"הרבי התעלם מהדברים והתיישב ליד השולחן והתחיל כדרכו לומר פרקי

‫| ערך ומגיש‪ :‬משה בלום |‬
‫בחודש שבט תש"ד‪ ,‬בשיאה של מלחמת העו־‬
‫לם השנייה‪ ,‬בעת שהעולם החופשי – שלא היה‬
‫תחת הכיבוש – התחיל לשמוע ידיעות המצמררות‬
‫אודות ההשמדה הטוטאלית של יהדות אירופה‪,‬‬
‫הופתעה היהדות העולמית מהבשורה המשמחת‪,‬‬
‫שהצליחו להציל מבין שיניהם הטורפות של הנא־‬
‫צים ימ"ש‪ ,‬את האדמו"ר מבעלזא המפורסם‪ ,‬רבי‬
‫אהרן רוקח‪ ,‬ואת אחיו הרב מבילגורייא‪ ,‬רבי מר־‬
‫דכי רוקח‪ ,‬ושניהם נמצאים באיסטנבול‪ ,‬ממתינים‬
‫לסרטיפיקטים‪ ,‬כדי שיוכלו לעלות לארץ ישראל‪.‬‬
‫הסרטיפיקטים נשלחו מיד באמצעות טלג־‬
‫רמה‪ .‬בד בבד יצאה משלחת‪ ,‬בראשה עמד הרב‬
‫הראשי‪ ,‬רבי יצחק הלוי הרצוג‪ ,‬לקבל את פניהם‬
‫של הרבי מבעלזא ואחיו שזה עתה ניצלו‪.‬‬
‫הפגישה בין הרבי מבעלזא והרב הרצוג הת־‬
‫קיימה בעיר הסורית אדאנא‪ .‬העיתונים העבריים‬
‫בארץ ישראל פרסמו תמונה שהנציחה את הפגי־‬
‫שה המדוברת‪ .‬בתמונה רואים את האדמו"ר מב־‬
‫עלזא לבוש ב"בגדי גלות"‪ .‬יהודים חסידיים בכו‬
‫בכי תמרורים בראותם את התמונה ששיקפה את‬
‫החורבן הנורא של יהדות אירופה‪.‬‬
‫אחרי הקבלת פנים הרבתי שנערכה בארץ יש־‬
‫ראל‪ ,‬הקדשתי‪ ,‬אני שמואל רוטשטיין‪ ,‬מאמץ רב‬
‫כדי להשיג פרטים מדויקים אודות ההצלה הפ־‬
‫לאית הזאת‪ .‬אחרי עמל רב הצלחתי להשיג שיחה‬
‫מקיפה עם הרב מבילגורייא‪ ,‬שעשה יחד עם אחיו‪,‬‬
‫הרבי מבעלזא‪ ,‬את כל דרך‪-‬החתחתים עד להצל־‬
‫תם הנסית‪ .‬השיחה נרשמה בצורה מדויקת כפרו־‬
‫טוקול‪ .‬בסוף ביקש ממני הרב מבילגורייא שתוכן‬
‫השיחה לא יפורסם בחייו של הרבי מבעלזא‪.‬‬
‫כותב השורות שמר על התנאי הזה בדייקנות‪.‬‬
‫גם כעת ששניהם‪ ,‬הרבי מבעלזא ואחיו הרב מבי־‬
‫לגורייא‪ ,‬כבר בעולם האמת‪ ,‬ישנם עדיין בפרו־‬
‫טוקול פרטים מסוימים שבכל זאת יש להעלים‬
‫אותם מידיעת רבים‪.‬‬
‫ש‪ .‬ר‪.‬‬
‫פרוטוקול מס' ‪238‬‬
‫עדות = הצהרה מפי הרב מרדכי רוקח מבי־‬
‫לגורייא‪ ,‬אחיו של הרבי מבעלזא‪ ,‬הרב רבי אהרן‬
‫רוקח‪ ,‬עזב את פולין באייר תש"ג )מאי ‪(1943‬‬
‫והגיע לארץ ישראל בשבט תש"ד )ינואר ‪:(1944‬‬
‫‪A‬‬
‫הצלה הנפ־‬
‫"הרבי התעלם מהדברים והתיישב ליד השולחן והתחיל כדרכו לומר פרקי תהילים בקול להודות להשי"ת על הה‬
‫ר‪-‬ב‪-‬י!"‪...‬‬‫לאה‪ .‬בנו של ר' זונדל ברגר הכיר מיד שזה קולו האוטנטי של הרבי‪ ,‬והזדעק בקול גדול‪ :‬א‪-‬ב‪-‬א ז‪-‬ה ה‪-‬ר‪-‬י ה‪-‬‬
‫על נתיב הב־‬
‫‪ z‬לפנינו מסמך היסטורי אותנטי שנכתב ע"י הסופר החרדי ר' שמואל רוטשטיין )ז"ל( ובו פרטים מדויקים ל‬
‫חה מקיפה‬
‫ריחה וההצלה של כ"ק מרן אדמו"ר מהר"א זי"ע ואחיו הגה"ק מבילגורייא זצוק"ל כפי שרשם בדייקנות ע"פ שיח‬
‫מפרוטוקול‬
‫ששמע בארה"ק מפי קודשו של הרה"ק מבילגורייא זי"ע מייד אחרי הצלתם הפלאית והנסית ‪ z‬הדברים תורגמו מ‬
‫סום ראשון‬
‫שנכתב בשפת האידיש עם עריכות קלות‪ ,‬ביאורים והשוואות‪ ,‬כפי הצורך ‪ -‬שהוספו בסוגריים מרובעות ‪ z‬פרס‬
‫‪ 6‬פרשת בא תשס"ט‬
‫‪A‬‬
‫‪A‬‬
‫כשפרצה המלחמה הייתי בבילגורייא‪ ,‬ואחי‬
‫הרבי – בבעלזא‪.‬‬
‫]הערה‪ :‬מלחמת העולם השנייה פרצה בי"ז‬
‫באלול תרצ"ט – ‪ 1‬בספטמבר ‪ ,1939‬עם פלישת‬
‫הגרמנים לפולין‪ .‬העיר בילגורייא‪ ,‬שנמצאת סמוך‬
‫למחוז לובלין‪ ,‬סבלה מיד עם הפלישה מהפצצות‬
‫גרמניות קשות‪ ,‬בהיותה שוכנת בדרום‪-‬מזרח פולין‬
‫דהיום‪ ,‬לא רחוק מהגבול שבין מערב למזרח גלי־‬
‫ציה דאז‪ .‬הגבול שהפריד בין שני חלקי הכיבוש‪,‬‬
‫הנאצי ממערב והרוסי ממזרח ‪ -‬בהתאם ל"הסכם‬
‫ריבנטרופ‪-‬מולטוב" שרי החוץ של רוסיה הסו־‬
‫בייטית וגרמניה הנאצית שחילקו ביניהם את פולין‪.‬‬
‫בילגורייא היתה בחלקו המערבי של הגבול ‪ -‬תחת‬
‫הכיבוש הנאצי כבר מתחילת המלחמה[‬
‫כבר בימים הראשונים של ספטמבר ‪] 1939‬חצי‬
‫אלול תרצ"ט[ הופצצה בילגורייא קשות ע"י המ־‬
‫טוסים הגרמניים‪ .‬פרצה בהלה גדולה‪ ,‬אנשים עזבו‬
‫את בתיהם במחוז לובלין במנוסה לכיוון וואהלין‬
‫]שנמצאת ממזרח לגבול – תחת הכיבוש הרוסי[‪.‬‬
‫ביודעי שהרבי עסוק תמיד בענייניו השמימיים‪,‬‬
‫וממילא מסתבר שיהיה זקוק לסיוע בימים קשים‬
‫אלו‪ ,‬החלטתי בתחילה לנסוע מיד לבעלזא ]אף היא‬
‫שוכנת מזרחה לבילגורייא[‪ ,‬כדי שאהיה קרוב אליו‬
‫במקרה שנהיה מוכרחים לעזוב את ה"אלטע היים"‪,‬‬
‫בדיוק כמו שעשה אבינו זצ"ל ]כ"ק מרן אדמו"ר‬
‫מהרי"ד זי"ע[ בעת מלחמת העולם הראשונה‪ .‬אבל‬
‫בראותי שזרם הפליטים מושך לכיוון וואהלין‪ ,‬ומ־‬
‫בילגורייא קרוב יותר לברוח לוואהלין‪ ,‬נסעתי יחד‬
‫עם הרבנית ובתי לפאריצק שבוואהלין‪.‬‬
‫שם נודע לי שהרבי החליט תחילה לעזוב את‬
‫בעלזא ולנסוע אל הקרעסן ]מחוזות הספר בהם‬
‫נראה המצב בטוח יותר[‪ ,‬אבל היות וכוחות הצבא‬
‫החרימו את כל אמצעי התחבורה לצורכי הצבא‪ ,‬לא‬
‫היתה לרבי אפשרות לצאת לדרך‪.‬‬
‫על אף המצב המתוח הרבי לא שינה כלום מסדר‬
‫יומו‪ .‬המשיך בהנהגת המוני החסידים והמעריצים‬
‫שהגיעו לבעלזא‪ ,‬ברצונם להיות יחד עם הצדיק‬
‫בימים טרופים אלו‪ .‬ערך את השולחנות הטהורים‪,‬‬
‫ולא ראו שום שינוי בהנהגתו‪ .‬אבל היות שהחזית‬
‫התקרבה לבעלזא‪ ,‬ובהתאם לרצונם לא ליפול לידי‬
‫הגרמנים‪ ,‬רכשו כרכרה ושני סוסים‪ ,‬כדי שיהיו מו־‬
‫כנים כשהרבי יחליט לעזוב‪.‬‬
‫כידוע לכל‪ ,‬הרבי פרוש מכל הבלי העולם‬
‫הזה‪ .‬אוכל לא בא לפיו זולת פעם ביום‪ ,‬וזאת‪ ,‬רק‬
‫מאוחר בערב‪ .‬במשך היום ‪ -‬הוא רק שותה מפעם‬
‫לפעם כוס קפה‪ .‬מאז שקנו את הסוסים‪ ,‬לא היה‬
‫לרבי מנוחה‪ ,‬ביודעו שכל האנשים סביבו שבורים‬
‫ומודאגים לנוכח המצב הקשה‪ ,‬ואף אחד לא זוכר‬
‫להאכיל את הסוסים‪ .‬לכן‪ ,‬תמיד כשהגישו לו את‬
‫כוס הקפה שאל הרבי‪ :‬אם כבר האכילו את הסוסים‪,‬‬
‫שהרי מצד הדין‪ ,‬אסור לו לבעל הבית לאכול כל‬
‫זמן שלא האכיל את בהמותיו‪] .‬גיטין סב‪ ,‬א‪" :‬אמר‬
‫רב יהודה אמר רב‪ :‬אסור לאדם שיטעום כלום עד‬
‫שיתן מאכל לבהמתו‪ ,‬שנאמר )דברים יא‪ ,‬טו(‪' :‬ונ־‬
