מסכת ברכות יהודה ברנדס מדע תורתך שעור כג: אהבת ה` ב"ע אס "א ס ע ברכו

‫מדע תורתך‬
‫יהודה ברנדס‬
‫מסכת ברכות‬
‫שעור כג‪ :‬אהבת ה'‬
‫ברכות ס ע"א ‪ -‬סא ע"ב‬
‫המשנה וסוגית האגדה העוסקת ב"ואהבת את ה' א‪-‬להיך בכל לבבך ובכל‬
‫נפשך ובכל מאדך" משובצת בפרק הרואה בהקשר של החובה לברך את ה'‬
‫על הטובה ועל הרעה כאחת‪ .‬בד בבד‪ ,‬היא גם משלימה את העיסוק בפרשת‬
‫קריאת שמע‪ ,‬שעומדת במרכז החלק הראשון של המסכת‪ ,‬ומהוה חתימה‬
‫למסכת כולה‪ ,‬המלמדת כיצד לבטא את ייחוד ה' ואהבתו‪ ,‬בדרך של תפילה‬
‫וברכות‬
‫עיקרי השעור‬
‫א‪ .‬לברך על הרעה‪ :‬ההוראה לברך על הרעה היא יסוד באמונת חז"ל‪ ,‬שבאה לידי ביטוי בתקנת הברכות‬
‫– להאבק במחשבה שיש שתי רשויות‪ ,‬ולהכיר בכך שהכל מידו של הא‪-‬ל האחד‪ .‬החובה לברך על‬
‫הרעה כשם שמברך על הטובה‪ ,‬אינה מבטלת את ההבחנה בין טובה לבין רעה‪ .‬בגמרא ניתנים‬
‫מספר הסברים מדוע יש לברך גם על הרעה‪ .‬כגון שזהו משפט הצדק של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬או מפני‬
‫שצריך להודות לו על כל מה שאנו מקבלים מידו‪.‬‬
‫ב‪ .‬הכל לטובה‪ :‬שיטת רבי עקיבא אינה מסתפקת בהודיה וברכה על הרעה‪ ,‬אלא הוא סובר שיש למצוא‬
‫את הטובה גם במה שנראה כרעה‪ .‬שיטת רבי עקיבא שימשה מקור להוה‪-‬אמינא שצריך לברך גם על‬
‫הרעה "הטוב והמיטיב"‪ .‬למעשה‪ ,‬גם רבי עקיבא מודה שיש הבחנה בין טובה ורעה‪ ,‬אלא שהוא יודע‬
‫לראות את הממד החיובי גם בעת הרעה‪ .‬לכן הוא שוחק בראותו שועל יוצא מבית קדשי הקדשים‬
‫כשכל חבריו בוכים‪ ,‬וכן מנהגו בכל מקום שבו הוא נתקל ברעה‪.‬‬
‫ג‪ .‬בשני יצריך‪ :‬כשם שחייבים להודות ולברך על הרעה‪ ,‬ולבטא בכך אמונתנו באחדות ה'‪ .‬כך חייבים‬
‫להכיר בכך ששני יצריו של האדם הם אחדות אחת‪ .‬הן במקורם – אל אחד בראם‪ ,‬והן בתכליתם –‬
‫שניהם אמורים לשמש את האדם בעבודת ה' ובעשייתו בעולם‪ ,‬והאדם מתייצב לפני ה' בתפילה עם‬
‫שני יצריו‪.‬‬
‫ד‪ .‬בכל נפשך ובכל מאדך‪ :‬רבי אליעזר פירש "בכל נפשך" לאו דווקא במובן של מסירות נפש כפשוטה‪,‬‬
‫ואפשר לראותו כתומך בדעת רבי ישמעאל‪ ,‬שגרס "וחי בהם" ‪ ,‬וחולק על רבי עקיבא הסובר "אפילו‬
‫נוטל את נפשך"‪ .‬הגמרא בסוגיות קידוש השם פירשה את דעת רבי אליעזר אחרת‪ ,‬כמקור לחובה‬
‫למסור את הנפש על קידוש ה'‪ .‬ועדיין יש הבדל ברמת הדרישה בינו לבין רבי עקיבא‪ .‬אצל רבי‬
‫אליעזר זהו כורח ואילו אצל רבי עקיבא זהו אידיאל שאליו מכוונים את החיים‪.‬‬
‫ה‪ .‬אפילו נוטל את נפשך‪ :‬דרשת רבי עקיבא‪ ,‬החובה לאהוב את ה' עד "שנוטל את נפשך" אינה המקור‬
‫הראשוני המחייב מסירות נפש על קידוש השם‪ .‬הרעיון של מסירות נפש במקום שמבקשים להעביר‬
‫אדם על אמונתו ודורשים ממנו לעבוד עבודה זרה קדם בהרבה לרבי עקיבא‪ .‬וגם התקיים על ידי‬
‫אנשים פשוטים בהרבה מרבי עקיבא‪ .‬לכן יש להסביר שעיקר חידושו של רבי עקיבא אינו בענין קידוש‬
‫השם אלא בהלכת קריאת שמע‪ .‬רבי עקיבא מחדש שיש לקרוא את "ואהבת" מתוך מוכנות נפשית‬
‫לבטא את עצמת אהבת ה' גם בעת שנוטלים את נפשך‪ ,‬וסיפור מיתתו מלמד שזכה לקיים זאת‬
‫בפועל‪ ,‬בקראו את שמע בעת יציאת נפשו‪.‬‬
‫ו‪ .‬עד מיצוי הנפש‪ :‬קיימות תפיס ות מתונות יותר מזו של רבי עקיבא לקיום "ואהבת – בכל נפשך"‪.‬‬
‫שיטת בן עזאי לאהוב "עד מיצוי הנפש" שיש לה כמה פירושים‪ ,‬ושיטת הראשונים הדורשים להעמיק‬
‫בהבנת ה עולם והבורא כדי להעצים את מידת האהבה שבדעת‪ .‬לדעת הרמב"ם‪ ,‬ה"בכל נפשך" הוא‬
‫מצב של השתקעות גמורה של הנפש באהבת ה'‪ .‬למרות שאין בשיטות אלו מן ההירואיות של רבי‬
‫עקיבא‪ ,‬יש בהן גישה תובענית מאד‪ ,‬ואולי אפילו לא פחות‪ ,‬מפני שהן דורשות עבודה מתמדת בכל‬
‫יום ויום‪ ,‬תוך התקדמות בלתי פוסקת בכל ימי החיים‪ ,‬בתורה ובעבודת ה'‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫מדע תורתך‬
‫יהודה ברנדס‬
‫מסכת ברכות‬
‫א‪ .‬לברך על הרעה‬
‫קריאת שמע‪ ,‬תפילה וברכות‪ ,‬הן הביטוי המילולי של יסודות‬
‫חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך‬
‫האמונות והדעות של התורה וחז"ל‪ .‬אנשי כנסת הגדולה ניסחו‬
‫על הטובה‪ ,‬שנאמר‪" :‬ואהבת את ה'‬
‫באמצעות התפילות והברכות‪ ,‬ובבחירת השיבוץ של פסוקי ופרקי‬
‫אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל‬
‫‪1‬‬
‫התנ"ך לסדר העבודה של האדם מישראל‪ ,‬את עיקרי האמונה‪.‬‬
‫מאדך"‪.‬‬
‫גם הקביעות של המשנה בפרק הרואה‪ ,‬על מה מברכים‪ ,‬ומה‬
‫בכל לבבך ‪ -‬בשני יצריך‪ ,‬ביצר טוב‬
‫נוסחי הברכות הראויים‪ ,‬מיוסדות כל‪-‬כולן על השרשת אמונות‬
‫וביצר הרע‪.‬‬
‫ודעות בלבו של אדם מישראל‪ ,‬ועל ביטוין המתמיד בכל הליכות‬
‫ובכל נפשך ‪ -‬אפילו הוא נוטל את נפשך‪.‬‬
‫חייו‪ ,‬כפי שהתבאר בשעור הקודם‪ .‬משנה ה' הקובעת ש"חייב‬
