מגמת עמימות ): 85 – 2 יהושע כב ( מקום מזבח שנים וחצי השבטים

‫‪1‬‬
‫ד"ר גלי דינור‪ ,‬מרצה למקרא מכללת לוינסקי לחינוך תל‪-‬אביב‪.‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫‪188774122‬‬
‫טל‪1488822250 :‬‬
‫מילות מפתח‪ :‬שנים וחצי השבטים‪ ,‬שבטי המערב מזבח‪,‬‬
‫עמימות‪ ,‬מקום‬
‫מקום מזבח שנים וחצי השבטים (יהושע כב ‪ :)85 – 2‬מגמת עמימות‬
‫‪1‬‬
‫פרשת מזבח שנים וחצי השבטים יהושע ‪( 43 – 9‬להלן הפרשה) חושפת מחלוקת‪ ,‬שהחלה עם בניית‬
‫המזבח על ידי שבטי המזרח‪ .‬במרכזה של הפרשה מוצג מזבח שאין לו אח ורע בכל מקרא‪ .‬מזבח‪,‬‬
‫כשמו מעצם טיבו נועד לזבח‪ ,‬אך במזבח שלפנינו אסור הזבח "לא לעולה ולא לזבח" וייעודו‬
‫לעדות בלבד‪ .‬באמצעות מזבח ייחודי זה פרש לפנינו הכותב דיון בסוגיית הפולחן‪.‬‬
‫פולחן מהווה אחד הנושאים המרכזיים המעצבים את חיי הקהילה‪ .‬קובע כללים שיש בהם‬
‫להגדיר את אופי הקשר בין האל למאמיניו‪ ,‬את אורחות חיי היום יום‪ ,‬את אופייה החברתי של‬
‫הקהילה ואף את אופי הנהגתה‪.‬‬
‫הדיון מוצג בשני רבדים‪ :‬הישיר והעקיף‪ .‬הרובד הישיר מציג בראשית הפרשה את נסיבות‬
‫הקמת המזבח והמחלוקת בגינו‪ .‬סיומה של הפרשה מציג את פתרון המחלוקת‪ :‬המזבח היחיד‬
‫להעלאת זבחים הוא המזבח הנמצא במערב‪ ,‬והמזבח שבנו שבטי המזרח הינו לעדות בלבד‪.‬‬
‫הרובד העקיף עוסק בנושאים נוספים‪ :‬א‪ .‬הגדרת גבולות ארץ כנען‪ .‬ב‪ .‬פולמוס כנגד המזבחות‬
‫המצויים מחוץ לגבולות הארץ‪ ,‬שמטרתו לחזק את עקרון ריכוז הפולחן בנחלת ה'‪ .‬ג‪ .‬מהו הפולחן‬
‫שבאמצעותו יממשו היושבים מחוץ לכנען את היותם חלק מקהל ה'‪ .‬ד‪ .‬מה מעמדה של קבוצה‬
‫חברתית המתגוררת מחוץ לגבולות הארץ ומהי הזיקה בין קבוצה זו ובין הקבוצה החברתית‬
‫היושבת בכנען‪ .‬נראה כי הנושאים הללו מקבלים ביטוי גם באמצעות ממד המרחב‪ ,‬המהווה‬
‫לדעתי את אחד המפתחות להבנת ייחודו של סיפור זה‪ ,‬הנע סביב ארבעה ציוני מקומות‪" :‬שלה" –‬
‫מרכז לשבטי המערב ; "ארץ כנען" – מקום ישיבתם של השבטים ממערב לירדן ; "ארץ הגלעד" –‬
‫מקום ישיבתם של השבטים ממזרח לירדן ו"גלילות הירדן" – מקום המזבח – שאופן תיאורו‬
‫מעורר ספקות לגבי אפשרות זיהויו‪.‬‬
‫‪ 1‬מאמר זה הוא עיבוד של יחידה מתוך עבודת הדוקטורט‪',‬פרשת מזבח שנים וחצי השבטים (יהושע כב ‪ – )43- 9‬ניתוח‬
‫לשוני‪ ,‬ספרותי ואידיאולוגי'‪,‬שנכתבה בהנחיית פרופ' יאירה אמית והוגשה לאונ' תל‪-‬אביב בשנת תשס"ז ואושרה‪ .‬כמו‬
‫כן על נושא זה הרצתי בקונגרס הבין‪-‬לאומי החמש עשרה ליהדות‪ ,‬שהתקיים בירושלים באוגוסט ‪.9009‬‬
‫‪2‬‬
‫ראוי לציין‪ ,‬כי במחקרי הגעתי למסקנה כי זמנה של הפרשה הוא ראשית בית שני‪ .‬מחקר מקיף‬
‫‪2‬‬
‫שהתבסס בראש ובראשונה על ראיות לשוניות פילולוגיות‪ ,‬זיקה אינטרטקסטואלית‪ ,‬שהעידה על‬
‫היכרותו של כותב הפרשה לכתובים מקראיים מאוחרים‪ .‬כמו כן נבחן העולם הרעיוני של הפרשה‬
‫ששימש בקרה למסקנות שעלו מן הלשון והזיקה הבין‪-‬טקסטואלית‪.‬‬
‫שלה כנקודת מוצא‬
‫שלה מוצגת בראשית הפרשה פעמיים‪ .‬בפעם הראשונה – במצג ‪ -‬כמקום הפרידה בין שני חלקי‬
‫העם (פס' ‪ .)9‬שילה היא מקום פרידה בין שני חלקי העם‪ .‬לצד שמה של שלה מופיעה הגדרה‬
‫גיאוגרפית "אשר בארץ כנען"‪ ,‬הבהרה שיש עמה ייתור‪ .‬נראה כי הבהרה זו באה להדגיש ששני‬
‫חלקי העם הולכים בדרכים נפרדות‪ :‬האחד נשאר בכנען והשני עובר לארץ הגלעד‪ ,‬שאינה חלק‬
‫מכנען‪...‬כפי שנאמר על ידי שבטי המזרח‪":‬וגבול נתן ה' ביננו וביניכם ‪..‬את הירדן" (פס' ‪ .)92‬עם‬
‫זאת מודגש כי ישיבתם בארץ הגלעד קיבלה אישור מאת האל‪ .‬השילוב בין פרידה מארץ כנען (פס'‬
‫‪ )9‬מצד אחד‪ ,‬ובין והדגשת הלגיטימיות שבישיבה מחוץ לארץ כנען מצד שני (פס' ‪ ,)9‬מעורר את‬
‫השאלה כיצד תתקיים הזיקה בין שני חלקי העם היושבים בארצות נפרדות? על פי ספר יהושע‬
‫שלה היא מקום משכן ה'‪":‬ויתקהלו כל עדת בני ישראל שלה וישכינו שם את אהל מועד"(יח ‪.)1‬‬
‫תיאור זה מעלה את השאלות‪ :‬כיצד יעבדו היושבים מחוץ לכנען את ה'? והאם הם רשאים‬
‫להשתתף בפולחן הזבח‪ ,‬שמקומו במשכן היחידי אשר ממערב לירדן?‬
‫שלה מהווה גם מרכז שלטוני‪ ,‬שבו מתבצעת חלוקת הנחלות לשבטים (יח ‪ ,10 -8‬כא ‪.)9‬‬
‫‪3‬‬
‫ההבהרה "אשר בארץ כנען" ביחס לשלה מופיעה (בשינוי קל) גם בתיאור חלוקת נחלות הלווים‪:‬‬
‫"בשלה בארץ כנען" (יהו' כא ‪ .)9‬זיקה זו מבליטה את הלכידות החברתית הקיימת בין כלל‬
‫השבטים לרבות שבטי המזרח‪ ,‬המתכנסים בשלה על מנת להקצות נחלה משטחיהם ללווים‪ .‬נוכל‬
‫אפוא לומר‪ ,‬כי שלה מוצגת כמרכז פולחני ומדיני‪ ,‬המבטאת אחדות דתית‪ ,‬מדינית וחברתית‪.‬‬
‫בפעם השניה מופיעה שלה בפרשה‪ ,‬כמקום התכנסותם של שבטי המערב‪ ,‬לאחר ששמעו על‬
‫בניית המזבח על ידי שבטי המזרח (פס' ‪ .)19‬בחירתה של שלה כמקום ההתכנסות של "כל עדת בני‬
‫ישראל" (פס' ‪ )19‬מעידה שהנושא הוא גורלי‪ ,‬מאחר שהיא נזכרת רק באירועים מרכזיים (יח ‪1‬‬
‫;כא ‪ .)9- 1‬הקורא נוכח לדעת על כוונתה של כל העדה להלחם בשבטי המזרח "לעלות עליהם‬
‫לצבא"‪ .‬מכאן ואילך שילה אינה נזכרת יותר אף לא במקומות שניתן היה לצפות שתופיע‪ ,‬כמו‬
‫למשל לאורך המשא והמתן‪ ,‬שבו שני הצדדים מתייחסים בכלליות למזבח ואינם מציינים את‬
‫‪ 2‬דינור‪ ,‬שם‪.914 -198 ,‬‬
‫‪ 3‬על פי נוסח השבעים ל‪ -‬כד ‪ 92 ,1‬בשלה כרת יהושע ברית עם העם טרם מותו‪ .‬אך מקובל על רוב הפרשנים שנוסח‬
‫המסורה עדיף‪ .‬ענבר מ'‪ ,‬יהושע וברית שכם (יהושע כד' ‪ ( ,)1-98‬אוניברסיטת תל אביב‪.)91 ,1999 ,‬‬
‫‪3‬‬
‫מקומו‪ .‬בפי המשלחת‪":‬אחזת ה' אשר שכן שם משכן ה'" (פס' ‪;)19‬בפי שבטי המזרח‪" :‬מזבח ה'‬
‫אלוהינו אשר לפני משכנו"(פס' ‪ .)99‬תהייה זו בדבר מיעוט היקרויותיה של שלה מתעצמת על‬
‫רקע העובדה‪ ,‬שמצד אחד בחלקים הכוהניים שבספר יהושע נאמר במפורש שהמשכן הוא בשלה‬
‫(יח ‪ ,)1‬ומצד שני נזכרים מקומות פולחן נוספים בגלגל (ה ‪ ,)10‬בהר עיבל (ח ‪ )40‬ובשכם (כד)‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫לפיכך ניתן היה לצפות‪ ,‬שדווקא בפרשה שלפנינו‪ ,‬המבליטה את עקרון ריכוז הפולחן (פס' ‪)99 ,19‬‬
‫ושכל מטרתה להחיל עיקרון זה גם על היושבים מחוץ לכנען‪ ,‬תוכרז שלה כמקום הפולחן‬
‫הלגיטימי היחידי‪ .‬כמו כן‪ ,‬היינו מצפים ששלה תוזכר בסיום הפרשה (פס' ‪ )49‬כמקום התכנסות‬
‫שבטי המערב‪ ,‬שם ידווחו חברי המשלחת על תוצאות המשא ומתן‪ ,‬אך לא כך הוא‪.‬‬
‫הופעתה של שלה רק בראשית הפרשה והיעדרותה מן ההמשך מלמדים‪ ,‬שלכותב לא היה עניין‬
‫להבליט את שלה כמקום הפולחן היחיד הלגיטימי‪ .‬נראה שכוונתו היתה ליצור עמימות בקשר‬
‫שבין שלה ומזבח ה'‪ .‬עמימות ההולמת את המתח הקיים בין הצגת שלה כמרכז פולחן יחידי‪,‬‬
‫‪5‬‬
‫ובין הידיעה שמרכז זה חרב (שמ"א ד; יר' ז ‪ ;13 ,19‬כו ‪ .)6‬מנתונים אלה ניתן ללמד‪ ,‬שהופעתה של‬
‫שלה בראשית הפרשה והיעדרותה מההמשך נועדו ליצור קשר לחומרים שקדמו לפרשה‪ .‬משמע‪,‬‬
‫יצירת רצף כוהני‪ :‬סיום חלוקת הנחלות שהתרחשה בשילה (כא ‪;)1‬הפרידה בין שתי קבוצות‬
‫השבטים בשילה (כב ‪ )9‬וההתכנסות בשילה (כב ‪ .)19‬במילים אחרות‪ ,‬העורך נסתייע בשלה‬
‫לצרכים של קישורי עריכה ‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫"ארץ כנען" מול "ארץ הגלעד"‬
‫המקומות "ארץ כנען" ו"ארץ הגלעד" נזכרים בראשיתה של הפרשה ובסיומה ("ארץ כנען" בפס'‬
‫‪" ;49 ,11 ,10 ,9‬ארץ הגלעד" בפס' ‪ .)49 ,12 ,14 ,9‬כבר במצג‪ ,‬המתאר את עזיבתם של שנים וחצי‬
‫השבטים ושובם לארצם‪ ,‬נזכרים שני המקומות זה לצד זה‪ .‬הצירוף "ארץ כנען" מופיע בפרשה‬
‫שלפנינו ארבע פעמים‪ ,‬ועוד שישים ושתיים פעמים בשאר ספרי המקרא‪ .‬בכל הכתובים הכוונה‬
‫‪ 4‬ענבר מציין‪ ,‬כי נאומו של יהושע בשכם מלמד שאת נאומו הוא נשא במקדש (יהושע ‪)108 -102,‬‬
‫‪ 5‬עמימות בהצגת מקום המזבח שבמשכן ה' אופיינית לניסוח עקרוני ולא לתיאור יישומי‪ .‬כך מנוסחים חוקי ריכוז‬
‫הפולחן הן בויקרא יז ‪ 9 -4‬והן בדברים יב ‪ ;91 ,18 ,13 ,11 ,3‬יד ‪ ;92 ,94‬טו ‪ ;90‬טז ‪ ;12 ,11 ,7 ,6 ,9‬ועוד‪ .‬באף אחד‬
‫מהמקורות הללו‪ ,‬לא מוזכר מקומו הספציפי של מזבח ה'‪ .‬יתכן כי בחירתו של כותב פרשת המזבח לנקוט בפואטיקה‬
