מוזמנים לאירועי החנוכה בישיבה מוזמנים לאירועי החנוכה בי , נו די בכל את

‫עלון חודשי לתלמידי ישיבת "כרם ביבנה" המשרתים בצה"ל‬
‫שולחן עורך‬
‫בימים הקרובים‪ ,‬יאיר עלינו אור הנרות‪ .‬זה הזמן לברר את מהות החג‪.‬‬
‫ידועים דבריו של מרן רה"י זצ"ל‪ ,‬על המלחמה הבלתי מתפשרת של עם‬
‫ישראל ביוונים‪ ,‬מאבקה של תורת ישראל כנגד תרבות יוון‪" .‬להשכיחם‬
‫תורתך" – זו הייתה כל מהותם של היוונים‪.‬‬
‫היוונים לא התכחשו למציאות ה' בעולם‪ ,‬אלא אמרו "אין לנו חלק‬
‫באלקי ישראל"‪ .‬מבחינתם לא הייתה שום מניעה שימשיכו לעסוק‬
‫בתורה‪ .‬אך הם תפסו זאת כלימוד אינטלקטואלי גרידא‪ .‬הפריע להם‬
‫ה"חלק" של ישראל בתורה – "ותן חלקנו בתורתך" – שהתורה משפיעה‬
‫על האדם ומשנה את כל ארחות חייו‪ .‬כנגד זה הם נלחמו‪ .‬לכן נקראת‬
‫חכמת יוון בלשון חז"ל – "חכמה חיצונית"‪.‬‬
‫לא בכדי בחרו לבטל את אותן שלוש מצוות – שבת‪ ,‬חודש ומילה‪ .‬השבת‬
‫והמילה מסמלות את ייחודם של עם ישראל‪ ,‬ומצוות קידוש החודש‪,‬‬
‫הכוללת בתוכה את קביעתם של כל מועדי השנה‪ ,‬מדגישה את כוחם של‬
‫חכמי ישראל‪ ,‬אף לקבוע ולשנות את המציאות ]עי' ירושלמי כתובות )פ"א‬
‫ה"ב(‪ ,‬לגבי בת ג' ויום אם נמלכו בי"ד לעבר את החודש‪ ,‬וכן מצינו בדיני טריפות –‬
‫עי' חזו"א )או"ח סי' לט סקט"ו( שחיי הבהמה תלויים בהכרעת החכם[‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬בחרו חז"ל ללמד את איסור "לא תסור"‪ ,‬דווקא לגבי מצוות הדלקת‬
‫נר חנוכה‪ ,‬כדי ללמדנו את השקפת התורה על החובה לשמוע לדברי‬
‫חכמים‪.‬‬
‫על פי זה‪ ,‬מבוארת ההנגדה בין "זדים" לבין "עוסקי תורתך"‪ :‬הרמב"ם‬
‫)פ"א מהל' פרה אדומה‪ ,‬הי"ד( כותב שגזירת חכמים היא "כדי לבטל דברי‬
‫אלו הזדים שמורים מהעולה על רוחם" )כוונתו לצדוקים‪ ,‬עיי"ש(‪ .‬למדנו‬
‫מכאן‪ ,‬שאותם שרוצים לקעקע את דברי חכמים והשפעתם נקראים‬
‫"זדים"‪ .‬על כך אמר דהע"ה )תהלים קיט‪ ,‬נא( "זדים הליצוני עד מאוד –‬
‫מתורתך לא נטיתי"!‬
‫וזו נחמתו של הקב"ה לאהרן הכהן )בריש פר' בהעלתך( "שלך גדולה‬
‫משלהם"‪ ,‬ומבאר הרמב"ן "לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות‬
‫שהיתה בבית שני ע"י‪ ...‬חשמונאי כהן גדול ובניו"‪ .‬ה' נותן לאהרן מתנה‬
‫– את הכוח הגדול של חכמי ישראל‪ ,‬ונובע מכוח התורה‪.‬‬
‫עניין זה מסמלת המנורה‪ ,‬והדבר מתבאר ע"פ דברי רבינו הרמח"ל )דרך‬
‫ה'‪ ,‬ח"ד פ"ח(‪" :‬חנוכה – בתגבורת הכהנים על הרשעים בני יוון‪ ...‬ובפרט‬
‫עניין המנורה לפי תיקוניה‪ ,‬שהיו הקטרוגים נגד עניינה‪ ,‬והחזירום‬
‫הכהנים על בוריים‪ ...‬ופרטי העניינים כפי פרטי התיקון"‪.‬‬
‫יה"ר‪ ,‬שנזכה לתקן את קטרוגם של היוונים ע"י התחזקות בלימוד‬
‫התורה‪ ,‬ובכך יאיר עלינו אור נרות החנוכה‪.‬‬
‫גיליון ‪118‬‬
‫טבת‪-‬חנוכה ה'תשע"ד‬
‫‪‬‬
‫"‪"úåîçìîä ìò‬‬
‫רה"י הרב אלגאזי שליט"א‬
‫‪ñéë èøåå‬‬
‫‪ä"áå ù"á ú÷åìçî‬‬
‫הגרז"ן גולדברג שליט"א‬
‫‪?äëåðç éàî‬‬
‫בנצי סופר‬
‫‪úåàé÷á úåãéç‬‬
‫‪ø÷áîä úà øëä‬‬
‫‪ñ'òãîåìá àéâåñ‬‬
‫ר' ניר ישי‬
‫‪íéùåãéçå íéðåëãò‬‬
‫֑ו"ז לחנוכה‬
‫‪‬‬
‫מערכת זמורות‪:‬‬
‫איתיאל סופר‬
‫יוסף חלמיש‬
‫‪[email protected]‬‬
‫העלון יוצא לאור ע"י‬
‫ישיבת כרם ביבנה‬
‫ד‪.‬נ‪ .‬אבטח ‪79855‬‬
‫חנוכה שמח! חיילנו די בכל אתר ואתר‪ ,‬מוזמנים לאירועי החנוכה בישיבה‬
‫"‪...‬ועל המלחמות"‬
‫ראש הישיבה הרב בן‪-‬ציון אלגאזי שליט"א‬
‫רצונם של היוונים ותוצאת ניצחון המלחמה‪ ,‬טעונים ביאור בעומק הרצון והניצחון‪.‬‬
‫חז"ל מציינים ב"על הניסים"‪ ,‬שרצון היוונים היה "להשכיחם תורתך"‪ .‬בין תוצאות המלחמה ניתן‬
‫למנות את חידוש המלוכה ל‪ 200-‬שנה נוספות – "ואחר‪-‬כך באו בניך לדביר ביתך‪ ...‬והדליקו נרות‬
‫בחצרות קדשך"‪ .‬והשאלה היא‪ ,‬כיצד קביעת הדלקת הנרות לדורות מהווה ניצחון לרצונם של‬
‫היוונים להשכיח את התורה?‬
‫אהרן זכה להיטיב את הנרות לדורות‪ ,‬כלשון חז"ל במדרש בתחילת פרשת בהעלתך‪" :‬מה נסמכה‬
‫פרשת המנורה לפרשת הנשיאים‪ ,‬לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו‪ ,‬שלא היה‬
‫עמהם בחנוכה‪ ,‬לא הוא ולא שבטו‪ ,‬אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך‪ ,‬שלך גדולה משלהם‪ ,‬שאתה‬
‫מדליק ומטיב את הנרות"‪.‬‬
‫ומקשה הרמב"ן על אתר‪:‬‬