‫ובכל מאדך ‪ -‬בכל ממונך‪ .‬דבר אחר‪:‬‬
‫אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה" היא‬
‫בכל מאדך ‪ -‬בכל מדה ומדה שהוא מודד‬
‫המימוש המילולי של רעיון אחדות הא‪-‬ל וסתירת התפיסה‬
‫לך הוי מודה לו‪.‬‬
‫הדואליסטית‪ ,‬המפרידה בין האל הטוב והרע‪ ,‬שהיתה רווחת‬
‫ברכות ט' משנה ה‬
‫בתקופתם של חכמים‪ ,‬ולא רק בימיהם‪ .‬כנגד דעות כאלה‬
‫‪2‬‬
‫מתמודדת גם משנת פרק חמישי‪ ,‬בהלכות תפילה‪ :‬האומר "מודים מודים משתקין אותו"‪ ,‬ומשנת מגילה‪,‬‬
‫בהלכות בית כנסת‪ ,‬שהאומר‪" :‬יברכוך טובים"‪" ,‬על קן צפור יגיעו רחמיך"‪" ,‬ועל טוב יזכר שמך"‪ .‬אינו יכול‬
‫‪3‬‬
‫לשמש שליח צבור‪ .‬הנוסחים הדחויים האלה מעידים על תפיסות דואליסטיות המבקשות להודות לקב"ה רק על‬
‫‪4‬‬
‫הטוב‪ .‬ההוראה של המשנה שחייבים לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה‪ ,‬נסמכת על דרשת הפסוק‬
‫השני של קריאת שמע‪" :‬ואהבת‪ ,"...‬פסוק זה נתפס כפירוש של הפסוק הראשון‪" :‬ה' אחד"‪ .‬אחדות הא‪-‬ל באה‬
‫לידי ביטוי בכך שחייבים לייחס לו גם את הרעה‪ ,‬גם את שני יצריו של האדם‪ ,‬וגם את כל הקורות את האדם‬
‫בעולם‪" :‬בכל מדה ומדה שהוא מודד לך"‪ ,‬עד כדי "אפילו הוא נוטל את נפשך"‪.‬‬
‫ההוראה של המשנה היא שיש טוב ויש רע וחייבים להודות גם‬
‫מאי חייב לברך על הרעה כשם שמברך על‬
‫על הרעה‪ .‬לא נאמר במשנה שגם מה שנראה כרע הוא בעצם‬
‫הטובה? ‪ -‬אילימא‪ :‬כשם שמברך על הטובה‬
‫טוב‪ ,‬שהא‪-‬להים הוא רק טוב ומיטיב‪ .‬זו גישה אמונית אחרת‪,‬‬
‫הטוב והמטיב‪ ,‬כך מברך על הרעה הטוב‬
‫המופיעה בגמרא בפרקנו‪ ,‬אולם אין היא זהה לגישה של‬
‫והמטיב ‪ -‬והתנן‪ :‬על בשורות טובות אומר‬
‫המשנה‪ .‬הגמרא מעלה את האפשרות שגם על הרעה יברכו‬
‫הטוב והמטיב‪ ,‬על בשורות רעות אומר ברוך‬
‫"הטוב והמיטיב" ודוחה אותה‪ .‬היא אינה מקבלת את טשטוש‬
‫דיין האמת! ‪ -‬אמר רבא‪ :‬לא נצרכה אלא‬
‫הגבולות בין טוב ורע הנובע מן הגישה הזאת‪ .‬רבא מסביר‪,‬‬
‫לקבולינהו בשמחה‪.‬‬
‫שהחובה לברך על הרעה אינה סותרת את היותה רעה‪ ,‬אלא רק‬
‫תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד ב‬
‫מורה לקבלה בשמחה‪.‬‬
‫מה טעם יקבל אדם בשמחה את הרעה?‬
‫האמוראים מציעים לכך כמה הסברים‪ .‬רבי אחא‬
‫אמר רב אחא משום רבי לוי‪ :‬מאי קרא ‪( -‬תהלים ק"א) חסד‬
‫בשם רבי לוי מסביר שהטוב הוא חסד והרע הוא‬
‫ומשפט אשירה לך ה' אזמרה‪ ,‬אם חסד ‪ -‬אשירה‪ ,‬ואם משפט‬
‫משפט‪ .‬בדרך זו‪ ,‬מפרשים את הרעה כמידת‬
‫ אשירה‪.‬‬‫הדין‪ ,‬עונש על חטא או יסורים שבלא עוון‪,‬‬
‫רבי שמואל בר נחמני אמר‪ :‬מהכא ‪( -‬תהלים נ"ו) בה' אהלל‬
‫כדוגמת יסורים של אהבה המוזכרים בפרק‬
‫דבר באלהים אהלל דבר; בה' אהלל דבר ‪ -‬זו מדה טובה‪,‬‬
‫הראשון‪ .‬הגמרא אינה נכנסת לדיון בשאלת‬
‫באלהים אהלל דבר ‪ -‬זו מדת פורענות‪.‬‬
‫הגמול והצדקת הסבל והרע‪ ,‬אלא מניחה שקיומו‬
‫רבי תנחום אמר‪ :‬מהכא (תהלים קט"ז) כוס ישועות אשא‬
‫של הרע‪ ,‬באופן כללי בעולם‪ ,‬הוא תוצר של‬
‫ובשם ה' אקרא‪ ,‬צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא‪ .‬ורבנן אמרי‬
‫מערכת המשפט הא‪-‬להית‪ ,‬הוא כרוך מן הסתם‬
‫מהכא (איוב א') ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מברך‪.‬‬
‫ברכות ס ע"ב‬
‫בבחירה שניתנה לאדם בין טוב לרע בהתנהגותו‪,‬‬
‫‪ 1‬ראו מאמרי‪" :‬התפילה כהגות"‪ ,‬באתר דעת‬
‫‪ 2‬ברכות ה' משנה ג'‪.‬‬
‫‪ 3‬מגילה ד' משנה ט'‬
‫‪ 4‬ברכות לג ב‪" :‬משום דמחזי כשתי רשויות"‪ .‬פירוש המשנה לרמב"ם מגילה ד משנה ח'‪ .‬ועי' עוד מגילה כח א'‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫מדע תורתך‬
‫יהודה ברנדס‬
‫מסכת ברכות‬
‫ועל התגובה המתבקשת לבחירותיו ברע‪.‬‬
‫רבי שמואל בר נחמני הנשען על הכפילות‪" :‬בה' אהלל דבר – באלהים אהלל דבר" גם הוא מייחס את מקור‬
‫הנהגה של טוב ורע למידות הרחמים והדין‪ ,‬כמפורש במקבילה בירושלמי בשם רבי תנחומא בן יהודה‪" :‬באלהים‬
‫אהלל דבר‪ ,‬בה' אהלל דבר ‪ -‬בין על מדת הדין בין על מדת רחמים אהלל דבר‪ ".‬החלוקה בין דין לרחמים דומה‬
‫‪5‬‬
‫לחלוקה בין משפט לחסד‪.‬‬
‫לעומת שתי הדעות הראשונות‪ ,‬שתי הדעות האחרות אינן סוברות שיש לייחס את הרע דווקא למידות הדין‬
‫והמשפט‪ .‬הפסוק "כוס יש ועות אשא"‪ ,‬מופיע ב"הלל" בהמשכו של הפרק שתחילתו ב"אפפוני חבלי מוות ומצרי‬
‫‪6‬‬
‫שאול מצאוני‪ ,‬צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא‪ ,‬אנא ה' מלטה נפשי"‪ .‬אינו מתיחס ל"חבלי המוות" כדין ומשפט‪.‬‬
‫עצם העובדה שהדברים באו מאת ה'‪ ,‬מחייב לקבלם בתודה‪ .‬כדברי איוב לאשתו‪" :‬גם את הטוב נקבל מאת הא‪-‬‬
‫‪7‬‬
‫להים ואת הרע לא נקבל?" תגובתו הראשונית של איוב לאסונו‬