‫של עמימות‪ ,‬נבעה מהמתיחות הקשורה בתפיסת ירושלים כמקום מרכזי בזמנו של הכותב – ראשית ימי בית שני‪ .‬על‬
‫תקופה זו אומר ליפשיץ‪ " :‬ספק רב אם לאחר חורבנם של ירושלים ושל המקדש נותרו מעמדם ויוקרתם איתנים‬
‫כשהיו בקרב הקבוצות השונות של הנשארים ביהודה‪ ,‬ואולי אף בקרב הגולים‪ .‬היו מי שהמשיכו לראות בירושלים‬
‫אתר פולחן מרכזי וייחלו לשיקומו המהיר‪ ,‬ואולם היו גם אחרים‪ ,‬שחיפשו חלופות לירושלים וניסו לבססם כמקומות‬
‫פולחן‪ :‬בית אל‪ ,‬מצפה‪ ,‬גבעון ושכם היו מועמדות מתאימות‪ ,‬ואפשר שבצדן החלו לצמוח גם מוקדי פולחן אחרים"‬
‫(ליפשיץ ע'‪ ,‬ירושלים בין חורבן להתחדשות ‪ ,‬יהודה תחת שלטון בבל‪ (,‬ירושלים‪ ,‬יד יצחק בן צבי‪ ,‬תשס"ד‪.)131 ,‬‬
‫נאמן אומר‪ " :‬שקיעתה של ירושלים ומקדשה פתחה פתח לעלייתם של מרכזי פולחן אחרים‪ ,‬בייחוד בתחומה של‬
‫ממלכת ישראל לשעבר" (נאמן נ'‪" ,‬שכם וירושלים בימי גלות בבל ושיבת ציון"‪ ,‬ציון נח (תשנ"ג‪ .)92 -93,‬עוד על‬
‫המאבק לחידוש מרכזיותה של ירושלים‪ .‬אמית י' ‪ ,‬גלוי ונסתר במקרא (תל אביב‪ ,‬ידיעות אחרונות‪.)171 – 131 ,9004 ,‬‬
‫‪ 6‬הצגת שלה כאמצעי קישור קיימת בשופ' כא ‪ .94 -19‬ראו‪ :‬אמית י'‪ ,‬ספר שופטים אמנות העריכה‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"ב‪,‬‬
‫‪ .993‬עוד על השימוש במרחב כאמצעי קישור ראה דיונו של רופא א'‪ ,‬סיפורי הנביאים (ירושלים‪ ,‬מאגנס‪ ,‬תשמ"ג‪. )39 ,‬‬
‫‪4‬‬
‫לאזור שממערב לירדן‪ 7.‬חמישים ואחת פעמים מתוך השישים ושתים נזכרים בספרות התורה‬
‫ומתוכן שבע עשרה פעמים במקורות הכוהנים‪ 8.‬במקור הכוהני הארץ אשר ממערב לירדן היא‬
‫הארץ התואמת את גבולות הארץ המובטחת‪ ,‬כפי שהדבר עולה מהכתובים הבאים‪" )1 :‬כי אתם‬
‫עברים את הירדן אל ארץ כנען והורשתם את כל יושבי הארץ‪...‬וישבתם בה" (במד' לג ‪;)24 - 21‬‬
‫"וידבר ה' אל משה‪..‬כי אתם באים אל ארץ כנען זאת הארץ אשר תפל לכם בנחלה ארץ כנען‬
‫לגבלתיה ‪...‬זאת תהיה לכם הארץ לגבלתיה סביב (לד ‪";)14 -1‬ויצו משה‪..‬זאת הארץ אשר תתנחלו‬
‫אתה בגורל אשר צוה ה' לתשעת המטות וחצי המטה" (לד ‪ .)14‬הופעת הביטוי "זאת הארץ" רק‬
‫ביחס להתיישבותם של תשעה שבטים וחצי השבט‪ ,‬ואי הופעתו ביחס לנחלות שנים וחצי‬
‫השבטים‪ ,‬מעידה על הבחנה בין הנחלות שבגבולות ארץ כנען – הארץ המובטחת – ובין הנחלות‬
‫אשר מחוץ לארץ כנען‪ .‬גבולות נחלות תשעה השבטים וחצי השבט בתוך ארץ כנען מוצגים בתוך‬
‫מסגרת‪ ,‬הפותחת בצו ה' למשה (פס' ‪ ,)9‬ונחתמת בצו ה' למשה (פס' ‪ .)14‬צו המדגיש שהארץ‬
‫מיועדת לתשעה וחצי השבטים בלבד‪ .‬כמו כן‪ ,‬תיאור נחלתם של שנים וחצי השבטים בעבר הירדן‬
‫המזרחי (פס' ‪ )12 -13‬נפתח במילית "כי"‪ ,‬המדגישה את הניגוד בין תשעה וחצי השבטים – שעדין‬
‫לא קבלו את נחלותיהם המיועדות להם ממערב לירדן – ובין שנים וחצי השבטים שכבר קיבלו את‬
‫נחלתם שממזרח לירדן‪ ,‬ולכן אין להם חלק בכנען‪ )9 .‬חלוקת הנחלות‪ ,‬שהופלו בגורל לפני ה'‬
‫בשלה‪ ,‬כללה רק את הנחלות אשר ממערב לירדן‪ ,‬המוגדרות כנחלת ה'‪ ,‬ולא כללה את הנחלות‬
‫אשר במזרח הירדן (יהו' יד‪ -‬יט)‪ )4 9.‬התפיסה‪ ,‬שהארץ אשר ממזרח לירדן אינה חלק מהארץ‬
‫המובטחת‪ ,‬בולטת על רקע הפרשה הדנה בבקשת בני ראובן וגד להתנחל במזרח (במדבר לב ‪-1‬‬
‫‪ 10,)42‬המעידה שההיתר האלוהי לישיבה שם אינו מובן מאליו והוא ניתן רק לאחר דין ודברים‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬התיישבותם שם אינה פותרת אותם משותפות הגורל ואחריות הדדית‪ ,‬הקיימת בין‬
‫שני חלקי העם‪ )4 .‬הסיפור הקדום של מתן השם "ישראל" ליעקב‪ ,‬המתרחש בפנואל אשר בעבר‬
‫‪ 7‬בר' יא ‪ ;41‬יב ‪( 2‬פעמיים); יג ‪ ;19‬טז ‪ ;4‬יז ‪ ; 8‬כג ‪ ;19 ,9‬לא ‪ ;18‬לג ‪ ;18‬לה ‪ ;6‬לו ‪ ;6 ,2‬לז ‪ ;1‬מב ‪ ; 49 ,99 , 14 ,7 ,2‬מד ‪;8‬‬
‫מה‪ ;92 ,17‬מו ‪ ; 31,19 ,6‬מז ‪ ;12 ,13 ,14 ,3 ,1‬מח ‪ ; 7 ,4‬מט ‪ ;40‬נ ‪ ;14 ,2‬שמ' ו ‪ ;3‬טז ‪ ;42‬וי' יד ‪ ;43‬יח ‪ ;4‬כה ‪ ;48‬במ'‬
‫יג ‪ ; 17 ,9‬כו ‪ ; 19‬לב ‪ ; 49 ,40‬לג ‪ ; 21 ,30‬לד ‪ ;99 ,9‬לה ‪ ;13 ,10‬דב' לב ‪ ;39‬יהו' ה ‪ ;19‬יד ‪ ;1‬כא ‪ ;9‬כד ‪ ;4‬שופ' כא‬
‫‪ ; 19‬יח' טז ‪ ;99‬יז ‪ ;3‬תה' קו ‪ ;11‬דה"א טז ‪.18‬‬
‫‪ 8‬בר' 'ז ‪ ;8‬שמ' ו ‪ ;3‬טז ‪ 42‬וי' יד ‪ ;43‬יח ‪ ;4‬כה ‪ ;48‬במ' יג ‪ ;17 ,9‬כו ‪ ;19‬לב ‪ ;49 ,40‬לג ‪ ;21 ,30‬לד ‪ ;99 ,9‬לה ‪ .13‬ביטוי זה‬
‫מופיע פעם אחת בלבד בדב' לב ‪ ,39‬ומקובל במחקר לשייכו למקור הכוהני‪ :‬ויינפלד מ'‪ ,‬מיהושע עד יאשיהו‪( ,‬ירושלים‪,‬‬
‫‪Tigay, J.H., The JPS Torah commentary Deuteronomy,( Philadelphia, 518). ;( 181 ,1999‬‬
‫עוד על צירוף זה במקור הכוהני ‪Cooke, G.A., The Book of Joshua,(Cambridge, 1917, 215). :‬‬
‫‪ 9‬כבר חז" ל עמדו על ההבחנה בין אדמת עבר הירדן המערבי‪ ,‬שהינה נחלת ה'‪ ,‬ובין אדמת עבר הירדן המזרחי‪ ,‬שאינה‬
‫כלולה בנחלת ה' ‪ .‬על הכתוב "ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלהיך נתן לך" (דב' כו ‪)49‬‬
‫אומר רבי שמעון‪" :‬פרט לעבר הירדן שנטלתו בעצמך" (ספרי דברים‪ ,‬פסקא רצט‪ .)418 ,‬עוד על ההבחנה בין נחלות‬
‫שבטי המזרח ובין נחלות שבטי המערב במקור הכוהני‪ ,‬ויינפלד‪ ,‬מיהושע‪.20 -37 ,‬‬
‫‪ 10‬על הקשר בין שתי הפרשות‪ :‬ליונשטם ש"א‪" ,‬מסורות סיפור התנחלות בני גד ובני ראובן"‪ ,‬תרביץ מב‪- 19 ,1974(,‬‬
‫‪Jobling, D.,”The Jordan a Boundary: Transjordan in. Israel’s Ideological Geography”, The Sense ;(96‬‬
‫‪Of Biblical Narrative II, JSOTS 39, (Sheffield, 1986, 89-147).‬‬
‫‪5‬‬
‫הירדן המזרחי (בר' לב ‪ 11,)44 -94‬הועבר במקור הכוהני לבית אל אשר ממערב לירדן (בר' לה ‪- 9‬‬
‫‪ )2 12.)12‬הנביא יחזקאל מגביל את הארץ המובטחת למערב לירדן‪ ,‬וכולל בה את נחלתם של שנים‬
‫וחצי השבטים (מז ‪.)90 -14‬‬
‫‪13‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬במקור המשנה תורתי הארץ המובטחת כוללת שטחים‬
‫ממזרח לירדן‪ )1 :‬ראשית הכיבוש מתחיל בחציית נחל ארנון (דב' ב ‪)9 14.)41 ,92 - 93‬ספר דברים‬
‫דורש להחיל את חוקי החרם גם על תושבי ארץ סיחון ועוג (ב' ‪ ;42 -43‬ג ‪)4 .)7 -6‬טרם מותו מראה‬
‫האל למשה את הארץ המובטחת וכולל בה את הגלעד (לד ‪ )3 .)3 -1‬בספר דברים שבטי המזרח‬
‫מקבלים את נחלותיהם במסגרת חלוקת נחלות הארץ המובטחת (ג ‪.)90 - 19‬‬
‫‪15‬‬
‫הצירוף "ארץ הגלעד" מופיע במקרא שש עשרה פעמים‪ ,‬מתוכם ארבע פעמים בפרשת המזבח‬
‫(פס' ‪ .)49 ,12 ,14 ,9‬במקורות הכוהניים‪ ,‬שעליו נמנית גם פרשתנו‪ 16,‬משמעותו של צירוף זה היא‬
‫כלל הארץ אשר ממזרח לירדן‪ .‬הצירופים‪":‬ארץ הגלעד" ו"ארץ כנען" מופיעים בפתיחה ובסיום זה‬
‫לצד זה‪" :‬וישב פינחס והנשיאים מאת בני ראובן‪..‬מארץ הגלעד אל ארץ כנען אל בני ישראל" (פס'‬
‫‪" ;)49‬וישבו‪..‬בני ראובן‪...‬מאת בני ישראל משלה בארץ כנען‪..‬אל ארץ הגלעד"(פס' ‪ .)9‬מבנה זה יוצר‬
‫מעגליות‪ ,‬המבליטה את הפרידה בין שתי קבוצות השבטים והמעבר מארץ אחת לארץ אחרת‪.‬‬
‫הנתונים עד כה הראו‪ ,‬שיש להתייחס למושג "ארץ" בצירופים "ארץ כנען" "ארץ הגלעד"‬
‫במשמעות של מדינה‪ .‬משמע לפנינו שתי מדינות נפרדות‪ ,‬שגבול קיים ביניהן‪ .‬רעיון עולה באופן חד‬
‫משמעי בתיאור המניע לבניית המזבח (פס' ‪ .)92‬מצב עליו לא ערערו חברי המשלחת‪ .‬משמע‪,‬‬
‫ההתייחסות לארץ הגלעד כאל ארץ נפרדת מקובלת על חלקי העם‪ .‬דבר‪ ,‬המלמד על גישת של‬
‫הכותב‪ .‬ההתייחסות לארץ הגלעד כאל ארץ נפרדת וכן התיאור המופיע כבר בראשית הפרשה‪,‬‬
‫שבו מוצגות שתי קבוצות השבטים‪ ,‬כשרק שבטי המערב מכונים "בני ישראל"‪( ,‬פס' ‪,)14 ,19 ,11 ,9‬‬
‫ולעומתם שבטי המזרח מכונים על פי מוצאם השבטי ראובן גד ומנשה (פס' ‪,40 ,91 ,14 ,11 ,10 ,9‬‬
‫‪ .41‬וכן ב‪[ 43 ,44 ,49 ,92 :‬חצי המנשה לא מופיע ])‪ ,‬מחזקים את התהייה‪ ,‬האם שבטי המזרח‬
‫שעברו לארץ אחרת הנם חלק מבני ישראל?‬
‫‪ 11‬מקובל ליחס סיפור זה למסורת קדומה‪Skinner,J., Genesis ( ICC), (Edinburgh, 1930, 406); :‬‬
‫‪Westermann, K., Genesis,( Minneapolis, 1984 -1986, 514).‬‬
‫‪ 12‬ויינפלד‪ ,‬מיהושע‪.38 ,‬‬
‫‪ 13‬קוק‪ ,‬יהושע‪; Zimmerli , W., Ezekiel 1, (Philadelphia, 1979, 1215-1217( ;241 - 292 ,‬כשר ר'‪,‬יחזקאל‬
