במשקל של פחות מקילו, כששלל צינורות מחוברים לגופם הזעיר

‫“על פג אי אפשר לומר שהוא יצא מכלל‬
‫סכנה“‪ .‬מחלקת פגים‬
‫לוחמה‬
‫זעירה‬
‫במשקל של פחות מקילו‪ ,‬כששלל צינורות מחוברים לגופם הזעיר‪ ,‬נאבקים‬
‫אלפי פגים בישראל על חייהם‪ .‬הם מוקפים בצוותים רפואיים מסורים ובהורים‬
‫דואגים‪ ,‬אבל המחסור בתקציבים ובכוח אדם בפגיות מאיים על סיכויי ההישרדות‬
‫השבריריים של התינוקות שנולדו מוקדם מדי‪ .‬ילדי האינקובטור‪ ,‬תמונת מצב‬
‫‪ | 18‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪ | 799 | 30.11.12 ,‬דיוקן‬
‫דיוקן | ‪ | 799‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪| 30.11.12 ,‬‬
‫כ‬
‫שהדלת הירוקה נסגרה הכה בי השקט במלוא‬
‫עוצמתו‪ .‬מאחורי הדלת מתנהלת מלחמה‪.‬‬
‫הצצתי בה רק לכמה שעות‪ .‬בתחילה הצפצוף‬
‫המונוטוני של מכשירי ההנשמה עוד הטריד אותי‪ .‬אחר‬
‫כך רעש הרקע של המאבק על החיים הפך לשגרה‪ .‬רק‬
‫כשיצאתי החוצה‪ ,‬נושמת עמוק את השקט‪ ,‬ממששת‬
‫את אוזניי נעדרות הצלצולים‪ ,‬הבנתי את גודל הפלא‪.‬‬
‫כמה מופלא הוא האינקובטור של הטבע‪ ,‬וכמה מסובך‬
‫יפעת ארליך | צילומים‪ :‬מרים צחי‬
‫ומורכב למלא באמצעים טכנולוגיים את מקומם של‬
‫שליה ורחם שהפסיקו למלא את ייעודם זמן רב לפני‬
‫המועד הצפוי‪.‬‬
‫ליד אחת מתיבות הזכוכית בפגייה בבית החולים‬
‫קפלן ברחובות פגשתי את אנטיה‪ .‬מבטה נד בדאגה‬
‫דרוכה בין המספרים הרצים על מסך המחשב לבין‬
‫רומי‪ ,‬התינוקת שלה‪ ,‬שהגיחה לאוויר העולם מוקדם‬
‫מדי‪ ,‬בשבוע ה־‪ 25‬להריון‪ .‬כשהמספרים נצבעים‬
‫באדום על המסך המצפצף‪ ,‬זה שהפך בשלושת‬
‫החודשים האחרונים לאורים ותומים‪ ,‬אנטיה צובטת‬
‫בעדינות בגופה המיניאטורי של רומי כדי שזו תחזור‬
‫לנשום‪ .‬אם הפסקת הנשימה ממשיכה‪ ,‬אנטיה מורגלת‬
‫היטב‪ ,‬מקרבת את צינור החמצן אל אפה של רומי‪.‬‬
‫לרוב רומי מגיבה יפה וחוזרת לנשום באופן סדיר‪.‬‬
‫כשזה לא קורה‪ ,‬והיא מתחילה להכחיל‪ ,‬מפנה אנטיה‬
‫את מקומה והצוות הרפואי עובר לתותחים הכבדים‪.‬‬
‫>‬
‫| ט"ז בכסלו תשע"ג‪ | 799 | 30.11.12 ,‬דיוקן‬
‫דיוקן | ‪ | 799‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪19 | 30.11.12 ,‬‬
‫לוחמה‬
‫זעירה‬
‫יש הפסקת נשימה‪ ,‬למי תיגש האחות היחידה קודם?‬
‫זו בעיה אמיתית‪ .‬אני מאוד מקווה שאחרי שרומי תבוא‬
‫הביתה והחיים שלנו ייכנסו למסלול‪ ,‬יהיו בי הכוחות‬
‫לפעול למען שינוי המצב“‪.‬‬
‫חששתי להיקשר‬
‫דינה לוי‪ ,‬אחות אחראית בפגיית קפלן‬
‫(בתמונה)‪“ :‬למרות שיש בפגיות תינוקות‬
‫רבים שזקוקים לטיפול נמרץ‪ ,‬כולל‬
‫הנשמה‪ ,‬הפגיות בארץ לא מוכרות כטיפול‬
‫נמרץ‪ .‬אנחנו כל הזמן רצות ולא מספיקות‬
‫לעשות את הכי טוב שהיינו רוצות‪ .‬אנחנו‬
‫במלחמה כל הזמן‪ .‬אנחנו לא יכולות‬
‫לשבות‪ ,‬לא ננטוש את העמדות כאן“‬
‫>‬
‫“היו לי חברות שנולדו להן פגים‪ ,‬אבל אז לא‬
‫הבנתי“‪ ,‬מספרת אנטיה‪“ .‬עד שלא חווים את זה לא‬
‫מבינים את השבריריות שבפגות‪ .‬בכל שנייה הכול יכול‬
‫להשתנות‪ .‬בכל פעם‪ ,‬רגע לפני שאני עוברת בדלת של‬
‫הפגייה‪ ,‬אני נעמדת‪ ,‬נושמת עמוק וחושבת איך אמצא‬
‫אותה‪ .‬גם אם עזבתי אותה כמה שעות קודם והיא הייתה‬
‫בסדר‪ ,‬יש סיכוי גדול שפתאום אכנס והצוות הרפואי‬
‫יהיה סביבה‪ ,‬עסוק בלחבר לה חוט לראש או מנסה‬
‫להכניס לה טובוס‪ .‬הכול פה מאוד דינמי‪ ,‬ממשמרת‬
‫למשמרת חלים מהפכים‪ .‬אפילו עכשיו כשהיא כאילו‬
‫יציבה‪ ,‬היא לא באמת יציבה‪ .‬יש לילות שאני חוזרת‬
‫הביתה עם תחושה נוראה של דאגה וחרדה“‪.‬‬
‫אנטיה ובעלה‪ ,‬תושבי קיבוץ נען‪ ,‬מחלקים את‬
‫זמנם בין הבית לבין הפגייה‪“ .‬אנחנו רואים איך‬
‫הפגייה מתנהלת ביום ובלילה‪ .‬יש פה צוות מדהים‪.‬‬
‫הרופאים והאחיות עובדים מסביב לשעון‪ .‬יש משמרות‬
‫שהאחיות עובדות בלי לעצור לרגע‪ ,‬לפעמים בלי‬
‫לצאת לשירותים או להפסקת קפה‪ .‬יש כאן כאלו‬
‫שעובדות כבר שנים ועדיין לא איבדו את הרגישות‪.‬‬