‫ולא נתברר לי למה נחמו בהדלקת הנרות‪ ,‬ולא נחמו בקטורת בקר וערב ששבחו בו הכתוב‬
‫)דברים לג‪ ,‬י( "ישימו קטורה באפך"‪ ,‬ובכל הקרבנות‪ ,‬ובמנחת חביתין‪ ,‬ובעבודת יום הכפורים‬
‫שאינה כשרה אלא בו‪ ,‬ונכנס לפני ולפנים‪ ,‬ושהוא קדוש ה' עומד בהיכלו לשרתו ולברך‬
‫בשמו‪ ,‬ושבטו כלו משרתי א‪-‬להינו‪ .‬ועוד‪ ,‬מה טעם לחלישות הדעת הזו‪ ,‬והלא קרבנו גדול‬
‫משל נשיאים‪ ,‬שהקריב בימים ההם קרבנות הרבה כל ימי המלואים‪ .‬ואם תאמר שהיו חובה‬
‫ונצטוה בהם‪ ,‬וחלשה דעתו על שלא הקריב נדבה כמוהם לחנכת המזבח‪ ,‬גם הדלקת הנרות‬
‫שנחמו בה חובה ונצטוה עליה‪.‬‬
‫ומבאר‪:‬‬
‫אבל ענין ההגדה הזו‪ ,‬לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות‪ ,‬שהיתה בבית שני על ידי‬
‫אהרן ובניו‪.ÂÈ ·Â Ï„‚ ԉΠȇ ÂÓ˘Á ¯ÓÂÏ È Âˆ¯ ,‬‬
‫כדי להבין את עומק דעתו של הרמב"ן‪ ,‬שכלל לא מדובר כאן על הדלקת הנרות במשכן אלא על‬
‫בית חשמונאי‪ ,‬יש לשאול‪ :‬מפני מה חלשה דעתו של אהרן? האם זה רק בגלל שלא נקרא להיות‬
‫שותף? נראה‪ ,‬שחלשה דעתו של אהרן מפני שחשש שהוא אינו שותף מחמת חלקו בחטא העגל‪.‬‬
‫אהרן גרם לשבירת הלוחות ולצמצום התורה מישראל‪ ,‬עד שאמר משה "מה עשה לך העם הזה כי‬
‫הבאת עליו חטאה גדולה" )שמות לב‪ ,‬כא(‪.‬‬
‫אלא‪ ,‬שדווקא בגלל שבירת הלוחות‪ ,‬משה קיבל את ה"יישר כח" – "יישר כחך ששיברת"‪ ,‬ומאידך‬
‫גיסא אמרו חז"ל בעירובין )נד ע"א( "מאי דכתיב 'חרות על הלוחות'? אלמלי לא נשתברו לוחות‬
‫הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל"‪ .‬נמצא אפוא‪ ,‬כי שבירת הלוחות הייתה גם משום שכחת‬
‫התורה‪.‬‬
‫ומהו התיקון של אותה שכחה?‬
‫אמרו חז"ל )תמורה טז ע"א(‪:‬‬
‫במתניתין תנא‪ :‬אלף ושבע מאות קלין וחמורין‪ ,‬וגזירות שוות‪ ,‬ודקדוקי סופרים נשתכחו‬
‫בימי אבלו של משה‪ .‬אמר רבי אבהו‪ :‬אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו‪.‬‬
‫מבואר כאן‪ ,‬שאותו פלפול גרם להחזרת התורה‪ .‬דברי התורה נתרבו דווקא מתוך שכחת התורה‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬השכחה הייתה מעין "קרש קפיצה" לעלות ולהתעלות בתורה יותר מאשר היה קודם לכן‪.‬‬
‫עיקר מה שהתחדש כאן‪ ,‬הוא כוח של תורה שבעל‪-‬פה‪ ,‬והרצון לשכוח – והוא האיסור לשכוח את‬
‫התורה – היינו לטשטש את העבר שלא יגיע אל העתיד‪ .‬ה"זיכרון" הוא לזכור את העבר אל‬
‫העתיד‪ .‬וזהו כוחה של תורה החוזרת ביתר שאת‪ ,‬מתוך השכחה – לרצון של זיכרון אל העתיד‪.‬‬
‫היוונים רצו "להשכיחם תורתך"‪ .‬באים החשמונאים כנגדם – "באו בניך לדביר ביתך‪ ."...‬על כך‬
‫אומר הרמב"ן‪ ,‬שאין כוונת הקב"ה לתת לאהרן שכר כאן ועכשיו‪ ,‬אלא לעתיד‪ ,‬וקבעו ע"י אותו כח‬
‫של חכמים‪ ,‬כוחה של תורה שבעל‪-‬פה‪ ,‬חג נוסף – חנוכה‪ .‬על ידי חג זה התעצמה התורה שבע"פ‪,‬‬
‫ועל כך דרשו את האמור בשבת )כא ע"ב( "מאי חנוכה? דתנו רבנן" – מהי מהותו של חג החנוכה?‬
‫ההתעצמות בלימוד התורה‪ ,‬כנגד רצונם של היוונים להשכיחה‪.‬‬
‫זהו שאנו אומרים "על המלחמות" – אותן מלחמות תמידיות של הרצון להשכיחם תורתך‪ ,‬בכל‬
‫דור ודור‪ .‬ואנו‪ ,‬מתוך השבירה מרוממים ומתעלים‪ ,‬וכך באה צמיחה אל עתיד כלל ישראל לנצח!‬
‫פרשת מקץ‬
‫פרשת ויגש‬
‫אָחינוּ וכו' ְבּ ִה ְת ַחנְ נוֹ‬
‫ַחנוּ ַעל ִ‬
‫ֲא ָבל ֲא ֵשׁ ִמים ֲאנ ְ‬
‫ֵא ֵלינוּ ְולֹא ָשׁ ָמ ְענוּ )מ"ב‪ ,‬כ"א(‬
‫אף על פי שלא עשינו עוולה כשמכרנו אותו‪,‬‬
‫כיון שעל פי דין עשינו‪ ,‬מכל מקום‪" ,‬בהתחננו‬
‫אלינו"‪ ,‬היינו צריכים לפעול לפנים משורת‬
‫הדין‪.‬‬
‫ואפשר‪ ,‬שזה מה שאמרו חז"ל‪ ,‬ש"לא חרבה‬
‫ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין‬
‫תורה"‪ ,‬שהרי חורבן ירושלים היה על מכירת‬
‫יוסף‪.‬‬
‫אַע ְל ָך גַם‬
‫אָנ ִֹכי ֵא ֵרד ִע ְמּ ָך ִמ ְצ ַריְ ָמה ְואָנ ִֹכי ַ‬
‫ָעלֹה )מ"ו‪ ,‬ד'(‬
‫כתב הבית הלוי‪ ,‬שזו ההבטחה הגדולה שבכל‬
‫ההבטחות‪ ,‬שכשעם ישראל בגלות‪ ,‬גם‬
‫השכינה בגלות‪ ,‬ואי אפשר לשכינה להתרומם‬
‫אלא אם כן ישראל יחד עמה‪.‬‬
‫וזו הבטחה גדולה‪ ,‬שישראל לא יישארו לעולם‬
‫בגלות‪ ,‬כי ודאי יש קץ לגלות השכינה‪.‬‬
‫וורט כיס‬
‫פרשת ויחי‬
‫אַל נָא ִת ְק ְבּ ֵרנִ י ְבּ ִמ ְצ ָר ִים )מ"ז‪ ,‬כ"ט(‬
‫רש"י‪ :‬סופה להיות עפרה כינים‪.‬‬
‫יהודי בא בימים נכנס לקוצקאי וסיפר לו‬