‫(מקרא לישראל)‪( ,‬ירושלים‪ ,‬מאגנס‪ ,‬תשמ"ד‪. )916 – 919 ,‬‬
‫‪ 14‬זאת בניגוד למתואר בבמד' כא ‪ ,92 - 91‬המציג את המלחמה בסיחון כמלחמה שנכפתה עליהם‪ ,‬כי לא הותר להם‬
‫לעבור בארצו‪ .‬בדברים נאמר שה' הקשה את לבו (פס' ‪ .)4‬תיאור‪ ,‬המסביר את הכיבוש‪ .‬ראו‪ :‬ויינפלד‪ ,‬מיהושע‪.21 -20 ,‬‬
‫‪15‬‬
‫‪Ottosson, M., The Productions of Time: Tradition History and Old Testament Scholarship,‬‬
‫‪ ; Jeppesen, K., Otzen, B., (eds),( Sheffield, 1984, 133-135).‬ויינפלד‪ ,‬מיהושע‪.29 ,‬‬
‫‪ 16‬הממצאים בפרשה‪ :‬הלשוניים‪ ,‬הרעיוניים והזיקה האינטר‪-‬טקסטואלית הראו‪ ,‬כי הפרשה שייכת למקור הקדושה‬
‫[‪( ]H‬דינור‪ ,‬פרשה‪ ,‬עמ' ‪ ;914 -198‬קנוהל י'‪ ,‬מקדש הדממה‪( ,‬ירושלים‪ ,‬מאגנס‪ ; (194 ,1994 ,‬אחיטוב ש'‪ ,‬יהושע (מקרא‬
‫לישראל)‪( ,‬ירושלים‪,‬מאגנס ‪.)423 -424 ,1992‬‬
‫‪6‬‬
‫היקרויותיו של הכינוי "ארץ הגלעד" בפרשה מלמדת על ייתור‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫אני סוברת‪ ,‬שבאמצעות‬
‫החזרה על הכינוי "ארץ הגלעד" רצה הכותב להדגיש מצד אחד‪ ,‬שמדובר באזור שאינו כלול בארץ‬
‫כנען‪ ,‬ומצד שני להבליט את אי רצונו לנקוב בשם מקום ספציפי‪ .‬תיאור‪ ,‬המשתלב בעקרון‬
‫העמימות השליט בפרשה‪ ,‬כפי שעוד נראה בהמשך‪.‬‬
‫"גלילות הירדן"‬
‫לאחר הפרידה בשלה מסופר במצג על בניית המזבח על ידי שנים וחצי השבטים (פס' ‪ .)10‬מטבע‬
‫הדברים ניתן היה לצפות שבתיאור זה תוצג מטרת בניית המזבח‪ ,‬או יופיע שמו של האל‪ ,‬שלכבודו‬
‫נבנה המזבח‪ .‬בדרך כלל מזבח נבנה בשל אחת מהסיבות הבאות‪ :‬א) כתודה על נס שעשה האל‬
‫עבור בונה המזבח‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫ב) כביטוי לקשר בין בונה המזבח לבין האל‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫לפיכך שם האל מצוין‬
‫במפורש‪ 20.‬ג) ציון התגלותו של האל במקום ונוכחותו במקום‪ .‬לפיכך במרבית סיפורי המקרא‬
‫הדנים בהקמת מזבחות מופיע מקום הקמתם או שניתן להבינו מן ההקשר‪ 21.‬העדר הסבר מפורש‬
‫לבניית המזבח בפרשה במקום זה מעורר תהייה‪ ,‬המחוזקת הן על ידי אי הופעת שמו של האל‬
‫בהקשר זה‪ ,‬והן על ידי ציון מקום המזבח "גלילות הירדן"‪ .‬צירוף שכלל לא ברור אם הוא מצביע‬
‫על מקום ספציפי או על אזור‪ .‬כמו כן מהתיאור "גלילות הירדן אשר בארץ כנען" (פס' ‪ )10‬ניתן‬
‫ללמוד שהמזבח נבנה במערב‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬מהתיאורים‪" :‬אל מול ארץ כנען אל גלילות הירדן";‬
‫"אל עבר בני ישראל" (פס' ‪ )11‬ניתן להבין‪ ,‬שהמזבח מחוץ לכנען‪ .‬קשיים אלו יצרו מספר פרשנויות‬
‫בניסיון לאתר את מקום המזבח‪ .‬אציג את דעתם של החוקרים על פי שלוש האפשרויות‪:‬‬
‫‪ .1‬מקומו ממערב לירדן ‪ -‬חלק מהחוקרים טוענים כי הכוונה למזבח אשר בגלגל‪ ,‬כפי שהדבר‬
‫נלמד מפסוק ‪ .10‬הם מתבססים על התרגומים ‪ -‬נוסח ותיקנוס של תרגום השבעים‪ ,‬הוולגטה‬
‫והפשיטתא ‪ -‬שתרגמו "גלילות" כ"גלגל"‪ .‬חלק מהם טוען שהכוונה לגלגל אשר לחוף הירדן (יהו' ד‬
‫‪ ;19‬ה ‪ – )10‬שטוירנגל טוען ש"גלילות" הוא ביטוי לגל אבנים‪ ,‬שעומד בעיגול‪ .‬הוא מזהה את הגל‬
‫הזה עם גל האבנים‪ ,‬שהונח בגלגל לאחר מעבר הירדן (יהו' ד ‪.)90‬‬
‫‪22‬‬
‫שטוירנגל מקבל את דעתו של‬
‫‪ 17‬כינוי זה מופיע בתיאור יציאתה של המשלחת לעבר שבטי מזרח (פס' ‪)14‬ובתיאור הגעתה למפגש (פס' ‪ .)12‬אך בעוד‬
‫שפס' ‪ 14‬יש מקום לציון כללי של יעד הליכתה של המשלחת‪ ,‬הרי שבפסוק ‪ 12‬הוא מיותר‪.‬‬
‫‪ 18‬בניית המזבח על ידי יעקב (בר' לה ‪ )7‬יכולה להתפרש גם כתודה על כך שה' הצילו מפני עשו‪.‬כך גם שמ' יז ‪.1‬‬
‫‪ 19‬בר' יב ‪ ; 7 ,8‬יג ‪ ;18‬כב ‪ ;9‬כו ‪ ;92‬לג ‪ ;90 - 19‬לה ‪.7‬‬
‫‪ 20‬בר' יב ‪ ;8 ,7‬יג ‪ ;18‬כו ‪ ;92‬לג ‪ ;90 -19‬לה ‪ ;7‬שמ' יז ‪ ;12‬כד ‪ ; 2 -3‬יהו' ח ‪ ;40‬שופ' ו ‪ ;96‬כא ‪ ;3‬שמ"א ז ‪ ;17‬יד ‪;42‬‬
‫שמ"ב כד ‪ ; 92‬מל"א יח ‪ .49‬הרן מ'‪" ,‬מזבח"‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית ד‪( ,‬ירושלים‪ ,‬מאגנס‪ ,‬תשכ"ג‪.)767 – 766 ,‬‬
‫‪ 21‬בר' יב ‪ - 7‬שכם‪ -8 ,‬בית אל ; יג ‪ -18‬אלוני ממרא; כב‪ -‬ארץ המוריה; כו ‪ -92‬באר שבע ; לג ‪ -90-19‬שכם; לה ‪ -7‬בית‬
‫אל; שמ' יז ‪ -12‬רפידים (פס' ‪ ;)8‬כד ‪" - 3‬תחת ההר" (סיני); יהו' ח ‪ -40‬הר עיבל; שופ' ו ‪ -93‬עפרה; פס' ‪ -96‬עפרה ; יג‬
‫‪ -90‬צרעה (פס' ‪;)9‬כא ‪ -3‬מצפה;שמ"א ז‪ - 17‬רמה יד; ‪ -42‬מכמש; שמ"ב כד ‪ -92‬גרן ארונה ביבוס;מל"א יח‪ - 49‬בכרמל‪.‬‬
‫‪Steueranagel, C., Das Deutronominum and Josua (GHAT),( Göettigen, 1899,236); Gray , J., 22‬‬
‫‪Joshua, Judges and Ruth, (New Century Bible),( London, 1967, 183); Soggin, J.A., Joshua (OTL),‬‬
‫‪7‬‬
‫דילמן הטוען שפסוק ‪ 11‬הוא תוספת‪ ,‬שנועדה לשנות את מקומו של המזבח‪ ,‬ולהבהיר שמקומו‬
‫ממזרח הירדן‪ 23.‬גם לדעת סניית ובטלר‪ ,‬המזבח נבנה בגלגל משום קרבתה לנחלת גד והגלעד‬
‫(שמ"א יג ‪ .)7‬שניהם פותרים את הסתירה בין פס' ‪ 10‬ופס' ‪ ,11‬בכך שמפרשים את הביטוי "אל‬
‫מול" "בצד" (על פי יהו' ט‪ .)1‬כלומר‪ ,‬המזבח במערב הירדן‪ .‬את הביטוי "אל עבר"‪ ,‬מסביר בטלר‬
‫כקצה‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫סוג'ין‪ ,‬הנסמך על שופ' ג ‪ ,19‬מפרש את הביטוי "אל מול בני ישראל " (פס' ‪ )11‬כ"גדה"‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫חלק אחר מהחוקרים טוען שהכוונה לגלגל אשר בגבול יהודה ובנימין‪ .‬כך קוק‪ ,‬המפרש גם הוא‬
‫את המונח "גלילות" כמתחם פולחני‪ ,‬שנבנה מגל אבנים‪ .‬לטענתו‪ ,‬בגלגל זו קיים היה מתחם‬
‫פולחני מסוג זה‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫קוק מיישב את הסתירה בין פסוק ‪ 10‬ובין פסוק ‪ 11‬בהסבר הביטוי "אל מול"‬
‫במשמעות של "לפני" (על פי יהו' ח ‪ .)44‬רודולף‬
‫‪27‬‬
‫מוסיף‪ ,‬כי הסיפור שלפנינו מושתת על מסורת‬
‫קדומה שמקורה במקדש שלה‪ .‬מטרתו של הסיפור היא להציג את מרכזיותו של המקדש בשלה‬
‫ביחס למקדש בגלגל אשר בבנימין ואף ביחס לשאר המזבחות בארץ‪.‬‬
‫חלק מהחוקרים אינו מתייחס למזבח ספציפי במערב‪ .‬כך למשל‪ :‬קוטס האומר‪ ,‬כי לא יתכן‬
‫שהמזבח ייבנה על אדמתם הטמאה של שבטי המזרח;‬
‫‪28‬‬
‫קיל מפרש‪" ,‬אל מול" בסמוך‪ ,‬ואת‬
‫הביטוי "אל עבר בני ישראל" "בעבר בני ישראל"‪ 29.‬משמע‪ ,‬מערב הירדן‪ .‬אחיטוב מפרש את המלה‬
‫"גלילות הירדן" במשמעות של חבל ארץ (בהתאם ל"גלילות הפלשתים" (יהו' יג ‪" ,)9‬גלילות‬
‫פלשת" (יוא' ד ‪ .)3‬לדעתו הכוונה לעמק הירדן המערבי‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫‪ .2‬מקומו מחוץ לכנען‪ ,‬במזרח ‪ -‬יש הטוענים שהמזבח נבנה מחוץ לכנען מבלי להתייחס למזבח‬
‫ספציפי‪ .‬כך יוסף בן מתתיהו‪" :‬משעברו שבט ראובן ‪...‬את הירדן‪ ,‬בנו מזבח על שפת הנהר"‪.‬‬
‫לדעת סימפסון הביטוי "אל עבר"‪ ,‬מוכיח כי המזבח נבנה במזרח‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫‪31‬‬
‫קלופנבורג מציין כי הביטוי‬
‫‪(London, 1972, 212-213); Butler, T.C., Joshua (WBC), (Texas 1982, 243); Howard, D.M., The New‬‬
‫‪American Commentary Joshua, (Nashville, 1998, 406).‬‬
‫‪Dillmann, A., Die Bücher Numeri Deuteronomium und Josua (KEH),( Leipzig, 1897,556.( 23‬‬
‫ובעקבותיו גם‪Rudolph, W., Der" Elohist" Als Erzahler Von Exodus Bis :‬‬
‫‪ ; Josua BZAW 68,( Berlin, 1938, 239).‬גריי‪ ,‬יהושע‪.184-182 ,‬‬
‫‪ ; Snaith, N.H., “The Altar at Gilgal: Joshua XXII 23-29”, VT 28,(1978, 331-332). 24‬בטלר‪,‬יהושע‪.932 ,‬‬
‫‪ 25‬סוג'ין‪ ,‬יהושע‪.913 ,‬‬
‫‪ 26‬קוק‪ ,‬יהושע‪.904 ,‬‬
‫‪ 27‬רודולף‪ ,‬שמות ויהושע‪.949 ,‬‬
‫‪28‬‬
‫‪Coats, G.W., "Conquest Traditions in The Wilderness Theme", JBL 95, (1976, 188).‬‬
‫‪ 29‬קיל י'‪ ,‬ספר יהושע ( דעת מקרא)‪( ,‬ירושלים‪ ,‬מוסד הרב קוק‪ ,‬תשנ"ד‪ ,‬רד‪ -‬רה)‪.‬‬
‫‪ 30‬אחיטוב‪ ,‬יהושע‪;422 -423,‬הוורד‪ ,‬יהושע‪.302 ,‬‬
‫‪ 31‬יוסף בן מתתיהו‪ ,‬קדמוניות היהודים‪ ,1982 ,‬ספר חמישי ‪ ,‬כו ‪.101 -100‬‬
‫‪32‬‬