‫אפשר לראות את זה אפילו בשפה שבה הן מדברות על‬
‫התינוקות‪‘ :‬הילד שלי‘‪ ,‬כך הן קוראות לתינוק שנמצא‬
‫תחת פיקוחן‪ .‬זה פשוט פלא שצוות כל כך קטן מצליח‬
‫להציל חיים‪ .‬המסירות הזאת הצילה את הבת שלי“‪.‬‬
‫אנטיה לוחשת וקולה מצטרד מדמעות‪ .‬דיבורה שקט‬
‫וחצי חיוך נסוך על שפתיה גם כשתוכן דבריה מסעיר‪.‬‬
‫המילים מתגלגלות בפיה בלי שמץ של מבטא‪ ,‬אף‬
‫שעלתה מאוסטרליה לפני עשר שנים‪.‬‬
‫“האמת היא שאני לא מבינה איך אפשר לעבוד‬
‫פה‪ .‬אני עובדת בחברת היי־טק; אני מגיעה מעולם‬
‫שאמנם עובדים בו קשה‪ ,‬אבל יש בו הכול בשפע‪.‬‬
‫פתאום נחשפתי לעולם הזה שבו יש מחסור‪ .‬מחסור‬
‫חמור בתקנים‪ .‬במשמרת הלילה יש רק שתי אחיות‬
‫שמטפלות בפגים שבטיפול נמרץ‪ .‬אם אחת מהן יצאה‬
‫במקרה לשירותים‪ ,‬ופתאום לשני תינוקות בו זמנית‬
‫‪ | 20‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪ | 799 | 30.11.12 ,‬דיוקן‬
‫דיוקן | ‪ | 799‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪| 30.11.12 ,‬‬
‫רומי נולדה לפני שלושה חודשים במשקל ‪ 758‬גרם‪.‬‬
‫תחילה הייתה מונשמת ומוזנת דרך זונדה בחלב אם‬
‫שאוב‪ .‬כעת‪ ,‬אחרי שמשקלה הגיע לשני קילוגרמים‪,‬‬
‫היא החלה לאכול מבקבוק ואפילו קצת לינוק‪.‬‬
‫“אמא אמורה להיות צמודה לתינוק שלה‪ .‬גם תינוק‬
‫שנולד בזמן לא היית משאירה לבד‪ ,‬אפילו לא אצל‬
‫הסבתא‪ ,‬אז איך אפשר להשאיר פג וללכת הביתה? אין‬
‫ברירה‪ ,‬יש לי שתי בנות בבית‪ .‬חוויית הפרידה‪ ,‬כל יום‬
‫מחדש‪ ,‬קשה מאוד‪ .‬והחרדות והחרדות והחרדות‪ ,‬שלא‬
‫יודעים מה יהיה הלאה‪ .‬סיכויי ההישרדות של תינוק‬
‫שנולד בשבוע ‪ 25‬עומדים על חמישים אחוזים‪ .‬מבין‬
‫השורדים אחוז גבוה יסבול מפגיעה מוחית‪ .‬אף אחד כאן‬
‫לא יכול להבטיח מה יהיה עם רומי הלאה‪.‬‬
‫“כרגע הם אומרים שהם לא מאבחנים משהו‬
‫קטסטרופלי‪ .‬אבל למכור אשליות הם לא מוכנים‪ .‬באחת‬
‫הפעמים שרומי הייתה ממש חולה‪ ,‬שאלתי את האחות‬
‫אם היא יכולה למות‪ .‬העמדתי אותה בסיטואציה לא‬
‫פשוטה‪ .‬הצטערתי אחר כך‪ .‬היא לא ענתה לי במילים‪,‬‬
‫אבל העיניים שלה הבהירו לי חד־משמעית שכן‪,‬‬
‫היא עלולה למות‪ .‬לקח לי זמן עד שהרשיתי לעצמי‬
‫להתחיל להאמין שאקח אותה יום אחד הביתה‪ .‬במשך‬
‫שלושה שבועות לא הצלחתי לתת לה שם‪ ,‬לא יכולתי‬
‫לצלם אותה‪ .‬חששתי להיקשר‪ .‬בסוף הבנתי שאני‬
‫חייבת לתת לה שם‪ ,‬שאי אפשר שהבנות בבית ימשיכו‬
‫לקרוא לה התינוקת‪ .‬משמעות השם רומי כפולה‪:‬‬
‫האחת‪ ,‬שתתרומם; והשנייה היא לזכרו של דֹוד יקר של‬
‫אבי שנקרא מורי ונפטר חודשיים לפני שנולדה“‪.‬‬
‫איזה רגע לא תוכלי לשכוח?‬
‫“הפעם הראשונה שהחזקתי אותה‪ .‬זה היה שבועיים‬
‫אחרי הלידה‪ .‬האחות רצתה לנקות את האינקובטור‬
‫ושאלה אותי אם אוכל להחזיק אותה רגע‪ .‬זה היה רגע‬
‫עוצמתי מאוד‪ .‬שבועיים ישבתי לידה ולא יכולתי‬
‫להחזיק אותה‪ .‬האחות שאלה אותי ‘למה את בוכה?‘‪,‬‬
‫והסברתי לה שעד עכשיו פחדתי שהיא תמות לפני‬
‫שאזכה להחזיק אותה‪ .‬היום אנחנו במצב אחר‪ .‬לצד‬
‫החרדות יש כבר יותר תקווה‪ .‬ביום שבו הורידו את‬
‫מכשיר ההנשמה‪ ,‬הרשיתי לעצמי להתחיל לקוות‪.‬‬
‫“מאז היא התקדמה יפה מבחינת העלייה במשקל‪,‬‬
‫אבל יש עוד כל כך הרבה סימני שאלה‪ .‬מחר יש לה‬
‫בדיקת עיניים‪ .‬אחת הבעיות אצל פגים היא פגיעה‬
‫ברשתית כתוצאה מחוסר בשלות ובשל קבלת חמצן‬
‫תקופה ממושכת‪ .‬אם לא מטפלים בזה בזמן‪ ,‬הראייה‬
‫עלולה להיפגע‪ .‬כרגע לא רואים פגיעה מוחית‪ ,‬אבל‬
‫אי אפשר לדעת‪ .‬נוכל לדעת רק בגיל שנה־שנתיים‪.‬‬
‫בינתיים אנחנו חיים מיום ליום“‪.‬‬
‫איך מסבירים לילדות שבבית את המצב הסבוך הזה?‬
‫את חוסר הוודאות? את החרדות?‬
‫“קשה ַל ָּבנות בבית‪ ,‬כי אנחנו כמעט כל הזמן‬
‫כאן‪ .‬הגדולה שלנו בת שש והשנייה בת שלוש‪ .‬על‬
‫אפשרות של מוות לא דיברנו איתן‪ .‬הן לא שאלו‪,‬‬
‫ואנחנו לא העלינו את זה‪ .‬פה בפגייה נותנים לאחים‬
‫לבקר ולראות את התינוק החדש‪ .‬זה משמעותי כי זה‬