‫שהוא מכין עצמו לעלות לארץ ישראל שכן‬
‫הוא רוצה למנוע מעצמו צער גלגול מחילות‪.‬‬
‫"אבוי"‪ ,‬קרא הקוצקאי‪" ,‬עד כמה אדם אוהב‬
‫את גופו‪ ,‬שדואג לו אפילו לימים שלאחר‬
‫מותו"‪...‬‬
‫פרשת שמות‬
‫יך )ג'‪ ,‬ה'(‪.‬‬
‫יך ֵמ ַעל ַר ְג ֶל ָ‬
‫ַשׁל נְ ָע ֶל ָ‬
‫ואצל יהושע נאמר "של נעלך" ‪ -‬לשון יחיד‪.‬‬
‫ופירש הגר"ח מוולוז'ין‪ ,‬שהנעל היא כינוי לגוף‬
‫האדם‪ ,‬משום שלגוף נכנסת רק קצה הנשמה‪,‬‬
‫כמו קצה הגוף שנכנס לנעל‪) .‬לכן‪ ,‬האח שאינו רוצה‬
‫לייבם את אשת אחיו ‪ -‬אינו רוצה להקים לנשמת אחיו‬
‫"נעל" ‪ -‬חולצים את נעלו‪ ,‬שאינו ראוי לנעל(‪.‬‬
‫ויש לאדם שתי נעליים‪ ,‬הנעל הגשמית מעור‬
‫בהמה לרגליו‪ ,‬והגוף‪ ,‬שהוא נעל לנשמה‪.‬‬
‫משה נתבע להסיר את הנעל מעל רגליו‪ ,‬וכן את‬
‫הגוף‪ ,‬דהיינו שיתפשט מהגשמיות‪ ,‬ועל כן יוריד‬
‫את שתי הנעליים‪ .‬אך יהושע נתבע רק להוריד‬
‫את הנעל החיצונה‪ ,‬מפני שלא היה במדרגה‬
‫הנפשית והגשמית של משה רבינו‪.‬‬
‫נכתב ע"י מרן ראש הישיבה שליט"א )מתוך "צורבא כיס"(‬
‫מחלוקת ב"ש וב"ה בהדלקה‬
‫הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א‬
‫איתא ברפ"ב דשבת )כא ע"ב(‪" :‬תנו רבנן‪:‬‬
‫מצות חנוכה נר איש וביתו‪ .‬והמהדרין ‪ -‬נר‬
‫לכל אחד ואחד‪ .‬והמהדרין מן המהדרין‪ ,‬בית‬
‫שמאי אומרים‪ :‬יום ראשון מדליק שמנה‪,‬‬
‫מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים‪:‬‬
‫יום ראשון מדליק אחת‪ ,‬מכאן ואילך מוסיף‬
‫והולך‪ .‬אמר עולא‪ :‬פליגי בה תרי אמוראי‬
‫במערבא‪ ...‬חד אמר‪ :‬טעמא דבית שמאי ‪-‬‬
‫כנגד ימים הנכנסין‪ ,‬וטעמא דבית הלל ‪ -‬כנגד‬
‫ימים היוצאין‪ .‬וחד אמר‪ :‬טעמא דבית שמאי ‪-‬‬
‫כנגד פרי החג‪ ,‬וטעמא דבית הלל ‪ -‬דמעלין‬
‫בקדש ואין מורידין‪ .‬אמר רבה בר בר חנה‬
‫אמר רבי יוחנן‪ :‬שני זקנים היו בצידן‪ ,‬אחד‬
‫עשה כבית שמאי ואחד עשה כדברי בית הלל‪,‬‬
‫זה נותן טעם לדבריו ‪ -‬כנגד פרי החג‪ ,‬וזה נותן‬
‫טעם לדבריו ‪ -‬דמעלין בקדש ואין מורידין"‪.‬‬
‫ובתוס' )ד"ה והמהדרין( כתבו‪ ,‬דב"ש וב"ה לא‬
‫קיימי אלא אנר איש וביתו‪ ,‬משום שלא ייתכן‬
‫לעשות את שני ההידורים – שגם כל אחד‬
‫ידליק וגם כמניין הימים – דאם יעשה כן‬
‫וידליק נר לכאו"א‪ ,‬אפילו אם יוסיף מכאן‬
‫ואילך ליכא היכרא‪ ,‬שיסברו שכך יש בני אדם‬
‫בבית‪.‬‬
‫אך הרמב"ם )פ"ד מהל' חנוכה ה"א( פסק‪,‬‬
‫שהמהדרין מן המהדרין עושים את שני‬
‫ההידורים‪ ,‬ולכן בבית שיש בו עשר נפשות –‬
‫ידליקו ביום השמיני שמונים נרות‪.‬‬
‫ומבאר הגר"א )על השו"ע או"ח סי' תרעא סע"ב‪,‬‬
‫ד"ה וי"א( שלא קשה על הרמב"ם קושיית‬
‫התוס' דליכא היכרא‪ ,‬כי זה קשה רק אם‬
‫טעמייהו דב"ש וב"ה כנגד ימים הנכנסין‬
‫וימים היוצאים‪ ,‬דלפי טעם זה אכן צריך שיהא‬
‫היכרא איזה יום הוא‪ ,‬אך הרמב"ם פסק כפי‬
‫הדעה שהמח' בין ב"ש לב"ה היא האם‬
‫עושים כנגד פרי החג או דמעלין בקודש ואין‬
‫מורידים‪ ,‬ולדעה זו אכן א"צ שיהא היכר‪.‬‬
‫ועפ"ז ביאר הגר"א מדוע הרי"ף הביא את‬
‫אותו מעשה בשני זקנים שהיו בצידן‪ ,‬שהרי‬
‫אין דרכו להביא מעשים אלא לפסוק הלכות?‬
‫אלא‪ ,‬שהרי"ף רצה לאשמועינן ששורש‬
‫מחלוקת ב"ש וב"ה הוא כדברי אותם זקנים‬
‫ולא כמ"ד שנח' אם מדליקין כנגד ימים‬
‫הנכנסין או כנגד ימים היוצאין‪.1‬‬
‫ויש מפקפקים בדברי הגר"א‪ ,‬וסוברים שאין‬
‫כאן שני ביאורים נפרדים למח' ב"ש וב"ה‪,‬‬
‫שהרי לפי הטעם שנח' אם עושים כנגד ימים‬
‫הנכנסין או כנגד ימים היוצאין‪ ,‬טעם זה גופא‬
‫צריך ביאור – מדוע ב"ש פסקו כנגד הנכנסין‬
‫ומדוע ב"ה פסקו כנגד היוצאין? אלא על‬
‫כרחך‪ ,‬שטעם זה הוא רק סיבה מדוע יש‬
‫לעשות שינוי בין יום ליום‪ ,‬והטעם השני‬
‫מבאר מדוע עושים את השינוי כך או אחרת‪.‬‬
‫כך יש טוענים כנגד דברי הגר"א‪.‬‬
‫‪ 1‬ועי' בביאור הלכה )סי' תרעא ד"ה וי"א( שהקשה‬
‫ע"פ דברי הגמ' )ברכות יא ע"א‪ ,‬גבי ר' טרפון שהטה‬
‫לקרות כדברי ב"ש(‪ ,‬שאסור לפסוק כדברי ב"ש לאחר‬
‫שנפסקה הלכה כב"ה‪ ,‬כיצד אחד מן הזקנים נהג‬
‫כבית שמאי? ותירץ‪ ,‬שב"הידור" אפשר לנהוג כב"ש‪,‬‬
‫ורק כשהמחלוקת היא לגבי עצם הדין – אסור‪ .‬ולפ"ז‬
‫ביאר שזו הסיבה שהרי"ף הביא מעשה זה‪ ,‬שרצה‬
‫ללמדנו שלעניין הידור מותר לעשות כב"ש‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬נראה ליישב את דברי הגר"א בדרך‬