‫‪Simpson C.A., Early Traditions of Israel,(Oxford, 1948, 399).‬‬
‫‪8‬‬
‫"אל מול" משמעותו צד מזרח‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫ברייט סובר‪ ,‬כי המזבח נבנה במזרח‪ .‬לדעתו‪ ,‬יש לקרוא את‬
‫הביטוי "אל מול" – כגרסת השבעים – "אל גבול"‪.‬‬
‫מזבחות השדה‪ ,‬שנבנו במזרח הירדן‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫‪34‬‬
‫לדעת קויפמן‪ ,‬הסיפור שלפנינו יוצא כנגד‬
‫אוסטון טוען‪ ,‬כי קשה מאד להניח שהמזבח נבנה במערב‪,‬‬
‫משום שהמזבח נועד לסמל את היות שבטי המזרח חלק מעמו של ה' ‪ .36‬גם לדעת זקוביץ תוכנה‬
‫של הפרשה מוכיח‪ ,‬שלא יתכן שהמזבח נבנה במערב אלא ממזרח לירדן‪ .‬הוא סובר‪ ,‬שזיהוי מוטעה‬
‫של "גלילות הירדן" עם "גלגל" הוא שגרם לטעות בפסוקנו‪ .‬לטענתו הנוסח המקורי של הפסוק‬
‫היה "אל גלילות הירדן אשר ממול ארץ כנען"‪ 37.‬חוקרים אחרים מזהים את המזבח עם מזבח‬
‫ספציפי‪ ,‬שנמצא ממזרח לירדן‪ .‬חלק מהם קושר את המזבח עם המזבח אשר בדיר עלא‪ 38 ,‬הנמצא‬
‫ממזרח לירדן‪ .‬כך פרנקן‪ ,‬הלמד זאת מהמלה "גלילות" שמשמעותה כאמור‪ ,‬מזבח הבנוי גל אבנים‬
‫העומד בעיגול‪ .‬מבנה פולחני מסוג זה נמצא באזור דיר עלא‪ .‬חלק מהחוקרים עמדו על הזיקה שבין‬
‫מזבח שנים וחצי השבטים‪ ,‬ובין גל‪-‬עד יעקב ולבן (בר' ‪.)23 - 33‬‬
‫‪39‬‬
‫‪ .4‬מקומו לא ברור ‪ -‬בספר החיצוני "קדמוניות המקרא" (המיוחס לפילון) נאמר‪:‬‬
‫‪40‬‬
‫‪"( "qui habitabant circa Iodan ".‬היושבים סביב הירדן" [כב' ‪ 41.)]1‬אופן תיאור זה מלמד‬
‫שהמחבר התחמק מלנקוט עמדה ברורה באשר לצד שבו ממוקם המזבח‪ ,‬ונקט בלשון כללית‬
‫"סביב הירדן"‪ .‬אהרליך ציין‪ ,‬כי המזבח נבנה בנקודת גבול שבין המערב למזרח‪ 42.‬נות טען‪ ,‬כי‬
‫"גלילות הירדן" הוא מונח טכני המצביע על מקום הקרוב לירדן‪ ,‬ואינו בטוח כלל אם מיקומו‬
‫במערב או במזרח לירדן‪ 43.‬חלק מהחוקרים טוען‪ ,‬כי מיקום המזבח אינו ברור‪ ,‬ושיתכן למקמו‬
‫‪Kloppenborg, J.S. “Joshua 22: The Priestly Editing of an Ancient Tradition", Biblica 62, (1981, 33‬‬
‫‪351).‬‬
‫‪Bright, J., The Book of Josua IB,( 1953, 658). 34‬‬
‫‪ 35‬קויפמן י' ‪ ,‬ספר יהושע‪( ,‬ירושלים‪ ,‬קרית ספר‪ ,‬תשל"ז‪.)931 -949 ,‬‬
‫‪ 36‬אוטוסון‪ ,‬מסורת היסטורית‪.143 ,‬‬
‫‪ 37‬זקוביץ י'‪ ,‬ספר יהושע עולם התנ"ך‪ ,‬ג' גליל (עו')‪( ,‬תל‪-‬אביב‪ ,‬דוזדזון‪-‬עתי‪.)909 ,1993 ,‬‬
‫‪ 38‬מזבח שנתגלה בדיר עלא שבעמק הירדן‪ ,‬כשמונה קילומטר מזרחית לנהר הירדן‪ .‬על פי ממצאיו של פראנקן‬
‫‪) Franken, H.J., “Texts from the Persian Period From Tell-Deir Allah", VT 17 (1967, 480- 481).‬‬
‫המקום חרב ב ‪ 1900‬לפנה"ס ונבנה מחדש במאה התשיעית או השמינית ושימש כאזור פולחן לנוודים ולתושבי מזרח‬
‫הירדן עד התקופה הפרסית‪ .‬בעקבות פרנקן‪ ,‬הקושר את מזבח שנים וחצי השבטים עם המזבח שבדיר עלא הלכו‪:‬‬
‫‪Eissfeldt, O., The Old Testament – An Introduction,( Oxford, 1966, 322-323); Vink J.G., “The Date‬‬
‫;)‪and Origin of the Priestly Code"', OTS 15,( Leiden, 1969, 74-75‬‬
‫מזר ב'‪" ,‬עמק סוכות"‪ ,‬ספר וילנאי‪ ,‬שילר א' (עו')‪( ,‬ירושלים‪Hackett, J.A., "Religious ;(917 -912 ,1983 ,‬‬
‫‪Traditions in Israelite Transjordan ", Ancient Israelite Religions, Essays in Honor of F. M. Cross,. P.D.‬‬
‫‪Miller Jr., P.D. Hanson, J.D. Mcbride (eds),( Philadelphia, 1987,129-131).‬‬
‫‪ ;Auld, A.G., Joshua, ( Philadelphia, 1984 , 114(. 39‬קלופנבורג‪,‬יהושע כב‪Boling, R., Joshua ;469 -468 ,‬‬
‫;)‪) AB), (New York, 1982, 516); Nelson, R.D., Joshua (OTL),( Kentucky, 1997, 248‬‬
‫קיל‪ ,‬יהושע‪ ,‬ריא ; זקוביץ‪,‬יהושע‪ .907 ,‬על הזיקה‪ :‬להלן עמ' ‪.10 -9‬‬
‫‪40‬‬
‫‪Guido, K. ,Antiquities Bibliques,( Diana Notredame,1949).‬‬
‫‪41‬‬
‫תרגום א‪.‬ש‪.‬הרטום (‪.62 ,)1967‬‬
‫‪ 42‬אהרליך א"א‪ ,‬מקרא כפשוטו א‪-‬ג‪( ,‬ברלין ‪.)43 ,1901 -1899‬‬
‫‪43‬‬
‫‪Noth, M., Das Buch Josua (HAT) ,( Tübingen, 1953, 134).‬‬
‫‪9‬‬
‫בכל נקודה על חופו של הירדן הן במזרח והן במערב‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫לדעתי‪ ,‬תוכן הפרשה מלמד שלא יתכן שהמזבח נבנה ממערב לירדן אלא מחוץ לכנען מהסיבות‬
‫הבאות‪ )1 :‬טענתה המרכזית של המשלחת היא "ואך אם טמאה ארץ אחזתכם" (פסוק ‪ .)19‬בטענה‬
‫זו מעמידה המשלחת את אחוזת שבטי המזרח כנגד "אחוזת ה'" – שממערב לירדן‪ .‬מהשוואה זו‬
‫עולה‪ ,‬כי שבטי המזרח מנועים מלהקים על אדמתם מזבח לקורבנות משום טומאתה‪ .‬לכן לא‬
‫סביר שדברי המשלחת יתייחסו בדבריהם לאדמת המערב שאינה טמאה‪ )9 .‬בהמשך לטענתה‬
‫מציעה המשלחת פתרון "עברו לכם אל ארץ אחזת ה' אשר שכן שם משכן ה' (פס' ‪ .)19‬מדבריהם‬
‫עולה‪ ,‬שהם מציעים לשבטי המזרח לעבור למערב‪ ,‬כדי לעבוד את ה' במזבח הממוקם על אדמתם‪.‬‬
‫דבריהם מוכיחים‪ ,‬שהמזבח שנבנה לא ממוקם באדמת המערב‪ ,‬ושאין כאן בעיה של מזבח נוסף‬
‫במערב‪ ,‬אלא בעיה של מזבח שלשיטתם נבנה על אדמה טמאה‪ )4 .‬לא יתכן שהמזבח ייבנה באחת‬
‫מנחלות שבטי המערב הקרובות לאזור הירדן‪ ,‬שאילו כך היה‪ ,‬הרי שהסכסוך היה בנושא הפקעת‬
‫אדמות בין שבטי המזרח ובין אחד משבטי ישראל‪ ,‬שהינה חמורה ביותר (במד לו ‪ ;7‬מל"א כא)‪.‬‬
‫בתיאור שלפנינו אין כל רמז שהבעיה מתייחסת לשבט מסוים ולהפקעת אדמות‪.‬‬
‫סיבות אלה עשויות להוכיח‪ ,‬כי הסיפור שלפנינו הולם קונטקסט של מזבח שנבנה מחוץ לכנען‪.‬‬
‫לפיכך מקובלת עלי דעתם של החוקרים הטוענים כי הביטוי "אשר בארץ כנען" (פס' ‪ 10‬אב)‪,‬‬
‫המופיע בהמשך לביטוי "גלילות הירדן"‪ ,‬ושממקם את המזבח במערב‪ ,‬הנו תוספת מגמתית‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫הנתונים עד כה עשויים ללמד‪ ,‬שמזבח שנים וחצי השבטים נבנה מחוץ לכנען‪ .‬יחד עם זאת‬
‫בתיאור שלפנינו אין אמירה מפורשת לגבי מזבח ספציפי או מקום ספציפי‪ .‬התיאורים‪" :‬אל מול" ;‬
‫"אל עבר" (פס' ‪ ,)11‬המתייחסים למקומם של שבטי המערב – הם תיאורים כלליים שיכולים‬
‫להתייחס לכלל המזבחות שמחוץ לכנען‪ .‬כמו כן‪ ,‬ניתן למצוא כמה רמזים למזבחות שונים‪,‬‬
‫שחלקם מצוי ממזרח לירדן‪ .‬כך לגבי מזבח יעקב לבן (בראשית לא ‪ :)23 -33‬א) בשני הסיפורים‬
‫קיים מרכיב מרכזי המהווה עדות‪ .‬בברית יעקב ולבן המרכיב הוא מצבה‪ /‬גל ובסיפורנו המרכיב‬
‫הוא מזבח ‪ .‬אך לצד דמיון זה‪ ,‬ניתן להבחין בהבדל מהותי‪ .‬בברית יעקב ולבן‪ ,‬אף שלא מוזכר‬
‫מזבח‪ ,‬מתקיים זבח‪" :‬ויזבח יעקב זבח בהר" (בר' לא ‪.)23 ,36‬‬
‫‪46‬‬
‫משמע‪ ,‬המצבה שימשה לזבח‪.‬‬
‫לעומת זאת בסיפורנו מופיע מזבח‪ ,‬שבאופן פרדוקסאלי לא רק שאינו מממש את מהותו כמקום‬
‫‪ 44‬קלופנבורג ‪,‬יהושע כב‪ ;42 ,‬בולינג‪ ,‬יהושע‪ ;211 ,‬גו'בלינג‪ ,‬הירדן כגבול‪;99 ,‬‬
‫‪ ; Fritz, V., Das Buch Josua,( Tübingen, 1994, 221- 222).‬נילסון‪ ,‬יהושע‪.938 ,‬‬
‫‪ 45‬דיון במגמתה של תוספת זו ראה להלן עמ' ‪.19 -17‬‬
‫‪ 46‬הרן‪,‬מזבח‪.767 ,‬‬
‫‪11‬‬
‫זבח "לא לזבח"‪ ,‬אלא שקיומו הותר משום שחל עליו איסור קיום זבח‪ ,‬ושמתוקף איסור זה הוא‬
‫קיבל את משמעותו כעצם לעדות בלבד‪.‬‬
‫ב) בשני הסיפורים המילה "עד" מהווה חלק משמו וממהותו של המרכיב המרכזי‪.‬‬
‫"ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גל עד‪...‬על כן קרא שמו גלעד" (בר' לא ‪.)38 - 37‬‬
‫"ויקראו‪..‬כי עד הוא" (יהו' כב ‪ . )43‬בשניהם יושבי עבר הירדן ‪ -‬לבן ושנים וחצי השבטים ‪ -‬הם‬
‫המציינים את השם‪ .‬בשניהם קיימת לשון דומה‪ ,‬המבטאת את הקשר בין שני הצדדים‪:‬‬
‫"ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך‪( "..‬בר' לב ‪.)38‬‬
‫"ויקראו בני ראובן ובני גד כי עד הוא בינותינו" (יהו' כב ‪.)43‬‬
‫ג) צרוף האותיות‪ :‬ג‪-‬ל‪-‬ע‪-‬ד מופיע בשניהם‪ :‬בברית יעקב ולבן העצם נקרא "גלעד"‪ ,‬כמו כן לבן‬
‫ויעקב נפגשים בהר הגלעד (בר' לא ‪ .)92 ,94 ,91‬בפרשה ההתרחשות מתקיימת ב "ארץ הגלעד"‪.‬‬
‫נמצא שהשם "גלעד" מציין את מקום התרחשותם של שני האירועים‪.‬‬
‫ד) הן הגלעד והן המזבח נבנו על מנת להגדיר את טיב היחסים בין שני הצדדים‪ .‬בחינתם של‬