‫נותן להם משהו מוחשי וכך גם רואים את ההתקדמות‪.‬‬
‫הבנות כבר ביקרו כאן ארבע פעמים‪ .‬בפעם הראשונה‬
‫שהן הגיעו רומי עוד הייתה מחוברת לחוטים‪ .‬המראה‬
‫היה נורא‪ .‬אמרתי לעובדת הסוציאלית שאני חוששת‬
‫מהבהלה של הבנות‪ ,‬ושאני לא מוכנה שיבקרו‬
‫בינתיים‪ ,‬אבל היא עודדה אותי להביא אותן‪ .‬היא‬
‫אמרה לי שהילדים פשוט לא רואים את כל החוטים‬
‫והמכשירים‪ ,‬שההסתכלות שלהם אחרת‪ .‬היא צדקה‪.‬‬
‫הדבר היחיד שהטריד את הבת הגדולה היא למה יש‬
‫לרומי שערות על הגב‪ ,‬מה שנפוץ אצל פגים‪ .‬לא‬
‫הטריד אותה הטובוס שהיה מחובר לה לפה“‪.‬‬
‫מי תומך בכם בסיטואציה הלא פשוטה הזו?‬
‫“אמא שלי הגיעה מאוסטרליה לחודש הראשון‬
‫שאחרי הלידה‪ .‬היא ממשיכה לתמוך ולהתעדכן גם‬
‫עכשיו מרחוק‪ .‬אני שולחת לה כל יום תמונה של רומי‪.‬‬
‫בתקופה מטלטלת כזו מגלים את האנשים הטובים‪.‬‬
‫פתאום גם חברים שלא היינו בקשר צמוד איתם‬
‫מתגייסים‪ ,‬מביאים אוכל‪ ,‬לוקחים את הבנות הגדולות‪.‬‬
‫העזרה הזו מרחיבה את הלב‪ .‬וחוץ מזה את התמיכה‬
‫היום־יומית אנחנו מקבלים פה מהצוות‪ .‬האחיות כאן‬
‫הן חצי פסיכולוגיות‪ .‬כשאני מתפרקת הן כאן לצדי“‪.‬‬
‫עולמו המטורף של הפג‬
‫דינה לוי‪ ,‬אחות אחראית בפגיית קפלן‪ ,‬נמצאת‬
‫לצדם של הורי הפגים כבר ‪ 32‬שנה‪ .‬לוי‪ ,‬קטנת קומה‬
‫ונמרצת‪ ,‬מנהלת בחיוך תמידי את הצוות הסיעודי‬
‫בפגייה‪ .‬התמונות על הקיר במסדרון ליד חדרה מספרות‬
‫על הברית הנקשרת בין הצוות לבין הורי הפגים‪ .‬באחת‬
‫התמונות נראים לוי ובעלה לצד חתן וכלה נרגשים‪.‬‬
‫לפגּותֹו נגוז מזמן‪ ,‬ובכל‬
‫החתן הוא גבר מגודל שכל זֵ כר ָ‬
‫זאת הוריו טרחו להזמין לחתונתו את מי שטיפלה בו‬
‫כשהיה גוזל קטנטן‪.‬‬
‫“יש לנו פה למעשה שני סוגי פציינטים“‪ ,‬מסבירה‬
‫לוי‪“ .‬מצד אחד התינוק המורכב‪ ,‬הקטן והקשה‪ ,‬ששלב‬
‫אחרי שלב אנחנו מלווים אותו‪ ,‬מוציאים אותו מהמצב‬
‫הקשה שנולד בו‪ ,‬ורואים איך הוא מתפתח ואיך הוא גדל‪.‬‬
‫אין מילים לתאר את זה‪ .‬יש פה דברים שלא יכולנו לחלום‬
‫עליהם לפני כמה שנים‪ .‬מצד שני‪ ,‬נמצאים ההורים‬
‫והמשפחה‪ .‬גם ההורה הוא פציינט‪ .‬כשאישה יולדת‬
‫בשבוע מוקדם‪ ,‬זה לא מה שהיא חלמה עליו‪ .‬משהו קרה‬
‫בדרך‪ ,‬והחלום שלה ללדת תינוק בריא וגדול בשבוע ‪40‬‬
‫התנפץ‪ .‬פעמים רבות האמהות מאשימות את עצמן על‬
‫כך שההריון הסתיים לפני הזמן‪ .‬אנחנו צריכים להתמודד‬
‫עם אותה אמא שהיא גם אחרי לידה‪ ,‬גם מסתובבת עם‬
‫רגשות אשמה‪ ,‬וגם נמצאת בחוסר ודאות מוחלט לגבי‬
‫מצבו ועתידו של התינוק‪.‬‬
‫“זה דורש מאתנו לתת המון תמיכה להורים‪ .‬הצוות‬
‫הסיעודי והרפואי נפגש עם ההורים כל הזמן‪ .‬הדרך‬
‫לסייע להורים היא להקשיב‪ ,‬לתת חיזוקים‪ ,‬ובעיקר‬
‫לרתום אותם לטיפול בתינוק‪ ,‬כמובן תוך כדי הדרכה‬
‫צמודה שלנו‪ .‬כשהתינוק נמצא באינקובטור יש נתק‬
‫בינו לבין אמו‪ .‬המטרה שלנו היא להתגבר על הנתק‬
‫הזה‪ .‬כמעט בכל שלב אפשר להוציא לפרקי זמן‬
‫מסוימים את התינוק מהאינקובטור‪ .‬אנחנו מציעים‬
‫להורים להחזיק את התינוק צמוד אליהם בקשירה‬
‫מיוחדת שאנחנו מכנים ‘קנגורו‘‪ .‬זה יוצר קשר של קול‪,‬‬
‫ריח ומגע בין ההורה לתינוק‪ .‬להורים זה עושה טוב‪ .‬זה‬
‫נותן להם כמה רגעים של נחת‪.‬‬
‫>‬
‫לוחמה‬
‫זעירה‬
‫שזקוקים לטיפול נמרץ‪ ,‬כולל הנשמה‪ ,‬הפגיות‬
‫בארץ לא מוכרות כטיפול נמרץ‪ ,‬אלא כטיפול מיוחד‬
‫ביילוד‪ .‬המשמעות של זה היא שיש פה‪ ,‬או בכל פגייה‬
‫אחרת בארץ‪ ,‬פחות ממחצית מכוח האדם שיש בטיפול‬
‫נמרץ‪ .‬אנחנו כל הזמן רצות ולא מספיקות לעשות‬
‫את הכי טוב שהיינו רוצות‪ .‬אנחנו במלחמה כל הזמן‪.‬‬
‫כבר שנים מדברים על המצוקה הזו‪ .‬אנחנו לא יכולות‬
‫לשבות‪ ,‬לא ננטוש את העמדות כאן‪ .‬הגיע הזמן‬
‫שמישהו יקשיב לנו“‪.‬‬
‫כולל הכובע‬
‫פרופ‘ אריק שינוול‪ ,‬מנהל מחלקת‬
‫יילודים בקפלן (בתמונה)‪“ :‬הצוות‬
‫שעובד בפגייה נחשף מדי יום למצבים‬
‫קורעי לב וכבדים מאוד מבחינה‬
