודברי הב"י תימה(‪ ,‬וכתב הרא"ש דלעניין תענית טפי מרביעית אפי' פולט‬
‫‪ziprza la` ikd carinl xyk `l v"rzac aiyde eziprz meia ikd carinl‬‬
‫חשיב הנאה אבל לגבי ברכה אפי' הרבה מאוד אין לברך עליו כיון שאינו‬
‫‪xeq` merhl dvexd `wecc ziriaxn xzei eit ugexy mina yi 'it`e ixy cigi‬‬
‫נהנה בתוך מעיו‪ ,‬ובספר אהל מועד )שער הברכות דרך א נתיב ד( חלק‬
‫‪oiekznd la` hletc b"r` dipin ipdzn merhl oiekznc oeikc ziriaxn xzeia‬‬
‫עליו ופסק דאפי' לעניין ברכה אם הכניס לפיו יותר מרביעית אע"ג דחוזר‬
‫‪`wecc cere ehlete xfeg m` ziriaxn xzei 'it` dil ipdzn `l eit uegxl‬‬
‫ופולטו מברך עליו הואיל והחיך טועם‪ ,‬ובב"י סי' רי כתב ‪dkxac d`xp ile‬‬
‫‪dil zi` ziriaxn ithac meyn ziriax cr `l` exy `l oiwyn x`ye liyaz‬‬
‫‪zkxae zraye zlk`e 'zkck `ilz dlik`a `l` `ilz jigd znirha `l‬‬
‫‪hiltc oeik ipdzn aiyg `l ziriaxn xzeia 'it` min la` hilt i` 'it` d`pd‬‬
‫‪ l"f y"`xd ixack miirnd z`pd epiid dlik`e‬ותימה בעיני דפסוק מפורש‬
‫‪meyn eipiye eit uegxl xeq` k"deiac aezk (dkx 'nr) `"kx oniq w"nqae‬‬
‫הוא באיוב לד ג ‪ lek`l mrhi jige‬אלמא בחיך שייך לשון אכילה ועיין שם‬
‫במפרשים‪ .‬אבל הרמב"ם סובר דאע"ג דתרוייהו נשנו יחד דיניהם שונים‬
‫דגבי תענית כתב )פ"א מהל' תע' הי"ד( ‪'it`e liyazd z` merhl el xzene‬‬
‫‪ hlete mreh `l` rlai `ly `ede ziriax icka‬אבל גבי ברכות )פ"א מהל'‬
‫בר' ה"ב( כתב סתם ‪ziriax cr dixg`l `le diptl `l dkxa v"` znrhne‬‬
‫מדלא פירש והוא שיפלוט ש"מ אפי' אינו פולט נמי א"צ ברכה כל שלא‬
‫נתכוון להנאת טעימה אלא לטעום אם חסר מלח או פלפל וכן דייק הכ"מ‪.‬‬
‫וכתב הב"י )סי' ר"י( ‪minikqn s"ixde m"anxdc rnync oeik dkld oiiprle‬‬
‫‪ .ediizeek 'ihwp lwdle zekxaa wtq ied mbe zg` zrcl‬ובשו"ע סי' ר"י סעי'‬
‫ב פסק הטועם את התבשיל א"צ לברך עד רביעית ואפי' הוא בולעו וי"א‬
‫שאם הוא בולעו טעון ברכה ולא פטרו את הטועם אלא כשחוזר ופולט‬
‫ואז אפי' על הרבה א"צ ברכה הג"ה וספק ברכות‬
‫להקל‪*** .‬וגבי השרוי‬
‫בתענית כתב הרשב"א בשם רב האיי גאון )שו"ת ח"א סי' רסז( ‪mrta 'it`c‬‬
‫`‪`ly envr cinrdl lekiy envra rcei m` ziriax ick cr merhl leki zg‬‬
‫‪ melk rlai‬אבל הגהות מיימוניות כתבו )פ"א אות ל( ‪mrta ziriax merhi `l‬‬
‫`‪ ewwexle hrn hrn `l` zg‬וכן כתב הרוקח סי' ר"ט‪ ,‬וכן יש לי לדייק‬
‫מדקא' הגמ' ‪ `zriax xeriy cr inrh `"xe in` iax‬הל"ל טעמי רביעתא‬
‫ומדקא' ‪ `zriax xeriy cr‬משמע טועמים קצת קצת עד שיעור רביעתא‪.‬‬
‫‪) dxezd on xeq` xeriy ivg 'it`c‬יומא עג‪ .epexba min el e`eai `nye (:‬ופסק‬
‫בשו"ע שם סעי' ג מי שדרכו לרחוץ פיו בשחרית בתע"צ לא כשר למעבד‬
‫הכי אבל בתענית יחיד שרי כיון שפולט ואפי' יש במים שרוחץ יותר‬
‫מרביעית והיום כולנו איסטניסים לעניין זה ונוהגין לרחוץ פינו בכל תע"צ‬
‫מלבד יוה"כ ות"ב שנוהגין בהם איסור‪ .‬ועל מה שכתב הטור ‪ixfrd ia` azke‬‬
‫‪iltlt qk 'ixn`ck heltle epexb glgll weznd ure oenpiw ivr qerll lekiy‬‬
‫‪`ki` dxenb dlik`ac meyn caric hwpc `de 'igzkl inp d"de xeht k"deia‬‬
‫‪ z`hg aeig‬כתב הב"י ‪) zeiprz zkqna enya ikcxnd azk ok‬סי' תרכו( ‪dfe‬‬
‫‪oeik l"p d"ia`x azk dilr liaw d`pd `nlic e` `xew did wxt 'iqxb epeyl‬‬
‫‪ick frla `"lipw oenpiw ivr qekl lekic dilr liaw `l d`pdc `pwiq`c‬‬
‫‪`neia `liabpf qk (a"r el) oikxan cvik wxta 'ixn`e heltle epexb glgll‬‬
‫‪aeig dxenb dlik`a jiiyc meyn hwpc xehte xzene xehtc l"pe xeht ixetkc‬‬
‫‪ze`pd `aehc cere 'ixe`c iedc mzd ip`y xeq` k"deia m` 'it`e z`hg‬‬
‫‪ .`"t enya zeipeniin zedbda azk oke l"kr ea exq`p‬אבל בבדק הבית כתב‬
‫הב"י ‪meyn `nrh epiid xeht k"deia iltlt qkc `dc il mi`xp eixac oi`e‬‬
‫‪ .epexb oitxeyy dil iwfn iwef` daxc`e llk d`pd mda oi`c‬ובשו"ע לא הזכיר‬
‫דין זה ונראה דאוסר כמו שכתב בבדק הבית אבל הרמ"א כתב )שם(‬
‫ומותר ללעוס עצי קנמון ושאר בשמים ועץ מתוק‬
‫)הנקרא בלשוננו בקסוס(‬
‫הג"ה‬
‫ללחלח‬
‫גרונו ולפלוט מלבד יוה"כ דאסור‪.‬‬
‫ובשו"ע סי' תקס"ז סעי' ב פסק י"א שלא התירו רביעית בפעם אחת אלא‬
‫מעט מעט וי"א שאפי' בפעם אחת יכול לטעום עד כדי רביעית אם יודע‬
‫כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל‬
‫בעצמו שיכול להעמיד עצמו שלא יבלע כלום‪* .‬כתב הרא"ש בפ"ק דתע'‬
‫טוב<<<מדסתם ‪ lltziy mcew‬משמע בין קודם שחרית ובין קודם מנחה‬
‫סי' טו וביוה"כ ות"ב אסור לטעום‪ ,‬אבל התוס' כתבו `‪liaw d`pd `nlc e‬‬
‫וערבית‪ .‬אבל הרמב"ם פ"ו מהל' תפלה ה"ד כתב ‪exiag gztl mikyi `l oke‬‬
‫‪`l daezkd 'rza la` eilr lawy cigi 'prza ixiinc rnyn `pyil i`d dilr‬‬
‫‪ zixgy zltz lltziy mcew enelya le`yl‬וכן משמע מדברי הטור סי' פט‬
‫משמע דאפי' בי"ז בתמוז ועשרה בטבת נמי אסור דתענית הכתובה הן‪,‬‬
‫שכתב דין זה אחר שביאר זמן תפלת שחרית‪ ,‬ולמדו דבר זה מדתרגמה רבי‬
‫ובתרומת הדשן כתב ‪v"rza la` cigi 'prza `wec melk jka oi`e mrehc `d‬‬
‫אבא 'במשכים' לפתחו משמע דמיירי בתפלת שחרית דגבי מנחה וערבית לא‬
‫וכו'>>>ועשה‬
‫פ‬
‫‪eay‬‬
‫יד ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫שייך לומר 'במשכים' לפתחו אלא בבא לפתחו‪ .‬כתב רבנו יונה ז"ל ‪exn`e‬‬
‫ואם לא המתין ונתן לו שלום קודם התפלה במקום מצוה‬
‫‪mely el xikfnyk `l` xeq` epi` egztl mikyna 'it`c l"f `vpiaext inkg‬‬
‫עלתה בידו עבירה‪ .‬חדלו לכם מן האדם וגו' כי במה נחשב‬
‫‪`xtv el xnel xzen la` 'wl xninl 'irack mely d"awd ly enyy meyn‬‬
‫הוא ותימה הא ודאי האדם נחשב מאוד דתנן באבות פ"ג‬
‫‪ mely el xikfn epi`y oeik ah ix`nc‬ותימה בעיני הא כל האיסור אינו מפני‬
‫מי"ד ‪`xapy el zrcep dxizi daig mlva `xapy mc` aiag‬‬
‫הלשון אלא מפני שמחשיב את חבירו לפני שנותן חשיבות לקב"ה ומה לי‬
‫בּמה ‪ `ed aygp‬דמשמע אינו נחשב‬
‫‪ ,mlva‬אלא אל תקרי ַ ֶ‬
‫אם אמר שלום מה לי לשון אחרת ומ"מ הרב רבנו יונה בעצמו פליג עלייהו‬
‫במה פעמים נחשב הוא כמו במה אם מקדים לו‬
‫לכלום אלא ָ ָ‬
‫התם דכתב על דבריהם ‪`l` xzen epi` df 'it`y e"xp axd ixenl d`xpe‬‬
‫שלום קודם תפלה‪ ,‬ושמואל אמר שמואל מתרץ ההיא‬
‫‪`l` jled epi` m` la` oiipr meyl e` eiwqrn wqr ze`xl zkll 'vedyk‬‬
‫קושיא הכי במה חשבתו לזה ולא לאלוה קרא דקא' ‪dna ik‬‬
‫‪ xeq` oeyld df 'it` dltzd mcew eipt liawdl‬ומ"מ קשיא לי על דברי רבנו‬
‫‪ `ed aygp‬לאו למימר דאינו חשוב כלום דודאי חשוב הוא‬
‫יונה ז"ל וכי מותר לראות עסק מעסקיו קודם התפלה‪ .‬ומדברי הרמב"ם‬
‫אלא במה ולמה החשבת אותו יותר מאלוה שהקדמת לו‬
‫דלעיל משמע דוקא כששואל בשלומו אסור דאז מראה לו חשיבות יתירא‬
‫שלום קודם שהתפללת לאלוה‪ .‬א"ל במה אמרת בתמיה‬
‫אבל ליתן לו שלום סתם שלא בדרך שאלה מותר‪ .‬וכתב הרשב"א ‪azke‬‬
‫דמשמע דילפת ליה מקרא דלעיל ‪ `ed aygp dna ik‬נהי‬
‫‪`edy al oziy ick ah ix`nc `xtv xwaa xnel ebdpy epiidc l"f c"a`xd‬‬
‫דדרשי' ליה לשון במה היכי משמע מהתם עושה חפציו קודם‬
‫`‪xekfi epeyla dpyn `edy iptne lltziy cr llk mixg` mixaca akrzdl xeq‬‬
‫שיתפלל‪ ,‬א"ל לא במה אמרית ולאו מההוא קרא דלעיל‬
‫דקשיא ליה אמאי נהגו לומר צפרא דמארי טב הא מותר ליתן שלום אם‬
‫יליפנא ליה אלא אסור קאמינא ויליפנא ליה מקרא דלק'‬
‫אינו משכים לפתחו ומתרץ דנהגו כן כדי שיזכור שאסור לו לעשות חפציו‬
‫‪ .'ebe eiptl wcv‬אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם‬
‫קודם שיתפלל‪ .‬כתב הב"י סי' פט ‪oze`ae (my) miig zegx`a cer azke‬‬
‫שיתפלל>>>ועשה טוב<<<זה לשון הרמב"ם פ"ו מהלכ' תפלה ה"ד‬
‫‪`vi o`kny 'xp yecwd l`d 'ne`y xg` exiagl yi` mely zzl ebdpy 'newnd‬‬
‫`‪cr y"dr dlriy xg`n dk`ln dyriy e` melk merhiy mc`l el xeq‬‬
‫‪azke exzed jli`e o`kne mixac iepiya `l m` exq`p o`k crc bdpnd mdl‬‬
‫‪mcew enelya le`yl exiag gztl mikyi `l oke 'zixgy zltz' lltziy‬‬
‫‪`l drixk `la la` drixk oipra `l` minkg eyg `l i`nwc zeaeyzae cer‬‬
‫‪ 'lltziy' mcew jxca `vi `le 'zixgy zltz' lltziy‬אתה הוראת לדעת‬
‫‪drixkde melk jka oi`e p"kdaa oia jxca oia dvxiy oeyl lka mely ozepe eyg‬‬
‫דגבי טעימה ועשיית מלאכה פירש דאסור ‪ 'zixgy zltz' lltziy cr‬וכן‬
‫`‪zekxad jxal ligzd m` la` lltziy mcew mely zpizp `la 'it` xenb xeqi‬‬
‫גבי שאילת שלום פירש דאסור ‪ 'zixgy zltz' lltziy mcew‬אבל גבי יציאה‬
‫‪ l"kr k"k yegl oi` zekxaa y"ekln ler eilr laiwy oeik‬החברים סברו‬
‫לדרך כתב ‪ lltziy mcew jxca `vi `le‬סתם ולא פירש בו 'תפלת שחרית'‬
‫לפרש 'כיון שהתחיל בברכות' היינו ברכות השחר ואינו דמה שייך בהם‬
‫משמע דבין קודם שחרית ובין קודם מנחה וערבית משהגיע זמן תפלה לא‬
‫קבלת עול מלכו"ש אלא נ"ל דאברכות דק"ש קאמר דכיון שהתחיל ברכות‬
‫יצא לדרך עד שיתפלל‪ ,‬וכן כתב בכ"מ ‪z`vl dvexd d"eyne gepn x"d azke‬‬
‫ק"ש הרי הוא כמי שהתחיל קבלת עול מלכו"ש‪ .‬ובשו"ע סי' פט סעי' ב פסק‬
‫‪'tziy ick dltz onf ribd `l oiicry t"r`e eziaa 'tzdl aeh zixgya jxcl‬‬
‫כיון שהגיע זמן תפלה אסור לאדם להקדים לפתח חבירו ליתן לו שלום‬
‫‪zixgy `wec e`le y"dr dlry `ede dvexna jxca 'tziyn dcinrae dpeeka‬‬
‫משום דשמו של הקב"ה שלום אבל מותר לומר לו צפרא דמרי טב ואפי'‬
‫`‪dze` 'tziy cr z`vl el oi` dpnf ribdy oeik didzy dltz ef i` 'it` `l‬‬
‫זה אינו מותר אלא כשהוצ' ללכת לראות איזה עסק אבל אם אינו הולך‬
‫‪ .l"kr‬כתוב בב"י סי' פט אות ג ‪on miax d`xy (gi 'iq) oycd znexza aezke‬‬
‫אלא להקביל פניו קודם תפלה אפי' זה הלשון אסור וכן אסור לכרוע לו‬
‫‪dlgz miqpkp eidy cr zixgya mdikxvl zkll mirpnp eidy miwcwcnd‬‬
‫כשמשכים לפתחו וי"א דכריעה אסורה אפי' בלא משכים לפתחו ואם‬
‫‪azk `ede mdivtg zeyrl mikled k"g`e zegayize zexiy 'ne`e p"kdal‬‬
‫התחיל לברך הברכות אין לחוש כ"כ ואם אינו משכים לפתחו אלא שפגע‬
‫‪xwir drawpy r"eny zlitz`c icar `w xity e`lc rnyn 'nbc `hytnc‬‬
‫בו בדרך מותר ליתן לו שלום וי"א שאפילו במוצא חבירו בשוק לא יאמר‬
‫‪ .eivtg ziiyrl dze` micwdl `cenlz citw d"awd zcearl‬ופסק בשו"ע‬
‫לו אלא צפרא דמרי טב כדי שיתן לב שהוא אסור להתעכב בדברים‬
‫סי' פט סעי' ג אסו' לו להתעס' בצרכיו או לילך לדרך עד שיתפ' תפלת‬
‫כאי' עשאו במה מצוה להקריב קרבן‬
‫)ויש מקלין לאחר שאמ' מקצת ברכות )צ"ל שירות ותשבחו'( קודם‬
‫שמו"ע )ויש‬
‫אבל אין לו להקריב בבמה שליד ביתו אלא ימתין עד שיעלה‬
‫שאמ' ברוך שאמר וטוב להחמי' בזה תרוה"ד סי' יח(‪ .‬צדק לפניו יהלך‬
‫לירוש' ויקריב במזבח שבמקדש ואם לא המתין והקריב‬
‫יתפלל ותפלתו תלך לפניו ותגיע עד כסא הכבוד והדר וישם‬
‫בבמה שליד ביתו במקום מצוה עלתה בידו עבירה‪ ,‬אף ליתן‬
‫לדרך פעמיו יעשה חפציו דכת' )יש' נח ח( `‪xgyk rwai f‬‬
‫שלום לחבירו מצוה היא אלא שצריך להמתין עד שיתפלל‬
‫`‪'d ceak jwcv jiptl jlde gnvz dxdn jzkex`e jxe‬‬
‫אחרים כלל עד שיתפלל‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫יד ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫פא‬
‫‪ jtq`i‬הנביא מזהיר את ישרא' שביום צומם היו באין רק‬
‫יפסיק שלא להפסיק בין ה' לאמת אלא יאמר אני ה' אלהיכם אמת ואז‬
‫להתפלל ולהשמיע במרום קולם ולא היו פורסין לחמם‬
‫לעניים וקא' להו אם תפרסו לחמכם לעניים ביום צומכם `‪f‬‬
‫‪ gnvz dxdn jzkex`e jxe` xgyk rwai‬תפלתך תתקבל‬
‫ורפואה שבקשת בתפלתך תבוא לך מהרה ‪jwcv jiptl jlde‬‬
‫תעלה תפלתך לפני כסא הכבוד ‪ jtq`i 'd ceak‬יגן וישמור‬
‫עליך אלמא 'צדק לפניו יהלך' לשון תפלה הוא ההולכת לפני‬
‫האדם ומגעת עד כסא הכבוד‪ .‬הקב"ה עושה לו חפציו‬
‫שנא' צדק לפניו יהלך תלך תפלתו לפניו ותעלה עד כסא‬
‫הכבוד וישם לדרך פעמיו הל"ל וישם לדרך פעמיו 'ויעשה‬
‫שם חפציו' דהא אינו הולך בדרך סתם אלא לעשות שם‬
‫חפציו ומדלא קא' הכי ש"מ אינו צריך אלא לשים לדרך‬
‫פעמיו ולילך להיכן שצריך להגיע אבל כשיגיע שם א"צ‬
‫יפסיק וחלק עליו במג"א ‪zn` oia wiqtdl oi` zn` oeyl k"b `ed aiviy oeik‬‬
‫להתאמץ לעשות חפציו כי הקב"ה כבר עושה לו חפציו‬
‫שהיה הוא צריך לעשות‪.‬‬
‫כל הלן "שבעה" ימים כצ"ל‪ .‬ושבע ילין בל יפקד רע‬
‫הישן רעב גופו נשאר שמונה שעות בלא תזונה ומחליש את‬
‫לבו וקרוב לחלות במחלת לב או בדום לב אבל מי שישן‬
‫שבע בל יפקד רע לא יפקד בחולי‪ ,‬ואל תשמע לרופאי זמננו‬
‫שמורים לאדם שלא לאכול בערב ולילך לישן על קיבה‬
‫ריקנית ובטן רעבה כי הם מחלים את האדם כי אם לשלמה‬
‫המלך תשמע שציוה לישן שבע מיהו לא יאכל הרבה קודם‬
‫שנתו כי אם כדי שבעה ולא יותר‪ .‬אל תקרי "ושבע" כצ"ל‬
‫והכי פיסוקו ‪ rx cwti la - oili raye‬אלא "ושבע" כצ"ל‬
‫והכי פיסוקו ‪ .rx - cwti la oili raye‬כל המשביע עצמו‬
‫מד"ת "או קורא ק"ש על מטתו" ולן אין מבשרין וכו'‬
‫כך היא גירסת השאילתות פרשת מקץ שאילתא כט ת"ח‬
‫משביע עצמו מד"ת ושאר כל אדם משביע עצמו מק"ש‪.‬‬
‫‪ aiviel‬ותימה על המג"א מאי שנא ויציב משאר שבחי ונכון וקיים וכו' הא‬
‫כולהו נמי פירושא דאמת נינהו‪ ,‬לכן נ"ל דאינו מפסיק עד שיסיים את הקטע‬
‫הראשון אמת ויציב ונכון וכו' עלינו לעולם ועד וכן הוא פשט הסוגיא וכן‬
‫יש לנהוג‪* .‬מדאמר בין אלהיכם לאמת ויציב לא יפסיק משמע לא יפסיק‬
‫כלל וכלל דהוי חמור מאמצע הפרק וכ"כ רבנו יונה בשם רבותנו הצרפתים‬
‫שיאמר אמת ואז יענה כדין אמצע הפרק‪ ,‬אבל הרמב"ם פ"ב מהל' ק"ש הי"ז‬
‫כתב `‪le`yl `l` wiqti `le wxtd rvn`k f"d aivie zn`l xn`ie oia la‬‬
‫‪ 'eakd iptn aiydle '`xid iptn‬מפרש ד'לא יפסיק' אין ר"ל לא יפסיק כלל‬
‫אלא לא יפסיק כדין בין הפרקים דשואל מפני הכבו' ומשיב לכל אדם אבל‬
‫מפסיק כדין אמצע הפרק ששואל בו מפני היר' ומשיב מפני הכבו'‪ .‬ופסק‬
‫בשו"ע שם אבל בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק שלא להפסיק בין ה'‬
‫)באמצע(‬
‫]אלהיכם[ לאמת אלא יאמר אני ה' אלהיכם אמת ואז יפסיק כדין )באמצע‬
‫]אלהיכם‬
‫]צ"ל אמצע[ הפרק‪.‬‬
‫תוד"ה ימים וכו' ביחד כמו "שהן" בשחיטת כצ"ל‪.‬‬
‫***בא"ד כל יו"ט שני "דאינו" אלא מנהגא כצ"ל‪.‬‬
‫***בא"ד דאי לא מברכין מאי הפסקה שייך בה הא אינו‬
‫אלא כקורא מזמורי תהלים ופשיטא דמותר להפסיק באמצע‬
‫קריאת תהלים‪*** .‬בא"ד אמאי לא הרגיש רב "דהוא"‬
‫מנהגא כצ"ל‪*** .‬בא"ד ויש שרוצין לומר דיחיד האומר‬
‫הלל בימים שאין גומרין שאין לו לברך זהו שיטת הרי"ף‬
‫ופליג אמחזור ויטרי דלעיל דפסק דימים שאין גומרין את‬
‫ההלל אין מברכין לא היחיד ולא הצבור אבל הרי"ף סבר‬
‫דצבור מברכין עלייהו דמנהג אבותיהם בידיהם ושפיר‬
‫מברכינן על המנהג אבל יחיד האומרם אין מברך עלייהו‬
‫דאין חיוב מנהג זה אלא לצבור‪*** .‬בא"ד השר מקוצי היה‬
‫אומר דכיון "שרוצה" לחייב כצ"ל‪*** .‬בא"ד מידי דהוה‬
‫אלולב ואתפלין ולדידן אין הנשים מברכות עלייהו כלל‪.‬‬
‫הלכה כרבי יהודה דאמר בין אלהיכם לאמת ויציב לא‬
‫יפסיק>>>ועשה טוב<<<מדקת' בין אלהיכם 'לאמת ויציב' לא יפסיק‬
‫***בא"ד ובלילי פסח' יש שמברכין פעמיים בתחי' קורין‬
‫משמע דגומר כל הקטע הראשון דאמת ויציב עד עלינו לעולם ועד ואז‬
‫ההלל בדלוג ומברכין לקרות ואחר הסעודה אחר שפוך‬
‫מפסיק או גומר עד סוף אמת ויציב בא"י גאל ישראל ואז יפסיק‪ ,‬מיהו הטור‬
‫חוזרין וקורין הלל גמור ‪e‬מברכין לגמור‪*** .‬בא"ד‬
‫הביא בשם ר"י דאומר ה' אלהיכם אמת ואח"כ יפסיק ואח"כ ממשיך ויציב‬
‫"ומייתו" ראיה כצ"ל מהירוש' ברכ' פ"א ה"ה‪*** .‬בא"ד‬
‫ונכון וכו' ולפי"ז הא דקת' בין ויאמר 'לאמת ויציב' לא יפסיק לא דייק‬
‫מההיא דמייתי עלה "דמתני' בשחר מברך וכו' כל"‬
‫והל"ל בין ויאמר לאמת לא יפסיק‪ ,‬מיהו הרא"ש כתב `‪aivie zn` xne` `l‬‬
‫הברכות פותחין בברוך כצ"ל ומה שהגיה המהרש"א‬
‫‪ wiqti k"g`e‬כפשט לשון רבי יהודה ונראה דלאו דוקא אומר אמת ויציב‬
‫‪ jexaa oinzege‬אינו‪*** .‬בא"ד חוץ מן "הברכה הסמוכה"‬
‫אלא כל הקטע הראשון אומר ואח"כ יפסיק דמאי שנא ויציב משאר הקטע‬
‫לחברתה כצ"ל‪*** .‬פירוש אשר גאלנו הנאמרת בסדר‬
‫ונכון וקיים וכו' כולהו פירושא דאמת הוא‪ ,‬ועיין מ"ש הב"י סי' סו אות ה‬
‫פסח דסמוכה "להלל" ואמאי כצ"ל‪*** .‬בא"ד שנייא‬
‫ד"ה וכתב הרמב"ם‪ .‬ובשו"ע סעי' ה פסק אבל בין ויאמר לאמת ויציב לא‬
‫שאני הכא דאם שמעה את ההלל בבהכ"נ יצא היו קורין‬
‫פב‬
‫‪eay‬‬
‫יד ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫את ההלל בבהכ"נ אחר ערבית כמו שנוהגין הספרדים וכיון‬
‫בביתם את הכוסות בבת אחת בלא סדר‪*** .‬בא"ד פותחת‬
‫שברכת אשר גאלנו פעמים סמוכה להלל אם לא שמע הלל‬
‫ברכה דאשר גאלנו בברוך "דפעמים" שאינה כצ"ל‪.‬‬
‫בבהכ"נ ופעמים אינה סמוכה כגון כששמע את ההלל‬
‫בבהכ"נ לכך תיקנוה פותחת בברוך דלא לעולם סמוכה היא‪.‬‬
‫***בא"ד ופריך והרי סופה של הלל פירוש יהללוך דאינה‬
‫סמוכה שהסעודה מפסקת השתא ס"ד שמברך לפני‬
‫הסעודה לגמור את ההלל וקורא מחצית ההלל ואחר הסעודה‬
‫ממשיך מחצית ההלל ומסיים בברכת יהללוך‪*** .‬בא"ד‬
‫ומשני שתים הנה שתי ברכות מברך ושתי פעמים קורא את‬
‫ההלל לפני הסעודה מברך לקרוא את ההלל וקוראו בדילוג‬
‫ואחר הסעודה מברך לגמור וקוראו שלם‪*** .‬בא"ד אלמא‬
‫"מברכין שתי" פעמים כצ"ל‪ ,‬וקוראין שתי פעמים‪.‬‬
‫***בא"ד מיהו משמע בירוש' כאשר פירשתי תחלה‬
‫ד'שתים הנה' היינו שתי ברכות אחת בתחי' קודם סעודה‬
‫ואחת בסוף אחר הסעו' שהיו מברכין ב' פעמים תחי' וסוף‬
‫על אשר גאלנו ברכה אחת קודם הסעו' ומתחיל וקוראה‬
‫ומפסיק וסועד סעודתו וחוזר וגומרה ומברך בסופה דהא‬
‫השתא מוקמינן 'שתים הנה' באשר גאלנו )ויש שהבינו‬
‫שדברי התוס' מיירו בברכת ההלל ואינו דהא השתא מוקמי'‬
‫יד ע"ב גמ' וה' אלהים אמת אלמא צריך לומר אמת סמוך‬
‫לה' אלהים כדי לאמת שהוא ה' אלהים‪ .‬א"ר אבהו א"ר‬
‫יוחנן חוזר ואומר אמת כדי לאמת את ק"ש כלו' מה‬
‫שאמרתי ‪ cg` 'd epidl` 'd‬אמת הוא‪ ,‬ורבי יוחנן לטעמיה‬
‫דאמר דאמת ראשונה אינה על עיקר ק"ש אלא על ה'‬
‫אלהיכם לקיים מה שנא' וה' אלהים אמת הלכך בעינן אמת‬
‫אחריתי לאמת את ק"ש‪ .‬אבל רבה אמר אינו חוזר ואומר‬
‫אמת דאמת ראשונה לאו על ה' אלהים היא ולאו משום קרא‬
‫דה' אלהים אמת היא אלא על עיקר ק"ש היא וטעמיה דרבי‬
‫יהודה דאמר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק משום שאם‬
‫יפסיק בשאילת שלום כשאומר אח"כ אמת אין ניכר שהוא‬
‫על ק"ש שאמר לפני כן אלא על שלום שאמר לחבירו‪.‬‬
‫"רבה" אמר אינו חוזר וכו' ברי"ף ובראשונים ובב"י סי'‬
‫סא אות ג' ד"ה יש נוהגים גרס רבא וכן בכל הסוגיא‪ .‬ההוא‬
‫דנחית קמיה דרבה שמעיה רבה דאמר אמת אמת וש"מ‬
‫דהכי מנהג העולם כרבי יוחנן אמר רבה כל אמת אמת כל‬
‫מי שתשמענו אומר אמת אמת פעמיים לאו משום דמנהגא‬
‫'שתים הנה' באשר גאלנו והיכי משמע מהירוש' דמברכין על‬
‫הכי הוא אלא תפסיה להאי מחמת מרוצתו בתפלה סבר שלא‬
‫ההלל שתי ברכות תחי' וסוף( אבל אומר ר' יהודה דזו היא‬
‫דקדק יפה באמירת אמת ולא שמעוהו הצבור אומרה יפה‬
‫תמיהא גדולה מאחר שבירך על אשר גאלנו קודם אכילה‬
‫לכך חזר ואמרה וכן דרך הממהרים בדבורם שחוזרים על‬
‫אמאי מפסיק ואוכל בינתיים שהרי בימים שאין היחיד‬
‫מילה אחת פעמיים מחמת שסבורים שלא שמעום וכשבא‬
‫גומר בהן את ההלל וכו' וברכת אשר גאלנו אינה שונה‬
‫אדם לביתו והוא צמא או צריך לנקביו ומוצא את הדלת‬
‫מברכת ההלל‪*** .‬בא"ד שאז אינו מפסיק "כשאינו"‬
‫נעולה ודופק בדלת כששואלין אותו בני ביתו מי שם? עונה‬
‫צריך כצ"ל פי' אם אינו צריך לשאול מפני הירא' ומפני הכב'‬
‫אני אני פעמיים כי מחמת שממהר שיפתחו לו חוזר אני אני‬
‫אבל אם הוצ' לכך מפסיק‪*** .‬בא"ד ומשני שתים הנה‬
‫פעמיים שמא לא שמעוהו פעם ראשונה ויתעכבו מלפתוח לו‪.‬‬
‫שתי גאולות אחת להבא ואחת לשעבר ולא דמיא לברכת‬
‫ומהמרא דאתרין הרב משה מיימון זצ"ל שמעתי בשם הרב‬
‫הפירות דאינה אלא הודאה על העבר‪*** .‬בא"ד ומה‬
‫משה מיימון זצ"ל )אולי קרוב משפחתו( כל אמת אמת כל‬
‫"שקשה" מיהללוך כצ"ל שאינה סמוכה לפי מה‬
‫האומר אמת אמת פעמיים תפסיה להאי יש לתופסו ולחקרו‬
‫שפירשתי עתה דבשלמא לפי מה שפירשנו לעיל דשתים‬
‫שמא צד מינות יש בו ואומר אמת על ה' ואמת על אלהים‬
‫הנה קאי בברכות ההלל דקוראין אחת לפני הסעו' ומברכין‬
‫אחרים כדאמר לק' לג ע"ב ‪meyn eze` oiwzyn micen micen‬‬
‫לקרוא ואחת אחר הסעו' ומברכין תחי' לגמור הויא יהללוך‬
‫‪ zeieyx izyk ifginc‬וכן אמר התם ‪rny rny xne`d lk‬‬
‫סמוכה לברכת לגמור אבל השתא דפירשנו דשתים הנה קאי‬
‫‪ .micen micen xne`k‬אינו חוזר ואומר‬
‫אמת>>>ועשה‬
‫באשר גאלנו נמצא דיהללוך אינה סמוכה לחברתה לפי‬
‫טוב<<<פירש רבנו יונה דה"ק היכא שפסק מפני הירא' או מפני הכבו' אחר‬
‫סברת מחזור ויטרי דפירש דאין מברכין תחי' אלא בי"ח‬
‫שאמר אמת או שסיים ק"ש קודם החזן וסמך ה' אלהיכם עם אמת והמתין‬
‫ימים שגומרין ההלל ומנויים בערכ' י ע"א‪*** .‬בא"ד וכן‬
‫שיתחיל החזן שיאמר עמו א"צ לחזור ולומר פעם אחרת אמת אלא מתחיל‬
‫משמע בירוש' פסחים פ"י ה"א שהיה דרכן לומר וכו' כלו'‬
‫מויציב ואילך או ממקום שפסק‪ ,‬וע"פ דבריו פסק בשו"ע סי' סו סעי' ו אם‬
‫היה מיעוט אנשים שהיו שומעין הלל בבהכ"נ ואח"כ שותין‬
‫פסק מפני הירא' או הכב' אחר שאמר אמת או שסיים קודם החזן וסמך‬
‫‪eay‬‬
‫יד ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫פג‬
‫ה' אלהיכם עם אמת וממתין שיתחיל החזן שיאמר עמו א"צ לחזור ולומר‬
‫טורח ציבור התירו להם לדלג בה ואנן לא מדלגינן בה דהא‬
‫פעם אחרת אמת מיהו פירוש זה אינו מחוור כלל חדא דרבנו יונה עצמו‬
‫א"ר כהנא א"ר לא יתחיל ואם התחיל גומר ורב מרא‬
‫דאתרין הוא‪ .‬המילים "דקא מתחלי במערבא" אינן מגוף‬
‫הגמ' אלא מפירוש"י הם‪ .‬לא אמר אני ה' אלהיכם אינו‬
‫צ"ל אמת דסבר חייא ב"ר דאמת לא קאי אעיקר ק"ש אלא‬
‫חוזר ואומר אמת היינו שאומר אמת אמת פעמיים רצוף אפי' לא שח ביניהם‬
‫על `‪ mkidl` 'd ip‬לקיים מה שנא' 'וה' אלהים אמת' ופליג‬
‫ארבה דאמר לעיל דאמת קאי אעיקר ק"ש ופליג נמי ארבי‬
‫יוחנן דר"י סבר דאמת קאי על `‪ mkidl` 'd ip‬מיהו חוזר‬
‫דאמר תרי זמני אמת רצוף בלא שום שיחה ביניהם וגם ליכא למימר דסיים‬
‫ואומר אמת אחרינא לעיקר ק"ש וחייא ב"ר סבר דאמת קאי‬
‫על `‪ mkidl` 'd ip‬וא"צ לומר אמת אחרינא לעיקר ק"ש‪.‬‬
‫אינו צ"ל אמת כלו' אמת ואמונה וכל הברכה‪.‬‬
‫פירש כרבני צרפת דבין אלהיכם לאמת אינו פוסק כלל אפי' לשאול מפני‬
‫הירא' ולהשיב מפני הכב' וגם ליכא לאוקמיה כגון שסיים קודם החזן והמתין‬
‫דא"כ היה לה לגמ' לפרש דבר זה ועוד דפשט הסוגיא משמע בהדיא דלמ"ד‬
‫דאמרי' ‪xn` ipnif ixz zn` zn` xn`c dax dirny daxc dinw zigpc `edd‬‬
‫‪ i`dl diqtz zn` zn` lk dax‬ופירש"י ‪ dfl ezqtz zn` ly `hdix‬ומוכח‬
‫קודם החזן והמתין לו דהא בחזן גופיה עסקי' ובפירושנו לגמ' פירשנו בטוב‬
‫עיי"ש‪.‬‬
‫א"ר יוסף כמה מעליא הא "שמעתא" וכן הוא בעי' סד‬
‫בדין הוא "שתקדם" שמע לוהיה אם שמוע כצ"ל וכן הוא‬
‫בהדיא בהמשך‪" .‬שזו" ללמוד "וזו" ללמד והיה אם‬
‫שמעתתא משתבש דשמעתתא לשון שמועות הרבה היא‪.‬‬
‫שמוע לויאמר "שזו" ללמד "וזו" לעשות כצ"ל ש"מ‬
‫היה לפניו מצוה לעשותה ותלמידים ללמדם מניח מצוה‬
‫ומלמד לתלמידים‪ .‬אטו שמע ללמוד אית "בה" ללמד‬
‫ולעשות לית "בה" וכן כל "ביה" שבסוגיין צ"ל בה‪.‬‬
‫ע"ב ובכתו' כא ע"א ושם ע"ב ובשבו' מה ע"ב‪ ,‬והגורס‬
‫אמרי במער' ערבית דבר אל בנ"י ואמרת אליהם אני ה'‬
‫אלהיכם "וגו'" אמת כצ"ל דודאי קורא כל הפסוק האחרון‬
‫שיש בו יציאת מצרים שהרי כל מה שאמרו לקרוא פרשת‬
‫ציצית אינו אלא משום יצי"מ שבו ובספרים נשמטה מילת‬
‫"וגו'"‪ .‬מאי "מעליותא" י"ג מעליותה וכן כל מקום‬
‫שאומר ‪ `ilrn dnk‬ומקשי ליה ‪ `zeilrn i`n‬צ"ל ‪.dzeilrn‬‬
‫לא יתחיל דהלכתא כחכמ' דאין מזכירין יצי"מ בלילות ואם‬
‫התחיל גומר דאף חכמ' לא אמרי דאסור להזכיר אלא דאין‬
‫חובה להזכיר והאומר ‪mdl eyre mdil` zxn`e i"pa l` xac‬‬
‫ותיפוק ליה מדריב"ק דטעמיה דריב"ק עדיף טפי מדרשב"י‬
‫שהרי לא קבעו לקרות פרשת שמע אלא משום עול מלכו"ש‬
‫שבה ולא קבעו לקרוא פרשת והיה אם שמוע אלא משום‬
‫עול מצות שבה ולא משום ללמוד וללמד הוא‪ ,‬ומשני חדא‬
‫ועוד קאמר חדא כדי שיקבל עליו וכו' ודאי עיקר הטעם‬
‫כריב"ק ואנא מוסיף טעמא פורתא‪.‬‬
‫‪ ziviv‬ופוסק נראה כמי שחוזר בו ואומר אין זה אמת שציוה‬
‫רב משי ידיה וקרא ק"ש ואנח תפלין‬
‫לעשות ציצית‪ .‬וכי תימא ואמרת אליהם לא הוי התחלה‬
‫טוב<<<אוקימנא לה בגמ' דעוית שלוחא ומתחילה לא הביא לו תפלין וחשש‬
‫דלא אמר מה אמר להם וכשפוסק לא הוי כמי שאומר אין‬
‫רב שמא יעבור הזמן לכך קרא ק"ש וכשהביאו לו תפלין הניחם ועמד‬
‫זה אמת דבאיזו מצוה אמר שאינה אמת הא לא הזכיר שום‬
‫להתפלל וכתבו התוס' ‪oke dltzl dle`b oia oiltz gipdl xzeny rnyn `kdn‬‬
‫מצוה‪ .‬ואמרת אליהם הוי התחלה וכשפוסק נר' כחוזר בו‬
‫‪ ,dltzl dle`b oia ezilh mc` gipn zilha‬אבל אח"כ הביאו התוס' סברא‬
‫ואומר אין זה אמת שציוה ה' למשה לאמר לישרא' שום דבר‬
‫לחלק בין טלית לתפלין ‪dltze y"w xwirc zilhl oiltz oia wlgl yi n"n‬‬
‫והוי ככופר בכל התורה כולה שכולה נאמ' למשה לאמר‬
‫‪devy oec`a 'it envra xwy zecr cirn 'i`k jenqa xn`ck oiltza ikiiy‬‬
‫לישרא'‪ .‬קסב' במערבא ואמרת אליהם נמי לא הויא‬
‫‪gipie oxn`ck inp dltze oi`e jipir oia 'hehle jci lr ze`l eide `xew `edy‬‬
‫התחלה דבשלמא אי הוה מזכיר מצות ציצית ופוסק אמרי'‬
‫‪zaeg `l` epi`y 'viv la` dnily y"ekln `id efe 'tzie y"w `xwie oiltz‬‬
‫שמא חוזר בו ואומר אין זה אמת שמעולם לא ציוה ה' מצות‬
‫‪`la y"w `exwl lekie zivivn xeht el oi` m`e aiig zilh el yi m`y zilh‬‬
‫ציצית אבל כיון דלא הזכיר מצות ציצית לית לן בה דודאי‬
‫‪ dwqtd iedc i`ce ziviv‬וכן היא דעת רבנו יונה והרא"ש והרשב"א לחלק‬
‫אינו אומר על כל התורה כולה דאינה אמת דהא השתא קרא‬
‫בין טלית לתפלין‪ ,‬ושמענו מדברי התוס' דכשמניח תפלין בין גאולה לתפלה‬
‫ק"ש וניכר שמאמין בתורה הקדו'‪ .‬הלכך אנן אתחולי‬
‫מברך עלייהו דהא בסוף התוס' כתבו ‪'it`c xne` did ivewn dyn x"xde‬‬
‫מתחלי' דקא מתחלי במערבא ואנן גרירן בתר מנהגי ארץ‬
‫‪mda ynynn g"i xg`le dkxa `la oiltz gipd xninl ivnc di`x oi` o`kn‬‬
‫ישרא' שהם מיוסדים מהתנאים וכיון דאתחלי' מגמר נמי‬
‫‪xg`e zetpehn eiciy zra zilha shrzdl xzen mby ibq ikdae mdilr jxane‬‬
‫גמרי' דבא"י לא אסרו לגמור את הפרשה כולה אלא מפני‬
‫‪ jxane ezilha ynyni eici lehiy‬מדקאמרי דה"ר משה מקוצי פליג ואמר‬
‫וצלי>>>ועשה‬
‫פד‬
‫‪eay‬‬
‫יד ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫דאין לברך ש"מ אינהו סברי דמברך על התפלין בין גאולה לתפלה‪ .‬וכתב‬
‫לפיכך צריך תחילה לקבל עליו עול מלכו"ש לפני עשיית‬
‫הטור בסי' סו `‪miizpia el oncfpe y"w mcew oiltz gipd `ly qpe` erxi` m‬‬
‫המצוה מי סבר ליה רב כריב"ק והאמר רב חב"א זימנין‬
‫‪wiqtdl el oi` la` oiltza lltziy ick ogipdle jxal wiqtdl leki ogipdl‬‬
‫סגיאין וכו' ומנח תפלין והדר קרי ק"ש אלמא סבר רב‬
‫‪ eyall ezilh lr jxal‬משמע קצת מדבריו דאף לטלית יכול להפסיק ללבשו‬
‫עשיית המצוה קודמת לקריאה דקבלת עול מלכו"ש‪ .‬וכי‬
‫רק לא יברך עלייהו אבל לתפלין מניח ומברך וכתב בב"י דנראה לו דמה‬
‫תימא בדלא מטא זמן ק"ש תימא אי לא מטא זמן ק"ש‬
‫שהתיר הטור ללבוש טלית היינו היכא שלא הגיע לגאל ישראל אבל הגיע‬
‫כ"ש דלא מטא זמן תפלין דק"ש בדיעבד זמנה מעה"ש‬
‫לגאל ישראל לא יפסיק ללבוש טלית אפי' בלא ברכה דצריך לסמוך גאולה‬
‫ותפלין זמנן משיראה את חבירו בריחוק ד' אמות ויכירנו‪,‬‬
‫לתפלה‪ .‬וכתב הב"י ‪xnb `ly lk 'lid ivewn n"xd ixack l"p dyrn oiiprle‬‬
‫ונ"ל דמהאי טעמא לא פירש"י את קושיית הגמ' כמו‬
‫‪f`y lltziy xg` cr mdilr jxan epi`e zivive oiltz gipn l`xyi l`b‬‬
‫שפירשנו אלא מקשה ממה שהיה לומד לפני שקרא ק"ש‬
‫‪xg` cr mdilr jxan oi`e oiltz gipn 'xyi l`b xnb m`e jxaie mda ynyni‬‬
‫אלמא מעשה המצוה דת"ת קודם לקריאה דקבלת עול‬
‫‪ gipn epi` zilh la` dltz‬ופסק בשו"ע שם סעי' ח צריך לסמוך גאולה‬
‫מלכו"ש ומשני בדלא מטא זמן ק"ש אבל זמן ת"ת כל היום‬
‫לתפלה ולא יפסיק לאחר שאמר גאל ישראל רק אם אירעו אונס שלא‬
‫וכל הלילה הוא‪ ,‬ומ"מ לפי פירושנו צ"ל דרב סבר דתפלין‬
‫הניח תפלין ונזדמנו לו בין גאולה לתפלה מניח אז ולא יברך עליהם עד‬
‫זמנן אפי' בלילה ועיין מנח' לו ע"ב‪ .‬א"כ מאי אסהדתיה‬
‫אחר שיתפ' אבל טלית לא יניח אז ואם עד שלא אמר גאל ישראל נזדמנו‬
‫דרב חייא ב"א בשלמא אי מטא זמן ק"ש היינו אסהדתיה‬
‫לו טלית ותפלין מניחם ולא יברך עליהם עד אחר תפלה הג"ה וי"א שקודם‬
‫לאשמועי' דאע"ג דקריאה דקבלת עול מלכו"ש קודם‬
‫גאל ישראל יברך על התפלין והכי נהוג ופלא בעיני מה שייך לומר בזה והכי נהוג‬
‫לקריאה דקבלת עול מצות קיום המצוה גופה קודם לקריאה‬
‫הא אין דין זה אלא למי שהתחיל להתפלל ולא היו לו תפלין ונזדמנו לו בין‬
‫דקבלת עול מלכו"ש אלא אי אמרת בעלמא הוה קרי ק"ש‬
‫גאולה לתפלה וכמה כאלה יש בעולם והיכי עבדינן מינייהו מנהגא‪ ,‬וידידנו‬
‫והדר מנח תפלין והנך זימני דמנח תפלין והדר קרי ק"ש‬
‫אהובנו הרב משה שומר זצ"ל פירש דהכי נהוג דקאמר מור"ם היינו כך יש‬
‫היינו בדלא מטא זמן ק"ש א"כ מאי אתא לאשמועי'‬
‫החופר כוך למת בקבר מערת קבורה שיש בה‬
‫באסהדתיה הא ודאי אין לו לקרוא ק"ש עד שיגיע זמנה‪.‬‬
‫הרבה כוכין ובא לחפור בסלע עוד כוך למת שהיה מוטל‬
‫לאפוקי ממ"ד למשנה א"צ לברך קמ"ל דאף למשנה נמי‬
‫לפניו‪ ,‬והא דלא קאמר החופר קבר למת אלא החופר כוך‬
‫צריך לברך ותימה היה לו להקשות א"כ הא דמסיים ‪gpne‬‬
‫למת בקבר משום דרבותא אתא לאשמועי' אע"ג שיכול‬
‫‪ y"w ixw xcde oiltz‬מייתר‪ ,‬ולפי מה שנפרש בהמשך שהגמ'‬
‫לחפור קבר קל בשדה וגומר חפירתו מהרה קודם שיעבור‬
‫חוזרת בה מתירוץ זה דלא מטא זמן ק"ש אתי שפיר דלא‬
‫זמן ק"ש הותר לו לחפור בסלע במערת קבורה שקשה‬
‫אתא לאשמועי' לעניין ברכת התורה דמשנה אלא דהוה מנח‬
‫בתרי>>>ועשה‬
‫תפלין והדר קרי ק"ש דקיום המצוה קודם לקריאה דקבלת‬
‫טוב<<<ואין צריכין לחפירת הקבר אלא אחד אבל אם היה צריך לחפירת‬
‫עול מלכו"ש וכיון דעתיד לחזור בו מתירוץ זה לא איכפת‬
‫הקבר שנים שניהם פטורין כך פירש הרמב"ן )בתורת האדם שער הקבורה‬
‫לו להקשות עליו ולדקדק בו‪ .‬מ"מ קשיא לרב היכי קרי‬
‫ד"ה בפרק היה קורא( וכן פסק בשו"ע סי' עא סעי' ו היו שנים או יותר‬
‫ק"ש והדר מנח תפילין והא בברייתא קת' איפכא וקשיא בין‬
‫חופרים כל הצריכין לצרכי החפירה בבת אחת פטורין ואם יש נוספים‬
‫אעובדא דלעיל רב משי ידיה וקרא ק"ש ואנח תפלין וצלי‬
‫נשמטין וקורין וחוזרין אלו ומתעסקים והאחרים נשמטין וקורין‪ .‬קריאה‬
‫ובין אעובדא דאסהיד רב חייא ב"א דרב אנח תפלין והדר‬
‫דעול מלכו"ש לעשייה דמצות מי שמעת ליה דלמא עשיית‬
‫קרי ק"ש דלא מטא זמן ק"ש אבל בעלמא קרי ק"ש והדר‬
‫מצוה קודמת לקבלת עול מלכו"ש דכל קבלת עול מלכו"ש‬
‫מנח תפלין‪ ,‬ומשני שלוחא הוא דעוית אע"ג דלא אמר 'אלא'‬
‫אינה אלא כדי שיבוא לקיום המצות וזה שמקיים את המצוה‬
‫הוי כמו '`‪ '`l‬שלוחא הוא דעוית והדר ביה ממאי דתריץ‬
‫הא מוכיח על עצמו שמקבל עליו עול מלכו"ש ועול מצות‬
‫דלעולם הוה קרי ק"ש והדר מנח תפלין וההיא עובדא‬
‫ותו אפי' אי אמרת דלריב"ק קריאה דקבלת עול מלכו"ש‬
‫דאסהיד רב חייא ב"א בדלא מטא זמן ק"ש ואתא לאשמועי'‬
‫קודמת לעשיית מצוה דכשמקיים מצוה מוכיח שמקבל עליו‬
‫דאף למשנה נמי צריך לברך 'אלא' לעולם הוה רגיל רב‬
‫עול מצות אבל דילמא אינו מקבל עליו עול מלכו"ש ומקיים‬
‫לאנוחי תפלין והדר קרי ק"ש והיינו דאסהיד רב חייא ב"א‬
‫את המצוה לשם אלהות אחרת או מצות אנשים מלומדה‬
‫‪ y"w ixw xcde oiltz gpne‬ובדמטא זמן ק"ש וההיא עובדא‬
‫לנהוג ודוחק‪.‬‬
‫לחופרה ועד שיגמור יעבור זמן ק"ש‪ .‬סיפא‬
‫‪eay‬‬
‫יד ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫פה‬
‫דלעיל דרב ‪ oiltz gp`e y"w `xw‬שלוחא הוא דעוית ולא‬
‫מזוזות בביתו אבל כשאומר ‪ 'ebe ze`l mzxywe‬ואין עליו‬
‫הביא לו את התפלין בזמן לפיכך קרא ק"ש שהרי הגיע זמנה‬
‫תפלין השומעו אומר עדות שקר הוא מעיד בעצמו‪ .‬ורש"י‬
‫פירש כאי' מעיד עדות שקר בעצמו ‪ `ilrn `pyil‬כלו'‬
‫דלא אמר 'אלא' ואעפ"כ הדר ביה‪ .‬אבל רש"י סבר דכיון‬
‫מעיד על הקב"ה עדות שקר‪ ,‬שהרי העיד שהוא אלהיו והוא‬
‫יחיד ואינו כן שלא עשה כדבריו ולא הניח תפלין נמצא‬
‫שלוחא הוא דעוית הא תירצת לעיל דבעלמא הוה קרי ק"ש‬
‫שאינו מקבלו עליו לאלהים ושקר העיד עליו שהוא אלהיו‪.‬‬
‫לעולא דאמר כאי' העיד עדות שקר בעצמו אם קרא ק"ש‬
‫מטא זמן ק"ש אלמא כן היא דעתו דרב לעשות לכתחי' ק"ש‬
‫בלא תפלין לא יצא דעדות שקר היא וצריך לחזור ולקרוא‪,‬‬
‫אבל לרבי חייא ב"א דאמר משום רבי יוחנן כאילו הקריב‬
‫פירש"י ומי סבר לה כריב"ק והאמר רב חייא ב"א זמנין‬
‫עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים דבדיע' עלו לו העולה‬
‫והזבח שאין המנחה והנסכים מעכבין את הקרבן כך צריך‬
‫ומברך ומתני לן פרקין ומנח תפלין והדר קרי ק"ש לא‬
‫לקרוא ק"ש עם תפלין ובדיע' שקרא בלא תפלין יצא‪ ,‬ולרבי‬
‫יוחנן דסתמא דגמרא דאמר הרוצה שיקבל עליו עול‬
‫מלמד לתלמידים דהיינו עשיית המצוה דושננתם לבניך והדר‬
‫מלכו"ש שלמה יפנה ויטול ידיו ויניח תפלין ויקרא ק"ש‬
‫ויתפלל אין הנחת תפלין בק"ש אלא בשביל לקבל עליו עול‬
‫מלכו"ש שלימה כלו' מעולה אבל אם אינו רוצה אפי' לכתחי'‬
‫יכול לקרוא ק"ש בלא תפלין דיקא נמי דקא' 'הרוצה' לקבל‬
‫עליו וכו' תלה ברצונו של אדם‪.‬‬
‫וכשהביא לו השליח את התפלין הניחן והרבה בש"ס כיו"ב‬
‫דלא אמר 'אלא' לא הדר ביה לפיכך קשיא ליה מאי קמשני‬
‫והדר מנח תפלין וההיא דאנח תפלין והדר קרי ק"ש בדלא‬
‫ואח"כ תפלין אפי' אם הביא השליח את התפלין‪ ,‬לפיכך‬
‫סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ומקדים ומשי ידיה‬
‫ממה שהניח תפלין והדר קרי ק"ש מקשה אלא ממה שהיה‬
‫קרי ק"ש דהיינו קבלת עול מלכו"ש אלמא לרב אע"ג‬
‫דקריאה דקבלת עול מלכו"ש קודם לקריאה דקבלת עול‬
‫מצות עשיית המצוה גופה כגון ללמד לתלמידים קודם‬
‫לקריאה דקבלת עול מלכו"ש דהיינו ק"ש‪ ,‬וכי תימא בדלא‬
‫מטא זמן ק"ש שלא עלה עמה"ש אבל זמן ת"ת כל היום‬
‫וכל הלילה א"כ מאי אסהדתיה דרב חייא ב"א הא ודאי‬
‫מותר ללמוד קודם שיגיע זמן ק"ש‪ ,‬ומשני לאפוקי ממ"ד‬
‫למשנה א"צ לברך קמ"ל דאף למשנה נמי צריך לברך‪,‬‬
‫ופריך מ"מ קשיא לרב אעובדא דלעיל דקרא ק"ש והדר‬
‫אנח תפלין אבל אעובדא דרב חייא ב"א לא קשיא מידי דהא‬
‫אנח תפלין והדר קרא ק"ש‪ ,‬ומשני שלוחא הוא דעוית לא‬
‫הביא לו תפליו לפיכך קרא ק"ש וכשהביא השליח את‬
‫התפלין הניחם‪.‬‬
‫כאי' מעיד עדות שקר בעצמו ק"ש הויא עדות שהאדם‬
‫רש"י ד"ה הא "שמעתא" דרב שב"י "דאמר" אמרי‬
‫כצ"ל‪*** .‬ד"ה אתחולי מתחלינן "דקא" מתחלי כצ"ל‬
‫רש"י גרס בגמ' ‪*** .'eke oeike 'ilgzn ilegz` op` 'ld‬ד"ה‬