‫מערכות היחסים בשני הסיפורים מלמדת שקיים הבדל ביניהן‪ .‬בברית יעקב ולבן‪ ,‬המהווה‬
‫פרדיגמה ליחסי ארם ישראל‪ 47‬הגלעד מציין נקודת גבול המפרידה ביניהם‪ .‬תיאור זה בנוי על פי‬
‫מאפיינים הקובעים מערכת יחסים וגבולות בין שני עמים במזרח הקדום‪ ,‬הכולל מספר מרכיבים‪:‬‬
‫בניית מזבח או מצבה בגבול בין שני העמים‪ ,‬אזכור האלים של שני הצדדים (בר' לא ‪ )24‬והאיסור‬
‫לעבור את הגבול (בר' לא ‪ 48.)29‬לעומת זאת‪ ,‬בפרשה שלפנינו המזבח הוקם על מנת להעיד על‬
‫הזיקה הקיימת בין שני חלקי העם‪ ,‬זאת על אף שגבול מפריד ביניהם‪ .‬משמע‪ ,‬המזבח הוקם על‬
‫מנת לבטל את משמעותו של הגבול הקיים ביניהם ‪ -‬נהר הירדן ‪ -‬שהעלה את חששם של שבטי‬
‫המזרח‪ ,‬שבעתיד עלולים להתייחס לגבול זה כגבול המבחין בין שני עמים‪" 49:‬מחר יאמרו בניכם‬
‫לבנינו לאמר מה לכם ולה' לאלוהי ישראל‪ .‬וגבול נתן ה' ביננו וביניכם בני ראובן ובני גד את הירדן‬
‫אין לכם חלק בה' והשביתו בניכם את בנינו לבלתי ירא את ה'" (יהו' כב ‪ .)92 -93‬כדברי אהרליך‪:‬‬
‫"שכל עצמו של המזבח לא נבנה כי אם להיות לעד שאין הירדן גבול ביניהם ובין אחיהם"‪.‬‬
‫‪50‬‬
‫קיום הזיקה בין מזבח שנים וחצי השבטים ובין גלעד יעקב ולבן עשוי להעיד על כוונת הכותב‬
‫אך ורק לרמוז לגלעד זה‪ ,‬אך לא לקשור בינו ובין מזבח שנים וחצי השבטים‪ .‬זאת כיוון שגל עד‬
‫‪;Von Rad. G., Genesis (Trans. From German H. Marks),( London,1972, 307(.47‬ווסטרמן‪,‬בראשית‪.399 ,‬‬
‫‪ 48‬בכתובת השומרית כתובת אנתמנה הדנה בגבול "אומה ‪ -‬לגש" נאמר‪ ,‬שהאל אנליל הופך להיות האחראי לקיום‬
‫הסכמי הגבול‪ .‬עוד על מזבח כקו גבול‪ :‬אהרוני י'‪" ,‬מזבח לה' בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל גבולה לה'"‪ ,‬עיונים בספר‬
‫ישעיהו ב‪( ,‬ירושלים‪ ,‬קרית ספר‪.)139-162 ,1980 ,‬‬
‫‪ 49‬על נהרות כקו גבול בין מדינות‪ ,‬במזרח הקדום‪ :‬ואזנה נ'‪ ,‬תיאורי גבול במקרא על רקע ספרות המזרח הקדום‪,‬‬
‫חבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה‪(,‬אוניברסיטת ירושלים‪ ,‬תשנ"ח ‪.69) -60 ,‬‬
‫‪ 50‬אהרליך‪ ,‬מקרא כפשוטו‪.43 ,‬‬
‫‪11‬‬
‫יעקב ולבן ממוקם על הר הגלעד‪ ,‬שמקומו בין הירמוך ובין היבוק‪,‬‬
‫‪51‬‬
‫המרוחק מאד מהגדה‬
‫המזרחית של הירדן‪ .‬לפיכך לא סביר שמזבח המהווה עדות ליושבים ממערב לירדן‪ ,‬ושמתוקף כך‬
‫אמורים לראותו‪ ,‬יהיה מרוחק כל כך מהגדה של הירדן‪.‬‬
‫יתכן למצוא בפרשה רמז סמוי למזבח בדיר עלא‪ ,‬העולה מהקשר שקיים במקור הכוהני בין פעור‬
‫הנזכר בנאום המשלחת (פס' ‪ )16‬ובין בלעם הנזכר בכתובת דיר עלא‪ .‬בחלק הכוהני של סיפור פעור‬
‫(במד' כה ‪ 52.)12 -6‬פעור מתקשר למדיין (פס' ‪ .)12 ,6‬על פי המקור הכוהני בלעם הוא מדייני (במד'‬
‫לא ‪;16 ,8‬יהו' יג ‪ .)5399 -91‬במקור הכוהני נאשם בלעם‪ ,‬שבאמצעות בנות מדיין הוא הדיח את בני‬
‫ישראל לעבודת פעור (במ' לא ‪ .)16‬במד' כג ‪ 98‬נאמר‪" :‬ויקח בלק את בלעם ראש פעור" (בפס' ‪13‬‬
‫מצוין שמקומו של בלעם ב"ראש פסגה ויבן שבעה מזבחות ויעל"‪ 54.‬כמו כן נאמר‪ ,‬שראובן ירש את‬
‫אדמת מדיין הכוללת את בית פעור ואת שטחיהם של נשיאי מדיין (יהו' יג ‪ 55.)90‬ראוי לציין כי‬
‫הקשר בין פעור לבלעם מופיע רק במקור הכוהני‪ ,‬ואינו מופיע במקורות אחרים בהם מופיע פעור‪.‬‬
‫לדעת מזר והאקט‪ ,‬המזבח שבדיר עלא שימש מקום פולחן עבור שבטי המזרח בתקופה שלפני‬
‫גלות ישראל‪ 56.‬גם המזבח בדיר עלא מרוחק כשמונה ק"מ מהירדן‪ ,‬לכן יתכן שכוונה היתה לרמוז‬
‫למזבח זה ולא להציגו כמזבח שבטי המזרח‪.‬‬
‫וינק טוען‪ ,‬שבפרשה קיימת התייחסות יחידה במקרא למזבח הנמצא בדיר עלא‪ ,‬שבאמצעותו‬
‫התפלמס הכותב עם המקדש ביב‪ 57.‬אני מניחה‪ ,‬כי קיים רמז בפרשה למזבח ביב‪ .‬הדבר עשוי‬
‫להסתבר במיקומה של המנחה ברשימות הזבחים (יהו' כב ‪ ,)99 ,94‬המופיעה לאחר העולה ולפני‬
‫הזבח‪ .‬מיקומה של המנחה ברשימות הללו שונה ממיקומה ברשימות הזבחים המופיעות בדרך כלל‬
‫במקרא‪ ,‬המונה את הזבחים על פי סדר קדושתם "עולה זבח ומנחה " (יר' יז ‪ ) 96‬או "זבח ומנחה"‬
‫(שמ"א ג ‪ ;13‬עמ' ה ‪ ;92‬יש' יט ‪ ;91‬תה' מ‪ ;7‬דנ' ט ‪ .)97‬מקום נוסף בו מוצגת המנחה אחרי העולה‬
‫ולפני הזבח מופיע בויקרא כג ‪" :47‬להקריב אישה לה' עולה ומנחה זבח ונסכים "‪ .‬על כך אומר‬
‫קנוהל‪" :‬כי אפשר שקבעו מילה זו שלא במקום הראוי לה‪ ,‬במתכוון כדי להבליט את ההוספה"‪.‬‬
‫‪58‬‬
‫נראה לי‪ ,‬שניתן להפעיל היגיון דומה גם בפרשה‪ .‬הכותב יצר הזרה מכוונת בנושא המנחה‪,‬‬
‫‪ 51‬סקינר (בראשית‪ )304 -309 ,497 ,‬מציין‪ ,‬שהמרחק בין חרן והר הגלעד הוא ‪ 420‬מייל (‪ 600‬ק"מ בערך);‬
‫‪Ottosson, M., Gilead, (Trans. J. Gray. Gleerup Lund), (Sweden, 1969,251- 252).‬‬
‫‪ 52‬על מקורו הכוהני של קטע זה‪Noth, M., Numbers (OTL), (London, 1968, 197);:‬‬
‫‪Budd, P.S., The Book of Numbers (WBC),( Texas, 1982, 275-277).‬‬
‫‪ 53‬מקובל ליחס קטע זה למקור הכוהני‪ :‬קוק‪ ,‬יהושע ‪ ;192‬אחיטוב‪ ,‬יהושע‪.91 ,‬‬
‫‪ 54‬האקט (עבר הירדן המזרחי‪ )197 ,‬טוענת‪ ,‬כי הכוונה להר שבו שכן מקדש לפעור‪ ,‬ושם קיבל בלעם את חזונו‪.‬‬
‫‪ 55‬פסוק השייך למקור הכוהני‪ :‬קוק‪ ,‬יהושע‪ ;196 – 192 ,‬אחיטוב‪ ,‬יהושע‪ 94 – 91,‬ועוד‪.‬‬
‫‪ 56‬מזר‪ ,‬עמק הסוכות;האקט‪ ,‬עבר הירדן המזרחי‪.146 -140 ,‬‬
‫‪ 57‬וינק‪ ,‬המקור הכוהני‪.72 -73 ,‬‬
‫‪ 58‬קנוהל ‪ ,‬מקדש הדממה‪.39 ,‬‬
‫‪12‬‬
‫שבאמצעותה עורר את תשומת לב הקורא לנושא המנחה‪ .‬הטעמתה של המנחה עולה מהופעתה של‬
‫המנחה ברשימה הפותחת והמסיימת את הנאום‪ .‬התייחסות זו לנושא המנחה עשויה להתאים‬
‫למציאות של תקופת בית שני‪ ,‬כפי שהדבר עולה מהאיגרת ששלחו יהודי יב [קאולי ‪ ,1994‬איגרת‬
‫‪ ]40‬אל בגוהי משנת ‪ 308‬לערך‪ ,‬שבה בקשו את עזרתו בחידוש מקדשם שחרב‪" :‬לקבל זי בנה הוה‬
‫קדמין‪ .‬ומחתא ולבונה ועלותא יקריבון על מדבחא" פירוש‪" :‬כפי שהיה בנוי מקודם‪ .‬יקריבו את‬
‫המנחה והלבונה והעולה"‪ .‬מאיגרת שנכתבה באותה שנה (קאולי ‪ )49‬עולה שניתנה ליהודי יב‬
‫הסכמה להביא למקדשם (הנקרא "בית מדבחא") רק מנחה ולבונה‪ .‬ולא נזכרת הזכות לקיום‬
‫זבחים‪ .‬מתוך אגרת אחרת (קאולי ‪ .44‬אגרת חסרת תאריך‪ .‬אך יש לשער שנכתבה באותו זמן)‬
‫עולה‪ ,‬שיהודי יב מתחייבים לקבל עליהם תנאי זה‪ .‬משמע‪ ,‬להקריב רק מנחה ולבונה‪" :‬וקן תור‬
‫ענז מקלו [ל]א יתעבד תמה להן לבונה מנחה"‪ .‬פירוש‪ :‬וצאן ושור ועז עולה לא ייעשה שם אלא‬
‫לבונה מנחה"‪ .‬על אף שיהודי יב קיבלו על עצמם את התנאי להקריב רק לבונה ומנחה‪ ,‬כוהני‬
‫ירושלים לא נענו לבקשתם ולא סייעו להם להקים מקדש‪ ,‬משום שדחו כל רעיון של קיום זבחים‬
‫לרבות מנחות‪ ,‬מלבד במשכן ה'‪ .‬נראה‪ ,‬שבאמצעות ההזרה הקיימת במיקומה של המנחה‬
‫ברשימות הזבחים הפותחת והמסיימת את נאום שבטי המזרח‪ ,‬קיים רמז דק למקדש ביב‪,‬‬
‫המתייחס לשלילת קיומו של פולחן הן מהחי והן מהצומח בכל מקום לבד ממשכן ה'‪.‬‬
‫תיתכן האפשרות‪ ,‬שבמסגרת התייחסותו של הכותב למזבחות בעבר הירדן המזרחי‪ ,‬כלל‬
‫בתוכם גם את המקדש שהיה בנבו‪ ,‬המוזכר בכתובת מישע‪ ,‬שזמנה מן המאה התשיעית לפנה"ס‪.‬‬
‫"ויאמר‪ ,‬לי‪ ,‬כמש‪ ,‬לכ‪ ,‬אחז‪ ,‬את‪ ,‬נבה‪ ,‬על‪ ,‬ישראל " (שורה ארבע עשרה)‪ .‬בהמשך מתואר כיצד כבש‬
‫מישע את העיר והחרים את תושביה‪ ,‬לקח את אוצרות מקדש ה' והחרימם לעשתר ולכמוש‪:‬‬
‫"ואקח‪ ,‬משמ‪ ,‬א [ת‪ ,‬כ]לי‪ ,‬יהוה‪ ,‬ואסחב‪ ,‬המ‪ ,‬לפני‪ ,‬כמש‪( "...‬שורות שבע עשרה ושמונה עשרה)‪.‬‬
‫כתובת זו מלמדת על קיומו של מקדש לה' בתקופה זו ‪ .‬רמז לפרשתנו עשוי לעלות מכך שנבו‬
‫נמצאת בעבר הירדן המזרחי והיא נזכרת כאחת של שבט ראובן (במ' לב ‪ ;48 ,4‬דה"א ה ‪ .)8‬על פי‬
‫ההיסטוריוגרפיה המקראית‪ ,‬לאחר תקופת מישע עברה נבו לשליטה ישראלית בימי ירובעם השני‬
‫ועוזיהו ( מל"ב יד ‪ ;92‬עמ' ו ‪ ; 17‬דה"ב כו‪ .)10 ,8 -7 ,‬לאחר מסע תגלת פלאסר (‪ 749 -749‬לפנה"ס)‬
‫עברה נבו לשליטה מואבית (יש' טו ‪ ;9‬יר' מח ‪ ;1‬יח' כה ‪ ;9‬צפ' ב ‪ .)8‬עד כה אין כל עדות על הקמתו‬
‫מחדש של המקדש לה' בנבו לאחר שמישע הרסו‪ .‬אך יתכן כי מקדש זה הוקם מחדש‪.‬‬
‫עד כה ראינו קיומם של רמזים לכמה מזבחות במזרח‪ ,‬המקשה על איתור מקום המזבח‪.‬‬