‫הבאה‪:‬‬
‫מפורסמת קושייתו של מרן הב"י )או"ח סי'‬
‫תרע(‪ ,‬מדוע לא חוגגים שבעה ימים בלבד‪ ,‬הרי‬
‫ביום הראשון לא היה נס!?‬
‫הגר"ח מבריסק מיישב‪ ,‬שעל כרחך היה נס‬
‫גם ביום הראשון‪ ,‬דאל"כ‪ ,‬נמצא שכלה השמן‬
‫ביום הראשון‪ ,‬וממה הדליקו ביום השני? ואין‬
‫לומר שהיה נס שהמנורה דלקה בשאר הימים‬
‫ללא שמן כלל‪ ,‬שהרי כל קיום מצוות הדלקת‬
‫הנרות הוא בשמן‪ ,‬וכל מעלת הנס הייתה כדי‬
‫שתתקיים המצווה כתקנה‪ .‬וכן אין לומר‬
‫שביום השני נברא שמן חדש )וכן בשאר‬
‫הימים(‪,‬שאם נאמר כך‪ ,‬אין זה שמן "זית" אלא‬
‫שמן של נס ופסול להדלקה‪.2‬‬
‫‪ 2‬כעין דברי הגר"ח שצריך שהשמן יהיה דווקא‬
‫מ"זית"‪ ,‬מצינו בחיי אדם )כלל קנב סע"ג ובנשמת‬
‫אדם שם אות א(‪ ,‬שהסתפק האם אפשר ליטול‬
‫בסוכות אתרוג שגדל בתוך עציץ שאינו נקוב‪ ,‬שאולי‬
‫אין זה נקרא "עץ הדר"‪ .‬ויעו"ש בנשמת אדם‬
‫שהאריך‪ ,‬ונשאר בצ"ע למעשה‪ .‬וכ"כ הרב חיי אדם‬
‫במק"א )כלל נא סעי"א( שדגן שגדל בעציץ נקוב‬
‫ועשה ממנו פת‪ ,‬אינו מברך עליו "המוציא"‪ .‬וע"פ‬
‫דבריו ניתן למצוא טעם פשוט מדוע אתרוג המורכב‬
‫)שהסתפקו האחרונים בזה(‪ ,‬משום שאין זה נקרא‬
‫"פרי עץ הדר"‪.‬‬
‫ובתוך דבריו בנשמ"א שם‪ ,‬ניסה להביא ראייה מדברי‬
‫הגמ' בברכות )דף מז ע"ב(‪ ,‬דאם אכל טבל אין מזמנין‬
‫עליו‪ .‬ומקשה הגמ'‪ :‬פשיטא? ומתרצת‪ :‬בטבל טבול‬
‫מדרבנן‪ ,‬ובכגון שזרע בעציץ שאינו נקוב‪ ,‬שחייב‬
‫בתרו"מ רק מדרבנן‪ .‬ומשמע שמצד הדין מברכים על‬
‫כך ברכת המזון ונחשב למין דגן‪ ,‬ורק מצד דהוי טבל‬
‫מדרבנן אין מזמנין עליו‪ .‬ודחה ראייה זאת‪ ,‬שיש‬
‫לחלק בין הדינים כיעו"ש‪.‬‬
‫ונראה לומר‪ ,‬ע"פ הא דאיתא בפסחים )דף לה ע"ב‬
‫ועוד( שחכמים סוברים שחובת מצה בחמשת מיני‬
‫דגן‪ ,‬ולר' יוחנן בן נורי אפשר לצאת אף באורז‪.‬‬
‫ומהיכן למדו שאלו המינים? אלא‪ ,‬מכיוון שכתוב‬
‫בתורה )דברים טז‪ ,‬ג( "לא תאכל עליו חמץ‪ ,‬שבעת‬
‫ימים תאכל עליו מצות‪ "...‬למדו חז"ל שהמצות‬
‫צריכות להיות עשויות מדבר שיכול להחמיץ‪ .‬לדעת‬
‫חכמים רק ה' מיני דגן מחמיצים‪ ,‬ולריב"נ אף אורז‪.‬‬
‫ולפ"ז‪ ,‬ודאי שמצה תהיה כשרה למצווה אף בעציץ‬
‫שאינו נקוב‪ ,‬כי אין אנו מחפשים שתגדל על קרקע‬
‫דווקא‪ ,‬אלא בעינן חיטה )או שאר מיני דגן( שראויה‬
‫אלא על כרחנו‪ ,‬שהנס היה שהשמן שנמצא‬
‫בכד קיבל כח מיוחד לדלוק במשך שמונה‬
‫ימים‪ ,‬ובכל יום כלתה שמינית מהשמן‪ ,‬ולכן‬
‫גם ביום הראשון היה נס‪.3‬‬
‫מעתה‪ ,‬עפ"ד הגר"ח‪ ,‬בכל יום היה הכח בשמן‬
‫חלש יותר מהכח ביום הקודם‪ ,‬וא"כ ביום‬
‫הראשון היה הנס הגדול ביותר – שהרי‬
‫למפרע נתברר שביום הראשון היה בשמן כח‬
‫לדלוק במשך שמונה ימים‪.‬‬
‫ועפ"ז מבואר לפי הדעה הראשונה‪ ,‬דלדעת‬
‫ב"ש "פוחת והולך"‪ ,‬כי בכל יום היה הנס‬
‫בדרגה פחותה מאמש‪ ,‬וזהו "כנגד ימים‬
‫הנכנסין"‪.‬‬
‫אך ב"ה סוברים שהדין נקבע ע"פ‬
‫ההסתכלות הרגילה של בנ"א‪ ,‬שבעיניהם ככל‬
‫שהשמן דולק זמן רב יותר כך הנס גדל‪,‬‬
‫ומשו"ה ס"ל ד"מוסיף והולך"‪ ,‬דהיינו "כנגד‬
‫ימים היוצאין"‪.‬‬
‫ולפ"ז מבוארים שפיר דברי רע"א‪ ,‬שיש אכן‬
‫שני ביאורים נפרדים בטעמיהם של ב"ש‬
‫וב"ה‪.‬‬
‫להחמיץ‪ ,‬ותו לא מידי‪ .‬וזה החילוק בין אתרוג‬
‫)דבעינן "פרי עץ הדר"‪ ,‬כנ"ל( לבין מצה‪.‬‬
‫]ואין לומר שלאחר שהגדרנו שצריך שתהיה המצה‬
‫מחמשת מיני דגן – שוב מצה שלא צמחה בקרקע‬
‫כחמשת המינים תהיה פסולה‪ ,‬שהרי כתב הרמב"ן‬
‫שאם לש מצה במי פירות אין יוצאים בה י"ח‪ ,‬וא"כ‬
‫רואים שהגדר הוא אם יכול להחמיץ או לא‪[.‬‬
‫‪ 3‬בשם הרב מפוניבז'‪ :‬רב אחד שאל על תירוצו של‬
‫הגר"ח‪ ,‬הרי הקב"ה יכול היה לברוא ביום השני עץ‬
‫זית חדש שממנו יצא שמן? וכששמע הגר"ח שאלה זו‬
‫ענה‪ ,‬שגם זה היה אסור בהדלקה משום ערלה‪ ,‬וכתיב‬
‫)יחזקאל מה‪ ,‬טו( "ממשקה ישראל למנחה"‪ ,‬דהיינו‬
‫שהשמן צריך להיות כשר גם באכילה‪.‬‬
‫מאי חנוכה?‬
‫בנצי סופר‬
‫א‪ .‬בגמ' במסכת שבת )דף כא ע"ב( מובא‪:‬‬
‫מאי חנוכה? דתנו רבנן‪ :‬בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון‪ ,‬דלא למספד בהון ודלא‬
‫להתענות בהון‪ .‬שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל‪ ,‬וכשגברה מלכות בית‬
‫חשמונאי ונצחום‪ ,‬בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול‪,‬‬