‫תתי עשב בשדך לבהמתך'‪ ,‬והדר 'ואכלת ושבעת'"‪.‬‬
‫לדעת רוב הפוסקים זהו איסור דרבנן‪ ,‬אולם המ"א‬
‫)סי' רע"א( כותב בשם מהר"ם מרוטנברג )סי' ש"ב(‬
‫שהאיסור מדאורייתא[‪.‬‬
‫המצב הזה החזיק עד יום‪-‬כיפור‪) ,‬ה‪ 24-‬בספ־‬
‫טמבר; כזכור‪ ,‬הפלישה הגרמנית התחילה ב‪ 1-‬בס־‬
‫פטמבר(‪ .‬העיר בעלזא היתה מלאה פליטים‪ ,‬אנשי‬
‫צבא )הפולני(‪ ,‬ואלפי חסידים‪ ,‬שבאו בכדי להיות‬
‫בקרבת הרבי‪ .‬בעיר כבר הורגש מחסור במזון‪ .‬בבית‬
‫הרבי עדיין היתה כמות מועטה של מזון שאוחסן‬
‫מראש‪ .‬במוצאי יום‪-‬כיפור‪ ,‬הכינו שולחנות גדולים‬
‫בבית המדרש הגדול‪ ,‬והגישו אוכל בפני כולם בלי‬
‫יוצא מן הכלל‪ ,‬יהודים ולהבדיל לא‪-‬יהודים‪ ,‬קצי־‬
‫נים‪ ,‬חיילים‪ ,‬ופליטים אזרחיים‪ ,‬בלי הבדל דת‪] .‬גי־‬
‫טין )סא‪ ,‬א(‪" :‬מפרנסין עניי גויים עם עניי ישראל‬
‫מפני דרכי שלום"[‬
‫לפי מה שנמסר‪ ,‬התרכזו בבעלזא מספר גדול‬
‫של כוחות צבא פולניים‪ ,‬מפני שההערכה היתה‬
‫שייערכו שם קרבות גדולים בסמוך לנהר הבוג‬
‫]שהיה אמור להיות הגבול בין פולין הרוסית לפו־‬
‫לין שתחת הכיבוש הנאצי[‪ ,‬אבל מאוחר יותר נסוגו‬
‫הפולנים בלי שיתחולל קרב‪ ,‬והצבא הפולני הסתלק‬
‫מהאזור‪.‬‬
‫סיירת נאצית בבעלזא‬
‫יומיים אחרי יום‪-‬כיפור‪ ,‬נחזתה בבעלזא לרא־‬
‫שונה סיירת נאצית‪ .‬בקרב האוכלוסייה היהודית‬
‫נוצר פחד גדול‪ .‬הסיירת השתהתה בעיר זמן קצר‬
‫ועזבה מיד‪ ,‬באומרם שישובו למחרת‪ .‬למעשה‪,‬‬
‫פלוגות הצבא הפולני שנמצאו בסביבות העיר בע־‬
‫לזא‪ ,‬חיסלו את הסיירת המדוברת עד אחד‪ .‬ובעלזא‬
‫נותרה "הפקר"‪ ,‬בלי פולנים ובלי גרמנים‪ ,‬לתקופה‬
‫מסוימת‪ .‬המצב הזה החזיק עד אחרי סוכות‪ .‬כאשר‬
‫כל אותה העת הרבי ממשיך בהנהגתו הקדושה‬
‫ועורך שולחנות כרגיל‪.‬‬
‫באותו זמן עזבתי את פאריצק לכיוון לוצק‬
‫ומשם להורוחוב‪ ,‬שהיתה כבר בשליטת הרוסים‪,‬‬
‫ושם השתהיתי באופן זמני‪ .‬עמדתי כל הזמן בקשר‬
‫עם הרבי בבעלזא‪ ,‬שלחתי כסף בהזדמנויות וקיב־‬
‫לתי חדשות טובות ‪ -‬כאילו סערת המלחמה פסחה‬
‫על בעלזא‪.‬‬
‫רק בשמיני עצרת נחזו הנאצים שוב פעם‪ .‬יחד‬
‫איתם הגיעו גם אנשי הגסטאפו‪ ,‬ובמהלך החג עזבו‬
‫הרבי ובני משפחתו את העיר‪ ,‬וכמוהו גם כל החצר‬
‫כולה ובתוכם הרבי מזלוטופולי רבי זאב וואלף‬
‫טווערסקי ]דודו של כ"ק מרן מהר"א זי"ע – חתן‬
‫כ"ק מרן מהר"י זי"ע[‪ ,‬ששהה בבעלזא במשך כל‬
‫אותה עת‪ .‬פריצים פולנים ידועים‪ ,‬מעריצי קהילת‬
‫"בעלזא"‪ ,‬השיגו מכוניות וסייעו לרבי ובני מש־‬
‫פחתו לברוח לסקוהל ]עיר סמוכה לבעלזא שע"פ‬
‫הסכם ריבנטרופ‪-‬מולטוב נפלה תחת הכיבוש הרו־‬
‫סי‪ ,‬בניגוד לבעלזא שנפלה לכיבוש הנאצי‪ .‬נהר‬
‫הבוג עובר ביניהן‪ ,‬כאשר סקוהל נמצאת בצדו המ־‬
‫זרחי ובעלזא בצדו המערבי‪ .‬יצוין‪ ,‬כי על פי הידוע‬
‫נסע מרן זי"ע לסקוהל באמצעות הרכבת‪ ,‬כך שה־‬
‫עדות המופיעה כאן על "מכוניות" שהושגו בעזרת‬
‫אישים פולניים מן הסתם מכוונים לאנשי הבית ובני‬
‫משפחה אחרים[‪.‬‬
‫בבואם לסקוהל עוד באותו לילה‪ ,‬ערך הרבי את‬
‫ההקפות כמנהג בעלזא‪ ,‬שם נמצאו הרוסים שלא‬
‫הפריעו לבצע מנהגים דתיים‪.‬‬
‫גורל בית הכנסת‬
‫כפי שנודע לי מאיש נאמן‪ ,‬שמאוחר יותר עזב‬
‫את העיר בעלזא‪ :‬באכזריות יוצאת דופן התנפלו‬
‫הנאצים‪ ,‬מיד בבואם לבעלזא‪ ,‬להחריב את חצר‬
‫בעלזא הישן והבית הכנסת הקדוש והמפואר‪ ,‬שנ־‬
‫בנה ע"י אבי‪-‬זקננו לפני ‪ 150‬שנה‪ .‬בית הכנסת‬
‫בבעלזא היה אחד ממבני בתי הכנסת היפים והח־‬
‫שובים ביותר בפולין‪ .‬בנו אותו במשך תקופה של‬
‫‪ 15‬שנה‪ .‬בית הכנסת היה בנוי בצורה של מבצר‪.‬‬
‫פעמיים ניסו הגרמנים להצית את בית הכנסת‪ ,‬אבל‬
‫½½½‬
‫ללא הצלחה‪ ,‬ניסו לפוצץ אותו‬
‫פרשת בא תשס"ט ‪7‬‬
‫לעזיבת העיר‪ ,‬וזאת בשבועיים בלבד‪ .‬מאוחר‬
‫יותר עזב הרבי את פרימישלן ועבר לרדיחוב‪,‬‬
‫אבל גם משם גורש ע"י הרוסים‪ .‬לאחר מכן‬
‫שהה בבוסקא‪ ,‬גם שם לא הרשה להישאר‪ ,‬לכן‬
‫עזב לגלינא‪ ,‬שם התאכסן אצל הרב המקומי‪.‬‬
‫]לפי פנקס הקהילות – יד ושם‪ ,‬אחרי שרבי‬
‫מאיר שפירא זצ"ל עזב את העיר‪ ,‬לא נבחר‬
‫רב אחר במקומו‪ ,‬ושלשה דיינים כיהנו בעיר‪,‬‬
‫הג"ר יחזקאל הוכברג‪ ,‬הג"ר אריה גאטעסמן‪,‬‬
‫והג"ר יצחק אפרתי – חתנו של האדמו"ר רבי‬
‫בצלאל מושקוביץ – שכיהן כדיין וכאדמו"ר‬
‫גם יחד‪ ,‬כנראה בביתו התאכסן מרן זי"ע[‪.‬‬
‫אחרי השתדלויות גדולות וארוכות חזר‬
‫הרבי בחודש תמוז ת"ש לפרימישלן‪ .‬ואני‬
‫ובני משפחתי המשכנו לגור בברז'נה‪ 3 ,‬ק"מ‬
‫מפרימישלן‪ .‬ככה זה המשיך עד ל‪ 22-‬ביוני‬
‫‪) 1941‬כ"ז בסיוון תש"א( כשגרמניה התנפ־‬
‫לה על הסובייטים ]במבצע ברברוסה ‪ -‬הפרה‬
‫בוטה של הסכם ריבנטרופ‪-‬מולטוב[‪ .‬המלחמה‬
‫החדשה שנפלה עלינו ללא התרעה מוקדמת‪,‬‬
‫הביאה בכנפיה פאניקה גדולה‪ ,‬ועוד לפני‬
‫שהספקנו לחשב המשך דרכנו‪ ,‬כבר כבשו‬
‫הנאצים בראשון ליולי )ו' תמוז( את עירנו‪.‬‬
‫בדינמיט ]חומר נפץ[ – אבל לשווא‪ .‬הן יהודים‬
‫והן ‪ -‬להבדיל ‪ -‬נוצרים אימתו את התופעה‬
‫הפלאית הזאת‪.‬‬
‫כאקט של נקמה על כך שהם לא יכולים‬
‫להחריב את בית הכנסת‪ ,‬הם גירשו את כל‬
‫היהודים מבעלזא‪ .‬החדרים של הרבי הזקן‬
‫נהפכו לגימנסיה אוקראינית‪ ,‬ובית המדרש –‬
‫לאורוות סוסים‪ .‬מאוחר יותר הביאו הנאצים‬
‫לבעלזא יהודים מהסביבה‪ ,‬ממליץ ואפילו‬
‫מלודז' הרחוקה‪ .‬היהודים הללו לא הורשו‬
‫להתגורר בעיר עצמה‪ ,‬אלא בגטו מחוץ לעיר‪.‬‬
‫כפי שמסרו לי שני חברי היודנראט הב־‬
‫עלזאי‪ ,‬אחד מהם יהודי מלאדז' והשני – ד"ר‬
‫טאובר מקראקא‪ ,‬הגויים שגרו בשכנות לבית‬
‫הכנסת באו למשרדי היודנראט וסיפרו בבהלה‬
‫שכל ערב מתגלה בבית הכנסת יהודי מבוגר‬
‫שזקנו מבהיק באפור‪-‬לבן וכולם מפחדים לע־‬
‫בור ליד בית הכנסת‪ .‬כמו כן‪ ,‬גם פריץ פול־‬
‫ני הגיע אלינו וסיפר‪ ,‬שהוא עצמו ראה איך‬
‫"שהאיש הזקן הזה עומד בבית הכנסת ובו־‬
‫כה"‪ .‬הפריץ היה בטוח שהזקן הוא אדם חי‬
‫וצריכים להציל אותו‪.‬‬
