גיליון מס` 9 | נובמבר 2013

‫גיליון מס’ ‪ | 9‬נובמבר ‪2013‬‬
‫גליון מס’ ‪ | 9‬נובמבר ‪2013‬‬
‫חדשות העמותה ‪ /‬תמי בן‪-‬אור‬
‫‪4-3‬‬
‫תלמידים מתעדים‪ :‬סיפורו‬
‫של עמנואל גורביץ’ ‪ /‬יוני שריץ‬
‫‪5‬‬
‫שואה‪ ,‬גבורה ותקומה ‪ /‬דב פלד‬
‫‪7-6‬‬
‫מצעדת המוות לחטיבת גולני‬
‫‪9-8‬‬
‫‪ /‬דב פלד‬
‫ליקוי החמה תם ‪ /‬איתי דרור‬
‫‪11-10‬‬
‫דור שני בצל השואה ‪ /‬ענת‬
‫שמואלי‬
‫‪12‬‬
‫במלוא שיעור קומתו ‪ /‬יעקב‬
‫ברזילי‬
‫‪13‬‬
‫מדור ספרים‪“ :‬חרב בנכר“‬
‫‪14‬‬
‫יצחק פרינץ יקיר העיר רמת‬
‫גן ; “אין האור ניכר אלא‬
‫מתוך החושך” ‪ /‬שרה יודפת‬
‫‪15‬‬
‫בעלי תפקידים באלומה‬
‫‪16‬‬
‫‪www.alumash.org.il‬‬
‫חברי המערכת‬
‫עורכת אחראית‪ :‬עדי שגב‪-‬בשן‬
‫עורכות‪ :‬לאה סלע‪ ,‬שמחה דוידיאן‪ ,‬ברוריה צוק‬
‫מעצבת גרפית‪ :‬קורל הרשקוביץ‬
‫איורים‪ :‬פרץ ויינרייך‬
‫הפקה‪ :‬תמי בן‪-‬אור‪ ,‬דב פלד‬
‫גיליון מס’ ‪ | 9‬נובמבר ‪2013‬‬
‫‪2‬‬
‫יש להפעיל את הדור השני‪ ,‬הדור השלישי והדור הרביעי‬
‫שיהיו פעילים כבר מהיום‪ ,‬וימשיכו להנחיל את זיכרון‬
‫מורשת השואה‪ ,‬בשיתוף פעולה עם גורמים רבים ובדרכים‬
‫יצירתיות‪ ,‬העשויות לתרום להפנמה‪ .‬זה פועלנו היום‬
‫בעמותת אלומה‪ ,‬ונקיים קשר ושיתוף פעולה עם כל‬
‫ארגון שיוכל לתרום להגשמת מטרותינו‪.‬‬
‫חדשות העמותה‬
‫בתקופה האחרונה אנו חווים את השינויים ואת‬
‫ההתקדמות החשובה ביותר בשלב זה‪ ,‬לקראת מימוש‬
‫תמי בן‪-‬אור יו”ר העמותה‬
‫מטרות העמותה‪ .‬שנת הלימודים תשע“ד החלה‪ ,‬ואנו‬
‫שוקדים עם התלמידים על פיתוח פרויקטים חדשים ועל‬
‫המשך פרויקטים קיימים‪ .‬לראשונה מצטרף לתיכונים‬
‫ולתנועות הנוער בית ספר יסודי סורקיס‪ ,‬ועוד ידינו נטויה‬
‫עמותות רבות עוסקות בהנצחה נקודתית של השואה‬
‫לצרף בתי ספר תיכונים נוספים ואף את החטיבות‪.‬‬
‫באמצעות אנדרטאות או על ידי מתן שם לכיכר‪ ,‬לפארק‬
‫או לרחוב‪ .‬גם בדרכים אלה תורמים לזיכרון עד‪ .‬ואולם‪,‬‬
‫הידע‪ ,‬ההבנה וההפנמה של השואה‪ ,‬שחשוב שיישמרו‬
‫בעקביות מדור לדור‪ ,‬יוכלו להכות שורשים איתנים אך‬
‫ורק במקור חינוכי‪ ,‬במוסד מובנה‪ ,‬עצמאי‪ ,‬שימשיך לפעול‬
‫גם לאחר פרישתו של הדור הראשון מהעולם‪ .‬אם אנו‪,‬‬
‫החברים מן הדור הראשון‪ ,‬האנשים האותנטיים “שהיו‬
‫שם“‪ ,‬נשפיע על שרשרת דורות ההמשך כבר מעכשיו‪,‬‬
‫תוך כדי העברת המסרים והמסקנות‪ ,‬רק אז הם‪ ,‬הדורות‬
‫הבאים‪ ,‬יוכלו להיות לנו לפה‪ .‬לא די בהרצאות בבתי ספר‪.‬‬
‫תמי בן‪-‬אור‪ ,‬דב פלד ונציגות הדור הצעיר בערב ההוקרה למתנדבי כפר סבא‬
‫‪3‬‬
‫ב‪ 1-‬באוקטובר ערכנו ערב התרמה לעמותה‪ ,‬שבמסגרתו‬
‫נהנינו ממופע משותף של שני הרכבים מוזיקליים‪ :‬צמד‬
‫רעים‪ ,‬אחד ההרכבים הוותיקים בישראל למוזיקה‬
‫יהודית וחסידית‪ ,‬ושלמה בר והברירה הטבעית‪ ,‬מחלוצי‬
‫המוזיקה האתנית בארץ‪ .‬המופע‪“ ,‬שרים שורשים“‪ ,‬היה‬
‫מרשים ביותר וחיבר בין מזרח למערב‪ ,‬חיבור שהדגיש‬
‫את העובדה כי כולנו בני עם אחד‪ ,‬בעלי שורשים דומים‪.‬‬
‫בתום המופע היינו עדים לרגע מרגש במיוחד‪ ,‬כאשר‬
‫בוגרי “ניצן“ הגישו לאמנים רקפות ושרו עמם שיר אחרון‪.‬‬
‫תמי בן‪-‬אור יו”ר העמותה‬
‫ב‪ 23-‬באוקטובר התקיים ערב הוקרה מטעם ראש העיר‬
‫ומועצת ארגוני המתנדבים בכפר סבא לכבוד מתנדבי‬
‫העיר‪ .‬כ‪ 80-‬ארגונים ואלפי מתנדבים מחבקים את העיר‬
‫בתחומים שונים‪ ,‬והעיר מחבקת אותם בחזרה‪ .‬התאספנו‬
‫בשעה ‪ 18:30‬בפארק כפר סבא‪ ,‬שם ארגונים רבים‬
‫הקימו דוכנים שבהם הציגו את מטרתם ופועלם למען‬
‫תושבי העיר‪ .‬גם אנחנו באלומה הקמנו דוכן במהלך הערב‪,‬‬
‫בישיבה שהתקיימה אצל מנכ“ל העירייה מר אשל ובו חילקנו עלונים והצגנו מצגת מרהיבה על פעילות‬
‫ארמוני בתאריך ‪ 16‬בספטמבר ‪ ,2013‬השתתפו מר העמותה‪ .‬תלמידים מתיכון כצנלסון ייצגו בדוכן את‬
‫אשל ארמוני‪ ,‬מנכל העירייה‪ ,‬גב‘ נסיה שטרסבורג‪,‬‬
‫הדור הצעיר של העמותה ועשו זאת בהתלהבות ובאהבה ‪.‬‬
‫מנהלת פרויקטים‪ ,‬גב‘ רינה פז‪ ,‬מקשרת העמותה‬
‫מול העירייה‪ ,‬מר דב פלד‪ ,‬יו“ר ועדת הפרויקט‪ ,‬מר אנו מבקשים לגייס לעמותה חברים חדשים בני‬
‫בני ברינדט‪ ,‬סגן יו“ר העמותה וגב‘ תמי בן‪-‬אור‪ ,‬יו“ר הדור השני‪ ,‬הדור השלישי והדור הרביעי‪ ,‬וכן לגייס‬
‫העמותה‪ .‬בישיבה הועלו וסוכמו הנושאים הבאים אוהדים‪ ,‬שלטובת העם יתמכו במטרותינו ויהיו‬