‫ולא היה בו אלא להדליק יום אחד‪ ,‬נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים‪ .‬לשנה אחרת‬
‫קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬לא מוזכר כלל בברייתא זו דין הדלקת נרות חנוכה לזכר אותו הנס‪ ,‬אלא רק שאין לספוד‬
‫ולהתענות בימי החנוכה‪ ,‬וכן ש"עשאום ימים טובים בהלל והודאה"‪ .‬ויש לתמוה‪ ,‬להיכן נעלם הדין‬
‫העיקרי של ימי החנוכה – להדליק נרות‪?4‬‬
‫ב‪ .‬לפני שננסה ליישב את דברי הברייתא‪ ,‬נקדים שאלה נוספת‪ .‬הגמ' בשבת )כא ע"ב‪-‬כ"ב ע"א( משווה‬
‫בין נר חנוכה‪ ,‬סוכה ומבוי‪:‬‬
‫אמר רב כהנא‪ ,‬דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום‪ :‬נר של חנוכה שהניחה למעלה‬
‫מעשרים אמה ‪ -‬פסולה‪ ,‬כסוכה וכמבוי‪.‬‬
‫מלבד שיעור עשרים אמה המשותף לנר חנוכה‪ ,‬סוכה ומבוי‪ ,‬ישנו שיעור נוסף כזה ‪ -‬י' טפחים‪ .‬נר חנוכה‬
‫מצוה להניחה בתוך י' טפחים‪ ,‬סוכה שאינה גבוהה י' טפחים פסולה‪ ,‬וכן קורת מבוי שהניחה למטה מי'‬
‫טפחים איננה מכשירה את המבוי‪.5‬‬
‫ובאמת יש להבין – מדוע דוקא בשלשת העניינים הללו קבעו חכמים שהשיעור הקובע הוא כ' אמה וי'‬
‫טפחים‪.‬‬
‫ג‪ .‬ונראה בפשטות‪ ,‬שבכל שלשת העניינים הללו רצו חכמים שהדבר יהיה בולט ונראה לעין כל‪ ,‬ולכן‬
‫קבעו שצריך להיות מתחת לעשרים אמה ‪ -‬כיון שמעל שיעור זה לא שולטת העין‪ ,‬ומעל י' טפחים – כי‬
‫מתחת שיעור זה ג"כ אין הרגילות להסתכל‪ ,‬אלא בגובה העיניים‪ .‬לכן‪ ,‬כיון שאת נר החנוכה‪ ,‬סכך הסוכה‬
‫וקורת המבוי יש להניח באופן שכולם יראו אותם‪ ,‬לכן קבעו חכמים שיעורים אלו‪.‬‬
‫אלא‪ ,‬שטעם זה אמנם מתיישב בסוכה ומבוי‪ ,‬שבהם אכן יש להניחם בין י' טפחים לכ' אמה‪ ,‬אך לענין נר‬
‫חנוכה – הרי אדרבה – מצוה להניחו בתוך י' טפחים סמוך לקרקע )אלא שצריך להיות גבוה ג' טפחים(‪,‬‬
‫ולפי האמור אין זה מובן‪ ,‬שהרי מתחת לי' טפחים אין כ"כ פרסום והיכר‪ ,‬ומדוע יש עדיפות להנחת נר‬
‫חנוכה בתוך י' טפחים?‬
‫אלא ודאי שרק לענין שיעור כ' אמה הטעם הוא משום שלמעלה מזה לא שולטת העין‪ ,‬ולכן דין זה נוהג‬
‫בכל שלשת העניינים הנ"ל‪ ,‬אך שיעור י' טפחים ‪ -‬טעם אחר לו‪ .‬בסוכה הטעם שהיא צריכה להיות‬
‫למעלה מי' טפחים הוא‪ ,‬שבפחות מזה אין על הסוכה שם דירה‪ ,‬כיון שא"א לשהות בה בנוחות‪ .‬במבוי‬
‫‪ 4‬שאלה דומה קיימת גם לגבי נוסח "על הניסים"‪.‬‬
‫‪ 5‬מובא במסורה‪ ,‬שישנם ג' פסוקים בהם נאמר "כי"‪" :‬כי נר מצוה ותורה אור"‪" ,‬כי בסוכות הושבתי את בני ישראל"‪,‬‬
‫"ויאמרו לא‪ ,‬כי ברחוב נלין"‪ .‬ולכאורה יש לתמוה ‪,‬הרי המילה "כי" מופיעה פעמים רבות בתנ"ך‪ ,‬ומה המיוחד בפסוקים‬
‫אלה? וביאר החיד"א בספרו "פני דוד" עה"ת )פרשת אמור‪ ,‬אות ט‪ ,‬בשם חכם אחד(‪ ,‬ששלשה פסוקים אלה הם כנגד נר‬
‫חנוכה‪ ,‬סוכה ומבוי‪" .‬כי נר מצוה ותורה אור" ‪ -‬כנגד נר חנוכה‪" .‬כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" ‪ -‬כנגד סוכה‪ " .‬כי‬
‫ברחוב נלין" ‪ -‬כנגד מבוי‪ .‬ובמילה "כי" נרמזו הדינים המשותפים לכל השלשה‪" ,‬כ" ‪ -‬עשרים אמה‪ ,‬ו"י" ‪ -‬י' טפחים‪.‬‬
‫ועוד כתב החיד"א‪ ,‬שאותו חכם אמר על כך את הרמז ‪" -‬יכלמנסע"פ"‪ ,‬דהיינו‪ :‬י' )טפחים( ‪ -‬כשר‪ ,‬למעלה מעשרים ‪ -‬נר‪,‬‬
‫סוכה‪ ,‬עירוב ‪ -‬פסול‪.‬‬
‫הטעם לכך שבפחות מי' טפחים הקורה פסולה‪ ,‬כיון שהקורה משמשת כמחיצה למבוי‪ ,‬ומחיצה צריכה‬
‫להיות גבוהה מי' טפחים‪ .‬ובנר חנוכה‪ ,‬שלא שייכים הטעמים הנ"ל‪ ,‬אפשר להניחו גם בתוך י' טפחים‪.‬‬
‫והטעם לכך שיש עדיפות להניח בתוך י' טפחים‪ ,‬מבואר במשנ"ב )סי' תרעא ס"ק כז(‪ ,‬שכיון שבד"כ‬
‫מניחים נרות במקום גבוה כדי שיאירו כהוגן‪ ,‬יש היכר מיוחד כשמניח את נרות החנוכה בתוך י'‪ ,‬שאינם‬
‫כדי להאיר אלא כדי לפרסם את הנס‪.‬‬
‫ד‪ .‬אך אפשר לבאר בדרך אחרת את טעם החשיבות בהנחת הנרות בתוך עשרה טפחים‪ .‬כאמור‪ ,‬עשרה‬
‫טפחים הם שיעור הגובה המינימאלי של בית‪ .‬חז"ל רצו להדגיש את הקשר המיוחד של נר החנוכה אל‬
‫הבית‪ ,‬ולכן אמרו שיש מצוה להניחו בתוך עשרה טפחים – בתוך הבית ולא מעבר לו‪ .‬קשר זה בא לידי‬
‫ביטוי גם בלשון הגמ' בשבת )שם(‪" :‬מצות חנוכה – נר איש וביתו"‪ .‬אין הכוונה רק שלכל "איש וביתו"‬
‫צריך להדליק נר‪ ,‬אלא שיש כאן חיבור מיוחד המורכב משלש חלקים – נר‪ ,‬איש‪ ,‬בית‪.‬‬