‫ומתני פרקין וכו' דהיינו עשייה דמצוה מה שהגיה בזה‬
‫הגר"א לא מסתברא לי‪*** .‬ד"ה שלוחא וכו' וכי מטי‬
‫שלוחא "תפלין" אנחינהו כצ"ל ומ"ש בגליון אינו‪.‬‬
‫***ד"ה כאלו וכו' לישנא מעליא ולי נראה דאינו לישנא‬
‫מעליא אלא מעיד בעצמו ממש עיין בפירושנו לגמ'‪.‬‬
‫תוד"ה למה קדמה שייך למשנה לעיל יג ע"א‪.‬‬
‫מעיד על עצמו שמקבל עליו שהקב"ה הוא אלהיו והוא יחיד‬
‫ד"ה ויאמר שייך למשנה לעיל יג ע"א‪*** .‬בא"ד וא"ת‬
‫ולכך אותיות ע' של שמע וד' של אחד גדולות לשון 'עד'‬
‫)א"כ נמחק( למ"ד ציצית חובת טלית הוא ואפי' מונחת‬
‫בקופסא )אפ"ה נמחק( חייבת בציצית היכי אשכחן שיהא‬
‫הזמן גרמא בשלמא אי אמרת חובת גברא הוא כיון דסברת‬
‫דלילה לאו זמן ציצית הוא ודאי הוי הזמן גרמא דאם בא‬
‫עצמו שהוא מניח תפלין ‪jixryae jzia zefefn lr mzazke‬‬
‫להתעטף בלילה בטלית שאין בה ציצית אינו חייב להטיל בה‬
‫מעיד על עצמו שקבע מזוזות בפתחי ביתו‪ ,‬ובשלמא אם לא‬
‫ציצית אלא אי אמרת חובת טלית היא ואפי' מונחת בקופסא‬
‫חייבת בציצית הא אפי' אי לילה לאו זמן ציצית לא הוי הזמן‬
‫גרמא שהרי מהיום כבר הטיל בה ציצית‪ ,‬והוו מצו התוס'‬
‫לתרוצי כגון שעשה את הטלית בלילה וכיון דלילה לאו זמן‬
‫שהשומעו אומר בבהכ"נ ‪ 'ebe mzazke‬אומר מסתמא קבע‬
‫ציצית הוא אינו חייב להטיל בה ציצית עד הבקר‪.‬‬
‫וסבר עולא דכל הפרשה כולה עדות היא שמעיד על עצמו‬
‫‪ 'ebe ma zxace jipal mzppye‬מעיד על עצמו שמלמד בניו‬
‫תורה ולומד בעצמו ‪ 'ebe jci lr ze`l mzxywe‬מעיד על‬
‫לימד בניו תורה אין זה ניכר עדות שקר שהשומעו אומר‬
‫‪ 'ebe jipal mzppye‬אומר מסתמא לימדם תורה כמו שמעיד‬
‫וכן אם אין מזוזות בפתח ביתו אינו ניכר עדות שקר‬
‫פו‬
‫‪eay‬‬
‫וסבר‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ד"ה ומנח תפלין ומצלי "מהכא" משמע כצ"ל וכן הוא‬
‫מהדר וא"ת הא אמר ‪ocira `in` xcdnc o`n` hiil‬‬
‫בב"י סי' סו )אות ח ד"ה ומ"ש רק אם( שמותר להניח‬
‫'‪ '`zelv‬משמע דבתפלה מיירי‪ ,‬וי"ל דאף לק"ש היו קורין‬
‫תפלין בין גאולה לתפלה אע"ג שמברך ומוציא דיבור‬
‫תפלה‪ .‬ולתוס' דגרסי `‪z`ixw" ocira `in` xcdnc o`n‬‬
‫בשפתיו‪*** .‬בא"ד ובהכי סגי "ואמר" שגם כצ"ל מותר‬
‫‪ "rny‬אתי שפיר טפי ועיין ברבנו יונה‪ .‬כתוב בהגהות הב"ח‬
‫להתעטף בטלית בעת שידיו מטונפות ואחר שיטול ידיו‬
‫דמהדר אמיא בעידן צלותא ]והני מילי וכו' פחות ממיל‬
‫ימשמש בטליתו "ויברך" כצ"ל‪ ,‬ולדידן דבעינן עיטוף‬
‫חוזר[ ‪ ,`ed iqtl`d oeyle epi` `"q a"pe n"`z‬וטעות‬
‫כעטיפת הישמעאלים כשבא לברך צריך שוב לעטוף ולא סגי‬
‫המדפיסים הוא כי לא נתכוון הב"ח למחוק את המילים וה"מ‬
‫במשמוש בעלמא‪.‬‬
‫לק"ש אבל לתפלה מהדר ועד כמה עד פרסה דזה ודאי‬
‫ד"ה ומכל וכו' וא"ת וכי ק"ש "ותפלה ותפלין" לא‬
‫"הוו" בכלל וכו' וי"ל דאי לא תני בהדיא ק"ש "ותפלה‬
‫ותפלין" הוה וכו' אבל ק"ש "ותפלה ותפלין" דקביע‬
‫כצ"ל‪ .‬בא"ד הו"א דדוקא הני דלית להו קביעות זמן‬
‫והו"א ד'פטור' דקת' היינו פטור לפי שעה אבל חייב לקיימן‬
‫אח"כ דאינו פטור ממש אבל ק"ש ותפלה ותפלין דקביע‬
‫להו זמן לא הואיל וזמן עובר קמ"ל ד'פטור' היינו פטור‬
‫ממש הלכך אפי' מהנך דזמנן עובר נמי פטור‪.‬‬
‫אינו מהרי"ף שהרי אף רש"י גורסו אלא נתכוון למחוק את‬
‫המילים וה"מ לקמיה וכו' הא פחות ממיל חוזר שאינו‬
‫מלשון הגמ' אלא הרי"ף העתיקו מהגמ' פסחים מו ע"א וחו'‬
‫קכג ע"א‪ .‬ואע"ג שהתוס' סברי דל"ג ‪ 'eke y"wl n"de‬הב"ח‬
‫לא לזה נתכוון שבזמן התוס' היו ספרים שגרסו וה"מ‬
‫לק"ש אבל לתפלה מהדר ועד כמה עד פרסה ועדיין לא‬
‫היו גורסין ‪ 'eke dinwl n"de‬והעירו התוס' דל"ג וה"מ לק"ש‬
‫וכו' ואחר ימי התוס' הוסיפו המעתיקים וה"מ לקמיה וכו'‬
‫והעיר הב"ח לנכון שזו תוספת מלשון הרי"ף‪*** .‬והני מילי‬
‫מהדר>>>ועשה טוב<<<כן היא גירסת הרי"ף‬
‫טו ע"א גמ' יפנה משום תפלין שמא יפיח בהם ומשום‬
‫לק"ש אבל לתפלה‬
‫שמא יפיח בתפלה ויטול ידיו שכבר נפנה ונטנפו ידיו‪ .‬זו‬
‫והרמב"ם וכן כתב הרשב"א בשם רב האיי גאון ופירש"י דטעמא דשאני לן‬
‫היא מלכו"ש שלימה קאי על יניח תפלין ויתפלל דאומנם‬
‫בין ק"ש לתפלה משום דק"ש זמנה קבוע ושמא יעבור הזמן אבל לתפלה‬
‫אם קרא ק"ש ולא הניח תפלין ולא התפלל כבר קיבל עליו‬
‫דכל היום זמנה הוא צריך למהדר אמיא‪ ,‬והרשב"א פירש דק"ש שהיא‬
‫מלכו"ש אבל אינה שלימה דהוא אומר שקבל עליו מלכותו‬
‫דאורי' לא החמירו עליו למהדר אמיא כמו שהקלו בה לגבי בעל קרי לפי‬
‫ואעפ"כ אינו מונח תפלין כמו שציוהו בק"ש ‪lr ze`l eide‬‬
‫שאין ד"ת מקבלין טומאה אבל לתפלה החמירו עד פרסה‪ .‬אבל התוס' כתבו‬
‫‪ 'ebe jci‬ואינו מתפלל כמו שציוהו בק"ש ‪mkaal lka ecarle‬‬
‫דל"ג וה"מ לק"ש אבל לתפלה מהדר דמאי שנא ק"ש מתפלה וכן דעת‬
‫ואמרי' )בתענית ב ע"א( זו תפלה ונראה שאינו מקבל‬
‫המרדכי ורבנו יונה והרא"ש שאין חילוק בין ק"ש לתפלה‪ .‬ופסק בשו"ע סי'‬
‫מלכותו לגמרי אלא מה שרוצה עושה אבל כי מנח תפלין‬
‫צב סעי' ד צריך לרחוץ ידיו במים אם יש לו ואם אין לו צריך לחזור‬
‫ומתפלל זו היא מלכו"ש שלימה שמוכיח על עצמו שמה‬
‫אחריהם עד פרסה וה"מ כשהוא הולך בדרך והמים נמצאים לפניו אבל‬
‫שציוהו האדון עושה מיד‪ .‬ארחץ בנקיון כפי היינו דאמרי'‬
‫אם צריך לחזור לאחריו למקום מים עד מיל חוזר יותר ממיל אינו חוזר‬
‫‪ ,eici lhepe dptpd lk‬ואסובבה את מזבחך ה' אחר שבניתי‬
‫ואם מתיירא שיעבור זמן התפלה ינקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי‬
‫מזבח אסובבנו שבע פעמים לחנוך אותו כדרך הבונים מזבח‬
‫דמנקי מה שפסק יותר ממיל אינו חוזר ומשמע הא מיל ממש חוזר הוא ע"פ‬
‫שהיו תחילה מסובבין אותו שבע פעמים והיינו דאמרי' ‪eli`k‬‬
‫גירסת הרמב"ם דגריס בסוגיין אבל לאחוריו יותר ממיל אינו חוזר ומינה‬
‫‪ ,gafn dpa‬וסמיך ליה 'לשמיע בקול תודה' שירים המושרים‬
‫יותר ממיל אינו חוזר הא מיל חוזר עיין בב"י סי' צב אות ד‪-‬ה ד"ה ואחר‪.‬‬
‫בעת הקרבת קרבן תודה והיינו דאמרי' ‪.oaxw eilr aixwde‬‬
‫*מי שאינו מהלך אלא בא לבהכ"נ להתפלל ומצא שאין שם מים או מתפלל‬
‫ארחץ הוא פועל סביל משמע אני עצמי אהיה רחוץ והיינו‬
‫בביתו ואין לו מים חוזר עד מיל לכל כיוון דכל כיוון חשיב לאחוריו‪* .‬מי‬
‫כל גופי ארחיץ פועל פעיל משמע אני ארחיץ את כפי אבל‬
‫שנוסע ברכב ועמד להתפלל ואין לו מים אמר מורי הרב זצ"ל שצריך ליסוע‬
‫אני עצמי לא ארחץ לא אהיה רחוץ במים‪ .‬ה"ג לא סבר לה‬
‫אחר מים שיעור פרסה דהיינו שעה וחומש אע"ג דבמטרים נמצא נוסע יותר‬
‫מר כאילו טבל דכת' ארחץ ולא כתב ארחיץ ומה שהוסיפו‬
‫משיעור פרסה‪ ,‬ונ"ל דזה דוקא בזמן הרב שרכב שלהם היה סוס או חמור‬
‫בסוגריים מרובעות שיבוש הוא‪ .‬מקנח ידיו בעפר "או‬
‫אבל היום שרכב שלנו הוא מכונית א"צ ליסע כ"כ דיש בזה חסרון כיס גדול‬
‫בצרור או בקסמית" א"ל כצ"ל‪ .‬וה"מ לק"ש אבל לתפלה‬
‫אלא דיו בפרסה לפניו ומיל לאחריו‪* .‬אע"ג דפסק בשו"ע דאם אין לו מים‬
‫‪eay‬‬
‫טו ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫פז‬
‫יקנח ידיו בצרור ה"מ לתפלה אבל לא יעלה לספר תורה ולא יפתח את‬
‫לנקותו משום אונס יהרהר בלבו ובלבד שלא יהא המקום מטונף לגמרי דאסור להרהר‬
‫ההיכל ולא יוליך ספר תורה מההיכל לתיבה ואלו דברים פשוטים משום‬
‫בד"ת במקום הטנופת‬
‫וראיתי בספר בית דוד שתמה מאי קסבר מור"ם אי‬
‫כבוד ס"ת והשמות הכתובים בו בטהרה‪* .‬מי שרגיל להתפלל במנין ובא‬
‫קסבר הרהור לאו כדבור דמי מה יועיל שיהרהר בק"ש הא אינו כלום‬
‫לבהכ"נ ולא מצא מים אע"ג שיכול לחזור אחריהם ועדיין לא יעבור זמן‬
‫ואדרבה מצד ק"ש אינו מועיל כלום אבל מצד איסור הרהור במקום מטונף‬
‫תפלה כיון שיפסיד תפלה במנין לא יחזור אחר מים אלא יקנח ידיו בצרור‬
‫הוי הרהור כדבור ואי משום דכת' אמרו בלבבכם זה אינו אלא למי שחולה‬
‫כן נראה לי‪* .‬לדעת הרמב"ם אפי' אינו יודע שום טומאה או טינופת לידיו‬
‫דכת' על משכבכם ואי קסבר הרהור כדבור דמי הא כי מהרהר הוי כמדבר‬
‫צריך לרחוץ ידיו לתפלה ולא עוד אלא שהוא מחמשה דברים המעכבין את‬
‫ממש ולמה יהרהר ולא ידבר‪ ,‬ואינה קושיא דהא דאמרי' הרהור כדבור דמי‬
‫התפלה‪ .‬ואע"ג דלמעשה לא נקטינן בזה כדעת הרמב"ם להצריכו לחזור‬
‫היינו דוקא להועיל ולא לגרוע עיין רש"י סוכה לח ע"ב ד"ה הוא אומר‬
‫להתפלל אם לא קינח ידיו משום ספק שמא הלכה כהר"ן דא"צ לרחוץ ידיו‬
‫ובתוספות שם‪ .‬ה‪.‬צריך ש"צ להשמיע קולו בשמע ישראל כדי שישמעו‬
‫לתפלה אא"כ יודע להם שום טומאה או טינופת ואפי' את"ל דהלכה‬
‫הקהל וימליכו שם שמים ביחד משמע מדבריו שש"צ מתחיל וכששומעין‬
‫כהרמב"ם דבלא שום טומאה או טינופת נמי צריך ליטול ידיו שמא אין‬
‫אותו הצבור ממליכין יחד והיום לא נהגו בזה אלא מיד כשמסיים ש"צ‬
‫טהרת ידים מעכבת את התפלה דלבר מהרמב"ם לא אשכחן מי שפסק‬
‫הבוחר בעמו ישראל באהבה ממליכין כולם יחד ש"צ והקהל‪* .‬קרא ולא‬
‫שטהרת ידים מעכבת את התפלה‪ ,‬מ"מ ודאי לכתחי' יש לחוש שמא הלכה‬
‫דקדק באותיותיה רבי יהו' אומר לא יצא דכת' '‪ma 'zxace‬‬
‫כהרמב"ם ואין תפלתו תפלה וצריך להשתדל מאוד לרחוץ ידיו לפני תפלה‬
‫הל"ל וקראת בם דגבי ק"ש ולימוד תורה שייך לשון קריאה‬
‫ובמקומותינו לא ראיתי שנזהרים בזה רק בני מצרים ובני בבל וספרדים‬
‫מאי '‪ ,'zxace‬אילו הוה כתיב לשון קריאה הו"א בין חיתך‬
‫שבירוש'‪* .‬אם היו ידיו מטונפות ונוטל ידיו לתפלה יברך עליהם על נטילת‬
‫דיבורו בין קרא בעיניו וכ"ש אם מקצת אותיות חיתך‬
‫ידים ואם אינו יודע להם שום טומאה או טינופת יטול בלא ברכה שמא הלכה‬
‫בשפתיו ומקצתם קראם בעיניו כתב '‪ 'zxace‬לשון דבור‬
‫כהר"ן‪.‬‬
‫לומר שיחתך דיבורו היטב הלכך קרא ולא דקדק באותיותיה‬
‫במש' הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו "רבי יהודה‬
‫לחתך כל האותיות בשפתיו לא‬
‫יצא‪>>>.‬ועשה טוב<<<הא דקת'‬
‫אומר" יצא רבי יוסי אומר לא יצא כן הוא במשנה‬
‫קרא ולא דקדק באותיותיה וכו' לא תילף מינה דבאותיותיה צריך לדקדק‬
‫שבירוש' וכן הוא בשאילתות ואתחנן שאילתא קמג וכעין זה‬
‫בנקודותיה ובטעמיה א"צ לדקדק דאף בנקודותיה ובטעמיה צריך לדקדק‬
‫בגמ' לקמן וכן מוכח מסוגיית הגמ' שהיו גורסין כן במשנה‬
‫ופעמים שהניקוד וההטעמה חמור מהאותיות אם קרא עלבבך ודילג ל' אחת‬
‫ועיין בתוד"ה דילמא רבי יהודה היא ועיין בפירושנו על‬
‫יצא ידי חובה דהלכה כרבי יוסי דאמר קרא ולא דקדק באותיותיה יצא אבל‬
‫התוס'‪ .‬רבי יוסי אומר לא יצא דכת' ‪ rny‬השמע‬
‫אם קרא ‪ zad`e‬מלעיל לא יצא דלאו לשון ציווי הוא אלא לשון עבר הוא‬
‫לאזניך‪>>>.‬ועשה טוב<<<ואיפסקא הלכה בגמ' לק' ע"ב כרבי יהודה‬
‫כלו' כבר אהבת‪ .‬ופסק בשו"ע סי' סב סעי' א אע"פ שמצוה לדקדק‬
‫דמיקל ומוקמינן בגמ' דרבי יהודה כראב"ע ס"ל דלכתחי' צריך להשמיע‬
‫באותיותיה קראה ולא דקדק בהן יצא ובסי' סא הזכיר כמה דקדוקים בעניין‬
‫לאזנו הלכך לכתחי' צריך להשמיע ובדיעבד אם לא השמיע יצא‪ .‬ולק' בפרק‬
‫'לאהבה' שלא‬
‫'היום' ל'לאהבה‬
‫'על לבבך' ובין 'היום‬
‫'היום' ל'על‬
‫‪.‬צריך להפסיק בין 'היום‬
‫ק"ש טו‪.‬צריך‬
‫שלישי )כ ע"ב( אמתני' דבעל קרי מהרהר בלבו אמר רבינא זאת אומרת‬
‫יהא נראה היום ולא מחר אבל לא יפסיק ביניהם הרבה דפסוק אחד הם‬
‫הרהור כדבור דמי ורב חסדא אמר הרהור לאו כדבור דמי וכתב שם הרא"ש‬
‫ה'' כדי להטעים יפה העי"ן שלא תהא‬
‫'נשבע' ל'ה''‬
‫‪.‬צריך להפסיק בין 'נשבע‬
‫טז‪.‬צריך‬
‫)סי' יד( רבנו חננאל פסק הלכה כרב חסדא הלכך אין יוצא יד"ח בק"ש‬
‫נראית כה"א וישמע 'נשבה' ה' ח"ו לשון שביה‪ .‬צריך להתיז זי"ן של תזכרו‬
‫בהרהור עד שיוציא בשפתיו אע"פ שאינו צריך להשמיע לאזנו וכן כתב‬
‫דלא לשתמע תשקרו או תשכרו למדו כן מהירוש' ברכ' פ"ב ה"ד ‪jixv‬‬
‫רבנו יונה‪ .‬ובארחות חיים כתב ‪) 'yexid zrc itl‬בר' פ"א ה"א( ‪m`y d`xp‬‬
‫‪ exkfz ornl fizdl‬כלו' לפרש את הזי"ן‪ .‬והרד"ק בספר מכלול כתב דה"ה‬
‫‪ .'ebe mkaala exn` '`py `vi eala y"w `xw xg` qpe` e` ileg zngn‬וכתב‬
‫במילה 'וזכרתם'‪ ,‬וקשיא לי א"כ אמאי תפסו 'למען תזכרו' הא 'וזכרתם'‬
‫הכלבו ‪) yxcna‬שה"ש רבה פ"ח אות טו( `‪elew rinydl v"y jixvy exn‬‬
‫ראשונה בפרשה לפני 'למען תזכרו' והל"ל צריך להתיז 'וזכרתם' ואנא‬
‫‪cigia xak exn` m`e cgi miny my ekilnie ldwd ernyiy ick '`xyi rnya‬‬
‫אמינא ה"ה 'למען תזכרו'‪ ,‬אלא שבאמת דוקא 'למען תזכרו' צריך להתיז‬
‫‪ .oiicr exn` `l m` oke v"y mr exn`le xefgl jixv‬ופסק בשו"ע סי' סב‬
‫שאם לא יתיזנה יהא נשמע למען תשכרו ומשמע לעשות את המצות למען‬
‫‪.‬צריך להשמיע לאזנו מה שמוציא מפיו ואם לא השמיע לאזנו‬
‫סעי' ג‪-‬ה ג‪.‬צריך‬
‫השכר וזה אינו הגון שהרי ציוונו הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ‬
‫‪.‬אם מחמת חולי או אונס אחר קרא ק"ש‬
‫יצא ובלבד שיוציא בשפתיו ד‪.‬אם‬
‫לקבל פרס אבל 'וזכרתם' אפי' אם ישמע 'ושכרתם' לית לן בה דהא ודאי‬
‫בלבו יצא הג"ה ואף לכתחי' יעשה כן אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי ואינו יכול‬
‫יש שכר למצות והעושים מצות ה' ודאי ישתכרו שכר רב אין לו שיעור‪.‬‬
‫פח‬
‫‪eay‬‬
‫טו ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫אבל בשו"ע פסק כהרד"ק וסיים בהלכה זו וכן צריך להתיז זי"ן של‬
‫רפויה בלא דגש לא ידגישנה ויש ליזהר במילה שהיא בדגש קל שלא‬
‫וזכרתם‪ .‬ומ"ש בשו"ע דלא לשתמע תשקרו כן כתב הטור ולא הבנתי דברי‬
‫לקרותה בדגש חזק ורבים טועים בכך‪ .‬ושני כללים הם לדגש הקל א‪.‬בג"ד‬
‫קדשם הא תשקרו בקו"ף ותזכרו בכ"ף ואי משום דאתי לאחלופי כ"ף‬
‫כפ"ת בראש תיבה ב‪.‬בג"ד כפ"ת אחרי שוא נח אבל שאר הדגשים כולם‬
‫בקו"ף א"כ הל"ל צריך להתיז זי"ן ולבאר כ"ף של תזכרו‪ ,‬אבל פשט הירוש'‬
‫דגש חזק הם‪ .‬ולא יניח הנד ולא יניד הנח שוא שהוא נח לא יקראנו כשוא‬
‫‪.‬ידגיש יו"ד של שמע ישראל שלא‬
‫דלא לשתמע תשכרו לשון שכר‪ .‬יח‪.‬ידגיש‬
‫נע ושוא שהוא נע לא יקראנו כשוא נח‪ .‬וחמישה הם כללי השוא נע וסימנם‬
‫'והאו' וכתב‬
‫'והיו' דלא לשתמע 'והאו‬
‫תבלע ושלא תראה אל"ף וכן יו"ד ד'והיו‬
‫רש"ת ד"ג וזה פירושם א‪ daiz y`x.‬שוא שהוא בראש תיבה לעולם הוא‬
‫המשנ"ב ‪zeize`a mtilgdl `le zeize`d riladl `ly d`xi y"w lka d"de‬‬
‫נע ב‪ oi`ey ipy.‬שני שואין רצופין במילה אחת השני נע ג‪ mine`z.‬שתי‬
‫`‪'jicen' 'jyap' 'jtal' 'ztd`e' `xewy ink d`xi `l 'zad`e' oebk zexg‬‬
‫אותיות זהות במילה אחת והראשונה בשוא הרי הוא נע כגון הללויה הנני‬
‫)במקום מאודך( ‪r"ta daze daz lk oezna zexwl xdfi y"w lka b"dke‬‬
‫אבל הדדעזר בשוא נח הוא אע"ג שהם שתי אותיות זהות כי השוא באות‬
‫‪.‬צריך‬
‫‪ .f"ir eixa` g"nx lk el enlyie dzkldk eitn dazd z` `ivedle‬יט‪.‬צריך‬
‫השניה מהאותיות הזהות ד‪ ybc.‬כל אות שיש בה דגש ויש בה שוא השוא‬
‫'וחרף' לשון קללה שמקלל את‬
‫'אף' דלא לשתמע 'וחרף‬
‫'וחרה' ל'אף‬
‫ליתן ריוח בין 'וחרה‬
‫נע ה‪ dlecb.‬כל שוא שאחרי תנועה גדולה השוא נע‪ .‬ותנועות גדולות הם‬
‫‪.‬צריך ליתן ריוח בין תבה שתחלתה כסוף תבה שלפניה‬
‫שונאי ישראל‪ .‬כ‪.‬צריך‬
‫חֹותם' א‪ wixig.‬מלא שיש אחריו יו"ד אבל חיריק‬
‫'פתּוחי ָ‬
‫חמישה וסימנם ִ ֵ‬
‫'עשב בשדך'‬
‫'בכל לבבכם' 'עשב‬
‫'על לבבכם' 'בכל‬
‫'על לבבך'[ 'על‬
‫'בכל לבבך' ]'על‬
‫כגון 'בכל‬
‫חסר הוא תנועה קטנה ב‪ wexey.‬ג‪ ixiv.‬ד‪ mleg.‬בין מלא בין חסר ה‪unw.‬‬
‫'אתכם מארץ' הם דברי הברייתא לק' ע"ב‬
‫'הכנף פתיל' 'אתכם‬
‫'ואבדתם מהרה' 'הכנף‬
‫'ואבדתם‬
‫'ּוקשרתם'‬
‫וסימנם בר"ת ח"ק שח"צ חולם קמץ שורוק חיריק צירי‪ .‬אבל ְ‬
‫לפי פירוש רבא‪ .‬כתוב באבודרהם דיני ק"ש ‪wecwcd wlga l"f w"cxd azke‬‬
‫'ּוכתבתם' אע"ג שהשוא אחרי שורוק אינם שוא נע אלא שוא נח כי הוי"ו‬
‫ְ‬
‫‪`l mkaal lka jaal lka oebk miwacd oia geix ozil jixvy epizeax y"n‬‬
‫היתה ראויה להנקד בשוא ככל וי"ו החיבור וההיפוך וכיון שאין שני שואין‬
‫`‪m`xwiy t"r` `l` `ed xy`k oicnld ipy oia swn zzl `ly wiqtdl exn‬‬
‫‪.‬צריך לקרות ק"ש בטעמים כמו שהם‬
‫בראש תיבה לכך הפכוה לשורוק‪ .‬כד‪.‬צריך‬
‫‪lka dpd ik `xw o"icnl ipy ik dnciy oeyla mdipia lcade geix ozi swna‬‬
‫בתורה הג"ה אבל לא נהגו כן במדינות אלו ומ"מ המדקדקים מחמירים בכך‬
‫‪dfe mlega cewp didi swn `la eze` e`xwi m`e swnd iptn unwa cewp `ed‬‬
‫השו"ע צריך לקרות ק"ש בטעמים כמו שהם בתורה אין כוונתו בנגינת‬
‫‪ ,ipiqa dynl epzp xy` zerepzd silgdl l"fx exn` `l‬וקשיא לי הא‬
‫הטעמים כמו שרגילין לקרות בתורה אלא במקום שיש טעם מפסיק יפסיק‬
‫בברייתא קת' בהדיא ‪ miwacd oia geix oziy‬משמע ריוח ממש‪ ,‬ובאמת כן‬
‫ובמקום שיש טעם משרת לא יפסיק הפסקה ניכרת‪ ,‬ומ"מ מנהג הספרדים‬
‫היום אין‬
‫מ"ש‬
‫'בכל' בקמ"ץ‬
‫צריך לקרות בנתינת ריוח ואע"פ שנותן ריוח ביניהם קרינן ָ‬
‫לקרות בטעמים ממש‪ .‬ומ"ש הרמ"א‬
‫דכל שאין בו טעם בפ"ע ואין מאריך בקריאתו כלל הוי סמוך על הטעם‬
‫אחינו האשכנזים מחמירים בזה כלל והרבה התפללתי עמהם ולא שמעתי‬
‫שבמילה הבאה ודינו בקמ"ץ‪ ,‬וזה הכלל בכל שתי מילים המחוברות במקף‬
‫אחד מהם קוראה בטעמיה‪.‬‬
‫יצא>>>ועשה‬
‫תקפיד לקראם כשתי מילים שלא בא המקף לשנות ממה שכתבה התורה‬
‫טוב<<<רש"י לעיל יג ע"א פירש שלא יקרא 'ובשעריך ביתך מזוזות' ונר'‬
‫שתי מילים לעשותם מילה אחת ועיין מה שנפרש בזה בע"ה בגמ' טו ע"ב‬
‫דדוקא כגון שקרא את המילים למפרע שאז אין משמעות לקריאתו אבל אם‬
‫‪.‬צריך בכל אל"ף שאחר מ"ם להפסיק ביניהם כגון‬
‫ד"ה עני רבא בתריה‪ .‬כא‪.‬צריך‬
‫שינה סדר הפסוקים כגון 'וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך וקשרתם לאות‬
‫ומ"מ המדקדקים מחמירים בכך‬
‫***הקורא למפרע לא‬
‫'וזכרתם את'‬
‫'ושמתם את' וראיתם אותו' )'וזכרתם‬
‫'וקשרתם אותם' 'ושמתם‬
‫'ולמדתם אותם' 'וקשרתם‬
‫'ולמדתם‬
‫על ידך והיו לטוטפות בין עיניך' שיש משמעות לקריאתו יצא יד"ח‪ ,‬אבל‬
‫'מת' כתב במשנ"ב `‪dax dil‬‬
‫'מותם' 'מת‬
‫'ועשיתם את'( שלא יהא נראה כקורא 'מותם‬
‫'ועשיתם‬
‫הרמב"ם בפ"ב מהל' ק"ש הי"א כתב ‪xcqa `"ca `vi `l rxtnl `xewd‬‬
‫‪mzcare' oebk wiqtdl jixv m"n xg`y s"l` lka d"dc d"ly mya `iad‬‬
‫‪itl `viy xne` ip` i`yx epi`y t"r` dyxtl dyxt micwd m` la` miweqtd‬‬
‫`‪'ip` mkidl`l' 'xy` mkidl`' 'mdixg` mipef' 'xy` mkipir' 'mixg` midl‬‬
‫‪ dxeza dl dkenq dpi`y‬ולפי פירושו אם שינה סדר הפסוקים אפי' במקום‬
‫'`‪jixv `hana dpyibxi `ly xyt`e s"l` dzligzy daiz lk mb 'zn` mkidl‬‬
‫שלא שינה את המשמעות כגון 'וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך וקשרתם‬
‫‪xn`ie' 'dl` ixac' ''d xy`' 'z` xvre' 'mkvx` xhn' 'ikp` xy`' oebk wiqtdl‬‬
‫לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך' לא יצא יד"ח דהא סמוכים הם‬
‫‪c"ei dzligzy daz lk mb b"dk lke 'mz` xy`' ''d zevn' 'l` xac' 'l` 'd‬‬
‫בתורה‪ ,‬ולקמן )ד"ה קרא וטעה( הוכחנו מהמשנה כדברי הרמב"ם ואף רבנו‬
‫‪ot' oebk diptly daizd xg` zkynp eli`k d`xi `ly `hana yibcdl jixv‬‬
‫יונה והרא"ש פירשו כדברי הרמב"ם‪ .‬ופסק בשו"ע סי' סד סעי' א קראה‬
‫‪.b"dk lke 'eaxi' zaiza oke 'dzti` ot' e` 'dztipt' `xew 'i`k d`xi `l 'dzti‬‬
‫למפרע לא יצא בד"א בסדר הפסוקים אבל אם הקדים פרשה לחברתה‬
‫‪.‬אף בפסוקי דזמרה ובתפלה צריך לדקדק בכך הג"ה וה"ה הקורא בתורה‬
‫כב‪.‬אף‬
‫אע"פ שאינו רשאי יצא לפי שאינה סמוכה לה בתורה‪*** .‬קרא וטעה‬
‫‪.‬צריך לדקדק שלא ירפה החזק ולא יחזק‬
‫בנביאים ובכתובים יש לזהר‪ .‬כג‪.‬צריך‬
‫יחזור למקום שטעה כיון דתנן לעיל מיניה ‪rxtnl `xewd‬‬
‫הרפה מילה המודגשת בדגש חזק לא יקראנה רפה בלא דגש ומילה שהיא‬
‫‪ `vi `l‬הו"א דאע"פ שטעה לא יחזור למעלה למקום שטעה‬
‫‪eay‬‬
‫טו ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫פט‬
‫דהוי קוראה למפרע אלא ממתין מעט וחוזר שוב על ק"ש‬
‫ממחשבות אחרות ואם בירך יצא דהרהור כדבור דמי‪ ,‬ועל‬
‫קמ"ל יחזור למקום שטעה דכיון שחוזר מפני טעותו לא‬
‫מיקרי קראה למפרע‪ ,‬ומכאן ראיה לשיטת הרמב"ם דקראה‬
‫כרחך 'לא יברך אדם ברהמ"ז בלבו' היינו שמוציא בשפתיו‬
‫למפרע היינו שינה סדר הפסוקים דאי כרש"י דקרא‬
‫'ובשעריך ביתך מזוזות על וכתבתם' אם טעה פשיטא דיחזור‬
‫למקום שטעה דהא אינו משנה סדר המילים אלא סדר‬
‫הפסוקים‪.‬‬
‫גמ' מאי "טעמיה" דרבי יוסי כצ"ל עיין בפירושנו ליבמ'‬
‫יג ע"ב ד"ה אמר ר"ש בן פזי‪ .‬משום דכת' שמע ומשמע‬
‫דאפש' לצאת יד"ח ק"ש כששומע מאחר ואינו כן דכת'‬
‫‪ ma zxace‬שתהא אתה מדבר בם וקוראם ולא שומע מפי‬
‫אחרים אלא ע"כ ה"ק השמע לאזניך מה שאתה מוציא‬
‫מפיך הלכך חייב להוציא מפיך דכת' 'ודברת' בם וחייב‬
‫להשמיע לאזניך דכת' 'שמע'‪ .‬תרתי "שמעת" מינה כצ"ל‪,‬‬
‫פירש"י ‪inp n"y rney dz`y oeyl lka rny inp zyxc ik‬‬
‫‪ epf`l rinydl 'vc‬מש' מדבריו דה"ק כיון דדרשת בכל לשון‬
‫שאתה שומע ממילא שמעי' מינה נמי דצריך להשמיע לאזנו‪.‬‬
‫וקשיא לי הא כי דרשי' בכל לשון שאתה שומע מפרשינן‬
‫'שמע' לשון הבנה בכל לשון שאתה מבין דאי לשון שמיעה‬
‫א"כ יוצא יד"ח בכל לשון אפי' אינו מבינה דהא שומע הוא‬
‫וכיון דלשון הבנה הוא )הבן ישראל( היאך שמעת מינה נמי‬
‫השמע לאזניך‪ .‬ונ"ל תרתי שמעת מינה דאי דרשת מינה רק‬
‫בכל לשון שאתה שומע הל"ל הבן ישראל ומדקא' 'שמע'‬
‫ש"מ השמע לאזניך ואי דרשת מינה רק השמע לאזניך הל"ל‬
‫השמע ישראל מאי 'שמע' ש"מ בכל לשון שאתה שומע‪.‬‬
‫אבל אין משמיע לאזנו דאי לא הוציא בשפתיו מאי קאמר‬
‫‪ `vi inp 'igzkl xn` `d dcedi iax i`c‬הא רבי יהודה דאמר‬
‫יצא מיירי במי שלא השמיע לאזנו אבל הוציא בשפתיו‬
‫ודלמא אם לא הוציא בשפתיו כלל אפי' רבי יהודה מודה דלא‬
‫יצא או לכל הפחות דלכתחי' לא יעשה כן‪ .‬אלא מאי רבי‬
‫יהודה ודיע' אין לכתחי' לא אלא הא דתני ר"י בריה‬
‫דר"ש ב"פ חרש המדבר ואינו שומע תורם לכתחי' מני‬
‫וא"ת לימא רבי יהודה היא וגבי ק"ש דהויא מדאורי' ובדבור‬
‫תליא מילתא אמר לכתחי' לא אבל גבי תרומה דברכה דרבנן‬
‫ולא בברכה תליא מילתא אמר אפי' לכתחי' כמו שחילק לעיל‬
‫לרבי יוסי‪ .‬וי"ל דבשלמא אי אמרת דק"ש כיון דדאורי' היא‬
‫ובדבור תליא מילתא אמר לא יצא כלל וגבי תרומה דברכה‬
‫מדרבנן ולא בברכה תליא מילתא אמר לכתחי' לא שפיר הוא‬
‫דסברת דהרהור לאו כדבור דמי הלכך בק"ש דבעי' דבור‬
‫מדאורי' לא יצא ובתרומה דמדאורי' לא בעי דבור יצא‪ ,‬אבל‬
‫ליכא למימר דק"ש שהיא מדאורי' לכתחי' צריך להשמיע‬
‫ואם לא השמיע יצא ובדבר שהוא מדרבנן אפי' לכתחי' א"צ‬
‫להשמיע דאי סברת דהרהור לאו כדבור דמי א"כ בק"ש‬
‫דאורי' אמאי יצא ואי סברת כהרהור דמי והא דצריך‬
‫להשמיע לאזנו לכתחי' משום כוונת הלב הוא בברכה דרבנן‬
‫נמי בעי כוונת הלב ואמאי אפי' לכתחי' א"צ להשמיע לאזנו‪.‬‬
‫לא רבי יהודה ולא רבי יוסי "דאי" רבי יהודה כצ"ל‪.‬‬
‫הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו שנא' שמע ישראל‬
‫נ"ל דלא דריש כן מדאורי' דא"כ אמאי בדיע' יצא אלא‬
‫וברכה דרבנן ולא בברכה תליא מילתא משמע דבעי' תרתי‬
‫טעמיה דראב"ע משום כוונת הלב להסיח מחשבות אחרות‬
‫ברכה דרבנן וגם לא בברכה תליא מילתא אבל הבדלה‬
‫וכיו"ב אע"ג דברכה דרבנן היא כיון דבברכה תליא מילתא‬
‫מלבו והא דדריש משמע ישראל אסמכתא בעלמא הוא אבל‬
‫לא יצא‪ .‬דילמא רבי יהודה היא היו גורסין במשנה ‪iax‬‬
‫‪ `vi `l xne` dcedi‬עיין בפירושנו למשנה‪ .‬דילמא ר'‬
‫יהודה היא ואמר גבי ק"ש נמי דיע' אין לכתחי' לא דכל‬
‫שקרא בלבו אע"ג שלא הוציא מפיו הוי דבור דהרהור‬
‫כדבור דמי לא שנא דאורי' ואפי' היכא דבדבור תליא מילתא‬
‫כגון ק"ש ל"ש דרבנן ואפי' היכא דלאו בדבור תליא מילתא‬
‫כגון תרומה מיהו לכתחי' צריך להוציא מפיו שע"י כן מסיח‬
‫לבו מדברים אחרים ומעורר כוונת הלב‪" .‬דאי" רבי יהודה‬
‫אפי' לכתחי' נמי יצא צ"ל אבל‪ .‬במאי "אוקימתה" כצ"ל‬
‫וכן בכל מקום דאמר במאי "אוקימתא" צ"ל אוקימתה‪ .‬לא‬
‫יברך אדם ברהמ"ז בלבו אלא יוציא בפיו להסיח לבו‬
‫לחתך הדבור בפיו ודאי צריך לראב"ע דכת' ‪'mixacd' eide‬‬
‫‪ dl`d‬לשון דבור‪ .‬אמר "לו" ר"מ כצ"ל‪ .‬הרי הוא אומר‬
‫אשר אנכי מצוך היום על לבבך ולא אמר על לבבך ועל‬
‫פיך ש"מ אחר כוונת הלב הן הן הדברים ש"מ דהא דכת'‬
‫‪ dl`d 'mixacd' eide‬לאו לשון דבור הוא שיחתך בשפתיו‬
‫אלא לשון דברים שבלב הלכך אפי' לחתך הדבור בפיו א"צ‬
‫כ"ש שא"צ להשמיע לאזנו‪.‬‬
‫תנן התם הכל וכו' רב אשי שהיה בדור הששי לאמוראי‬
‫בבל אסף פרוטוקולים של כל ישיבות בבל היאך דנו בכל‬
‫משנה ומה הקשו בה ומה תירצו והעתיק לתוך הגמ' את‬
‫הפרוטוקולים של כל הישיבות‪ ,‬לעיל דקא' ‪yxg mzd opz‬‬
‫צ‬
‫‪eay‬‬
‫טו ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫‪dcedi iax `niz 'it` ikdl ziz`c `zyd 'eke epi`e xacnd‬‬
‫ד"ה ורבי יהודה וכו' שהיא חומרא יתירתא יותר‬
‫‪ i"x `d n"x `d `iyw `le l"q diaxk‬היה זה העתקה‬
‫"מדאורייתא" צ"ל מדאי )מתחילה היה כתוב מדאי וסבר‬
‫מפרוטוקול של ישיבה אחת שכך דנו שם במשנה זו‪ ,‬והשתא‬
‫המעתיק שכתוב מדאו והוא קיצור של המילה מדאורייתא(‪.‬‬
‫דקא' ‪`niz 'it` ikdl ziz`c `zyd 'eke mixyk lkd mzd opz‬‬
‫‪ i"x `d n"x `d w"le l"q diaxk i"x‬מעתיק מפרוטוקול של‬
‫ישיבה אחרת שכך דנו במשנה זו‪ .‬הכל כשרים לקרות את‬
‫המגילה לאחרים חוץ מחרש המדבר ואינו שומע דאף‬
‫דבעלמא חרש דסמיך לשוטה וקטן היינו שאינו שומע ואינו‬
‫מדבר הכא ע"כ מדבר הוא דהא בקורא את המגילה איירי‬
‫כן פירשו התוס' במגי' יט ע"ב ד"ה חוץ‪ .‬ולי נראה דאף הכא‬
‫מיירי בחרש שאינו שומע ואינו מדבר וחרש שוטה וקטן לאו‬
‫בעניין אחד הם אלא חרש אינו כשר להוציא עצמו ושוטה‬
‫וקטן אינן כשרים לא להוציא עצמן ולא להוציא אחרים וה"ק‬
‫הכל כשרים לקרות את המגילה לעצמם ולאחרים חוץ‬
‫מחרש שאינו שומע ואינו מדבר שאם קרא את המגי' בלבו‬
‫להוציא עצמו ונתפקח ביום פורים לא יצא יד"ח וצריך‬
‫לחזור ולקוראה שוטה וקטן אינן כשרים לקרות לאחרים‬
‫ואם קראו לאחרים אותן אחרים לא יצאו ואם קראו לעצמן‬
‫ונתפקח השוטה וגדל הקטן שבו ביום הביא ב' שערות לא‬
‫יצאו יד"ח וצריכין לחזור ולקרוא‪ .‬וכן מוכח מדברי הרמב"ם‬
‫פ"א מהל' מגי' ה"ב דכתב `‪on rneyd cg`e `xewd cg‬‬
‫‪dzrinya aiig `edy inn rnyiy `ede g"ci `vi `xewd‬‬
‫טו ע"ב גמ' "ודילמא" כולה רבי יהודה היא צ"ל‬
‫דילמא‪ .‬תימה וכי אמרי' חסורי מחסרא כדי לאוקמה כחד‬
‫תנא היכא דמצינן לאוקמה כתנא אחר בלא חסורי מחסרא‪,‬‬
‫תירצו בתוס' משום דהלכתא כרבי יהודה ניחא ליה לאוקמה‬
‫כרבי יהודה ואפי' דצריכינן למימר חסורי מחסרא‪ .‬ולי נראה‬
‫דכיון דבכל מקום מפלגינן בין קטן שהגיע לחינוך לקטן שלא‬
‫הגיע לחינוך כדאיתא בר"ה לג ע"ב ובסוכה כח ע"ב ובחגיגה‬
‫ד ע"א לפיכך ההיא מתני' קשיא אי בקטן שהגיע לחינוך מ"ט‬
‫דת"ק דפסל ואי בקטן שלא הגיע לחינוך מ"ט דר"י דמכשיר‬
‫ועוד דממהיא מתני' משמע דליכא לפלוגי בין קטן שהגיע‬
‫לחינוך לקטן שלא הגיע לחינוך דהא ת"ק ור"י תרוייהו לא‬
‫מפלגי בהכי וקשיא עלן דמפלגינן בעלמא בין קטן שהגיע‬
‫לחינוך לקטן שלא הגיע‪ ,‬לפיכך בעי למימר כולה רבי יהודה‬
‫היא וחסורי מחסרא וההיא מתני' מחלקת בהדיא בין קטן‬
‫שלא הגיע לחינוך לקטן שהגיע לחינוך‪ .‬במאי "אוקימתה"‬
‫כצ"ל‪ ,‬פי' למתני' דמגילה כר"י והא דאמר רבי יהודה‬
‫במתני' דק"ש יצא דיעבד אין לכתחי' לא‪ .‬לא רבי יהודה‬
‫ולא רבי יוסי "דאי" רבי יהודה כצ"ל וכן בהמשך‪.‬‬
‫‪ `vi `l epnn rneyd dhey e` ohw `xewd did m` jkitl‬הרי‬
‫אבל בשאר מצות לא יצא דכת' הסכת ושמע ישראל‬
‫דגבי השומע מן הקורא הזכיר רק את השוטה והקטן אלמא‬
‫'הסכת' פירושו הקשב דמתרגמי' `‪ ziv‬א"כ 'ושמע' ע"כ לאו‬
‫חרש לאו לעניין השומע מן הקורא מיירי אלא להוציא עצמו‬
‫לשון הקשבה הוא דכבר כתב הסכת אלא לשון שמיעה ממש‬
‫מיירי‪.‬‬
‫הוא השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך לפיכך אם לא‬
‫רש"י ד"ה דכת' ארחץ וכו' הגוף "ומדלא" כתיב כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה אלא מאי וכו' המזון "רבי" יהודה כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה אפי' תימא ר"י דאמר בק"ש יצא ותיבת נמי‬
‫נמחקת‪*** .‬ד"ה מאן וכו' דקת' "ליה" גביה שוטה כצ"ל‪.‬‬
‫השמיע לא יצא‪ ,‬אבל בק"ש דכת' בה '‪ l`xyi 'rny‬מצינו‬
‫למימר דפירושו הקשב והבן כלו' בכל לשון שאתה מבין‬
‫אבל א"צ להשמיע‪ .‬ההוא בד"ת כתיב שצריך תחילה‬
‫'הסכת' להקשיב לדברי הרב המלמדו משניות וברייתות‬
‫ואח"כ 'ושמע' להבין ולהתבונן בהם‪ ,‬כי אוקימנא לההוא‬
‫תוד"ה אמאן וכו' צלותא נמי מטעם "שמא" יעבור כצ"ל‪.‬‬
‫קרא לעיל בשאר מצות התלויות בדבור על כרחנו לומר‬
‫ד'ושמע' אתא למימר דחייב להשמיע לאזנו דאי להקשבה הא‬
‫ד"ה דילמא וכו' וי"ל "דפשיט" מדסיפא כצ"ל ומ"מ‬
‫כתיב 'הסכת' וליכא למימר פעם ראשונה 'הסכת' ופעם שנית‬
‫דבריהם דחוקים ועיין בפירושנו למשנה‪.‬‬
‫'ושמע' דהא אינו חייב לאומרם אלא פעם אחת אבל השתא‬
‫ד"ה להודיעך וכו' ופשיטא דלכתחי' שרי "דמהיכא"‬
‫תיתי כצ"ל‪.‬‬
‫דמוקמינן ליה בד"ת דמצוה ללמוד כל דבר כמה פעמים לא‬
‫צריכינן למימר הכי אלא אדרבה כי מפרשינן תחילה 'הסכת'‬
‫מרבך והדר 'ושמע' התבונן והבן אתי שפיר טפי‪.‬‬
‫ד"ה אי רבי וכו' בהמ"ז "ואפילו" בדיעבד כצ"ל‪.‬‬
‫>>>ועשה‬
‫טוב<<<בשו"ע הרב ז"ל )פ"ב מהל' ת"ת סעי' יב( כתב ‪xdfil jixv mc` lke‬‬
‫‪eay‬‬
‫טו ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫צא‬
‫‪cenlze dpyna oia `xwna oia cnely dn lk eipf`l rinydle eiztya `ivedl‬‬
‫תתן לה הרבה בפעם אחת אינה אומרת הון כלו' אינה אומרת‬
‫`‪xyt`e cal xedxda cnely dn lke xac jezn xac oiadl oeir zrya k"` `l‬‬
‫זה הרבה מדאי אלא מקבלת הכל יחד‪ ,‬ואלו הן ‪xvere le`y‬‬
‫‪mzcnle zevn g"ci df cenila `vei epi` `iven epi`e eiztya `ivedl el‬‬
‫‪' .oed dxn` `l y`e min dray `l ux` mgx‬שאול' הוא בית‬
‫`‪ 'ebe ea zibde jitn dfd dxezd xtq yeni `l y"nke mze‬ולמד דין זה מסוגיין‬
‫הקברות אע"ג דכבר קברו בו הרבה אנשים אינו שבע ובכל‬
‫דקאמרינן ההוא בד"ת כתיב אלמא בד"ת בעינן שישמיע לאזנו ואם לא‬
‫יום מבקש עוד אנשים לקוברם אבל אם ימותו הרבה ביום‬
‫השמיע לא יצא וכן כתבו כמה אחרונים זכרונם לברכה‪ ,‬ולפי דבריהם רוב‬
‫אחד לא יוכל בהקב"ר לקבלם יחד שכל אחד צריך חפירת‬
‫לימוד בני הישיבות היום אין בו מצות ת"ת‪ .‬ויש לי להקשות עליהם דבעירו'‬
‫קבר לעצמו ועד שיסיימו לקבור את זה אין יכולין לקבור‬
‫נד ע"א אמרי' `"‪ipz jinet gzt ixw jinet gzt `ppiy dcedi axl l`eny l‬‬
‫את חבירו‪' .‬עוצר רחם' הרחם אע"ג דכבר נבעל הרבה‬
‫‪`txn exya lkle mdi`venl md miig ik '`py iig jixeze jia miiwzzc ikid ik‬‬
‫פעמים אינו שבע ומבקש לקבל עוד אבל אינו יכול לקבל‬
‫`‪ dta md`ivenl `l` mdi`venl ixwz l‬ואי אמרת דמקרא ד'הסכת ושמע‬
‫הרבה בעילות ביום אחד ]'עוצר רחם' כמו פתיחת רחם ונקט‬
‫ישראל' ילפינן דחייב להשמיע לאזנו ואי לא השמיע ליכא מצות ת"ת אמאי‬
‫לשון נקיה 'עוצר' לשון סגירת רחם‪ ,‬כמו 'פטר רחם' שאף‬
‫א"ל ‪ iig jixeze jia miiwzzc ikid ik‬הל"ל כי היכי דתקיים מצות ת"ת‬
‫הוא לשון נקיה שהיה לו לומר פתיחת רחם ואמר 'פטר' כי‬
‫דבלא"ה ליכא מצוה ועוד אמאי מייתי ליה ראיה מקרא ד'חיים הם‬
‫פטר לשון פתיחה ולשון סגירה הוא לשון פתיחה כמו )משלי‬
‫למוצאיהם' דבספר משלי ה"ל למייתי ליה ראיה מדכת' בתורה 'הסכת ושמע‬
‫יז יד( ‪ oecn ziy`x min xhet‬וכן )תה' כב ח( ‪dtya exihti‬‬
‫ישראל'‪ ,‬אבל באמת לא כיוונו דברי השמועה דהכא ופירושה כמו שכתבתי‬
‫‪ y`x eripi‬ולשון סגירה וקשירה כמו )מל' א ו יח( ‪ixehte‬‬
‫וודאי מי שמעיין בד"ת ואינו מוציא בשפתיו מקיים מצות ת"ת מיהו אריכות‬
‫‪ miviv‬דמתרגמי' 'ואטונין שושנין' צורת שלשלאות עיין‬
‫ימים דתורה אינו אלא למוציאהם בפה‪ .‬ובעיקר דברי הרב זכרונו לברכה‬
‫רש"י שם וכן הוא בלשון גמרא )לעיל ח ע"א( ‪ita ixehitk‬‬
‫יש לתמוה דממה שכתב `‪dn lke xac jezn xac oiadl oeir zrya k"` `l‬‬
‫‪ hye‬הם החבלים שקושרין בהם לוחות הספינה[‪' .‬ארץ לא‬
‫‪cenila `vei epi` `iven epi`e eiztya `ivedl el 't`e cal xedxda cnely‬‬
‫שבעה מים' אע"ג שכבר הרבה שנים יורד גשם על הארץ‬
‫‪ mze` mzcnle zevn g"ci df‬יש ללמוד שאם הוא מתבונן בסוגיא להבין‬
‫והארץ מקבלת את המים לתוכה אין הארץ שבעה מהמים‬
‫דבר מתוך דבר יש לו מצות ת"ת ותימה כיון דסבר דהא דכת' הסכת ושמע‬
‫וכשיורדין שוב היא מקבלתם‪ ,‬אבל אם ירדו הרבה גשמים‬
‫ישראל אשמועי' דליכא מצות ת"ת אלא כשמוציא בשפתיו מהיכן למד‬
‫בבת אחת אינה יכולה לקבלם בתוכה אלא הם זורמים לים‪.‬‬
‫דכשהוא מתבונן בהלכה להבין דבר מתוך דבר יש לו מצות ת"ת‪.‬‬
‫אבל 'ואש לא אמרה הון' האש אפי' תתן לה הרבה עצים בבת‬
‫הלכה כדברי שניהם להקל תימה כיון דק"ש דאורי' הל"ל‬
‫הלכה כדברי שניהם להחמיר‪ ,‬וי"ל דבפלוגתא דלא השמיע‬
‫לאזנו כיון דראב"ע ור"מ ורבי יהודה פליגי ארבי יוסי‬
‫דלראב"ע ורבי יהודה צריך להשמיע ואם לא השמיע יצא‬
‫ולר"מ אפי' לכתחי' א"צ להשמיע הלכך אין הלכה כרבי יוסי‬
‫אלא כרבי יהודה דמיקל‪ ,‬ובפלוגתא דלא דקדק באותיותיה‬
‫הלכה כרבי יוסי דמיקל דרבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי‬
‫יוסי כמ"ש בסה"ג סי' נג הלכות קצובות דבני מערבא עמ'‬
‫תקפ"ח והרי"ף בר"ה ט ע"א והתוס' בפס' ק ע"א ד"ה אין‬
‫ונדר' כ ע"א ד"ה אבל והרשב"א בשבת קלה ע"א ד"ה‬
‫ומיהו‪.‬‬
‫אחת אינה אומרת הון אלא מקבלתם כולם יחד ושורפתם‪.‬‬
‫וכי מה ענין שאול אצל רחם כיון דשאול הוא בית הקברות‬
‫דהיינו אדמת הארץ היה צריך לכתוב בסדר זה 'שאול וארץ‬
‫לא שבעה מים ועוצר רחם' דשאול וארץ שניהם אדמת‬
‫העולם שאינה שבעה ממים וממתים ולמה סמך שאול אצל‬
‫רחם‪ .‬והלא דברים ק"ו ומה רחם וכו' מכאן תשובה‬
‫לאומ' אין תחיית המתים מן התורה משמע מחמת הק"ו‬
‫יש תשובה לאומ' אין תחיית המתים מן התורה ותימה הא‬
‫מחמת הסמיכות נמי איכא תשובה מדסמך שאול אצל רחם‬
‫ש"מ דשאול מכניס ומוציא כמו רחם‪ ,‬אלא י"ל שמחמת‬
‫הסמיכות ליכא תשובה דאיכא למימר אע"ג דודאי יש לנו‬
‫ללמוד ששאול נמי מכניס ומוציא כמו רחם מ"מ אין זו‬
‫שלש הנה לא תשבענה וארבע לא אמרו הון יש שלשה‬
‫הוצאה דתחיית המתים אלא הארכאולוגים באין ומוציאין‬
‫דברים בעולם שכמה שמשביעין אותם אינן שבעים אבל אינן‬
‫ממנו עצמות המתים אבל השתא דילפי' מהק"ו דהוצאה‬
‫רוצין הרבה בפעם אחת אלא מעט עכשיו מעט אח"כ ואם‬
‫דשאול הויא בקולי קולות ודאי איכא תשובה ניצחת דהשתא‬
‫תתן להם הרבה בבת אחת לא ירצו לקבלם‪ ,‬ויש אחת שאפי'‬
‫ודאי ההיא הוצאה דשאול לאו הוצאת המתים ע"י‬
‫צב‬
‫‪eay‬‬
‫טו ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫הארכאולוגים היא שהרי הם מוציאין בחשאי שלא יבחינו בם‬
‫כמילה אחת אפי' אם לא השמיט מהם אות כגון ‪midl` xn`ie‬‬
‫יראי ה' אלא הוצאה דתחיית המתים היא דהויא בקולי‬
‫‪ xe`-idi‬הקורא 'יהיאור' כמילה אחת לאו שפיר עביד שאין‬
‫קולות‪.‬‬
‫מילה כזו ואין למילה זו פירוש ורחמנא אמר לכתבם כשתי‬
‫וכתבתם קרי ביה ‪ mz azke‬כתיבה שלימה ללמד ש‪-‬הכל‬