‫מוסרית‪ .‬חלק מהנשירה הגבוהה‬
‫יחסית של אחיות ורופאים מהתחום‬
‫נובע לא רק מעומס העבודה‪ ,‬אלא גם‬
‫מהקושי הנפשי ומהאחריות המוסרית‬
‫הרובצת על כתפיהם“‬
‫>‬
‫“מתוך אותו רצון לחבר את האם אל התינוק‪ ,‬אנחנו‬
‫מעודדים מאוד שאיבת חלב‪ .‬יש לנו פה מדריכת הנקה‪.‬‬
‫אנחנו מאפשרים להקפיא את החלב‪ ,‬וכל אם שמשתפת‬
‫עם זה פעולה‪ ,‬התינוק שלה ניזון‪ ,‬גם אם זה דרך זונדה‪,‬‬
‫בחלב אם“‪.‬‬
‫לוי מסבירה שהפגייה מחולקת לשני חדרים פעילים‪.‬‬
‫האחד טיפול נמרץ‪ ,‬שבו נמצאים התינוקות שמצבם קשה‬
‫יותר והם זקוקים להשגחה צמודה ולעתים אף להנשמה‪.‬‬
‫השני הוא חדרם של ה“פנסיונרים“‪ .‬כך מכונים פה‬
‫התינוקות הבוגרים יותר‪ ,‬שמצבם הרפואי טוב‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬טוב בעירבון מוגבל‪“ .‬עולמו של פג הוא‬
‫עולם מטורף‪ .‬אנחנו לא יודעים מה יקרה בעוד שעה‪ .‬אי‬
‫אפשר לומר על פג שהוא יצא מכלל סכנה‪ .‬יש מקרים‬
‫שבהם‪ ,‬עד כמה שזה נשמע נורא‪ ,‬יש אנחת רווחה‬
‫כשתינוק פגוע מאוד נפטר‪ .‬במקרים הללו אתה יודע‬
‫שילד סבל מאוד וכעת הסבל נגמר‪ .‬זה כואב; בכל זאת‬
‫תינוק נפטר‪ .‬אבל הידיעה שלא יסבול יותר קצת מקלה‪.‬‬
‫אבל יש מקרים מאוד מאוד כואבים‪ .‬זה יכול לקרות‬
‫אפילו לאחד מהפנסיונרים‪ ,‬כשלפתע חלה הידרדרות‪.‬‬
‫יש לך תינוק חיוני ונחמד‪ ,‬ובתוך שעות כל המערכת‬
‫קורסת‪ ,‬בדרך כלל מזיהום אלים‪ ,‬והוא מת‪ .‬קשה לקבל‬
‫את זה‪ .‬תמיד אנחנו שואלים למה זה קרה‪ ,‬איפה הינו‬
‫צריכים להתנהג אחרת‪ .‬למזלנו אלה מקרים נדירים“‪.‬‬
‫אבל מה שמחזיק את לוי כבר יותר משלושים שנה‬
‫בפגייה הם סיפורי ההצלחה‪“ .‬לפני חודש וחצי שחררנו‬
‫תינוקת שנולדה בשבוע ‪ .23‬היא בבית היום“‪ ,‬מספרת‬
‫‪ | 21‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪ | 799 | 30.11.12 ,‬דיוקן‬
‫דיוקן | ‪ | 799‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪| 30.11.12 ,‬‬
‫לוי בגאווה‪“ .‬ליווינו אותה ברגעים הכי קשים עד‬
‫שהפכנו לחלק מהמשפחה‪ .‬היא השתחררה אחרי שבעה‬
‫חודשים בפגייה‪ .‬בשבוע שעבר היא באה לבקר אותנו‪.‬‬
‫זה מרגש עד כדי דמעות של אושר‪ .‬כשהיא הגיעה‬
‫לכאן כולם עטו עליה‪ .‬פשוט קשה להאמין שתינוקת‬
‫כל כך קטנה‪ ,‬שגם עברה ניתוח לב‪ ,‬היא היום תינוקת‬
‫בריאה שמתמודדת רק עם כמה בעיות קטנות‪ .‬היום‬
‫היא פשוט בונבונה“‪.‬‬
‫את ההתלהבות של הצוות כשבוגרי הפגייה באים‬
‫לבקר‪ ,‬אנחנו זוכים לראות בשידור חי‪ .‬הורים לשלישייה‬
‫שנולדה בשבוע ‪ ,32‬ושהתה בפגייה כחודש‪ ,‬מגיעים‬
‫לביקור עם התינוקות בני מחצית השנה‪ .‬ההמולה רבה‪.‬‬
‫צפצופי מכונות ההנשמה נבלעים ברעש של אחיות‬
‫והורים נרגשים‪ .‬גם האימהות שלצד האינקובטורים‬
‫מרימות לרגע את המבטים המודאגים ממסכי המחשב‬
‫ומרשות לעצמן לקוות לטוב‪.‬‬
‫ההתרגשות לא מבלבלת את לוי‪ .‬היא רוצה‬
‫להעביר מסר‪“ .‬למרות שיש בפגיות תינוקות רבים‬
‫פרופ‘ אריק שינוול‪ ,‬מנהל הפגייה‪ ‬ומחלקת היילודים‬
‫בבית החולים קפלן‪ ,‬מסביר כי הטיפול ברפואה בכלל‪,‬‬
‫וטיפול בפגים בפרט‪ ,‬שינה את אופיו בשנים האחרונות‪.‬‬
‫“כיום אנחנו מבינים שאם נטפל רק בפג עצמו‪ ,‬בלי לתת‬
‫את הטיפול והתמיכה למשפחתו‪ ,‬עשינו חצי עבודה‪.‬‬
‫הורים עוברים את המשבר הכי גדול שלהם בחיים‪ ,‬במיוחד‬
‫כאשר נולד תינוק שהוא לא רק קטן אלא גם פגוע‪.‬‬
‫“הגישה המודרנית היא שההורים הם שותפים‬
‫מלאים לטיפול‪ .‬יש פה הורים שיושבים שעות ליד‬
‫הילדים ומטפלים בהם‪ .‬זה גם נכון יותר‪ ,‬וגם עזרה‬
‫עצומה לצוות‪ .‬אנחנו כמובן צריכים לשים לב שבמקביל‬
‫לשותפות של ההורים כאן‪ ,‬הם מצליחים לשמור על‬
‫איזון ולתפעל גם את הבית‪ ,‬בעיקר כשיש ילדים‬
‫נוספים‪ .‬לצד זה‪ ,‬היום אנחנו משקפים להורים את‬
‫המצב הרפואי‪ ,‬בלי להסתיר שום דבר‪ ,‬כדי שהם יוכלו‬
‫לקבל את ההחלטות הקריטיות‪ .‬הגישה הפטרנליסטית‬
‫שבה הרופא היה אומר להורים שבו בשקט‪ ,‬אני אחליט‪,‬‬