‫גליון מס’ ‪ | 9‬נובמבר ‪2013‬‬
‫חדשות העמותה‬
‫• סיכום קצר המתאר את תהליך השתלשלות העניינים‬
‫‬
‫שותפים במימוש החזון הקדוש והחשוב של העמותה ‪.‬‬
‫• הצגת מטרת הפגישה והדגשת הצורך בסיום התהליך המייגע‬
‫של הדיונים‬
‫• מנכ“ל העירייה מר אשל ארמוני הציע להגיש לעמותה‬
‫מסמך התחייבות‪ ,‬חתום על ידי ראש העיר מר יהודה בן חמו‬
‫ומנכ“ל העירייה מר אשל ארמוני‪ ,‬שעניינו הקצאת הקרקע ברח‘‬
‫נורדאו לטובת המרכז הלימודי להנחלת מורשת השואה והגבורה‬
‫לדורות הבאים‪ .‬אנו בתהליך תכנון הצעדים הדרושים ליישום הצעת‬
‫המנכ“ל‪ ,‬שהבטיח לטפל בנושא ולהגיש את המסמכים מיד בתום‬
‫החג‪ .‬עם תחילת קבלת התרומות‪ ,‬יושלם תהליך הקצאת הקרקע‬
‫• אדריכל העיר יגיש לעמותה את מפת השטחהמוקצה ‬
‫ויציין את גבולות השטח ואת מס‘ הגוש והחלקה‪ .‬המסמך יוגש‬
‫בעברית ובאנגלית‬
‫• עמותת אלומה מודה על שיתוף הפעולה בהקמת ‬
‫הפרוייקט החשוב לנו‪ ,‬לעם ולתפארת כפר סבא‬
‫‪4‬‬
‫בוגרי ניצן מצטרפים לשירה בערב ההתרמה לעמותה‬
‫תלמידים מתעדים‬
‫סיפוריהם של ניצולי שואה מתועדים‬
‫על ידי תלמידי תיכון‬
‫יוני שריץ‪ ,‬תלמיד כיתה י‘‪ 4‬בבית ספר תיכון גלילי‬
‫בכפר סבא‪ ,‬מתעד את סיפורו של עמנואל גורביץ‘‬
‫עמנואל נולד בשנת ‪ 1941‬בצ‘רנוביץ שבאוקראינה‪.‬‬
‫בגיל שלושה חודשים נלקח עם הוריו‪ ,‬סבו וסבתו ועם‬
‫דודו‪ ,‬דודתו ובתם לטרנסניסטריה (חבל ארץ בדרום מערב‬
‫אוקראינה)‪ ,‬למחנה הריכוז מוגילב‪ .‬עמנואל גדל במחנה‬
‫הריכוז‪ ,‬וחי בו עד תום המלחמה‪ .‬לעמנואל אין זיכרונות‬
‫רבים ממחנה הריכוז‪ ,‬אך הוא זוכר שחי בחדר קטן עם‬
‫כל משפחתו ושבקצה החדר הייתה מיטה ועליה שכבה‬
‫אישה חולה‪ .‬עוד הוא זוכר שמעברו השני של קיר החדר‬
‫היו רוצחים יהודים‪ .‬סבו‪ ,‬סבתו‪ ,‬דודתו ובתּה לא שרדו את‬
‫השואה‪ .‬לאחר השואה חזר עם הוריו לאוקראינה ומשם‬
‫עבר לבוקרשט שברומניה‪ .‬לאחר שסיים את התיכון פנה‬
‫ללימודי רפואה בתור עוזר רפואי‪ .‬הלימודים היו אמורים‬
‫להימשך שלוש שנים‪ ,‬אך בתום שנתיים של לימודים‪,‬‬
‫כשהביע את רצונו לעלות לישראל‪ ,‬גורש מהאוניברסיטה‬
‫בשנת ‪ 1961‬עלה עם הוריו לישראל‪ .‬בישראל למד‬
‫באולפן בקיבוץ במשך חודשיים ועזב כי לא הרגיש שהוא‬
‫לומד עברית‪ .‬הוא שירת בצבא כחובש במשך חצי שנה‪.‬‬
‫לאחר מכן למד רפואת רנטגן ולאחר שנים למד ניהול‬
‫‪.‬‬
‫רפואי‪ .‬עם הזמן השתפרה העברית שלו‪ .‬עמנואל התחתן‬
‫עם עולה חדשה ילידת מלבורן שבאוסטרליה‪ .‬הוא חי‬
‫שנה בברזיל (שם חי דֹודֹו)‪ ,‬וארבע שנים באוסטרליה‪.‬‬
‫יש לו שלושה ילדים‪ ,‬שישה נכדים והשביעי בדרך‪.‬‬
‫יהדות צ‘רנוביץ‘ (באדיבות ויקיפדיה)‪ :‬בעבר הייתה‬
‫בצ‘רנוביץ אוכלוסייה יהודית גדולה‪ .‬רבים מן היהודים‬
‫הגיעו לצ‘רנוביץ בתקופת המשטר האוסטרי‪ ,‬שהיה‬
‫סובלני בהשוואה למשטרים באזורים הסמוכים‪.‬‬
‫האוכלוסייה היהודית הייתה מגוונת מאוד‪ :‬רפורמים‪,‬‬
‫בהנהגת הרב אליעזר אליהו איגל וממשיכיו‪ ,‬שכונו‬
‫בשם “ההולכים קדימה“‪ ,‬אורתודוקסים‪ ,‬בהנהגת הרב‬
‫בנימין וייס‪ .‬וממשיכיו‪ ,‬שכונו “העומדים“‪ ,‬מתבוללים‬
‫בתרבות הגרמנית‪ ,‬ציונים‪ ,‬קומוניסטים ובונדיסטים‪.‬‬
‫היהודים בצ‘רנוביץ דיברו בשפה שהתבססה על הגרמנית‬
‫הווינאית ותובלה לפעמים במילים ובביטויים ביידיש‬
‫האוכלוסייה החרדית דיברה בעיקר יידיש‬
‫ובסלאבית‪.‬‬
‫‘‬
‫על חשיבותה של יהדות זו אפשר ללמוד מכך שבין‬
‫השנים ‪ 1805-1784‬שימש הרב חיים טירר‪ ,‬מגדולי‬
‫תנועת החסידות‪ ,‬הידוע גם בספרו “באר מים חיים“‪,‬‬
‫כרבה של העיר (ובשל כך נודע שמו כרבי חיים‬
‫מצ‘רנוביץ)‪ ,‬ומכך שב‪ 1908-‬נערכה בעיר‪ ,‬ביוזמת נתן‬
‫בירנבאום‪ ,‬ועידת הסופרים היהודים של שפת היידיש‪,‬‬
‫שהכריזה על היידיש כעל השפה הלאומית של היהודים‬
‫בשנים ‪ 1914-1912‬היהודי סאלו וייסלברגר היה ראש‬
‫העיר‪ .‬ערב מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ‪ 50-‬אלף‬
‫יהודים‪ ,‬יותר משליש מאוכלוסיית העיר‪ .‬העיר התרוקנה‬
‫כמעט לגמרי מיהודים במהלך השואה‪ ,‬ובשנים שלאחר‬
‫מכן‪ ,‬כשהותר ליהודי ברית המועצות לשעבר להגר‬
‫לישראל ולעולם המערבי‪ .‬כיום חיים בעיר כ‪ 5,000-‬יהודים‬
‫בלבד‪ .‬עשרות בתי כנסת שקקו חיים בצ‘רנוביץ בתקופת‬