‫רבי עקיבא אומר‪ ,‬לא תעשון אתי‪ ,‬שלא‬
‫‪8‬‬
‫היתה ברכה לה'‪" ,‬ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך"‪ .‬איוב אינו‬
‫תנהגו בי כדרך שאחרים מנהגין ביראותיהן‪,‬‬
‫מצדיק או מסביר את מה שאירע לו‪ ,‬אלא מודה לה' על עצם‬
‫שכשהטובה באה עליהם הם מכבדין את‬
‫‪9‬‬
‫בין‬
‫ההתיחסות אליו‪ ,‬גם אם בדרך של גרימת "רעה"‪ .‬ההבדל‬
‫אלהיהם‪ ...‬אבל אתם אם הבאתי עליכם את‬
‫הציטוט מתהלים לבין הציטוט מאיוב הוא בכך‪ ,‬שבתהלים‬
‫הטובה‪ ,‬תנו הודאה‪ ,‬הבאתי עליכם את‬
‫המשורר לא רק מודה ומברך את הקב"ה על הרעה‪ ,‬אלא גם‬
‫הייסורין‪ ,‬תנו הודאה‪ .‬וכן דוד אומר‪" :‬כוס‬
‫מבקש ממנו‪" :‬מלטה נפשי"‪ ,‬ואילו איוב אינו מבקש ומתחנן אלא‬
‫ישועות אשא ובשם ה' אקרא"‪" .‬צרה ויגון‬
‫להים‬
‫מקבל את הרעה כמות שהיא‪ ,‬ובהמשך גם מתווכח עם הא‪-‬‬
‫אמצא ובשם ה' אקרא"‪ ,‬וכן איוב אומר "ה'‬
‫על העוול שלדעתו נגרם לו‪ .‬גם מן המכילתא נראה‪ ,‬שיש שתי‬
‫נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך"‪ ,‬על מדה‬
‫תגובות אפשריות ליסורים‪ .‬האפשרות הראשונה‪ ,‬המקבילה לשני‬
‫טובה ועל מדה פורענות‪...‬‬
‫מאמרים האחרונים בסוגייתנו‪ ,‬קובעת שיש לקבל‪ ,‬לברך ולהודות‬
‫ועוד‪ ,‬שיהא אדם שמח ביסורין יותר‬
‫על הרעה גם מבלי שניתן לה הסבר וטעם כלשהו‪ ,‬אלא על עצם‬
‫מהטובה‪ ,‬שאפילו אדם עומד בטובה כל ימיו‪,‬‬
‫העובדה שהיסורים והרעה באו מידיו של הא‪-‬להים‪ .‬האפשרות‬
‫אינו נמחל לו מן העבירות שבידו‪ ,‬ומי מוחל‬
‫–‬
‫השניה‪ ,‬ה"ועוד"‪ ,‬מוסיף שיש לשמוח ביסורים יותר מן הטובה‬
‫לו העבירות‪ ,‬הוי אומר הייסורין‪.‬‬
‫דבר שאינו מוזכר במשנה ובגמרא בברכות‪ ,‬והיא כבר משלבת‬
‫מכילתא דרבי ישמעאל יתרו ‪ -‬מסכתא דבחדש‬
‫‪10‬‬
‫פרשה י‬
‫את הערך של היסורים ככפרה‪.‬‬
‫ב‪ .‬הכל לטובה‬
‫אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר‪ ,‬וכן תנא‬
‫משמיה דרבי עקיבא‪ :‬לעולם יהא אדם רגיל לומר כל‬
‫דעביד רחמנא לטב עביד‪ .‬כי הא‪ ,‬דרבי עקיבא דהוה‬
‫קאזיל באורחא‪ ,‬מטא לההיא מתא‪ ,‬בעא אושפיזא לא‬
‫יהבי ליה‪ .‬אמר‪ :‬כל דעביד רחמנא לטב‪ .‬אזל ובת‬
‫בדברא‪ ,‬והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא‪ .‬אתא‬
‫זיקא כבייה לשרגא‪ ,‬אתא שונרא אכליה לתרנגולא‪,‬‬
‫אתא אריה אכלא לחמרא‪ .‬אמר‪ :‬כל דעביד רחמנא‬
‫לטב‪ .‬ביה בליליא אתא גייסא‪ ,‬שבייה למתא‪ .‬אמר‬
‫להו‪ :‬לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא‬
‫הכל לטובה!‬
‫ברכות ס ע"ב‬
‫הגמרא דחתה את ההוה‪-‬אמינא שיש לברך על‬
‫הרעה ברכה זהה לזו שמברכים על הטובה "הטוב‬
‫והמיטיב"‪ ,‬והיא הציגה הבחנה ברורה בין הטוב‬
‫והרע‪ ,‬וייחדה לכל אחד מהם‪ ,‬בעקבות המשנה‪,‬‬
‫ברכה משלו‪ .‬על הרעה מברכים "דיין האמת" –‬
‫כדעות המובאות בגמרא שמקורה של הרעה היא‬
‫מידת הדין או המשפט‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬כרגיל בגמרא‪" ,‬לאו בשופטני עסקינן" וגם‬
‫להוה‪-‬אמינא יש משקל וערך‪ ,‬שאלמלא כן לא היו‬
‫טורחים להביאה ולחלוק עליה‪ .‬השיטה שהוזכרה‬
‫בהוה‪-‬אמינא ועליה חולקת הגמרא‪ ,‬מוסברת‬
‫‪ 5‬יש מקום לדייק מה בין שתי ההבחנות הללו‪ ,‬מה בין מדת המשפט למדת הדין ומה בין מידת החסד למידת הרחמים‪ ,‬ואכ"מ‪ .‬ועי' עוד‬
‫בויקרא רבה קדושים פרשה כד ב‪ .‬דרשה מקבילה לזו שבירושלמי ובה מפורש שכאשר הקב"ה יושב בדין‪ ,‬משבחים אותו גם אלו‬
‫היוצאים זכאים וגם היוצאים חייבים כי יודעים שמשפטו אמת‪.‬‬
‫‪ 6‬תהלים קטז ג‪-‬ד‪.‬‬
‫‪ 7‬איוב ב י‪.‬‬
‫‪ 8‬איוב א כא‬
‫‪ 9‬בסופו של דבר‪ ,‬ספר איוב אינו מצדיק את יסוריו של איוב כמשפט ודין‪ ,‬זו היתה דעתם השגויה של הרעים‪ .‬לאחר התגלות ה' מודה‬
‫איוב שעצם הזכות להתגלות ה' היא טעם מספיק לכל יסוריו‪ .‬הדברים ארוכים ואכמ"ל (עי' מאמרי בספר "חידת היסורים" בהוצאת‬
‫בית מורשה תשע"ב)‪.‬‬
‫‪ 10‬ועי' עוד במקבילה בספרי דברים ואתחנן לב‪ ,‬שם נוספת הרחבה גדולה בענין ערך היסורים‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫מדע תורתך‬
‫יהודה ברנדס‬
‫מסכת ברכות‬
‫בהמשך הסוגיה כשיטתו של רבי עקיבא‪ .‬רבי עקיבא טוען לקיומו של כלל‪" :‬כל דעביד רחמנא לטב עביד"‪.‬‬
‫הסיפור המובא כדי לאשר את ההנחה הזאת הוא המעשה בסדרת התקלות שאירעו לרבי עקביא כאשר לן‬
‫בלילה בשדה‪ ,‬והתבררו בסופו של דבר כהצלה גדולה‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫רבי עקיבא אינו מייחס את כיבוי הנר וטריפת התרנגול והחמור למידת הדין‪ ,‬אלא רואה בהם טובה גדולה –‬
‫היתה זו הכנה להצלתו מידי הגייס ששבה את העיר‪ .‬רבי עקיבא אינו דן בשאלה מדוע דרך ההצלה הצריכה את‬
‫הפגעים הללו‪ ,‬או מדוע בכלל בא הגיס על העיר‪ .‬הסיפור מתעלם מן הצד השלילי שבתקלות ורואה רק את‬