‫הנאצים‪ ,‬ברצונם להיפטר מבית הכנ־‬
‫סת ולהחריבו‪ ,‬מכרו את אבני בית הכנסת‬
‫לאוקראינים‪ ,‬וכפו על היהודים שהובאו מהס־‬
‫ביבה לעבודת פירוק בית הכנסת בצורה ידנית‪.‬‬
‫הגרמנים עצמם פחדו לגעת בו‪ ,‬והאשימו את‬
‫היודנראט שהיהודים הכניסו "כישוף" במבנה‪,‬‬
‫כדי להציל את בית הכנסת‪ .‬ידיעות נוספות‬
‫אודות גורל בית הכנסת לא קיבלתי‪.‬‬
‫]כאמור למעלה‪ ,‬מרן זי"ע נמצא אז בס־‬
‫קוהל‪ ,‬והרב מבילגורייא ממשיך לספר‪ [:‬נסעתי‬
‫אז לאחי לסקוהל‪ .‬היינו ביחד זמן מה‪ .‬הרבי‬
‫המשיך בסקוהל את המסורת הבעלזאית‪ .‬חסי־‬
‫דים מכל הסביבה ומכל מזרח‪-‬גליציה נהרו‬
‫לסקוהל‪ .‬זה החזיק ככה למשך ‪ 5‬חודשים‪ .‬עד‬
‫שהרוסים התחילו עם גזירת ה"הרשמות" ]רגי־‬
‫‪ 8‬פרשת בא תשס"ט‬
‫סטרציה – הפליטים חויבו להחליט אם הם רו־‬
‫צים להפוך לאזרחים סובייטים ולהיגרש לחבל‬
‫סיביר או לחלקים מרוחקים אחרים של רוסיה‬
‫הסובייטית‪ ,‬או להישאר בסטאטוס של פליט‬
‫ובכך לסבול מהגבלות חמורות‪ .‬מרן זי"ע‬
‫ציווה לחסידים ולאלו ששאלו אותו ‪ -‬לקבל‬
‫אזרחות רוסית‪ ,‬אבל הוא עצמו סירב להפוך‬
‫שבאותה עיר עצמה היה פחד להשתהות מה־‬
‫חשש שלא לעורר פרסום גדול מדי ]על אף‬
‫שהשהייה באזור היתה מותרת‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬גם‬
‫מהשלטון הרוסי לא לקקו דבש‪ ,‬בהיותו של־‬
‫טון קומוניסטי שרדף עד חרמה כל התארג־‬
‫נות דתית‪ ,‬והימצאותו של רבי וחסידים בא־‬
‫זור שבשליטתם היה יכול לעורר צרות רבות‪,‬‬
‫כאקט של נקמה על כך שהם לא יכולים להחריב‬
‫את בית הכנסת‪ ,‬הם גירשו את כל היהודים מבעלזא‪.‬‬
‫החדרים של הרבי הזקן נהפכו לגימנסיה אוקראינית‪,‬‬
‫ובית המדרש – לאורוות סוסים‪ .‬מאוחר יותר הביאו‬
‫הנאצים לבעלזא יהודים מהסביבה‪ ,‬ממליץ ואפילו‬
‫מלודז' הרחוקה‬
‫לאזרח‪ ,‬לכן[ הרבי נצטווה ע"י הרשויות לעזוב‬
‫את סקוהל‪ ,‬מפני שכפליט אסור היה לו לה־‬
‫תגורר ‪ 100‬ק"מ סמוך לגבול‪ .‬הרבי עם החצר‬
‫עברו אז לפרימישלאן‪.‬‬
‫וכדלהלן[‪ .‬אנשי הנ‪.‬ק‪.‬וו‪.‬ד‪ ,.‬התחילו להסתכל‬
‫ב"עין עקומה" על הרבי והאשימו אותו שהוא‬
‫מנהל "פרופוגנדה דתית" ]דבר שהיה מנוגד‬
‫לחוקים הקומוניסטיים[‪.‬‬
‫גם בפרימישלן לא שינה הרבי דבר מהנה־‬
‫גתו הקדושה‪ .‬לשולחנות הטהורים הגיעו רבים‪,‬‬
‫ביניהם אפילו קצינים סובייטיים גם לא‪-‬יהודים‪.‬‬
‫יהודים וחסידים נהרו באמצעות הרכבות‪ ,‬בע־‬
‫גלות ואפילו בהליכה רגלית ארוכה ומפרכת‪,‬‬
‫כדי לזכות לקבל ברכה מהרבי‪ .‬תקוותינו היתה‬
‫שכאן נוכל להישאר עד סוף המלחמה‪.‬‬
‫הרוסים מציקים‬
‫ברצוני להיות קרוב אל אחי‪ ,‬עברתי‬
‫לברז'נה‪ ,‬עיירה בסמיכות לפרמישלן‪ ,‬מפני‬
‫בשבועות שנת ת"ש )‪ ,(1940‬בעת שהרבי‬
‫ערך את שולחנו הטהור מוקף בחסידיו‪ ,‬נכנסה‬
‫קבוצה של "נ‪.‬ק‪.‬וו‪.‬ד‪.‬יסטים"‪ ,‬ופקדה עליו לע־‬
‫זוב את העיר מיד‪ .‬בקרב החסידים והמעריצים‬
‫נוצרה בהלה גדולה‪ ,‬התחילו לערוך שתדלנות‬
‫אצל הפקידים ובחלונות הגבוהים‪ ,‬והצליחו‬
‫לפעול להאריך במעט את התאריך האחרון‬
‫כבר ביום הראשון לבואם הוציא ראש‬
‫הגסטאפו צו לחטוף יהודים לעבודה‪ .‬הרבי‬
‫היה אז חולה ושכב במיטה‪ .‬הנאצים נכנסו‬
‫לבית וכשמצאו את הרבי שוכב חטפו את אחד‬
‫ממקורבי הרבי‪ ,‬ר' יהושע זינגר‪ ,‬וזרקו אותו‬
‫מהקומה השנייה‪ ,‬בחושבם בטעות‪ ,‬שהוא‬
‫הרבי‪ .‬זינגר נפצע כתוצאה מהנפילה‪ ,‬אך‬
‫מאוחר יותר החלים מפצעיו‪.‬‬
‫בנו הגדול של הרבי‪ ,‬רבי משה‪ ,‬שהיה‬
‫מפורסם כצדיק גדול ואוהב ישראל‪ ,‬בראותו‬
‫את הצרות שסובלים היהודים כבר בימים‬
‫הראשונים לכניסת הנאצים‪ ,‬התחיל להתחנן‬
‫אצל הרבי במטרה לפעול אצלו שהרבי יכניע‬
‫את היטלר ימ"ש באמצעות קללה‪ ,‬אבל הרבי‬
‫התנגד וביאר‪ ,‬ש"הרשע הוא לא יותר מ'כלי'‬
‫ביד ההשגחה העליונה ואין אנו יכולים לפעול‬
‫מאומה נגד רצון הבורא – אבל"‪ ,‬הבטיח הרבי‪,‬‬
‫"סוף כל סוף הוא ינחל את מפלתו המוחצת‪.‬‬
‫אבל ר' משה לא נרגע בכך והיה זועק כסדר‪:‬‬
‫אבא! אתה הרי יכול לקלל אותו!‬
‫ב‪ 8-‬ביולי )י"ג בתמוז( הציתו הנאצים‪ ,‬בע־‬
‫זרתם הפעילה של האוקראינים‪ ,‬את בית הכנסת‬
‫בפרימישלן‪ .‬בעת שבית הכנסת התחיל לבעור‬
‫התחילו הרשעים בציד מטורף במטרה לחטוף‬
‫כמה שיותר יהודים‪ .‬נוצרה בהלה נוראית‪ .‬כולם‬
‫התחבאו איפה שרק יכלו‪ .‬בכל זאת הצליחו הר־‬
‫שעים לחטוף ‪ 40‬יהודים‪ ,‬ביניהם גם בנו הגדול‬
‫של הרבי‪ ,‬הרב משה רוקח‪ ,‬והשליכו אותם אל‬
‫תוך בית הכנסת הבוער‪ .‬כל ‪ 40‬היהודים נספו‬
‫על קידוש ה' בתוך הלהבות‪ .‬רק אחרי השת־‬
‫דלות מאומצת של ראש העיר הפולני הצלי־‬
‫חו להוציא את הגופות החרוכות מבית הכנסת‬
‫שעלה באש ולהביאן לקבר ישראל‪.‬‬
‫לרדיפות נגד היהודים עזרו גם הרבה‬
‫השוטרים האוקראינים‪ .‬באכזריות גדולה הם‬
‫משכו יהודים לעבודה‪ ,‬ביצעו בהם עינויים‪,‬‬
‫הכו והרגו אותם‪ .‬בבית הכלא הנהיגו הנאצים‬
‫סוג של "משחק" שהאוקראינים יכו יהודים‬
‫והיהודים יכו אוקראינים‪ ,‬כדי להסית עוד‬
‫יותר את האוקראינים נגד היהודים‪.‬‬
‫"אהרן זינגר"‬
‫באותו זמן‪ ,‬כבר היה אחי הרבי במקום מס־‬
‫תור‪ ,‬כך שאף אחד לא ידע איפה הוא נמצא‪,‬‬
‫וחי תחת זהות בדויה בשם‪ :‬אהרן זינגר‪ .‬ממקום‬
‫מסתורו שלח לי הרבי מכתב שאבוא אליו לפ־‬
‫רימישלן ]הרב מבילגורייא עצמו לא ידע אז‬
‫עדיין על המצב לאישורו‪ ,‬וכדלהלן[‪ .‬הייתי אז‬
‫בברז'נה‪ .‬משפחתי לא היתה איתי‪ ,‬שבועיים‬
‫לפני שהתחילו הגרמנים את המלחמה נגד‬
‫הסובייטים‪ ,‬נסעו הרבנית ובתי לקאברין לבית‬
‫הוריה‪ ,‬הרבי מקאברין – ]הרה"ק רבי משה אהרן‬
‫פרלוב[‪ ,‬ומאז לא קיבלתי מהם שום ידיעה‪.‬‬
‫בבר'זנה חיו אז יותר מ‪ 20-‬אלף משפחות‬
‫יהודיות‪ ,‬שעבורם דאגתי והשתדלתי בכל כו־‬
‫חותיי לעזור‪ .‬היתה לי תחושה שבפרימישלן‪,‬‬
‫אצל אחי הרבי‪ ,‬משהו לא בסדר‪ ,‬אינני מקבל‬
‫משם מכתבים‪ .‬אבל יהודי העיר והפליטים‬
‫הרבים‪ ,‬בשומעם שבדעתי לעזוב את בר'זנה‪,‬‬
‫ניסו להשפיע עלי להישאר‪ .‬ביום מן הימים‬