‫מגמה עמימות מקום המזבח נמשכת למעשה לאורך כל הסיפור‪ .‬כך בטענת המשלחת "בבנותכם‬
‫לכם מזבח" (פס' ‪16‬ב)‪ ,‬שבה אין הם מציינים היכן ממוקם המזבח‪ .‬גם שבטי המזרח בתשובתם‬
‫‪13‬‬
‫אינם מציינים היכן נבנה המזבח (פס' ‪94‬אא‪26 ,‬א)‪ .‬אף התעלמותו של הכותב מהצגת מקום‬
‫מפגשם הספציפי של שבטי המזרח והמשלחת‪ ,‬והסתפקות במילים "ויבאו אל‪..‬אל ארץ הגלעד"‬
‫(פס' ‪ )12‬ללא כל ציון המקום בארץ הגלעד מצביעה על עמימות‪ .‬באופן דומה מוצג מקום עזיבת‬
‫המשלחת לאחר המשא ומתן וחזרתה לכנען "מארץ הגלעד" (פס' ‪ .)49‬אופן תיאור זה מגביר את‬
‫התהייה ביחס למקומו של המזבח‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬אין כל וודאות שהמפגש בין המשלחת ובין שבטי‬
‫המזרח נערך במקום המזבח‪ ,‬ואף יתכן שהוא נערך במקום אחר‪ .‬נתונים אלה מובילים להנחה‪,‬‬
‫שאי הצגת מקום מפגש המשלחת עם שבטי המזרח קשורה ברצון לטשטש את מקום המזבח‪.‬‬
‫מגמה זו של התעלמות ממקום המזבח מגיעה לשיאה בסיום הפרשה (פס' ‪ ,)43‬המדווח על מתן‬
‫שם למזבח על ידי שבטי המזרח‪ ,‬ללא כל ציון מקום המזבח‪ .‬כמו כן‪ ,‬הופעתם של שני חטאים‬
‫בנאום המשלחת‪ :‬הראשון ‪ -‬חטא פעור התרחש בעבר הירדן המזרחי (פס' ‪ )17‬והשני – חטא עכן‬
‫(פס' ‪ – )90‬התרחש ממערב לירדן‪ ,‬מגבירה אף היא את עמימות המקום‪.‬‬
‫עמימות זו ביחס למקום המזבח מובילה להנחה שיתכן שהכותב ראה לפניו מזבח מסוים‬
‫במזרח‪ 59.‬אך באמצעות טשטוש מקומו והידיעה על קיומם של מספר מזבחות בעבר הירדן‬
‫המזרחי‪ ,‬התאפשר לו להתייחס לכלל המזבחות שמחוץ לכנען במטרה להתפלמס עמם‪.‬‬
‫מגמה זו של טשטוש מקום המזבח ואי התייחסותו של הכותב למזבח ספציפי‬
‫‪60‬‬
‫היוותה לדעתי‬
‫את הבסיס לשתי המטרות המרכזיות של הפרשה‪ ,‬כשהאחת מהווה תשתית לשניה‪ .‬הראשונה‬
‫מציגה דרישה‪ ,‬והשניה באה לתת מענה הולם לקושי שמעוררת דרישה זו‪ .‬המטרה הראשונה של‬
‫עמימות המקום ורמזים לכמה מזבחות בו זמנית‪ ,‬איפשרה לכותב לפסול את כל המזבחות‬
‫שמחוץ לכנען לעבודת הקורבנות‪ ,‬ולהציג את המזבח שבמשכן ה' בעבר הירדן המערבי כמזבח‬
‫יחיד עלי אדמות לפולחן לה'‪ .‬בדרך זו החיל הכותב את עיקרון ריכוז הפולחן גם על היושבים‬
‫מחוץ לגבולות הארץ‪ .‬התוצאה הישירה של דרישה זו‪ ,‬מחייבת הענקת זכות מלאה לבני ישראל‬
‫היושבים מחוץ לכנען להשתתף בפולחן הקורבנות המתקיים אך ורק במשכן ה' אשר ממערב‬
‫לירדן‪.‬‬
‫‪61‬‬
‫אך הדרישה מהיושבים מחוץ לארץ לקיים את עקרון ריכוז הפולחן וזכותם המלאה‬
‫לקיים את פולחן הקורבנות במשכן ה'‪ ,‬מעוררת קושי‪ .‬כיצד יקיימו היושבים מחוץ לגבולות‬
‫הארץ את פולחן האל בחיי היום יום במקומם? הפתרון שמציע הכותב לפרשה זו‪ ,‬אף שאינו‬
‫נאמר במשרין‪ ,‬מהווה לדעתי את המטרה הנוספת של הפרשה‪ .‬הצגת המזבח הנמצא מחוץ לכנען‬
‫‪ 59‬נאמן‪ " :‬ביהושע כב אולי נמצא פולמוס נוסף שנכתב באותו זמן (כוונתו לתקופה הפרסית)‪ ,‬והוא יכול להיות מכוון‬
‫כנגד אתר פולחני ששכן אז בעבר הירדן" (שכם וירושלים‪.)93 ,‬‬
‫‪ 60‬פריץ ‪ ,‬יהושע‪ ;991 ,‬נילסון‪ ,‬יהושע‪.939 ,‬‬
‫‪ 61‬ג'ובלינג‪ ,‬הירדן כגבול‪ ;103 ,‬פריץ‪ ,‬יהושע‪ ;991 ,‬אחיטוב‪ ,‬יהושע‪ ; 423 ,‬נילסון‪ ,‬יהושע‪.939 ,‬‬
‫‪14‬‬
‫כסמל וביטוי לפולחן‪ ,‬שאינו מתקיים באמצעות קורבנות "לא לעולה ולא לזבח"‪ ,‬היכול להתקיים‬
‫בכל מקום לצד פולחן הקורבנות שיש לקיימו רק במקום אחד במשכן ה'‪ ,‬הנמצא ממערב לירדן‪.‬‬
‫פולחן זה יאפשר לבני ישראל היושבים מחוץ לכנען לקיים את פולחן האל במקום מושבם‪ ,‬תוך‬
‫שמירת חוק ריכוז הפולחן‪ .‬משמעותו של המזבח כביטוי וכסמל לפולחן חלופי‪ ,‬שאינו באמצעות‬
‫קורבנות‪ ,‬מקופלת בשמו ובלשונות האטיולוגיים המופיעים בסיום הפרשה‪" :‬ויקראו בני ראובן‬
‫ובני גד למזבח כי עד הוא בינתינו כי ה' הוא אלהים"(פס' ‪ .)43‬לשם משמעות כפולה‪:‬‬
‫א) "כי עד הוא בינתינו"‪ -‬עדות לקיומה של זיקה בין שני חלקי העם‪.‬‬
‫ב) "כי ה' הוא האלהים" ‪ -‬ההכרה המשותפת בה' ובקבלת דרכי פולחנו‪.‬‬
‫נראה שבפרשה התחלפו היוצרות‪ .‬בעוד שעד כה נבנו המזבחות כעדות למעשה האל ולכבודו‪,‬‬
‫המזבח שלפנינו נבנה כעדות על‪:‬לשמירת פולחן ה' על ידי היושבים מחוץ לארץ‪ ,‬על זכותם‬
‫להשתתף בזבח המתקיים במשכן ה' ולזיקתם לאחיהם היושבים בארץ‪ .‬לפיכך מזבחם נבנה עבור‬
‫העם ולא עבור האל‪.‬‬
‫מדוע בחר הכותב להציג את משנתו באמצעות מסורת ישיבתם שש שנים וחצי השבטים במזרח‬
‫במרכזה של הפרשה בוחן הכותב את הזיקה בין היושבים בכנען ובין היושבים מחוצה לה וכן‬
‫את זיקתם של האחרונים אל האל ודרכי פולחנו‪ .‬בחירתו של הכותב להציג את משנתו באמצעות‬
‫מסורת שנים וחצי השבטים היושבים מחוץ לכנען ממזרח לירדן‪ ,‬ולא באמצעות מסורת על‬
‫קהילה אחרת היושבת מחוץ לכנען‪ ,‬ושרואה עצמה חלק מקהל ה'‪,‬‬
‫‪62‬‬
‫נבעה מכמה סיבות‪:‬‬
‫‪ )1‬המציאות ההיסטורית של יחסי מזרח ומערב – מקובל על החוקרים שהתיישבות ישראלית‬
‫ממזרח לירדן החלה בתקופת הברזל א' (המאה ה ‪.)11 -‬‬
‫‪63‬‬
‫קדמותה של התיישבות ישראלית‬
‫בעבר הירדן המזרחי עולה מעדויות מקראיות‪ ,‬המלמדות על מערכת יחסים הדוקה בין יושבי‬
‫המזרח ויושבי המערב (שמ"א יא; יג ‪;7‬לא ‪ .)14 -11‬מסורות מקראיות נוספות (במ' לב; דב' ג ‪- 1‬‬
‫‪ ;16‬יהו' א ‪ ;19-13‬יב ‪ ;6 - 1‬יג ‪ ;49 - 7‬שופ' יא ‪ ;99- 91‬מל"א ד ‪ ;19 - 14‬מל"ב טו ‪ ;99‬דה"א ה ‪-92‬‬
‫‪ .)96‬עדות להתיישבות הישראלית ממזרח לירדן‪ ,‬עולה מכתובות חיצוניות‪ .‬בכתובת מישע (אמצע‬
‫‪ 62‬לדוגמא‪ :‬במצרים‪ ,‬לשם ברחה אוכלוסייה מיהודה לאחר חורבן הבית (מל"א כה ‪ ;96‬יר' מג ‪ 7‬ואילך; בבל לפחות‬
‫מגלות יהויכין ואילך (‪ 296‬לפנה"ס)‪.‬‬
‫‪63‬גליק נ'‪ ,‬עבר הירדן המזרחי‪( ,‬ירושלים‪ ,‬תשי"ד); קלאי ז'‪ ,‬נחלות שבטי ישראל‪( ,‬ירושלים‪ ,‬תשכ"ז‪,923 -938 ,‬‬
‫‪ ;(966-969‬אוטוסון‪ ,‬הגלעד; פינקלשטיין י' ‪ ,‬הארכיאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים‪( ,‬תל אביב‪– 103 ,1986 ,‬‬
‫)‪ ;109‬נאמן נ'‪ " ,‬פרשת 'כיבוש הארץ' בספר יהושע "‪ ,‬מנוודות למלוכה‪ ,‬נ' נאמן‪ ,‬י' פינקלשטיין (עור')‪( ,‬ירושלים‪,‬‬
‫‪ 983 ,1990‬ואילך) ; עודד ב'‪" ,‬עבר הירדן המזרחי וישראל בתקופת המקרא"‪ ,‬אריאל ‪ (,108 - 107‬ירושלים‪ ,‬תשנ"ה‪,‬‬
‫‪ ; )99 – 84‬אחיטוב ש'‪" ,‬כתובות קדומות של עמי עבר הירדן"‪ ,‬אריאל ‪( ,108 -107‬ירושלים‪,‬תשנ"ה‪;.)907 -900 ,‬‬
‫‪Bienkowski, P., (editor), Early Edom and Moab: The Beginning of the Iron Age in Southern Jordan,‬‬
‫‪)Sheffield, 1992); MeDonald, B, and Younker, R.W.(eds)., Ancient Ammon,( Leiden, 1999).‬‬
‫‪15‬‬
‫המאה התשיעית לפנה"ס) נאמר "איש גד ישב בארץ עתרות"; "ואקח‪ ,‬משמ‪ ,‬א [ת‪ ,‬כ]לי‪ ,‬יהוה‪,‬‬
‫ואסחב‪ ,‬המ‪ ,‬לפני‪ ,‬כמש"‪ .‬מצב זה נמשך עד חורבן שומרון‪ ,‬כפי שניתן ללמוד מכתובות תגלת‬
‫פלסר השלישי מלך אשור (המחצית השניה של המאה השמינית)‪ ,‬המאשרות קיומו של ישוב‬
‫ישראלי בעבר הירדן המזרחי בתקופה זו‪ 64.‬עדויות מקראיות נוספות מלמדות גם על קיומו ישוב‬
‫ישראלי באזור זה גם מסוף ימי בית ראשון וימי שיבת ציון (זכ' ו ‪ .)9‬בימי הבית השני אנו עדים‬
‫לקשרים עם בית טוביה מספר (נח' ב ‪;19 ,10‬ג ‪.)42‬‬
‫‪65‬‬
‫התיישבות ישראלית ארוכת שנים ‪ -‬לאורך‬
‫בית ראשון והמשכה בראשית בית שני ‪ -‬במקום שהוא מחוץ לגבולות הארץ‪ ,‬איפשרה לכותב‬
‫לקשור את מגמותיו למציאות היסטורית רבת שנים‪ ,‬ולא לצמצמה רק לזמנו‪ )9 .‬ייחוס הסוגיות‪,‬‬
‫שהתעוררו בימיו לתקופה קדומה – לכותב היה חשוב ליחס את בעיות זמנו ופתרונן לשלבים‬
‫הראשונים בחיי העם‪ .‬דהיינו‪ ,‬ראשית תקופת ההתנחלות והתיישבות במזרח‪ ,‬כשקדם לכך דיון‪,‬‬
‫קודם לכניסה לארץ (במד' לב)‪ .‬בדרך זו הציג הכותב את משנתו כפתרון שהיה נכון כבר מקדמת‬
‫דנה‪ .‬בכך העניק לפתרונו מעמד של "מעשה אבות סימן לבנים"‪ .‬מימוש מטרה זו לא אפשרה‬
‫לכותב להציג מקומות אחרים מחוץ לגבולות הארץ שם ישב חלק מהעם ושם היו מקדשים‪,‬‬
‫כדוגמת יב‪ ,‬מאחר שאלה מוכרים לקורא בשלבים מאוחרים יותר בתולדות העם‪ )4 .‬כל אדמה‬
‫מחוץ לכנען טמאה לעבודת קורבנות – לשיטתו של הכותב‪ ,‬כל מקום מחוץ לגבולות הארץ נתפס‬