‫החיוב‪ .‬ההדרכה של רבי עקיבא אומרת שצריך להתרגל לומר "הכל לטובה"‪ ,‬אך גם הוא אינו שולל את העובדה‬
‫שיש דברים שלפחות נראים כרעה בעת התרחשותם‪ ,‬ואפילו יש בהם רעה ממש‪ ,‬אלא שאין להתבונן בפן הרע‬
‫של המציאות‪ .‬בשונה מקודמיו‪ ,‬רבי עקיבא אינו מפריד בין הרע לבין הטוב‪ ,‬אלא הוא רואה אותם בלולים זה‬
‫בזה‪ ,‬בכל תופעה בעולם אפשר לראות טוב ורע‪ ,‬ותפקידו של האדם הוא לבחור להתבונן בטוב‪.‬‬
‫הדוגמה המובהקת ביותר לדרכו של רבי עקיבא באה לידי ביטוי‬
‫‪...‬כיון שהגיעו להר הבית‪ ,‬ראו שועל שיצא‬
‫ביחסו אל מראות החורבן‪ .‬התנאים האחרים רואים את מוראות‬
‫מבית קדשי הקדשים‪ ,‬התחילו הן בוכין ורבי‬
‫החורבן ובוכים‪ .‬רבי עקיבא מתבונן בתפארתה של רומי‪,‬‬
‫עקיבא מצחק‪ .‬אמרו לו‪ :‬מפני מה אתה‬
‫בחורבות ירושלים והר הבית‪ ,‬ורואה בתוך החורבן את הגאולה‬
‫מצחק? אמר להם‪ :‬מפני מה אתם בוכים?‬
‫‪12‬‬
‫העתידה‪ .‬אין ספק‪ ,‬שרבי עקיבא לא חשב שהחורבן הוא‬
‫אמרו לו‪ ,‬מקום שכתוב בו‪" :‬והזר הקרב‬
‫"טובה"‪ ,‬ודאי קרע את בגדיו ונהג אבלות על החורבן כחבריו‪,‬‬
‫יומת" ועכשיו "שועלים הלכו בו" ולא נבכה?‬
‫אולם הוא חידש להם את דרך ההתבוננות הרואה גם את הטוב‬
‫אמר להן‪ :‬לכך אני מצחק‪ ,‬דכתיב‪ ...‬תלה‬
‫בתוך הרע‪ ,‬וברור מן הגמרא שזו שיטה עקבית‪ ,‬שנוגעת גם‬
‫הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של‬
‫למאורעות ותקלות המתרחשות לאדם פרטי‪ ,‬וגם לתהליכים רבי‪-‬‬
‫אוריה‪ ,‬באוריה כתיב‪" :‬לכן בגללכם ציון שדה‬
‫‪13‬‬
‫עצמה המתרחשים לעם ישראל כולו‪.‬‬
‫תחרש"‪ ,‬בזכריה כתיב‪" :‬עוד ישבו זקנים‬
‫המאמר הבא בגמרא‪ ,‬בשם אותה שלשלת מסירה‪ :‬רב הונא‪ ,‬רב‬
‫וזקנות ברחובות ירושלם"‪ ,‬עד שלא נתקיימה‬
‫ורבי מאיר‪ ,‬אך ללא רבי עקיבא‪ ,‬מלמד מהי הדרך המעשית‬
‫נבואתו של אוריה ‪ -‬הייתי מתיירא שלא‬
‫המאפשרת להתייחס למאורעות הקשים של החיים בעין טובה‪.‬‬
‫תתקיים נבואתו של זכריה‪ ,‬עכשיו שנתקיימה‬
‫ההמלצה היא למעט בדברים‪ ,‬לא למהר לחרוץ משפט ולהגיב‪.‬‬
‫נבואתו של אוריה ‪ -‬בידוע שנבואתו של‬
‫התגובה המיידית היא לעולם תגובה חלקית הרואה רק את‬
‫זכריה מתקיימת‪ .‬בלשון הזה אמרו לו‪:‬‬
‫המיידי והעכשיו‪ ,‬הנר שכבה‪ ,‬התרנגול והחמור שנטרפו‪ .‬חסרה‬
‫עקיבא‪ ,‬ניחמתנו! עקיבא‪ ,‬ניחמתנו‪.‬‬
‫הפרספקטיבה הרחבה שמאפשר לזהות גם את ההבטים‬
‫מכות דף כד עמוד ב‬
‫האחרים במה שאירע‪ .‬רבי עקיבא לא מיהר לנקוט עמדה‪ ,‬חיכה‬
‫עד הבוקר‪ ,‬ואז התגלה לו מהו הממד החיובי של המאורעות‪ .‬כך גם בענין החורבן‪ ,‬רבי עקיבא אינו ממהר‬
‫לחרוץ משפט על פי מראה עיניו‪ ,‬על פי החזיון הנגלה לו‪ ,‬אלא מצרף נתונים נוספים – מן הנבואה – כדי להציג‬
‫את התמונה המלאה‪ .‬המאמר המשלים של רב הונא‪ ,‬בשם רב‬
‫ואמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר‪:‬‬
‫בשם רבי מאיר תלמידו של רבי עקיבא‪ ,‬נועד להורות‪,‬‬
‫לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני‬
‫שהאמירה של רבי עקיבא אינה מלמול סתמי‪" :‬הכל לטובה"‪,‬‬
‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שנאמר‪" :‬אל תבהל על‬
‫שאין מאחריו כיסוי אלא רק תמימות אמונית פשטנית‪ .‬אצל רבי‬
‫פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני‬
‫עקיבא מדובר בשיטה מתוחכמת של פרשנות למציאות‪ .‬רבי‬
‫האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ‬
‫עקיבא ה"למדן" שיודע לדרוש כתרי אותיות ולהוציא מהן‬
‫על כן יהיו דבריך מעטים"‪.‬‬
‫חידושי תורה‪ ,‬יודע גם לדרוש ולפרש את המציאות‪ ,‬וזו דרך‬
‫ברכות סא ע"א‬
‫שניתן ללמוד ממנו וללכת בה בעקבותיו‪.‬‬
‫‪ 11‬שלשה מאורעות סמליים בתחום הלילה‪ ,‬כפי שהוסבר בשעורנו על האשמורות‪ ,‬בפרק א'‪ .‬אפשר להוסיף עוד שיש כאן ממד חמור‬
‫יותר‪ :‬אבדן התקוה‪ .‬כיבוי הנר מסלקת את שארית האורה ומעצימה את האפילה‪ ,‬טריפת התרנגול מסלקת את בינת השכוי ואת ה"שעון‬
‫המעורר" שישמיע את קולו של השחר‪ ,‬וטריפת החמור מסלקת את תקות המשיח‪ ,‬שעתיד היה להגיע "עני ורוכב על חמור"‪.‬‬
‫‪ 12‬וכן הוא במקבילה בספרי דברים‪ ,‬עקב‪ ,‬פיסקה מג‪ .‬ובסיפור פטירתו של רבי אליעזר‪ ,‬סנהדרין קא א‪ .‬שם רבי עקיבא משחק למראה‬
‫מחלתו הקשה של רבי אליעזר‪ ,‬וגם זאת‪ ,‬לא מפני שהוא מזלזל ביסוריו‪ ,‬אלא מפני שהוא רואה את היסורים ככפרת עוון‪.‬‬
‫‪ 13‬במובן הזה‪ ,‬אפשר לומר ששיטת האמוראים בגמרא והמכילתא‪ ,‬היתה מתבוננת על השואה ומפרשת אותה כ"דין ומשפט"‪ ,‬או‬
‫כ"יסורי איוב"‪ .‬ואילו רבי עקיבא‪ ,‬אף שלא היה מכחיש את הרעה‪ ,‬היה יכול לראות מתוך הרעה הזאת את התנוצצות אורו של משיח‬
‫בתקומת מדינת ישראל‪ .‬דוק – רבי עקיבא אינו מצדיק בכך את הרעה‪ ,‬אלא רק מלמד איך לראות בתוכה גם את הממד של הטובה‬