‫הזוהר שלה‪ .‬כיום‪ ,‬בית הכנסת המרכזי משמש בית קולנוע‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫גליון מס’ ‪ | 9‬נובמבר ‪2013‬‬
‫שואה‪ ,‬גבורה ותקומה‬
‫על היהודים שסירבו ללכת כצאן לטבח‪ ,‬לחמו‬
‫בנאצים והשתתפו במאבק למען המדינה שבדרך‬
‫כתב‪ :‬דב פלד‬
‫אייר‪ :‬פרץ ויינרייך‬
‫העם היהודי‪ ,‬שיצא לגלות לפני כאלפיים שנה‪ ,‬התפזר בין‬
‫העמים ושרד‪ ,‬למרות האנטישמיות‪ ,‬הגזרות‪ ,‬הרציחות‪,‬‬
‫העינויים‪ ,‬עלילות הדם‪ ,‬הפוגרומים‪ ,‬מסעי הצלב‬
‫והאינקוויזיציה‪ .‬המאה ה‪ ,20-‬שסימנה התקדמות מדינית‪,‬‬
‫מדעית‪ ,‬טכנולוגית וכלכלית‪ ,‬אופיינה בנפילה של משטרים‬
‫מונרכיים ופיאודליים ובהשתתה של משטרים דמוקרטיים‪,‬‬
‫אך מדינות דמוקרטיות ומתקדמות אפשרו את עלייתם‬
‫של משטרים אפלים‪ ,‬שניצלו טכנולוגיות חדשות והקימו‬
‫מנגנונים לכיבוש ולהשמדה המונית‪ .‬במלחמות כיבוש‬
‫אכזריות ועקובות מדם ובמחנות השמדה נהרגו‪ ,‬הומתו‬
‫ונרצחו שישים מיליון בני אדם‪ ,‬ביניהם כשישה מיליון‬
‫יהודים‪ ,‬כשליש מבני עמנו באותה עת‪ .‬הטענה הייתה‬
‫שכולם הלכו כצאן לטבח‪ ,‬אך לא כך היא‪ .‬בתנאים הבלתי‬
‫אפשריים של מעטים מול רבים‪ ,‬של סגר ורעב‪ ,‬של חוסר‬
‫במשאבים לרכישה של כלי נשק ‪ -‬היו גילויי גבורה‪.‬‬
‫יהודים הצטרפו לפרטיזנים‪ ,‬לחמו בשורות הצבא הרוסי‬
‫ולחמו בשירות צבאות בנות הברית‪ .‬במחנות ההשמדה‬
‫ובגטאות‪ ,‬דוגמת גטו ורשה‪ ,‬יהודים גילו התנגדות עילאית‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫מאות בחורים ובחורות מהתנועות הציוניות קמו להילחם‬
‫עם אקדחים ובקבוקי מולוטוב מול טנקים ותותחים‪ ,‬נגד‬
‫חיילים נאצים ומשתפי פעולה שעלו עליהם במספר‪.‬‬
‫המורדים גילו נחישות והחזיקו מעמד במאבקם‪ ,‬עד‬
‫שהגרמנים שרפו את הגטו עד אחרון הבתים שהיו בו‪.‬‬
‫חלק מהלוחמים הצליחו לברוח דרך תעלות הביוב‪,‬‬
‫להצטרף לפרטיזנים ולהמשיך להילחם ולהכות בכובשים‬
‫דעת הקהל מתעוררת‬
‫מדי פעם עולה השאלה האם מדינת ישראל הייתה קמה‬
‫אילולא הייתה השואה‪ .‬נראה שאין על כך תשובה מוחלטת‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬אין ספק בעיניי שהלחץ של מאות אלפי “שארית‬
‫הפליטה“ שישבו במחנות העקורים בגרמניה בתמיכת‬
‫אונר“א‪ ,‬או של אלו שניסו את מזלם והגיעו באניות רעועות‬
‫לחופי הארץ‪ ,‬נתפסו על ידי הבריטים והוחזרו לקפריסין‪,‬‬
‫השפיע השפעה מכרעת על החלטת האו“ם בכ“ט‬
‫בנובמבר ‪. 1947‬‬
‫שואה‪ ,‬גבורה ותקומה‬
‫מהגיהנום הנאצי למלחמת השחרור‬
‫סיפורה של “אקסודוס“ (יציאת אירופה‪ ,‬תש“ז)‪,‬‬
‫שעליה הגיעו ארבעת אלפים וחמש מאות ניצולים‬
‫ממרחבי אירופה שהמוסד לעלייה ב‘ ריכז‪ ,‬ממחיש‬
‫זאת‪ .‬הבריטים הצליחו לעצור את האנייה אחרי מאבק‬
‫והביאו אותה לחיפה‪ .‬בנוכחותם של אמיל סנדסטרן‪,‬‬
‫השופט השוודי שהיה יושב ראש ועדת חקירה של האו“ם‬
‫לעניין ארץ ישראל‪ ,‬העבירו הבריטים את המעפילים‬
‫בכוח לשלוש אניות גירוש‪ ,‬שהיו אמורות להחזיר אותם‬
‫לאירופה כאשר אנשי הוועדה ראו כיצד הבריטים גוררים‬
‫את המעפילים‪ ,‬אמר אחד מחבריה שזוהי העדות הטובה‬
‫ביותר לצורך בהקמת מדינה יהודית לאחר הסרת המנדט‬
‫הבריטי‪ .‬בדין וחשבון שהגישה הוועדה למוסדות האו“ם‬
‫בתחילת ספטמבר ‪ ,1947‬היו המלצות לבטל את המנדט‬
‫הבריטי בארץ ישראל ולהקים בחלק ממנה מדינה יהודית‪.‬‬
‫העברת שלוש אניות הגירוש לצרפת ואחר כך לגרמניה‬
‫תועדה על ידי אלפי עיתונאים‪ ,‬עוררה את דעת הקהל‬
‫בעולם וקוממה את נשיא ארצות הברית הארי טרומן ושר‬
‫דב פלד נולד באושמיאנה‪ ,‬פולין‪ .‬לאחר פרוץ מלה“ע‬
‫החוץ שלו ג‘ורג‘ מרשל‪ ,‬שניסו להתערב לטובת המגורשים‪.‬‬
‫השנייה נרצחו בני משפחתו על ידי הנאצים בעיירת‬
‫מולדתו ובמחנות ריכוז‪ .‬פלד צעד בצעדת המוות‬
‫לטרייזנשטט‪ ,‬שם שרד עד לשחרור המחנה בידי הצבא‬
‫האדום‪ .‬הוא הצטרף לשורות ההגנה‪ ,‬עלה ארצה‬
‫והשתתף בקרבות לשחרור המדינה‪ .‬סיפור הצטרפותו‬
‫לכוחות הלוחמים מפורט בעמוד הבא ‪.‬‬
‫הנכונות של המעפילים לסבול ולעמוד איתן אל מול‬
‫הקשיים הפיזיים והטלטלות התבטאה גם בהשתלבותם‬
‫במלחמת השחרור ובמאבק למיסודה של המדינה‬
‫שבדרך – מדינה שסבלם היה‪ ,‬כנראה‪ ,‬אחד הגורמים‬
‫להקמתה‪ .‬אלוף (במיל‘) שיקה גביש‪ ,‬יו“ר עמותת דור‬
‫הפלמ“ח‪ ,‬אמר‪“ :‬כמעט כל לוחם שני במלחמת תש“ח‬
‫היה ניצול שואה“‪ .‬בחוברת “תקומה“ שהופקה לקראת‬