‫כ"אדמה טמאה" להקמת מזבח לקורבנות לה' (כב ‪ . )19‬על מנת להציג תפיסה זו על הכותב‬
‫להתייחס למזבחות ה' שמחוץ לכנען ולפסול אותם‪ .‬לפיכך לא יתכן‪ ,‬שהכותב יתייחס למשל‬
‫לשומרונים‪ ,‬ששכנו בערים שכם ובית אל‪ ,‬משום שלא יתכן להתייחס לשכם או לבית אל כאל‬
‫כאדמה טמאה‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬בשומרון היתה אוכלוסיה‪ ,‬שהיחס אליה היה שנוי במחלוקת‪ .‬חלק‬
‫התייחסו לאוכלוסיה זו כחלק מהעם‪ .‬אחרים ראו בה נוכרית‪.‬‬
‫‪66‬‬
‫לכן לא סביר שכותב הפרשה‬
‫יציג באמצעות אוכלוסיה‪ ,‬ששייכותה לעם ישראל מוטלת בספק‪ ,‬דיון עקרוני בשני נושאים‬
‫מרכזיים‪ ,‬הנידונים בפרשה‪ :‬הזיקה בין שני חלקי העם‪ ,‬שחלקם יושב בארץ וחלקם מחוצה לה‬
‫‪Tadmor, H., The Inscriptions of Tiglath-Pileser III King of Assyria, (Jerusalem,1994). 64‬‬
‫‪ 65‬על הקשר בין היושבים בארץ ובין בית טוביה‪ :‬קדמוניות היהודים (ספר יב‪;)946 - 998 ;999 - 126 ,‬מזר ב'‪" ,‬בית‬
‫טוביה"‪ ,‬כנען וישראל‪( ,‬ירושלים‪ ;(990 -970 ,1973 ,‬גולדשטיין ר'‪" ,‬ולא יאמרו בניכם מחר לבנינו אין לכם חלק בה'"‬
‫– יהושע כב' ‪ ,9-43‬עבודת גמר לקראת תואר מוסמך (אונ' ירושלים‪ .)23 – 38 ,9000 ,‬בימי שיבת ציון היתה מחלוקת‬
‫בשאלה אם בית טוביה הינו חלק מעם ישראל או שהם נוכריים (אלה שהתנגדו להם כינו אותם עמונים [" וטוביה‬
‫העבד העמוני" נח' ב ‪ .]10‬ראו בנושא מזר [שם])‪ .‬הקשרים בין בית טוביה והאוכלוסיה שישבה בארץ נמשכו גם‬
‫בתקופה הבתר מקראית‪ .‬בעראק אל אמיר‪ ,‬אשר בעבר הירדן‪ ,‬נמצאה כתובת על קבר‪ ,‬עליה חקוק השם "טוביה"‪,‬‬
‫שזמנה המאה השלישית או השניה לפנה"ס‪ .‬בפאפירוסים של זנון קיימות עדויות על מעמדם הרם של בני טוביה‬
‫וקשריהם עם בית תלמי ( ‪ 927 -960‬לפנה"ס)‪ .‬עדות מתקופת החשמונאים א ‪( 14‬והשווה מקב' ב' יב ‪ )42 ,17‬מלמדת על‬
‫קשרי מכתבים בין אנשי גלעד‪ ,‬המבקשים עזרה מיהודה המכבי במאבקם עם שכניהם‪.‬‬
‫‪ 66‬על היחס השונה לאוכלוסיה בשומרון‪ :‬יפת ש'‪" ,‬עם וארץ בתקופת שיבת ציון"‪ ,‬גולה וגאולה‪ ,‬י' הופמן ו י' אמית‬
‫(עור')‪( ,‬אבן יהודה‪ ,‬רכס‪.)171- 124 ,1990 ,‬‬
‫‪16‬‬
‫ודיון בשאלה כיצד יעבוד חלק מהעם‪ ,‬היושב מחוץ לכנען‪ ,‬את ה'‪.‬‬
‫‪67‬‬
‫‪ )3‬קיומם של כמה מזבחות‬
‫בעבר הירדן המזרחי – בימיו של הכותב היו קיימים כמה מזבחות שהיו מוכרים‪ :‬המזבח בדיר‬
‫עלא ואף יתכן שגם המזבח בנבו ומזבחות שהמסורת המקראית מציגה‪ :‬הגלעד בגלעד (בר' לא ‪33‬‬
‫ ‪ )23‬והמזבח במצפה (שופ' יא ‪ 43‬ואילך)‪ .‬התייחסות למזבחות במזרח הירדן – מבלי להצביע על‬‫מזבח ספציפי – אפשרה לכותב לפסול את כל המזבחות שם‪ )2 .‬המסורת‪ ,‬המציגה את שנים וחצי‬
‫השבטים כמי שיצאו לעזרת אחיהם בכיבוש הארץ שממערב לירדן ושנטלו בה חלק מכריע‬
‫בהתייצבותם בראש המלחמה ( דב' ג ‪ ;90 -18‬יהו' א ‪ ;18 - 19‬ד ‪ ;19‬כב ‪ .)9 – 1‬תיאור זה‪ ,‬המבליט‬
‫את שותפות הגורל בין שני חלקי העם והאחריות הקיבוצית הקיימת בניהם‪ ,‬סייעה לכותב‬
‫להטעים את עצם קיומה של הזיקה בין שני חלקי העם‪ ,‬שחלק אחד מתגורר בארץ וחלק אחר‬
‫מתגורר מחוץ לגבולות הארץ‪ ,‬בעיקר להדגיש את חשיבות המשכה על מנת שלא לנתק את‬
‫היושבים בפזורה מעם ישראל‪ )6 .‬סמיכות התיישבותם של שתי קבוצות השבטים‪ ,‬וקיומו של גבול‬
‫ביניהם – נהר הירדן – המהווה גבול בין שני חלקי העם אפשר לכותב לציין שעל אף קיומו של‬
‫גבול בין שני חלקי העם‪ ,‬הם שייכים לאותו עם‪ .‬נקודה זו הוצגה באמצעות הזיקה בין הפרשה ובין‬
‫סיפור הגלעד שהוקם על ידי יעקב ולבן (בר' לא ‪ .)22- 33‬בפרשת יעקב ולבן מסמל הגלעד גבול‬
‫המפריד בין שני עמים‪ :‬ישראל וארם‪ .‬לעומת זאת בפרשת מזבח שנים וחצי השבטים‪ ,‬מסמל‬
‫המזבח עדות לקשר בין שני חלקי העם היושבים משני צדי הירדן‪ .‬בדרך זו כיוון הכותב לתפיסה‬
‫לפיה‪ ,‬שתי אוכלוסיות העובדות את אותו אל‪ ,‬ושרואות את עצמן כשייכות לעמו של ה'‪ ,‬יכולות‬
‫לחיות בטריטוריות שונות שגבול מדיני מפריד ביניהן‪ ,‬ועדין להיחשב לעם אחד‪.‬‬
‫‪ )7‬המסורת הכוהנית‪ ,‬לפיה‪ ,‬ההאחזות בעבר הירדן המזרחי קיבלה לגיטימציה אלוהית‪ ,‬מופיעה‬
‫כבר בראשית פרשה (כב ‪9‬ב) על אף שארץ הגלעד אינה חלק מהארץ המובטחת (במד' לב)‪ .‬מסורת‬
‫זו אפשרה לכותב להציג את הגלעד כמקום ייצוגי להתיישבות לגיטימית של חלק מהעם מחוץ‬
‫לגבולות הארץ ללא קיום של פולחן הזבח‪.‬‬
‫בפרשה זו הדנה ביחסי הארץ הגולה‪ ,‬ניסה הכותב לומר כי שתי דרכי הפולחן ‪ -‬באמצעות זבח‬
‫‪ 67‬ראוי לציין‪ ,‬כי אין אני מקבלת את טיעונו של גולדשטיין‪ ,‬הרואה בפרשה ניסיון של בית טוביה להציג עצמם כחלק‬
‫מעם ישראל [גולדשטיין ‪ ,9000‬עמ' ‪ 38‬ואילך) מכמה סיבות‪ :‬א) אין בפרשה רמזים לבית טוביה‪ .‬הרמז האחד הוא‬
‫המילה "חלק"‪ ,‬המופיעה בדברי שבטי המזרח‪" :‬אין לכם חלק בה'" (פס' ‪ ,)98 ,92‬שקיימת בדברי נחמיה ביחס לבית‬
‫טוביה (כ ‪ .)90‬אך מילה זו מופיעה בדרך כלל במקרא בהקשר של פירוד (בר' לא ‪ ;13‬שמ"ב כ ‪;1‬מל"א יב ‪[ 16‬והשוה‬
‫דב"ב י ‪ .)]16‬ב) שייכותם של בית טוביה לעם ישראל היה נושא שנוי במחלוקת (הדבר מתבטא בכך שטוביה מכונה‬
‫עמוני (נח' ב ‪ ; 19 ,10‬ג ‪ .)42‬כך גם עולה מהעריכה‪ ,‬שהקדימה את האיסור‪" :‬אשר לא יבוא עמוני ומאבי בקהל ה' עד‬
‫עולם" (יג ‪ )9 - 1‬על מנת להצדיק את סילוקו של טוביה מבית ה' [נח' יג ‪ .)]9 - 3‬לעומת זאת בפרשה שלפנינו אין כל‬
‫ערעור על שייכותם של שנים וחצי השבטים לישראל‪ .‬בתשתיתה של פרשה זו קיים הרעיון של אחריות קולקטיבית‬
‫הקיים בין שני חלקי העם‪ ,‬השיכים לעמו של ה'‪ .‬רעיון זה עולה בטענת המשלחת (פס ‪ )18‬והן בדברי שבטי המזרח (פס'‬
‫‪ .)92 -93‬לפיכך בית טוביה מהווה ייצוג מוזר‪ .‬ג) נושא בית טוביה מותיר נושאים מרכזיים אחרים‪ ,‬שהפרשה דנה בהם‬
‫בשוליים‪ .‬כמו למשל‪ ,‬הדיון בהחלת חוק ריכוז הפולחן על היושבים מחוץ לגבולות הארץ; דיון בשאלת טומאת הארץ‪,‬‬
‫שמחוץ לגבולות הארץ וכן דיון באפשרות קיומו של פולחן‪ ,‬שאינו באמצעות זבח‪ ,‬שעשוי לאפשר לעם היושב מחוץ‬
‫לגבולות הארץ לעבוד את ה' במקום מושבם‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫וללא זבח ‪ -‬חייבות לדור בכפיפה אחת‪ ,‬כדי לאפשר לכל חלק בעם לעבוד את ה' במקום מגוריו‪.‬‬
‫ללא קבלת פתרון זה עלול עם ישראל לאבד חלק מהעם היושב מחוץ לגבולות הארץ‪ .‬בכל מקום‬
‫שבו נמצאים אנשים מישראל‪ ,‬קיימת האפשרות לעבוד את ה'‪ ,‬לשמור על זיקתם לאחיהם בארץ‬
‫ולשמור על זהותם‪ .‬באמצעות מזבח ייחודי זה ניסה הכותב להעניק לגיטימציה לחיים דתיים גם‬
‫ללא זבח‪ ,‬שהיווה את הבסיס להתפתחותם של בתי הכנסת בגולה ובארץ‪.‬‬
‫מגמתה של התוספת‪":‬אשר בארץ כנען" (פס' ‪01‬אב)‬
‫באמצעות התוספת "אשר בארץ כנען" מיקם המעבד את המזבח בתוך ארץ כנען‪ .‬סימפסון מציין‬
‫שמגמתה של תוספת זו היא להעביר את המזבח‪ ,‬שעל פי הסיפור המקורי נבנה במזרח הירדן‪ ,‬אל‬
‫מערב הירדן‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫נראה כי שבאמצעות תוספת מכוונת זו רצה המעבד להטות את מגמתה המקורית‬
‫של הפרשה‪ ,‬ולהציג עוד סיפור מאבק על ריכוז הפולחן בתוך כנען‪ .‬אך בתיאור שלפנינו‪ ,‬בניגוד‬
‫לתיאורים אחרים במקרא הדנים בנושא ריכוז הפולחן בכנען‪ ,‬ושבהם בדרך כלל קיימת‬
‫התפלמסות עם מזבח ספציפי‪ 69,‬לא ברור לאיזה מזבח בתוך כנען התייחס המעבד‪ .‬אי בהירות זו‬
‫נוצרה בעקבות בחירתו של המעבד להוסיף את הביטוי "אשר בארץ כנען" בסמיכות לביטוי הלא‬
‫מזוהה "גלילות הירדן"‪ 70.‬העמימות ביחס למקום "גלילות הירדן"‪ ,‬שאינה מאפשרת לזהותו‬
‫במזרח‪ ,‬איפשרה גם למעבד (בדומה לכותב הפרשה‪ ,‬שהתייחס למקדשים מחוץ לכנען) לא‬
‫להתייחס למזבח ספציפי בתוך כנען‪ ,‬אלא להציג דיון עקרוני בנושא ריכוז הפולחן‪ ,‬המבטל את כל‬
‫המקדשים בכנען‪ ,‬מלבד המזבח הנבחר הקיים במשכן ה'‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬ניתן להבחין ברמזים‬
‫למזבח אשר בגלגל‪ ,‬המצויה בחופו המערבי של הירדן (יהו' ד ‪.)19‬‬
‫‪71‬‬
‫המזבח בגלגל היה מקום‬
‫פולחן מרכזי במאות התשיעית והשמינית עד שבוטל ככל הנראה בימי יאשיהו‪.‬‬
‫‪72‬‬
‫אך אין זה מן‬