‫הכרוך בה‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫מדע תורתך‬
‫יהודה ברנדס‬
‫מסכת ברכות‬
‫ג‪ .‬בשני יצריך‬
‫דרש רב נחמן בר רב חסדא‪ :‬מאי‬
‫דכתיב "וייצר ה' אלהים את האדם"‬
‫בשני יודי"ן ‪ -‬שני יצרים ברא הקדוש‬
‫ברוך הוא‪ ,‬אחד יצר טוב ואחד יצר רע‬
‫ברכות דף סא עמוד א‬
‫השלב הבא של הסוגיה עוסק בהרחבה בבריאת האדם‪ .‬תחילה –‬
‫בכך שנברא עם שני יצרים‪ ,‬ובהמשך תאור הבריאה הכפולה "אחור‬
‫וקדם צרתני" של זכר ונקבה‪ .‬העיסוק בשני היצרים נצרך על פי‬
‫דרשת "בכל לבבך" – בשני יצריך‪ ,‬והוא מהוה המשך ישיר לדיון‬
‫במידה הטובה והרעה הדורשות ברכה כל אחת לעצמה‪ .‬כשם‬
‫שהמאורעות המתרחשים לאדם‪ ,‬גם הטובה וגם הרעה הם מאת ה'‪,‬‬
‫כך גם הדואליות שבתוך עצמיותו של האדם‪ ,‬בין היצר הטוב והיצר‬
‫הרע‪ ,‬אינה פרי יצירה של שני כוחות בריאה מתחרים המתגוששים‬
‫רע‪ ,‬הרי הכתוב מזהיר את ישראל‪ ,‬אמר‬
‫זה בזה‪ .‬האדם אינו "משרתם של שני אדונים"‪ ,‬אלא של א‪-‬ל אחד‪,‬‬
‫להן‪ :‬בשעה שאתם מתפללין לפני הק'‬
‫וגם היצר הרע שבו‪ ,‬אף שהוא מסית אותו תדיר לעשות נגד רצון ה'‪,‬‬
‫לא יהו לכם שתי לבבות‪ ,‬אחד לפני‬
‫אינו בריאה נבדלת מה' אלא מעשה ידיו‪ ,‬ויש לו תכלית בבריאת‬
‫הקדוש ברוך הוא ואחד לדבר אחר‪.‬‬
‫האדם ובנין אישיותו כעובד ה'‪.‬‬
‫פתרון תורה פרשת והיה כי תבוא עמוד ‪282‬‬
‫בהמשך הסוגיה ממקמים האמוראים את יצר הרע "בין שני מפתחי‬
‫הלב"‪ ,‬מסבירים את הצורך בשתי כליות‪ ,‬לפי השיטה ש"כליות‬
‫יועצות" הרי שאחת יועצת לטובה ואחת לרעה‪ .‬שני היצרים נמצאים אצל כל אדם‪ ,‬אצל הצדיקים "יצר טוב‬
‫שופטן"‪ ,‬ואצל הרשעים‪" ,‬יצר רע שופטן"‪ .‬על כך דנים אביי ורבא‪ ,‬מיהו צדיק‪ ,‬מיהו רשע‪ ,‬מה טיבו של צדיק גמור‬
‫‪14‬‬
‫ומהו בינוני‪.‬‬
‫שיבוצה של דרשת "בכל לבבך" – בשני יצריך‪ ,‬בתוך המשנה במסכת ברכות‪ ,‬כחלק מדרשה על פסוק "ואהבת"‬
‫מהוה השלמה של החובה לברך על הטובה והרעה כאחת‪ .‬בכך מציבה המשנה דרישה מן האדם המתפלל‬
‫להתייצב לפני ה' כמכלול אחד‪ ,‬ושני יצריו עמו‪ .‬ה"יצר הרע" אינו נשאר בחוץ‪ ,‬ומשמש לחיי החולין והשוק‪,‬‬
‫‪15‬‬
‫וה"יצר הטוב" מקומו בבית הכנסת באותה מידה שהיצר הטוב מבקש להופיע שם‪.‬‬
‫בכל לבבך‪ ,‬בשני יצריך ביצר טוב וביצר‬
‫ד‪.‬בכל נפשך ובכל מאדך‬
‫הברייתא הבאה בגמרא מציגה שתי גישות לדרשת "בכל נפשך"‪ ,‬רבי אליעזר דורש שנפשך מתייחס לגופו של‬
‫אדם‪ ,‬ומאדך מתייחס לממונו‪ .‬ואילו רבי עקיבא דורש "נפשך" – נוטל את נפשך‪ .‬מאופן הצגת דבריהם נראה‬
‫שיש ביניהם מחלוקת‪.‬‬
‫נראה‪ ,‬שרבי אליעזר אינו מתכוון באמרו "בכל נפשך" ל"נוטל את‬
‫ואהבת את ה' אלהיך‪ .‬תניא‪ ,‬רבי אליעזר‬
‫נפשך" כרבי עקיבא‪ ,‬אלא לאהבה בלבב שלם‪ .‬בתוספתא‬
‫אומר‪ :‬אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל‬
‫מופיעה מחלוקת דומה‪ ,‬רבי מאיר דרש כרבי עקיבא שלפנינו‬
‫מאדך? ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר‬
‫בגמרא ‪ ,‬וכנגדו מובא "דבר אחר"‪" :‬בכל נפש ונפש שברא בכך‪,‬‬
‫בכל נפשך? אלא‪ :‬אם יש לך אדם שגופו‬
‫‪16‬‬
‫שנאמר תחי נפשי [ותהללך]‪ ,‬ואומר‪" :‬כל עצמותי תאמרנה ה'‬
‫נפשך‪,‬‬
‫חביב עליו מממונו ‪ -‬לכך נאמר בכל‬
‫‪17‬‬
‫מי כמוך"‪ .‬די ברור‪ ,‬שדרשה זו אינה מכוונת למסירות הנפש‬
‫ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו ‪-‬‬
‫להריגה‪ ,‬אלא לשימוש בכל רבדי הנפש לאהבת ה'‪ .‬גם ביחס‬
‫לכך נאמר בכל מאדך‪ .‬רבי עקיבא אומר‪ :‬בכל‬
‫ל"בכל מאודך" יש מחלוקת ביניהם‪ .‬רבי אליעזר דורש "מאודך"‬
‫נפשך אפילו נוטל את נפשך‪.‬‬
‫– ממונך‪ ,‬ואילו רבי עקיבא דורש "בכל מדה ומדה שהוא מודה‬
‫ברכות סא ע"ב‬
‫‪18‬‬
‫לך"‪.‬‬
‫בניגוד למשתמע מפשט הברייתא‪ ,‬הגמרא תולה את השיטה שבעבודה זרה "יהרג ואל יעבור" בדרשת רבי‬
‫‪19‬‬
‫אליעזר‪ ,‬ולא בדרשת רבי עקיבא הנוקטת במפורש בלשון‪" :‬אפילו נוטל את נפשך"‪ .‬סוגיות "יהרג ואל יעבור"‬
‫‪ 14‬ברכות סא א‪-‬ב‪ .‬לא נאריך בענין זה כאן שאינו מעיקר השעור‪ .‬רש"ז מלאדי עשה חקירה זו יסוד לספר התניא "ספרן של בינונים"‪.‬‬
‫‪ 15‬הנושא נדון בהרחבה בספרות ההגות לדורותיה ואי אפשר להרחיב בו כאן‪.‬‬
‫‪ 16‬תהלים קיט קעה‬
‫‪ 17‬תהלים לה י‪ ,‬תוספתא ברכות ו ז‬
‫‪ 18‬זו הדעה המובאת במשנה כ"דבר אחר" (ברכות ט ה)‪ ,‬ובשם רבי עקיבא בספרי לפרשת ואתחנן‪ ,‬פיסקה לב‪ ,‬ובמקבילות‪.‬‬
‫‪ 19‬הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פרק ה הלכה ז) תלה את החובה לההרג ולא לעבור בעבודה זרה‪ ,‬על דרשת רבי עקיבא‪ .‬המהרש"א‬
‫הצביע על הקושי ביחוס הדעה שצריך למסור הנפש לרבי אליעזר‪ ,‬בחידושי אגדות‪ ,‬ברכות סא א‪ ,‬ד"ה יש לך אדם‪ .‬בשפת אמת‬