‫הגיעה מכונית שנשלחה אלי ע"י הרבי‪ ,‬ונסע־‬
‫תי לפרימישלן‪.‬‬
‫כאן התוועדתי לכך שהרבי נמצא במסתור‬
‫עד שאפילו בניו לא יודעים איפה הוא נמצא‪.‬‬
‫הרבי הוחבא אצל אחד מחסידיו בשם פפר‪,‬‬
‫ושימש אותו בחור בן ‪ 21‬בשם שלום סקוהלר‬
‫שהיה בעל שיער בלונדיני ולכן היה לו מראה‬
‫"ארי" ‪ -‬הודות לכך היה יכול לנוע בחופשיות‪.‬‬
‫הרבי לא הרשה אז לאף אחד להתקרב אליו‪,‬‬
‫אפילו הגבאי הזקן והוותיק ר' אהרן יהושע‬
‫לאנדאו‪ ,‬גם הוא לא ידע איפה הרבי נמצא‪.‬‬
‫סרתי אל מקום מסתורו של הרבי‪ .‬ממנו‬
‫נודע לי על גורלם המר של יהודי למברג‪.‬‬
‫הנאצים חטפו שם ‪ 21‬אלף יהודים‪ ,‬ביניהם‬
‫החשובים שבעיר‪ ,‬בתוכם שורה ארוכה של‬
‫אדמו"רים ורבנים‪ ,‬כמו הרבי מבאבוב הרה"ק‬
‫רבי בן‪-‬ציון הלברשטאם הי"ד‪ ,‬הרב מריישא‬
‫הג"ר אהרן לווין ואחיו ר' יחזקאל לווין‪ ,‬רו־‬
‫פאים ומלומדים ‪ -‬ואת כולם הרגו ביריות‪.‬‬
‫הרבי בכה מאוד בעת הפגישה הראשונה‬
‫הזאת‪ ,‬ומעניין לציין‪ ,‬שלא הזכיר באף מילה‬
‫את הגורל הטראגי של בנו האהוב רבי משה‪.‬‬
‫גם אמי ]הרבנית הצדקנית חי' דבורה א"ח‬
‫כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע[ בכתה ונאנחה ימים‬
‫שלמים‪ .‬גם אליה הגיעו נשות הנרצחים‪ ,‬ויחד‬
‫איתן קוננה על החורבן ‪ -‬עד שלא החזיקה‬
‫יותר מעמד והחזירה את נשמתה למרומים‪.‬‬
‫אני חיזקתי את הרבי‪ ,‬נסיתי כל אשר לא‪-‬ל ידי‬
‫לעשות בכדי להשיב את נפשו‪.‬‬
‫"שחיטות נוראיות"‬
‫מערים ועיירות שונות התחילו להגיע‬
‫ידיעות נוראות אודות שחיטות נוראיות‪,‬‬
‫ועל חלקם הבזוי של האוקראינים בהשמדת‬
‫היהודים‪ ,‬ובפרט בגליציה המזרחית‪ .‬קבלנו גם‬
‫ידיעה שבזבארוב‪ ,‬במקום ששהה אחינו הרב‬
‫מיארוסלב‪ ,‬רבי יהושע‪ ,‬נרצחו ע"י האוקראינים‬
‫‪ 600‬יהודים‪ ,‬ושאחינו ניצל מזה על פי נס‪.‬‬
‫הרב מאפטא רבי שלום‪ ,‬אחינו הנוסף‬
‫שהה בסטרי‪ ,‬גם שם בוצעו שחיטות גדולות‪.‬‬
‫באקציה הראשונה נרצחו אלף יהודים‪ .‬רבים‬
‫נוספים נעצרו ונפדו תמורת תכשיטים‪ ,‬יהלו־‬
‫מים וזהב‪ ,‬כמו כן במטבע חוץ‪ ,‬שנאספו לא רק‬
‫בסטרי אלא גם בערים אחרות‪.‬‬
‫השחיטות והרדיפות הללו התרחשו רק‬
‫באותם מקומות שנכבשו ע"י הנאצים אחרי‬
‫ה‪ 22-‬ביוני ‪] 1941‬השטחים שלפני זה היו‬
‫תחת הכיבוש הרוסי‪ ,‬ובמבצע ברברוסה נפלו‬
‫לשליטת הנאצים[‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בגליציה המ־‬
‫ערבית‪ ,‬כמו בכלל באותם מקומות שהנאצים‬
‫כבר שלטו שם מאז ספטמבר ‪) 1939‬אלול‬
‫תרצ"ט(‪ ,‬היה יחסית רגוע‪ .‬איכשהו התרגלו‬
‫האנשים למצב‪ .‬גם עסקים התנהלו בצורה‬
‫מסוימת ואיכשהו המשיכו בחיים‪.‬‬
‫חסידים בקראקא‪ ,‬בשומעם על הסכנה‬
‫הגדולה המרחפת על הרבי‪ ,‬החליטו להעביר‬
‫אותו לקראקא‪ .‬השליח הראשון‪ ,‬גוי שנשלח‬
‫ע"י החסידים בקראקא‪ ,‬גנב את הכסף ולא‬
‫ביצע את שליחותו‪ .‬או אז שלחו החסידים‬
‫שליח נוסף‪ ,‬גראף פולני‪ ,‬שלרשותו עמדה‬
‫מכונית של משרד התעשייה הגרמני‪ .‬הגראף‬
‫לקח עבור הטרחה ‪ 50‬אלף זלאטים‪ ,‬והגיע‬
‫לפרימישלן לאסוף את הרבי‪.‬‬
‫זה היה ביום האחרון של חנוכה )זאת חנו־‬
‫כה( תש"ב )ינואר ‪ .(1942‬המכונית הגיעה לפ־‬
‫רימישלן והמתינה יממה שלמה‪ ,‬מפני שהרבי‬
‫הצהיר שבלעדי לא יסע‪ .‬נאלצנו לעטוף את‬
‫בגדי הגלות‪ ,‬ומבלי תעודות או ניירות כלשהן‬
‫השלכנו את יהבנו על חסדי ה' ויצאנו לדרכנו‪,‬‬
‫יחד איתנו נסע גם משמש אחד‪.‬‬
‫נסענו דרך למברג‪ .‬העיר האירה לילה‬
‫כיום‪ .‬מלא כוחות צבאיים גרמנים‪ ,‬טנקים‪,‬‬
‫ארטילריה כבדה וכל המכונה הצבאית הגר־‬
‫מנית הובלו לחזית המזרחית‪ .‬חצינו את רחו־‬
‫בות למברג בפחד גדול‪ ,‬אבל אף אחד לא פגע‬
‫בנו‪.‬‬
‫התפללו לה'!‬
‫בעת שהיינו על יד נהר הסאן ליד פשמי־‬
‫של‪ ,‬הגבול בין השטחים הכבושים של ‪1939‬‬
‫ו‪ ,1941-‬הסביר לנו הנהג‪ ,‬שאנו מתקרבים אל‬
‫מקום הסכנה הגדולה ביותר‪ ,‬מפני שכאן יש‬
‫ביקורת גבולות נוקשה ביותר ממש כמו בגבול‬
‫אמיתי‪ ,‬וכאן לא נוכל לעקוף את הביקורת‪.‬‬
‫ברגע מסוים הכריז הנהג אלינו‪" :‬בעט גאט!"‬
‫]התפללו לה'[‪ ,‬אבל לגודל פליאתנו המכונית‬
‫היינו כולנו מתחת למכונית‪ ,‬בינות לש־‬
‫ברי זכוכית ומתכת‪ .‬שכבנו כולנו תחת משא‬
‫כבד מנשוא ולא היה לנו אוויר לנשימה‪ .‬הרבי‬
‫התחיל באמירת וידוי וחשבנו שהסוף מתקרב‬
‫חלילה‪.‬‬
‫מה שקרה מאוחר יותר אינני יודע‪ .‬אבל‬
‫אני מאמין שזכויות אבותינו הק' עמדו לנו‪.‬‬
‫פתאום הרגשתי אוויר והנשימה חזרה אלי‪,‬‬
‫התחלנו לצאת בזחילה מתחת למשא‪ ,‬עזרנו‬
‫זה לזה לצאת מתחת לשברים‪ ,‬ואז‪ ,‬כשהיינו‬
‫כבר בחוץ‪ ,‬באוויר החופשי‪ ,‬התפוצץ המנוע‬
‫של המכונית‪ ,‬ומכל המכונית לא נשאר כי אם‬
‫הר של שברים מפוייחים ואפר‪.‬‬
‫כולנו היינו פצועים‪ ,‬מכוסים בדם‪ .‬זה קרה‬
‫בשלוש לאחר חצות הלילה ובמקום מסוכן‬
‫ביותר‪ ,‬איפה שמכוניות צבאיות נוסעות הלוך‬
‫ושוב‪ ,‬לא הרחק מטארנוב‪ ,‬המפקדה המרכזית‬
‫של הגסטאפו‪.‬‬
‫הנהג עזב אותנו מיד‪ ,‬פצוע לגמרי הוא הלך‬
‫רגלית אל העיר כדי לבקש עזרה ואנחנו נשא־‬
‫רנו בשדה‪ .‬הבנו שכאן אי אפשר להישאר לזמן‬
‫ארוך‪ .‬המצב הוא נורא‪ .‬מלבד מכוניות צבאיות‬
‫אנו לא רואים שום דבר עובר לידינו‪ .‬והרבי‬
‫שואל אותי כסדר‪ :‬מה עושים? איפה הולכים?‬
‫ברגע מסוים עברה לידינו כרכרה‪ .‬צעקנו‬
‫לעבר בעל העגלה בשפה הפולנית שיעצור‪,‬‬
‫אבל הוא ענה לנו באידיש‪ :‬מה אתם עושים‬
‫כאן? הגסטאפו הרי נמצא לא רחוק מכאן?!‬
‫התחלנו להתחנן לבעל העגלה היהודי שיואיל‬
‫בטובו לקחת אותנו אל העיר‪ ,‬אבל הוא הבהיר‬
‫לנו בתוקף‪ ,‬שאת זה הוא לא יכול בשום אופן‬
‫לעשות‪ ,‬אבל היות ולא הרחק מכאן נמצא בית‬
‫מרזח בבעלות יהודית‪ ,‬הוא יקח אותנו לשם‪.‬‬
‫בדרך לבית המרזח אמר לי הרבי‪ :‬לא‬
‫לספר מי אנחנו!‬
‫הגויים שגרו בשכנות לבית הכנסת באו למשרדי‬
‫היודנראט וסיפרו בבהלה שכל ערב מתגלה בבית‬
‫הכנסת יהודי מבוגר שזקנו מבהיק באפור‪-‬לבן‬
‫וכולם מפחדים לעבור ליד בית הכנסת‪ .‬כמו כן‪ ,‬גם‬