‫בכתב "ואפילו" צואות כצ"ל‪ .‬מה שציונו ה' לקרוא פרשת‬
‫שמע הוא בשביל שנקבל עלינו עול מלכו"ש וליכא קבלת‬
‫מלכו"ש אלא בפסוק הראשון ‪cg` 'd epidl` 'd l`xyi rny‬‬
‫אבל שני הפסוקים שאחריו אינם אלא הוראות וציוויים היאך‬
‫לקרוא את אותו פסוק דמלכו"ש ‪'ebe dl`d mixacd eide‬‬
‫‪ 'ebe jipal mzppye‬ושני הפסוקים שאחריהם אינם אלא‬
‫ציוויים והוראות היאך לכתבם ‪,'ebe mzazke 'ebe mzxywe‬‬
‫לפיכך הו"א שכשהוא קורא אינו חייב לקרוא אלא את‬
‫הפסוק הראשון דשאר הפסוקים אינם חובת הקריאה אלא‬
‫הוראות לקריאה ולכתיבה‪ ,‬לכך אמר רבי יהודה לעיל יג ע"ב‬
‫דכל הפרק הראשון צריך כוונה דחייבין לקרוא כל הפרשה‬
‫כולל הציווים‪ ,‬ועוד הו"א דכשהוא כותב תפלין ומזוזה אינו‬
‫כותב אלא פסוק ראשון דשאר הפסוקים אינם אלא הוראות‬
‫לקריאה ולכתיבה קמ"ל רבי יהודה וכתב תם כתיבה תמה‬
‫ואפי' צואות אפי' אותם ארבע פסוקים שאינם אלא צוואות‬
‫והוראות לקריאה ולכתיבה‪ .‬אטו טעמיה דרבי יהודה משום‬
‫דכתיב התם וכתב ולא כתיב וכתבתם ומשמע כתיבה שאינה‬
‫תמה ושלימה דאלות כותב צוואות אינו כותב והכא דבעי‬
‫למיכתב אפי' צוואות הוכרח לכתוב וכתבתם‪ ,‬הא טעמיה‬
‫דרבי יהודה משום דכת' אלות ומשמע אלות אין צואות‬
‫לא אבל אי כתב רחמ' וכתב ולא כתב אלות הוה משמע‬
‫שפיר בין אלות בין צוואות הלכך הכא דבעי למיכתב אפי'‬
‫צוואות לא ה"ל למיכתב אלא 'וכתב' ואמאי הוצ' לכתוב‬
‫'וכתבתם'‪ ,‬איצט' 'וכתבתם' דאי כתב רק 'וכתב' סד"א נילף‬
‫כתיבה וכו'‪.‬‬
‫מילים ולמה יקראם כמילה אחת שלא ככתוב בתורה‪ .‬ויותר‬
‫מזה למדתי מרבותי מילה שיש בה געיא כמו )במד' ט כב(‬
‫‪ erqi ezelrdae‬תחת העי"ן של ובהעלותו יש געיא ולימדוני‬
‫ּובהע‪-‬לֹותֹו‪ ,‬ויותר מזה למדתי‬
‫שקורין אותה כשתי מילים ְ ֵ ָ‬
‫מהם שתי מילים המחוברות במקף ויש געיא באמצע אחת‬
‫מהן כמו )במד' ח ז( ‪ mxdhl mdl dyrz-dke‬תחת התי"ו של‬
‫וכת‪-‬עשה‬
‫תעשה יש געיא ולימדוני לקרוא כשתי מילים ְ ַֹ ֲ ֶ‬
‫נמצא שתי מילים שכתבה התורה ‪ dyrz dke‬נשתנו לשתי‬
‫‪ dyr‬וכך הייתי קורא מתחילה כמו‬
‫‪¤ £ zke‬‬
‫מילים אחרות § ‪© Ÿ‬‬
‫שלמדתי מרבותי וכמו ששמעתי קריאת הזקנים אבל עתה‬
‫איני קורא כן אלא שתי מילים אפי' אם הם מוטעמות במקף‬
‫אני קוראם כשתי מילים כדכתב לן רחמנא אלא שאיני‬
‫מטעים את הראשונה ומילה שיש בה געיא איני מחלקה‬
‫לשתי מילים אלא אני קוראה כמילה אחת ונותן מעט הטעמה‬
‫בגעיא שלא בא המקף אלא להורות שאין במילה זו טעם‬
‫בפני עצמה ואין להאריך בה כלל אבל לא בא לעשותה מילה‬
‫אחת עם המילה שאחריה נגד מה שכתב לנו הקב"ה בתורתו‬
‫הקדושה‪ .‬עשב בשדך לא היה המון העם מדקדק להגות‬
‫בי"ת רפויה כתקנה אלא היו הוגין אותה כבי"ת דגושה כמו‬
‫שנוהגין בני עיראק היא בבל עד היום הזה לפיכך אמר רבא‬
‫דצריך ליתן ריוח בין 'עשב' ל'בשדך'‪ ,‬וכן לא היו מדקדקין‬
‫להגות פ"ה רפויה כתקנה אלא היו הוגין אותה כפ"ה דגושה‬
‫לפיכך אמר דצריך ליתן ריוח בין 'הכנף' ל'פתיל'‪ .‬כל הקורא‬
‫ק"ש ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם בגהינם‬
‫מושיבין את האדם בבית צר הנקרא מדור לשון דירה )וכן‬
‫בית שנותנין לצדיקים בג"ע נקרא מדור( ויש מדורת אש‬
‫בתוך הבית והוא נשרף מהאש‪ ,‬וזה שנתן ריוח בין הדבקים‬
‫עני רבא בתריה כגון "בכל לבבך על לבבך בכל לבבכם"‬
‫מרויחים לו את הבית והמדורה נשארת באותו גודל כמו‬
‫על לבבכם עשב כצ"ל‪ .‬בכל לבבך על לבבך בכל לבבכם‬
‫שהיתה מתחילה והוא הולך ועומד בקצה הבית שאין חומו‬
‫על לבבכם כולהו מוטעמים במקף אע"פ שצריך ליתן ביניהן‬
‫רב כמו שהיה בבית הצר שכל הבית חם מאוד‪ .‬בפרש אל‬
‫ריוח כדאמר הכא וכן הרבה בתנ"ך ששתי מילים מוטעמות‬
‫תקרי בפרש )בשי"ן שמאלית( לשון פריסה אלא בפרש‬
‫במקף אע"ג דאות אחרונה של מילה ראשונה כמו אות‬
‫)בשי"ן ימנית( לשון הפרשה וריוח שקרא ונתן ריוח בין‬
‫ראשונה של מילה אחרונה וצריך ליתן ביניהן ריוח‪ ,‬ש"מ לא‬
‫הדבקים שדי מלכים בה אותה פרשה שממליכין בה את שדי‬
‫בא המקף להורות שקריאתן כמילה אחת היפך מה שכתבה‬
‫היינו פרשת שמע תשלג תצנן בצלמון אל תקרי בצלמון‬
‫התורה שתי מילים כמו שלמדתי מכמה מרבותי אלא בא‬
‫שהוא שם מקום בעוה"ז )כלאים פ"ד מ"ט( אלא בצלמות‬
‫להורות שמילה ראשונה אין להטעימה‪ .‬ונ"ל שהקוראן‬
‫גיהנם‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫טו ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫צג‬
‫רש"י ד"ה הו"א וכו' והאי "דאפליגו" דיעבד כצ"ל‪.‬‬
‫‪ .dlibna oke‬באמצע הפרק יחזור לתחילת הפרק יודע‬
‫***ד"ה "וכתב תם" שתהא כצ"ל‪*** .‬ד"ה רבי יהודה‬
‫היא דשמעינן "ליה" גביה וכו' כתיב "בה" וכתבתם‬
‫שבפרק שלפניו לא טעה רק בפרק זה אבל אינו יודע באיזה‬
‫פסוק טעה‪ .‬בין פרק לפרק לא קאי ארישא דקת' ‪drhe `xw‬‬
‫כצ"ל‪*** .‬ד"ה בין וכו' אם "אינו" מפרידן כצ"ל‪.‬‬
‫‪ drh okid rcei epi`e‬דהכא לא טעה ולא השמיט כלום רק‬
‫תוד"ה דילמא וכו' תימה דאין "כזה" בשום וכו' לכך‬
‫ניחא "ליה" לאוקמיה אליבא כצ"ל‪.‬‬
‫טז ע"א למה נסמכו אהלים לנחלים ארבעה דברים נזכרו‬
‫בפסוק '‪mifx`k' ''d rhp mild`k' 'xdp ilr zepbk' 'eihp milgpk‬‬
‫‪ 'min ilr‬בשלשה מהם מזכיר מים 'כנחלים נטיו' לשון נחל‬
‫מים 'כגנות עלי נהר' לשון נהר מים 'כארזים עלי מים' הרי‬
‫מים אבל 'כאהלים נטע ה'' לא מוזכר בו מים לפיכך היה‬
‫מסופק לו איזו פרשה צריך להתחיל )וכן בין כתיבה‬
‫לכתיבה לא קאי אקרא וטעה(‪ .‬יחזור לפרק ראשון פירש"י‬
‫להפסק ראשון והיה אם שמוע‪ ,‬אבל הרמב"ם פ"ב מהל' ק"ש‬
‫הי"ג פירש יחזור לואהבת שהיא הפסק ראשון שאחר ואהבת‬
‫מפסיקין בפסוק בשכמל"ו ושמא משם דילג‪ .‬סרכיה נקט‬
‫ואתי פירש"י `‪xefgl v"`e aivie zn` cr o`kn zerhl oi‬‬
‫`‪ eita dxeby dyxtdy zn`l `l‬לפי"ז הא דקא' רבי יוחנן‬
‫'לא שנו' קאי ארישא וה"ק לא שנו 'קרא וטעה ואינו יודע‬
‫צריך לכתוב תחילה את השלשה שיש בהם מים ולסומכם‬
‫אחד אצל השני ולבסוף היה צריך לכתוב כאהלים נטע ה'‬
‫שאין מוזכר בו מים ולמה כתב אותו באמצע השלשה‬
‫שמוזכר בהם מים וסמכו אצל כנחלים נטיו‪ .‬אומנם 'כאהלים'‬
‫אלא יחזור לאמת ויציב שעד שם סרכיה נקט ואתי ואין לו‬
‫אינו לשון אוהל אלא הוא צמח בושם כדמתרגמי' ‪`inqeak‬‬
‫לטעות אבל לאמת ויציב צריך לחזור שמא טעה וקרא אמת‬
‫ובלשון ארמי קורין לו אהלא כמו שבת נ ע"ב `"‪sqei x‬‬
‫ואמונה של ערבית‪ .‬והרשב"א הקשה עליו אם היה מסופק‬
‫‪ ilbiq `zlize `q` `zlize `ld` `zliz‬אבל הגמ' דורשת‬
‫אותו לשון אוהל ואין בכך שום תימה כי כך הן דרכי הדרש‪.‬‬
‫אף אהלים מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות היו לו‬
‫מאה מצות ומאה ואחת עבירות הרי הוא בכף חובה אם‬
‫הוסיף מצוה אחת נעשה שקול כף חובה כמו כף זכות אבל‬
‫אם היתה זו מצות ת"ת אינו נעשה שקול אלא מיד עולה מכף‬
‫חובה לכף זכות‪.‬‬
‫היכן הוא ולא התחיל למען ירבו ימיכם אמאי חוזר לתחילת‬
‫בפרשת שמע וכשהגיע לפסוק ואהבת את ה' אלהיך בכל‬
‫קטרין ליה גננא היו לוקחין גבעולי צמחים וקושרין‬
‫לבבך אמר בכל לבבכם והמשיך מכאן והלאה כאילו הוא‬
‫וקולעים אותן האחד בשני וביניהם מיני פרחים ונעשית‬
‫חופה לפיכך היא נקראת גננא לשון גינה כי כולה מגבעולי‬
‫בפרשה שניה ונמצא שדילג רוב פרשת שמע או שמא היה‬
‫הגינה‪ ,‬ושושביניו של החתן הם היו קושרין וקולעים את‬
‫החופה‪ .‬איזיל ואשמע מלתא "בבי" מדרשא כצ"ל‪ .‬קרא‬
‫וטעה ואינו יודע "היכן" טעה כצ"ל )ומלשון התוס' נראה‬
‫דגרסי מהיכן(‪ ,‬טעה דהכא לשון השמטה הוא שהרגיש‬
‫שדילג ואינו יודע איזה פסוק דילג‪ .‬יחזור לראש לתחילת‬
‫ק"ש שמא משם דילג ואם ודאי לו שקרא פסוק ראשון יחזור‬
‫לתחילת שני ואם ודאי לו שקרא פסוק ראשון ושני יחזור‬
‫היכן טעה יחזור לראש' אלא שלא פתח בלמען ירבו ימיכם‬
‫אבל פתח בלמען ירבו ימיכם ויודע שעד שם לא טעה רק‬
‫טעה אח"כ ואינו יודע היכן טעה לא יחזור ללמען ירבו ימיכם‬
‫ק"ש נימא נמי סרכיה נקט ואתי דהא פרשת שמע ופרשת‬
‫והיה אם שמוע שגורין יותר מפרשת ציצית‪ ,‬ולענ"ד נראה‬
‫דאם היה מסופק היכן הוא ולא התחיל למען ירבו ימיכם‬
‫ודאי חוזר לראש דפרשת שמע ופרשת והיה אם שמוע‬
‫קרובות אחת לשניה ובקל טועה ביניהם וחיישינן שמא הוא‬
‫בפרשה ראשונה וקרא 'ובשכבך ובקומך' והיה סבור שהוא‬
‫ב'ובשכבך ובקומך' של פרשה שניה והמשיך וכתבתם ודילג‬
‫סוף פרשה ראשונה ורוב פרשה שניה‪ ,‬אבל אם התחיל למען‬
‫ירבו ימיכם ואין לו ספק שעד שם לא טעה רק טעה אח"כ‬
‫ואינו יודע היכן טעה לא יחזור ללמען ירבו ימיכם אלא‬
‫לאמת ויציב דפרשת ציצית אינה דומה לפרשה אחרת דנימא‬
‫טעה ובלבל בה אבל לאמת ויציב צריך לחזור שמא טעה‬
‫ואמר אמת ואמונה‪ .‬והרשב"א פירש דקאי רבי יוחנן אסיפא‬
‫‪ dpey`x daizkl xefgi daizkl daizk oia‬וה"ק ל"ש דאם‬
‫לתחילת שלישי זה הכלל חוזר לתחילת פסוק שיש לו בו‬
‫ספק והכי קתני בתוספתא פ"ב ה"ד ‪drhe rny z` `xewd‬‬
‫הוא מסופק בין כתיבה לכתיבה חוזר לכתיבה ראשונה אלא‬
‫‪envr ipta weqtd z` `xwie xefgi `l cg` weqt da hinyde‬‬
‫שלא פתח בלמען ירבו ימיכם אבל פתח בלמען ירבו‬
‫`‪dltza oke llda oke seq cr xnebe weqt eze`a ligzn `l‬‬
‫ימיכם ומסופק אם הוא בכתיבה ראשונה ומה שאמר למען‬
‫צד‬
‫‪eay‬‬
‫טז ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ירבו ימיכם טעות הוא שהיה צריך להמשיך והיה אם שמוע‬
‫ושומעין דבר זה מרבי יוחנן גופיה ועוד היו שומעין דברים‬
‫או שהוא בכתיבה שניה ושפיר קאמר למען ירבו ימיכם לא‬
‫נוספים‪ .‬והשבתי לו באותם ימים לא היו החכמים נאספין‬
‫יחזור דחזקה סרכיה נקט ואתי יש לו לסמוך על שגרת‬
‫בישיבה ללמוד אלא חודש בקיץ והיו לומדין מראש הישיבה‬
‫לשונו דכיון שנמשך ואמר למען ירבו מסתמא בוכתבתם‬
‫מסכת אחת ואח"כ הולך כל חכם ללמוד במקומו ומשנן את‬
‫השניה הוא וכן פירש הרמב"ם פ"ב מהל' ק"ש הי"ד‪ ,‬ולענ"ד‬
‫אותה מסכת שלמד וחוזרין ללמוד חודש אחד בחורף ולומדין‬
‫אין נראה כלל דמה שייך לומר בזה סרכיה נקט ואתי הא‬
‫מסכת אחת והולך כל חכם למקומו לחזור ולשנן מה שלמד‬
‫'למען ירבו ימיכם' רגילה לשונו לאמרו אחר 'וכתבתם על‬
‫בישיבה‪ .‬רבי אמי ורבי אסי היו מבני הישיבה ולא היו באין‬
‫מזוזות ביתך ובשעריך' ושמא אחר שאמר וכתבתם של‬
‫לישיבה אלא באותן חודשים שנאספין בה כל בני הישיבה‬
‫פרשה ראשונה נמשך לומר למען ירבו דהיינו סרכיה אלא‬
‫ללמוד מראש הישיבה דהיינו רבי יוחנן ובשאר הימים שהיה‬
‫לי‪>>>.‬ועשה טוב<<<בשו"ע סי' סד סעי' ד פסק היה‬
‫רבי יוחנן בבהמ"ד ללמד תורה לצעירי הצאן לא היו באין‬
‫עומד בוכתבתם ואינו יודע אם בוכתבתם שבפרשה ראשונה אם בוכתבתם‬
‫לבהמ"ד אלא היו יושבין ללמוד לבדם ביני עמודי כדאמר‬
‫שבפרשה שניה חוזר לוכתבתם שבראשונה וה"מ שלא התחיל למען ירבו‬
‫לעיל ח ע"א ומשננים מה שלמדו‪ ,‬ואותו יום דקטרי גננא‬
‫ימיכם אבל אם התחיל למען ירבו ימיכם א"צ לחזור דסרכיה נקט ואתי‬
‫לר"א לא היה זה בחדשי אסיפת הישיבה אלא בהמ"ד היה‬
‫פסק כהרמב"ם והרשב"א‪* .‬הא דקת' בברייתא באמצע הפרק יחזור‬
‫לצעירי הצאן ולא היו רבי אמי ורבי אסי אמורים לבוא‬
‫לתחילת הפרק כתב הרא"ש דהיינו כשאינו יודע אם השלים אפי' פסוק‬
‫לבהמ"ד ולא היו שומעין דבר זה לפיכך שמחו שהיו עסוקין‬
‫ראשון אבל אם יודע שהשלים פסוק ראשון יחזור לתחילת פסוק שני וכן‬
‫בחופתו והוא בא והשמיעם מה שלמדו בבהמ"ד‪.‬‬
‫כרש"י נראה‬
‫אם יודע שהשלים פסוק שני יחזור לשלישי וכיו"ב זה הכלל חוזר לתחילת‬
‫פסוק שיש לו בו ספק והכי קת' בתוספתא פ"ב ה"ד ‪drhe rny z` `xewd‬‬
‫במשנה האומנין לאו דוקא אומנין דאף בעה"ב קורא ק"ש‬
‫בראש האילן ובראש הנדבך כדמשמע בגמ' וכן פסקו‬
‫‪weqt eze`a 'igzn `l` r"ta weqtd z` `xwie xefgi `l '` weqt da hinyde‬‬
‫הפוסקים‪ ,‬והא דנקט אומנין לרבותא הוא דאע"ג דאומנין הם‬
‫‪ dlibna oke dltza oke llda oke seq cr xnebe‬וכן כתבו התוס' ד"ה הקורא‬
‫ורגילין תמיד לעמוד בראש האילן ובראש הנדבך ואין להם‬
‫וכ"כ רבנו יונה וכן פסק בשו"ע סי' סד סעי' ב קרא פרשה וטעה בה ואינו‬
‫יודע היכן טעה כגון שקרא כולה אלא שדלג פסוק אחד באמצע חוזר‬
‫ביעתותא רבא כמו בעה"ב אעפ"כ אין רשאין לעשות כן‬
‫בתפלה‪ .‬ולפי ענ"ד אומנין דוקא אבל בעה"ב יורד למטה‬
‫לראש אותו הפסוק וגומר הפרשה ואם אינו יודע היכן טעה חוזר לראש‬
‫וקורא עיין מה שנפרש בזה בע"ה ובישועתו בגמ' ד"ה‬
‫הפרשה אע"ג דסיים ואם אינו יודע היכן טעה חוזר לראש הפרשה לאו‬
‫ובעה"ב בין כך ובין כך ועיין בקונטרס ועשה טוב הנספח‬
‫דוקא הוא אלא אם יודע שפסוק ראשון ודאי לא דילגו יחזור לפסוק שני‬
‫שם‪ .‬מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה הל"ל אבל אסור‬
‫ואם יודע שראשון ושני ודאי לא דילג יחזור לפסוק שלישי וכמ"ש לעיל‪.‬‬
‫לעשות כן בתפלה מאי מה 'שאין רשאין' לעשות כן‬
‫***הא דקת' בברייתא בין פרק לפרק יחזור לפרק ראשון פירש"י ‪wqtdl‬‬
‫בתפלה אלא לומר שאם התפללו בראש האילן ובראש‬
‫‪ reny m` dide oey`x‬וכן פסק הטור אבל הרמב"ם פ"ב מהל' ק"ש הי"ג‬
‫הנדבך לא יצאו יד"ח וצריכין לחזור ולהתפלל‪ ,‬וכבר כתבתי‬
‫כתב דפרק ראשון היינו ואהבת וכתב הב"י ‪wiqtdl jixvc meyn enrhy 'xpe‬‬
‫לך לעיל יא ע"א )ד"ה אינו רשאי לקצר( שכל מקום ששנו‬
‫‪xefgl jixvy oey`x wqtd edf k"` `q 'iqa 'azpy enk zad`el cre mlerl oia‬‬
‫אינו רשאי באו לומר שאם עשו כן לא יצאו יד"ח חוץ‬
‫‪mlerl cr `xw `ly 't` i` y"wn zg` dyxt `xw xaky el xexay xg`ne el‬‬
‫ממקום שפירשו בו שיצאו יד"ח‪ .‬מה שאינן רשאין לעשות‬
‫‪ .rny zligzn ligzdl v"` jkle cre‬ובשו"ע שם סעי' ג פסק טעה בין‬
‫כן בתפלה חסר בעין משפט וצריך להוסיף ‪'ldn d"t ipeniin‬‬
‫פרשה לפרשה שהוא יודע שסיים פרשה ואינו יודע אם ראשונה או שניה‬
‫‪*** .b 'irq v 'iq g"e` r"yeh g 'ld dltz‬חתן פטור‬
‫חוזר לפרשה )ראשונה( ]שניה[ ויתחיל והיה אם שמוע פסק כרש"י והטור‬
‫מק"ש לילה "הראשונה" צ"ל הראשון‪ .‬ועד מוצאי שבת‬
‫***אלו לא באנו אלא‬
‫שלשה לילות וי"א ארבעה לילות דמוצ"ש בכלל‪ .‬ממוצ"ש‬
‫לשמוע דבר זה דיינו הקשה ידידנו אהובנו הרב משה שומר‬
‫ואילך חייב בק"ש פירש הרמב"ם פ"ד מהל' ק"ש ה"א‬
‫זצ"ל מאי קאמרי אילו לא וכו' דמשמע דשמחים שבאו‬
‫דטעמא דמילתא ‪`ly t"r` da qb eale ezrc dxxwzp ixdy‬‬
‫לקשור לו חופה שבשביל כך זכו לשמוע דבר זה הא אדרבה‬
‫‪ lra‬כלו' כבר סרה חשדנותו ממנה והוא בוטח בה שבתולה‬
‫אם לא היו באין לקשור לו חופה היו יושבין בבהמ"ד‬
‫היא ואינו טרוד בכך וזה לשיטתו דמפרש דטרדא דחתן‬
‫לפי שפשט הברייתא כוותייהו משמע‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫טז ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫צה‬
‫שפוטרתו מק"ש היינו טרדא דבתולים שמא לא ימצאנה‬
‫לו 'תלמידיו' דכיון דנשיא הוא נהגו בו מנהג תלמידים ברב‬
‫בתולה‪ ,‬אבל אין בזה טעם לשאר השיטות )עיין בפירושנו‬
‫וכן איתא לק' לז ע"א שזקני חכמי ישראל אמרו לו לר"ג‬
‫לעיל יא ע"א ד"ה האי טריד( ויש לפרש שלא היה לו לעכב‬
‫'למדתנו רבינו' אע"ג שלא היו תלמידיו אלא חבריו‪ ,‬והוא‬
‫בעילתו כ"כ אבל שלשה ימים ראשונים בוש ממנה והרבה‬
‫עדיין לא קרא את שמע רק כיון דראוהו שעומד לקרות אמרו‬
‫ימים‪>>>.‬ועשה טוב<<<כתב‬
‫לו הכי להוכיחו שלא יקרא עד אחר שעה שיעשה מעשה‬
‫המהר"ם מרוטנבורג שלא אמרו לפטור חתן אלא בזמן הראשונים שהיו‬
‫וירחץ גופו ויקרא והיה לו לשמוע להם ולא לקרוא דיחיד‬
‫מכוונים אבל עכשיו אפי' שאר כל אדם אינו יכול לכוין הלכך אפי' חתן‬
‫ורבים הלכה כרבים ואע"ג דנשיא הוא כדאמרי' לק' לז ע"א‬
‫חייב וכן פסקו התוס' לק' יז ע"ב ד"ה רב שישא וכן כתב הטור בסי' ע וע"פ‬
‫`‪) el exn‬לר"ג( ‪mixne` jixiage ok xne` dz`y t"r` epiax‬‬
‫דבריהם פסק מרן בסעי' ג הכונס את הבתולה פטור מק"ש ג' ימים אם לא‬
‫‪ miaxk dkld miaxe cigi epiax epzcnl ok‬והיינו דקאמר להו‬
‫עשה מעשה מפני שהוא טרוד טרדת מצוה וה"מ בזמן הראשונים אבל‬
‫איני שומע לכם דהיה לו לשמוע להם ולא לקרוא ואעפ"כ‬
‫חתנים מעכבין בעילתן עד ג'‬
‫עכשיו שגם שאר בנ"א אינם מכוונים כראוי גם הכונס את הבתולה קורא‬
‫לא שמע להם לבטל ממני מלכו"ש אפי' שעה אחת שהם‬
‫מ"ש פטור מק"ש ג' ימים היינו כגון שנשא ביום רביעי לעת ערב פטור‬
‫לא באו לבטלו מק"ש לא יום ולא יומים אלא שעה אחת עד‬
‫חמישי ששי שבת אבל אם נשא בליל רביעי כמו שנוהגין בני ג'רבא פטור‬
‫שיעשה מעשה וירחץ גופו‪ .‬וכן כל המשניות דלק' דקת' בהו‬
‫ד' ימים רביעי חמישי ששי שבת בין בערב בין בבקר‪ .‬ומ"ש אבל עכשיו‬
‫`‪ eicinlz el exn‬חבריו הם ובאו להוכיחו שלא לעשות כמו‬
‫שגם שאר בנ"א אינם מכוונים כראוי גם הכונס את הבתולה קורא כתבו‬
‫שרוצה‪.‬‬
‫הפוסקים דאם אינו קורא מחזי כיוהרא כאילו הוא מכוון בכל שעה‪ ,‬ונ"ל‬
‫דאם הוא בן תורה ותורתו אומנותו רשאי שלא לקרוא ואין בזה יוהרא דבן‬
‫תורה חזקתו שמכוון כל ימיו בק"ש ואף רשב"ג לא קאמר )לק' טז ע"ב(‬
‫גמ' ובעה"ב בין כך ובין כך יורד למטה ומתפלל לפי‬
‫שאין דעתו מיושבת עליו פירש"י דאומנין לפי שמשועבדין‬
‫למלאכת בעה"ב היקלו בהם אבל בעה"ב לפי שאינו משועבד‬
‫אלא 'לא כל הרוצה ליטול את השם יטול' משמע דיש מי שיכול ליטול את‬
‫למלאכת אחרים יורד‪ .‬ותימה הא מהברייתא משמע‬
‫השם ואין לך יכול ליטול את השם יותר מבן תורה שמקדיש את חייו ללימוד‬
‫שהחילוק בין אומנין לבעה"ב הוא שאומנין דעתן מיושבת‬
‫ומעשה בר"ג וכו' לאו מעשה לסתור‬
‫עליהן ובעה"ב אין דעתו מיושבת עליו דקת' לפי שאין דעתו‬
‫הוא אלא מביא ראיה מהחכמים שהוכיחוהו משמע דחתן אינו‬
‫מיושבת עליו ולפי פירוש"י הל"ל לפי שאינו משועבד‬
‫קורא ק"ש‪ .‬אמרו לו תלמידיו "לא" למדתנו רבנו כך היא‬
‫למלאכת אחרים‪ ,‬ונ"ל דאומנין לפי שרגילין בכל יום לעמוד‬
‫גירסת הגאונים והרי"ף במשנה זו ובמשניות דלקמן‪ .‬איני‬
‫בראש האילן אין מפחדין כ"כ לפיכך מתפללין בראש הזית‬
‫שומע לכם לבטל הימני מלכו"ש אפי' שעה אחת תימה‬
‫ובראש התאנה שענפיהם מרובין דדעתם מיושבת עליהם‬
‫הא אם היה שומע להם היה מתבטל ממלכו"ש יום אחד ואם‬
‫אבל בעה"ב שאינו רגיל לעמוד בראש האילן אינו מתפלל‬
‫לא היה עושה ר"ג מעשה היה מתבטל בגינם ג' ימים ולמה‬
‫בראש הזית ובראש התאנה לפי שאין דעתו מיושבת עליו‬
‫אמר 'שעה' אחת‪ ,‬ועוד מהו שאמר 'איני שומע' לכם‬
‫כלל‪ .‬עוד פירש"י ובעה"ב בין כך ובין כך יורד למטה‬
‫דמשמע שהיה לו לשמוע להם ואעפ"כ אינו שומע להם הא‬
‫ומתפלל ‪ zepli` x`yn oia dp`zn oia 'elk‬אבל אין ר"ל בין‬
‫תלמידיו הם ולא באו לכפותו לעשות כדבריהם אלא באו‬
‫בק"ש בין בתפלה דהא קת' בין כך ובין כך יורד למטה‬
‫לשאול ממנו טעמו של דבר‪ ,‬ועוד הא כבר קרא ק"ש כדקת'‬
‫'ומתפלל' ומשמע דקאי רק בתפלה‪ ,‬ולפי פירושו נצט'‬
‫‪ dpey`xd dlil `xwe dy` `ypy b"xa dyrne‬והיאך הם באין‬
‫לדחוק דהא דקת' ברישא דברייתא וכן במשנה ‪oixew oipne`d‬‬
‫לבטלו מקריאתה‪ .‬ונ"ל דלא תלמידיו היו אלא חבריו ומפני‬
‫‪ jacpd y`xae oli`d y`xa‬לאו דוקא אומנין דה"ה בעה"ב‬
‫שהיה נשיא ישראל אמרו לו 'למדתנו רבינו' שחתן פטור‬
‫דלא החמירו בבעה"ב אלא גבי תפלה אבל לעניין ק"ש‬
‫מק"ש והוא לשון כבוד אע"פ שלא לימדם כלום כמ"ש‬
‫אומנין ובעה"ב כחדא אינון‪ ,‬וזה דוחק גדול אי אפשר‬
‫הרמב"ם פ"ה מהל' ת"ת ה"ט ‪xne` z"c lr xaer eax d`x‬‬
‫לסובלו‪ .‬ונ"ל דה"ק ובעה"ב בין כך ובין כך בין בק"ש ובין‬
‫‪ jke jk epax epzcnl el‬אע"ג דלא למד ממנו דין זה‪ ,‬ואע"ג‬
‫בתפלה יורד למטה ומתפלל ואע"ג דקת' 'ומתפלל' מיירי‬
‫שלא היו תלמידיו כיון דנשיא ישראל היה צריכין לנהוג בו‬
‫בק"ש ותפלה דלישנא דתפלה משמע נמי ק"ש והראיה‬
‫כבוד כמו ברבם כדאיתא בקדוש' לג ע"ב ולהכי קת' אמרו‬
‫דלעיל אמרי' ‪ocira `in` xcdnc o`n` hiil `cqg ax‬‬
‫התורה ולעבודת ה' ית'‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫צו‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫טז ע"א‬
‫'‪ '`zelv‬ואמר עלה ‪ xcdn dltzl la` y"wl ilin ipde‬אלמא‬
‫לעמוד זקוף ומשום הכריעות אבל כשעומדין בראש הזית‬
‫פעמים שאומר לשון תפלה ומתכוון לק"ש לבדה כ"ש‬
‫ובראש התאנה א"צ לירד לפי שענפיו סבוכין וטריחא מילתא‬
‫דמצינן למימר דכשאומר לשון תפלה מתכוון לתפלה וק"ש‬
‫לירד מהם ולחזור ולעלות עליהן כדמפרש בירוש' ובעה"ב‬
‫יחד‪>>>.‬ועשה טוב<<<הטור אחז דברי רש"י עיקר וז"ל בסוף סי' סג `‪la‬‬
‫דאינו רגיל להיות בראש האילן אית ליה ביעתותא ואפי'‬
‫`‪wxt elhaiy wx dlrnl dzexwl oileki `l` a"dra `le od `l cxil oikixv oi‬‬
‫לק"ש יורד ואפי' מהזית ומהתאנה יורד‪ .‬ומעיקרא דמקשה‬
‫‪ ozk`lnn oey`x‬ומרן בשו"ע סעי' ח נמשך אחריו האומנין וכן בעה"ב שהיו‬
‫אלמא לא בעי כוונה לא קשיא ליה משום ביעתותא אלא‬
‫עושים מלאכה בראש האילן או בראש שורות הבניין קורין ק"ש במקומם‬
‫משום דסבר דעוסקין במלאכתן בראש האילן ובראש הנדבך‬
‫ואינם צריכים לירד ונ"ל דאף מרן מודה דאם בעה"ב פוחד שם ואינו יכול‬
‫וקורין ומשני דבטלין ממלאכתן וקורין‪ .‬הא בפרק ראשון‬
‫לכוון בראש האילן או בראש הנדבך צריך לירד למטה דפסוק ראשון בעי‬
‫הא בפרק שני הכא קיימינן אליבא דרבא ורבא פסק לעיל‬
‫ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה ושאר כל‬
‫יג ע"ב הלכה כר"מ דאמר פסוק ראשון לבדו בעי כוונה‪,‬‬
‫ומתפללין>>>ועשה טוב<<<פירש"י‬
‫אעפ"כ בפרק ראשון צריכין ליבטל ממלאכתן כי היכי דלא‬
‫ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה ‪oditpry iptn oda oiwqery onfa‬‬
‫לשוי ק"ש עראי כלו' עוסק במלאכתו עיקר ואגב כך קורא‬
‫‪oilltzn jkitl letil cgt my oi`e wgeca `ly my cenrl oilekie miaexn‬‬
‫את שמע כן פירש ברי"ף עי"ש ודו"ק‪ .‬ת"ר הפועלים שהיו‬
‫‪ oilltzn oi` zepli` x`ya la` my`xa‬ולפי האי טעמא פועלין העומדין ע"ג‬
‫עושין מלאכה אצל בעה"ב קורין ק"ש בפועלים שנשכרו‬
‫מנוף לקטוף פירות האילן או לחבר כבלי החשמל והטלפון א"צ לירד לפי‬
‫לעבוד קודם עה"ש אבל אם נשכרו לעבוד מהנץ החמה אין‬
‫שאינן פוחדין ליפול כלל‪ ,‬אבל בירוש' פירשו הטעם לפי ששאר האילנות‬
‫קורין ק"ש בזמן שכירותן אלא קודם שיתחיל זמן שכירותן‬
‫בקל עולה להן ובקל יורד מהן אבל הזית והתאנה ענפיהם סבוכין וטירחא‬
‫יקראו ק"ש דק"ש מעה"ש זמנה‪ .‬ומברכין לפניה ולאחריה‬
‫רבה היא לעלות ולירד בהן ולפי"ז פועלים העומדין ע"ג מנוף צריכין לירד‬
‫וא"ת הא האי ברייתא אינה מתירה להם אלא דברים שהם‬
‫שאין טירחא בירידתן שבלחיצת כפתור יורד המנוף אבל העומדין ע"ג מנוף‬
‫חובה מדאורי' שהרי לא התירה להם לירד לפני התיבה ולמה‬
‫גבוה כמו מנוף בניין ויש טורח גדול בירידתן ודאי א"צ לירד‪ .‬ופסק בשו"ע‬
‫התירה להם לברך ברכות ק"ש‪ ,‬וי"ל משום ברכת אמת‬
‫סי' צ' סעי' ג כפירוש הירוש' האומנין שעושין מלאכה לבעה"ב יכולין‬
‫ויציב שהיא מדאורי' כדאמר לק' כא ע"א ואינן יכולין לברך‬
‫להתפלל בראש הזית ובראש התאנה ואין בזה משום לא יעמוד ע"ג מקום‬
‫רק ברכת אמת ויציב דברכות ק"ש מעכבות זו את זו‪.‬‬
‫גבוה ויתפלל דכיון שעלו לעשות מלאכתן הוי )כמו( ]צ"ל כמי[ שעלה‬
‫ואוכלין פתן ומברכין לפניה ולאחריה ומתפללין הקשו‬
‫לעלייה ובשאר אילנות צריכין לירד והטעם שנשתנה הזית משאר אילנות‬
‫בזה החברים הא צריכין תחילה להתפלל ואח"כ לאכול פתן‬
‫מפני שיש להם ענפים הרבה יותר משאר אילנות ויש טורח גדול בעלייתם‬
‫דקודם תפלה אסור לאכול‪ ,‬וי"ל דכיון דקת' ‪y"w oixewe‬‬
‫ובירידתם ויתבטלו ממלאכתם ולפיכך אמרו שיתפללו שם אבל שאר‬
‫‪ dixg`le diptl oikxane‬נקט בתרה ‪ ozt oilke`e‬דתני בה נמי‬
‫אילנות דליכא ביטול ירדו ובעה"ב אפי' מראש הזית והתאנה צריך לירד‬
‫‪ dixg`le diptl oikxane‬ואח"כ קתני ‪ 'eke oilltzne‬אע"ג‬
‫להתפלל דהא אינו משועבד למלאכה שהוא ברשות עצמו ואם הקלו אצל‬
‫דודאי אחר ק"ש מתפללין ורק אח"כ אוכלין פתן‪ .‬ואוכלין‬
‫פועלים מפני ביטול מלאכה לא הקלו אצל בעה"ב‪.‬‬
‫פתן ומברכין לפניה תימה הא ברכה שלפני הפת אינה אלא‬
‫כוונה‪.‬‬
‫האילנות יורדין למטה‬
‫שנא' שמע ישראל ועדיין אני אומר שמא אינו לשון‬
‫הקשבה והבנה אלא לשון שמיעה ולא בעי כוונה ולהלן הוא‬
‫אומר הסכת ושמע ישראל 'הסכת' מתרגמי' אצית כלו'‬
‫הקשב מה להלן בהסכת אף כאן בהסכת בעינן כוונה‪.‬‬
‫מדרבנן ולמה התירו לברכה‪ ,‬וי"ל דבשלמא לירד לפני‬
‫התיבה כיון דאינו חיוב מהתורה וזמנו מרובה לא התירו אבל‬
‫ברכה שלפני הפת אע"ג דאינה חיוב מן התורה כיון דקצרה‬
‫היא התירוה דאין בעה"ב מקפיד על דבר מועט כ"כ‪ ,‬וי"ג‬
‫ואין מברכין לפניה ומברכין לאחריה דלא התירו לפועלים‬
‫והוא שבטלין ממלאכתן וקורין וא"ת אע"ג דבטלין‬
‫אלא דברים שהם חיוב מדאורי'‪ .‬ומדקת' ומברכין לפניה‬
‫ממלאכתן הא איכא ביעתותא ואינן מכוונין‪ ,‬לכך נראה לי‬
‫ולאחריה ולא קת' ונוטלין ידיהן ש"מ אין נוטלין ידיהן שלא‬
‫דלאומנים ליכא ביעתותא בראש האילן ובראש הנדבך כלל‬
‫יחזרו אחר מים ויבטלו ממלאכתן אבל אם היו מים מצויין‬
‫וכלל דרגילין הם להיות שם והא דאין רשאין לעשות כן‬
‫להם‬
‫מלאכה‬
‫בתפלה לאו משום ביעתותא הוא אלא משום דבתפלה צריכין‬
‫מרובה‪>>>.‬ועשה טוב<<<והלכתא פועלים אין נוטלין ידיהם ואין מברכין‬
‫מסתברא‬
‫דנוטלין‬
‫דאין‬
‫בזה‬
‫ביטול‬
‫‪eay‬‬
‫טז ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫צז‬
‫לפני הפת וכך היא לשון הרמב"ם פ"ב מהל' ברכ' ה"ב ‪oiyer eidy milretd‬‬
‫תוד"ה אהלים וכו' נטע "ולא" נראה דאהלים כצ"ל‪.‬‬
‫‪'a ozcerq xg`l oikxane diptl oikxan oi` ozt elk`e a"dra lv` dk`ln‬‬
‫***בא"ד אלא לשון בשמים דמתרגמי' ‪ `inqeak‬וכדאמרי'‬
‫בסנהד' קה ע"ב‪.‬‬
‫‪dipy dpewizk dpey`x dkxa a"dra zk`lnn elhai `ly ick cala zekxa‬‬
‫‪oiyer eid m`e ux`d zkxaa mzege 'yexi dpea da lleke ux`d zkxaa gzet‬‬
‫‪x`yk opewizk zekxa 'c oikxan odnr aqin a"dra didy e` cala ozcerqa‬‬
‫‪ mc` lk‬וכל זה במי שנשכר ליום שלם במחיר קבוע אבל הנשכר לבעה"ב‬
‫ד"ה הקורא את שמע ואינו יודע "מהיכן" טעה נראה לי‬
‫דכן גורסין התוס'‪.‬‬
‫אבל‬
‫ד"ה לפי וכו' וי"ל דהתם מיירי ע"ג כסא או ספסל שאין‬
‫אין יורדין לפני התיבה דאע"ג דחובה מדאורי' להתפלל אין‬
‫חיוב להתפלל במניין אלא מדרבנן ולא התירו לפועלים אלא‬
‫דרך לעמוד עליהן אלא לישב עליהן אבל באילן שעלה שם‬
‫לעשות מלאכתו ודרך האומנין לעלות באילן לעשות‬
‫מצות שהן חובה עליהן מדאורי'‪ .‬ואין נושאין כפיהם אע"ג‬
‫דמצוה מדאורי' על הכהנים לשאת כפיהם אין זו חובה על‬
‫מלאכתן הוי כמו עלייה שדרך בנ"א לעלות אליה‪.‬‬
‫ישראל לשמוע את הברכה ולמה יבטלו הכהנים את כל‬
‫הפועלים הישראלים ממלאכת בעה"ב בדבר שאינן חייבין‬
‫ד"ה הא וכו' פרק א' "דהכא" אליבא כצ"ל ועיין ברי"ף‪.‬‬
‫לפי שעות יברך לפניה ולאחריה כתיקונן וינכה שעות אלו משכרו‪.‬‬
‫בו‪ .‬כאן בעושין בשכרן בעה"ב מקפיד עליהם שלא יבטלו‪,‬‬
‫כאן בעושין בסעודתן אין בעה"ב מקפיד עליהן‪ .‬והתניא‬
‫פירש"י ‪oiyerl oxkya oiyer oia welig yic `zegipa‬‬
‫‪ ozcerqa‬דקשיא ליה מאי מייתי מינה ראיה הא התם מחלק‬
‫בין עושין בשכרן לעושין בסעודתן לעניין ברהמ"ז והכא‬
‫בעינן לחלק ביניהם לעניין תפלת י"ח‪ ,‬לכך מפרש רש"י‬
‫דלאו ראיה גמורה היא אלא ר"ל והתניא ‪ welig yic‬בעלמא‬
‫‪ .ozcerqa oiyerl oxkya oiyer oia‬שניה "פותחין" בברכת‬
‫הארץ כצ"ל‪ .‬וכוללין בונה ירושלים בברכת הארץ‬
‫"וחותמין בברכת הארץ" במה כצ"ל וכן הוא בירוש'‬
‫וברי"ף ובתוספות‪ .‬בד"א בעושין בשכרן בעה"ב מקפיד‬
‫עליהם שלא יבטלו אבל עושין בסעודתן אין בעה"ב מקפיד‬
‫עליהן או שהיה בעה"ב מיסב עמהם אין דרך בעה"ב להסב‬
‫עם פועליו שהוא רוצה לאכול במתון ובנחת אבל מקפיד על‬
‫פועליו להזדרז בסעודתן לשוב למלאכתן וכשמיסב עמהן‬
‫כאילו אמר איני קפדן אכלו במתון ובנחת כמוני‪.‬‬
‫טז ע"ב משנה למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על‬
‫העבדים כשמנחמין דרך העולם להפליג בשבח הנפטר‬
‫ועבדין רובן גזלנים כדת' באבות פ"ב מ"ז ‪micar daxn‬‬
‫‪ lfb daxn‬ומופקרין בזנות כדאמרי' בגיט' יג ע"א ‪`car‬‬
‫‪ dil `vixt dil `giky dil `lif dil `gip `xiwtda‬ואם‬
‫יבואו לנחם האדון יפליגו בשבחו היפך האמת ונמצאו מצירין‬
‫לו בעולם האמת‪ .‬וי"מ שמא יסברו שהוא בן חורין ויבואו‬
‫להעלות בניו ליוחסין‪ ,‬ותימה א"כ מה השיב להן אין טבי‬
‫עבדי כשאר כל העבדים כשר היה אכתי ניחוש דלמא אתו‬
‫לאסוקי בניו ליוחסין‪ .‬אין טבי עבדי וכו' מה שטענתם‬
‫דסתם עבד גזלן אין טבי עבדי כשאר כל העבדים ומה‬
‫שטענתם דסתם עבד פרוץ בזנות כשר היה דההיפך מפרוץ‬
‫הוא 'כשר' כדאמרי' לעיל ג ע"ב ‪.ixyke ixza ivixte ixza‬‬
‫חתן אם רוצה לקרות וכו'>>>ועשה טוב<<<פסק רבינו חננאל‬
‫כרשב"ג דחתן הרוצה לקרות לילה הראשון אינו רשאי וכן פסק הרא"ש‪,‬‬
‫אבל הרי"ף והרמב"ם )פ"ד מהל' ק"ש ה"ז( פסקו כת"ק דאם רוצה לקרות‬
‫ויכול לכוין רשאי לקרות‪ .‬וכתב הב"י סי' ע ‪l"f m"anxde s"ixdc oeike‬‬
‫‪ .opihwp ikd w"zk dkldc enikqd‬מיהו כבר נתבאר לעיל ע"א )בקונטרס‬
‫חתן פטור מק"ש ת"ר בשבתך וכו' עד סוף הסוגיא‬
‫פירשתי לעיל יא ע"א‪ .‬מה דרך רשות אף "הכא" רשות‬
‫צ"ל כל‪.‬‬
‫חתן חייב בק"ש עי"ש‪.‬‬
‫רש"י ד"ה האומנין "שהיו" עסוקים כצ"ל‪*** .‬ד"ה מה‬
‫גמ' מאי טעמיה דר"ג כיון דאנינות דאורי' היא דכת' גבי‬
‫שאינן וכו' הנדבך "דמסתפו" דילמא נפלי וכו' לא‬
‫"מצו" מכווני כצ"ל‪*** .‬ד"ה קורין את וכו' כתקונה‬
‫"ואחרי כן" תפלה כצ"ל דלא תימא אחרי כן אוכלין פתן‬
‫כסדר ששנתה הברייתא‪*** .‬ד"ה מעין וכו' שכולל "י"ב"‬
‫ברכות כצ"ל ומ"ש בגליון שבוש‪*** .‬ד"ה עושין וכו'‬
‫למהר "למלאכה" ומתפללין כצ"ל‪.‬‬
‫מעשר שני )דב' כו יד( ‪ epnn ip`a izlk` `l‬לא שייך להקל‬
‫באיסטניס אלא איסטניס כופה טבעו לעשות כדין תורה ואין‬
‫כופין דין תורה לפי טבע האיסטניס‪ .‬אנינות לילה שאחר יום‬
‫המיתה‪ ,‬אבל מי שמת בלילה אנינות דההוא לילה לכו"ע‬
‫דאורי'‪ .‬אנינות לילה דרבנן דכת' כיום מר יש אומרים‬
‫דיליף מדכת' 'כיום' ולא כלילה ואינו דהא אם מת בלילה‬
‫ועשה טוב שעל המשנה חתן פטור מק"ש( דהאידנא דרובא אין מכוונים אף‬
‫צח‬
‫‪eay‬‬
‫טז ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫לכו"ע אנינות דההוא לילה דאורי' היא‪ ,‬אלא יליף מדכ'‬
‫‪ xengl dnecd mr xengd mr dt eay 'zkc qiig el‬וסביב מי‬
‫'כיום' ולא כימים ואי אמרת דאנינות לילה שאחר יום המיתה‬
‫יעמדו בשורה הא אין לו קרובים שיתאבלו עליו ויקבלו עליו‬
‫דאורי' היא א"כ אנינות הויא תרי יומי יום המיתה ולילה‬
‫תנחומין וכן הוא מפורש בירוש' ברכ' פ"ב ה"ח `‪oilawn oi‬‬
‫שאחר המיתה דיום שני הוא‪ .‬ורבנן נמי מודו דדייקינן 'כיום'‬
‫‪ dndak mdy iptn micard lr oinegpz‬דלית להו חייס דבנו‬
‫ולא כימים אלא דקרא ה"ק 'כיום' כ"ד שעות אם מת בבקר‬
‫אינו מתייחס אחריו לפיכך אינו אבל עליו‪ ,‬והיינו נמי טעמא‬
‫נותנין לו כ"ד שעות לאנינותו כל אותו יום עד הערב וכל‬
‫דואין אומרים עליהם ברכת אבלים ותנחומי אבלים דבנו‬
‫הלילה עד הבקר וכן אם מת בצהרים נותנין לו כ"ד שעות‬
‫אינו קרובו להתאבל עליו ולומר ברכת אבלים ולקבל‬
‫לאנינותו עד הצהרים של מחר נמצא דאנינות לילה שאחר‬
‫תנחומין מן הצבור‪ ,‬אבל בעליו של העבד לר"ג ולרבי יוסי‬
‫המיתה דאורי' אם מת ביום‪ ,‬ואם מת באמצע הלילה אנינותו‬
‫מקבל עליו תנחומין אם היה כשר ולר"א אפי' בעליו אין‬
‫עד אמצע הלילה של מחר נמצא לילה של מחר חציו אונן‬
‫מקבל עליו תנחומין ואפי' היה כשר‪ .‬מעשה ומתה שפחתו‬
‫אבל‪>>>.‬ועשה טוב<<<ג' שיטות יש בזה א‪.‬רב האיי ומקצת‬
‫של רבי אליעזר ברי"ף גורס רבי אלעזר בן עזריה שעשיר‬
‫הגאונים סוברים דכל שבעת ימי האבל דאורי' נינהו וילפי ליה מדכת' ביוסף‬
‫גדול היה והרבה שפחות היו לו‪ ,‬אבל במסכת שמחות פ"א‬
‫)ברא' נ י( ‪ ,mini zray la` eia`l yrie‬ולפיכך סברי הנך גאוני דלית‬
‫ה"י ובירוש' ברכ' פ"ב ה"ח והרמב"ן בתורת האדם שער‬
‫הלכתא כר"ג דסבר אנינות לילה דרבנן ב‪.‬בעלי התוס' ורבותינו הצרפתים‬
‫האבל ענין ההתחלה )ד"ה בפרק( והרא"ש גרסי רבי‬
‫והרא"ש סברי דמדאורי' ליכא אבלות כלל ואפי' יום אחד דכל ענייני אבלות‬
‫אליעזר‪ .‬נכוים בפושרים שראיתם אותי עולה לעלייה‪,‬‬
‫מנהג חכמים נינהו ולאו דאורי' כלל ורק אנינות הויא דאורי' דכת' במעשר‬
‫בחמין שראתים אותי נכנס לאנפילון‪ ,‬בחמי חמין שנכנסתי‬
‫שני )דב' כו יד( ‪ epnn ip`a izlk` `l‬ודוקא אנינות יום המיתה‪ ,‬והלכה כר"ג‬
‫לטרקלין‪ .‬לא כך שניתי לכם וכו' וא"ת ותלמידיו מאי‬
‫דאנינות ליל יום שני דרבנן היא ג‪.‬הרי"ף והלכות גדולות והרמב"ם סברי‬
‫קסבור שבאו לנחמו הא כבר שנה להם שאין מקבלין‬
‫דאבלות יום ראשון הויא מדאורי' ושאר הימים מנהג חכמים הם והלכתא‬
‫תנחומין על העבדים‪ ,‬וי"ל דאינהו סבור דלא אמר ר"א אלא‬
‫כר"ג דאף ליל יום שני הוי מדרבנן‪ .‬לק' ע"ב אמרי' `‪zevn lka aiig la‬‬
‫בשפחה ועבד שאינן כשרים אבל שפחתו של ר"א כשרה‬
‫‪jilr yeag jx`t '`py x`t oda '`p ixdy oiltzd on ueg dxeza zexen`d‬‬
‫היתה והשיבם ר"א דאפי' בעבד ושפחה כשרים אמרו דאין‬
‫ותימה לשיטת התוס' ורבותינו הצרפתים אי מדאורי' אינו חייב להתאבל כלל‬
‫מקבלין עליהם תנחומין ופליג אר"ג‪ .‬הֹוי איש טוב כמו )מל'‬
‫היאך דוחה האבלות מצות הנחת תפלין דאורי' נימא ליה שלא יתפלש באפר‬
‫א יג ל( ‪ .ig` iFd eilr ectqie‬א"כ מה הנחת לכשרים‬
‫ויניח תפלין או נימא ליה לרחוץ ראשו מן האפר ויניח תפלין אבל אי מצוה‬
‫שאינם עבדים‪.‬‬
‫וחציו‬
‫מדאורי' להתאבל כיון דאסור לרחוץ ראשו מן האפר אינו יכול להניח תפלין‬
‫שהם פאר‪ .‬ועוד קשיא לי אי אמרת דמדאורי' ליכא אבלות כלל ומדרבנן‬
‫איכא אבלות שבעה ימים א"כ הא דקא' `‪zexen`d zevnd lka aiig la‬‬
‫‪ oiltzd on ueg dxeza‬משמע כל שבעה יהא פטור מן התפלין דבשלמא‬
‫לרי"ף וסיעתיה דסברי יום הראשון הוי דאורי' ושאר הימים מדרבנן הא‬
‫דקאמר 'אבל' חייב וכו' מיירי באבל דאורי' דהיינו יום ראשון אבל בשאר‬
‫הימים חייב אפי' בתפלין אלא לשיטת התוס' ורבותינו הצרפתים הא כולהו‬
‫יומי שוין וכשאמר 'אבל' על כרחנו בכל ימי האבלות קאמר וקשיא הא כו"ע‬
‫מודו דאבל חייב בתפלין בשאר יומי ולא פטרוהו אלא ביום ראשון‪ .‬ופסק‬
‫בשו"ע יו"ד סי' שצח אבלות יום א' אם הוא יום מיתה וקבו' הוי דאורי'‬
‫ושאר הימים מדרב' בד"א בז' מתים המפורשים בתו' שכהן מטמא להם‬
‫אבל אותם שהוסיפו עליהם כדאיתא בסי' שע"ד אפי' ביום א' הם מדרב'‬
‫וי"א שאף אבילות יום א' דמיתה וקבורה הוי דרבנ' בכל המתים‪.‬‬
‫אין קורין אבות אלא לשלשה בא לבקש בזכות אברהם‬
‫אומר עננו בזכות אברהם אבינו וכן ביצחק וכן ביעקב אבל‬
‫בא לבקש בזכות ראובן אומר עננו בזכות ראובן ואינו אומר‬
‫אבינו וכן בשאר השבטים‪ .‬בא לבקש בזכות שרה אומר עננו‬
‫בזכות שרה אמנו וכן ברבקה וברחל ולאה אבל בא לבקש‬
‫בזכות מרים או דבורה אומר עננו בזכות מרים עננו בזכות‬
‫דבורה ואינו אומר אמנו‪ .‬אלא עד הכא חשיבי שבנו ועצבו‬
‫את מבנהו הרוחני של עם ישראל אברהם נתן בו מידת החסד‬
‫יצחק נתן בו מידת הגבורה ויעקב נתן בו מידת תפארת שהיא‬
‫האיזון בין מידת החסד למידת הגבורה טפי לא חשיבי מכאן‬
‫ואילך לא היה איש ששינה את מבנהו הרוחני של עם ישראל‬