‫אני אטפל‪ ,‬חלפה מהעולם“‪.‬‬
‫השיתוף המלא במידע לא עלול לפגוע באופטימיות‬
‫של ההורים‪ ,‬בנכונות שלהם להילחם על עתיד תינוקם?‬
‫“האופטימיות אכן נותנת כוח להתמודד‪ ,‬אבל לא‬
‫אם היא חסרת קשר למציאות‪ .‬אנחנו צריכים לטפל בכל‬
‫הסוגים של המשפחות‪ .‬הורים אינטליגנטים ומעורבים‪,‬‬
‫והורים שהם כמעט על גבול הפיגור; הורים שיש סביבם‬
‫מערכת תמיכה מושלמת‪ ,‬ואישה בודדה בלי משפחה‪ .‬יש‬
‫הסיפורים האופטימיים קופצים‬
‫לבקר‪ .‬השלישייה במחלקה‬
‫>‬
‫הצילום באדיבות אתר העמותה ‘פגים‘‬
‫לי‬
‫ה‪ ,‬אז והיום‬
‫לוחמה‬
‫זעירה‬
‫>‬
‫ביניהם אנשים טובים ויש עבריינים‪ .‬אנחנו לא מדברים‬
‫עם כל אחד באותה שפה‪ .‬אנחנו משתדלים לרקום‬
‫בזהירות את הקשר עם ההורים‪ ,‬לתת להם כפי יכולתם‬
‫לקבל‪ ,‬בדומה להנקה‪ .‬התפקיד של הרופא הוא לשים את‬
‫הדברים על השולחן בעדינות ולתת להורה לינוק את‬
‫המידע בהתאם ליכולתו ולרצונו‪ .‬זו אומנות“‪.‬‬
‫פרופ‘ שינוול מנהל את הפגייה בקפלן כבר ‪ 15‬שנה‪.‬‬
‫הוא מדבר איתי בצהריים אחרי בוקר לא קל‪ ,‬שבו נאלץ‬
‫לנהל שתי שיחות המכונות בעגה הפנימית “מסירת‬
‫אבחנה קטלנית“‪ .‬אחת מהן התקיימה בחדר הלידה עם‬
‫בני זוג שהתבשרו שהסיכוי של עוברם לשרוד לאחר‬
‫הלידה נמוכים‪ .‬הזוג נאלץ להכריע אם לבצע הפסקת‬
‫הריון או ללדת את התינוק‪ .‬אם הם בוחרים באופציה‬
‫השנייה‪ ,‬הובהר להם‪ ,‬עליהם להכריע בעוד דילמה‬
‫מוסרית‪ :‬האם הם רוצים שהצוות הרפואי יבצע פעולות‬
‫החייאה בתינוק‪ ,‬כשיש סיכויים רבים שישרוד אך יהיה‬
‫פגוע מאוד‪ ,‬או שהם מעדיפים שהצוות לא יתערב‪.‬‬
‫השיחה השנייה הייתה עם אם בודדה שנמסר לה כי‬
‫התינוק שילדה סובל מתסמונת קשה‪ .‬הסיכויים שישרוד‬
‫נמוכים ביותר‪ ,‬ובכל מקרה הוא יהיה פגוע מאוד‪.‬‬
‫גם במצב שבו סיכויי ההישרדות אפסיים‪ ,‬אסור על‬
‫פי חוק להפסיק טיפול שהחל‪ ,‬כמו למשל לנתק את‬
‫מכונת ההנשמה‪ ,‬אך מותר לא להתחיל טיפולים חדשים‬
‫כמו תרופות נוספות או ניתוחים שרק יאריכו את סבלו‬
‫של הפג‪ .‬בצומת הדרכים המוסרי הזה מוצאים עצמם‬
‫ההורים והרופאים‪.‬‬
‫“אותה אישה בודדה ששוחחנו איתה היום לא‬
‫הייתה מסוגלת לקבל בעצמה החלטה על אופי הטיפול‬
‫בתינוק‪ .‬אחרי שהעובדת סוציאלית ואני הסברנו לה‬
‫את המצב היא אמרה‪‘ :‬שהרופאים ידברו עם ריבונו של‬
‫עולם ויחליטו ביחד‘‪ .‬גם הורים שיש להם יותר תמיכה‬
‫מתקשים לקבל החלטה‪.‬‬
‫“לפעמים אתה חש שההורה חושב משהו ולא מסוגל‬
‫לומר אותו‪ .‬במקרה כזה אני לוקח את היוזמה‪ ,‬אני מדבר‪.‬‬
‫ואז אני אומר משהו כמו ‘בואו נראה אם הבנו אחד את‬
‫השני‪ .‬הבנו שאי אפשר להציל את התינוק‪ .‬אם אני‬
‫מבין נכון‪ ,‬אתם לא מעוניינים להמשיך לעשות את כל‬
‫המאמצים של טיפול נמרץ כדי למשוך את הזמן‪ .‬האם‬
‫הבנתי נכון?‘ כל מה שהם צריכים לעשות זה להנהן‬
‫בראש‪ .‬את המילים הקשות אני הוצאתי מהפה במקומם‪.‬‬
‫לרוב האנשים קל יותר להתמודד עם החלטה כל כך‬
‫‪ | 22‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪ | 799 | 30.11.12 ,‬דיוקן‬
‫דיוקן | ‪ | 799‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪| 30.11.12 ,‬‬
‫רומי שחורי‪ ,‬יו“ר עמותת לה“ב ואם לפגה (בתמונה)‪:‬‬
‫“השבועיים הראשונים היו נפלאים‪ .‬היא עלתה במשקל‬
‫והכול נראה לנו מושלם‪ .‬אבל חיֵ י הפג הפכפכים‪ .‬ליה‬
‫חטפה זיהום במעיים‪ ,‬עד כדי כך שהמעיים התפוצצו‬
‫בבטן והיא נזקקה להנשמה‪ .‬אמרו לנו להיפרד ממנה“‬
‫קשה‪ ,‬כאשר כל מה שהם צריכים לעשות הוא להנהן‪.‬‬
‫“הצוות שעובד בפגייה נחשף מדי יום למצבים קורעי‬
‫לב וכבדים מאוד מבחינה מוסרית‪ .‬חלק מהנשירה הגבוהה‬
‫יחסית של אחיות ורופאים‪ ,‬לעתים בכירים‪ ,‬מתחום‬
‫הניאונטולוגיה (יילודים‪ ,‬פגים) נובעת לא רק מעומס‬
‫העבודה שגורם המחסור בתקנים‪ ,‬אלא גם מהקושי הנפשי‬
‫ומהאחריות המוסרית הרובצת על כתפיהם“‪.‬‬
‫המחסור בתקנים לא רק מקשה על הצוות‪ ,‬אלא גם‬
‫גורם לחרדה אצל ההורים‪.‬‬