‫פריץ פולני הגיע אלינו וסיפר‪ ,‬שהוא עצמו ראה איך‬
‫"שהאיש הזקן הזה עומד בבית הכנסת ובוכה"‬
‫עברה את הגשר ללא כל הפרעה‪ ,‬ובהיותנו כבר‬
‫על צדו השני של הנהר נתן הנהג צפצוף לאות‬
‫ולסימן שהסכנה כבר חלפה‪ .‬כפי שהנהג הס־‬
‫ביר לנו מאוחר יותר‪ ,‬שני חיילי משמר הגבול‬
‫שקעו בשינה עמוקה‪ .‬מרוב שמחה נטל לעצמו‬
‫הנהג לגימה הגונה "משקה" וברוח מרוממת‬
‫המשיך את הנסיעה לכיוון טארנוב‪.‬‬
‫ידענו שבטארנוב הסכנה ג"כ גדולה‪ ,‬מפני‬
‫ששם נמצאת מפקדת הגסטאפו המרכזית לכל‬
‫גליציה המערבית‪ .‬היה זה בלילה‪ ,‬ונרדמנו‪ .‬גם‬
‫הנהג‪ ,‬כנראה‪ ,‬נרדם‪ ,‬ופתאום הרגשנו זעזוע‬
‫עז‪ .‬המכונית התהפכה והרגשנו שאנו מתמו־‬
‫טטים‪ .‬זעקנו "שמע ישראל" והמכונית יחד‬
‫אתנו התגלגלה למורד צידי הכביש‪.‬‬
‫האישה הכירה והתעלפה‬
‫תיכף הגענו לבית המרזח‪ ,‬היהודי היחיד‬
‫באזור‪ ,‬בתחילה הוא לא ענה לנו‪ ,‬אבל כשה־‬
‫נקישות בדלת גברו נענה קול מבפנים‪ :‬לכו‬
‫לכם! אסור לי להכניס אף אחד‪ .‬בעל העג־‬
‫לה נרתם לעזרתנו והבהיר לו שהוא "חייב"‬
‫להכניס יהודים פצועים‪ .‬אני הוספתי לדבריו‪:‬‬
‫"אתם לא תתחרטו אם תכניסו אותנו!‪"...‬‬
‫סוף סוף‪ ,‬ניאות בעל הבית ואמר לנו ללכת‬
‫לחצר ע"י הדלת האחורית‪ ,‬שם פתח לנו דלת‬
‫של מחסן‪ ,‬ונתן לנו להיכנס למחסן מלא‬
‫עצים שעליהם נפלנו באפיסת הכוחות‪ ,‬הוא‬
‫עצמו חזר לחדרו ולמיטתו‪ .‬נשארנו שכובים‬
‫על האדמה הקרירה‪ ,‬על גזרי העצים‪ ,‬נאנחים‬
‫מכאבים מהפצעים הקשים‪.‬‬
‫אשה אחת‪ ,‬שדירתה גבלה במחסן הזה‪,‬‬
‫שמעה את האנחות שלנו‪ .‬האשה נכנסה עם‬
‫נר בידה‪ ,‬כדי לראות מי הם הנאנחים‪ .‬במבט‬
‫ראשון הכירה האשה מיד את הרבי‪ ,‬ותוך נתי־‬
‫נת צעקה נוראה התעלפה במקום‪ ,‬בראותה את‬
‫הרבי במצב כזה‪.‬‬
‫כפי שהתברר מאוחר יותר היתה האישה‬
‫הזאת מסלובקיה‪ ,‬משם גורשה יחד עם אחיה‬
‫ועם עוד אלפי יהודים ממקום מגוריה‪ .‬היא‬
‫נשלחה לטארנוב‪ ,‬אולם בגלל המחסור בדירות‬
‫בעיר התארגנה יחד עם אחיה בבית שהשתייך‬
‫לבעל המרזח‪ .‬להוריה היתה מסעדה במארי־‬
‫נבאד‪ ,‬היכן שהרבי היה מגיע לעתים קרובות‬
‫למנוחה‪ .‬וכשהרבי היה מגיע למארינבאד‬
‫היתה האשה הזאת מגיעה אליו לברכה‪ ,‬ולכן‬
‫הכירה אותו עכשיו‪.‬‬
‫אחיה הגיע מיד במרוצה והזעיק את בעל‬
‫המרזח‪ .‬מיד הביאו יוד ]משחה לחיטוי פצעים[‬
‫ותחבושות וחבשו לנו את הפצעים‪ ,‬שטפו‬
‫את הדם‪ ,‬הוצעו עבורנו מיטות‪ ,‬והביאו לנו‬
‫חלב וקפה‪ .‬את הגבאי ר' נחמן הירש‪ ,‬שנפצע‬
‫באורח הקשה ביותר מבין כולנו‪ ,‬הובילו אל‬
‫העיר‪ .‬אלינו הביאו רופא שטיפל בנו‪.‬‬
‫למרות הפצרותינו הרבות שלא יספרו‬
‫לאף אחד עלינו‪ ,‬איכשהו נודע הדבר בטארנוב‬
‫שאנו נמצאים בשכנות‪ ,‬וחסידים רבים החלו‬
‫לבוא‪ ,‬הגם שזה היה כרוך בסכנות גדולות‪.‬‬
‫יממה אחת התעכבנו בבית המרזח הלז‪ .‬הרבי‬
‫בירך את כל אלו שעזרו להצלתו ולרפואתו‪,‬‬
‫ולמחרת הביאו החסידים מכונית שאיתה נסענו‬
‫בשלום לווישניצא שליד באכניא‪.‬‬
‫המצב במערב‪-‬גליציה‪ ,‬בהשוואה למקו־‬
‫מות במזרח‪-‬גליציה‪ ,‬מאיפה שאך הגענו‪ ,‬היה‬
‫בדיוק כמו שבאים מגיהינום לגן‪-‬עדן‪ .‬יהודים‬
‫חיו וסחרו‪ ,‬ועשו עסקים לא רעים‪ .‬אוכל לא‬
‫חסר‪ .‬תמורת כסף אפשר היה לקבל הכל וגם‬
‫הסבל מצד הגרמנים היה נסבל יחסית‪ ,‬מפני‬
‫שתמורת שוחד היה אפשר לסדר הכל‪.‬‬
‫הידיעה שהרבי ניצל ממזרח‪-‬גליציה ונמצא‬
‫בווישניצא התפרסמה חיש‪-‬מהר‪ .‬חסידים מק־‬
‫רוב ומרחוק התחילו נוהרים‪ ,‬לעשות שבת עם‬
‫הרבי‪ ,‬להיכנס לקודש פנימה בדיוק כמו בזמ־‬
‫נים הישנים‪ .‬כמובן‪ ,‬הבקשה היחידה שיהודים‬
‫בקשו מהרבי היתה רק "שמירה"‪ ,‬במילה זו‬
‫נפרדו‪ ,‬וזו היתה משאלת הלב היחידה‪.‬‬
‫בערים ועיירות היו פעילים בתי כנסיות‪,‬‬
‫בתי מדרש‪ ,‬תלמודי תורה‪ ,‬ישיבות‪ .‬יהודים‬
‫התהלכו עטורים בזקן ופאות‪ .‬בווישניצא היו‬
‫פעילים שלושה ישיבות‪ :‬הישיבות של חסידי‬
‫בעלזא‪ ,‬באבוב וראדומסק‪.‬‬
‫הגזירה על הפרווה‬
‫סוף חורף ‪) 1942‬תש"ב(‪ .‬כשהקור הסו־‬
‫בייטי הגדול הפריע מאוד לחיילים הגרמנים‬
‫בחזית המזרחית‪ ,‬נגזרה גזירה חדשה‪ ,‬שכל‬
‫אחד חייב למסור את כל סוגי הפרווה שברשו־‬
‫תו לצבא הגרמני‪ .‬הרבה יהודים לא ידעו מה־‬
‫גזירה ורבים‪ ,‬ביניהם רבנים‪ ,‬נורו על אתר בגין‬
‫חבישת "שטריימל" או כלי פרווה אחרים‪ .‬בין‬
‫הנרצחים בגזירת הפרווה היה גם הרבי מק־‬
‫ראסנא‪ ,‬הרב טווערסקי‪ .‬כמו כן נרצחו נשים‬
‫½½½‬
‫שבמלבושיהן היתה מעט פרווה‪.‬‬
‫פרשת בא תשס"ט ‪9‬‬
‫כשהתחילו המפלות הגרמניות בחזית‬
‫הרוסית‪ ,‬וה"עולם" ]הציבור[ שמח מאוד‪ ,‬נאנח‬
‫הרבי מאוד ואמר‪ :‬הרשע חייב לנחול מפלה‬
‫בבת‪-‬אחת‪ ,‬המפלות החלקיות מהוות אסון‬
‫ליהודים‪ ,‬מפני שעם כל מפלה חלקית נהיה‬
‫מצבם של היהודים גרוע יותר‪ ,‬ותאוות‪-‬הנקם‬
‫של הגרמנים מתבטאת בצורת שחיטות וגזי־‬
‫רות ]ביהודים[‪.‬‬
‫אחרי "גזירת הפרווה" נהיה קצת יותר‬
‫רגוע‪ .‬שהינו בווישניצא בחג הפסח ובחג הש־‬
‫בועות‪ .‬הרבי ערך שולחנות‪ ,‬וחסידים הגיעו‬
‫מקראקא ומהערים האחרות‪ ,‬וככה זה החזיק‬
‫עד תמוז תש"ב )יולי ‪.(1942‬‬
‫בחודש תמוז הגיע אלינו אברך מלובלין‪,‬‬
‫וסיפר לנו אודות הגזירה הנוראה על יהודי‬
‫לובלין‪ ,‬איך שכל יהודי העיר גורשו‪ .‬בתחי־‬
‫לה האמינו שהמגורשים נמצאים באוקראינה‬
‫לא הרחק מהחזית‪ ,‬איפה שהם עובדים בכ־‬
‫פייה‪ .‬אבל באותו זמן קיבלתי מכתב ע"י‬
‫שליח מעיירה לא רחוקה מלובלין‪ .‬באותו‬
‫מכתב היו שתי בקשות; א( שהרבי יתפלל על‬
‫יהודים; ו‪-‬ב( היות שיהודים הולכים אל הגי־‬
‫רוש כאל ריקוד‪ ,‬שידעו שהם צועדים אל המ־‬
‫וות‪ ,‬אל המקומות שהוקצו במיוחד לשם כך‪,‬‬
‫שם הם מושמדים‪ .‬כותב המכתב מבקש על כן‬
‫שיודיעו לכולם‪ ,‬שיהודים יתחבאו ולא יעלו‬
‫על הקרונות!‬
‫המכתב הזה העציב אותנו עד למאוד‪.‬‬
‫נטלנו על עצמנו סיכון גדול ושלחנו העתקים‬
‫מהמכתב ל‪ 61-‬ערים כדי שיהודים ידעו מה‬
‫מצפה להם וישמרו על עצמם מהאסון‪.‬‬