‫חוט משולש זה הכרחי כדי להחדיר את הענין המהותי שיש בהדלקת נרות חנוכה‪ .‬הדלקת הנרות איננה‬
‫רק זכר לאותם נרות שהדליקו בני חשמונאי לאחר הניצחון ביוונים‪ ,‬אלא הנחלה לדורות הבאים את‬
‫מסירות הנפש על לימוד התורה וקיום מצוותיה‪ .‬כנגד היוונים שרצו "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי‬
‫רצונך"‪ ,‬עמדו אז היהודים ועסקו בתורה ובמצוות למרות הכל‪ ,‬ורק בזכות זה זכו לנס פך השמן‪" ,‬כי נר –‬
‫מצווה‪ .‬ותורה – אור"‪.‬‬
‫ע"י ה"נר"‪ ,‬כל "איש" חייב להנחיל ל"ביתו"‪ ,‬את הקשר החזק של עם ישראל לה' ולתורתו‪ ,‬קשר‬
‫שהרשעים שבאומות העולם לא יוכלו לנתקו‪.‬‬
‫"פירסומי ניסא"‪ ,‬איננו נועד רק לשבח ולהודות לה'‪ ,‬אלא גם ובעיקר כדי שכל אחד יפנים את המסר‬
‫העומד מאחורי נרות החנוכה‪ ,‬ויחדיר אותו לבניו אחריו‪.‬‬
‫ובזה נוכל לתת טעם נוסף בשם המועד – "חנוכה"‪ .‬בימים אלו ישנה משמעות מיוחדת לחינוך‪ ,‬לא רק‬
‫במובן של התחלה‪ ,‬כחנוכת בית‪ ,‬אלא גם במובן של חינוך הילדים לאחיזה בתורה ובמצוותיה‪ ,‬והליכה‬
‫בדרך ישראל סבא בכל מחיר ובכל מצב‪.‬‬
‫וחז"ל רמזו רעיון זה באומרם )שבת כג ע"ב(‪" :‬הרגיל בנר – הויין ליה בנים תלמידי חכמים"‪ ,‬ופי' רש"י‪:‬‬
‫"דכתיב כי נר מצוה ותורה אור‪ ,‬על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה ‪ -‬בא אור דתורה"‪ .‬ואין זו סגולה בעלמא‪,‬‬
‫אלא שעל ידי שמסביר האב לבניו את כל מה שעמד מאחורי נס פך השמן‪ ,‬ומחדיר בהם את הזיקה‬
‫העמוקה לתורה ומצוות‪ ,‬יזכה שיהיו בניו תלמידי חכמים‪.‬‬
‫א"כ‪ ,‬הפסוק במשלי )ו‪ ,‬כג( מתפרש מעתה בשני פנים‪" :‬כי נר מצוה ותורה אור" – בזכות ה"מצוה"‬
‫וה"תורה" זכו בימים ההם לנס פך השמן‪ ,‬של "נר" ו"אור"‪ .‬ומאידך – ע"י "נר" ו"אור" שמדליק כל איש‬
‫בביתו ומבין את המשמעות הפנימית שלהם‪ ,‬יזכה שבניו ימשיכו ללכת בדרך ה"תורה" וה"מצוה"‪ ,‬וזהו‬
‫גם המשך הפסוק – "ודרך חיים תוכחות מוסר"‪.‬‬
‫נמצינו למדים‪ ,‬שישנם "שני דינים" בחנוכה‪ .‬מצד אחד יש את הפן של ההודאה לה' על הניסים‬
‫והנפלאות שעשה לאבותינו‪ .‬פן זה בא לידי ביטוי בקריאת ההלל‪ ,‬באמירת "על הניסים"‪ ,‬ובאיסור הספד‬
‫ותענית‪ .‬מאידך‪ ,‬בימי החנוכה יש ענין נוסף‪ ,‬של החדרת החשיבות העליונה של השמירה על התורה‬
‫ומצוותיה באדיקות ובחוסר פשרות‪ .‬צד זה של ימי החנוכה‪ ,‬נעשה על ידי הדלקת הנרות‪.‬‬
‫עתה נוכל להבין‪ ,‬מדוע לא הוזכרה מצוות ההדלקה בברייתא שהבאנו בראש דברינו‪ ,‬העוסקת בימי‬
‫החנוכה‪ .‬שהברייתא הנ"ל עוסקת אך ורק בחלק של ההודאה שבחנוכה‪ ,‬ואיננה מזכירה בכלל את החלק‬
‫החינוכי‪ ,‬וממילא לא שייך להזכיר את הדלקת הנרות‪ ,‬שעיקר עניינם אינו ההודאה על הנס אלא הפקת‬
‫לקחים ממנו והנחלתם לדור הבא‪.‬‬
‫יה"ר שנזכה אף אנו להמשיך בדרך האבות‪ ,‬ובזכות זה נראה ניסים ונפלאות וניגאל בקרוב גאולת‬
‫עולמים‪.‬‬
‫חידות בקיאות‬
‫‪ .1‬היכן נמצא עמוד בש"ס )באמצע מסכת( ללא גמרא?‬
‫‪ .2‬היכן נמצאים שבעה דיבורי תוס' המתחילים באותה מילה )לפעמים עם תוספת וא"ו‬
‫החיבור(?‬
‫תשובות אי"ה בגיליון הבא‪...‬‬
‫פתרונות החידות שבגיליון הקודם )מס' ‪:(118‬‬
‫‪ .1‬היכן מצינו בתנ"ך איש ואשה שנקראו באותו שם?‬
‫˙˘‪ :‰·Â‬השם "‡·‪ "‰È‬הוא שם בנו של שמואל )שמ"א ח‪ ,‬ב(‪ ,‬וכן בן ירבעם )מ"א יד‪ ,‬א(‪ .‬ומאידך‪,‬‬
‫שמה של אשת חצרון )דהי"א ב‪ ,‬כד(‪.‬‬
‫‪ .2‬היכן מצינו שלשה אנשים בתורה ששמם בהיפוך אותיות מעיד על אופיים?‬
‫˙˘‪ :‰·Â‬לבן = נבל‪ ,‬עשיו = עשוי‪.‬‬
‫הכר את המבקר!‬
‫ּ‬
‫והפעם‪ :‬טור' שמואל פינסון‪ ,‬מש"ק ביה"ד הצבאי לגיור‪.‬‬
‫•‬
‫הכי אוהב בצבא‪ :‬את ההזדמנות להיחשף לעם ישראל כמו שהוא‬
‫]הוספת מערכת‪ :‬כמו שהוא לפני שהוא נהיה עם ישראל ☺[‪ ,‬ולראות שבאמת "מי כעמך‬
‫ישראל" למרות כל מה ששומעים‪...‬‬
‫•‬
‫לקח שלמדת בצבא‪ :‬ענוה‪ -‬אתה מגיע לצבא כ"כ בטוח בעצמך‪ ,‬ופתאום כל‬
‫עתידך תלוי בקריזה של איזה מפקד משועמם‪.‬‬
‫•‬
‫מור"ק‪ :‬בתפקיד שלי אני רואה אנשים שבשורשיהם הם יהודים‪ .‬פעם הייתה‬
‫מתגיירת שסיפרה שהסבתא היהודייה הקפידה שבשבת הם לא יפרידו את העצמות‬
‫מהדג )מן הסתם שהדג לא היה כשר‪ (...‬כשאני רואה דבר כזה‪ ,‬המילה שעולה לי‬
‫בראש היא "גלות"‪...‬‬
‫•‬