‫“הם לגמרי צודקים‪ .‬משרד הבריאות והממשלה‬
‫יודעים היטב על המצב הבלתי אפשרי שבו פועלות כיום‬
‫כל הפגיות בישראל‪ .‬כיו“ר פורום מנהלי המחלקות‪,‬‬
‫ובעבר כיו“ר איגוד הניאונטלוגים‪ ,‬וכחבר במועצה‬
‫הלאומית לרפואת ילדים‪ ,‬השתתפתי באינספור דיונים‬
‫על הנושא‪ .‬למשרד הבריאות הוגשו דו“חות‪ ,‬כולל דו“ח‬
‫מפורט של מבקר המדינה שקבע שהמחסור בצוות יוצר‬
‫שיעור תמותת פגים גבוה ביחס למדינות המתוקנות‪,‬‬
‫בשל כמות כפולה של זיהומים“‪.‬‬
‫ומה עונים הפוליטיקאים?‬
‫“הם נאחזים בכך שלאחרונה הייתה ירידה בכמות‬
‫הזיהומים בפגיות‪ ,‬מ־‪ 30‬אחוזים ל־‪ 25‬אחוזים‪ .‬זה שיש‬
‫מדינות שיש בהן רק ‪ 10‬אחוזים של זיהומים לא מעניין‬
‫אותם‪ .‬אני מאמין שהקצאה אמיתית של משאבים תוכל‬
‫להוריד את הזיהומים באופן דרסטי‪ .‬הפוליטיקאים‬
‫אומרים שהשמיכה לא מספיק רחבה‪ ,‬שאם ייתנו יותר‬
‫לפגיות יאלצו לקצץ מאחרים“‪.‬‬
‫איך אפשר להתמודד עם טענה כזו?‬
‫“צריך להסביר את ההיסטוריה‪ .‬הקצאת תקנים לכל‬
‫מחלקה נקבעה בשנת ‪ .1976‬באותה תקופה כמעט לא‬
‫היו פגיות‪ ,‬וגם באלו שהיו‪ ,‬מחלקת הטיפול הנמרץ של‬
‫הפגייה הייתה מאוד לא מפותחת‪ .‬לא היה מקובל אז‬
‫לעשות החייאה לתינוק שנולד במשקל מתחת לקילו‪.‬‬
‫כשדנו בשאלה כמה תקנים צריך להקצות לפגיות‪,‬‬
‫החליטו לתת להן משהו שהוא קצת יותר מסיעודי‪ ,‬אבל‬
‫רחוק מאוד מטיפול נמרץ‪ .‬כיום המצב אחר לגמרי‪ .‬יש‬
‫בידינו הרבה יותר אמצעים המאפשרים להציל פגים‬
‫שנולדים גם במשקל ‪400‬־‪ 500‬גרם‪ .‬לא מזמן שלחנו‬
‫הביתה תינוקת חמודה שנולדה בשבוע ‪ 23‬במשקל של‬
‫‪ 443‬גרם‪ ,‬כולל הכובע‪ .‬היא יצאה הביתה במצב טוב‪,‬‬
‫בלי דימומים במוח‪ .‬זה סיפוק אדיר‪ .‬מכשירי ההנשמה‬
‫הפרימיטיביים והמועטים של ‪ 1976‬הוחלפו במכשירים‬
‫מתקדמים שמאפשרים לנו להציל חיים‪ ,‬אבל גם‬
‫מגדילים מאוד את מספר הפגים הזקוקים בתחילת‬
‫דרכם לטיפול נמרץ‪ .‬למרות כל השינויים הללו‪,‬‬
‫הקצאת כוח האדם לפגייה לא גדלה כלל‪ .‬זה אבסורד“‪.‬‬
‫רוקחת בכל פגייה‬
‫וכמו ביד במאי‪ ,‬הטלפון של פרופ‘ שינוול מצלצל‬
‫ומנהל פגייה מבית חולים אחר מתקשר לברר אם‬
‫יש במקרה מקום פנוי בפגייה בקפלן‪ .‬שינוול עונה‬
‫בשלילה‪“ .‬כמעט כל יום אני מקבל טלפון כזה‬
‫ממנהלי מחלקות מקבילים“‪ ,‬הוא מספר‪“ .‬חלק‬
‫מהפגיות פשוט לא עומדות בעומס‪ .‬פג בטיפול נמרץ‬
‫צריך אחות צמודה‪ .‬כך מקובל בארצות הברית‪ ,‬קנדה‬
‫ומערב אירופה‪ .‬יש מקומות שאפילו יש שתי אחיות‬
‫על פג בטיפול נמרץ‪ .‬בארץ אנחנו רחוקים מאוד‬
‫מכך‪ .‬קורה הרבה שאחות אחת צריכה לטפל בשניים‪,‬‬
‫שלושה‪ ,‬ארבעה פגים ולפעמים יותר‪ .‬במצב כזה‪ ,‬גם‬
‫אחות מסורה ומקצועית לא תוכל להעניק את הטיפול‬
‫המרבי לפחות למישהו אחד מבין הקבוצה‪.‬‬
‫“המחלקה שלנו היא מקום סופר מסודר‪ .‬כבר כמה‬
‫שנים טובות ששיעורי התמותה והזיהומים אצלנו הם בין‬
‫הנמוכים ביותר‪ ,‬אבל זה לא פשוט‪ .‬הדרך להתגבר על‬
‫המחסור בצוות היא לעבוד עד קצה גבול היכולות ומתוך‬
‫שיתוף פעולה מלא‪ .‬הרופאים עוזרים בטיפולים סיעודיים‬
‫ומנגד האחיות לוקחות למשל דמים‪ ,‬למרות שזה תפקידו‬
‫של רופא‪ .‬אם לא היינו עובדים כך‪ ,‬זה היה קטסטרופה“‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬משהו התקדם‪“ .‬בקופת חולים כללית‪,‬‬
‫ש‘קפלן‘ שייך אליה‪ ,‬עשו תהליך למידה כדי לנסות‬
‫להבין איך אפשר להקל את העומס בפגייה‪ .‬הוחלט‬
‫להקצות רוקחת קלינית לכל פגייה ולבנות בית מרקחת‬
‫בתוך הפגייה‪ .‬זה שינוי מהותי ביכולת מתן הטיפול‪.‬‬
‫במקום שכל מנת תרופה תוכן על ידי אחות שרצה‬
‫בין תינוק לתינוק‪ ,‬יש רוקחת שמכינה את כל המנות‬
‫>‬
‫לוחמה‬
‫זעירה‬
‫“הגישה שבה הרופא‬
‫היה אומר להורים‬
‫שבו בשקט חלפה‬
‫מן העולם“‬
‫אנטיה‪ ,‬אם לפגה‪“ :‬יש כאן כאלו‬
‫שעובדות כבר שנים ועדיין לא איבדו את‬
‫הרגישות‪ .‬אפשר לראות את זה אפילו‬
‫בשפה שבה הן מדברות על התינוקות‪:‬‬