‫אירועי שנות ה‪ 60-‬למדינת ישראל‪ ,‬צוינה תרומתם של‬
‫שורדי השואה למדינה‪ ,‬והיא נפתחת במילים אלה‪“ :‬זהו‬
‫סיפורם של אלה ששרדו את הגיהינום הנאצי‪ ,‬מהנוראים‬
‫ביותר שידע המין האנושי‪ ,‬ואחר כך‪ ,‬בחיוניות מופלאה‬
‫שקשה להסבירה‪ ,‬התפרצו אל החיים‪ ,‬לחמו ובנו את‬
‫מולדתם כלקח מן השואה‪ ,‬עדות לתרומתם פזורה ברחבי‬
‫ישראל ובכל תחומי חייה“‪ .‬נראה שכך הם תרמו בסבלם‬
‫ובעוצמתם להקמת המדינה ‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫גליון מס’ ‪ | 9‬נובמבר ‪2013‬‬
‫מצעדת המוות לחטיבת גולני‬
‫כ‪ 20-‬אלף יהודים יוצאי אירופה וצפון אפריקה גויסו להילחם במלחמת השחרור‪ .‬רובם‬
‫המכריע היו ניצולי שואה‪ .‬דב פלד‪ ,‬ניצול שואה ולוחם בשורות ההגנה‪ ,‬מביא את סיפורו‬
‫האישי ונזכר במי שלחם למען המדינה אך לא זכה להכירה‬
‫כתב‪ :‬דב פלד‬
‫אייר‪ :‬פרץ ויינרייך‬
‫הספר “חרב בנכר“ של יהודה בן‪-‬דוד עוסק בעיקרו‬
‫בפעולות של “ההגנה“ על אדמת אירופה וצפון אפריקה‪,‬‬
‫מתום מלחמת העולם השנייה ועד אחרי קום המדינה‬
‫(עוד על הספר בעמ‘ ‪ .)14‬תחילה הייתה מטרתה‬
‫העיקרית להדריך בני נוער מקרב שארית הפליטה‬
‫להגנה עצמית ולעזור למוסד לעלייה ב‘ בעניין ההעפלה‪,‬‬
‫ובהמשך היה תפקידה לגייס לוחמים בגיוס חוץ לארץ‬
‫(גח“ל) ולהכשיר אותם‪ ,‬כדי שיוכלו להצטרף לכוחותינו‬
‫במלחמה נגד צבאות ערב‪ ,‬שרצו להכחיד את המדינה‬
‫הצעירה בראשית דרכה‪ .‬הודות לתגבורת המסיבית‬
‫הזאת‪ ,‬חזרו צבאות ערב לארצותיהם בלי שהשיגו‬
‫את מטרתם‪ ,‬והמדינה הצעירה המשיכה להתקיים‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ברצוני לספר קצת על הפעילות הנ“ל היות שהייתה לי הזכות‬
‫להשתתף בה ואף לקבל את עיטור לוחמי המדינה (על“ה)‪.‬‬
‫אחרי ארבע שנות גיהינום – גטאות‪ ,‬מחנות עבודה‪ ,‬מחנות‬
‫ריכוז וצעדת המוות שהובילה אותי לטרזיינשטט שבצ‘כיה‪,‬‬
‫שוחררתי עם שאר הניצולים על ידי הרוסים ב‪ 8-‬במאי‬
‫‪ .1945‬לאחר שהבראתי ממחלת הטיפוס וחזרתי‬
‫לכוחותיי‪ ,‬יצאתי למסע מפרך שבסופו הגעתי ללודג‘‪ ,‬פולין‪.‬‬
‫שם פגשתי מכרים אשר הגיעו מהעיירה שלי אושמיאנה‬
‫שליד וילנה‪ ,‬והם אמרו לי שאין טעם לחזור הביתה כי‬
‫איש לא נותר בחיים‪ .‬החלטתי להצטרף לתנועת הנוער‬
‫“דרור“ ולהמשיך עמה לארץ‪ .‬בסוף ‪ 1946‬קיבלנו הוראה‬
‫לעבור את הגבול הצ‘כי ומשם להמשיך לברטיסלאבה‬
‫והלאה לווינה‪ ,‬עד שהגענו למחנות העקורים בגרמניה ‪.‬‬
‫מצעדת המוות לחטיבת גולני‬
‫מטה ההגנה מגייס לוחמים‬
‫זמן קצר לפני שהקבוצה שלנו הייתה אמורה לעלות על‬
‫ה“אקסודוס“‪ ,‬ביקש מטה ההגנה באירופה מכל התנועות‬
‫הציוניות לשלוח מתנדבים לקורס מדריכי הגנה‪ .‬אני‬
‫התנדבתי לקורס‪ .‬זה היה קורס המדריכים השני שהתקיים‬
‫בווילבאד‪ .‬מתכונת הקורס הייתה דומה לזו של קורס‬
‫המדריכים שהיה נהוג בפלמ“ח‪ ,‬והמדריכים בו היו בחלקם‬
‫הגדול שליחים מהארץ‪ ,‬יוצאי הפלמ“ח והבריגדה היהודית‪.‬‬
‫בקורס הזה הכרתי את מישקה (משה שמוקלר) ז“ל‪,‬‬
‫שאת סיפורו בקיצור הוצאתי מהספר‪ .‬הוא היה הפרטנר‬
‫שלי בתרגילי הקפא“פ (קרב פנים אל פנים) והג‘ודו‪ .‬שנינו‬
‫גמרנו את הקורס בהצטיינות‪ ,‬המשכנו להדריך בקורסי‬
‫מדריכים בהוכלאנד ולאחר מכן נשלחנו להדריך נוער‬
‫בשני מחנות עקורים בגרמניה‪ ,‬שאליהם הוחזרו מעפילי‬
‫“אקסודוס“ על ידי הבריטים – אני בווילמסהפן ומישקה‬
‫באמדן ‪.‬‬
‫אימוני נשק וקפא“פ‬
‫תחילה עסקנו בהדרכה של מאות בני נוער הצמאים לאימוני‬
‫הגנה‪ ,‬אך לקראת ההכרזה של האומות המאוחדות בכ“ט‬
‫בנובמבר‪ ,‬קיבלנו הוראה להתחיל בגיוס ובהדרכה של‬
‫לוחמים‪ .‬גייסתי מחלקה‪ ,‬ואימנתי אותה בשימוש בנשק‬
‫“על יבש“‪ ,‬באמצעות תת‪-‬מקלע שמייסר ואקדח שעמדו‬
‫לרשותי‪ .‬באפריל ‪ 1948‬קיבלתי הוראה לצאת לנמל מרסיי‬
‫שבצרפת עם המחלקה שלי‪ ,‬ואתנו יצאה גם המחלקה של‬
‫דב פלד קיצוני משמאל‪ ,‬מישקה (משה שמוקלר) ז“ל קיצוני מימין‬
‫מישקה‪ .‬שם קיבלנו מסמכים של שליחים החוזרים לארץ‪,‬‬
‫וצירפו לכל אחד מאתנו בת זוג‪ .‬קראו לזה עלייה ד‘‪ .‬עלינו על‬
‫האנייה “קדמה“‪ ,‬ובסוף אפריל (חול המועד פסח‪)1948 ,‬‬
‫הגענו לחיפה‪ .‬למזלנו הנמל שוחרר באותו שבוע על ידי‬
‫חברי ההגנה‪ ,‬והם קיבלו אותנו במקום האנגלים‪ .‬הגברים‬
‫הלכו כולם אחריי לצבא ולבנות ניתנה אפשרות ללכת לאן‬