‫הנמנע‪ ,‬שלאחר מות יאשיהו בימי יהויקים חודש הפולחן בגלגל‪ .‬בודאי לאחר חורבן ירושלים‪,‬‬
‫שאז התעורר הצורך במקומות פולחן אלטרנטיביים‪.‬‬
‫‪73‬‬
‫יתרה מזאת יתכן‪ ,‬שהמעבד ראה צורך‬
‫להתייחס למקום זה‪ ,‬משום שספר יהושע קושר לגלגל כמה אירועים מכוננים בתולדות העם‪ :‬נס‬
‫‪ 68‬סימפסון‪ ,‬מסורת קדומה‪ .499 ,‬לעומת סימפסון הטוען שתוספת זו מכוונת‪ ,‬סובר זקוביץ (יהושע‪ ,)909 ,‬שמקורה‬
‫של תוספת זו בטעות של המעבד המאוחר‪ ,‬שזיהה את "גלילות הירדן" עם הגלגל אשר במערב ‪ .‬לא נראה לי הסברו‬
‫של זקוביץ‪ ,‬שמדובר בטעות‪ .‬מאחר שגם אם נניח‪ ,‬שהמעבד לא ידע אם המקום "גלילות הירדן" (פס' ‪ )11‬נמצא‬
‫ממערב לירדן או שנמצא ממזרח לירדן‪ ,‬הרי שמהביטוי המצורף "אל מול ארץ כנען" עולה‪ ,‬שמקומו במזרח הירדן‪.‬‬
‫זאת על בסיס הניגוד לביטוי "משלה אשר בארץ כנען" (פס' ‪ ,)9‬המצביע בברור על מקום בתוך כנען‪ .‬גם הביטוי "אל‬
‫עבר בני ישראל" (פס' ‪ ,)11‬הממקם את מקום המזבח מחוץ לתחום התיישבותם של שבטי המערב‪ ,‬מלמד שהכוונה‬
‫בביטוי "גלילות הירדן" למזרח הירדן‪ .‬לפיכך נראה‪ ,‬שהמעבד הבין שמקום המזבח במזרח‪ ,‬והוסיף במכוון את‬
‫הביטוי "אשר בארץ כנען" בסמיכות למקום "גלילות הירדן" (פס' ‪ )10‬כדי להעביר את המזבח למערב הירדן‪.‬‬
‫‪ 69‬בית אל ודן (מל"א יב ‪ .)40 -98‬על מקור זה ואחרים המתפלמסים עם בית אל‪ :‬אמית‪ ,‬גלוי ונסתר ‪.130 - 111‬‬
‫‪ 70‬לעיל עמ' ‪.6‬‬
‫‪ 71‬חלק מהחוקרים הטוענים‪ ,‬כח המזבח מצוי ממערב לירדן‪ ,‬מציינים שהכוונה למזבח בגלגל זו‪ .‬לעיל‪ ,‬עמ' ‪.7 -6‬‬
‫‪ 72‬הושע ד ‪ ;15‬ט ‪ ; 12‬יב ‪ ;19‬עמ' ד ‪ ;3‬מי' ו ‪.2‬‬
‫‪ 73‬על עלייתם של מרכזי פולחן כמו בית אל ושכם בתקופה שלאחר החורבן‪ ,‬לעיל ‪ ,‬הערה ‪ ,2‬עמ' ‪.4‬‬
‫‪18‬‬
‫חציית הירדן (ד ‪ ,)90 -19‬המסמל את מימוש ההבטחה האלוהית לכניסת העם לארץ המובטחת ;‬
‫מילת העם (ה ‪ ,)9‬המסמלת את ההתנתקות ממצרים "היום גלותי את חרפת מצרים" (ה ‪ )9‬וקיומו‬
‫של הפסח הראשון בארץ המובטחת (ה ‪ .)10‬אירועים אלה‪ ,‬המעצימים את מעמדה של גלגל‪ ,‬עוררו‬
‫את הצורך להתייחס למזבח זה במסגרת דיון בנושא ריכוז הפולחן בארץ‪.‬‬
‫הרמזים הקושרים בין מזבח שנים וחצי השבטים ובין המזבח המצוי בגלגל‪ )1 :‬הביטוי "גלילות‬
‫הירדן" מעורר הד מיידי למקום גלגל‪ 74,‬משום הקשר הפונטי שבין "גלילות" ו"גלגל"‪ )9 .‬ההיגיון‬
‫הפנימי של הסיפור מוביל למסקנה שהכוונה לגלגל אשר לחופו של הירדן‪ ,‬משום קרבתה לנחלות‬
‫שבטי המזרח‪ .‬כמו כן צורת הסמיכות שקושרת את הגלילות עם הירדן‪ )4 .‬זקוביץ‬
‫‪75‬‬
‫עמד על‬
‫הדמיון הלשוני‪ ,‬הקיים בין תיאור הגעתם של בני ישראל לגלגל‪ ,‬לבין תיאור הגעתם של בני ישראל‬
‫לשיטים אשר בערבות מואב‪ ,‬מקום התרחשותו חטא פעור (במד' כה ‪ ,)1‬המוזכר בפרשה (פס' ‪:)17‬‬
‫"והעם עלו מן הירדן ויחנו בגלגל בקצה מזרח יריחו" ( יהו' ד ‪.)19‬‬
‫"ויחנו על הירדן מבית ישימת עד אבל השיטים בערבות מואב" (במד' לג ‪ .)39‬דמיון זה אף‬
‫מתחזק לדעתי עם השוואה לפסוק הקודם "ויחנו בערבות מואב על יד ירדן ירחו" (במד' לג ‪.)38‬‬
‫ניתן להבחין‪ ,‬שבפסוק זה מיקומה של גלגל מוצג באמצעות מיקומה של העיר יריחו "קצה מזרח‬
‫יריחו" (יהו' ד ‪ .)19‬יריחו קשורה בחטא עכן‪ ,‬המופיע גם בפרשה (כב ‪ )3 .)90‬קשר בין גלגל וחטא‬
‫עכן עולה גם מהזיקה בין השם "גלגל"‪ ,‬ובין "גל האבנים" המתקשר לסקילת עכן (יהו' ז ‪.)96‬‬
‫‪76‬‬
‫‪ )2‬קשר בין גלגל (יהו' ד ‪ )19‬לשיטים מופיע גם בדברי הנביא מיכה "מן השיטים עד הגלגל" (ו ‪.)2‬‬
‫אבן עזרא אומר כי פסוק זה בא להזכיר לעם את חטא פעור "זכור את אשר הכעסת את ה'‬
‫בשיטים"‪ .‬קיומו של ביטוי זה אצל הנביא מיכה מצד אחד‪ ,‬וזיהוי "שיטים" כמקום חטא במקור‬
‫הכוהני (במד' לג ‪ )39 -38‬מצד שני‪ ,‬עשויים לתמוך בהשערה שחטא פעור‪ ,‬שהתרחש בשיטים‪ ,‬וחטא‬
‫עכן – המזוהה עם יריחו המתקשרת לגלגל – נתפסו כביטוי מכליל לפשעים בה'‪.‬‬
‫יתכן אפוא‪ ,‬שהופעתם של חטא פעור וחטא עכן בפרשה‪ ,‬שהתרחשו בשיטים וביריחו הסמוכה‬
‫לגלגל‪ ,‬שימשו תשתית למעבד – שהיטה את מקומו של המזבח לתוך כנען – ליצירת קשרים בין‬
‫השיטים ויריחו ובין הפולחן בגלגל‪ .‬זאת במטרה להתפלמס באופן סמוי הפולחן בגלגל‪.‬‬
‫נראה אפוא‪ ,‬כי מקומו המרכזי של המזבח אשר בגלגל במסורת המקראית ובספר יהושע בפרט‬
‫(ד ‪ ,90 - 19‬ה ‪ ,)19- 9‬כמזבח המסמל אירועים מרכזיים בתולדות העם‪ ,‬מנע מן המעבד להתפלמס‬
‫עם מזבח זה בגלוי‪ ,‬אלא רק באופן נרמז‪.‬‬
‫‪ 74‬על שמות המקומות כסמן ראשון לפולמוס הסמוי‪ :‬אמית‪ ,‬גלוי ונסתר‪.186 - 184 ,‬‬
‫‪ 75‬זקוביץ‪ ,‬יהושע‪.27 ,‬‬
‫‪ 76‬על הקשר בין יהו' ד ‪ 90‬לבין ז ‪ ,96‬זקוביץ ‪ ,‬יהושע‪.72 ,27 ,‬‬
‫‪19‬‬
‫נוכל לסכם ולומר‪ ,‬שההיגיון הפנימי של הפרשה שלפנינו מראשיתה ועד אחריתה מלמד‪ ,‬שהיא‬
‫דנה במזבח הנמצא במזרח הירדן‪ .‬לכן המילים "אשר בארץ כנען" הן תוספת שמטרתן לחזק את‬
‫ריכוז הפולחן בתוך כנען‪ .‬תוספת זו השתלבה עם המטרה המקורית של הפרשה שהיא החלת חוק‬
‫ריכוז הפולחן גם על היושבים מחוץ לכנען‪ .‬המעבד הוסיף את הביטוי "אשר בארץ כנען"‪,‬‬
‫שבאמצעותו העביר את המזבח למערב הירדן‪ .‬ביטוי הזה שיבץ המעבד בסמיכות לצירוף הלא‬
‫ברור "גלילות הירדן"‪ .‬באופן זה נוצר קושי בזיהוי ספציפי של המזבח‪ .‬עמימות זו אפשרה למעבד‪,‬‬
‫כמו לכותב המקורי‪ ,‬לרמוז למזבחות שונים הממוקמים בתוך כנען‪ .‬עוד ניתן להבחין‪ ,‬שהנתונים‬
‫הקיימים בפרשה איפשרו למעבד לרמוז למזבח בגלגל הסמוכה לחוף הירדן‪.‬‬
‫ניתן אפוא לומר‪ ,‬שפרשה זו הן מצד תוכנה ואף מצד סגנונה שימשה מצע הולם למעבד‬
‫המאוחר‪ ,‬לחיל את מגמות המתייחסות להתיישבות מחוץ לכנען – חיזוק נושא ריכוז הפולחן‬
‫בכנען‪ ,‬לצד פולחן חלופי – גם בתוך כנען‪.‬‬
‫השילוב בין מגמת הכותב ובין מגמת המעבד‪ ,‬הציג את משכן ה' אשר באחוזת ה' כמקום היחיד‬
‫עלי אדמות‪ ,‬שבו ניתן לקיים את פולחן הקורבנות על כל סוגיו‪.‬‬
‫לסיכום‬
‫"נראה אפוא שהקורא המבקש לבדוק את אופני העיצוב של ממד המרחב צריך לתת את‬
‫הדעת‪...‬לפונקציונליות – כלומר‪ ,‬לבדוק מתי ומדוע התעכבו סופרי המקרא על ממד המרחב וכיצד‬
‫רתמו אותו לצורכיהם"‪.‬‬
‫‪77‬‬
‫פענוחו של ממד המרחב בפרשה שלפנינו מהווה את אחד המפתחות‬
‫להבנת ייחודו של סיפור זה‪ .‬פרשה זו מעלה את סוגיית ריכוז פולחן תוך אי‪-‬התייחסות כפולה‪:‬‬
‫לא למקום המרכז הפולחני אשר שם משכן ה' ולא למקום המזבח בעבר הירדן המזרחי‪ .‬בכל‬
‫הקשור למקומות ספציפיים הפרשה נוקטת בטכניקה של עמימות‪ .‬בראשית הפרשה הקורא נחשף‬
‫לאזכורם של כמה מקומות‪ .‬מגמה זו מגיעה לשיאה בסיומה של הפרשה כשמתברר‪ ,‬שאין מטרת‬
‫המזבח לקדש מקום פולחן אלא מטרתו לבטל את כל מקומות הפולחן‪ ,‬ולחזק את קדושתו של‬
‫מקום הפולחן היחיד אשר במשכן ה'‪ .‬מסקנה זו גם מבהירה את מגמת טשטוש מקום המזבח‪.‬‬
‫באמצעות עמימות המקום המזבח השיג הכותב שתי מטרות‪:‬‬
‫א) שלילת קיומם של כלל המזבחות לקורבנות מחוץ לכנען‪.‬‬
‫‪ 77‬אמית י'‪ ,‬לקרוא סיפור מקראי (תל אביב‪ ,‬האוניברסיטה המשודרת) תש"ס‪.190 ,‬‬
‫‪21‬‬
‫ב) מענה ליושבים מחוץ לכנען כיצד לעבוד את האל במקומם‪ .‬המענה הוא מזבח לעדות בלבד‪,‬‬
‫המהווה ביטוי לדרכי פולחן ללא קורבנות‪ ,‬שבאמצעותן יוכלו היושבים מחוץ לכנען לעבוד את‬
‫האל בכל מקום‪ ,‬מבלי להפר את חוק ריכוז הפולחן ‪.‬‬
21
The Alter of the two-and-Half Tribes(Joshua 22:9-34) Dimension of Space
This Story tackles the relations between the Holy Land and the Diaspora, which
introduced by a unique Alter, forbidden for sacrifices and intended only as a
"witness". The Alter can take place everywhere, as it is reflected by the poetics of
ambiguity used by the author in outlining the space of the narrative. Sidelong exists
the Alter for sacrifices that can only take place at the Tabernacle of the Lord. These
two rites could coexist in a way that allowed all parts of the alter nation to worship the
Lord where they lived. This solution could reinforce the connection between the two
parts of the people and preserve it unity.
`