‫ועד היום הוא מעוצב כפי שנגמר מעשהו ע"י האבות‪ .‬כשאנו‬
‫אומרים אברהם אבינו אין כוונתנו אבינו מולידנו אלא‬
‫אין עומדין עליהן בשורה עבד אין לו קרובים ואפי' בנו‬
‫אברהם שהוא אבי מבננו הרוחני וזה לא שייך אלא באברהם‬
‫אינו קרובו כדאמרי' ביבמ' סב ע"א ‪oi`y cara micen lkd‬‬
‫יצחק ויעקב שעיצבו את מבנהו הרוחני של העם וכן‬
‫‪eay‬‬
‫טז ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫צט‬
‫באמהות‪ .‬עבדים ושפחות אין קורין אותם אבא פלוני‬
‫העוה"ז והעוה"ב שנא' ושפתי רננות יהלל פי העוה"ז‬
‫ואמא פלונית שמא יסברו השומעים שהם בני חורין ויבואו‬
‫דכת' לעיל מיניה ‪ jpegayi 'izty' miign‬ומיירי בעוה"ז‬
‫להתחתן בם ונמצא הולד פסול כך פירושו לפי רש"י דפירש‬
‫דכתיב 'מחיים' והשתא חזר ואמר '‪it lldi zeppx 'iztye‬‬
‫דמיירי בשאר בנ"א‪ ,‬אבל הרמב"ם מפרש דבני האדון אין‬
‫משמע בעוה"ב דלא אמר מחיים שפתי רננות יהלל פי‬
‫להם לקרוא לעבדי אביהם אבא פלוני שמא יסברו השומעים‬
‫כדאמר לעיל‪.‬‬
‫שהם בניהן של העבד או השפחה ויפגמו‪ .‬ושל ר"ג היו‬
‫הצבור קורים אותם אבא פלוני אמא פלונית ופריך הגמ'‬
‫מעשה לסתור ומשני משום דחשיבי צ"ל משום דחשיבי‬
‫"קלא אית להו" ולא אתו למיטעי בהו דבני חורין הן וכן‬
‫נראה דגרס הרמב"ם פ"ד מהל' נחלות ה"ה‪ .‬יש מפרשים‬
‫משום דחשיבי בני ביתו של ר"ג וטעות הוא‪ ,‬אלא משום‬
‫דחשיבי עבדיו‬
‫ושפחותיו‪>>>.‬ועשה טוב<<<פסק בשו"ע סי' רעט‬
‫סעי' ה העבדים והשפחות אין קורין להם אבא פלוני ואמא פלונית שלא‬
‫יבוא מהדבר תקלה ונמצא זה הבן נפגם לפיכך אם היו העבדים והשפחות‬
‫חשובים ביותר ויש להם קול וכל הקהל מכירין אותם ואת )בניו( ]צ"ל בני[‬
‫ועבדי אדוניהם כגון עבדי הנשיא הרי אלו מותר לקרות להם אבא ואמא‪.‬‬
‫***מאי דכת' כן אברכך בחיי פשיטא דרק בחייו יכול‬
‫לברך שאם מת נדם קולו‪ ,‬בשמך אשא כפי הא דוד לאו כהן‬
‫הוה ומאי אשא כפי דקאמר‪ .‬כן אברכך בחיי זו ק"ש‬
‫בפורנּו‪.‬‬
‫שתשכן בפורנו לרש"י שפירש ‪ eplxeba‬הכי ניקודו ֵ‬
‫בפורינּו במטתנו )פוריא פי' מטה‬
‫ֵ‬
‫ולי נראה שתשכן‬
‫בארמית( כלו' ביני ובין אשתי וכן בבני היוצאין ממני תשכן‬
‫ביניהם שלום‪ ,‬ואחר שבקש על עצמו ועל בניו מבקש על‬
‫תלמידיו ותרבה גבולנו בתלמידים‪ .‬ואל תתמה שמבקש‬
‫שתשכן בפורינו בלשון ארמי דלק' אמרי' דרב ספרא מצלי‬
‫‪ dlrn ly `ilnta mely miyzy‬פמליא לשון לע"ז‪ .‬ותרבה‬
‫גבולנו בתלמידים כל ראש ישיבה היה מוסיף בניינים וגינות‬
‫למאכל התלמידים לפי רוב התלמידים וכשהיו מתרבים‬
‫התלמידים היו בני העיר מוסיפין לו עוד קרקע כדי שיהיה‬
‫מוסיף לבנות עוד בניינים וזורע שדות הסמוכות למאכל בני‬
‫הישיבה ובכך מתרבה גבולו‪ .‬ותצליח סופנו אחרית ותקוה‬
‫רוב בנ"א כשבאין לסוף ימיהם נתקפים יאוש ואין בלבם‬
‫תקוה לכך התפלל שיצליח סופו שיהיה בלבו אחרית ותקוה‬
‫שקורא בערב לפני שישן ובבקר אחר שקם והרי זה כן‬
‫מהתלמידים שיהיו ממשיכים דרכו ועבודתו‪ .‬ותקננו בחבר‬
‫אברכך 'בחיי' בשעה האחרונה שאני חי לפני שאשן ואהא‬
‫טוב ויצר טוב כל אדם מזמן לו ה' ית' חברים שיתקנוהו‬
‫חשוב כמת ובבקר בשעה ראשונה אחר שאני קם וחוזר‬
‫פעמים מזמן לו חבר כעסן ומריר שע"י כעסו ומרירותו‬
‫להיות חי והיינו דסמיך ליה `‪zexeny`a irevi lr jizxkf m‬‬
‫מתקנו להתרגל בסבלנות שע"י שצריך כל ימיו לסובלו‬
‫`‪ ja dbd‬ק"ש של ערב וק"ש של אשמורת הבוקר‪ .‬בשמך‬
‫מתרגל הוא להיות סבלן מאוד ופעמים מזמן לו חבר סבלן‬
‫אשא כפי זו תפלה שהיו נוהגין לפרוש כפיהם בשעת‬
‫המלמדו להיות סבלן כמוהו וכן פעמים מזמן לו חבר גנב‬
‫התפלה כדכת' במשה )שמות ט לג( ‪'d l` eitk yextie‬‬
‫וע"י שרואה סופו של הגנב שנתפס ונענש לומד להיות ישר‬
‫ובשלמה )מל' א ח נד( ‪z` 'd l` lltzdl dnly zelkk idie‬‬
‫ופעמים מזמן לו חבר ישר שילמדנו מוסר להיות ישר כמוהו‬
‫‪eikxa lr rexkn 'd gafn iptln mw z`fd dpigzde dltzd lk‬‬
‫לכך התפלל ותקננו בחבר טוב כשאתה בא לתקננו אל‬
‫‪ minyd zeyext eitke‬וכן מנהג ג'רבא עד היום כשמגיע החזן‬
‫תתקננו בחבר רע אלא בחבר טוב‪ ,‬וכן תקננו ביצר טוב ולא‬
‫למילים תתקבל צלותנא ובעותנא פורש כפיו לשמים וכן אני‬
‫ביצה"ר שפעמים נותן לו ה' יצה"ר והוא מפילו לעבירה‬
‫נוהג וכן נוהגין בישיבתנו ובשנת תשנ"ח שאל אותי ידידי‬
‫ואח"כ מצטער וחוזר בו ומקבל על עצמו להיות צדיק נמצא‬
‫וחביבי הרב שמעון אלימלך הי"ו מבני ישיבתנו מנא לן הא‬
‫תיקונו ע"י יצה"ר ונפילה ופעמים מזמן לו יצר הטוב‬
‫ובאותו יום בערב הייתי קורא תשובות הרמב"ם והגעתי‬
‫שירחיקנו מהעבירה ונעשה צדיק נמצא תיקונו ע"י יצה"ט‪.‬‬
‫לתשובה מתשובותיו שממנה מוכח שכן נהגו לפרוש כפיהם‬
‫ונשכים ונמצא ָיחּול לבבנו כך ניקודו לפירוש"י‪ ,‬אבל‬
‫בתפלה גם בזמן הרמב"ם והראתי לו ולבני הישיבה ושמחו‬
‫לפירוש הערוך ניקודו ִיחּול‪ .‬כשבא ר' משה בן דוד הי"ו‬
‫ועתה שנת תש"ע חזרתי לתשובות הרמב"ם ולא מצאתי זה‪.‬‬
‫לפני הרב זצ"ל ואמר לו מפני מה איני מרגיש געגועים‬
‫כמו חלב ודשן תשבע נפשי הקב"ה אומר כמו חלב ודשן‬
‫לעבודת ה' אע"פ שאני משתדל הרבה בלימוד התורה‬
‫תשבע נפשי מאותו אדם שקרא ק"ש והתפלל שחשוב לפני‬
‫ובמצות ולימוד הלכה וטבילה בכל יום‪ ,‬השיבו הרב זצ"ל‬
‫כאילו הקריב קרבן‪ .‬ולא עוד אלא שנוחל שני עולמים‬
‫אמרו '‪ jny z` d`xil epaal legi `vnpe 'mikype‬אם תשכים‬
‫ק‬
‫‪eay‬‬
‫טז ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫תמצא לבך מיחל אליו יתב' אבל אתה שקם בשבע בבקר או‬
‫מאריך ימים ממשיך לאכול אבל אינו יכול לעבוד ולפרנס‬
‫אח"ז היאך תמצא לבך מיחל לעבודתו‪ .‬ותבוא לפניך קורת‬
‫נפשנו לטובה מה שאנו מתענגים בעוה"ז מאכילה ושתיה‬
‫עצמו לכך ביקש חיים של פרנסה‪ ,‬דרך הזקן שכבר אינו‬
‫ושאר דברים שיש לנו קורת רוח מהם יהי רצון שלא תיראה‬
‫קורת רוח זו רעה בעיניך היאך בנ"א מלאי חטאים מתענגים‬
‫יכול להניע איבריו והם כמאובנים ובני ביתו צריכין להרימו‬
‫על כתפיהם לכך ביקש חיים של חילוץ עצמות שלא יהיו‬
‫עצמותינו כמאובנים אלא יתפקדו וישאונו רגלנו ויעשו ידינו‬
‫ומתדשנים אלא תיראה טובה בעיניך שאנו מענגים עצמנו‬
‫במיני תענוג לעשות לנו קורת רוח כדי שיהיה לנו לב טוב‬
‫מהחטא לפיכך ביקש חיים שיש בהם יראת חטא‪ ,‬דרך הזקן‬
‫לעבדך באמת‪.‬‬
‫שאינו נשמר היטב בנקיות כמו הצעיר ופעמים בא לידי‬
‫שתציץ בבשתנו ובשביל בושת שיש לנו בין האומות תכפר‬
‫לנו עוונותינו ותגאלנו שהבושת מכפרת עוונות‪ ,‬ותביט‬
‫ברעתנו ביסורים שלנו ובשבילם תכפר עוונותינו ותגאלנו‬
‫שהיסורים והרעות מכפרים את העוונות‪ .‬ותתלבש ברחמיך‬
‫מידת הרחמים ותתכסה בעזך מידת הדין ותתעטף‬
‫בחסידותך מידת הרחמים‪ ,‬הרי על הבשר מידת הרחמים‬
‫מעליה מידת הדין ומעליה מידת הרחמים נמצאת מידת הדין‬
‫מכוסה ברחמים מלמעלה ומלמטה ואינה משפעת‪ .‬ותתאזר‬
‫בחנינותך מידת הרחמים תהיה כחגורה הקושרת את הבגדים‬
‫שלא יפתחו‪ ,‬שאם יפתחו הבגדים יתנופפו ושמא יראה כנף‬
‫של בגד אמצעי )שהוא מידת הדין( לחוץ לכך קושרם באזור‬
‫של חנינות שלא יתנופפו הבגדים ולא תיראה אלא מידת‬
‫הרחמים שלמעלה‪ .‬ותבוא לפניך מידת טובך וענוותנותך‬
‫אין נראית לפניך אלא מידת הרחמים שהיא למעלה מכל‬
‫בגדיך אבל מידת הדין אינה נראית שהיא מכוסה בינתיים‪.‬‬
‫מלאכתנו‪ ,‬דרך הזקן שכבר סר מר המוות ואולי לא ירא‬
‫בושה וכלימה לכך ביקש חיים שאין בהם בושה וכלימה‪,‬‬
‫דרך הזקן שכבר אבד עושרו ברבות הימים שאכל ממונו ולא‬
‫עשה מלאכה וכבר אבד כבודו שקמו בניו ותלמידיו תחתיו‬
‫לכך ביקש חיים של עושר וכבוד‪ ,‬טבע הזקנים שאבדו‬
‫אהבותיהם וכבר אין להם אהבה לשום דבר לכך חייש שמא‬
‫תאבד ממנו אף אהבת תורה ותאבד ממנו אף יראת שמים‬
‫שאינה כיראת חטא אלא היא קרובה לאהבת ה' ובקש חיים‬
‫שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים‪ ,‬מי שהוא צעיר אפי'‬
‫אם לא יזדרזו משמים למלאות משאלות לבו מ"מ ברבות‬
‫הימים יזכה לראותן מתמלאות אבל הזקן אם לא יזדרזו‬
‫למלאות משאלות לבו לא יזכה לראותן מתמלאות לכך בקש‬
‫חיים שתמלא משאלות לבנו לטובה שתזרז למלאות‬
‫בקשתנו כי היכי דניחזי בהו‪ ,‬ולפי שפעמים אדם סבור‬
‫שעושר יעשה לו טוב ומבקשו וה' יודע שאינו טוב לו כי‬
‫סופו שיבואו עליו שודדי לילה מפני ממונו הרב ויקחו אף‬
‫נשמתו וכן בשאר דברים אין אדם יודע מה טוב לו ומה רע‬
‫ולא נבוש ולא נכלם מאבותינו כשנפגשם בעוה"ב ובתחיית‬
‫המתים‪ ,‬כשהאב מגלה חטאי הבן ופשעיו הבן בוש ונכלם‪.‬‬
‫ואל ידוה לבנו לעת זקנה לא יטמטם לבנו מהבין בתורה‪,‬‬
‫ואל יחשכו עינינו לעת זקנה לא יתעוורו עינינו כדי שנוכל‬
‫להמשיך לקרוא בתורה ללומדה‪.‬‬
‫שתתן לנו חיים ארוכים וכיון שאם נזכה לאריכות ימים‬
‫מרובה יהיו תלמידנו ובנינו תופסי ישיבה בחיינו ושמא‬
‫נתקנא בהם יהי רצון מלפניך שחיים ארוכים שתזכנו יהיו‬
‫חיים של שלום‪ ,‬דרך העולם שהזקן מתייסר בחוליים לכך‬
‫לו והוא מבקש הכל לכך בקש חיים שתמלא משאלות לבנו‬
‫'לטובה' כלו' כל משאלה שאבקש ואתה יודע שאינה לטובה‬
‫לי אל תמלאנה אלא רק משאלה שהיא לי לטובה‪.‬‬
‫שתצילנו מעזי פנים המעיזים פניהם כנגד החכמים והנשיא‪.‬‬
‫ומעזות פנים אע"פ שאני נשיא יהי רצון מלפניך שלא תהא‬
‫בי עזות פנים כנגד מי שגדול ממני‪ ,‬ורש"י פירש ‪e`ivei `ly‬‬
‫‪ zexfnn frl ilr‬כי הממזר הוא עז פנים כדקת' במסכת כלה‬
‫פ"א הט"ז 'עז פנים ר"א אומר ממזר'‪ ,‬והרוקח פירש ‪`ly‬‬
‫‪) ipnn `vi‬מזרעי( ‪ .mipt fr `edy xfnn mey‬מיצר "הרע"‬
‫כצ"ל‪ ,‬וא"ת הלא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כדאמר‬
‫ביקש חיים של טובה בלא יסורים רעים‪ ,‬פעמים שהצעירים‬
‫מקללים את הזקנים שימותו כי הם לנטל עליהם וגם רוצים‬
‫לק' לג ע"ב ומה יועיל שיתפלל שיצילנו מיצה"ר וכן יש‬
‫לירש ממונם וגם יש צעירים שסבורים שזקן זה תופס את‬
‫לשאול על מה שאנו מתפללים בכל יום ‪epia` epaiyd‬‬
‫מקומם ואין מניח להם לעלות מעלה במשרות הצבוריות‬
‫ומקללים אותו שימות לפיכך ביקש חיים של ברכה תן‬
‫בלבם שלא יקללוני ואם יקללוני הפוך קללתם לברכה‪ ,‬אם‬
‫‪dnily daeyza epxifgde jzcearl epkln epaxwe jzxezl‬‬
‫‪ ,jiptl‬אבל האמת דלא קשיא כלל כי מה שהאדם מתפלל‬
‫שיתן בו ה' יראת שמים או יחזירנו בתשובה או שיצילנו‬
‫‪eay‬‬
‫טז ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קא‬
‫מיצה"ר זה נחשב מעשה האדם שהיה יכול שלא לבקש יראת‬
‫‪ zepxw iayein iwlg zny `le c"nda iayein‬מפי מורי הרב‬
‫שמים ותשובה ולכך ודאי שיועיל לו והיינו דאמרי' 'הכל‬
‫זצ"ל‪ .‬ולי נראה שתעמידנו בקרן אורה שתשפיע עלינו‬
‫בידי שמים חוץ מיראת שמים' שאם יבקשנה האדם ישמעו‬
‫מטובך תמיד ואל תעמידנו בקרן חשיכה אל תסתר פניך‬
‫לו ויתנוה לו ואם לא יבקשנה האדם לא יתנוה לו דאינה בידי‬
‫וטובותיך מעמנו‪ ,‬כי שפע ה' שמשפיע לברואיו נקרא אור‬
‫שמים אלא בידי האדם‪ ,‬ואדרבה טובה תפלתו של זה לפני‬
‫והסתרת פניו נקרא חשך כדכת' )ישע' ט א( ‪mikledd mrd‬‬
‫הקב"ה יותר ממי שמתפלל שיתן לו ממון ורפואה ובנים‬
‫‪mdilr dbp xe` zenlv ux`a iayei lecb xe` e`x jyga‬‬
‫וכיו"ב כי זה בקש מהמלך שייטיב עמו וזה בקש מהמלך‬
‫תחילה היה נוהג עמם בהסתר פנים וחזר והשפיע עליהם‬
‫שיקרבנו והבן‪ .‬מיהו איכא לאקשויי מה שאנו מתפללין על‬
‫שפע גדול וכתיב )ישע' מב טז( `‪.xe`l mdiptl jygn miy‬‬
‫קרובנו שיחזרו בתשובה הא ודאי אין זה נחשב מעשה האדם‬
‫ואל ידוה לבנו בימי זקנתנו אל יטמטם לבנו מהבין בתורה‬
‫עצמו שהרי הוא לא בקש על עצמו שיחזירוהו בתשובה‪ ,‬וי"ל‬
‫ואל יחשכו עינינו לא נתעוור כדי שנוכל לעסוק בתורתך‪.‬‬
‫דלא אמרו 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים' שהיא בידי‬
‫איכא דאמרי הא רב המנונא מצלי ליה ורבי אלכסנדרי‬
‫האדם עצמו אלא אמרו 'חוץ מיראת שמים' שאינה בידי‬
‫בתר דמצלי אמר הכי רבון וכו' לפי שרבי אלכסנדרי מתה‬
‫שמים אלא בידי האדם ומה לי אם האדם מתפלל על עצמו‬
‫עליו אשתו בחייו והוא עצמו דרש על זה בסנהד' כב ע"א ‪lk‬‬
‫שיחזירוהו בתשובה מה לי אם אחר מתפלל עליו הא בידי‬
‫`‪ ecra jyg mler einia ezy` dzny mc‬ואילו היה מתפלל‬
‫האדם נעשה זה ולא בידי שמים‪ .‬ומשטן המשחית דאמרי'‬
‫בכל יום 'ואל תעמידנו בקרן חשכה' ודאי היה שומע ה'‬
‫בב"ק ס ע"א ‪oigan epi` zigydl zeyx zigynl ozipy oeik‬‬
‫תפלתו שהשתדל והתפלל בכל יום ולא היה ממית את אשתו‬
‫‪ dligz wicvd on ligzny `l` cer `le ryxl wicv oia‬לכך‬
‫ומחשיך עליו עולמו אלא ודאי האי צלותא דאל תעמידנו‬
‫בקש רבי שיצילנו ה' משטן בשעה שניתן לו רשות להשחית‪.‬‬
‫בקרן חשיכה לאו רבי אלכסנדרי מצלי לה‪ .‬שאור שבעיסה‬
‫"ומדין" קשה צ"ל מדין‪ ,‬פי' בערוך דין שהוא סבוך וקשה‬
‫כשברא את האדם לקח מעט עפר מן האדמה וגבלו במים‬
‫לפסוק בו‪ ,‬ולי נראה דין שקשה עלינו פסיקתו כגון היכא‬
‫והוסיף לו שאור )שמרים של ימינו( להטפיחו ומהו אותו‬
‫שנראה הדין לחייב את האלמנה ואת היתומים קשה הוא‬
‫שאור שהוסיף בעיסתו של אדם זה יצה"ר‪ ,‬ולכך הוסיף לו‬
‫בעיננו ולבנו כואב הרבה‪ .‬ומבעל דין קשה שאינו מקבל‬
‫בעיסתו שאור שאם לא היה מוסיפו לא היה אדם בא על‬
‫פסק של ביה"ד ועומד ומגדף‪.‬‬
‫אשתו להפרותה ולא היה מתאמץ ליישב את העולם שאין בו‬
‫יז ע"א‬
‫יצה"ר לפיכך הוסיף בעיסתו תמצית יצה"ר שיהא מתאוה‬
‫גמ' בפמליא של מעלה פירש"י ‪ixy zxeaga‬‬
‫לאשתו ובא עליה ומפרה אותה ומתאוה לקבוץ ממון ובונה‬
‫‪ zene`d‬וקשה דגבי בפמליא של מטה פירש"י ‪zxeaga‬‬
‫ונוטע וכיו"ב‪ ,‬והוי דומיא דשאור דהא עיסה שאין בה שאור‬
‫‪ minkgd‬נמצא ש'בפמליא של מעלה' אינו כעניין 'בפמליא‬
‫נשארת כמו שהיא ואינה טופחת וכשמוסיפין לה שאור‬
‫של מטה' דזה מיירי בשרי האומות וזה מיירי בחכמי‬
‫הישיבה‪ ,‬ועוד דמשמע דכל תפלתו של רב ספרא מיירי בבני‬
‫הולכת וגדלה הולכת ומתרבה אף האדם בלא יצה"ר היה‬
‫נשאר כמו שהוא ולא היה בונה ונוטע ולא היה פרה ורבה‬
‫הישיבה כדמסיים ‪oia jzxeza oiwqerd micinlzd oiae‬‬
‫הוסיף לו יצה"ר ונעשה פרה ורבה‪ ,‬מיהו אותו שאור‬
‫‪ 'eke oiwqer‬אבל 'בפמליא של מעלה' אינו מעניין בני‬
‫שבעיסה שבא להניע את האדם לפרות ולרבות וליישב את‬
‫הישיבה‪ .‬ונ"ל בפמליא של מעלה בין החכמים בישיבה של‬
‫מעלה ובפמליא של מטה בין החכמים בישיבה של מטה הוא‬
‫העולם ולעשות דברים חיוביים מתגבר על האדם יותר‬
‫מהצורך ומטרידו לעשות עבירות ולהתרחק מעבודת ה' יתב'‪.‬‬
‫שאנו אומרים ‪epilr mely dyri `ed einexna mely dyer‬‬
‫‪ l`xyi lk lre‬מי ש'עושה שלום במרומיו' בין החכמים‬
‫עד שלא נוצרתי איני כדאי להיווצר שאיני מועיל כלום‬
‫בישיבה של מעלה 'הוא יעשה שלום עלינו' בין החכמים‬
‫לבורא ית"ש ומה הוא צריך אותי בעולמו אלא להטיב עמי‬
‫בישיבה של מטה 'ועל כל ישראל' לא רק בין החכמים אלא‬
‫בראני שאעשה מעשים טובים ויטיבו לי אחרי מותי ועכשיו‬
‫בין כל ישראל יעשה שלום‪ .‬בקרן אורה בבית המדרש ואל‬
‫שנוצרתי כאלו לא נוצרתי לא עשיתי שום מעשה טוב לשם‬
‫תעמידנו בקרן חשכה שלא תושיבנו במושב יושבי קרנות‬
‫שמים אלא בכל מעשי לטובת עצמי נתכוונתי‪ .‬עפר אני בחיי‬
‫והיינו דקאמרי' לק' כח ע"ב ‪iwlg znyy jiptl ip` dcen‬‬
‫איני חשוב כלום וכן אמר אברהם בענוותנותו )ברא' יח כז(‬
‫קב‬
‫‪eay‬‬
‫יז ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫‪ xt`e xtr ikp`e‬איני חשוב כלום‪ .‬הרי אני לפניך ככלי מלא‬
‫משפחה שיש לה בנות שאינן יפות אבל הן סכות עצמן בשמן‬
‫בושה וכלימה כל מעשה שעושה האדם בין מעשה טוב בין‬
‫מעשה רע עושה רושם באדם ובכל שעה ושעה הוא מחזיק‬
‫טוב ומיני בשמים ואיפור ומתייפות וכשבא אדם לישא אשה‬
‫אם היא ממשפחה שיש לה שם טוב שבנותיה יפות נושאה‬
‫בתוכו כל מעשיו ולחכמים בינה להבין דבר זה‪.‬‬
‫מיד ואם לאו הוא לוקחה אצל אביו ואמו להראותם אותה‬
‫וממתינים אותה בביתם כמה שעות ובינתיים נמס ממנה‬
‫האיפור וסר ממנה הבושם ועומדת כעורה כבתחי' ואינו‬
‫נושאה‪ ,‬ויום המות מיום היולדו כשנולד בן למשפחה‬
‫נצור לשוני מרע אחר שמתפלל באה תפלתו לפני ה' יתב'‬
‫והוא בוחנה אם יקבלנה )עיין באידרא זוטא זהר האזינו דף‬
‫רצד ע"ב( ובאין מלאכים ומעידין באדם על מעשיו הטובים‬
‫והרעים ולפי מעשיו הוא מכריע אם יקבל תפלתו או לא ואם‬
‫האדם מקבל על עצמו שלא ידבר לשון הרע אף המלאכים‬
‫אינם יכולים לדבר עליו לשון הרע ואין מעידין בו אלא את‬
‫מעשיו הטובים ומיד מקבל ה' יתב' את תפלתו‪ ,‬לכן אחר‬
‫התפלה אומר אלהי נצור לשוני מרע‪" .‬ושפתותי" מדבר‬
‫מרמה גירסת הספרדים ושפתי‪ ,‬אם רגיל לדבר מרמה אין‬
‫תפלתו מתקבלת שאומרים המלאכים לפניו יתב' וכי בשביל‬
‫שזה עמד לפניך ואמר ‪oeilr l` `xepde xeabd lecbd l`d‬‬
‫‪ 'eke micqg lneb‬תתרצה לו ותקבל תפלתו הלא הוא ידוע‬
‫בדברו מרמה ואף הפעם מרמה בפיו ומשליכין תפלתו‪ ,‬לכך‬
‫אחר תפלתו מבקש ושפתי מדבר מרמה עזרני שלא אדבר‬
‫מרמה כדי שלא ישליכו תפלתי‪ .‬ונפשי כעפר לכל תהיה מי‬
‫שדורכין עליו מעט זועק היאך העיזו פניהם לדרוך עליו‬
‫ובפרט אם ידרוך הקטן על הגדול יזדעק הגדול שבעתיים‬
‫ואם הבן ידרוך על אביו או התלמיד על רבו על אחת כמה‬
‫וכמה אבל העפר שהוא אבי האדם כי מעפר נוצר אעפ"כ בני‬
‫אדם דורכין עליו ואינו מזדעק כלל אף אני יהי רצון שאהיה‬
‫ענוונתן וסבלן כמו העפר ואפי' אם ידרוך עלי הקטן‬
‫שבקטנים לא אזדעק ולא ארגיש בזה מאומה ומורי הרב‬
‫הגרב"ץ א"ש זצ"ל היה מצויין בזה‪" .‬ובמצותיך" תרדוף‬
‫נפשי גירסת הספרדים ואחרי מצותיך‪ .‬וכל החושבים עלי‬
‫רעה גירסת הספרדים וכל הקמים עלי לרעה‪.‬‬
‫אדם חוטא ומקריב קרבן חטאת או אשם ואין מקריבין‬
‫ממנו ע"ג המזבח אלא חלבו ודמו ושאר הקרבן נאכל‬
‫לבנ"א‪.‬‬
‫כי הוה מסיים ספרא דאיוב שמתו בניו ובנותיו ומתו‬
‫בהמותיו והוי דומיא ד'סוף אדם למיתה וסוף בהמה לשחיטה‬
‫והכל למיתה הן עומדין' והיו בנותיו יפות כדכת' )איוב מב‬
‫טו( ‪ ux`d lka aei` zepak zeti miyp `vnp `le‬והוי דומיא‬
‫ד'טוב שם משמן טוב' וכמו שנפרש בע"ה ובישועתו‪ .‬טוב‬
‫שם משמן טוב יש משפחה שיש לה שם שבנותיה יפות ויש‬
‫מכובדת באין כל העיר לברית המילה ושמחים שם אע"ג‬
‫שאותו הבן עדיין לא עשה ולא פעל כלום בחייו ולמה הכל‬
‫באין לשמחתו אלא שאותו הבן רוכב על שם הטוב של אביו‬
‫ואמו ומשפחתו המכובדת אבל ביום המות כבר פעל אותו‬
‫הבן ועשה ולמד תורה וכשבאין הרבה אנשים ללוותו לא באו‬
‫בשביל כבוד משפחתו אלא משום כבוד עצמו שפעל ועשה‬
‫בעולם‪ .‬והרי זה דומיא דטוב שם משמן טוב‪ ,‬שב'יום היולדו'‬
‫הוא לא עשה כלום ואינו מתכבד בכבוד עצמו אלא בכבוד‬
‫משפחתו ודמי למי שהיא עצמה אינה יפה ומתכבדת בשביל‬
‫ה'שמן הטוב' שסכה עצמה ומתאפרת אבל ב'יום המות' הוא‬
‫מתכבד בכבוד עצמו ודמי ל'טוב שם' שהיא עצמה יפה‪.‬‬
‫מרגלא בפומיה דר"מ אתא לפרש מהו ‪jidl` 'd z` zad`e‬‬
‫‪ jce`n lkae jytp lkae jaal lka‬אהבה זו איני יודע מה‬
‫היא‪ .‬ומפרש כאדם האוהב נערה והוא משתדל לידע דרכיה‬
‫היכן היא הולכת בבוקר והיכן בערב כדי שימציא עצמו‬
‫לפניה במקום שהולכת והוא שוקד על דלת ביתה וממתין שם‬
‫שעות עד שתצא ויוכל לדבר עמה אף אתה גמור למד תורה‬
‫בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי כאותו בחור‬
‫המשתדל לידע דרכיה של אותה אחת שהוא אוהב כדי‬
‫שימציא עצמו לפניה במקום שהולכת אף אתה למד תורה‬
‫הרבה ודע דרכי ה' מה הוא אוהב ובמה הוא בוחר כדי‬
‫שתוכל להמציא עצמך לפניו יפה ונאה ולשקוד על דלתי‬
‫תורתי כמו שאותו בחור שוקד וממתין על דלת בית הנערה‬
‫שעות הרבה עד שתצא כך אתה התמד בבהמ"ד עד שתרגיש‬
‫שנמלאת תורה והתורה יוצאה לקראתך‪ .‬נצור תורתי בלבך‬
‫אף בשעה שאינך בבהמ"ד הרהר בד"ת כאותו בחור שאפי'‬
‫בשעת עבודתו מהרהר בנערה שאוהב ונגד עיניך תהיה‬
‫י'ה'ו'ה'‬
‫יראתי התקן מול עיניך שם י'ה'ו'ה' בניקוד יראה ִ ְ ָ‬
‫)עיין במפרשי השו"ע או"ח סימן א סעי' א( כאותו בחור‬
‫שתמיד יש נגד עיניו תמונת הנערה שאוהב‪.‬‬
‫אני בריה וחברי בריה שנינו בריותיו של הקב"ה וצריכין‬
‫לעבדו ושנינו בריות הזקוקות לפרנסה‪ ,‬שנינו עובדים אני‬
‫‪eay‬‬
‫יז ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קג‬
‫מלאכתי בעיר לעבוד את הקב"ה ופרנסה אין לי והוא‬
‫אין כמותם‪ .‬תכלית חכמה לא ניתנה התורה אלא כדי שיעשו‬
‫מלאכתו בשדה להביא פרנסה הביתה ואינו עובד את ה'‬
‫אלא מעט‪ ,‬אני משכים והוא משכים שנינו מתאמצים‬
‫תשובה ויתקרבו לה'‪ ,‬ורש"י סבור שודאי תכלית התורה היא‬
‫במלאכתנו‪ ,‬כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי אין חבירי‬
‫מצטער שמלאכתו בשדה ומביא פרנסה הביתה ואינו אומר‬
‫הלואי והייתי בן תורה ואיני חפץ בפרנסה כך אני איני‬
‫מתגדר במלאכתו איני מצטער שאני בן תורה אע"פ שאין‬
‫לי פרנסה ואיני אומר הלואי והייתי בעל מלאכה ופרנסתי‬
‫מצויה‪ ,‬שמא תאמר מה שאיני מתגדר במלאכתו אינו לשם‬
‫שמים שהתורה אהובה עלי אלא משום שאני מרבה בעבודת‬
‫ה' ושכרי הרבה מאוד לעוה"ב והוא ממעיט בעבודת ה'‬
‫ושכרו בעוה"ב מועט‪ ,‬אינו כן דהא שנינו אחד המרבה‬
‫ואחד הממעיט בעבודת ה' ובלבד שיכוון לבו לשמים אפי'‬
‫אותו בעל מלאכה שאין לו אלא מעט זמן לעסוק בתורה‬
‫שכרו הרבה מאוד שלא היה לו אפשר יותר מזה א"כ היה‬
‫לי לעסוק במלאכה ולהביא פרנסה הביתה ולעסוק בתורה‬
‫בשעות הנותרות והיה שכרי רב לעוה"ב ופרנסתי מצויה‬
‫בעוה"ז אלא על כרחך הסיבה שאיני מתגדר במלאכתו אינה‬
‫השכר לעוה"ב אלא אהבת תורה ואהבת ה' שיש בי‪.‬‬
‫ערום ביראה מורי הרב הגרב"ץ א"ש זצ"ל היה נוסע‬
‫באוטובוס לישיבה שברח' בן מתתיהו והיה יורד תחנה אחת‬
‫אחרי הישיבה וחוזר לישיבה ברגל‪ ,‬ביום חתונתי בי"א חשון‬
‫תשנ"א אמר לי שבתחילה היה יורד בתחנה שליד הישיבה‬
‫ובכל יום כשהיה מגיע לישיבה היו אנשים עומדין כנגדו‬
‫בפתח הישיבה זה שואל ממנו עצה בעסקיו וזה מספר לו‬
‫שרב עם אחיו ומבקש ממנו עצה וכיו"ב והיה מתבטל הרבה‬
‫והבין הרב שזהו מלחמת היצה"ר והוא מניע את האנשים‬
‫לבוא אצלו כדי לבטלו מהלימוד לכן כשהיה האוטובוס מגיע‬
‫לתחנה שליד הישיבה לא היה יורד והיה היצה"ר סבור שלא‬
‫יבוא היום לישיבה ולא היה שולח את האנשים לעמוד בפתח‬
‫הישיבה לבטלו מתורה ואח"כ היה חוזר ברגל ונכנס‬
‫לישיבה‪ ,‬ואמר הרב כי היצה"ר זקן וכסיל ואינו תופס ואינו‬
‫מבין עד אחר עשרים שנה כי עשרים שנה היה מועיל לרב‬
‫ערמה זאת נגד היצה"ר אבל אחרי עשרים שנה הבין שהרב‬
‫מערים עליו ושוב היה שולח את האנשים לעמוד בפתח‬
‫הישיבה לבטלו‪ .‬ויהא מקובל על הבריות ע"י שיהא מקובל‬
‫עליהן יוכל להוכיחם ולהחזירם למוטב והם נענים לו‪.‬‬
‫תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים הא למדת שלעשות‬
‫תשובה צריך חכמה גדולה ובעלי תשובה חכמים גדולים הם‬
‫לימוד התורה עצמה ולא שיתקרבו על ידה לה' לכך פירש"י‬
‫תכלית חכמה ‪h"rne daeyz dnr `diy dxez ly dxwir‬‬
‫אמנם עיקר ותכלית התורה היא התורה עצמה אבל יסוד‬
‫גדול הוא בתורה שיהא עמה תשובה ומעשים טובים‪ .‬שכל‬
‫טוב לכל עושיהם למדת שיש שכל טוב ויש שכל שאינו‬
‫טוב‪ ,‬שכל טוב זה המיישר עיונו בעומק הפשט ושכל שאינו‬
‫טוב זה המפלפל בכמה מיני דמיונות ומבזבז זמנו וזמן‬
‫תלמידיו לבטלה‪ .‬לעושים לא נאמר אלא לעושיהם‬
‫בילקו"ש תה' רמז תתע ד"ה ראשית חכמה ובמדרש פתרון‬
‫תורה פרשת עקב ד"ה ושמרתם ועשיתם ובתוספות סוטה כב‬
‫ע"ב ד"ה לעולם ובספר חסידים סי' יז )אבל בסי' קנו גריס‬
‫כמו אצלנו( ובמנורת המאור פ"כ גרסי' ללומדיהם לא נא'‬
‫אלא לעושיהם ולפי"ז לא גרסי' בהמשך "לעושים" לשמה‬
‫ולא "לעושים" שלא לשמה אלא "לעוסקים" לשמה ולא‬
‫"לעוסקים" שלא לשמה אלא שהיה כתוב לעו' לשמה ולא‬
‫לעו' שלא לשמה וסבר המעתיק שהוא קיצור של לעושים‬
‫ואינו אלא קיצור של לעוסקים‪ .‬וכל "העושה" שלא‬
‫לשמה ט"ס וצ"ל העוסק וכן הוא בילקו"ש הנ"ל ובספר‬
‫חסידים הנ"ל‪ .‬נוח לו שלא נברא הקשו בתוס' ‪ax xn`d‬‬
‫‪dnyl `ly 'it` zevnae dxeza mc` weqri mlerl dcedi‬‬
‫‪ ,dnyl `a dnyl `ly jezny‬ונראה לי דודאי יעסוק אפי'‬
‫שלא לשמה שמתוך כך בא לשמה והכא מיירי במי שהיה‬
‫עוסק שלא לשמה ומת ולא הגיע למידה זו של לשמה ודאי‬
‫נוח לו שלא נברא‪ .‬ועטרותיהן בראשיהם כל הצדיקים‬
‫נעשים שם מלכים וכתר בראשם כדאמרי' בגיט' סב ע"א‪.‬‬
‫אלא צדיקים יושבין "ועוסקין בתורה" ועטרותיהם‬
‫בראשיהם כצ"ל וכן הוא במקצת נוסחאות באבות דר"נ פ"א‬
‫ד"ה ביום הראשון‪ .‬ונהנים מזיו השכינה צ"ל ונזונים וכן‬
‫מצאתי מפורש באבות דר"נ פ"א ד"ה כיצד גברא ועיין‬
‫במדרש אגדה )בובר( דב' פ"ט ד"ה בעלותי ההרה‪.‬‬
‫גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יש מפרשים‬
‫שהבטיחן ‪ ,odl gihady‬ואינו כן שלא מצינו בפסוק‬
‫שהבטיח להן הבטחה כלשהיא ועוד דא"כ הל"ל שהבטיח‬
‫לנשים מהו 'שהבטיחן' לנשים )ובאמת יש גורסין 'שהבטיח'‬
‫לנשים(‪ .‬אלא שהבטיחן ‪ oze` gihady‬שהכתירן בתואר‬
‫בוטחות יותר מהגברים שהפסוק אומר שלנשים יש מידת‬
‫הבטחון יותר מהגברים‪ ,‬שאצל הנשים הוא אומר נשים‬
‫קד‬
‫‪eay‬‬
‫יז ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי‬
‫ולפי דבריו משמע שאם לא נתנו לבעליהן רשות ללכת‬
‫ואילו הגברים עדיין אינם בוטחים כדמסיים קרא ‪dxri cr‬‬
‫ללמוד תורה בעיר אחרת לא זכו‪ ,‬ואף לפירושו היום שאין‬
‫‪htyn xacna okye 'ebe lnxkl xacn dide mexnn gex epilr‬‬
‫דרך הנשואים ללכת ללמוד בעיר אחרת אינה צריכה ליתן‬
‫‪ghae hwyd dwcvd zceare mely dwcvd dyrn dide 'ebe‬‬
‫לו רשות על כך וזכייא בלאו הכי אם נותנת לו רשות ללמוד‬
‫‪ mler cr‬רק אז ‪mighan zepkynae mely depa inr ayie‬‬
‫בעירו וממתנת לו‪ .‬ומ"מ אין פשט הגמ' כפירוש"י אלא‬
‫‪ zepp`y zegepnae‬אבל מקמי הכי לא היו הגברים בוטחים‬
‫ממתינות לבעליהן ואינן סועדות ואינן אוכלות עד שיחזרו‬
‫אבל הנשים אפי' בשעה שמלחמה בעולם נמי מיקרו שאננות‬
‫מבהמ"ד וכ"ש למאן דגריס "ומתאחרין" לגברייהו עד‬
‫ובוטחות‪.‬‬
‫דאתו מבי רבנן וכן הוא ברא"ש הנ"ל ובמנורת המאור‬
‫הנ"ל‪ .‬וזכורה לטוב זקנתי מרת תיתה ע"ה שהיתה עייפה‬
‫נשים במאי זכיין לישב בישיבה של מעלה דבשלמא לישב‬
‫בג"ע ודאי זוכות בעבור מצות שעשו דהא כמה גברי שלא‬
‫עסקו בתורה ואית להו חלק לעוה"ב בעבור מצוותיהן אלא‬
‫לישב בישיבה של מעלה בין העוסקין בתורה מפי הגבורה‬
‫אין אדם זוכה אא"כ עסק בתורה בעוה"ז‪ .‬רב קאי אמאי‬
‫דאמר לעיל ‪oiwicv `l` 'eke `le dlik` `l ea oi` a"derd‬‬
‫ממלאכת היום ואעפ"כ לא היתה הולכת לישן עד שיבוא‬
‫בעלה זקני ע"ה ופעמים שהיתה מאוד עייפה ולא יכלה‬
‫להחזיק עצמה היתה הולכת לישן על שמיכה הפרוסה על‬
‫הרצפה בפתח הבית כדי שכשיבוא בעלה תקום מיד לשרתו‬
‫והיתה מניחה את השעון המעורר ליד מטתה כדי שיצלצל‬
‫קודם חצות ותקום להכין לבעלה קפה חם ואח"כ מעירתו‪.‬‬
‫‪eifn oipefpe mdiy`xa mdizexhre dxeza oiwqere oiayei‬‬
‫‪ dpikyd‬וקבעי מר' חייא נשים במאי זכיין לישב שם‬
‫עולמך תראה בחייך הרבה שכר תמצא בחייך מפירות‬
‫בישיבה של מעלה לעסוק בתו' הא לא עסקו בה בעוה"ז‪.‬‬
‫מצותיך ולפי רוב הפירות שתקבל תבין ותראה כמה הוא‬
‫באקרויי בנייהו "לבי" כנישתא צ"ל בבי כנישתא וכן הוא‬
‫הקרן השמור לך לעוה"ב נמצא שבעוה"ז אתה רואה ויודע‬
‫ברא"ש כתו' פ"ב סי' ו‪ .‬ובאתנויי "גברייהו" בי רבנן מילת‬
‫את עולמך לעתיד‪ ,‬ואע"פ שתוכל הרבה שכר ממצותיך עדיין‬
‫גברייהו נמחק וצ"ל ובאתנויי בי רבנן דלא קאי אגברייהו‬
‫ואחריתך לחיי העוה"ב שמה שאכלת בעוה"ז לא היה אלא‬
‫אלא אבנייהו וכן הוא ברא"ש הנ"ל ובמנורת המאור אור‬
‫פירות אבל הקרן שמור לך לעוה"ב‪ .‬ותקותך לדור דורים‬
‫גדול ד"ה גדולה עמ' ‪ ,835‬וכן מוכח מלשון הגמ' בסוטה כא‬
‫תתקיים תקותך להאריך ימים ותראה דור דורים דהיינו‬
‫ע"א ‪ian ez`c cr ediixabl edl oxhpe ediipa oiipzne oixwnc‬‬
‫נינים‪ .‬ואע"פ שתאריך ימים לא יטמטם לבך ולא ישתתק פיך‬
‫‪ .`yxcn‬ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן שאינן‬
‫ולא יתעוורו עיניך אלא לבך יהגה תבונה לא יטמטם לבך‬
‫סועדות עד שיבואו בעליהן מבהמ"ד ויסעדו עמהם ובזה‬
‫כדרך הזקנים מאוד פיך ידבר חכמות לא ישתתק פיך‬
‫נעשות שותפות עם בעליהן בתורתן וכ"ש שאינן הולכות‬
‫מלדבר בתורה הקדושה כדרך הזקנים מאוד שלוקים באירוע‬
‫לישן עד שיבואו בעליהם וזו המעלה לא תמצא אלא במעטות‬
‫מוחי ומשתתק פיהם‪ ,‬ולשונך ירחיש רננות בתפלה ‪ -‬לא‬
‫יראות ה' ואוהבות תורה בכל נפשן‪ .‬ומשמע מהכא שאשה‬
‫ישתתק פיך מלהוציא מילות התפלה בפיך‪ ,‬עפעפיך יישירו‬
‫שהולכת לישן ואינה מחכה לבעלה עד שיבוא מבהמ"ד אינה‬
‫נגדך עיניך יאירו במאור תורה לא יתעוורו עיניך מללמוד‬
‫שותפה עם בעלה בתורתו ולא זכייא כ"כ‪ ,‬ומ"מ אם בעלה‬
‫תורה‪ ,‬ופניך יזהירו כזוהר הרקיע לא יחשכו פניך כדרך‬
‫מבקש ממנה שלא תמתין לו כדי שתוכל להשכים בבקר‬
‫הקנים מאוד‪ ,‬שפתותיך יביעו דעת לא ישתתק פיך מלייעץ‬
‫לטפל בילדים זכייא‪ .‬אבל מי שעדיין אין לה ילדים או‬
‫עצות למבקשים ממך‪ ,‬וכליותך תעלוזנה מישרים לא תכנס‬
‫שילדיה כבר נשאו נשים ואינם בבית חייבת להמתין לבעלה‬
‫לדכאון כדרך הזקנים מאוד‪ ,‬ופעמיך ירוצו לשמוע דברי‬
‫ואם אינה ממתינה אינה שותפה כ"כ ולא זכייא ממש‪ ,‬ומ"מ‬
‫עתיק יומין לא יכבדו רגליך כדרך הזקנים‪ .‬חד אמר‬
‫אם היא עובדת וצריכה להשכים לעבודתה אינה חייבת‬
‫אלופינו בתורה ומסובלים במצוות די במה שהם גדולים‬
‫להמתין שבשביל שתתקיים תורת בעלה היא הולכת לעבוד‬
‫בתורה ומלאים במצוות כדי שיתקיים בהם `‪oi`e uxt oi‬‬
‫וצריכה לישן‪ .‬ורש"י פירש ונטרן לגברייהו ‪zepiznn‬‬
‫‪ 'ebe z`vei‬וכדמפרש לק' שלא תהא סעתנו כסיעתו של דוד‬
‫‪zxg` xira dxez cenlle zkll zeyx mdl zepzepe odilral‬‬
‫וכו'‪ ,‬וחד אמר אלופינו בתורה ובמצוות ומסובלים‬
‫‪eay‬‬
‫יז ע"א‬
‫ביסורים רק אם היו גדולים בתורה ובמצוות וגם מלאים‬
‫ביסורים יתקיים בהם `‪ 'ebe uxt oi‬אבל מי שיש בהם תורה‬
‫ומצוות ואין בהם יסורים לא הובטח להם `‪.'ebe uxt oi‬‬
‫רש"י ד"ה בפמליא וכו' כדכת' ועתה אשוב להלחם עם‬
‫שר פרס המלאך אמר לו זאת אלמא פעמים איכא למעלה‬
‫מלחמה בין שרי האומות ולא אתא רש"י לאתויי מההוא קרא‬
‫ראיה שכשהשרים של מעלה מתקוטטים יש קטטה למטה‪.‬‬
‫***ד"ה ובלבד וכו' "אצל" קרבנות הוא כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫מפטרי רבנן זה מזה "היה" נוטל כצ"ל‪*** .‬ד"ה פיך‬
‫ידבר חכמות בלשון ברכה היו אומרים מדקאמרי ליה פיך‬
‫ידבר חכמות משמע דהשתא אינו מדבר חכמות והוי גנאי‬
‫לכך תירץ דבלשון ברכה היו אומרים לו ודרך המברכים‬
‫לומר לשון עתיד‪.‬‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קה‬
‫במחיצתו ולא בבחינת 'יוצאת' שצריך מידי פעם לצאת‬
‫ממחיצתו אבל בעוה"ז הוא בבחינת 'צוחה' שנענש על מעשה‬
‫גיחזי שהיה לו ליתן לב על מעשיו ולא נתן וכיון שבאין עליו‬
‫יסורין בשביל מעשה גיחזי צווח מיסוריו‪ .‬ברחובותינו שלא‬
‫יהא לנו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים "כגון ישו‬
‫הנוצרי" כצ"ל ונשמט במצות הצנזורה הנוצרית‪ ,‬ישו היה‬
‫מקהיל קהילות ברחובה של עיר ודורש להם דרשות של כזב‬
‫כדי להסירם מדרך רבותינו ולהביאם בדרכו הרעה ולא היה‬
‫מקהילם בבהמ"ד שידע ששם עומדת להם זכות התורה ואין‬
‫לבם סר אחריו לפיכך הקהילם ברחובות‪.‬‬
‫שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה משמע ד'אבירי לב'‬
‫צדיקים הם שהרי בא לבשרם בשורה טובה ‪izwcv izaxw‬‬
‫‪l`xyil dreyz oeiva izzpe xg`z `l izreyze wgxz `l‬‬
‫יז ע"ב גמ' אין פרץ שלא תהא סיעתנו וכו' כל בני‬
‫‪ izx`tz‬ולפי"ז 'אבירי לב' היינו בעלי לב חזק להתגבר על‬
‫בהמ"ד נידונין כסיעה אחת וערבין זה לזה יותר מערבות‬
‫שערבין כל ישראל זה לזה והיינו דאמרי' בשבת קו ע"א‬
‫`‪ ,dlek dxeagd lk b`cz zny dxeag ipan cg‬חבורה‬
‫היצה"ר ולעבוד את הקב"ה ית"ש‪ ,‬מיהו קשיא דמדמסיים‬
‫שהיתה לומדת עם דוד היו כולם צדיקים וזכה כל אחד מהם‬
‫לבניין נאה בג"ע והיינו חופה דאמרי' בב"ב עה ע"א ‪cnln‬‬
‫‪ exiag ly eztegn dekp cg`e cg` lky‬אבל אחיתופל יצא‬
‫לתרבות רעה וניזוקו בשבילו כל בני החבורה שנעשית‬
‫פירצה קטנה בבניין שלהם והיינו אין 'פרץ' שלא תהא‬
‫פירצה בבניין שלנו לעוה"ב בשביל אחד מבני הסיעה שיצא‬
‫לתרבות רעה‪ .‬אחיתופל יצא לתרבות רעה שהסית את‬
‫אבשלום למרוד בדוד אביו ויעץ לו לבוא על פלגשי דוד‪.‬‬
‫ואין יוצאת שלא תהא סיעתנו כסיעתו של שאול שיצא‬
‫ממנה דואג האדומי שהרג את כוהני נוב ונשיהם וטפם‪.‬‬
‫בסיעת שאול לא היה 'פרץ' שאע"פ שיצא מהם דואג האדומי‬
‫לא נפרצה פרצה בבניינם לעוה"ב שהרי שאול ובניו מתו‬
‫במלחמת ישראל והוו הרוגי מלכות ואמרי' בפס' נ ע"א ‪ibexd‬‬
‫‪ ozvigna cenrl dleki dixa lk oi` zekln‬שמחיצות של‬
‫בניינם שלימות ואין בהם פירצה אבל מ"מ ניכו משכרן‬
‫בשביל דואג האדומי שיצא מהם ופעם בחדש צריכין לצאת‬
‫ממחיצתן והיינו 'ואין יוצאת' שלא נצטרך לצאת ממחיצתנו‬
‫בשביל אחד מאיתנו שאינו הגון‪ .‬ואין צווחה שלא תהא‬
‫סיעתנו כסיעתו של אלישע שיצא ממנו גיחזי שהרשיע‬
‫בעריות‪ .‬אלישע אינו נענש בעוה"ב על גיחזי שהרי אלישע‬
‫לא ידע ממעשיו של גיחזי ולא היה לו להוכיחו על כך‬
‫ולפיכך אין אלישע בעוה"ב לא בבחינת 'פרץ' שפורצין‬
‫'הרחוקים מצדקה' משמע דרשעים הם שאינן נותנין צדקה‪.‬‬
‫רב ושמואל אתו לתרוצי ההיא קושיא‪ ,‬חד אמר כל העולם‬
‫כולו נזונין בצדקה שאין בידיהם מעשים טובים שיהיו נזונין‬
‫בהם והם נזונין בזרוע נזונין ממעשה ידיהם שיש בידם‬
‫הרבה מצות ומע"ט והרי הם רחוקים מצדקה של הקב"ה‪,‬‬
‫ולפיכך כל העולם נזונין בשפע והצדיקים בצמצום שכל‬
‫העולם נזונים בצדקתו של הקב"ה וכשהקב"ה נותן צדקה‬
‫נותן בשפע אבל הם נזונין ממעשה ידיהם ואין חפצין שינכו‬
‫להם משכרם לעוה"ב לפיכך נותנין להם בצמצום‪ ,‬וחד אמר‬
‫כל העולם כולו נזונין בזכותם והם אפי' בזכות עצמן אין‬
‫נזונין והרי זה חוסר צדק שכל הפרנסה יורדת לעולם‬
‫בשבילם ואעפ"כ כולם לוקחין ממנה בשפע והם אין מקבלין‬
‫מאותה פרנסה היורדת לעולם בשבילם אלא מעט ובצמצום‬
‫והיינו 'הרחוקים מצדקה' שאין נעשה עמהם צדק‪ .‬מאן‬
‫אבירי לב גובאי טפשאי ולפי"ז אבירי לב היינו בעלי לב‬
‫חזק וקשה שאין יכול להכנס בתוכו אהבת ה' ויראתו‪ ,‬ומה‬
‫שמבשרם ‪izzpe xg`z `l izreyze wgxz `l izwcv izaxw‬‬
‫‪ izx`tz l`xyil dreyz oeiva‬הוא לצערם לפי שהיו‬
‫שונאים את ישראל ומשפילים אותם בשרם שעתיד להושיעה‬
‫את ישראל ולגדלם הרבה‪ .‬הגבעונים שנתגיירו בימי יהושע‬
‫נתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים לפיכך נקראו נתינים‬
‫שהם נתונים למלאכות אלה וכשגלו ישראל לבבל גלו עמם‬
‫מן הנתינים ונשתקעו שם ופרקו מהם דרך ישראל וחזרו‬
‫לגויותם והיו מתרבים מאוד מאוד לפיכך קראום גובאי לשון‬
‫קו‬
‫‪eay‬‬
‫יז ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫'ארבה' הם החגבים המתרבים מאוד )ויק' יא כב( `‪dl` z‬‬
‫ולהשתכר במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אסור ובמקום שנהגו‬
‫‪ epinl dax`d z` elk`z `l mdn‬מתרגם יונתן 'ית גובאי‬
‫לעשות מותר אלא שממעט שאפי' משנכנס אב ממעטין מלשא וליתן הג"ה‬
‫לזניה' וכן לק' במשנה מ ע"ב ‪xne` i`aebd lre zelaepd lre‬‬