‫באזורנו היה פופולארי היהודי מגרמניה‬
‫בשם סאלי גרייוור‪ ,‬שהיה מנהל שורה שלימה‬
‫של מפעלים‪ ,‬שעבדו עבור ה"ורמאכט" הגר־‬
‫מני‪ .‬למעלה מ‪ 3-‬אלף יהודים היו בעלי מש־‬
‫רות במפעלים שלו וכתוצאה מכך היו מוגנים‬
‫מפורעניות‪.‬‬
‫גרייוור פיזר הרבה כסף ותמך בנזקקים‪.‬‬
‫הוא גם עזר הרבה ליהודים שנפלו ברשתם‬
‫של הגסטאפו‪ ,‬ושמו נישא בפי כל לברכה‪.‬‬
‫מאוחר יותר במהלך האקציה האחרונה נורה‬
‫גם גרייוור עצמו ע"י אנשי הגסטאפו‪.‬‬
‫הגירוש הראשון במערב‪-‬גליציה‬
‫הגירושים הראשונים במערב גליציה הת־‬
‫חילו בסוף אוגוסט ‪) 1942‬אלול תש"ב(‪ .‬ביום‬
‫מן הימים‪ ,‬קיבל היודנראט בווישניצא פקודה‪,‬‬
‫שכל היהודים בעיר חייבים עד שבת לעבור‬
‫לבוכניה‪ .‬לא חיכינו עד שבת‪ ,‬אלא תיכף נסענו‬
‫באוטו‪ ,‬שגרייוור הנ"ל העמיד לרשותנו‪ .‬אבל‬
‫איך שהגענו לבוכניה‪ ,‬שמענו‪ ,‬שכאן בוערת‬
‫האדמה מתחת לרגליים‪ ,‬ושמתוכננת "אקציה"‬
‫]מבצע הובלת יהודים להשמדה[‪ .‬לכן‪ ,‬המשכנו‬
‫עם המכונית לקראקא‪.‬‬
‫עוד לפני שהגענו לקראקא כבר שמענו את‬
‫הבשורה האפילה שמיד אחרי שנסענו‪ ,‬במהלך‬
‫השבת‪ ,‬נורו ע"י הנאצים אלף ומאתיים יהודים‬
‫בגטו בוכניה‪ ,‬ביניהם גם אדמו"רים‪ ,‬רבנים‪,‬‬
‫עסקנים ומלומדים‪.‬‬
‫הגטאות בקראקא‬
‫בקראקא היו שני גטאות‪ .‬גטו א' וגטו ב'‪.‬‬
‫בגטו א' התגוררו אלו שנרשמו כפועלים בע־‬
‫בודת כפייה אצל הגרמנים‪ .‬ובגטו ב' – אלו‬
‫שלא התאימו לעבודה‪ ,‬זקנים נשים וילדים‪.‬‬
‫‪ 10‬פרשת בא תשס"ט‬
‫אנחנו‪ ,‬בבואנו לקראקא‪ ,‬סרנו לביתו של‬
‫חסיד בעלזא שהתגורר בגטו א'‪ .‬במסירות‬
‫נפש ופחד גדול הוא הכניס אותנו אליו הביתה‪.‬‬
‫חשנו מאוד ברע שבגיננו חייו של היהודי הזה‬
‫בסכנה‪ ,‬מפני שלא היתה לנו הרשות להימצא‬
‫בגטו א' הן מצד היותנו "זרים" ]שאין להם‬
‫אשרת שהייה בגטו[ והן ככאלו שלא עובדים‪,‬‬
‫לכן היינו כל רגע בסכנה כפולה ומכופלת של‬
‫מוות בירייה ]לו היו מגלים אותנו[ וביחד אית־‬
‫נו גם בעל הבית שלנו ומשפחתו‪.‬‬
‫הפקיד הנודע לשמצה‬
‫בקראקא היה ידוע יהודי‪ ,‬פקיד בשם שמ־‬
‫עון שפיץ‪ ,‬על כתפיו של הברנש הלזה‪ ,‬שהיה‬
‫אדם מגושם מאוד‪ ,‬היו הרבה קרבנות יהודיים‪.‬‬
‫לפני כל גירוש הוא היה מגיע לגטו להוציא‬
‫מהאוכלוסייה היהודית "תרומות" – שוחד‪,‬‬
‫תמורת הצלתם מהאקציה‪ .‬אבל הבטחותיו‬
‫לא הועילו במאומה מלבד מה שה"התרמות"‬
‫שלו שימשו את כולם כאות אזהרה וכסימן‬
‫ש"אקציה" חדשה בדרך‪...‬‬
‫בלית ברירה‪ ,‬החלטתי לפנות אל הברנש‬
‫הזה‪ ,‬אולי יעלה בידו לפעול להשיג עבור־‬
‫נו אשרת שהייה בגטו הקראקאי‪ .‬בשליחות‬
‫נאים‪ ,‬ואם הוא עושה ליהודי טובה הוא קונה‬
‫לעצמו בזה ידיד‪ .‬כ"עסקן" ‪ -‬אתה הרי חייב‬
‫לקנות לעצמך ידידים‪ ,‬ואם תציל אותנו‪ ,‬תזכה‬
‫בשל כך לסימפטיה לא רק אצל אנשים בודדים‪,‬‬
‫אלא גם בקרב אלפי המעריצים של בעלזא‪.‬‬
‫הטענה האחרונה מצאה חן בעיני שפיץ‬
‫ושכנעה אותו לצידנו‪ ,‬וזאת‪ ,‬מפני שמבחינה‬
‫עובדתית היה לו "עולם מלא" של שונאים‪.‬‬
‫הוא הבטיח לנו לנסות לפעול לטובתנו‪ .‬מיד‬
‫למחרת הוא הביא לנו את האשרה הנדרשת‪,‬‬
‫ש"אהרן זינגר" )הרבי ‪ -‬מרן זי"ע( ומאטען‬
‫פיטשניק )הרב מבילגורייא( יש להם אישור‬
‫רשמי להישאר בגטו קראקא ]גטו א'[ והם‬
‫פטורים מעבודה‪.‬‬
‫מעניין לציין‪ ,‬שמני אז נהפך שפיץ לאיש‬
‫אחר‪ ,‬והתחיל לחפש לעשות טובות ליהודים‪.‬‬
‫כמו כן הוא דאג לצייד בתעודות הנדרשות גם‬
‫את הגבאים‪ ,‬ולחג הסוכות הוא השיג עבורנו‬
‫מהנדס בנייה שבנה סוכה עבור הרבי והחסידים‪.‬‬
‫העסקן ר' אליעזר לנדאו‬
‫עסקן נוסף שהיה פעיל בקרב הכוחות הג־‬
‫רמנים ‪ -‬אלא שהפעם מהצד הטוב‪ ,‬היה יהודי‬
‫היהודי יצא איתו לרחוב להראות לו את המקום שגר‬
‫שם חסיד בעלזא‪ .‬בדיוק אז עבר ברחוב מישהו בשם‬
‫ר' זונדל ברגר‪ ,‬והיהודי בעל‪-‬החנות הכריז‪ :‬הנה לכם‬
‫בעלזער חסיד! המשמש שלנו גילה לברגר את סודנו‪,‬‬
‫שהרבי מבעלזא ואחיו הרב מבילגורייא נמצאים כאן‬
‫ורוצים להיכנס אליו הביתה‬
‫לאותו שפיץ נשלח חסיד בשם ר' מאטיל עה־‬
‫רליך‪ ,‬וציווינו עליו לאמור לו‪ ,‬שהרבי מבעל־‬
‫זא מבקש ממנו שיטריח את עצמו לבוא אליו‪.‬‬
‫שפיץ ענה בביטול שהוא כבר יבוא אלינו לכ־‬
‫שימצא לנכון‪ ...‬התשובה הזו מאוד הפחידה‬
‫אותנו‪ ,‬וחיינו כל הזמן בפחד‪.‬‬
‫למחרת נראה שפיץ בביתנו‪ .‬הוא התייצב‬
‫בחוצפה הפגנתית‪ ,‬בלי כובע לראשו‪ .‬השיניים‬
‫נקשו אלו לאלו מרוב פחד‪ .‬פניתי אליו בשא־‬
‫לה אם הוא שמע מהרבי מבעלזא‪ .‬שפיץ ענה‬
‫שהוא עצמו מקורו ממזרח‪-‬גליציה והיה רגיל‬
‫לשמוע מבעלזא מעת לעת‪.‬‬
‫הסברתי לו את מצבנו הקשה‪ .‬שפיץ פתח‬
‫זוג עיניים והכריז‪:‬‬
‫"חשבתי שהאדמו"רים הם חכמים‪ ,‬ובסוף‬
‫דווקא הם יעשו כאלו שטויות?! קודם כל‪,‬‬
‫הענין הזה לא שייך אלי מפני שאני עובד במ־‬
‫חלקה הפוליטית של הגסטאפו‪ ,‬ושנית‪ ,‬האם‬
‫נראה לרבי שאני עשיתי אי פעם איזו "טובה"‬
‫ליהודי?"‬
‫נתתי לו על המקום שתי תשובות‪ :‬ראשית‪,‬‬
‫אמרתי לו‪ ,‬סכנה ליהודי להסתובב ברחוב‪,‬‬
‫והוא‪ ,‬עם התעודות הנכונות יכול להסתובב‬
‫חופשי‪ ,‬והיות ואנחנו צריכים עכשיו ישועה‪,‬‬
‫אתה יכול להיות השליח‪] .‬ללא קשר למחלקה‬
‫בה הוא עובד‪ ,‬בניגוד אלינו שאפילו ההליכה‬
‫ברחוב סכנה היא לנו[ ושנית‪ ,‬ידוע לנו‪ ,‬שכל‬
‫"עסקן" שמתעסק בעבודת הכלל יש לו שו־‬
‫בשם ר' אליעזר לנדאו‪ ,‬מי שמאות יהודים וגם‬
‫פולנים חבים לו את חייהם‪ .‬הסיפור עם לנדאו‬
‫היה כך‪ :‬פעם נעצר ע"י הגסטאפו וכבר היה‬
‫בין המועמדים למוות בירייה‪ .‬בעודו תלוי בין‬
‫חיים למוות‪ ,‬ניצל בצורה פלאית‪ .‬בשל היותו‬
‫בעבר בעליו של בנק‪ ,‬פנה אליו אחד מאנשי‬
‫הגסטאפו בבקשה שישיג עבורו מטבע חוץ‪.‬‬
‫)אנשי הגסטאפו וכן סתם גרמנים‪ ,‬ששדדו‬
‫שלל יהודי‪ ,‬ובאמצעות כך השיגו רכוש גדול‬
‫והתעשרו‪ ,‬התאמצו מאוד להשיג מטבע חוץ(‪.‬‬
‫מני אז‪ ,‬נהיה לנדאו הסוכן שהשיג עבורם‬
‫מטבע חוץ‪ .‬מתוקף תפקידו זה היה בקשר עם‬