‫שרצו‪ .‬נשארנו ללון בטכניון‪ ,‬ולמחרת העבירו אותנו דרך‬
‫כביש ואדי מילק לתל אביב‪ ,‬שם קיבלנו מדים ונשלחנו‬
‫לחטיבת גולני ‪.‬‬
‫השתתפתי ברוב הקרבות של החטיבה עד שחרור אילת‪.‬‬
‫לאחר השחרור מהצבא הגעתי לכפר סבא‪ ,‬כיוון שהייתה‬
‫לי כאן דודה‪ .‬בעת המפגש הראשון של כל מי שהשתתף‬
‫בפעילות ההגנה באירופה שאלתי על מישקה‪ .‬סיפרו לי‬
‫שהוא הגיע לארץ קצת אחריי‪ ,‬ישר לחטיבת גבעתי‪ ,‬ונפל‬
‫בקרב על יד בית ג‘וברין‪ .‬הוא לא השאיר אחריו זכר‪ ,‬כיוון‬
‫שכל המשפחה שלו הושמדה בשואה‪ .‬יהי זכרו ברוך ‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫גליון מס’ ‪ | 9‬נובמבר ‪2013‬‬
‫ליקוי החמה תם‬
‫הרהורים בעקבות סרטה של טלי שמש‪“ ,‬מועדון בית הקברות“‪ :‬כיצד תיראה החברה‬
‫הישראלית לאחר שיסתלק מן העולם אחרון ניצולי השואה ?‬
‫כתב‪ :‬איתי דרור אייר‪ :‬פרץ ויינרייך‬
‫זקניה החביבים של טלי שמש‪ ,‬הנפגשים פעם בשבוע‬
‫בהר הרצל וסוחבים עמם את כיסאותיהם המתקפלים‪,‬‬
‫מתווכחים‪ ,‬מתקוטטים ומשלימים רק לקול המשרוקית‬
‫הצורמני שמפעילה זקנה חייכנית – העלו דמעות‬
‫בעיניי‪ :‬זה היה כאילו פגשתי את משפחתי האובדת‪.‬‬
‫שוב לפתע הוחוור לי שמשפחתי רחבה בהרבה מהזכור‬
‫לי ושמתקיימת זיקה אנושית אמיתית ביני ובין שכניי‪.‬‬
‫אחת מגיבורות הסרט‪ ,‬לנה‪ ,‬הדעתנית אך ‪.‬‬
‫הצנועה‪,‬‬
‫הצנועה אך המתנשאת‪ ,‬החזקה אך החלשה‪ ,‬היא‬
‫העתק מדהים של הפולניּות של דודותיי‪ :‬הרים‬
‫וגאיות של הערכה עצמית וביטול עצמי‪ ,‬המצטלבים‬
‫בתאוות נקם בעולם‪ ,‬רצוי בקרובים ובבני משפחה ‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫ליקוי החמה תם‬
‫גם זה וגם זה תהליך אטי‪ .‬לא במקרה צילמה הבמאית‬
‫את הזקנות מתרחצות בים המלח – פעם המקום העמוק‬
‫ביותר בקופת החיסכון של הקרן הקיימת‪ ,‬והיום – ים גווע‪.‬‬
‫את מדינת ישראל הזו החליפה מדינת הייטק‬
‫דורסנית‪ ,‬שכלכלתה מפוארת אך ֲענִ ּיֶ ָיה גוועים; שבה‬
‫הערבות ההדדית האמיתית בין בני אדם היא הידיעה‬
‫הוודאית ששכנך יתנכל לך ו“יביא לך עורך דין“;‬
‫מדינה שהיחסים בין הממשל ובין אזרחיו כבר מזמן‬
‫פשטו את הרגל ואיבדו כל טיפת אמון וכבוד הדדי‬
‫וכשיסתלק אחרון ניצולי השואה מחיינו אדע שתהליך‬
‫ההתייתמות שלי הגיע לקצו‪ .‬זה יהיה כאילו יקום‬
‫הרצל אט אט ממשכבו‪ ,‬ינער את האבק שדבק‬
‫בחליפתו במאה ומשהו שנות ציונות‪ ,‬יעבור באטיות‬
‫ממאוזן למאונך ויכריז‪“ :‬זהו סופה של מדינת ישראל‬
‫ליקוי החמה תם“‪.‬‬
‫ולעומתה מיניה‪ ,‬לשעבר היפה‪ ,‬שקל לנו לתאר אותה‬
‫בדמיוננו עולה על חשמלית בוורשה כשספר חבוק בחיקה‬
‫וסרטים צבעוניים מתבדרים מתלתליה – שכאב העבר‬
‫אינו מרפה ממנה וששתיקתה היא כהד עמום לדברנותה‬
‫הבלתי נלאית של חברתה הגוערת בה ללא הרף ומנגחת‬
‫אותה על כל צעד ושעל – שתיקתה חזקה מאלף מילים‪.‬‬
‫מיניה שרויה בעולם שמעבר למילים וכל שהיא יכולה‬
‫לעשות בעולם הזה הוא להדביק חרקים מפלסטיק‬
‫על עלים ירוקים רעננים כמתנדבת של החברה להגנת‬
‫הטבע‪ .‬מיניה היא אֹודה שקטה למוראות המלחמה‪,‬‬
‫למוראות החיים – ופניה החכמות והשקטות מביעות‬
‫צער של השלמה על תקוות שנגוזו ועל הזמן שחלף‪.‬‬
‫היא לא באמת משתתפת ב“מועדון בית הקברות“;‬
‫היא משקיפה עליו מלמעלה‪ ,‬קלה כנוצה‪ ,‬ניצולת שואה‬
‫שאהבתה נתונה לצמחים ולחרקים מפלסטיק‪ .‬מיניה‬
‫שרויה במקום שניטשה כינה “מעבר לטוב ולרוע“‪ ,‬אותו‬
‫מקום השמור לצדיקים גמורים או לנבלים מוחלטים ‪ .‬איתי דרור‪ ,‬דור שני לשואה‪ ,‬הוא סופר ועורך‪ .‬ספרו‬
‫כמה דומה היא לאמי‪ ,‬שכתבה ביומן זיכרונותיה שביום “כוכבים מעל ג‘נין“ יצא בהוצאת כרמל‬
‫שהייתה צריכה לעזוב את בית הפולנייה שהסתירה‬
‫אותה מכיוון שהייתה ביקורת פתע של הגסטאפו‪ ,‬והלכה‬
‫לכל המכרים של הוריה בעיר הזרה‪ ,‬וראתה כיצד דלת‬
‫אחר דלת נטרקת בפניה – דלתו של הרוקח‪ ,‬דלתו של‬
‫הסנדלר‪ ,‬דלתה של האלמנה – כמה אהבה גם היא‬
‫חיות וצמחים! באותו לילה נורא כשהסתתרה בת‬
‫השמונה בשיחים בקור הפולני הצורב חיממו אותה‬
‫אוזניהם הארוכות של ארנבות‪ .‬בני האדם גירשוה‬
‫לעזאזל‪ .‬אך מי יכול לשפוט אותם? ודאי שלא אני‬
‫הביוגרפיה של שתי נשים פשוטות ומופלאות אלה‬
‫הזכירה לי נשכחות‪ :‬הזכירה לי את טעמה של מדינת‬
‫ישראל כשעוד שאפה לטוב‪ ,‬כשהתקיימו בה ערבות‬