‫לפסחים כה א'‪ ,‬דן באריכות בשאלה מדוע נסמכה הגמרא על רבי אליעזר ולא על המאמר המפורש של רבי עקיבא‪ .‬עי"ש‪ .‬דעת הגר"א‬
‫‪5‬‬
‫מדע תורתך‬
‫יהודה ברנדס‬
‫מסכת ברכות‬
‫מקבלות את דרשת רבי אליעזר כמקור לדעה שבעבודה זרה יהרג ולא יעבור‪ ,‬ואת הדעה שיעבור ולא יהרג‬
‫‪20‬‬
‫תולים ברבי ישמעאל‪ ,‬שדרש "וחי בהם – ולא שימות בהם"‪ .‬נראה‪ ,‬שהגמרא בחרה להוציא את דברי רבי‬
‫אליעזר מפשוטם ולהשעין עליהם את ההלכה המחייבת למסור את הנפ ש כשמבקשים להעביר את האדם על‬
‫אמונתו‪ ,‬ולא להשעין את החובה הזאת על שיטת רבי עקיבא‪ .‬לאור המחלוקת שנתבארה לעיל בתפיסת הטוב‬
‫והרע‪ ,‬ועמדתו של רבי עקיבא בנושא הרע‪ ,‬אפשר להבין מדוע העדיפו לתלות את חובת מסירות הנפש דוקא על‬
‫רבי אליעזר‪.‬‬
‫דברי רבי עקיבא נתפרשו לגמרא כמשנת חסידים‪ ,‬בשל הניסוח‬
‫תנו רבנן‪ :‬פעם אחת גזרה מלכות‬
‫הקיצוני של דרישתו להתכוון בכל עת למסור את הנפש‪ .‬רבי‬
‫הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה‪ ,‬בא‬
‫עקיבא נתפס כמי שמתאווה למסור את הנפש על קידוש השם‪.‬‬
‫פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה‬
‫השיטה המיוחסת לרבי אליעזר מתונה יותר‪ .‬היא אינה מציגה‬
‫מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה‪.‬‬
‫זאת כאידיאל שיש להכסף אליו אלא כמציאות שלעתים נאלצים‬
‫אמר ליה‪ :‬עקיבא‪ ,‬אי אתה מתירא מפני‬
‫להחשף אליה ולהתמודד איתה‪ .‬במובן זה‪ ,‬דומה השניות הזאת‬
‫מלכות? אמר לו‪ :‬אמשול לך משל‪ ,‬למה‬
‫לשניות בענין הברכה על הטובה והרעה‪ .‬רבי אליעזר מתאים‬
‫הדבר דומה ‪ -‬לשועל שהיה מהלך על גב‬
‫יותר לגישה המבחינה ברורות בין רעה לטובה‪ ,‬אך מקבלת את‬
‫הנהר‪ ,‬וראה דגים ‪ ...‬ומה במקום חיותנו‬
‫הרעה בברכה‪ .‬בדומה לכך הוא רואה גם במסירת הנפש על‬
‫אנו מתיראין‪ ,‬במקום מיתתנו על אחת‬
‫אהבת ה' צורך הכרחי‪ .‬רבי עקיבא לשיטתו‪ ,‬מוצא גם במסירות‬
‫כמה וכמה! ‪ ...‬אמרו‪ :‬לא היו ימים‬
‫הנפש‪ ,‬היבט של טובה ומקור לשמחה של ממש‪ ,‬לא פחות מכפי‬
‫מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא‬
‫שמצא בחורבן ירושלים‪ .‬זו נראתה לגמרא דרישה גבוהה‬
‫וחבשוהו בבית האסורים‪ ,‬ותפסו לפפוס‬
‫ונשגבה‪ ,‬בעוד שהדרישה לההרג בשעת השמד נראתה להם‬
‫בן יהודה וחבשוהו אצלו‪ .‬אמר לו‪ :‬פפוס!‬
‫עממית יותר‪ ,‬ואינה מצריכה את העצמות החריגות של האהבה‬
‫‪21‬‬
‫רבי‬
‫מי הביאך לכאן? אמר ליה‪ :‬אשריך‬
‫שמציע רבי עקיבא‪.‬‬
‫עקיבא שנתפסת על דברי תורה‪ ,‬אוי לו‬
‫לפפוס שנתפס על דברים בטלים‪.‬‬
‫ה‪.‬אפילו נוטל את נפשך‬
‫בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה‬
‫שיטת רבי עקיבא שיש למסור את הנפש על קדושת השם‬
‫זמן קריאת שמע היה‪ ,‬והיו סורקים את‬
‫נתמכת בסיפור המעשה על מותו‪ .‬הסיפור ידוע ועסקו בו‬
‫בשרו במסרקות של ברזל‪ ,‬והיה מקבל‬
‫מהיבטים שונים ורבים‪ ,‬ועדיין הניחו לנו מקום להתגדר בו‪.‬‬
‫עליו עול מלכות שמים‪ .‬אמרו לו תלמידיו‪:‬‬
‫בעיקר בביאורו בהקשרו בסוגיה‪.‬‬
‫רבינו‪ ,‬עד כאן? אמר להם‪ :‬כל ימי הייתי‬
‫יש לשים לב‪ ,‬שסוגיתנו אינה סוגית "קידוש השם" מובהקת‪ ,‬היא‬
‫מצטער על פסוק זה בכל נפשך ‪ -‬אפילו‬
‫אינה עוסקת כסוגיות בפסחים ויומא וסנהדרין בחובה למסור את‬
‫נוטל את נשמתך‪ ,‬אמרתי‪ :‬מתי יבא לידי‬
‫הנפש על קידוש השם‪ ,‬במחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא אם‬
‫ואקיימנו‪ ,‬ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו?‬
‫יש חיוב מסירות נפש על עבודה זרה‪ ,‬בהלכה שנקבעה בעלית‬
‫היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו‬
‫בית נתזה‪ ,‬בדיון ההלכתי בדבר היקף החובה הזאת‪ :‬שלש‬
‫באחד‪ .‬יצתה בת קול ואמרה‪ :‬אשריך רבי‬
‫עבירות‪ ,‬בפרהסיא‪ ,‬בשעת השמד‪ .‬הסוגיה שלפנינו ממוקדת‬
‫עקיבא שיצאה נשמתך באחד‪ .‬אמרו‬
‫בקריאת שמע‪ ,‬ובפרשנות של הפסוק "ואהבת"‪ .‬הסיפור אודות‬
‫מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא‪ :‬זו‬
‫מותו של רבי עקיבא אינו סיפור מובהק של מסירות נפש כנגד‬
‫תורה וזו שכרה? "ממתים ידך ה' ממתים‬
‫אחת משלש העבירות החמורות‪ ,‬שכן רבי עקיבא לא נדרש‬
‫וגו'! ‪ -‬אמר להם‪ :‬חלקם בחיים‪ .‬יצתה בת‬
‫לעבוד עבודה זרה‪ .‬הוא המשיך ללמד תורה למרות הגזירה‪.‬‬
‫קול ואמרה‪ :‬אשריך רבי עקיבא שאתה‬
‫אפשר לומר‪ ,‬שהיה לכך גדר של "שעת השמד"‪ ,‬אך סביר יותר‬
‫מזומן לחיי העולם הבא‪.‬‬
‫לומר ששיטת רבי עקיבא היא שמותר למסור את הנפש גם על‬
‫ברכות סא ע"ב‬
‫בשנות אליהו‪ ,‬ובעקבותיו בעל עבודת המלך על הרמב"ם ביסודי התורה פרק ה' הלכה ז' פרשו כדברינו בפנים‪ ,‬שרבי אליעזר חולק על‬
‫רבי עקיבא‪ ,‬והגר" א לשיטתו נדחק לפרש שבסוגיות יהרג ולא יעבור לא נסמכו על רבי אליעזר אלא על רבי עקיבא המשלים את דבריו‪,‬‬