‫הפקידים הגרמנים הבכירים וניצל את מעמ־‬
‫דו זה כדי לעזור ליהודים וגם לפולנים ללא‬
‫תמורה כלשהי וללא טובה אישית‪ .‬שמו נישא‬
‫בפי כל לברכה‪.‬‬
‫הגירוש בקראקא‬
‫ביום שני פרשת וירא תש"ג‪ ,‬הודיע לנו‬
‫שפיץ‪ ,‬שלמחרת ביום שלישי וביום רביעי‬
‫יתבצע הגירוש של הגטו‪ ,‬וכבר הכינו מקלט‬
‫בטוח לרבי ולי‪ .‬הרבי ואני ביקשנו אז את‬
‫שפיץ שינסה להציל כמה יהודים שרק אפשר‪.‬‬
‫הוא הבטיח לנו חגיגית )פייערליך( וגם קיים‬
‫את הבטחתו‪.‬‬
‫ביום שלישי לפנות בוקר הסיעו אותנו‬
‫ואת הגבאים שלנו‪ ,‬ביחד עם קבוצה נוס־‬
‫פת של יהודים‪ ,‬אל מקום המקלט‪ .‬הגסטאפו‬
‫העמיד לרשותנו שמירה מהמשטרה היהודית‬
‫והזהירו אותם בראשם אם יארע לנו משהו‬
‫)מטוב ועד רע(‪.‬‬
‫היות שהיה יום שישי‪ ,‬והיינו בקרבת אונגוואר‪,‬‬
‫החלטנו להישאר לשבת באונגוואר‪ .‬האוטו‬
‫עצר‪ ,‬והמשמש של הרבי יצא מהמכונית‪ ,‬נכנס‬
‫לחנות שעמד שם יהודי עם זקן אפור ארוך‬
‫כפי שנראו היהודים בזמנים הטובים‪ ,‬ושאל‬
‫את היהודי איפה גר פה חסיד בעלזא‪.‬‬
‫קצין הגסטאפו נכנס אלינו‪ ,‬נפשנו כמעט‬
‫יצאה מרוב פחד‪ ,‬בתחילה הוא שאל אותנו‬
‫איך הגענו מבוכניה לקראקא‪ .‬לא ענינו לו‬
‫כלום על שאלתו זו‪ .‬אחר כך הוא הבטיח לנו‬
‫שכל זמן שהיהודי האחרון עוד יימצא בגטו‬
‫לא יגעו בנו לרעה‪.‬‬
‫היהודי יצא איתו לרחוב להראות לו את‬
‫המקום שגר שם חסיד בעלזא‪ .‬בדיוק אז עבר‬
‫ברחוב מישהו בשם ר' זונדל ברגר‪ ,‬והיהודי‬
‫בעל‪-‬החנות הכריז‪ :‬הנה לכם בעלזער חסיד!‬
‫המשמש שלנו גילה לברגר את סודנו‪ ,‬שהרבי‬
‫מבעלזא ואחיו הרב מבילגורייא נמצאים כאן‬
‫ורוצים להיכנס אליו הביתה‪.‬‬
‫באותו זמן הוקם במקום מחנה הרי־‬
‫כוז ליהודים בירזלימסקא )ליד בית הקברות‬
‫היהודי(‪ ,‬בראש המחנה הועמד התליין הגר־‬
‫מני הידוע לשמצה‪ ,‬געט‪ ,‬לשעבר מנהיג מחנה‬
‫ההשמדה במאידאן טטרסקי )מאידנק( ליד‬
‫לובלין‪ .‬היות ששמו היה ידוע לי בשל מעשיו‬
‫האכזריים‪ ,‬החלטתי מיד לעזוב את קראקא יחד‬
‫עם הרבי‪ ,‬ולחזור לבוכניה‪ .‬שפיץ ולנדאו השי־‬
‫גו עבורנו מכונית שהסיעה אותנו לבוכניה‪.‬‬
‫מיד כשהגענו לבוכניה השיגו עבורנו אש־‬
‫רות שהייה בתור פועלים‪ .‬הרבי כחייט‪ ,‬ואני‬
‫כסנדלר‪ .‬קיבלנו מהמפקד חומרים למלאכתנו‪,‬‬
‫וחסידים עשו עבורנו את המלאכה‪ .‬ואם נחזו‬
‫בסביבה זרים‪ ,‬התיישבנו מיד ליד כלי המלאכה‪,‬‬
‫אני על כסא הסנדלר‪ ,‬והרבי ליד מיתקן הגיהוץ‪.‬‬
‫בשבת פרשת שקלים )מרץ ‪ ,(1943‬מיד‬
‫בבוקר‪ ,‬בגלל מסירה זדונית שהוגשה נגדנו‬
‫ שאנחנו לא עובדים ומשקרים את הנאצים‪,‬‬‫ושמתקיימים אצלנו "התכנסויות" ‪ ,-‬נכנס‬
‫אלינו שוטר יהודי והודיע לנו בסוד‪ ,‬שקצין‬
‫ראשי של הגסטאפו‪ ,‬ה"אובר‪-‬גרופן‪-‬פיהרר"‪,‬‬
‫עומד לבקר אותנו‪.‬‬
‫תכף ומיד ניגשנו אל כלי המלאכה‪,‬‬
‫אני התיישבתי על כס ה"סנדלר" ותפסתי‬
‫נעל בידיים‪ ,‬והרבי לקח בידיו זוג מכנסיים‬
‫ישנים‪ .‬לא ארך זמן רב‪ ,‬וה"אובר‪-‬גרופן‪-‬‬
‫פיהרר" כבר היה בחדרנו‪ ,‬והכריז לעבר‬
‫הרבי‪" :‬אתם הוואונדר‪-‬רבינר ]רבי‪ ,‬פועל‬
‫ישועות[ ואתם רבינר ]רב[?" לא היתה כל‬
‫תועלת בהכחשת המציאות‪ ,‬והנהנו בראשי־‬
‫נו לאות הסכמה‪.‬‬
‫איש הגסטאפו התרברב‪:‬‬
‫ כשכבר אין כאן יהודים‪ ,‬לא תרבות‬‫יהודית‪ ,‬לא דת יהודית‪ ,‬בשביל מה צריך עוד‬
‫רבינר?‬
‫זיעה קרה כיסתה אותנו‪ .‬לא ידענו מה‬
‫לעשות איתו‪ ,‬כן לבקש ממנו לשבת‪ ,‬או לא‪ ,‬כן‬
‫להסיר הכובעים או לא‪ ,‬בידיעה שעל כל תזוזה‬
‫לא נכונה יכולים לקבל כדור בראש‪ .‬בסופו‬
‫של דבר אמרנו למישהו מאנשי הבית ‪ -‬בכוונה‬
‫אליו ‪ -‬כאילו לשבת‪ .‬איש הגסטאפו הכריז‪:‬‬
‫מה‪ ,‬כסא? לא נחוץ‪ .‬והתיישב על אדן החלון‬
‫ופנה אלינו בברוטאליות ושאל‪ ,‬מה עשו האנ־‬
‫שים אתמול אצל הרבי?‬
‫עניתי לו‪ ,‬שהרבי נשא נאום ודרש‬
‫מהיהודים לעבוד‪ ,‬לעבוד ביותר מרץ ובהת־‬
‫מדה‪ ,‬מפני שבמקום שמקבלים לחם חייבים‬
‫לעבוד‪ .‬התשובה הזו מאוד מצאה חן בעיני‬
‫הנאצי שהכריז‪:‬‬
‫ בראווא‪ ,‬זה טוב‪ ,‬היהודים הרי לא רוצים‬‫לעבוד‪ ,‬אתם עושים דבר טוב‪ .‬הנאצי התחיל‬
‫"לשפוך בקיאות" ב"תורות" של השטירמר‪.‬‬
‫אנחנו "הנהנו להסכמה" לכל מה שאמר‪ .‬בסוף‪,‬‬
‫לפני שיצא‪ ,‬הוא הבהיר לנו שאנחנו פטורים‬
‫מהעבודה ושנקבל מדי יום מספיק לחם‪ ,‬כמו‬
‫כן שתי מנות בשר סוסים‪...‬‬
‫יהודי הונגריה פחדו מאוד להכניס אל‬
‫בתיהם פליטים מפולין‪ ,‬מפני שזה היה כרוך‬
‫בעונש גדול‪ ,‬אבל לרבי‪ ,‬מטבע הדברים‪ ,‬הוא‬
‫לא היה יכול ולא רצה לסרב‪ .‬נסענו לדירתו‬
‫של ברגר‪ ,‬אבל בהיכנסנו לביתו לא הכיר אות־‬
‫נו ברגר בשום אופן והכריז‪:‬‬
‫מאוחר יותר בפגשו ברחוב את הרב‬
‫הזקן מווישניצא‪ ,‬הרב הלברשטאם‪ ,‬הוא‬
‫שלח אותו אלינו באומרו‪ :‬ראבינער הולך‬
‫אל ראבינער‪.‬‬
‫בפורים הגיע לבוכניה יהודי מוורשה‪ .‬הוא‬
‫מסר דו"ח על השחיטות הנוראיות בפולין‬
‫הקונגרסאית ]כינוי לשטחי פולין שנשלטו‬
‫ע"י הצאר הרוסי באמצעות משנה למלך בין‬
‫תבוסת נפוליון ב‪ 1815-‬למלחת העולם הרא־‬
‫שונה ב‪ .1915-‬העיר ורשה היתה בשטח הזה‬
‫ובקראקא הוכרזה רפובליקה פולנית נפרדת[‪.‬‬
‫הידיעות הללו כה השפיעו עלי לרעה עד‬
‫שהתעלפתי ואבדתי את הכרתי‪ ,‬ורק למחרת‬
‫בערב שבה אלי ההכרה‪ .‬מני אז כבר לא נתנו‬
‫לאף אחד להתקרב אלי יותר מחשש לשלומי‪,‬‬
‫וגם את המכתבים העלימו ממני‪.‬‬
‫השליח סיפר שהגרמנים הרגו בוורשה‬
‫הרבה אדמו"רים ורבנים‪ ,‬ובפרט אלו שלא‬
‫רצו ללכת אל הקרונות‪ .‬כך הם הרגו את הרבי‬
‫מראדומסק‪ ,‬הרה"ק רבי שלמה חנוך רבי־‬
‫נאוויטש והרבנית‪ ,‬בתו וחתנו‪ ,‬הגאון הצעיר‬
‫המפורסם הרה"צ רבי משה ראבינאוויטש‪.‬‬
‫באמצע הרחוב הנאצים גם הרגו בירייה את‬
‫הרבי מאלכסנדר‪ ,‬הרה"ק רבי יצחק מנחם דנ־‬
‫ציגר‪ ,‬שהיה סגי נהור והונחה ע"י בנו‪.‬‬
‫מפחד החיסולים נבנו בגטו בוכניה – כמו‬
‫בכל הגטאות האחרים – בונקרים‪ ,‬איפה שה־‬
‫סתתרו בעת האקציות‪ .‬לעתים קרובות גילו‬
‫הנאצים את הבונקרים‪ ,‬ופוצצו אותם על האנ־‬