‫‘הילד שלי‘‪ ,‬כך הן קוראות לתינוק‬
‫שנמצא תחת פיקוחן‪ .‬זה פשוט פלא‬
‫שצוות כל כך קטן מצליח להציל חיים‪.‬‬
‫המסירות הזאת הצילה את הבת שלי“‬
‫>‬
‫בתנאים סטריליים‪ .‬לאחות נותר רק לבדוק שהכול הוכן‬
‫כראוי ולתת לילד את המזרק‪ .‬השינוי הזה מוריד את‬
‫רמת הזיהומים‪ .‬משרד הבריאות עוד בפיגור בתחום הזה‪.‬‬
‫“תרומה ענקית נוספת היא המחשוב שהוכנס‬
‫לפגיות‪ .‬הפגייה היא מעין ממלכה שבה הפג נמצא‬
‫במרכז וסביבו כל המטפלים‪ .‬לפגייה יש דיאטנית‪,‬‬
‫פיזיותרפיסטית‪ ,‬קלינאית תקשורת‪ ,‬מדריכת הנקה‬
‫ועובדת סוציאלית‪ .‬כל הטיפולים מגיעים אליה‪:‬‬
‫רנטגן‪ ,‬אולטרה־סאונד‪ ,‬לפעמים אפילו ניתוחים‬
‫מבוצעים בתוך הפגייה; שוב‪ ,‬מתוך אותו רצון להגן‬
‫על הפג מזיהומים‪ .‬עבודת הצוות הזאת מביאה אותנו‬
‫להישגים פנטסטיים“‪.‬‬
‫תגובת משרד הבריאות‬
‫"אנו מכירים בעובדה שקיימת בעיה בעולם רפואת הפגים"‪ ,‬אומר‬
‫פרופ' ארנון אפק‪ ,‬ראש מנהל רפואה במשרד הבריאות‪ ,‬בתגובה‬
‫לפנייתנו‪" .‬מקצוע הניאונטולגיה הוכר כמקצוע במצוקה אקוטית‪.‬‬
‫לאחר עשר שנים שלא נעשה דבר‪ ,‬משרד הבריאות הגדיל את מספר‬
‫המיטות בפגיות‪ .‬בתהליך הדרגתי‪ ,‬במהלך שש השנים הקרובות‪,‬‬
‫יתווספו ‪ 240‬מיטות לפגיות; מדובר ברבע מכלל תוספת המיטות‬
‫לכלל מערכתהבריאות‪ .‬לצד זה‪ ,‬משרד הבריאות פועל לעודד מתמחים‬
‫לבחור בתחום הניאונטולגיה‪ ,‬בעיקר בפריפריה שבה חסרו מאוד‬
‫מתמחים‪ ,‬וזאת באמצעות מענקים מיוחדים‪ .‬כך למשל בנהרייה‬
‫נוספו כמה מתמחים חדשים‪ ,‬לאחר שתקופה ארוכה לא היו בעיר כל‬
‫מתמחים בתחום‪ .‬משרד הבריאות מנהל מאבק כדי להגדיל עוד את‬
‫הסיוע לפגיות‪ ,‬ועושה ככל יכולתו לשנות את המצב‪ .‬את השיפור כבר‬
‫ניתן לראות בפגיות רבות‪ .‬מדובר בתחילתו של שינוי משמעותי‪ ,‬לאחר‬
‫ששנים לא נעשה דבר‪ .‬נכון הוא שעדיין יש אתגרים‪ ,‬וצריך להסיר את‬
‫הכובע בפני הרופאים והאחיות שעושים מלאכתם בפגיות"‪.‬‬
‫‪ | 23‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪ | 799 | 30.11.12 ,‬דיוקן‬
‫דיוקן | ‪ | 799‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪| 30.11.12 ,‬‬
‫הפגייה בקפלן קולטת מדי שנה כ־‪ 300‬תינוקות‪.‬‬
‫רובם יוצאים הביתה בריאים ושלמים‪ .‬הפגים הקיצוניים‬
‫יותר – אלה שנולדו בשבועות ‪23‬־‪ ,25‬במה שמכונה‬
‫‘גבול החיות‘‪ ,‬וכן אלה הסובלים ממומים חמורים – הם‬
‫בקבוצת הסיכון הגבוהה‪“ .‬לפעמים אנחנו משקיעים את‬
‫הנשמה‪ ,‬ובסופו של דבר הילד הולך‪ .‬בערך ‪ 10‬עד ‪12‬‬
‫פגים לא שורדים מדי שנה‪ .‬גם לשלוח ילד הביתה עם‬
‫דימום חמור במוח זה מאוד קשה“‪.‬‬
‫ובכל זאת למרות הקשיים‪ ,‬אתה כבר שנים רבות‬
‫בתחום‪ .‬למה דווקא פגייה?‬
‫“נכנסתי לפגייה בשנה השנייה של ההתמחות‬
‫והתאהבתי‪ .‬אני אוהב לעשות דברים בידיים‪ ,‬אבל‬
‫כירורגיה נראתה לי תחום גס מדי ולא מספיק‬
‫אינטלקטואלי‪ .‬אני מקווה שאני לא מסתבך עכשיו‬
‫עם כמה מידידיי הרופאים‪ .‬טיפול נמרץ משלב אקשן‬
‫ועשייה בידיים‪ ,‬אבל צריך גם את החוכמה של הרפואה‬
‫הפנימית‪ ,‬ודאי בפגים‪ .‬כשאתה מטפל בפג קטן מאוד‪,‬‬
‫המטרה היא להעביר אותו ממצב שבו כמעט כל‬
‫מערכות הגוף שלו לא בשלות למצב עצמאי‪ .‬זה מחייב‬
‫לחשוב במקביל על כל המערכות‪ .‬הכבד‪ ,‬הריאות‪ ,‬המוח‬
‫והלב‪ .‬זה דורש קפדנות אובססיבית‪ ,‬תכנון ובעיקר‬
‫עבודת צוות“‪.‬‬
‫תעבירי את זה הלאה‬
‫כשתקופת הפגייה נגמרת בשלום‪ ,‬הורים רבים‬
‫רוצים לפעול כדי להקל במשהו את העומס בפגיות‬
‫וכדי לעזור להורים אחרים‪ .‬עמותת לה“ב (למען הפגים‬
‫בישראל) משמשת להם גג‪“ .‬לצאת מפגייה זה כמו לצאת‬
‫מתרדמת“‪ ,‬אומרת רומי שחורי‪ ,‬יו“ר עמותת לה“ב‪“ .‬אחרי‬
‫תקופה ארוכה שבה שוכחים מה זה חברים‪ ,‬מה זה רדיו‪,‬‬
‫מה זה ללכת לקניות‪ ,‬חוזרים לאט לאט לחיים הרגילים‪.‬‬
‫שליה הייתה בפגייה לא עשיתי כלום‬
‫בארבעת החודשים ִ‬
‫חוץ מלהיות איתה‪ .‬החזרה הביתה הייתה כיף גדול‪.‬‬