‫ולא נהגו באסור מלאכה כי אם עד חצות ונהגו להחמיר עד חצות בכל מלאכה שיש בה‬
‫‪ exaca didp lkdy‬ופירש"י 'חגבים טהורים' ואומנם כל‬
‫שיהוי קצת אפי' מעשה הדיוט אבל דבר שאין בה שיהוי כגון הדלקת נרות או קשירה‬
‫החגבים המתרבים מהר נקראים גובאי ואפי' הטמאים כדאמר‬
‫וכדומה מותרת ולחלוב הפרות טוב לעשות ע"י אינו יהודי אם אפשר באינו יהודי מ"ש‬
‫קרא `‪ epinl dax`d z` elk`z `l mdn dl` z‬ומתרגם‬
‫בשו"ע מקום שנהגו לעשות מלאכה בת"ב עושין מקום שנהגו שלא‬
‫יונתן 'גובאי' אלא כוונת רש"י דההוא גובאי דמתני' דקת'‬
‫לעשות אין עושין היום אכשור דרא ובכל מקומות ישראל נהגו שאין עושין‬
‫דמברך עליהם שהכל נהיה בדברו ודאי בחגבים טהורים‬
‫מלאכה בת"ב‪ ,‬ומ"ש ואפי' במקום שנהגו שלא לעשות מותר ע"י אינו‬
‫מיירי‪ .‬בני מתא מחסיא מבני גובאי היו‪.‬‬
‫יהודי אפי' בביתו היינו דוקא כשאין היהודי צריך להשגיח עליו אבל אם‬
‫היהודי צריך לעמוד עליו אסור דטעמא דאיסור מלאכה בת"ב הוא כדי שלא‬
‫"ובכל" מקום ת"ח בטלים כצ"ל וכן הוא בפס' נד ע"ב‬
‫ובתע' ל ע"ב ובירוש' דפסח' וברי"ף דתע' ובסה"ג סי' יח הל'‬
‫ת"ב עמ' ר"ל ובסדר רע"ג סדר ת"ב‪ .‬רב שישא בריה דרב‬
‫אידי אמר לעולם לא תחליף ובין רבנן ובין רשב"ג חיישי‬
‫ליוהרא היכא דניכר‪ ,‬ובהא פליגי דרבנן סברי בת"ב ניכר‬
‫יוהרא ובק"ש לא ורשב"ג סבר איפכא בת"ב לא ניכר יוהרא‬
‫ובק"ש‬
‫ניכר‪>>>.‬ועשה טוב<<<והלכתא כרשב"ג דכל אדם טוב שיעשה‬
‫יסיח עצמו מן האבל מה לי עושה מלאכה בעצמו מה לי עושה ע"י גוי ועומד‬
‫עליו להשגיחו‪ ,‬ומ"ש בהג"ה‬
‫ולא נהגו באסור מלאכה כי אם עד חצות‬
‫היום נהגו‬
‫היראים שאין עושין מלאכה מחוץ לבית כלל עד מוצאי התענית ובבית אין‬
‫עושין מלאכה כלל עד חצות ואחר חצות עושין מלאכת בישול ואפיה לצורך‬
‫הסעודה שאחר התענית ואם הוא יום חמישי עושין מלאכת השבת בכיבוס‬
‫וגיהוץ וכיו"ב‪ ,‬ואע"ג שכתבו מקצת הפוסקים שמותר לכבד את הבית אחר‬
‫חצות יום היום אין מי שנוהג בזה היתר כלל ויפה ונאה הדור הזה מאבותיו‪.‬‬
‫עצמו כת"ח לעניין זה ופסק בשו"ע סי' תקנד סעי' כב מקום שנהגו לעשות‬
‫מלאכה בת"ב עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ובכל מקום ת"ח‬
‫רש"י ד"ה והם נזונין וכו' וקרי להו רחוקים "מצדקה"‬
‫בטלין וכל הרוצה לעשות עצמו ת"ח לעניין זה עושה ואפי' במקום שנהגו‬
‫מצדקתו כצ"ל‪*** .‬ד"ה אמרי אינשי וכו' בטל אלא‬
‫שלא לעשות מותר ע"י אינו יהודי אפי' בביתו ופרקמטיא להרויח‬
‫"אמר" אין לו מלאכה לעשות כצ"ל‪.‬‬
‫הדרן עלך פרק שני‬
‫משנה מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש וכו' פירש"י ‪itl‬‬
‫המיוחס לרש"י דכת' ויקם אברהם מעל פני מתו וכי מעל פני‬
‫מתו קם בכל שעה )כלו' וכי בכל שעה היה יושב לפני מתו‬
‫‪ devnc `cxh‬וקשה א"כ אמאי לעיל טז ע"א גבי חתן קת'‬
‫דפטור מק"ש ולא פטר ליה מתפלה ומתפלין ומכל מצות‬
‫האמורות בתורה כדפטר הכא את האבל )ואומנם הרמב"ם‬
‫תפס שחתן פטור מכל המצות(‪ ,‬ועו"ק כין דמה שאבל פטור‬
‫ילפינן ליה מבשבתך בביתך כמו פטור דחתן אמאי יליף ליה‬
‫במדרש בראשית רבה )פרשה נח מדרש ו( מקרא אחרינא‬
‫כמו שנביא בהמשך‪ ,‬ונ"ל דמה שחתן פטור הוי משום דטריד‬
‫במצוה ואינו יכול לכוון וק"ש בעי כוונה ופטור דחתן וכל‬
‫מי שטרוד בטרדא דמצוה ילפינן מדכת' ובלכתך בדרך בדרך‬
‫ממש ולא זז ממנו לחדר אחר( אלא שכל זמן שמתו מוטל‬
‫לפניו ועליו לקברו כמוטל לפניו דמי עכ"ל ולא מסתברא‬
‫‪meyn xehtc ozgc `inec iede ezxeaw zaygna cexh `edy‬‬
‫דידך הוא דמחייבת הא דמצוה פטירת כדאמר לעיל יא ע"א‬
‫אבל מה שאבל פטור הוא משום שאסור להסיח דעתו מן‬
‫המת הלכך פטור מכל מצות האמורות בתורה‪ .‬כדאיתא‬
‫במדרש `"‪) opipz op` o`n opgei x‬מנין למדנו לשנות במשנה(‬
‫‪lkne oiltzd one dltzd one y"wn xeht eiptl lhen ezny in‬‬
‫‪ xacie mwie `kd on ,dxezay zevn‬ופירש שם בפירוש‬
‫דא"כ היה למדרש לומר 'מן הכא ויקם אברהם מעל פני מתו'‬
‫והוא לא אמר כן אלא ‪ xacie mwie `kd on‬ועו"ק אפי' אם‬
‫נלמד מפסוק זה שכל זמן שלא נקבר כמוטל לפניו דמי מנ"ל‬
‫דפטור מק"ש ומן התפלה ומן התפלין דלמא אפי' מוטל לפניו‬
‫חייב בק"ש ובתפלה ובתפלין‪ .‬אלא נ"ל דהכי פירושו אמאי‬
‫קאמר 'ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר' וכי בשביל לדבר‬
‫היה צריך לקום מעל פני מתו ולעזבו הלא היה יכול לדבר‬
‫עמהם שם ליד מתו אלא אברהם ליד מתו דבר וקרא דקאמר‬
‫'ויקם וידבר' אתא לאשמועי' שהעוסק בדבר אחר אפי' הולך‬
‫לדבר בעניין קבורת המת כאילו קם מעל פני מתו ועזבו‬
‫והלך לו הלכך פטור מק"ש ומתפלה ומתפלין שלא יסיח‬
‫דעתו מהמת‪ .‬אבל בדברים רבה פרשה ט מדרש א פליג עליה‬
‫וסבר דטעמא דמי שמתו מוטל לפניו פטור הוא משום דדעתו‬
‫‪eay‬‬
‫יז ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קז‬
‫עסוקה במחשבת צער ואינה פנויה לקריאה דהכי איתא התם‬
‫חייבים וכן גרס הרמב"ם פ"ד מהל' ק"ש ה"ד והיא גירסא‬
‫`‪jk lltzdl xzen `diy edn eiptl lhen ezny 'xyin mc‬‬
‫נכונה וישרה ואין בה דוחק‪ .‬ואלו ואלו פטורים מן התפלה‬
‫‪'eke dltzd one y"wn xeht eiptl lhen ezny in 'nkg epy‬‬
‫לפי גירסת רש"י דלעיל שהיא גרסת הדפוס `‪dhnd iptly z‬‬
‫‪zblaen ezrc eiptl ezxv d`exy oeik ok epizeax epecnl dnle‬‬
‫‪ miaiig mda jxev dhnd xg`ly z`e mixeht mda jxev‬הכי‬
‫`‪ly xac lkl wewf `ed la`d ini zray lk xawpyn la‬‬
‫פירושו אלו ואלו אפי' אלו שלאחר המטה וצורך בהם‬
‫‪ devn‬ונ"ל דמשם למד הרמב"ם לומר )פ"ד מהל' ק"ש ה"ג(‬
‫דחייבנום בק"ש פטורים מן התפלה אבל שאר המלוים‬
‫דטעמא דפטור ‪ zexwl diept ezrc oi`y iptn‬פירש לך‬
‫שאין למטה צורך בהם כלל חייבים בתפלה‪ ,‬אבל הרמב"ם‬
‫ד'דעתו מובלגת' היינו דעתו מופלגת ומורחקת ממנו ואינה‬
‫דגריס `‪jxev dhnl oi`y z`e mixeht mda jxev dhnly z‬‬
‫פנויה לקרות‪ .‬והתוס' הביאו דברי הירוש' `"‪ornl oea x‬‬
‫‪ miaiig mda‬ה"ק אלו ואלו בין אלו שיש למטה צורך בהם‬
‫‪z`y mini jiig ini lk mixvn ux`n jz`v mei z` xekfz‬‬
‫ובין אלו שאין למטה צורך בהם דהיינו שאר המלוים‬
‫‪ mizna oda wqer z`y mini `le miiga mda wqer‬וסברי‬
‫פטורים מן התפלה עיין ברמב"ם פ"ו מהל' תפלה ה"י‬
‫התוס' דרבי בון אתא למילף מההוא קרא לפטור אבל מק"ש‪,‬‬
‫ובפירושו למשנה‪ ,‬והטור בסי' קו פירש דה"ק אלו ואלו אפי'‬
‫והמעיין בירוש' יראה דלאו לעניין פטור מק"ש מידריש התם‬
‫חילופי נושאי המטה שאין למטה צורך בהם פטורים מן‬
‫אלא לעניין פטור מתפלין ועוד דמההוא קרא דלמען תזכור‬
‫התפלה ולא ידעתי להעמיד פירושו דאי גרס כרש"י הא לא‬
‫ליכא למילף לעניין ק"ש דבק"ש ליכא יציאת מצרים כלל‬
‫הזכרנו במשנה חילופי נושאי המטה שאין למטה צורך בהם‬
‫אלא לעניין תפלין הוא שבפרשיות תפלין כתיב יצי"מ וצ"ע‪.‬‬
‫אלא רק הנך דצורך בהם והיכי נוקים 'אלו ואלו' אהנך דאין‬
‫ומן התפלה בהגהות הב"ח מחק מילים אלו דהכי מוכח‬
‫למטה צורך בהם שלא נזכרו במשנה כלל ואי גרס כהרמב"ם‬
‫בתוס' ד"ה אלו ואלו וכן אינן בירוש' ובסה"ג הל' ברכ' פ"ג‬
‫כיון דגבי ק"ש הזכרנו במשנה את המלוים דקת' ‪oi`y z`e‬‬
‫עמ' לט‪ ,‬אבל במשנה שבסדה"מ ובמדרש רבה הנ"ל‬
‫‪ miaiig mda jxev dhnl‬כי קת' 'אלו ואלו' מוכח דקאי אהנך‬
‫ובפסיקתא זוטרתא ברא' פכ"ג ד"ה ויקם אברהם ובשכל טוב‬
‫דאין למטה צורך בהם דהיינו שאר המלוים אפי' אינם בכלל‬
‫ברא' פכ"ג ד"ה תנו רבותינו ובילקו"ש חיי שרה רמז קב‬
‫נושאי‬
‫המטה‪>>>.‬ועשה טוב<<<ופסק בשו"ע סי' קו סעי' א כדעת‬
‫וברי"ף וברא"ש גרסי' להו‪ .‬ומכל מצות האמורות בתורה‬
‫הרמב"ם דאפי' שאר המלוים פטורים מתפלה וזה לשונו חוץ מהמלוים את‬
‫במשנה שבסדה"מ ובירוש' וברי"ף ליתא אבל בבראשית‬
‫המת שאין למטה צורך בהם שאע"פ שהם חייבין בק"ש פטורים מתפלה‬
‫רבה פרשה נח מדרש ו ובילקו"ש הנ"ל וברא"ש גריס ליה‪.‬‬
‫ונ"ל דאם היו המלוים יותר מכבודו של מת חייבים לעמוד ולהתפלל ויעמדו‬
‫את שלפני המטה ואת שלאחר המטה "את שלפני המטה‬
‫מקצתם ויתפללו והשאר מלוין ואח"כ ילכו אלה אחר הארון ואחרים עומדין‬
‫צורך בהם פטורים ואת שלאחר המטה צורך בהם‬
‫ומתפללין ואם יודעין שאחר שיסיימו תפלתן לא יוכלו להדביק את הארון‬
‫חייבים" כך גריס רש"י ונדחק בגירסתו ופירש את שלפני‬
‫לא יתפללו‪ ,‬וכשבאין אצל בית הקברות וממתינים לטהרת המת היה אומר‬
‫המטה 'צורך' בהם פטורים הוי כמו ‪ jxeve‬וחסר וי"ו ואת‬
‫מורנו הרב משה מיימון זצ"ל מרא דאתרין שיפרשו מקצתם מחוץ לשער‬
‫שלאחר המטה 'צורך' בהם פטורים הוי כמו ‪jxev elit`e‬‬
‫בית הקברות ויתפללו ויחזרו לעמוד ליד חדר הטהרה ויפרשו השאר‬
‫וחסר מילת ואפילו‪ ,‬ושוב הוקשה לו מי שאחרי המטה‬
‫ויתפללו ויחזרו וכדתניא לק' יט ע"א גבי העוסקים בהספד‪ ,‬ומורי הרב זצ"ל‬
‫והמטה צריכה לו אמאי חייב הא מטה צריכה לו ונדחק לפרש‬
‫היה אומר שאין זה כבוד המת שפורשין מליד חדר הטהרה אלא הכל עומדין‬
‫‪ znd on ozaeg ici e`vi xaky li`ed‬ותימה הא מה שנושאי‬
‫ליד חדר טהרתו עד שיצא וחמירא טהרה מהספד כיון שצריכן לצאת חוץ‬
‫המטה פטורין אינו משום שיש עליהם חיוב לשאת את המטה‬
‫לבית הקברות ולהתרחק הרבה מהמת והספד שאמרו כגון הספד שבבית או‬
‫אלא משום שהמטה צריכה להם הלכך לא שנא כבר יצאו‬
‫בבית הכנסת ויכולין לפרוש לזוית סמוכה ולהתפלל‪ ,‬ובהלויית מורנו הרב‬
‫יד"ח ל"ש לא יצאו יד"ח כל שהמטה צריכה להם פטורין‬
‫מיימון זצ"ל שהיתה לפני כשבע שנים בבית העלמין הישן דקרית אתא‬
‫ועו"ק הא אפי' אם כבר נשאו את המטה כיון שהמטה צריכה‬
‫ונתעכבה הטהרה הרבה כך נהגו שמקצתם פרשו אל מחוץ לשער והתפללו‬
‫להם עדיין לא יצאו ידי חובתן מן המת‪ .‬אבל במשנה‬
‫מנחה וחזרו ופרשו מקצתם וכו' לפי שכל חייו היה הרב זצ"ל נאה דורש‬
‫שבסדה"מ ובירוש' וברי"ף וברא"ש )פ"ג סי' ט( גרסי' את‬
‫נאה מקיים אף בפטירתו נהגו בו משמים שיהו מקיימין כמו שדרש‪* .‬וכתב‬
‫שלמטה צורך בהם פטורים ואת שאין למטה צורך בהם‬
‫במשנ"ב דמלוי המת שלא התפללו ועבר זמן תפלה אין צריכין להשלים‬
‫‪eay‬‬
‫קח‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫יז ע"ב‬
‫*וטעמא‬
‫וכבר פירשנו דפנימיים לאו דוקא שורה פנימית ממש אלא כל שרואין פני‬
‫דפטורים מן התפלה פירש"י משום ‪ `id 'ixe`c e`lc‬וכן‬
‫האבל פטורין והשאר חייבין‪.‬‬
‫נשים ועבדים וכו' נפרש בע"ה‬
‫פירשו התוס'‪ ,‬אבל הרמב"ם בפירוש המשניות פירש דטעמא‬
‫ובישועתו במשנה לק' כ ע"א‪.‬‬
‫בתפלה הסמוכה כיון דבשעת חובתן היו פטורין מן הדין‪.‬‬
‫‪ ald zcxh iptn‬ולא מצי למסבר כטעמיה דרש"י דלרמב"ם‬
‫תפלה דאורי' היא‪ ,‬ורבנו יונה פירש ‪jixv dltzdy iptn‬‬
‫‪oilekiy y"w la` k"k zedyl oileki oi`e cnern lltzdl‬‬
‫‪`ly cala oey`x weqta cenrl ice oikldny cera dxne`l‬‬
‫‪ .oiaiig hrn `l` ea eakrzi‬קברו את המת וחזרו אם‬
‫יכולין וכו' וא"ת אמאי לא יקראו ויתפללו אחר קבורתו‬
‫ויאחרו לבוא לבית האבל‪ ,‬אלא מכאן ראיה גדולה שאחר‬
‫הקבורה חייבין לבוא לבית האבל לנחמו ולא כהיום שהרבה‬
‫מלוין את המת ואחר הקבורה פורשין לבתיהם‪ ,‬ואם אחר‬
‫הקבורה יושבין האבלים מחוץ לבית הקברות שעה אחת כדי‬
‫שיעברו עליהם המלוין לנחמם יכולין המלוין לפרוש אח"כ‬
‫לביתם שכבר ניחמום‪ .‬אם יכולין להתחיל‬
‫ולגמור>>>ועשה‬
‫טוב<<<הרמב"ם בפירוש המשניות פירש אם יכולין להתחיל ולגמור פרשה‬
‫ראשונה‪ ,‬וביד החזקה לרמב"ם פירש אם יכולין להתחיל ולגמור פסוק‬
‫ראשון יתחילו ואם לאו לא יתחילו וכדאמרי' לק' יט ע"א ובשו"ע סי' עב‬
‫סעי' ד פסק כהרמב"ם אם יכולין העם להתחיל ולגמור אפי' פסוק אחד‬
‫קודם שיגיעו לשורה יתחילו ואם לאו לא יתחילו הג"ה אם יש שהות ביום‬
‫מוטל לפניו אין דוקא מוטל לפניו פטור מכל הנך מצות‬
‫משום לועג לרש חרף עושהו שאין מוטל לפניו לא אינו‬
‫פטור דמותר להסיח דעתו מן המת‪ .‬אוכל בבית אחר פירש"י‬
‫‪ 'ebe yxl brelk d`xpc‬וקשיא דרב פפא מתרגם לה לקמן‬
‫אמחזיר פניו ואוכל דפטור מק"ש וכו' משום לועג לרש‬
‫אלמא אפי' כי מיסב פניו איכא לועג לרש ואפ"ה מותר‬
‫לאכול אלמא באכילה לא אמרי' לועג לרש דליכא לועג לרש‬
‫אלא דוקא בעשיית מצוה ולירוש' ברכות פ"ב ה"ג אפי'‬
‫בעושה מעשה בזיון כגון עושה צרכיו בבית הקברות אבל‬
‫האוכל לידם ליכא משום לועג לרש‪ ,‬אלא טעמא משום שלא‬
‫יהא נראה כזובח למתים שהיו הגויים מניחים מתיהם לפניהם‬
‫ומקריבין קרבן ואח"כ אוכלין ממנו ליד המת‪ ,‬אי נמי משום‬
‫קלות ראש כדקת' במגי' כט ע"א ‪oda oibdep oi` zexawd zia‬‬
‫‪ y`x zelw‬וה"ה בפני המת‪ .‬וכן מוכח מתשובת הרשב"א‬
‫הובאה בב"י יו"ד סי' שסז אות ו ‪`l` dvign exn` `l‬‬
‫‪zen` 'c wigxn `l` `l dltze y"wl la` dzeye lke`l‬‬
‫כן דייק הב"י מדברי‬
‫‪ yxl brel meyn‬אלמא אוכל ושותה לית בהו משום לועג‬
‫הרמב"ם שכתב ‪exhtiy xg`e mila`d z` engpi `l` eligzi `l e`l m`e‬‬
‫לרש לכך שרי במחיצה תוך ד' אמות מה שאסור בק"ש‬
‫‪ zexwl eligzi mdn‬משמע דהא דקת' 'ואם לאו לא יתחילו' ביש שהות ביום‬
‫ותפלה‪ .‬בבית אחר חדר‪ .‬בבית חבירו דירה‪ .‬עושה מחיצה‬
‫הוא אבל אם אין שהות ביום יתחילו מיד קודם שינחמו‪ ,‬ואינו מוכרח כלל‬
‫ואוכל>>>ועשה טוב<<<כתב הרשב"א בתשובה ח"ג סי' ש `‪dvign efi‬‬
‫לקרות אח"כ‬
‫מ"ש מור"ם‬
‫גמ' מוטל לפניו אין "שאין" מוטל לפניו לא כצ"ל‪ ,‬פי'‬
‫אם יש שהות ביום לקרות אח"כ‬
‫דדלמא ה"ק הרמב"ם ‪ixg`e mila`d z` engpi `l` eligzi `l e`l m`e‬‬
‫‪ zexwl eligzi mdn exhtiy‬אם נשאר שהות ביום‪ .‬הפנימיים פטורים‬
‫והחיצוניים חייבים פירש הרמב"ם פ"ד מהל' ק"ש ה"ו‬
‫‪oicqd iley rwezy lk xg` ziak `ed ixd dvign yiy lky oicq 'it`e didzy‬‬
‫‪'it` `le mipa` zvign v"`e gexa lhip `di `ly oiipra dyriy e` ux`a‬‬
‫‪dlicade xacl oniqe a"eiky xac lkl `ed dvign oeliec mipwe mivr zvign‬‬
‫'הפנימיים' העומדין בשורה הפנימית ורואין פני האבל‬
‫‪ mkl zkextd‬ועל פיו פסק בשו"ע סי' שמא סעי' א ואפי' מחיצה של סדין‬
‫'החיצוניים' העומדין בשורות החיצוניות שאינן רואין פני‬
‫סגי אם תקע שולי הסדין בעניין שאינו ניטל ברוח ונ"ל שזה דוקא כשהמת‬
‫האבל‪ ,‬ולפי"ז פעמים דשורה ראשונה ושניה ושלישית‬
‫מוטל בחוץ ואיכא רוח אבל אם המת בחדר ועשה מחיצת סדין אפי' אם‬
‫פטורין אם רואין פני האבל‪ .‬אבל הראב"ד שם פירש‬
‫ניטלת ברוח הויא מחיצה דהא ליכא רוח ומה איכפת לן אי עומדת ברוח‬
‫'הפנימיים' הקרובים קרובים שראויין לעמוד בשורה‬
‫ואינו מיסב ואוכל ואינו אוכל בשר‬
‫מצויה או אינה עומדת‪.‬‬
‫הפנימית ולנחמו לפני כולם וכן פירש רב האיי גאון הובא‬
‫ואינו שותה‬
‫בתורת האדם להרמב"ן וכן הוא בערוך עיי"ש‪ ,‬ולאו דוקא‬
‫הוא בעיר אחרת וכך פסק בשו"ע שם ואפי' הוא בעיר אחרת אינו מיסב‬
‫קרובי האבל אלא אפי' חבריו הטובים ביותר כל שראויין‬
‫ואוכל ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין‪.‬‬
‫ואינו אוכל בשר ואינו‬
‫לנחם את האבל ראשונים שהאבל זקוק לנחמתם פטורים‬
‫שותה יין שמביאין לידי שמחה כדאמרי' בפס' קט ע"א `‪oi‬‬
‫מנחמים‪>>>.‬ועשה טוב<<<ופסק‬
‫מברך>>>ועשה‬
‫והשאר קורים ק"ש ואח"כ‬
‫יין>>>ועשה טוב<<<היינו אפי' אוכל בבית חבירו ואפי'‬
‫‪ .oiia `l` dgny oi` xyaa `l` dgny‬ואינו‬
‫בשו"ע סי' עב סעי' ה' כהרמב"ם העומדים בשורה לנחמו הפנימיים‬
‫טוב<<<ואפי' אוכל עם אחרים ומברכין לא יענה אמן אחריהם כך אמרו‬
‫שרואים פני האבל פטורים והחיצוניים שאינם רואים פני האבל חייבים‬
‫בירוש' פ"ג ה"א והביאוהו הרא"ש והרמב"ן ועל פיהם פסק בשו"ע שם‬
‫‪eay‬‬
‫יז ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קט‬
‫אפי' אם אוכל עם אחרים שמברכין לא יענה אחריהם אמן ונ"ל דדוקא אם‬
‫שלעולם לא היו "חוזרין" לשאת שכבר נשאו חלקם‬
‫נתכוון המברך להוציאו ידי חובת הברכה אז לא יענה אמן אבל אם אמר לו‬
‫ותימה קצת הלשון "לפירושו" מאי קאמר כצ"ל‪.‬‬
‫המברך איני מוציאך ידי חובתך לפי שאין אתה חייב בברכה למה לא יענה‬
‫אמן הא אפי' כל אדם שאינו חייב בברכה כגון שלא אכל מחוייב לענות אמן‬
‫ואבל נמי אע"ג דאינו חייב בברכה חייב לענות אמן‪* .‬כתב הרא"ש ‪`d `"ie‬‬
‫‪xak m` la` znd ikxvn jxeva weqrl jixvyk epiid jxal xeq`c rnync‬‬
‫‪ jxal leki mixg` oiwqer yi m` e` wqr‬והרא"ש חלק עליהם ופסק ‪jkld‬‬
‫‪ zela`d eilr lheny in lk lltzdl xeq`y d`xp‬וכן פסקו הגהות מימוניות‬
‫והטור ועל פיהם פסק בשו"ע שם ופטור מכל מצות האמורות בתו' ואפי'‬
‫אם א"צ לעסוק בצרכי המת כגון שיש לו אחרים שעוס' בשבילו‪* .‬ואינו‬
‫מברך פירש"י ‪ `ivend zkxa jxal v"`e‬ואינו מזמן `"‪f"ndxa jxal v‬‬
‫ד"ה ואינו מברך וכו' )ע"ב( דפליגי אהדדי רישא וסיפא‬
‫"לירושלמי" ורבי כצ"ל‪*** .‬בא"ד ומן הירוש' דמשני‬
‫דפטור מנטילת לולב "מיירי" בחול כצ"ל‪*** .‬בא"ד וכן‬
‫משמע בירושלמי "דקאמר" נמסר כצ"ל‪*** .‬בא"ד אין‬
‫זה מוטל עליו לקברו מפני שאינו יכול "לפנותו"‬
‫ולהוציאו לקברו וכו' עדיין הוא מצפה "אולי" יוכל‬
‫כצ"ל‪*** .‬בא"ד ומעשה שמתה אחותו של ר"ת אמו של‬
‫ר"י בעל התוס'‪*** .‬בא"ד שגם "ר"ת אם היה" בעיר צ"ל‬
‫שגם אם היה ר"ת בעיר‪*** .‬בא"ד עצמו צ"ל עצמה‪.‬‬
‫ודייקו התוס' מדבריו הא אם רצה לברך הרשות בידו וכן משמע מדברי‬
‫הרמב"ם פ"ד מהל' ק"ש ה"ז‪ ,‬אבל התוס' הביאו מהירוש' דאפי' רצה‬
‫להחמיר על עצמו ולברך אינו רשאי וכן סברי הרא"ש ורבנו יונה‪ .‬ובשו"ע‬
‫שם לא פסק בזה רק כתב וי"א שאפי' אם ירצה להחמיר על עצמו לברך‬
‫או לענות אמן אחר המברכים אינו רשאי וכיון דהוא ירוש' מפורש דאינו‬
‫רשאי להחמיר הכי מורינן‪ .‬ואינו מזמן פירש"י `"‪f"ndxa jxal v‬‬
‫ותימה כיון דאמר 'ואינו מזמן' משמע אינו מזמן בשלושה‬
‫אבל לברך לעצמו חייב והל"ל בהדיא ואינו מברך ברהמ"ז‪,‬‬
‫וי"ל דאי הוה אמר ואינו מברך ברהמ"ז הו"א דוקא כשאוכל‬
‫ביחיד אבל כשאוכל בשלושה כיון דהנך תרי נתחייבו בזימון‬
‫אף איהו מברך ברהמ"ז כדי לא לבטלם מזימון לכך קת'‬
‫ואינו מזמן אפי' כשאוכל בשלושה פטור מזימון והנך תרי‬
‫יברכו בלא זימון‪ ,‬ואכתי הו"א איהו אינו מזמן לומר נברך‬
‫שאכלנו משלו אבל אחד מהשנים מזמן וזה מצטרף לענות‬
‫עמהם קמ"ל ואין מזמנים עליו מפי מורי הרב זצ"ל‪ .‬ול"נ‬
‫יח ע"א גמ' תשמיש המטה איכא בינייהו ת"ק דאמר‬
‫‪ dxeza 'en`d zevn lka aiige‬משמע בכל מצות שמתכוון‬
‫לקיימן רק משום שכתובות בתורה ולא להנאת עצמו אבל‬
‫עונה שאף להנאת עצמו מתכוון פטור ממנה ורשב"ג דקא'‬
‫‪ oleka 'igzp el`a 'igzpy jezn‬משמע דה"ק כיון שמקיים‬
‫כל מצות שאין לו בהם הנאה מוכיח שכוונתו לקיים מצותיו‬
‫ית' הלכך אפי' עונה שמתכוון נמי להנאת עצמו חייב וכ"ש‬
‫שאר מצות בין דאורי' ובין דרבנן דחייב בכולהו‪>>>.‬ועשה‬
‫טוב<<<בירוש' פסק כר"ג וכן פסק ה"ר יונה אבל הרי"ף והרמב"ם ובה"ג‬
‫והרמב"ן והרא"ש והטור פסקו כת"ק דאם איתא דגמ' דידן סבר הלכה כר"ג‬
‫הוה פסיק כוותיה‪ ,‬ופירשו בה"ג והרי"ף והרמב"ן והרא"ש והמאירי לא‬
‫תימא דלת"ק רשות היא אם רוצה משמש מטתו ואם לאו אינו משמש ולר"ג‬
‫חייב אלא לת"ק איסור אית ביה וכדבריהם פסק בשו"ע יו"ד סי' שמא סעי'‬
‫א ובשבת ויו"ט אוכל בשר ושותה יין ומברך וחייב בכל המצות חוץ‬
‫דאי הוה אמר ואינו מברך ברהמ"ז הו"א דאע"ג דאינו מברך‬
‫ברהמ"ז יכול לזמן ולומר לאלו שאכלו עמו 'ברכו' שאכלנו‬
‫מבתשמיש המטה שאסור בו‪ .‬קת' מיהת פטור מק"ש וכו' אע"ג‬
‫דהלך לבית אחר או לבית חבירו או עשה מחיצה וכבר אין‬
‫המת מוטל לפניו וליכא לועג לרש אכתי פטרה ליה ברייתא‬
‫אלא ע"כ טעמא משום דאסור להסיח דעתו מן המת וקשיא‬
‫למתני' דלא פטרתו אלא כשמתו מוטל לפניו ומשמע דטעמא‬
‫משום לועג לרש חרף עושהו‪ .‬הוה מצי לאקשויי מרישא‬
‫דקת' ‪ onfn epi`e jxan epi`e‬אלא ניחא ליה לאקשויי מק"ש‬
‫ותפלה ותפלין דאיירי בהו מתני' ופטרה בהו דוקא כשמתו‬
‫תוד"ה מי וכו' דאיירי בסיפיה "בק"ש" וכאן כצ"ל‪.‬‬
‫מוטל לפניו וברייתא פטרה בהו אפי' באינו מוטל לפניו‪ .‬א"ר‬
‫פפא "תרגמה" כצ"ל אמחזיר פניו ואוכל טעמא דפטרינן‬
‫ליה משום לועג לרש הוא הלכך קת' מתני' ‪lhen ezny in‬‬
‫‪ y"wn xeht eiptl‬דכיון שמתו מוטל לפניו בד' אמותיו איכא‬
‫לועג לרש אבל אם עובר לבית אחר חייב דמותר להסיח‬
‫דעתו מן המת וברייתא דקת' ‪ y"wn xehte‬לא קאי אמי שעבר‬
‫משלו והן עונין נברך שאכלנו משלו ובטובו וכו' קמ"ל ואינו‬
‫מזמן לא רק שאינו מברך אף לזמן אינו מזמן‪.‬‬
‫רש"י ד"ה מי שמתו וכו' קבורתו "והוי" דומיא כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה אוכל בבית אחר דנראה כלועג לרש "וכו'" צ"ל‬
‫וגו'‪.‬‬
‫ד"ה פטור וכו' למען תזכור "וגו'" עד כל כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה הכי גריס רש"י "את שלפני המטה צורך בהן‬
‫פטורים ואת שלאחר המטה צורך בהן חייבין ופירש"‬
‫שלאחר המטה אפילו המטה צריכה להם חייבין לפי‬
‫קי‬
‫‪eay‬‬
‫יח ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫לבית אחר אלא אמחזיר פניו וקורא דקאי בתוך ד' אמות של‬
‫התם תוך ד"א הוא "דפטור"‪ ,‬ויש מגיהין בסיפא חוץ‬
‫מת ואיכא לועג לרש‪ .‬רב אשי אמר כיון שמוטל עליו‬
‫לד"א "מותר"‪ ,‬ואינו נכון‪ .‬היו שנים זה משמר וזה קורא‬
‫לקברו כמוטל לפניו דמי טעמא דפטרינן ליה משום דאסור‬
‫"זה" משמר כצ"ל‪.‬‬
‫להסיח דעתו מן המת הוא‪ .‬שנא' ואקברה מתי מלפני אטו‬
‫ההיא שעתא קמיה הות רמיא והכתיב ויקם אברהם מעל‬
‫פני מתו אלא כל זמן שמוטל וכו' כצ"ל וכן הוא בילקו"ש‬
‫ועיין ברי"ף וברא"ש ובתורת האדם שער הסוף )עניין מי‬
‫שמתו מוטל לפניו( ובשו"ת הרשב"א ח"ג סי ש‪ .‬מתו אין‬
‫"אבל" משמרו לא מילת אבל נמחקת וכן הוא בסה"ג סי'‬
‫א הל' ברכ' פ"ג עמ' לט ובכת"י מדוייקים‪ .‬מתו אין כיון‬
‫דמתו הוא יפסיד ק"ש ותפלה ושאר מצות בשביל לא ללעוג‬
‫למתו משמרו לא מי שמשמר את המת ואינו מתו מז' קרוביו‬
‫אינו פטור מק"ש ומשאר מצות דכיון דאינו מתו למה יפסיד‬
‫מצות שלו בעבור מת שאינו מתו‪ .‬ומשני משמרו אע"פ‬
‫היו באים בספינה מניחו בזוית זו ומתפללין שניהם בזוית‬
‫אחרת משמע דבן עזאי אתא לאיפלוגי אסיפא דת"ק דמיירי‬
‫בשנים משמרים ‪dfe xnyn df `xew dfe xnyn df mipy eid‬‬
‫‪ `xew‬וקא"ל בן עזאי אם היו השנים הללו בספינה אין‬
‫צריכין לעשות כן אלא שניהם פורשין לזוית אחת וקוראין‬
‫יחד‪ .‬מיהו גרסא זו טעות המעתיקים היא וצ"ל בן עזאי‬
‫אומר היו באים בספינה מניחו בזוית זו ומתפלל בזוית‬
‫אחרת ואתא לאיפלוגי ארישא דת"ק דמיירי באחד המשמר‬
‫דקת' ‪ y"wn xeht ezn epi`y t"r` znd z` xnynd‬וקא"ל‬
‫בן עזאי אם היו באים בספינה אינו פטור‪.‬‬
‫שאינו מתו מתו אע"פ שאינו משמרו פירוש מתני' דקת'‬
‫לא יתנם בדיסקיא ויתנם ע"ג החמור וירכב עליהם אלא‬
‫‪ xeht eiptl lhen ezny in‬אתיא לאשמועי' מתו אע"פ שאינו‬
‫נותנם בדיסקיא ע"ג החמור והוא הולך ברגליו לצד החמור‬
‫משמרו ואינו בד' אמותיו דטעמא דפטרינן ליה לאו משום‬
‫ואם היה מתיירא מפני נכרים ומפני הלסטים שרואם באים‬
‫לועג לרש הוא אלא משום דאסור להסיח דעתו מן המת‬
‫מרחוק וצריך להבריח עצמו משם מהר מותר לרכב ע"ג‬
‫וברייתא דקת' ‪ xeht ezn epi`y t"r` znd z` xnynd‬אתיא‬
‫החמור שיש עליו עצמות כך פירושו לפי רש"י‪ .‬אבל הרי"ף‬
‫לאשמועי' דטעמא דפטרינן ליה לאו משום דאסור להסיח‬
‫מפרש לא יתנם בדיסקיא ויתנם ע"ג החמור וירכב עליהם‬
‫דעתו מן המת הוא אלא משום לועג לרש לא שנא מתו ל"ש‬
‫דתלת בזיוני איכא בזה חדא שמניח את העצמות בדסקיא כמו‬
‫אינו מתו וממילא שמעת מינייהו דאיכא תרי טעמי לועג לרש‬
‫שמניחים שאר סחורות ועוד שעוזב העצמות מידו ומניחן‬
‫ואסור להסיח דעתו מן המת‪ .‬מתו ומשמרו אין "אבל"‬
‫ע"ג החמור ועוד שרוכב ע"ג העצמות‪ ,‬אלא היאך הוא עושה‬
‫מהלך בבית הקברות לא מילת אבל נמחק‪ .‬פי' מתו ומשמרו‬
‫רוכב ע"ג החמור ונותן את העצמות בנרתיק מכובד ומחזיקם‬
‫אין מתו משום דאסור להסיח דעתו מן המת משמרו משום‬
‫בחיקו ואם היה מתיירא מפני הגנבים )ולא גרס כרש"י‬
‫דעומד בד' אמות של מת והוי לועג לרש‪ ,‬אבל מהלך בבית‬
‫‪ ('mixkpd' iptn‬ומפני הלסטים שכיון שיראוהו נזהר בהם‬
‫הקברות לא דאינו עומד ליד מת אחד מסויים אלא מהלך בין‬
‫ומחזיקם בחיקו יסברו שדברי ערך יש בנרתיק ויבואו‬
‫הקברים ואין המתים מתקנאים דכל הקבורים שם אינן‬
‫לגוזלם ממנו מותר לו ליתנם בדיסקיא וליתן את הדיסקיא‬
‫יכולין לקיים מצות וכדאמרי אינשי צרת רבים חצי נחמה‪.‬‬
‫ע"ג החמור ולרכב עליהם כדי שיסברו שאין שם אלא דברים‬
‫ומשני התם מהלך בבית הקברות תוך ד' אמות הוא דאסור‬
‫קלי ערך שדרך לרכב עליהם כגון מספוא לחמורו‪ ,‬ומה‬
‫אם היה מהלך סמוך לד' אמות לאחד הקברים אסור דאותו‬
‫שפירשו תלמידי רבנו יונה בדברי הרי"ף תמוה בעיני‪.‬‬
‫מת מתקנא בו דאומר להקניטני בא חוץ לד' אמות מהלך‬
‫"דיסקיא" כצ"ל פי' ‪ `iwq-ec‬שני שקים‪ ,‬שק אחד גדול‬
‫בבית הקברות ואינו סמוך לד' אמות של אף קבר חייב‬
‫שיש לו כיס מימין וכיס משמאל ונותנין אותו ע"ג החמור‬
‫במצות דכיון שאינו סמוך לד' אמות של אחד מהם אין אחד‬
‫וכיסו האחד נופל לימין וכיסו האחר נופל לשמאל והחמר‬
‫המתים יכול לומר להקניטני בא דהא קרוב הוא לכולם בשוה‬
‫רוכב עליהן ועד היום ערביים מוכרי כוסברא ונענע נוהגים‬
‫ואם בא להקניט את כולם בא להקניט וכבר ביארנו דאין‬
‫בה‪>>>.‬ועשה טוב<<<כבר פירשנו בפירוש הגמ' דלשיטת רש"י אין בזיון‬
‫המתים מתקנאים בהקנטת כולם‪ ,‬הכא דיושב ליד מת אחד‬
‫אלא אם רוכב עליהם אבל מותר ליתנם בדיסקיא ע"ג החמור והוא מהלך‬
‫מסויים חוץ לד"א נמי פטור כל שיושב עמו בבית אחד‪.‬‬
‫ברגליו וכ"ש שמותר ליתנם בדיסקיא ולהפשילן לאחוריו ולשיטת הרי"ף‬
‫התם תוך ד"א הוא דאסור חוץ לד"א חייב יש מגיהין‬
‫אפי' אינו רוכב ע"ג החמור איכא בזה בזיון שנותנן בדיסקיא ע"ג החמור‬
‫‪eay‬‬
‫יח ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קיא‬
‫דכל שאינו אוחזם בידו כנגד לבו הוי בזיון וכן פסק הרמב"ם פ"י מהל' ס"ת‬
‫מלּוה והכי דרשינן כל‬
‫מלוה ודרשינן ְ ֶַ‬
‫ורש"י פירש דדרשינן ַ ְֵ‬
‫הי"א ‪jlede dndad b"r akex `ede eal cbpk ewiga egipn cgt my oi` m`e‬‬
‫מלוה לקב"ה‪ .‬ה"ג מלוה ה' חונן דל‬
‫המלּוה את המת כאילו ַ ְֵ‬
‫ְ ֶַ‬
‫וגמולו ישלם לו ול"ג ומכבדו חונן אביון שפסוק אחר הוא‬
‫ואינו מעניין לויית המת וכן הוא בשאילתות הנ"ל ובסה"ג‬
‫הנ"ל וברי"ף וברא"ש ובתורת האדם הנ"ל ובראבי"ה הנ"ל‪.‬‬
‫וכדברי הרי"ף והרמב"ם פסק בשו"ע יו"ד סי' רפב סעי' ג היה הולך ממקום‬
‫למקום וס"ת עמו לא יניחנו בשק ויניחנו ע"ג חמור וירכב עליו אלא מניחו‬
‫בחיקו כנגד לבו והוא רוכב על החמור ואם היה מפחד מפני הגנבים מותר‬
‫מיהו תימה על מרן שבסי' תג סעי' י פסק המוליך עצמות ממקום למקום‬
‫ה"ז לא יתנם בשק או בדיסקיא ויניחם ע"ג החמור וירכב עליהם מפני‬
‫שנוהג בהם מנהג בזיון אבל אם מפשילן )כצ"ל( לאחוריו על החמור שפיר‬
‫דמי העתיק דבר זה מהתוס' והרא"ש והוא תימה דמה שהתירו התוס'‬
‫והרא"ש להפשילן לאחוריו הוא ע"פ שיטת רש"י דבהנחה בדיסקיא ליכא‬
‫בזיון ובהנחה ע"ג חמור ליכא בזיון ורק ברכיבה עליהם הוי בזיון אבל מרן‬
‫כבר פסק בסי' רפב סעי' ג' כהרי"ף והרמב"ם דאסור ליתנם בדיסקיא ואסור‬
‫ליתנם ע"ג החמור אלא נותנם בחיקו‪ .‬ובילדותי היה נראה לי לתרץ דמדקא'‬
‫שקלי ואזלי נושאין משאם ומהלכין דרך בית הקברות‪ ,‬ויש‬
‫מפרשין ע"י שהיו מדברין ד"ת בדרך היו מתקנים נשמות‬
‫שנתגלגלו בחי וצומח ודומם שבדרכים ומתקנים ניצוצות‬
‫הקדושה שנתפזרו שם והיינו שקלי ואזלי לוקחין הנשמות‬
‫וניצוצי הקדושה והולכין אבל פשוטו כמו שכתבנו‪ .‬הוה‬
‫קשדיא תכלתא מכאן למדו שפתיל תכלת ארוך משאר‬
‫הפתילים ומשמע נמי שמותר להדלות פתילי הציצית ע"ג‬
‫קרקע כשאינו בבית הקברות‪ ,‬וי"א שכל הפתילים קורא‬
‫הגמ' ‪ zenvrn z"q rxb in `hiyt‬משמע דס"ת עדיף מעצמות לעניין זה‬
‫תכלתא ומביאין כמה ראיות‪ .‬אם שנית לא שלשת שאם‬
‫היית משלש לא היית שוכח רישא דקרא דכת' ‪miigd ik‬‬
‫‪ ezeniy mircei‬ואם שלשת וזוכר אתה רישא דקרא לא‬
‫פירשו לך פירושו דה"ק הצדיקים אפי' אחר שמתו יודעים‬
‫ומרגישים הכל‪ .‬כי החיים יודעים שימותו אלו צדיקים‬
‫שבמיתתן נקראו חיים והכי פירושא דקרא ‪miigd ik‬‬
‫הצדיקים ‪ ezeniy mircei‬יודעים כשימותו כלו' אפי' אחר‬
‫שימותו יודעים ומרגישים הכל ‪ miznde‬אלו הרשעים‬
‫או מעט עצמות אינו רשאי להפשילן לאחוריו ולרכב אלא נותנן בחיקו‬
‫כדדריש לק' `‪ dne`n mircei mpi‬אחר מיתתם אינם יודעים‬
‫ואינם מרגישים כלום בקבר כי נפש רוח ונשמה שלהם אינה‬
‫ואי אפשר ליתנם בנרתיק‪.‬‬
‫שם כלל וכלל אפי' לא בבחינה מועטת שבה אלא בכף הקלע‬
‫או מגולגלת בדומם וצומח וחי בלתי מדבר‪ .‬ורש"י פירש‬
‫הלכך בעצמות נותנם בדיסקיא ומפשילן לאחור אבל ס"ת לא‪ ,‬מיהו אין זה‬
‫פשט הדברים‪ .‬הלכך לעניין הלכתא אף עצמות אינו נותנם בדיסקיא‬
‫ומפשילן לאחור אלא נותנם בנרתיק מכובד ומניחן בחיקו‪ .‬ומה שאמרו‬
‫בירוש' ברכו' פ"ג ה"ה ‪zenvr dkeza eidy e` mixtq d`iln `idy iwqiic‬‬
‫‪ akexe eixeg`l oliytn f"d znd‬היינו דוקא כשהיא מליאה ספרים הרבה או‬
‫עצמות הרבה ואינו יכול לאחוז אותה בחיקו ולרכב דיקא נמי דקת' ‪iwqiic‬‬
‫‪ 'mixtq d`iln' `idy‬ולא קת' שהיו בה ספרים אבל אם היה בה ס"ת אחד‬
‫ורוכב וכן אינו רשאי ליתנם בדייסקי אלא כשיש לו הרבה ספרים להוליך‬
‫כל הרואה "את" המת כצ"ל ואינו מלוהו עובר משום‬
‫לועג לרש וא"ת הא לעיל )יז ע"ב ד"ה אוכל בבית אחר(‬
‫פירשנו דליכא לועג לרש אלא כשמקיים מצוה והמתים‬
‫מתקנאים במצותו אבל בשאר דברים אינם מתקנאים וליכא‬
‫לועג לרש והכא משמע דאפי' בלא שום מצוה רק לא הלך‬
‫ללוותו נמי איכא לועג לרש‪ ,‬וי"ל דהכי פירושו כיון דמצוה‬
‫ללוות את המת והוא לא הולך ללוות את המת הזה אומר‬
‫המת מצותי אינו מקיים אבל מצוות אחרות מקיים ומתקנא‬
‫‪oikyene dzind mei mal l` mipzep ezeniy mircei i`ne‬‬
‫‪ dxiard on odici‬ולפי דבריו לא אתא רבי חייא למילף‬
‫מההוא קרא שהמתים ידעי ומרגשי אלא אתא למימר רק‬
‫דליכא למילף מההוא קרא דלא ידעי‪ ,‬מיהו קצת קשה על‬
‫פירושו מאי קאמר אלו צדיקים שבמיתתן נקראו חיים הא‬
‫מיירי בחיי הצדיקים שבחייהם נותנין אל לבם יום המיתה‬
‫ולמה הוצרך לומר 'שבמיתתן' נקראו חיים‪.‬‬
‫במצוותיו והיינו לועג לרש דגורם לו לקנא במצוותיו‪ .‬ואם‬
‫רש"י ד"ה ואין מברכין וכו' אחרים "ברכת" הלחם כצ"ל‪.‬‬
‫"הלוהו" מה שכרו צ"ל ליווהו וכן הוא בשאילתות חיי‬
‫***ד"ה תשמיש המטה איכא בינייהו לר"ש חייב אבל‬
‫בעונה בשבת משמע דלת"ק רשות ולר"ג חובה‪ ,‬אבל‬
‫הפוסקים פירשו דלת"ק אסור ולר"ג חובה וכן פסק מרן‬
‫בשו"ע עיין בקונט' ועשה טוב‪*** .‬ד"ה "תרגמה" להא‬
‫כצ"ל‪*** .‬ד"ה רב אשי וכו' בבית אחר )נמי נמחק( פטר‬
‫ליה כצ"ל‪*** .‬ד"ה ויקם וכו' לאו לפניו "הות" כצ"ל‪.‬‬
‫שרה שאילתא יד ובסה"ג סי' א הל' ברכ' פ"ג וברי"ף‬
‫ובתורת האדם לרמב"ן שער הסוף )עניין ההוצאה(‬
‫ובראבי"ה ח"א ברכ' סי' נט‪ ,‬וברא"ש ואם מלוהו‪ .‬עליו‬
‫מלּוה כי האדם‬
‫מלוה אלא ְ ֶַ‬
‫מלוה ה' אל תקרי ַ ְֵ‬
‫הכתוב אומר ַ ְֵ‬
‫הוא צלם אלהים וכשמלוה את האדם הוי כמי שמלוה את ה'‪,‬‬
‫קיב‬
‫‪eay‬‬
‫יח ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫מלוה את‬
‫"מלּוה" ַ ְֵ‬
‫***ד"ה מלוה ה' חונן דל קרי ביה ְ ֶַ‬
‫מנהגינו ללבוש תמיד ציצית" אי הוי שבוש גדול נפל‬
‫מלוה את המקום‪.‬‬
‫והמלּוה אותו כאילו ַ ְֵ‬
‫ְ ֶַ‬
‫המקום וכו'‬
‫***ד"ה הוא הכה השפיל את "האנשים" של כצ"ל‪.‬‬
‫בדברי התוס' וצ"ל אם לא היה להם ציצית אבל אנו שגם‬
‫תוד"ה וירכב עליהם עיין מה שהגיה בזה המהרש"א הפשיט‬
‫את התוס' מבגדיהם והלבישם בגדים חדשים אבל בתוס'‬
‫הרא"ש ובתוס' רבנו פרץ איתא כמודפס אצלנו והוא נכון‪.‬‬
‫וכך פירוש התוס' אבל אי מפשילן לאחוריו על החמור‬
‫שפיר דמי וכן בס"ת‪ ,‬ואפי' אם בדעתך לאסור בס"ת‬
‫כדברי הרי"ף והרמב"ם דפשט הברייתא דקת' ‪mpzi `l‬‬
‫‪ 'eke `iwqca‬משמע דאתיא למימר שצריך ליתנם בחיקו‬
‫בנביאים ובכתובים שפיר דמי מדנקט ס"ת משמע דוקא‬
‫ס"ת צריך ליתנו בחיקו‪ ,‬ולא תתרץ לעולם נביאים וכתובים‬
‫נמי אסור להפשילן לאחוריו והא דנקט בברייתא ס"ת ולא‬
‫קת' נביאים וכתובים היינו משום רבותא דסיפא ד‪did m`e‬‬
‫‪ xzen mihqle mixkp iptn `xiizn‬דאפי' בס"ת מותר לא‬
‫תימא הכי ‪c‬לא מסתבר לומר דמשום שריותא דנכרים‬
‫ולסטים נקט ס"ת דהא פשיטא דמותר לרכב על ס"ת אם‬
‫באו לסטים ליקח אותם דלמה יהא אסור הא טוב שירכב‬
‫עליהם ולא ימסרו בידי הנכרים אלא ע"כ הא דנקט ס"ת‬
‫לומר דדוקא בס"ת צריך להיות זהיר כ"כ ולא יפשילם‬
‫לאחוריו אבל בנביאים וכתובים מותר‪ .‬לאסור "בס"ת"‬
‫בנביאים ובכתובים שפיר דמי כצ"ל ומילת אבל נמחק‪.‬‬
‫ד"ה אלא אסיפא "דמשום" לסטים מותר לרכוב עליהם‬
‫וא"ת בשלמא לשיטת הרי"ף והרמב"ם דאסור להפשילן‬
‫לאחוריו ניחא דקאמר 'אלא אסיפא' דהא ברישא ליכא‬
‫שריותא כלל אלא לשיטת התוס' דדייקי ברישא דלא אסר‬
‫אלא לרכב עליהם אבל להפשילן לאחוריו מותר אמאי קאמר‬
‫'אלא אסיפא' לימא 'ארישא' והא קמ"ל דלא רק עצמות מותר‬
‫להפשילן לאחוריו אלא אפי' ס"ת נמי מותר בהכי‪ ,‬מתרצים‬
‫התוס' וה"ה לאחוריו מותר אפי' בלא לסטים כלו' אין הכי‬
‫נמי הוה מצי הגמ' למימר דקאי ארישא אשריותא דמפשילן‬
‫לאחוריו אלא כיון דהאי שריותא לא מיפרשא ברישא בהדיא‬
‫אלא דיוקא היא אבל שריותא דסיפא מיפרשא בהדיא להכי‬
‫קאמר 'אלא אסיפא'‪.‬‬
‫בחיינו אין מנהגינו ללבוש תמיד ציצית משום דכתיב‬
‫לדורתם לדור תם אי הוי‪ .‬לדורתם מדלא כתב לדורותם‬
‫בוי"ו דריש לדור תם והוא במדרש אליהו רבה פרשה כד‬
‫ד"ה לא תשא ובילקו"ש פרשת שלח רמז תשג‪*** .‬בא"ד‬
‫ומיהו י"ל דאנו סומכים על מסכת שמחות חוזר לעיל‬
‫לתרץ מפני מה עכשיו נוהגין להתיר ציציות המת‪ .‬על מסכת‬
‫שמחות פי"ב הי"א ועיין במסכת ציצית פ"א ה"ט שצוה‬
‫אבא שאול לבניו הטילו תכלת מאפיליוני פי' בשעת‬
‫קבורתי התירו את הציציות מטליתי וי"ג התירו תכלת‬
‫מלפני ועיין בתוספות בבא בתרא עד ע"א ד"ה פסקי חדא‪.‬‬
‫***בא"ד כמו "שמפטירינן" מחזון ישעיהו כפסיקתא‬
‫כצ"ל‪ ,‬פי' במגי' לא ע"ב אמרי' ‪zaya zeidl lgy a` g"x‬‬
‫‪ iytp d`py mkicrene mkiycg oixihtn‬דהיינו חזון ישעיהו‬
‫ואנו אין נוהגין כן אלא בשבת שלפני תשעה באב מפטירי'‬
‫חדשיכם ומועדיכם דהכי איתא בפסיקתא‪ .‬כפסיקתא לא‬
‫מצאתי‪.‬‬
‫יח ע"ב גמ' שאפי' במיתתו קרוי חי כוחו של בנייהו היה‬
‫מכוחו של יהוידע אביו שהיה צדיק והשפיע בבנו קדושה‬
‫הרבה והיינו דקרינן ‪ 'lig' yi` oa‬לשון כח ומניין לו כח זה‬
‫דקדושה כתיב '‪ 'ig‬מאביו שהיה צדיק וקרוי חי הוא השפיע‬
‫בו כח זה‪ .‬והיינו דכת' הוא כצ"ל הכה את שני אריאל מואב‬
‫ודרשינן שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש‬
‫שני וא"ת מאי קאמר דלא הניח כמותו לא במקדש ראשון‬
‫ולא במקדש שני הא אין מוכח מזה כוחו של בניהו דהא מכח‬
‫אביו שהיה צדיק בא כוחו כדאמרינן ‪ 'ig' yi` oa‬והנך לא‬
‫באו מכח אביהם אלא מכח עצמן שאביהן לא היה צדיק לכך‬
‫קאמר את שני אריאל 'מואב' אפי' הנך דאתו 'מאב' כלו'‬
‫מכח אב לא היו כמותו ועיין בבראשית רבה פרשה נא מדרש‬
‫יא דדריש 'מואב' לשון מאב ומה שפירש"י לעיל ע"א תמוה‪.‬‬
‫רב פעלים מקבצאל שריבה וקבץ פועלים לתורה היה‬