‫שים שהסתתרו שם ברימונים‪.‬‬
‫גם הפרטיזנים‪ ,‬יהודים ופולנים‪ ,‬שעבדו‬
‫ביחד בסביבת בוכניה‪ ,‬הסתתרו באותם בונ־‬
‫קרים‪ .‬כסף לקניית נשק השיגו הפרטיזנים על‬
‫ידי התנפלויות על )היהודים( העשירים‪ .‬בעת‬
‫ההתנפלויות היו הפרטיזנים מחופשים לנא־‬
‫צים ועם נשק בידיים הם הכריחו אותם להע־‬
‫ביר להם את כספם ואת רכושם‪.‬‬
‫אחד המנהיגים של הפרטיזנים היהודים‬
‫היה הרב פרנקל מיאוואזשנע‪ ,‬בנו של הרב‬
‫המפורסם מפדגוזש הרב שמחה פרנקל‪ ,‬הן‬
‫הבן והן האב נספו‪ .‬הבן – נפל בקרב עם הנא־‬
‫צים‪ .‬האב הזקן – חוסל בגטו קראקא‪.‬‬
‫בנוגע ליחסים בין הפולנים ליהודים יש‬
‫הרבה מה לספר‪ .‬המציאות היא שבאזורי הע־‬
‫תיכף הגענו לבית המרזח‪ ,‬היהודי היחיד באזור‪,‬‬
‫בתחילה הוא לא ענה לנו‪ ,‬אבל כשהנקישות בדלת‬
‫גברו נענה קול מבפנים‪ :‬לכו לכם! אסור לי להכניס‬
‫אף אחד‪ .‬בעל העגלה נרתם לעזרתנו והבהיר לו שהוא‬
‫"חייב" להכניס יהודים פצועים‪ .‬אני הוספתי לדבריו‪:‬‬
‫"אתם לא תתחרטו אם תכניסו אותנו!‪"...‬‬
‫בודה עזרו הפולנים רבות ליהודים‪ .‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬באזור קראקא היו היחסים גרועים יותר‪.‬‬
‫האוקראינים‪ ,‬לעומתם‪ ,‬נטלו בתקופה‬
‫הראשונה חלק פעיל ביותר בפעולות ההש־‬
‫מדה‪ .‬לעיתים קרובות‪ ,‬בפרט במזרח גליציה‪,‬‬
‫הם אפילו עלו על הגרמנים ברשעותם‪ .‬האוק־‬
‫ראינים קיוו שהגרמנים יחזירו להם את אוק־‬
‫ראינה‪ .‬המציאות אבל היתה אחרת‪ .‬מזרח גלי־‬
‫ציה סופחה ל"גנרל‪-‬גוברנמנט" ]השם שניתן‬
‫ע"י הנאצים לשטחי פולין הכבושה שלא סו־‬
‫פחו לגרמניה[‪ .‬ולמעשה היתה שם אדמיניסט־‬
‫רציה פולנית‪ ,‬בתי משפט בתי ספר ומטבעות‬
‫פולניים‪ .‬זה איכזב את האוקראינים‪.‬‬
‫ההצלה שלנו‬
‫הידידים שלנו בחוץ לארץ‪ ,‬בפרט‬
‫בהונגריה‪ ,‬לא נתנו מנוח לנפשם במשך כל‬
‫הזמן‪ ,‬והשקיעו מאמצים מרובים להציל אות־‬
‫נו‪ .‬במשך תקופה מסוימת האמינו בהונגריה‬
‫שאנחנו נמצאים בשווייץ‪ .‬כשהצלחנו לכתוב‬
‫בהזדמנות שאנחנו נמצאים בבוכניה‪ ,‬התארג־‬
‫נה קבוצה של חסידים שהתחילה לעבוד למען‬
‫הצלתנו‪.‬‬
‫ביום מן הימים‪ ,‬בחודש אייר תש"ג )מאי‬
‫‪ ,(1943‬הגיעה לפתע לגטו בוכניה מכונית עם‬
‫קצין הונגרי ונהג‪ .‬הקצין נכנס לגטו‪ ,‬והצהיר‪,‬‬
‫שהביא עבורנו את הניירות הדרושים והוא מוכן‬
‫להסיע אותנו להונגריה‪ .‬המכונית‪ ,‬מוסווית‬
‫בדגל הונגרי‪ ,‬עמדה בצד הגטו וחיכתה לנו‪.‬‬
‫נאלצנו שוב פעם ללבוש את "בגדי הג־‬
‫לות"‪ .‬חבשנו כובעים בהירים‪ ,‬עניבות צב־‬
‫עוניות‪ ,‬וחליפות טובות‪ ,‬וככה יצאנו מהגטו‪,‬‬
‫נכנסנו לאוטו בלווייתו של משמש אחד בלבד‪,‬‬
‫ויצאנו לדרך‪.‬‬
‫מבוכניה ישנה דרך קצרה להונגריה‪ ,‬דרך‬
‫סלובקיה‪ .‬אבל הקצין אבל לא רצה לנסוע‬
‫בדרך קצרה זו‪ ,‬אלא דרך כל מערב ומזרח‬
‫גליציה‪ ,‬דרך סמבור‪ ,‬סטרי עד לגבול שבא־‬
‫שנקי‪.‬‬
‫בכל הדרך עד הגבול‪ ,‬האוטו שלנו לא‬
‫נעצר אף פעם‪ .‬הגם שהיו בדרך מאות נקו־‬
‫דות ביקורת שעצרו את כל המכוניות לבדיקה‬
‫מדוקדקת‪ ,‬בגלל שבאזור הזה היה מלא פר־‬
‫טיזנים‪ .‬בפשמישל עצר הנהג את האוטו ויחד‬
‫עם הקצין הלך לבית ממכר משקה‪ .‬עמדנו על‬
‫אחד הרחובות הראשיים שסאן בנאצים‪ .‬היינו‬
‫בפחד גדול‪ ,‬אבל השי"ת עזר ואף אחד לא פגע‬
‫בנו לרעה‪.‬‬
‫רק בגבול ההונגרי עצרו לראשונה את‬
‫המכונית שלנו ע"י משמר גבול הונגרי שלא‬
‫רצה בשום אופן לתת לנו לעבור‪ ,‬בטענה‪,‬‬
‫שהדרך הינה אזור צבאי סגור ואסור לאזרחים‬
‫להימצא כאן‪ .‬הקצין לחש סוד כלשהו באז־‬
‫ני מפקד משמר הגבול וזה האחרון פקד על‬
‫חייליו לתת לנו לעבור‪.‬‬
‫ניצלנו!‬
‫נסענו כבר בטריטוריה ההונגרית‪ .‬בתחי־‬
‫לה היינו אמורים לנסוע מיד לבודפשט‪ .‬אבל‬
‫ שקרנים פולנים‪ ,‬הייתכן שאתם משת־‬‫משים בשמו של הרבי מבעלזא במטרה לה־‬
‫ציל את עצמכם? אם לא הקצין הנכבד שעו־‬
‫מד כאן‪ ,‬הייתי נוטל אתכם בראשיכם והייתי‬
‫זורק אתכם לרחוב!‬
‫הרבי התעלם מהדברים והתיישב ליד השו־‬
‫לחן והתחיל כדרכו לומר פרקי תהילים בקול‬
‫להודות להשי"ת על ההצלה הנפלאה‪ .‬בנו של‬
‫ר' זונדל ברגר הכיר מיד שזה קולו האוטנטי‬
‫של הרבי‪ ,‬והזדעק בקול גדול‪ :‬א‪-‬ב‪-‬א ז‪-‬ה‬
‫ה‪-‬ר‪-‬י ה‪-‬ר‪-‬ב‪-‬י!‬
‫הרבי ביקש שהדבר יישאר בסוד‪ ,‬אבל זה‬
‫לא עזר הרבה‪ ,‬הסוד עבר מפה לאוזן‪ ,‬וכבר‬
‫בשבת בלילה התמלא הבית על כל גדותיו‬
‫בחסידים שהגיעו לדרוש בשלומנו ולהסתו־‬
‫פף אצל הרבי‪ ,‬הייתי חייב אז לספר בפרוטרוט‬
‫את כל הקורות אותנו בדרכנו הארוכה‪ .‬הקצין‬
‫שהגיע להסיע אותנו הלאה לבודפשט האזין‬
‫לסיפורי ובסוף שאל‪:‬‬
‫ מפליא אותי‪ ,‬אדוני הרב‪ ,‬שאתם לא‬‫מספרים כלום על הנס הכי גדול‪ :‬מיד כשה־‬
‫מכונית שלנו יצאה מבוכניה התכסתה המ־‬
‫כונית בערפל סמיך עד שאף אחד בחוץ לא‬
‫יכל לראותה‪ ,‬ככה זה היה במשך כל הדרך‬
‫עד הגבול ההונגרי‪ ,‬ולכן הרשיתי לעצמי‬
‫להשאיר אתכם בפשמישל באמצע הדרך‬
‫לבד‪ ,‬בהיותי בטוח‪ ,‬שאתם לא נראים ע"י אף‬
‫אחד‪.‬‬
‫עוד באותו לילה המשכנו בדרכנו לבוד־‬
‫פשט‪ ,‬ואחרי ‪ 7‬חודשים של שהייה בהונגריה‬
‫הגענו בשלום לארץ ישראל‪.‬‬
‫תמליל השיחה שהיתה לר"ש רוטשטיין עם‬
‫הגה"ק מבילגורייא נכתב באידיש‪ .‬מוכח שהכו־‬
‫תב השתדל להיות נאמן למקור‪ .‬אך בכל זאת‪,‬‬
‫שגיאות מי יבין‪ ,‬וברור שישנם עוד הרבה פרטים‬
‫ונסים גלויים שהתפרסמו במשך השנים ושסופרו‬
‫הן ע"י כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע בעצמו והן ע"י‬
‫הגה"ק מבילגורייא זצוק"ל‪ ,‬וברשימה זו לא הוז־‬
‫כרו‪ .‬אך הייחודיות שבמסמך זה הוא האוטנטיות‬
‫וסדר הדברים שנכתבו מיד עם הגעתם ארצה של‬
‫האחים הק' זי"ע‪ ,‬ובוודאי יש במסמך זה משום‬
‫שפיכת אור על פרטים רבים ועלומים הן בסדר‬
‫הדברים והן בצורה המדויקת‪.‬‬
‫יישר כח מיוחד להאברך המפו' הרב משה‬
‫אהרן רינגל הי"ו מהדיר כתבי הגה"ק‬
‫מבילגורייא זצ"ל על סיועו העיקרי‬
‫בהמצאת והגשת החומר חן חן לו‬
‫פרשת בא תשס"ט ‪11‬‬
`