‫מבחינתי זהו יום ההולדת השני שלה‪ .‬אבל יחד עם החזרה‬
‫לשגרה הרגשתי שאני רוצה להתנדב‪ .‬פניתי לעמותת‬
‫לה“ב לפני שלוש שנים והתחלתי להתנדב‪ .‬בהתחלה‬
‫מאוד בקטן‪ ,‬ובהתאם לצורך הרחבתי את העשייה‪.‬‬
‫בשבילי ההירתמות ללה“ב היא סוג של תרפיה“‪.‬‬
‫שחורי ילדה את בתה ליה בשבוע ‪ ,28‬לאחר שהתברר‬
‫שהפסיקה לגדול ברחם‪ .‬הרופאים המליצו לזוג לסיים‬
‫ִ‬
‫את ההיריון המסוכן‪ ,‬אבל הם התעקשו להביא את ליה‬
‫לעולם‪“ .‬עברנו להתגורר בקיבוץ בעוטף עזה קצת לפני‬
‫מבצע עופרת יצוקה‪ ,‬אחרי שהתחלתי לנהל שם חממה‬
‫טכנולוגית‪ .‬ביום הראשון של המבצע נסעתי לבדיקה‬
‫אצל רופא מומחה באיכילוב‪ .‬הוא מצא פערים גדולים‬
‫בגדילה והיעדר זרימות‪ .‬נפלו עלינו השמיים‪ .‬הרופאים‬
‫אמרו שצריך לעשות הפסקת הריון או שהעובר ימות‬
‫ברחם‪ .‬משכנו את הזמן עוד שלושה שבועות‪ .‬הדרום‬
‫והצפון במלחמה ואנחנו במלחמה על העובר“‪.‬‬
‫ליה נולדה ביום שבו הוכרז על הפסקת האש‪ .‬ארבעה‬
‫רופאי ילדים שחיכו לה בחדר הלידה כדי להנשים‬
‫אותה‪ ,‬נותרו חסרי מעש‪“ .‬היא הפתיעה את כולם ונשמה‬
‫בכוחות עצמה‪ .‬בסך הכול ‪ 768‬גרם‪ .‬עופרת יצוקה‬
‫הסתיימה‪ ,‬אבל מבחינתנו התחיל קרב אחר ומתיש‪.‬‬
‫השבועיים הראשונים היו נפלאים‪ .‬היא עלתה במשקל‬
‫והכול נראה לנו מושלם‪ .‬אבל חיֵ י הפג הפכפכים‪ .‬ליה‬
‫חטפה זיהום במעיים‪ ,‬עד כדי כך שהמעיים התפוצצו‬
‫בבטן והיא נזקקה להנשמה‪ .‬אמרו לנו להיפרד ממנה‪.‬‬
‫קראתי לבעלי ועמדנו לידה כדי להיפרד‪ .‬לאט לאט‬
‫המצב החל להתייצב‪ ,‬עד שאחרי יומיים היא הובהלה‬
‫לניתוח חירום שהצליח להציל אותה“‪.‬‬
‫הניתוח‪ ,‬שארך שש שעות‪ ,‬בוצע בפגייה עצמה‪ .‬על‬
‫ההורים האחרים נאסר באותו הזמן להיכנס לפגייה‪.‬‬
‫“כולם ישבו יחד בחדר ההורים והתפללו איתנו‪ .‬למדתי‬
‫לראשונה לקרוא תהילים“‪ .‬הניתוח עבר בהצלחה‪ ,‬אבל‬
‫כשהוסרה ההנשמה התברר שליה איבדה את קולה‪.‬‬
‫“אמרו לנו שזה לצמיתות‪ .‬עברנו תקופה מאוד קשה‪,‬‬
‫שבה ליה הייתה צריכה להיגמל ממשככי כאבים‪.‬‬
‫היו ימים שהיא הייתה בוכה ורועדת בלי קול בתוך‬
‫האינקובטור‪ .‬מחזה קורע לב‪ .‬הייתי צמודה אליה כל‬
‫היום‪ .‬עברנו עוד עליות ומורדות‪ .‬בשלב מסוים היא‬
‫חטפה וירוס ונאלצו להנשים אותה שוב‪ .‬כשהורידו את‬
‫ההנשמה‪ ,‬הקול שלה חזר‪ :‬כנראה שוב נגעו במיתרי‬
‫הקול וזה הסתדר‪ .‬זה היה אושר גדול לשמוע אותה‬
‫בוכה בקול ציף־ציף“‪.‬‬
‫אחרי שעברו עוד ניתוח‪ ,‬ורק אחרי שהחלה לעלות‬
‫במשקל‪ ,‬שוחררה ליה מהפגייה‪ .‬היום היא ילדה דקיקה‬
‫ויפהפייה‪ ,‬בת שלוש וחצי‪ ,‬שלא מפסיקה להשתמש‬
‫במיתרי הקול שלה‪“ .‬מהפגות היא סוחבת איתה בעיקר‬
‫אסתמה‪ ,‬אבל חוץ מזה היא בריאה‪ .‬זכינו בנס‪ .‬הרבה‬
‫הורים רוצים להשאיר את התקופה הזו מאחוריהם‪.‬‬
‫אני ניסיתי לעבור טיפול יותר מקצועי כדי לעכל‬
‫את החוויה הקשה‪ ,‬אבל זה לא עזר לי להתמודד עם‬
‫הטראומה‪ .‬אני לא מסוגלת לחשוב על עוד הריון‪ .‬היה‬
‫לנו המון מזל‪ ,‬ולא רוצה להתגרות עוד בגורל‪ .‬מספיק‬
‫נס אחד בחיים‪ ,‬אשאיר את הנסים לאנשים אחרים‪.‬‬
‫דווקא ההתנדבות בלה“ב עוזרת לי הרבה יותר מכל‬
‫דבר אחר להתמודד עם הטראומה“‪.‬‬
‫מה המטרות של העמותה?‬
‫“שתי מטרות‪ :‬לסייע לפגים ולהורים בכל דבר –‬
‫מידע‪ ,‬ציוד‪ ,‬תמיכה רגשית – ובמקביל ליצור לובי‬
‫ציבורי כדי להיטיב את הטיפול בפגים‪ .‬לה“ב הקימה‬
‫בהרבה פגיות חדרי הורים וחדרי שאיבת חלב‪ .‬היא‬
‫מסייעת ברכישת ציוד כמו למשל משאבות חלב‪.‬‬
‫מתנדבים שלנו מגיעים לפגיות כדי לסייע להורים‪,‬‬
‫לענות על שאלות ולתמוך רגשית‪ .‬בתחום התודעה‬
‫אנחנו פועלים כל הזמן להגדיל את תקני הצוות‬
‫הרפואי בפגיות‪ .‬יש פגיות בכפרים נידחים בהודו שיש‬
‫בהן יותר אנשי צוות מאשר בארץ‪ .‬זה הזוי שהפגיות לא‬
‫נחשבות לטיפול נמרץ‪ .‬אנחנו פועלים יחד עם חברת‬
‫הכנסת אורלי לוי‪ ,‬שהיא ראש הפורום למען הפגים‬
‫בישראל‪ ,‬ויש עוד הרבה מה לעשות“‪0 .‬‬
‫לתגובות‪[email protected] :‬‬
`