‫מכריז מי רוצה לבוא לעבוד לבנות את ביתי כי זקוק אני‬
‫לפועלים ושכרם עלי הרבה והיו באין אליו הרבה פועלים‬
‫שלא היו מוצאין עבודה והיינו ‪ milrt ax‬שריבה פועלים‬
‫ד"ה למחר וכו' לכל העוסקים בהם יש להם ציצית "הוי"‬
‫והיה לוקחן ומקבצם לבית אל דהיינו לבית המדרש ודורש‬
‫לועג כצ"ל‪*** .‬בא"ד אי הוי רמינן להו הוי "טפי" לועג‬
‫לרש וכ"ת כצ"ל‪*** .‬בא"ד אם לא היה להם ציצית "או‬
‫להם והיינו ‪ l`vawn‬ואח"כ אומר להם שכרכם הרבה מאוד‬
‫מי שרוצה יבוא ויטול שכרו מעות בעוה"ז ועלי לשלמו ומי‬
‫משום דכתיב לדורתם לדור תם אבל אנו שגם בחיינו אין‬
‫שרוצה ימתין שכרו הרבה מאוד מאוד לעוה"ב ומאחר‬
‫‪eay‬‬
‫יח ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קיג‬
‫שלמדו תורה אותו יום נכנסה בהם אהבת ה' ויראתו והיו‬
‫מדכת' ‪ la`z 'eilr' eytpe‬משמע על צער עצמו‪ .‬מעשה‬
‫באים לשם בכל יום‪ .‬דתבר גזיזי דברדא לא היו לו מים‬
‫בחסיד אחד ‪iax e` cg` ciqga dyrn 'ixn`c `kid lk‬‬
‫לטבול וריסק את הברד והשלג ונחת וטבל והכי פירושא‬
‫‪ i`rli` xa dcedi iax e` `aa oa dcedi‬ב"ק קג ע"ב‪.‬‬
‫דקרא ‪ ix`d z` dkde cxi `ed‬הכה את חוזק ועוז גופו‬
‫והקניטתו אשתו שנתן יותר מדאי והיה ביתו ריקן‪ .‬ולן‬
‫והחליש תאוותיו דארי לשון עוז ותוקף הגוף כמ"ש )שופ'‬
‫בבית הקברות לקיים דברי שלמה שאמר ‪xn ip` `vene‬‬
‫יד יח( 'ומה עז מארי' ע"י שטבל ‪ blyd meia xead jeza‬אל‬
‫‪ dy`d z` zenn‬טוב לישן עם המתים מלישן עם אשה רעה‪.‬‬
‫תקרי 'ביום' השלג אלא 'בים' השלג מים שנעשו מן השלג‪.‬‬
‫שמספרות זו לזו אמרה "אחת" לחברתה כצ"ל‪ .‬בואי‬
‫דתנא ספרא דבי רב ביומא דסיתוא והכי פירושא דקרא‬
‫ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד וכו' כי קול של ב"ד‬
‫‪ cxi `ed‬לעומקה של הלכה ‪ ix`d z` dkde‬הכה ושיבר כל‬
‫נשמע חזק בכל העולמות חוץ מבעולם הזה שאינו נשמע כדי‬
‫קושיות חזקות שהיו בבית המדרש ‪ xead jeza‬בתוך ספרא‬
‫להעלים את הדין מיושבי הארץ הלכך הרוחות כשהן בקבר‬
‫דבי רב דמיקרי בור לפי שהוא עמוק כבור שהיורד אליו אינו‬
‫אינן שומעות מב"ד של מעלה כלום וכששטות מעט למעלה‬
‫'באר' את‬
‫יכול לעלות ולכך כתיב ‪ x`a‬וקרינן ‪ xea‬כלומר ֵ ֵ‬
‫שומעות‪ .‬שאני קבורה במחצלת של קנים פירש הריטב"א‬
‫'הבור' עשה ביאור ופירוש לתורת כהנים שהיתה נקראת בור‬
‫‪sebdy t"r`e zehyy zexg`d zegexd iptn zyiiazn dzid‬‬
‫‪ blyd meia‬ביום הכי קצר בשנה שהוא בתחילת החורף כלו'‬
‫`‪zi`xp jk sebd dqekny dn znbecc l"i enewnn ff epi‬‬
‫ביום אחד סיים לפרש ולתרץ את כל תורת כהנים ולא ביום‬
‫‪ dnypd‬ולא זכיתי להבין דבריו‪ .‬אבל פירושו כי כל זמן שלא‬
‫ארוך בשנה אלא ביום הכי קצר בשנה‪ ,‬וי"ג בהדיא ביומא‬
‫בלה הגוף באדמה אין ניתן לרוח רשות לשוט בעולם‪,‬‬
‫זוטא דסיתוא וכן הוא בילקו"ש ש"ב רמז קסח ד"ה ובניהו‪.‬‬
‫חבירתה שהיתה קבורה בתכריכי פשתן בלו התכריכין ובלה‬
‫ספרא דבי רב הוא תורת כהנים ולפי שמתחילה לא היו‬
‫הגוף באדמה והיתה יכולה לשוט והיא שהיתה קבורה‬
‫רגילין ללומדו בישיבות בבל ורב הוא שהחל ללמדו‬
‫במחצלת של קנים נתעכב הגוף מלבלות ולא היתה יכולה‬
‫בישיבתו לכך נקרא ספרא דבי רב‪ .‬ובפסיקתא זוטרתא‬
‫לשוט והיינו דבשנה הבאה שוב אמרה לה בואי ונשוט בעולם‬
‫פרשת צו דף כג ע"ב פירש ‪xtqa dlgza oigzet jkitl‬‬
‫לפי שסברה שכבר בלתה המחצלת ובלה הגוף והשיבתה‬
‫‪mihtyne miweg dxez iteb `edy iptn zewepizl cnll `xwie‬‬
‫שעדיין לא בלה הגוף ואינה יכולה לשוט‪ .‬הלכה היא ושטה‬
‫`‪ ax iac `xtq mipdk zxez z`xwp jkl xzide xeqi‬כלו' ספר‬
‫ובאה "אמרה" לה )חברתה נמחק( חברתי מה שמעת‬
‫שלומדין התינוקות בבית רבן‪ ,‬וקשיא לי הא ספר ויקרא‬
‫כצ"ל וכן בהמשך‪ .‬דילמא איניש אחרינא היה חי בשעה‬
‫עצמו אינו נקרא ספרא דבי רב אלא הברייתא שעליו נקראת‬
‫שביישה אשת החסיד את אמה של הילדה ואח"כ שכיב מת‬
‫כן ותינוקות של בית רבן ודאי אינן לומדין את הברייתא אלא‬
‫ואזיל ואמר "להו" צ"ל לה פגש את הילדה וסיפר לה מה‬
‫את החומש עצמו ולמה יקראו לברייתא ספרא דבי רב‬
‫עשתה אשת החסיד לאמה‪ .‬דזעירי "הוה מפקיד" זוזי גבי‬
‫ולחומש אין קורין כן‪.‬‬
‫"אושפזיכתיה" צ"ל דזעירי אפקיד זוזי גבי בת‬
‫אושפזיכתיה כשהיה גולה מביתו למקום תורה היה לוקח‬
‫קרייתא בלשון מקרא 'קריתא' פירושה עיר כמו )עזרא ד‬
‫עמו צרור כסף לפרנסתו והיה כל השבוע ישן על ספסל‬
‫יב( `‪ `zyi`ae `zcxn `zixw milyexil ez‬והרבה כמוהו‬
‫בישיבה ובששי היה נוסע להתאכסן בבית משפחה יהודית‬
‫בעזרא וכן בלשון תרגום יונתן עיין בתרגום יונתן במדבר‬
‫בעיר ליד הישיבה וביום ראשון חוזר לישיבה והפקיד את‬
‫לה לב‪ ,‬אבל בלשון תלמוד 'קרתא' ישוב גדול דהיינו עיר‬
‫כספו אצל בתה של בעלת הבית כדי שכשיבוא לששי יקחנו‬
‫'קרייתא' ישוב קטן דהיינו כפר חקלאי‪ .‬והוו קא מצערי‬
‫ממנה ויקנה צרכי שבת עד "דאתי ואזיל לבי" רב שכיבא‬
‫"לאדכוריה" צ"ל למהדריה וכן הוא בילקו"ש איוב רמז‬
‫צ"ל עד דאתא מבי רב שכיבא עד שחזר בששי לבית‬
‫תתקז ד"ה יכבדו בניו‪ .‬ידע "אבונא" כצ"ל בילקו"ש הנ"ל‪.‬‬
‫המשפחה כבר נפטרה אותה נערה שהפקיד אצלה ונקברה‬
‫והא כתיב יכבדו בניו ולא ידע "ויצערו ולא יבין למו"‬
‫אזל בתרה לחצר מוות חצר שבו נמצאים כל הרוחות עד‬
‫כצ"ל וכן הוא בכת"י מדוייקים ובילקו"ש הנ"ל‪ .‬בצערא‬
‫שנידונות אם לג"ע או לגיהנם ודומה שר עליהם ומאותה‬
‫דידהו ידעי בצערא "דאחריני" לא ידעי כצ"ל ודייק‬
‫חצר אפשר לראות את גיהנם ואת גן עדן עד שערי מתיבתא‬
‫קיד‬
‫‪eay‬‬
‫יח ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫דרקיעא אבל את מתיבתא דרקיעא אי אפשר לראות כדמוכח‬
‫בעפר וחזר ונתן כספו וכסהו בעפר‪ ,‬דאי אמרת נתן כספו‬
‫במעשה דשמואל דלק' שהיה בחצר מות וראה את לוי מחוץ‬
‫ועליו כסף היתומים ועליו כספו בלא הפסקת עפר ביניהם‬
‫לשערי מתיבתא דרקיעא‪ ,‬זעירי עשה עליית נשמה ובא עד‬
‫מאי קאמר 'אי גנבי גנובי ליגנבו מדידן' הא הכל יגנבו‪ .‬אבוה‬
‫חצר מות והוא דבר פשוט אצל בעלי קבלה אבל למתיבתא‬
‫דשמואל איש חסד היה והיה מלוה כספו לנצרכים ולפיכך‬
‫דרקיעא אין להם רשות לעלות‪ .‬ואימא לה לאימא תשדר‬
‫הניח כספו באמתא דרחיא להזכיר לעצמו מצות )דב' כד ו(‬
‫לי מסרקאי "וגובתאי דכוחלא" צ"ל וגובתא דכוחלאי לפי‬
‫‪ akxe migx leagi `l‬המלוה מעותיו לחברו והגיע המועד‬
‫שהיה לאמה צער גדול למה נפטרה בתה והיא עודנה צעירה‬
‫ולא פרעו ובא לב"ד ליקח ממנו משכון לא יקח ממנו רחים‬
‫לפיכך בקשה ממנו שיאמר לאמה שתשלח לה את המסרק‬
‫ורכב וכל כלי שעושין בו אוכל נפש‪ ,‬וכיון שהניח כספו‬
‫שהיתה מסתרקת בו ואת צנצנת הכחול שהיתה מתאפרת בו‬
‫באמתא דרחיא הניח אף כספם של יתומים שם כמו שמפרש‬
‫לרמוז לאמה שנפטרה על שלא היתה צנועה ואמרו חכמים‬
‫טעמא לקמן‪ .‬עילאי ותתאי דידן "ומציעאי" דיתמי כצ"ל‪.‬‬
‫)עיין בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' פד( ‪dx`n `eaz‬‬
‫מ"ט עבדת הכי הא מצינן למייתי בה לידי עוון שאחשוב‬
‫‪oi`y dy`l dx`n `eaze zhywzn dpi`e lra dl yiy dy`l‬‬
‫שהכל שלנו‪ .‬אי "גנבי" גנבי "ליגנבו" מדידן "ואי"‬
‫‪ zhywzne lra dl‬ולא נתכוונה שבאמת תשלח לה אותם‬
‫אכלה ארעא אכלה מדידן אלמא "ידעי" דילמא כצ"ל‪.‬‬
‫אלא רק לרמוז לה שתבין סיבת פטירתה בהדי פלניתא‬
‫אלמא ידעי מדאמר ליה דלעגל קא אתית ש"מ המתים‬
‫דאתיא למחר לא נתכוונה שתשלח אותם עם אותה אשה‬
‫מציצים בעוה"ז ומבינים דרכי העוה"ז מי סיים שנותיו‬
‫אלא שאם תאמר לו אמה לזעירי שקר אתה דובר יאמר לה‬
‫ורש"י פירש בדרך רחוקה לא ידעתי למה‪ .‬קדמי ומכרזי פנו‬
‫זה הסימן שמחר אותה פלינתא מתה וכשיתקיים הדבר‬
‫מקום כל צדיק וצדיק מוכנת לו חופה בג"ע שנעשית‬
‫תאמין אמה שהיא דברה עמו ונתנה לו זה הסימן‪ .‬אמר להו‬
‫ממצותיו ותורתו ואין אחד נכנס בה אלא הרי היא ריקנית‬
‫בעינא אבא למלאכים הממונים אמר כן ורש"י פירש למתים‬
‫עד שיפטר מן העולם ויבוא שם ויכנס בתוכה‪ ,‬אבל‬
‫אמר‪ .‬חזייה ללוי דיתיב אבראי שיושב מחוץ למתיבתא‬
‫במתיבתא של מעלה יושבין כל הצדיקים כל אחד לפי מעלתו‬
‫דרקיעא כי מחצר מות רואין עד שערי מתיבתא דרקיעא כמו‬
‫יושב סמוך לשכינה וקודם שמגיע צדיק שראוי להיות‬
‫שפירשנו לעיל‪ ,‬ורש"י פירש ראהו שיושב מחוץ לעגולה של‬
‫בשורה ראשונה או שניה וכו' ומקומו כבר תפוס ע"י צדיק‬
‫שאר מתים‪ .‬מ"ט קא בכית א"ל דלעגל קא אתית יש‬
‫אחר שאינו כמוהו מכריזים פנו מקום כלו' אותו אחד שאינו‬
‫מקשים כיון דשמואל מזומן לחיי ג"ע למה יבכה אבוה‬
‫צדיק כמוהו ויושב בשורה ראשונה )או שניה וכו'( יפנה‬
‫דשמואל על שבקרוב הוא מת‪ ,‬המקשים דבר זה נשתכחה‬
‫מקומו ויעבור למקום שאחריו וזה שאחריו יעבור למקום‬
‫מהם לפי שעה משנה מפורשת באבות פ"ד מי"ז ‪dry dti‬‬
‫שאחריו וכן על זה הדרך כל אחד מתפנה לאחוריו‪ .‬לך אמור‬
‫`‪a"derd iig lkn f"dera miaeh miyrne daeyz ly zg‬‬
‫להם שבועה שנשבעתי לכם כבר קיימתיה לבניכם והיינו‬
‫וכיון שינטל מהעוה"ז למה לא יבכה אביו‪" .‬ומאי" טעמא‬
‫'זאת הארץ' כלו' הראה להם אותה דכל מקום שאומר זה או‬
‫אחיכת כצ"ל‪ .‬דחשיבת בהאי עלמא טובא "דאפי' עד הכי‬
‫זאת מראה באצבעו‪ ,‬ואי ס"ד דלא ידעי המתים אינם רואים‬
‫לא הוו קריין לי אלא אבוה דשמואל" אמר ליה אי‬
‫את העוה"ז כי אמר להו משה שכבר קיים ה' שבועתו ואין‬
‫חשיבנא כן הוא בכמה כת"י אבל רש"י לא גרס ליה דרש"י‬
‫משה יכול להראות להם את הארץ דהא לא ידעי ואינם‬
‫מפרש ‪ `nlr '`idda' zaiyg‬כלו' בעוה"ז בין החיים אתה‬
‫רואים את העוה"ז מאי הוי מה הועיל בזה הא לא קיים בזה‬
‫חשוב אבל פשט הגמ' אינו כן‪ .‬אי חשיבנא נעיילוה ללוי‬
‫דבר ה' שאמר לו 'זאת הארץ' כלו' לך והראה להם אותה‪.‬‬
‫כיון דבשרו שבמהרה הוא מת היה לו לומר אי חשיבנא‬
‫יאריכו ימי אלא כך היא מידת הצדיקים שכואבים צער‬
‫רש"י גזיזי דברדא חתיכות של ברד "וקרח" שקורין‬
‫חבריהם ולא צער עצמן‪ .‬באמתא דריחיא כל חפירה בקרקע‬
‫כצ"ל‪*** .‬ד"ה ונחת וטבל לקריו כדי לעסוק בתורה אע"ג‬
‫קרויה אמה כמו אמת המים‪ ,‬היתה חפירה שעשו ליתן בה‬
‫דעזרא הסופר הוא שתיקן טבילה לבעלי קריין כדפירש"י‬
‫את הרחים וכשנתקלקלו הרחים והוציאום מהחפירה וזרקום‬
‫לק' כ ע"ב )ד"ה בעל קרי( ובניהו מקמי עזרא היה טובא‬
‫נתן שם כספו וכסהו בעפר וחזר ונתן כסף היתומים וכסהו‬
‫מ"מ טבל לקריו שאף קודם עזרא היו החסידים טובלין‬
‫‪eay‬‬
‫יח ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קטו‬
‫לקריין אלא שלא היתה בזה תקנה רק מנהג חסידים ועזרא‬
‫תורה ואם לא ילמד תורה לפחות יועיל מוחו שיכבד ת"ח‬
‫עשאה תקנה‪*** .‬ד"ה באמתא דרחיא כל "בית" מושב‬
‫כצ"ל‪.‬‬
‫וירא מהם ואם אינו ירא מת"ח שמספר אחר מטתם למה לו‬
‫תוד"ה בן איש וכו' בספרים מדוייקים של התנ"ך‪.‬‬
‫יט ע"א גמ' לאחזוקי ליה האבות טיבותא למשה שבשרם‬
‫בשורה טובה זו‪.‬‬
‫מוח יעקר מוחו‪ .‬ברוב כתה"י גרסי' איני והא רב פפא‬
‫אישתעי מילתא בתריה דמר שמואל ונפל קניא מטללא‬
‫ובעא למבזעיה לארנקא דמוחיה ונ"ל שהיא הגירסא‬
‫המקורית רק מעתיק כת"י וילנא )שעל פיו הודפס ש"ס‬
‫וילנא( הוקשה לו היאך ידבר ר"פ אחר מר שמואל לפיכך‬
‫תיקן איני והא א"ר פפא חד אישתעי וכו'‪ .‬והמטים‬
‫כל המספר אחר המת וכו' כשאין למת בנים שחיים או שיש‬
‫לו בנים שחיים אבל הוא מספר בריחוק מקום מהם והם אינם‬
‫שומעים בושת אביהם‪ ,‬אבל אם יש לו בנים והבנים שומעים‬
‫אסור לספר אחר המת משום צער הבנים‪ .‬א"ד דלא ידעי‬
‫ולא חזו ולא שמעו מאי קאמרי בהאי עלמא הלכך לית להו‬
‫צער במה שמספרים עליהם אבל אי הוו ידעי הוה להו צערא‬
‫הלכך לכי שכיב איניש דשמע מה שספרו עליו הולך ומספר‬
‫למת ונעשה לו צער ואז נענש המספר דהא אפי' למ"ד דלא‬
‫ידעי מודה דכי שכיב איניש אזיל ומספר ליה כדמתרץ לעיל‬
‫יח ע"ב והיינו דקא' ‪xg` xtqn eli`k znd xg` xtqnd lk‬‬
‫‪ oa`d‬שאבן מתחילה היא מושלכת בשדה ואינה כלום ואח"כ‬
‫קובעים אותה בבניין ונעשית חשובה כדכת' )תה' קיח כב(‬
‫'אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה' כך המספר אחר המת‬
‫מתחילה אין דבורו חשוב כלום ולכי שכיב איניש אזיל‬
‫ומספר למת ואז נעשה דבורו חשוב ונענש עליו‪ .‬וא"ד‬
‫דידעי ולא איכפת להו אבל אי איכפת להו נענש על דבורו‬
‫כגון שהיה המת ת"ח והוי בזיון התורה דאיכפת למת וכואב‬
‫לו שמבזין את התורה והיינו דקא' ‪znd xg` xtqnd lk‬‬
‫‪ oa`d xg` xtqn eli`k‬דאבן פעמים היא מושלכת ברחוב‬
‫ואינה חשובה כלום ופעמים קובעין אותה בבניין ונעשית‬
‫חשובה כך המספר אחר המת פעמים אין דבורו חשוב כלום‬
‫ואינו נענש כגון שאין המת ת"ח ולא איכפת למת ופעמים‬
‫דבורו חשוב ונענש עליו כגון שהמת ת"ח ואיכפת ליה ולכך‬
‫אמר כאילו מספר אחר 'האבן' דאבן פעמים לשון עם הארץ‬
‫הוא שלבם סתום כאבן כדאיתא בתנחומא האזינו סי' ג‬
‫ופעמים לשון ת"ח הוא כדאמרי' בתענית ד ע"א `‪ixwz l‬‬
‫`‪ dipea `l` dipa‬היינו ת"ח‪ .‬והשתא לא ידע הגמ' דאיכא‬
‫חילוק בין ת"ח לעם הארץ לכך מקשה מההוא דספר אחר‬
‫מטתו של שמואל ומתרץ שאני צורבא מרבנן‪ .‬טללא גג‪,‬‬
‫‪ `leh‬פירושו צל ‪ `llh‬הוא גג העשוי לצל אבל אינו מגן‬
‫מפני המים כי יש בו מרווחים בין קורה לקורה‪ .‬ובזעא‬
‫לארנקא דמוחיה לא ניתן מוח בראשו אלא כדי שילמד‬
‫עקלקלותם לעיל מיניה כתיב ‪mixyile miaehl 'd daihd‬‬
‫‪' mzeala‬לטובים' היינו ת"ח העוסקין בתורה דאין טוב אלא‬
‫תורה כדאמר לעיל ה ע"א וקאמר ‪mzelwlwr mihnde‬‬
‫המספרים עקלקלות אחר מיטתן של אותן טובים היינו ת"ח‪.‬‬
‫והמטים לשון מיטה‪ ,‬עקלקלותם לשון ספורי עקלקלות‬
‫ולשון הרע‪ .‬אפי' בשעה ששלום על ישראל כשמגיע המת‬
‫לב"ד של מעלה אם ראו שזכאי הוא ליכנס לג"ע אומרין לו‬
‫'שלום על ישראל' כדכת' )ישע' נז א( ‪`eai 'ebe ca` wicvd‬‬
‫‪ mzeakyn lr egepi mely‬ב"ד של מעלה ראוהו זכאי ואמרו‬
‫לו 'שלום על ישראל' והלך לנוח על משכבו בג"ע וזה שסיפר‬
‫אחר מטתו של ת"ח אפי' אם ב"ד של מעלה ראו שהוא זכאי‬
‫ליכנס לג"ע וכבר אמרו לו 'שלום על ישראל' הקב"ה אינו‬
‫מוחל לו עוונו והוא עצמו מוליכו לגיהנם והיינו ‪'d mkilei‬‬
‫`‪ oe`d ilret z‬הקב"ה בעצמו מוליכו לגיהנם אע"ג שב"ד‬
‫הכניסוהו לג"ע ואמרו ‪ ,l`xyi lr mely‬והיינו דקא' 'נופל'‬
‫בגיהנם ולא אמר יורד לגיהנם כי מי שראוהו ב"ד ראוי‬
‫ליכנס לגיהנם יורד לגיהנם דרך מדרגות אבל זה שראוהו‬
‫ב"ד ראוי לג"ע ואמרו לו 'שלום על ישראל' המלאכים‬
‫הכניסוהו לג"ע כפי שנפסק דינו והקב"ה אינו מוציאו משם‬
‫אלא מפילו למטה לגיהנם שהיא תחת גן עדן‪.‬‬
‫בכ"ד מקומות ב"ד מנדין על כבוד הרב השתא ס"ד דאע"ג‬
‫דנקט 'מנדין' לשון הווה כוונתו נידו לשון עבר כלו' מצינו‬
‫במשנה כ"ד מקומות שבהן נידו על כבוד הרב‪ ,‬ולסוף מסיק‬
‫הגמ' ‪ `zlinl `zlin dncn l"aix‬וה"ק אע"ג דלא נידו אלא‬
‫בג' מקומות ראויין היו לנדות אף בכ"א מקומות הדומין להם‬
‫שאף בהם לא נהגו כבוד ברב ואתי שפיר דנקט 'מנדין' כלו'‬
‫ראויין לנדות‪ ,‬זה לפי פירוש"י‪ .‬ולפי מה שנפרש לק' ‪l"aix‬‬
‫‪ `zlinl `zlin dncn‬בברייתות תני כ"א מקומות שבהן‬
‫נידו על כבוד הרב והא דקא' 'וכולן שנינו במשנתנו' ה"ק כל‬
‫הכ"א הללו אפשר ללומדן מהג' ששנינו במשנתנו ‪ -‬אף‬
‫למסקנה צריך לומר ד'מנדין' דנקט לשון הווה כוונתו לשון‬
‫קטז‬
‫‪eay‬‬
‫יט ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫עבר‪ .‬לכי תשכח כאשר תתייגע ותמצא חלקם אשלים לך‬
‫השקוה' הוי כפירוש"י גרים כמותה והוי זלזול גדול בשמעיה‬
‫אני והראך את כולם‪ .‬וחכמים אומרים משקין "אמרו" לו‬
‫ואבטליון שעברו ע"ד תורה לשבח עצמן ולפיכך ראוי היה‬
‫כצ"ל מעשה בכרכמית פירש"י ‪ dnewn y"r e` dny jk‬ואני‬
‫לנידוי‪ ,‬ורבי יהודה סבר ד'דוגמה השקוה' הוי כפירוש הערוך‬
‫שמעתי לשון חומה ודייק שעושין לעיר במלחמה למנוע‬
‫מי צבע השקוה ואין כאן זלזול בחכמים ולא היה ראוי לנידוי‬
‫כניסת ויציאת אנשים )עיין במשנה כתו' כז ע"א ובמפרשים‬
‫כלל‪ ,‬רש"י פירש לדברי סתמא דמתני' והערוך פירש לדברי‬
‫שם( אף היא שמרה עצמה ולא בא עליה אדם ולחינם חשדה‬
‫רבי יהודה‪.‬‬
‫בעלה שהרי אע"ג דהשקוה לא מתה )דקאמר להו 'דוגמה‬
‫השקוה' מי צבע ולא מי המרים ממש ואי אמרת מתה לא הוה‬
‫מצי למימר הכי דמי צבע ודאי אינן ממיתים את הסוטה( וכל‬
‫אשה שהשקה אותה בעלה ולא מתה משתיית המים קרויה‬
‫כרכמית שנתברר ששמרה עצמה‪ ,‬ומצינו שמי שחשדה בעלה‬
‫וביישה והשקה אותה נותנין לה שכר כדדרשינן לק' לא ע"ב‬
‫מונקתה ונזרעה זרע אף כן נהגו לקוראה כרכמית לשבחה‬
‫בצניעותה אחר שנתביישה שחשדה בעלה‪ .‬וממר זקני זצ"ל‬
‫שמעתי לפי שהיתה מתבשמת בכרכום )עיין באבן עזרא‬
‫שה"ש א יב ד"ה נרדי( לפני שיוצאה לשוק לפיכך חשדה‬
‫בעלה ובא להשקותה ומשו"ה קראוה כרכמית‪ .‬ולי נראה לא‬
‫לחינם חשדה בעלה אלא לפי שהיתה נוהגת בפריצות‬
‫ומדברת דברי זימה ומצינו שהזונה נקראת לשון מצור‬
‫שאין עזרה ננעלת על כל אדם בישראל וכו' פירש"י ‪'elk‬‬
‫‪did `l dtl dt d`lnzpyk epiide mdilr zlrpp dzidyk‬‬
‫‪ `iawrk `hg z`xie dnkga aeyg mc` mleka‬ולפי"ז לשון‬
‫המשנה שאין עזרה ננעלת וכו' מגומגם מאוד ועוד מאי על‬
‫כל אדם מישראל הא לא היו מכניסים אלא שליש ישראל‬
‫בכל פעם‪ .‬ונ"ל אפי' בזמן שכבר נתמלאת העזרה וצריכין‬
‫לנעול שעריה אם בא אדם חשוב ת"ח וירא חטא אין נועלין‬
‫בפניו אלא מכניסין אותו שהרי העזרה מלומדת בניסים‬
‫שמתרחב מקומה כדתנן באבות פ"ה מ"ה ‪mitetv oicner‬‬
‫‪ migeex miegzyne‬לפיכך אפי' נתמלאה וראויה להנעל אם‬
‫בא ת"ח וירא חטא אין נועלין אותה שראוי הוא שיעשה לו‬
‫נס ויתרחב מקום העזרה בשבילו‪ ,‬ופעמים אין העזרה‬
‫ננעלת על כל אדם בישראל כלו' מכניסים את כל ישראל‬
‫)משלי ז י( ‪ al 'zxevpe' dpef ziy‬ופירש שם רש"י כמו עיר‬
‫יחד שמתרווח המקום ונעשה מקום לכולם להכנס שם אם‬
‫נצורה המוקפת כרכום לבה של זו מוקפת זימה ואיולת‬
‫יש שם אחד שהוא גדול בחכמה ובטהרה וביראת חטא‬
‫ומשו"ה קראוה כרכמית‪ .‬והשקוה שמעיה ואבטליון‬
‫כעקביא בן מהללאל‪ .‬אלעזר בן "חנוך" י"ג אלעזר בן‬
‫"אמר" להם כצ"ל "דוגמא" השקוה צ"ל דוגמּה במפיק‬
‫הגר וכן הוא בשאילתות מצורע שאילתא צ ובסה"ג הל'‬
‫הה' כלו' שמעיה ואבטליון דוגמתה הם ודומים לה דגרים הם‬
‫ברכות פרק ששי עמ' עו ובסדר ר"ע גאון סדר הסעודה‬
‫כמותה לפיכך השקוה ועברו על דברי תורה שאמרה אין‬
‫ובמחזור ויטרי סי' מח ובאבקת רוכל למרן סי' קעט )אבל‬
‫משקין את הגרים להראות שגרים חשובין כישראל‪ .‬והערוך‬
‫בכסף משנה הל' ת"ת פ"ו הי"ד העתיק מרן אלעזר בן 'חנוך'‬
‫פירש מי צבע השקוה כדי ליראה אולי תודה‪ ,‬וא"ת א"כ מאי‬
‫וכן בהלכ' ברכות פ"ו הי"ט( ובשו"ת המביט סי' שיז‪ .‬והניחו‬
‫בזיון הרב איכא הכא ועו"ק על רבי יהודה דקאמר ‪e"g‬‬
‫אבן גדולה על ארונו ושהה ארונו כך כמה שעות שיראו כל‬
‫‪mc` lk lr zlrpp dxfr oi`y dcpzp l`lldn oa `iawry‬‬
‫ישראל אבן מונחת עליו‪ ,‬וא"ת אמאי שיהו קבורתו כל כך‬
‫‪l`lldn oa `iawrk `hg z`xiae dxdhae dnkga l`xyia‬‬
‫ולא קברוהו מיד כדין‪ ,‬תשובה ללמדך שכל המתנדה ומת‬
‫אי ירא חטא הוא היכי זילזל ברבנן וקאמר דוגמה השקוה‬
‫בנידויו ב"ד סוקלין את ארונו לפי שבד"כ המתנדה חוזר‬
‫ולפי פירוש"י זלזול גדול יש כאן בשמעיה ואבטליון שעברו‬
‫בו ומתירין לו נידויו ולעתים נדירות בלבד היה מזדמן מי‬
‫ע"ד תורה כדי לשבח עצמן ועוד אפי' אי גדול הוא בתורה‬
‫שמת בנידויו ויש הרבה שלא היו בשעת סקילת ארונו ולא‬
‫וירא חטא מאוד הוא כיון שזלזל בחכמים ראוי הוא לנידוי‬
‫תתפרסם הלכה זו שהמת בנדויו ב"ד סוקלין את ארונו‬
‫דלא נשאה תורה פנים לשום אדם מישראל כדאשכחן שנידו‬
‫לפיכך אחר שסקלו את ארונו הניחו אבן גדולה על ארונו‬
‫את רבי אליעזר ומאי קאמר רבי יהודה ‪oa `iawry e"g‬‬
‫ושיהו קבורתו הרבה שיעברו שם רבים מישראל ויראו את‬
‫‪ .'eke dxfr oi`y dcpzp l`lldn‬לכן נ"ל דבין רש"י ובין‬
‫האבן על ארונו וישאלו עליה ויאמרו להם מת בנידויו וסקלו‬
‫הערוך מודים דתרי הפירושים איתנהו סתמא דמתני' דקתני‬
‫ב"ד את ארונו ותתפרסם ההלכה‪ .‬אבל ברישא גבי עקביא‬
‫דנידוהו סבר דהא דקאמר עקביא בן מהללאל 'דוגמה‬
‫בן מהללאל קת' ‪ epex` z` c"a elwqe eiecipa zne‬אבל לא‬
‫‪eay‬‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫יט ע"א‬
‫קיז‬
‫קת' והניחו אבן גדולה על ארונו דכיון דת"ח וירא חטא הוא‬
‫אלא אחר הסעודה ואע"פ שאין בקשתו יפה בעיני האב האב‬
‫אין מניחין על ארונו אבן גדולה ומשהין אותו מלקבור כדי‬
‫עושה בקשתו לפי אהבתו אליו אף אתה כן לא בקשת כהוגן‬
‫לפרסם את ההלכה אלא אחר שסקלו ארונו קוברין אותו‬
‫ואעפ"כ עשה לך בקשתך‪ .‬מתחטא עיין פירוש"י ועיין‬
‫מיד‪ .‬והא דאמרי' במו"ק טו ע"א ‪`l xne` dcedi iax‬‬
‫בגליון‪ ,‬ולי נראה דלשון חסרון הוא שאתה מתחטא לפני‬
‫‪oigley c"a `l` okr ly elbk mipa` lb eilr ecinriy‬‬
‫המקום אומר לו חסר לי דבר זה וממלא לך חסרונך וחוזר‬
‫‪zne dcpznd lky jcnll epex` lr dlecb oa` oigipne‬‬
‫ואומר חסר לי דבר זה והוא ומשלים לך חסרונך וכן כתוב‬
‫‪ epex` z` oilweq c"a eiecipa‬לא אתא למימר דאין סוקלין‬
‫)מל' א א כא( ‪ mi`hg dnly ipae ip` iziide‬כלו' חסרים וכן‬
‫את ארונו דהא ודאי סוקלין את ארונו כדמסיים התם ‪jcnll‬‬
‫)ברא' לא לט( `‪ dphg` ikp‬עלי לשלם חסרונה‪ ,‬והכי קת'‬
‫‪ epex` z` oilweq c"a eiecipa zne dcpznd lky‬אלא למימר‬
‫במגילת תענית ‪epevx el dyere eia` lr `hgzn `edy oak‬‬
‫דאחר שסקלו ארונו א"צ להשאיר כל האבנים על ארונו דהוי‬
‫`‪il oz el `iane opev il `ad el `iane oing il `ad el xne‬‬
‫בזיון גדול למת אלא מסלקין משם כל האבנים ומניחין אבן‬
‫`‪el ozepe oiwqxt` il oz el ozepe mipenx il oz el ozepe mifeb‬‬
‫גדולה ומשהין קבורתו שיראו העם את האבן וישאלו‬
‫כלו' אומר לאב חסר לי דבר זה ונותן לו חסר לי דבר זה‬
‫וילמדום הלכה זו‪ ,‬ועיין במאירי בסוגייתנו‪.‬‬
‫ונותן לו‪ .‬ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל‬
‫שלח לו שמעון ב"ש לחוני המעגל צריך אתה להתנדות‬
‫פירש"י ‪jk `l minyb wqr lr mewnd iptl gixhdy itl‬‬
‫‪ minrt dnk izl`y‬ותימה הא אנן נמי מטריחינן לפני המקום‬
‫כמה פעמים שבכל יום אנו מבקשים על הפרנסה ועל‬
‫הרפואה ועל שאר דברים ג' פעמים בכל יום ויום ועוד כיון‬
‫שלא ירדו אלא נטפים מעטים שאין מרוין את ישראל ודאי‬
‫יולדתך מדקא' ותגל יולדתך ש"מ דמיירי כבר בשעה‬
‫ראשונה שהוא נולד ועדיין לא עשה שום דבר טוב לאביו‬
‫ולאמו אלא מטריח עליהם להאכילו ולהשקותו לרפאתו‬
‫ולהרגיעו אעפ"כ יש שמחה לאביו ולאמו במה שטורחים‬
‫בשבילו אף אתה כן בקשת שלא כהוגן ואעפ"כ יש שמחה‬
‫לה' למלא בקשתך לפי שחסיד אתה ועומד אתה כבן לפניו‪,‬‬
‫היה לו לבקש שירדו בשפע וכיון שירדו גשמי זעף שהכו את‬
‫ובירוש' תענית פ"ג ה"י אמר ‪jia` gnyi xne` aezkd jilr‬‬
‫האילנות והבתים ודאי היה לו לבקש שירדו בנחת ומאי‬
‫‪ jzne` xn` `pn iax jzclei l"z dn jzclei lbze jn`e‬פי'‬
‫הטרחה איכא הכא‪ ,‬ועוד דבתע' כג ע"א קת' בברייתא בהדיא‬
‫מה ת"ל 'ותגל יולדתך' הא כבר אמר 'ואמך' היינו אמך היינו‬
‫דטעמא דנידוי משום חילול ה' הוא דקת' התם `‪ipeg `lnl‬‬
‫`‪zegztny edil` ipyk mipy eli`y iecip jilr ipxfeb dz‬‬
‫‪jci lr llgzn miny my `vnp `l edil` ly ecia minyb‬‬
‫דכיון שנשבעת בשם ה' שירדו גשמים אם לא היו יורדין הוי‬
‫יולדתך ומפרש יולדתך הוי כפשוטו אמך שילדתך והא‬
‫דכתיב ישמח אביך 'ואמך' אל תקרי 'ואמך' אלא ואומתך‬
‫שעל ידך נושעו ישראל בשנות בצורת‪ .‬דתני רב יוסף‬
‫שיבוש הוא וצ"ל דתניא א"ר יוסי וכן הוא בפס' נג ע"א‬
‫חילול ה' וע"ז צריך נידוי וכן הוא מפורש בברייתא שבירוש'‬
‫ובירוש' פס' פ"ז ה"א ומו"ק פ"ג ה"א ובתוספתא ביצה פ"ב‬
‫תענית פ"ג ה"י ‪zecpil dz` jixv el xn` y"a oerny el gly‬‬
‫הט"ו‪ .‬הנהיג את בני רומי להאכילן גדיים מקולסין בלילי‬
‫‪dz`vnp `l edil` inia dxfbpy myk dxifb dxfbp eli`y‬‬
‫פסחים לשם שמים נתכוון לפי שבני רומי מפונקים היו‬
‫‪icil miaxd z` `iand lky 'd lelig icil miaxd z` `ian‬‬
‫ואיסטניסים והיו מחזיקין עצמן בני תרבות ונימוס וניקיון‬
‫‪ .iecip jixv 'd lelig‬ואלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי‬
‫יותר משאר ישראל והיו נמאסין מאכילת גדיים מקולסים‬
‫שחסיד גדול אתה ות"ח ש"מ מי שהוא חסיד גדול ות"ח אפי'‬
‫שקרבן‬
‫באכילתו‬
‫וכרעיהם‬
‫סביבם‬
‫לפיכך‬
‫הרגילם‬
‫ראוי לנידוי אין מנדים אותו שדנים אותו לכף זכות שאע"פ‬
‫שכשיתקבצו לישראל ויעלו לירוש' בפסח יהיו רגילין‬
‫שלא יפה עשה לשם שמים נתכוון‪ .‬ואל תשיבני כיון שמצאה‬
‫באכילתו‪ .‬אלמלא תודוס אתה תלמיד חכם אתה וחסיד גדול‬
‫בקשתי חן מלפני המקום שהרי עשה בקשתי ש"מ יפה‬
‫ויש לדונך שאע"ג שטעית לשם שמים נתכוונת‪ ,‬ובפס' נג‬
‫בקשתי ולא נמצא עוון בבקשתי ולמה אתה אומר שראוי אני‬
‫ע"ב איספקא לן אי תודוס בעל אגרופים היה והיינו דקאמר‬
‫לנידוי על בקשתי זאת‪ ,‬אבל מה אעשה שאתה מתחטא‬
‫ליה אלמלא תודוס אתה ואני ירא ממך הייתי גוזר עליך נידוי‬
‫לפני המקום וכו' אף הבן שמבקש מאביו מיני מתיקה קודם‬
‫או דלמא גברא רבה הוה דהיינו ת"ח וחסיד גדול וה"ק ליה‬
‫הסעודה לא יפה עושה שהרי אין לאכול מיני מתיקה ואגוזים‬
‫אלמלא תודוס אתה שת"ח וחסיד גדול אתה ויש לדונך‬
‫קיח‬
‫‪eay‬‬
‫יט ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫שלשם שמים נתכוונת הייתי גוזר עליך נידוי ומסיק דגברא‬
‫כבר נצרף הטיט שבינתיים ומקבל טומאה( ולחכמים אע"ג‬
‫רבה הוה דאשכחן בברייתא דהוה דריש תודוס דברי תורה‬
‫דאזלא מיניה טומאתו הראשונה כיון דלא נתצו ממש אלא‬
‫אלמא ת"ח הוה ואמר רבי יוסי בר אבין תודוס ‪i`ln lihn‬‬
‫חתכו חוליות חוליות אם יפול בתוכו שרץ יחזור ויטמא‬
‫‪ly qikl i`ln lihnd lk opgei iax xn`c ded g"z ly qikl‬‬
‫שכשמרכיבו חוליא ע"ג חברתה הרי זה כבונה תנור חדש‬
‫‪lva dnkgd lva ik '`py dlrn ly daiyia ayeie dkef g"z‬‬
‫וכבר נצרפו החוליות בתנור מתחילה והן חזקות וטיט חול‬
‫‪ sqkd‬אלמא חסיד נמי הוה‪ .‬ובירוש' מו"ק פ"ג ה"א ‪edne‬‬
‫שבינתיים לא איכפת לן ביה שלא נצרף שהרי כל טיט שנותן‬
‫‪ opaxc oedzqpxt glyn dedc dippg x"` qecez‬כלו' ‪ edn‬לשון‬
‫אדם לחבר שני דברים אין צורפו באש‪ .‬אבל בב"מ נט ע"א‬
‫‪ qecez‬ומפרש דלשון תודה הוא שהיו החכמים חייבין לו‬
‫פירש"י דמיירי בתנור שעשאו מתחילה חוליות חוליות‬
‫תודה ‪ opaxc oedzqpxt glyn dedc‬שהיו גולין מביתם לבוא‬
‫וצירפן בכבשן ואח"כ הרכיבן זה ע"ג זה ונתן חול בינתיים‬
‫ללמוד תורה בישיבה והוא היה משלח להם ארוחותיהם‬
‫ר"א מטהר אם יפול בתוכו שרץ דלא דמי לכלי שהוא‬
‫לישיבה תמידים כסדרן וכיון שהחזיקו עצמן חייבין לו תודה‬
‫מיטלטל כולו יחד אלא דמי לבנין שנותן לבנה ע"ג לבנה‬
‫לא נידוהו‪ ,‬והתם לא גריס שלח לו שמעון ב"ש אלא ‪egly‬‬
‫ונותן חול בינתיים ואין אדם יכול לטלטל כל הכותל יחד‬
‫‪jze` oicpn epiid `l qecez z`y ileli` el exn`e minkg‬‬
‫ודמי לכלי גללים וכלי אדמה שאינם מיטלטלים ממקומם לפי‬
‫בתמיהה‪ .‬גוזרני עליך נידוי שאתה מכשיל את ישראל‬
‫שעשויין ליפרך בקל ואינן מקבלין טומאה אבל אם לא נתן‬
‫באכילת קדשים בחוץ שע"י שיראו את בני רומי אוכלין גדי‬
‫חול בינתיים אע"ג דאינו מיטלטל כולו יחד דמי קצת לכלי‬
‫מקולס בערבי פסחים סוברין שקרבן פסח הוא ומעתה‬
‫שהרואהו נדמה לו ככלי שלם וחכמים מטמאים דאזלי בתר‬
‫אומרים מותר לאכול קדשים בחוץ וכל המכשיל את ישראל‬
‫חוליות והחוליות מיטלטלות כל אחת בפני עצמה ולא דמי‬
‫חייבין ב"ד לנדותו‪ ,‬והוה מצי נמי למימר שמכשילן בשחיטת‬
‫לבנין שהרואהו רואה שתנור יש כאן ולא כותל בניין‪ .‬ושיטת‬
‫קדשים חוץ לעזרה‪ .‬שאתה מאכיל את ישראל קדשים‬
‫רב האיי גאון הביאו רב ניסים גאון בפירושו לסוגייתנו‬
‫בחוץ אתה מביאם פעם אחרת לאכול קדשים בחוץ‪.‬‬
‫במשנתנו "קאמר" פי' ריב"ל קאמר ‪'epzpyna' epipy oleke‬‬
‫ולא בברייתא‪.‬‬
‫מתחילה עשאו חוליות חוליות וחזר ונתנן אחת ע"ג חברתה‬
‫וכדי שלא יהא אויר בין חוליא לחוליא ויברח חומו נתן חול‬
‫בין חוליא לחוליא ר"א מטהר שכיון שאין חוליותיו מדובקות‬
‫חתכו חוליות כל דבר עגול קרוי חוליא לשון טבעת עגולה‬
‫בטיט הרי זה תנור נתוץ ואינו מקבל טומאה שנתקיים בו‬
‫כי הטבעת נקראת חליה כדכת' )הושע ב טו( ‪dnfp crze‬‬
‫)ויק' יא לה( ‪ uzei mixike xepz‬וחכמים סבירא להו כיון‬
‫‪ dzilge‬וכן חוליות השדרה לשון טבעת הן שהן עגולות וכן‬
‫שיכול תמיד לחזור ולהרכיבו חוליא ע"ג חוליא ולאפות בו‬
‫מחול לשון טבעת הוא שרוקדין במעגל כטבעת אף התנור‬
‫לא מיקרי 'יותץ' דיותץ משמע באופן שאין לו תקנה קלה‪.‬‬
‫עשוי כקדירה עמוקה והוא חתך אותו לפרוסות מלמטה‬
‫וזהו תנורו של עכנאי בירוש' מו"ק פ"ג ה"א ‪ly exepz df‬‬
‫למעלה והרי בידו כמה חתיכות עגולות כטבעות והניחן זו‬
‫‪mewn lk meid eze`a dyrp lecb jkg dinxi x"` iipikg‬‬
‫ע"ג זו ונתן חול יבש בין חוליא לחוליא ואח"כ טח אותו‬
‫‪`l` cer `le scyp did zhan xfril iax ly epir dzidy‬‬
‫בטיט מבחוץ ע"ג כולו כדרך שעושין כל התנורים שאחר‬
‫`‪icenr eide scyp `l diivge scyp diivg zg` dhig 'it‬‬
‫שמצרפין אותם בתנור לחזקם טופלין אותם בטיט מבחוץ‬
‫‪ mittexn creed zia‬ונ"ל דט"ס ושיבוש גדול נפל בהעתקת‬
‫פירשתי לפי הרמב"ם פט"ז מהלכות כלים ה"ה‪ .‬לפי שיטת‬
‫הירוש' הנ"ל והכי גרסי' ‪dinxi x"` "iikixg" ly exepz df‬‬
‫רש"י נתן טיט של חול בין חוליא לחוליא ומיירי בתנור טמא‬
‫"‪) lecb "jxg‬שריפה גדולה( ‪) meid eze`a dyrp‬ולכן נקרא‬
‫‪¤¤‬‬
‫לר"א אזלא מיניה טומאתו שכיון שחתכו חוליות חוליות אין‬
‫תנורו של 'חריכיי' כלו' של רבי ליעזר השרפן שכל מקום‬
‫כאן תנור שכבר אינו ראוי לאפיה ולבישול וכשחזר והרכיבו‬
‫שהיה מביט היה שורפו כדלקמן( ‪ly epir dzidy mewn lk‬‬
‫ונתן טיט של חול בין חוליא לחוליא אותו טיט הוא המעמידו‬
‫‪zg` dhig 'it` `l` cer `le 'sxyp' did zhan xfril iax‬‬
‫והוא לא נצרף בתנור לפיכך אין עליו תורת כלי חרס ואף‬
‫‪) 'sxyp' `l diivge 'sxyp' diivg‬אם היה רבי ליעזר רואה‬
‫אם יפול בתוכו שרץ מכאן ולהבא אינו נטמא עוד עולמית‬
‫חיטה מלמעלה וחצייה נתון למטה ואינו רואהו אותו מחצה‬
‫)והיינו עד שיבשלו בו פעם ראשונה אבל אחר שבשלו בו‬
‫שרואה בה היה נשרף ומחצה שלא ראה לא נשרף(‪ .‬מאי‬
‫‪eay‬‬
‫יט ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קיט‬
‫עכנאי עכנא היא נקבת הנחש‪ .‬שהקיפוהו הלכות משניות‬
‫כן נראה מהירוש' וכן הסכימו רבנו יונה והרא"ש ועל פיהם פסק בשו"ע‬
‫וברייתות הביאו להוכיח כדבריהם והמשנה נקראת הלכה‬
‫כעכנאי זה דרך מקצת הנחשים הנקראים חנקנים שהם‬
‫הנ"ל אין מוציאין את המת סמוך לק"ש ]כל כצ"ל[ שאין שהות להוציאו‬
‫מקיפים טרפם וכורכין עצמן עליו ומתהדקים סביבו עד‬
‫שחונקים אותו ומת‪ .‬מלמד שהקיפוהו הלכות כעכנאי זה‬
‫וטמאוהו לא תימא כיון דאינהו רבים והוא יחיד אמרו לו‬
‫קבל דעתנו ומשלא קבל דעתם בירכוהו אלא אע"ג שהם‬
‫רבים לא אמרו לו קבל דעתנו עד שהקיפוהו הלכות כלו'‬
‫הוכיחו לו מכמה משניות וברייתות שהלכה כמותם‪ .‬אותו‬
‫היום הביאו כל טהרות שטיהר ר"א ושרפום לפניו אולי‬
‫משיראה שנחרצים הם שלא לאפשר לו להורות היתר‬
‫כשיטתו יחזור בו ויודה שהלכה כמותם ולא יצטרכו לנדותו‪,‬‬
‫ולבסוף בירכוהו אעפ"כ לא חזר בו עד שהוצרכו לברכו‪.‬‬
‫ולקברו קודם שיגיע זמן ק"ש לפיכך אם בית הקברות רחוק אפי' שלש‬
‫שעות קודם זמן ק"ש אין מוציאין את המת ואם הוא קרוב די בשעה וחצי‬
‫ולפי מה שבדקתי אין הוצאת המת וקבורה פחות משעה וחצי הלכך אנן‬
‫דגרירינן בתר מרן השו"ע אין לנו להוציא את המת שעה וחצי קודם זמן‬
‫ק"ש בין דשחרית ובין דערבית אפי' אם בית העלמין קרוב מאוד‪.‬‬
‫***אדם חשוב‬
‫שאני>>>ועשה טוב<<<הרא"ש והרי"ף השמיטו‬
‫דין זה וכתב הטור דאינו יודע למה השמיטוהו‪ ,‬והב"י כתב דהשתא לא שכיח‬
‫אדם חשוב כ"כ שיקלו עבורו לדחות ק"ש ולכך השמיטוהו‪ ,‬וכן השמיטוהו‬
‫גם הראבי"ה והאשכול ובה"ג וגם בשו"ע השמיטו‪ .‬אבל הרמב"ם והרמב"ן‬
‫והרא"ה והמאירי ופסקי רי"ד העתיקו דין זה דאדם חשוב שאני‪ .‬ולמעשה‬
‫נראה לי דאם הוא אדם חשוב מובהק כמו מורנו הגרב"ץ א"ש זצ"ל שהכל‬
‫היו מודין בו דאדם גדול הוא מוציאין אותו סמוך לק"ש ואפי' אם יתבטלו‬
‫ריב"ל מדמה מילתא למילתא פירש"י אע"ג דלא נידו אלא‬
‫בג' מקומות ראויין היו לנדות אף בכ"א מקומות שנשנו‬
‫הקהל מק"ש‪ ,‬ושאר ת"ח אין מוציאין אותם סמוך לק"ש‪.‬‬
‫במשנתנו ודומין להם שאף בהם לא נהגו כבוד ברב‪ ,‬ואתי‬
‫שפיר דנקט ‪ 'oicpn' c"a zenewn c"ka‬לשון הווה ולא אמר‬
‫ת"ר "העם" העוסקים בהספד כצ"ל וכן הוא ברי"ף‬
‫'נידו' לשון עבר דראויין היו לנדות אבל לא נידו‪ .‬ולי נראה‬
‫ריב"ל מדמה מילתא למילתא בברייתות תני כ"א מקומות‬
‫שבהן נידו על כבוד הרב והא דקאמר 'וכולן שנינו במשנתנו'‬
‫ה"ק כל הכ"א הללו אפשר ללומדן מהשלושה ששנינו‬
‫במשנתנו דדמיין להו‪.‬‬
‫וברא"ש ובתורת האדם לרמב"ן שער הסוף עניין ההספד‬
‫ובטור או"ח סי' עב ובב"י שם ובשו"ע שם סעי' ג‪ .‬בזמן‬
‫שהמת מוטל לפניהם נשמטין אחד אחד‬
‫וקורין>>>ועשה‬
‫טוב<<<משמע אבל אין מתפללין דק"ש דאורי' ותפלה דרבנן כן כתב‬
‫הרמב"ן‪ ,‬אבל רבנו יונה כתב דה"ה לתפלה והביא ראיה מהתוספתא‪ .‬וכתב‬
‫הב"י סי' עב ‪di`x `ian dpei x"dc oeik oilltzn oi`y azk o"anxdy t"r`e‬‬
‫לק"ש>>>ועשה טוב<<<מדסתם‬
‫‪ opihwp dizek `ztqezdn‬וכך פסק בשו"ע סי' עב סעי' ג העם העוסקים‬
‫לשונו משמע בין דשחרית ובין דערבית ואף הרמב"ם סתם לשונו וכן כתב‬
‫בהספד בזמן שהמת מוטל לפניהם נשמטין אחד אחד וקורין ומתפללין‪.‬‬
‫המאירי דמיירי בין דשחרית ובין דערבית‪ ,‬אבל רבינו יונה סבר דלא מיירי‬
‫אין המת מוטל לפניהם כשהיו הרבה כהנים רוצין לבוא‬
‫אלא סמוך לק"ש שחרית שאין זמנה אלא עד ג' שעות אבל ק"ש דערבית‬
‫להספדו היו מניחין את המת בחדר אחר ומספידין בחדר זה‪.‬‬
‫אין מוציאין את המת סמוך‬
‫דבדיעבד כל הלילה זמנה יש להקל והרא"ש נסתפק בזה‪ .‬ופסק מרן בשו"ע‬
‫הן יושבין וקורין אם היו יושבין לפני כן ישבו ויקראו אבל‬
‫או"ח סי' עב סעי' ב אין מוציאין את המת סמוך לק"ש ]כל כצ"ל[ שאין‬
‫אם היו עומדין א"צ לשבת לק"ש ואדרבה אם היו עומדין‬
‫שהות להוציאו ולקברו קודם שיגיע זמן ק"ש ואם התחילו אין מפסיקין כדי‬
‫לא ישבו ובמקום אחר אפרש‪ ,‬והוא יושב ודומם ולא יצדיק‬
‫לקרות אף הוא סתם דבריו אלמא כהרמב"ם סבירא ליה דמיירי בין‬
‫עליו את הדין באותה שעה כמו שעושה בזמן שהן עומדין‬
‫בשחרית ובין בערבית‪ ,‬אבל הרמ"א ביו"ד סי' שנח סעי' ב הביא שתי הדעות‬
‫ומתפללין דאע"ג שהוא אסור לקרוא כיון שהעם קורא ק"ש‬
‫ואין חילוק בזה בין ק"ש של שחרית לק"ש של ערבית ויש‬
‫יקיים הוא מצות דומיה דק"ש דכת' `‪lr mkaala exn‬‬
‫מקילין בשל ערבית הואיל וזמנה כל הלילה‪ .‬והמג"א פסק כרבינו יונה שאם ישהנו‬
‫‪' dlq enece makyn‬אמרו בלבבכם' מי שהוא בעל קרי ואינו‬
‫לאחר השקיעה עובר על לא תלין נבלתו על העץ‪ .‬והמאירי לא גרס סמוך‬
‫יכול להוציא ק"ש בפיו יהרהר בלבו 'על משכבכם' מי שהוא‬
‫לק"ש אלא סמוך לשקיעה ופירש שלא יאבד תפלת מנחה אבל בתפלת‬