‫הדדית‪ ,‬חמלה על חלשים וזיכרון היסטורי‪ .‬לכן התמונות‬
‫שבהן מצולם קברו של הרצל כשהזקנים חולפים על‬
‫פניו באטיות היא תמונה שחזקה מאלף מילים‪ ,‬כמו‬
‫הרגע שהירח מסתיר את השמש ונוצר ליקוי חמה ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫מרים אויפרט ובנותיה‬
‫גליון מס’ ‪ | 9‬נובמבר ‪2013‬‬
‫דור שני בצל השואה‬
‫דור שני בצל השואה‪ :‬ענת שמואלי‬
‫אמי מרים נולדה בפולין בשנת ‪ ,1935‬וילדותה עברה‬
‫עליה שם‪ .‬אני בתה הבכורה (‪ ,)54‬ויש לי שתי אחיות‪:‬‬
‫נירית (‪ )50‬ושרון (‪ .)44‬בילדותנו מעולם לא סיפרה‬
‫לנו אימא דבר על קורותיה בשואה‪ .‬היה זה מתוך רצון‬
‫להגן עלינו‪ ,‬לא להפגיש אותנו עם הזוועות שחוותה‪ .‬הבית‬
‫היה מלא שמחה ועברה עלינו ילדות נהדרת ונורמלית‪.‬‬
‫מעולם לא הרגשנו שאימא מגבילה אותנו‪ .‬היינו ואנחנו‬
‫עדיין הדבר הכי חשוב לה בחיים‪ ,‬וכול שהיא רצתה‬
‫היה לשמור ולהגן עלינו‪ .‬אימא מתקשרת לכל אחת‬
‫מאתנו לפחות ‪ 4-3‬פעמים ביום ועדיין שואלת‪ ,‬למרות‬
‫גילנו‪ ,‬אם אכלנו ואיך אנחנו מרגישות‪ .‬אותה דאגה יש‬
‫לאימא גם לגבי תשעת נכדיה‪ .‬מבחינתה‪ ,‬אושר גדול‬
‫זה לראות אותם מצליחים‪ ,‬מבלים ומאושרים‪ .‬יש לה‬
‫חושים חדים ביותר לגביהם‪ .‬בבית היה תמיד שפע של‬
‫אוכל וכמובן שאסור היה לזרוק אוכל‪ .‬זה משהו שהושרש‬
‫אצלנו עוד בילדות והוא נשאר עד היום‪ .‬תמיד היה חשוב‬
‫שיהיו כמה מנות בארוחה ושנסיים הכול מהצלחת‪.‬‬
‫הדאגה לבריאותנו מאז ומתמיד הייתה בראש מעייניה –‬
‫בצילומי ילדות שלנו יש תמיד מטפחת על ראשנו שמא‬
‫נצטנן‪ .‬דבר אחד שידענו היה שהיא התחבאה ביער בבור‬
‫של תפוחי אדמה לאחר שאנשים טובים הבריחו אותה‬
‫מהגטו‪ ,‬ובעצם הצילו אותה‪ .‬כשהיינו נערות הגיעו אלינו‬
‫לביקור פולנים מבני המשפחה שהצילו אותה‪ .‬אימא‬
‫מצאה להם כאן עבודה‬
‫ותמכה בהם כספית ‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫מרים אויפרט‬
‫לפני כעשר שנים החליטה אימא להוציא ספר על‬
‫השואה‪“ ,‬הנדר“‪ ,‬ורק אז גילינו בעצם את מה שעברה‬
‫בתקופה הנוראית ההיא‪ .‬נסענו אז עם אימא לפולין‪,‬‬
‫לטיול שורשים‪ ,‬ועברנו בכל המקומות שבהם שהתה‪.‬‬
‫אז היא גם סיפרה לנו שהייתה זו החלטה מודעת שלה‬
‫לבנות חיים עם בן זוג שלא חווה אותן חוויות של השואה‪.‬‬
‫כשקראתי את הספר של אימא עברתי זעזוע‪ .‬לא הבנתי‬
‫איך אפשר לעבור זוועות שכאלה‪ .‬לא האמנתי שדברים‬
‫איומים כאלה יכולים לקרות‪ .‬אמי אישה חזקה‪ ,‬והיא‬
‫שרדה בגבורה ‪.‬‬
‫אבי נפטר בשנת ‪ ,1981‬ואמי ממשיכה להרצות ולספר‬
‫את סיפור חייה במסגרת פרויקט “משואה“ בבתי ספר‬
‫ובארגונים שונים‪ .‬אני מעריצה את אמי על הדרך שבה גידלה‬
‫אותנו ועל האופן שבו תמכה בנו ודאגה לנו מאז ועד היום ‪.‬‬
‫”הנדר”‬
‫הספר “הנדר“ הוא סיפור ילדותה של מרים אויפרט‬
‫(מניה ברגר) מגיל ‪ 4‬עד גיל ‪ .10‬זהו סיפור ההישרדות של‬
‫משפחה בפולין בזמן הכיבוש הנאצי‪ ,‬מ‪ 1939-‬עד ‪.1945‬‬
‫מניה נולדה בכפר הקטן נגושין שליד העיירה דמביצה‪,‬‬
‫פולין‪ .‬בדמביצה הוקם גטו ליהודים‪ ,‬שחוסל בשנת ‪1942‬‬
‫כאשר אחרוני היהודים שנותרו בו הועברו למחנות‬
‫השמדה‪ .‬משפחתה של מניה הצליחה לשרוד תוך כדי‬
‫בריחה ומעברים למקומות מסתור שונים‪ :‬יערות‪ ,‬בורות‪,‬‬
‫מרתפים ומחבואים בגטו עצמו‪ .‬מניה ומשפחתה עברו‬
‫חוויות קשות של פחד נורא ורעב קיצוני‪ ,‬ומניה אף איבדה‬
‫את יכולתה לדבר וללכת לתקופה ממושכת‪ .‬בהמשך הספר‬
‫מתוארת תקומתה של המשפחה ועלייתה לארץ ישראל ‪.‬‬
‫מרים (מניה) מספרת כיום את סיפורה במוסדות של‬
‫יד ושם‪ ,‬בבתי ספר‪ ,‬לחיילים וכן לקבוצות של אנשים‬
‫המעוניינים לשמוע את סיפורה‪ .‬הספר כתוב בצורה‬
‫מרגשת ביותר‪ ,‬וקריאתו זורמת‪ .‬הוא מתאים לגיל ‪12‬‬
‫ומעלה‪ ,‬ואפשר למצוא אותו בספריות של מוסדות בארץ‬
‫וגם במוזיאון השואה בוושינגטון ובאוניברסיטת הרווארד‪.‬‬
‫קֹומתו”‬
‫”ּב ְמל ֹא ִׁשעּור ָ‬
‫ִ‬
‫מאת‪ :‬יעקב ברזילי‬
‫ליאנוש קורצ‘ק‬
‫”א ָּתה ל ֹא ַחּיָב“– ָא ְמרּו לֹו‬
‫ַ‬
‫”א ָבל ֲאנִ י רֹוצֶ ה“ – ִה ְת ַע ֵּקׁש‬
‫ֲ‬
‫וְ עָ לָ ה לָ ַרּכֶ ֶבת‬
‫ַ‬
‫”ּב ִּׁשעּור ַה ָּבא יְ לָ ִדים ‪,‬‬
‫נְ ַׁשּלֵ ב יָ ַדיִ ם“ – ָא ַמר‬
‫וְ ִה ְת ַח ְּבקּו ‪.‬‬
‫ּוכְ ֶׁש ָּבעֲ רּו ‪,‬‬
‫ּכְ אֹותֹו ִׂש ַיח קֹוצָ נִ י‬