‫מסר לאומה‪ :‬יש הרבה אנשים בצבא שרק מחכים שיקרבו אותם לקב"ה – כל מה‬
‫שצריך לעשות זה לחפש‪...‬‬
‫•‬
‫ד"ש חם‪ :‬לכל הבני"שים בצבא הקודש‪ ,‬ובמיוחד לחיילי כרם ביבנה‪ ,‬וביניהם חיילי‬
‫כפיר ושריון!‬
‫סוגיא בלומדע'ס‬
‫סוגיות מהמסכת הנלמדת עם מבט להלכה‬
‫והחודש‪ :‬האם המוהל יכול להיות שליח האב לכתחילה?‬
‫ר' ניר ישי‬
‫מנהג כמה מוהלים להציע לאבי הבן לחתוך את הערלה בעצמם ע"י הכוונה של המוהל‪ .‬יש לדון‪,‬‬
‫האם כדאי לעשות כך‪ ,‬שהרי לפעמים נמצא‪ ,‬שאבי הבן לא חותך ישר‪ ,‬דבר המצריך תיקון לברית‪.‬‬
‫או שחותך באיטיות‪ ,‬דבר המצער את התינוק‪ .‬אך מאידך‪ ,‬שמא נאמר דמכל מקום "מצווה בו יותר‬
‫מבשלוחו"‪.‬‬
‫הגמרא בפסחים )ז ע"ב( דנה לגבי ברכת המילה‪ ,‬ומשמע מפשטות לשון הגמרא "לא סגיא דלאו‬
‫איהו מהיל‪ ,‬אבי הבן מאי איכא למימר? אין הכי נמי" – במידה והמוהל עצמו מבצע את שליחות‬
‫האב ומל – מברך "על המילה"‪ ,‬אך אם אבי הבן מל – מברך "למול"‪.‬‬
‫הריב"א )הביא דבריו הרא"ש סי' י( היה מחלק‪ ,‬דמצווה שאפשר לעשותה ע"י שליח מברך "על"‪ ,‬אבל‬
‫מצווה שהוא בעצמו צריך לעשותה – יש לברך ב"למ"ד"‪ .‬משמע‪ ,‬דלכתחילה ניתן למנות שליח על‪-‬מנת‬
‫למול את בנו‪ ,‬שכן נוסח הברכה הוא "על המילה"‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬הרא"ש )בסוף פרק כיסוי הדם(‪,‬דן לגבי מוהל שהוזמן ע"י אבי הבן לקיים מצוות מילה‪ ,‬ומוהל‬
‫אחר "לקח" לו את המצווה ומל לפניו‪ .‬וכותב הרא"ש‪" :‬דאע"פ שאמר האב למוהל אחר למול את בנו‪ ,‬לא‬
‫זכה באותה המצווה לחייב אחר אם קדם ועשאה"‪ ,‬ולא דמי לאב שרצה למול את בנו וקדם אדם אחר‬
‫ומל את בנו במקומו‪ ,‬דחייב‪ ,‬כי המצווה של האב‪ .‬אבל אם אין האב רוצה למולו – כל ישראל חייבים‬
‫למולו‪ ,‬ומה שביקש האב ממוהל אחד למול את בנו‪ ,‬לא זכה אותו מוהל במצווה לחייב אחר אם קדמו‪.‬‬
‫הש"ך )חו"מ סי' שפב סק"ד( כותב‪ ,‬שמדברי הרא"ש מוכח‪ ,‬שמי שהוא מוהל אינו רשאי ליתן את בנו לאחר‬
‫למולו‪ ,‬וחייב למולו בעצמו‪ .‬וכן משמע מדברי הרמב"ם ריש הלכות מילה‪ ,‬שכתב שמצוות עשה זו מוטלת‬
‫על האב תחילה‪ .‬והכי משמע פשטא דש"ס פרק קמא דקידושין )כט ע"א(‪ ,‬דאמרינן התם "האב חייב בבנו‬
‫למולו‪ ,‬מנלן? דכתיב "וימל אברהם את יצחק בנו" והיכא דלא מהליה אבוה‪ ,‬מחייבי בי דינא למימהליה"‬
‫וכו'‪ ,‬ע"ש‪ .‬ומסיים הש"ך‪" :‬וכתבתי זה לפי שראיתי כמה אנשים מכבדים לאחרים למול את בניהם אף‬
‫שהם בעצמם יכולים למול ולדעתי הם מבטלים מצוה עשה ומצוה גדולה של מילה ויש לב"ד לבטל הדבר‬
‫הזה"‪.‬‬
‫התבואות שור כתב על הש"ך‪ ,‬שאין דבריו מובנים‪ :‬למרות שהמצווה היא על האב‪ ,‬יכול לעשות שליח‪,‬‬
‫דהרי קיי"ל דשלוחו של אדם כמותו‪ ,‬דלא דמי למצוות המוטלות על האדם עצמו‪ ,‬על גופו )כמו תפילין‪,‬‬
‫סוכה וכו'( שבזה לא מועיל שליח‪.‬‬
‫אמנם יכול אדם לומר לחברו "בנה‬
‫לי סוכה ואני אשב בה"‪" ,‬קבע לי‬
‫מזוזה ואני אדור בבית"‪ ,‬וכך יכול‬
‫אדם לומר לחברו "מול את בני‬
‫ואני אקיים המצווה"‪.‬‬
‫הקצות החושן )שם סק"ב( חולק‬
‫על התבואות שור ומבאר‪,‬‬
‫שלשיטת הרא"ש‪ ,‬אם האב ציווה‬
‫למוהל אחר למול את בנו‪ ,‬ומל‬
‫אותו מוהל אחר – א"צ לשלם‪.‬‬
‫ומשמע דס"ל דבמצוות מילה לא‬
‫אמרינן "שלוחו של אדם כמותו"‪,‬‬
‫"ביקור חיילים" במבחן חב"ד בבניני האומה‬
‫ולכן ברגע שהאב ציווה לאחר למול‬
‫את בנו‪ ,‬הוא בעצם "ויתר" על המצווה בגופו‪ ,‬ומשום כך לא ניתן לחייב את המוהל שחטף את המצווה‪.‬‬
‫נמצינו למדים‪ ,‬שנחלקו אחרונים בהבנת דעת הרא"ש לגבי‬
‫מצוות מילה ע"י שליח‪ :‬הש"ך והקצות הסיקו‪ ,‬שמי שיכול‬
‫בעצמו להיות מוהל – ראוי לו לעשות את המילה בעצמו‪.‬‬
‫והתבואות שור )ועוד אחרונים( כתבו‪ ,‬שלכתחילה יכול למנות‬
‫שליח למצוות מילה‪ ,‬אע"פ שיודע למול בעצמו‪.‬‬
‫על כל פנים‪ ,‬מהסוגיא דידן‪ ,‬לפי פירוש הריב"א‪ ,‬משמע‬
‫דלכתחילה מברך "על המילה"‪ ,‬היות ויכול לקיים את‬
‫המצווה ע"י אחר‪ ,‬וכדעת התבואות שור‪ .‬וצריך לומר שהש"ך‬
‫והקצות יסבירו שהרא"ש הביא את דברי הריב"א בסוגיא‬
‫דברכות‪ ,‬וליה לא סבירא ליה‪.‬‬
‫מזל טוב‬
‫למרן ראש הישיבה לרגל נישואי נכדתו‬
‫לאילן סבג לארוסיו‬
‫לחיילי כפיר )תמוז ע"ג( לרגל שחרורם מהשירות הפעיל‬
‫עדכונים מהחזית‬