‫חולה יכול לומר ק"ש והוא שוכב על מטתו אפי' פרקדן מה‬
‫שחרית אפשר להקל שזמנה עד חצות ואפי' אחר חצות יש לו שכר תפלה‪.‬‬
‫שאין הבריא יכול לעשות 'ודומו סלה' מי שהוא אונן ואסור‬
‫*הא דקאמר סמוך לק"ש לא תימא חצי שעה קודם זמן ק"ש הוא כמו‬
‫בק"ש והעם קורין ק"ש כנגדו ידום ויקיים בזה מצות ק"ש‪.‬‬
‫שפירשו גבי סמוך למנחה דפרק ערבי פסחים )צט ע"ב( אלא 'סמוך' דהכא‬
‫הם עומדים ומתפללין במניין ובחזרת הש"ץ והוא עומד‬
‫היינו לפי מה שישערו שיכולין להוציאו ולקברו ועדיין לא הגיע זמן ק"ש‬
‫ומצדיק עליו את הדין מה שצריך האונן לעמוד אינו מפני‬
‫ולא הכריע ביניהם וז"ל‬
‫קכ‬
‫‪eay‬‬
‫יט ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫שהעם עומדים דכיון דכו"ע ידעי דאונן הוא אינו צריך‬
‫עליו את הדין ואומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתגדור פרצותינו ופרצות‬
‫לעמוד בשעה שעומדין בתפלה דליכא בזה שום מראית עין‬
‫]כל כצ"ל[ עמך בית ישראל‪ .‬אל יפתח אדם פיו לשטן אל יפתח‬
‫את פי השטן‪ .‬אדם שהוא ירא שמים וסר מרע אין רשות‬
‫לשטן לפתוח פיו עליו לרעה לקטרג עליו עד שיפתחו את‬
‫פיו‪ ,‬כמו שמצינו אצל איוב שרצה השטן לקטרג עליו‬
‫ואעפ"כ סתם פיו ולא קטרג עד שפתח ה' את פיו של השטן‬
‫כדכת' )איוב א ח( ‪icar lr jal znyd ohyd l` 'd xn`ie‬‬
‫יהודי מוקף ב'עיני ה'' והיינו השגחה פרטית ונעשה שמור‬
‫`‪rxn xqe midl` `xi xyie mz yi` ux`a edenk oi` ik aei‬‬
‫מכל רע ומכל פגע וכשעושה חטא נעשית פרצה ב'עיני ה''‬
‫וכיון שפתח לו את פיו מיד ‪mpigd xn`ie 'd z` ohyd orie‬‬
‫המקיפות אותו ודרך אותה פרצה בא לו העונש ומשו"ה‬
‫‪m` el xy` lka rbe jci `p gly mle`e 'ebe midl` aei` `xi‬‬
‫נקרא העון 'חטא' לשון חסרון כמו )מל' א א כא( ‪ip` iziide‬‬
‫‪ jkxai jipt lr `l‬והחלו יסורי איוב‪ ,‬ורב יוסף דאמר מאי‬
‫‪ mi`hg dnly ipae‬כלו' חסרים וכן )ברא' לא לט( `‪ikp‬‬
‫קראה ומשני שנא' כמעט כסדום וגו' בעי למייתי ראיה‬
‫שבאותה לשון שאדם פותח פיו לשטן בה משתמש השטן‬
‫המקיפות אותו‪ ,‬ומשו"ה כשהקב"ה מענישו נקרא פורע‬
‫לקטרג הם אמרו ‪ epiid 'mecqk' hrnk‬ואף הוא המשילם‬
‫לסדום ולכך לא מייתי מההוא דאיוב‪ .‬מאי אהדר להו נביא‬
‫שמעו דבר ה' קציני סדום וגו' תימה הא לאו שטן אהדר‬
‫להו הכי אלא ה' כדכתיב ‪ ,'d xac erny‬וי"ל דה' ודאי לא‬
‫דבזיון התפלה אלא שצידוק הדין מצותו בעמידה וכשהעם‬
‫אומרין לפניו צידוק הדין הם עומדין והוא יושב וכשהוא‬
‫מצדיק עליו את הדין הוא עומד )מיהו בטור ובשו"ע סי' שדם‬
‫לא גרסי והוא 'עומד' ומצדיק וכו' אלא ‪'eke wicvn `ede‬‬
‫משמע אפי' בישיבה וכן הלכה(‪ .‬שתגדור פרצותינו כל‬
‫`‪ dphg‬עלי לשלם חסרונה כי ע"י חטאו מתחסר 'עיני ה''‬
‫כדקת' ‪sl` ipn cg` ipnn 'zrxtp' `le jiptl iz`hg daxd‬‬
‫כי העונש בא לו מאותו פרצה שנעשית ב'עיני ה'' שסביבו‬
‫והפירצה נקראת פריעה כי כולו עטוף ומכוסה ב'עיני ה''‬
‫הסובבות אותו ובאותו מקום הפרוץ הוא פרוע כלו' מגולה‪.‬‬
‫ואחר שמקבל עונשו דרך אותה פרצה חוזר ומתכסה ב'עיני‬
‫ה'' ונסתמת הפרצה והיינו סתימה וגדירה שע"י חרון אף ה'‬
‫ואם עושה תשובה גדולה ומעורר רחמי שמים בתשובתו‬
‫גודר וסותם ה' את פרצתו בלא עונש וזהו סתימה וגדירה‬
‫דרחמי ה'‪ ,‬והיינו דקא' יהי רצון שתגדור פרצותינו ופרצות‬
‫כל עמך בית ישראל ברחמים לא תגדור פרצותינו ע"י חרון‬
‫אף ה' דעונש אלא ברחמים‪ .‬אמר אביי לא מיבעי ליה‬
‫לאיניש למימר הכי דארשב"ל וכו' ותימה כיון דברייתא‬
‫בעי למיקרינהו הכי דמיקמי הכי כבר אוכחינהו ‪`heg ieb ied‬‬
‫‪ 'ebe oeer cak mr‬ואעפ"כ לא קרי להו קציני סדום ואחר‬
‫דאינהו פתחו פה לשטן ואמרו ‪dxenrl epiid mecqk hrnk‬‬
‫‪ epinc‬בא השטן וקיטרג לפניו שהם דומים לסדום ועמורה‬
‫וקבל ה' דבריו לכך אמר להו ‪mecq ipivw 'd xac erny‬‬
‫‪ dxenr mr epidl` zxez epif`d‬נתקבל קטרוגו של שטן‪ .‬ה"ג‬
‫שנא' כמעט כסדום היינו "לעמורה דמינו" מאי אהדר‬
‫להו נביא שמעו דבר ה' קציני סדום "האזינו תורת‬
‫אלהינו עם עמורה"‪.‬‬
‫אמרה דמיבעי ליה למימר הכי היכי פליג עלה אביי ואמר‬
‫אם יכולין להתחיל ולגמור את כולה אין מדקת' ‪xenble‬‬
‫לא מיבעי ליה לאיניש למימר הכי ועוד מאי מייתי ראיה‬
‫משמע כולה דשני הפרקים מדאורי' אבל פרק אחד או פסוק‬
‫אחד לא דכיון דשני הפרקים מדאורי' אם יקרא פסוק אחד‬
‫או פרק אחד לא עשה כלום לכך לא יתחיל‪ .‬פרק אחד או‬
‫‪ 'eke minlerd meax‬משמע דמוציא כן בפיו ואתא אביי למימר‬
‫פסוק אחד "יתחילו וכו'" הכי נמי‬
‫לא מיבעי ליה לאיניש למימר הכי דארשב"ל לעולם אל‬
‫טוב<<<ביררנו ההלכה במשנה‪.‬‬
‫מרשב"ל וכי רשב"ל גדול מברייתא‪ ,‬אלא י"ל דפשט‬
‫הברייתא דקת' ‪'xne`e' oicd z` eilr wicvne cner `ede‬‬
‫יפתח אדם פיו לשטן לפיכך מסתברא דברייתא לא אמרה‬
‫להוציא דברים אלו בפיו אלא במחשבה בלבד יהרהר‬
‫כן‪>>>.‬ועשה טוב<<<אבל הרי"ף מפרש דאביי אתה לאיפלוגי על‬
‫הברייתא לומר שאינו אומר רישא דברייתא "הרבה חטאתי לפניך ולא‬
‫כצ"ל‪>>>.‬ועשה‬
‫רש"י ד"ה ואי ס"ד וכו' צערא "דגופייהו" כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה "דוגמה" השקוה כצ"ל‪*** .‬ד"ה אלעזר בן חנוך‬
‫וכו' שעבר "ע"ד" הגוזרים כצ"ל‪*** .‬ד"ה כל טהרות‬
‫וכו' "הם" שרפום כצ"ל‪.‬‬
‫נפרעת ממני אחד מני אלף" אלא אומר רק סיפא דברייתא יהי רצון מלפניך‬
‫ה' אלהינו שתגדור פרצותינו ופרצות כל עמך בית ישראל ברחמים וכן‬
‫פסק בשו"ע יו"ד סי' דש"ם סעי' יב הם עומדים ומתפללין והוא מצדיק‬
‫תוד"ה אפי' בשעה וכו' והיינו לאחר "מיתתן" דלא אתו‬
‫כצ"ל‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫יט ע"א‬
‫ד"ה "דוגמה" השקוה וכו' "ובערוך" פירש כצ"ל‪.‬‬
‫יט ע"ב גמ' שורה הרואה פנימה פטורה‬
‫טוב<<<ביררנו ההלכה במשנה‪ .‬מחמת עצמן פירש"י ‪zngn `le‬‬
‫‪ ,rxe`nd z` ze`xl `l` mgpl e`a `ly ceak‬ולי נראה‬
‫וכו'>>>ועשה‬
‫מחמת האבל שהם קרוביו וחבריו ובאו למצות לוויית המת‬
‫ולמצוות ניחום אבלים שהאבל מתנחם בראותו אוהביו לידו‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קכא‬
‫ואין תבונה אפי' הוא זקן ובעל תבונה כמ"ש )איוב יב יב(‬
‫‪ dpeaz mini jxe`e dnkg miyiyia‬וראוי לכבדו בשביל‬
‫זקנותו הוי הכא כמי שאין בו תבונה כלו' כצעיר וקל ואין‬
‫עצה אפי' הוא בעל עצה טובה שהכל משכימים לפתחו לקחת‬
‫ממנו עצה וראוי לכבדו על זה הוי הכא כמי שאין בו עצה‬
‫כלל והוא ריק ופוחז‪.‬‬
‫בשעת צרתו לפיכך אפי' אחר קבורת המת פטורין שעדיין‬
‫צריכין לנחם האבל והוא זקוק להם מחמת עצמן שבאו‬
‫בא בטמאה באין עמו בטמאה משום כבודו לא מצינו שיש‬
‫לאבל כבוד מיוחד יותר משאר בנ"א‪ ,‬אלא לפי שהאבל רגיש‬
‫למצות הלוויית המת אבל לא באו לנחם את האבל שאינן‬
‫קרובי האבל ואינן חבריו ואין האבל מתנחם בניחומיהם‬
‫לפיכך השתא שגמרו קבורת המת חזרו ונתחייבו‪.‬‬
‫ופגיע מאוד באותה שעה לפיכך כשבא בטמאה אם לא יבואו‬
‫המוצא כלאים בבגדו "פושטו" כצ"ל וכן הוא ברי"ף‪.‬‬
‫>>>ועשה טוב<<<כתב הרמב"ם פ"י מהל' כלאים הל' כט ‪mi`lk d`exd‬‬
‫‪) eilrn erxewe el utew weya jldn did 'it` exiag lr dxez ly‬כצ"ל( ‪cin‬‬
‫וכתב הב"י יו"ד סי' שג דהרמב"ם לא הוה גריס המוצא כלאים "בבגדו"‬
‫פושטו אלא המוצא כלאים פושטו ומשמע ליה המוצא כלאים בבגדו של‬
‫חבירו ותימה בעיני אפי' אי גריס המוצא כלאים פושטו אכתי משמע‬
‫המוצא כלאים בבגדו‪ ,‬ונ"ל דהרמב"ם היה גורס כגירסתנו המוצא כלאים‬
‫בבגדו פושטו ומ"מ למד דאף הרואה על חבירו קופץ וקורעו ממנו מדמסיים‬
‫רב יהודה כל מקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב משמע אם מצאת‬
‫על רבך כלאים אין אתה צריך לכבדו קפוץ וקורעו ממנו‪ .‬עוד כתב הרמב"ם‬
‫‪) dnkg ecnly eax did 'it`e‬נמי פושט מעליו( ‪dgec zeixad ceak oi`y‬‬
‫`‪ly e`l `edy iptn dca` ayda dgcp dnle .dxeza yxetnd dyrz `l xeqi‬‬
‫‪ecnl drenyd itn ezeg`le aezkd hxte li`ed zn z`neha dgcp dnle ,oenn‬‬
‫‪mdixacn exeqi`y xac la` .devn znl `ed `nhn la` `nhn epi` ezeg`l‬‬
‫‪xeqz `l dxeza aezky t"r`e mewn lka zeixad ceak iptn dgcp `ed ixd‬‬
‫‪ly fphry eilr did m` jkitl ,zeixad ceak iptn dgcp df e`l ixd xacd on‬‬
‫‪) eilrn erxew epi` mdixac‬כצ"ל( ‪ezial ribny cr weya ehyet epi`e weya‬‬
‫‪ .cin ehyet dxez ly did m`e‬והרא"ש פליג על הרמב"ם וכתב `‪t"r‬‬
‫‪e`vn yaeldyk `wec weya `ed m` 'it` ehyet 'ixe`c mi`lk `vendy‬‬
‫עמו אלא יבואו בטהורה יתבייש האבל מאוד שלא ידע את‬
‫ההלכה שאין הולכין בטמאה לפיכך באין עמו בטמאה שלא‬
‫יתבייש ויש לו צער בבושתו יותר מבושת שאר אדם‪ .‬לימא‬
‫אין חכמה ואין תבונה "ואין עצה" לנגד ה' כצ"ל‪ .‬מנפח‬
‫אדם בית הפרס היה הולך לעזרה לשחוט פסחו והיה לפניו‬
‫בית הפרס דהיינו דרך שהיה בה קבר וחרשוהו והיא טמאה‬
‫מדרבנן דחשו חכמים שמא כבר אין העצמות יחד )שאם היו‬
‫יחד היה רואם לפניו שהם דבר גדול וניכר( אלא נתפזרו ע"פ‬
‫כל השדה וההולך שם מסיטן ונטמא דשמא אין העצמות‬
‫בתוך האדמה היטב )שאם היו בתוך האדמה היטב אין ההולך‬
‫שם מסיטן( אלא מושלכין ע"ג הקרקע ונתכסו באבק ובקל‬
‫מסיטן לפיכך מנפח בפיו או במניפה לפני רגליו והאבק‬
‫מתפזר ברוח והוא רואה אם יש עצם ע"ג הקרקע‪ .‬בית‬
‫הפרס "שנדוש" טהור כצ"ל וכן הוא ברמב"ם‪ ,‬פי' אם כבר‬
‫עברו בו הרבה אנשים ברגליהם טהור דאם היה שם עצם‬
‫על פני השדה מסתמא כבר תקעוה רגלים בתוך האדמה היטב‬
‫ושוב אין ההולך שם מסיטה ואינו נטמא ממנה‪ ,‬אלמא בית‬
‫הפרס דרבנן הוא דאי אמרת דאורי' אע"ג דנדוש היה להם‬
‫להחמיר שמא נמצאת שם עצם שלא תקעוה הרגלים באדמה‬
‫וזה ההולך שם יסיטנה ויטמא ולא הוה להו למיסמך דמסתמא‬
‫כבר תקעוה‪.‬‬
‫‪xnel v"` rcei epi` yealde exiag lr mi`lk d`exd la` cifn `edy envra‬‬
‫ת"ש "אמר" רבי כצ"ל אלעזר בר צדוק הראשון היה‬
‫‪.bbeyn epyixti l`e wezyi zeixad ceak meync ezial ribiy cr weya el‬‬
‫בסוף ימי בית שני מדלגין היינו ע"ג ארונות של מתים היו‬
‫מניחין את המת בארון חרס וקוברין את הארון באדמה עד‬
‫היה מהלך בשוק קופץ לו וקורעו מעליו מיד ואפי' היה רבו )וי"א דאם היה‬
‫סופו ומכסה הארון גלוי למעלה‪ ,‬שאר בני הישיבה היו‬
‫מהלכין ע"פ כל בית הקברות אבל אני וחברי הכהנים לא‬
‫היה של דבריהם אינו קורעו מעליו ואינו פושטו בשוק עד שמגיע לביתו‬
‫היינו עושין כן שבבית הקברות יש הרבה מתים שנקברו‬
‫)וכן בבהמ"ד א"צ למהר לצאת( ואם היה של תורה פושטו מיד‪ .‬אין חכמה‬
‫אפי' למד הרבה תורה ויש לכבדו מחמת תורתו הכא דהוי‬
‫'לנגד ה'' הוי כמי שאין בו חכמה ויפשוט בגד כלאים מעליו‬
‫שלא בתוך ארון וכבר נתגלו מקצת העצמות למעלה מן‬
‫הקרקע ושמא יש בהן כשעורה והמהלך שם מסיט את‬
‫העצמות ונטמא הלכך היינו מדלגין מארון לארון ולא היינו‬
‫ובשו"ע יו"ד סי' שג סעי' א פסק הרואה כלאים של תורה על חבירו אפי'‬
‫הלובש שוגג א"צ לומר לו בשוק דמשום כבוד הבריות ישתוק ואל יפרישנו משוגג( ואם‬
‫קכב‬
‫‪eay‬‬
‫יט ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫דורכין ע"פ קרקע בית הקברות כלל לקראת מלכי ישראל‬
‫תעו ובכס"מ הל' טומ' מת פ"ז ה"ד וברדב"ז הל' אבל פ"ג‬
‫אגריפס הראשון והורדוס השני שמלכו בסוף ימי בית שני‬
‫הי"ד‪ .‬ובשאילתות פרשת אמור שאילתא קג גרס אמר רבא‬
‫)עיין משנה ביכו' פ"ג מ"ד וסוטה מא ע"א ובויק' רבה פרשה‬
‫ד"ת אהל "כלי" שיש בו חלל טפח וכו' דוקא אהל שהוא‬
‫לה מדרש י ובילקו"ש עקב רמז תתס"ג( וטעמא משום כבוד‬
‫כלי כגון ארון קבורה אם יש בו חלל טפח חוצץ בפני‬
‫המלך דהוי מצוה דאורי' כמפורש ברמב"ם פ"ב מהל' מלכ'‬
‫הטומאה אבל קבר ממש אפי' אין בו חלל טפח חוצץ בפני‬
‫ה"א ועוד שהמלך נכנס לעיר וספר תורה בידו ומצוה לרוץ‬
‫הטומאה כי גזירה היא מלפניו שהטומאה תהא מונחת בקבר‬
‫לקראתו משום כבוד המלך ומשום כבוד ס"ת‪ .‬וי"א לקראת‬
‫ולא תבקע משם ועוד שבקבר הוא מכוסה כמה טפחים ואין‬
‫אלה ודאי לא היו בני הישיבה רצים כי אינם כשרים כ"כ‬
‫הטומאה יכולה לבקוע משם אבל כלי אין כיסויו אלא אצבע‬
‫ובודאי שלא היו מדלגין בשבילם ע"ג ארונות של מתים כי‬
‫אחת או שתים והטומאה בוקעת משם אם אין לה טפח‬
‫מאי שבחייהו ובפרט הורדוס שרשע היה אלא מאן מלכי‬
‫לשוטט בו ושוב ראיתי בשו"ת דעת כהן ענייני יו"ד סי' רט"ו‬
‫רבנן כדאמר בגיט' סב ע"א והכי פירושו כשהיה בא חכם‬
‫ד"ה ובשאילתות שדבר מזה עיי"ש‪.‬‬
‫לעיר היו רצים להקביל פניו והיו מדלגין בשבילו על ארונות‬
‫של מתים‪ ,‬והנכון כפירוש הראשון‪ .‬אלא אפי' לקראת מלכי‬
‫עכו"ם שאין מצוה לכבדם נמי ירוץ שאם יזכה לעוה"ב‬
‫בג"ע יבחין בין כבוד שיהיה שם ‪l‬מלכי ישר' כלו' לחכמי‬
‫וצדיקי ישראל שהם מלכים לעוה"ב כדאמר בגיט' סב ע"א‬
‫`‪mikln ia 'zkc l"` mikln exwi` opaxc l"pn dil exn‬‬
‫‪ 'ebe ekelni‬ועושין להם שם כבוד גדול ואלפי ריבוא משרתים‬
‫לכל אחד מהם למלכי עכו"ם שעושין להם כבוד בעוה"ז‬
‫קמיה דרב כהנא "בלאו" דלא תסור כצ"ל אחיכו עליה‬
‫לאו דלא תסור דאורי' "הוא" כצ"ל אינהו סבור כגון מה‬
‫שאמרו חכמים דאסור לסחוט בשבת ואסור לשחוט ולכבס‬
‫ולצוד וכיו"ב שאינם מפורשים בתורה וחכמים למדום דעיקר‬
‫קרא דלא תסור עלייהו קאי לכך אחיכו עליה הא הנך אע"ג‬
‫דאינן מפורשין בתורה ומפי רבנן שמענום דאורי' נינהו‬
‫דכתיב לא תסור‪ ,‬וקאמר להו רב כהנא גברא רבה אמר‬
‫מילתא לא תחיכו עליה כל מילי דרבנן אפי' גזירות‬
‫ואין כבודם כלום אל מול כבוד שעושין לת"ח בעוה"ב‪.‬‬
‫והרחקות דרבנן אסמכינהו על לאו דלא תסור אע"ג דעיקר‬
‫והרמב"ם פ"ג מהל' אבל הי"ד מפרש שאם יזכה לימים‬
‫לאו דלא תסור מיירי באיסורים דאורי' שהם קבלת חכמים‬
‫שתחזור מלכות ישראל יבחין בין מלכי ישראל למלכי‬
‫ואינן מפורשים בתורה‪.‬‬
‫עכו"ם ותימה מאי 'יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם'‬
‫הא אדרבה מסתמא מלכי עכו"ם עושין להם כבוד יותר‬
‫והתעלמת כתיב 'והתעלמת' וכתיב 'לא תוכל להתעלם' הא‬
‫ממלכי ישראל שהם אומה קטנה ואינם יכולין לכבד מלכיהם‬
‫כיצד אלא פעמים שאתה וכו'‪ .‬הא כיצד "אם" היה כהן‬
‫ביותר כמו ששאר העמים הגדולים מכבדים מלכיהם‪ .‬אהל‬
‫מילת אם נמחקת וכן הוא בספרי דברים פיסקא רכב וברי"ף‬
‫כל שיש בו וכו' כי הטומאה היא הסט"א גאוותנית היא‬
‫בבא מציעא טז ע"א‪.‬‬
‫ומקפדת על עצמה שיהיה לה חלל טפח לשוטט בו )עיין שבת‬
‫קט ע"א ‪cr zctwne ef `id oixeg za xne` ozp iax `ipz‬‬
‫‪ (minrt 'b uegxiy‬הלכך כל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני‬
‫יכול יחזור לעירו ויטמא‪*** .‬ת"ל ולאחותו לאחותו‬
‫"אינו" מטמא אבל כצ"ל ומילת הוא נמחק‪.‬‬
‫הטומאה אין הטומאה בוקעת למעלה מהאהל ודי לה‬
‫רש"י ד"ה בבית הפרס וכו' שמא "גלגלו" כלי המחרישה‬
‫במקומה שבתוך האהל ושאין בו חלל טפח שתשוטט בו‬
‫את העצמות כצ"ל ועיין בפירוש הרע"ב נדה פ"ז מ"ה ד"ה‬
‫הטומאה אינו חוצץ בפני הטומאה אלא הטומאה מבקעת גג‬
‫בית הפרס ובכס"מ הל' עדות פי"ד ה"ג ד"ה ושהמקום הזה‪.‬‬
‫האהל ובוקעת ועולה בוקעת ויורדת לשוטט לה‪ .‬הא דקאמר‬
‫***ד"ה ולאחותו וכו' לא יבוא "וסמיך ליה" לאביו צ"ל‬
‫אהל 'כל' שיש בו חלל טפח וכו' אתא למימר אפי' אין בו‬
‫וכתיב בתריה כמו בתוס'‪*** .‬בא"ד להם "והא" כולהו‬
‫חלל טפח ע"פ כולו אלא רק במקום אחד יש בו חלל טפח‬
‫בכלל על כצ"ל‪*** .‬ד"ה אמרת לא וכו' הפסח היא‬
‫חוצץ בפני הטומאה והוא שיהיה שם טפח על טפח ברום‬
‫"חלה" עליו חובת הפסח שהוא בכרת "ואם" יטמא‬
‫טפח‪ ,‬וי"ג כל אהל שיש בו וכו' כן הוא בפירוש המשנה‬
‫כצ"ל ועיין בשו"ת מהריט"ץ הישנות סי' רפז ד"ה ועוד‬
‫לרמב"ם אהלות פי"א מ"ג ובשו"ת הרשב"א ח"א תשובה‬
‫מדאמרי'‪.‬‬
‫‪eay‬‬
‫יט ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קכג‬
‫תוד"ה מדלגין וכו' גולל ודופק "א"כ" גם הגולל מטמא‬
‫לתלמודא ואינו אלא קיצור של לתנא‪*** .‬בא"ד וי"ל אם‬
‫כצ"ל‪*** .‬בא"ד והיה אומר ר"ת "דליתנהו" להני כללי‬
‫כצ"ל‪.‬‬
‫אינו עניין "לנזיר" דהא כתיבי כצ"ל‪*** .‬בא"ד והשר‬
‫ד"ה רוב וכו' וצ"ל שראש הארון פתוח מלמעלה היה טפח‬
‫אחד פתוח והם דלגו בצד במקום שאינו פתוח דכיון שהיה‬
‫בתוך הארון פותח טפח לא נטמא הארון אלא כנגד הטומאה‬
‫וכנגד המקום הפתוח אבל הצדדין נשארו טהורין‪ ,‬אבל אם‬
‫לא היה פותח טפח בתוך הארון היה נטמא הכל ולא היו‬
‫יכולין לדלג כלל ולהכי היה צריך לאוקמיה כשהיה בו פותח‬
‫טפח‪ .‬שאם היה סתום מלמעלה אדרבה כי יש בו פותח‬
‫טפח מטמא "אפילו" בצד הריקן שבו כצ"ל דכיון דאיכא‬
‫פותח טפח אין הטומאה דוחקת עצמה לצאת מהארון אלא‬
‫מפשטת עצמה בכל הארון הלכך לא היו יכולין לדלג אפי'‬
‫בצדדי הארון‪ ,‬אבל אם לא היה פותח טפח כיון שהטומאה‬
‫מקוצי מיישב פירוש"י דמיירי הכא דיש בו כל הקדושות‬
‫הללו כו' המילה כו' אינה קיצור של ‪ dileke‬אלא של ‪.mlek‬‬
‫ולאחותו ל"ל למימר דמטמא למת מצוה כשיש בו כל‬
‫הקדושות הללו כיון דמטמא לקרובים כשעושה פסח גרידא‬
‫אלמא עושה פסחו אינו מעלה עליו מי שהיה נזיר וכ"ג אם‬
‫נוסף בו שנהיה עושה פסחו לא נוסף בו שום חומרא טפי‬
‫לעניין להטמא למת מצוה דעושה פסחו אפי' לקרובים נטמא‬
‫כ"ש למת מצוה א"כ פשיטא דמטמא מי שהיה נזיר וכ"ג‬
‫ועושה פסחו למת מצוה דמתחילה שהיה רק נזיר וכ"ג‬
‫ועדיין לא נוסף בו עושה פסחו היה מטמא למת מצוה מדכת'‬
‫לאחיו והשתא שנוסף בו עושה פסחו לא נוספה בו שום‬
‫חומרא ופשיטא דאכתי מטמא למת מצוה‪ ,‬אלא ע"כ עושה‬
‫פסחו גרידא אינו מטמא לקרובים ומי שהיה נזיר וכ"ג בשעה‬
‫רצוצה ודחוקה בארון דוחקת עצמה לצאת דרך כיסוי הארון‬
‫ובוקעת למעלה כנגד הטומאה וצדדי הארון טהורין ויכולין‬
‫לדלג שם ואמאי העמידו כשהיה שם פותח טפח אדרבה היה‬
‫דעושה פסחו אינו מטמא לקרובים איכא סברא למימר דאינו‬
‫לו להעמידו כשלא היה שם פותח טפח‪.‬‬
‫מטמא נמי למת מצוה ואצט' קרא לאשמועי' דמטמא למת‬
‫שנעשה עושה פסחו נוספה בו חומרא לעניין מת מצוה דכיון‬
‫מצוה‪ .‬וכי תימא מ"מ צריך קרא דמטמא למת מצוה מפני‬
‫ד"ה ולאחותו וכו' וכולהו יתירי נינהו דמנפש מת "נפקו"‬
‫ודרשינן וכו' דהא מנפש מת "נפקו" כולהו "לא" בא‬
‫כצ"ל‪*** .‬בא"ד ולהתיר מת מצוה "נמי לא איצטריך"‬
‫דמלאביו נפקא כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה אמרת וכו' ועושה פסח "ומשמע" דעושה פסח‬
‫גרידא וכו' וטמאוהו אחיו בע"כ "פריך" מהא כצ"ל‪.‬‬
‫***בא"ד )ע"ב( וא"ת מהיכא פשיטא וכו' בשלמא לפי‬
‫מאי דפרשינן מעיקרא דמיירי דאית ביה כל הקדושות הללו‬
‫ודאי לא יטמא לקרובים דאפי' נזיר גרידא כתיב ביה ‪eia`l‬‬
‫‪ mzena mdl `nhi `l ezeg`le eig`l en`le‬ואפי' כ"ג‬
‫גרידא נמי כתיב ביה ‪ `nhi `l en`le eia`l‬כ"ש כשיש בו‬
‫כל הקדושות הללו נזיר וכ"ג ועושה פסח אלא לפי מאי‬
‫דהדרת בך ופירשת דקאי בעושה פסח גרידא מהיכא‬
‫פשיטא ליה אמרת לא יטמא הא פסח עשה הוא וקבורת‬
‫קרוביו עשה הוא וכיון דעשה דפסח אינו אלא בערב ועדיין‬
‫לא הגיע זמנו וכבר מת לו מת הרי נתחייב בעשה דקבורת‬
‫המת קודם שיגיע זמן עשה דפסח וסברא הוא דעשה דקבורה‬
‫דחי עשה דפסח דאכתי לא מטא זמניה‪*** .‬בא"ד וא"ת‬
‫מנא ליה "לתלמודא" דהאי קרא בעושה וכו' צ"ל לתנא‬
‫מתחילה היה כתוב לת' וסבר המעתיק שהוא קיצור של‬
‫שיש בו ג' קדושות נזיר "וכ"ג" ועושה פסח כצ"ל כלו'‬
‫וכי תימא אע"ג דלא נתווספה בו חומרא מ"מ נוספה בו‬
‫קדושה ולכך הו"א דמשום תוספת קדושה שנוספה בו יהיה‬
‫אסור לטמא למת מצוה ולעולם אימא לך דעושה פסח‬
‫גרידא מטמא לקרובים ואין בו חומרא כלל לעניין מת מצוה‬
‫דכיון דמטמא לקרובים כ"ש למת מצוה מיהו לאו תוספת‬
‫החומרא גורמת את ההוה אמינא שיהא נזיר וכ"ג ועושה‬
‫פסחו אסור במת מצוה אלא תוספת הקדושה גורמת‪ ,‬לא היא‬
‫דהא כבר שמעינן מלאביו ולאמו ולאחיו דנזיר וכ"ג לא‬
‫מהני מידי למת מצוה נזיר גרידא אסור לטמא לקרובים‬
‫ומותר במת מצוה והו"א אם תתווסף בו קדושה ויהיה נזיר‬
‫וכ"ג יהיה אסור במת מצוה דאע"ג דנזיר וכ"ג אינו תוספת‬
‫חומרא לעומת נזיר גרידא דהא כבר למדנו דנזיר גרידא אינו‬
‫מטמא לקרובים ומטמא למת מצוה וכ"ג גרידא נמי כבר‬
‫למדנו שאינו מטמא לקרובים ומטמא למת מצוה מ"מ יש כאן‬
‫תוספת קדושה דהשתא הוי קדוש מחמת נזירות ומחמת‬
‫כהונה ואתא קרא דלאחיו ללמדנו דנזיר וכ"ג אע"ג דאית‬
‫ביה תוספת קדושה לעומת נזיר גרידא בכל זאת נטמא למת‬
‫מצוה דתוספת קדושה אינה גורמת כלום ורק תוספת חומרא‬
‫יכולה לגרום איסור ליטמא למת מצוה וליכא ביה תוספת‬
‫קכד‬
‫‪eay‬‬
‫יט ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫חומרא‪ ,‬וכיון דכבר אשמועי' קרא דתוספת קדושה אינה‬
‫הקרובים הא כשנטמא לקרובים נמי מתבטל ממצות פסח‬
‫גורמת איסור לטמא למת מצוה למאי איצט' לאשמועי' תו‬
‫ומוכיח דקדושת פסח נדחית מפני קבורת המת כ"ש מפני‬
‫דאם היו בו ג' קדושות נזיר וכ"ג ועושה פסח אינו אסור‬
‫קבורת מת מצוה דחמיר מקבורת קרוביו‪ .‬א"נ יש לפרש‬
‫לטמא למת מצוה פשיטא דהא אין הקדושה גורמת אלא‬
‫בקוצר "הכי" כצ"ל‪ ,‬קאי על מה שכתב השר מקוצי ליישב‬
‫החומרא ומי שהיה נזיר וכ"ג ועושה פסח אין בו תוספת‬
‫פירוש"י דמיירי שיש בו כל הקדושות הללו וקשה א"כ מאי‬
‫חומרא לעומת מי שהיה רק נזיר וכ"ג "אלא" ע"כ "קרא"‬
‫פריך התם גבי יוסף הכהן והשר מקוצי תירץ דבר זה לעיל‬
‫לא "אצטריך" אלא למעלה דפסח כצ"ל כלו' אלא ע"כ‬
‫באריכות והשתא רוצים התוס' לפרש בקיצור מדתניא‬
‫קרא ד'ולאחותו' לא אצט' משום קדושה דעושה פסח אלא‬
‫גרידא על ישר' נזיר ואח"כ נזיר וכהן הדיוט ואח"כ נזיר‬
‫משום חומרא דעושה פסח דהו"א דעושה פסח חמיר ואינו‬
‫וכ"ג "א"כ" מסברא יש לנו לומר דאינו מטמא לקרובים‬
‫מטמא למת מצוה ואי אמרת דעושה פסח גרידא נטמא‬
‫אע"ג דלפירוש"י עושה פסחו דברייתא מיירי במי שהיה נזיר‬
‫לקרובים למה לי קרא דולאחותו פשיטא דאי מטמא‬
‫וכ"ג ועושה פסחו מ"מ אפי' עושה פסחו גרידא אינו מטמא‬
‫לקרובים כ"ש למת מצוה ונמצא דאין בעושה פסח שום‬
‫לקרובים כמו נזיר וכולהו אינך כמו נזיר וכ"ג ועושה פסחו‬
‫חומרא לעניין מת מצוה‪ .‬ואע"ג דאצט' קרא דלאמו לכהן‬
‫יחד‪ ,‬דאי אמרת עושה פסחו גרידא מטמא לקרובים ה"ל‬
‫הדיוט ונזיר דמטמא למת מצוה אע"ג דלא איצט' קרא‬
‫לתנא למיתני ברישא 'נזיר ישראל' דהיינו פשטיה דקרא‬
‫משום חומרא דכהן הדיוט שמתבטל ממצות כהונה דהא כתב‬
‫ואח"כ 'נזיר ועושה פסחו' ואח"כ 'נזיר וכהן גדול' ואח"כ‬
‫קרא דמטמא כהן הדיוט לקרובים ומסברא ידעי' דמטמא‬
‫'נזיר וכ"ג ועושה פסחו' ולא ה"ל למיתני כלל 'נזיר וכהן‬
‫למת מצוה מכ"ש דקרובים ואיצט' קרא "משום" שהן‬
‫הדיוט' דנזיר וכהן הדיוט היינו נזיר ועושה פסחו דבין כהן‬
‫שתי קדושות אע"ג דשמעינן כבר "מלאחיו" שתוספת‬
‫הדיוט ובין עושה פסחו נטמאין לקרובים וכיון דעל כרחיה‬
‫קדושה אינה גורמת איסור ליטמא למת מצוה אלמא טרח‬
‫צריך לשנות בסיפא 'נזיר וכ"ג ועושה פסחו' ועל כרחיה‬
‫קרא לאשמועי' כמה פעמים דבר זה דתוספת קדושה אינה‬
‫צריך להזכיר בברייתא עושה פסחו א"כ אף ברישא ה"ל‬
‫גורמת איסור אף כאן נמי נאמר דעושה פסח גרידא נטמא‬
‫לקרובים ואין בו חומרא כלל גבי מת מצוה ואעפ"כ הו"א‬
‫דמי שהיה נזיר וכ"ג אם נוספה בו קדושה דעושה פסח יהיה‬
‫אסור לטמא למת מצוה קמ"ל 'ולאחותו' דמותר‪") .‬דמעלה‬
‫דנזיר לא מהני מידי למת מצוה מלאביו" נמחק(‪ .‬ה"מ‬
‫כהן דקדושתו קדושת עולם והוי הקדושה בגופו ומשו"ה‬
‫יש לנו לומר כי יש לו שתי קדושות דטפי קדושה בגופו‬
‫למתני 'נזיר ועושה פסחו' במקום 'נזיר וכהן הדיוט' ומדלא‬
‫תני נזיר ועושה פסחו אלא נזיר וכהן הדיוט ש"מ משום דבעי‬
‫למיתני הקל תחילה דהיינו 'נזיר וכהן הדיוט' דכהן הדיוט‬
‫גרידא מטמא לקרובים ואח"כ החמור 'נזיר וכ"ג' דכ"ג גרידא‬
‫אינו מטמא לקרובים ולא מצי למיתני 'נזיר ועושה פסחו'‬
‫במקום 'נזיר וכהן הדיוט' דעושה פסחו גרידא אינו מטמא‬
‫לקרובים‪.‬‬
‫כלו' הצטברו שתי הקדושות יחד ונעשו קדושה גדולה ולכך‬
‫כ ע"א גמ' וליגמר "מיניה" שב ואל תעשה שאני כצ"ל‪.‬‬
‫איצט' קרא למימר דאע"ג דהשתא נתחברו בגופו שתי‬
‫וא"ת נזיר דילפינן דמטמא למת מצוה מדכת' 'לאביו' וכהן‬
‫קדושות ואיכא סברא לומר דכיון שנתחברו בגופו שתי‬
‫דילפינן דמטמא למת מצוה מדכת' 'לאמו' וכ"ג דילפינן‬
‫הקדושות יחד ונעשית קדושה גדולה יהא אסור יותר מנזיר‬
‫דמטמא למת מצוה מדכת' 'לאחיו' הא כולהו קום ועשה הוא‪,‬‬
‫גרידא ומכהן הדיוט גרידא אעפ"כ מותר לטמא למת מצוה‬
‫תירץ רש"י דבהנך לאו כבוד הבריות דחי להו אלא קרא‬
‫אבל עושה פסח שקדושתו לפי שעה אינה קדושה בגופו‬
‫ד'לאביו ולאמו לאחיו' גלי לן דמעיקרא כשנכתב ל"ת‬
‫ואינה מתווספת על קדושות ראשונות שהיו בו אלא קדושת‬
‫דטומאה לאו על מת מצוה נאמר‪ ,‬וכבר התוס' דחו דבריו‪.‬‬
‫מצוה היא כלו' קדוש הוא שלא לטמא כדי שלא יבטל ממצות‬
‫ופירשו התוס' ‪dl`ya epyi oky xifpl dnc 'ixnb `l xifpnc‬‬
‫פסח אם אתה מתיר לו לטמא לקרובים ויבטל ממצות פסח‬
‫‪ lka dey epi`y e`l oky odkl dn odkn oke‬ואם היה כדבריהם‬
‫ש"מ קדושת מצוה שבו לא אלימא כ"כ ה"ה למת מצוה‬
‫היה לגמ' לפרש כן‪ .‬ונ"ל דמה שהזהירה התורה את הכהן‬
‫מכ"ש יטמא ולא תעמוד לו קדושת מצות פסח שלא להטמא‬
‫מליטמא טעמא כדי שיהיה ראוי לשרת במקדש כדכת' )ויק'‬
‫דמאי חזית ליתן לו קדושה טפי גבי מת מצוה יותר מן‬
‫כא א( `‪`l ytpl mdil` zxn`e oexd` ipa mipdkd l` xen‬‬
‫‪eay‬‬
‫כ ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קכה‬
‫‪miaixwn md mdidel` mgl 'd iy` z` ik 'ebe einra `nhi‬‬
‫ד'האשה שהיתה כובשת ירק בקדירה' לאו בעוקצין היא אלא‬
‫‪ ycw eide‬וכשמטמא עצמו אינו אלא שב ואל תעשה שמונע‬
‫בטהרות פ"ב מ"א אלא ה"ק כי הוה מטי רב יהודה‬
‫עצמו מלשרת וכן מה שהזהירה את הנזיר מליטמא כדי‬
‫בעוקצין בתחילת עוקצין פ"א מ"א דקת' התם ‪ci `edy lk‬‬
‫שיהיה ראוי להתייחד עם ה' יתברך בקדושה ובטהרה‬
‫‪ `nhne `nhin xney `le‬היו התלמידים מקשים לו מההיא‬
‫ולהשיג השגות גדולות בעבודתו כדכת' )במד' ו ז( ‪eia`l‬‬
‫מתני' דטהרות 'האשה שהיתה כובשת ירק בקדירה ונגעה‬
‫‪lr eidl` xfp ik mzena mdl `nhi `l ezeg`le eig`l en`le‬‬
‫בעלה חוץ לקדירה במקום הנגוב אע"פ שיש בו כביצה הוא‬
‫‪ ey`x‬וכשמטמא עצמו אינו אלא שב ואל תעשה שמונע עצמו‬
‫טמא והכל טהור' אמאי הכל טהור הא האי עלה לאו יד הוא‬
‫מעבודת והשגות הנזיר‪.‬‬
‫אלא הוא הירק עצמו ולא היתה המשנה ההיא ברורה לרב‬
‫מ"ש אמוראים ראשונים דאתרחיש להו ניסא כשהיו‬
‫מתפללין על דבר אפי' הוא היפך הטבע כגון לבקש מטר‬
‫כשאין עננים בשמים מיד היו נענים ומ"ש אנן דלא‬
‫מתרחיש לן ניסא ודאי מתרחיש לן ניסי טובא מיהו אין זה‬
‫מיד סמוך לתפלתנו אלא אחר זמן ולא הוי נס גלוי ומובהק‪.‬‬
‫אי משום תנויי דכת' )דבר' ד ז( ‪el xy` lecb ieb in ik‬‬
‫`‪ eil` ep`xw lka epidl` 'dk eil` miaexw midl‬משמע מקבל‬
‫תפלותינו מיד ועושה לנו נסים וסמיך ליה ‪xy` lecb ieb ine‬‬
‫‪ozep ikp` xy` z`fd dxezd lkk miwicv mihtyne miweg el‬‬
‫‪ meid mkiptl‬אלמא לעשות להם נס סמוך לתפלתם הוי מחמת‬
‫עסק התורה‪ .‬בשני דרב יהודה "כוליה" תנויי בנזיקין‬
‫הוה ודאי היו עוסקין אף בשאר סדרים דהא אמר לק' ‪ike‬‬
‫‪ 'eke oivwera dcedi ax ihn ded‬אלמא אף סדר טהרות היה‬
‫לומד אלא שלא היה לב רוב הלומדים רחב להבין ולפיכך‬
‫יהודה דיו‪ ,‬ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים‬
‫שהיא משנה בעוקצין‪ .‬כל זה כתבתי ליישב גירסתנו מיהו‬
‫הגירסא הנכונה היא וכי הוה מטי רב יהודה האשה‬
‫שכובשת ירק בקדירה ול"ג בעוקצין וכן הוא באגרת רב‬
‫שרירא גאון פ"י אות לה ובכת"י מדוייקים‪ .‬תליסר מתיבתא‬
‫כבר ביארנו שלא היו שונים זרעים וטהרות בסדר הישיבה‬
‫אלא הרוצה ללמדם בא לפני הרב ולומדם ממנו בבית‬
‫המדרש שלא בסדרי הישיבה וביומי דרבא רבתה רחבות לב‬
‫בתורה והיו הרבה לומדים שחפצו ללמוד סדר זרעים וסדר‬
‫טהרות לפני החכמים בחדשים בהם לא היתה הישיבה‬
‫פועלת‪ ,‬שלא היו רגילין ללמוד בישיבה לפני ראש הישיבה‬
‫אלא חדש בחורף ולומדין בו מסכת אחת ואח"כ הולך כל‬
‫תלמיד לבית המדרש הסמוך אליו וחוזר על המסכת ההיא‬
‫חמישה חודשים וכן חודש בקיץ ולומדין מסכת אחת ואח"כ‬
‫לא היה ראש הישיבה שונה עמהם בישיבה אלא נזיקין אבל‬
‫הולך כל אחד לבית המדרש הסמוך לו וחוזר על המסכת‬
‫חכמים שבהם היו באין לפני הרב בבית המדרש ולומדין‬
‫ההיא חמישה חודשים ובהנך עשרה חודשים שלא היתה‬
‫ממנו אף שאר סדרי משנה שלא בסדר הישיבה ואנן קא‬
‫הישיבה פועלת היו כולם בבתי המדרש לחזור על תלמודם‬
‫מתנינן שיתא סדרי ש"מ היתה להם גמרא אף לסדר זרעים‬
‫ובי"ג בתי מדרש קבעו ללמוד עוקצין שרבים מהם היו רחבי‬
‫וטהרות ואבדה ממנו וי"א דעל מסכת ברכות דזרעים ועל‬
‫לב להבינה‪ .‬כי הוה שליף חד מסאניה "הוה" אתי מטרא‬
‫מסכת נדה דטהרות קאמר‪ ,‬מיהו הגירסא הנכונה היא ואנן‬
‫כצ"ל‪ ,‬בתעניות דידהו היו רגילין להאסר בחמישה דברים‬
‫קא מתנינן ד' סדרי וכן היא הגירסא באגרת רב שרירא‬
‫אכילה ושתיה רחיצה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה כמו‬
‫גאון פ"י אות לה ואע"ג דביומי דרבא הוה מתנו נמי טהרות‬
‫שאנו רגילין ביוה"כ ובתשעה באב‪ .‬ואנן קא מצערינן‬
‫כדאמר ‪ `zaizn xqilz oivwera opipzn `w op`e‬לא היה‬
‫נפשין בחמישה דברים ומצווח קא צווחינן מכאן שצווחה‬
‫ראש הישיבה דורש בישיבה בפני כולם אלא ד' סדרים אבל‬
‫וצעקה יפין לתפלה‪ .‬קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת‬
‫בסדר זרעים וטהרות לא היה להם גמרא קבועה לשנות‬
‫ה' והנך קראי דילפת מינייהו לעיל דלעשות להם נס מיד‬
‫לתלמידים אלא כל רב ורב היה שונה לתלמידים פירושים‬
‫סמוך לתפלתם הוי מחמת התורה דכתיב ‪xy` lecb ieb in ik‬‬
‫כמו שרוצה וכמו שנראה לו נכון והגון וכן לא היו דורשין‬
‫‪ eil` ep`xw lka epidl` 'dk eil` miaexw midl` el‬דמשמע‬
‫אותן בישיבה אלא הרוצה ללמדם בא לפני הרב בבית‬
‫מקבל תפלותינו ועושה לנו נסים וסמיך ליה ‪lecb ieb ine‬‬
‫המדרש ולומדה ממנו שלא בסדרי הישיבה וכמו שנתבאר כל‬
‫`‪ z`fd dxezd lkk miwicv mihtyne miweg el xy‬משמע‬
‫זה באגרת הנ"ל ובפירושנו שם‪ .‬וכי הוה מטי רב יהודה‬
‫בזכות שעוסקין בתורה הא סיים ביה קרא ‪jl xnyd wx‬‬
‫בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדירה האי מתניתין‬
‫‪ ce`n jytp xenye‬משמע ובלבד שתהא בכם מסירות נפש‬
‫קכו‬
‫‪eay‬‬
‫כ ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫על מצוותיו ותורתו הלכך קמאי דהוה בהו תורה ומסרו‬
‫לבנות מצויין הרבה וכשהיה אדם עובר על שפת הנהר‬
‫נפשייהו על קדושת ה' איתרחיש להו ניסא אנן אע"ג דאית‬
‫ורואה אווזים לבנות לא היה מתבונן בהם אבל כשהיה רואה‬
‫בן תורה טפי הא לא מסרינן נפשין אקדושת ה' ולכך לא‬
‫אווזים שחורות היה מתבונן בהם כי לא היו מצויין להכי‬
‫מיתרחיש לן ניסא‪ .‬חזייה לההיא כותית וכו' וא"ת מאי‬
‫קאמר כי קאקי חיוורי שאין אדם נהנה כלל בראייתם‪ ,‬וי"מ‬
‫מסירות נפש איכא הכא הא קסבר דבת ישראל היא ולא‬
‫לפי שאחר שהיו טובלות היו לובשות בגדי לבן להודיע‬
‫תתבענו המלכות על כך ועוד הא אפי' היה יודע דכותית היא‬
‫לבעליהן שהן טהורות‪ .‬קאקי אווזים‪ ,‬לפי שמגעגעות געגע‬
‫ליכא בזה מסירות נפש דהא אין עונשין אותו בנפשו אלא‬
‫נקראות קאקי ומכאן ראיה למבטא התימנים שקורין אות‬
‫קונסין אותו ממון‪ ,‬וידידי וחביבי הרב שמעון אלימלך הי"ו‬
‫קו"ף כגימ"ל שלנו כי היה ראוי לכתוב גאגי ונכתב קאקי‪,‬‬
‫תירץ דמכאן ראיה שמסירת ממונו על קדושת ה' הוי כמוסר‬
‫וכן בקעה נכתב בתלמוד ‪) `b`a‬פס' ח ע"ב וביצה כא ע"א(‬
‫נפשו כי עני חשוב כמת‪ ,‬ולי נראה דכיון דהות לבישא‬
‫במקום בקא וכן הרבה‪ .‬ונהוי להו זרעא דשפירי כוותי מה‬
‫כרבלתא בשוקא שהוא בגד יקר וחשוב סבר שהיא אשת‬
‫שרואה אשה בשעה שהיא מתאוה לתשמיש נחקק בולד‬
‫ראש הגולה או בתו וסבר שאם יקרענו ממנה יענישוהו עונש‬
‫שתתעבר בו‪ ,‬אמי בזמן שעלתה מן הטבילה ראתה תות שדה‬
‫גדול במכות ומעצר שהיו אנשי ראש הגולה עונשין ומכין‬
‫ולא נתנו לה לטעום ממנו ונחקק בחזה שלי צורת תות שדה‬
‫למבזה אותם כמבזה את המלך‪ .‬מתון מתון ארבע וכו' לפי‬
‫ממש בצורתו ובצבעו גם ראיתי אחד שהיתה חקוקה בגבו‬
‫הפירוש הראשון ברש"י הכי קרינן מתון מתון ארבע מאה‬
‫צורת אבטיח ואמר לי כי אמו נתאוותה לאבטיח ולא נתנו‬
‫זוזי שויא כלו' מתון מאתים ועוד מתון מאתים הם ארבע‬
‫לה לטעום ממנו‪ .‬בב"מ פד ע"א נוסף ונהוי להו זרעא‬
‫מאות זוז וכזה הפסדתי כלו' שמך קא גרים לי‪ ,‬ולפי הפירוש‬
‫דשפירי כוותי "גמירי אורי' כוותי"‪*** .‬אמר להו אנא‬
‫השני הכי קרינן מתון! מתון ארבע מאה זוזי שויא כלו'‬
‫מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא בהו עינא בישא רבי‬
‫לך ששמך מתון אני אומר מתון המתינות ארבע מאה זוזי‬
‫יוחנן לאו מזרעא דיוסף קאתי אלא לחש הוא לכל אדם הירא‬
‫שויא אילו הייתי ממתין כהוראת שמך לא הייתי מפסיד‬
‫מעין הרע שיאמר אנא מזרעא דיוסף וכו' כדאמר לק' נה‬
‫ארבע מאה זוזי‪.‬‬
‫ע"ב‪ .‬אל תקרי עלי עין דמשמע על עין כלו' בן פורת מחמת‬
‫העין שהעין הטובה השפיעה בו טובה וברכה אלא עולה עין‬
‫אשערי "טבילה" כצ"ל וכן בעובדא דרבי יוחנן‪ .‬היה יושב‬
‫על פתח שערי המקוה מבחוץ וקודם שנכנסות לטבול היה‬
‫מלמדם דיני טבילה‪ ,‬וראיה שלא היה נמצא ממש במקום‬
‫שטובלין ולא היה רואם בשעת טבילה דהא רבי יוחנן נמי‬
‫שהוא עולה על העין עין הרע אינה משפעת אלא בגובה עינו‬
‫של אדם ויוסף היה הקב"ה מעלה מזלו מעל גובה עינו של‬
‫אדם שלא תשלוט בו עין הרע‪ .‬אלא "עולה" עין כצ"ל‬
‫ועתה מצאתיו מפורש במדרש ילמדנו ילקוט תלמוד תורה‬
‫הוה יתיב אשערי טבילה ואמר ‪oiiz`e l`xyi zepa owlq ik‬‬
‫בראש' אות קפ"ז‪ ,‬אבל רש"י גרס אלא עולי עין‪ ,‬וי"ג אלא‬
‫‪ ia olkzqn dliahn‬ואי הוה יתיב אשערי טבילה מבפנים‬
‫"עלי" עין כלו' עלי והסתלקי עין עיין בריטב"א ב"ב קיח‬
‫ורואם בשעת טבילתן היה לו לומר כי טבלן בנות ישראל‬
‫ע"ב‪ .‬וידגו הל"ל ויפרו מאי וידגו אלא לשון דגים‪ .‬מה דגים‬
‫מסתכלן בי אלא ש"מ לא היו רואות אותו אלא בשעה שעלו‬
‫שבים מים מכסים עליהם ואין עין הרע שולטת בהם‬
‫מן הרחצה ויצאו מבית הטבילה והוא יושב על השער‬
‫שהרי פרין ורבין יותר משאר יצורים שביבשה שכל דג‬
‫מבחוץ‪ ,‬ויותר מכן מוכח מלשון הגמ' בב"מ פד ע"א `‪ik xn‬‬
‫משריץ אלפים ורבבות ש"מ אין עין הרע שולטת בהם‪ .‬עין‬
‫‪ ia erbtil devn zliahn 'xyi zepa owlq‬אלמא לא היו רואות‬
‫שלא רצתה לזון "וליהנות" ממה שאינו "שלה" אין עין‬
‫אותו במקוה עצמו אלא בשעה שהיו עולות מן הרחצה‬
‫הרע שולטת "בה" כצ"ל‪.‬‬
‫והולכות לביתן היו פוגעות בו ועיין שם בתוס' ד"ה יתיב‪.‬‬
‫ויש מפרשים שהיה עומד על פתח המקוה מבפנים ורואם‬
‫משנה נשים ועבדים וקטנים פטורים מק"ש מפרש בגמ'‬
‫בשעת טבילה והיינו דקא' ‪ixeeig iw`w ik i`t`a oiinc‬‬
‫משום שהיא מצוות עשה שהז"ג‬
‫כשאני רואם בתוך המים הם דומין בעיני כאווזים לבנות‬
‫סי' ע ‪epiidc cegid zlawa md miaiig dy`e carc d`xp cren ld`a aezk‬‬
‫הרגילים לרחוץ במים‪ ,‬והא דקא' ‪ ixeeig iw`w ik‬ולא אמר‬
‫‪ oey`x weqt‬ומלשון הגמ' נראה דאפי' פסוק ראשון דהוי עול מלכו"ש אינם‬