‫ומכיון שקשה ליישב הדברים בגמרא הוא נצרך גם להגיה‪ .‬ולפי דברינו ניתן לפרש בלא הגהה‪ ,‬שהגמרא שינתה מן הפירוש הפשוט של‬
‫דברי רבי אליעזר‪.‬‬
‫‪ 20‬פסחים כה ע"א‪ ,‬יומא פב ע"א‪ ,‬סנהדרין עד ע"א‪ ,‬סוגית מסירות הנפש במסכת סנהדרין נדונה בהרחבה בספרו של מורי הרב שג"ר‬
‫זצ"ל‪" ,‬אהבוך עד מות"‪ .‬ואכ"מ‪.‬‬
‫‪ 21‬על מידתו המיוחדת של רבי עקיבא באהבה יש להרחיב הרבה‪ ,‬הן באהבת התורה שלו‪ ,‬הן באהבת אשתו‪ ,‬הן באהבתו לתלמידיו‪ ,‬הן‬
‫בתפיסתו את שיר השירים כקודש כקדשים‪ .‬עי' במאמרי "על אחר ואחרות – החריג ומעמדו בבית המדרש"‪ ,‬בקובץ‪ :‬האחר‪ ,‬בין אדם‬
‫לעצמו ולזולתו‪ ,‬עורכים‪ :‬מ‪ .‬בן ששון וח‪ .‬דויטש‪ ,‬תל אביב תשס"א‪ .‬בחלק העוסק ברבי עקיבא‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫מדע תורתך‬
‫יהודה ברנדס‬
‫מסכת ברכות‬
‫שאר מצוות‪ ,‬ודאי למי שהוא חסיד ומדקדק‪ .‬סיפור זה מהוה‬
‫אחד המקורות לדעת החולקים על הרמב"ם וסוברים שמותר‬
‫‪22‬‬
‫טרופוס הרשע רחתת ענתה דקרית שמע‬
‫למסור נפשו על קידוש השם גם בשאר עבירות‪ .‬אילו היה‬
‫שרי קרי קרית שמע וגחך אמר ליה סבא אי‬
‫מדובר על מסירת נפש על עבודה זרה‪ ,‬לא היה מקום לפליאתו‬
‫חרש את אי מבעט בייסורין את אמר ליה‬
‫של פפוס בן יהודה‪ ,‬שהרי מסורת קידוש השם ידועה היתה‬
‫‪23‬‬
‫תיפח רוחיה דההוא גברא לא חרש אנא ולא‬
‫בישראל מקדמת דנא ולא נתחדשה דווקא בדורו של שמד‪.‬‬
‫מבעט בייסורין אנא אלא כל יומי קריתי פסוק‬
‫חכמים מספרים על מקדשי השם מפשוטי העם‪ ,‬כמו פפוס‬
‫‪24‬‬
‫זה והייתי מצטער ואומר אימתי יבואו שלשתן‬
‫עיקרו של החידוש בסיפור זה איננו‬
‫ולולינוס אנשי לודקיה‪.‬‬
‫לידי ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל‬
‫העובדה שרבי עקיבא מסר את נפשו להריגה על קדושת ה'‪.‬‬
‫נפשך ובכל מאודך רחמתיה בכל לבי‬
‫פליאתו של פפוס בן יהודה היתה על כך שרבי עקיבא המשיך‬
‫ורחמתיה בכל ממוני ובכל נפשי לא הוה‬
‫ללמד תורה במסירות נפש‪ ,‬וכנראה שזה היה עיקר חידושו‪,‬‬
‫בדיקה לי וכדון דמטת בכל נפשי והגיעה זמן‬
‫בשלב הראשון של הסיפור‪.‬‬
‫קרית שמע ולא אפלגא דעתי לפום כן אנא‬
‫גם התלמידים ששאלו את רבם בעת יסוריו "עד כאן" לא שאלו‬
‫קרי וגחך לא הספיק לומר עד שפרחה‬
‫על עצם מעשה מסירת הנפש‪ ,‬אלא על כך שהיה מקבל עליו עול‬
‫נשמתו‬
‫מלכות שמים באותה שעה‪ .‬דהיינו – קורא את שמע‪ .‬על‬
‫ירושלמי ברכות ט ה‪ ,‬יד ע"ב‬
‫תהייתם זו ענה להם באמרו‪" :‬כל ימי הייתי מצטער על פסוק‬
‫זה‪ ,‬מתי יבא לידי ואקיימנו"‪ ,‬כלומר‪ ,‬רבי עקיבא ציפה לקיים אותו כפשוטו‪ ,‬לקרוא את שמע בעת שנוטלים את‬
‫נשמתו‪ .‬בזה הוא מממש בזה את הצו של הפסוק כפי שהבינו – חובה לקרוא את שמע ולקבל עול מלכות שמים‬
‫גם בעת שנוטלים את נשמתו‪.‬‬
‫גירסת הירושלמי של הסיפור מחדדת יותר את היותו סיפור של קריאת שמע ולא סיפור אופייני של מסירות‬
‫נפש‪ .‬רבי עקיבא נדון אצל טורנוסרופוס‪ ,‬המספר אינו מודיע כלל על מה נדון רבי עקיבא‪ ,‬משמע שהפרט הזה‬
‫אינו חשוב להבנת הסיפור‪ .‬בבבלי הוא תופס מקום חשוב‪ ,‬מכיון שעיקר החלק הראשון של הסיפור הבבלי‬
‫מוקדש לערך של מסירת הנפש על לימוד תורה‪ ,‬ובמרכזו משל הדגים והשועל‪ .‬מוקד ההפתעה בסיפור של‬
‫הירושלמי הוא בכך שרבי עקיבא התחיל לקרוא קריאת שמע ולשחוק בפני טורנוסרופוס‪ .‬הלה סבר שרבי עקיבא‬
‫יצא מדעתו‪ ,‬או שהיה "מבעט ביסורין"‪.‬‬
‫התמיהה של טורנ וסרופוס מקבילה לתמיהתם של חכמים שראו את רבי עקיבא משחק‪ ,‬למראה המקדש החרב‬
‫ולמראה רבי אליעזר המתייסר‪ .‬ובזאת מתקשר המעשה כאן לסיפורי שחוקו של רבי עקיבא ותפיסתו את מושגי‬
‫הטוב והרע‪ .‬רבי עקיבא נמצא בעיצומה של הרעה‪ ,‬תפוס בידי השלטון הרומי ועומד להיות מוצא להורג‪ ,‬והוא‬
‫מוצא את ההזדמנות לקיים את שיטתו בדבר ראית הטוב בתוך הרע‪ :‬ההוצאה להורג מהוה עבורו הזדמנות‬
‫לקיים את קריאת שמע כמצותה‪ ,‬כפי שקיוה לקיים כל ימיו – בקיום ה"ואהבת" בכל נפשו‪ .‬בכל יום ויום שבו קרא‬
‫רבי עקיבא את שמע‪ ,‬כיון בפסוק "ואהבת – בכל נפשך" שהוא ימשיך לאהוב את ה' בכל נפשו‪ ,‬גם בעת שיטלו‬
‫את נפשו‪ ,‬אולם הוא לא יכול היה לדעת בודאות שיעמוד בכך בעת המבחן האמיתי‪ ,‬ועתה שהגיע לכך‪ ,‬הוא‬
‫שמח על ההזדמנות הזאת‪ ,‬לבחון את לבו ולראות שעמד במבחן‪.‬‬
‫רבי עקיבה הווה קיים מיתדין קומי טונוס‬
‫ו‪ .‬עד מיצוי הנפש‬
‫הפרשנות של רבי עקיבא ל"ואהבת" מורה שיש להתכוון בעת קריאת שמע למסור את הנפש בעת הצורך‪.‬‬
‫ההדרכה הזאת מצויה בספרים רבים של חסידים ו"עובדי ה'"‪ .‬דוגמה מפורסמת הנדפסת בסידורים רבים הוא‬
‫ה"צעטיל קטן" של רבי אלימלך מליז'נסק המורה לאדם לדמיין את עצמו משליך עצמו למדורת אש על קידוש‬