‫יאנוש קורצ‘ק וילדי בית היתומים‪ .‬מתוך ויקיפדיה‬
‫ֹלהים‬
‫ְּפנֵ י ֱא ִ‬
‫ֻמ ְס ָּת ִרים ָהיּו ‪.‬‬
‫יעקב ברזילי הוא משורר‪ ,‬סופר ומתרגם ישראלי‪ ,‬יליד‬
‫הונגריה‪ ,‬העוסק בכתיבתו בעיקר בשואה ‪.‬‬
‫יעקב ברזילי על שירו‬
‫בשואת עמנו היו לנו לא מעט גיבורים‪.‬‬
‫אחד מהם הוא יאנוש קורצ‘ק‪ ,‬רופא‪ ,‬סופר‬
‫ומחנך‪ ,‬שקיבץ סביבו ילדים יתומים בגטו‬
‫ורשה ועסק בטיפול בהם ובחינוכם כל‬
‫עוד עמד הגטו על תלו‪ .‬ביום השילוח לתאי‬
‫הגזים באושוויץ העלו הנאצים את הילדים‬
‫לקרון בהמות‪ ,‬ואמרו לקורצ‘ק שהוא אינו‬
‫חייב להצטרף אליהם‪ .‬את חייו רצו לתת לו‬
‫במתנה‪ .‬קורצ‘ק התעקש ללכת עם יתומיו‪.‬‬
‫הם הלכו שלובי זרוע אל מותם וק‘ורצק אתם‪.‬‬
‫יאנוש קורצ‘ק‪ .‬הלך עם‬
‫יתומיו למחנה ההשמדה‬
‫טרבלינקה‪ .‬מתוך ויקיפדיה‬
‫‪13‬‬
‫גליון מס’ ‪ | 9‬נובמבר ‪2013‬‬
‫מדור ספרים‬
‫”חרב בנכר”‬
‫יהודה בן דוד כותב בפתיחת הספר‪“ :‬הספר ‘חרב‬
‫בנכר‘ מעלה פרקים מעלילות ה‘הגנה‘ באירופה בשנים‬
‫שבין תום מלחמת העולם השנייה לבין תקומתה של‬
‫מדינת ישראל ובמיוחד בתקופה מאי ‪ - 1947‬יולי‬
‫‪ ,1948‬בה עשיתי בשליחות ה‘הגנה‘ בארצות אירופה‪.‬‬
‫את פעילותה של ה‘הגנה‘ בקרב שארית הפליטה ניתן‬
‫לחלק לשני שלבים‪ .‬האחד – עד אוקטובר ‪,1947‬‬
‫כאשר עיקר המאמץ התרכז על העברת המאבק לאדמת‬
‫אירופה וגיבוש הארגון שם; והשני – עם התקרב מועד‬
‫ההצבעה ההיסטורית בעצרת האומות המאוחדות‪,‬‬
‫בנובמבר ‪ 1947‬ולאחריה‪ ,‬כאשר המאמץ הופנה למען‬
‫הכשרתם וגיוסם של לוחמים‪ ,‬העלאתם ארצה בכל דרך‬
‫שהיא‪ ,‬כתגבורת ליישוב היהודי בארץ ישראל במלחמת‬
‫הקוממיות‪ .‬אי אפשר לחוש את אווירת התקופה ולהעריך‬
‫נכונה את עבודת ה‘הגנה‘‪ ,‬מבלי לשים את עיקר הדגש‬
‫על הציבור שבקרבו ולמענו פעלה‪ ,‬שארית הפליטה‬
‫של יהדות אירופה‪ ,‬אשר החלה לנוע על פני דרכיה‬
‫החרבות של היבשת מיד עם מיגור גרמניה הנאצית;‬
‫מבלי להתייחס אל הארגונים‪ ,‬הקבוצות והמוסדות‪ ,‬כמו‬
‫ה‘בריחה‘‪ ,‬קבוצות ה‘נקם‘‪ ,‬ארגון המחתרת היהודית‬
‫בצרפת ‘הצבא היהודי‘‪‘ ,‬המוסד לעלייה‘ ומוסדות התנועה‬
‫הציונית‪ ,‬אשר התגבשו ופעלו לפני ששליחי ה‘הגנה‘ הגיעו‬
‫לאירופה‪ .‬לכן‘פלשתי‘ לצורך הבנת העניינים לתקופה‬
‫שתחילתה שלהי מלחמת העולם וסיומה סוף ‪”.1948‬‬
‫‪14‬‬
‫”ישמש נא הספר ‘חרב בנכר‘ גלעד לניצולי מחנות‬
‫המוות‪ ,‬אודים אחרונים למשפחותיהם וקהילותיהם‪,‬‬
‫שנפלו בדרכם אל חופי הארץ המובטחת ולאותם‬
‫שהגיעו ונפלו על הסף ובמערכות מלחמת‬
‫העצמאות ובדמם הוסיפו קדושה לאדמת המולדת‪”.‬‬
‫מישקה ז“ל‪ ,‬חברו של דב פלד – שכתב שני מאמרים‬
‫לגיליון זה – מוזכר בספר‪“ :‬מישקה‪ ,‬הוא משה שמוקלר‪,‬‬
‫שאם כי בפרוץ המלחמה היה נער צעיר‪ ,‬בן ארבע‪-‬עשרה‬
‫בלבד‪ ,‬חש בגודל האסון המתקרב‪ .‬למרות התנגדות הוריו‬
‫יצא מזרחה‪ .‬נדד בדרכים‪ ,‬סבל רעב וקור‪ .‬לבסוף התגלגל‬
‫עד לפאתי המזרח‪ ,‬לוולודיבוסטוק‪‘ .‬מיד עם תום המלחמה‬
‫יצאתי לדרך הארוכה בחזרה מערבה‪ .‬הגעתי לעיירתי מיר‪,‬‬
‫אך לא מצאתי איש מבני משפחתי‪ .‬החלטתי בו במקום‬
‫להמשיך בדרך ולהגיע לארץ ישראל‘‪ ,‬סיכם בקצרה‬
‫את סיפורו‪ .‬מישקה הצטרף ל‘הגנה‘ וסיים בהצטיינות‬
‫את המחזור השני בבית הספר למדריכים‪ .‬הוא עלה‬
‫ארצה עם ראשוני המתגייסים ונפל במלחמת השחרור‪”.‬‬
‫מחבר‪ :‬יהודה‪-‬בן דוד‬
‫באדיבות הוצאת משרד הביטחון‬
‫יצחק פרינץ ‪-‬‬
‫יקיר‬
‫העיר רמת גן‬
‫יצחק פרינץ נולד ב‪ 1931-‬בסרנץ‘ שבהונגריה‪ .‬הוא גדל‬
‫במשפחה אמידה ונהנה מילדות מאושרת‪ ,‬עד שהחלה‬
‫האנטישמיות‪ .‬הוא סבל מזריקת אבנים‪ ,‬ממכות ומכינויי‬
‫גנאי כגון “יהודי מלוכלך“‪ ,‬וגזרות הנאצים מיררו את‬
‫חייו ואת חיי משפחתו‪ .‬כשנכבשה הונגריה על ידי הצבא‬
‫הגרמני‪ ,‬עברה המשפחה לבודפשט מתוך תקווה ששם‬
‫לא יאונה להם כל רע‪ .‬בינואר ‪ 1942‬נלקח אביו למחנה‬
‫עבודה ברוסיה ולא חזר‪ .‬ביוני ‪ 1944‬עברה משפחתו לגטו‬
‫וכמו כולם חויבה לענוד את הטלאי הצהוב‪ .‬מאוחר יותר‬
‫ברחו בני משפחתו מהגטו למנזר הכרמליטים‪ ,‬שהסתיר‬
‫אותם מחשש שייתפסו באחת מביקורות הגרמנים‪.‬‬
‫ברחו בני המשפחה לבוּדה‪ ,‬שם הסתתרו במקלט‪.‬‬
‫באחת ההפגזות הקשות ברח פרינץ אל סבתו‪ ,‬ואצלה‬
‫התחבא עד לשחרור העיר על ידי הצבא האדום ‪.‬‬