‫כי קאקי אוכמי או כי קאקי סתם לפי שבבבל היו אווזים‬
‫חייבים ומ"מ בשו"ע סי' ע סעי' א פסק נשים ועבדים פטורים מק"ש שהיא‬
‫>>>ועשה טוב<<< כתוב בב"י‬
‫‪eay‬‬
‫כ ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קכז‬
‫מצות עשה שהז"ג ונכון הוא ללמדם שיקבלו עליהם עול מלכו"ש הגה‬
‫שיודעים לשמור תפלין והיינו מבן י' שנה או י"א שנה ואחינו התימנים‬
‫ויקראו לפחות פסוק ראשון וכל זה לעניין ק"ש דשחרית וערבית אבל ק"ש שעל‬
‫ראיתי מקפידין בזה‪ .‬וחייבין‬
‫בתפלה >>>ועשה טוב<<< הרמב"ם פ"א‬
‫המטה משום שמירה הוא ונשים נמי בעו שמירה וכבר קבלו עליהם הנשים‬
‫מהל' תפלה ה"א סובר דתפלה מצות עשה מן התורה היא ורק מנין התפלות‬
‫לחייב עצמן בק"ש שעל המטה‪ .‬ולעניין קטנים פסק מרן בשו"ע שם סעי' ב‬
‫וזמני התפלה ונוסח התפלה הם מדרבנן דמדאורי' סגי בתפלה אחת ביום‬
‫קטנים פטורים לר"ת כשלא הגיעו לחינוך ולרש"י אפי' הגיעו לחינוך‬
‫באיזו שעה שירצה וכיון דמדאורי' ליכא זמן לתפלות הוי מצות עשה שלא‬
‫מפני שאינו מצוי אצלו בזמן ק"ש בערב וישן הוא בבקר וראוי לנהוג‬
‫הז"ג לפיכך נשים חייבות ודוקא בתפלה אחת ביום כדין תורה וכן פסק מרן‬
‫כר"ת והשתא החמירו על עצמן יותר מר"ת וקורים ק"ש עם הקטנים אפי'‬
‫בשו"ע סי' קו סעי' א ונשים ועבדים שאע"פ שפטורים מק"ש חייבים‬
‫בני ארבע וחמש שלא הגיעו לחינוך ובנות ישראל הן שהחמירו על עצמן‬
‫בתפלה מפני שהיא מצות עשה שהז"ג וכן נהגו בנות ישראל שאין‬
‫לקרות עם הקטנים‪ ,‬ואין מקפידין אלא בק"ש שחרית ובק"ש שעל המטה‬
‫מתפללות אלא תפלה אחת ביום או שחרית או מנחה או ערבית‪ .‬ושמעתי‬
‫אבל ק"ש דערבית אין מקפידין ואולי טעמא משום דק"ש שעל המטה הוי‬
‫ממורי הרב זצ"ל שטוב שיתפללו שחרית קודם שיתחילו במלאכת היום‬
‫קרוב לזמן ק"ש דערבית שהקטנים הולכין לישן מוקדם לפיכך אין מקפידין‬
‫וקודם שייעור הבית כי בזמן מנחה כבר הילדים ערים ורצין בבית והיא‬
‫אלא בק"ש שעל המטה והיא כנגד ק"ש דערבית ושעל המטה‪.‬‬
‫טרודה במלאכת הבית‪ ,‬וכן נהגו‪ .‬ומ"מ אמר כי טוב שתקבע לה תפלה אחת‬
‫רש"י ד"ה אבל מט' הוא למת מצוה "דהוא" כבוד כצ"ל‪.‬‬
‫***ד"ה שב וא"ת שאני "פעמים" רבים כצ"ל‪*** .‬ד"ה‬
‫קטנים וכו' לפי שאינו מצוי "אצלו" תמיד כצ"ל‪.‬‬
‫קבועה אם שחרית שחרית ואם מנחה מנחה ואם ערבית ערבית כדי שלא‬
‫תשכח להתפלל וגם יש בזה עניין אחר‪ .‬וכתב המג"א דלפי הרמב"ם אם‬
‫אומרת איזו בקשה כבר יצאה יד"ח דאין נוסח התפלה מדאורי' ואין נ"ל‬
‫כלל )וכבר פקפקו בזה גדולי האחרונים(‪ .‬וכל זה לדעת הרמב"ם ומרן דס"ל‬
‫תוד"ה וקטנים וכו' ובק"ש נמי "דיש" לחייבו כצ"ל‪.‬‬
‫דעיקר תפלה מדאורי'‪ ,‬אבל לדעת הרמב"ן עיקר תפלה אינו אלא מדרבנן‬
‫***בא"ד דאי לא הגיע לא "הוה" להו לחייבו בתפלה‬
‫"ועוד לא" נהירא כצ"ל‪.‬‬
‫ובשעה שתקנו להתפלל תקנו שיתפללו שחרית ומנחה לפיכך אף הנשים‬
‫חייבות בתפלת שחרית ומנחה‪ ,‬וגדולי האשכנזים הכריעו כדעת הרמב"ן‬
‫לפיכך נשותיהן חייבות בתפלת שחרית ומנחה‪ ,‬אבל אנן דקי"ל כהרמב"ם‬
‫כ ע"ב משנה ומן התפלין‬
‫>>>ועשה טוב<<< פסק בשו"ע סי'‬
‫לח סעי' ג נשים ועבדים פטורים מתפלין מפני שהוא מצות עשה שהז"ג‬
‫הג"ה ואם הנשים רוצין להחמיר על עצמן מוחין בידן ובג'רבא היו כמה וכמה נשים‬
‫והשו"ע אין נשותינו חייבות אלא בתפלה אחת וכמו שפירשנו‪ .‬ולעניין תפלת‬
‫מוסף הצל"ח כתב דפטו' אבל בספר מגן גבורים פסק דחייבות וכל זה‬
‫לאשכנזים אבל נשותינו אינן חייבות אלא בתפלה אחת איזו שירצו‪.‬‬
‫שהיו מניחות תפלין וסיפר לי מו"ז זצ"ל כי פעם ראה את אשת רבו )אולי‬
‫אשת רבי דידו זצ"ל או אשת רבי דוד חדאד זצ"ל שהם היו רבותיו‬
‫גמ' מהו דתימא הואיל ואית בה מלכו"ש אע"ג דק"ש‬
‫המובהקים( אוחזת את התפלין בידיה ושאל אותה מה זה והשיבתו שהיא‬
‫מצוה לקוראה בבוקר ובערב ומצד קריאתה הויא מצות עשה‬
‫רק מקפלת את התפלין של בעלה ומיד נכנס בעלה והיו תפליו על ראשו‬
‫שהז"ג מ"מ כשקורא ק"ש בבקר צריך לקבל עליו עול‬
‫)תפלין של רש"י ושל ר"ת כמנהג האר"י להניחן יחד( והבין שהיא מניחה‬
‫מלכו"ש כל היום וכל הלילה וכן בערב הלכך הו"א דלאו‬
‫תפלין בכל יום לפיכך חזר ובא למחרת באותה שעה והציץ מן החצר וראה‬
‫מצות עשה שהז"ג היא קמ"ל דלא אזלינן בתר תכלית‬
‫תפילין עליה ועומדת בתפלה‪ .‬ונר' דאשה הרוצה להניחן אין למחות בידה‬
‫המצוה שהיא קבלת עול מלכותו תמיד כל היום וכל הלילה‬
‫כלל אם היא ידועה בחסידותה ומניחתן בצינעה‪ ,‬אבל נשים המניחות‬
‫אלא בתר זמן הקריאה והוא אינו אלא בבקר ובערב הלכך‬
‫בפרהסיא מוחין בידם כי לא באו להתחסד אלא לחבל בכרם בית ישראל‪.‬‬
‫מצות עשה שהז"ג היא‪*** .‬ומן התפלין פשיטא הואיל‬
‫***ולעניין קטנים פסק מרן בשו"ע סי' לז סעי' ג קטן היודע לשמור תפלין‬
‫ושבת ויו"ט לאו זמן תפלין נינהו ודאי הויא מצות עשה‬
‫בטהרה שלא ישן ושלא יפיח בהן הג"ה ושלא יכנס בהן לבית הכסא חיב אביו‬
‫שהז"ג מהו דתימא הואיל ואתקש למזוזה בפרשה ראשונה‬
‫לקנות לו תפלין לחנכו הג"ה וי"א דהאי קטן דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום אחד‬
‫‪ 'ebe mzazke 'ebe mzxywe‬דרוש מינה מה מזוזה נשים חייבות‬
‫והיום אין אחד שנוהג בזה כדעת הרמ"א‬
‫בה אף תפלין כן קמ"ל הואיל ובפרשה שניה הפסיק ביניהם‬
‫דהכל מניחין לבניהם תפלין כמה חודשים או כמה שבועות קודם י"ג שנה‬
‫ולא סמכן דכת' ‪ 'ebe mze` mzcnle 'ebe mze` mzxywe‬ואח"כ‬
‫וכמו שכתב המג"א ועוד דפשט הברייתא דסוכה מב ע"א לא משתמע כלל‬
‫כתיב ‪ 'ebe mzazke‬חזר והפריש בהלכותיהם מזוזה נשים‬
‫דמיירי בבן י"ג שנה ויום אחד אלא בקטן ממש כדמוכח התם לפיכך יש לנו‬
‫חייבות בה ומתפלין פטורות‪ .‬וחייבין בתפלה דרחמי נינהו‬
‫לחזור למנהג אבותינו ולפסק הרמב"ם והשו"ע ולהניח לקטנים תפלין משעה‬
‫תפלה תרתי אית בה א‪.‬מצות עשה דכת' ‪'d z` dad`l‬‬
‫)בעל העיטור( וכן נהגו ואין לשנות‬
‫קכח‬
‫‪eay‬‬
‫כ ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫`‪ ecarle mkidl‬זו היא תפלה ב‪.‬רחמים‪ ,‬ואע"ג דמצד מצות‬
‫דכתיבא באוריי'‪ .‬ושמור בלוחות שניים כתיב ‪mei z` xeny‬‬
‫עשה מצוה להתפלל שחרית בזמנה מנחה בזמנה וערבית‬
‫‪ eycwl zayd‬היינו המנע ממלאכה וכן כל לשון שמירה מנע‬
‫בזמנה ותפלה הויא מצות עשה שהז"ג מ"מ אם באה עליו‬
‫עצמך מלעשות מעשה הוא כמו )ברא' כד ו( ‪ot jl xnyd‬‬
‫איזו צרה וכבר סיים שחרית ועדיין לא הגיע זמן תפלת מנחה‬
‫‪ dny ipa z` aiyz‬מנע עצמך מלהשיבו וכן )ברא' לא כט(‬
‫מתפלל שמו"ע ומבקש רחמים מלפני המקום וכן בכל שעה‬
‫‪ rx cr aehn awri mr xacn jl xnyd‬מנע עצמך מלדבר‬
‫שנמצא בצרה אע"ג דכבר נפטר ממצוות תפלה עומד‬
‫עמו וכן )דב' ו יב( ‪ 'd z` gkyz ot jl xnyd‬מנע עצמך‬
‫ומתפלל שמו"ע לבקש רחמים על עצמו ועל בני ביתו נמצא‬
‫מלעבור על תורתו וכן )דב' טז א( ‪aia`d ycg z` xeny‬‬
‫שמצד עניין הרחמים שבה אינה מצות עשה שהז"ג הלכך‬
‫מנע עצמך מלעשות פסח לפני שיבוא האביב‪ ,‬אף כאן ‪xeny‬‬
‫נשים חייבות‪ .‬מהו דתימא הואיל וכתיב בה ערב ובקר‬
‫`‪ eycwl zayd mei z‬מנע עצמך מלעשות בו מעשה חול ואף‬
‫וצהרים משמע תפלה שמתפלל בערב בין תפלה דמצוה ובין‬
‫נשים נצטוו שלא לחלל את השבת במלאכות האסורות‪ .‬א"ק‬
‫תפלה דרחמים כגון שכבר נפטר מן המצוה ועומד ומתפלל‬
‫זכור ושמור ואמרי' בר"ה כז ע"א ‪cg` xeaca xenye xekf‬‬
‫שוב לבקש רחמים על צרתו עניין אחד היא ותפלה שמתפלל‬
‫‪ renyl dleki ofe`d oi`e xacl leki dtd oi`y dn exn`p‬ש"מ‬
‫בבקר עניין אחר היא והשגה אחרת היא ותפלה שמתפלל‬
‫צמודים הם כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה דאי נשים‬
‫בצהרים עניין אחר והשגה אחרת היא כמצות עשה שהז"ג‬
‫חייבות בשמירה ופטורות מזכירה למה אמרם בדבור אחד‬
‫היא דאע"ג דכל היום יכול להתפלל לבקש רחמים מ"מ‬
‫היה לו לומר 'זכור ושמור את יום השבת לקדשו' בין בלוחות‬
‫השגות דתפלת ערב אינו משיג אלא בערב והשגות דתפלת‬
‫ראשונים ובין בשניים דהא במהותם שתי מצוות שונות הן‬
‫בקר אינו משיג אלא בבקר וכן השגות דתפלת צהרים אינו‬
‫זכירה מצות עשה היא לקדש את השבת בדברים ושמירה לא‬
‫משיג אלא בצהרים נמצא דכשלש תפלות שונות הן וכל‬
‫תעשה היא לא לעשות מלאכה בשבת אלא ע"כ להכי אמרם‬
‫תפלה אית לה זמן ואח"כ עובר זמנה קמ"ל דאע"ג‬
‫בדבור אחד לאשמועי' כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה‬
‫דהשגותיהן שונות כולן תפלה אחת הן במילותיהן ובסידורן‬
‫ולחיובי נשים בקדוש היום‪.‬‬
‫נמצא דיכול להתפלל אותה תפלה כל היום כולו ולא הויא‬
‫מ"ע שהז"ג‪ .‬ובמזוזה פשיטא מהו דתימא הואיל ואיתקש‬
‫לת"ת בפרשה שניה ‪ 'ebe mzazke 'ebe mze` mzcnle‬קמ"ל‬
‫הואיל ויהיב רחמנא טעמא למזוזה למען ירבו ימיכם וימי‬
‫בניכם גברי בעו חיי נשי לא בעו חיי בתמיה הלכך אף נשים‬
‫חייבות‪ ,‬אבל מדלא אקושינהו בפרשה ראשונה ליכא למשמע‬
‫א"ל רבינא "לרבא" י"ג לרב אשי‪ .‬נשים בברהמ"ז‬
‫דאורי' דקת' לה במתני' בהדי תפלה ומזוזה או דרבנן‬
‫דבאורי' כתיבא ברהמ"ז תחילה )דב' ח י( ותפלה ומזוזה‬
‫כתיבי לאחריה )דב' יא( מ"ט שביק לה תנא דמתני' לברהמ"ז‬
‫לבסוף אחרי תפלה ומזוזה לאו משום דתפלה ומזוזה דאורי'‬
‫מיניה דפרשה שניה עיקר לעניין הקישא ועיין מ"ש בזה‬
‫וברהמ"ז דרבנן דכת' ‪ jl ozp xy` daehd ux`d lr‬והארץ‬
‫בקדושין לד ע"א ד"ה תפלין למזוזה בפרשה שניה לא‬
‫לא נתנה לנשים כדפרש"י או משום דאמרי' בברהמ"ז ‪lre‬‬
‫איתקיש‪ .‬מהו דתימא הואיל וכתיב בתת ה' לכם בערב‬
‫‪ epxyaa znzgy jzixa‬כדפרשו התוס'‪ .‬נפק"מ לאפוקי‬
‫בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע משמע אסור לאכול אלא‬
‫בבקר ובערב כמצות עשה שהז"ג דמי קמ"ל דמותר‬
‫לאכול כל היום כולו והא דכת' ‪ 'ebe 'd zza‬ה"ק ה' יתן לכם‬
‫בשר בערב ותאכלוהו כל היום כולו ויתן לכם לחם בבקר‬
‫ותאכלוהו כל היום כולו‪.‬‬
‫רבים יד"ח תימה אמאי לא אמר נפק"מ היכא דמספקא לה‬
‫אי בירכה או לא בירכה אי אמרת דאורי' ספיקא דאורי'‬
‫לחומרא וחוזרת ומברכת ואי אמרת דרבנן ספיקא דרבנן‬
‫לקולא ופטורה‪ ,‬וי"ל דודאי עיקר הנפק"מ הוי כשמיספקא‬
‫לה אי בירכה או לא מיהו כיון דהגמ' לא מצאה ברייתא‬
‫דמיירי במי שנסתפקא אי בירכה או לא למיפשט מינה האי‬
‫נשים חייבות בקדוש היום דליל שבת‪ .‬זכור בלוחות‬
‫בעיא אלא מצאה רק ברייתא דמיירי באשה הבאה להוציא‬
‫ראשונים כתיב ‪ eycwl zayd mei z` xekf‬היינו קדשהו‬
‫את בעלה לכך קאמר דנפק"מ לאשה הבאה להוציא איש‬
‫בדברים הזכר בפיך מצות שבת‪ ,‬דכל לשון זכירה לשון‬
‫יד"ח‪ ,‬והרבה כמוהו בש"ס שמנסח את הבעיא לפי‬
‫הוצאת דברים בפה הוא כמו )דב' כה יז( ‪dyr xy` z` xekf‬‬
‫הפשיטותא‪ .‬אי אמרת )בשלמא( דאורי' אתי דאורי'‬
‫‪ wlnr jl‬קרא בפיך פרשת מחיית עמלק וכן כל זכירה‬
‫ומפיק דאורי' )אלא אי( אמרת וכו' התיבות שהניחו‬
‫‪eay‬‬
‫כ ע"ב‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קכט‬
‫בסוגריים למחקם הוא עפ"י כת"י וילנא ושיבוש הוא ואין‬
‫פנים לישראל הלא גם הם נושאים לי 'פנים' כלו' דורשים‬
‫למוחקם וכן היא הגירסא בב"י סי' קפו אות א ד"ה נשים‬
‫את המקרא 'לפניו ולפני פניו' כדי להחמיר על עצמן ולברכני‬
‫חייבות‪ .‬אלא אי אמרת דרבנן "הויא" שאינו מחוייב‬
‫הלכך אף אני נושא להם 'פנים' למחול חטאיהם‪ .‬ובזה תבין‬
‫בדבר "ותנן כל" שאינו מחוייב וכו' כצ"ל משנה היא‬
‫מ"ש בזוה"ק פנחס דף רמד ע"ב )רעיא מהימנא( ‪denwe`e‬‬
‫בר"ה כט ע"א‪ .‬תבוא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין‬
‫‪`lde d"awd xn` `l` mipt `yi `l xy` aizkde 'ipzn ix`n‬‬
‫לו בשלמא מי שאינו יודע לברך וגם אשתו ובניו אינם‬
‫)כצ"ל( `‪cr mdilr ewcwc mde zraye zlk`e mdl izxn‬‬
‫יודעים לברך אנוס הוא במקצת שאין לו ממי ללמוד אבל זה‬
‫‪'ipznc opaxe' mipt mdl `y` `l ji`e dviak cr e` zifk‬‬
‫שאשתו ובניו יודעין לברך עד שהוא שומע מהם ברהמ"ז‬
‫‪ 'dil excq 'ixe`c oifx lr oedlc `cenlz lk oi`xen`e‬הא‬
‫ילמד מהם לקרוא ויברך לעצמו וכיון שמתעצל בדבר תבוא‬
‫דסיים ‪oifx lr oedlc `cenlz lk oi`xen`e 'ipznc opaxe‬‬
‫לו מארה‪ .‬ולטעמיך קטן בר חיובא הוא הא דקת' ‪jxan oa‬‬
‫‪ dil excq 'ixe`c‬אתא לתרוצי קושיא וכי מה עניין זה‬
‫‪ eia`l‬משמע בן קטן דאי אמרת גדול מאי רבותיה בשלמא‬
‫שדקדקו על עצמן עד כזית ועד כביצה לעניין לשאת להם‬
‫עבד ואשה רבותא היא אלא בן גדול מאי קמ"ל דמצי מפיק‬
‫פנים למחול חטאיהם ותירץ דמה שאמר ר"מ עד כזית ומ"ש‬
‫לאביו אי איהו לא מצי מפיק מאן הוא דמצי מפיק‪ .‬אלא‬
‫רבי יהודה עד כביצה אע"ג דמדרבנן הוא סמכו ליה אקרא‬
‫הב"ע כגון שאכל שיעורא דרבנן דאתי דרבנן ומפיק‬
‫ודרשי מקרא לפניו ולפני פניו וכמו שפירשתי לעיל ולפיכך‬
‫דרבנן אתי קטן דמחייב מדרבנן ומפיק לגדול דאכל שיעורא‬
‫אף הקב"ה נושא להם פנים‪" .‬וכי" לא אשא להם פנים‬
‫דרבנן‪ ,‬הלכך ליכא לאוכוחי מהאי ברייתא דנשים חייבות‬
‫בספרים מדוייקים ואיך לא אשא להם פנים וכן הוא בזוה"ק‬
‫מדאורי' דלעולם אימא לך נשים חייבות מדרבנן וכגון שאכל‬
‫שהבאנו לעיל‪.‬‬
‫בעלה שיעורא דרבנן ואתי דרבנן ומפיק דרבנן‪ .‬אמרו‬
‫מלאכי השרת וכו' שאלו החברים מה עניין מלאכי השרת‬
‫כאן‪ ,‬ונומיתי להם לפי שהקב"ה הפקיד את מלאכי השרת‬
‫ללוות את ישראל עד בואם אל הארץ שנא' )שמות כג כ(‬
‫‪ 'ebe jxca jxnyl jiptl j`ln gley ikp` dpd‬ואם ישראל‬
‫חוטאין הם צריכין להפרע מהם שנא' ‪rnye eiptn xnyd‬‬
‫משנה רבי יהודה אומר מברך לפניהם ולאחריהם קאי על‬
‫ק"ש ועל המזון‪ .‬בגמ' לק' כב ע"א מפרש ‪jxan `niz `l‬‬
‫`‪ xdxdn `l‬ופריך על האי תירוצא ומסיק `‪o`yr i"apx xn‬‬
‫‪ dcedi iax‬את הברכות ‪ ux` jxc zekldk‬דרבי יהודה אית‬
‫ליה בעל קרי שונה בהלכות דרך ארץ‪.‬‬
‫‪ eaxwa iny ik mkrytl `yi `l ik ea xnz l` elewa‬ציוה‬
‫גמ' אמר רבינא זאת אומרת אין זה רבינא חבירו של רב‬
‫ה' את המלאכים להפרע מהחוטאים ולא לשאת לפשעיהם‬
‫אשי שהוא היה מאוחר מאוד אלא רבינא בר שילא הוא‬
‫ולסוף כשחטאו ישראל ובאו מלאכי השרת להפרע מהם לא‬
‫שהיה בדורו של רב חסדא והיה גדול ממנו בשנים‪ ,‬וי"ג הכא‬
‫נתנם ה' להפרע מהם אלא נשא להם פנים ומחל חטאם לפנים‬
‫רבי אבינא והוא תלמידיה דרב הונא‪ .‬כדאשכחן בסיני‬
‫משורת הדין לפיכך אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה‬
‫פירש"י ‪dyixt lre dy` l` eybz l` 'zkc dy`n oyixtdy‬‬
‫רבש"ע כתוב בתורתך וכו'‪ .‬עד כזית ועד כביצה פלוגתא‬
‫‪dxeza ewqriy mcew oiixw ilral dliah owzl `xfr jnq ef‬‬
‫דר"מ ורבי יהודה היא מהו שיעורא דרבנן לר"מ עד כזית‬
‫ותימה א"כ הל"ל כדתיקן עזרא ועוד היכא אשכחן בסיני‬
‫ולר"י עד כביצה‪ ,‬וסמכוהו רבנן על מה שכתוב `‪zif' ux‬‬
‫שבעלי קריין אסורין בקריאה ומותרין בהרהור דלמא‬
‫‪ yace 'ony‬וכתיב בתריה ‪ zkxae zraye zlk`e‬ר"מ אומר‬
‫אסורין בין בקריאה ממש ובין בהרהור‪ .‬והתוס' פירשו `‪b"r‬‬
‫עד 'זית' ‪ zkxae‬ורבי יהודה אומר עד 'זית שמן' ‪zkxae‬‬
‫‪`diy oiiprl inc xeack e`l n"n `viy oiiprl inc xeackc‬‬
‫דמשמע זית ושמן כלו' שני זתים דהיינו כביצה‪ ,‬ואע"ג‬
‫‪eide xeac my didc ipiqa ogky`ck xdxdl xeq` ixw lra‬‬
‫דההוא קרא דארץ זית שמן ודבש לא סמיך לקרא דואכלת‬
‫‪ dperk rney oiwzey eidy t"r`e leahl oikixv‬ותימה דלמא‬
‫ושבעת וברכת דקרא דארץ אשר לא במסכנות תאכל בה‬
‫בסיני היו בעלי קריין אסורין בין בקריאה ובין בהרהור‪.‬‬
‫לחם וגו' מפסיק ביניהם אעפ"כ דרשי סמיכותייהו לחומרא‬
‫ונ"ל משום דכת' )שמות כ יד( ‪zelewd z` mi`ex mrd lke‬‬
‫דמחמרי על עצמן למדרש קרא לפניו ולפני פניו כדאמרי'‬
‫הדיבורים היוצאים מפי הקב"ה נעשו אותיות פורחות באויר‬
‫בשבת לב ע"ב והיינו דקאמר להו קוב"ה וכי לא אשא להם‬
‫והיו העם שומעין את דברי ה' וקוראין אותן מן הכתב והל"ל‬
‫קל‬
‫‪eay‬‬
‫כ ע"ב‬
‫למימר וכל העם קוראים את הקולות דגבי אותיות לא אמרי'‬
‫'ראה' אלא 'קרא' אלא משום שהיו ביניהם שראו קרי לפיכך‬
‫לא אמר 'קוראים' את הקולות אלא 'רואים' דאתא קרא‬
‫ללמדנו דבעלי קריין אסורין לקרוא ומותרין לראות‬
‫ולהרהר‪ .‬א"ר אלעזר כדי שלא יהו כל העולם )י"ג כל‬
‫העם וי"ג שלא יהו כולם והיא גירסא נכונה( עוסקין בו‬
‫והוא יושב ובטל הא דקת' ‪ eala xdxdn ixw lra‬ר"א מוקים‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫ולויים‪*** .‬בא"ד אלא י"ל דטעמא משום "דאמרינן" על‬
‫בריתך שחתמת בבשרנו כצ"ל ומנהגנו לומר '‪jzixa 'lre‬‬
‫וכן הוא באו"ז ח"א הל' סעודה סי' קצט אבל בזהר תרומה‬
‫דף קסח ע"ב איתא '‪ jzixa 'lr‬וכן הוא בתשובות הגאונים‬
‫שערי תשובה סי' שמה מיהו אין מזה ראיה כלל כי לא באו‬
‫לצטט את נוסח ברהמ"ז רק אתו לדבר בעניין ‪jzixa lr‬‬
‫‪ epxyaa znzgy‬לכך לא הזכירוה בו' החיבור כמו שהיא‬
‫ליה דוקא כשהוא בבהכ"נ עם הצבור ומשום דכו"ע עוסקין‬
‫בקבלת עול מלכו"ש אין נאה שהוא אינו מקבל אבל כשהוא‬
‫בסדר הברכה ופשוט‪*** .‬בא"ד והשתא קמיבעיא ליה‬
‫כיון דלא מצו למימר ברית ותורה וכו' תימה א"כ מאי‬
‫לבדו א"צ להרהר‪ .‬השתא לא הבין הגמ' את דברי ר"א דאמר‬
‫שלא יהו כל העולם עוסקין 'בו' והוא יושב ובטל וס"ד‬
‫ד‪ 'ea' oiwqer‬היינו בד"ת לפיכך פריך ונגרוס בפרקא‬
‫אחרינא ומשני בדבר שהצבור עוסקין 'בו' כלו' במלכו"ש‬
‫קמיבעיא ליה הא כיון דאחרים מחייבי למימר ברית ותורה‬
‫ואי לא אמרי לא יצאו יד"ח והני נשי אינן יכולות לומר ברית‬
‫שהצבור עוסקין בו ואכתי לא הבין הגמ' וסבר באותו דבר‬
‫שהצבור עוסקין בו אם מלכו"ש מלכו"ש ואם תפלה תפלה‬
‫לפיכך פריך והרי תפלה דדבר שהצבור עוסקין בו וכו'‬
‫ומשני שאני תפלה דלית בה מלכו"ש כלו' הא דאמר ר"א‬
‫‪ lhae ayei `ede 'ea' oiwqer mlerd lk edi `ly‬וכן הא דאמר‬
‫רב אדא בר אהבה ‪ 'ea' oiwqer xeavdy xaca‬היינו במלכו"ש‬
‫דכיון דכו"ע מקבלי עלייהו עול מלכו"ש והוא אינו מקבל אין‬
‫נאה‪.‬‬
‫רש"י ד"ה או דרבנן וכו' אביהן "הוא" דנטלו כצ"ל‪.‬‬
‫תוד"ה בתפלה פשיטא "מהו דתימא" כיון וכו' מ"ע‬
‫שייכי "בה" ומ"מ וכו' עבד "או אשה" או קטן כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה אית וכו' ומשני "מהו דתימא" כיון דכתיב כצ"ל‪.‬‬
‫ותורה פשיטא דלא מצו לאפוקינהו יד"ח‪.‬‬
‫ד"ה בעל וכו' לומר אמת ויציב "הוי" ק"ש כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה ור"ח וכו' כר"ח "מדמתרצי" רב אדא כצ"ל‪.‬‬
‫כא ע"א גמ' לא יפסיק אלא יקצר משמע יתפלל תפלה‬
‫קצרה והיינו הביננו‪ ,‬ורש"י פירש יקצר כל ברכה וברכה‪.‬‬
‫אלא ק"ש וברהמ"ז דאורי' ותפלה דרבנן נדחו דברי ר"א‬
‫שאמר ‪ lhae ayei `ede ea oiwqer mlerd lk edi `ly ick‬וכן‬
‫נדחו דברי רב אדא בר אהבה דאמר ‪oiwqer xeavdy xaca‬‬
‫‪ ea‬דטעמא לאו משום צבור הוא אלא אפי' כשהוא לעצמו‬
‫צריך להרהר ק"ש וברהמ"ז לפי שהם דאורי' ובעי היכרא‬
‫שלא יתרגל ליבטל מהם אבל תפלה דרבנן א"צ להרהר בה‬
‫אפי' הוא בצבור‪.‬‬
‫למדנו ברכת התורה לאחריה מברהמ"ז מק"ו וברהמ"ז‬
‫"לפניו" מברה"ת מק"ו כצ"ל פי' או נלמד ברכת התורה‬
‫ד"ה נשים וכו' ותימה כהנים ולוים נמי תבעי שהרי לא‬
‫נטלו חלק בארץ וא"כ לא יוציאו אחרים יד"ח בברהמ"ז‬
‫וי"ל אין הכי נמי בכהנים ולוים נמי מיבעיא לן משום האי‬
‫טעמא אלא משום דברייתא דפשיט מינה מיירי באשה הבאה‬
‫להוציא את בעלה להכי פירש דבעיא הוי גבי אשה‪ ,‬ועוד‬
‫דאשה שמצויה אצל בעלה בסעודתו אם היא יודעת לברך‬
‫‪oerhy oefn diptl dperh dixg`l dperh dpi`y dxez dne‬‬
‫והוא אינו יודע לברך היא באה להוציאו יד"ח להכי מיבעיא‬
‫‪ eiptl oerh `diy oic epi` eixg`l‬אין לך ללמוד לחייב ברכה‬
‫לן אי מיחייבא מדאורי' ויכולה להוציאו יד"ח או דלמא‬
‫על התורה לאחריה דא"כ ליכא למימר 'ומה תורה שאינה‬
‫טעונה לאחריה'‪ ,‬ורש"י פירש בדרך אחרת ודעתי לפי שהיא‬
‫נבובה לא הכילתו‪ .‬ומה מזון שאין טעון לפניו אלמא של‬
‫האדם הוא ואינו צריך ליטול רשות לאכלו טעון לאחריו‬
‫צריך לומר תודה לאחריו על שעזרו האל להשיג מזונו תורה‬
‫שטעונה לפניה אלמא לאו של האדם היא אלא של הקב"ה‬
‫מדרבנן ואינה יכולה להוציאו אבל כהנים ולוויים אפי' אי‬
‫ידעי לברך לא שכיח שיבואו להוציא בברהמ"ז את מי שאינו‬
‫יודע לברך דכל אחד אוכל בביתו ואינם מצויים אצלו‬
‫להוציאו יד"ח ברהמ"ז להכי לא מיבעיא לן בהו אע"ג‬
‫דמההוא טעמא דמיבעיא לן בנשים מיבעיא לן נמי בכהנים‬
‫לאחריה מברהמ"ז מק"ו או נלמד ברהמ"ז לפניו מברכת‬
‫התורה מק"ו אבל ליכא למילף תרוייהו‪ ,‬דאי ילפת ‪oefn dne‬‬
‫‪oic epi` diptl dperhy dxez eixg`l oerh eiptl oerh epi`y‬‬
‫‪ dixg`l dperhy‬אין לך ללמוד לחייב ברכה על המזון לפניו‬
‫דא"כ ליכא למימר 'ומה מזון שאינו טעון לפניו'‪ ,‬ואי ילפת‬
‫‪eay‬‬
‫כא ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קלא‬
‫וצריך האדם ליטול רשות ממנו ית' קודם שיעסוק בתורה‬
‫ויציב דאורי' לברוך לאחריה הו"מ לאקשויי ואי ס"ד ק"ש‬
‫אינו דין שטעונה לאחריה לומר תודה שהתיר לו לעסוק‬
‫לאו דאורי' אמאי מהרהר אלא דאי הוה מקשה הכי הוה‬
‫בשלו‪ .‬ופריך ‪ dpdp oky oefnl dn‬לפניה צריך לברך בין על‬
‫מתרץ ליה לעולם ק"ש לאו דאורי' ומשום קבלת עול‬
‫התורה ובין על המזון דברכה שלפניה נטילת רשות היא ממי‬
‫מלכו"ש צריך להרהר בה או הוה מתרץ ליה כר"א דלעיל כ‬
‫שהם שלו ותורה ומזון תרוייהו של הקב"ה וצריך ליטול‬
‫ע"ב כדי שלא יהו כל העם עוסקים בו והוא יושב ובטל‪.‬‬
‫ממנו רשות ולאחריה א"צ לברך אלא על המזון שהרי אף‬
‫"מאי טעמא מברך אי" משום נמחק וצ"ל מידי הוא‬
‫אחר האכילה נהנה שבטנו שבעה ואבריו חיוניים מחמת‬
‫טעמא אלא משום יציאת מצרים הא אדכר לה בק"ש‪.‬‬
‫האכילה אבל תורה אחר שלמד אין גופו נהנה אלא אדרבה‬
‫ק"ש עדיפא דאית בה תרתי מלכו"ש ויצי"מ‪ .‬וא"ת א"כ‬
‫מותש מלימודה ולכך א"צ לברך לאחריה ואע"ג שנשמתו‬
‫לימא ק"ש עד סוף פרשה שניה דהיינו מלכו"ש ולא לימא‬
‫שמחה מהלמוד שמחה גדולה אין הברכה על הנאת הנשמה‬
‫פרשת ציצית דהיינו יצי"מ ולימא אמת ויציב‪ ,‬ומכאן רצה‬
‫אלא על הנאת הגוף‪ .‬ומה תורה "שאינה" טעונה לאחריה‬
‫להוכיח מורי הרב זצ"ל דפרשת ציצית הויא חלק בלתי נפרד‬
‫לומר תודה דאע"ג שעסק בתורה לא החסיר ממנה כלום‬
‫מק"ש לאשלומי בה רמ"ח תיבות כנגד רמ"ח אברים‪ .‬ולי‬
‫טעונה לפניה דאינה של האדם אלא של הקב"ה וצריך‬
‫נראה דמכאן אין להוכיח דדלמא יצי"מ דפרשת ציצית עדיפא‬
‫ליטול רשות קודם שיעסוק בה אע"ג דאינו מחסרה כלום‬
‫מיצי"מ דאמת ויציב דנוסח הכתוב בתורה עדיף‪ ,‬ומתחילה‬
‫מזון שהוא טעון לאחריו לומר תודה על מה שאכל שאכל‬
‫כשהקשה ‪ `d iral `le `d `nipe‬היינו משום דסבר דאין‬
‫וחיסר מן המזון אלמא לאו שלו הוא אלא של הקב"ה אינו‬
‫קורא ק"ש אלא משום יצי"מ שבה לכך קבעי ולימא אמת‬
‫דין שיהא טעון לפניו ליטול רשות לאכול ולחסר ממה‬
‫ויציב שכולה מעניין יצי"מ ולא לבעי ק"ש שרובה אינו‬
‫שאינו שלו‪ .‬ופריך ‪ mler iig oky dxezl dn‬לעולם אינו צריך‬
‫מעניין יצי"מ כלל אבל השתא דאסיק דקרי ק"ש משום‬
‫ליטול רשות לפני שיאכל דאע"ג שאין המזון שלו אלא של‬
‫יצי"מ ומשום מלכו"ש לא מצי למפרך ולימא פרשה ראשונה‬
‫הקב"ה כיון שהקב"ה בראו ואינו יכול לחיות בלא מזון על‬
‫ושניה דק"ש משום מלכו"ש ולא לימא פרשת ציצית ולימא‬
‫דעת זה בראו שבשעה שהוא רעב יאכל מן המזון ולאחריו‬
‫צריך לברך ולומר תודה שעזרו להשיג את המזון ומה‬
‫שמברכינן על התורה הוא לפניה משום דאינו צורך הגוף‬
‫שהרי יכול לחיות בעוה"ז בלא תורה אלא צורך חיי עוה"ב‬
‫הוא וליכא למימר על דעת זה בראו בעוה"ז שיטול מהתורה‬
‫ויחיה לעוה"ב הלכך אם רוצה לזכות בחיי עוה"ב ע"י התורה‬
‫צריך ליטול רשות מבעל התורה‪ .‬תיובתא הא דאמר רבי‬
‫יוחנן דאפשר ללמוד או ברהמ"ז לפניו או ברכת התורה‬
‫לאחריה תיובתא היא דהא תנן בהדיא דעל המזון אינו מברך‬
‫לפניו אלמא ברהמ"ז לפניו לאו דאורי' היא ולא ה"ל לרבי‬
‫יוחנן למימר אלא דאפשר ללמוד ברכת התורה לאחריה‬
‫מברהמ"ז לפניו‪.‬‬
‫במקומה אמת ויציב דודאי פרשת ציצית עדיפא ליה מאמת‬
‫ויציב שזה הנוסח הכתוב בתורה לעניין יצי"מ‪ .‬ור"א אמר‬
‫ספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא‬
‫>>>ועשה טוב<<<‬
‫כתבו הרי"ף והרא"ש דאע"ג דשמואל פסק לעיל דק"ש דרבנן אנן לא קי"ל‬
‫כשמואל אלא כר"א דהכא דפסק דק"ש דאורי' וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מהל'‬
‫ק"ש הי"ג אלא שהרמב"ם חידש בה ‪`xewe xfeg `xw `l wtq y"w `xw wtq‬‬
‫‪ dixg`le diptl jxane‬וכן כתב הר"ר יונה דאע"ג דספק ברכות לקולא מ"מ‬
‫מצוה שמחוייב לחזור עליה משום ספיקא דאורי' לחומרא כמו ק"ש חייב‬
‫לחזור ולברך שהברכות נגררות אחר המצוה ועיין בכס"מ שם וכן פסק‬
‫בשו"ע סי' סז סעי' א ספק אם קרא ק"ש חוזר וקורא ומברך לפניה‬
‫ולאחריה אבל אם יודע שקראה אלא שמסופק אם בירך לפניה ולאחריה‬
‫אינו חוזר ומברך‪.‬‬
‫ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר‬
‫אמר רב יהודה "אמר שמואל" ספק קרא כצ"ל וכן הוא‬
‫ומתפלל דמדאורי' אין לתפלה שיעור למטה דבתפלה אחת‬
‫ברי"ף וברא"ש וכן מוכח מדקא' לקמן '‪xn` dcedi ax 'xn`e‬‬
‫ביום יוצא יד"ח ואין לה שיעור למעלה דיכול להתפלל כל‬
‫‪ dltza cner did l`eny‬מדקאמר '‪ 'xn`e‬בוי"ו משמע‬
‫היום כולו וחכמ' קבעו לה שיעור למעלה ולמטה ג' תפלות‬
‫דמקמי הכי כבר אמר רב יהודה בשם שמואל מימרא אחרת‬
‫ביום ואינו יכול לפחות מהם ולא להוסיף עליהם לפיכך ספק‬
‫והיינו מימרא דהכא‪ .‬תנן בעל קרי מהרהר בלבו ואינו‬
‫התפלל ספק לא התפלל לא יחזור להתפלל שמא כבר התפלל‬
‫מברך לא לפניה ולא לאחריה )ועל המזון מברך לאחריו‬
‫אותה תפלה ונמצא מתפלל ארבע תפלות‪ .‬ורבי יוחנן אמר‬
‫ואינו מברך לפניו נמחק( ואי ס"ד כצ"ל‪ .‬ואי ס"ד אמת‬
‫ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו חכמ' לא קבעו לה אלא‬
‫קלב‬
‫‪eay‬‬
‫כא ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫שיעור למטה שלא יפחות מג' תפלות אבל למעלה אין לה‬
‫שאמרנו הוא שיחדש דבר בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכה ואם חדש‬
‫>>>ועשה טוב<<< רש"י פירש‬
‫אפי' בברכה אחת דיו כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה זוהי דעת‬
‫דרבי יוחנן פליג על שמואל דלקמן דלרבי יוחנן יכול להתפלל כמה תפלות‬
‫הרמב"ם וא"צ שיהיה הדבר חדש אצלו לגמרי שלא היה נצרך לו כשהתפלל‬
‫שרוצה ולשמואל אין מתפלל אלא שלוש שתקנו חכמים‪ .‬אבל הרי"ף מפרש‬
‫תפלת חובה‪ ,‬ומור"ם בהג"ה פליג‬
‫דרבי יוחנן ושמואל לא פליגי והלכתא כרבי יוחנן והלכתא כשמואל )ומ"ש‬
‫אצלו דבר שלא היה צריך אליו קודם לכן‬
‫שיעור דהשאירוה על דין תורה‪.‬‬
‫הג"ה וי"א דלא מקרי חידוש אלא אם נתחדש‬
‫ושמעתי ממוצי"ם אשכנזים שבזה אין‬
‫היה עומד בתפלה ונזכר "שהתפלל" ברי"ף‬
‫רבנו יונה דהרי"ף מפרש דרבי יוחנן ושמואל פליגי לא זכיתי להבינו כלל(‪.‬‬
‫מורים כמור"ם‪.‬‬
‫דרבי יוחנן נמי אסר להתפלל יותר מג' תפלות לחובה הלכך אם היה עומד‬
‫שכבר התפלל וכן הוא ברמב"ם ובאו"ז ח"א הל' תפלה סי'‬
‫בתפלה ונזכר שהתפלל פוסק ואפי' באמצע ברכה דהא עמד להתפלל לשם‬
‫צה ובראב"ן סי' קנו וברקנאטי סי' יח‪.‬‬
‫חובה וכיון שנזכר שכבר התפלל פוסק ומ"ש רבי יוחנן ולואי שיתפלל אדם‬
‫כל היום כולו היינו דוקא ביחיד ותפלת נדבה ותחנונים שמבקש צרכי עצמו‬
‫בתפלתו ומחדש בה איזה דבר דתפלות כנגד קרבנות הן והיחיד יכול להביא‬
‫קרבן נדבה אבל הצבור אין רשאין להתפלל אלא ג' תפלות ולא יוסיפו‬
‫תפלות נדבה דהא אין הצבור מביאין קרבן נדבה‪ ,‬ומ"ש שמואל היה עומד‬
‫בתפלה ונזכר שהתפלל פוסק ואפי' באמצע ברכה היינו כשעמד להתפלל‬
‫תפלת חובה שהיה סבור שעוד לא התפלל לפיכך פוסק דאינו רשאי להתפלל‬
‫תפלת חובה אלא שלוש‪ .‬וכן פסק הרמב"ם פ"י מהל' תפלה ה"ו ‪wtzqpy in‬‬
‫והאמר ר"נ כי הוינן בי רבה בר אבוה כשהחריב פפא בר‬
‫נצר את נהרדעא גלה רבה בר אבוה למחוזא והקים בה‬
‫ישיבה ומינה את ר"נ שהיה חתנו ותלמידו לראש הישיבה‬
‫ובאו לישיבתם תלמידים בני מחוזא שהיו עמי הארץ והיו‬
‫רגילין מתחילה להתפלל בשבת י"ח ברכות כמו בחול ולמדם‬
‫ר"נ להתפלל שבע ברכות אבל מחמת הרגלם היו מידי פעם‬
‫טועים ומזכירים של חול בשבת ובא ר"נ לשאול את רבה‬
‫בר אבוה על דין זה‪ .‬דטעו "ומדכרי" דחול בשבת ברי"ף‬
‫‪zrc lr ef dltz lltzn k"`` lltzne xfeg epi` lltzd `l m` lltzd m` el‬‬
‫ובספרים מדוייקים ומתחלי‪ .‬משום כבוד שבת שלא יתעכב‬
‫‪didy ine lltzi dacp zltz meid lk lltzdl cigi dvx m`y dacp `idy‬‬
‫בתפלתו וילך לביתו לסעודת שבת‪ ,‬וי"מ משום כבוד שבת‬
‫‪ .dkxa rvn`a 'it`e wqet lltzd xaky xkfpe dltza cner‬והרשב"א )הובא‬
‫שלא יזכיר סלח לנו ורופא חולי עמו ישראל ותפלת הפרנסה‬
‫בב"י סי' קז( פירש ‪elek meid lk mc` lltziy i`ele xn`w ik opgei iaxc‬‬
‫שלא יזכר בשבת בעמלו וצערו‪ ,‬אבל לשון ורבנן הוא דלא‬
‫`‪lltzde xefgl i`yx epi` 'elk lltzne xfeg epi` xn`c i`w xfrl` iaxc‬‬
‫'אטרחוהו' משום כבוד שבת משמע דלאו משום שלא יהא‬
‫‪xfeg dvx m` opgei iax '`we siqez la meyn `ki`e lltzd xak `nlicc‬‬
‫שרוי בצער הוא אלא משום שלא להטריחו ולעכבו מאכול‬
‫‪edine elek meid lk mingx ywaie lltziy i`elde edpip ingx dltzc lltzne‬‬
‫סעודת שבת כדפירשנו בלישנא קמא‪ .‬ואמר לן גומרין כל‬
‫‪ `dz] izlltzd `l m` dpzne lltzn‬כצ"ל[ ‪) izaegl ef‬כצ"ל( ‪izlltzd m`e‬‬
‫אותה ברכה‬
‫‪) izacpl `dz‬כצ"ל( כלו' רבי יוחנן לא בא לומר שאם הוא מסופק אם‬
‫התפלל חייב לחזור ולהתפלל אלא בא לומר שאם רוצה יכול לחזור והתפלל‬
‫ע"י תנאי שאם כבר התפלל תהא תפלתו נדבה שהרי גם מי שודאי התפלל‬
‫יכול לחזור ולהתפלל נדבה‪ .‬ובשו"ע סי' קז סעי' א פסק אם הוא מסופק‬
‫>>>ועשה טוב<<< כתב הרא"ש ‪l"ipeln l"f xy` 'x axd‬‬
‫‪xnebc 'ixn` dpey`x dkxa `idy cala opeg dz` zkxaa `wec xne` did‬‬
‫‪yxtnc oeik `zile ,dkxad rvn`a 'it` wqet zekxa x`ya xkfp m` la` dlek‬‬
‫‪`l` zekxad lka wlgl oi` k"` g"i iielvl irac `ed oicac meync `nrh‬‬
‫‪xa `xabc mrhd dlezy oeik 'xp edine .oleka xneb jk dpey`xa xneby enk‬‬
‫אם התפלל חוזר ומתפלל וא"צ לחדש שום דבר פסק כרבי יוחנן לפי‬
‫‪dgpne zixgye ziaxr `weec epiid edegxh` `l zay ceak meyne `ed `aeig‬‬
‫'חוזר ומתפלל' היינו אם‬
‫פירוש הרשב"א ולפיכך צריך לומר דהא דכתב 'חוזר‬
‫`‪azk l"f c"a`xde .dkxad rvn`a 'it` wqet 'f `l` oilltzn oi`y sqen la‬‬
‫רוצה ועוד צריך לומר דצריך לעשות תנאי אם עדיין לא התפללתי תהא‬
‫‪g"i lltzd m`e zekxa g"i lkl dzid die`x oitqend zltz 'it`c `py `lc‬‬
‫תפלתי לחובתי ואם כבר התפללתי תהא נדבה‪ .‬עוד פסק שם אבל אם ברי‬
‫‪xgyd zltz 't 'yexia 'ixn`ck `vi oitqena hren xac da ycige zekxa‬‬
‫לו שהתפלל אינו חוזר ומתפלל בלא חידוש וע"י חידוש חוזר ומתפלל‬
‫‪jixv xn` `ax .`"c jelid ick sqen zltzl xvei zltz oia ddyi dnk oipra‬‬
‫בנדבה כמה )כצ"ל( פעמים שירצה חוץ מתפלת מוסף שאין מתפללין‬
‫‪'it` l"` xac da ycgl jixv edn iqei 'xc dinw ira `xif 'x xac da ycgl‬‬
‫אותה בנדבה ובשבת ויו"ט אינו מתפלל תפלת נדבה כלל דקרבן מוסף‬
‫`‪'lyexia rnyn oke `vi sqen oaxwe mei icinz epizeaeg z` jiptl dyrpe xn‬‬
‫אינו קרב נדבה ובשבת ויו"ט אין מקריבין קרבן נדבה ואם התחיל להתפלל‬
‫‪did oke zekxa g"i crend lege g"x ly sqena milltzn eidy jenqa aezk`y‬‬
‫ע"ד שלא התפלל ונזכר שכבר התפלל פוסק אפי' באמצע ברכה אפי'‬
‫‪jkld zeltz x`ya elwdy enk oitqend zltza elwdy `l` h"ie zaya ie`x‬‬
‫יכול לחדש בה דבר פסק כשמואל דכיון שהתחיל תפלתו לשם חובה שהיה‬
‫‪ xneb ligzd m`e `ed `aeig xa inp sqena‬ופסק בשו"ע סי' רסח סעי' ב' אם‬
‫סבור שעדיין לא התפלל אין הופכה לנדבה‪ .‬ובסעיף ב פסק חידוש זה‬
‫טעה והתחיל תפלת החול גומר אותה ברכה שנזכר בה שטעה ומתחיל של‬
‫‪eay‬‬
‫כא ע"א‬
‫‪dnlg`e‬‬
‫קלג‬
‫שבת לא שנא נזכר בברכת אתה חונן ל"ש נזכר בברכה אחרת )כצ"ל(‬
‫`‪ jc`n lkae jytp lkae jaal lka jidl‬ש"מ תפלת יחיד‬
‫משאר הברכות בין בערבית בין בשחרית מוסף ומנחה וי"א דבמוסף פוסק‬
‫גבי תפלת רבים לא חשיבא‪ ,‬קמ"ל דהא דכתב תפלה בלשון‬
‫אפי' באמצע ברכה והלכתא כיש אומרים דספק ברכות להקל‪.‬‬
‫רבים לאו למימר דתפלת יחיד גבי תפלת צבור לא חשיבא‬
‫התפלל ביחיד כדמפרש לק' ונכנס לביהכ"נ ומצא צבור‬
‫שמתפל' אם יכול לחדש בה דבר יחזור ויתפ' אבל התפלל‬
‫בצבור ונכנס לביהכ"נ ומצא צבור מתפל' א"צ להשתדל‬
‫לחדש בה דבר ולהתפלל עמהם דהא כבר התפ' בצבור‪ .‬דאי‬
‫אשמע' קמייתא "הוה אמינא" ה"מ יחיד כצ"ל‪.‬‬
‫רש"י ד"ה ה"ג והרי ברהמ"ז "לפניו" דאית בה מלכות‬
‫)שמים( וכו' כצ"ל ומילת שמים נמחק‪*** .‬בא"ד הא לא‬
‫איירי בברהמ"ז לאחריו "באתקפתיה דלהדר" תלמודא‬
‫כצ"ל‪*** .‬בא"ד ואית דגרסי הכא בלשון קושיא ק"ש‬
‫דרבנן היא וכו' אחר דתריץ הגמ' `‪'ixe`c f"ndxae y"w `l‬‬
‫‪ opaxc dltze‬הדר מקשה ‪ `id opaxc y"w‬ומשני `‪y"w `l‬‬
‫‪oi`e opaxc dltz iwet`l 'ixe`c f"ndxae y"ekln da zi`c‬‬
‫‪*** .y"ekln da‬ד"ה כי וכו' לפתוח בדברי "תורה" אמר‬
‫כצ"ל‪.‬‬
‫כלל אלא למימר דתפלת רבים חשיבא טפי‪ .‬ואי אשמוע'‬
‫הכא משום דלא אתחיל בה לכך לא מלמדינן ליה להתפלל‬
‫שוב בתורת נדבה משום תפלת צבור דתפלת יחיד שהתפלל‬
‫נמי תפלה היא אבל התם דאתחיל בה אם נאמר לו להפסיק‬
‫באמצע הרי הברכות שכבר התחיל הוו לבטלה אימא לא‬
‫אמרי' ליה להפסיק אלא מלמדין אותו להמשיך תפלתו‬
‫בתורת נדבה דאפי' התחיל בתורת חובה יכול להפוך תפלתו‬
‫נדבה‪ ,‬קמ"ל דהתחיל תפלתו לחובה אין גומרה לשם נדבה‬
‫דאין לך קרבן חציו חובה וחציו נדבה‪.‬‬
‫ריב"ל אומר אם יכול להתחיל וכו' רב הונא פליג אריב"ל‬
‫דלרב הונא אפי' אינו יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע‬
‫ש"צ לקדושה נמי יתפלל ובלבד שיגמור עד שלא יגיע ש"צ‬
‫למודים אבל ריב"ל ל"פ ארב הונא דסבר ריב"ל אם מצא‬
‫צבור כשהם אחרי קדושה אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא‬
‫יגיע ש"צ למודים יתחיל ואם לאו לא יתחיל ואם מצאם לפני‬
‫קדושה אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"צ לקדושה‬
‫תוד"ה ה"ג וכו' ולא גרסינן מידי בתר הכי כלו' לא‬
‫מקשינן עליה ‪ `id opaxc y"w‬ועיין מ"ש לקמן‪ .‬ויש ספרים‬
‫גורסים ק"ש דרבנן היא וכו' אחר דתריץ הגמ' `‪y"w `l‬‬
‫אלא גבי קדושה לכך מפרש הגמ' במאי קא מפלגי מ"ס‬
‫‪ opaxc dltze 'ixe`c f"ndxae‬הדר מקשה ‪`id opaxc y"w‬‬
‫יחיד אומר קדושה ומ"ס אין יחיד אומר קדושה‪ .‬אבל‬
‫ומשני `‪iwet`l 'ixe`c f"ndxae y"ekln da zi`c y"w `l‬‬
‫מדברי הרמב"ם נראה דגם ריב"ל פליג ארב הונא וסבר דלא‬
‫‪*** .y"ekln da oi`e opaxc dltz‬בא"ד אלא היינו טעמא‬
‫"ק"ש" אית בה כצ"ל‪.‬‬
‫איכפת לן אם יגמור תפלתו לפני שיגיע ש"צ למודים‬
‫יתחיל ואם לאו לא יתחיל‪ ,‬נמצא דלא פליגי רב הונא וריב"ל‬
‫דהרמב"ם פסק כריב"ל דאין היחיד אומר קדושה ואם אינו‬
‫יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש"צ לקדושה לא יתחיל‬
‫ד"ה ספק וכו' וא"כ כשיאמר "עתה" ק"ש לא תקן וכו'‬
‫יצי"מ "דכולה" מילתא וכו' "הלכך" הוי פרשת כצ"ל‪.‬‬
‫ד"ה ההוא וכו' והא דאמרי' לעיל בפ&qu