‫השם‪ .‬חברו של רבי עקיבא לכניסה לפרדס‪ ,‬שמעון בן עזאי מפרש "עד מיצויה של נפש"‪ ,‬כנראה במובן של עד‬
‫כלות הנפש‪ ,‬או עד שעת יציאת הנפש ‪ ,‬כלומר‪ ,‬שגם בעת מותו של אדם תהיה נפשו עסוקה באהבת ה'‪ .‬לאו‬
‫‪ 22‬רמב"ם יסודי התורה פרק ה הלכה ד'‪ ,‬כסף משנה ושאר נושאי הכלים שם‪.‬‬
‫‪ 23‬הסיפור הידוע על "חנה ושבעה בניה"‪ ,‬שמקורו כנראה מתקופת החשמונאים‪ ,‬לא נסתר מעיניהם של בני דורו של רבי עקיבא‪ .‬ראו‪:‬‬
‫ג‪ .‬כהן‪" ,‬מעשה חנה ושבעת בניה בספרות העברית"‪ ,‬ספר היובל לכבוד מ"מ קפלן‪ ,‬חלק עבר‪ ,‬ניו‪-‬יורק תשי"ג‪ ,‬עמ' קט‪-‬קכב (ומקורות‬
‫נוספים שם)‪ .‬מתוך הספרות העניפה שעסקה במסירות הנפש – מרטירולוגיה‪ ,‬נציין למאמרו של דניאל שורץ "מה הוה ליה למימר –‬
‫וחי בהם"‪ ,‬בספר "קדושת החיים וחירוף הנפש‪ ,‬קובץ מאמרים לזכרו של אמיר יקותיאל"‪ ,‬עמ' ‪ 96‬ואילך‪ .‬רשימת מקורות קודמים‬
‫שציין שם בהערה ‪ 2‬על דיני קידוש השם בתקופת המשנה והתלמוד‪ .‬והערה ‪ 4‬בעמ' ‪ 17‬על מקדשי השם בתקופת המשנה והתלמוד‪.‬‬
‫‪ 24‬תענית יח ב‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫יהודה ברנדס‬
‫מדע תורתך‬
‫‪25‬‬
‫מסכת ברכות‬
‫‪26‬‬
‫דווקא בעת מותו על קידוש השם‪ .‬אבל יש המפרשים זאת כתפילה בעצמה מרובה‪ ,‬עם "כל הנפש"‪ .‬הוגי‬
‫‪27‬‬
‫דעות רבים פרשו את המצוה הזאת כחובה להעמיק בידיעת הא‪-‬להות כדי להגיע מתוך כך לאהבת ה'‪ .‬מובן‪,‬‬
‫שקריאת שמע אינה העת ללימוד זה אלא למימוש החוויתי‬
‫וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב‬
‫והתודעתי‪ ,‬פירותיו של לימוד שקדם‪ .‬נראה שתאורו של‬
‫את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד‬
‫הרמב"ם בהלכות תשובה מציע מובן אחר ל"מיצוי הנפש"‬
‫עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה'‬
‫ול"בכל נפשך" – הכוונה לדבריו היא להשתקעות גמורה של‬
‫ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי‬
‫הנפש באהבה‪ ,‬כחולה חולי האהבה שהוא שוגה בה תמיד וכל‬
‫האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה‬
‫נפשו עסוקה בה‪.‬‬
‫אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו‬
‫‪28‬‬
‫הרמב"ם מפרש בספר המצוות‪ ,‬שמצות יחוד ה' ומצות אהבת‬
‫בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה‪,‬‬
‫ה' נלמדות מפסוקי "שמע ישראל" ו"ואהבת"‪ ,‬בהתאמה‪ .‬נראה‬
‫יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו‬
‫שלפי שיטת הרמב"ם‪ ,‬קיימת תנועת רצוא ושוב בין עולם‬
‫שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך‬
‫האמונות והדעות לבין עולם קריאת שמע‪ ,‬תפילה וברכות‪ .‬מצד‬
‫ובכל נפשך‪ ,‬והוא ששלמה אמר דרך‬
‫אחד‪ ,‬הקריאות‪ ,‬התפילות והברכות הן המקור לאמונות ולדעות‪.‬‬
‫משל כי חולת אהבה אני‪ ,‬וכל שיר‬
‫אולם לא די באמירתן בלבד כדי לקיים את מצוות האמונה‬
‫השירים משל הוא לענין זה‪.‬‬
‫בשלמותן‪ .‬יש צורך להעמיק בהבנתן‪ ,‬ובלימודים הנצרכים כדי‬
‫רמב"ם הלכות תשובה פרק י הלכה ג‬
‫לבסס את הידיעה ואת האמונות והדעות‪ .‬אחרי התהליך של‬
‫הלמידה‪ ,‬שב המתפלל ונותן ביטוי בתפילתו וברכותיו לדעת‬
‫שנוספה לו בלימודיו‪ ,‬ובכך מהוות התפילות והברכות העצמה חוייתית והפנמה רגשית של הרעיונות שנלמדו‬
‫במסגרת העיון באמונות ודעות‪ .‬וחוזר חלילה‪ .‬זהו תהליך המתמשך לכל אורך חייו של אדם ומגיע לשיאו רק‬
‫בעת "מיצויה של נפש"‪ ,‬באחרית חייו‪.‬‬
‫משפטים אלה ראויים לחתימת לימודנו במסכת ברכות‪ .‬יש בהם כדי להתוות דרך להמשך לימודה של המסכת‬
‫וחזרה עליה – "הדרן עלך מסכת ברכות" ‪ ,‬תוך עיסוק מקביל בלימוד תכני הסידור והלכותיו‪ ,‬ותוך לימוד מתרחב‬
‫בענייני אמונות ודעות‪ ,‬הנובעים מן הסידור והבאים לידי ביטוי בו‪ ,‬בכל עת ובכל שעה‪.‬‬
‫"והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ‪ ,‬ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך‬
‫ובשכבך ובקומך"‪.‬‬
‫‪ 25‬ספרי דברים פיסקה לב‪ ,‬ובראית רבה צב ב‪ ,‬תנחומא (בובר) מקץ טו‪ .‬על יסוד הפסוק "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא"‪.‬‬
‫(תהלים לב ו)‪ .‬לביאור מצוי הנפש כשעת מיתה עי' שם משמואל לפרשת נצבים תרע"ג‪.‬‬
‫‪ 26‬עי' תניא‪ ,‬ליקוטי אמרים פרק ל'‪ ,‬ואגרת הקודש פרק א'‪ ,‬שהביא כהדרכה לתפילה מדי יום את החובה להתפלל "עד מצוי הנפש"‪.‬‬
‫‪ 27‬הראב"ד‪ ,‬אמונה הרמה‪ ,‬מאמר ג'‪ ,‬רבנו בחיי‪ ,‬חובות הלבבות הקדמה ושער אהבת ה' פרקים א‪-‬ב‪ .‬רמב"ם במורה נבוכים ח"ג פרק‬
‫כח‪ ,‬ספר המצוות מצוה ג'‪ ,‬ובהלכות תשובה המובא בפנים‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ 28‬ספר המצוות עשה ב‪-‬ג‪ ,‬ובמקורות הנזכרים בהערה לעיל‬
‫‪8‬‬
`