‫המשך שיבוץ ועדכון חיילי שריון ‪ :‬דיצי נשאר בשיזפון ) טייס קק " ש ( ‪ ,‬לאחר‬
‫מאיר אביטל‬
‫גדז ' בגדוד ‪52‬‬
‫ש " הצפין " ל נופש באשקלון יחד עם קובי דואני‬
‫וכעת לפעילות ‪ :‬חיילי שריון גדוד ‪ 52‬ערכו‬
‫מי עוד נשאר ?‬
‫חובש בתאג " ד ‪52‬‬
‫הם נערכים לשבוע מלחמה‬
‫היה חלומי ‪...‬‬
‫תרגיל לילי עם גדס " ר נח " ל‬
‫כפיר עברו תרח " ט מייגע ) מעל ‪ 30‬ק " מ ( במעלה מכמש ‪ ,‬יחד עם שריון גדוד ‪52‬‬
‫כאמור ‪ ,‬זה היה תרח " ט של כפיר ‪ ,‬אבל הבני " שים מגדוד שמשון‬
‫שתרגלו איתם‬
‫תורה מגנא ומצלא ‪ .‬כפשוטו‬
‫) אוג ' ‪ ( 12‬עקצו והתחפששו לפני כן לישיבה ‪...‬‬
‫ומזל טוב לרגל השחרור ) אביאל די ין ‪ ,‬אביחי חג ' בי ‪ ,‬אור סיאני ‪ ,‬ו ‪ . ..‬אבי בן‪ -‬יקר ‪,‬‬
‫שכו יעח על העדכונים ) במיוחד לגדז ' דיצי ודצקובסקי (‬
‫שחזר לשל " ת (‬
‫אין לי עוד מה לכתוב ‪ ,‬אבל אין מה לעשות צריך למלא את השורה ‪.. .‬‬
‫המשיכו כך‬
‫ביום שלישי לסדר "וישלח" נמסר בישיבה שיעור כללי במסכת פסחים מפי‬
‫הרה"ג צבי הרשל שכטר שליט"א ראש ישיבת רבינו יצחק אלחנן )המכונה‬
‫ישיבה יוניבריסטי בלע"ז( וכן שיעור לבני חו"ל ביום חמישי ערב שבת חופשית‬
‫פרשת וישלח‪ ,‬נמסרה שיחה מפי הרבצ"ר תא"ל הרב רפי פרץ הי"ו שקישר‬
‫בין פרשת השבוע לשליחות הרוחנית בצה"ל וסיפר על הקשר שלו לישיבתנו‬
‫ביום ראשון התקיימה עצרת לזכר הרב אברהם צוקרמן‪ ,‬חמיו של מרן רה"י‬
‫שליט"א‪ ,‬בנושא חינוך נשאו דברים‪ :‬מרן רה"י שליט"א‪ ,‬הרב חיים דרוקמן‬
‫שליט"א‪ ,‬הרב יעקב פילבר שליט"א והרב זלמן מלמד שליט"א יוזמה‬
‫חדשה‪ :‬שיעורי צורבא מרבנן בתכנית "רועה רוחני" נמסרים לשיעור ה' ע"י‬
‫"אביר הרועים" הרב נתנאל שושן מבחן בהלכות ת"ת של אדמו"ר הזקן‪,‬‬
‫נערך בבנייני האומה בהשתתפות רבים מבני הישיבה וגם חיילים )ראו תמונה(‬
‫לו"ז לימי החנוכה‪ :‬ביום רביעי‪ ,‬ערב חנוכה‪ ,‬מפי הרה"ג מיכה הלוי שליט"א‪ ,‬רב העיר‬
‫פתח‪-‬תקוה בנר ראשון‪ ,‬ליל חמישי‪ ,‬ריקודים בבית המדרש ושיחה מפי מרן רה"י‬
‫שליט"א ביום חמישי בבוקר יוצאים ל"בין הזמנים דרבנן"‪ ,‬עד יום שני אור ליום‬
‫רביעי‪ ,‬נר ז' דחנוכה‪ ,‬תתקיים מסיבת החנוכה המסורתית וחלוקת המלגות על מבחני‬
‫הבקיאות בגמרא‪ ,‬פרסים על מבחני הקצות‪ ,‬וכן מלגות על העבודות לזכות יהודה כ"ץ‬
‫במעמד הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א בערב זה יושק ספר חדש ‪" -‬שירת‬
‫הכרם" ‪ -‬שיעורי הגרז"ן שליט"א על כמה מסכתות )כ‪ 400-‬עמ'( חג אורים שמח!‬
‫מדור בני"ש‬
‫כללי‬
‫גולני‬
‫תשרי התשע"ג‬
‫אדר התשע"ב‬
‫נתנאל סגרון ‪12‬‬
‫יהודה פין )מ"כ( ‪2‬‬
‫ניסן התשע"ג‬
‫אדר התשע"ג‬
‫איתמר אהרוני‬
‫ליאב דואני ‪1‬‬
‫תותחנים‬
‫כפיר‬
‫ניסן התשע"ג‬
‫ניסן התשע"ג‬
‫אביב גזלה ‪1‬‬
‫עילאי בן‪-‬מנחם ‪1‬‬
‫אלעד גנץ‬
‫שלמה רבינוביץ' ‪2‬‬
‫מרדכי דצקובסקי ‪6‬‬
‫אברהם ארביב ‪1‬‬
‫רז אשל‬
‫אביחי תורג'מן ‪2‬‬
‫אלי ירנברג ‪4‬‬
‫נתנאל לוין ‪2‬‬
‫עמיעד למברגר ‪2‬‬
‫פנחס פז‬
‫יואל נחמני‬
‫יצחק פון‪-‬ויזל‬
‫צנחנים‬
‫שי שוב ‪4‬‬
‫שריון‬
‫ניסן התשע"ג‬
‫יעקב אביעד דואני ‪1‬‬
‫אביחי יעקובי‬
‫זאב זפרני ‪8‬‬
‫נתנאל גדז' ‪2‬‬
‫מנדה אסרס‬
‫אלרואי גזיאל ‪3‬‬
‫מאיר אביטל ‪1‬‬
‫אריאל נעמן‬
‫גלעד וסינג‬
‫נעם גייגר ‪2‬‬
‫אריה מרדכי גרוס ‪2‬‬
‫דניאל ידיד‪-‬ציון ‪6‬‬
‫רבנות‬
‫תמוז התשע"ב‬
‫אביאל כהן ‪4‬‬
‫ניסן התשע"ג‬
‫שמואל פינסון ‪4‬‬
‫מאור תורג'מן )מ"כ( ‪14‬‬
‫אביעד בוכריס ‪10‬‬
‫אסף משניות‬
‫אייר התשע"ג‬
‫דורון יצחק ‪7‬‬
‫מודיעין‬
‫ניסן התשע"ב‬
‫אביה שלוש ‪3‬‬
‫ניסן התשע"ג‬
‫ארץ כהן‬
‫אליסף נחמני‬
‫יהונתן חצרוני‬
‫אלמוג כהן ‪6‬‬
‫תמיר רוצ'ס ‪2‬‬
‫אביגדור טוגנדהפט ‪4‬‬
‫עדיאל אבולוף ‪2‬‬
‫חינוך‬
‫אדר התשע"ג‬
‫ניסן התשע"ג‬
‫אפרים אברמשוילי‬
‫ינון אברמשוילי ‪2‬‬
‫נתנאל דנוך ‪1‬‬
‫ניסן בוהנסקי‬
‫החבר'ה המודגשים ביקרו בחודש האחרון בישיבה‬
‫ביקור = ‪ 1‬נקודה‪ ,‬שבת = ‪ 2‬נקודות‪.‬‬
‫בסוף השירות‪ ,‬המובילים במספר הנקודות יזכו בספר‪.‬‬
‫)מסלולים נפרדים לקרביים ולגו'בניקים‪ ,‬מטעמים מובנים‪(...‬‬
‫אם שכחנו מישהו‪ ,‬וכן לעדכונים‪ ,‬תמונות‪ ,‬סיפורים‪ ,‬שירים – נא לדווח‪ ,054-5786700 :‬עדיף ב‪.sms-‬‬
‫או למייל זמורות‪[email protected] :‬‬
‫עדכון אחרון‪ :‬מוצ"ש אור לכ"א בכסלו‬
`