‫ביוני ‪ 1948‬עלה ארצה‪ ,‬התגייס לצה“ל‪ ,‬השתתף‬
‫במלחמת השחרור ובמלחמות אחרות‪ ,‬לרבות מלחמת‬
‫יום כיפור‪ .‬פרינץ‪ ,‬בוגר אוניברסיטת תל אביב בחוגים‬
‫לגיאוגרפיה ולחינוך‪ ,‬עבר להתגורר ברמת גן ב‪.1960-‬‬
‫בעיר הוא מילא שורה של תפקידים בהתנדבות‪ ,‬וב‪-‬‬
‫‪ 1989‬התמנה לתפקיד מנהל אגף החינוך‪ .‬אחת המטרות‬
‫ששם לנגד עיניו הייתה הנחלת זיכרון השואה לדורות‬
‫הבאים‪ ,‬ובשל כך הקדיש מזמנו לסיפור קורות חייו בפני‬
‫תלמידי בית ספר‪ .‬לאחרונה הוא גם מתנדב בעמותות‬
‫ניצולי שואה – כיו“ר ועדת ביקורת וכסגן יו“ר עמותת‬
‫יש‪ ,‬וכיו“ר ועדת ביקורת של עמותת אלומה‪ .‬תואר‬
‫“יקיר רמת גן“ לשנת תשע“ד‪ ,2013 ,‬הוענק לו בזכות‬
‫פעילותו רבת השנים למען תלמידי רמת גן ובזכות תרומתו‬
‫להנחלת זיכרון השואה‪.‬‬
‫חנוכה‬
‫“אין האור ניכר אלא מתוך החושך“‬
‫מאת‪ :‬שרה יודפת‬
‫נרותיי מפזזים בחלוני‬
‫מזכירים תולדות עמי‬
‫וחורבן בית מקדשי‪.‬‬
‫אורותיי זהרורים‬
‫לי בלחש מספרים‬
‫מה רבו המתייוונים‬
‫שפילגו בין האחים‬
‫ושירתו את הגויים‪.‬‬
‫לפידיי הנישאים‬
‫בכוחות מופלאים‬
‫בזכותכם פך השמן‬
‫יאיר לעולמים‪.‬‬
‫חנוכה בגטו ורשה‪ .‬מתוך אתר יד ושם‬
‫לקהל קוראינו היקר‬
‫עבור רבים חנוכה הוא חג סמלי‪ ,‬המציין לא רק את‬
‫ניצחון המכבים על היוונים‪ ,‬אלא גם את הפעמים‬
‫ושם‬
‫מתוך אתר יד‬
‫צריוורשה‪.‬‬
‫מידיבגטו‬
‫שבהן נגאל עם ישראלחנוכה‬
‫ההיסטוריה‪:‬‬
‫לאורך‬
‫יציאת מצרים‪ ,‬גלות בבל‪ ,‬נס פורים וכמובן ניצחון‬
‫החשמונאים‪ ,‬כפי שמתואר בפיוט “מעוז צור“‪ .‬גם‬
‫לכם‪ ,‬דור ראשון‪ ,‬שני ושלישי של השואה‪ ,‬חג זה‬
‫צופן משמעות מיוחדת‪ .‬בשנות ה‪ 30-‬וה‪ 40-‬של‬
‫המאה הקודמת ידעו יהודי אירופה וצפון אפריקה‬
‫סבל בל ישוער‪ ,‬אך דווקא באותם רגעי אימה הם לא‬
‫ויתרו על ציון החג הזה‪ ,‬חג האורים‪ ,‬ואולי קיוו כי‬
‫הנס יחזור על עצמו‪ ,‬והאור יגבור על החושך (ראו‬
‫תמונות של ציון חג החנוכה בגטו ורשה)‪ .‬בסיום שירה‬
‫של שרה יודפת המובא כאן‪ ,‬מהדהדות אותן תקווה‬
‫‪.‬ואופטימיות לעתיד טוב‪ ,‬בטוח ובעיקר מלא אור‬
‫חנוכה שמח לכולנו‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫עמותת “אלומה“ בעלי תפקידים‬
‫ומתנדבים ‪2014-2013‬‬
‫‪90-4722747‬‬
‫‪952-9474440‬‬
‫חבצלת השרון ‪ ,8‬כפר סבא‬
‫תמי בן‪-‬אור‬
‫יו"ר העמותה‪ ,‬חברת הוועד‬
‫וההנהלה‪ ,‬יו"ר ו‪ .‬ארגון וחינוך‬
‫דב פלד‬
‫מזכ"ל העמותה‪ ,‬יו"ר ו‪ .‬פרויקט‪,‬‬
‫חבר הוועד וההנהלה‬
‫‪90-4558950‬‬
‫‪957-5889077‬‬
‫הכרמל ‪ ,4144‬כפר סבא‬
‫‪90-4558724‬‬
‫‪957-8448479‬‬
‫בן גוריון ‪ ,9214‬כפר סבא‬
‫בני ברינדט‬
‫ס‪ .‬יו"ר העמותה‪ ,‬חבר הוועד‬
‫וההנהלה‪ ,‬ו‪.‬ארגון‪ ,‬אחראי האתר‬
‫‪90-4757588‬‬
‫‪952-5055547‬‬
‫רעיה שמואלי‬
‫מזכירת העמותה‪ ,‬חברת הוועד‬
‫זאביק בונה‬
‫חבר הוועד וההנהלה‪ ,‬חבר‬
‫ועדת פרויקט‬
‫רון פרלמן‬
‫חבר הוועד‪ ,‬יו"ר ועדת כספים‬
‫‪90-4750888‬‬
‫‪957-0844995‬‬
‫בקעת יריחו ‪19‬ג'‪ ,‬כפר סבא‬
‫‪90-4554970‬‬
‫‪952-2589920‬‬
‫‪90-4555777‬‬
‫‪957-5449944‬‬
‫מורדי הגטאות ‪ ,2‬כפר סבא‬
‫דנה ברינדט‬
‫מקשרת דור שלישי‬
‫‪90-4757588‬‬
‫‪952-7900227‬‬
‫אלתרמן ‪ ,45149‬כפר סבא‬
‫רז רונן‬
‫מקשרת דור שלישי‬
‫‪90-4555777‬‬
‫‪957-7555045‬‬
‫יהושוע בן‪-‬נון ‪ ,49‬תל אביב‬
‫חיים ליסטק‬
‫יו"ר ועדת ביקורת‬
‫‪99-5955957‬‬
‫‪957-5802905‬‬
‫הרעות ‪ ,8‬כפר סבא‬
‫נתליה שוויצר‬
‫חברת ועדת חינוך‬
‫‪90-4547982‬‬
‫‪952-2244984‬‬
‫מרכוס ‪ ,8‬כפר סבא‬
‫סשה מייזליק‬
‫חבר ועדת ביקורת‬
‫‪90-4795494‬‬
‫‪959-5255957‬‬
‫הגאון אליהו ‪ ,42‬רמת גן‬
‫יצחק פרינץ‬
‫חבר ועדת ביקורת‬
‫‪99-5475595‬‬
‫‪952-9555425‬‬
‫חבצלת השרון ‪ ,8‬כפר סבא‬
‫פרץ ויינרייך‬
‫קריקטוריסט "אלומון"‬
‫‪90-4722747‬‬
‫רינה פז‬
‫מקשרת העמותה‪-‬עירייה‬
‫רו"ח דרור ישראלי‬
‫ראיית חשבון‬
‫סתיו ‪ ,0197‬הוד השרון‬
‫אלתרמן ‪ ,45149‬כפר סבא‬
‫דודי רונן‬
‫חבר הוועד‬
‫עו"ד יעקב דנאי‬
‫ייעוץ משפטי‬
‫מורדי הגטאות ‪ ,2‬כפר סבא‬
‫העיט ‪ ,019‬כפר סבא‬
‫‪90-4559954‬‬
‫‪957-0445745‬‬
‫‪99-5524442‬‬
‫‪959-5545599‬‬
‫‪90-4542202‬‬
‫‪90-4552049‬‬
‫‪957-4454299‬‬
‫עמינדב ‪ ,44‬תל אביב‬
‫עמק עירון ‪19‬א'‪ ,‬כפר סבא‬
‫ויצמן ‪ ,479‬כפר סבא‬
‫אתר העמותה ‪www.alumash.org.il‬‬
`